 |
כמה אנשים אתה מחשיב כחבריך? | 2924 |  |
|||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
"חבר" הוא מישהו שאתה שומר איתו על קשר (יותר מטלפון-כל-יום-הולדת) שלא משיקולי עבודה, משפחה או "לא נעים". לא! זה ממש לא מעניין! השאלה המעניינת היא כמה אנשים אתה או את מחשיבים כחברים שלכם, לא על סמך הגדרה מוכתבת מראש. אפשר לשמור על קשר עם מישהו שלא משיקולי עבודה, משפחה או "לא נעים" ועדיין לא להרגיש שמדובר בחבר. ומצד שני, אפשר לא להיות בקשר עם מישהו ועדיין להחשיב אותו כחבר, כמישהו שניתן לחדש איתו את הקשר בכל רגע, כמישהו שאפשר תמיד לסמוך עליו, כמישהו שמכיר אותי באמת, או כל הגדרה אחרת לחבר. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היא צודקת התשובה לשאלה מה זה חבר שונה מאדם לאדם. הרבה אנשים חכמים לאורך ההיסטוריה עסקו בסוגיית החברות וניסו למצוא לה הגדרה. גם אם זה רק לצורך הדיון עדיין לא נכון לחשוב שאפשר לעשות עבודה יותר טובה מהם במשפט אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נושא לסקר אחר, לא? "מהו חבר בעיניך?" אישית לא ספרתי בסקר הזה חברים "מוקפאים" (כאלה שניתן לחדש את הקשר איתם כל רגע), מפני שההיכרות או הרצון הטוב הם רק חלק מהפרמטרים של חברות. יש עוד: קשר רציף או קבוע (פיזי או וירטואלי?) רשת חברתית משותפת (לא הכרחי) עזרה הדדית רגשות חמים הדדיים כנות ופתיחות (גם על זה יהיו כאלה שיחלקו) הפריה אינטלקטואלית (אופציונלי ;-) ) תמיכה, עידוד ופרגון הדדיים היכרות עמוקה (לא הכרחי - יש מקרים שהיא מובילה לתיעוב הדדי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(או לתיעוב חד-כיווני, כמו שקורה במקרה שלי ולכן אין לי שום חברים :{ ) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה כיוון אבל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכיוון שלהם אליי (משום מה חשבתי שזה ברור). אני פשוט אדם אנטיפטי במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין. אתה אחד מאותם אנשים שהפלאפון שלהם כל הזמן מצלצל ובכל זאת הם מכריזים בגאון על העדר החברים המוחלט שלהם, או שבאמת אין לך אפילו אחד? אם השני, איך אתה מעביר את ימיך? ספר לנו בבקשה מעט על הגיגיך בנושא, ניסיונותיך הכושלים להשתנות, וכן הלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם היתה לי חברה אחת מאד טובה, אבל התחתנתי איתה, ומאז אנחנו קרובי משפחה, ולכן לא עונים להגדרה של חברים. מה הבעיה בלהעביר את ימי, יש לי עבודה, תחביבים ומשפחה שנותנים לי מספיק תעסוקה. למה אתה חושב שאני ארצה להשתנות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שיש בעיה, רק רציתי לשמוע יותר על חייו של האלמוני הבודד. קיבלתי את הרושם שרוב הבודדים, בשלב מסוים בחייהם, מנסים להשתנות, כדי להפסיק להיות בודדים. אף פעם לא עבר עליך השלב הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אמר שהוא מסתפק בחברת משפחתו, משמע הוא כלל לא מרגיש בודד (ויש הבדל בין להיות לבד, להיות נטול חברים ולהיות/להרגיש בודד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכינוי שלו הוא ''בודד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, זה אחד אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי פלאפון :) ברצינות - בשלב זה, חיי מאורגנים בצורה כזאת שאין לי צורך במכשיר הזה. נסיונות להשתנות עשיתי בעבר בלחצה של אמי, עד שהבנתי שזה בסדר שלהיות לבד לא גורם לי להרגיש רע, ושהבעיה היא באמת שלה. טוב, האמת היא שזה לא שאני אנטיפטי ולא שמתעבים אותי, זה היה בצחוק, אבל אני בנאדם לא חברותי ונעים לי יותר להעסיק את עצמי מאשר להיות באירועים חברתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת כזה? נראה כאילו היה לך שינוי נימה מתגונן. לא שיש רע בלבד אבל בכל זאת כתבת פה משהו וענית למגיבים. נראה כאילו אתה כן מחפש חברה*. *- המגיב אינו פסיכולוג אם כי כרגע שיחק במשחקון פסיכולוגי וכנראה הושפע על ידו.. עימכם הסליחה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סימנתי 6-10; קשה לי מאוד להאמין שאני באמת נמצא במקום יותר טוב מהרוב. להלן פירוט ה"חברויות" אליהן התייחסתי- א'- החבר המובהק (במונחים קונבנציונאליים) היחיד. אני מדבר איתו כמעט כל יום בטלפון, כל אחד היה אצל השני אין-ספור פעמים. ר'- אנחנו מנהלים שיחות ארוכות כמעט כל שבוע (ככה יוצא), ויוצא לנו להיפגש פעם בחודש-חודשיים (שוב- ככה יוצא). אני זה שיוזם את הקשרים תמיד, אבל היא נהנית בשמחה ויש לנו מערכת-יחסים די פתוחה מבחינת סגנון השיחות. א'- למדתי איתו בקורס, ואנחנו מדי פעם מתכתבים במייל כי הוא נמצא ברשימת הקשרים שלי. השיחות הן על אקדמיה, אבל כנות ופתוחות. הוא מקפיד לסיים כל שיחה ב"all best". א'- מכיר אותו רק וירטואלית, אבל מכיר אותו טוב. אני חושב. אנחנו מתכתבים לפעמים כל יום, ויודעים את השמות המלאים אחד של השני. גם ההתכתבות בינינו היא כמעט תמיד ביוזמתי. ת'- מכירים רק וירטואלית, וגם יודעים ששנינו לומדים באותה פקולטה, אבל לא יודעים את השמות המלאים אחד של השנייה. מודעים כבר להרבה תכונות אופי בעייתיות שמשותפות לנו. מסר או שניים ארוכים לשבוע, בד"כ ביוזמתי. הנקודה היא, שקשה לי להאמין שמה שתיארתי כאן באמת מתאים להגדרות של אחרים. קשה לי להאמין שאני לא בקבוצה הכי נמוכה בעצם. מה אתם אומרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השתגענו לענות לך? עוד תתחיל להתקשר אלינו פעם בשבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? כי היא וירטואלית בלבד ו/או כי אנחנו לא יודעים את השמות המלאים אחד של השנייה? השאלה היא אם זה קריטריון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ... אני גבר, כפי שאפשר להבין מעצם הכינוי שלי. מעבר לכך, אני מדבר על מישהי שאני לא בקשר איתה רק לצרכים אקדמיים. האם שני אנשים שעובדים ביחד אבל גם נפגשים מחוץ לשעות העבודה הם לא חברים רק כי הם עובדים ביחד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתוב: "לצורך הדיון, "חבר" הוא מישהו שאתה שומר איתו על קשר (יותר מטלפון-כל-יום-הולדת) שלא משיקולי עבודה, משפחה או "לא נעים"." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא עובד איתה, אבל זה לא אומר שהחברות היא *משיקולי* עבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זמן שהם לומדים ביחד, אי אפשר באמת לדעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו? "שלא משיקולי עבודה"- כלומר, לצרכים חברתיים ולא רק לצרכי עבודה. אפילו אם אנחנו במקרה גם עובדים ביחד. לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי. אחרת אפילו אני הייתי הופך להיות פופולרי להפליא. יש אנשים שאנחנו נפגשים איתם כל יום (בגלל שאנחנו עובדים איתם או לומדים איתם), ובגלל זה נוצר ביננו קשר שהוא הרבה יותר מ"למה לא באת לישיבה?". בגלל שאנחנו נפגשים איתם כל יום, יושבים איתם ואוכלים איתם, אנחנו גם מדברים איתם שיחות חולין, על מזג האוויר, הילדים, המשפחה, ספרים, סרטים, פוליטיקה, טיולים, חוויות ועוד. ועדיין, זה לא ממש חברות, וזה בדרך כלל נעלם שנה או שנתיים אחרי שהפגישות היומיומים נפסקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. אני מניח שאם אבן-הבוחן היא כמות הזמן שההיכרות מחזיקה מעמד אחרי סיום העבודה/לימודים, אז מניסיון העבר שלי אתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי לפרט כאן על שניים- בגלל זה יצאו חמישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... א', ר', א', א', ת'. ספרתי חמישה. לא לחלוטין ברור מה הוא ''הטוב'' בהקשר הזה. אגב, אני הייתי סופר רק את הראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יש גם את ב' ומ'; מ' וירטואלית לחלוטין ואנחנו לא יודעים שמות, ב' מנהל איתי מדי פעם שיחות טלפון ארוכות על אמונה פוליטית משותפת, כמעט תמיד ביוזמתו. אז זהו, שמבחינת "חברים" במובן שאני מכיר, גם אני הייתי שם את א' הראשון ואולי את ר' וזהו. מבחינת ההגדרה שמופיעה בסקר, לעומת זאת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרט קריטי הוא הגיל שלך. שנות העשרים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאוחרות, אבל כן. אני מאוד מקווה שיאיר לפיד טעה כשהוא כתב פעם שבערך מהגיל הזה לא צוברים יותר חברים חדשים. (לא כי בא לי להפוך למסמר מסיבות פעם, אלא כי אני בכל זאת מעוניין להיות עם קצת יותר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאיר לפיד לעולם אינו טועה. אבל במקרה הזה הוא שוב כתב שטויות סנטימנטליות1. אנשים מחליפים סטים של חברים (לא בהכרח זונחים לגמרי את הישנים) בכל פעם שעוברים שלב בחיים. ויש אנשים שעוברים למשל לשלב ההורות *אחרי* שנות העשרים שלהם (ונוטים להתחבר עם הורים אחרים). או יוצאים לטיול הגדול רק אחרי גיל ארבעים (ומכירים אנשים מחו"ל). או מחליטים לעזוב הכל ולהחליף מקצוע למשהו אופנתי, בגיל 45. או מתחברים לאינטרנט רק בגיל הפנסיה, ואז הופכים למסמר של פורום "קשישים גולשים" ומארחים את כל המפגשים שלו. סביר שאז הם רוכשים סט חדש של היכרויות ומתוכן לפחות חברות אמיצה אחת או שתיים. 1 זה בטח היה באיזו רשימה עם הכותרת "צבינג'י 'סתכל" או "צבינג'י קושקש" שמתרפקת על החבר'ה מהצבא, הפנימייה ובית הספר התיכון, ואחר כך מסכמת ש"בארה"ב אפשר לעשות המון כסף, אבל רק בישראל יש חברויות אמיצות כאלה. זו הארץ שלי2". 2 מהבחינה הזו הוא שאב השראה מהחלק היותר גרוע של רשימות יהונתן גפן משנות השבעים (וגפן כותב פי אלף יותר ארסי ויותר כן מלפיד, גם אם הוא חוטא לא מעט בקלישאות ובהשפעות ניכרות מדי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3 אם משתמעת מזה ירידה כלשהי על יהונתן גפן, לא הבנתם נכון - אני חבה הרבה לאיש הזה. בזכות מכתב מעודד שכתב לי, בתגובה לטקסטים ששלחתי לו כשהייתי בצבא, המשכתי לכתוב שנים רבות אחרי כן, עד שנכנסתי לכתיבה גם כמקצוע (אנא אל תשנאו את גפן בגלל זה, הוא לא יכול היה לדעת לאן זה יוביל). חוץ מזה, עם כל הביקורת הסמויה שיש לי עליו, למשל שהוא שחוק בצורה ניכרת, קלישאתי לפעמים, מאוהב מדי בנוסחאות ובמקצב הכתיבה המיושן והישן שלו - הוא עדיין במיטבו כשהוא רוצה[א]: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/518/245.html [א] שימו לב שהוא מתבדח על כך שהוא "אבא של בוב דילן". צחוק הגורל הוא שבינתיים הפך לסבא של דילן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל הרשימה של גפן, הרשי לי להטפל לשגיאה בעברית שמוציאה אותי מדעתי: "ערב שישי", כאשר מתכוונים ליום שישי בערב, דהיינו "ערב שבת" (למתקשים: "ערב שישי" הוא יום חמישי בערב, מה לעשות, כך בנויה שפתנו.) השגיאה נובעת כמובן מתרגום מאנגלית.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערב שבת הוא יום שישי, לפני כניסת השבת. נראה שהתכוונת לליל שבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, תגובה 465057 אומרת בדיוק את מה שאתה אומר (בסגנון קצת שונה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיינפלד, שהוא גם מצחיק יותר וגם ארסי יותר מגפן ולפיד (האב והבן) ביחד, כתב פעם: " When you're in your thirties it's very hard to make a new friend. Whatever the group is that you've got now that's who you're going with. you're not interviewing, you're not looking at any new people, you're not interested in seeing any applications. They don't know the places. They don't know the food. They don't know the activities, If I meet a guy in a club on the gym or someplace I'm sure you're a very nice person you seem to have a lot of potential, but we're just not hiring right now. Of course when you're a kid, you can be friends with anybody. Remember when you were a little kid what were the qualifications? If someone's in front of my house NOW, That's my friend, they're my friend. That's it. Are you a grown up.? No. Great! Come on in. Jump up and down on my bed. And if you have anything in common at all, You like Cherry Soda? I like Cherry Soda! We'll be best friends! " חוץ מזה, גפן ארסי?! קשה לי לחשוב על כותב פחות ארסי ממנו.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אולי לא ארסי, אבל מושחז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מה שסיינפלד אומר נחמד מאוד אבל משולל אחיזה במציאות שלי (ילדים מתחברים גם עם מבוגרים). לגבי עייפות החומר ברכישת חברים, הוא אולי צודק שמתפשטת עייפות כזו עם השנים, אבל היא נכונה רק לפרקים, ו''מתבטלת'' כשעוברים לשלב חדש, למשל אחד השלבים שפירטתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא צודק בזה שילדים (גם ביישנים) רוכשים חברים חדשים בקלות ובמהירות רבה בהרבה ממבוגרים (גם ידידותיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 יאיר לפיד טועה על ימין ועל שמאל, וכותב שטויות על ימין ועל שמאל. ע"ע הפעם שבה הוא ביסס רשימה שלמה על כך שיום כיפור לא נזכר בתורה, בלי לטרוח לבדוק קודם. 2 רשימות יונתן גפן בשנות ה-70 היו קצת יותר מוצלחות מאשר היום. היום הוא באמת נפילה. לטעמי, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אין בעיתונים היום בודקי עובדות?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בני''ט עדיין יש. ב''הארץ'' אפילו מגיה נורמלי אין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, התכוונתי כמובן לעיתונים היומיים בארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(סתם, דני. סתם. אני לא א'.) 1. ספרתי רק חמישה חברים בהודעה שלך. 3. מעניין שיותר מחצי מתחילים ב-א', ותומך בתיזה שלי, שקרוב לחצי מילידי הארץ נקראים בשם המתחילה באות הזאת. 4. אתה לא ברמה הכי נמוכה, אתה בראשונה או בשניה שמיד לפניה. התעודד! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. תגובה 464741 2. טעית בספירה:) 3. כן, גם אני חשבתי על זה. 4. התעודדתי! אבל זה רק אם אתה באמת מחשיב את כולם כ"חברים"... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אני אף פעם לא טועה. זה הקסם שלי. http://xkcd.com/306/ 4. אני לא. את מצבך ניתחתי בהתאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, למשל, החלטתי בשלב כלשהו לא לשמור על קשר כאשר אני היא היחידה שיוזמת את המפגשים או השיחות. אני לא מדברת על תקופות עסוקות של כמה חודשים, אלא על קשר שבו זה הופך להרגל. אם לא מספיק רוצים בחברתי כדי לפנות קצת זמן וליצור איתי קשר, גם אני לא מעוניינת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את חושבת שבהכרח העובדה שמישהו לא חשב עלייך מיוזמתו מספיק בשביל ליצור קשר אומרת שהוא גם לא רוצה בחברתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כפי שכתבתי בתגובה המקורית: הוא רוצה בחברתי, פשוט לא מספיק רוצה כדי להזיז את ישבנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה לרשום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר מחמישים, ורק אז גיליתי שאני לבד שם. וואלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא לבד, אבל גם כנראה חיה בסרט. עברתי על המספרים אצלי בסלולרי ואחרי ניפוי חברים מהאוניברסיטה שהם בעיקר חברי-אוניברסיטה, נשארתי עם שלושים ומשהו. תגידו, יש מצב שמעבירים את הקול שלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף פעם לא הבנתי איך אפשר מעשית, מבחינת חלוקת זמן, לשמור על קשר עם יותר מ-15 איש (בהגזמה). הדרך היחידה היא אולי אם יש לך חבורת אנשים שנפגשת קבוע כקבוצה. כי שיחה ממוצעת שלי עם חברתי הטובה נמשכת לפחות שעה, אם לא הרבה מעבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת? לא עם כולם אני מדברת על בסיס יומי או שבועי. יש אנשים שאני מדברת איתם אחת לחודש-חודשיים ועדיין מגדירה אותם כחברים אמיתיים שלי (כשם שיש אנשים שאני מדברת איתם על בסיס כמעט יומיומי ועדיין הם מוגדרים כידידים או חברים לאוניברסיטה בלבד). ברור שזה גם מגיע בתקופות. מן הסתם אני עכשיו בקשר יותר אינטסיבי עם חברים שלי שגרים באזור מאשר עם אלו שלא חולקים איתי אזור חיוג, אבל התייחסתי לשאלה כפשוטה - כמה אנשים אני מגדירה כחברים שלי (ומניחה שהדבר הדדי). אם השאלה הייתה כמה "חברים טובים" יש לי, אני מניחה שהתשובה הייתה בערך חמישה עד עשרה. חברים טובים מאד? אולי שלושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני זוכר מחדרה? ההורים שלי מכרו שם מכונית ואחר כך נשארו חברים טובים של זוג הקונים ואני בתור ילד התפלאתי - איך זה שיש חברים שגרים רחוק ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אחת מהשאלות שהכי מעצבנות אותי תמיד. ותמיד התשובה שלי היא אפס. במיוחד כי אני לא שומר על קשר עם אנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלו אותי הרבה. במיוחד כשהיתי צעיר יותר ועדין במערכת הפדגוגית. אבל הפעם האחרונה היתה לפני שבוע בראיון עבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מה התשובה ה"נכונה"? יכול להיות שבחברות הייטק מסויימות כדאי לומר: אין לי חברים, אין לי משפחה, אין לי תחביבים, אין לי חיים מלבד העבודה, אין לי שאיפות שאינן מקצועיות ואין לי אלוהים מלבד הבוס. (נ.ב. אני מקווה שהתגובה שלי לא מרגיזה או טפשית במיוחד, אבל אם כן, אז תסלחו לי כי כבר אחרי חצות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה נכונה למחנכת/יועצת/פסיכולוגית היא לא אפס. להערכתי משהו כמו 4-5. גם בראיון עבודה לפי דעתי לא טוב להגיד אפס. זה ישר עושה רושם של סוציומאט. אבל אני איש עקרונות ואין לי חברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם שואלים כמה חברים יש לך כדי לדעת אם יש פוטציאל גיוס נוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם (בעצם, אנחנו) שואלים בשביל לדעת אם המרואיין הוא ''עוף מוזר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. היתה תקופה אצלנו שכל מי שנחשד בראיון כעוף מוזר היה מגיע אלי לראיון נוסף. לא שאני פסיכולוג גדול, אבל הם היו מושיטים לי את קורות החיים ואומרים ''לנו הוא לא מתאים, אבל אולי אצלך...'' פגשתי כמה אנשים מעניינים כך, רק חבל שמשאבי אנוש לא שמו לב שלא אישרו לנו עוד תקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק בגלל פוטנציאל הגיוס הנוסף (זאת היתה בדיחה?)? מישהו הלך למיונים של אחד משלושת הבנקים הגדולים בארץ. לשאלה, "ספר על דמותם של הוריך" (בערך), הוא ענה שאיננו מעוניין להיכנס לדמותם של הוריו ושדמותם איננה מעניינו של הבנק ולא תעזור למחלקת משאבי האנוש שלהם לקבוע את כישוריו המקצועיים. הוא לא התקבל, ומפה לאוזן נאמר לו שכל המיון שלו היה מעולה (יש לו קבלות לכישורים שלו מכאן ועד להודעה חדשה), ורק בגלל התשובה הזאת החליטו שהוא "מרדן", "אחד שעושה דווקא ומסרב פקודות", "לא זורם", ובקיצור - טראבל מייקר שהם לא רוצים אותו אצלם ולא משנה כמה גאון הוא וכמה הוא היה יכול לתרום לעבודה של הבנק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו כזה?- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) וידוי מביך: טרם הספיקותי לראות את בלייד ראנר (אבל זה במקום גבוה ברשימה). הבחור המדובר, בכל אופן, שני ההורים שלו הם אנשי אקדמיה אמנים-אינטלקטואלים והתגרשו קצת אחרי הבר מצווה שלו, ושניהם, נדמה לי (או לפחות האבא), לא בארץ כבר כמה שנים. הוא אמר שלא היה לו כוח להתחיל לכתוב כמה שכל אחד משניהם אדם מקסים בפני עצמו, כשכל הזכרונות שעלו לו באותו רגע היו דווקא על השנים שהם עוד היו ביחד והבית היה מלא תמיד רעש של מריבות וצעקות. סיפור עצוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שראיתי את בלייד ראנר, ואני לא זוכר את הסצינה הזאת, או את הדמויות, בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנק איננו מכון מחקר לפרופסורים גאונים, ולא חברת הזנק קטנה וחדשנית. בנק הוא ארגון סולידי היררכי ושמרני, שמחפש אנשים ממוצעים (לרוב התפקידים). יכול להיות שהם צדקו בבחירה שלהם. לא כל אחד מתאים לכל ארגון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מהמרגיזים האלה, שתמיד כשמתקשרים אליהם אחרי שלא שמעו מהם שנה, הם אומרים "בדיוק חשבתי עליך"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כול מי שמכיר אותי יודע שלא מתקשרים אלי. תמיד קים סיכוי שאני אנתק לו את הטלפון בפרצוף. בכול מקרה אני לא שומר על קשר עם חברים מהעבר כך שלפי ההגדרה אין לי חברים. (למרות שאם אני פוגש אותם אז יש יחס של חברים טובים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדלתי בבית ילדים אם אותם אנשים מגיל 0 עד 18. אחר כך הינו שכנים. אבל כיום רובם עזבו את הקיבוץ ואני לא שומר איתם על קשר. אז כן, היו לי חברים. והם חברים לכול החיים, רק לא לפי ההגדרה פה. כשאני פוגש אותם (לרוב במקרה) אז אנחנו חברים שוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קורה עם שאר ההצעות שלי? (זו עם המקצועות מאוד אקטואלית...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלות כאלה כדאי להפנות במייל למערכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הוא היה בודד לחלוטין ללא ידיד. ללא אף ידיד. ובין אחד ואף לא אחד מבדיל האין-סוף.'' (ניטשה על שופנהאוור.) ''ההבדל בין ידיד אחד לאף ידיד הוא אין-סופי.'' (יהונתן גפן בעקבות ניטשה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חבר הוא אויב שאינך באמת מכיר" (אפופידס) (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''חברים באים וחברים הולכים, אבל אויבים מצטברים'' (אבא של ראובן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה יעזרו לך החברים שלך? חברים זה לא משהו אמיתי" (אבא כבש) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אין כמו משפחה''. (אמא של ברקת, רגע אחרי שסגרה לדוד את הטלפון בפרצוף). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, יש גם אנשים מחוץ למשפחה שהיא טורקת להם את הטלפון בפרצוף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. המשפחה שלנו ממש-ממש גדולה. (האמת, יש לי עשרות דודים ומאות בני דודים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, תיקון: יש לי עשרות בני דודים ומאות נכדי דודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיף לך. לי יש 7 בני דודים, מהם 4 גרים בארה"ב ופחות מ-20 נכדודים שפחות מחצי מהם נמצאים כרגע בארץ, ואת רובם של השאר מעולם לא פגשתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''חברים זה בזבוז זמן'' (חברה טובה, לשעבר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההוא עם ה"יותר מ-50", סופר אותם על פי החשבון שלו ב-facebook? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 464785 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי מעניינים דווקא אלה שיש להם רק חבר אחד. האם כל השאר "ידידים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לסמן אחד הייתה המחשבה הראשונה שלי, לפני שראיתי את הגדרת החבר שבאה אחרי שאלת הסקר. כי אם לא מחשיבים את בן הזוג (נניח שהוא משפחה?), ולא את בני המשפחה, יש בדיוק בחורה אחת בעולם שאם הייתי באמת צריכה אותה, הייתה באה אלי לא משנה מאיפה ולא משנה מתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא! לא ידידים, חברים לעבודה אוליי, שכנים נחמדים אוליי, בשום מקרה לא ידידים! כל השאר פשוט התנדפו. עם השנים, וההתרחקות הפיזית הכמעט בלתי נמנעת מחברי הילדות-תיכון-צבא-אוניברסיטה-מילואים. ולאחר הגירושין, אשר בעקבותיהם כל אשר נותרו נשואים מתרחקים ממך כמו מאש, מחשש שזה מדבק. נותרים אחד או אחת אמיתיים, אשר איתם מנהלים שיחות נפש ארוכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה פעמים אפשר לשפוך את הלב, ושעדיין ישאר שם משהו? כמה "שיחות נפש" אפשר כבר לנהל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאלה שמנהלים רק שיחת נפש אחת, אבל היא נמשכת כל החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתפלא! קורה לך דבר מעניין ויוצא דופן לפחות פעם בשבוע? הנה משהו לדבר עליו בשיחה הבאה..... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו לשיחות נפש? לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני תהיתי - מה דינה של חברתי הטובה ק', שהקשר בינינו התחיל בגלל קשרי משפחה שהתנתקו בינתיים (היא התגרשה מבן דודו של זוגי), אבל אני עדיין אוהבת אותה מאד ואהיה לצידה אם תזדקק לי אי פעם, רק שמאחר ואנחנו גרות ביבשות שונות הקשר בינינו לא מאד רציף? הנטיה הראשונה שלי היא לספור אותה בין 4 חברותי הקרובות ביותר. מה זה אומר עלי? ועל הסקר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה לחבר היא סובייקטיבית וכל אחד מציב את הגבול במקום שונה (לי היה ברור שמדובר ב'חברים טובים' עד שקראתי את הפירוט של העלמה) כך שאם התחושה הסובייקטיבית היא שאותה חברה היא חברה קרובה, הייתי מונה אותה. אם לא נשמר כל קשר והיא 'רק' מישהי שאני אוהבת, מרחוק, אז לא. הקושי מעיד בעקר על הסובייקטיביות בהגדרת 'חבר'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ככה לא יודעת מדוע, אך בכל שבוע שעובר מישהו (לרוב מישהי) נפגע ממשהו שעשיתי (לרוב - שלא עשיתי, כמו להתקשר) יש לי משפחה כל כך מורכבת שעליי להזכר בכל שבוע מחדש כמה אחים אנחנו ואם לאחד מהם יש יום הולדת, חתונה או בת-מצווה יש עניין שנקרא עומס קוגניטיבי, המשפיע רבות על היכולת להכיל קשר טוב עם חבר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצבך טוב. במשפחה שלי אין הרבה אחים וכולם לא מדברים אחד עם השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמישפחה שלי יש שני אחים וכולם מדברים אחד עם השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן חשוב להחזיק חבר (לרוב מהמין היפה) שיזכיר אירועים כאלו מראש (אם כי לאחרונה גוגל מתחיל להתחרות בה בהצלחה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחשיב רק שניים: דניאל אברמס ופרנק לואי. כל האחרים הם רק עניין של שיקולי עבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסקר הזה היה מעניין להפריד את קולות הגברים והנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשה מסוימת המשילה חבר טוב לחזיה טובה: הוא נדיר וקשה להשגה, הוא אינו מעיק, אינו לוחץ, ולרוב אינו מורגש כלל, אבל כאשר יש צורך - הוא שם כדי לספק תמיכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשהבעל מגיע מחביאים אותו בארון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם מלטף מקומות רלוונטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדיחה מופיעה בהמון וריאציות. לפני שנים אמר מני פאר, שהנחה איזשהו אירוע ממלכתי: "מנחה זה כמו חזיה - לא ממש צריכים אותו, אפשר בלעדיו - אבל הוא מחזיק את כל העסק, שלא ייפול". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחות יפה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמזכיר לי- התוצאות הגרועות האלו שילדי ישראל קיבלו בבחינות האירופאיות, האם מישהו פילח אותם (על פי סוציואקונומיקה, מגדר וכולי)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת על סוציואקונומיקה, אבל מעניין יותרר לפלח באמצעות אקונומיקה בלבד לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תגידי את זה לברקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה משנה לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. יצא שהזכרים החילוניים ממוצא אירופאי וממעמד כלכלי גבוה קיבלו את התוצאות הטובות ביותר. החוקר פוטר לאלתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה זה שם את הנשים הדתיות ממוצא מזרחי וממעמד כלכלי נמוך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במטבח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותשובה קצת יותר רצינית מזו של השוטה: מגדר בינתיים לא, אבל הרבה-הרבה סוציואקונומיקה, או במלים אחרות: מצבו של החינוך במגזר הערבי הוא על הפנים, וההישגים בהתאם. יש אומרים (וכנראה צודקים) שזה עניין של אפלייה בתקציבים. אחרים אומרים בשקט, לא בשום מקום רשמי ומודפס, שזה עניין של תרבות אתנית ושל גנטיקה גזעית, עניינים שלא משנה כמה תתקצב אותם - לא תצליח לשפר משמעותית (הם טועים, או לפחות יש לקוות - לקוות מאוד מאוד - שהם טועים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו יודע מה המצב במדינות המפרץ העשירות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון את הדו"ח (http://nces.ed.gov/pubs2008/2008016.pdf) אז קטאר היא המדינה היחידה מהמפרץ שהשתתפה. אני אני מבין נכון אז הם אפילו הצליחו לנצח את הרפובליקה הקירגיזית בכל התחומים (אמנם רק את הקירגיזים, אבל למה להיות קטנוניים). קטאר נחשבת למדינה עשירה? אגב, קראת את (http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי עכשיו. תודה על רגע של שמחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לשאול אם זה מסתדר לך עם תגובה 465290 ובקשר לקטאר, מדובר במדינה עם תוצר לאומי לנפש של כמעט 63,000$ (בארה"ב זה קצת פחות מ-40, בישראל יש קצת יותר מ-20), אז היא מדינה מאד עשירה. מצד שני, התוצאות של ישראל מאד קרובות לאלה של טורקיה (5.5) וירדן (2.5), ונמוכות בהרבה מאלה של פורטוגל (18.5) והונגריה (11). מצד שלישי, הנשים בקטאר וירדן חכמות מהגברים פי 30%, מה שאומר שהנשים בירדן קיבלו תוצאות טובות מהגברים בישראל?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לך שנסיונה של הגב' גולן עם ילדי שדרות מייצג משהו? הלואי שאתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה (חבל רק על שזה באיחור של איזה חמש שעות). תגובה 465315 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת לא הייתי ברור. מה שמעניין אותי הוא האם מגמת הירידה בתוצאות פגעה באופן אחיד בכל המגזרים. הניחוש הטבעי שהשכבות הגבוהות כלכלית נפגעו גם פחות בבחינות אולי לא נכון. כמו כן מעניין לדעת האם הממוצע מתאר גם את הטיפוסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודעת באיזו רצינות דיבר השכ''ג, אבל דבריו נכונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכונים, אולי, אבל לא בדיוק מה שרציתי לדעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתי הספר הערבים נוצריים (בישראל) נחשבים לבתי ספר טובים עד מעולים. כפר יאסיף, לדוגמא נחשב לאחד הישובים המובילים באיכות החינוך (טוב, ההשכלה) שהוא מעניק לבניו. כך גם בתי הספר של הכנסיה ביפו ובנצרת (שחלק לא מבוטל מתלמידיהם הם מוסלמים). תרבות - אולי, גנטיקה ודאי שלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני בא לערער את התדמית של כפר יאסיף, יישוב שיש לי המון הערכה אליו בגלל הסובלנות הבין-דתית המסורתית בו, אבל ההילה סביב התיכון של כפר יאסיף טופחה במשך השנים בגלל השגי עבר לימודיים ובגלל כמה בוגרים מפורסמים (מחמוד דרוויש), ולאו דווקא בגלל השגי ההווה. זאת עקב היותו התיכון הותיק בארץ במגזר הערבי ומשום שהוקם עוד בתקופת המנדט מכספי פיצויים בריטיים, מה שהעניק לו דימוי כעין-"בריטי". אחוז זכאי הבגרות בכפר יאסיף לשנת 2003: 51.6 - מקום לא רע באמצע, אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה. לכפר קאסם, לדוגמה, יש יותר (60.6), וגם לכפר קרע (63.9), למזרעה (66.00) ולאכסאל (59.7). ליישובים יהודיים במיצב כלכלי גבוה יש, כמובן, אחוזים יותר גבוהים: להרצליה 68.8, לחיפה 67.7, לגבעת שמואל 74.0 ולרמת השרון 71.3. יישובים בישראל [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמעניין במיוחד בתוצאות הגבוהות (והעקביות, בעבר היו במקום הראשון בארץ) של גבעת שמואל הוא שבמועצה המקומית כלל אין תיכון, ילדי היישוב לומדים החל מכיתה ט' בערים הסובבות (בעבר בעיקר קריית אונו, כיום בעיקר גבעתיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם גורמים אפשריים שהם לא אפליה בתקציבים וגם לא גנטיקה גזעית או תרבות אתנית - טוב, אולי כן אפשר לשים את זה תחת הכותרת "תרבות אתנית", אבל לפרוט זאת לפרוטות ארציות יותר. כוונתי להשלכות של ענייני לשון. לפי מה ששמעתי (באופן לא מוסמך; אשמח ללמוד עוד על כך), ספרות הילדים בערבית מפגרת בפער עצום אחרי המקובל בישראל ובמערב. גם אם יש רצון טוב ואפילו מודעות, יש קושי אובייקטיבי גדול בכך שהערבית הספרותית אינה שפה שילדים יכולים להבין, ואין שיטה לכתיבת ערבית מדוברת. בחנות האוניברסיטה נתקלתי בכמה קלאסיקות של ספרות הגיל הרך העברית מתורגמת לערבית (באיזה משלב? באיזו שיטה נכתבים?), אבל המבחר מועט עד כאב. לפי מה שהבנתי, הורים ערבים שקוראים לילדיהם סיפורים נאלצים לתרגם תוך כדי קריאה. במידה מסוימת זה כך גם בין הורים לילדים בעברית - לפחות חלק מההורים, חלק מהזמן, עושים התאמות בין הטקסט הכתוב למה שהילד יכול להבין - אבל הילדים יכולים להיחשף *בהדרגה* לקשר שבין המילה הכתובה למדוברת. בערבית, הפער הוא כזה שלימוד קרוא וכתוב הוא כמעט לימוד של שפה זרה. כל זה אמור להיות משותף גם למדינות ערב. בישראל נוסף הקושי שהערבית (המדוברת והספרותית) היא שפת מיעוט, והרבה מהתקשורת שהילדים נחשפים לה היא בעברית, או מעורבת. מה זה עושה להבנת הנקרא בגיל 10? במתמטיקה לפחות ההשפעה הזו צריכה להיות מרוככת, למרות שגם כאן, פער השפה בוודאי גורם לכך שהסתמכות על חומרי לימוד טקסטואליים מחייבת יותר תיווך של המורה בשנים הראשונות. גם הסימנים השונים לספרות (הילדים מן הסתם נחשפים לשתי המערכות, אם לא בבית הספר אז בסביבה הטבעית) בוודאי מקשים בשלב הראשון של לימוד המספרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחפשת ספרי ילדים בערבית מאוד קלה (אם כי עכשיו, לפי דבריך, אני מבינה שאין דבר כזה, בדפוס), עבור ילדה ממשפחת פליטים נוצרים מסודאן (לא מדארפור, מאיזור קרוב), מקבוצה מצומצמת של משפחות שנקלטו בארץ באופן זמני בתיווך האו"ם. המשפחה (האם, הצעירה מאוד, והילדים) דוברת שפת המקום (צר לי שאינני זוכרת כרגע, נדמה לי שמשהו שנשמע כמו "איבאאן") וערבית, והאב דובר וגם קורא ערבית וקצת אנגלית. הילדה בת שש וחצי ועקב תלאות המשפחה בדרכים, לא למדה באופן מסודר בגן או בבית ספר ונקלטה עכשיו לראשונה בחייה בגן ישראלי שממוצע הגיל בו הוא בסביבות ארבע. סליחה על השאלה ועל הבורות האיילית :), אבל על איזה אוניברסיטה אתה מדבר? אוניברסיטת חיפה? אגב, משהו צדדי אבל מציק, מבחינתי, מאז שהתוודעתי אל הנושא - אי אפשר, או קשה מאוד, למצוא ספרים - גם בעברית - שהאיורים בהם הם של בני הגזעים הנגרואידיים. ברוב הספרים הדמויות הן לבנות, ובכמה מקרים הן של בני המזרח (עלי בבא, אלאדין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר למצוא ספרי ילדים בערבית קלה, פשוט בקצת יותר מאמץ מאשר את מקביליהם בעברית. שווה לפנות לגנים בכפרים בדואים או בערים ערביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, גנים? הכוונה היא לפנות ל*גני ילדים* ביישובים ערביים? האמת היא שעל זה עוד לא חשבתי, הכיוון שלי היה בעיקר חנויות ומוסדות אקדמיים. תודה על הרעיון (קצת מסקרן אותי אם יש לרעיון הזה קשר עם פעילויות שעשית בתקופת הש"ש, דיון 983). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גני ילדים ביישובים ערביים. אפשר גם לפנות למחלקות הרלוונטיות במשרד החינוך (בטח במחוז דרום וצפון ידעו מי יוכל לעזור לך) או לחנויות ספרים ביפו/ירושלים/נצרת/[הכניסי כאן את שם העיר הערבית הקרובה למקום מגורייך]. מן הסתם בסטימצקי או צומת ספרים יהיה יותר קשה למצוא את "ראס אל אחמר" בגירסה מאויירת ומחורזת (: (שום קשר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תצרי איתי קשר במייל אני אנסה לאתר לך חנויות שמוכרות ספרי ילדים בערבית. אני יודעת שיש. לא הרבה, אבל יש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוּמָה - זה שמה, ומשפחתה שהתרחבה בינתיים, עלו (או, נכון יותר - הועלו) על מטוס לפני קצת יותר משבועיים ונסעו לסודאן. לחלק ה"טוב" של סודאן, אם כי ככל שאני קוראת ומן המעט שניתן לקלוט מהטלויזיה, אני מפקפקת בתיאוריה הזאת, שיש שם בכלל חלק (דרומי) "טוב". יש, אולי, חלק פחות רע, וגם זה זמני. היא סיימה את הגן, ואז... היו לה, או, בלשון המורות (הן נולדות כאלה, או שזה נרכש?) - היו איתה - כל מיני בעיות. בעיות לימודיות ובעיות בעצם תפיסת הקונספט של בית הספר, של ההיררכיה שבה נשים מבוגרות אומרות לה מה לעשות ועליה לסור למרותן (על הוריה היא לא "שמה" מעולם, והם, שבניגוד לדימוי הרווח, דווקא עבדו קשה כל היום - נדמה שאפילו לא הרגישו. לפעמים, אם זה לא היה קצת מדאיג - זה היה כמעט מצחיק). אנשים לא מעטים, בין מקצועיים ובין כאלה שהצטיידו בעיקר ברצון טוב, השתדלו לעזור. עכשיו כבר בטח לא תהיה בעיה - ספק בעיני אם במקום שאליו הם נסעו (או "חזרו", אם נרצה), לקויות למידה וקשיי סוציאליזציה מן הסוג המעסיק עמוקות את המערב, לבעיות ייחשבו שם - אם בכלל יהיה בית ספר. קשה לדעת, בסופו של דבר, אם הבעיות היו קשורות בכך שעברה את שנותיה הראשונות עלי אדמות בדרך חתחתים, או פשוט משום שיומה היא יומה, free spirit, אקזמפלר יחיד במינו - ורק מי שהכיר יכול להבין. חלומם הגדול והמוזר, בעצם - חלומו של האב (קשה לדעת מה חשבה האם) - היה לחזור אל המולדת, חלום שקיבל ממדים מיתולוגיים-משהו, עד אשר הגיע להגשמה מן הסוג שעליו, כנראה, דווקא לא כל כך חולמים. מה לעשות. אז עכשיו הם שם ואני מקווה שיהיה להם טוב. כלומר - אני מקווה, ככל שיכול אדם לקוות למשהו שאינו מאמין בו. ביי, יומה, יצור מוזר שכמוך. לפחות כאן, באייל - הנה הוזכרת. לל.ב.פ, תגובה 465467 - תודה על הצעת הסיוע. מסיבות שונות, לא פניתי אלייך, אבל גם לא שכחתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה יפה ומטרידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה המשמעות של הכותרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצרפתית: "זה תמיד יהיה מאוחר מדי. למזלנו." במילים אלה חותם אלבר קאמי את ספרו הנפילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן סיפור עצוב. אני לא בטוחה שאפשר בכלל לסווג כ"בעיות" קשיי הסתגלות למערכת הבית ספרית המערבית, מצד ילדה שגדלה פרא עד עתה. יש לה מן הסתם כישורים מעולים ורבים, הם רק לא דומים לישיבה מול לוח וגיר והקשבה פעילה במשך 45 דקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שתקן בשפה שקופא על שמריו ומקפיד על ריחוק אליטיסטי מהנורמה עלול להזיק? מעניין. וברצינות, אני חושב שהנתונים של התלמידות מירדן (שהשיגו תוצאות טובות יותר מהתלמידים בישראל) מערער את ההסבר הזה, כמו גם את ההסבר הכלכלי ההסבר התרבותי וההסבר הגנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*תלמידות* מירדן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקה השניה ב תגובה 465315 הפער בין המינים בירדן וקטאר הוא של 30% לטובת הבנות (והוא הכי גדול בכל המדינות שנבדקו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך מה אפשר ללמוד מההבדלים בין ה*תלמידות* מירדן לבין ה*תלמידים* מישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהם מקבילים להבדלים שבין נקבת ההומיניד ''אדם'' לבין זכר ההומיניד ''גורילה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לומד שההסברים הפשוטים שניתנו כאן (כסף, תרבות, גנטיקה...) לא מסבירים את התוצאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על החלק הלא-רציני: זו חרב פיפיות. תקן שקופא וגו' עלול להזיק, אבל היעדר תקן *יציב* והיענות לכל שינוי בלשון הדיבור יכול להביא לאותה תוצאה בדיוק (ילדים יוכלו לקרוא ספרים, אבל רק ספרים שנכתבו בשנתיים האחרונות - שאר הספרים כתובים בשפה מיושנת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"-צרורה היתה כהלכה בבואה לידיך! - צועק הוא בחמתו, - למה תפנה לבך מעבודתך? אוי לידים שככה להן. תנו לו עמוד מעמודי הטלגרף והיה לצנפה בכפו." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ש"י עגנון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" בתרגומו של אפשטיין (1924). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תנו לו עמוד מעמודי הטלגרף והיה לצנפה בכפו" מה זה אומר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצינות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני, לבושתי, איני יודע מהי צנפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשפה פשוטה עד בוטות משמעות המשפט היא : " תן לו עמוד חשמל והוא יצליח לעשות ממנו פלונטר". הדיון במקורו נערך בין שני אנשים, ששניהם טרחו לכרוך חבל ארוך בצורה מסודרת. החבל הזדוני הפך כמובן לקשר אחד גדול ברגע שהפנו אליו את הגב, וזו ההאשמה שהם הפנו אחד לשני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר המפורט. אני שאלתי דבר אחר: מהי צנפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צנפה - גזור לפי מיטב ידיעתי מאותו המקור כמו הפועל "להצטנף" כלומר להתכרבל לכדור קטן. נראה ששניהם גזורים מ"צנפה" כמושג בזאולוגיה - על פי ויקיפדיה "צנפה היא מזון שלא עוּכַּל בשלמותו על ידי עוף והוצא בהקאה. לרוב מדובר בעוף דורס לילי. גודל צנפה כ-5 ס"מ ובמרכזה נמצאים גולגלות מכרסמים ועצמות קטנות; היא עטופה בנוצות." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. המשפט זכה כעת במגניבות עילאית. אני אשתמש בו מתישהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, זה מזכיר את ההיא מטווין פיקס שידעה לעשות בלשונה קשר בגבעול של דובדבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה פירוש "צנפה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מסכנים הילדים דוברי האנגלית שלא יכולים להנות משירים וסיפורים שנכתבו לפני יותר 100 שנה...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם יזיזות? מכניסים לספירה? פעם בכמה זמן צריך להתייזז איתה כדי שהיא תכלל בספירה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
buddy
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לליסה סימפסון יש חברה דמיונית. יהודיה אמריקאית שלומדת בבראנדיס. אחלה פרק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) תשובה כל כך איילית. מצאה חן בעיניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רב תודות. (ויאמר לזכותך שיצאת מזה בכבוד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפסיקו עם זה. לא מחלקים מחמאות באייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שה''יצאת מזה...'' שבסוגריים לא היה בדיוק מחמאה, או אולי מחמאה קצת אירונית, מפוקפקת וכיו''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא זה כן היה מחמאה, או לפחות כך התכוון המשורר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם זה יותר מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמנם "נהנה" מסוג מפוקפק מאוד של פופולריות בבית הספר – המוזרות שלי מגיעה לרמה כזאת, שאנשים אינם נגעלים מזיו פני הקורנות (אני משייף את הקרניים כל בוקר כדי שיחזירו את אור השמש. בשביל הסטייל), כפי שהיה קורה אם הייתי מוזר סתם, אלא להפך, מגלים משיכה וסקרנות יתירות – אבל איני יכול להגיד שאני שבע עונג ממנו, ואני משתדל להתרחק מכל אותם אנשים מעצבנים[*]. הייתי מעדיף להישאר בצל, אבל איני מצליח. המוזרות סוחפת אנשים, כנראה. אין לי מושג למה. אני הייתי שונא את עצמי אילו הייתי מישהו אחר. __________ [*] השיא היה כשהם התחילו להתלהב מהעובדה שאני יודע לפסק, אחרי שכתבתי הודעה אחת אומללה בפורום השכבתי. יענתו, "אנדריי גרנדמאסטר בלשון. בואו נעקוב אחריו בבית הספר ונחבק אותו כשהוא לא ישים לב". מה, מה הם רוצים ממני?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתהנ לא מוזר, אלא חתיך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה פשוט... LOL... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע כמו טרגדיה אמיתית (: זה מזכיר לי מעט את אותם לוזרים נצחיים, שרק ההצלחה מחלצת אותם פעם אחר פעם מחרפת הכישלון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרגדיה־טרגדיה. טוב, לא באמת. אני מודה שההודעה המקורית שלי היתה דרמטית יתר על המידה. בסך הכל, טוב לי בבית הספר; אבל אני כן מרגיש לא נוח כשבת יפה באה ומחבקת אותי ללא שום סיבה הגיונית[*]. כי מה זה אומר? זה אומר שאנדריי אינו באמת בן. הוא יצור, מעין בעל חיים, מוצג בפינת החי. "בואו, בואו בהמוניכם למשש את המוזח! אם אפשר? בטח, אפשר. למה שיהיה לו איכפת?" ________ [*] הנחמה היחידה שלי היא שהבת הזאת היא טיפ־טיפה כמוני – יש לה שריטה; אבל לא כמו לי. השריטה שלי חוצה אותי אנכית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם אני שונא כשזה קורה לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע אנדריי, אני לא מתיימר להבין את הבחורה, אבל אני יכול לומר מנסיוני (1) שלא תמיד יש הגיון מאחורי מגע נשי (2)והמניעים לו, ולרוב (לפחות בבי"ס) לא מביעים ככה רחמים אלא משהו יותר מעניין. אז קח את זה בקלות. תגיד, באנכית אתה מתכוון לפיצול אישיות? (1)בתור הילד השמן שהיה בטוח כל הזמן שהסיבה היחידה שנוגעים בו היא כי הוא כרית אנושית דלוקס עם מנגונן חימום מובנה. (2)על אחת כמה וכמה מגע שרוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע, צביקה, אני יודע בדיוק מדוע אותה ילדה חיבקה אותי – צעקתי חזק יותר מכל הפלוגה ביחד בצעידות שערכו לנו בגדנ"ע של מגמת ערבית[*], ולכן למשך כשבוע וחצי הייתי ה"אליל שלה", כפי שהיא עצמה הגדירה. (לא אמרתי "שרוטה"?) העניין הוא, שאם כל בן אחר שהוא היה במקומי, היא לא היתה מעזה לחבק אותו. אני הוא ה"חמוד־מוזר־מוזח־קופיפי" של השכבה. אין זה מעמעד גרוע כלל וכלל, רק חורה לי שאני מקבל כל כך הרבה תשומת שלא בצדק. אני בסך הכול מוזר, יש לי בעיות. יש אנשים הרבה יותר מוצלחים ממני בבית הספר שלא מכירה אותם עשירית מהאנשים המכירים אותי (וקוראים בשמי כל פעם שאני עובר לידם. וחלקם אף מבקשים ממני לעשות חיקוי של ספרטני. שבע פעמים ביום. כמה פעמים אפשר לעשות את אותו חיקוי של לאונידס משליך פרסי לבאר? לא נמאס להם?). _____ עד כדי כך שהמפקדים אמרו לי פעמיים: "אנדריי, אל תצעק הפעם. אנחנו רוצים לראות איך הפלוגה מסתדרת לבד". פלוגה של 50–60 איש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון שגיאה: "שלא מכירה אותם *אפילו* עשירית...". מן הסתם, עשירית מהאנשים המכירים אותי כן מכירה אותם, בדרך כלל. ותיקון שגיאה בהודעה המקורית: אם הייתי אדם אחר, את עצמי הייתי אוהב מאוד־מאוד, אבל את אנדריי הייתי שונא. הוא תפלץ. אך הואיל ואני תקוע בגופי, נגזר עליי לחבב את עצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרה שתחליטו להגיד שאני סותר את עצמי – לא אמרתי שלא היתה לבחורה שום סיבה לחבק אותי. אמרתי שלא היתה שום סיבה *הגיונית*. לחבק אותי כי אני צועק – זה הגיוני, זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לומר מנסיוני שלא תמיד יש הגיון מאחורי כל מעשה נשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה מוזח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטנט. (מוטציה? איני בטוח מהי החלופה הלועזית המקובלת בקרב דוברי העברית. כך או כך, אני דבק ב"מוזח".) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכן שמעת את המילה במשמעות הזו? אני מכיר אותה רק במשמעות "מוזז", אחד שחטף offset או אינדנטציה. לא אחד שחטף מוטציה. וגם http://hebrew-terms.huji.ac.il/milonimtoichzur.asp?r... לא שמעו על זה. לא שיש לי בעיה עם מוטנטים שמשתלטים לי בהיחבא על שפת האם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משתמשים במילה הזאת די הרבה במשמעות הזאת. לפחות, השתמשו. ראיתי אותה בכמה תרגומים ישנים, ואם תחפש בגוגל, תמצא כמה מקומות שמשתמשים בהם ב"מוזח" במשמעות הזאת. דווקא לדעתי "מוזח" במשמעות "מוטנט" די הגיונית – אחד שהגנים שלו זזו. (מטאפורית, כן? איני טיפש עד כדי שאחשוב שהם באמת זזו.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמצאתי לא נראה סמכותי בעיני. בכל מקרה, זו העמסה משעשעת של עוד משמעות על ''מוזח'', ואין לי התנגדות עקרונית. אך נראה שעוד מוקדם לומר ש''ככה קוראים בעברית למוטנט''. אשמח אם תשכנע אותי אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ייראה "סמכותי" בעינייך? החלטה של האקדמיה? למיטב ידיעתי, גם "חייזר" הופיעה לראשונה בתרגומים של ספרי מד"ב, ולא כמילה שהאקדמיה המציאה. איני יודע אם "חייזר" תקנית אפילו היום; ובכל זאת משתמשים הרבה ובכל מקום. ב"מוזח" במשמעות "מוטנט", ללא קשר למה שהאקדמיה חושבת, משתמשים כבר הרבה שנים, ואני רואה בה חלופה לגיטימית לחלוטין ל"מוטנט". אני דבק בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגום ותיק של סופר מפורסם כמו אסימוב הוא סמכותי בעיני. שמועה מפי בחור בן 15 שאני לא מכיר, קצת פחות. לא נשמע לך הגיוני? (לא חשבתי שאתה טועה, פשוט חיפשתי את מקור המילה - ונעניתי למטה. תודה!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתרגום של טרילוגית "המוסד" של אסימוב1 המילה mutant מופיעה כ"מוזח" מספר רב מאוד של פעמים. בייחוד מאחר ש- (למי שלא קרא2 - זהירות---- ספויילר!!) . . . . . . אחת הדמויות הראשיות, "הפרד" - היא מוזח וסביב זה יש עניין שלם. גם אני זוכר היטב את התרגום הזה, ומוטנט נראה לי האמת הרבה פחות מוצלח, שלא לומר ממש אנגרית (HEBRISH). 1 המקורית, לא "בטרם", "בשלהי", וכ"ו המשנות שמונים המאוחרות 2who am i kidding, כאן האייל הקורא ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתמש בזה כתרגום למילה האידית ''גערירט''. דווקא מתאים לסיטואציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותרגום ליוצאי המזרח הקרוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויצ''ו - נשים יהודיות פראיות ומשוגעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שזה יצא וצי''ו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז שהגעתי לארץ עם העלייה הראשונה, אני בקושי שומע או מדבר יידיש, והבקיאות שלי בדקדוק של השפה היא כבר לא מה שהייתה פעם. אם אתה אומר שזה נכון גם ככה וגם ככה, אני מאמין לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי להיות זה שמבשר לך, אבל צרותיך רק התחילו. בצבא הן לא מסתפקות בחיבוקים אלא קורעות מעליהן את הבגדים, מטילות עצמן לרגליך ומתחננות "קח אותי, כבוש אותי, עשה בי כרצונך כאן ועכשיו, ואל תפסיק עד שתכבה את האש הלוהטת שהבערת בחלצי, אביר חלומותי!". די מביך כשזה נעשה באמצע מסדר יום הזכרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנדריי לעולם אינו משקר. פרט למקרים שבהם הוא משקר. המקרה הזה אינו נכלל בהם. כל שכתבתי הוא אמת לאמיתה, ואני מוכן להישבע על כך בשני אגודלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהי באמת נשאה את הטקסט המעניין הזה בפניך בהיותך בצבא??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אלו שהיו נוהגות להתנפל עלי בחיבוקים בתיכון עשו בי מעשים מגונים בצבא. למרבה הצער מדובר בקבוצה ריקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עברו שנים, ועכשיו אתה יכול להכריז על מבצע סוף עונה לבנות ה 50 מהפנטזיה בתגובה 388192. :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה המוזכרת גורמת לי רק בושה ודאבה, והייתי שמח מאד אילו היתה נמחקת לאלתר מהאייל. זאת מאחר ומופיעה בה שגיאת כתיב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אחת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כן צר לי שקישרתי אליה, אבל אם היו מוחקים את כל התגובות שבהן מופיעה השגיאה הזאת - בדיוק השגיאה הזאת (!) - היו נמחקות מדברי ימי האייל למעלה מ-50 תגובות שבחלקן הגדול נאמרו בהן דברי טעם (חוץ מהשגיאה) - הנה, למשל, תגובתה של ל.ב.פ. לשאלת תכנונו הגרוע של הגוף האנושי, תגובה 301786 :-) . ואם היו מוחקים את כל התגובות שבהן שגיאות כתיב מכל הסוגים, ובכללן הרבה מאוד שגיאות חילופי "אם" ו"עם" ("עם אתה חושב ש...") - כמה מטובי המגיבים האייליים ומן האינטנסיביים ומתמידי הלכת שבהם היו נעלמים מעל קרשי האייל לחלוטין (או כמעט לחלוטין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי שבתחילת דרכו של פא"צ היה נהוג לשכתב את התגובות של המגיבים. מה שמזכיר לי את תגובה 162107 יוחזר האלמוני המקורי (מהדיון ההוא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ביחיד אינני חושב שהייתי נכשל שכן "מגוכח" נקרא בעיני רוחי כ"מגוכֵחַ", ואין לך דבר מגוכח מזה. (כשאני קורא או כותב אני בעצם מקריא לעצמי את הטכסט וירטואלית. אף פעם לא ביררתי אם אני חריג בעניין זה). ____________ ווינק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שמישהו חכם אמר פעם תגובה 281457 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבוי, לא רק שאני חוזר על עצמי, אני חוזר אפילו על ההתחכמויות הילדותיות. _______________ שכ"ג, השגיאה הגדולה שלו היתה שלא פרש בשיא (בגיל שלוש) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למישהו יש ניחוש מדוע שגורה הטעות שבהגיית "עורכת דין" כ"אורחת דין"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי ברבים זה נשמע כמו אורחות דין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ... ייתכן. יש להניח שהיו לא מעט אורחות לג'יימס דין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אומרים עורכדיניות? סתם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמור נא, אתה ממש לקחת ברצינות את דברי השכ"ג בעניין זה? לא הגזימות??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לוקחת את שכ''ג עצמו ואת כל דבריו ברצינות גמורה - כולל את דבריו הנאמרים בצחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצחוק? אני אף פעם לא אומר דברים בצחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ככה? אם כן, טוב ללמוד שהמשפט הראשון בתגובה 202185 היה רציני - סוף סוף אני יודעת שיש על מי לסמוך, הוריי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלי לציין שמאז עברתי לאגף הסוכרזית וקצת לימון. אין לי מושג איך כפר סבא השתרבבה לעניין, בשעה שמדובר במועצה האזורית זרנוגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך כפר סבא השתרבבה? באשמתך, כמובן, וזה התחיל מהשואל התמים מתגובה 202161. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להגנתי אני אציין שבאתר ''באופן'' יש אמוטיקון מיוחד לבעיה שסבלתי ממנה אז. משמעו ''מנסה להקליד ביד אחת תוך כדי הנקה בצד השני''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזה: http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?מקלידה_בי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן? הגנה מהאתר באופן טבעי קבילה כאן כמו שהקוראן קביל בבית הדין של הרבנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה אמוטיקון כל כך מושלם! כל כך נחוץ! כל כך מתמצת-עולם-ומלואו-לסימן-גרפי-אחד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאת איפה לבקש אמפתיה. הלא באייל צריך אמוטיקון ל: "מקליד ביד אחת תוך כדי משיכה בידית לעצירת הקרונית". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משיכת ידית אחת מתןך שתיים אחרי שהמנחה פסל אחת, תוך התעלמות מהקרונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) אה, זה בגלל ההנקה... לא חשבתי על זה, אבל תיארתי לי שבמקרה שלך הדבר לא נבע מחוסר ידיעה. ובכל מקרה אני שמחה שעשיתי את המעשה הטוב היומי: חילצתי תגובה ממקלדתה של ל.ב.פ., שביקוריה כאן נעשו נדירים, יחסית לפעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שקיבלתי ''הפגזה'' של מכתבי נאצה למייל שלי, זה באמת קצת הוציא לי את החשק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכתבי נאצה ממשתתפים של האייל? מזמן או שלאחרונה? באיזה נושא, אם מותר לשאול? (אני מקווה שלא משהו שקשור בשגיאות כתיב...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכתבים בנושא ההצעות עסקיות בניגריה, או משהו יותר אישי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקנא. אף פעם לא קיבלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"*קבוצה* ריקה"? אתה אומר שהן עשו בך אונס קבוצתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיון החיים הארוך למדי שלי, הפקתי רק מעט מזעיר תובנות מפקחות, הנה אחת מהן: קצת סקס- (וקצת יותר מסקס) היא התרופה הטובה ביותר (בי-פאר) לסובל ממוזרות (או מיחס הסביבה למוזרות, או מיחס הסביבה ליחס שלו ליחס למוזרות) אל-פחד, זה לא מעביר את המוזרות עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך, למען השם, סקס (פחות או יותר) עם כבשה אמור לגרום למישהו להפסיק להיות מוזר?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תלוי במספר הכבשים, במסורות הדתיות במקום הרלוונטי, ובהתאם למשתנים אלה - בתכיפות הנוהג לרעות בשושנים עם הכבשים. באזורים הרריים מסויימים באלבניה, למשל, יש הרבה כבשים ולא מעט רועים. יש גם בחורות אבל סקס איתן עלול להביא למותך מידי אביהן, ובנוסף לכך נמצאים הרועים באזורים מרוחקים מכפריהם במשך תקופות מסויימות בשנה, בחיפושיהם אחר מרעה טוב. כיון שכך, סקס עם כבשים הוא מקובל ואינו מוזר - המוזר והבלתי מקובל הוא סקס עם בחורות, וזאת מחמת "ונשמרתם לנפשותיכם". ומה עושים כדי שהכבשה לא תברח? - ובכן, גם לזה יש פתרון מסורתי ידוע: חולצים את המגפיים (לרועים יש מגפי גומי) ומנעילים אותן לרגליה האחוריות של דולי החמודה, מה שבדרך כלל מקשה עליה לרוץ, נועל אותה למקומה, ואת הרועה האוהב - לאחוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרחב ידיעותיך מרשים אותי בכל פעם מחדש! עכשיו את מתמצאת גם בחומדי לצאן, מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלבניה את אומרת.... ממהם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יודעת, לפני חודש וחצי מלאו לי חמש־עשרה שנים. אז... כן... אותך למשטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נשמע בוגר מכפי גילך. ליתר דיוק, בוגר יותר מהתינוק המבוהל שאני הייתי בגילך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה אנשים פשוט הוכיחו לי כי כן טוב היות האדם לבדו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אחר כך ימצאו את גופתך בת השישה חודשים לבד מול הטלויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה: אין לי טלוויזיה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |