 |
ספרות קלה וספרות זולה | 1035 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
לעולם אבל לעולם אל תכנה את ספרות המד"ב ספרות קלה. אתה מודע היטב שאין בה למעשה שמץ מזה ומותר לשאול מנין הגעת למסקנה שהיינלין ואסימוב הם דוגמה לספרות קלה? סיכום נאה. התלונה העיקרית על הספרות הקלה היא שהדמויות שטוחות ופלקטיות והעלילה שם היא צפויה לגמרי. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את יצירותיהם במגזינים של PULP המגזינים של הספרות הקלה בארה"ב כך שטכנית הם עונים על ההגדרה . וגם מעשית שכן רבים מסיפוריהם ( ראה מוסד ראה "בני מתושלח " ועוד רבים אחרים) הם סיפורי הרפתקאות שעונים על הכללים של ה"ספרות הקלה " ,כמובן יש בהם הרבה מעבר לזה אבל זה אינו משנה לעניינינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלי מזל שפיספסתי כשקראתי את העיניין שבו אתה מגדיר את הנייליין כסופר קל בטח צג הבראיל שלי כבר צינזר את המישפט הזה באופן אוטומאתי ממש ממש לא לעניין להגדיר את הניליין האיש המדהים שכתב את גר בארץ נוכריה ואת הגבעות המוריקות של העד ואת עריצה היא הלבנה כספרות קלה את תום קלנסי כן היתי מגדיר כספרות קלה למרות שהוא מתאר בפרוטרוט איך בונים צוללת גרעינית אלי ממש ל הגזמת איך אפשר להגדיר מדע בידיוני כספרות כלה רק תחשוב על ניו רומאנסר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מאמר מצויין של אלי אשד - המשך כך! מה שממש חסר הוא קישורים לספרים. כך למשל אפשר לקרוא ברשת או להוריד, ללא תשלום, את שבעת ספרי טרזן הראשונים באנגלית, ולקרוא סיכום קצר של 17 הספרים הנוספים. ונושא הספרות החיצונית מעניין - האם יש מקום ברשת שאפשר לקרוא את הסיפורים האלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאמיתו של דבר יש קישורים רבים מספור ברשת לספרים ידועים שונים של ספרות קלה ואין לכך סוף. לסופר של טרזן אדגר רייס ביראוז יש לעניות דעתי את אתר הסופר הטוב ביותר ברשת כולה אתר שמתעדכן בחומרים חדשים אחת לשבוע (!) מזה שנים רבות במה שנראה כעבודת אהבה שלא תיאמן ושכנראה מבוצעת בידי בני משפחתו .בשלב זה יש באתר זה אלפי ( ואולי כבר עשרות אלפי עמודים ) שמקיפים את כל יצירתו של בוראוז מכל זוית אפשרית ושבשלב זה נמצאים בשלב מתקדם של העלאת כל יצירות האמנות שאי פעם בוצעו על סמך יצירתו של בוראוז ( והם רבים ) לרשת . לא ידוע לי על אף אתר סופר אחר ברשת כולה שאפילו מתחיל להתקרב לאתר הזה באיכותו .והמדובר להזכירכם בסופר של "ספרות קלה " . לאמיתו של דבר נראה שהספרות הקלה זוכה ליותר יצוג ברשת מאשר הספרות התקנית... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיבור הבולט ביותר של ספרות קלה בשפה העברית הוא טרזן איש הג'ונגל ןלו רק משום שעליו הופיעה הכמות הגדולה ביותר של כותרים : 1050 כותרים שונים בספירה אחרונה ( ויתכן שהיד עוד נטויה). להלן כתבה על הסיפורים הישראליים האלה של טרזן שהיא למעשה גירסה מקוצרת מאוד של פרק על הנושא בספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המגזין "גלובס" פירסם כתבה פרספקטיבית למדי על הספר אם כי יש לציין שהמשפט האחרון שבה הוא לחלוטין לא במקום . הספר מעולם לא נועד לחקות או להתרחות בספר הנוסטלגיה של טרטקובר ודנקנר "איפה היינו ומה עשינו". השוואה עם הספר "מטרזן ועד חסמבה " של אוריאל אופק הייתה נכונה יותר. ידינו המסוקסות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלבד יותר מהאלף חוברות שפורסמו על טרזן בישראל , גם לו גם ממלא מקום ומתחרה ישראלי כחול לבן "דן טרזן " הלא הוא דן מוקד. הנ"ל היה ישראלי שגדל באפריקה כטרזן החדש מאחר שטרזן המקורי כפי שגילו החוברות כבר מת! בבגרותו עבר דן טרזן לישראל והפך לסוכן חשאי כל יכול . על חוברות אלה ראו כאן : ומה שמעניין לא פחות בספר האחרון על עלילות הגיבור הבלתי נראה דני-דין הוא פגש גיבור ישראלי שמזכיר בהרבה יותר משמץ את "דן טרזן " (שנוצר במקביל ליצירת דני דין בראשית שנות השישים ) ועל כך ראו : דני דין פוגש את דן טרזן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שערוריה בסין : סופר סיני אלמוני פירסם ספר חדש בסדרת הרי פוטר של הסופרת הבריטית רולינג שבו הוא מפגיש את הגיבור הממושקף בדרקונים סיניים וכו'. כל זה כמובן ללא ידיעת הסופרת ותוך הצהרות תקיפות של הממשלה הסינית שהיא תילחם בזיופים וכו'. הידיעה הזאת זכתה משום מה לפרסום בינלאומי. בתופעה זאת אין כל חדש . ברוסיה סופרים אלמונים מפרסמים מזה שנים רבות יצירות מקומיות על עלילות קונן הברברי ,המשכים תוצרת בית ל"שר הטבעות " ובתקופה הקומוניסית הייתה שם סדרה מקומית פופולארית על הרפתקאות בארץ עוץ ,זאת שנוצרה בידי הקפיטליסט האמריקני פרנק באום. וכמובן התופעה הייתה קיימת בישראל ששם הופיעו יותר מאלף סיפורי טרזן מקוריים ללא ידיעת בעלי הזכויות בארה"ב . והופיעו גם יצירות מקוריות נוספות שהתבססו על סדרות טלוויזיה זרות כמו "מלכודת " עם פטריק מקגוהן ואחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח מדבר על ''הסילמריליון השחור''. פה לא מדובר בחיקוי זול אלא תוצאה של תרבות דיון שלמה ומפותחת(או לפחות ככה טוענים כמה טולקינאים ישראלים) וכמובן ג'ורדן פירסם שני סיפורי קונן הברברי לפני שהוא עבר לכתיבת ''כישור הזמן''. מעניין אם זה טוב מספיק בשביל שמישהו יתרגם את זה לעברית.(לא חושב. חוץ מזה, בפורום הארי פוטר יש מלאן פאנפיקים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על קונן הברברי פורסמו בארה"ב עשרות ספרים ומאות קומיקסים שנכתבו בידי סופרים מודרניים כמו ג'ורדן ורוי תומאס ולא בידי המחבר המקורי , אלא שבמקרה הזה זה נעשה בהרשאתם ובשיתוף הפעולה של בעלי הזכויות על הדמות של קונן . ברוסיה ובסין ובישראל של שנות השישים לעומת זאת הסיפורים התפרסמו ללא הרשאתם וללא ידיעתם של בעלי הזכויות . פרשה דומה אירתה לאחרונה גם בישראל כאשר פורסם ספר שהתיימר להיות הספר המסיים של סדרת "חסמבה " שעסק בדמויות כאנשים מבוגרים ועיוות אותן עד היסוד , ותיאר כמה מהם כהומוסקסואלים וכרוצחים סדרתיים ( בתוספת קטעיפ פורנוגרפיים להבהרת הדברים ) . וזאת ללא רשות בעלת הזכויות . הגברת חנה מוסינזון בעלת הזכויות תבעה את מחברת הספר לדין וניסתה למנוע את הפצתו,אך בהחלטה תקדימית השופטת החליטה שבמקרה הזה חל על גיבורי חסמבה הדין של "אנשים ידועים " שכל אחד יכול לכתוב עליהם דברי רכילות כרצונו משל היו אנשים חיים. וזה אומר שבמקרה של סופרים של ספרים ידועים אין להם יותר שליטה על הדמויות שיצרו. כל אחד יכול לעשות בהם כרצונו מכאן ואילך ולכתוב להם המשכים כרצונו מבלי שהסופר יוכל לעשות דבר בעניין. .דיון מורחב בנושא זה אפשר למצוא בתגובות למאמר זה : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה למרות התקדים של וולט דיסני נגד דודו גבע? הרי את אותו הטיעון טען דודו גבע ולמרות זה נאסר עליו להשתמש בדמותו של דונלד דק ללא הסכמת בעלי הזכויות. כנראה, שיש חוק אחד לגברת מוסינזון וחוק אחר לדיסני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שאתה צודק . כנראה שיש חוק אחד לתאגידים כמו דיסני וחוק אחר למשפחות של סתם סופר שאין מאחוריו תאגיד בינלאומי עתיר ממון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה מגניב נראה מה היו אומרים בדיסני שמישהו היה רק מעיז לגעת במיקי מאוס בלי לשלם או לבקש רשות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו אולי יודע האם יש הבדלים בחוקי זכויות היוצרים בין ארה"ב לישראל, במיוחד בעניין "שימוש הוגן" למטרות שונות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזכור, דונלד דאק זכה להגנת ביה''מ הישראלי, אבל אולי זה בגלל שהוא לא בן אדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם דמות הנווד של צ'רלי צ'פלין הביסה את תשדירי מפעל הפיס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגברת חנה מוסינזוןזכתה בסיבוב השני במשפט כנגד ספרה הפארודי של שפרה האפרתי על חסמבה והישיגה צו איסור מבית המשפט המחוזי כנגד המשך פירסום הספר. מה שמן הסתם יתן לספר הזה רק יותר פרסום משהוא ראוי לו , אבל לפסיקה זאת יש גם השלכות חשובות מאוד לגבי הזכויות של סופרים על דמויות יצירותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אני חוזר על הלינק לכתבה על אמנות עם עו"ד צמוד אבל הוא רלבנטי כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחברת הספר השנוי במחלוקת כפרודיה על חסמבה שיפרה האפרתי מדווחת במקום אחר כאן : שפרה (יום שישי, 06/06/2003 שעה 11:03) בתשובה לבור ועם הארץ אני שמחה לבשר למי שלא יודע שהמשפט הסתיים השבוע, והשופט זפט קבע בכמה מהלכים מצויינים שאני זכאית! הוא טען שדמויות חסמב'ה זכאיות להגנה, והציע דרך לבדוק זאת: לפי האפשרות לחזות מראש מה תהיה תגובת דמות מסויימת לאירועים הבאים בספר, אם אפשר לחזות איך יגיב למשל ירון זהבי לניסיון של מרגל להוציא ממנו מידע, והרי אפשר די בקלות, הדמות ירון זהבי זכאית להגנה כדמות. עוד הוא אומר, שאם מסירים את השמות מדף בספר, אפשר לנחש איזו דמות מדברת גם בלי השמות, וגם זו דרך להעריך אם היא זכאית להגנה או לא . עם זאת בספר שלי, אם מסירים את השמות מהדף, לעולם אי אפשר לדעת לאיזו דמות מחמב"ה אני מתכוונת, אם לא מכירים את הדמויות שיצרתי אלא רק את של מוזסנזון. הוא טוען שאין בין הדמויות שלי ושל מוסנזון כל קשר מלבד שמותיהן. וזה נכון! ומותר. למשל, הוא נותן דוגמא שמישהו יצייר תמונה של אישה משונה, עם שלוש עיניים ופה עקום וכאלה, ויקרא לתמונה: "המונה ליזה". הוא לא גנב את התמונה של דה ווינצ'י אלא יצר באמצעות השם שנתן לה, עוד קונוטציה בעיני המסתכל, וזה מותר לעשות ובדיוק מה שאני עשיתי. לגבי הטענה שהכפשתי את שם מוסנזון ובספר כללתי תיאורים פורנוגרפיים ואנטי דתיים וכו' הוא הגיב, שזה תיאור מופרז, לדעתו, וגם אם כן הייתי עושה ככה, זה מותר לי, כי זה הספר שלי ולגב' מוסנזון אין זכות להתערב בתכנים של הספר שלי. בקיצור, אם הם לא יערערו לעליון, אז הספר חי וקיים ויוצע למכירה בשבוע הספר בדוכן של "ספרות עכשיו". קישור בעניין יש כאן : אני מוצא את טענותיו של השופט מוזרות בלשון המעטה . הבה ונאמר שבארה"ב הן לא היו יכולות לעבור לעולם . שם אי אפ]שר להשתמש בדמויות של יוצר חי או שנפטר לפני כמה שנים בשמם המדוייק . אפשר להשתמש כמובן השמות דומים מאוד לצרכי פארודיה אבל לא בשם המפורש. ולדעתי זה הפיתרון שבו הייתה הגברת אפרתי יכולה להשתמש. המשמעויות של הפסיקה הן שכל מי שרוצה יכול להשתמש כעת בדמויות של כל סופר ידוע שהוא רוצה כרצונו כל זמן ש"הפעולות שלהן אינן אלה שאפשר לצפות מהן". כלומר כל אחד יכול להשתמש כרצונו בדמויות של "מיכאל שלי " של מוסינזון או בדני -דין , או בדמויות של עירית לינור וכו' . לסופרים ולבני משפחתם לא תהיה יותר שליטה עליהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אם אני כותבת המשך תוצרת בית לשר הטבעות, ומציינת בברור שלא מדובר ביצירה אבודה של טולקין אלא ביצירה שלי המתבססת על העולם שטולקין יצר, ומפרסמת את היצירה הנ"ל. אז אני עוברת על החוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את כותבת את זה כיצירה תוצרת בית בלבד לשימושם של כמה חובבים בלבד אז כנראה שלא. אבל אם אתה מםפרסמת את זה בספר בהוצאה מכובדת יותר או פחות בלי לבקש את אישורם של בעלי הזכויות , אז בחו''ל לפחות זאת עבירה על החוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בבית ספר הנקרא Scarlett ומתיימר להיות המשך מודרני ל"חלף עם הרוח". יש גם ספרים שהם פרודיות על אחרים, לעיתים בהתנגדות המחברים המקוריים ויורשיהם - למשל ל"חלף עם הרוח" יצאה פרודיה "הרוח חלפה" (טרם תורגם לעברית), ספר הילדים "ציפורי לילה בננטקט" הוא פארודיה על "מובי דיק", ובחנות ספרים בשדה התעופה בהית'רו שלשום ראיתי ספר באנגלית שמהווה פארודיה על שר הטבעות (שכחתי את השם). גם שמות הגיבורים מאוד דומים כמו dildo ו- Fruto לעומת Bilbo ו- Frodo במקור. (לא קניתי את הספר - האם מישהו יודע עליו בארץ? ורצוי בתרגום לעברית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן זהו. תודה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף, איזה שעמום של סרט. אתמול ראיתי את שר הטבעת ואני חייב לציין שמאד התפעמתי מיכולת הסיבולת שלי. החזקתי מעמד קצת יותר מחצי סרט ואז עברתי להמשיך לישון במיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות הסרט קניתי את רביעיית הספרים (כולל ההוביט) ובהחלט נהניתי. מכל מקום זהו האייל ולא עין הדג, ואין בכוונתי לפתוח דיון מיותר כאן. נראה שהכותרת תפורה אליך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
dildo!? אתה בטוח? זה נשמע כמו משהו מבית היוצר של אוסטין פאוורס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, סתם הומור קולג' דלוח למדי. ראיתי את הספר כשהייתי באנגליה (הוא הונח על מדף מיוחד ביחד עם ספרי שר הטבעות לכבוד יציאת הסרט). עיינתי בו, ונראה לי כמו אחד הספרים שאתה מבין את הקטע אחרי חצי עמוד, וכל השאר די חוזר על עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''סקרלט'' נכתב בהסכמת (למעשה, בעידוד) בעלי הזכויות של ''חלף עם הרוח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הרוח חלפה" - The wind has gone - יצא בהתנגדות בעלי הזכויות, לפי הפירסומים בעיתונות. לפי הספר, המשרתים הכושים בכלל שלטו בעניינים, ואשלי הוא בכלל הומוסקסואל. לא קראתי אותו והמידע שלי הוא ממה שפורסם בעיתונות עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר שקראתי את המאמר ניזכרתי שמעתי לאחרונה את אלי אשד ברדיו אצל יובל מסקין מדבר על הנושא הזה בשנים האחרונות כפי שמתאר המאמר אני מוצא את עצמי מיתגעגעה ממש לספרי ולתלקיטי הילדים שגדלתי עליהם ובאמת מתחיל אצלי איזה שהוא מרוץ לחזור ולעיין בספרים ובתגליטים הובתקליטים הישנים והטובים הללו גם בתור ילד את רוב הספרים קראתי בכתב בראיל או באופן מוקלט כך שאין לי שום בעיה להשיג אותם הם עדיין נימצאים על מדפי הסיפריה לעיוורים הדבר שאני הכי מיתגעגעה אליו הם טתוכניות הרדיו לנוער שבמיסגרתם שודרו טסקיטים שהיו איבוד לספרים הללו היתי משלם המון כדי לישמועה שוב את הטסקית של אורי או של אליפים או של הידי בת ההרים מצד שני וכול האיבודים המדהימים שהם עשו לספרים של מארק טוין איזו רמה כול כך חבל לי שהילדים שלי לא יגדלו על הטסקיתים הללו בשנה שעברה היתגעגתי לספר אולי של אסתר שטריית ורצל ולקחתי מהסיפריה את הספר המוקלט אותה הקלטה מראשית שנות ה80 שעליה גדלתי 13 קלטות וישבתי וקראתי אתזה בשקיקה בידיוק כמו שקראתי את זה שהיתי בן 12 בכיתי במקומות הנכונים והפעם גם הרמתי טלפון לסופרת והודתי לה על הספר היא אמרה לי שהמון אנשים בני 28 30 מיתקשרים וכותבים לה תודה שוב ושוב ובאים בשבועה הספר להחטים את הספרים אותו דבר קרה לי גם אם תקליטי הילדים הוצאתי מהארון את כול התקליטים הישנים ופיתאום לישמועה את ההפקות המדהימות של חיים יוין בשנות ה70 בבר הפילון ומיץ פטל וטאבי הטובה ועוד ועוד ועוד עשה לי ממש צמרמורת התחלתי לירכוש כול תקליט ילדים שגדלתי עליו שמצאתי על דיסק שההיה לילדים אני אומר לעצמי אני מעריך שההיו לי ילדים עוד משהוא כמו 10 שנים פלוס מינוס ואני בכו זאת קונה בתור אחד מממש לא אוהב את שלומה ארצי אבל גדלתי על בארץ הטווים שזה אלבום מדהים עלו לי דמעות שראיתי אותו על דיסק לאחרונה העלו את תקליטי הילדים של חוה אלברשטיין לילדים ושוב רצתי וקניתי כי אני לא מאמין שזה יצא במהדורה שניה על דיסקים כן יש משהוא ב לחזור לעבר מיצטער על ההודעה הארוכה גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גידי, אם אתה מתגעגע לתסתיכים הישנים, כאן תוכל להוריד חלק מפרקי "סכנה באנדימון": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארז אני חיב לך כול מה תתירצה עשית לי את היום מאיפה האתר הזה יש שם עוד דברים להורדה לא הצלכתי לימצוא את המנהל של האתר ממש מדהים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתר ניתן פעם באתר האגודה למד''ב ופנטסיה, והוא כנראה העלה פרטית של מישהו לרשת. אולי אלי יודע יותר. זה ניתן באחת התגובות למאמרו על תסכיתי רדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן התסכית "סכנה באנדימיון " העולה לרשת ביוזמתי כליווי לכתבה בשני חלקים בשם "ימי הרדיו" שתיארה תסכיתי רדיו מדעיים בדיוניים בעולם ובישראל . התסכית ניתן לי בידי "רד פיש " שטרח להקליט את סדרת אנדימיון בזמן אמיתי. הוא נתן לי שתי הקלטות של אנדימיון . בעוונותי איבדתי את אחת הקלטות במעבר מדירה לדירה ,כך שלאינטרנט הועלו רק חלק מהתסכיתים . אבל מי שרוצה יכול להשיג את הסדרה המלאה בארכיון קול ישראל בירושלים ששם אפשר להשיג קלטות של תוכניות ישנות וחדשות ,זה רק עולה כסף. ימי הרדיו חלק א' חלק ב' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי אילה היו ימים היה גם תסכית אחר של דני אלדר במדעבידוני בשם קץ המילחמה אגב פעם בררתי זה עולה משהוא כמו 100 שח לשעת הקלטה חבל שהם לא שמים את הדברים האילה ע הרדת יש סיכוי שלפיש יש את כול הההקלטה? כלומאר שהוא הביא לך עותק ולא את המכור? אני ממש מיתגעגעה לימי הרדיו הגדולים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם ארכיון פתוח ללקהל של תוכניות טלוויזיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואו מיזמן לא היתרגשתי כחה ואוזה היה ממש נוסטאלגי איזה עבודות ידעו לעשות פעם ברדיו הפעם האחרונה ששמעת את הה זה היה ב1987 היתי בן 13 ואו אם יש עוד טסקיתים אשמח בטרוף לי יש את הסטוצים של גרוסמ ואלדר גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם יש עוד תסכיתים ברשת (גם אני הייתי שמח לדעת), אבל יש אתר של "מה יש" עם קטעים להורדה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי באזור ה60 שעות מוקלטות של מה יש שרובם אצלחבר ובביית יש לי את כול העולם הערב בוידיו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שגיבורים מיתיים גדולים מהחיים משפיעים יותר מגיבורים ארציים נראית לי חסרה במקצת. בעקרון, נדמה לי שכמו שכתבת ההשפעה מספרים נוצרת באמצעות הזדהות עם הגיבורים. העניין הוא, שאחרי תקופת הילדות (שאז אנחנו יכולים להיות הכל, מטרזן ועד קפטן נמו), סיפורים גדולים מהחיים משמשים בעיקר לבריחה מהמציאות לעולם קסום שהכוח שלו הוא בזה שהוא שונה מהמציאות המעיקה ולא קשור אליה. במצב כזה קשה לבצע "העברה" של ההזדהות מהעולם הדמיוני אל המציאות האפורה. כדי שההזדהות תשפיע בעולם האמיתי צריכים להיות קווים משותפים לשניהם – ואולי, ככל שיש יותר קווים משותפים ההשפעה יכולה להיות גדולה יותר. צורת השפעה אחרת (לפחות אצלי, אבל אני לא כזה מיוחד) היא דווקא ההזדמנות "להיכנס לראש" של אנשים אחרים דרך קריאה בספרים. לראות איך הזולת מסתכל על מצבים רגילים שדומים לשלי. ההזדמנות הזאת מעשירה את העולם הרגשי ואת היכולת להבין אנשים אחרים. דבר זה לא קיים כמעט כשעוסקים בגיבורים גדולים מהחיים. למען האמת, הספרים שאני מוצא כמעניינים ביותר הם אלו שמשלבים את שני האלמנטים: זה של העלילות המסעירות של הספרות הקלה, יחד עם האנטי-גיבור שאני יכול להזדהות אתו. הדוגמא הטובה ביותר בעיניי היא ג'ון לה-קארה, בעיקר בספריו המוקדמים יותר. אבל זה כבר, באמת, עניין של טעם אישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט מסכיר איתך גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמר צוין שההפרוטוקולים של זקני ציון הם פלגיאט של פלגיאט של רומן של אז'ן סי . הדבר כאשר אתה חושב עליו הוא מובן מאליו ,אחרי הכל איפה תמצא קונספירציות של השתלטות כלל עולמית בראש ובראשונה ? בספרות מתח והרפתקאות. אז'ין סי ואלכסנדר דיומא היו בין הראשונים שהעלו על דעתם סיפורי קונספירציות מאין אלה בתקופה המודרנית כאמעי לבידור ההמונים המשועממים ואנשים בעלי דמיון עשיר הרבה פחות לקחו מהם את הרעיון והפכו אותו ל"מציאות " מפחידה. צירוף המקרים המוזר כאן הוא שהספר של סי ששימש כחומר הגלם ל"פרוטוקולים " "מסתרי העם " שימש גם כמודל לאחת היצירות המפורסמות ביותר של הספרות הקלה העברית "זכרונות לבית דוד ". ושם כאמור מתוארות תולדות בית דוד לאורך ההיסטוריה. הפרוטוקולים הם כאמור קונספירציה יהודית המנוהלת בידי צאצא בית דוד ,תיאודור הרצל שמשפחתו מנהלת את הקונספירציה כנראה מזה דורות רבים .... האם יש כאן באמת רק צירוף מקרים או שסוכני הצאר שביצעו את הזיוף היו מודעים היטב לקיומם של "הזכרונות לבית דוד"? אחד הזייפנים היה ממוצא יהודי כך שזה מחזק את האפשרות הזאת . ומה שמעניין לא פחות ההוגה והאידיאולוג "אחד העם " שהואשם בשלב מסויים כאחראי לניהול הקונספירציה ( אם כי הוא היה בכלל יריב של הרצל ) היה עורך המגזין שבו פורסמו "זכרונות לבית דוד " לראשונה. אחד העם נאלץ להתגנן במשפט מהטענה שהוא הוגה הקונספירציה של זקני ציון . האם יש כאן באמת רק צירוף מקרים או שסוכני הצאר שביצעו את הזיוף היו מודעים היטב לקיומם של "הזכרונות לבית דוד" והשתמשו בהם בצורה כלשהיא ? אחד הזייפנים היה ממוצא יהודי כך שזה מחזק את האפשרות הזאת . עוד פרטים על ההאשמות כנגד "אחד העם " בנושא יש כאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יצאו תרגומים נוספים בעברית לספרי אז'ן סי, והיכן ניתן להשיג את ספריו וספרי החיקוי שהוזכרו (עברית או אנגלית)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעברית תורגמו גם ''מסתרי פריס'' וגם ''היהודי הנצחי'' אבל הם קשים ביותר להשגה. קל יותר למצוא מהדורות שונות של ''זכרונות לבית דוד'' '' בחנויות לספרים משומשים או בספריות גדולות . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וספרים כגון "מסתרי לונדון" וכו' שהוזכרו, ניתנים להשגה (גם באנגלית)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או בספריות מיוחדות . מאחר שאלה היו ספרים ''זולים בכל קנה מידה רק מעטים מהם השתמרו כיום אם כי יש אספנים בחו''ל ששומרים עליהם בקנאות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה ראיון שפורסם בעיתונות שבו מתואר הספר בפירוט כולל השלבים שהביאו לכתיבתו. דנידין וקופיקו :המחקר השלם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במגזין "זמן תל אביב " פורסם סיפור המשימה האחרונה של פטריק קים הסוכן הקוריאני האמריקני מסוקס האצבעות ,סיפור של אראל סגל שהוא פארודיה יוצאת מהכלל על כל אותם סיפורים ישנים . אפילו התמונה המלווה היא פארודיה יוצאת מהכלל . גם דודו גבע עשה פעם פארודית קומיקס על פטריק אבל לא ברמה הזאת. ספרות זולה במיוחד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם בפטריק עסקנן אז איך אפשר לשכוח את סיפורה של שרית שכטר שלמדנו שכוחו של הקוריאני המסוקס היה גדול מספיק אפילו על מנת להחזיר עלמות דתיות צנועות בשאלה ! הייתי נערתו של פטריק קים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקוריאני מסוקס האצבעות חוזר בסיפור בבמה חדשה : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנויות הלחימה תפסות מקום חשוב בכמה סדרות ישראליות של ספרות קלה כמו פטריק קים קים איש הקראטה ו"עוז יעוז ". אולם עד כמה הן קשורות למציאות בתיאור אמנויות אלו? ראו : ידיהם המסוקסות של אנשי הקאראטה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלי, ראשית - איחולים על הספר החדש. אבל בצד האיחולים, אני לא ממש מסכים לדרך בה אתה מגדיר "ספרות זולה". האמנם כל מה שפורסם בהוצאת pulp הוא ספרות זולה? האם כל ספר מד"ב הוא ספרות זולה? האם כל סיפור הרפתקאות או ספר בלשים מהווה ספרות זולה? לא ולא. כבר חלקו כאן על דעתך בנוגע להיינלין ואסימוב. העובדה שספריהם פורסמו לראשונה בפורמט pulp לא מעידה על היותם ספרות pulp (במובן המקובל של המילה), אלא בעיקר על היותם של המוציאים לאור קצרי-ראיה. כל זה לא בא להגיד שאסימוב, למשל, לא כתב pulp: סדרת הספרים שלו "Lucky Starr" היא דוגמה קלאסית לספרות זולה, למרות שכאשר פורסמה, היה אסימוב בעל הכרה והצלחה, ולכן הספרות הזו דווקא *לא* פורסמה בפורמט pulp אלא בהוצאות מכובדות... מקוממת במיוחד הגדרת ספריו של וולס (וגם של ורן) כ"ספרות זולה". שוב, אולי ספרות זו פורסמה במקור בפורמטים המקובלים של ספרות זולה, אולם היא מתעלה בהרבה מעל מה שמקובל להגדיר בד"כ כספרות pulp. כל זה לא בא לומר שאין pulp בספרות המד"ב. דוגמה טובה לכך תהיה הספרים הרבים שהופיעו לאור ביקום "מלחמת הכוכבים" לאחר הסרט הראשון, מאת סופרים כמו בריאן דליי ("נקמתו של האן סולו"), אלאן דין פוסטר ואחרים. דווקא ספרים אלו, נטולי כל ערך ספרותי אך פופולריים למדי, לא פורסמו בפורמט pulp אלא בכריכה קשה בבתי-הוצאות מכובדים. מה לגבי ספרות בלשים? מה הופך את סיפורי שרלוק הולמס לספרות זולה, בניגוד, נאמר, ל"שם הורד" של אקו? האם אתה ממקם ברצינות את סיפורי ההרפתקאות של הומרוס ("האיליאדה" ו"האודסיאה") באותה מחלקה ספרותית עם סיפורי המערבונים של קראל מאי? נכון, שניהם סיפורי הרפתקאות, אבל בוא ותזכיר לי לרגע איזו דמות בספריו של מאי זוכה לטיפול הספרותי לו זוכה אכילס מידיו של הומרוס (או מי שלא כתב את הטקסטים באמת)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ספרות קלה " ולא "ספרות זולה" . ספרות קלה בעיני היא כל ספרות שאינה מתפרסמת בהוצאות מכובדות ומיועדת לקהל של אניני טעם ומבקרים מכובדים שרק הם מסוגלים לפרש כל משפט שני בה ,ואין הכוונה לאמר שהיא גרועה כשלעצמה. בוודאי שאסימוב והינליין אינם ספרות "זולה"! אבל הם פירסמו את יצירותיהם בפורמט של ספרות הרפתקאות שאיננה מכוונת לאותו קהל אניני טעם ( אם כי הרעיונות שלהם לא נפלו ובדרך כלל עלו על כל מה שאתה יכול למצוא אצל פרוסט וג'ויס ודומיהם) אלא לקהל רחב יותר.טכנית לפחות הם ענו על ההגדרה של ספרות קלה. אבל הם אינם ספרות "זולה " שהיא פשוט ספרות גרועה. יש גם להבין שגם בין הסופרים שכתבו ספרות "זולה" במוצהר דהיינו שלא התיימרו מיותר לספק בידור ברמה אינטלקטואלית נמוכה לקהל רחב ככל האפשר של קוראים,היו סופרים טובים יותר שהיו מחוננים בכושר כתיבה והמצאה שהבדיל בינהם ובין עמיתיהם. בספרות הקלה הישראלית אפשר להצביע על כמה אנשים כאלה בינהם שרגא גפני ויגאל מוסינזון ( במיטבם לא במירעם ) ומירון אוריאל שחיבר מאות ואלפי מערבונים ,סיפורי טרזן וסיפורי סטלאגים ,שאם זאת במיטבם עולים בהרבה על כל אלה של מתחריו וכמה מהם אפשר לקרוא בהנאה אפילו היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי, אני חושב שרוב האבחנות בין "ספרות זולה" ו"סיפורת" הן תפלות, ונוטות לחטוא לאיכות ולהנאה שניתן למצוא בספרים שמשתייכים לכאורה לז'אנר הראשון. "הייתי מפקד סטאלג", שאלי השאיל לי באדיבותו, הוא פחות מתיימר, הרבה יותר סוחף ואמין כמעט באותה מידה כמו סיפורים שנחשבים איכותיים יותר. "ישראל בשנת 2000", שאולי לא משתווה לספרי המדע-בדיוני הגדולים של וולס, קלארק ואסימוב, בכל זאת מציג תמונה מעניינת וקודרת של עתיד שבו ההתפתחויות הטכנולוגיות לא באו לצד התפתחויות פוליטיות מתאימות. ובכל מקרה, הסיווג של ספרים לכאלו שאנשים ברי דעת צריכים לקרוא וכאלו שאסור להם לקרוא, פוגם רק בהשכלה של אותם אנשים. הם לא יוכלו להכיר את החברה שבה הם חיים מבלי לקרוא את הספרים שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אסור להם לקרוא" נשמע כמו מגבלה טפשית ומיותרת למדי, ואני לא מתייחס ברצינות למי שנותן יחס שכזה לספרות קלה/זולה. לדעתי ההבדל נעוץ בקיום אמירה; כלומר, האם יש לספר משמעות מעבר להנאה הרגעית שבקריאתו. הספרות ה"איכותית" ביותר נחשבת לזו שיש לה אמירה על "המצב האנושי" או "משמעות החיים", אולם גם ספרות עם אמירה פוליטית, חברתית, וכו' היא ספרות עם אמירה משמעותית, במקרים רבים. ספרי מד"ב רבים, למשל, הם ספרים עם אמירה חברתית. לעיתים האמירה אינה הבעת דעה או הצגת פתרון, אלא הצגת בעיה בפני הקורא - קח והתחבט להנאתך. ההגדרה הנכונה ל"ספרות קלה" היא "ספרות שאינה מנסה להציג אמירה". עם זאת, ישנו נושא איכות הכתיבה (הן במישור איכות הפרוזה והן במישור איכות העלילה), ולכן גם אם מרבית ספריו של (נניח) ז'ול ורן היו נטולי אמירה, עדיין צורם לי קיבוצם באותה קטגוריה כמו (נניח) ספרי דני-דין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספרים המאוחרים בסדרה הזאת מלאים בהטפות על הצורך למיזוג בין העם היהודי והערבי בארץ ישראל השלמה על מנת להקים מחדש את האומה העברית הקדומה . ואם זה לא סדפרות עם אמירה ,אז אני לא יודע מה כן . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה מעניינת. כנראה שישנם שיקולים מורכבים יותר מ*קיום* אמירה - מורכבות האמירה, למשל - כמו גם שיקולים של איכות ספרותית, אני מניח. כמובן ש"איכות ספרותית" הוא מדד סובייקטיבי לחלוטין... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מוצאת קשר ישיר בין קיום אמירה לבין ההפרדה בין ספרות קלה/כבדה. לחלק נכבד מספרי הספרות הקלה יש אמירה. לדעתי, ספרות "איכותית" לא נמדדת באיכות האמירה או בעצם קיום האמירה, אלא בזה שההנאה מהספר אינה נגישה לכל אחד (בין אם ברמת האמירה, השימוש בשפה, או מורכבות המבנה של היצירה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום בשעה 10 שמעתי תוכנית בת שעה אם אלי אשד וערך דין אלקסנדר טלמור על ספרות פופלארית שהיתבססה על סיפרו של אלי אני חיב לציין שזאת הפעם השניה שאני שומעה את אלי ברדיו ברשת א בחודש האחרון ואו זה ממש מגניב ושלא נדבר על זה שגם את שימעון גלבץ שמעתי בשבועה שעבר מיתרעיין ברדיו יש כוחבי טיקשורת באייל ואנחנו שותקים ואו זה ממש כימעט מה שמביא אותי למחשבה שאולי פעם אחת ולתמיד ההיה כנס של מישתתפי האייל זה בטח ההיה מגניב ליפגוש את כול האנשים שכותבים פה או שלא תארו לכם איזה מילחמה תההיה שם ממש מילחמת גוג ומגוגא לי המה ממש מגניב לפחות תעדכן באייל כשאתה מופיעה איפה שהוא ואולי כול אחד מקוראי האייל שמיתרעין לרדיו טלויזיה מוציא דיסק שיעדכן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותו עניין גם בפורום רוטר נט הציעו לפני שבוע כנס משתתפים. חלק מהמגיבים הקבועים כבר מכירים אישית, ואחרים (מיץ פטל?) עשויים להירתע מחשיפת זהותם. לכן לא נראה לי שיש טעם ברעיון הזה. אגב, אומנם לא קראת, אך את הכתבה במעריב על הספר של אלי אשד כתב אחד, ניתאי ארטנשטיין הזכור לקוראים הוותיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמצע המאה העשרים, תסכיתי הרדיו תפסו מקום נרחב בתרבות המערבית. משדרים כדוגמת ''מלחמת העולמות'' ואחרים שמעבר להיותם בידור ושעשוע אף סייעו, לדעתי, בהעלאת המורל הציבורי (בתקופת מלחה''ע השניה בעיקר). התסכיתים הושתתו כמובן על אותה ספרות. כיום, כמעט ואין מקום לתסכיתי רדיו חדשים (וחבל) והתעשייה ההוליוודית מייצרת סרטים בהסתמך בעיקר על קומיקסים מוכרים מתוך מטרת רווח. נקודה מעניינת היא שבארץ תסכיתי הרדיו לילדים, כנראה בשל העובדה ששודרו בקול ישראל, נוצרו דווקא מתוך ספרות יפה (אורי, גבעת האיריסים השחורים, אור ואלכסנדרה ועוד) ויועדו הן לילדים והן לנוער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני טוען מאז ומתמיד שתסכיתי רדיו הם תחום אמנותי שאפשרויותיו עדיין לא מוצו כלל וכללוזאת תוך השקעה מינימלית ביותר של כסף. . עד כמה שידוע לי ניר יניב ניסה לאחרונה להתיות את אמנות התסכית ,אבל לא ידוע לי מה יצא מזה. באנגליה דווקא יש תחייה לתסכיתים הנמכרים בדיסקים ושמבוססים על דמות טלוויזיה ידועות כמו דוקטור הו וגיבורי קומיקס כמו השופט דרד . ואם באנגליה התחום הזה צומח אז למה לא בארץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שנמצא בלונדון מומלץ לבקר בBBC Experience שם בין השאר ניתן להתנסות ביצירת תסכיתים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן ניתן להוריד קטעים מ"מלחמת העולמות": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזה היה הגילוי של עד כמה תחום חשוב זה של ספרות והתרבות הפופולארית הישראלית הוא למעשה בלתי ידוע ובלתי נחקר בקרב חוגי האקדמיה. חוקרי הספרות למיניהם באקדמיה כמעט כולם מתרכזים תמיד מסביב לקבוצה מצומצמת מאוד של סופרים ביאליק ,עגנון ,יזהר ,עמוס עוז ,א. ב. יהושוע ועוד חמישה שישה אחרים. אם טורחים לטפל בסופרים חדשים יותר אז אלה תמיד אתגר קרת ,אורלי קסטל בלום וחנוך לוין וכמעט לא אף אחד אחר. כלומר האקדמיה ( ועשרות עד מאות של חוקרים וסטודנטים שחלקם מקבלים משכורות מהמוסדות האקדמאיים ומהציבור שמממן אותם ) מעדיפה לעסוק אך ורק בחקר של נושאים וסופרים שזה נחשב ל''מכובד '' ( ואם תרצו אופנתי ) לעסוק בהם ומזניחה לחלוטין את כל השאר. וזה אומר שחלקים גדולים מאוד של התרבות הישראלית נשכחים ומושכחים,משום שזה לא ''מכובד '' ולא ''אקדמאי '' לעסוק בהם . התוצאה בין השאר היא סטריליזציה גוברת והולכת של לימודי הספרות העברית בארץ . עגנון ,ס. יזהר ואורלי קסטל בלום עם כל הכבוד הראוי להם ,אינם אפילו אפס הקצה של התמונה בניגוד למה שהאקדמיה נוטה לחשוב. . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם שאלו סופר ספציפי למה הוא כותב בעברית גבוהה ולא בעברית של יום-יום והוא אמר שזה מכיוון שעברית של יום-יום משתנה משנה לשנה בעוד עברית גבוהה תהיה מובנת גם בעתיד. זו הייתה הסיבה לכך שהוא מעדיף לכתוב בעברית גבוהה ולא בעברית של יום-יום. אנשים מעדיפים יצירות בסגנונו של ש''י עגנון כמושאים למחקר מכיוון שהם מבינים אותן. אדם שמבקש לחקור על ספרות פופולרית מלפני שבעים שנה חייב להכיר גם את העגה מאותה התקופה כי מרבית הסופרים הללו כתבו בעגה וקיימים כמה ביטויים שלא שרדו יפה את מעבר השנים. בעוד אלף שנה בטח יהיו תילי-תילים של פרשנויות על מילים שכיום מובנות היטב כמו ''מגנובי''. סטודנטים וחוקרים לספרות אינם מעוניינים להשקיע מאמץ יותר ממה שהם צריכים. אנשים אלה רואים בזה עבודה ולא שליחות קדושה ולכן הם מחפשים משימות קלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוכנים להשקיע מאמץ אמיתי במחקר. ואני אתן דוגמה מהימים האחרונים : בעקבות פרסום הספר התקשר אלי דוקטורנט לספרות שרוצה לעשות עבודת דוקטוראט על ספרות ילדים בישראל . הוא אמר שאחד הנושאים שהוצגו שם מצא חן בעיניו מאוד והאם יש בנושא זה כבר מאמרים אקדמאיים? אמרתי לו שלא ,אין כל מחקרים אקדמאיים בנושא זה מכיוון שאני הראשון שאי פעם התעסק בזה והדבר היחיד שנותר לו לעשות זה ללכת ולראיין את הסופר שעליו דיברנו וכמובן לקרוא את כתביו. הדוקטורנט היסס ,הוא אמר שאם אין כבר מחקרים אקדמאיים בנושא הוא אינו יודע כיצד יוכל להגיש הצעה בנושא לאוניברסיטה... אחרי השיחה הזאת חשבתי שאני מבין למה הרמה האקדמאית היום בתחומים האלה היא כה נמוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם עבודת הדוקטורט על אגדות לילדים של אוריאל אופק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרות הילדים העברית לא על ספרות קלה . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שזה היה על אגדות - לא על ספרות ילדים ריאליסטית. לפי מה שידוע לי, הוא היה מומחה לאגדות (ודרך אגב, הוא גם זה שפרסם את אגדות הילדים שלי ב'דבר לילדים' - הן מופיעות היום כספר אלקטרוני ב'בקבוק'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהעברית הגבוהה משתנה לא פחות מעברית יומיומית (מן הסתם כן פחות מסלנג הארד-קור, אבל עברית יומיומית היא לא בהכרח כזו). ראיה לכך היא... עגנון. אני חושב, בניגוד אליך, שעגנון היום איננו מובן באופן בלתי אמצעי, לפחות לא לקורא החילוני (ואפילו לקורא המשכיל למדי). גם במידה שאפשר להבין אותו, השפה שלו מאוד זרה ומוזרה. אם כן מרבים לחקור אותו באקדמיה, אני חושב שזה לא בגלל שהוא מובן אלא למרות שהוא לא מובן (או ליתר דיוק, דורש מאמץ רב להבנה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האדונית והרוכל" מאת ש"י עגנון לדוגמה הוא דוגמה של הבדלי פרשנויות- יש הרואים בסיפור סיפור אימה פשוט ויש הרואים בזה אליגוריה על יחסי היהודים והגויים בגולה על סמך משפט אחד אומלל. מצד שני, איך מבחינים בין עברית גבוהה לבין עברית נמוכה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי, לפחות, השאלה צריכה להיות: אם נתרגם את הספר הלוך ושוב כמה פעמים, האם עדיין ישאר מעניין ובעל משמעות? כלומר, האם הרעיונות המובאים בו אלמותיים, או תלויים מדי בהקשר הנוכחי? דוגמה שתבהיר את כוונתי היא ספריו של טרי פראטצ'ט. אינני מאשימה את המתרגמים, שנכשלו בעבודתם על פראטצ'ט. ההומור שלו מבוסס באופן כבד מאד על האנגלית הנוכחית. קורא שיתעניין בפראטצ'ט עוד כמאה שנים, יצטרך ללמוד את האנגלית של סוף המאה העשרים, כתנאי מקדים להנאה מספרים אלה. דוגמה נוספת היא סיפור קצר של היינלין משנות הארבעים, שהוא סיפור מד"ב קשה, המתבסס על ספקולציות בנוגע לאטום, אשר התגלו כשגויות לחלוטין, ולכן הסיפור נראה לא רלוונטי לימינו. לעומת זאת, הרעיונות המובעים בסיפורי הרובוטים של אסימוב נוגעים לנושאים אלמותיים של עולם חדש וישן, של טכנולוגיה ושימוש בה לרעה ולטובה, והשפעתה על החברה, ויתכן וישארו רלונטיים גם עוד כמה מאות שנים. (ולו רק כאזכור לממשיכינו הרובוטיים, לכמה מגוחכים היו קודמיהם.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביוצרים שאינם נחשבים "לחלק אינטגראלי מהקאנון " של הספרות העברית , כבר מעוררת תשומת לב גם מכיוונים אחרים . אחד החוקרים הידועים ביותר של ספרות עברית פרופסור דן מירון קבל על כך בשבוע שעבר ב"ידיעות אחרונות" והצהיר שהוא עצמו פועל כיום יותר לתיקון המעוות כאשר הוא מפרסם מחקרים על יוצרים ידועים פחות כמו המשורר ( הנפלא) אבנר טריינין והסופרת יהודית הנדל . אך הוא ציין שאכן המדובר בדוגמאות חריגות וקרא לחוקרים אחרים לעשות כמוהו. השבוע פירסם אלון אלטרס מכתב בנושא במוסף הספרות של "ידיעות " ובו ציין שמירון אף לא הציג את התמונה במלוא חומרתה . "ההזנחה אינה נוגעת רק לסופרים ולנושאים המצויים בשולי המערכת הספרותית . חקר הספרות העברית בשלושים השנים האחרונות שדן מירון עמיתיו ותלמידיו הרבים הם מעצביו המובהקים ,הזניח אף את גדולי הספרות העברית ואמנה רק כמה מהם :יעקב שבתאי ,נסים אלוני מאיר ויזלטיר יהודה עמיחי (!) זלדה ודליה רביקוביץ . וזו רק רשימה חלקית חי נפשי שחלקית היא". אלטרס מסיים : "דן מירון ועמיתיו שהשפעתם רבה באקדמיה יכולים וצריכים לפעול לעידוד דוקטורנטים צעירים ומוכשרים להעשיר את המחקר הספרותי .הספרות העברית בוודאי ראויה לכך". דברי אמת . וכל מה שיש לנו להציע הוא שאם חוקר ספרות כלשהו חש כיום צורך נפשי לכתוב מאמר מחקרי ,כי אז במקום לכתוב את המאמר ה-200 על א. ב. יהושע או המאמר ה-2000 על עגנון שיכתוב את המאמר הראשון מזה שנים רבות על יצירתו של יוסף אריכא , או יעקב חורגין , או יעקב כהן או אלכס אפשטיין. המחקר והקוראים וכלל הספרות העברית רק ירוויחו מכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
""ספרות קלה" היא כל מה שמוגדר כנחות ולא ראוי בידי הממסד הספרותי. לרוב זוהי הספרות הפופולארית ביותר בקרב קהל הקוראים הרחב" - יש פה נקודה מעניינת: לרוב אנו מזהים את הממסד עם הרוב, והדעות האנטי-ממסדיות הן דעות של מיעוט (לא פעם, אליטיסטי-מחתרתי). כאן, ובעוד מקרים, יש לנו את ההפך המוחלט. זה, מן הסתם, הבסיס לרעיון החלפת "האליטות הישנות", שאינן מייצגות עוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מנה ''נקודה מעניינת'' הוא למעשה כשל בסיסי בהבנה.המימסד הוא לא הרוב. מעטים המקרים בהם זהו המצב אך ברוב המקרים המימסד אלה הן האליטות וקבוצות האינטרס המניעות את החברה. הרוב הם העמך הפשוטים הנתונים לחסדי המימסד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, לא התכוונתי שאכן הממסד הוא הרוב, אלא שבמקרים רבים אנו מזהים אלמנטים אנטי ממסדיים כאליטיסטים-מחתרתים. לדוגמא אורי אבנרי מול מפא''י, טיפוסים כמו טירן פולק, או אתר אינדימדיה. יש משהו באנטי-ממסדיות המזכיר את האדם הנועז היוצא כנגד הזרם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להרחיב את מה שאיילת אמרה. הממסד מייצג את האליטות. האליטות כמובן רוצות לשמור על הסטאטוס-קוו כדי להשאיר את אמצעי-היצור בשליטתן, ולדחות את המהפכה. הן עושות את זה באמצעות מניפולציות סמויות על ההמונים. אסכולת פרנקפורט תטען שבאמצעות ספרות קלה מעניקים אשליה של שוויון לכולם. אשליה שכולנו שותפים באותה תרבות והחברה חסרת מעמדות. בנוסף, זאת דרך להוריד את רמתו של ההמון: לתת לו דרך זמינה לבידור, וכך לסמם אותו. תיאורית ההגמוניה תראה בספרות הקלה דרך של המעמד השליט להפיץ את האידיאולוגיה השלטת ("בניין-העל") להמונים בהסכמת הקורבנות. החיברות שנוצר באמצעות ספרים הוא שטיפת-מוח סמויה, שמפיצה תכנים שמושפעים השפעה תרבותית ואידיאולוגית מהמעמד השליט. התיאוריה הפוליטית-כלכלית תתרכז בהיבט המוסדי, בכך שהשליטה בהוצאות הספרים ובתקשורת שמסקרת אותם נמצאת בידי האליטות, וכך נמנע מצב של הפצת תכנים שלא רצויים לאליטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה.... סוציאליזם בגרוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה הקשר לסוציאליזם. אם התכוונת ''סוציולוגיה בגרוש'' אתה כמובן צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר הוא גם נכון וגם לא נכון במקרה הספציפי שבו אנו דנים של הספרות הפופולארית הישראלית . מצד אחד הספרות הזאת הפיצה דיעות ''ציוניות '' שהיו מקובלות על הממסד ( ראה סדרת חסמבה) מצד שני איש לא הפעיל את היוצרים או את המוציאים לאור על מנת שיעשו זאת הם עשו זאת כיוזמה פרטית למהדרין. כמו כן אפשר להצביע על האיש שיצירתו היא האידיאולוגית ביותר מבין כל היוצרים של הספרות הקלה ,שרגא גפני . לכאורה ניתן לטעון שהאיש הוא שליח של הממסד לשטוף את מוחם של הצעירים וכו' וכו'. אבל בדיקה מעמיקה מגלה שלאמיתו של דבר הדיעות שלו הן אקסצנטריות מדי מכדי שיופעל בידי ממסד כלשהוא. למעשה הוא מייצג פלג של אדם יחיד שפרש מתנועת מיעוט ה''כנענים '' של יונתן רטוש תנועה שתמיד נחשבה כאנטי ממסדית . ואם הכנענים היו אנטי ממסדיים אז שרגא גפני בוודאי ובודאי .הדיעות שלו הן גירסה מיוחדת במינה של הטענות הכנעניות שקוראות בין השאר להתמזגות בין היהודים והערבים בארץ , טענות שעד כמה שידוע לי הממסד לא הסכים להן מעולם. כך שהטענה שהספרות הקלה בהכרח מייצגת את הממסד אינה תופסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. איך זה שאין ביטוי, אפילו סמוי, לדעות של שרגא גפני בספריו? נראה כאילו הם עושים אינדוקרינציה לדעות ההפוכות בדיוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו דווקא. עודד-עוואד, הכדורגלן הפלסטיני שהתגייר ושיחק לצידם של רפי ואלון, הוא דוגמא טובה לדמות שמבטאת את דעותיו של גפני. יצא לי, אגב, לדבר איתו על הנושא הזה (בראיון שהתפרסם לצד הכתבה). הוא הקפיד להבהיר שהגיור, מבחינתו, הוא לא גיור יהודי מסורתי, אלא יותר חזרה לתרבות הכנענית הקדומה. גם היהודים, לדידו, צריכים להתגייר באותו אופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אליטיזם מול ממסד - "תרבות גבוהה" היא אכן תרבות אליטיסטית-ממסדית, אך לא תרבות הרוב; הרי הממסד אינו מזוהה עם הרוב באף תחום. כך במוסיקה (המוסיקה הקלאסית ה"גבוהה"), בספרות, בעולם המגזינים והעיתונים, בקולנוע, בציור - בקיצור, בכל תחום אמנות. ה"גבוה" הוא כמעט תמיד נחלת מעטים (אך בלי קשר ל"מחתרתי"). ב"גבוה" קיימות איכויות (או איכויות-לכאורה) אשר פשוטי-העם לא יבחינו בהן. כך משמשת האמנות כמכשיר לבדלנות חברתית - בביקור במוזיאון או בקונצרט מובטח לאליטה כי לא תיאלץ להסתופף עם פשוטי-העם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר ב"הארץ" מנסה לעמוד על סוד הקסם של סרטי הפנטסיה כ"ספיידרמן", "מלחמת הכוכבים" וכו'. סרטים אלה צמחו מתוך הז'אנר של הספרות הפופולרית (הזולה, הקלה) וחוברות הקומיקס האמריקניות, וכותב המאמר סבור שקסמם נעוץ בכך שהם מחזירים את הצופה לעידן של תמימות (ושמא נוסחאותיות ופשטנות?). עוד מנסה המחבר למצוא בין גיבורי סרטי הפנטסיה האמריקניים מכנים משותפים: הם באים לרוב מעיירה או מקום נידח, הם יתומים שאינם משתלבים היטב בחברה ולפתע מוצאים עצמם מתמודדים לבדם עם כוחות הרוע: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי הוא היוצר של סדרות חוברות הקומיקסים ספיידרמן Xמאן, ארבעת המופלאים ועוד. בראיון שהוא נתן לרשת הרדיו הציבורית האמריקאית, הוא מספר כיצד נולדו הסדרות, על מקורות ותהליכי הכתיבה ומה הוא חושב על הסרטים שנוצרו בעקבות החוברות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשך תקופה ארוכה משנות השלושים ועד שנות ה-שבעים ובמיוחד במשך שנות החמישים וראשית שנות השישים ,המערבונים היו ז'אנר פופולארי ביותר בישראל . בעברית יצאו לאור מאות סיפורי מערבונים רובם פרי יצירתם של סופרים ישראליים שהתחבאו בשמות בדויים "אמריקניים " כמו רוי וינצ'סטר ו"ג'ף מקנמרה" וכיוצא באלה . מה הייתה הסיבה לפופולאריות הזאת ? ובכן הסיבה הברורה והמובנת מאליה היא סרטי המערבונים האמריקנים שהיגיעו לארץ . אבל לדעתי הייתה גם סיבה אחרת: התקופה של שיא פריחת הז'אנר הזה מקבילה במקרה או שלא במקרה לתקופה של הקריאה ל"הפרחת הנגב " בידי דוד בן גוריון ,כאשר הושמעו קריאות שוב ושוב להחייאת הרוח החלוצית וללכת להתיישב ב"מערב הפרוע " של ישראל הנגב. בתקופה כזאת של רוח חלוצית המערבונים כז'אנר ספרותי השתלבו טוב טוב אם גם לא בהכרח במודע . אבל ספרות פופולארית מעצם טבעה מייצגת לעיתים קרובות את השאיפות והתשוקות הבלתי מודעות או המודעות היטב (אך שהספרות הרשמית מעדיפה להתעלם מהן ) של החברה בתקופה שבה היא מתפרסמת. אחת מסדרות המערבונים המפרוסמות ביותר שיצאו לאור בתקופה זאת ,ומאריכת הימים ביותר ( היא שרדה עד לאמצע שנות ה-80) הייתה סדרה על איש חוק בשם ביל קרטר ועל כך ראו : המהיר בשולפי האקדח |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם רוברט לודלום הוא ספרות קלה? מצד אחד, יש המגדירים את העלילות שלו כמורכבות, אני מאידך לאחר שצלחתי את "מעגל הקסמים" ניסיתי להבין מדוע הספר נראה כמו חלום בלהות מצד אחד ומצד שני פנטזיה נעימה על מרגלים ורבי נבלים. (הולמרק טענו שהעלילות שלו מורכבות) אחת המחשבות שעלתה בי לאחר קריאת הספר היא האם אנשים כל-כך מתוסכלים וכל-כך משועממים עד שהם יקראו על מעלליהם המיניים של אחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד מהספרים שנוגע בנושא הספרות הזולה, הספרות הגבוהה, והחלוקה בין ספרות גבוהה לזולה באופן כמעט מפורש הוא "עיין ערך אהבה", של דוד גרוסמן. חבל שהספר לא לידי כרגע - אני אנסה להתייחס אליו בלי יותר מדי השמטות או תוספות. אני חייב לציין שכתיבתי על הספר הזה נראית לי גסה ומאולצת. הספר הזה קרוב מאוד ל[רציתי לכתוב "קדושה" ולא היה נעים לי. חבל] מבחינתי. לכן אקצר. אתחיל דווקא מהקצה השני - הספר כולו סובב את ברונו שולץ. ניסיתי לקרוא את הספרים שלו - הדבר היה מעל לכוחותי. הצלחתי לדפדף, ולהבין את המילים - לא הרבה יותר מזה. כרגע אני נח עד לניסיון הבא - ומכל מקום, אם "חנויות הקינמון1" אינו ספרות גבוהה, אני לא יודע מה כן. לי אישית זה הזכיר את פרוסט, שגם הקשה עלי מאוד. מצד שני, לאורך כל הספר גרוסמן עוסק בחבורת ילדי הלב, שהיא בפירוש ספרות זולה. החלק הראשון, שמתאר ילד שמסתכל על השואה דרך המונחים של הספרות הזולה, והכל מתערבב אצלו ומשגע אותו, הוא [רציתי לכתוב "מדהים", אבל היא כבר לא יכולה לשמש אותי בכתב או בעל פה. חבל]. החלק השלישי, אולי אפילו בכוונה, מציג את המקרה ההפוך מזה של קארל מאי והשפעתו על היטלר - סופר יהודי וקצין נאצי שכותבים את המשך קורות ילדי הלב. לא מעט ממה שתיאר אלי כמאפיין את הספרות הזולה נוכח בסיפור שכותבים השניים, ואם יורשה לי - גם אצל דוד גרוסמן באופן כללי. אולי הטעם הספרותי שלי פחות אנין ממה שנדמה לי. והייתי רוצה לשאול את אלי: אם "חנויות הקינמון" הוא ספר אמיתי - אולי גם קורות ילדי הלב מתוארים בספר אמיתי של סופר אחר? ------ 1 במונחי קדושת "עיין ערך אהבה", אני מתפלל שאני לא טועה בשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של סופר שנספה בשואה ברונו שולץ . סיפורי חבורת ילדי הלב ומחברם לעומת זאת הם בדיוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לא רק אבי ספרות המתח אלא גם אבי ספרות המדע הבדיוני המודרנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והפנטזיה והאימה, ואולי גם המערבונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדוייק - פנטסיה ואימה מופיעים גם בספרות הרומאנסות של ימי הביניים, וייתכן שהם השתלשלות של המיתוסים הדתיים הקדומים. אשר למערבונים - אמור לי שם של מערבון אחד של אדגר אלן פו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר התוודתי וכתבתי שבדרך כלל אני מבכר את הרדיו על פני טלוויזיה. אכן, תסכיתי רדיו הם תחום אמנותי מרתק שאולי רק תיאטרון הכורסא יכול להשתוות אליו, וגם זה רק ביום טוב. רשת ב' הזכורה לטוב היתה מעלה כל שבת בצהרים מחזה רדיו. היו אלה מחזות מקוריים (מיכאל אוהד זצ"ל היה מהכותבים והמעבדים הפוריים והמוכשרים ביותר) וגם מחזות תיאטרון מעובדים לרדיו. אני זוכר למשל שאת נעורי וורדלה של חנוך לוין שמעתי לראשונה ברדיו. תסכיתי רדיו, היו משמשים מקור לא אכזב להכנסה נוספת לשחקנים המרוששים של בימתנו, כפי שאפשר ללמוד מהיצירתיות של ירדן פודנמיצקי שקרא את המחזה "שלומות" של פליקס תולעת-שני במשך כארבע שנים, מההתחלה לסוף, מהסוף להתחלה, בקפיצות עמודים וכו'. (דיווח על זה בשעתו סופר המדור הציבורי של מעריב). בימות השבוע בשעות הצהרים היתה התוכנית לנוער (תכף אחרי המדור לחיפוש קרובים). הכוכב היה יצחק נוי (נדמה לי שהיום הוא דוקטור יצחק נוי) שהתפרסם אחר כך כסופר ילדים. היתה גם התוכנית על הרוח מהאנטנה(?) ופה כשל זכרוני - מי היה השחקן? למי שעדין מחפש תוכניות רדיו איכותיות מומלץ להקשיב באינטרנט לתוכניתו השבועית של גאריסון קיילור המשודרת ברדיו הציבורי האמריקאי. התוכנית - Prairie Home Companion (גלעד, כיצד תתרגם את זה?) המשודרת כבר כמה עשורים, היא פרי יצירתו של קיילור, כותב סיפורים מחונן (שגם כתב כמה ספרים לא רעים) וכוללת מערכונים, מחזות רדיו, שירים ושיא התוכנית - החדשות מאגם וובגון. החדשות הם מעיירה דמיונית במינסוטה, המיושבת בעיקר בצאצאי מתיישבים שבדים לותרניים ועלילותיהם המשעשות. בין הדמויות הקבועות אפשר לשמוע את הבלש המלנכולי גאי נואר, את המפרסמים של המועצה הציבורית לקידום קטשופ ועוד. אגב, אלי. הזכרת את הספר של אוריאל אופק. הוא גם כתב לקסיקון לספרות ילדים וגם את האנתולוגיה מרובינסון עד לובנגולו. ברכות כבר אמרתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרובינסון עד לובנגולו היה החלק הראשון בסדרה ששני חלקיה האחרים היו משלגיה עד אמיל ומטרזן עד חסמבה. כמו כן כתב אוריאל אופק ספר על ספרות ילדים בשם ''תנו להם ספרים''. (שם, בין השאר, הוא נכנס חזק בספרים לא איכותיים ובלאומנות של סופרים כמו שרגא גפני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם עופר ועופריקו באפריקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוריאל אופק כתב ותירגם הרבה ספרי ילדים, אבל כאן מדובר על ספריו העיוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם יהודה אטלס עומד לפרסם 3 כרכי מונוגרפיות על סופרי ילדים. ביום שישי היה ראיון איתו במוסף הספרים של ידיעות אחרונות, שם נשאל בין השאר מדוע לא נכללים שם סופרים ישראלים. תשובתו היתה שמלבד מעטים אין הרבה שעומדים ברמה בינלאומית, והזכיר את אורי אורלב וגילה אלמגור כדוגמאות המעטות לאלה שכן. ונשאלת השאלה: מה עם נחום גוטמן? לינק רלבנטי: http://www.gutmanmuseum.co.il/ דרך אגב, באותו מוסף היתה גם ביקורת משבחת לספר מאת יעקב רוטבליט, עם תוספת פרט לגבי הספר שלא היה ידוע לי עליו: הוא עוסק גם בספרות האפוקליפטית על מדינת ישראל. תחום זה מרתק מאוד ושווה מאמר בפני עצמו. עסקו בו עמוס קינן, בנימין תמוז ועוד. במיוחד ראוי לציון ספרו המצמרר של דוד מלמד על נפילת מדינת ישראל. (הספר שנכתב בשנות ה80 אפילו חזה את רצח רבין!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירסם לבסוף את שלושת הכרכים המונומנטליים שלו על סופרי הילדים הקלאסיים לדורותיהם "ילדים גדולים". שם הוא דן בסופרי ילדים המפורסמיחם של אנגליה , אירופה וארה"ב בספר שהוא שילוב מדהים של ידע וקריאות ( דבר שהוא נדיר ביותר במקומותינו). בין השאר דן אטלס בפרק מיוחד בדמות של טרזן איש הג'ונגל ויוצרו אדגר ריס בוראוז . בפרק זה דן אטלס בפירוט ומצטט מעבודה סמינריונית של כותב שורות אלה על עלילות טרזן בספרות הישראלית . עבודה שמאז שכתב אטלס את הפרק הזה הורחבה לספר שלם ("טרזן בארץ הקודש ") הופיעה כפרק בספר "מטרזן ועד זבנג" והרחבה נוספת שלה עומדת להופיע כמאמר אקדמאי למהדרין בשבועות הקרובים בכתב העת "עולם קטן" המוקדש לחקר ספרות הילדים. שיחה עם אטלס על ספרו ועל טרזן ועוד על "ילדים קטנים וספרות הילדים בכלל : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרוח מהאנטנה הוא הרוח דנש, המספר את סיפורי אלף לילה ולילה בקולו של מוטי בראכאן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה של חמיצות בפה. של החמצה. האם לא נסחפתם? היכן הבקורת האמיתית? היכן ההתייחסות בגודל האמיתי? במה מדובר כאן? בחטטנות לשמה בספרות שכל כולה כמשחק פקמן (שהוא אולי אף חשוב יותר). גמרת שכחת… מלבד זכרון מעורפל של משהו שעסקת בו אינך נושא עימך כל מסר. כל כך הרבה פקה-פקה מסביב לרכילות גרידא? אני רוצה להעביר את המסר שנסיתי לכתוב בלוח אחר לגבי הנושא ומובא בשינויים קלים כאן: "יצא לי לעלעל בספר האחרון שלו - לעיל. לא קונה!!! לצערי, אני מצטרפת לדעת אחרים - אלי מרבה לטפוח לעצמו על השכם (היא עדיין לא נפוחה?), ולדעתי ללא הצדקה. מתוך שיחות בעבר הרחוק אני יודעת שהספר רק מראה על שטחיות ב"בלשות" נרקיסיסטית ובחישה והעלאת גירה בנושאים מתחת לחגורה. רצוי שאחת ולתמיד מי שעורך תחקיר כזה יידע ויבין שציטוטים מתוך ספרים ישנים אינם מהווים תחליף לתחקיר רציני. ציטוטים כאלו וסנסציציוניזם ובעיקר אי-דיוקים הופכים את המחבר לתחקירן מדרגה המתאימה לסוגי הספרות המוזכרת…. " ולאחר שהתפתל בהתקפת נגד הוספתי בתגובה (בשינויים קלים): "אפשר לטפוח ואפשר לטפוח (ואולי גם מותר), אך אני בטוחה שהקהל יגיד דברו ואפילו יצמח גבנון מרוב טפיחות. מעניין שאלי עוסק ב"תחום חדש וחשוב" (כך כתב הוא בתגובתו) … מה החדש ב(טיפול ב)ספרות שסיימה חייה לפני קום המדינה? לגבי מתחת לחגורה (הוא כתב תחילה שאינו מבין במה מדובר - נו באמת) - מסתבר שלאחר מחשבה אלי הבין במה מדובר. ואם הספרות היום עוסקת בכך (סקס), אז למה הקדיש לכך כל כך מעט/הרבה חלקים מספרו? לגבי אי-הדיוקים (אלי טוען שספרו נקי מאי-דיוקים): אלי יודע מתי בדק לעומק ומתי מרח… ולאלי ישירות - עם כל זאת אין סיכוי שאקנה את ספרך כדי לדלות את שפע הציטוטים שברגע ראשון חלקם לא נראו כתואמים אפילו את הנאמר לידם ולאתר את אי-הדיוקים. לא אבדוק לעומק, אלא אלך לעסוק בברנר ובטשרניחובסקי (שאלי הביע זלזול מוחלט בחשיבותם)…." ולגבי המסכת הארוכה של מכתבים עם האייל… כאן בלוח זה. מותר בהחלט לפרסם ספר - אפילו אם אין לו חשיבות, אפילו אם הוא סוטה מן העיקר או סוטה סתם (כפי שמרמז גם המאמר בגלובס) - אבל אני משתתפת בחגיגה הלשונית ולא אדחוף לשוני יחד עם אנשים מסוימים בתקווה שליקוק חוזר יגרום לי הנאה דומה. תמי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה תיקונים : הספרות שאני עוסק בה לא הסתיימה עם קום המדינה הספר עוסק גם בספרות שיוצאת לאור בשנים האחרונות ,בספרות הילדים המודרנית , בקומיקס מודרני כמו "זבנג " ובספרות הילדים והמתח החרדית של השנים האחרונות. הספר עוסק בספרות הפופולארית משנות ה-30 ועד שנות ה-90 . לא הבעתי זלזול בברנר ובטשרניחובסקי ואני בהחלט מכיר בחשיבותם הבעתי זלזול באקדמאים המודרניים שנראה שאינם מודעים לכך שיש משהו בספרות העברית מלבד כ-10 15 סופרים שאין בלתם. האשמת אותי בחוסר דיוקים שאני יודע בדיוק מהם . ובכן אינני יודע מהם אי הדיוקים שאת מדברת עליהם אשמח אם תתני דוגמאות ספציפיות כדי שנוכל לתקנם במהדורות הבאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימי רביעי בשעה 20:30 בסדרת "האוניברסיטה המשודרת" של גלי צה"ל מרצה ד"ר כנה ורמן על ספרות אפוקליפטית בימי בית שני. מתוך האתר של גל"צ: בסדרת הרצאות זו תסקר הספרות האפוקליפטית שנכתבה במהלך ימי בית שני, החל מהמאה השלישית לפני הספירה ועד המאה הראשונה לספירה, בארץ ישראל. הספרות האפוקליפטית היא ספרות שבה מגלה מלאך לבן אנוש פרטים על אודות מבנה השמים והארץ, על אודות הכוחות הפועלים בקוסמוס ועל אודות מהלך ההיסטוריה וסופה. המיתוס שהודחק במקרא שב ופורץ בספרות האפוקליפטית וכוחות אלוהיים וסמי אלוהיים פועלים בעולם וקובעים את מהלכו. הימצאותם מאפשרת למחברים להצדיק ולבאר עולם שבו האמונה המקראית שוב אינה מספקת. רשימת הההרצאות: 1. מיתוס, נבואה וגילוי אפוקליפטי 2. ספר מאורות השמיים 3. ספר העירים – חלק א' 4. ספר העירים – חלק ב' 5. ספר דניאל - חלק א' 6. ספר דניאל - חלק בי 7. האפוקריפון של ירמיה ופסוידו-יחזקאל 8. חזון השבועות וחזון החיות 9. ספר היובלים 10. ספרות אפוקליפטית ומגילות קומראן – חלק א' 11 . ספרות אפוקליפטית ומגילות קומראן – חלק ב' 12. חזון היסטפס – האפוקליפסה של יוחנן 13. מקורותיה של הספרות האפוקליפטית ספרות מומלצת לקריאה נוספת בתחום ספרות אפוקליפטית בימי בית שני: מקורות: תרגום לעברית של ספרי קורפוס חנוך (חנוך א' או חנוך החבשי) וכן תרגום לעברית של ספר היובלים כלולים בכרך הראשון של הספרים החיצונים בעריכת אברהם כהנא (הוצאת מקורות, תרצ"ז). דבורה דימנט פרסמה את האפוקריפון של ירמיה ואת פסידו יחזקאל בכרך השלושים של הסדרה DJD (Discoveries in the Judaean Desert). גרסיה מרטינז ערך שני כרכים הכוללים כמעט את כל הכתבים שנמצאו במערות קומראן בלוית תרגום לאנגלית: F. Garcia Martinez and E. J. C. Tigchelaar, The Dead Sea Scrolls, Study Edition, Leiden 1997 . חזון היסטספס בתרגום לאנגלית נמצא במאמרו של דוד פלוסר על חזון היסטספס. המאמר כלול ספר: Judaism and the Origins of Christianity בהוצאת מאגנס, ירושלים 1988. ספרים: J. J. Collins, The Apocalyptic Imagination, Cambridge UK 1998 (second edition). מאמרים:M. Stone, "Apocalyptic Literature", in: Jewish Writings in the Second Temple Period (CRINT 2/II; ed. M. E. Stone), Philadelphia 1984, pp. 383-441. J. J. Collins, B. McGinn, S. J. Stein (eds.), The Encyclopedia of Apocalypticism, N. Y. 2000, v. 1. J. C. VanderKam, Enoch and the Growth of an Apocalyptic Tradition, Washington DC 1984. J. J. Collins, Seers, Sybils and Sages in Hellenistic-Roman Judaism, Leiden 1997, pp. 3-97; 239-314. M. Sotne, "Three Transformations in Judaism: Scripture, History and Redemption", Numen 32 (1985), pp. 218-235 3. י' ליכט, "תורת העיתים של כת מדבר יהודה ושל מחשבי קיצין אחרים", ארץ ישראל ח (תשכ"ז), עמ' 63-70.M. Hummelfarb, "From Prophecy to Apocalypse: The Book of the Watchers and Tours of Heaven," Jewish Spirituality (ed. A. Green), NY 1986, pp. 145-165 4. ד' פלוסר, "אפוקליפטיקה", האנציקלופדיה העברית כרך ה, עמ' 176-182. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימים אלה אמור לצאת סוף סוף האסטרונאוט הישראלי הראשון לחלל לפחות הראשון מאז אליהו הנביא לפני 2800 שנה. סופריע הספרות הקלה הישראלית ,בכל אופן לא חיכו וכבר בשנות השישים פורסמו כמה סדרות של ספרות קלה לילדים ומובגרים על עלילותיהם של ההרפתקנים הראשונים בחלל ,מסעותיהם בכוכבי לכת שונים במערכת השמש ומאבקיהם בחייזרים מרושעים ,מפחידים וסתם מוזרים. אחת הסדרות האלה שנכתבה עבור ילדים בידי המחזאי המצליח לעתיד אלי שגיא ( מחבר "אימי הגנרלית " אחד המחזות הישראליים המצליחים של כל הזמנים,והמקבילה התיאטרונית לל"ספרות הקלה "ש בה אנו עוסקים כאן ) הייתה סדרת "הרפתקאותיו של קפטין יונו" עלילות ילד אסטרונאוט . ואנשי צוות ספינת חלל בכוכבי לכת שונים במאבק עם אויבים מסתוריים. עוד על סדרה זאת :מכוכב חמה ועד צדק " סידרה נוספת שעסקה באסטרונאוט שעליו נאמר במפורש באחד הספרים שהוא ישראלי לשעבר שנולד ב"עיר גבול של הפדרציה האסיאנית בשם תל אביב" הייתה סדרת "ראל דארק כובש החלל "בהוצאת רמדור . ועל כך ראו "האיש שלנו בחלל" אנחנו מברכים את האסטרונאוט הישראלי הראשון בחלל ,הראשון מאז ראל דארק .. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד סדרה שיצאה לאור בו זמנית עם קפטין יונו ב-1963 הייתה סדרה של הוצאת רמדור על עלילות הגיבור האהוב פלאש גורדון. פלאש גיבור הקומיקס וסדרותה קולנוע האמריקניות היה אהוב מאוד בארץ ישראל המנדטורית כפי שהעיד לא פחות מהסופר עמוס עוז בספרו "באור התכלת העזה " שם הוא מספר כיצד פלאש גורדון הנהיג את את עוז הצעיר וחבריו במשחקים דמיוניים שונים . הסיפורים הישראליים בהוצאת רמדור נכתבו בידי סופר ישראלי ,חיים גיבורי ,ממחברי ביל קרטר וטרזן. פלאש גורדון היה כה פופולארי עד שהסופר מירון אוריאל הפגיש אותו בהוצאה אחרת בכמה הרפתקאות שונות עם איש הג'ונגל טרזן ובנו בוי,במאבק נגד פולשים מפלצתיים מהחלל שהשמידו את מרבית כדור הארץ כולל תל אביב! פלאש גורדון הישראלי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדבר על ספריו של שרגא גפני בלי להזכיר את הסדרה הראשונה (?) והטובה ביותר שלו, הבלשים הצעירים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדרת" הבלשים הצעירים " הסדרה הראשונה והמעולה ביותר ובוודאי ובוודאי גם המצחיקה ביותר של גפני הייתה סדרה של 12 ספרים . במהלכם פגשו ארבעת חברי החבורה את הרודן המצרי נאצר בשתי הזדמנויות שונות והביאו להרס שיניו ולפציאתו מפגיעת מטאור ,היצילו את הקומיקאי הידוע דני קי מידי כנופית פושעים ,שיתפו פעולה עם טרזן איש הג'ונגל במאבק כנגד צוללת גרעינית מצרית וסוחרי עבדים סעודיים והביאו אותו לביקור בישראל , ויצאו למסע בחלל בכוכבי לכת שונים שבהם פגשו דמויות תנכיות שונות. ובספר האחרון בסדרה הם נאבקו בתנועה אקולוגית מוזרה ששאפה להחזיר את כל בני האדם לדרגה של קופים באמצעות שיקוי מיוחד . לרוע המזל מאבקם לא הסתיים בהצלחה מלאה שכן יורשיה של תנועה זאת קיימים עד עצם היום הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר סיפור של שרלוק הולמס שבו מישהו מצא שיקוי לחיי נצח (ומכאן ספוילר) ונהפך כתוצאה מכך לקוף, מכיוון ששיקוי כזה פירושו חזרה לילדות ומה שקדם לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי, ששרלוק הולמס כתב משהו בעל ערך ספרותי. יש לו עוד ספרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה היא כמובן סיפור על שרלוק הולמס, וכן, יש לסיפורים האלה ערך ספרותי. הוא היה ונשאר הגיבור הספרותי המענין והמרשים ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה מזכיר גם ספר של אלדוס הכסלי עם אותו קו העלילה שתורגם לעברית בשנות השישים בשם ''שירת הברבור''. אבל אני מכיר את הסיפור של שרלוק הולמס שאתה מתכוון אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזמן חשדתי שאבנר כרמלי השתמש ברעיונות של אחרים - במיוחד בספרי הבלשים הצעירים. האם ידוע לך, אלי, משהו על זה? דיסקליימר: זאת אינה האשמה בגניבה ספרותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון של דנידין לקוח מה.ג.וולס. אבל לגבי הבלשים הצעירים הרעיונות נראים מקוריים . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא הסיבה. הפרופסור קיבל מאפיינים של קוף בגלל שהנסיוב הנסיוני הופק מקופים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביותר של ''ירוקים'' שטוענים שמרגע שהמין האנושי החל לפתח תרבות הוא החל בהחרבה שיטתית של אימא אדמה, ושעדיך שיחזור למערות ,או עדיף לעצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר יש פרק שלם על סדרת חסמבה ומחברה יגאל מוסינזון. תוך כדי המחקר לפרק זה בדקתי את העיזבון של מחברו שבו גיליתי בין שאר דברים מעניינים את הפרקים הראשונים מספר חסמבה שלא פורסם מעולם. כמו כן התברר לי שיגאל מוסינזון היה שכנו וידידו של הפילוסוף משה קרוי וכי מוסינזון היה זה שגילה ביחד עם בלש פרטי את גופתו של קרוי לאחר שזה התאבד או נרצח. קרוי עסק לפני מותו ביצירת תורה אובססיבית של מלחמת בני אור בבני חושך . ספר החסמבה שלא הושלם עוסק ברדיפה של החסמבאים אחר מגילה גנוזה שנעלמה "מגילת בואו של המשיח " שעוסקת במלחמת בני אור בבני חושך ... האם יש קשר בין הדברים ? תמיד חשבתי שאפשר לכתוב מחזה דרמטי ומעניין על מערכת היחסים בין קרוי ומוסינזון בחודשים האחרונים לחייו עם פלאש בקים לשלבים קודמים בחייו ,ואף ניסיתי בכך את כוחי , אבל אני לא מחזאי . סקירה על חסמבה מאת אריאנה מלמד יש כאן : ועל משה קרוי : השליח של כוחות האור חלק א' דיון 581 חלק ב' דיון 584 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה לתמי: כולה ספרות קלה, יא תמי. קחי בקלות. תקראי ותעירי ותמשיכי הלאה. כל הסערה אינה אלא בריזה. לא לקחת יותר מדי ללב. ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לערן פתחתי ונתקלתי בתגובתך. אתה צודק. ספרות קלה ותו לא. אוסף של שונד נהפך ל"עלייה לרגל" תרבותית, כאשר במות שהתיחסתי אליהן כמעמיקות נותנות יד לשטף. אני מתכוונת לפורום האייל שסיבון הידיים הכל-כך בולט שם נהפך הדדי. הצרה היא וזה מה שקצת מכעיסני שאלי מתייחס לתת הרמה הזו ברצינות תהומית. הוא הופך עצמו הן למבקר ספרותי, והן לתחקירן. אבל הטיפול נראה שטחי וההרגשה שלי היא שהתחקיר נעשה רק בהצצה לספרים הישנים ואולי שיחות טלפוניות. הזכרת השמות של הספרים וציטוטים מעוררים אצל האנשים אי אלו זכרונות רדומים וזה אולי נחמד, אך על כך כל הנושא מבוסס. רק לציין את התרשמותי, העורך של המאמרים והספרים משקיע הרבה והם נראים לא רע יחסית לתגובות ולתגובות נגד ולתגובות נגד נגד שמשרבט אלי בפורומים כדי להאדיר שמו. מה דעתך על ה"בדיחה" של אלי ביחס לקופים? אם לא הייתי בהריון, הייתי צוחקת. רק תחשוב לעומק ותראה כמה זה נכון - הפוסל, במומו הוא פוסל. כל המאמרים הינם באמת בריזה קלה שמרחפת ומעלעלת בדפים ישנים ולא רוח סערה שמדהימה ואשר משאירה חותם עמוק ומעוררת מחשבות. אני את שלי סיימתי ולא אחזור לדוש בנושא זה מאחר וכליתי ברוחות המלחמה שלי יותר זמן מכפי שחשבתי. תמי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך מביאה שום ביסוס לטענתך שהספר שלי מלא שגיאות וטעויות. אם ספרות קלה שווה או לא שווה מחקר רציני זה כבר עניין סובייקטיבי. אבל הטענה שלך שהמחקר מלא בשגיאות היא כבר עניין שאפשר לבחון אותו בקלות באופן אובייקטיבי. משום כך אם רצונך שהטענות שלך ילקחו ברצינות אין לך ברירה: עלייך להביא דוגמאות ספציפיות של טעויות בספר. אחרת כל הטענות הגורפות שלך הן חסרות כל ערך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בדקתי את כל התגובות כאן, אבל ממה שראיתי במה שתמי כתבה בתגובה שענית לה כאן, היא לא אומרת שיש שגיאות בספר שלך. היא אומרת שאין בו עומק, שאספת אינפורמציה על ספרות קלה וזה יכול להביא לאנשים זכרונות נוסטלגיים אבל לא לגרום לחשיבה עמוקה. אתה לא ענית לה לעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ציטוטים כאלו וסנסציציוניזם ובעיקר אי-דיוקים הופכים את המחבר לתחקירן מדרגה המתאימה לסוגי הספרות המוזכרת…." מאוחר יותר היא הודיעה שאין בכוונתה לקרוא את הספר בעיון כדי לחפש את אי הדיוקים עליהם היא מדברת. במלים אחרות, היא מבססת את טענתה על תפיסה על-חושית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בתגובה שעליה דיברתי היא לא מתייחסת לאי-דיוקים. מה בנוגע לזה שהספר מסוגל לגרום נוסטלגיה אבל לא מחשבה עמוקה? למה אתה בורח מהשאלה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אלי, אני לא תמי, אני לא מכיר את שניהם ולא מתעניין במיוחד ביחסים ביניהם. למה אני צריך לברוח ממשהו, או ממישהו, אלא אם כן הוא מצויד ברובה צייד? אין לי מושג אם הספר מסוגל או לא מסוגל לגרום מחשבה עמוקה, כי אני, בניגוד לתמי, מתקשה בקביעת עמדה על ספרים שלא קראתי. לעומת זאת, את המאמר של אלי כן קראתי, והוא גרם לי הנאה. קשה לי לראות מה רע בזה. וכשאתה מתייחס רק ל"תגובה שעליה דיברת" שהיא חלק מתוך דיאלוג שאותו לא קראת, ברור שיהיו שם דברים שלא תבין מתוך אי הכרת ההקשר. עוד רגע בטח תגיד לי שה"טכסט עומד בפני עצמו" ואני אהפוך להיות "האייל המשוגע". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזאת באמת רוצה . בכל אופן אם במושג ''מחושבה עמוקה '' היא מתכוונת לניתוח תרבותי וסוציולוגי של התופעות הנ''ל זה משתנה מפרק לפרק. יש פרקים שבהם אני נותן ניתוח למשל בפרקים הכלליים על המערבונים הבלשים ,המרגלים והסטלגים ויש פרקים שבהם אני מסתפק בסקירה ספרותית הכל לפי מין העניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמי שלום, שוב נתקלתי בתגובתך ואני מוכרח לציין שאהדתי עברה לאלי. אינני מבין מה פשר מסע הצלב הדון-קישוטי הזה. כפי שציין ערן, קחי את זה בפרופורציה המתאימה. בכלל, כפי שקראת במקום אחר, אינני מבין איך פתאום ולמה ומדוע דשים בכל הפורומים בספר של אלי אשד ובספרות שמתוארת בספרו. זה מה שמרגיז אותך? אמנם גם לא ברורות לי התשבחות בדף הבקורת של FINDABOOK, כאשר שם - במקום אחר - רצים ספורים על איש הקאראטה. כבר ציינתי שהעניין נראה לי מפוברק וכמשהו שמיועד להגדיל מכירות הספר. אבל, בניגוד לך, מה בעצם איכפת לי? אפילו אם נדמה לי שקראתי דברים שונים. במשך השנים כבר ראיתי הרבה "רשומונים" ואני בטוח שגם את עוד תתקלי בכאלו. נראה לי עכשיו, לאחר מחשבה שנייה, תמי, שאינך אלא תחקירנית/מידענית מתוסכלת (ואולי בעצם ממין זכר) אשר אלי אשד הוא כצנינים בעינייך. אפילו אם יש אי אלו אי-התאמות בספרו זה אינו מצדיק את ההתקפה שלוחת הרסן הן כאן והן של תומכייך ושלך עצמך בפורומים אחרים. אני בטוח שאלי מוכן לשמוע ולקרוא היכן טעה ויתקן זאת בעתיד (כפי שציין בעצמו). אז כאשר תחלוף תקופת המתח המחזורית (אם את באמת בהריון, אז אולי אלו הסיפטומים של נרבוזה קדם לידתית). אני מציע שתעשי אמבטיה צוננת, תמרחי ג'ל על שערך הסמור ותרגעי עם דני-דין במיטה. שי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהדיון הזה הוא המשך של דיון במקום אחר. אתם רוצים לספר לנו (ואולי גם לתת קישור) איפה התחלתם אותו כדי שנוכל להבין יותר טוב את טיעוני הצדדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי את כל ההסטוריה עקובת הקרבות, אבל נתקלתי לאחרונה בהתנצחות ב: וגם : פטריק קים ושות´ - חזי; דיון על ספרים ישנים ברדיו - אלי; בקורת על הספר של אלי. וגם מאמר בגלובס. היו עוד כמה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גוסטאב פלובר התלונן על מוגבלויות השפה, על החסרים המובנים בתוכה. היא לא מתאימה מספיק כדי להעביר ולבטא את מה שבאמת הסופר רוצה לאמר ומצד שני, את מה שהקורא יכול להבין מהטקסט. "התנים השתינו על העבודות שלי" הוא נהג לאמר. יצירה אמנותית מטבעה מתרחשת במדיום ציבורי, לא רק דיאלוג פרטי בין הכותב לקורא אלא בין הכותב לקורא כפרטים של תרבות מסוימת, אשר נותנת מרחב פרשני לקורא. הבנה של ספר יכולה לנוע על גבי מנעד רחב של תגובות אפשריות. בקצה אחד של הסקלה ישנה קריאה בספר שיכולה להותיר אותנו מבולבלים ותוהים לגמרי, מבלי שיכולנו לגבש לעצמנו איזה מובן. אנחנו גם יכולים למצוא פרושים מפרושים שונים לספר, אפיזודה או אפילו שורה שירית. הפירושים הללו יכולים להשתנות מאדם לאדם או אפילו לגבי אותו קורא בזמנים שונים. בקצה המנוגד של הסקלה ישנם ספרים שכמעט כל הקוראים בכל זמן שהוא יסכימו לגבי מובנם. השפה מטבעה איננה מאפשרת התאמה חד-חד ערכית לתוכן אותו היא מנסה לסמל, מה עוד שבמקרה של ספרות, הסמל הזה נמצא תחת הרבה מיקרוסקופים שונים בעת ובעונה אחת, והמקרוסקופים עצמם נתונים בשינוי מתמיד. העדשות דרכן אנחנו קוראים ספר משתנות על פי הנסיון שצברנו בחיינו, על פי הנסיבות הנוכחיות ועוד. אולם, ישנן שפות מלאכותיות שהומצאו לצורכים מאד ספציפיים ומיוחדים, כמו שפות מחשב או שפה הנדסית. טקסטים בשפות כאלה עמידים מאד בפני לגחמות פרשניות. איך כל זה מתקשר ספרות זולה? באנלוגיה, ספרות היא מטא-שפה. הספרים הם האותיות והמילים שאמורות לסמל עבור הקוראים את כוונתו האמיתית של הסופר. כמובן שהמשימה הזו בדרך כלל מועדת לכשלון על פי ההנחות שלמעלה, אבל זה אולי יאפשר לנו להבחין בין סוגים שונים של ספרות. ככל שהטקסט סגור יותר לפרשנות, הנדסי יותר מבחינת המובן שניתן לדלות ממנו, חד חד ערכי עבור כל קורא ובכל זמן שהוא, הרי שהספר מתקרב יותר לקצה הסקלה של ספרות קלה-זולה-פשוטה. (אני לא מתכוון לרמוז בכלל על ערכה, שזה דיון אחר לגמרי). פאטריק קים מתאים אולי לקבל את נציגות האגף הזה. הסופר הצליח להעביר בצורה ברורה וחד משמעית את כוונתו, וכל קורא מבין בדיוק את אותו הדבר. אלגברה בוליאנית. בקצה השני של הסקאלה אפשר אולי למקם את ג'יימס ג'ויס שפינגאנס וויק שלו מהווה שפה וספרות שקשה בכלל למצוא קשר בין המסמן למסומן, שלא לדבר על קשרים מרובים. רוב הספרות נמצאת, מן הסתם, בין שתי הקצוותה ללו. חזרנו, אם כן, לנקודת ההתחלה המובנת מאליה. ספרות זולה היא ספרות רזה ועניה. ככל שאנו מזיחים את הסקלה מפטריק קים לסטפן דדאלוס אנחנו עוברים לשפה עשירה יותר. הכוונה איננה לשפה בה כתוב הספר ולעושר השימוש בה, אלא ליחס בין הטקסט לפרשנות, ההולך ונהיה מורכב יותר. מעניין גם לראות שספרות זולה סוגרת מעגל בו היא נושקת למתמטיקה, והיא היא התגשמות חלומם הרטוב של פורמליסטים ואנליטיקאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידיו המסוקסות של פטריק (מאיפה ה"א" הזאת הגיעה?) קים נתפשות באופן שונה אצל קוראים שונים, שאינם בקיאים בשפה העברית. חבר שלי חשב במשך שנים שהמילה נגזרת מ"סקס". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הבאת דוגמא רעה, לא רלוונטית ושטותניקית. האם בכלל קראת את מה שכתבתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''פאטריק קים מתאים אולי לקבל את נציגות האגף הזה. הסופר הצליח להעביר בצורה ברורה וחד משמעית את כוונתו, וכל קורא מבין בדיוק את אותו הדבר. אלגברה בוליאנית.'' (''אופס, סליחה'' יספיק כאן, למרות שהמהדרין היו שולחים זר פרחים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוענים שכאשר אדם אחד חושב על רעיון מקורי ,תמיד יהיה מישהו אחר שיחשוב על כך באותו הזמן והשאלה היא מי מבינהם יגיע הראשון למשרד הפטנטים או לבית הדפוס. משהו דומה קרה לי,במקביל לפירסום של "מטרזן ועד זבנג " פורסם ספרו של דן יהב "איזה מלחמה נהדרת " בהוצאת תמוז. בבירור היה לו רעיון קצת דומה לשלי להראות איך ספרים שונים לילדים ולמבוגרים הישפיעו על המציאות . בספר הוא מביא ציטוטים שונים מספריהם של גפני ,מוסינזון , וסופרים ידועים פחות כמו יעקב חורגין ומשה פלג ואפילו אוריאל אופק וגם סופרים שונים למבוגרים כדי להוכיח שהייתה קיימת נטייה מיליטריסטית פשיסטית אנטי ערבית בחברה הישראלית. לא חשוב שניתן להביא באותה המידה גם ציטוטים נגדיים שמראים על הרצון לקבל את הערבי,ברור שהמחקר שלו מראה על נטייה מסויימת.השאלה היא אם במצב מלחמה בלתי פוסק עם הערבים כיוון של פציפיזם מוחלט ואהבת האוייב היה אפשרי בכלל ? המחקר של יהב הוא מעניין אבל בכיוון שאליו הוא הולך בניסיון להראות שסופרי הילדים לדורותיהם היו פשיסטים הוא אינו מקורי כלל ,אדיר כהן כבר ביצע מחקר דומה לפני כמה שנים , יהב לכל היותר רק מרחיב את היריעה,אבל אינו מגיע לשום מסקנות חדשות שאדיר כבר לא היגיע אליהם בעבר. חבל שחסרות בספרו תמונות מתוך הספרים שהוא מתאר. דן יהב פירסם בעבר ספר מעניין על התנ"ך בחיי היום היום שלנו שהוא בהחלט ראוי לקריאה . אני מציע לעיתונאים הקוראים באייל לכתוב מאמר סקירה שישווה בין הספר שלו ובין שלי ( בסיגנון " הספר של השמאלני רודף השלום לעומת זה של הימני שונא הערבים" או "הספר של רודף השלום לעומת הספר של זה שנהנה ממלחמות " ) אני מסוגל לכתוב מאמר כזה מתוך שינה. . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצעה שלך לא קשורה, כמובן, לכך שמאמר כזה יגדיל את החשיפה של הספר שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחוברת של היום של "סוף שבוע " יש מכתב נזעם מאת לא אחר מאשר דן יהב . יהב תוקף את ניטאי ארנשטיין הכותב של הכתבה על "מטרזן ועד זבנג" על שהעלה על נס את הסופר בעל שלושת הפרצופים אבנר כרמלי ,און שריג ושרגא גפני אשר " זיהם דורות של ילדים בספרות קלוקלת ובעיקר בספרות עתירה בסמלים ובטקסטים מיליטריסטיים". יהב הנזעם ממשיך :" ילדים שהתחנכו על ספריו הפכו לאזרחים בעלי דעות קדומות ,חסרי יכולת ניתוח רציונלי ,שטופי שנאה". ובכן אני מכיר אנשים רבים שגדלו על ספריו של גפני ואינני מכיר אותם כלל באנשים שטופי שנאה בעלי דעות קדומות וחסרי יכולת ניתוח רציונלי ,נהפוך הוא כמה מהם הם מהאנשים הרציונליים והכי פחות שונאי ערבים שאני מכיר . כמה מהם הם אפילו שמאלנים של מרץ! נכון שגפני עצמו טוען שהוא השפיע בצורה דרסטית על דור שלם שקרא את ספריו לכיוון מסויים של מה שאנחנו היינו קוראים "ימין " ( ,גפני שונא שקוראים לו ימני במיוחד מאחר שהוא בז לימין הדתי ,הוא מעדיף שיקראו לו "עברי ") נראה שיהב מקבל לחלוטין את טענתו של גפני על ההשפעה העצומה שהייתה לו עד כדי כך שהוא רואה בו מקור כל רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכן להעיד, שקראתי את רוב ספרי הילדים של שרגא גפני על כינוייו השונים, ולמרות זה אני לא ימני ומשתדל לנתח דברים בצורה רציונלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני קראתי בילדותי את ספרי גפני ולא נהיתי לימני חלילה, אבל למרות שעקרונית אני נגד פסילה וצנזורה של ספרים, במקרה הזה זה מתבקש ומוצדק. המחבר מציג את הערבים בסטראוטיפיות מחליאה וגזענית וזה בהחלט לא חומר שראוי שילדים יגדלו עליו. (אוריאל אופק כתב על כך בספרו "תנו להם ספרים" - "אוי לו לדור שגודל על שנאת אויביו". הדברים נכתבו לאחר מלחמת יום כיפור, כך שכנראה הוא ידע על מה הוא מדבר.) לגבי התנגדותו של גפני להיקרא ימני בגלל תיעובו לדת, זה לא עושה אותו טוב יותר. הימין הכנעני שפל ומחליא לא פחות מהימין הדתי-משיחי. (וכזכור בשנות ה70, בראשית תנועת ההתנחלויות הם שיתפו ביניהם פעולה. הלך העורב אצל הזרזיר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה נהנה לגלגל מלים מסוימות בלשונך כטועם אנין של פואה גרא בכמהין? האם לפנינו תופעה של סאדו-מזוכיזם לשונאי? (ואני לא מתכוון לידידו של עלי מוהר) אתה לא מסוגל להביע רעיון בלי שתצטרך להשתמש בשפה נלעגת, קיצונית, חסרת עידון אשר לא מותירה אפילו פתח קטן לשמץ של ספק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר שלו דן יהב מבקר לא רק את יגאל מוסינזון ושרגא גפני אלא גם את אוריאל אופק עצמו ומוצא בספריו השונים קטעים המחנכים לדעתו לשנאת ערבים ולגזענות . כן כן אותו אוריאל אופק שהזהיר בספריו משנאת האוייב . מה שמראה עד כמה זה מסוכן לקבוע משהו על סמך ניתוח קטעים ספציפיים מאוד וללא ניתוח רחב יותר של ההקשרים וללא הכרה טובה יותר של הדמויות עליהם מדובר. יהב ביצע לדעתי חטא כנגד המחקר בניתוחים הספציפיים מידי שלו של שברי דברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את סיפורי אוריאל אופק, אבל יגאל מוסינזון מתון יחסית לשרגא גפני. אצלו גם דמויות הערבים סטראוטיפיות, אבל הוא לא מציג אותם בצורה נלעגת, להבדיל מגפני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה שנים, בראיון לאיזה מקומון, דיבר שרגא/און/שריג/גפני/אבנר/כרמלי על אמונתו בצורך לחנך את בנות ישראל שתאהבנה רק גברים בוגרי יחידות קרביות. הוא סיפר שהיתה לו תכנית סודית נגד "המשתמטים" (כלומר, כל אלה שאינם עושים צבא), ולצערו התקף לב שקיבל, מנע ממנו לבצע את התכנית. מעניין מה היא היתה. אולי הוא עמד למצוא מממן לפרוייקט הגשמת תכניתו של פרופסור קתרוס, ובדרך זו לאתר את כל "המשתמטים" אחד אחד ולהוריד סקאקה לכל אחד מהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי עוד רעה חולה של החברה הישראלית - שיפוט בניה על סמך סוג שירותם הצבאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם מישהו שלח למערכת מאמר שבו הוא טען שכל הג'ובניקים הם עצלנים ושמי שלא מתגייס לקרבי הוא אפס מאופס ולא תורם כלום למדינה. זו לא הסיבה שהוא נדחה, אגב. לא נכנס לזה. (דובי, שיוצא כיום עם בחורה שחשבה שהיא לא תסכים לעולם לצאת עם מי שלא היה מינימום קצין בקרבי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחורה שחשבה שהיא לא תסכים לצאת עם מי שלא היה בקרבי, זה ספרות קלה או ספרות זולה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(תראה לה!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם שולח המאמר היה שריונר שיכור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תירוץ קלוש מה להשחיל עובדה זו אל הדיון, אבל מזל טוב בכל מקרה. שיהיו לכם גמלים זכרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלא מילים ריקות כגבבה, אתה חשוב שאם תגלגל מילים אלו על לשונך כמו מלומד, תראה יותר צודק? טוב שאתם יודעים לספור את אותם שלשה סופרים שספק אולי יש בין השיטין שלהם משהו נגד סטריאוטיפ הערבי כי אני כבר מזמן הפסקתי לספור את כל אותן קלטות שטנה וסרטי איבה וקריקטורות אנטישמיות נגד היהודים ומדינת ישראל שהתפרסמו במצרים סוריה וכל שאר המדינות. ולהזכירכם -במדינות אלו אין כיבוש ישראלי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''השפיע בצורה דרסטית על דור שלם'' - חה. ממש כפי שחוברות טרזן שקראתי השפיעו עלי לעבור לגור באפריקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחר יום שבת 6.7 תשודר ברשת א' של קול ישראל בשעה 10 בבוקר במסגרת "בשידור ישיר " עם השדרן הידוע אלכס טלמור , תוכנית של שעה שתדון בפירוט ובעמקות כמעט חסרי תקדים בנושא "הספרות הקלה בישראל " . "מי היו האנשים שחיברו את הספרים האלה " מה היו הסיבות לפופולאריות שלהן " "מדוע פטריק קים הוא קוריאני דווקא? " מהן ההשקפות הפוליטיות שניתן למצוא בסדרת "דנידין " ? מה לישראלים ולמערב הפרוע ? על שאלות אלה ושאלות רבות ומרתקות אחרות תענה תוכנית רדיו זאת לראשונה במדיום זה . התוכנית תשודר בשידור חוזר ביום שישי הבא ב-11 בלילה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד לקול ישראל, שהוכיחו לנו מהי רגישות לזכויות הציבור הדתי. מכיוון שהתוכנית משודרת בשבת בבוקר, יש שידור חוזר בליל שבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. אבל ספרות כזו היא דבר תועבה. טפו. רצוי לקרוא ספרי קודש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתאיסטים קוראים ספרי קודש?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתאיסטים קוראים כל דבר שלא בורח מספיק מהר. הבעיה היא שזה לא עובד הפוך (הקדושים לא קוראים ספרי אתאיזם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר להיות קדוש אמיתי בלי לקרוא איזה ספר אתאיסטי או שניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשורר הידוע רוני סומק הוא חובב של ספרות קלה ובעיקר של ספרי מערבונים . הוא כתב פעם ביקורת מעניינת על הוצאה חדשה של סיפרי מערבונים בסדרות "רינגו " ו"ביל קרטר " בהוצאת רמדור שבו התייחס לשפה המיוחדת הקיימת בסיפורים אלה. הוא גם כתב את השיר הנפלא "ג'וני " המתאר את תחושותיו של האני הכותב כאשר נודע לו על מותו של השחקן של טרזן , ג'וני וייסמילר. מצד שני הוא גם זכור ולא לטובה בתור מי שתקף את את שדרנית התרבות של ערוץ 10 בראשיתו,נטלי עטיה , בראש ובראשונה משום שהעזה לאמר שהיא אוהבת מאוד את סיפורי חסמבה של יגאל מוסינזון. רוני סומק הנ"ל פירסם כעת סקירה מעניינת על "מטרזן ועד זבנג" , סקירה שבה הוא מתגלה להפתעתנו כחובב חסמבה גדול בעברו בעצמו כמו אותה נטלי עטיה . . בסקירה הזאת יש טעות מוזרה: הוא מתייחס לספר מערבון בסדרת "פרגו ". למעשה המדובר בספר מסידרת "רינגו " סדרה שאכן כללה ספרים שתורגמו מאנגלית מסדרת "פרגו " אך לא הספר הספציפי הזה. נראה לי שהשגיאה היא מכוונת אולם לא ברור לי מה המטרה שלה .אם כבר אז לא היה עדיף לדייק בפרטים ? אוכפים לוהטים : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשורר רוני סומק הופיע בתוכנית התרבות של גלי צה"ל בהנחיית מולי שפירא ושם דיבר על "מטרזן ועד זבנג". שם חשף בין השאר כי הוא עצמו נטל חלק בתרגום ושכתוב של ספר כיס רומנטי בשנות ה70 ביחד עם חברה ,ספר שאותו הוא מחפש עד היום ללא הצלחה. בעיקרון הוא חזר והרחיב בדבריו על דברים שכבר כתב בכתבה שלו על הספר ב"מעריב ". .חיבתו המיוחדת ,הוא התוודה, נתונה למערבונים,דבר שהוא מן המפורסמות ,בעבר הוא חיבר ביקורת על ספרי רינגו וביל קרטר שבהם ניתח את לשונם המיוחדת. במהלך השיחה קיבל מולי שפירא פקס ממישהו שהתלונן בזמן אמיתי מדוע עוסקת בתכנית רדיו מכובדת בספרות זולה כזאת ( עדיין אינני מבין כיצד הספיק לפקסס, השיחה ארכה רק 8 דקות ). רוני סומק הגיב על כך בתשובה ארוכה ומפורטת שבמהלכה הסביר שכל אדם זקוק לקרוא לא רק ספרות כבדה ורצינית אלא גם ספרות קלה יותר ודרש שאף אחד לא יספר סיפורים שהוא לא קורא גם ספרים כאלה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעה מנהיים היא מבקרת הספרות של ידיעות אחרונות ושל וינט מן הצד היא גם חובבת מדע בדיוני גדולה ולאחרונה תירגמה את הספר הקלאסי "פרנהייט 451 " של רי ברדבורי ,ספר שזכה לתשומת לב גדולה ובלתי צפויה בימים אלה בתקשורת עבור ספר מדע בדיוני.מן הצד היא גם המנהלת של פורום המדע הבדיוני המצויין של וינט. ברשימה זאת מציינת מנהיים מהם הספרים המומלצים ביותר מבחינתה לימי הקייץ החמים . ספרות קרירה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תיכנסו לקישור המצורף, ונחשו על סיפרו של מי ממליצה נעה מנהיים ברשימתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, אך מקרה הוא שברשימת הספרים המומלצים שלה מופיע גם ספר מאת אחד, אלי אשד. אני מוכרח להגיד לך שהפרסומת העצמית הזאת נלעגת בעיני עד כדי כך שהיא מונעת ממני מלקנות את הספר שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, כן, עכשיו אתם מציגים אותי באור עוד יותר עלוב ממה שאני עושה בד''כ במו ידי. לתשומת לב הקהל הרחב, בשעה שההודעה הקודמת שלי נשלחה ופורסמה, ההודעה של האלמוני המקורי לא היתה כאן. איפה היא היתה אני לא יכול לספר לכם, ורק ארמוז שאם כן אספר, ההודעה הזאת שלי תישלח לאותו מקום עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבנו בשטחים מסכן את נפשו באזורים הנדחים ביותר של הרשת הצליח להסתנן מעבר לקווי פורום ארץ הצבי ולקרוא תוך התעלמות מהסכנה לנפשו הרכה בהודעה הזו של אחד אלי אשד שמפרסם הרצאה עך הספר מטרזן ועד זבנג. כתבנו שלח למערכת תוספת - מעניין מי יהיה המרצה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביום חמישי ה-18.7 בשעה 9 בערב יתקיים במועדון " הגדה השמאלית" ברחוב אחד העם 70 בתל אביב ,רב שיח בנושא "ספרות ואמנות פופולארית ישראלית בעבר ובהווה ". ברב שיח ישתתפו: אריה מוסקוביץ האמן והמאייר ( הידוע יותר בכינוי מ. אריה ) האיש שאייר אלפי ספרים לילדים ומבוגרים במשך כ-50 שנות פעילותו ,בהם סדרות ידועות כמו "חסמבה " של יגאל מוסינזון " קופיקו וצ'יפופו של תמר בורנשטיין לזר , סדרות "הספורטאים הצעירים " ו"דני דין הרואה ואינו נראה " של שרגא גפני , "תוכידס " ו"עוז יעוז " של עידו סתר ועוד רבות אחרות . חיים פסח העורך הראשי של הוצאת בבל , האיש שגילה עשרות כישרונות חדשים בספרות העברית כמו רן אורן ועירית לינור,גפי אמיר ועוד רבים וטובים ומי שאחראי יותר מכל אחד אחר לשבירת "הקירות " בין מה שנקרא הספרות "התקנית " ו"הלא תקנית " בספרות העברית המודרנית . אורי פינק ,הקומיקסאי הישראלי המצליח ביותר של כל הזמנים יוצר ומאייר סדרת "זבנג" שרצה מזה 14 שנה בשבועון "מעריב לנוער וששימשה כבסיס לעשרות ספרים ולסדרת טלוויזיה מצליחה. כולכם מוזמנים לבוא . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשבועון "מקור ראשון פורסם במסגרת מוסף "דיוקן " שלהם של ה-19.7 מאמר גדול של הסופר והעיתונאי אמנון לורד בשם "קרל מאי נגד קרל מרקס" .במסגרת מאמר זה הוא ראיין את כותב שורות אלה וכתב כמה דברים מעניינים וחשובים מאוד משלו על נושא הספרות הקלה בישראל . לורד מעיר שההשקפה שלפיה סופרים כמו שרגא גפני ולצורך העניין גם כל הכותבים בשמות בדויים של חוברות המערבונים והטרזנים בשמות בדויים עיצבו את תמונת העולם של רבים מבני הדור שגדל בשנות החמישים והשישים היא ככל הנראה נכונה. "אבל מה הנגזרת הפוליטית של תמונת העולם הזו כשהילדים הפכו למבוגרים ,בכלל לא ברור. זה קיים ,אבל לא ברמה של הטלת פתק בבחירות." מצד שני " מעציב לראות כמה תמונת העולם הקוטבית ,של טובים נגד רעים ששלטה בספרות הפופולרית הישראלית הייתה קרובה למציאות יותר מתמונת העולם "המורכבת " כביכול של האינטלקטואלים.". לורד מוסיף את ההערה המעניינת שבסדרת "עוז יעוז" על עלילות סוכן חשאי ישראלי שפועל מטעם גוף דמוי המוסד ( ר.נ.ר. 9) יש כמה פרטים שמעידים על הידע הפנימי של כותב הסדרה "עידו סתר " (חזי לופבן ) שהיה איש מודיעין בעצמו . כך סמל היחידה שלו ( סכין תקועה בנחש ארסי) מזכיר לדברי לורד סמלים של כמה יחידות מודיעין אמיתיות . חברתו של עוז יעוז נקראת רקפת ,בתקופה שנכתבה הסדרה כשקיומה של סיירת המטכ"ל היה סודי ,היה לה את הכינוי "רקפת ". (אני עצמי לא ידעתי את הפרטים האלה ,אבל זה לא מפתיע , אחרי הכל המאייר של סדרת "עוז יעוז " מ. אריה" הוא גם מעצב הסמלים של חיל הים ,ויצר יותר סמלים צבאיים מכל אחד אחר , כולל הסמל של טנק "מרכבה". אני לא אופתע כלל אם יתברר שהוא גם זה שעיצב את הסמלים של אותן יחידות מודיעין שאליהן כיוון לורד) . לורד מציין שאפשר לראות בספרות הקלה הזאת "תרבות נגד בנוסח המקומי. קשה שלא לראות את הניגוד הזועק בין הספרות הקאנונית הישראלית , זו המכובדת שמרכיבה את "ארון הספרים " העברי באותה התקופה לבין "הספרות הזולה " דומה שאין מחלוקת על כך שהספרות העברית של שנות החמישים והשישים ,זו שנכתבו עליה כל כך הרבה מחקרים ,הייתה קודם כל משמימה ,דלה בדמויות ,בנפש ובעלילה. מנגד הציעו חוברות טרזן ,ביל קרטר ,ספרי קרל מאי והסדרות של יגאל מוסינזון ואבנר כרמלי עלילות פעולה ודמויות צבעוניות וססגוניות כל מה שלא היה בספרות המדף. אם הציור הישראלי הסטנדרטי ,שעליו נשפכים אשדי מילים הוא בעיקרו דל ( "דלות החומר") ..הרי הציורים של מ.אריה וחבריו מספקים את הדמיון : אלה הם ציורים של ריאליזם אספרסיוניסטי רווי אקשין ,ציורים שמזכירים במקצת את הפוסטרים הישנים של סרטים הוליוודיים .ידיו המסוקסות ,שערה הגולש והשופע . ..זו הייתה תרבות אלתרנטיבית ,טאפילו חתרנית במידה ידועה ,ולא פלא שיצרניה היו קבוצה קטנה להפתיע ,שמוצאם מהגורמים הדחויים החוץ ממסדיים בישוב". לורד מכנה את הקבוצה הזאת "הוליווד הכנענית ". האם היו הסיפורים על טרזן שנוצרו בידי חברי קבוצה זאת שכפול פופולארי של פסל ודמות "נמרוד" של דנצינגר , יצירת אמנות שהייתה מושא פולחן אצל הכנענים? תמה לורד. לורד מסיים :"ספרות הפאלפ פיקשין הישראלית היא מאגר מידע בלתי נדלה על עולם הפנטסיה של ילידי הארץ בתקופה מסויימת .מקומה הטבעי הוא בארונות מאובקים ובבוידמים .במרתפים הנידחים עוד היו לחוברותה ישנות חיים משלהן. עכשיו כשהן נכנסות לארון הזכוכית של המחקר האקדמי ,זו תהיה קבורתן הסופית ". ואולי דווקא שם יהיו להם חיים חדשים ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימים אלה יוצאת לאור מהדורה שניה ומורחבת של הספר "ברוכים הבאים לסטלג 13" . זהו ספר שכולל בתוכו סקירה מפורטת על ז'אנר ה"הסטלגים " ספרים שהופיעו לעשרות בראשית שנות השישים ושעסקו ב"סקס ועינויים" במחנות שבויים נאציים ואחרים. בספר יש מלבד הסקירה גם רשימה מפורטת מאוד של כל הספרים בסוגה זאת ,דוגמאות צבעוניות של עשרות עטיפות של הספרים מסוג זה , וכנספחים מאמרים גדולים שהופיעו בעיתונות התקופה על הנושא. הספר יוצא במהדורה מוגבלת מאוד של 20 עותקים המיועדת רק לאספנים ולספריות שלאחריה לא יצאו עותקים נוספים ( אלא אם כן לפתע תהייה לו דרישה המונית דבר שאינו סביר...) כך שכל הקודם לפנות אלי בקשר אליו זוכה. אלי אשד 051391794 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשבוע שעבר צילמת בצבע חוברות סטלאגים בחנות הצילום שליד אוניברסיטת בר אילן, כך הובא לידיעתי. האח הגדול רואה הכל! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני גם יודע מי מקור המידע ,אורי מחנות הספרים ''קדמת עדן ''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לא... הספרנית של הספריה לספרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלונת - האם ספר בשם "בתולות הריין", שמערב את כל האלמנטים של הסטאלאגים, נחשב כמשתייך לסדרה? (לא, אין לי אותו, אבל יש דברים שלא שוכחים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק אבל כן . לא בדיוק מאחר שהוא אינו עונה על המאפיינים ''הקלאסיים'' של מחנה ריכוז בזמן מלחמת העולם השניה .הוא עוסק בניאו נאציות בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה . אני מחשיב אותו כשייך ל''פריפריה '' מאחר שהוא עוסק בסקס סאדיזם ונאציות יפות ונימפומאניות . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה נתרם אוסף ענק של עשרות אלפי ספרי מד"ב וחוברות מד"ב, חלקם הגדול עונים להגדרה "ספרות זולה", לאוניברסיטת קלגרי. אנשי האוניברסיטה מעריכים כי ידרשו כחצי מליון דולר (קנדי, אני מניח) רק כדי לנקות, למיין, לקטלג ולשמר את הספרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביום רביעי זה בשעה 8 בערב יתקיים בחצר של חנות קלטות הוידיאו "האוזן השלישית " ברחוב שינקין בתל אביב , ערב על הספר "מטרזן ועד זבנג". במסגרת הערב תינתן הרצאה על ההשפעה של הקולנוע האמריקני על הספרות הקלה הישראלית . כולכם מוזמנים . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסופר וכותב הקומיקס יורם מרק רייך פירסם ביקורת במקומון חיפאי על "מטרזן ועד זבנג " שאותה ניתן למצוא כאן : כמה מילים על מרק -רייך , הוא זמר רוק ידוע בעברו שגם חיבר סדרת קומיקס בשם "פזית" בעיתון הילדים "ראש צעיר " שהייתה מעין חיקוי של "זבנג" של אורי פינק ואף יצאה לאור בשני כרכים לצד סדרות קומיקס אחרות . מרק רייך מתלונן בביקורת שלו על שטחיות שלי במיוחד בפרק על הקומיקס ועל כך שלא היזכרתי דברים שונים . בין השאר מן הסתם כוונתו לתרומתו שלו . מודה באשמה הייתי צריך להזכירו כמו עוד רבים נוספים. הוא גם מתלונן על שלא היזכרתי כתבי עת כמו "גמד " כתב עת הומוריסטי אירוטי. את "גמד " לא הייתי מזכיר דווקא בספר מסיבות שונות שלא כאן המקום להיכנס אליהם. מצד שני התלונה של מרק רייך דומה לזו של סופרים ואמני קומיקס אחרים שהתלוננו למה לא היזכרתי עוד ועוד דברים שלהם . תשובתי היא שאינני יכול להזכיר כל דבר ,ושבכמה מקרים אכן הזכרתי וההוצאה הורידה לי את החומר משיקולים של מספר עמודים ואי הרצון ליקר אותו יתר על המידה. . בספר היו אמורים להיות בתור דוגמה פרקים על סדרת הספורט "רפי צור" על גדול ספורטאי העולם וישראלי כמובן .פרק על סדרת הפיראטים "קפטין בלאד" . פרק על סדרות גנגסטרים ופשע. פרקים שונים על סדרות מדע בדיוני ועל סדרות רדיו . וכולם נכתכו במספרים של העורך האכזר. ובכמה מקרים אני מודה שאכן הייתי צריך לכתוב יותר ולא כתבתי . אולי בספר הבא.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין ה-19 ל-21 לחודש זה יהיה בסינמטק תל אביב פסטיבל הקומיקס הקריקטורה והאנימציה השני . במסגרת פסטיבל זה תינתן גם הרצאה על תולדות הקומיקס הישראלי לדורותיו במסגרת ההרצאה יופיע גם צייר הקומיקס הוותיק והמוכשר גיורא רוטמן שלראשונה יציג את עבודותיו לקהל. רוטמן הוא אמן סיפורי ההרפתקאות המוכשר ביותר בכל הזמנים של הקומיקס הישראלי . הוא היה צייר הקומיקס הישראלי הבולט ביותר בשנות השבעים כאשר היה אמן הקומיקס הקבוע של מגזין "הארץ שלנו" . מאוחר יותר הפך לאמן הקבוע של ספרי "חסמבה" של יגאל מוסינזון . ההרצאה תינתן באולם 2 בסינמטק ב-19.8 בשעה 15.00 . כולכם מוזמנים . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יורשה לי - עוד אחת בסדרה של בחירות תמוהות עד מאוד. עם כל הכבוד, אתה לא סופר. אולי היו יכולים לתת לך את פרס "ספר העיון הטוב ביותר" (וגם אז יצאו טובים יותר). סופר הוא מי שכותב פרוזה. מי שכותב ספרי עיון הוא חוקר. אגב, אולי חאלס עם הפרסומת העצמית? זה מתחיל (מתחיל?) להיות מזא"ה מעיק... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אני בחרתי את עצמי אלא מעריב ומן הסתם יש להם את סיבותיהם הטובות שלהם . ולגבי הפירסומת העצמית כפי שאתה מכנה זאת אני רק מביא כל ידיעה שמופיעה על הספר בין חיובית ובין שלילית(כפי שאני עושה לגבי סופרים אחרים כשאני כותב עליהם )ונותן לקוראים כאן לפרש אותם בעצמם . . זה יהיה מגוחך להתעלם מהידיעה הזאת לגבי הספר אינך חושב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אין הנחתום מעיד על עיסתו. שנית, קצת מיהרת. קראתי את הכתבה ב''סופשבוע'' של מעריב, ורציתי להכניס את הקישור לאייל וכבר מצאתי שהזדרזת לספר לכולם. תאמין לי, אם היית מחכה יום-יומיים לראות אם מישהו יתייחס (ורוב הסיכויים שאם לא אני, אז ערן או מישהו אחר היה מתייחס) ורק אז (אם אין תגובות) מעלה את הידיעה, זה היה יותר ראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבירור לא הייתי צריך להביא את הידיעה אלא לסמוך על אחרים להביא אותה. להבא זה לא יקרה. אם זאת נראה שיש אנשים שחושבים שאני צריך להתנצל על עצם הזכיה . מצטער על זה אינני מתכוון להתנצל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתמיהתו הכיצד יתכן שכותב שורות זה זכה בתואר סופר השנה כאשר הוא לא שמע את שמי כלל . "יכול להיות שמר אשד הוא סופר מצויין אבל יותר מעירית לינור או אתגר קרת ?" שואל לפיד בתדהמה". תשובתי ללפיד היא שלפני שיביע את תדהמתו יטריח את עצמו לפחות לברר מה אותו האיש שמעולם לא שמע את שמו כתב ויטריח את עצמו לקרוא את מה שכתב . מי יודע אולי יגלה שזה אכן ראוי לתואר. נראה שלפיד יוצא מנקודת ההנחה שרק סלבריטאים למיניהם ראויים לקבל תארים . וזה יש לציין משתקף גם בתוכנית שלו שאליה כידוע הוא מקפיד מאוד שלא להזמין מי שאינו סלבריטאי מסוג כלשהו . אפשר להתווכח עם הטיעון של דובי אבל זהו לכל הפחות טיעון רציני,מה שאי אפשר לאמר לגבי הטענות של לפיד שמראות שהאיש חי ונושם את תרבות הסלבריטאים שאוכלת כל חלקה טובה במדינה הזאת . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב זה ברור. דובי, הוא תומך נלהב של טומי לפיד, וזה פנה לבנו יאיר, כדי שיצטרף לדובי מעל גבי מוסף "סופשבוע". ככה זה בבראנז'ה, מאפיה (שמאלנית) אחת גדולה. האמת, רציתי להגן על לפיד, שאת טוריו בניגוד לתוכניתו, אני דווקא די מחבב ומעריך1, אבל מקריאת הקטע הסרוק המצורף, נדמה לי שהפעם , הקטע הנידון הוא באמת די שטחי (סאבלימינל זאת לא להקה בכלל? ושאני אבין, עירית לינור מוצגת שם כדוגמה לסופרת טובה?) 1 אם הייתי קורא את הטורים של דייב בארי (ראיתי את הסדרה), הייתי אולי יכול להגיד שהוא בארי הישראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: סאבלימינל זאת לא להקה, זה זמר כמו שלפיד ציין. יכול להיות שהוא גם שר לבד, אבל אני פשוט מכיר רק את "הפרד ומשול", וזכרתי שהוא מושר ע"י צמד. כנראה ש"סאבלימינל" הוא אחד מהם (שמעון משהו), ו"הצל" הוא שני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאילו אני לא לוחץ עכשיו על לינקים (שום דבר אישי, פשוט כל פתיחה של חלון נוסף גורמת לחרחורי אין קץ מצידו של מחשבי הוותיק), אבל אני מניח שקישרת לכתבה של פלטי1 במוסף הארץ. במקור נכנסתי לכתוב את התיקון לעצמי אחרי שריפרתי עליה. אז עוד זכרתי את שמו המלא של "סאבלימינל" (נו, שמעון משהו), אבל אז שקעתי בטעות באיזה דיון שממש אילץ לכתוב משפטים רציניים ומנומקים (או לפחות גרם לי לנסות). 1 "לכתבה של פלטי", עלק. אפשר לחשוב שהיא ואני הלכנו ביחד לגן. חוץ מזה, פתאום אני גם רק כמעט בטוח, ששמה הפרטי הוא מיכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל זה אני נאלץ להגיב כל הזמן להודעות של עצמי כאילו הייתי אתם יודעים מי. אז בקיצור, אחרי שהשלמתי את כל חובותיי באייל, הצלחתי סוף כל סוף להגיע אל קריאת מוסף הארץ, ול"סאבלימינל" לא קוראים שמעון משהו, אלא קובי שמעוני. ול"צל" קוראים יואב אליאסי. ולפלטי באמת קוראים מיכל. ואיך קוראים למבקר המוזיקה השחורה של "הארץ"? בדיוק כמו שקוראים לכתבו הצבאי של העיתון. וזה אפילו לא צירוף מקרים. זה ממש אותו עמוס הראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[הערת האלמוני: האמת היא שהביקורת שלך כנגדו צודקת, אבל למה אתה מעתיק ומדביק את אותה הטרוניה בכל הפורומים האלו?] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכותם של קרת ולינור אולי מוטלת בספק (כמו כל עניין אחר הקשור בטעם), אבל להגדיר אותם כסלבריטאים ששלחו ידם בכתיבה ולכן מדברים על הספרים שלהם, זה כבר ממש גובל באיכסיות.1 לינור מפרסמת מאמרים כבר שנים, וקרת, כשפירסם את "געגועי לקיסנג'ר", לא היה מוכר. להכליל אותם באותה קבוצה כמו סופי צדקה ובריטני ספירס?2 1לא מצאתי הגדרה טובה יותר. אני עדיין לא סופרת. מותר לי. 2שלכל הלא מעודכנים, הוציאו ספרי הגיגים כל אחת בתורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרת היה מוכר כשהוציא את ''געגועי לקיסינג'ר'' ולו בגלל העובדה שמספר שנים קודם לכן הוא פירסם את ספרו ''צנורות''. חוץ מזה הוא גם נהג לכתוב באחד המקומונים התלאביביים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צינורות יצא לראשונה ב- 92'. געגועי לקיסינג'ר ב- 95'. המכירות הראשונות של צינורות היו נמוכות מאוד. אתגר קרת התפרסם בגעגועי לקיסינג'ר, ואז אנשים חזרו וקנו גם את צינורות שיצא בהדפסות נוספות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו יכולים, כמיטב המסורת באייל, לריב עכשיו על משמעות המונחים "מוכר" או "מפורסם", אבל אני אסתפק בקביעתי כי קרת לא היה לא מוכר (=היה מוכר), כשפירסם את "געגועי לקיסינג'ר" ב95. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון של לפיד הוא פשוט מאוד - אם אדם כתב ספר מדהים, אדיר, מהמם, ענק, שמזכה אותו בתואר סופר השנה, סביר להניח ששמו היה מגיע לאוזניו דרך קצת יותר מאשר מוסף החג של מעריב. לתוכנית שלו לפיד לא מזמין סלבריטאים1 משום שזו טלוויזיה, ולטלוויזיה מזמינים בעיקר סלבריטאים. הביקורת שלך נכונה גם לגבי ערב אדיר, לילה גוב, ד'ה טונייט שואו, וכל תוכנית אירוח אחרת בהיסטוריה של הטלוויזיה. אני בטוח שאתה חושב שמגיע לך שיזמינו אותך לכל תוכנית כדי שתוכל לספר להם על תוכידס. שאר הקוראים כאן, לעומת זאת, דווקא חיים על כדור הארץ. 1 לא מדוייק, מדי פעם מזמינים כל מיני "אנשים שבחדשות" או סתם אנשים שקרה להם משהו מספיק מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאשר ההערה המטופשת על תוכידס . אבל בסדר לכל אחד יש נפילות מידי פעם . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזמן חושד בדובי שהוא מעביר את משמרת יום שישי המשמימה (כסא העורך התורן) בעזרת כמה לגימות ממשקה משובח.:-) אני כותב זאת ע"ס ניתוח סגנוני של ההבדל בין תגובותיו בימי חול לתגובותיו בשישי בלילה, אבל כמו שאמר (בערך) מאור גרינברג לא מזמן: אל תצפו ללינקים זו תחושה כללית. ואגב אלי, הערה מטופשת אבל הצחיקה אותי כנראה שתוכידס עושה לי את זה ועוד יותר ממנו-גברת פשקוביצי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה פירסום מספיק על הספר בכל אמצעי התקשורת. העובדה שהוא הסלבריטאי הדגול לא שמע עליו מעידה עליו יותר מאשר על הספר שככל הנראה הוא אינו טורח לשים לב לספרים שלא נכתבו בידי שמות מפורסמים כלשהם. ואכן זוהי אחת הבעיות הגדולות של הביקורת בארץ שעליה אני מתריע שוב ושוב בפורומים שונים .המבקרים נהתקשורת וטים לדון תמיד רק בספרים של ''שמות ידועים '' וללא קשר לאיכותם . כאשר יוצא ספר חדש של דוד גרוסמן אתה יכול להיות סמוך ובטוח שמיד יופיעו עליו בו זמנית ביקורות בכל העיתונים . לעומת זאת ספרים של סופרים שאינם ידועים לא יזכו לעיתים קרובות לכל ביקורת בגלל שאינם ידועים ואין מאחוריהם מסע יחצנות. המבקרים יכולים לטעון להגנתם שמדי שבוע יוצאת לאור כמות עצומה של ספרים שהם אינם יכולים להשתלט עליהם ועדיין מן הראוי היה שיקדישו יותר תשומת לב גם ללא ידועים וללא קונבנציונליים . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שאם לפיד לא שמע על הספר שלך הוא לא משוטט בכלל באתרי אינטרנט ישראליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מקור העוינות (שאותי באופן אישי משעשעת עד מאוד) שדובי מפגין כאן נעוץ בכך שלא איתת נכון את שם משפחתו בתודות בספר? (הקרדיט ללבשן, ואם היה לי מחשב קצת פחות איטי גם הייתי מביא את הלינק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלי, אם לא הייתי מכיר את השם שלך, הרי שכל פעם שהייתי נתקל בכתבה על הספר שלך הייתי מדלג עליה מיד אחרי שהייתי קורא את הפתיח (למעשה, זה בדיוק מה שעשיתי בכל מקרה). אותך אולי הנושאים הללו מרתקים, אבל יש סיבה טובה מאוד שהספרים הללו נזרקו מזמן לפח הזבל של ההיסטוריה. כמו כן יתכן שבקוראו את מדורי הספרות, מעדיף לפיד לדלג על הספרים תחת הכותרת "עיון", פשוט משום שהוא לא חובב גדול של ספרי עיון ומעדיף סיפורת - שזה, כאמור, סוג הספרות שאמור לזכות את כותבה בתארים דוגמת "סופר השנה". בקיצור, אתה קוצף ושוצף בגלל שמישהו (אללי!) העיז להגיד שהוא לא שמע עליך מאודו. חוצפן שכזה. ועוד הגדיל האיש לעשות, ואפילו לא דאג לזמנך לתוכנית הטלוויזיה שלו כדי שיוכל לכפר על העוול. זוועה. גט א לייף. לגבי הערתי על תוכידס - היא נובעת כל כולה מהחוויה המעניינת שהייתה לי כשהחלטת להקריא באחד מערבי הבמה את המאמר שלך (בגרסתו הלא ערוכה, אם זכרוני אינו מטעני) על תוכידס. ההקראה המתמשכת אל מול קהל שהפגין באופן אקטיבי למדי את חוסר העניין שלו במה שאתה מקריא הייתה פשוט מפליאה, ועבורי סייעה להשגת תובנה מסוימת אודותיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נבצר ממני להבין מדוע עורכנו, אותו אנו מוקירים מאד, איננו מסוגל להביע את דעותיו בצורה מעט יותר מאופקת ומכובדת, כנדרש ממי שכתר העריכה מונח אחר כבוד על ראשו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי איש מר ונמהר אנוכי, וגם אם לעיתים מעירים לי לאחר מעשה ואני מודה בטעות, אין זה מסייע לי כהוא זה לזהות טעויות מבעוד מועד בפעמים הבאות. לא שאני חושב שהמקרה הזה הוא מקרה שכזה, בכל מקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ממני נבצר. לא מתאים לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו מוכן להזכיר לי איך ממשיך הפסוק ''המלבין פני חברו ברבים כאילו...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת לא מתאים לדובי, לדעתי הוא נסחף, ובגדול. אולי זה לא הוא ורק חקיין שלו או משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי אם נפגעת מאי האיות הנכון של השם שלך צר לי זה יתוקן במהדורה הבאה . לגבי אותה הקראה מתמשכת שאתה מזכיר בערב במה חדשה זאת הייתה חוויה לא נעימה גם לגבי, מצד שני היא תוקנה בידי כמה אנשים שאמרו לי אחר כך שהם נהנו ,כמה צדיקים בסדום אולי אבל זה הספיק. כמובן אינני יכול לדעת מה יעניין את הקהל בערב במה חדשה ומה לא אני לומד רק בדיאבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהטענה העיקרית כנגדי ( מלבד זה שהכיצד מעז אדם שמי שמע עליו קודם חוץ מכמה עשרות אנשים באינטרנט לקבל תואר שגדולי הדור כמו עירית לינור לא זכו בו ) היא שאני לא ''סופר''. נראה שההנחה כאן היא שרק כותבים בפרוזה זכאים לתואר זה. זה אומר שמשוררים כמו נתן זך או מחזאים כמו חנוך לוין וניסים אלוני לא יהיו זכאים לקבל את התואר שהרי לא כתבו בפרוזה. אני טוען שאני זכאי לתואר ''סופר'' טכנית שכן אני כותב מסות שזוהי סוגה ספרותית גם אם אינה נחשבת בתחום ''הפיקשין''. לאמיתו של דבר כל הויכוח הזה הוא מגוחך נראה שמעריב פשוט הגדיר את התואר לא במדוייק והיה צריך להגדירו כ''איש הספרות '' של השנה ואז אפשר היה להכניס גם מבקרים ומתרגמים וכו' מבלי שאיש ישמיע מילה ויצפצף . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתן זך יכול להבחר כמשורר השנה, וחנוך לוין עשוי בהחלט לזכות בתואר המחזאי המת של השנה, אם ממש רוצים. כמובן שפתרון הרבה יותר אלגנטי היה לבחור ב''ספר השנה'' שהוא תואר הרבה יותר רלוונטי, אך גם אז, לצערי, לא היה מגיע לספרך לזכות בתואר, כי בכל זאת יצאו כמה יותר מוצלחים, לטעמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן אחד לדוגמא, סתם בשביל הסקרנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה איתך, אבל אני, בתור דמות שאמורה (בין היתר) לנצל את אלמוניותה כדי להגיב בבוטות, בארסיות ובפרובקטיביות, פשוט שוקל לתלות את הנעליים, אחרי המופע שדובי נתן כאן. אפילו אני הרגשתי בסוף (כלומר אחרי שהתפקעתי מצחוק) קצת לא נעים בשביל אלי, ואני עוד בכלל לא מכיר אותו. דובי בטח יפגוש אותו תוך כמה שבועות או חודשים באיזה אירוע, וזה אפילו לא גורם לו למצמץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו הצלחתי לשמור על straight face ממש עד השלב של הדג מנחם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה השלב שבא אחרי שלב ההכחשה? כי אין לי מושג על מה את מדברת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, בלינק שנתנו לספרים שקננגיסר קרא: תגובה 91655 יש שם איזה אחד, הדג מנחם. בראותי אותו, נגדשה הסאה ויצאו לי זרמים סוערים של צחוק מהאוזניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך ניסית בכלל להשוות עקיצת צרעה שהתרככה http://haayal.co.il/thread.php3?rep=91616 למהלומה דובית? שמע זה התפתח פה לסיפור קלאסי לערב יום כיפור אבל אני חושש שלא יהיה לו הפיאנד כי אחד הצדדים פטור פר הגדרה עצמית מחובת חשבון נפש. אז נכון שאלי אשד שהוא בעיני כותב מאמרים מוכשר חוטא לפעמים בפרסומת עצמית, אבל אני סלחן מטבעי כלפי חולשות של אנשים אקסצנטריים באמת.1 1לעשות מחקרים על תוכידס זה אקסצנטרי באמת.2 2להשתמש בהערות רגל זה לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
________ העלמה עפרונית, באמת רוצה לדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאסטרו פה בסביבה אז אני עונה לך בזהירות. תוכידס הוא תוכי מדבר שעוזר לכמה ילדים לעשות שיגועים לכל העולם.היריבה הגדולה שלו היא השכנה הרומניה/פולניה גברת פשקוביצי אל תציצי. או נסי לחשוב על קופיקו(מי זה?) עם כנפיים. וכל השאר כתוב בספר השנה "מטרזן ועד זבנג". ___________ האייל האלמוני והארסי שאוהב לעזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכי מדבר? על זה כל הרעש? לאור הדיונים באייל, ורמת חוסר ההבנה המשוועת שלי, הייתי משוכנעת שמדובר באיזה פילוסוף יווני קדום או מינימום פיזיקאי גאון. _______ העלמה עפרונית מחכה כבר לבליסת הספרים הגדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן יש חסכים גדולים יותר.דנידין למשל או מלכוד 22:) חוצמזה מה היה אקסצנטרי לו אלי היה כותב על פילוסוף יווני? ___________ אהמ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טריוויה על תוכידס : הנ"ל הוא הנכד של התוכי של דוקטור דוליטל פולינסיה . נקודה חסרת חשיבות אולי שמעניינת רק אותי אבל יש לה גם השלכות ,סופרים כמו עידו סתר ומירון אוריאל שהפגיש את טרזן עם דמויות שונות מהספרות הקלה כמו דרקולה ומיסטר הייד הקדימו בכך זרם "פוסט מודרניסטי " שפופולארי היום מאוד . של הפגשת דמויות ידועות מהספרות ולפעמים מתקופות שונות זה עם זה . פיליפ חוזה פארמר יצר אתה ז'אנר והקומיקסאי אלן מור חוגג עכשיו עם הרעיון עם סדרת "הליגה של אנשים מדהימים" שלו שנעשית כעת לסרט עם שון קונרי . אפשר להשוות את זה עם סיפורים מהרנסאנס שבהם דמויות מהסיפורים על המלך ארתור הופגשו עם דמויות מהסיפורים ממחזור השירים על קרל הגדול ( שבכלל חי 200 שנה מאוחר יותר ) עם אלכסנדר הגדול וגיבורי טרויה וכו' . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפשר להוסיף לרשימה גם את המחזה המעולה מרה סאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר להפגיש דמויות: האתגר הוא לזהות מי נפגש עם מי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת בעצם (כמעט). היה היסטוריון יווני קדום בשם תוכידידס. (כתב ספר היסטוריה על מלחמת הפלפונס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נו, שיהיה: אלי, סליחה על שתקפתי אותך והעלבתי אותך. (אבל אתה עדיין לא סופר השנה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לעשות אבל מעריב הכריז עלי ככזה .אתה יכול יכול לטעון שאני סופר השנה לדעת מעריב . ... אני לא הייתי נוגע יותר בעניין מעבר לאיזכורו ותו לא, אבל הודות לך ולאנשים כמו לפיד שנחושים בדעתם לצרוח שאני לא לא לא סופר השנה אנשים רבים מאוד שלא שמעו על כך (ואם כן זה לא היה איכפת להם ) או עלי עכשיו מודעים לעניין . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד אני רוצה לחשוב שאולי גם בזכות ההודעה שלי, דובי התנצל בסופו של דבר. מצד שני למה לעזאזל זה בכלל איכפת לי?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאלת כמובן השאלה דובי : האם בכלל קראת את הספר ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. קראתי את המאמרים שלך, שחלקם היוו לפחות בסיס לחלקים מהספר. היום ערב יום כיפור, אז אני לא אמשיך את המשפט הזה. ב. עיינתי בקצרה בספר. הנושא לא מעניין אותי להפליא, ולכן אין לי כוונה לקרוא אותו עד תום. ג. אתה לא סופר השנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר שלא קראת באמת את הספר שמורכב מעשרות מאמרים שרובם לא הופיעו באינטרנט כלל . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קרה לך פעם שהתחלת לקרוא ספר, גילית אחרי שני פרקים שהוא משעמם אותך, והחלטת שהספר רע? אז אני קראתי שניים שלושה פרקים עוד לפני שיצא הספר, והחלטתי שאני לא רוצה לקרוא את השאר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במוסף של מעריב היום : "לאור גל מחאות על בחירתו של אלי אשד לסופר השנה (כנראה שדובי ויאיר לפיד לא היו היחידים א.א. ) ברצוני להבהיר כי אלי אשד נבחר על ידי כ"איש השנה בספרות "שהוא מושג גורף ופתוח לכל מי שמשתייך לסצנה הספרותית. הבחירה לא באה לבטל את חשיבותם של "הסופרים". אני עצמי כפי שציינתי מעדיף את התואר הזה על פני התואר "סופר השנה ". עם זאת אני מתנגד לטענתו של ריקין ש"אלבומו היפה של אשד "מטרזן ועד זבנג" שאמנם אינו מעשה של יצירה ספרותית אך בהחלט מהווה מחווה מפתיעה ומשמחת לפרק נשכח בתולדות הספרות העברית שבין השאר עיצב את טעמו הספרותי של החתום". לדעתי בהחלט הייתה כאן יצירה ספרותית אבל נניח לזה למען השלום והשלווה במקומותינו ובא לציון גואל . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלי, מה דעתך על הגילוי שתום שגב הביא לפני כשבוע? הוא כתב על מחקר של איתן בר יוסף שגילה בספריה של נחום גוטמן עותק מספר של אחד הדלי צ'ילברז משנת 1930, עם הערות של גוטמן וזהות טסקטואלית לספר לובנגולו מלך זולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון, אומר לך מה דעתי: ראשית, "לובנגולו", ספרו של גוטמן נפלא. נתחיל מהציורים המקסימים דווקא, טוב שאיש אינו טוען שהם פלגיאט, גוטמן הוא צייר בעל איכות ייחודית והציורים בספרו הם חלק בלתי נפרד מהטקסט. ובאשר לטענתו של שגב. ספרו של גוטמן מחזיק 120 עמודים ויש בו שלושה שערים: השער הראשון כלל אינו עוסק בסיפור האוצר, אלא מספר על המסע באוניה לאפריקה ועל המפגש עם הארץ המופלאה, עם שחורים ולבנים ועם בעלי-החיים שם. השער השלישי מספר על המסע חזרה לא"י, כ-20 עמודים. רק השער האמצעי, המחזיק כ-40 עמודים (שליש הספר) מספר את סיפור האוצר. איני רואה כל רע בכך שגוטמן עיבד את הספר של צ'ילברז ושילב אותו בספרו. לשונו של גוטמן מיוחדת כל כך, ישראלית כל כך, שגם אם שאל את העלילה לחלק זה בספרו מצ'ילברז עדיין ניתן לראות בה יצירה מקורית (אף שאפשר כי מן הראוי היה לציין במקום כלשהו בסוף הספר שקיבל השראה מספרו של צ'ילברז כשכתב את סיפור האוצר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגילוי הוא כמובן של איתן בר-יוסף במאמר עליו המלצתי פה לפני זמן מה מתוך "תיאוריה וביקורת" מספר 20, ולא של תום שגב. מה גם שהגילוי הזה הוא חלק מזערי מהמאמר של בר-יוסף, ובהחלט לא החשוב ביותר שבו. נ.ב. - אפופידס, לא שכחתי אותך. תגובה תגיע בקרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזאת ההזדמנות הנאותה לחשוף שאיתן בר יוסף ( אותו אחד שפירסם עלי את הכתבה במוסף הספרים של ''הארץ'' וכתב את המאמר על לובנגולו ) הוא שפירסם לפני כעשר שנים מאמר גדול על טרזן לפני כעשר שנים במקומון תל אביבי לרגל יום הולדתו השמונים של איש היער.באותו מאמר שעסק בכל ההאספקטים של ההיסטוריה והקריירה הארוכה של איש היער הוא חשף אגב אורכה שחוברות וסיפורי טרזן הישראליים נכתבו ונערכו בידי אנשים כמו אהרון אמיר ועמוס קינן ופנחס שדה שאותם אף ראיין בנושא. . עד כמה שאני זוכר זוהי הפעם הראשונה שנתקלתי איפה שהוא במידע הזה וההמשך ידוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שכותב מזה זמן את סקר אתרי הטבע בשרון הדרומי, אני מסכים עם אלי - בעיני, סופר הוא גם מי שכותב ספר עיון ולא רק ספרי קריאה. יש גם ספרי עיון מצויינים לקריאה שוטפת, וספרי פרוזה שמקומם בפח האשפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא לא אם הספר של אלי טוב או לא טוב, אלא האם הוא צריך להשתמש ב''אייל'' כלוח מודעות חינם לפרסם בו את עצמו, את ספריו ואת הרצאותיו. לטעמי- לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולטעמי, גם אם הוא עושה את זה (ואני מסכים בהחלט שזה מה שהוא עושה), הוא לא צריך לקבל ביקורת כל כך נוקבת כאן באייל. יש למישהו בעיה עם זה? שישלחו לו דואל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה הבעיה פה? אם הוא מפרסם בתוך התגובות למאמר הזה, הוא מן הסתם מגיע לאנשים שיהיו מעוניינים לשמוע עוד על הנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגיע? הוא מזמזם ליד האוזן כמו ההוא ששיגע את טיטוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא כופה עליך לקרוא . לא מעניין אותך תעצום את העיניים ותתעלם מהזימזום . אם אתה מרגיש שזה חודר לך למוח ואתה בסכנה שאתה עלול להשתגע כל שעליך לעשות הוא לא להיכנס יותר למאמר הזה והיצלת את עצמך ממוות בייסורים . פשוט נכון ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא פשוט, כי ההודעות שלך על הספר ועל הביקורות ועל המפגשים צצות ומופיעות על כל צעד ושעל באינטרנט העברי. יש מושג מעורפל שנקרא ''אתיקה'', אבל אתה בטח תכיר אותו רק אחרי שהוא יופיע בספר ''אתיקה הנסיכה הלוחמת'' שאני עומד להוציא בקרוב בהוצאה מוגבלת של עשרים עותקים, כל הקודם זוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלח לי עותק חינם ( עם כל התמונות ) ואולי זה יביא לשינוי . תמיד כדאי לנסות . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק בשביל זה ניתנה לך האפשרות להפסיק לעקוב אחרי דיון נתון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה גברים - הוא יעדיף לשבת ולקטר על האייל אפילו ביום כיפור, ובלבד שלא יצטרך לתת לי זמן איכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כנראה מתכוון לגוי שגנב לנו ת'מנורה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, מה פתאום? אני מתכוון לגיבור הספר "טיטוס ואתיקה במנהרת הזמן" שעומד לצאת במהדורה מוגבלת וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביום שלישי 10 בספטמבר בשעה שבע בערב תינתן הרצאה על נושא ז'אנרים של הספרות קלה בישראל ועל הספר "מטרזן ועד זבנג". ההרצאה תינתן בירושלים בבית הקפה "תמול שילשום " בנחלת שבעה ברחוב סלומון 5. כולכם מוזמנים לבוא ולהיהנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיזמונאי הידוע יעקב רוטבליט ,שבין מאות פיזמונים אחרים ( ובהם "לא קלה היא דרכנו" ) כתב גם פזמון על טרזן עבור להקת פיקוד דיזינגוף ,פרסם ביקורת על "מטרזן ועד זבנג" בעיתון ידיעות אחרונות. סריקה שלה יש כאן : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה מתאמץ ככה. את מי מעניין פה "דרכנו"? רוטבליט כתב את "לקחת את ידי בידך" (דברים שרואים משם לא רואים מכאן), "צא מזה" (שוב לא שקט) "רואים רחוק רואים שקוף" - וגם עוד איזה שיר נשכח ששרה מירי אלוני כסולנית להקת הנח"ל, ואחר כך נמצא על פתק בכיסו של ראש ממשלה שנרצח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי! בלי ללכלך על דרכנו של דני בסן! (חסרים שירים מדהימים שלו? בחצי שנה האחרונה התגלגל לידינו דיסק כפול של שירי רוטבליט. מממ... כיף...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרכנו הוא שיר מאוד יפה, בביצוע המקורי שלו. אבל מיותר להיתלות עליו כשבאים למנות את השבחים של רוטבליט, ועוד יותר מיותר למנות את השבחים של רוטבליט כפזמונאי, כשנותנים לו לינק כמבקר ספרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חפירה יסודית בארכיון המדהים של בני משפחתו של קופיקו ,בני משפחת בורנשטיין-לזר בעין גנים שבפתח תיקווה ,חשפה תגלית שאפילו בני המשפחה כבר שכחו ממנה לחלוטין :בצד כל אלפי המוצרים שנשאו את דמותו של קופיקו צעצועים , כוסות , בגדים , וכו וכו' שלא לדבר על תקליטים ,תסכיתי רדיו ,סרטי קולנוע וטלוויזיה ) היו גם סיפורי קומיקס על הקוף המדבר השובב ממדינת חונטוזה שבאפריקה. על יקל הדבר בעינכם ,בארה"ב מקובל שלכל גיבור ידוע מכל סוג ,גיבורי ספרים סדרות טלוויזיה וקולנוע וכו' יהיו גם סיפורי קומיקס מתלווים .בישראל לעומת זאת הגיבורים הידועים לילדים חבורת חסמבה ,דנידין הרואה ואינו נראה, ג'ינג'י הגיבור של גלילה רון פדר אולי הופיעו גם בהצגות סרטי קולנוע ובטלוויזיה אבל מעולם לא בקומיקס( או אם כבר במיגוון כזה של מוצרים) . היוצא דופן הוא כאמור קופיקו והנ"ל הופיע בשתי סדרות קומיקס שאותן שזפו עיניהן של תושבי פתח תקוה בלבד שכן הם הופיעו רק במקומונים של פתח תקוה . אחת הסדרות הייתה מעניינת במיוחד תעלולי קופיקו . שאותה כתבה תמר בורנשטיין לזר צייר מ. אריה .הופיע במקומון "רחוב ראשי " ב-1983. קומיקס זה הוא מעניין במיוחד שכן זהו הקומיקס היחיד הידוע לי שנוצר בידי המאייר הידוע והפורה מ. אריה שאייר כל כך הרבה סדרות ילדים מפורסמות כמו קופיקו ,דנידין ,חסמבה תוכידס ,עוז יעוז ורבות רבות אחרות .הוא גם היה העורך הגראפי של סדרותה קומיקס של הוצאת מ. מזרחי שתורגמו לעברית כמו "טקס" "זאגור " ו"טרזן " אך זה לא ציור של קומיקס. עוד על קופיקו יש כאן : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק. חסמב''ה למיניהם הופיעו בספרי קומיקס פחות נורמטיביים כדוגמת ספר מגוחך ובנו של מגוחך של קובי ניב ודודו גבע. נכון שהקומיקס לא קדם לסיפור, כפי שקורה עם גיבורי תרבות אמריקאים, הוא עדיין הופיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון דודו גבע פירסם סיפורי קומיקס פארודיים על חסמבה אבל אלה היו פארודיות ולא סיפורי קומיקס ''ברוח הסדרה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קופיקו שלח לאחרונה את ידו גם בקריירה פוליטית ולאור הרמה של יושבי הכנסת כיום נראה שהוא ירגיש שם את עצמו בבית . עוד על כך ראו : מלבד זאת לאחרונה פורסמה כתבה על סדרת הטלוויזיה שבה כיכב . ראו : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור על "קישראל מחכה לקופיקו הוא כעת : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביום חמישי ה-19.9 בשעה 8 בערב תינתן בגלריית הספרים "אוריין " ברחוב אוסישקין 98 ברמת השרון הרצאה על נושא "ספרות קלה בישראל ". כולכם מוזמנים לבוא להיהנות . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה עולה להיכנס? כמה מזה יגיע לכיסיך? אכפת לך אם אשלח לך צ'ק על הסכום במקום לבוא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעיות אתה יכול לשלוח גם צ'ק . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ענית על השאלות הראשונות, שהיו בעצם "האם אתה משתמש באייל כבמה לפרסומת לשם עשיית רווח"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד שאלה האם כתיבת הודעות ברשת תזכה אותי בתואר סופר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל אם תכתוב ספר (כמו אלי אשד, למשל), תוציא אותו לאור (כמו אלי אשד, למשל), תמכור אותו וכולי, דווקא כן. גם ביקורות (טובות או לא טובות) בחוגים מוערכים יועילו. מה זו ההתנפלות הטרנדית הזו על אלי שפשתה כאן? במה הוא חטא? מי שלא רוצה לקרוא את העדכונים שלו שיכניס את המאמר לרשימת המאמרים ה"מנודים" שיש לכל משתמש רשום באייל, ויפסיק להציק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוד שלי יבדל"א עבד בדואר והוציא ספרי טלפון בשנות ה50 וה 60 הוא סופר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כי הוא פרסם מידע טהור, ללא פרשנות, בניגוד למה שאלי אשד עשה בספרו. (ואם הדוגמה הבאה שלך תהיה הסבא ההיסטוריון שלך, או הדודה הפיזיקאית שלך, תחסוך ממני) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר נגמרה המלחמת שורים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לכתוב "מלחמת השוורים". כבר נגמרו הלימודים בכיתה ב'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוד שלי היה ציר חובב וגרפקאי חדשני עוד לפני שידעו פה מזה גרפיקה. הוא עיצב פורמט קלאסי של ממשק משתמש בהיר ותמציתי לפני שבכלל ידעו מהו משתמש. הוא גם היה בלשן חובב והשפיע רבות על על דרכי ההוצרות של שמות המשפחה בשפה העברית. הוא גם היה מתמטיקאי שהתמחה בתורות מיון מורכבות. אם יקום פה איזה ''סופר'' שיסקור את התפתחות הצגת המידע בחברה הישראלית, בודאות דוד שלי יזכה במקום של כבוד כאחד מן החלוצים שבמעבדי הנתונים בארץ. הוא היה בכלל אמן רב תחומי. והספר שלו היה רב מכר אדיר שהגיע לכל בית בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמו של אותו דוד שלך ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוד גוגל חבל שאין כאן תוכנה גאונית כמו שיש באתר המענין ביותר ברשת שיכולה אוטומטית לנפות הודעות לפי ערכן הספרותי. ככה הפתיל הזה היה נגדע באבו וחופש הביטוי היה חוזר לשרור ברשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שמכל ההרצאות האלה אני לא רואה גרוש . הרווחים היחידים הם של בעלי המקום . ההרצאה בקפה תמול שלשום בירושלים למשל היא חלק מסדרת הרצאות שניתנת בידי סופרים שונים חינם פשוט כדי להציל את המקום מסגירה. הרווח היחיד שיש לי הוא פרסום . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלי, איתן בר-יוסף, שכתב את סקירת ספרך במוסף הספרים של הארץ, עשה עבודה מצויינת. איחוליי. בתרבותינו הפוסטמודרנית נסגר הפער בין "הנמוך" ו"הגבוה". לדוגמה, עירית לינור גבוהה או נמוכה? "דו"ח מיוחד" הוא סרט אמנותי-פילוסופי או סרט פעולה (השווה ל"אלפאוויל")? אנדי וורהול, אמן, גרפיקאי או יצרן פוסטרים? שאלת המיזוג בין הגבוה לנמוך מעסיקה אפוא את חקר הספרות בין ימינו, ויש לכך הדים בסקירתו של בר-יוסף. ובקצרה, ספרך יצא בעיתו והוא ישרת דור חדש של חוקרים שסוגיה זו מעסיקה אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת מסדרות הספרות הקלה המעולות ביותר של כל הזמנים היא סדרת "המלאך " של לסלי צ'רטריס . באנגלית השם הוא בעצם "הקדוש" אך בעברית זה שונה כנראה כדי לא לפגוע ברגשות היהודים . בכל אופן סיפורים של סדרה זאת תורגמו לעברית עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת .ורבים מהם תורגמו בידי עמוס גפן בהוצאת "מצפן " בשנות השישים ובידי אשר דורי בהוצאת "רמדור " בשנות השבעים . אז הסדרה הייתה בשיאה הודות לסדרה בטלוויזיה בכיכובו של רוג'ר מור . עד כדי כך שהלה כמעט נרמס למוות כאשר היגיע לביקור בארץ בידי המון מעריץ.כמו כן הופיעו אז על "המלאך " סיפורי קומיקס במגזין הבידור "להיטון " ,סיפורי הקומיקס היחידים אי פעם במגזין זה. כמה נקודות מעניינות : כמה מהספרים שהופיעו בהוצאת "רמדור " עדיין לא מצאתי את המקור האנגלי שלהם ולא מן הנמנע שהם יצירות ישראליות מקוריות . כמו כן בספרים שיש להם כן מקור אנגלי הוכנסו לא פעם קטעים "סקסיים " שאין להם שום מקביל במקור האנגלי .קטעים אלה הובלטו בדרך כלל על העטיפה האחרוית של הספר,כך שמי שקנה אתה ספר יכול היה להאמים שהמדובר ביצירות ארוטיות . עוד על המלאך ועל תרגומיו לעברית יש כאן "ג'נטלמן בריטי עם הילה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון קישור : את המאמר על המלאך אפשר למצוא כאן : ובכלל הקוראים מוזמנים לגלוש באופן כללי באתר המצויין סדרות הטלוויזיה הקלאסיות שלאליו מסונף מאמר זה ,אם כי אני מניח שאלה שיש להם נוסטלגיה מיוחדת לשנות ה-70 ימצאו בו את העניין הרב ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וסדרת ההמשך עם רוג'ר מור וטוני קרטיס | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"The Persuaders"? זאת סדרת המשך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימים אלה מתקיים כנס "איקון " של האגודה הישראלית למדע בדיוני . בין מיסדי האגודה היה המתרגם עמוס גפן שעל שמו נקרא הפרס שניתן במהלך הכנס ליצירות מקוריות ומתורגמות. בצעירותו בשנות השישים היה גפן קשור למגזין "בול " מתחרה של "העולם הזה" שהוצא לאור בידי שמואל מאור ששם דגש חזק על אירוטיקה וידיעות סנסנצונליות במיוחד רובן ככולן מומצאות . המגזין שאחד מעורכיו היה המשורר איש השמאל מקסים גילן זכה לפרסום כאשר פירסם ידיעה שקישרה בין סוכנים ישראליים ורציחתו של המנהיג האלג'ירי בן ברקה .מה שהיה נכון אך נשמר עד אז בסוד כמוס .הרשויות בהתקף של זעם הכניסו את עורך המגזין גילן לבית הסוהר בהתקפה חסרת תקדים על חופש הדיבור מאחר שהפר את כל כללי הצנזורה. . עמוס גפו שלא נאסר ביחד עם גילן המשיך לערוך את המגזין . המקרה הפך מאז לאחתצ מפרשיות היסוד של המאבק של חופש הדיבור כנגד הצנזורה. אבל... בשיחה שהייתה לי עם מקסים גילן הוא אמר לי שכל הפרשיה בטעות יסודה. הסיבה שעורכי "בול " לא פנו בעניין לצנזורה לפני הפרסום הייתה מאחר שהם המציאו את הידיעה על מנת למלא עוד גליון כפי שעשו עם איטיימים רבים אחרים .כאשר נודע להם שהסיפור פרי דמיונם היה אמיתי לא היה קץ לתדהמתם . לי זה נראה בהחלט מתקבל על הדעת שכל הסיפור היה פרי דמיונם של עורכי "בול " שהרי קשה להאמין ש"עיתונאי זבל כאלה היו עלים ואפילו בטעות על פרשה כזאת שעליה לא עלו העיתונים הגדולים . אבל נשאלת השאלה : האם היו אנשי המוסד והרשויות מטומטמים עד כדי כך שהם לא תפסו את זה? התשובה היא לצערנו כנראה שכן... המגזין "בול " המשיך לצאת לאור גם בשנות השבעים כמגזין פורנוגרפי לכל דבר,אם כי שמר על הילה של פירסום בגלל אותה פרשה . המוציא שלו שמואל מאור עבר בשנות השבעים לפרסם חוברות טרזן וסיפורי קומיקס בהוצאת "ש. אור". מקסים גילן הפך לאחד ממנהיגי השמאל הקיצוני וגלה לפריז . עמוס גפן הקים את האגודה הישראלית למדע בדיוני. עוד על עמוס גפן יש כאן : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב ויפה, אבל היה אתה איש המוסד, ובעיתונות מפורסם מידע שמתאר פעולה סודית שבוצעה, לא היית חושד בהדלפה?למה "מטומטמים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני הייתי איש מוסד ומוצא מידע שנראה לי סודי דווקא במגזין כמו ''בול '' אני הייתי חושב הרבה הרבה פעמים אם בכלל יש לטרוח לעשות משהו בעניין בגלל אופיו של כתב העת שסביר להניח שאיש לא יקח ברצינות את מה שכתוב בו .מה שאינו נכון כמובן אם המידע היה מתפרסם בעיתון רציני כמו ''הארץ''. אנשי המוסד אכן היו מטומטמים מאחר שבעצם החקירה שניהלו נגד אנשי ''בול '' והמאסר שלהם הם רק הסבו תשומת לב למבצע האמיתי ואישרו בכך את נכונות הידיעה בבול . . כל העניין מזכיר לי את הפרשה הידועה של אנשי האף בי אי שניהלו חקירה כנגד מגזין מדע בדיוני בזמן מלחמת העולם הנשיה שפירסם סיפור מד''ב שבו תוארה בניית פצצה גרעינית בזמן שארה''ב עבדה על פצצה אמיתית . אנשי האף בי אי שקלו לאסור את פירסום כתב העת אך החליטו להימנע מכך בהבנה שהדבר רק ימשוך תשומת לב . חבל שאנשי המוסד לא למדו את סיפור הפרשה הזאת ועשו מעצמם צחוק . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אני לא הייתי מגייס אותך למוסד, כיוון שאתה נוהג לדעתי בחוסר אחריות. תנסה לחשוב לרגע מה המשמעות אם *כן* דלף מידע. אתה יכול אולי לערער על אופי הפעולה שננקטה, ולטעון שהיה צריך לפעול ביתר דיסקרטיות, אבל אי-פעולה היא בגדר רשלנות, לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי לא קראתי אף אחד מהספרים בסדרה, אבל ידיו היו מסוקסות, וזה כבר מספיק, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפות הידיים היו פלדיות, אבל מה דעתך על אלי כמגייס סוכנים למוסד? הוא מומחה לכל האיפיונים הנדרשים מסוכן טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני טוען שהמוסד לא צריך היה לנהל חקירה דיסקרטית בנושא של המידע. הוא כן צריך היה . אבל התוצאות של הפרשה ,המאסר של עיתונאי המגזין מראות שבמיקרה הזה שיקול הדעת של מנהלי החקירה השתבש לחלוטין . טענותי בעינן עומדות . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מסתכל על זה במבט לאחור בחוכמה של לאחר מעשה, וכאן, לדעתי, השגיאה שלך. אתה צריך להסתכל על זה מנקודת מבט של הווה - הדבר קרה, מה לעשות עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובחקירה של זמן עכשיו יש לשקול את התוצאות קצרות הטווח כנגד ארוכות הטווח . סביר להניח שהסוכנים שבדקו את העניין גילו מיד שהעורכים המציאו את הידיעה או קיבלו אותה ממקורות זרים וכי לא היה להם שום קשר ל"גרון עמוק " כלשהו במוסד. ואם לא גילו זאת מיד כי אז ברור שמשהו היה משובש מאוד במערכת . נשאלת השאלה מרגע שהעניין התברר מה טעם היה להכניס את עורכי כתב העת לבית הסוהר? הסיבה הטוב היחידה שאני יכול להעלות על דעתי היא "למען יראו ויראו " . סביר להניח שקל היה להתשמש באנשי מגזין מפוקפק כמו "בול " כדוגמת הזהרה לעיתונים הגדולים שאת אנשיהם קשה היה יותר להכניס לבית הסוער ,העיתונים שלהם היו עומדים מאחוריהם . אולם האם זה היה שווה את זה? האם זה היה שווה להבהיר בכך לכל העולם שהידיעה שאותו מגזין נחות פירסם אכן הייתה נכונה ? נראה לי שלא ,ונראה לי שאנשי השירותים החשאיים שגו כאן שגיאה גדולה . אני חוזר ואומר ,אם אני הייתי ראש המוסד אני הייתי מעמיד את כל הקשורים לעניין לדין באשמה החמורה מכולם : טימטום שגרם נזק לארגון . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה סביר להניח. תחקרת את אותם חוקרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחקיר יסודי של הפרשה חשף שאכן הפרטים המדוייקים שלה לא היו בדיוק כפי שהוצגו כאן. בקצרה : המדובר היה בחומר סודי אמיתי שהודלף בידי ראש המוסד לשעבר איסר הראל לכל העיתונים . מכולם היחידים שהיו אמיצים מספיק לפרסם את החומר ללא אישור הצנזורה היו אנשי המגזין "בול " ( שלא הימציאו את הידיעה על פי מקור זר , אם כי סיפורים אלה אכן הופצו). כאשר פורסם הסיפור ב"בול " הוא היגיע מיד לידיעתם של עורכי המגזין המתחרה " העולם הזה " שהיו במו"ם משלהם עם הצנזורה על פירסום הידיעה . הללו רותחים מכעס על שהמתחרים הקדימו אותם מיהרו "להלשין " על היריבים לצנזורה , והדבר הביא לתדהמת הכל למאסר עורכי "בול " כנראה הפעם היחידה בתולדות המדינה שדבר כזה אירע . ליתר פירוט על הנושא ראו : עמוס גפן תולדות אבי החייזרים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם נחזור לראש הפתיל (תגובה 93579). החבר'ה שם לא היו מטומטמים. נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי כל הפעולה הייתה עדיין בגדר טימטום מוחלט. גליונות של המגזין כבר הופצו פה ושם, והשמועות על הפרשה והמאסר הסודי הופצו מפה לאוזן בקרב מאות אנשים בכל הבוהמה והפקידות המפלגתית התל אביבית. וכאשר העניין נחשף לבסוף בידיעה במגזין בחו''ל הוא גרם נזק עצום לשמה של ישראל . תמהני על מאיר עמית ראש המוסד דאז שהוא יזם דבר כזה , אני יכול רק להניח שהסיכסוך שהיה לו עם איסר הראל בעניין העביר אותו על דעתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא הבנתי מדוע זה טמטום, במיוחד כשאנחנו מסתכלים על זה לא בידיעה לאחור אלא שמים עצמנו במקומם של אנשי התקופה. אני גם לא חושב שמשהו העביר מישהו על דעתו. אולי למאיר עמית הייתה מטרה רציונלית לגמרי בבחירה שעשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעינה עומדת העובדה : הידיעה ש"בול " פירסם הייתה בעיקרה דמיונית חוץ מנקודת המחץ שלה על ההשתתפות של סוכנים ישראליים ברצח בן ברקה. כל המטרה של פעולת המוסד הייתה יכולה להיות רק להזהיר ולהפחיד עיתונאים אחרים על ידי מאסר סודי של שניים מהם מעיתון זול וחסר הגנה פוליטית . אני בספק רב אם עמית היה מעז לנקוט בפעולה כזאת אם המדובר היה ב"העולם הזה " או ב"הארץ " . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי, אז זה טמטום או לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והתיאוריות על מי באמת רצח אותו ובמיסגרת איזה קונספירציה הן רבות מספור. וכאן כדאי להזכיר שסופר ישראלי בשם "עידו סתר" היציע פתרון משלו לסוגיה בספר : . עוז יעוז נגד רוצחי קנדי (1964) "המכונית המשיכה בנסיעה . ככל שהלכה והתקרבה אל הצומת הלכו שורות המריעים ופחתו . אשתו של מושל טקסס פנתה אל הנשיא מן המושב הקדמי ואמרה :" אינך יכול לאמר כי דאלאס אינה ידידותית כלפיך היום ". ואז, לפני שהנשיא הספיק להשיב , נשמעה יריה . דאלאס הייתה מאוד בלתי ידידותית . הנשיא נפגע בצווארו,מאחור . הוא צנח ללא אומר על ברכי ז'קלין". ( ציטוט מתוך הספר ) בספר זה מפקד השירותים החשאיים הסיני גנרל סונג הוא זה ששולח רוצחים שיחסלו בו זמנית את הנשיא האמריקני קנדי והמנהיג הסובייטי חרושצ'וב . גיבורו של "סתר" הסוכן הישראלי הכל יכול עוז יעוז מגלה את המזימה ואם כי אינו מצליח למנוע את רצח קנדי הוא מונע את רצח חרושצ'וב ואת מלחמת העולם השלישית שממנה ירויחו רק הסינים שיוכלו לכבוש את העולם מעין וריאציה של רעיון "הסכנה הצהובה " שכה העסיקה אז כמו היום את סופרי הריגול . ללמדך שבכל פינה תמצא את הישראלי ואת המוסד , וכמובן שיש וריאציות זרות על הנושא הנ"ל רק בהפוך : על כך שהמוסד הוא אחראי לרצח קנדי כמו שהיה אחראי לפיצוץ בניין התאומים וכל דבר רע אחר שקורא עלי אדמות . עוד על עידו סתר ועוז יעוז ראו ב: : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת תוכניתו של אברי גילעד "מה היה " בערוץ 10 בשעה 6 בערב יוקרן היום יום רביעי דיון על חוברות טרזן ובלשים של שנות החמישים . דיון זה יהיה הראשון מבין סדרה של דיונים שיוקרנו במסגרת התוכנית של גלעד בשבועות הקרובים . כולכם מוזמנים לצפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום ה-20.10 בשעה 6 בערב במסגרת תוכניתו של אברי גלעד בערוץ 10 "איך היה " יתנהל דיון על ספרות הריגול בישראל ועל סדרות הריגול "פטריק קים" ועוז יעוז . במסגרת הדיון יחשף לראשונה הקשר האמיתי בין מחבר סדרת ספרי "עוז יעוז" על סוכן חשאי ישראלי נועז ובין הפעולות האמיתיות של אירגון השב"כ . כולכם מוזמנים לצפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכבוד הרמדאן ישדר ערוץ הלוין המצרי סדרה שוברת קופות שמפיקיה מודים שהיא מבוססת על הפרוטוקולים של זקני ציון. 41 חלקי "סוס בלא פרש" מספרים על ההסטוריה של המזרח התיכון בשנים 1855-1917, מבעד עיני המצרים שלחמו בשלטון הבריטי ובתנועה הציונית. מהקדימונים לסדרה, שמיעודת לשידור גם בערוץ הממלכתי המצרי, נראה שהיא בעלת אופי "זול" pulp ומראה את המנהיגות היהודית כזוממת להשתלט על העולם. עוד בכתבה מהעמוד הראשון של הניו יורק טיימס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטלויזיה של החיזבאללה שאני קולט משום מה, למי ששכח. בכל מקרה, יש שם סדרה שהיא לכאורה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אם כי לא ראיתי את ההתחלה. הגימיקים נמצאים שם, כמובן - האם הקורבן, שברור ומובן מאליו שהיא צריכה להשאר פליטה במקום להתיישב אצל ידיד משפחה שיש לו בית, היהודי הדר-שטיירמרי הקורא לאלוהים להרוג את כל הערבים, וכל מיני דברים שכאלה. מה שטוב הוא שיש כתוביות באנגלית - אולי סוף סוף אוכל ללמוד קצת ערבית מדוברת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שזו סדרה דוקומנטרית ועדכנית שמראה יהודים שקוראים לאלוהים להרוג את כל הערבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי רק יהודי אחד שם. וזה מה שהוא עשה. בין היתר. לא יודע. האמת, הם ציירו אותו כדי סימפטי. אבל אולי אני קצת משוחד. יותר מדי יהודים מכוחותינו, וקללה נשמעת כברכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אם ראית רק יהודי סימפטי אחד למה צעקת שזו סדרת הסתה נאצית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא צעקתי. ב. לא אמרתי שזו סדרת הסתה נאצית. הדבר הכי קרוב לכך שאמרתי הוא, שהיהודי שהציגו נראה דר-שטיימרי, כלומר, דומה באופן חשוד לסוג הקריקטורות שידידנו חומי-המדים נהנו מהם. זה ביטוי מקובל, עד כמה שאני יודע. ובברכת נא לקרוא לפני שמגיבים, אני אעבור לעיין בשאר האייל הבוקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחר ביום רביעי 30 לאוקטובר בשעה 6 בערב במסגרת התוכנית המצויינת "איך היה" של המנחה המוכשר אברי גלעד בערוץ 10 יתנהל דיון על סדרות הספורט הזכורות "הספורטאים הצעירים " ו"רפי צור". ביום חמישי באותה התוכנית באותה השעה יהיה דיון על סדרת "דנידין הרואה ואינו נראה " הבלתי נשכחת . אל תחמיצו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטערת, אלי - התוכנית אולי מצוינת והמנחה מוכשר, אבל השילוב בין שניהם פשוט לא מובן. בתוכנית האחת שראיתי לפחות, אברי גלעד נראה כאילו הוא היה מעדיף להיות באלף מקומות אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באתר הראשי באנגלית על אדגר רייס בוראוז , פורסמה כתבה על הנושא של טרזשן החוברות הישראליות של טרזן . כבר עכשיו ניתן לאמר שהתגובות מארה"ב הן מעל למצופה ,מסתבר שיש לפחות כמה עשרות אנשים בארה"ב והאירופה שמעוניינים לדעת יותר על הספרות הקלה בישראל ופנו לשאול אם אפשר להשיג את חוברות טרזן העבריות (לא אי אפשר) . חלק א' חלק ב' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מיהו האלי האמיתי? זה http://www.angelfire.com/trek/erbzine15/eli02h3.jpg או זה http://www.angelfire.com/trek/erbzine15/iscover6.jpg :-) ברכות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחר ה-21 באוקטובר ב-8 בערב תינתן בספריה המרכזית ברעננה ברחוב אחוזה ,הרצאה על הסדרות והספרים הפופולאריות שעיצבו את ילדותינו ונערותנו ,מטרזן ועד פטריק קים מחסמבה ועד עזית מהבלשים עד ספרי האירוטיקה וממשיכים להשפיע עלינו גם היום, דרך סופרים פופולאריים כמו רם אורן ועירית לינור . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר להזכיר במשפט אחד את לינור עם פטריק קים ירום הודו ויתברך לעד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה נמצאת בשאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במהלך העבודה על הספר "מטרזן ועד זבנג " צונזרו בידי העורך כמה וכמה פרקים שהיו אמורים להיות חלק ממנו שלא הוכנסו לבסוף לגירסה הסופית של הספר . ואחד מהם היה פרק על סדרת ספורט ישראלית , על עלילותיו של גיבור ספורט כל יכול בשם רפי צור . העורך הסביר שאין שום סיבה להכניס את הפרק הזה מאחר שהקהל המודרני הקשוח יכול לעכל פרקים על ילד רואה ואינו נראה , על סוכן חשאי קרטיסט שהוא גם טרדן מיני מסוקס אצבעות , על טרזן איש הג'ונגל , וכו' וכו' כל אלה הם עדיין בתחומי הנסבל והאפשרי אבל סדרה על ספורטאי ישראלי כל יכול תהיה כבר "פריצה של כל גבול אפשרי של דמיון שהקהל לא יוכל לעכל אותו ". אז הנה גירסה של אותו מאמר על עלילות הספורטאי הישראלי רפי צור שלמרבית הצער הוא שונה מאוד ממרבית הספורטאים הישראליים כיום. גיבור הספורט של ישראל : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קוראים לזה צנזורה, קוראים לזה עריכה, וזה דבר חשוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך או כך בדיאבד אני מתחרט של שלא עמדתי על כך שהמאמר הנ''ל יכלל גם הוא בספר . אבל מילא אולי באחד הספרים הבאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרגא גפני, הלא הוא אבנר כרמלי/און שריג, כתב גם ספר בשם "מבצע אנטבה". נערה ימנית (טובה, יפה וחכמה) פוגשת בנער שמאלני (מכוער, גניחט וטמבל 1) ומשכנעת אותו שהערבים רוצים אך ורק להשמידנו. איך זה מתקשר למבצע אנטבה עצמו, אני כבר לא זוכרת. 1 שזכה בפי המחבר לכינויי לעג שונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אפשר להקביל את הספרות של גפני על מאפייניה האנטי-ערביים, שהשפיעה על דור שלם, לספרות האנטי-ישראלית הפלסטינית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מי היא השפיעה? (של גפני, וגם הפלסטינית) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע לגבי הספרות שלה אבל שלי גפני בהיותה נערת השנה הראשונה של מעריב לנוער עיצבה את הפנטזיות הרומנטיות של בני דור שלם ובכך מנעה מרבים לממש אהבה פוטנציאלית עם נשים זמינות יותר אך מצודדות פחות. עד היום אני שוקע בחלומות מתוקים על החיים המשותפים שהיו יכולים להיות לה ולי בכל פעם שאני רואה פרסומת לגבינת סקי. רק שבחלומות שלי הילד הרבה יותר מכוער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומן הסתם, ברגע שהוא משתכנע שהערבים רוצים אך ורק להשמידנו, הוא הופך לחתיך, לוחם סיירת וחכם. נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, גם זה משהו. אני מקוה שלפחות הוא זוכה בלבה של הנערה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכרת, אבל בכלל לא נראה לי. לדעתי היה לה חבר ימני יפה, חכם וטוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, היא בטח היתה החברה של שי כהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(של מי?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבא הרוחני של דוביכורדי. לא משנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לא רוצה לדעת. אני יודע שעכשיו יש לך דחף בלתי-נשלט להפעיל את החיפוש. על תפעלי לפיו. עצרי בעצמך. ולא, תתחרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אני לא יכולה פשוט להאמין למה שאומרים לי :-( | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא, הטראומה תעבור לך. Go to your happy place. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוד כוכבותה התיחסה פעם לשי כהן (ועוד בהקשר של יוסי גורביץ):תגובה 11663 ובפינת הנוסטלגיה, התיחסותי להגותו של האדון:תגובה 64062 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 55985 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון ויציב. מה לעשות, שכבר אז לא זכרתי איך קוראים לו (ומקווה שטל לא נעלב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 132271 אבל דווקא עבר לי בימים האחרונים, אז לא חשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שי כהן, http://www.haayal.co.il/author.php3?id=13 הכותב מספר 13 באייל, האדם שהחזיק פיננסית במשך תקופה ארוכה את האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שומו שמיים, הוא כתב גם ביקורות קולנוע (איומות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור ל"גיבורי הספורט בישראל" הוא כעת ב: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתובת החדשה של אתר "ארץ הצבי" עדיין לא עשתה אותו קריא יותר. הטקסט ממשיך "להיעלם". האם זה משום שאני בעל מקינטוש או שיש גם אחרים שזה קורה אצלם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קונספירציה של חורשי רע זדוניים שצצו ממחילות טרייזנשטט כשמטרתם היא לאיין עבודת מחקר חדשנית שנאספה ונהגתה בעמל רב יזע ודמים החל ב1971 אלא שהכותב שכח לחלק את הקשבתו ושם מבטחו בקנה רצוץ אינטרנטי ולא שמר את המקור על דיסקט בכספתו. כמו שאמר אדולף אייכמן, אני לא יכול להכחיש או לאשר בקשר לדעה המקובלת והנפוצה בקרב אלה האמונים עת תורת האלגברה שאכן 2X2 שווה או לא שווה 4. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צחקתי. עוד פעם. צחקתי. ועוד פעם אחת. צחקתי. עכשיו, אפשר התשובה הרצינית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת להזכיר את מפא''י, בן גוריון ורכבת ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיקה באוניברסיטת תל אביב חשפה את העובדה המשמחת שהספר ''מטרזן ועד זבנג '' ( שיצא לאור רק לפני כמה חודשים ) משמש כעת כחומר לימודים חובה בכמה וכמה קורסים והוא נימצא ברשימת הספרים השמורים . הספרניות מדווחות שהוא בין הספרים שמשתמשים בהם ביותר מידי יום ביומו . באוניברסטית בר אילן לעומת זאת סירבו לרכוש אותו, מעניין למה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בגלל שהם נגד מותגים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהרון אמיר תרם תרומה חשובה ביותר לעולם הספרות הישראלי בעריכתו את המגזין "קשת " שבו גילה בין השאר את עמוס עוז וא. ב. יהושע . הוא תרם גם תרומה כמעט חשובה באותה המידה כאשר היה בין יוצרי הספרות הקלה בעברית כאשר יצר וערך בשנות החמישים את סדרת "טרזן " בהוצאת הקרנף ביחד עם סדרות אחרות כמו "קפטין בלאד " וקפריקורן ". אהרון מגד חיבר ספרים חשובים רבים ושונים כמו "דודאים מהארץ הקדושה " ומחזות מצויינים שונים כמו "חנה סנש " ו"חדוה ושלומיק " ששימש כבסיס לסדרת הטלוויזיה המקורית הראשונה ואת מחזה הרדיו "ההיסטוריה הסודית של תיאודורה". שעליו ראו : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם תירגם יפה את איים בזרם של ארנסט המינגווי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמחתי לשמוע שחזרת לחיים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא באמת אני זו רק המורשת שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוד הלל שפירא פרסם מאמר בשם זה בעת-מול (בגליון של יולי 2002) בו הוא מספר על הצלחת חוברות של סיפורי מסתורין, פשיעה, ריגול ובילוש בשנות העשרים. החוברות האלו נמכרו בקיוסקים* או על ידי רוכלים נידים והיו הצלחה גדולה. החוברות תורגמו משפות שונות, כולל יידיש (מה שמראה לי את עומק התרבות היידית שאבדה), ונחשבו באירופה ל"ספרות קלוקלת", שדווקא אותה חיפשו העולים החדשים. החוברות כללו סדרות בשם "דם, יהלום, אישה", "נקמת הדם", "הפשע השטני" (עלילות גד מגן הבלש הארצישראלי) ועוד. הסופר אביגדור המאירי תרגם חוברות מהונגרית שפורסמו תחת פסאודונים. שפירא מציין שבהתחלה היה איסור על הכנסת החוברות לספריות השאלה, אבל האיסור לא החזיק מעמד. *מי יודע מה מקור השם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן דוד הילל שפירא הוא עוד דוגמה לכך שכאשר בא זמנו של רעיון אז כמה אנשים יחשבו עליו . הדוגמה המפורסמת היא אלכסנדר גרהם בל שמישהו רשם עבורו את הפטנט לטלפון בדיוק כמה שעות לפני שבא המתחרה שלו עבור אותה המטרה. מר שפירא גם הוא עמל כעת על כתיבת ספר על ספרות הקיוסקים, והוא מקפיד שהוא יהיה שונה ככל האפשר מ''מטרזן ועד זבנג'' למרות שמטבע הדברים יש חפיפה גדולה בנושאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם כמה וכמה דמויות בולטות שידוע שכתבו ספרי ספרות קלה . פטריק קים האלמותי נוצר בידי אדם בשם גלעד מורג שהוא היום מרצה וחוקר ספרות עברית בארה"ב וידוע במאמרי המחקר שלו על סופרים כמו עמוס עוז וא. ב. יהושע . מסופקני עם משהו ממאמרי הביקורת המלומדים שלו היגיע אפילו לעשירית האחוז של ההצלחה וההשפעה ואריכות הימים של פטריק קים. גילעד מורג הנ"ל יצר עימי קשר לאחר הפירסום של הספר "מטרזן ועד זבנג" אולם נראה שהיו לו מחשבות שניות שכן הוא סירב לענות לאי מילים שלי לאחר אותה התקשרות ראשונית . מי יודע אולי נרתע מהרושם שהדבר יעשה על עמיתיו חוקרי הספרות המכובדים? סופר ידוע נוסף שכתב פטריק קימים היה עמוס אריכא שכתב גם את סדרת "פרשי הגליל ".גם אייל מגד כתב מערבונים שונים אם כי לדבריו ( לאחר ראיון טלוויזוני שבו השתתפנו יחד שבו הוצג כסופר פטריק קים) הוא דווקא לא כתב ספרי פטריק קים בניגוד למה שנהוג לחשוב.בתוכנית ישנה של "לילה גוב " הוא הוצג כמחבר חוברות סדרת "מצ'יסטה " וגידי גוב קרא בהנאה מחוברת כזאת שהתחקירנים מצאו בביתו של מגד קטעים עסיסיים למצלמה ומגד הנבוך התפתל לפני המצלמה כאשר חטא הנעורים שלו הוצג לפני הצופים . בכל אופן לא היה לו על מה להיות נבוך אותה חוברת מצ'יסטה לא נכתבה בידי אייל מגד אלא בידי אדם בשם יעקב דנצינגר . ( ואם אתם חושבים שזה מוזר אז תידעו שיש שני אנשים שונים , אחד מהם עיתונאי ידוע מאוד שכל אחד מהם מייחס לעצמו חוברת "דן-טרזן " שבה איש היער הישראלי לוכד את הפושע הנאצי איכמן ומביאו למשפט בישראל ) מנכ"ל הטלוויזיה לשעבר אריה מקל כתב כנראה כמה וכמה ספרים כאלה ( אם כי עדיין לא הצלחתי לזהות אותם משום מה )וכמוהו כתבים שונים של גלי צה"ל בעבר. הבעלים של הוצאת "אסטרולוג " אלישע בן מרדכי היה סופר בולט מאוד של ספרות קלה. . וכמובן חתן פרס ישראל השנה אהרון אמיר יצר את סדרת טרזן מאריכת הימים ביותר בעברית בהוצאת הקרנף , שלה כתבו עמוס קינן , שמעון צבר ורבים אחרים מהתנועה כנענית . בזמן שמחבר ספר ההגיגים הפילוסופי "החיים כמשל " פנחס שדה היה המחבר הפורה ביותר בעברית אי פעם של סיפורי קומיקס כולם עבור מגזין "הארץ שלנו". ולאחרונה מישהי מסרה לי שגם יורם קניו היה המעורב בכתיבת ספרים כאלה אם זה נכון אינני יודע . אם מישהו מכיר סופרים ידועים נוספים שכתבו ספרים מעין אלה הוא מוזמן להציג את שמותיהם . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וישנה גם שמועה שיוסף מונדי המחזאי כתב ''סטלאגים'' ושמועה מעניינת אף יותר שמחזאי אחר בשם חנוך לוין כתב סטלאגים בצעירותו . בהתחשב בתכנים של מחזותיו המאוחרים שאינם שונים בהרבה מאלה של הסטלאגים ,לא אתפלא אם זה נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל חובבי הטריוויה למיניהם מוזמנים לענות על שאלות טריוייה שקשורת בספרות קלה כאן : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביום זה שבו אמורה ככל הנראה להתחיל מלחמה שעליה הכריז ג'ורג' בוש הבן, כמה מחשבות אישיות : ג'ורג בוש יוצר תדמית של מישהו שנחוש בדעתו לחסל את האוייב סאדאם חוסיין ויהי מה ולמרכות ההתנגדות של כל "יפי הנפש הבטלנים " של צרפת ורוסיה ואלפי מפגינים וכו'. עם תדמית זאת של בוש אני אישית מרגיש בבית , זאת בדיוק התדמית של כל הגיבורים האמריקנים שאני ואלפי ישראלים אחרים גדלו עליהם , ואלה היו ברובם המוחלט, בני ארצו של בוש , טקסנים .גיבורים אמריקניים בני ארצות אחרות ( אפילו קליפורניה או ניו יורק ) , היו נדירים מאוד . בישראל היו בני טקסס כאלה פופולאריים מאוד בין שנות החמישים ועד שנות השבעים. אלה היו ביל קרטר ה"טקסס רנג'ר ", שרדף עד חורמה את הפושעים המנוולים לאורך כל ערבות טקסס ולפעמים אפילו מעבר לגבולות המדינה השכנה קנזס למרות מחאות הקנזאסים המושחתים יפי הנפש. כזה היה רינגו האקדוחן השקט שבא ממקום בילתי ידוע כדי להשליט סדר וצדק בעיירה ולחסל את הרודן מנהיג הכנופיה המשופם לפני שהיה נעלם אל מעבר לשקיעה . כזה היה גיבור מערבוני הקומיקס טקס וילר ( שהיה גיבור של סידרה איטלקית דווקא אבל למי היה איכפת ) שנקרא על שם טקסס "ארץ הגברים ". את ההיסטוריה האמריקנית אני למדתי לראשונה מסדרת קומיקס ( איטלקית גם היא ) בשם "תולדות המערב הפרוע " שתיארה פחות או יותר בעיקר את תולדות טקסס ובניה , שהוצגו כאמריקנים האידיאליים שעומדים על שלהם ועל ערכיהם גם כנגד התנגדות יפי נפש אידיאליסטים שמוצגים כמי שטועים פעם אחרי פעם בהגנתם על היריב (אינדיאנים ומקסיקנים שפלים ) וניצלים פעם אחרי פעם בידי הגיבור אציל הנפש פאט מק דונלד הטקסני האולטימטיבי . כך שגו'רג' בוש האיש מוצאו אופיו והתנהגותו מובנים ומוכרים לי היטב , אני גדלתי עליהם במאות סיפורי הרפתקאות . ומן הסתם כך גם הוא. גם סדאם חוסיין אגב גדל על סיפורי הרפתקאות לא כל כך שונים, אלה של הגיבור השומרי גילגמש , והשליט הכורדי בן תכרית צאלאח א-דין. ההתמודדות בינהם תהיה מעניינת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמרך על פול אנדרסון באתר האגודה, אמרת שלטענתו כבר בימינו נולד היוליוס קיסר האמריקאי שיהרוס את מעמדה הפוליטי של ארה"ב. הייתכן שבוש ג'וניור הוא יוליוס קיסר זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פול אנדרסון לא אמר שהיוליוס קיסר שיולד יהרוס את מעמדה הפוליטי של ארה''ב , הוא אמר שהוא יהרוס את הדמוקרטיה שבה ואלו שני דברים שונים מאוד. ולא אני דווקא לא חושב שג'ורג' בוש הוא היוליוס קיסר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי עמד מאחורי חוברות ''ביל קרטר'' האלה. אם נכונה השמועה שכבר נידונה פה, שחלק מהספרונים בז'אנר הזה נכתבו ע''י אייל מגד, הרי יסתבר שאידיאולוגית הוא לא התרחק כ''כ מן הזמן ההוא בתולדות חייו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלקם היו בכלל עיבודים של מערבונים זרים ,ולא רק אמריקניים אלא גם גרמניים רחמנא לצלן. וכנראה כמה מהם נכתבו גם בידי אייל מגד . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מכיוון שהוא לא מחויב לאידיאולגית א''י השלמה, דב אנשלוביץ' יטען שהוא שמאלני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשלוביץ, ולא אנשלוביץ'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 65746 התיקון הזה נכון לגבי יוסי גורביץ. (ולא גורביץ') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סאדאם חוסיין כידוע היה גם סופר ( או שבכל אופן העסיק סופרי צללים כמו סלבריטאים רבים אחרים ) הוא חיבר כמה וכמה ספרים שכולם עונים להגדרה של "ספרות קלה " ביזארית במיוחד. ראו : חוץ מזה סאדאם היה גם צרכן גדול של אמנות "קלה " .חיילי ארה"ב מצאו באחד מארמונותיו של סאדאם , שהוקדש ככל הנראה למפגשים עם פילגשיו המרובות , אוסף של יצירות פנטסיה , שנוצרו במקור כעטיפות לספרי פנטסיה ומד"ב. לרוב היצירות תיארו בחורות חצי ערומות במפגשים עם דרקונים ומפלצות . לסאדאם בהחלט היה טעם מעניין באמנות ראו : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהארמון המדובר היה של אחד מבניו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד התחומים המעניינים ביותר של האמנות בארץ הוא האמנות שלה ספרות הקלה . למרבית הצער תחום חשוב זה נזנח לחלוטין במחקר של האמנות הישראלית . לאחרונה פורסם ספרו החשוב של חוקר האמנות רועי רוזן "זיעה מתוקה " שדן בחייה של האמנית ז'וסטין פרנק . אך משום מה רוזן ( חוקר אמנות שמפרסם בכתב העת האליטיסטי "סטודיו" ) העדיף מסיבות הידועות לו בלבד להתעלם מאספקטים המרכזיים בחייה של פראנק כאמנית יוצרת של עטיפות של "ספרות קלה " וכאמנית הקומיקס הראשונה בארץ ישראל . כמו כן רוזן העדיף רק לרמוז על קשריה של פראנק לחוגים של מה שאפשר לכנות "כישוף שחור". מכל בחינה ספרו של רוזן לוקה בחסר ומעוות את חייה של פראנק במסגרת השקפותיו האליטיסטיות של מחברו. להלו מאמר שמנסה לתקן במעט את המעוות ולהחזיר לפראנק את המקום הראוי לה בתולדות האמנות של הספרות הקלה בארץ ישראל : מותה המיסתורי של ז'וסטין פראנק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבכל פעם שאני נכנס לאתר שלהם, יש לי קשיי קריאה רציפים, או שמדובר באתר שהוא בעליל בלתי ידידותי למשתמשי מאק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבת ברצינות על סרטו המוקומנטרי של צ'יקי ארד, ניסית לרמוז לאחר מעשה שאתה בסך הכל השתתפת בבדיחה. אבל כאן זה כבר לא יקרה. ז'וסטין פראנק היא בדייה. היא עצמה יצירת אמנות של רועי רוזן. היא לא יכולה הייתה לצייר כריכות לספרים משום שמעולם לא הייתה. הציורים שלה בתערוכות הם ציוריו של רוזן עצמו, שזייף אמנית שמעולם לא התקיימה. הדבר, כפי שהוסבר לי, היה חלק מפרוייקט של חמישה אמנים שונים שיצרו כל אחד אמן פיקטיבי. רוזן לקח את זה הכי רחוק, אבל רק אלי אשד ממשיך להאמין בפראנק, ועוד גוער ביוצרה על כי אינו מתייחס לתרומתה לתחום האזוטרי שבו אתה טרוד - תרומה שלא הייתה, כמובן. אלא אם רועי רוזן צייר כריכות של ספרות זולה. חבל גם סיפר לי שהיה בהרצאה של רוזן על הנושא, ושם הזכיר רוזן שעוד יש אחד, אשד, שעוד מאמין בז'וסטין... וכדי שלא תחשוב שאני ממציא, הנה למשל מאמר שמצאתי בYנט על ז'וסטין: שאר האזכורים שלה ברשת בעברית היו, כמה לא מפתיע, שלך. נטייתך ליפול במלכודות כאלה, כשהיא מצטרפת לנטייתך להצהיר בבטחון רב דברים בנושאים שאינם מוכרים לרוב הקוראים (וככל הנראה גם לך), מדאיגה אותי מאוד כקורא שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשה לי טובה, דובי: אם אתה שותה משהו, תניח אותו בצד כדי שלא יישפך. עכשיו תסתכל בתגובות למאמר שקישרת אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אלי הגיב שם, והמשיך להתעקש שז'וסטין הלז קיימת. אז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלי הוא מאותם אנשים שמוצאים את צמד המילים "סליחה, טעיתי" קשה להגיה. לדוגמה תגובה 117787 שמתחילה את אחד הדיאלוגים היותר מביכים באתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמהני עליך דובי שלא שמעת מעולם על האמנית ז'וסטין פראנק ,על הזימון הישויות החייזריות שביצעה לפני 40 שנה לערך כפי שהעיד לא אחר מהארכיאולוג המפורסם אינדיאנה ג'ונס ,האיש שגילה את ארון הברית במצרים ואת הגריל בפטרה . יש לך חור בהשכלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב דובי לידיעתך : כאשר אני מביא משהו אני טורח לבדוק את אמינותו היטב היטב עד כמה שניתן ,לא משנה עד כמה הנושא איזוטרי , אם יש לך דוגמאות ספציפיות שאתה רומז עליהן הבא ושנמע אותם . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אניח שההודעה שקדמה לזו היא מזויפת, ולכן אניח אותו דבר לגבי זו. לפיכך, אני לא אענה. בין כה וכה הדוגמאות שנתתי היו מספיקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דובי ההודעות לא היו מזוייפות . ואשר לכתבה על ז'וסטין והכתבה על מקס טונה שרייבר שתיהן היו מאותו הז'אנר,כפי שכבר ניחשת בעצמך אז למה לעשות מזה עניין ? באמת דובי ציפיתי ממך ליותר עירנות . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התואר סופר השנה ליצירות בדיוניות מוצדק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי גם המאמרים שלך הם מאותו הז'אנר? אתה כותב על אנשים שאיש לא מכיר, על ספרים שאיש לא קרא. לפני מספר חודשים דחינו מאמר שלך שעסק במי שאתה הגדרת כאחד הסופרים המצליחים ביותר בעולם כיום, שאיש מאנשי המערכת לא שמע עליו מאודו. אולי גם המאמר ההוא היה מאותו הז'אנר? אתה מציג את עצמך כחוקר, ומפרסם את "מחקריך" במגוון מקומות, ואחרי זה עוד טוען שהכל פיקציה? שזה בדיחה? הומור? אמנות? איך אתה מצפה לשמור על אמינות כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי דובי ,המאמר שאתם דחיתם ( ושבקרוב מאוד יופיע במקום אחר ) עסק בסופר בשם קלייב קאסלר שהוא אכן אחד הסופרים המצליחים ביותר בעולם ואחד המתורגמים ביותר לעברית כפי שהייתם מגלים אם הייתם טורחים להסתכל בקישורים שצורפו למאמר , שאותם אפילו אני הייתי מתקשה לזייף , ולמאמר צורפו פרטים ביבליוגרפיים מדוייקים לגבי ספריו שאותם אפשר לאמת בקלות על ידי עיון באתר הספריה הלאומית או אתר ספרית בית אריאלה. וזה קל מאוד לבדוק אצלי מה פיקציה ומה לא, פשוט צריך הסתכל בקישורים , למה אתה חושב שהיכנסתי את כל הקישורים שהיכנסתי למאמרים על זו'סטין ועל מקס ? בכל מקרה נראה לי שכל הדיון הזה הוא מיותר ועדיף היה אם היית מנהל אותו באי מיל בלבד. כל מה שיש להיאמר בעניין כבר נאמר בתגובות כאן : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מותה המיסתורי של ז'וסטין פראנק " הוא סיפור ופורסם ככזה באתר הוצאת בבל ובעוד כמה אתרים אחרים . זה שיש אנשים שחושבים שאני מתייחס לדמות הבדיונית של פרופסור אינדיאנה ג'ונס ( גיבור סרטיהם של ג'ורג' לוקאס וסטיבן שפילברג "שודדי התיבה האבודה " "אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור " וכו' , וסדרת הטלוויזיה המצויינת "אינדיאנה ג'ונס הצעיר " למי שגדל במערה בעשרים השנים האחרונות ואינו יודע ) שהוא אחד מגיבורי הסיפור כאמיתית הוא באמת מצער מאוד ומעורר שאלות חמורות לגבי תפיסת המציאות של האנשים הנ"ל . כנ"ל לגבי מקס "טונה " שרייבר שהוא דמות בדיונית כפי שאפשר לראות מהקישורים שצירפתי ב"מאמר " לעבוד על העולם כולו : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעשרות השנים האחרונות ועדיין אינו ידוע מיהו ומהו אינדיאנה ג'ונס , ראו : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי ספרים לא מעטים של קלייב קאסלר, ואם המערכת זקוקה לאישור - בהחלט תורגמו ספרים שלו לעברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הסופרים המצליחים ביותר בעולם כולו בדרג של סטיפן קינג ,תום קלאנסי וג'ון גרישאם וגם אחד המתורגמים ביותר לשפה העברית הוא הסופר קלייב קאסלר שרק מעטים לא שמעו את שמעו . קאסלר הוא גם הסופר היחיד עלי אדמות שחי חיים הדומים לאלה של גיבור סדרת המותחנים שלו . עוד על קאסלר ז'ול וורן של אמריקה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור החבל, אני מתכבד להגיש בפניך את תגובה 80930, שורה שלישית ורביעית. שובב, אלי! כל הכבוד. וכל הכבוד לי, על העירנות ועל העובדה שאני קורא דיונים ישנים, בשלמותם, על מאות תגובותיהם (והפעם, כדי לנוח קצת מ"חיי מיכאלאנג'לו" המהנה). אני צריך להראות את זה לחבל שלי שלומד אצל רועי רוזן ושהזמין אותי לתערוכה ולהרצאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו ממש בערוץ 2 - רועי רוזן ב"דו"ח אינטימי", מדבר על ז'וסטין פרנק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע כמי שהפך ל"גורו" של דורות שלמים הודות לספר ההגיגים שלו "החיים כמשל " ( שלאחרונה יצאר לאור מחדש בתוספת יומן הכתיבה שלו ). מה שידוע הרבה פחות הוא ששדה היה גם במשך קרוב ל-20 שנה הכותב הקבוע של סיפורים בהמשכים וסיפורי קומיקס של המגזין "הארץ שלנו". בסיפורים אלה הראה את עצמו ככותב הקומיקס הישראלי המוכשר ביותר של כל הזמנים . בין סיפורים אלה היו סיפורי מתח , ריגול ומדע בדיוני רבים. והסיפור האחרון היה סיפור מלחמה אולי הטוב מסוגו בעברית על שני לוחמים ישראליים שנלכדים מאחורי קווי האויב במלחמת יום הכיפורים . ראו : פנחס שדה כותב קומיקס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמחתי לראות שקם אתר חדש לזכרו של פנחס שדה, למרות זכרון לא מלבב במיוחד שיש לי מאישיותו. מדובר בסדנה לשירה בהנחייתו שהשתתפתי בה ב"בית עגנון" לפני 17 שנה, שבה ירד על השיר שהצגתי בצורה בוטה מאד, כ"שיר שאין בו טיפת אומץ". עזבתי בהפסקה. כבר הסכנתי עם זה שסופרים ומשוררים גדולים לא חייבים להיות נחמדים, ובכל זאת כשפוגשים את העובדה הזאת באופן אישי, היא הולמת לך בפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סופרים ומשוררים גדולים ( וגם קטנים ) הם בדרך כלל לא אנשים נחמדים ( כמו רוב המין האנושי ) , זה כנראה הכלל ולא היוצא מהכלל , אם להסתמך על תולדות חייהם של אישים החל משקספיר דרך טולסטוי ודוסטובייבסקי וכלה בפנחס שדה . שדה בכל אופן היה לא נחמד אפילו לגבי הסופר הממוצע כפי שמראים אירועים שונים בחייו שבהם היה מעורב בקשר עם תיכוניסטיות שהתאבדו וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה לחזיר האלמוני ולאלי, מידע אישי: לא שמשוררים הם בד"כ לא אנשים נחמדים - הם בד"כ *אנשים לא נחמדים*!, וראה מקרה דוד אבידן ז"ל, שהיריעה תקצר וגם מפאת כבוד המת לא אביא מסיפורי אינחמדותו, בייחוד אל נשים שאהבוהו (הבן לא אבין מדוע. וירטואוזיות לשונית היא סיבה גרועה, הגם שמאוד שגורה, להתאהבות. וכאן קריאה נרגשת לבנות ישראל: היזהרנה!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומאז אתה הולך בדרכיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזירים הם דווקא חיות מאד נחמדות (גם איילים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 148535 וגם תגובה 148538 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער על חוסר השליטה הרגעי על המקלדת. אבל מישהו היה צריך להגיד לו את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתק את המקלדת מהמחשב ולא תצטרך להצטער. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל כמה קטעים לא מוצלחים במכלול מוצלח, חבל לנתק את המקלדת. לעומת אחרים שלא ננקוב בשמותיהם, שמוטב היה לו מלכתחילה לא היתה להם מקלדת מחוברת למחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שגיאת הדפוס המשעשעת ביותר שאני מכיר נמצאת בעמוד 413 של "החיים כמשל" (מהדורה ראשונה, כמדומני). ניתן לראות אותה ב- http://www.stanford.edu/~yuvaln/typo.gif . פרס האייל המצטיין יוענק לראשון שיסביר מהו מקור המספר 23 בפיסקה הנ"ל (להפתעתי, כמעט כל מי שהראיתי לו אותה לא קלט את זה מייד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"23" הוא מספר בעל משמעות מיסטית עצומה לדור מקימי המדינה, בשל אסונם של כ"ג יורדי הסירה, וגם בשל מאורעות שנת 1923. מדובר, אם כך, בקריאת התפעלות (משהו כמו "יו!" בקרב ילדים כיום). ("צב" בכתב-יד שפוענח באופן שגוי, כמובן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצב מופיע אצלי בעמוד 420, וזה כנראה מה שטל אמר, אלא שהסברו שלו לא יורד לעומק הענין, כלומר, מדוע שדה כותב צב שנראה כמו 23. כמה עמודים לפני הצב (עמוד 415 אצלי) פנחס שדה מתנבא ומשגר רמז לעתיד, באופן המראה כי חזה את היובל נובים והאינטרנט : "אם ספר זה יופיע אי פעם בדפוס, אבקש מאת הקורא (אשר איני יודע מי יהיה, והיכן ואימתי יחיה) כי יאמר לעצמו: ספר זה נכתב בעת החושך." הבה נזכור ונזכיר כי שדה היה עני מרוד, וגר בעליית גג כשכתב את הספר. הוא הסתפק בלחם, גבינה, תה, טבק, ונרות. כשהמצב החמיר ויתר על הגבינה והנרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והוא מופיע בתור "23", או בתור "צב" אצלך בספר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"והנה מתגלה הדבר: צב! אפור," כך זה מופיע בספרי, שהנו הדפסה שביעית, ונדפס ב-1984. גם בעצלתיים (בעצלתבם) תוקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני בכלל חשבתי שהתכוונת ל''בעצלתבם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתב בנוסף לסיפורי קומיקס מרובים גם סיפורי הרפתקאות לא מעטים עבור המגזין "הארץ שלנו" כולם כמו הקומיקסים תחת שמות בדויים, הוא התבייש בהם. בין אלה היה גם סיפור על איש הג'ונגל טרזן בשם "טרזן ותעלומת האטום" ועל כך ראו : פנחס שדה כותב טרזן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא דוגמה מרגיזה במיוחד של היתדרדרות איטית ברמה ובאיכות שרק הואצה בשנים האחרונות. מגזין זה בעבר הרחוק היה דוגמה של איכות ושל גיוון עם מאמרים מעניינים במיגוון נושאים מחיי הנוער בארץ ובעולם וגם נושאים אחרים כמו היסטוריה ספרות ( מדור מעניין מאוד בשנות השישים) ואפילו תולדות הריגול (!) . אך בשנים האחרונות מגזין זה הפך לחיקוי עלוב של "פנאי פלוס " שעיקר עניינו הוא בתוכניות טלוויזיה אופנתיות ובדוגמניות . מה שהחל כ"טרנדיות " נחמדה ופורצת מוסכמות הפך בשנים האחרונות לעילגות וטימטום . היום למשל החלק הגדול של כל חוברת ממוצעת מוקדש לסדרת הטלוויזיה האופנתית נניח "המורדים " , ולזמרים הידועים , הרבה סקס ודבר לא מלבד זה. על העטיפה תמיד חייבת להופיע איזו דוגמנית או שחקנית ידועה ( פעם היו שמים גם דברים שונים , נניח שדה של פרחים או סתם תיכוניסטית ממוצעת ואפילו לא יפה במיוחד ) והתוכן הוא בהתאם. הדבר היחיד שעוד שומר על רמה כלשהיא במגזין הוא מדור הקומיקס הוותיק "זבנג" של אורי פינק. כמה מקורות המקורבים למגזין מסרו לי שהמכירות שלו יורדות בזמן האחרון באופן דרסטי ,ובהתחשב ברמה הנמוכה של התכנים אולי אין בכך פלא ,שהרי המגזין מתייחס לקוראיו כאל מטומטמים ( קהל של "פוסטמות " כפי שהגדיר זאת אחד המקורבים ). אחת הבעיות המרכזיות היא שהמגזין שפעם יצר תכנים מקוריים ומוצלחים משל עצמו ,למשל סדרת הקומיקס "זבנג " בז לעצמו היום כל כך שהוא הפסיק לייצר תכנים מעין אלה ורק מדווח על תכנים של כלי התקשורת האחרים . קל לדבר , אבל אני הייתי משנה את התכנים בצורה דרסטית ובראש ובראשונה :מפסיק "לרדת " לרמה של התיכוניסטים ( שזה די ברור שהעורכים בזים להם ). המגזין היום במצב קשה מאוד , לדעתי אין להם מה להפסיד אם יהפכו את התכנים לאינטיליגנטיים יותר , מי יודע אולי זה אפילו יציל אותם. " |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא שהם מזלזלים בבני הנוער, אלא בעיקר שהם כבר לא ממש פונים לנוער בתיכון. מקסימום בחטיבה. (ובהם הם אכן מזלזלים...) ומעריב לילדים כבר יש. ונראה אותו הדבר בדיוק. זבנג? אפילו הוא כבר מתחיל לחזור על עצמו עם האובר-מודעות עצמית שלו. וכואב לי לומר את זה- שנים הייתי פותחת את העיתון (בכל פעם שהייתי מוצאת אחד) מהעמוד האחרון שלו. ___________ העלמה עפרונית, שבצירוף מקרים משעשע, ראתה לראשונה מזה שנים גיליון חדש של מעריב לנוער, ורצתה לבכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיפדוף בכרכים של "מעריב לנוער" מראה שנקודת השינוי לרעה שחלה במעריב לנוער היא במדוייק ביולי 1993. עד אז הכרכים מלאים מאמרים מסוגים שונים ומגוונים מחיי הנוער ומהנעשה בעולם שגם למבוגר שמדפדף זה מעניין לקרוא. בגיליון של יולי 1993 יש מאמר מערכת של סגן העורך משה יהלום שמדבר על הצלחתו הגדולה של "מעריב לנוער " שאין נער במדינה שלא קורא אותו ושגובר על כל מתחריו. לאחר חוברת זאת עזבו העורך אמנון בירב ( על מנת לכתוב רבי מכר ) וסגנו משה יהלום ( על מנת לכתוב ספרי נוער ) . מספר העמודים של "זבנג " הורחב, אבל זהו השינוי החיובי הכמעט יחיד. מכאן ואילך יש התדרדרות ברורה משנה לשנה. כן כן אני דידפדפתי בכל הכרכים מאז ואני יכול לאמר שזה מדהים איך בכל שנה יש פחות דברים מעניינים מהשנה הקודמת לה ,וזה בזמן שיש גידול דרסטי בכל שנה במינון הפרסומות ותמונות הדמוגמניות וגם במידת העילגות של הכותבים. בחוברות של השנה אחרונה קשה מאוד למצוא משהו מעניין לקרוא. יש על כך תלונה במכתב למערכת של אחת הקוראות למה הכל מוקדש רק ל"מורדים " בכל גיליון ( שהרי בכל זאת יש גם דברים אחרים שמתרחשים בעולם ). העורכים עונים לה שזה ימשך כל זמן שתימשך "אופנת " המורדים . ואז מן הסתם "המורדים " רק יוחלפו באופנה אחרת כל שהיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מדויק - גם בזמנים שאני הייתי מנויה, שזה הרבה לפני 93 (אמצע שנות השמונים), זכורים לי משם בעיקר סיפורים קלושים ודהויים של איטו אבירם ("יעל ואני"). למעשה, אני לא זוכרת משם כלום, שום תוכן ושום מדור, חוץ מזה שהיה איטו אבירם ואולי רצועת קומיקס (לא זוכרת איזה). אולי גם משהו על פלילים, על בני נוער עבריינים של משה יהלום. הממ... זהו. וזה בניגוד לעיתונים כמו "הארץ שלנו" "פשוש" ו"דבר לילדים" שקראתי בגיל מוקדם הרבה יותר, אבל בתשומת לב גדולה הרבה יותר. ואני זוכרת עד היום את המדורים של אסתר קל ("אסתר על הקו", ייעוץ לילדים), אליעזר שמאלי, עמוס בר, פיני אמיתי (שניהם מפשוש), מנחם בן(מדור שירה ב"הארץ שלנו"), ועוד כל מיני. מעריב לנוער כבר אז היה מין הוכחה, שכאשר גדלים הופכים רדודים יותר :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אבל למרות שאני בילדותי הייתי קורא נאמן של "משהו", בכל זאת צריך לתת למעריב לנוער קרדיט על ההישג התרבותי העיקרי שלהם, הלא הוא מדור "על בנים ועל בנות", שאין לי ספק קל שבקלים שרוב המכתבים בו1 פוברקו או ע"י המערכת או ע"י קוראים שחמדו להם לצון (או לצאן, בחלק מהמקרים היותר קיצוניים). בפעם האחרונה שהתגלגל לידי גליון של כתב העת המשובח הזה, דבר ראשון מיהרתי לדפדף ולראות אם עדיין קיים המדור הנפלא, ועד כמה התפתח דמיונם של זאטוטי ישראל בשנים האחרונות. אם כי בימינו לא ניתן לפסול על הסף את האפשרות שמה שנכתב שם הוא אמת לאמיתה... 1 שנעו בין הקטבים של ילדה בת 11 ששואלת "אני והחבר שלי מקיימים מין אוראלי אנאלי ובנאלי מזה 4 שנים, לפני מספר ימים קיבלתי את המחזור הראשון שלי, האם אני בהריון?" לבין עלמה בת 20 ששואלת "אתמול נגעתי באזור שמתחת לפופיק לראשונה בחיי וזה הרגיש לי נורא נעים, האם זה נורמלי?". אם כי אין ספק שהזכרים שבחבורה העדיפו לעסוק בנוזלי גוף מגוונים, דוגמת "לאחרונה גדלו סביב שק האשכים שלי מגוון פצעונים שמפרישים מוגלה צהובה עם נקודות שחורות, האם זה יפגע בהנאתי ממין בעתיד?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. אבל תדע לך, שכבר ''הארץ שלנו'' לימד את קוראיו שאי אפשר להיכנס להריון משימוש במגבת של המדריך בתנועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל חוסר הכבוד, התשובות ב''על בנים ועל בנות'' היו, אני מעריך, מקור מידע חסר תחליף ודי מהימן עבורי ועבור רבים סביבי, אני מניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, נשמע לי מוזר. לא זכור לי שקראתי שם בתשובות משהו שחידש לי. השאלות, לעומת זאת, היו מאגר בלתי נדלה של רעיונות יצירתיים שאת רובם, לצערי, טרם יצא לי ליישם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, מידע היה שם. אם הוא לא חידש לך כלום, מסתבר שידעת אותו ממקור אחר: חברים, הורים, ספרים, בית-ספר. אז במקרה שלי - ואני מנחש, של רבים אחרים - עם החברים וההורים לא דיברתי על זה, שיעורי החינוך המיני בבית הספר היו די פתטיים (במקרה הטוב *הם* לא חידשו לי, כי את מה שסיפרו לי שם ידעתי מ"על בנים"). לספרים יכולתי אולי להגיע, אבל לא הרגשתי צורך - בזכות אותו מדור. אולי הנערות שלי היתה עשוקה, אבל לא הייתי קורא לזה "מוזר" דווקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי, עכשיו אני צריך לתהות אם זה בצחוק מההתחלה ועד הסוף, או שבאמת יש שם מישהו שעונה ברצינות על השאלות הללו... הוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עונה ברצינות? יש מישהו ששואל את זה ברצינות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקור יודע דבר מסר לי שעתידו של המגזין ''מעריב לנוער'' לווטה מאוד בערפל בימים אלה ( כמו כל כך הרבה דברים אחרים ) וייתכן מאוד שיסגר. זאת מאחר שבשנים האחרונות הוא רק הפסיד כסף. ואין זה מפליא אחרי הכל את כל החומרים שיש שם על שחקני קולנוע ודוגמניות ולהקות זמרים אלה ואחרות אפשר למצוא בכל כך הרבה מקומות אחרים כמו ''רייטינג '' ובאינטרנט. אם המגזין ישרוד אחרי הכל עדיף שיחפש לעצמו חומרים אלתרנטיביים מסוגים אחרים ומי יודע אולי דווקא זה ימצא חן בעיני הקהל המיועד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הזכור לי, העיתון התחיל להידרדר עוד ב1985 במעבר מנייר העיתון הישן לנייר הכרום הצבעוני. גם התכנים והדגשים התחילו להשתנות אז ומעיתון ששילב את האיכות והקיטש הוא הפך לעיתון קיטש בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו , אם כי אני שהייתי אז קורא קבוע של המגזין התרשמתי מאוד בתחילה מהחוברות הצבעוניות. בכל אופן עד לראשית שנות התשעים הירידה עדיין לא הייתה דרסטית באמת . ואגב תקופת שיאו של המגזין הייתה כנראה בשנות ה-60 שאז היו שם מאמרי ומדורי אינפורמציה מרתקים באמת שכללו סדרה על תולדות הריגול ומדור מדעי ( שכלל את הדיון הראשון בעברית הידוע לי על אפשרות התחממות כדור הארץ כתוצאה מאפקט החממה ,במאמר שפורסם בראשית שנות השישים ) .והיה להם מדור ספרות מצוין שלא נפל לדעתי מזה שבעיתונים למבוגרים בעריכת המשורר משה בן שאול . כל השוואה בין הגליונות ההם והגיליונות הנוכחיים מעוררת דיכאון ממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הדברים המאוסים ביותר במגזין בשנותיו האחרונות היה פולחן הסלבריטאים שלו שבו חינך את הנוער כי צריך להעריץ דוגמניות ודוגמנים ולרצות להיות כמוהם . וזה התבטא במיוחד במדורים שבהם סלבריטאים דגולים בסגנון ליאון מילר , יעל בר זוהר וסנדי בר ביטאו כל שבוע את הגיגיהם העילגים איך זה להיות דוגמנים ודוגמניות ( אגב ניחומים מדי פעם לקוראים אומללים ש"זה לא סוף העולם אם לא התקבלת לסוכנות דוגמניות ") והפכו אגב כך לגיבורי תרבות של הנוער. בהתחשב למה שהמגזין הפך להיות מותו לא יהיה אבידה גדולה לאנושות. על התדרדרותו המעציבה של "מעריב לנוער " יש כאן : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליאור מילר, או לאון רוזנברג (אני חושב), אבל לא שניהם ביחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליאור מילר. תחושת המיאוס מהרשימות האלה עדיין נשארת שנים לאחר מכן.הם נתנו לגיטימציה לפולחן הדוגמנים והדוגמניות ורק אלוהים יודע כמה עצים הושמדו כדי שאפשר יהיה לפרסם את דברי הטימטום שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם שיקפו את פולחן הדוגמנים והדוגמניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא רק שיקפו, הם גם חיזקו. נניח שקם דור של מעריצי דוגמניות - זה לא אומר שמי שהיה בזמן ההוא בן 4 גם הוא העריץ דוגמניות. אבל מכיוון שהוא גדל והחל לקרוא את ה"עיתון" של אחותו הגדולה, למד גם הוא מה "חשוב", והפך בעצמו למעריץ דוגמניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי, שיקפו וחיזקו. לא הם נתנו לגיטימציה - כי התופעה של הערצת דוגמניות/ים היא גלובלית ומסמנת תקופה, והתפתחה הרבה מעל לראש של מעריב לנוער. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי דעתי, 'מעריב לנוער' קפץ מעל הכריש1 בדיוק ביום בו השתמש משה יהלום בפעם הראשונה במילה "משעשגע", מילה בה הוסיף להשתמש באדיקות בכל שבוע עד שפרש. ______ 1 למי שלא מכיר: http://www.jumptheshark.com |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נחשוב על הסדרות שהופיעו במשך שנים רבות ב"מעריב לנוער" וזכו לפירסום ולהצלחה יוצאי דופן ומאריכי ימים במיוחד הרי יש שלושה כאלה: אייה הג'ינג'ית של פוצ'ו שרץ משנות השישים בהפסקות עד ראשית שנות ה-2000 , סדרת "יעל ואני" של איטו אבירם על תיכוניסט וחברתו ששמרו על הזוגיות שלהם בתיכון במשך כ-20 ומשהו שנים מאז שנות השבעים עד לשנות ה-90 לאורך מאות של סיפורים. וסדרת "זבנג " של אורי פינק שרצה מדי שבוע מאוגוסט -1986. עתידה של "זבנג " נתון כיום בערפל ואין זה ברור כלל אם תמשיך מעבר לשבועות הקרובים.אבל כל זמן שהיא פורסמה היא הייתה הדבר המעניין ביותר ב"מעריב לנוער" ( אם כי יש להודות לאור שאר התכנים שם זה לא אומר הרבה). עוד על "זבנג " התופעה ,הקומיקס ,וסדרת הטלווזייה ( שבה כיכבה בין השאר הדוגמנית סאנדי בר ) יש כאן : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגעתי לפה ממש במקרה דרך האתר מדריך.נט נהנתי מכל מילה :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בוקי " היה מגזין הקומיקס מאריך הימים ביותר אי פעם בשפה העברית . לא פחות מ-170 גליונות עם עטיפות צבעוניות ותוכן בשחור לבן . שם הופיעו לראשונה בעברית סיפורים על סופרמן ,באטמאן , האקס מאן ( "הבלתי מנוצחים " בתרגום העברי ") ועוד רבים אחרים וטובים ופחות ידועים.החוברותה אלה הן נדירות מאוד היום ומעטים האנשים שיש להם אפילו רק כמה מהן , ואין אף אחד שיש לו את כול ה-170. בשנה האחרונה החל האספן אלון איצ'קוביץ בפרויקט חסר תקדים בישראל של שימור והעלאה של כל החוברות האלה על תקליטורים , כך שהן יהיו זמינות לקהל הרחב . ראו : פרוייקט "בוקי " |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני 101 שנים ב-1902 פורסם במגזין "עולם קטן " סיפור הקומיקס העברי המקורי הראשון. מאז במשך 101 השנים שחלפו פורסמו מאות סיפורי קומיקס מקוריים בעברית . להלן רשימה של מיטב סיפורי הקומיקס המקוריים בעברית . היכל התהילה של הקומיקס העברי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונהניתי מאוד. צפיתי בסרט ביחד עם חובב קומיקס וותיק אחר ,ושנינו נהנינו עד כדי כך שככל הנראה נלך לראות את הסרט פעם שניה(!). האיכות השל הסרט בלטה עוד יותר בהשוואה לשיעמומון המחץ המפגר "מטריקס 2" והרוב המוחלט של שאר סרטי הקומיקס של השנים האחרונות . עד כדי כך נהניתי שחזרתי לקרוא חוברות איקס מאן ישנות שלי שלא קראתי מזה שנים ,מחדש. הקשר שלי לאקס מאן הוא רב שנים , נתקלתי בהם לראשונה במגזין קומיקס בעברית בשם "בוקי " ששם הם כונו "הבילתי מנוצחים " ושם אלה היו ה"אקס מאן הישנים" ( שכוללים גם את בובי איש הקרח ציקלופ וג'ין ) לא "החדשים " ( כמו וולוורין ) שהם אלה שרובם מופיעים בסרט .רותקתי לסיפורים , אם כי בדיאבד הם נראים פרימיטיבים . אחר כך קראתי אותם באנגלית הפעם הגירסה של האקס מאן החדשים ושל הסופר קריס קלרמונט , ושוב רותקתי עד גיליון 200 בערך ( כאשר מגנטו הועמד למשפט של בית הדין העולמי כפושע מלחמה , נקודת השיא לדעתי בחוברות שקראתי אז )והמשכתי לקרוא עד 215 בערך כאשר וולברין נילחם בפעמים הראשונות בסאבר תות . ואחר כך איבדתי עניין . הסרט החזיר לי את העניין שחשתי כאשר קראתי את אותם חובורת ישנות של בוקי והאקסמאנים באנגלית . ואגב מסתבר שגם אבי ארד המפיק של הסרט שאחראי לגל הסרטים החדש של מארוול , קרא גם הוא את אותן חוברות "בוקי " ישנות משנות השישים ולדבריו שם נתקל לראשונה בדמויות של האקס מאן ומחוברות אלה התעורר לראשונה העניין שלו בקומיקס עניין שכידוע נמשך עד היום כאשר הוא שולט בחברת "מארוול ". . ובכן נראה שיש להודות לקיומו של סרט זה גם לאותן חוברות "בוקי ישנות " בעברית . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של יהונתן לבנה "ותודה לטראומות שהביאוני לרשימת רבי המכר" .בכתבה מדובר על התופעה שהפכה לדומיננטית במקומותינו של סופרים שחושפים את חייהם הפרטיים ביותר במסגרת מסעות קידום ספרם . מסופר על הסופר שדיווח לכל עם ישראל כי הוא מאונן תוך כדי כתיבת ספרו וזאת שסיפרה שהיא אוהבת להטיל את מימיה במקומות ציבוריים וכו וכו' וכמובן יש להשמיץ ולהטיל רפש על כל בני המשפחה והמקורבים . ההסבר : יש לעורר תשומת לב לספר ויהי מה. כתבים היום אינם מתעניינים בראיון סופרים אם לאלה לא יהיו פרטים "אקזוטיים " כלשהם מחייהם . היחצן והמשורר אילן שיינפלד אישר זאת בהרצאה ששמעתי ממנו לא מזמן. הוא אמר שדבר ראשון הוא חוקר סופר שפונה אליו איזה סיפורים ביזאריים במיוחד יש לו לספר על חייו . אני מדבר מנסיוני האישי. אני עצמי רואיינתי לראיון גדול כזה במסגרת המוסף "סוף שבוע " לרגל פירסום אחד מספרי ( "מטרזן ועד זבנג" בהוצאת בבל ) . בראיון הגדול של השישה או שבעה עמודים , והופתעתי לטובה כאשר בניגוד לשיחה שהייתה לי בנושא עם יחצנים שונות לא הוזכר בראיון המודפס ולו במילה אחת פרט מביך כלשהו על חיי האישיים, כי לא היה צורך בכך. הנושא של הספר היה מספיק מעניין כדי למלא את השישה -שבעה העמודים של הראיון הגדול הזה. המסקנה שהיסקתי מכך הייתה: אם הנושא של הספר מעניין מספיק כשלעצמו אין כל צורך למלא כתבה עליו בפרטים מצמררים על חיי הסופר . אבל אם הוא לא מעניין מספיק ... אם זה עוד סיפור שגרתי על עוד רומן אהבה בחו"ל סיפור על גירושין , או הבגידות של אישה בבעלה וכו' וכו' אז אני בהחלט יכול להבין את הכתב שהוא נטפל לדברים האלה דווקא . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי בעניין היא : שכיום מרוב גודש "גילויים אישיים מדהימים " וכו נראה שכל סופר מתראיין חייב לגלות על עצמו דברים חדשים מדהימים ומביכים יותר כדי לעורר עניין . התוצאה מהסטריפטיז הזה היא שאנשים אלה גם מאבדים את כבודם של הקוראים כלפיהם. יש דבר כזה שנקרא "פרסונה ציבורית" של מחבר או של אנשי ציבור ואין מה לעשות גילויים כאלה פוגעים בו באופן אנוש . הם אינם מוסיפים לאהדתנו כקוראים לאינטליגנציה של המחבר או לאישיותו. לדעתי סופר יכול לדבר גם על נושאים שיעניינו את העיתונאי וגם את קהל הקוראים הרחב ועדיין אינם קשורים בסבל המיני שעבר בילדותו וכו' . בעיתון מעריב אגב פורסמה כתבה שונה אבל קשורה של אמנון נבות שבו התלונן על פרס ספיר והעיר בין השאר על כך שרוב הסופרים העבריים כיום עסוקים לחלוטין ב"צרעת של עצמם " ואדישים לכל דבר אחר. ובכן אולי זה צפוי ומצופה שסופרים ומשוררים שעסוקים ביצירתם בצרעת של עצמם ( למשל נתן זך ) יתמקדו בראיונות בבעיות האישיות שלהם ולא ימצאו שום דבר מעניין אחר לדבר עליו , אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי . נשאלת אגב השאלה לכמה סופרים היום יש בכלל "פרסונה ציבורית " שתאפשר להם לדבר גם על נושאים כלליים מבלי שיצחקו עליהם ושעדיין לא נהרסה בראיונות מעין אלה . לא הרבה אני יכול למנות אותם על שתי כפות ידיים : עמוס עוז , א. ב . יהושע , דוד גרוסמן , אפפלד, מאיר שלו ( שגם כן פגע בפרסונה הזאת בכמה ראיונות חדשים שנתן ) משה שמיר ,אהרון מגד , ס. יזהר , שולמית הראבן ,חיים גורי ואולי עוד שניים שלושה. נתן זך כבר לא ברשימה הזאת מזה שנים. עצתי למחברים השונים היא: חשבו היטב על מה שאתם אומרים בראיונות , כי זה בהחלט ובהחלט יכול להזיק לכם לטווח הארוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגזין חובבי סדרת "פרי רודאן " הגרמנית SOL פירסם לאחרונה כתבה גדולה על התרגומים שונים של ספרי מד"ב ופנטזיה גרמניים לעברית כמו גם על סדרות של "ספרות קלה " בעברית . הכתבה של כותב שורות אלה התפרסמה בעקבות פניה של וילי דוו שהוא אחד החובבים הידועים ביותר של סדרת פרי רודאן בגרמניה שביקש מידע על גלגולי סדרה זאת בשפה העברית . לאחר פירסום כתבה על "פרי רודאן " באתר זה הוא ביקש תרגום של הכתבה כדי להציגה בפני החובבים בגרמניה וקיבל לבסוף כתבה מורחבת שאותה תירגם לגרמנית בתוספת הערות מחכימות משלו . יש לציין שבעקבות בידודה הפוליטי כיום של ישראל , כתבות גדולות על ספרות ותרבות ישראלית בכלל מסוג זה שפורסם בגרמנית בsol ובאנגלית ב"לוקוס" על סצינת המד"ב בישראל הן נדירות למדי אולי אף יחידות במינם , מה שמראה שלפחות אצל חובבי מד"ב ופנטסיה יש רצון להתגבר על עוינות פוליטית בניגוד גמור למשל לקהיליה האקדמאית בארצות מערב שונות שחלקים ממנה מחרימים את ישראל . לעניות דעתי יש חשיבות גדולה בפירסום כתבות כאלה על מצב הספרות והתרבות בישראל בשפות זרות כעוד דרך לפרוץ את חומת הבידוד והעוינות ולהראות שיש כאן חיים אחרי הכל ותוססים למדי למרות הכל . למרבית הצער נראה שכרגע אני היחיד שמנסה לפרסם את הנעשה בספרות הישראלית בשפות זרות ברשת ובמגזינים שונים .יש לקוות שאחרים יתחילו לפעול בעניין גם הם . עניין זה הוא בעל חשיבות גדולה. קישורים איש הנצח הכתבה הגרמנית תרגום אנגלי של הכתבה הגרמנית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם יש גם את המכון לתרגום ספרות ישראלית לשפות זרות שעושה בעניין פעילות חשובה ( וכמו כולם סובל כיום מבעיות תקציב קשות ) . האתר שלהם הוא : הבעיה כיום היא שבמגזינים בשפות זרות ובכלל זה ברשת אין שום חומר על הנעשה בספרות הישראלית המודרנית .כל חוקרי הספרות הידועים , המנחם פרים ,הדן מירונים , הגרשון שקדים ,כשהם כותבים בשפות זרות כותבים בכתבי עת אקדמאיים שאותם קוראים כמה מאות ( או עשרות ) אקדמאים לכל היותר ואף אחד אחר לא ,וכמובן הם אינם זמינים לקהל הרחב. יש רק יוצא דופן אחד ברשת,המאמר הזה: ואולי גם זה: אלה והכתבות שלי . למרבית הצער כותב שורות אלה הוא היחיד שטורח לכתוב בשפות זרות באופן קבוע על הנעשה בספרות ובתרבות הפופולארית הישראלית ,ומכיוון שרוב המין האנושי מחפש כיום את המידע שלו ברשת ( ובכל מקרה יש רק מעט מאוד ספרים ומאמרים בנושאים אלה שאותם אפשר למצוא רק בספריות האקדמיות גדולות ביותר וכולם מיושנים ). זה אומר שמרבית המין האנושי שמחפש מידע בתחום זה נאלץ להיסתמך על הדעות האקסצנטריות מאוד שלי מכיוון שזה פחות או יותר מרבית מה שיש ברשת. . וכך זה ישאר מן הסתם בעתיד הנראה לעין. נראה לי שמן הראוי שנספחי התרבות של ישראל יטריחו את עצמם כחלק מעבודתם שעליה הם מקבלים שכר להכניס לרשת סקירות מפורטות על ספרות ותרבות ישראלית בשפות שונות . זה שהם לא עושים זאת ושאדם פרטי נאלץ לשמש כשגריר היחיד של הספרות העברית לשאר העולם זוהי שערוריה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוסף הספרותי של הניו יורק טיימס מפרסם בקביעות ביקורות ארוכות על ספרות ישראלית מתורגמת. כמובן שזה תלוי בקצב בתרגומים. גם העיתון הספרותי המכובד ניו יורק בוק ריביו מפרסם מאמרים כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קצת מוגזם להתייחס לישראל כאל ישות שכל העולם עוין אותה ומחרים אותה? האם אי הידיעה על סיפרותה ותרבותה לא נובע מהיותה *עוד* תרבות פרובנציאלית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלקים בעולם האקדמאי מחרימים אותנו זה בלי שום ספק ,וכאן אני מסתמך לא רק על עצמי אלא גם על אקדמאים ידועים כמו דוקטור אילנה גומל מהמחלקה בספרות אנגלית באונ' תל אביב .לדבריה קשה יהיה מאוד לפרסם היום במגזינים אקדמאיים שונים מאמרים שעוסקים בתרבות ישראלית מנקודת מבט חיובית או אף אוביקטיבית .זה לגבי מגזינים אקדמאיים . עכשיו נכון הוא שהמחסור בחומר ברשת על ספרות ישראלית נובע בעיקר מאדישות (בארה''ב זה נכון לא מתעניינים בתרבות הפופולארית של שאר העולם להוציא אולי יפן )ולא דווקא בגלל חרם כלשהו. הוא נובע בעיקר מעצלנות של הישראלים עצמם,רוב החוקרים הישראלים כשהם מפרסמים באנגלית זה יהיה במגזינים אקדמאיים שמגיעים במקרה הטוב ביותר לכמה עשרות אקדמאים אחרים ברחבי העולם. אלה יהיו תמיד מאמרים שיהיו מובנים לכמה יודעי ח''ן בלבד על עמוס עוז ,א. ב. יהושע, יעקב שבתאי ,ש. עגנון ואולי עוד שנים שלושה סופרים ומשוררים ודבר לא מלבדם. המטרה של מאמרים אלה תהיה רק קידום אקדמאי מיקצועי ,כמקור של אינפורמציה אמיתית על הנעשה בספרות ובתרבות הישראלית החדשה הם חסרי כל ערך. לפרסם חומר של מידע כללי ברשת באנגלית ובשפות אחרות על הנעשה בספרות ישראלית בעבורה ציבור הרחב זה לא יעלה על דעתם. והתוצאות הן כפי שציינתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שם של מאמר שהופיע בימים במעריב על נושא זה : אגב נראה לי שהמונח הוא חדש וכנראה הוכנס לשימוש נרחב רק בידי כותב שורות אלה , לי לפחות לא זכור שראיתי אותו פעמים רבות או בכלל בעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרצאת הגולם במסגרת פסטיבל הקומיקס שמתקיים בסינמטק תל אביב בשבוע הבא ינחה כותב שורות אלה מחווה מיוחדת לדמות הוותיקה ומאריכת הימים ביותר של הקומיקס הישראלי , הלא היא "הגולם "גיבור סדרת הקומיקס של אוריאל רשף שהתקיימה ברציפות במשך עשרות שנים משנות הארבעים ועד שנות התשעים.. סדרה שנחשבת עד היום לאחת תופעות הייחודיות ביותר של התרבות הפופולארית הישראלית . במסגרת הערב יופיעו האמן אורי פינק, ויופיע בנו של מיכאל רשף שיספר על חייו ויצירתו של אביו. כמו כן תופיע בהופעת בכורה מיוחדת לראשונה מזה שנים רבות גם הזמרת האגדית מרגלית הדרי , זמרת שהתפרסמה בשירי הפתיחה שלה לסדרות תסכיתים מרובות ברדיו בשנות השבעים ותשיר לראשונה בפני קהל את שיר הפתיחה המפורסם של סדרת התסכיתים "הגולם " עם דוד גרוסמן ואריה אלדד ששודרה ברדיו במהלך שנות השבעים. המחווה תתקיים ביום שני 18.8 בשעה 6 בערב באולם הקטן של הסינמטק. בואו בהמוניכם . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מציין 1, אז אני אציין: מדובר בסדרה שמעולם לא התקיימה בעבר - זו סדרה חדשה שעושה מחווה לסדרות המיתולוגיות הישנות. 1 אחר כך שוב יגידו שאתה חושב שז'וסטין פרנק היתה באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במוסף "כספים " של גיליון המגזין "גלובס" של השבוע האחרון יש מאמר גדול של דוד שליט בשם "קא-בום!" על פסטיבל הקומיקס המתקרב אלינו לטובה . במסגרת מאמר גדול זה מרואיינים בין השאר גם הקומיקסאי אורי פינק וכותב שורות אלה. למרבית הצער יש במאמר גם כמה הערות שגויות שיש לתקנם. "אשד המתעד היחיד של תרבות הקומיקס הישראלי ,מחבר הספר "מטרזן ועד זבנג " שמממפה את התכנים של הקומיקסים בישראל מאז ראשית הופעתם בעיתוני הילדים של הישוב" שליט מתלונן שקשה למצוא בספר זה ניתוחי וביקורת של ממש. "קהילה שלא מיצבת את עצמה בתרבות הישראלית זקוקה ,כנראה ליד אוהבת". כלל וכלל לא. הסיבה לחוסר כביכול זה של ניתוח היא הרבה יותר פרוזאית: היו הרבה קטעים ארוכים של ניתוח בספר אבל הםב דרך כלל הורדו בידי העורך הן מסיבות של מקום והן משום שחשב שהם לא מתאימים לקונספט הכללי של הספר כפי שראה אותו . שליט גם עבר באתר זה ומתלונן מדוע אינני מזכיר כלל את הקומיקסאית דניאלה לונדון -דקל בהיכל התהילה של סיפורי הקומיקס העבריים שלי . ובכן בניגוד למה שכתוב שם בצורה שגויה , כן הזכרתי את דניאלה לונדון דקל כאשר יצא הספר שלה לאור. נכון שלא ראיתי כל צורך להכניס את יצירתה להיכל התהילה , אבל מכאן ועד התעלמות מוחלטת מעצם קיומה כפי שרומז שליט רחוקה מאוד הדרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה אתה רוצה - הוא צודק: אתה מסכים איתו שאין שם ביקורת וניתוח. את ההערכה שלו לסיבה הוא מסייג ב"כנראה". זאת "הערה שגויה שיש לתקנה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''פירמה '' הוא המוסף החודשי של גלובס בעריכת רועי ארד. אבל כוונתי למוסף האחר של גלובס ששמו הוא ''כספים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוסף ''כספים'' אין, זה בטוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהעורך התחלף שם לפני ארבעה חמישה שישה גליונות? פעם היו מראיינים שם במתכונת של שיחת עסקים, ודווקא זה היה הרבה יותר מעניין מאשר נוסח שבין 7 ימים למוסף הארץ שתפס שם לאחרונה. וברכות על סדרת הכתבות שלך שם, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה . רק השבוע פורסמה שם כתבה שלי על תסכיתי הרדיו בישראל שחלקים ממנה יופיעו בגירסה שונה מאוד ( גירסת ''היקום החלופי'' ) בספר עם אורי פינק שיופיע בקרוב בהוצאת מודן . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אל תיכנס לכאן יותר. דבר שקל ופשוט לעשותו.אם אתה מתכוון להמשיך להיכנס , אך יש דברים שתצטרך להמשיך לסבול מהם. שום דבר לא בא בחינם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים נכנסים לכאן כי הם רואים סימון של תגובה חדשה. וכשהם מגלים שזו רק עוד הודעה שלך על עצמך, אין איך להחזיר את גלגל הזמן אחורה ולמחוק מהזיכרון את הניג'וז החדש שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההודעות החדשות שלי על עצמי , הן לעולם לא הודעות חדשות על עצמי, אלא מוסרות מידע חדש על פרוייקט מעניין שאני קשור אליו. וזה המחיר שצריך לשלם , הכתבה הזאת נועדה גם כדי למסור הודעות על פרוייקטים אלה . זה לא טוב לך אייל אלמוני ? אל תיכנס בכלל וכך לא תצטרך להחזיר את גלגל הזמן אחורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אלי, אבל לא זכור לי אי פעם על הסכם בינך לבין האייל שאתה מפרסם את מאמריך כאן בתמורה לזכות לפרסום חופשי על דפי האייל. לפיכך, קריאת האייל אינה כרוכה ב''תשלום'' בדמות קריאת פרסומות שלך, ואין לך שום זכות להראות לאנשים את הדרך החוצה. זה שאנחנו לא מסירים את הפרסומות העצמיות האינסופיות שלך לא אומר שאנחנו נהנים מהן במיוחד. קח את זה בחשבון לפני שאתה שולח אנשים אחרים לחפש מי ינענע אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש זכות פרסום חופשי באייל,למישהו יש בעיה עם זה? שנית : בכל כתבה שלי על מישהו יהיה זה טלה באר או אלי שי או פול אנדרסון או נתן זך וכו יש לי מדיניות לתת קישורים והודעות על כל דבר ופירסום חדש שקשור לנ"ל שלדעתי יכול לעניין את הציבור הרחב . אותה מדיניות חלה גם עלי עצמי . בכל פעם שיש אירוע שקשור בי שיכול לעניין את הציבור הרחב ( פירסום של ספר חדש , תוכנית טלוויזיה וכו' ) זאת חלק מהמדיניות שלי לפרסם זאת .הכל למען הציבור הרחב . הטענות של דובי על הפירסום העצמי האינסופי היו תקפות אם לא הייתי מפרסם בצורה כזאת גם אנשים אחרים. בנוסף לכך ההודעות של הפירסום עצמי אינן כל כך מרובות ואינן מופיעות כל יום הן מופיעות רק אחת לכמה זמן.והן מופיעות רק כאן. אפשר לראות את ההודעות בכתבה הזאת כסוג של בלוג אישי שלי שבו אני דן באירועים שונים שבהם אני מופיע ומשתתף וקשורים לספר זה או אחר שלי . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו כשיש לך אתר ברשימות, כדאי אולי, למען השלום והעדר הויכוחים, שתעביר את ההודעות מהסוג הזה לשם ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אולי בסוף אפרסם אותם גם כאן וגם שם.אחרי הכל ההודעות בדרך כלל קשורות לנושא הכללי של כתבה זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכנס לדיון המתאים, ופטפט שם עם החבר'ה על הקפה באמריקה, מכונות האספרסו והחתולות שנשארו לבד בדירתה של איילת. מובטח לך כי כך לא תיתקל ביחס העויין שאתה נתקל בו כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שאתה צודק אבל לי יש הודעות למסור ואין לי כוח וזמן לעסוק בחתולות שנשארו לבד. מהתקשורת שכאן אני מבין שיש קשרים קרובים בין חברים רבים באייל , אני איני בינהם, ולהוציא את דובי וגלבץ מעולם לא פגשתי אף אחד מהם . אבל אין מה לעשות בעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואלה מהדיון של השינויים במדיניות צריכים לנהוג כמוך, קרי: להפסיק לפרסם הודעות על חתולות וארה"ב, as if we care. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אותי פגשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן לא נשארו לבד, הן נשארו עם הצ'יף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל הוא לא בלוג אישי שלך, אלי. זה שפרסמת כמה כתבות לא הופך אותן לשטח הפקר. ואת חרחורי הגיחוך לגבי ''הכל למען הציבור הרחב'' (שכמובן צמא למוצא פיך) אני אותיר לקוראים עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאת לך עם מה להתעסק. סוף סוף מישהו כותב הודעות שקשורות (לפחות קצת ובד"כ יותר מזה) לנושא הדיון במקום לפתוח פתיל ארוך וחסר הקשר על היחסים שבין בלונדיניות מהממות ל60 אחוז לסביות. כציבור צר שלא ממש מתעניין בתחביביו של מר אשד, משמח אותי לדעת שקיים כותב קבוע שמטריח את עצמו לפרסם עדכונים ותוספות למאמריו. הפרסומת העצמית שלו פחות מפריעה (וללא ספק פחות מגוחכת) מחלק גדול מהפסאודו-דיונים שנטפלים כאן למאמרים אחרים. הבהרה: אין באמור לעיל קריאה למנוע, לעצור, לאסור, לסכל, להגלות, להעלים או להגביל דיונים שאינם קשורים לנושאי המאמרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל ה''ארוך'' ההוא (הוא לא היה באמת ארוך כ''כ) הוסר, כזכור, כמו פתיל טפשי אחר, ותיק יותר, שעסק בשאלה אם איזי הוא אח של טיזי או ההיפך. ההודעות של אלי, לעומת זאת, נשארות למרות התרעומת שהן מעוררות גם אצל חברי המערכת. כנראה שפרסום מאמרים באתר בכ''ז מעניק חסינות מסוימת, לדעתי בצדק. מה שלא ברור בכל הסיפור הזה הוא למה חברי המערכת ד.ק. וט.כ. מתעקשים להכריז שלא כך הוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרה שעוד מישהו לא הבין, וזאת התיחסותי האחרונה לנושא, אין לי התנגדות לפתילים ארוכים (או קצרים) בנושאים שאינם רלוונטים למאמר בו הם מופיעים וכוללים (אך לא מוגבלים ל) התכתבות בעלת אופי אישי, ירידות מעודנות או בוטות, פרסומת אישית, קביעת מפגשים איליים וחשיפת קרביים דרמטית. אני לא מבין למה העורכים הנכבדים מצאו לנכון להתייחס דוקא לתגובותיו (שאינן חסרות קשר למאמר המקורי) של אלי אשד. (בהנחה שלא נמחקו תגובות אחרות של אלי אשד ע''י המערכת, המדיניות דה-פקטו נכונה בעיני) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הבעיות העומדות היום לפני הסופרים כאשר הם שואפים לפרסם ספר בכלי התיקשורת היא הצורך להביא "סיפור עסיסי " מחייהם לכלי התקשורת כדי שמישהו בכלל יטריח את עצמו להסתכל בכיוון שלהם. הם צריכים למצוא איזו טרגדיה משפחתית בחייהם , או סטיה מינית כל שהיא או לכל הפחות למצוא או להמציא פרשיה מעברם האפל בבית סוהר תל מונד. העיתונאים כמובן מסרבים לראיין אותם ללא סיפור כזה, וזה לדעתי גם בגלל הרמה הלא גבוהה של כמה מהעיתונאים בתחום זה שאינם מסוגלים למצוא משהו מעניין בכותב ובספרו מבלי לפרסם סיפור עסיסי על המחבר ( ואם יש בו אספקטים מיניים אז אלה תמיד יודגשו בידי העיתון ). לדוגמה : רק השבוע פורסם במוסף הארץ ראיון כלשהוא עם יהודית קציר שרובו עסק בשאלה החשובה עם ספרה החדש שעסק בפרשיה לסבית מבוסס על חייה אמיתיים . העיתונאית הנרעשת מדווחת לקוראים שעורך ויחצן הספר מנחם פרי "הזהיר אותי שלא לשאול את יהודית קציר האם הפרשייה לסבית קשורה בחייה האמיתיים". ודאי ובכך הוא רמז לה מה בדיוק היא צריכה לשאול את הסופרת כדי להפוך את הראיון ל"תיקשורתי " יותר. הסופרת בכל מקרה ( ואולי לאכזבת העיתונאית ) הכחישה את הכל. אם השיחה עם הסופר מתדרדת לוידויים נוטפי דמעות על חייו וסטיותיו איש לא יוכל לקחת את הסופר ואת הספר ברצינות. הספר אולי יזכה לקידום מכירות אבל זה חוששני יהיה קצר ימים והסופר לעומת זאת מאבד את מעמדו כ"איש רוח " שיש מה לשמוע ממנו גם לגבי דברים שאינם קשורים בחייו . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במהלך השבוע התקיים לו בסיחנמטק פסטיבל הקומיקס הקריקטורות והאנימציה השנתי . בין ארועי הפסטיבל יש להזכיר את ההרצאה של הקומיקסאי מישל קישקה על הקומיקסאי הצרפתי המפורסם גוסיני , יוצרו של אסטריקס הגאלי הסדרה הצרפתית המפורסמת מכולם. יש להזכיר את ארוע הקרנת סירטי האנימציה הישראליים השנתי שכלל גם כמה סרטים נחמדים ביוחד ויזכר אחד שמבוסס על תסריט של אתגר קרת "ארקדי נוסע באוטובוס " או משהו מעין זה. היה גם אירוע זיכרון לזכר הקריקטוריסט המפורסם "זאב" שבו השתתפו שמעון פרס ושולמית אלוני. ישר כוחו של המנהל הבלתי נלאה של הפסטיבל ניסים חזקיהו. עוד על הפסטיבל יש כאן : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן מעל למסכי הקולנוע שם הם זוכים לראשונה להצלחה גדולה בסרט של חברת וולט דיסני והן במציאות הקשה ששבה פיראטים אמיתיים צצים מחדש באיזורי דרום מזרח אסיה . בישראל היה ז'אנר סיפורי הפיראטים פופולארי לזמן קצר מאוד בשנות החמישים ועל כך ראו : הידד לספינה קפריקורן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פיראטים אמיתיים הן בעבר והן בימינו יש כאן : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שלא יסולח לך על שכתבת במאמרך על אדוארד טיץ' ''שחור הזקן'' בלי שהזכרת במילה את ''תעלולי שחור הזקן'' בכיכובו האגדי של פיטר יוסטינוב, הסרט האהוב עלי בילדותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתב החוץ יואב קרני כותב מאמר שלם על נושא שאינו שכיח בכתבותיו, הקומיקס האמריקני. זאת תוצאה מחוברת שבה התברר שחבר קבהוצת "גיבורי העל " הפנטסטיק פור" הוא יהודי .מה שאינו מפתיע שהרי כמעט כל גיבורי העל האמריקניים הידועים בקומיקס הומצאו בידי כותבים ואמנים יהודיים ובראש ובראשונה בידי האמן הקומיקס החשוב ג'ק קירבי ( יעקב קורצברג ) . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה סקירה על נושא מרכזי בהוויה הישראלית נושא המלחמה בסיפורי הקומיקס המקוריים : קומיקסים מלחמתיים בעברית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וסקירה פרטנית יותר על סיפור קומיקס הקרבי הטוב ביותר בעברית שהוא גם היחיד שעוסק במלחמת יום הכיפורים : חולות אדומים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר ויותר מסתבר שכותב שורות אלה אינו היחיד שזוכר את הסדרות הישנות והבזויות של העבר וגם אינו היחיד שמעז לכתוב עליהם בפירוט ומתוך כבוד מסויים ( ולא רק מתוך נוסטלגיה לשמה ). האספן אורי קציר הכין כתבה כזאת על סדרה של ארנונה גדות בשם "עופר ועופריקו" . ראו : האם הוא רק הסנונית הראשונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד כתבה של אורי קציר על סדרה אחרת של ארנונה גדות סדרת "חבורת פופיק" על הרפתקאות חבורת ילדים אמריקנית. כפי שקציר מעיר במאמרו אחת הנקודות המעניינות באצל גדות היא קיומם של שני ספרים , האחד בסדרת "עופר ועופריקו " והשניה בסדרת "פופיק " שמתארים את גילוי חברה אוטופית שהוקמה במאה ה-19 או לפני כן. כיום כמובן ספרים כאלה הם בגדר בל ימצא בספרות הילדים או המבוגרים מאחר שאיננו מסוגלים להאמין יותר באוטופיות לאחר נפילת הקיבוצים והקומוניזם . ואולי כן ? האיסלאם הקיצוני בהחלט מאמין בחברה אוטופית , זאת של ראשית האיסלאם ומאמין שביכולתו לחזור אליה וזה מה שהוא מתכוון לעשות . ומסתבר שמאות אלפי אנשים לפחות מאמינים בכך אמונה לוהטת. כנראה שהמין האנושי אינו יכול לחיות בלי שאיפה לאוטופיה. אני מעריך שכעת נראה יותר ויותר תופעות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביום ד' ה4.2. 2004 התנהל בבית הספר ויצו" הדסים של ישוב אבן יהודה משפט ציבורי של התלמידים בשאלה האם מה שנקרא "הספרות המגוייסת " לילדים של סופרים כמו יגאל מוסינזון ( סדרת ספרי חסמבה ) שרגא גפני ( דני דין ,הספורטאים הצעירים ועמיתיהם המרובים ) ואחרים הועילו לנוער הישראלי ופיתחו בו ערכים חיוביים או הזיקו לו והפכו אותו לעדה של גזענים רצחניים מזילי ריר . המשפט נערך במסגרת תוכנית לימודים יחודית לישוב בשם "מטות " שבה לומדים תלמידי כיתות ז-ח' בבית הספר היסטוריה וגיאוגרפיה בדרך של התנסות מחקר וחוויה ישירה . התלמידים חולקו למחנה בעד ומחנה כנגד כאשר כל צד זימן "למשפט" עדים מומחים מטעמו לאחר מחקר יסודי של הנושא . בראש הקבוצה שתמכה במה שנקרא "ספרות הילדים המגוייסת " עמד יונתן גל תלמיד כיתה ט' . הוא זימן כעדים מומחים את סופר הילדים והמבוגרים הידוע מנחם תלמי שנתן עדות מצולמת , את ההיסטוריון שמואל שי ואת כותב שורות אלה . במסגרת המשפט הועלו העדים על הבמה נתנו את עדותם ולאחר מכן עברו תחקור בידי אנשי הקבוצה המתנגדת . הקבוצה המתנגדת זימנה כעדים את חוקרת הספרות ( שאיננה חוקרת ספרות ילדים ) גליה שנברג שעדות בכתב שלה טענה שספרות הילדים הפיצה סטריאוטיפים שליליים. עדה נוספת הייתה פסיכיטארית הילדים יפעת כהן שהעידה על תקן מי שקראה את הספרים בילדותה וטענה כי הם מזיקים .,בתור השוואה הביאה את ספרו של גטה מ"המאה ה-17 " ( לאמיתו של דבר מהמאה ה-18 ) "יסורי ורטר הצעיר " שעודד התאבדויות של צעירים , וטענה כי ספרים אלה הזיקו באותה הצורה וטענה שיש לראות בהם ספרות ממסדית שתרמה להאדרת דמות "הצבר " כאדם עליון ולמחיקת זהותם הקודמת של בני עדות שונות שהיגיעו לארץ . היא תקפה בעדותה את כל רעיון "כור ההיתוך " וטענה על סמך חוויותיה שלה שהיה בגדר גזענות מוסווה. העדים מטעם ההגנה הכחישו זאת . הסופר מנחם תלמי קבע בעדותו כי איש לא אמר לו מעולם כיצד לכתוב ומעולם לא שאף לפתח בקוראיו ערכים של גזענות ותוקפנות . ההיסטוריון שמואל שי דיבר על הקושי הגדול באותה התקופה של הישוב לקלוט את הכמות הגדולה של העולים ואת החשיבות הגדולה שהייתה ברעיון "כור ההיתוך ליצירת זהות מאחדת וחזקה במדינה הצעירה. לאחר מכן הועלה על הבמה כותב שורת אלה שנשאל לראשונה שאלות ספציפיות לגבי הספרות האמורה ולהלן עדותו שאלה :תציג עצמך בבקשה. א.א : שמי אלי אשד אני חוקר תרבות וספרות ובעיקר ספרות פופולארית לילדים ומבוגרים בשפה העברית מראשית שנות השלושים של המאה הקודמת וכעד היום. בנושא זה פירסמתי ספר מחקר ראשון בסוגו בשם "מטרזן ועד זבנג " שבו סקרתי את תולדות הספרות הזאת וז'אנרים וסדרות שונות שלה. לאחרונה פירסמתי ביחד עם הקומיקסאי אורי פינק את הספר "הגולם _תולדות סדרת קומיקס עברית " שמבוסס במידה רבה על מחקר זה. שאלה : ראשית אתה יכול להסביר לנו מהי בעצם הספרות "המגוייסת" של שנות החמישים והשישים? א.א.: ספרות "מגוייסת" הייתה ספרות שנתחברה הן למבוגרים בידי סופרים כמו משה שמיר ואהרן מגד והן לילדים בידי סופרים כמו יגאל מוסינזון ושרגא גפני וחיים אליאב ורבים אחרים שמטרתה הייתה לחזק את הערכים ה"ציוניים –ישראליים " ( ושני הדברים אינם בהכרך זהים ) של קוראיהם ולחזק את הקשר שחשו הילדים עם המדינה והעם ועם עברם ולחזק בהם ערכים לאומיים של אומץ לב ונכונות לסכן את חייהם ולגבורה בקרב בעת שידרשו לכך בשם העם והמולדת . אם זאת ברצוני להדגיש שספרות זאת לא הייתה "מגוייסת " במובן שבא נניח פקיד ממשלה לסופר ואמר לו "כתוב כך וכך ". הסופרים השונים כתבו את ספריהם ביוזמתם ומתוך הבנתם שלהם. ובספריהם השונים ניכרות ההבדלים עמוקים בדיעותיהם הפוליטיות שבכמה מקרים בהחלט לא היו מימסדיות . בתור דוגמה שרגא גפני המושמץ כל כך כ"גזען" היה אדם "אנטי מימסדי " איש התנועה ה"כנענית " שהייתה תנועת אופוזיציה קטנה, והיה אופוזיציה לרוב אפילו בתוכה ודיעותיו הפוליטיות הלא קונבנציונליות בלשון המעטה ניכרות היטב ביצירותיו לילדים. יגאל מוסינזון גם הוא לא בדיוק נודע כ"שליח הממסד" . בשלב כלשהו הוא גורש מקיבוצו מאחר שבאחד מספריו "דרך גבר " הוציא את דיבת הקיבוץ רעה" כפי שהגדירו זאת אנשי הקיבוץ בכך שחשף פרשיות אפלות שונות מחיי הקיבוץ לקהל הקוראים .בכל אופן כאשר ביטא מוסינזון דעות שונות בסדרת "חסמבה" לילדים שלו שוב לא היו אלה דעות הממסד בהכרך , אלא דיעותיו שלו שבהן החזיק עד סוף חייו כפי שמתברר מראיונות שונים איתו., וכפי שמתברר יותר מכל מהנספחים לספר חסמבה האחרון שכתב בסוף חייו ובו הציג את "האני מאמין של הסדרה". יש לציין שזאת מעולם לא נחשבה ספרות "מטעם" . נהפוך הוא היא הותקפה בידי מחנכים וניתנו המלצות בידי משרד החינוך לסלק אותה מספריות בתי הספר (!)מכיוון שהייתה זאת "ספרות קלוקלת ," . ( מבחינת רמתה הספרותית ) מסתבר שהמימסד דווקא לא ראה בעיין יפה את סדרת "חסמבה " . כנ"ל לגבי ספרי אבנר כרמלי שנעשה ניסיון לא מוצלח לסלקם מספריות הקיבוצים . כך שסדרות אלה בהחלט לא שיקפו את עמדות המימסד . רק את העמדות של מחבריהם כאנשים פרטיים. שאלות : אתה יכול לספר לנו על הערכים שבטקסט? א.א : בסדרות כמו חסמבה " והסדרות של אבנר כרמלי כמו ה"ימאים והספורטאים הצעירים " שמים דגש רב על אהבת מולדת אומץ לב ונכונות לסכן את החיים למען המולדת . הם מוכנים להקריב את חייהם למען מטרה שהם מאמינים בה שהיא עצמאות האומה ועל מנת להגן עליה מפני אויבים. בספרים אלה יש גם דגש עצום ובלתי פוסק על חברות על עזרה הדדית , על תמיכה בבני שכבות סוציאליות אחרות מתוך ההכרה של האחדות של כולם . למשל בספר "חסמבה וילדי ההפקר " שהפך יותר מאוחר לסרט. שאלה : ולמה זה בעצם היה חשוב להעביר את הערכים האלה ? א.א . הייתה לכך חשיבות . ערכים אינם נוצרים מעצמם בילדים יש להחדיר אותם לתוכם . באותה תקופה מדינת ישראל הייתה מדינה צעירה נתונה למלחמה בלתי פוסקת על קיומה ועסוקה בבעיות שונות כמו נושא קליטת העולים. הסופרים חשבו שמן הראוי להסביר לילדים מדוע הם בעצם חיים דווקא כאן במקום כל כך קשה ומסוכן ומה החשיבות של זה . שהרי אם לא יבינו את משמעותה ומטרותיה של מדינת ישראל ולאור העבר היהודי והאידיאולוגיה הציונית לא ימצאו טעם בכל העניין . יצירת סיפורים מרתקים שבהם הערכים הלאומיים הציוניים ( כפי שכל מחבר הבין אותם ) היו חלק ותבלין בעלילה היוו אלמנט חשוב בהחדרת ערכים אלה. אפשר להשוות זאת למשל למדינת איטליה הצעירה של סוף המאה ה-19 מדינה שהורכבה ממחוזות שונים בעלי ניבים שונים וללא עבר משותף אמיתי . תחושת האחדות "האיטלקית " בינהן הוחדרה בראש ובראשונה על ידי ספר בשם "הלב " ספר ילדים פופולארי מאוד שבו הושם דגש על אחדות איטליה והערכים המשותפים האיטלקיים במסגרת של סיפור מושך מרתק ומרגש לילדים. . ספר זה ביחד עם ספר ילדים אחר בשם "פינוקיו " תרם יותר מכל גורם אחר לאיחודה התרבותי של איטליה המודרנית מאחר שבכל מקום למדו אותו בבית הספר. .הספרים האלה שימשו מודל לחיקוי ילדים חיקו את הדמויות שעליהם קראו בספרים ואותם העריצו דמויות כמו ירון זהבי וגיבורי הספורטאים הצעירים וניסו להיות כמוהם, "צברים" טובים יותר ואמיצים יותר וישרים יותר , בעלי ערכים חיוביים . הדוגמאות שנתנו בספרים אלה דרך סיפורי הרפתקאות מרתקים היו אפקטיביות הרבה יותר מאשר הטפה בידי מורים והורים ומשום כך הייתה להן השפעה גדולה בהרבה. שאלה : האם הספרים באותה תקופה חינכו לערכי מילחמה? א.א . מעולם לא . הם כן חינכו לערכים של אומץ לב ונכונות להקרבה עצמית במלחמה אולם תמיד במלחמה של הגנה צבאית לא של התקפה. יש לציין בספרים רבים מסוג זה למשל בספרי חסמבה תמיד הושם הדגש על ההבדל בין השליטים הערביים החמסניים שואפי המלחמה והתושבים הערביים העלובים שרק מעוניינים ברווחה לעצמם ושעימם ישראל מעוניינת לחיות בשלום ולעזור להם . יתכן שזאת נראית לנו היום כחשיבה פוליטית נאיבית ( המציאות הקשה היא שהערבים ככל היום רוחשים ברובם המוחלט שינאה רצחנית לישראל א.א ) אולם כך חשבו ודיברו אז . האם בספרות של אותה תקופה הייתה גזענות כלפי עדה זו או אחרת? א.א . לא. נהפוך הוא . ניתן דוגמה : בסדרת חסמבה שכללה במקור 10 דמויות , שלושה מהדמויות הקבועות היו ממוצא מזרחי. מנשה התימני שהיה הלוחם הכי נועז ועיקש בחבורה, משה ירחמיאל ממוצא עיראקי ( אבל מוצאו לא הוזכר בדרך כלל ) שהוצג כאינטלקטואל שכותב את עלילות החבורה ואליהו חרמון, שמוצאו אינו ברור אבל הוא ממוצא מזרחי ומשכבה חברתית "נמוכה " יותר מאלה של האחרים . הסופר גם הכניס בכמה מהספרים דמות הרואית בשם הנריקו ששימש כמפקד חסמבה כאשר ירון זהבי נאלץ לעזוב , והיה ממוצא מרוקני. חוץ מאלה היו בחבורה עוד שתי בנות שאחת מהן תמר הייתה סגנית המפקד בהתאם למיטב דרישות הפמיניסטיות כיום . . נכון שלא הרבה עשו עם עמדה זאת ועדיין המחבר מוסינזון ניסה להתעלות מעל הסטריאוטיפים האנטי נשיים של תקופתו כל שאר החמישה היו סתם זכרים אשכנזים , נכון, אבל ניתן לטעון שכל אחד מהם ייצג שכבה אחרת בהתאם למיטב דרישות "הפוליטיקאלי קורקט " היום . ירון זהבי ייצג את מעמד הפועלים , אהוד השמן ייצג את שכבת השמנים עוזי הרזה את שכבת הרזים באוכלוסייה רפאל כדורי את הצפונים העשירים , דני יצג את מה שאנחנו מכנים היום כ"חנונים " דני שתואר כישנוני ובישן ופחות אקטיבי מהאחרים ובשלב מסויים הוצא בידי הוריו מהחבורה מאחר שאלה חששו לחייו. אם נרצה אפשר לראות בדני הנ"ל דמות גזענית סטריאוטיפית אנטי אשכנזית . כמובן שאין לכך כל קשר למציאות. בסדרת "הימאים " של כרמלי הגיבור הראשי האיש שזוכה בבחורה היפה , איתן גלאון " הוא בכלל מוצא תימני ומבוסס על דמות שהמחבר הכיר זה לא נאמר במפורש בטקסט כי בסופו של דבר המוצא העדתי אינו חשוב , אבל זה נרמז ונאמר לי מפורש בידי המחבר. . מי שמאשים את מוסינזון וכרמלי בגזענות עדתית כופה את ערכי הפוליטיקלי קורקט של היום על הספרות של אז, אבל אותה ספרות צריך לקרוא דווקא בקונטקסט המקורי שלה. עבור מוסינזון, כולם היו ישראלים, ויש בספרים שלו גם סולידריות חברתית שאי אפשר למצוא היום. ב'חסמבה וילדי ההפקר', לדוגמה, הגיבורים עוזרים לקבוצת ילדים משכבות המצוקה . מי היה חולם היום שחבורת 'צפונים' תעשה משהו בשביל ילדים בעידן הרב תרבותיות כאשר כל קבוצה דואגת רק לעצמה . שאלה של הקבוצה המתנגדת : האם אתה מאשר אם כך שהספרים האלה ניסו למחוק את זהותם הקודמת של העולים ? האם אינך חושב שיש בכך משום גזענות ? א.א. כל הטענות על גיזענות ועדתיות בחסמבה הם כולם תוצר של אידיאולוגיות מודרניות שאין להם כל קשר לדרך החשיבה של הסופר של חסמבה , אידיאולוגיות "פוסט מודרניות" שמדברות על כך ש"האשכנזים הרשעים המנוולים אויבי המין האנושי באו לדכא את הספרדים ואת הפלסטינאים המסכנים האומללים " וכו' וכו' וגם מבוססות על קריאה שטחית מאוד וסלקטיבית מאוד של כמה טקסטים בודדים מסדרות של עשרות ספרים תוך כדי התעלמות מכל מה שלא מתאים ל"שיטתם" . יש להבין שמוסינזון לא חשב כלל במונחים של " אשכנזי ו"ספרדי" . הוא חשב שבסופו של דבר מה שחשוב זה הישראליות של הדמויות דהיינו זהותם החדשה בארץ ישראל ולא המוצא שלהם וגם לא המין שלהם. זהו כמובן דבר שנציגי האידיאולוגיות החדשות הללו מתנגדים לו בכל תוקף. מבחינתם כל מה שחשוב הוא הזהות המקורית ולא הזהות החדשה.מוסינזון ועמיתיו לעומתם חשבו שכאן בארץ ישראל מתבצע ניסיון ליצור אנשים טובים יותר וכי מה שהיה בעבר אינו חשוב , מה שחשוב הוא מה שמתבצע בהווה . שאלה של הקבוצה המתנגדת : האם זה נכון שהמזרחי אליהו חרמון עבר תחקיר מפורט בידי החברים הוותיקים של "חסמבה" לפני שהורשה להיצטרף לחבורה? האם אין בכך משום סממני גזענות ? א.א. על פי הסיפור כל שאר בני החבורה היכירו כבר זה את זה. הם לא היכירו את אליהו חרמון ועובדה שהם כן קיבלו אותו בסוף. שאלה של הקבוצה המתנגדת : האם אתה יכול להצביע על דוגמאות של אפליה עדתית בסיפורים ? א.א. כן, בסיפורי "חסמבה " מנשה התימני הוא לעיתים קרובות הראשון שיוצא ראשון למאבק לפני כל האשכנזים הלבנבנים למינהם , אני מניח שאפשר בהחלט לראות בכך סימן לאפליה. שאלה של הקבוצה המתנגדת : כיצד מתוארים האויבים (הערבים) בספרות הילדים? האם אתה יכול להגיד שהם מתוארים בדרך כלל בצורה סטריאוטיפית שלילית? א. א. כן אבל .. יש לזכור שספרות הרפתקאות מאז ומתמיד עוסקת במצבים של קונפליקט , אחרת אין לה זכות קיום. ומכיוון שהקונפליקט אז (כמו היום ) היה ברור מאוד המאבק עם הערבים הוא הועמד במרכז סיפורים רבים ( אך בהחלט לא כולם !) כך למשל סדרת "דני דין " היא סדרה של ספרות קלה הרפתקנית וקומית . ואלה מתבססות אך ורק על סטריאוטיפים .כתוצאה האויב בכמה מהספרים הוא ערבים מגוחכים ונבזיים. אבל כך הוא לגבי מרבית הסדרות האחרות מסוג זה בחו"ל בספרי וסרטי ג'ימס בונד של איאן פלמינג למשל שבהם כל הנבלים הם גם טיפוסים אתניים ( ובספרים לרוב בני תערובת אתניים אם כי זה השתנה בסרטים המאוחרים יותר ) כמו גם מרבית סדרות ההרפתקאות שנכתבות עד היום עד ספריו של תום קלאנסי ובספרים של קלייב קאסלר ועד סדרת הטלוויזיה "24 " , דנידין ו"חסמבה " הם בחברה "טובה ". אפשר להתלונן על כך אבל כך הוא בסדרות הרפתקאות ,יש צורך באוייב קל לזיהוי וזה לקוח בדרך כלל מחברה ומדינה שעימה נמצא עמו של הסופר בקונפליקט . בדנידין האויב הם הערבים. בזמן הכתיבה האויב היה ( ועדיין הוא ) הערבים אז הסופר לא ניסה להיות פוליטיקלי קורקט לגביהם ,ואני חושב שזה מגוחך לתקוף את הספרים בגלל סטנדרטים של פוליטיקלי קורקטיות .. בכל מקרה הסופר של דנידין לא הציג את הערבים כיצורים מתועבים ומאוסים שיש להשמידם, אלא רק הציג אותם כיריבים מגוחכים שאפשר לצחוק עליה. ם הסופר לא חשב שהוא עושה מעשה נורא כל כך בזה מכיוון שהוא חשב שבכך הוא ממלא חובה פטריוטית מצד אחד ומצחיק את קוראיו מצד שני. (זאת הייתה סדרה קומית אחרי הכל) בספריו החדשים יותר מבטא המחבר את עמדותיו שלפיהם על יהודים וערבים בארץ ישראל להתמזג לאומה חדש שתיהיה אומה טובה יותר מקודמותיה. עמדה שעם כל הרצון הטוב קשה לראות אותה כגיזענית . שאלה של הקבוצה המתנגדת : אבל האם אתה מכחיש שהערבים הוצגו בדרך כלל כ"רעים " ? אתה לא חושב שזה השפיע לרעה על הקוראים "על הקוראים ועמדותים כנגד הערבים ? א.א. עם כל הכבוד שאני רוחש להשפעה של ספרים ויש להם השפעה גם חיובית וגם שלילית , הילדים בארץ לא היו זקוקים לספרים אלה כדי לעצב את עמדותיהם כלפי הערבים , די היה לשמוע את ההורים , לשמוע רדיו וכו' . . בכך באה העדות על סיומה. לאחר הדיון התנהלה הצבעה בין התלמידים השונים שצפו במשפט והסתבר שיש שויון בין התומכים והמתנגדים . המושבעים ( חמישה תלמידים מכיתה גבוהה יותר ) הצביעו כולם "בעד " ספרות הילדים "הכביכול מגוייסת " ובכך זכה במשפט הצד שאותו ייצג כותב שורות אלה. בכל אופן בכתבת רדיו על המשפט שהושמעה בגלי צה"ל התברר שלמרות לרוב הילדים שצפו במשפט היו דעות נחרצות לגביו רובם לא קראו כלל את הספרים שדובר עליהם . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המשפט נערך במסגרת תוכנית לימודים יחודית לישוב בשם "מטות " שבה לומדים תלמידי כיתות ז-ח' בבית הספר היסטוריה וגיאוגרפיה בדרך של התנסות מחקר וחוויה ישירה ." "בכתבת רדיו על המשפט שהושמעה בגלי צה"ל התברר שלמרות (ש)לרוב הילדים שצפו במשפט היו דעות נחרצות לגביו רובם לא קראו כלל את הספרים שדובר עליהם ." בענין תוכניות לימודים יחודיות,אם רובם לא קראו,מאיפה המחקר והחוויה הישירה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פשוט יותר לתת קישור לסיפור אצלך בבלוג במקום להעתיק את הטקסט ממקום למקום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין שבמקרה הזה עדיף לתת לקוראים את האפשרות לקרוא את הטקסט הזה מיידית ולא להטריח אותם במעבר לאתר אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא סיפור מעניין,1ולפחות במקרה שלי,לא הייתי נכנס לקישור לבלוג. 1במיוחד תשובתו לשאלה הראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוי, התגעגענו :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה,גם אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. התביעה היתה צריכה להביא את אדיר כהן כעד. כבר לפני שנים הוא כתב ספר או שניים כנגד ספרות לאומנית זו. ב. הדוגמא של "הלב" עושה שירות דב לעצמה. זהו ספר המטיף לקוראיו לקדש את הדגל ולהקריב את חייהם למענו. התוצאות לא איחרו לבוא בשתי מילחמות העולם. ג. ספריו של שרגא גפני הם בהחלט גזעניים ולאומנים. הערבים הם דמויות מגוכחות וטיפשות. המתנגדים לדרכו האקטיבית של גפני הם בוגדים (הקיצוני באחד מספרי הספורטאים הצעירים) או תמימים (הקיבוצניקים באחד מספרי הימאים). ד. יגאל מוסינזון עדיף ממנו, אבל גם הוא לוקה בפטרונות כלפי הערבים. קיימים אצלו ערבים רעים הרוצים להשמיד את ישראל וערבים טובים המדקלמים את תעמולת משרד ההסברה הישראלי ("לנו יש 22 מדינות ולכם אין כלום" וכו'). ספרים אלה הם יצירי תקופתם. בימינו ראוי להתנער מהערכים הנודפים מהם ולא לחנך ילדים על פיהם. אסונות ובעיות כתוצאה מגישה לאומנית כבר יש לנו למכביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התביעה אכן השתמשה בספרו של אדיר כהן. אם אני הייתי מייעץ לתביעה הייתי מציע להם להביא כעד תביעה את דן יהב שכתב ספר בנושא כאנטיתזה לעדות שלי.כן כן הייתי שמח לראות אותו בא ומעיד את עדותו כדי שאוכל להפריד אותו אחד לאחד. למרבית הצעד אלו שייעצתי להם היו אנשי ההגנה ואלו לא ראו כל סיבה מדוע יש להדריך את אנשי ההגנה לגבי מי עליהם להביא כעדים לטובתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''צ''ל'' ''לא ראו כל סיבה להדריך את אנשי התביעה '' כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה יצאו לאור כמה ספרים שניכתבו בידי נשים במסגרת סדרת סיפורי אירוטיקה חדשים. כמה מהכותבות התראיינו בעיתונות ודיברו על כך שהחברה הישראלית "שמרנית " ושהן בגדר "פורצות מוסכמות " וכו' וכו'. האמת היא כמובן שמאז שנות השבעים ואף השישים לא חולפת שנה בלי שיופיעו ספרים בלי סצינות אירוטיות "קשות " שמחבריהם ומחברותיהן מתראיינים על "העזתם " וכפי שכל מי שעובד בהוצאת ספרים יודע רוב הרומאנים שמגיעים לשם מלאים בסצינות כאלה מתוך הנחה שזה מה שימשוך את הקהל.הנחה מוטעית. המראיינים מטעם העיתונות תמיד טורחים כידוע להתמקד בסצינות אלה בדיוניהם עם הסופרים ולהביא מהם ציטטות נרחבות , כנראה מתוך הנחה שרק זה יכול לעניין את הגוראים בספר. לאמיתו של דבר כיום כשילדים בני שש יכולים לחוות את הפורנוגרפיה הקשה ביותר ברשת , לא ברור לי את מי הספרים האלה יכולים לזעזע. ראיון עם כותב שורות אלה על תולדות הספרות האירוטית והפורנוגראפית בעברית יש כאן : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום ה-31 במארס אני אתן הרצאה בספריית "בית אריאלה " בתל אביב בשם "טרזן פוגש את פיליפ חוזה פארמר " בשנים האחרונות נעשה מקובל יותר ויותר בעולם ספרות המד"ב והקומיקס העולמי להחיות דמויות ידועות מהספרות הפופולארית כמו איש היער טרזן , או הבלשד שרלוק הולמס , או גיבורו של ז'ול וורן קפטין נמו, או הערפד דרקולה כמו גם רבים אחרים ולהפגיש אותם עם דמויות ידועות מספרים אחרים בסגנון "טרזן פוגש את דרקולה " . לאחרונה היגיעה מגמה זאת לשיאה בסדרת הקומיקס המוצלחת שהשל אלן מור "ליגת הג'נטלמנים " שהפכה לסרט ( לא כל כך מוצלח). תופעה זאת נהוג לראות את ראשיתה בספריו של הסופר פיליפ חוזה פארמר שיצר סדרה שלמה בשם משפחת וולד ניוטון " ששם כל בני המשפחה היו דמויות ידועות של הספרות הפופולארית. ובצורה דומה פעל גם בסדרת "עולם הנהר".את שורשי התופעה ניתן למצוא סיפורים דומים בראשית שנות השישים בחוברות טרזן ישראליות מקוריות דווקא. ההרצאה תסקור את יצירתו הרלוונטית של פיליפ חוזה פארמאר ואת גישתו ה"רויזיוניסטית " לגיבורי תרבות פופולארית , גישה שיש לה השלכות עצומות בספרות הפופולארית של היום. כולכם מוזמנים עוד על טרזן ומפגשיו עם גיבורים אחרים ראו : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין המושפעים מסדרת "דן טרזן-הטרזן הישראלי" המהוללת היה כמסתבר לא אחר מאשר ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון . מה זה בדיוק אומר גם מחבר הסדרה ,זאב גלילי אינו בטוח כפי שאפשר להבין ממאמרו בנושא כאן: אגב גלילי שוגה כאן לפחות שגיאה אחת הוא טוען שהוא כתב 28 מ-29 סיפורי הסדרה . המספר האמיתי הוא ככל הנראה נמוך יותר ( אם כי קשה לדעת בכמה ) מאחר שאדם נוסף בשם אמנון שפאק טוען תוקף שהוא טען את החוברות הראשדונות ויותר מאחת . סלע המחלוקת כאן הוא בשאלה מי כתב את הסיפור "דן טרזן והפושע הנאצי " שמספר על לכידת אייכמן בידי איש הג'ונגל הישראלי . גלילי מייחס את הסיפור לעצמו וכך גם שפאק . מי משניהם צודק קטונתי מלקבוע אבל מה שהוא ככל הנראה עד אובייקטיבי , גליון "העולם הזה" מראשית שנות השישים מביא ראיון עם מר שפאק ( אז סופר סיפורי הרפתקאות צעיר ופורה עם קרדיטים מרשימים כמו "הסטלג שקם לתחייה ו"הלביאה מכה שנית " ) שנערך אז בידי זיוה יריב ואגב כך מצויין כבדרך אגב שהוא כתב סיפור על לכידת איכמן בידי גיבור בשם דן טרזן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר דן טרזן , הנ"ל גם הציל את הפקת הסרט ההוליוודי "אקסודוס " מידי זדים מצריים וכך היציע מבצע תעמולה מצליח מעין כמוהו בעבור ישראל ,מבצע תעמולה שיצר את תדמיתה של ישראל בעיני מליונים למשך שנים. ראו : ציונות נוסח הוליווד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספרנית והחוקרת נורית תירוש פירסמה מאמר על נושא ספרות פופולארית בספריות אקדמאיות שמסתמך על הספר "מטרזן ועד זבנג " . ראו : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימים אלה הוציא השירות הבולאי סדרת בולים המבוססת על ספרי ילדים קלאסיים ושקיבלה את השראתה מהספר "מטרזן ועד זבנג". ראו : איפה הן החבורות ההן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיטוט בחנות ספרים ומגזינית ברחוב אלנבי חשף היום תגלית ארכיאולוגית של ממש: חוברת נדירה ביותר בת 50 שנה בדיוק שדפיה עוד לא נפתחו החוברת היא מסדרת "קפטין בלאד " הנדירה שיצאה לאור באמצע שנות החמישים ותיארה את הרפתקאות לוחם בפיראטים במאה ה-17 . אבל אין זאת סתם חוברת מהסדרה הזאת אלא החוברת המעולה מכל שאחריה אני מחפש מזה שנים רבות: מספר 23 בסדרה "סוד העקבות בשלג " שמתארת את מאבקו הנואש של בלאד בחייזר בלתי נראה מכוכב המאדים שהאטמוספירה על כדור הארץ גורמת לו להשתגע וכתוצאה הוא הופך לרוצח סדרתי . והנה לפתע פתאום אני נתקל בה בחנות ..ביחד עם עוד כמה עותקים של אותה חוברת .ולשימחה הוסיף גם המחיר . בעל החנות הנדיב לקח עבורה רק 3 שקל ( במקומות אחרים המחירים יכולים להיות פי חמש מזה לחוברות כאלה ). וכאמור הדפים של אף אחד מהם לא נפתח. אז בשנות החמישים והשישים עד שנות השבעים היה מקובל שחוברות וספרי כיס יגיעו לידי הקורא כשדפיהם מחוברים ולפני שהקורא המתוח יכול היה לגשת סוף סוף לברר מה התחדש עם טרזן או עם פטריק קים או עם גיבורי סדרת האימים היה עליו לעבור עמוד עמוד ולפתוח אותו עם סכין חדה . והנה לפני חוברות שאחרי 50 שנה (!) עמודיהן אפילו לא נפתחו . וזה אומר דבר אחד : מישהו מצא כמה עותקים של החוברת הזאת במחסן או מקום מעין זה שם נשארו עוד מהימים שבהם הוצאו לאור לראשונה בשנות החמישים . החוברות האלו ככל הנראה מעולם לא היגיעו לקיוסקים שלשם היו אמורים להישלח ולידי הקוראים . וזה מחזק בי את התקווה שאולי באיזה שהוא מחסן באיזה מקום עדיין יש עותקים כאלה שנשכחו שמעולם אף לא היגיעו לקהל של חוברות נדירות ביותר כמו "בוי פוגש את קפטין מארוול " וחוברות אחרות של הוצאות הפיל והקרנף משנות השישים או "טרזן ובת זוגו " הנדירה לעין ערוך יותר משנות ה-40 ואולי אפילו חוברות על הבלשים תדהר ואלמוג משנות השלושים ,חוברות שנעלמו אפילו מהספריה הלאומית כמו מכל מקום אחר וגם בידי האספנים הגדולים ביותר המוכרים לי הן כבר לא קיימות יותר. לקוות תמיד אפשר. עוד על סדרת קפטין בלאד יש כאן : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחר יום שבת ה-12.2 ישודר בערוץ 2 בין השעות 9.30-11 בבוקר במסגרת תוכנית התרבות המעולה "הבוקר השביעי " בהנחייתן של נטשה מוזנוביה ודפנה שפיגלמן , דיון דרמתי ונוקב על מצב התרבות הפופולארית והקומיקס בישראל בהשתתפותו של אמן הקומיקס ירמי פינקוס. במסגרת הדיון תועבר לציבור הרחב לראשונה הודעה רבת חשיבות . אל תחמיצו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באופן כללי הייתי ממליץ לא לנסות להעביר לציבור הודעה רבת חשיבות בתוכנית שמשודרת בשעה 9:30 בבוקר, לא כל שכן בבוקרו של יום שבת. תודיע לי כשזה יגיע ל"שש עם", ונשקול צפייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, המתח הורג אותי. מה התחולל בדיון הדרמטי והנוקב, איזו הודעה רבת חשיבות נמסרה לראשונה לציבור, ואיך זה שזה לא הגיע אלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההודעה הדרמטית היתה על כך שבקרוב יעלה ב-Ynet מדור קומיקס. גורמים עלומי שם קשרו בין ההודעה הדרמטית למותו בטרם עת של הקומיקסאי דודו גבע, איש "מעריב" בעבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שפירסם רבות מהיצירות הידועות יותר של "ספרות קלה " כמו דנידין "הספורטאים הצעירים" "השביעיה הסודית " ועוד רבים אחרים נחשף לראשונה בראיון מקיף לרגל 50 שנות פעילות שוטפת .כאן : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוסף "7 ימים " של ידיעות אחרונות התעורר פתאום והחליט להציג גירסה מעודכנת של הספורטאים הצעירים מאת המאסטיר הזקן שרגא גפני עצמו ,גירסה המתארת מה קורא עםה ספורטאים הכבר לא כל כך צעירים היום במשחק כנגד אירלנד . לסיפור מתלוים איורים ישנים ככל הנראה של מ.אריה . ראו : הכדור בפנים ...כן! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קורה בד"כ אחרי פרק זמן מסוים, אחרי שהעולם התרבותי עובר שינויים דרסטיים (וזה קורה כל הזמן, בהדרגה). והנה הדוגמה הריאשונה.הספר "אליסה בארץ הפלאות", כשהוא יצא, היה מוקע מכאן ועד להודעה החדשה. היו כאלה, שאמרו שבמקום לחנך את הילד-הוא רק מבלבל אותו. היו כאלה, שאמרו שהוא פשוט בליל של שטויות, בזבוז של דפים: ורק אחרי שהעולם למד להבין את חשיבותו של עולם הפנטזיות של הילד (וגם שלנו) הוא הפך להיות ספר קלאסי, הנקרא ע"י הורים לילדיהם בכל העולם. אותו הדבר ניתן להגיד גם על "הקלברי פין" ודומיו: טענו, כי הספר מעורר התנהגות בלתי נעותה של ילדים.אפילו בימים אלו ממש, אגב, הספר הזה נחשב ללא חינוכי- רק מסיבה שונה: הגישה הגזענית, יחסית לזמננו,של המחבר. לסיכום רק אומר, שההגדרות "ספרות יפה", "ספרות זולה" וכו'- תלויה רק בנקודת מבט. וזו תהה מושפעת מהווי התקופה והעולם התרבותי האישי שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אלו היוצאים מהכלל. הכלל, הוא שספרות זולה נעלמת מהמדפים ומהזכרון הקולקטיבי (לא כולל חוקרים דוגמת אשד, שמנסים להנציח אותה). חשבי כמה ספרים יצאו בין ''האקלברי פין'' לבין ''אליס בארץ הפלאות'', ואז חשבי כמה מתוכם הפכו לקלאסיקות. חשבי כמה ספרי טרזן נכתבו, וכמה מהם נקראים כיום ע''י מי שאינו מכור לנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את חושבת ש"האקלברי פין" נגוע בגישה גזענית 1, אולי כדאי שתקראי אותו. 1 הספר, לא הגיבור (שאשכרה נקרע בין התפיסות הגזעניות עליהן גדל ובין ידידותו ההולכת ומעמיקה עם ג'ים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חידה: מי כתב על היהודים שהם "simple, superstitious, disease- tortured creatures" ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה. ג'. וולס? טומי לפיד לאחר ביקור ב"הילולה" בנתיבות? ומי האנטישמי שכתב על היהודים: "אָכֵן נָבַל הָעָם, מָלֵא נִקְלֶה וָרוֹשׁ, כֻּלּוֹ רָקָב וּמְסוֹס מִכַּף רֶגֶל עַד-רֹאשׁ!" (בתקוה שתרגמתי נאמנה)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט. מארק טווין. ביאליק. ברכותי על התרגום המבריק מלטינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא שוב את הקטע (רצוי את הפרק במלואו), ותגלה שלדברים יש גם הקשר. מכל מקום, גם אם התאור נכתב מתוך התנשאות לבנה שאינה עומדת במבחני ה-PC המקובלים בימינו, הרי שטווין התיחס למפגש די ספציפי עם קבוצה מאד נחשלת (ביחס לחברה האמריקאית שממנה הגיע ושעבורה נכתבו הדברים), ולא לתכונות גנטיות המשותפות ליהודים באשר הם, כולל הפרופסורים בפרוסיה. תכונה יהודית גנטית שטווין הצליח לזהות באופן מופלא גם בקהל הנדכאים ההוא, הוא הפאסיב-אגרסיב הפולני: "They sat in silence, and with tireless patience watched our every motion with that vile, *uncomplaining impoliteness* which is so truly Indian, and which makes a white man so nervous and uncomfortable and savage that he wants to exterminate the whole tribe." אם תעקוב בזהירות אחר המלים האחרונות, אולי תבחין גם בחצים המופנים כלפי החברה האמריקאית.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשך: טוב, הצלחת להטעות אותי (שוב). מעיון חוזר בפרק, משתמע שהציטוטים לעיל (שלך ושלי) בכלל מתיחסים ל- "the miserable huts of a little crew of filthy Arabs are perched upon the broken masonry of antiquity, the whole place has a sleepy, stupid, rural look about it, and one can hardly bring himself to believe that a busy, substantially built city once existed here, even two thousand years ago" אני אפילו לא בטוח שבמילה filthy הוא התכוון ליותר מאשר לכלוך במובן ה-ליטר-אלי גרידא (שאני שנון!).את הטקסט המלא אפשר למצוא כאן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קהל הקוראים הגדול ביותר בארץ כיום לקומיקס נמצא בקרב הציבור החרדי ,סקר הראה ש80% מהנוער החרדי קורא קומיקס לעומת 55% מהנוער החילוני . עוד על הקומיקס החרדי ראו : זה ציפור ? זה מטוס ? זה אליהו הנביא ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזה כמה שבועות מוקרנת בערוץ 2 התוכנית המעולה באופן יוצא דופן "עץ הדעת " בהפקתו של דני דותן תכנית המתנהלת כשיחה אינטלקטואלית, כשבסיסה הוא ספרי עיון בתחומים שונים, ונושאיה עוסקים באישים בעולם היום ולאורך ההיסטוריה שהד שעיצבו ומעצבות את העולם בתחומי התרבות האמנות המדע הפילוסופיה הפסיכולוגיה והפוליטיקה. וביום ראשון זה ה-27 לחודש בשעה 10 בבוקר יתקיים דיון של שעה בין המנחה האיטלקטואל ערן סבאג ובין בלש התרבות אלי אשד על ספרו "טרזן בארץ הקודש" ספר שיצא במספר מצומצם ביותר של עותקים והוא מחקר על וקטלוג של יותר מ-1000 סיפורי טרזן המקוריים שיצאו לאור בשפה העברית וידונו בגילגוליו של איש הקופים טרזן בתרבות העברית .קוריוז: המנחה והאורח יושבים במהלך התוכנית על כיסאות עתידניים שמבוססים באופן ישיר על הכיסאות הביזאריים של סדרת המתח המפורסמת "האסיר ". זאת כפי שמסביר המפיק דני דותן ,על מנת להעביר לצופים את התחושה שהם צופים בזרימת מידע יוצא דופן. ובהזדמנות זאת כדאי להזכיר לקוראים שעדיין קיימים כמה עותקים בודדים למכירה ( חמישה במספר ) מהספר "טרזן בארץ הקודש "ספר יסוד בחקר התרבות הפופולארית העברית שהוא קטלוג של 1000 החוברות והסיפורים שיצאו לאור בעברית מהרפתקאותיו של טרזן מלווה בתמונות ואיורים מרובים . מי שמעוניין בספר מוזמן ליצור קשר עם המחבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לראשונה בתולדות התיאטרון הועלה על הבמה מחזה שקיבל את השראתו ממאמר אינטרנט על הבלש העברי הראשון דוד תדהר, מחזה שהוא פרודיה ופסטיש כמו גם מחווה נוסטלגית. על דוד תדהר ראו הבלש העברי הראשון ועל המחזה "הבלש העברי חוזר " ראו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנבחרים לשנת 2006 נבחר בי הבלוג של כותב שורות אלו כאחד האתרים המרשימים ביותר . ראו : הקוראים מוזמנים להיכנס לבלוג ולראות על מה המהומה http://www.notes.co.il/eshed/index.asp |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוד ת ד ה ר - ה"סלבריטאי" האמיתי הראשון של הישוב העברי חייל בגדוד העברי, מפקח המשטרה בעיר החדשה בירושלים והבלש הפרטי העברי הראשון בארץ ישראל לרגל הוצאה לאור מחדש של חוברת נדירה משנת 1942, המתארת את תהליך הקמתה הייחודי של שכונת נוה צדק במלאת לה 55 שנה, יערך ערב לכבוד דוד תדהר – היזם והמוציא לאור של החוברת, שהיה חייל בגדוד העברי בעת מלחמת העולם הראשונה, ומפקח המשטרה בעיר החדשה בירושלים (1922-1926). מעל לכל תדהר זכה לפרסום רב ב"ספרית הבלש", 28 חוברות של סיפורים בלשיים דמיוניים שהחלו להופיע ב-1932, שנכתבה סביב דמותו הססגונית להן השאיל את שמו ותמונתו, כגיבור עלילותיהן. השוטר והבלש הפרטי העברי הראשון היה מעורב במרבית האירועים והשערוריות שהסעירו את היישוב היהודי בין שנות העשרים והארבעים ובהם רצח הפוליטיקאי החרדי דה האן בשנות העשרים ופרשת רצח חיים ארלוזורוב ופרשת המרגל היהודי בשירות הנאצים צוואנגר בשנות השלושים ופרשיות רבות אחרות . הוא היה אחד הכדורגלנים הראשונים של היישוב וממייסדי קבוצת הכדורגל "מכבי תל אביב " והיסטוריון של אירגון "מכבי " בספורט. ובתוספת לכל זה היה פעיל מרכזי והיסטוריון של לשכת "ברקאי ", הלשכה הראשית של האירגון החצי חשאי "הבונים החופשיים " בישראל. ובמשך שנים רבות כתב והוציא לאור את כרכי "האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו" ( לשם האנציקלופדיה הזאת יש יותר ממשמעות אחת ) . בערב לכבודו ישתתף עבדכם , אלי אשד "בלש תרבות" שידבר על תדהר כבלש וכגיבור סיפורי הבלשים הראשונים של הישוב שהם גם בגדר הספרות הארץ ישראלית האמיתית הראשונה מכל סוג. כן ישתתף האמן ,הקומיקסאי , וחוקר תולדות הבונים החופשיים בישראל יובל כספי שידבר על דוד תדהר הבונה החופשי ויציג בחשיפה ראשונה בפני הציבור הרחב את התפקיד המרכזי והבלתי ידוע עד כה שהיה לארגון חשאי זה בייסודה של העיר העברית הראשונה ובעיצוב צורתה בהתאם לסמליו ורעיונותיו המיוחדים. ההרצאה תתקיים ביום חמישי, 23 בנובמבר בשעה 19:30 בחנות "סיפור פשוט" – חנות ספרים, ברח' שבזי 31 נווה-צדק, טל' 03-5107040 הכניסה חופשית לכל אך מספר מקומות מוגבל. הקוראים מוזמנים לבוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהודי יכול להיות בונה חופשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כל עוד שהוא מאמין ב"כח עליון". http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%91%D7%95%D7%A... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהודי יכול להיות בונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'רי מאתרס הוא יהודי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשך עשרות שנים ניסיתי לתהות על קנקנן של אגודות הסתר בישראל, מסניף "הבונים החופשיים" המקומי, ועד המסדרים היהודיים הסודיים. לאחרונה גיליתי במקרה שסבי היה אחד ממנהיגיה של אגודת הסתר "האחים הנאמנים".. בדיקה אקראית במסמכים שונים של סבי חשפה תגלית מדהימה :את הפרוטוקולים של ארגון חשאי שהתקיים במשך קרוב לשבעים שנה מאז שנות העשרים של המאה הקודמת והחזיק באידיאולוגיה של שינוי האומה והעולם ולאורך השנים הישיג עוצמה פוליטית וכלכלית חשאית . להלן לראשונה סיפורה המרתק של התנועה והשפעתה על הפוליטיקה הארצית , מאבקה עם ארגון הסתר המתחרה "אחווה" ושקיעתה . ראו : הפרוטוקולים של האחים הנאמנים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולה בשנות השלושים פרשיה שככל שחוקרים בה רק נעשית ביזארית יותר עם השנים . בפרשייה זאת היו מעורבים הש"י ( שירות הידיעות ) של אירגון ההגנה ,אבי שירותי הביון הישראליים של היום , הפקיד הנאצי אדולף אייכמן , שירותי הביון הנאציים ,הבלש העברי הראשון דוד תדהר וגם המסדר היהודי החשאי דמוי "הבונים החופשיים " האחים הנאמנים ".. אפשר היה להפוך את הפרשה הזאת בקלות לסיפור מתח בסדרת החוברות על הרפתקאותיו הבדיוניות של תדהר והיא הייתה בולטת על פני כל השאר כמוזרה מסובכת ומרתקת יותר מכולן . אלא שסדרת החוברות הזאת כבר לא יצאה יותר לאור ב1937 בעברית ( אם כי לעומת זאת היא המשיכה להתפרסם ביידיש ואני תמה: האם השתמש העיתונאי שלמה בן ישראל המחבר של הסיפורים בפרשה זאת כבסיס לאחד מסיפורי הבלש דוד תדהר שלו ביידיש ? ) .. חלפו עוד כשישים שנה עד שקם לבסוף סופר ויצר מהפרשה סיפור מתח . ראו : הרצח בחולות תל נוף |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |