בתשובה לאריק, 19/07/25 11:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגבי הדיון על רצון חופשי מול תאורים מכניסטיים של העולם - הכל טוב ויפה וזה אכן דיון מעניין, אבל לדעתי אתה עושה סלט מושגי כשאתה מיחס לאתאיזם צד בדיון הזה. אתאיסט יכול להיות דואליסט (למשל) או לטעון לקיומו של רצון חופשי (למשל 2). גם ההיפך נכון: הרעיון של דטרמיניזם בתאולוגיה הופיע שוב ושוב בדתות שונות, אפילו בקרב שלושת הדתות המונותיאיסטיות. רק למשל - זרם הג'בריה באסלאם או ה-Predestination של ז'אן קלווין. טעות נוספת שאתה עושה היא בטענה שאם אין מקום לרצון חפשי אז אין בסיס מוצלח למוסר. דבר שאתה אומר בפסקנות, כאילו הדיון על רצון חופשי מול תאורים מכניסטיים של העולם הגיע לאיזו מסקנה ברורה, פשוטה ומוסכמת (בניגוד למצב האמיתי של הדיון הזה שהוא מעלה יותר שאלות מטרידות מאשר שהוא מצליח לענות עליהן). גם ספק לא קטן שיש ״בסיס מוצלח״ (מה שזה לא יהיה בדיוק) למוסר גם אם מסכימים לקיומו של רצון חופשי. וחוץ מזה גם יש נסיונות (מוצלחים יותר או פחות) לתאר את המוסר הרגיל שאנו מכירים בחברה בה אנו חיים עם הסברים לחלוטין מכניסטיים (שלא קשורים לא לתועלתנות ולא לגישות הפסאודו-רציונליסטיות, אינדיבידואליסטיות, ואנטי-אלטרואיסטיות בספרי איין ראנד). הטענה שיש סתירה בין תופעת האלטרואיזם לבין תאור מכניסטי של העולם היא חסרת בסיס/הצדקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי בטעות אתאיסטים - התכוונתי מטריאליסטים. אמנם אפשר למצוא גם בסיס מטריאליסטי למוסר, מסיבות אבולוציוניות למשל. השאלה היא לגבי מוסר בבני אדם. שכ"ג התחמק מלדון בעניין התודעה, שהוא סבוך בפני עצמו. אבל אדם בעל תודעה אינו אמור להיות כבול למוסר אבולוציוני. השאלה איזה בסיס פילוסופי יש לתורת מוסר של מטריאליסטים? איך מטריאליסט יכול להגדיר טוב ורע, ולשאוף לטוב? על כל דבר שהוא יגיד אתה יכול לשאול "למה?" כמו הילד בפרסומת. לדואליסטים יש אקסיומות שאם אתה שואל עליהן "למה?" מותר להם לענות "ככה", אבל למטריאליסטים לא אמורות להיות כאלה. המוסר הליברלי, בכל אופן, וזו הנקודה שלי, נובע מהשקפה שאינה מטריאליסטית. הוא נובע בבסיסו מהכרה שיש לאדם נשמה מטפיזית. לכן בסולם הערכים של הליברליזם הערך העליון הוא חיי אדם. על כן קיימת בעיני סתירה בין מטריאליזם לבין ליברליזם. מייד אסייג שזו לא בעיה קרדינלית בעיני כי להחזיק בהשקפות סותרות זה אנושי לגמרי. לעניין רצון חפשי- זה נראה לי טריוויאלי שאם אין בכלל דבר כזה אין טעם בתורת מוסר. שהרי אם נגזר עלי להתנהג באופן מסוים מה יעזור לי לשאוף להתנהג באופן אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סתירה בין מטריאליזם (אולי התכוונת להגיד נטורליזם?) לבין ליברליזם (או תורות מוסר אחרות). כלומר, הדיון על המתח הוא שריר וקיים. אני לא מתנגד לדיון. אני פשוט מתנגד לאופן ההצגה שלך את הדברים, כאילו הדיון הישן הזה בפילוסופיה הגיע אל סיומו וברשותך הסיכומים באיזה מן TL;DR נחרץ. רציונליזם מוסרי, אבולוציוניזם מוסרי, תועלתנות1, חוזה חברתי, הומניזם חווייתי ועוד - יש גישות רבות ויש נסיונות רבים לתת הצדקות למוסר, בלי ביסוס ההצדקות על מטאפיזיקה, קיומה של נשמה או ישויות אלוהיות. אם אתה רוצה, אתה אכן יכול לבטל במחי תגובה איילית מאות שנים של פילוסופיה והגות2 ולהגיד בביטול ״אין הצדקה״, רק בגלל שההצדקות הללו לא משכנעות אותך, אבל זה קצת מוזר לעשות את המהלך הזה כאשר הנימוק שלך לכך שלגישות האחרות יש הצדקה זה כי להם מותר לענות ״ככה״ כששואלים אותם ״למה?״. או שיש להם הצדקה מוצלחת או שלא - תחליט. לי האמירה ש״אם אין באמת דבר כזה רצון חופשי אז אין טעם בתורות מוסר״ נשמעת מאוד לא טריביאלית. באופן מאוד טריביאלי זה נשמע לי מאוד לא טריביאלי. אם שואלים אותי (ולא שאלו - זה בעיקר טעם אישי וחיבה לסגנונו) אני הכי מתחבר לטיעונים של דייוויד יום. ספקנות בריאה לגבי תורות המוסר כולן, בלי יוצאים מן הכלל ובלי הנחות לאף אחד. אפשר להצביע על בעיות בהצדקה של תורות מוסר חילוניות, אבל ההצדקות של כל הגישות (גם הלא חילוניות) עומדות תמיד על כרעי תרנגולת (גם או אולי בעיקר כשמוסיפים את הזכות להגיד ״ככה!״ או לשלוף את הג׳וקר ״כי אלוהים!״ - אלו דברים שהופכים הצדקות מעין אלה לפחות משכנעות / פחות טובות ולא ליותר). _____________ 1 Utilitarianism. גישה שמדברת על מקסום אושר / מזעור סבל וממש לא כפי שכתבת בטעות ״תועלתנות בלבד בסגנון איין ראנד״. אין שום קשר בין הקשקושים בספרים של איין ראנד לבין תועלתנות (רק למשל - אין סתירה הכרחית בין אלטרואיזם לבין תועלתנות). 2 ג'ון סטיוארט מיל (תועלתנות נאורה), ג'רמי בנת'ם (תועלתנות קלאסית), פיטר סינגר (אלטרואיזם אפקטיבי), דניאל דנט (קומפטביליזם מוסרי), דייוויד יום (מוסר כרגש), ברוך שפינוזה (רציונליזם אתי), עמנואל קאנט (מוסר רציונלי), ברטראנד ראסל (אתיקה חילונית), ז'אן-פול סארטר (אקזיסטנציאליזם חילוני), סימון דה בובואר (מוסר אקזיסטנציאליסטי), אלבר קאמי (מרד מוסרי), ריצ'רד רורטי (פרגמטיזם מוסרי), ג'ון רולס (חוזה חברתי), תומס הובס (מוסר תועלתני-חברתי), ז'אן-ז'אק רוסו (מוסר טבעי-חברתי), ג'ון דיואי (פרגמטיזם מוסרי), סטיבן פינקר (הומניזם אבולוציוני), איי. ג'יי. אייר (אמוטיביזם מוסרי), ויליאם ג'יימס (פרגמטיזם מוסרי), הנרי סידג'וויק (רציונליזם תועלתני) ועוד רשימת קניות ארוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נא האר את עיני בטרם אצלול למשנתם, האם מי מרשימת הקניות המרשימה שהצגת מדבר על טוב ורע? כלומר שהמוסר אצלם הוא שאיפה לטוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מבין את השאלה, כי זו שאלה קצת מוזרה בעיני. בוודאי שפילוסופים והוגים שעוסקים במוסר מדברים על טוב ורע (והצורך לשאוף לטוב). ההבדל בין הגישות הוא מה זה טוב ומה זה רע. אצל התועלתנים הטוב הוא מיקסום האושר (או ליתר דיוק ה - well-being) של רוב האנשים (ותועלתנים שונים מגדירים זאת באופן שונה). באלטרואיזם אפקטיבי הדגש הוא על צמצום סבל של יצורים חשים. אצל אלה שמדברים על ״החוזה החברתי״ השאיפה לטוב (יכולה להיות ולמשל - תלוי במי מדובר) היא השאיפה ליצור חברה בה הכי פחות מזלזלים בזכויות של הפחות-מזל. אצל תומס הובס וז'אן-ז'אק רוסו (עד כמה שאני מבין, אני לא מומחה) הטוב הוא הסדר החברתי שמונע כאוס (הובס) או זה שמחזיר את האדם לטובו הטבעי (רוסו). השאיפה לטוב היא יצירת מדינה יציבה או שוויונית (שוב, רק למשל). וכו׳ אפילו פילוסוף לוחמני, כמו ניטשה, שיצא להתקפה עצבנית על מושגי ״הטוב״ ו״הרע״, בסופו של יום (עד כמה שהבנתי את כתיבתו וזה לא קל, נראה לי ש-By design) פשוט מעביר ביקורת על תפיסות מסוימות של מהו הטוב ומהו הרע (שמקובל בחברות היהודי-נוצריות אותן הוא ביקר בשצף קצף) ורצה לצקת במושגים תכנים אחרים (אבל לא באמת לבטלם כי הנה הוא מנסה למכור לנו טוב ורע אחרים). אז אני לא מבין מה אתה בדיוק מחפש. מתי פגשת במישהו (ואיפה) שעוסק בפילוסופיה של המוסר ולא מדבר על טוב ורע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק רציתי לוודא. משום שללא מטפיזיקה תמיד אפשר לשאול "למה?". למה הטוב הוא הגדלת האושר/ צמצום הסבל/ מניעת הכאוס? מה הופך את אחד מאלו ל"טוב" ואת הופכו ל"רע"? ללא מטפיזיקה אני לא מבין איך אפשר לנסות לספק לכך תשובה טובה. _______ האושר הוא אובררייטד (אמרה פולנית עממית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלי: השאלה ״למה זה טוב?״ היא שאלה קשה לכולם. גם עבור אלה שנדמה להם ומשקרים לעצמם שעבורם זו שאלה קלה יותר כי הם מתחילים מאקסיומה. ההנחה שהמטפיזיקה, שלשיטתך אי אפשר לשאול לגביה ״למה״1, דווקא היא זאת שעוזרת לגישות לא נטורליסטיות לספק הצדקות טובות יותר, היא בעיני טענה משונה. אני יכול להבין את הטענה שהן מאפשרות גישות דוגמטיות יותר שבנקודה מסוימת אוסרת על חקירה, התפלספות ובקשת הצדקות (כי כאילו הגענו לאקסיומה / תאור בסיסי של מבנה המציאות כפי שהיא), אבל אני לא מצליח להבין איך להעמיד את הכל דווקא על מגדל קלפים כל כך רעוע שכזה (שגם הוא, בסופו של יום, תוצר לגמרי אנושי, גם אם הוא מתיימר לא להיות כזה) זה בסיס טוב יותר ל״הצדקה״. יומרה להצדקה והצדקה זה לא אותו הדבר. ________ 1 מתבקש לשאול לגבי זה ״אבל למה?״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריק, אם אתה רוצה להשתכנע במה שאביב אומר, שגם מטאפיזיקה לא פותרת את שאלת המוסר אפילו למי שמאמין בה בלב שלם: קח את מה שנראה כמו הפתרון המטאפיזי הכי קל, למי שמאמין באלוהים - הטוב הוא מה שאלוהים אומר או רוצה. דתי ברחוב יכול לחשוב שזו תשובה מצוינת, אבל אם הוא רק יתחיל לגרד טיפה, אופס, דילמת אותיפרון [ויקיפדיה], שגם הוגים דתיים התחבטו בה לאורך המאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. הייתי מוסיף גם את הגיליוטינה של יום. אי אפשר להסיק מסקנות לגבי מה צריך להיות מתוך מה שיש (עם או בלי קשר למטפיזיקה בה בוחרים). זה לא משנה אם אנחנו מגבילים את היש לחומר/טבעי/נטורליזם או אם מוסיפים לתמונת העולם ״דברים נוספים/מעבר״. אי היכולת להגיע מהמצוי לראוי (בלי ״לקפוץ״) תמיד שרירה וקיימת. במילים אחרות, אם מזה שמשהו קיים או מתרחש אי אפשר להסיק לוגית מה בהכרח הוא טוב או רצוי, אז אי אפשר לעשות זאת גם אם מוסיפים בבסיס תאורים מטפיזיים או ישויות על טבעיות. הגיליוטינה של יום לא עושה הנחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה בכל זאת הבסיס לתורת מוסר? אם זו היתה לוגיקה טהורה הרי שלכאורה הפילוסופים היו מגיעים להסכמה מזמן. ומה המהות של אותה "קפיצה" שחייבים לבצע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאין הסכמה בין הפילוסופים וברור (לי) שלא מדובר בלוגיקה טהורה (אבל פילוסופים שונים חשבו אחרת זה מזה). פילוסופיה זה לא גוף ידע מונוליטי עם מסקנות או מוסכמות אחודות. אם אתה מחפש ״מודל סטנדרטי לתורת מוסר״, לא תמצא דבר כזה. תמצא הרבה מודלים שונים ומשונים. כל אחד עם גישות, הנחות (גלויות וסמויות), מושגים ושיטת עבודה המיוחדת לו (או לזרם ספציפי שהוא תלוי זמן/מקום/תרבות). כשמדברים על פילוסופיה אתה צריך להקפיד יותר על משפטים כמו ״עפ״י <הכנס שם של פילוסוף או זרם>״. השאלה ״מה בכל זאת הבסיס לתורת מוסר״ היא לדעתי חסרת משמעות. אני לא מבין מה אתה בכלל שואל. זה כאילו אתה שואל על הכל ועל שום דבר באותו הזמן. אותו צורך ב״קפיצה״ זה לא משהו שהפילוסופים מסכימים עליו. זה נאמר בקונטקסט ספציפי של משהו שאמר מישהו ספציפי (הגיליוטינה של יום). יש כאלה שחשבו שאפשר לבנות תורת מוסר על בסיס אקסיומות וגזירה לוגית (קאנט או שפינוזה, למשל וגם הם עשו זאת בדרכים מאוד שונות) ויש כאלו שטענו שזו יומרה בלתי אפשרית ושזו יומרת שווא לבנות תורת מוסר על בסיס טיעונים רציונליים ושזו בכלל לא הזירה בה מתקוטטות טענות מוסריות (דיוויד יום, למשל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, על בסיס אקסיומות אמרתי שאפשר. וגם ללא טיעונים רציונליים (כלומר מוסר תלוי תרבות או אפילו אבולוציה אם אני מבין נכון) אין לי בעיה. ואם אין שאיפה בכלל לבנות תורת מוסר אוניברסלית לוגית שאינה מהשתיים למעלה נראה לי שהטענה שלי מתרוקנת מתוכן, כי מי שטען לאורך ההיסטוריה שתורת המוסר שלו היא אבסולוטית החזיק ממילא בהשקפות מטפיזיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אומר שהבסיס לתורות מוסר המבוססות על מטפיזיקה הוא מוצלח או לא. אני אומר שהוא יכול להתקיים. מה שאני לא מבין זה איך אפשר לייצר בסיס לתורת מוסר ללא מטאפיזיקה. השאלה שלי היא איזו תורת מוסר שאין לה בסיס דוגמטי (אם חופרים מספיק עמוק) אפשר לבנות בכלל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למה הטוב הוא הגדלת האושר/ צמצום הסבל/ מניעת הכאוס?" נשמע לי שזו כבר שאלה של הגדרה של השפה ולא של איך להגיע למטרה (שיהיה "טוב"). יש לך הגדרה אחרת מתאימה יותר ל"טוב"? והרי זו לא סתם פונקציה ארביטררית שתוכל להגדיר כרצונך (הגדר "טוב" כ: א. כמות הכסף שיש לאריק בבנק כפול פיי; ב. מספר המולקולות של מים שנמצאות באוקיינוסים חלקי אלה שנמצאות באטמוספירה. ג. מה שמטבע תקין שעל פניו כתובים טוב/רע יוציא בהטלה הבא. ד. כל התשובות נכונות, בשקלול כלשהו.) לדעתי כל הקריטריונים שלכאורה שונים בתשובה של אביב מעליך כולם מזהים טוב עם מידה של אושר/אי-סבל של אוסף של פרטים בחברה האנושית (ואולי גם של כלל היצורים), וההבדלים ביניהם הם רק במקדמי השקלול של האינטגרל. אבל על הפרמטר הבסיסי עליו סוכמים אין (כמעט) ויכוח. נשמע שאתה לא מסכים אפילו עם האכסיומה הבסיסית הזו, וכמו שטענתי למעלה - זו כבר הסכמה על השפה ופחות על אלגוריתם המדידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אני לא כל כך מסכים. הטוב והרע שאתה מדבר עליהם הם מושגים של חברות אנושיות. - לאורך ההיסטוריה חברות שונות הציבו ערכים שונים מאוד למושגים הללו. - מה הקשר בין טוב ורע שמוסכמים על קבוצת אנשים לבין טוב ורע אוניברסליים (אם הללו קיימים)? אני מבין שהפילוסופים השונים מנסים לבנות תורות מוסר אוניברסליות. לכן השאלה למה דווקא האושר/צמצום הסבל/ווטאבר הוא טוב אוניברסלי היא לדעתי מאוד רלבנטית. תורת מוסר אוניברסלית אמורה לכפות את ערכיה על כל אדם שמחפש ערכים באופן לוגי. זה שאותו אדם הגיע מחברה שמחזיקה בערכים מסויימים לכאורה לא רלבנטי כמו שאביב דייק לי- התשובה "ככה זה" מותרת רק לתורות דוגמטיות, ומטריאליסטים לטעמי אינם רשאים להיות דוגמטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת מפקפק באוניברסליות הזו, או בשאיפה אליה כאל מוחלט שאין בלתו. לי די ברור (באופן אינטואיטיבי, אני יודע), שכל תורות המוסר נשענות על אנתרופוצנטריות - בבסיסן יש תרבות/שפה/תפיסת עולם/חושים/רגשות אנושיים. אם מחר תתבבסס חברת רובוטים חסרי קואליה בכוכב לכת כזה או אחר, לא מן הנמנע שהבסיס עליה היא תבנה, אם בכלל, תורת מוסר, יהיה אחר לגמרי1. ומתוך הכפירה באוניברסליות גם משפט כמו "תורת מוסר אוניברסלית אמורה לכפות את ערכיה" נשמע לי מופרך. יתירה מזו - אמפירית לאורך כל ההיסטוריה לא חושב שהיתה איזו תורה אינברסלית שכפתה את ערכיה על כל האנשים החיים. העולם מורכב הרבה יותר מזה. 1 דוגמה - אם בחברה הזו אין בכלל סבל או כאב, זה שומט הרבה מהאכסיומות הפסאודו-אוניברסליות שלנו. זה אגב גם עונה על שאלת ה"למה דווקא האושר/צמצום הסבל/ווטאבר הוא טוב אוניברסלי". בחברה שפרטיה לא סובלים מאושר (הה) או סבל, נראה שאין שום משמעות לטוב או רע. האם אסטרואיד שמתרסק על הירח טוב פחות מאסטרואיד שלא מתרסק על הירח? למי אכפת? לא לאסטרואיד ולא לירח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך דעתך שאין מוסר אוניברסלי כלל, ושהמוסר תמיד שייך לקבוצה אנושית מסויימת שבחרה בו. אם הפילוסופים מנסים לבנות תורת מוסר רק עבור החברה שהם חיים בה, את זה אני מקבל. כלומר על בסיס ערכים משותפים (דוגמטיים, מיותר לציין) של חברה מסויימת ודאי שאפשר לבנות תורת מוסר. אבל אם השאיפה של הפילוסופים היא למצוא טוב ורע אוניברסליים, שם הבעיה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל. ייתכן שיהיה מוסר שיכיל בצורה סטטיסטית טובה את רוב בני האדם. (הגדר: "אוניברסלי == מכיל את קבוצת בני האדם"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם בשביל להבדיל בין הטוב לרע אני צריך לדעת למה מעשה מסויים הוא טוב ולמה הוא רע? (באופן דומה, האם בשביל להפריד בין אוכל טעים לאוכל לא טעים אני צריך לדעת מה הופך אוכל לטעים? לא מספיק לטעום?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לאוכל זה מספיק, כי יש לנו חוש טעם. רק שאין לנו ''חוש טוב'', בטח לא במובן הפיזיולוגי של המילה. לכן זה יותר מסובך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם אין לך? אתה לא מרגיש אשמה אחרי שעשית מעשה רע? אתה לא מרגיש טוב עם עצמך אחרי שעשית מעשה טוב? כשאתה שומע סיפור (או רואה סרט) על מישהו שעשה מעשה רע, אתה לא יודע שהוא עשה מעשה רע (או טוב)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אתה בדעה שהמוסר הוא פרטי. כל אחד יודע לבד מה טוב ומה רע לפי אמות מידה שהרגש שלו מציב. מן הסתם אותן תחושות חלקן תוצאה של חינוך וקורות חיים, וחלקן טבועות במין שלנו. אם כך גם אתה בדעה שאין מוסר אוניברסלי ואין טעם לחפש אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוסר הוא פרטי, אבל זה לא אומר שהוא לא אוניברסלי (כמו שרוב בני האדם חושבים שהטעם של דשא הוא לא טעים ותפוח כן). יש הבדל בין לחפש את המוסר1 לחפש את המקור למוסר2 ולחפש את המעשה המוסרי3. בשלושתם יש טעם לדעתי, אבל הטעם הוא אחר. אני מניח שחלק מהערכים שלנו מולדים, חלק נרכשים וחלק מיוצרים. יפתיע אותי לגלות שזה לא נכון. 1 ז״א, לנסות לענות לדילמת הקרונית או דילמת המנתח וכו׳ 2 ז״א, מה הסיבה שאנחנו (=רובינו) מוצאים מעשים מסוימים כטובים או רעים. 3 ז״א, לנסות לענות לדילמות פרקטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא פרטי (כלומר נובע, לפחות בחלקו, מקורות החיים של אדם והחינוך שהוא קיבל) איך הוא יכול להיות אוניברסלי? התגובה שלנו לחמוץ ומתוק היא מולדת (וגם אותה אנחנו יכולים לשנות בעצמנו, מה שנקרא טעם נרכש). בתרבות מסויימת חריף זה טוב ובאחרת חריף זה רע. זה שרוב בני האדם ירגישו תגובה רגשית מסויימת לסיטואציה מסויימת יכול להיות בגלל שהם משתייכים לאותה תרבות, יכול להיות בגלל שזו תכונה מולדת, ויכול להיות בגלל שקיים מוסר אוניברסלי היולי שלחוקיו אנחנו שואפים להשמע. אני טוען שבמקרה השלישי אתה די חייב להכניס מטאפיזיקה (נשמה, אלוהים, מפלצת ספגטי) כי אחרת מאיפה יבוא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוסר (פסאודו-)אוניברסלי עשוי בסבירות גבוהה לנבוע מזה שכולנו עשויים מביולוגיה דומה למדי. לכן, לכרות רגל למישהו (בלי הרדמה) זה אקט מאד (מאד) כואב וגם מאד (מאד) מגביל אותך פונקציונלית לשארית חייך. שני החסרונות האלה - התחושתי והפונקציונלי - הם אוניברסליים לבני אדם באשר הם, מעצם הביולוגיה המשותפת לנו. ולכן לא צריך שום מטאפיזיקה כדי לומר שכריתת רגל1 היא אקט מאד לא רצוי באופן אוניברסלי. והרי לך דוגמה נגדית לכך שאוניברסליות מצריכה מטאפיזיקה. 1 לבן אדם בריא, משל המנתח והסכין נראה לי ממש לא מעניין ובנאלי כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את השאלה - באותה מידה שטעם או כאב הם פרטיים (אתה מרגיש אותם באופן פרטי) ואוניברסליים (רוב בני האדם חושבים שתפוח הוא טעים). מה לא מסתדר פה? ״...אני טוען שבמקרה השלישי אתה די חייב...״ ואני טוען שאתה מערבב בין כמה שאלות שונות. יש את השאלות הטכניות (״למה קיים מוסר?״, ״מה משפיע על המוסר?״...) והשאלות העובדתיות (״האם קיים מוסר?״, ״מהו מעשה מוסרי?״...). באותו מובן, גם לגבי טעם יש שאלות טכניות (״איך עובד המנגנון הביולוגי של חוש הטעם?״, איך התפתח חוש הטעם?״...) ואת השאלות העובדתיות (״האם קיים טעם?״, ״מהו אוכל טעים?״). אתה מנסה לגזור מהתשובות האפשריות לשאלות הטכניות את התשובות לשאלות העובדתיות. זה צריך להיות הפוך, אנחנו יודעים את העובדות, אנחנו יודעים שתפוחים טעימים, אנחנו יודעים שדשא לא טעים, אנחנו יודעים שרצח רע, אנחנו יודעים שצדקה טוב. מכאן אפשר לנסות לתת תשובות שונות לשאלות הטכניות, אבל, (1) שום תשובה לשאלות הטכניות לא יוכלו לשנות את העובדות, תפוחים ישארו טעימים ושום ביולוג לא יצליח לשכנע אותי אחרת, ו(2)גם אם לא נדע או נסכים על התשובות לשאלות הטכניות, התשובות לשאולות העובדתיות ישארו... ובכן... עובדות. כמובן שהדוגמא של הטעם היא רק דוגמא אחת, אפשר לבחור גם בדוגמאות אחרות (כאב, יופי, עייפות, אושר... - אתה לא צריך להכיר את המנגנון שעומד מאחוריהם על מנת להיות מושפע ממנו). ובקשר לטעם נרכש, דת ממסדית היא, בסופו של דבר, הדרך של השלטונות לשכנע אותנו לעשות מעשים לא מוסריים. אף אחד לא צריך את ישו להגיד לו לכבד את הוריו ולא את מוחמד בשביל להגיד לו לא לרצוח את שכנו, אבל אם אתה רוצה לשכנע מישהו לעשות מעשה לא מוסרי אתה צריך למצוא סוציופאטים או להמציא דת, וכנראה שלהמציא דת זה יותר קל. אז, כן, אפשר לשכנע אנשים מוסריים לעשות מעשים לא מוסריים ואולי הם אפילו לא מרגישים אשמה (או לא יותר מידי?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא שואל למה קיים מוסר, ואני לא שואל האם קיים מוסר. אני שואל האם הפילוסופים יכולים לבנות תורת מוסר מבלי להזדקק למטפיזיקה. לחדד- אני לא מדבר על טוב אוניברסלי כזה שרוב בני האדם חושבים שהוא טוב, אלא כזה שהפילוסופים חושבים שאליו צריך לשאוף. אם ניקח את הדוגמה "רצח זה רע", 60% מהציבור היו בעד אלאור אזריה. כלומר הם חשבו שגם אם עבר על החוק המעשה שלו לא היה לא מוסרי. האם המוסר שלהם קלוקל? ואם נקח את הדוגמה "נקמה זה טוב" אז זה רגש אוניברסלי שהמדינה (לא שלנו) מנסה לדכא באמצעות החוק. האם זה לא מוסרי מצדה? אשאל אחרת- האם המוסר שלנו נעלה על המוסר של בעלי עבדים באותו אופן שבו המוסר של צמחונים נעלה על המוסר של שוחטי חיות למאכל? ואם כן, מה הופך אותו לנעלה יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני שואל האם הפילוסופים יכולים לבנות תורת מוסר מבלי להזדקק למטפיזיקה" - בוודאי שכן. זאת אולי לא תורת מוסר שאני או אתה נסכים איתה, אבל מה הבעיה? בדיוק כמו ששפים יכולים לבשל ארוחה טעימה מבלי להזדקק לביולוגיה (אולי לא טעימה בעינך או בעיני, אבל זאת שאלה אחרת לגמרי). ויותר מזה,ֿ מטפיזיקה לא בהכרח תעזור להם לבנות תורת מוסר טובה1 יותר בדיוק כמו שביולוגיה לא בהכרח תעזור לך לבשל מרק טוב יותר. ״60% מהציבור היו בעד אלאור אזריה. כלומר הם חשבו שגם אם עבר על החוק המעשה שלו לא היה לא מוסרי. האם המוסר שלהם קלוקל?״ לדעתי, כן (קלוקל במובן של עברו שטיפת מוח). ״אם נקח את הדוגמה "נקמה זה טוב" אז זה רגש אוניברסלי שהמדינה (לא שלנו) מנסה לדכא באמצעות החוק. האם זה לא מוסרי מצדה?״ לדעתי, כן (מוסרי במובן של נקמה זה באמת רע לדעתי, ולכן דיכוי הרגש הזה הוא טוב, לדעתי). ״האם המוסר שלנו נעלה על המוסר של בעלי עבדים באותו אופן שבו המוסר של צמחונים נעלה על המוסר של שוחטי חיות למאכל?״ לדעתי, לא (במובן של לדעתי המוסר של צמחונים לא נעלה על המוסר של שוחטי חיות למאכל). ״אם כן, מה הופך אותו לנעלה יותר?״ - כי עבדות זה רע. אני לא מבין את השאלה. 1 ״טובה״ - גם במובן של עקבית עם עצמה, גם במובן של עקבית עם מה שאני או אתה חושבים, וגם במובן של עקבית עם מה שהפילוסוף חושב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לענין נקמה- אנחנו רואים סרט שבו הגיבור נוקם ומרגישים שהצדק איתו וחושבים שעשה טוב, ולא רע. אבל לצורך השגשוג של קהילות גדולות הקהילה מדכאת אותו בחוק. איך מבחינתך נקמה זה רע אם היא מובילה להרגשה שנעשה צדק, כלומר שנעשה טוב? השאלה על נעלה יותר היתה אם ענית כן על השאלה הקודמת, וענית לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אנחנו רואים סרט שבו הגיבור נוקם ומרגישים שהצדק איתו וחושבים שעשה טוב, ולא רע'' אני לא חושב ככה. יכול להיות שאני מזדהה עם הגיבור, אבל אפשר לגרום לי להזדהות גם עם גנבים, רוצחים ואנסים, ובכל זאת (אני מניח) אני לא חושב שהם עשו טוב. מבחינתי נקמה זה רע ואצלי היא לא מובילה אותי להרגשה שנעשה צדק (אבל, זה אני, אתה יכול להרגיש אחרת, אני לא חושב שזה משנה לעקרון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לאכול סוכר מוביל להרגשה נעימה בבטן. אבל שיקולי הטווח הארוך פועלים בכיוון ההפוך. הרגשה טובה זו מטריקה מפוקפקת להתנהל לפיה. לדעתי גם לגבי נקמה זה ככה - גם אם יש לה יתרונות נקודתיים, היא לא סקאלבילית לחברה גדולה ויציבה. ____ בדיוק אנחנו בעיצומה של דוגמה די מובהקת - בשלב הנוכחי1 ברור שההצדקה שרוב הישראלים נותנים לעצמם לגבי המשך הלחימה בעזה היא נקמה. מכל שאר הבחינות יש בעיקר חסרונות לאופן הפעולה הזה. 1 ולא נתווכח מתי הוא התחיל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלמוני אמר שאנחנו מרגישים מייד מה מוסרי ומה לא. אתה אומר שאנחנו מפעילים שיפוט על ההרגשה הראשונית כדי לבחור בדבר המוסרי. אני חושב שזה מדגים איך המוסר הוא שילוב של הביולוגיה שלנו (הרגש הראשוני) והסביבה (חינוך וקורות חיים שגורמים לנו להפעיל שיפוט ערכי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי ברור שיש סיטואציות מורכבות שבהן יש שקלול חיובי למעשה ומולו שקלול שלילי, וההחלטה המוסרים היא סכימה של שניהם. זה נכון אפילו לפני שמערבבים ביולוגיה וסביבה, אני מניח. אפילו תועלתנות ביולוגית גרידא תציג לי שמול הרצון המיידי לאכול את כל הצבי שתפסתי היום, כדאי לשמור חלק ממנו למחר כי מי יודע אם יהיה לי אוכל אחר אז. וברמה הבאה, כדאי לי לחלוק אותו עם חבריי לשבט, כי מחר כשהם יצודו ואני לא, אוכל לקבל ארוחת צהריים מהם. אני חושב - מתוך נסיון לפשט את השאלה ולהוריד כמה שיותר פרמטרים - ששיפוט או שקלול קיימים אפילו לפני שמכניסים מושגים גבוהים כמו ערכים, חינוך וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמר פינקר "עד המצאת המקרר המקום הטוב ביותר לשימור בשר היה הקיבה של החבר שלך". יש גם עטלפים (ערפדים) ש"מבינים" את זה, כך שכנראה "צדקה תציל ממוות" לא ירדה מהר סיני אלא כמה מליוני שנים לפני כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״מייד״ נשמע לי כמו תוספת שלך. נראה לי שאם זה היה מייד החיים שלנו היו הרבה יותר פשוטים. בכל מקרה, נראה לי שאתה ממשיך לבלבל בין שתי סוגי השאלות מסיבה שלא לגמרי ברורה לי. אני אכתוב את זה במפורש, השאלה אם המוסר בחלקו או במלואו נובע מאלוהים יחיד, מצמד אלים, מאלים רבים, מהשטן, מהביולוגיה האנושית, מהחברה, מהחינוך, מהדת, מהנפש או ממפלצת הספגטי המעופפת, השאלה איזה חלק מהמוסר נובע ממה, השאלה איך מה המנגנון שייצר את המוסר (או כל חלק מהמוסר)... לא אמורות לשנות לגבי השאלה אם המוסר קיים, ואם כן מה מוסרי לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מתייחס להבחנה בין אתיקה תיאורית לאתיקה נורמטיבית? מויקי: "אתיקה נורמטיבית היא הענף של האתיקה השואף לגבש ולנסח את אמות המידה להתנהגות מוסרית1. בניגוד לאתיקה תאורית(אנ'), שחוקרת באופן אמפירי את העמדות המוסריות שבני-אדם מחזיקים בהן בפועל, אתיקה נורמטיבית שואפת להגיע לעמדות המוסריות שבהן ראוי להחזיק; כך לדוגמה, אתיקה תאורית תעסוק בשאלה מה אחוז בני האדם המאמינים כי רצח הוא אסור תמיד, בעוד אתיקה נורמטיבית תעסוק בשאלה אם נכון להחזיק בעמדה זו." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכרתי, תודה. נראה לי שלא לזה אני מתייחס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי בכלל לשאול אם המוסר קיים. ברור לי שהוא קיים ואנשים מתייחסים אליו (כל אחד והמוסר שלו). בשאלה לגבי מה מוסרי לעשות, אני שואל האם ניתן לקבוע מה מוסרי עבור כולם בלי מטאפיזיקה. השאלה מה מקור המוסר רלבנטית לעניין זה. שהרי אפשר לומר שהמוסר נובע מביולוגיה ומהחברה, ואז אין כלל מקום למוסר אוניברסלי. ואפשר ללכת למקור מטאפיזי, ואז כן ניתן (חובה?) לקבוע מוסר עבור כולם. כל מה שביקשתי לבדוק הוא האם הפילוסופים ניסו גם לבנות מוסר אוניברסלי ללא מקור מטאפיזי, כי לי זה לא נראה אפשרי. כי בעיני אם המקור הוא חברתי, אפילו בחלקו, אין עדיפות מובנית למוסר של חברה אחת על פני זה של חברה אחרת. גם מוסר של חברה שמקדשת את החופש אינו נעלה אינהרנטית מול זה של חברה שדוגלת בעבדות, אם מקבלים שמקורו של המוסר הוא ארצי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, מוסר, מעצם היותו, הוא אוניברסלי. אולי לא אובייקטיבי (ז״א, מה שאתה חושב שהוא מוסרי שונה ממה שאני חושב שהוא מוסרי) אבל בוודאי אוניברסלי (ז״א אם אני חושב שלרצוח זה לא מוסרי אני חושב שלא ראוי שאני ארצח, שלא ראוי שאתה תרצח ושלא ראוי שאף אחד אחר ירצח). אני לא מבין מה הבעיה בלקבוע מה מוסרי עבור כולם בלי מטאפיזיקה. הנה, עשיתי את זה. בלי שום מאפיזיקה. לרצוח זה רע. לכולם. ״שהרי אפשר לומר שהמוסר נובע מביולוגיה ומהחברה, ואז אין כלל מקום למוסר אוניברסלי.״ למה? האם העובדה שאנחנו לא אוהבים לאכול דשא היא מסיבות ביולוגיות (כנראה) גוררת בהכרח שיכול להיות שיש בני אדם שכן אוהבים לאכול דשא. מה הקשר בין המקור לסלידה שלנו מדשא לאוניברסליות שלו? ״כל מה שביקשתי לבדוק הוא האם הפילוסופים ניסו גם לבנות מוסר אוניברסלי ללא מקור מטאפיזי״ בוודאי שכן, אבל, מה שאני מנסה להראות לך שזה אפשרי, וששאלת המקור לא רלוונטית בכלל. ״גם מוסר של חברה שמקדשת את החופש אינו נעלה אינהרנטית מול זה של חברה שדוגלת בעבדות, אם מקבלים שמקורו של המוסר הוא ארצי.״ בשביל לבדוק מוסר של איזה חברה ״נעלה״ יותר על אחרת אנחנו צריכים מוסר משל עצמינו, ברגע שיש לנו כזה (וכמו שהסכמנו למעלה, יש לנו כזה) צריך להיות מאד קל לראות שהמוסר של חברה שדוגלת בעבדות אינו נעלה יותר מהמוסר של חברה שדוגלת בחופש. אם אין לנו כזה, אז השאלה לא ניתנת לתשובה אבל היא גם לא מעניינת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את החלק האחרון. אם יש לנו מוסר משל עצמנו, ומקורו חברתי, נניח, מה עוזרת לי הקביעה שמוסר של חברה מסוימת נעלה על מוסר של חברה אחרת על פי קנה המידה של המוסר של החברה שלי? רק אם יש מוסר אוניברסלי תיאורטי שכל החברות האנושיות צריכות לשאוף אליו (מאיזה שהן סיבות פילוסופיות) יש לקביעה הזו איזה ערך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה היה עוזר דוקטורים בפילוסופיה לא היו מכינים לך קפה. "רק אם יש מוסר אוניברסלי תיאורטי שכל החברות האנושיות צריכות לשאוף אליו (מאיזה שהן סיבות פילוסופיות) יש לקביעה הזו איזה ערך" - איזה ערך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לראשון בחיוך עצוב. לשני- יותר משני סנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניטפוק לגבי אלאור אזריה (תראה לאן התדרדרתי) - לדעתי חלק משמעותי מ'תומכיו' לא הגדירו את האקט שלו כ''רצח'', אלא כפעילות לניטרול איום בזמן מלחמה (אולי לא בצדק, אבל זה דיון אחר). ולכן הם לא נכנסים להגדרת הקונפליקט שהגדרת בפסקה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך אתה מסביר למה בחרת דווקא מטאפיזיקה אחת ולא אחרת? הקונץ הזה של לזרוק את הבעיה על מישהו אחר היה, אולי, יכול להחזיק מעמד לו היה העולם כולו מאמין בדת אחת, אבל ברגע ש(לשמחתי) זה לא המצב שום מטאפיזיקה לא עוזרת. להיפך. למה להיפך? כי אולי יש דרך לדון בחילוקי דעות בנושא מה הוא הטוב ומה הוא הרע, ואולי אפילו להגיע להסכמות לא מעטות, אבל דומני שכבר לפני מאות שנים הבינו שאין שום דרך לדון ברצינות בשאלה מהי האמונה הנכונה (עובדה: אני מאמין בדרקון הורוד של אביב1 ולא נתקלתי בשום נימוק רציני נגדו). בכלל, הגישה לפיה בלי אלוהים היינו כולנו אסמטים (Asmat_tribe [Wikipedia]1 די מעצבנת אתאיסט כמוני, שהמוסר שניסו להנחיל לו כמצוות האל ומשרד החינוך כולל מצווה להרוג נשים, ילדים ואפילו בהמות של האויב. ובניגוד לחרדים שמסרבים להתגייס, הפרת המצווה לוותה אפילו בסנקציות. עובדה ידועה שלא מנפנפים בה מספיק לטעמי היא שדווקא בדורות הקודמים, בהם האמונה והדת היו הרבה יותר נוכחים בחיי היומיום של האוכלוסיה כולה, המוסר האנושי היה על הפנים מנקודת המבט שלנו היום. הקורלציה בין ירידת מעמד הדת לבין השיפור המוסרי שחל במקביל כמעט בכל העולם לא אומרת דרשני? מי אמר שחל "שיפור מוסרי"? אני אומר. מי שחולק עלי מוזמן להחזיר את העבדות, לסקול מחללי שבת, להרוג נשים וילדים של האויב (אופס), להט"בים (עוד אופס. את אלה יש להרוג אך ורק בדרכי נעם), וגם ילדים שלנו אנו (רק אם הם סוררים, כמובן), ועוד כהנה וכהנה. שיהיה במזל. _____________ 1- והוא טוען שאין לו שום עניין במוסר ושאפסיק לבלבל לו את המוח בשאלות תיאולוגיות ואביא כבר את הבתולה היומית לארוחת הבוקר שלו. "הוא" מתייחס לדרקון, לא לאביב שהוא בכלל צמחוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני רואה מה עשית שם) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בכוונה כתבתי ''נעם'' בלי ו''ו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בחרתי מטאפיזיקה. אני רק הבעתי ספק ביכולת לבסס כל תורת מוסר אוניברסלית ללא מטאפיזיקה. ושים לב עד כמה דוגמטית התשובה שלך: מי אומר שעבדות וסקילה הם לא מוסריים? אני אומר. ומי שאומר אחרת שישק לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. הגישה שלי היא שיש לסקול כל מי שחושב אחרת ממני, וכך נקבל מוסר אבסולוטי יציב ועמיד בלי צורך בעזרת השם ובלי מטאפיזיקה מכל סוג. בקצת יותר רצינות, העובדה היא שלא רק אני אלא גם אתה וכל מי שאתה ואני מכירים (מלבד כמה פסיכופתים) לא חושבים שעבדות היא משהו מוסרי, ולאלה שחושבים שהציווי האלוהי להרוג תינוקות הוא מוסרי עפ"י הגדרה, אני מציע לחפש הגדרה טובה יותר. מכל מקרה, אם יש לך זמן פנוי אני ממליץ על סרטוניו של sam haris בנושא (מצטער שאני לא ספציפי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל האין המוסר הזה שלנו שבו דווקא לא מנפצים עוללים אל הסלע תלוי תרבות? בתרבות הזו גדלנו וחונכנו וכך רוב מי שאנו מכירים, ולמי שבמוסר שלו כן מנפצים עוללים אל הסלע אתה קורא לו פסיכופת. האצטקים, או מי שהיו שהקריבו ילדים לאל השמש, אני משער שלא היו פסיכופתים עבורך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם היום - נראה לי שקל להראות שהקורלציה בין עוצמת האמונה של אנשים לטוב מעשיהם היא הפוכה. אבל, למיטב הבנתי הטענה של אריק היא לא שבלי דת כולנו היינו חארות, אלא שבלי דת אין לו דרך להסביר למה אנחנו לא חארות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו פחות. תכלס כל חברה אנושית זקוקה לכללים שיאפשרו אמון בין אנשים שהוא הבסיס לשיתוף פעולה נרחב על מנת שאותה חברה תשגשג. לכן בחברה משגשגת קיימים כללי מוסר מסויימים. יש לי יסוד לחשוב שבסיס מסויים לכללים האלה טבוע ביולוגית במין שלנו. עקרון ההדדיות, למשל, נראה לי יסודי בכל החברות האנושיות לאורך ההיסטוריה והפרהיסטוריה ונראה לי הבסיס לחלק לא מבוטל מתחושת הצדק/עוול שלנו. אני מבקש רק להבין איך בכלל אפשר לחפש מוסר אוניברסלי (לא מוסר של חברה מסויימת בזמן מסויים) ללא דוגמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפילוסופיה אתה צריך להיות הרבה יותר זהיר בבחירת המילים שלך. כל מילה נפתחת לתילי תילים של טענות וטענות נגד. קטונתי לענות במקום אביב, אני יודע די מעט, על חלק קטן מאוד מההוגים שהוא ציין (אם כי לפחות שמעתי על כולם). בכל זאת, אסתכן ואומר שאני אופתע אם משיהו מהם *מודגש לא* מדבר על טוב ורע. חזק יותר, אני מעז לנחש שכולם מקבלים שדיון במוסר זהה לדיון בטוב ורע. אבל אחרי ה"כלומר" שלך אמרת משהו שהוא בכלל לא "כלומר": "המוסר הוא שאיפה לטוב". אני מנחש שכל אחד מהפילוסופים האלה, אם היית שואל אותו "האם המוסר הוא שאיפה לטוב?" היה עונה "בערך כן, אבל בדיוק - אני לא מבין את השאלה. תפרט יותר או תנסח יותר במדויק". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, שלא במפתיע גם אני הייתי פזיז מדי. דיון במוסר אינו זהה לדיון בטוב ורע. כיוון אחד נכון (אולי) - כל דיון במוסר הוא דיון בטוב ורע. אבל לא כל דיון בטוב ורע הוא דיון במוסר: יש טוב ורע (לפחות כדיון, או מטא-דיון) גם באסתטיקה, שמקובל שהיא נפרדת ממוסר (ובוודאי היה מי שהציע שהיא לא נפרדת, אבל אם היה אז הוא אוונגרד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיסקליימר: גם אני יודע די מעט ויודע היום פחות אפילו מהמעט שידעתי פעם. גם מה שכן קראתי קראתי די מזמן (לפני עשור וחצי הייתי באמצע תואר שני בפילוסופיה שנשרתי ממנו בשני שליש של הלימודים, לצערי, בגלל חוסר זמן / בגלל הקושי לעשות זאת תוך כדי עבודה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרבות והמחשבה המערבית, על כל גווניה התרבותיים, התיאולוגיים, הפוליטיים והמשפטיים, צמחה בחממות המטפיזיקה של הסדר. ממקורותיה ביוון העתיקה ועד לעת החדשה באירופה המרכזית והמערבית במאות ה-17 וה-18, סדר זה החזיק מעמד במשך למעלה משני מילניומים. בבסיסו עמדו שתי אקסיומות מרכזיות: אקסיומת השלמות האפלטונית מעולמות האידאות (האונטולוגיה האפלטונית) ואקסיומת ההדרגתיות האריסטוטלית. שילובן יצר מערכת קוסמית היררכית, מושלמת ונצחית, אשר עיצבה את תפיסת האדם והחברה. מערכת זו הגדירה בבהירות את מהות האדם, תבונתו ומוסריותו, והיוותה את המסד האקסיומטי לעמדותיה של הכנסייה הנוצרית. בראש מערכת גאוצנטרית זו ניצב האלוהים כריבון יחיד, שהעניק בחסדו את השלטון לקיסר באמצעות מיופי כוחו עלי אדמות. 2. ערעור הסדר הקוסמי והוצאת האדם ממערכת זו אל תפיסה הליוצנטרית, החלה עם צמיחת הרנסנס. תקופה זו הניחה את היסודות לליברליזם וסימנה את ראשיתן של מהפכות משמעותיות: המהפכה ההומניסטית, המהפכה התרבותית והמהפכה המדעית. מהפכות אלו סללו את הדרך למהפכת הנאורות, אשר חיסלה סופית את הסדר הישן. מהפכת הנאורות ביססה אקסיומה מטפיזית חדשה אודות מרכזיות האדם וריבונותו האימננטית. תנועות אלו הובילו לשלל הצהרות היסטוריות במרחב העולמי במערב, שהדגישו את עצמאותו, חירותו, ריבונותו, ייחודו וזכויותיו הבסיסיות/טבעיות של האדם באשר הוא. על אקסיומות אלו הולבשה טרנספורמציה מודרנית וחילונית לערך קדושת חיי האדם, אשר קיבל משמעות דתית מלאה מעצם הקדושה שניתנה לחיי האדם. צלם האדם הוא צלמו של האלוהים, וממנו נובע האיסור על חילולו. בזהירות אפשר לשאול שייתכן ו'המוסר' בעניין 'כבוד האדם' ונגזרותיו, כפי שרבים רואים אותו דרך עדשות הליברליזם, מבוסס למעשה על 'ליברליזם מהול בדת' - על מטפיזיקה ליברלית החולקת עמדות זהות עם המטפיזיקה הדתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שבהרבה מקרים נוח לתאר את האדם גם במונחים לא מטריאליסטיים כמו "נשמה" (ע"ע "נשמה, תורידי את הזבל") או "רוח" (ע"ע רוח האדם, חולה רוח) אבל השילוב "נשמה מטאפיזית" ממש אינו חלק מהמשנה הליברלית. הערך העליון של חיי אדם הוא בעיקרו גלגול פשוט של עקרון ההכללה ולא דורש שום מטאפיזיקה, רק את ההכרה שאם אינני רוצה שתרצח אותי כדאי לי להבטיח לך שגם אני לא מתכוון לעשות את זה (בין השאר בגלל שאני שונא להשכים קום). המשפט האחרון שלך העציב אותי, במיוחד אחרי המחמאה (תודה!) שנתת למאמר שלי על הנושא. יש לא מעט בעיות לחיות עם ההכרה בכך שהרצון שלנו אינו חופשי יותר מלחץ הדם שלנו1, אבל מוסר אינו נמנה איתן. אמנם "נגזר עלי[ך] "להתנהג באופן מסויים" אבל אותו "אופן מסויים" כולל גם שנגזר עליך ועלי להתחשב בשיקולים מוסריים, אלא אם כן אנחנו פסיכופטים. התורשה ווהחינוך שאנחנו מקבלים דואגים לכך. אבל גם אם נגזר עליך לעזור לאיזה חסר ישע בו נתקלת ברחוב, אתה יכול לשאוב סיפוק מכך שאתה אחד מאותם האנשים ש*זה* מה שנגזר עליהם2, ולא אחד מאלה שמתעלמים מכאלה. כן, "יכול" הוא כמובן הפשטה, או מטאפורה, של המצב. האמת היא שאתה לא יכול שלא, והידיעה שהכל היה בעצם כפוי אני מסכים שלדתיים שמאמינים בשכר ועונש, ובעיקר בעולם הבא, יכולה להיות בעיה גדולה אם יפנימו שהכל בכאילו, אבל לא מבחינת התוצאה אלא מבחינת השאלה העקרונית למה הבורא יעניש אותם כאילו יש להם בחירה חופשית, בשעה שכל מעשים נגזרים מהנסיבות אותן הוא עצמו הביא. הדיון בכל זה מחייב להיות מדוייקים ולהזהר לא ליפול בפח של לולאות אינסופיות, או של תסכול אינסופי לא פחות, וחוששני שלא אכנס לשם עכשיו. _____________ 1- זאת גם זריקת הרגעה בקשר לטעויות שעשית בעבר, אבל גם זריקת צניעות *מסוימת* (כפי שאנסה להסביר עוד רגע) בקשר לכל מיני השגים שהשגת - וצריך ללמוד לחיות עם זה. 2- אם מותר לך להיות גאה בכך שאתה יהודי, או אשכנזי, למרות שרצונך לא תרם לכך כלום, על אחת כמה וכמה היות גאה בכך שמעשיך מתאימים במה שנראה לך מוסרי, גם אם אותו "נראה לך" אינו מגיע מתוך איזה חופש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |