מפעל התרגום של פטר קריקסונוב 92
החתול בהמות שב להתהולל ברחובות מוסקבה, ורסקולניקוב שב ומתייסר - בשפת הקודש. טל כהן על התרגומים החדשים של פטר קריקסונוב לספרות הרוסית הקלאסית.
נאמר בעבר כי לנו דוברי העברית יש יתרון גדול על האנגלים: להם יש רק שייקספיר אחד, ואילו לנו קם בכל דור תרגום חדש. ובכן, נראה כי יתרוננו על האנגלים גדול אף יותר, שכן בכל דור ודור קם לנו תרגום חדש גם של "אליס בארץ הפלאות"; ויש לנו יתרון גם על הצרפתים, שלהם יש רק נסיך קטן אחד, ועל דוברי האידיש, שמכירים רק מוטל בן פייסי החזן יחיד.

טבעו של כל תרגום חדש שיעורר פולמוס, וככל שהספר מוכר יותר, וכמה שהתרגום הקודם אהוב יותר, כן מר וכואב הוא הוויכוח. מה עדיף: "פטעוני", תרגומו הקלאסי והמשובח של אהרון אמיר ל-Jabberwocky, או "גבריקא", תרגומה החדש והקולח של רינה ליטוין? שניהם נעשו מתוך אהבת המקור, אך אני אישית מעדיף את התרגום החדש. מה באמת בלע את הפיל, "נחש בריח", כדברי התרגום שעל ברכיו גדלתי, או שמא "נחש בוע", כטענת התרגום החדש ל"נסיך הקטן"?

נראה כי בשל ההתחדשות המהירה של השפה העברית, המסרבת לקפוא על שמריה, תרגום בן עשרים שנה ליצירת מופת נשמע באזני הקורא המודרני ממש כמו שנשמע שייקספיר לקורא האנגלי בין ימינו: העלילה מרתקת, הדימויים מצויינים, אבל השפה, איך לומר, מיושנת.

לאור התחדשות מהירה זו, המניבה התיישנות מהירה ומכאיבה של תרגומים קיימים, אין להתפלא על הצורך המתמיד בתרגומים חדשים, עדכניים יותר, שידברו אל הקורא בן־זמננו. הדבר נכון בעיקר עבור ספרי ילדים, האמורים לדבר אל הקוראים "בגובה העיניים", דבר שקשה לעשות בשפה מיושנת; אך גם קלאסיקה שאינה ספרות ילדים זקוקה מדי פעם לרענון.

לעיתים יש צורך בתרגום חדש פשוט משום שהתרגום הקודם לוקה בחסר, ולא בשל התיישנותו אלא בשל היותו חלקי או חפוז, תרגום שנעשה כדי לצאת ידי חובה. וצורך שלישי יש בתרגום חדש במקום בו פשוט אין תרגום ישן.

על שלושת צרכי התרגום הללו עומל בשנים האחרונות לענות פטר קריקסונוב, שמתרגם לעברית - מחדש או לראשונה - את מיטב הקלאסיקה הרוסית. ספרות זו, שיש לה מקום של כבוד בתרבות העולמית, צריך שיהיה שמור לה מקום מיוחד בתרבות הישראלית, הן בשל העליות הראשונות, בטרם קום המדינה, בהן רבים מהעולים היו יוצאי רוסיה, והן בשל העליות האחרונות. העולים מרוסיה בעליות הראשונות תרמו רבות לבסיסה של התרבות העברית: כך למשל רבים מהשירים הישראלים "העממיים" הינם תרגומים של שירי עם רוסיים, ורבים אחרים הינם לחנים רוסיים להם הותאמו מילים עבריות חדשות. ובאשר לעלייה האחרונה, זו עוד תשפיע רבות על אופייה התרבותי של מדינת ישראל בעתיד.

כאמור, קריקסונוב עונה על שלושת הצרכים לתרגום חדש: במקומות בהם התרגום הישן התיישן (למשל, "החטא ועונשו" לדוסטוייבסקי); במקומות בהם התרגום הישן היה חלקי בלבד (למשל, "האמן ומרגריטה" לבולגקוב); ובמקומות בהם פשוט לא היה תרגום קודם (למשל, "חולסטומר" לטולסטוי ו-"הזמנה לגרדום" של נאבוקוב).

(כמה מילים לגבי התרגום הקודם של "האמן ומרגריטה": גרסה זו, שתורגמה בשם "השטן במוסקבה" והיתה בזמנה לרב־מכר, נוצרה על סמך עותק מצונזר, ובו השמטות לרוב, שהוברח מברית־המועצות. המתרגם, י. סערוני (שיהודה מלצר, במבוא לתרגום החדש של קריקסונוב, חולק לו שבחים) בחר לחתום על התרגום "א.ר.", כנראה בשל חילוקי־דיעות עם המוציא־לאור או העורך, ששינה והשמיט. נראה כי לאחרונה חזר תרגום זה (שפורסם לראשונה ב-‏1969) אל הדפוס, והוא אף נמכר לא רע.)

תרגומיו של קריקסונוב הם בעברית קולחת וקריאה ביותר לקורא העברי בן ימינו. המתרגם מכיר בכך כי בעוד עשרים שנה, גם תרגומיו שלו יהיו מיושנים, אך הוא מקפיד שלא ישמעו מיושנים כבר בעוד חמש שנים. הוא משתמש בשפת דיבור, ולא בלשון גבוהה מדי, ונמנע מ"סלנג" שימיו ספורים. במקומות בהם המקור כן נוקט בלשון גבוהה (דיבורן של כמה מהדמויות ב"האמן ומרגריטה", למשל) עושה זאת גם המתרגם, אך בזהירות: העברית המתורגמת גבוהה, אך לא מיושנת; לא שפת־רחוב, אך בהחלט קולחת. ולהיפך: קריקסונוב גם יודע להשתמש בשפת רחוב כשהמקור דורש זאת, מבלי להדרדר לעברית נמוכה מדי.

בכלל, נראה לי, במסגרת מגבלותיי כקורא עברית שאינו דובר רוסית ומעולם לא קרא את המקור, כי קריקסונוב עושה מאמץ עילאי להשאר נאמן למקור במידת האפשר, ומצליח במידה ניכרת. בהתחשב בהבדלים בין השפות, אין זו משימה קלה. כדוגמה פשוטה מאד, חישבו על כך שאין ברוסית יידוע: האם כוונתו של בולגקוב הייתה "מאסטר ומרגריטה" או "המאסטר ומרגריטה"? כלומר, האם הסיפור הוא על הרעיון הניצחי של אמן ואהבתו, או על אמן אחד, ספציפי? כאן ההחלטה קלה יחסית. אך מה לגבי דוסטוייבסקי - האם כתב על "חטא ועונש", או שמא על "החטא והעונש"? המתרגמים לאנגלית, למשל, בחרו באפשרות הראשונה (ולכן "Crime and Punishment") בעוד שתרגומים קודמים לעברית בחרו באפשרות שלישית, שבכל מקרה אינה תרגום ישיר של המקור. קריקסונוב החליט שלא לנתץ מוסכמות, ולא לשנות את שמו של הספר, כפי שהוא מוכר לכל קורא עברית. (בהקשר זה ראוי לציין לשבח את ליטוין דווקא, שעשתה מעשה ותיקנה אחת ולתמיד את "עליזה", שגיאת תרגום שהשתרשה, ל"אליס", התרגום הראוי לשמה של דמותו הנפלאה של לואיס קרול).

לא רק בתרגום שמות של ספרים יש קושי, אלא גם בתרגום שמות של דמויות. קריקסונוב משתף את הקורא בהתלבטויותיו, החלטה יפה וחכמה כשלעצמה, ודן לעיתים בשמות השונים, ובמשמעויותיהם במקור. שמות ב"החטא ועונשו", למשל, מופיעים לעיתים כשהם ב"הטיה" שמשמעותה הקטנה או זלזול. כיצד ניתן לתרגם הקטנה שכזו לעברית? החלטה קשה יותר נוגעת ל"האמן ומרגריטה", שם חלק גדול מן השמות הוא בעל משמעות מילולית התורמת לעלילה. גם כאן דרך פעולתו של קריקסונוב ראוייה לשבח. אם לצטט את המתרגם (עמ' 573 ב"האמן ומרגריטה"): "נמנעתי מלתרגם את שמות הגיבורים הראשיים ברומן (למעט איוואן בליבית (בלי בית - ט.כ.), כי במקרה זה מדובר בשם עט); אבל דמויות אפיזודיות בעלות שמות אלגוריים - לא הייתה ברירה אלא לתרגמם במידת הדיוק האפשרית: כאן הרי בולגקוב פשוט ממשיך את המסורת הארוכה של הסאטיריקנים הרוסים, שביצירותיהם שם משפחתה של דמות זו או אחרת בדרך כלל חושף את תמצית אופיה של הדמות". כך זכינו בשמות הנשמעים רוסיים, אלא שמשמעותם העברית ברורה - בבונין, חילולסקי, מתוקוב וגפרורקין, למשל (עמ' 83).

ממש כמו ההערה שצוטטה לעיל, הערותיו הרבות של קריקסונוב מחכימות ותורמות רבות להבנתו של קורא בור כמוני את רוח המקור והדקויות שבו. בסוף כל ספר נמצאים עמודים (עמודים בודדים, במקרה של "איוואן איליץ' ואחרים"; עשרות עמודים במקרים אחרים, עד לשיא של כמעט 100 עמודי הערות ב"האמן ומרגריטה") ובהם הערות בנוגע לטקסט ולתרגום, על־פי עמוד. החיסרון היחיד, מבחינתי, הוא שהטקסט עצמו אינו כולל הפניה להערות. אני יכול להבין את השיקולים שהובילו להחלטה זו - כוכביות מדי כמה פסקאות יכולות להפריע מאד לרצף הקריאה ולהנאה ממנה. ובכל זאת, מצאתי את עצמי קורא את התרגומים עם שתי סימניות: מתקדם בטקסט עצמו, ומדי כמה עמודים, בודק וקורא את ההערות מסוף הספר הנוגעות לעמודים אלו. פשרה אפשרית היתה אולי צירוף ההערות בסוף כל פרק. בכל מקרה, אין בחסרון זה כדי לגרוע מההנאה שבקריאת התרגום החדש.

לא נותר לי אלא לקוות כי קריקסונוב ימשיך ויחדש את מדף התרגומים העבריים לקלאסיקה הרוסית, ואולי ניתן גם לקוות כי יתרגם מעט מן הספרות הרוסית העכשווית.



לסיום, יש לציין כי קריקסונוב אינו לבד במפעל התרגום המחודש של הקלאסיקה הרוסית. לאחרונה מופיעים על המדפים תרגומים מאת צבי ארד ("האחים קרמזוב", למשל), נילי מירסקי ("ניטוצ'קה", "לילות לבנים", "אידיוט", "סיפורים מהפרובינציה" ועוד) ואחרים. עדיין לא קראתי אף אחד מתרגומים אלה, ואשמח לשמוע את דעתם של אלה שכן זכו לקרוא אותם.

קישורים
החטא ועונשו - פיודור מ. דוסטוייבסקי - בתרגום פטר קריקסונוב
האמן ומרגריטה - מיכאיל בולגקוב - בתרגום פטר קריקסונוב
הזמנה לגרדום - ולאדימיר נאבוקוב - בתרגום פטר קריקסונוב
איוואן איליץ' ואחרים - ל.נ. טולסטוי - בתרגום פטר קריקסונוב
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

תרגומים נוספים מעברית לרוסית 1200
ובכן קראתי כמה מהתרגומים שהועלו במאמר - אגב אני מסכים כמעט עם כל מילה שנכתבה על התרגומים החדשים.
להלן התיחסות קצרצרה לכמה תרגומים של מתרגמים אחרים:
תרגומו של צבי ארד לקרמזוב הוא תרגום יעיל ביותר- ניתן לומר בפירוש שהעברית של ארד עשירה פחות משל קריקסונוב אולם תרגומו קולח ועדכני.
תרגומיה של נילי מרסקי- ל"סיפורים פטרבורגיים" של גוגול ל"מותה של אנה או קץ האוונגרד
הרוסי" (עם מתרגם נוסף) ול "אידיוט" כוללים גם הם שפה עשירה וקולחת . אולם מרבים מדי לתרגם מושגים השיכים לתרבות הרוסית ( מישהו יודע מה זה "יועץ טוטלירי?") כפשוטם.
הערות שיצורפו לתרגומיה יוכלו לעזור פרט לכך הם תענוג.

אגב - יועץ טוטלרי הוא פקיד מדרג נמוך- זאת למדתי מהערותיו של קריקסונוב.
תרגומים נוספים מעברית לרוסית 82535
לפי ''הכפיל'' - יועץ טיטולארי.
עוד על קריקסונוב 196029
באתר הבית של עמיתי יניב חמו: http://www.cs.technion.ac.il/~hamo/peter/
עוד על קריקסונוב 196037
אהבתי מאוד את התרגום של קריקסונוב ל"האמן ומרגריטה", אך הייתי נזהר מקביעות נחרצות כמו "ללא ספק, גדול המתרגמים מרוסית לעברית" שקובע עמיתך. כפי שציינת במאמרך, השפה העברית משתנה מאוד מדור לדור, ותרגומים ישנים שנראים לנו כתובים בעברית "מעייפת ומסורבלת" (כלשונו) לא בהכרח היו כאלה, בזמנם. אני משוכנע שתרגומים חדשים משנים ללא הכר, ולטובה, את הנגישות של טקסטים קלאסיים לקוראים צעירים, אך אין בכך לומר שהמתרגם החדש הוא יותר "גדול".

אני אישית רוחש חיבה עזה לתרגומים ישנים, אבל לא אתפלא אם זה פשוט מפני שקראתי אותם בגיל צעיר והתאהבתי בהם עד שהשפה עצמה כבר יקרה לי מאוד. חנניה רייכמן תרגם נפלא מרוסית, ומשעשע לראות איך הוא מעיר, בפתח תרגומו מ-‏1949 ל"משלי קרילוב":

"אמנם הקורא העברי בימינו יתקשה בלשונם המליצית של התרגומים האלה, אך לדורם היה בהם עניין רב" - הוא מתייחס לתרגומים שנעשו בידי משה בן דוד הכהן רייכרסון ואחרים החל מהמחצית השנייה של המאה ה-‏19.
עוד על קריקסונוב 196105
מחשבות שעלו לי בראש עם קריאת הכתבה ותגובתך אליה: איך זה שיש צורך לעדכן תרגומים אך לא את המקור? הרי אף אחד לא יעלה על דעתו לשכתב את "האמן ומרגריטה" במקור, משום שהוא "מעייף ומסורבל". האם באמת תרגומים "מתיישנים" מהר יותר מאשר ספרות מקור או אולי היחס לספרות המקור הוא כאל *יצירה* מוגמרת ואילו התרגום הוא רק פירוש ולכן אין לנו בעיה לשנות אותו?

בקשר לחיבה לתרגומים ישנים, אני מוצא שזה תלוי בעיקר בשאלה איזה תרגום קראתי קודם‏1 בד"כ אני מעדיף את התרגום הראשון שקראתי בלי קשר אם הוא ישן או חדש. מה שכן, אין לי את אותה רתיעה אינסטינקטיבית שיש לאנשים רבים מפני תרגומים ישנים.‏2

1 בהנחה כמובן שאין הבדל איכותי בין התרגומים.
2 למרות שגם לי יש את הגבולות שלי: זכור לי לרעה למשל תרגום עתיק של תום סוייר שבו מוזכר הכושי "דזשים"
עוד על קריקסונוב 196113
ועל זה אמר סחב"ק: "לביבר דמינו, דזשונגל של ממש."
עוד על קריקסונוב 196172
נדמה לי שכבר הזכרתי פעם את זשן ולזשן באייל. מישהו יודע מתי ואיך הומצאו ג', ז' ו-צ'?
עוד על קריקסונוב 196174
לא יודע, אבל יש בביתי ספר ("יד הלשון" שהזכרתי לא מזמן) עם מאמר חוצב להבות נגד הוספת הגרשים לעברית, ובעד זשן ולזשן. אולי מאוחר יותר אשוב לשם ואראה אם הוא מציין מי הם משחיתי השפה שהוסיפו את הגרשים המכוערים.

אגב, זה מאד משעשע לקרוא בספר ההוא: חלק מהדברים שהוא נלחם עליהם נראים היום טריוויאליים לגמרי, וחלק אחר מוזר ביותר.
יד הלשון 196178
זה של אבינרי, או שזכרוני מתעתע בי?
יד הלשון 196309
כן, זה.

עיינתי בו שוב, והוא לא מציין מי היה זה שהכניס את הגרשים ("קוצים" בלשונו) לשפה, רק מסביר שבסוף המאה התשע-עשרה נעשה מאמץ לברוח מכל מה שנודף ממנו ריח של אידיש - שנקראה אז "ז'רגון" - ומאחר ובאידיש השתמשו בצירופים "זש", "טש" ו"דזש", החליטו לוחמי העברית להמירם באותם קוצים.

אבינרי עצמו תומך בג' כי לטעמו מדובר כאן בצליל שקיים בעברית (ג דגושה במבטא תימני, או משהו), ומתנגד לכל האחרים. משפט אחד שאני זוכר: "אני מעדיף טשרניחובסקי וטשרטשיל על צ'רניחובסקי וצ'רצ'יל".
יד הלשון 196312
ואני מעדיף טשרניחובסקי וצ'רצ'יל. הרגלים. וגם בוטשאטש, משום מה. ושאלה: למה ב"בטסי", "סון טסו" וכו' לא משתמשים ב-צ? כלומר, ברור שכך "נכון", אבל לא לגמרי ברור לי למה.
יד הלשון 196316
כמובן שאני מעדיף, כמוך, את גירסת השעטנז, וזאת הסיבה שציטטתי את המשפט ההוא. בטוחני שאם היינו גדלים על ברכי טשרטשיל או צ'רניחובסקי (הייתי בוחר בשני בגלל ריח הסיגר של הראשון) היינו משנים את העדפותינו.

אפילו ''טשרניחובסקי מרחוב צ'רנו'' נראה נוח לעין שלי.
יד הלשון 196551
ביידיש, כמו בכל שפה אירופית, יש אמות קריאה (הע' הזכורה לטוב והא').
בעברית בלתי מנוקדת גיבוב כזה של אותיות עלול להטעות.
עוד על קריקסונוב 196254
כל הגרשים על ה ז ‏1
וברצינות, מה הפריע לו בגרשים?

1 טוב, אז לא כולם, אבל הרבה מהם
עוד על קריקסונוב 196311
רמזתי על כך בתשובתי לאלון: לא כל-כך הפריעו לו הגרשים עצמם (למרות שודאי לוקח זמן להתרגל אליהם) אלא השאיפה לבטא בעזרתם צלילים שאינם קיימים בעברית. ברוסית, למשל, הוא אומר, הם משנים את הצליל של מלים זרות בהתאם למה שקיים בשפתם, ולדעתו הכלל הזה יפה גם עבורנו. זשאן ולזשאן צריך לא רק להכתב כך אלא, בעיקר, להיות נהגה כך. נסה ותיהנה.
עוד על קריקסונוב 196314
אכן, צפיתי בגמלט (בגיכל תרבות בנגריה), מאד נגנתי.
עוד על קריקסונוב 196315
רוסים באמת נוטים לאמר ''אקורד גרמוני'', ''גומולוגיה'' וכאלה. בכל שפה יש צלילים שאנשים מתקשים להסתדר איתם, אבל צ' למשל, שזה באמת סתם טי''ת-שי''ן, לא נראה לי מוצדק להרחיקו מקהלנו.
עוד על קריקסונוב 196317
נו, טוב, לגבי ה''צ''' ההתנגדות של מר אבינרי היתה בדיוק בגלל זה שיש לו ייצוג מדוייק בכתיב העברי המסורתי, והוא לא ראה סיבה ל''לכלך'' אותו בסימנים נוספים שאינם נחוצים. אולי אם טשטשניה היתה בחדשות באותה תקופה הוא היה משנה את דעתו.
הטשוקטשים קראו לו סון 196321
טשאטשקעס לא מספיק?
הטשוקטשים קראו לו סון 196324
אויה, אם היית יודע מה אבינרי חושב על השימוש ב''ע'' כאם קריאה לא היית מאיית כך טשאטשקס (לטעמו אפילו טשאטשקיס עדיף).
הטשוקטשים קראו לו סון 196325
בעניין הזה אני דווקא מסכים. אולי זה לא היה קורה אילו הייתי קורא יידיש מילדות, אבל ככה אני לא יכול להימנע מללעלע וירטואלית בגרוני כשאני נתקל ב''פערעלמאן אכל לעדער''.

היה לי פעם טקסט מתמטי ישן-נושן בעברית, באווילותי נראה לי שאיבדתי אותו, בו דיברו על תורתו של גלוע.
הטשוקטשים קראו לו סון 196327
הם גם קראו לנעלמים באותיות עבריות וכתבו משוואות מימין לשמאל?
עין עין קו פתוח ג' שווה מ''ז 196329
:-) אני סבור שלא.
מהנעשה בטהעראן ולאנדאן 196605
לא להחמיץ: אתר חדש עלה לרשת (ותודה, לראשונה בהיסטוריה, למעריב און-ליין על קישור נפלא), ובו סריקות דפיהם של שלושה עיתונים עבריים ישנים: "חבצלת", "הלבנון" ו"המגיד". אפשר לקרוא עיתון עברי מ-‏1874! ותודה רצינית יותר, כמובן, להוג'י.

יש כמה מחלות ילדות מעצבנות, אבל שווה את המאמץ.
מהנעשה בטהעראן ולאנדאן 196677
קישור יפיפה. תודה.
עוד על קריקסונוב 196589
צ' באמת אפשר לבטא בכתיב עברי רגיל, אבל זה יכול ליצור מקרים שבהם לא תדע איך לבטא את המילה. מעבר לזה ביחס לז' ולג', לא נראה לי שיש לאנשים בעיה להגות אותם. אני חושב שהם פשוט לא היו בשימוש בישראל בעת כתיבת התנ''ך והתלמוד. בכל מקרה ''זש'' ו''דזש'' נראים לי הרבה יותר קשים להגיה כך שאני לא רואה איך זה פותר את הבעיה.
עוד על קריקסונוב 196641
אתה צודק. הבלשן שאני נושא את דברו כאן טען שאין להכניס לשפה צלילים חדשים ש''לא היו בשימוש בישראל בעת כתיבת התנ''ך והתלמוד''. ההיסטוריה לא קיבלה את הגישה שלו בעניין זה.
עוד על קריקסונוב 197564
אני חושב שאפילו אבינרי בעצמו הבין שהקרב שלו אבוד, ולא לחינם כתב על טשרטשיל שזו דרכו ''כשהוא לעצמו''. לא נמנע אבינרי מכתיבת ''ז'בוטינסקי''.
עוד על קריקסונוב 197276
שלא לדבר על הדמות בגימות.
עוד על קריקסונוב 196114
תגובה 42700

הו, איפה הימים של אפו?
עוד על קריקסונוב 197241
תודה על ההפנייה. במקרה נתקלתי היום לראשונה במאמר המצויין של טל, שרק מחזק את דעתי ההיא.
עוד על קריקסונוב 196186
אני תוהה אם התרגומים המחודשים חדשות לבקרים הם תופעה יחודית לשפה העברית, או שהיא קיימת גם עבור שפות שהיו קיימות ברציפות, בלי שיאלצו להמציא אותן מחדש לפני כמאה שנה אחרי הפסקה של כמה אלפים טובים.
עוד על קריקסונוב 196189
אני לא יודע לגבי "חדשות לבקרים", כי זה כבר תלוי בקצב ההתפתחות של השפה, אבל תרגומים מעודכנים ודאי שאינם תופעה עברית במיוחד. בשנת 2000 יצא תרגום חדש לאנגלית של "הנסיך הקטן", לא ספר ישן כל כך, וגרר כצפוי מנעד רחב של תגובות, אוהדות ומתעבות. אני בטוח שהומרוס, דנטה, דה-סרוונטס ובלזק תורגמו לאנגלית (נניח) יותר מפעם אחת לאורך השנים.
עוד על קריקסונוב 196274
אפילו הארי פוטר תורגם לאנגלית עבור האמריקאים.

____
וזה מזכיר לי, שכאשר יצא הסרט "טרופו של המלך ג'ורג' השלישי", הוא הופץ בארה"ב תחת השם "טרופו של המלך ג'ורג"' (בהשמטת ה"שלישי"), שכן עלה החשש שהאמריקאים יתמהו איך זה שהם עדיין לא נתקלו בשני הסרטים הקודמים בסידרה.
עוד על קריקסונוב 196282
איך אמר טווין? שני עמים המופרדים ע"י שפה משותפת...
עוד על קריקסונוב 196285
:-D

ניתן איזהו הסבר לשינוי השם, מ-"Philosopher's" ל-"Sorcerer's" אאזנ? מילה מסובכת מדי לאמריקאים? והיו עוד שינויים בגוף הספר?
עוד על קריקסונוב 196341
הם חששו ש''אבן הפילוסופים'' ישמע פלצני מדי וידחה ילדים (זכור שזה היה הספר הראשון, לפני שנהיה ברור שכל מה שכתוב לו הארי פוטר על הכריכה יחטף כמו סופגניות בתחנת משטרה), ולעומת זאת ''אבן המכשפים'' נשמע מגניב ופנטסטי.

עצוב, אבל נכון.

לא ידוע לי על שינויים נוספים, אבל בהחלט יתכן שהיו.
עוד על קריקסונוב 196545
השינוי המוזר ביותר: הוספת ילד שחור (אפרו-בריטי?) לגרסה האמריקאית. (רשימת הבדלים מפורטת: http://www.balatot.co.il/hpn/versions.html ).
עוד על קריקסונוב 196653
יש שם גם מקום שבו "מאה" הוחלף ב"אלף". למישהו יש מושג למה, ולמה מתייחס המספר?

הוף... אני מתחיל להצטער שאת שלושת האחרונים קראתי בגרסא האמריקאית...
עוד על קריקסונוב 196191
יצירות קלאסיות דווקא כן משוכתבות לשפה מודרנית יותר, למשל כדי לחבבן על בני-הנעורים. זה נעשה ליצירות שייקספיר באנגלית, למשל. אבל נכון שתמיד יישאר "רצוי" יותר לקרוא את המקור, וזה טבעי: כשמתרגמים, ממילא פוגמים בטקסט באיזה אופן, אבל בתוך אותה שפה יש יתרון אינהרנטי למקור הלא-מעובד - אחרת זו כבר לא יצירתו של המחבר המקורי, אלא יצירתם של שניים.

מצד שני, אם ספר עתיק כתב בשפה ה"פשוטה" של זמנו, זו בוודאי לא השפה העממית של ימינו, ולכן הקורא העכשווי קורא, בעצם, יצירה אחרת. הספר "גלש" עם השנים לשפה שונה, ואם לא מתרגמים אותו לשפה מודרנית יוצא משהו אחר מזה אליו כיוון המשורר. זו בעייה, ואין לה כנראה פתרון קל (או פתרון בכלל).

אבל אני לא סבור שתרגום צריך דווקא להתיישן יותר מהר מהמקור. תרגומים של התנ"ך לאנגלית, אם לקחת דוגמה קיצונית, התיישנו אולי יותר *לאט* מהעברית המקורית.
עוד על קריקסונוב 197245
איזו חשיבות יש ל"יצירתו של המחבר המקורי"? מעבר לקסם האותנטיות, הסיכוי שהשפה המדוייקת בה בחר המחבר המקורי להשתמש ברגע הכתיבה, היא השפה המיטבית (עבור הקורא), הוא נמוך, לא? אגב, אני משוכנע שגם ניתן לתרגם את התנ"ך לעברית טוב יותר (עכשיו כולם כועסים עלי, לא? :) ), וסביר שגם אז, חלקם של מדלגי הדילוגים והנאחזים במילה ובאות ‏1 לא היה נגרע ‏2.

1 מדוע "נעשה ונשמע" ולא להיפך, כדרך הטבע? או מדוע נפתחת התורה באות ב' ‏2? וכו'
2 הרי אם התנ"ך היה נפתח ב"היֹה היָה", היו טוענים שהאות ה' באה לומר לנו שעוד טרם הבריאה כבר היה בורא העולם.
עוד על קריקסונוב 197252
רגע רגע, קודם כל נראה לי שאין לנו ויכוח - אני בדיוק הסכמתי כאן עם תגובתך הישנה שספרים משנים את שפתם עם שיני הזמן. אני לא אומר שיש "חשיבות" ליצירתו של המחבר המקורי, רק שכל עוד אתה מסוגל לקרוא אותו בשפת-המקור (וזה כאמור נהייה יותר ויותר קשה), אתה לפחות קורא את הספר שהוא כתב. אם הוא סופר טוב, אז יופי. יכול בהחלט להיות שמתרגם מוכשר יוציא תחת-ידיו ספר אפילו יפה יותר מהמקור (לפחות עבור קוראים מסויימים), גם בלי שעבר זמן‏1.

אבל אני חושב שזה נדיר, במקרה שהסופר המקורי הוא באמת מעולה. הזכרתי כבר את "פגימות" של ויזלטיר כאן פעם: הוא, כמתרגם, חש על בשרו את ה"חללים הקרועים, העגומים" המופיעים בכל תרגום שלו (נכון, שירה זה אפילו יותר מסובך). לכן, *אם* אתה יכול לקרוא *בשפת המקור של-ממש* - השפה ההיא, של זמנה, וזה לעיתים קשה עד בלתי-אפשרי - אתה לפחות יכול להבין למה אנשים מתרגשים משייקספיר או צ'וסר.

יש ספר סיפורים קצרים ומוזרים בשם "חיי עיר" של דונלד ברתלמי. אין לי אותו לידי, אבל אני זוכר גם שם, באחרית-דבר, את המתרגם דן בקושי לתרגם ספר הנעוץ עמוק בתרבות המקורית (הניו-יורקית, למשל) לתרבות התל-אביבית.

אם תתרגם את התנ"ך לעברית של ימינו, תרויח זרימה חפשית של קריאה ואולי תבין יותר טוב, אבל תפסיד מספר רב של מכמני לשון שאי-אפשר לתרגמם ללשון ימינו ממש כשם שאי-אפשר לתרגמם לאנגלית. כשקוראים בתנ"ך באנגלית, פתאום זה נראה כמו מין איזה סיפור, קריא אבל קצת משעמם, וחסר את הליריקה היפהפיה שיש בחלקים גדולים שלו. מעניין, באמת, איך עמיחי היה מתמודד עם זה.

1 אני יותר אוהב את "סתם סיפורים" בתרגומו של רגלסון מאשר את "Just So Stories" של קיפלינג.
עוד על קריקסונוב 197261
העברת ספר מתרבות נ''י לתרבות ת''א אינו תרגום אלא טרנס-קולטוריזציה. אני מעדיף לקרוא תרגום שלא הופך ''סטארבאקס'' ל''בית קפה'', אלא לכל היותר מוסיף הערת שוליים. מבחינה זו בדיוק תרגומיו של קריקסונוב הם מצויינים, שכן הוא מביא את הקורא (במידת האפשר) אל התרבות הרוסית, במקום להביא את התרבות הרוסית אל הקורא.
עוד על קריקסונוב 197264
מסכים לגמרי. אני חושב שהמתרגם של "חיי עיר" נקט באותה גישה בדיוק, אני זוכר בהחלט שהיו לו הערות-שוליים בסוף הספר. הוא שאל שאלה מופשטת יותר - הנה תרגמתי לעברית ולא עשיתי שום טרנס-קולטוריזציה, עכשיו מה קורה? המשמעות עוברת? הטירוף יוצא אותו טירוף?
עוד על קריקסונוב 197274
לא חייבים לתרגם את התנ"ך בדיוק ללשון ימינו, ובוודאי לא כאוסף סיפורים, אבל נראה לי סביר שצוות מוכשר של מתרגמים היה מוציא תחת ידו גירסא "טובה יותר", לפחות מבחינות מסויימות. אני אגב, מאוד אצטער אם זה יקרה ולא בדקתי בנפשי בדיוק מדוע.

בנוגע ל"אם הוא סופר טוב": ישנן מספר תכונות ספרותיות העושות יצירה ספרותית לנעימה. בניית הדמויות באופן כללי, תיאור הגיגייהן בפרט, תיאורי הנוף, גרעין העלילה, בניית פרטי העלילה וגם, כן גם בחירת המילים לכל אלו. בפרט, ניתן למשל לתאר תיאור טוב מאוד מחשבות דמות בסיפור, גם אם השפה אינה מעולה, אלא רק טובה.

הנקודה היא, גם אם לא הבאתי דוגמאות לכך, שלא כל סופר, לא בכל יצירה ספרותית, מגיעות כל האיכויות הללו למיטבן, ועדין יכולה היא להיות יצירת מופת, למשל כי רק שלוש מן האיכויות הנ"ל הן מעולות, ואילו האחרות הן רק טובות.
כאן, יתכן שיש מקום למקצה שיפורים ע"י משכתב מוכשר.
עוד על קריקסונוב 197346
שוב - אין לנו ויכוח. מכיר את "פייר מנאר, מחברו של דון קיחוטה"? סתם, נזכרתי בו בהקשר של "משכתב מוכשר" וכתיבה-מחדש של ספר של מישהו אחר.
עוד על קריקסונוב 199168
שלום לכולם, טל הסב את תשומת ליבי לדיון המעניין המתקיים כאן אז אני מצטרף :)
אני מסכים שאין לומר על מתרגם שהוא "גדול" כיוון שהוא משפר את נגישות היצירות לקוראים צעירים. זאת לא הייתה כוונתי.
השפה העברית של היום-יום, השתנתה והתפתחה לאורך השנים, וגם בעשורים האחרונים. ליבת השפה נשארה (כך אני מאמין ומסרב לחשוב אחרת) ללא שינוי, העברית היפה, אך לא ניתן לתרגם בעזרתה בלבד. יש צורך בשפת היום-יום, בעיקר לתיאור יחסים ושיחות בין אנשים, מכרים, חברים - ושפה זאת, שוב, התפתחה בעשורים האחרונים.
איני יודע עד כמה השפה הרוסית נגישה לך, אבל שם יש ביטויים שפשוט לא ניתן היה לתרגם בעברית הפחות בשלה בצורה מדויקת. לכן באתר שלי אני מקפיד לשים את המקור הרוסי ליד התרגום, שאז רואים את מלאכתו הנהדרת של מר קריקסונוב בפעולה. התרגום של האמן ומרגריטה, משם דווקא עדיין לא ציטטתי פסקאות, מכיל כמות נכבדה של שימוש בשפת יום-יום שמוסיפה, לדעתי, לעקצוצים האופיינים ללשונו של בולגקוב.
ניתן לטעון שאין לשפוט מתרגמי עבר, שכן לא עמדו לידם הכלים בדמות השפה המפותחת, ואני מסכים. אך אין בכך כדי לגרוע, ולו במעט, מגדולתו של קריקסונוב.
עוד על קריקסונוב 199233
אני לא בטוח למה כוונתך ב''ליבת השפה'', אבל נראה שאתה מסכים שלמתרגמי עבר עמדה עברית פחות בשלה מלקריקסונוב. דווקא במצב זה, אולי, מתרגם יכול להפגין גדולה יתרה, כשהוא מותח ומרחיב את גבולות השפה. ככל הידוע לי, התרגום המקורי של מחזות שייקספיר לגרמנית נחשב לאבן-יסוד בשפה זו.

באתרך אתה מציין ש''גדולתו של פטר קריקסונוב היא, בעיניי, חוסר היכולת להתפשר ולתרגם יצירות ''בערך'' ו''מספיק טוב''''. אני לא הייתי מייחס פשרנות כזו למתרגמים אחרים מרוסית, אבל ניחא, אני לא בעד לפתוח בתחרות של מיהו גדול המתרגמים, ואני לא בטוח שאפשר להכריע בתחרות כזו. ודאי שאין בכוונתי לגרוע או לזלזל בגדולתו של קריקסונוב. פשוט נדמה לי שגם אחרים עשו עבודה מופלאה, גם אם כיום היא נראית ''מעייפת ומסורבלת''.
צבי ארד 196692
תרגומיו של צבי ארד אינם חדשים אלא ישנים, והם מודפסים מחדש ללא עריכה, וזאת ללא הערה מצד המו''ל. מעשה שערורייתי, לדעתי.
צבי ארד 416565
טקסט שקשה לקרואו איננו מיושן אלא הוא כתוב בשפה גבוהה.
לכן, התרגומים של צבי ארד אינם מיושנים.
מי שקרא ספרים שקריקסונוב תרגם בשפה הרוסית מגלה כי קריקסונוב תרגם אותם לשפה פשוטה מדיי. ואילו צבי ארד תרגם כנדרש.
לפיכך צבי ארד פי מאה יותר טוב מפטר קריקסונוב.
צבי ארד 416647
לא כתבתי שתרגומי ארד מיושנים, אלא ישנים. על הזמן שחלף מאז נעשו אין ויכוח, ולכן זו עובדה פשוטה ולא הערכה שיפוטית.

איני מעונין לחלק ציונים לארד בהשוואה לקריקסונוב על סמך הספר האחד שקראתי בתרגום שניהם.

תמהני על הכינוי שבחרת לך; אני מבין שטוב-טעם אינו בין מעלותיך.
צבי ארד 499827
תשובה לעניין!!
שכחת את אנה קרנינה... 197278
אולי התרגום החדש הידוע ביותר של מירסקי.
שכחת את אנה קרנינה... 197281
נדמה לי כי אותו תרגום טרם הופיע כשכתבתי את המאמר. בכל אופן, קראתי את ''קרנינה'' בתרגום מירסקי, והתרגום אכן משובח (למרות שמעולם לא קראתי גרסה אחרת של הספר, כך שאין כאן ביקורת השוואתית, סתם הערכה סובייקטיבית).
שכחת את אנה קרנינה... 199206
וואלה. זה מה שקורה כשעונים בלי להציץ בתאריך הכתיבה המקורי.
מתנה 197279
קיבלתי ליום הולדתי (החל היום, ברכות ומתנות יתקבלו בברכה) את הספר ''האמן ומרגריטה'' בתרגום החדש. אני מקווה שהוא ימלא את הציפיות.
מתנה 197347
מז"ט ועד 120. אני חגגתי בשבוע שעבר. שמתי לב שחלק גדול יחסית מימי ההולדת שאני יודע עליהם חלים בין ינואר למרץ.
מתנה 197731
ערן בספטמבר, ירדן, ארז ועמית מנדלסון בנובמבר, דובי והעפרונית בדצמבר, ברקת באפריל, אנשלוביץ' ביולי...הנה, שום דבר בין ינואר למרץ.

(כל התאריכים הנ''ל הם ע''פ מידע איילי גלוי בלבד, כמובן)
מתנה 197738
טוב, אז אולי זה רק במשפחה שלי ובעבודתי.
מתנה 197740
אגב, אמרתי היום "עד 120 או עד שימאס, מה שיבוא קודם", בחיוך כמובן. למה אני מספר לכם? שתדעו שזה לא מעורר את ההתלהבות הצפויה. יתכן שמז"ט פשוט והמוני עובד טוב יותר.
מתנה 197786
גם אני ביולי. וביולי הקרוב יומולדת עגול. מסיבת הפתעה תתקבל בברכה.
מתנה 197349
צרור איחולים, ותיהנה מהספר.

(25 באפריל, וכולם מוזמנים לפסוח בשקט כדי לא להזכיר לי שהתרחקתי עוד צעד מילדותי).
מזל טוב! 197353
תרגומים המשפרים את המקור... 197284
לעתים – לא קרובות – ישנם תרגומים שדווקא משפרים את המקור ונוטעים בו איכויות משובחות מאלו שהיו בו במקורו.
סתם כך ובלי הכנה, אני יכול להזכר בכמה דוגמאות:
א. תרגומיו של אלתרמן לחלק מהבלאדות הסקוטיות הישנות. כאשר קוראים אותן זו לצד זו, תרגום מול מקור, אין כל ספר שהתרגום עולה בכמה דרגות על המקור.

ב. תרגום "החיל האמיץ שווייק" – בתרגום ישן שעשה, נדמה לי, חיים אמיר, המקור מקוצר לא מעט והמתרגם נוטל לו חירויות כאלו ואחרות בשפת התרגום. אחרי קריאת התרגום המלא והנאמן למקור של רות בונדי ניתן לעמוד על נקלה על כך שכמעט כל החלטותיו של אמיר נכוחות ונבונות היו. כל שגרע, לטוב גרע. כל ששינה, לטובה שינה.

ג. תרגומי נתן אלתרמן (ופחות מזה, לאה גולדברג) לשירי קדיה מולודובסקיה. בעיני, בשירים הילדה אילת עם שמשיה תכלכלת (אלקע מיט דר בלאוער פאראסאלקע) ולבטח גלגוליו של מעיל (מישהו יכול להפנות למקור ביידיש? אני לא מצאתי) הוא שיר שקשה לחשוב עליו באופן כלשהו לבד מבתרגומו – כל כך דבקו השניים.
תרגומים המשפרים את המקור... 197351
ג. בתור מי שגדל על הגירסא העברית של שירי קדיה, ודאי שקשה לחשוב עליהם באופן כלשהו לבד מבתרגומם, שהרי זאת הגירסא היחידה שאני (ואני מניח שגם אתה) מכיר. אינני יודע איך נקרא גלגולו של מעיל, או פתחו את השער במקור, וגם את שמה המקורי של איילת למדתי ממאיר שלו ולא מקדיה מולודובסקי.
תרגומים המשפרים את המקור... 197371
אני לא בטוח שיש כאן שיפור, אבל התרגום של אהרון אמיר ל''הבית בקרן פו'' יצר כמעט ספר חדש ביחס למקור, ולא פחות טוב ממנו.
תרגומים המשפרים את המקור... 197805
אני את שלי כבר אמרתי כאן תגובה 152680.
תרגומים 221195
אני לא יודעת מה איתכם, אבל לדעתי הטקסטים הרוסיים למשל כתובים בשפה די גבוהה, וזה בדיוק חלק מהיצירה! כשמתרגמים, צריך להיות נאמנים לסגנון השפה כדי להעביר לקורא את החוויה כמה שיותר קרוב למקור!
אני אישית מתבאסת לחלוטין בכל פעם שאני רואה שהשפה נהיית יותר ויותר פשוטה ויומיומית.
כל הכיף זה שחלק מהאוירה של הספר זה השפה הגבוהה, הפיוטית, הארכאית הזאת.
חבל שהורסים יצירות בשביל להפוך לסתם רב מכר.
יש קרבת משפחה? 221202
יש קרבת משפחה? 221239
There are more fools in the world than there are people. ~ Heinrich Heine
יש קרבת משפחה? 221414
וקרובי שמואל קלמן אמר על כך שאלוהים אוהב את השוטים. עובדה שהוא ברא כה רבים מהם.
397119
אפרופו הערות שוליים (או הערות סוף) - מה דעתך - דעתכם - על ה"שיטה המשולשת" להערות בספר לוויתן (של אקונין), שערך קריקסונוב?
397128
איזו? החלוקה להערות שוליים, הערות שנדחות לסוף הספר והערות של "רמזים ספרותיים", שגם הן בסוף הספר? טרחני ומעצבן. העדפתי את השיטה הקודמת (הכל כהערות שוליים), אבל נראה שהם נבהלו מהביקורות שאמרו שהערות השוליים מעצבנות.

אני שונא לדפדף שוב ושוב ושוב לסוף הספר כדי לקרוא את ההערות. זה מבטיח שאני בטעות אקרא את העמוד האחרון של הספר ואגלה מי הרוצח, או לכל הפחות אקרא הערה מאוחרת מדי ואדע שהולכים להזכיר אקדח עוד חמישים עמודים, שלא לדבר על כך שהפגיעה בשטף הקריאה הרבה יותר קשה.

אשר להערות עצמן: נהדר. מוסיפות המון לחווית הקריאה. רק צרמה הערה אחת שאמרה "כאן זו כנראה טעות של הסופר" (אחרי ש"שגיאות" רבות פורשו בתור "חופש ספרותי"), דווקא כשזה לא היה ברור בכלל.
397130
גמני גמני! שלא לדבר על זה שלקח לי איזה זמן לקלוט את החלוקה הזאת, וזה היה בכלל מעצבן. וגם לא הבנתי באמת אם הם דיברו עם הסופר והוא אמר להם מה מכוון ומה לא, או שהם נטלו לעצמם חופש "תרגומי" לגבי ההערות... חוצמזה, היו גם כמה מקומות שחסרו לי הערות לגביהם, אבל לא זכור לי כרגע איפה.
397169
למיטב הבנתי חלק מההערות הן של הסופר, וחלק של המתרגם, ולכן ההפרדה.
397183
אז הכישלון כפול: לא ברור מה של הסופר ומה של המתרגם (כמובן שעכשיו, כשאני מודע לקיום ההפרדה, אני משער שכל מה שבגוף הספר הוא של הסופר, אבל לא היה לי מושג עד עכשיו שהייתה הפרדה כזו).
397191
איך הבנת את זה? זה כתוב באיזה מקום?
והאם זה פותר את הבעיה שהעלה גדי - העניין של "חרות ספרותית" לעומת "טעות"?
458086
נהניתי מאוד מקריאת האמן ומרגריטה. נדמה לי שבעזרת התרגום הקולח, הישיר, הברור, היה קל לי להתחבר למקומות להתרחשויות ולהוויה וזאת למרות שאין לי כל היכרות עם מוסקבה ועם השמות והצבעוניות של הדמויות בסיפור. תרגום תוך שימוש בשפה עדכנית ומוכרת בהחלט תורם תרומה מכרעת לאותו חיבור. תודה לפטר קריקסונוב
תרגומים מרוסית 460947
בלי לגרוע מהשבחים, עדיין לא קראתי תרגום מזהיר לקלאסיקה רוסית. את תרגומי ארד לא קראתי עדיין, אבל בתור דוברת רוסית שקוראת בעברית (עליתי בגיל מאד צעיר, קשה לי לקרוא בשטף ברוסית), יש לי אפשרות להשוות.

קריקסונוב, באמת כל הכבוד לו על החידושים ובעיקר על ההערות, שלדעתי אף תרגום אינו שלם בלעדיהן. הבעיה היא, שהנסיון הנואש שלו להישאר נאמן לחלוטין למקור, גורם הרבה פעמים לניסוח מאולץ. כשאני קוראת את התרגומים שלו, היות הטקסט שלעיני תרגום ולא מקור בולטת עד כאב.

מירסקי, שהיא מתרגמת מחוננת בד"כ, יש לה לעיתים בעיות משלב, והיא נוטה להפוך את הטקסט המתורגם למסובך יותר מהמקור. למשל, התרגום שלה ל"הגוורדיה הלבנה" של בולגקוב - התחלתי לקרוא אותו והתייאשתי. כל כך הרבה שפה מליצית וגבוהה, כל כך הרבה סלסולי תחביר... ידעתי שמשהו חייב להיות לא בסדר, כי הסגנון הכמעט לירי הזה כל כך רחוק מסגנונו הפשוט והציני של בולגקוב...
בצר לי פתחתי את המקור הרוסי, והוא התגלה כפשוט וקולח!
חבל.

ננסה את ארד, אולי הוא יצליח...
תרגומים מרוסית 460954
אם את קוראת רוסית, לשם מה לך בכלל לנסות את התרגומים?
תרגומים מרוסית 460957
''קשה לי לקרוא בשטף ברוסית''
מ. כנרת 556935
לעיתים תרגום מתחדש מפאת דלות השפה הנרקמת והולכת,
אצלנו בישראל,אל לו לחידוש לעוות את תחושת הזמן בו נוצר הסיפור,
למרות היות הסיפור גדול ומעל הזמן במהותו, לא ייתכן לגזול מן הקורא את אוירת הימים
שהם תפאורה ככ חשובה,. מקוה שלא יעלה בדעת מישהו לרענן את התנך.............דרוריתי

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים