בתשובה לאח של אייל, 24/06/25 16:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על הכותרת ראוי להשיב כי הציונות לעולם לא תמצה את תפקידה כל עוד היהודים כפרט או היהדות ככלל נאחזים או משתוקקים להאחז בארץ ציון. יאיר צבן נותן מהות לציונות בארבעה מעגלים : עם ודתו, עם וארצו, עם ועולם , עם וחברה. רוב המעגלים בעת החדשה מכסים או יכסו את האדמה. ועל התוכן להלן: אני לא מכיר את טיבו ההשכלתי והאידיאולוגי של הכותב וממה שראיתי ברפרוף שהוא רב או משהו כזה בציונות הדתית-חרדית לאומית. המאמר/הדעה מאוד לא מסודר בהגשתה לקורא והיא מערבתת עובדות ואזכורים של אחרים והשקפות לא מגובשות או כאלו שנתפסות - ובצדק - כמשיחיות החותרות תחת יסודות האורתודוקסיה היהודית ותחת מהות היהדות בזמן הזה ברוב התנועות היהודיות בעולם. על פניו, מה הרבותה בדעות מהז׳אנר המשיחי דתי לאומי באתר ׳סרוגים׳? האם זאת תמונת ראי על הדעות ב׳הארץ׳ או ב׳פטריוטים׳ בשעות הערב. האזכורים של ׳המערב והמזרח׳ בדעה המוצגת, מגיעה מתוך עמדתו של בן ציון נתניהו 1 הגורסת כי : ׳הציונות מיסודה היא תנועה מערבית. זוהי תנועה אשר חיה על גבול המזרח אך פניה תמיד למערב: במובן ידוע הציונות היתה תמיד עמדה קדמית של המערב במזרח וכך היא גם היום: עמדה מול הנטיות הטבעיות של המזרח לחדור אל המערב ולשעבד אותו. בגלל סיבה זאת, הערבים רואים בנו יצור זר, והם חוששים מפני התגברות שלנו, מפני התפשטות שלנו. הם חשים שאנו מסכנים את התרבות שלהם ואת הדת שלהם ואת מבנה החברה והמשטר שלהם ועל כן הם מסמנים אותנו כמטרה" ; לשיטת ב״צ "עברו כאלף ומאתיים שנה מזמן שצבאותיו של קרל הגדול בלמו את המאורים מדרום לפירנאים לאחר שאלה ניסו לחדור לגאליה ולהשתלט עליה, ועברו למעלה משלוש מאות שנה מזמן שהטורקים נהדפו משערי וינה. אין אני משווה את הטורקים לערבים ולמאורים שפלשו לספרד ב-711, אבל היה בפעולתם שהיתה בעיקרה אימפריאליסטית, משהו מן הדחף האיסלאמי העתיק. ואילו כעת עומדים אנו לפני אפשרות הופעתו של נחשול נוסף. לפני הסיכון הממשי שתיערך התקפה ערבית-מוסלמית חדשה על המערב. אין זה מן הנמנע שהתקפה זו תתרחש כבר בתוך 20-15 השנים הקרובות". 2. הדחף האסלאמי האימפריאליסטי העתיק משותף לדעתו לערבים, לטורקים ולמאורים. דחף זה עלול להתפרץ כ"התקפה ערבית מוסלמית חדשה על המערב״. שאיפת האיסלאם/המזרח הייתה ועודנה לשעבד את המערב. ליבת הפסימיזם של נתניהו מבוססת על מסקנתו של שפנגלר שהמערב נמצא בשקיעה מתמדת והגותם של תומאס הובס וקארל שמיט בכל הקשור למצב הטבע בין מדינות וכלשונו ׳כל מדינה, בין קטנה בין גדולה, היא כאחת מחיות הג'ונגל המוקפת חיות טרף השואפות לבולעה׳ ומפנה הזהרה לציבור הציוני - ׳הציבור הציוני לא הפנים את ההכרה שחיי מדינה הם קודם כל חיים של מאבק מתמיד, ערנות מתמדת ומוכנות מתמדת. מעבר למחמאות והערצת המנהיג הפוליטי וההיסטוריון, עיקר הדעה מיוחסת בדרך לא דרך לנושא חידוש הסמיכה [ויקיפדיה], שזאת הרי מהות דעתו/השקפתו הדתית ועל כך משיבים שחדש אסור מהתורה ובכל מקרה סוגייה זאת אמורה להפטר שיבוא המשיח האמור להגיע כל יום. ------ 1 מתוך ראיון עם בן ציון נתניהו - 1998, הארץ. 2 דוד אוחנה - לא כנענים, לא צלבנים : מקורות המיתולוגיה הישראלית, ידידיה צ' שטרן ואבי שגיא |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנקדוטה היסטורית משפחתית בדבר האזכור המודגש של יחוסה של משפחת נתניהו לצאאצי תלמידי הגאון מווילנה הידוע בדרישתו לחדש את הסמיכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שצטטת. עם כל הכבוד, ההיסטוריון ב"צ נתניהו טועה. מי שבלם את המורים (מאורים זה יותר בניו זילנד) , לא מדרום אלא מצפון לפירנאים היה שרל מארטל המכונה "הפטיש", סבו של שארל הגדול, בקרב טור (732). בזמנו של שארל הגדול צפון ספרד היתה בידי בליל של שליטים נוצרים ומוסלמים, ששארל הגדול גבש אותם לספר הספרדי של ממלכת הפרנקים. ההישגים של שארל הגדול שם היו יותר מדיניים מאשר צבאיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ציטוט מהכתבה. אני מניח שיש טעות בציטוט, או אי-הבנה מסוימת. חזקה היא שהיסטוריון לא טועה בעובדות היסטוריות. אולי הוא התכוון לקרל הגדול הגדול. לעניינו הוד מעלת ׳הפטיש׳. לעניין מורים/מאורים: עפ״י ויקי ׳במאה השמינית לספירה המאורים התאסלמו ובשפות האירופאיות שמם הפך לכינוי לכלל המוסלמים תושבי האזור. הכינוי "מורים" גם לא הבדיל בין מוסלמים ממוצא ערבי או ברברי. בהרלדיקה, המורי מוצג בדרך כלל כאפריקאי מהאזור שמדרום לסהרה. בני המיעוט המוסלמי בסרי לנקה מכונים אף הם "מורים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שאלה לא המופים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידד! חיכיתי לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מֻפִּים וְחֻפִּים! הַכּוּ בַתֻּפִּים! מִלֲלַי, גִּלֲלַי! חָלִיל אֶל-פִּיכֶם! נַסְּרוּ, כִּנּוֹרוֹת, מֵיתְרֵיכֶם הַמְרֻפִּים! קוֹל אוֹמֵר: חֲזָק! יָבֹא שֵׁד בַּאֲבִיכֶם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטובת הציבור העתקתי הנה עוד כמה שורות נבחרות מהשיר המצוטט1, בעיקר בגלל הרלבנטיות של השיר לניסים ולנפלאות: מההתחלה: יֵשׁ אֵל בַּשָּׁמַיִם, וְהוּא הַכֹּל יָכֹל, לִשְׁמוֹ נָרִים רֶגֶל, נַגְבִּירָה הַמָּחוֹל! דרך: וְעָלָה הַמָּחוֹל בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים לְהַחֲרִיד הָאָרֶץ וּלְהַרְגִּיז הַשְּׁחָקִים. ... וְהָלַךְ וְחָזַק וְגָבַר מְחוֹלְכֶם, וּפְנֵיכֶם הַצְהִילוּ וְצַהֲלוּ קוֹלְכֶם, ... נָעוּפָה בְּסוּפָה2, נַעְבְּרָה בִסְעָרָה מִמַּעַל לְיַמִּים שֶׁל-פְּגָעִים וְצָרָה ... נִלַכְּדָה-נָּא יַחַד, אִישׁ בְּאָחִיו יִתְמַזָּג – חֲזַק וַחֲזַק וַחֲזַק וְנִתְחַזָּק! ... וּבָרוּךְ [הוא] עַל-שְׁאָר כָּל-טוֹבוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת – הַלְלוּיָהּ בַּחֲצוֹצְרוֹת, הַלְלוּיָהּ בִּמְחוֹלוֹת! ועד לסיום הקצת פחות אופטימי: וּבְסוּפַת הַמָּחוֹל וּבְנַהַם הַזְּמִירוֹת – יְנֻפְּצוּ רָאשֵׁיכֶם אֶל-אַבְנֵי הַקִּירוֹת." תקציר למצביעי הליכוד: * אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים * יש לנו הגנה אוירית מצוינת אבל לא הרמטית * תפילה ותשובה מעבירים את רוע הגזרה * תנו לצה"ל לנצח * ביחד ננצח * שהחיינו והגיענו לזמן הזה * דודו, זה לא טוב, תמחק _____________ 1- כן, ציטוט. בניגוד להשערה הטבעית, המשורר אינו מר אנשלוביץ (שיש לי ספק אם קרא אי פעם את השיר במלואו, אבל מי כן?). 2- למי שלא יודע, "סופה" הוא לא רק ג'יפ, הוא גם השם הצה"לי של F16. נביא הביאליק הזה, גם אם טעה קצת בקשר למסלול הטיסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגת אותי עם ה''דודו, זה לא טוב, תמחק''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 גם "ברק" הוא שם של F-16. מדגם אחר (הישן יותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. כמה רעל בחצים ואיזה סרקזם משובך. שאפו ביאליק. השיר מגלה את כוונת המשורר הרבה לפני שמגיעים לשורות האחרונות עם ניפוץ הראשים אל אבני הקירות. מתחיל כמסווה של הילולה, אבל כבר אחרי כמה שורות מתחיל קרשנדו של סרקזם (בהתחלה דו משמעי, אבל נהיה פחות דו משמעי בהמשך). למשל: ״וְהָיָה מְחוֹלְכֶם מְחוֹל עִוְעִים וּגְבוּרָה, לְהַצִּית אֶת-כָּל-סְבִיבוֹתֵיכֶם כַּמְּדוּרָה.״ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא בטובתי העניין החזיר אותי אל שיר אחר של ביאליק שאף הוא רלוונטי לימינו, וממנו אצטט רק את הסיומת שנראית כאילו נכתבה במיוחד על "בעלי הנסים" מסטרוק וצפונה, אלה שמאז 67 נמצאים בעיצומה של הגאולה הנכספת: וּבִתְרוּעַת תְּחִיָּה עַל-שְׂפָתַיִם, וּבְמִצְהֲלוֹת מְשַׂחֲקִים אֱלֵי-קֶבֶר נְדַדֶּה. _________ שאלה להורים: כמה ביאליק, אם בכלל, מלמדים בימים אלה? ואני לא מתכוון ל"קן לציפור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדברי הילד שלי (מסיים י''א בימים אלה), הוא מעולם לא נתקל בביאליק בבית הספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברתי היום מבחן באחד האתרים להוכיח שאני לא רובוט, התשובה: ביאליק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי נכשל שם. לא הייתי מצליח להתגבר על הדחף לכתוב "בשאלוק". ____________ גרוק לא יודע כלום על "בשאלוק", אבל ג'מיני דווקא מצא איזכור חביב למדי: "Slang/Jargon (Humorous Context): In one instance, from an old online forum ("האייל הקורא" - The Reading Deer, December 2003), it's used in a humorous or jargonistic way to refer to a "remedy" or "solution" for crossword puzzle solvers against the "trickery" of crossword constructors. In this context, it seems to be a made-up or informal term. (ההדגשה שלי) אמנם התאריך שהוא נתן הוא התאריך בו התפרסם הדיון ולא התגובה הספציפית, אבל אני חייב לציין שהוא עשה לי קצת נחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ביאליק כבר מת. (כמאמר הבדיחה ההיא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבחינת הבגרות ב-2022 התלמידים נשאלו על ביאליק (שאלה 16). בבחינות הבגרות ב-2023 התלמידים נשאלו על ביאליק (שאלות 15, 16 ו-17) בבחינת הבגרות ב-2024 התלמידים נשאלו על ביאליק (שאלה 19) פעמיים (שאלה 8) וגם בבחינת הבגרות ב-2025 התלמידים נשאלו על ביאליק (שאלות 16, 17, 18, 34, ו-35). למיטב הבנתי, גם תלמיד שבחר לא לענות לשאלות האלה בכל זאת ראה את השירים תוך כדי רפרוף בבחינה ובחירת השאלות עליהן הוא מעוניין לענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילדים שלי נתקלו מעט מאוד מעבר לשירי ילדים (וגם הם יותר ממאה שירים ראשונים ופחות מהגן). הם למדו את “הכניסיני תחת כנפך” ואת “לא זכיתי באור מן ההפקר”, אבל זה כל מה שזכור להם. ניסיתי דברים שאני למדתי (״בעיר ההריגה”, אגדות מ”ויהי היום”) אבל זה לא הזכיר להם כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הבת הגדולה (סיימה י''ב לפני שנתיים, בבי''ס אחר) אומרת שלא למדה שום דבר של ביאליק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היא למדה משוררים מאוחרים יותר? אלתרמן, עמיחי, נתן זך,רחל, זלדה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא אומרת שבוודאות הם למדו רחל ויונה וולך, כנראה שגם זלדה, ואולי גם עמיחי וזך. לא זוכרת עוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהגישה הנכונה היא להסתייג ולחשוד מראש בכל בחירה שהממסד וזרועו החינוכית (משרד והחינוך הממלכתי) עושים עבורך. אם הממסד החליט שרחל ויונה וולך כן וביאליק לא, לך תתווכח איתם. אם תתעקש סופך שתקבל את אצ"ג ולא את טשרניחובסקי. א. ההעדפה שלנו צריכה להיות למבחר רחב ככל האפשר וזכות בחירה לתלמיד. יתכן שזה מה שיש וביאליק, טשרניחובסקי וכאלו מופיעים במסגרת חופש הבחירה והבת שלך (או ליתר דיוק המורה לספרות שלה) לא בחרו בהם. ב. אם העדר ביאליק נראה לך חור בהשכלה גדול מדי, אתה יכול להכיר לבנותיך את יצירתם. זה לא כל כך clueless כמו שזה נשמע. יש ביצועים של שירי ביאליק ע"י זמרים פופולריים (שלמה ארצי ויהודית רביץ למשל לעניין ביאליק) ואפשר להציע לצאצאים להאזין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באנגליה, מספר לי גרוק, דווקא עוד לומדים את שייקספיר. טוב, זאת לא חוכמה, הם לא צריכים להקדיש מליון שעות ללימודי דת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באנגליה התלמידים צריכים ללמוד לימודי דת (Religious Studies) ולהבחן על מנת לקבל את ה-GCSE (תעודת סיום של כיתה י"א). לצורך זה הם צריכים ללמוד על ששת הדתות הגדולות באנגליה (לא לפי סדר: יהדות, בודהיזם, הינדואיזם, איסלם, סיקיזם ונצרות). מה שכן, אני לא חושב שהם צריכים ללמוד על עגנון או ביאליק או טולסטוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, למדתי משהו חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה האם "לימודי דת (יהדות)" בישראל ומה שאתה תיארת כ"לימודי דת" באנגליה הם מאותה מחלקה. יש לי חשד שבעוד בישראל רוח הלימוד היא "לימודי הדת 'שלנו' " ומכאן נובע שיש עליהם הילה של נכונות מחד וקדושה מאידך0, הלימודים שאתה מתאר באנגליה דומים יותר ללימודי היסטוריה של עמים שונים: אוסף של עקרונות כאלה ואחרים שלא נושאים בתוכם שום העדפה וממילא גם שום קדושה נלווית. דוגמה טקסית קונקרטית - אפילו בבית הספר החילוני היסודי של הבנות שלי, בכיתה ב' היה טקס רב רושם וחשיבות עצמית בבית כנסת מקומי1 שבו התלמידים "מקבלים את ספר התורה" ומסמנים בזה את תחילת לימודי התנ"ך הממלכתיים2. יש דרשה של הרב(/ה), ואפילו ההורים הוזמנו. אולי אפילו התרגשו, בחלקם. אני מתקשה לדמיין טקס(ים) מקביל(ים) בסילבוס שש הדתות שאתה תיארת. 0 שלא לומר אינדוקטרינציה. 1 רפורמי, אלא מה. 2 נו שוין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל לא מלמדים על הדת. מלמדים את הדת (כל מגזר מלמד את הזרם הדתי המתאים, עפ״י האקס טריטוריה שניתנה לו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, זה הניסוח שהיה חסר לי. האמת שחשבתי עליו רק אחרי שכתבתי תגובה טרחנית יותר עבור אותו רעיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללמוד על היהדות, הנצרות והאיסלאם (והזרמים בהם), בדומה למה שעושים באנגליה, זה משהו שאני לחלוטין תומך בו. לא על זה אנחנו מדברים כשאנחנו מתנגדים ללימודי הדת, כפי שאלו מיושמים בישראל. יש הבדל של שמים וארץ בין משרד חינוך שעוסק בסגירת כל מגזר בתוך בית התהודה שלו לבין משרד חינוך ששם לעצמו מטרה לעשות בדיוק את ההיפך מכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל, אני לא אופתע אם באנגליה תוכנית הלימודים סובלת מבעיות אחרת בלימודים על הדתות (מסיבות הפוכות). אני מנחש, בלי לבדוק, שיש עיוותים, הסתרות ושינויים מטעמי PC, עם העדפה של לגרום לתמידים להרגיש Warm & fuzzy inside על פני ערך האמת. כל מדינה והבעיות שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי לבדוק, אני מניח שאתה טועה. ז״א, כן, יש ללימודי הדת בעיות אבל לא מה שאתה חושב. בגדול, לימודי דת הם מחלקה נפרדת שמצריכה מורים שעברו הכשרה בלימודי דת (לרוב תואר שני במדעי החברה או תואר בתיאולוגיה והסבה לתעודת הוראה בתחום לימודי דת). רוב בני האדם שבוחרים במקצוע כזה הם אנשים עם יחסים מורכבים לדת, הרבה כמרים לשעבר או אנשים שהתחילו ללמוד לכמורה, והאנשים שנשארים בתחום בבתי ספר לא דתיים (בהם נראה לי שלרוב יש אפס סובלנות למסיונריות וחוסר עניין מובהק בלימודי דת גם של התלמידים וגם של ההורים) הם אנשים די נדירים, מה שיוצר, למיטב הבנתי, מחסור די חמור במורים מתאימים. (החומר עצמו עובר, מן הסתם, ״דילול״ כך שיתאים לכלל האוכלוסיה, זה קיים במערכת הלימוד בכל המדינות ואני לא בטוח שההגדרה הנכונה זה PC ולגבי בריטניה מן הסתם הבעיה הרבה יותר חמורה בלימודי ההיסטוריה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהאמת מצויה אי שם באמצע בין הטעות שלי (כי לא בדקתי) לטעות שלך (כי לא בדקת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק גדול מבתי הספר באנגליה הם בתי ספר דתיים (Faith school) - עבורם בלימודי דת מלמדים גם את הדת וגם קצת על דתות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמונה המלאה היא: מלמדים את הדת, קצת על דתות אחרות וגם יש לימודי ליבה תחת פיקוח. אפשר להתווכח על עד כמה זה טוב או רע, אבל אני חושב שאפשר וצריך להסכים שאוביקטיבית זה לא דומה (או אפילו מתקרב) למצב האינדוקטרינציה המגזרית בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זו לטובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וּבְנֵי בִנְיָמִן, בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל, גֵּרָא וְנַעֲמָן, אֵחִי וָרֹאשׁ; מֻפִּים וְחֻפִּים, וָאָרְדְּ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוסטנזה צדק פעמים. ראשית, אין מקום במשחקי קלפים לפרשנויות שכן ׳הכלל׳ קובע שמה שכתוב זה מה שקובע. ושנית, הכיבוש של חצי האיברי במאה ה-8 היה עם הרבה whoop. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוט מדוייק. אני זוכר שב"צ נתניהו אמר אותו. הוא פשוט טעה. Charlemagneo (קרל/שארל הגדול) הוא כינויו הידוע של מייסד והקיסר של האימפריה הקרולינגית באירופה המערבית והמרכזית (כמו אלכסנדר הגדול). סבו שארל מארטל אפילו לא היה מלך, אלא סוג של warlord שבאופן רשמי היה ואסאל של מלך מן השושלת המרובינגית. קרל הגדול אמנם ארגן את הספר הספרדי בצפון חצי האי האיברי, אבל לא היה שם איזשהו ניצחון צבאי בולט. להיפך, שנתיים אחרי מותו של קרל הגדול, השליט המוסלמי של קורדובה הביס בקרב ברית של פרנקים ובסקים. לקרל הגדול דווקא היה קשר טוב עם החליפות העבאסית בבגדד שהיו יריביהם של השליטים המוסלמים מבית אומייה בצפון אפריקה ובספרד. המאורי זה לא טעות, אבל השם היותר מקובל זה מורים המתייחס לצבע השחור ולגוון העור של השליטים המוסלמים בצפון אפריקה. אני חושב שהטעות הממש גדולה של ב"צ נתניהו היא לראות את יהודי אירופה כשליחים של הקולוניאליזם האירופאי הנוצרי ביחס למזרח הערבי המוסלמי. השליטים האירופיים, בפרט בתקופה הפרנקית, היו בני ברית של האפיפיור מרומא ויחסם ליהודים נע בין עוינות פסיבית לבין רדיפה אנטישמית ממש. ובודאי לא היה שונה מאד מהיחס של המוסלמים בספרד. במקרה הטוב היהודים נתפסו כמתווכים מסחריים בין המערב למזרח וברוב המקרים היהודים קשרו את גורלם עם השלטון המוסלמי. אאז"ן המוסלמים גורשו מספרד כשנתיים לפני גירוש היהודים משם. אני מייחס את כל הטרנד האירופאי הזה של הרביזיוניסטים להיקסמות שלהם מן השלטון הפרוטו-פשיסטי של פילסודסקי בפולין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שב״צ לא התכוון ליהודי אירופה, אלא לתנועה הציונית שהיא במהותה מערבית, ונוסדה על ידי האליטות היהודית במערב אירופה. למרות שהיא תופעלה ברובה על ידי יהודי המזרח של המערב - מזרח אירופה, עדיין השאיפה הייתה לראות במערב את נקודת הייחוס התרבותית והמדינית של היהדות בעת החדשה ולא את המזרח. מיקום הקמת המדינה במזרח על גבול המערב, כמו כמעט הגענו לנחלה ולא זכינו להכנס אליה. ארץ ציון וירושלים לא קיבל את הבכורה רק כי כמיהת האומה לארץ ציון היא זאת שניצחה את המציאות. להווי ידוע כי לא היו הרבה הצעות ליהודים. הרצל אומר ׳אנוכי הגדתי דברים מפורשים בנאום הפתיחה שלי בקונגרס השישי, שאוגנדא לא ציון היא ולעולם לא תהיה ציון. דברים מפורשים ע"ד התועלת שיש בידי ההצעה האפריקנית להביא להציונות לא יכולתי להגיד. מעל הבמה הלאומית אין עושים פוליטיקה [בפומבי]... על המבין היה להבין״ ולהבין כי זה מה שיש. אבל לו היו מציעים להרצל מדינה במערב, האם המתנגדים היו ממשיכים להתנגד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שהרצל לא קיבל מדינה במערב אירופה. כולנו יודעים איך זה היה נגמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ואתם אחי, בלכתכם עתה מזרחה, עליכם לזכור תמיד, כי מזרחיים אתם מלידה" לאן/מ"ז פייארברג. לפחות בתודעה הציונית, הציונות לרוב היתה אוריינטלית ולא אוריינטליסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאמרה זאת יותר ממגלמת את הפנטזיה הציונית החובשת תרבוש על הראש ושמה אייפון 16 בכיסים. כל ביקור באבו דאבי, כאילו - קפא הזמן במזרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון קישור | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע על תרבוש, אבל בשנות החמישים-שישים כאפיה היתה כיסוי ראש מקובל מאד אצל חברי תנועות הנוער, שניה רק לכובע הטמבל המפורסם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנות השישים זה כבר עידן פוסט ציוני. הפנטזיה הציונית האוריינטלית התגבשה הרבה לפני כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה בוגר החינוך הדתי מן הסתם לא הכרת את הנובלה. ממליץ מאד. ניתן לקרוא ברשת (אני חושב שזה כל כך עתיק שכבר אין זכויות יוצרים. פאיירברג מבני דורו של אחד העם). הציונות ההיא לא היתה אוריינטליסטית ואפילו לא אוריינטלית. המוטיב של חזרה למזרח היה התנערות לאומית מאפילת הגולה השטייטל,והאורתודוקסיה הרבנית והתחברות אל העבר הקדום היהודי ולא אל איזשהו הווה ערבי. זה לא היה קולוניאליזם בשליחות מישהו אלא תחיה לאומית ושיבה אל המקורות. נחמן המשוגע, בחור הישיבה שליבו נכסף אל החיים החדשים במזרח, מכבה את הנר בביה"כ ביום הכיפורים כאקט של יאוש ופסילה מוחלטת של אפילת בית המדרש, "עד מתי נהיה ממבלי העולם?". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי לא יברח מהגטו למדבר בו החופש מצוי בכל גרגר של חול. ״עם ישראל השתתף תמיד בכל תנועות העמים אשר בארץ. רשמים עתיקים מוכיחים לנו, כי בהתקופות היותר ראשונות של העם העברי, התנועע והתנודד יחד עם גוים רבים ועצומים. כל תקופה גדולה בחיי העם העברי היא תקופה גדולה בהיסטוריה הכללית; כל טלטול וגלות בחיי עם ישראל היה בזמן אחד עם טלטולם וגלותם של עוד גוים רבים וחזקים. בצאת ישראל ממצרים לבקש לו את ארצו באסיה, היתה תנועה גדולה וחזקה בכל ארץ אפריקה, וככה אנו רואים גם בימי אשור ובבל, כי גויים וממלכות נתשו מעל אדמתם והתבל כולה היתה כמרקחה… אך הנה התקופה הקרובה בערך: תקופת רומא. אז חשכו פני המזרח ונתאדמו פני המערב, היונים היו הראשונים אשר קרבו את מות המזרח ויבנו על חרבותיו את מערב, ויחד עם המזרח נפל גם העם המזרחי – עם יהודה. אכן התנועה הגדולה הזאת לא היתה תנועת החרב, אך תנועת הרוח. בהיות האויר שוה וממוזג הוא שקט ושאנן והולך לו לאט, אולם בהפגש קור וחום יתחולל סער נורא, השובר גם את ארזי לבנון. בהביטנו במבט חודר בספר תולדות האדם אנו רואים, כי כל תנועה גדולה בחיי העמים היתה תנועת הרוח. האנושיות אינה חיה בלי אידיאל, והיא מרימה מקרבה אנשים גדולים, נביאים ומחוקקים, בוראים לה את האידיאלים אשר תעבוד אותם. אולם האידיאלים האלו אינם חיים לנצח; כל מה שנביא מביט באספקלריה יותר מאירה לתוך העתיד האפל, הוא בורא לו אידיאל יותר גדול ויותר חזק, המבלה דורות למרות ושנים לאלפים, אבל סוף סוף, באחרית הימים, ימות גם האידיאל הזה; האנושיות מרגשת פתאום, כי הכל נרקב ונשחת ואין מעמד לה בחיים. התקופה הזאת נוראה מאד, האנושיות צמאה לדבר ד’… אז יתפרד העם למפלגות ולכתות ובדרכים שונים יצא לבקש את ד’… אבל המצב הזה לא יארך, האנושיות תקים נביא חדש, בורא לו אלהים חדשים וחברה חדשה על חרבות המתים. אז תקום תנועה גדולה בארץ, האנושיות מרחיקה ביד חזקה מקרבה את כל הנרקב והנשחת ומוציאה מבין הקברים ועיי המפולת את היסודות החזקים והבריאים לתתם בבנין החברה החדשה. תקופה כזאת היתה התקופה של החורבן השני המתחלת כמאה וחמשים שנה לפני החורבן ונגמרת כמאתיים שנה אחריו. אז נעו כל אלילי הגוים ונפלו תחתם, האנושיות היתה עיפה ויגעה עד מאד, כל איש בקש לו אלהים, החברה הישנה התמוטטה, אלילי המזרח נפלו והעם בקש לו אלהים חדשים. אז בנה המערב חברה חדשה על יסוד מזרחי, על היהדות… אני אינני קורא הדורות ולא באתי לחזור לפניכם על דברים שכבר נאמרו בלעדי. חפץ אני אך להגיד לכם, כי תקופתנו עתה דומה בכל אל התקופה ההיא. אירופה חולה עתה, – הכל מרגישים כי החברה מתמוטטת וכי אשיותיה כבר נרקבו. החברה האנושית היא עיפה ויגעה מאד, היא צמאה לדבר אלהים, לנביא ומחוקק. הנביאים הקטנים הקמים בקרבה נותנים בה כוח לזמן קטן ופי שעה; מאה שנה החיה קנט את החברה, מאה שנה אולי יעסיק דרוין את המוחות, אך נביא גדול ומחוקק אשר ישמיע דבר אלהים לעיפים ולכושלים ואשר יתן כוח להחברה ללכת הלאה – אין לנו עתה, והחברה האנושית תועה עתה במחשכים, עד אשר יערה עלינו רוח אלהים חזק, ויתן להחברה מזון לאלפי שנה…הבה ואגיד לכם, אחי, כי לא אנחנו פנינו מועדות אל המזרח, אך המערב כולו נוסע זה כבר מזרחה… אנכי – רשאים אתם לשחוק עלי – אנכי ודע, כי ימים יבואו ומאות המליונים אשר במזרח, העצמות היבשות, יתעוררו לתחיה; אז יקומו עמים רעננים ומלאי חיים וייסדו את החברה החדשה… אז יתנער המזרח וימלוך בתבל כולה אחרי המהפכה המערבית, כמו שמלך המערב אחרי המהפכה המזרחית. ואתם, אחי, בלכתכם עתה מזרחה, עליכם לזכור תמיד, כי מזרחיים אתם מלידה; בעת שהמערב כולו הולך מזרחה לרשת נחלת המת, עליכם ללכת שם בשביל להחיות את המת ולבנות את בנין החברה החדשה. השונא היותר גדול של היהדות הוא – המערב, ולכן הנני חושב כדבר בלתי טבעי, שהעם העברי, המזרחי, יפיל גורל על המזרח ביחד עם עמי המערב, הנני מאמין כי העם העברי יחיה ויעמוד על רגליו; הנני מאמין, כי העם הגדול הזה, אשר אי אפשר לנו לצייר במחשבתנו את מצב העולם בלעדי ספריו ורוחו הגדול, יתן עוד פעם חיים להחברה; אבל החברה הזאת תהיה מזרחית. המזרח הגדול יתעורר משנתו ויחל לחיות חיים טבעיים, אז יעמוד העם המקולל בראש גויים, בראש המזרח החי… לכן, אחי, בנסעכם מזרחה, אל תסעו כאויבי המזרח, אך כאוהביו ובניו הנאמנים. התחזקו נא להחיות אותו ולא להמיתו. אלפי שנים כבר עברו מבלעם ועד הנה, ובכל זאת אנו מרגישים, כי עוד עומדים אנו בחצי הדרך ועלינו להגיד עמו יחד: “אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב”… אנכי הייתי למשוגע, כי לא ידעתי אנה לפנות ולצאת, ועתה הנני גבר לא יצלח; היו ימים, אשר חשבתי לצאת לפני עמי, אבל עתה אי אפשר. יקום נא דור חדש וחי, והוא ילך לפני העם… אם אמת הדבר כי יש תעודה לעם ישראל, יצור נא את תורתו ואת תעודתו וישא אותן אל המזרח… לא אך ל”ארץ ישראל" אך אל המזרח כולו… אז ידע עמי, כי הולך הוא בדרך סלולה וטבעית. ואל נא יתאמר הדור הזה בגאון רוחו, כי יוכל לגמור את המלאכה על רגל אחת. כתבו נא, אחי, על דגלכם: “אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב”. מזרחה! מזרחה!"- לאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===> מה הרבותה? הבאתי את הנאמר וכל אחד יקח מה שנראה לו. השורה התחתונה מבחינתי ברורה: הוא רוצה מדינת הלכה עכשיו. לא בבוא המשיח ומבלי לגמגם או להתבייש. ממש איראן 2. זה משהו שהמחנה הליברלי צריך להיות: א. יותר מודע אליו. וב. להתמודד איתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם הסיפא. גם אם אין חידוש, יש חשיבות לתזכורת מתמדת מהסכנות החבויות מהלך רוחות אלו שכל תכליתן היא הקמת תיאוקרטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
""" אחרי שטורו הקודם עורר סערה, הרב דניאל סגרון מבהיר שחלום הסנהדרין וחברת מופת אינו כפייה, אלא שאיפה דתית לגיטימית, ומצר על סגנון קודם. הוא קורא להכיר בפערים בין חילונים לדתיים ולחפש "דבק מאחד" בחזון חברת מופת """ הטור המלא """ שלשום כתבתי כאן טור שמזכיר לנו, הציבור הדתי, שאנחנו צריכים להתכונן להקמת חברת מופת, ממלכת כהנים, בעזרת חידוש הסנהדרין, ביום מן הימים. לא ראיתי בדברים שום חידוש עקרוני, כולם יודעים שבצלאל סמוטריץ' אמר את אותו דבר בדיוק בישיבת מרכז הרב לפני ארבע שנים, אך בכל זאת הדברים עוררו ביקורת רבה. תגובה למבקרים ופנייה לציבור הדתי התלבטתי אם יש מה להגיב לראשי מחאת קפלן ששיתפו את הטור ברשתות בזעם קדוש של 'הנה חשפנו את התוכנית הסודית שלכם', אבל לצערי אני חושב שאין עם מי לדבר שם. גם אם יוכח מדעית שבעתיד הנראה לעין תשעים אחוז מהמדינה יהיו חסידי הרב דב לנדו, הם עדיין יחשבו שאסור לדתיים לחלום על החזרת עטרת משפט התורה לתפארתו, עליו כל יהודי מתפלל שלש פעמים ביום, כבר אלפי שנים. לכן אנסה להבהיר את הדברים לפחות עבורנו, הדתיים. א. סגנון הכתיבה והתנצלות ראשית, הסגנון. צורת הכתיבה הייתה שגויה ואני מצר ומתנצל על כך. לומר שעם ישראל חולם להשבת משפט התורה כפי שתבע הרב הרצוג עוד בקום המדינה, זו אמירה אחת שכל רבני ישראל מסכימים לה. אבל להתנסח בצורה לא נעימה שמשדרת ניצול של החילוניות לצורכי הדת, זה דבר אחר, מוטעה ברמת הנימוס הבסיסי. כל ישראל אחים אהובים וכולם צריכים להרגיש בנוח לחיות לפי דרכם. ... ג. פחד מכפייה דתית והבהרת עמדת הרבנים ההתנייה הפבלובית שמשפט התורה שווה כפייה דתית יושבת על פחד כנה ומוצדק של החילונים. גם אם הם ישתכנעו שאף רב בעולם לא מתכנן לפרוץ לחילונים הביתה ולהכריח אותם באיומים להניח תפילין, ולו כי זה רק ישניא את הדת על כולם אז מה התועלת, הם עדיין יחששו מהעתיד. לכן בכל שיח על השאיפה לסנהדרין מוכרחים להדגיש שוב ושוב שלא תהיה כפייה דתית, אין תכנון באופק לשלוח התרעה נשיאותית לפני סוף זמן קריאת שמע, והרבנים מתנגדים לכך יותר מכולם, כי זה ירחיק יהודים מאהבת התורה וזו כל מטרתו של רב בישראל, לקרב יהודים לתורה. ... ה. שאיפה לסנהדרין: מתי ואיך? אחריות הדור הנוכחי השאיפה לסנהדרין מוסכמת על כל הרבנים, הוויכוח הוא רק מתי ואיך. כולם מסכימים שאנחנו עוד לא שם, כי צריך שרוב העם ירצה בהקמת הסנהדרין וצריך שיקומו תלמידי חכמים רחבי אופקים וגדושים בתורה שראויים לשבת בסנהדרין. אף אחד לא מתכנן להקים סנהדרין בקרוב, אבל כדי שזה יקרה צריך להתחיל להתכונן לכך, להבין את גודל השעה, את עוצמת הדור ההיסטורי שזכינו לחיות בו. אנחנו חיים בשיא ההיסטוריה, בדור שבו כל החלומות מתגשמים, כל העבר של העם היהודי היה הכנה לדור שלנו. זה מטיל עלינו אחריות גדולה, לדבוק בבירור דרך התורה בכל כוחנו ולהתאמץ להתאים אותה לניהול מדינה מודרנית, אומת הייטק נפלאה, שתהפוך להיות המקום הכי טוב בעולם וככה תתקיים נבואת ישעיה ונהרו אליו כל הגויים. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או בעברית: אל ללנו להם רובים. או ספרים. או את משרד החינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה נאמר במשנה: טינופת צופים. ולכל המסיונרים שרוצים לקרב את החילונים "בדרכי נועם" צריך לומר: ודאי, בהחלט, ברצון ובאהבה, ובלבד שגם אנחנו נוכל לקרב אתכם לתפיסת העולם שלנו באותן דרכים ממש. אני מציע שנתחיל מביטול אחד משבעים המשרדים שעוסקים בהנחלת המורשת ונקים במקומו את המשרד להומניזם וליברליזם, שיקבל גם אגף מתאים במשרד החינוך (ברור שגם בחינוך הממ"ד חייבת להיות לנו דריסת רגל, בדומה ללימודי הדת בחינוך הממלכתי). עד אז, אוהביי היקרים, ואני אומר זאת בכל הכבוד וההערכה שאני רוחש לכם: לכו להזדיין1. _____________ 1- חלילה, מערכת יקרה, איך יכולתם להעלות מחשבה כזאת בכלל? אני רק קורא לחרדים להתגייס לקרבי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |