אלוהים טס בספינת חלל
ונניח שכל הטענות של פון־דניקן, סיטשין והאחרים נכונות והאלוהים התנכי הוא חייזרי? מה הוא רוצה מאיתנו אותו אלוהים/ים חייזר/ים? בשביל מה יצר אותנו?
ההנחה המקובלת היא שהאל רוצה שנאמין בו ושנחיה חיים "טהורים". אם נעשה זאת יעניק לנו האל חיי נצח בעולם הבא (אם כי נשאלת השאלה איך זה מסתדר עם רעיון גלגול הנשמות, שהוא כה מרכזי בקבלה) או לא יעניש אותנו לנצח בגיהינום. אבל נשאלת השאלה: מה הוא משיג מכל זה? בשביל מה הטריח את עצמו למשימה של יצירת המין האנושי והשגחה עליו? שאלה זו עמדה במוקד דיונים פילוסופיים ארוכים בימי הביניים שלאמיתו של דבר לא הצליחו לענות על השאלה, שכן המתדיינים ניסו להעמיד את עצמם במקום האל, וכך, במלוא הצניעות נעשה גם אנחנו.
ייתכן שהמדובר בצרכים פרקטיים מעשיים ותו לא, כפי שטוען סיטשין. החייזרים באו הנה כדי לכרות מחצבים בלבד ויצרו את האדם בניסויים גנטיים כמשרת שיעשה את העבודה הפיסית הקשה במקומם. ייתכן שהמדובר בניסוי מדעי לשמו, למטרה של איסוף ידע. אולי היה כאן ניסוי סוציולוגי בבניית חברה? בספר תיקון של אילטוביץ מועלה הרעיון שזה היה פרויקט ליצירת חברה אידיאלית שתשמש דוגמה ומופת עבור כוכב הבית של הניסוי שהיה הרבה פחות מושלם, ופגאני לחלוטין. יתכן שהמדובר במטרות בידוריות גרידה - עשוי להיות שהתרבות החייזרית של היוצר היא כה מושלמת מבחינה טכנולוגית עד שהיא מביאה רק לשעמום מוחלט. כשיש את הכל ואין כל אתגר בחיים האתגר הסופי הוא של יצירת ציביליזציות ומשחק ב"אלוהים" (בדומה למשחקי מחשב שונים הקיימים כיום).
מה יכול להיות מבדר יותר מלצפות בצמיחתה של תרבות, ואולי אף לחיות את חייהם של הפרימיטיביים באמצעים שונים? חיים שיש בהם אתגר וסכנה אמיתיים - להדריך את המחשבות והפעילויות של הפרימיטיביים בדרך מסויימת למרות כל המכשולים - יכולה לצמוח מכאן שביעות רצון המקבילה לזו של יצירת יצירה אומנותית גדולה. דווקא בגלל שלמשתתפי הניסוי יש רצון חופשי, ולכן אינם צפויים באמת, מתחזק העניין והריגוש במשחק. כאשר יש התערבות גדולה מידי של האל (כפי שקורה בתנ"ך בראשיתו) הרי שהמשחק נפגם במקצת והמתח יורד. אבל אולי התערבות זו היא חיונית בפתיחה לקביעת כללי המשחק. יתכן שהאל עסוק במשחקים ותחרויות עם אלים אחרים מגזעים אחרים. ייתכן שהאל זקוק לאהבה של יצוריו, והוא מתרברב לפניהם כל הזמן על הישגיו. ייתכן שבחברה טכנולוגית מושלמת כל הרגשות האמיתיים - אהבה, שנאה, רחמים וכו' - שוב אינם קיימים, ויש ליצור אותם מחדש בחברה פרימיטיבית יותר. אולי כאן הם חשובים הרבה יותר שכן הם כה נדירים בחברה הטכנולוגית של הבורא.
ואולי החייזר הוא סדיסט שנהנה מהסבל שנגרם לברואיו? אין שום הוכחה שהמושגים שלנו של טוב ורע צריכים לחול גם עליו - אחרי הכל, הוא יצר אותנו למטרותיו שלו...
כל זה טוב ויפה, אבל כיצד יסתיים הניסוי? זוהי שאלה שבה עוסקות הדתות השונות מאז ומתמיד. מצד אחד, אם בני־האדם יתפתחו לבסוף לרמה טכנולוגית גבוהה מספיק, הם עלולים להשתוות לחייזר הבורא ולאיים על כוחו. חששות כאלה מבוטאים בסיפור גן־העדן בספר בראשית בדברי הנחש לחווה: "כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו (עץ הדעת) ונפקחו עיניכם והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע" (בראשית ג', ה'). ייתכן שהחייזר חושש שיציריו עלולים יום אחד להגיע לטיסה בחלל ולהגיע אליו, ואולי למצוא ניסויים אחרים שלו בעולמות אחרים ולהפריע להם. לפי התפיסה האופטימית של הראלים, החייזרים "האלוהים" יתנו לנו לבסוף לצאת לחלל ולהיות כמוהם ואף בדרגה גבוהה יותר (בגלל גודל מוחנו) וליצור גזעים משלנו כפי שהם יצרו בעבר, וניתן יהיה לחוש את התחושות של הגזעים הנחותים האלה כאילו אנחנו נהיה הם, האלוהות המושלמת. אחרים, שלא ימצאו מתאימים לכך (ובראשם הרוב הגדול של המין האנושי שמסרב לקבל את מנהיגותו העולמית של ראל) ילכו לגיהינום, על סמך המידע שאותו קולטים האלוהים על כל אדם בכדור הארץ.
האם התנ"ך הוא באמת תיאור של מפגש עם חייזרים? ככל הנראה לא, אבל הוא התוצר הטוב ביותר של המוח האנושי. יוצריו, בשל ההשפעה האדירה שהייתה להם על גורל האנושות, יכולים להיחשב מבחינה זאת כמעט כחייזרים. פון־דניקן, סיטקין ושות' מנסים להציג את האלוהים התנכיים כדומים לאנשי המאה העשרים, עם היכולות הטכנולוגיות שלנו והחולשות שלנו. יצורים פשוטים ומובנים שיום אחד אנחנו, לאחר שנתפתח מספיק מבחינה טכנולוגית ונצא לחלל, נהיה כמוהם. כפי שטוענים הראלים, נצא גם אנו לחלל ונברא גזעים שונים וכל התהליך יתחיל מהתחלה וחוזר חלילה.
אם נרצה, אפשר להציג תרחיש שונה לגבי האלוהים התנכי. האלוהים של התורה, אל קנאי, לוחמני ותוקפני מזכיר מאוד את גיבור סדרת "מסע בין כוכבים" המקורית - קפטן קירק - בנחישותו לכפות את עמדותיו על בני גזעים שונים שאינם חושבים כמוהו ויהי מה. האם מדובר במפקד ספינת חלל תוקפני במיוחד? אולי מישהו שפועל בניגוד להוראות של "עולם הבית"? חיזוק לכך אנו מוצאים בעובדה שלאורך התנ"ך התערבותו הישירה בענייני המין האנושי הולכת ופוחתת עד שהיא נפסקת לחלוטין לאחר גלות בבל (להוציא פרשיות בודדות כמו זו של ישו, וכו') והאלוהים נעלם לחלוטין מבחינת המין האנושי. אולי קפטן קירק המקורי הוחלף במישהו אחר, תוקפני פחות ושקול יותר, מין קפטן פיקארד שכזה, שמקפיד יותר לשמור על עקרונות "אי ההתערבות" של עולם הבית?
הישות
לדעתי התנ"ך מציג משהו שונה מכל זה. מה שמתואר שם, לאחר כל העריכות השונות שעברו הטקסטים השונים שיצרו את התנ"ך, הוא מפגש עם ישות חייזרית שונה לחלוטין מכל מה שאנו מבינים. ישות שיש קשיים עצומים בתקשורת איתה ובהבנת רצונה. ספר איוב מבטא את חוסר היכולת הזאת לתקשר בין האדם והאל בצורה מושלמת. בספר איוב מסופר על האדם איוב, שרוצה להבין מדוע אין צדק בעולם, והאל עונה לו על שאלות כלל לא רלבנטיות לאיוב - על מבנה העולם שאותו יצר האל, ודרכי בעלי־החיים. בין שני הצדדים יש קצר מוחלט בתקשורת. דומה גם שהישות הזו, עם כל שלמותה כביכול, מתקשה מאוד להבין את המין האנושי, כפי שמסתבר פעם אחר פעם מסיפורי יציאת מצרים למשל, כאשר בני־ישראל מסרבים למלא את רצונותיה שאינם ברורים להם וגם לא למנהיגם משה. כך הוא המצב גם לאחר מכן - בכל פעם שהישות מנסה להעביר את רצונותיה לנביאים שונים, כמו ישעיהו ויחזקאל. רק לאחר שהישות מפסיקה לתקשר לחלוטין עם בני־אדם ומקומה נתפס לחלוטין בידי סופרים וכוהנים, רק אז נדמה שהאנשים מתחילים לרדת לסוף דעתה או לפחות למה שהסופרים והכוהנים טוענים שהוא סוף דעתה.
אם הייתי מנסה להצביע על משהו דומה במד"ב, הרי זהו סולאריס של סטניסלב לם, סופר יהודי פולני (1961, תורגם לעברית בידי אהרון האופטמן). זהו סיפור על ישות חייזרית בצורת אוקיינוס ענק שמנסה, בדרכה שלה, לתקשר עם בני־האדם באמצעות פנטומים של אהבותיהם, אבל כל תקשורת אמיתית בינה לבינם היא למעשה בלתי אפשרית למרות הטענות של נציגים שונים מטעם עצמם. דומה שיש כאן, בין השאר, גם רמז אירוני מאוד על כלל מערכת היחסים בין בני־האדם והאל לאורך ההיסטוריה.
|
קישורים
התנ"ך האמיתי - הספר שסיפק חלק מההשראה לכתבה זו
סולאריס - מפתחות לפשר יצירתו של סטניסלב לם, מאת אברהם יוסף
אבי כץ צייר את התמונה שבראש המאמר
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות