הירוק הירוק הזה | 2583 | ||||||||||||
|
הירוק הירוק הזה | 2583 | ||||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "מדע"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
נאמר שהמחלה נוטה לפרוץ, אצל גברים, לפני גיל 19. גם אם קיים קשר - האם עליו להרתיע גבר בן 25-30? הקשר הנסיבתי-המשוער תלוי בתדירות השימוש? אם קיים קשר סיבתי ולא רק נסיבתי, דרך גן ספציפי, האם ניתן לבצע בדיקה גנטית שתחזה את הסיכון (הנוסף) שיש בצריכה? ואם אפשר, שאלה אישית לטלי: האם ההתנגדות שלך לשימוש בסם (קיבלתי רושם ברור שזו עמדתך - למשל מכך שכל אחד משני הפסכיאטרים שתומכים בדעה לפיה השימוש מסוכן קיבל כותרת מודגשת משלו, והשלישי קופח) נובעת רק בשל הקשר האפשרי שלו לסכיזופרניה? |
|
||||
|
||||
גם אני חשתי בהטייה. 'מקלאוד אומר שיופתע אם תימצא עדות לתועלת רפואית מן השימוש בסם. אף אחד מהם לא ממליץ להשתמש בקנביס.' אתם מוזמנים לקרוא על השימושים הרפואיים כאן: |
|
||||
|
||||
בכנס דובר רק על הקשר בין חשיפה בגיל צעיר לבין התפתחות סכיזופרניה בהמשך. עם זאת, מצבים פסיכוטיים כתוצאה משימוש בקנביס יכולים להופיע בכל גיל. עדיין יש צורך לבצע מחקרים נוספים שיראו שאכן רק נשאי האלל הספציפי נמצאים בסיכון. בדיקה גנטית לכלל האוכלוסיה עדיין לא קיימת כבדיקה מסחרית, עד כמה שאני יודעת. המאמר משקף את התרשמותי מן הדיון. ההצבעה שנערכה בסופו הצביעה על כך שלא רק אני חשבתי שהיה קיים פער משמעותי בין הדוברים השונים. |
|
||||
|
||||
לא מפתיע לקרוא את התגובות הזועמות האוטומטיות של המגלגלים. זה פחות או יותר מה שתקבלי אם תחליטי לפרסם את 'אלוהים ככשל לוגי' בישובת סאטמר. |
|
||||
|
||||
אני קצת סקרן. האם התגובה שלי לעיל היא אחת מאותן "תגובות זועמות אוטומטיות של המגלגלים"? |
|
||||
|
||||
דומני שה"התגובות הזועמות האוטומטיות של המגלגלים" היו תגובה 373425 וחברתה תגובה 373427 עם כל הכבוד לתגובתך, לא נראה לי שהצלחת להפגין מספיק זעם כדי להתקבל למועדון. גם לא הבאת בדל ראיה שאתה מגלגל. |
|
||||
|
||||
התשובה הקצרה - לא. התשובה הארוכה - מנסיון אני יודע שקשה עד בלתי אפשרי לנהל דיון בנוגע לגראס. המגלגלים מצד אחד ומגלגלי העיניים מצד שני מתחילים להטיח אחד בשני ערימות של נתונים מוטים, סובייקטיבים ומפוברקים וכל אחד בטוח שהוא מחזיק בקלף הערכי. עכשיו נמתין לראות מי יזכיר שטבק מזיק הרבה יותר ומנגד, מי צילם נרקומן בכיכר באמסטרדם. |
|
||||
|
||||
אני לא בין המגלגלים וכן בין התומכים בלגליזציה של סמים קלים. היכן זה שם אותי מבחינת אובייקטיביות הדיון? |
|
||||
|
||||
אני לא מעשן גראס ומעולם לא עישנתי ועדיין תומך בלגליזציה של השימוש בקרב מבוגרים במקביל להקשחת האכיפה והענישה בתחום הסחר לקטינים. אני לא רואה באובייקטיביות תנאי לקיום הדיון אלא שאני עייף מהטיעונים המעגליים והדמגוגיים של בעלי עניין משני הצדדים. עלה ירוק והמועצה למלחמה בסמים למשל הם שני גופים בעלי עניין הגורמים יותר נזק מתועלת וזאת על מנת לגרוף רווחים פרסומיים מידיים. |
|
||||
|
||||
As with all controlled substances marijuana plays a major roll in relieving the symptoms of many disorders. The use of the substance for recreation purposes may lead to mental addiction as oppose to tobacco that is mentally and physically addictive.
|
|
||||
|
||||
הרי די ברור (מהדרך בה המאמר כתוב ומעצם זה שהובא לכאן) שהוא בעצם כאן כדי לסנגר על השארת הקנביס מחוץ לחוק. הוא עושה זאת באמצעות ה'בוטום ליין' שלו, שהוא 'קנביס מעלה את הסיכוי לחלות בסכיזופרניה'. בעוד שאפילו מתוך נתוני המאמר, המסקנה הזו דורש הרבה מאוד סוגריים, לאמור: (חלק מהחוקרים הגיעו למסקנה ששימוש נרחב ב)קנביס (בגיל הנעורים) מעלה (מ-1% ל-1.9%) את הסיכוי לחלות ב (או לחוות התפרצות של) סכיזופרניה. הבעיה היא שהמשפט (עם הסוגריים) הוא הרבה פחות חזק, ולמעשה לא יכול בשום אופן להיות טיעון בעד אי-חוקיות או נגד לגליזציה. אציין רק שגם בהנחות המצמצמות שהובאו לעיל, פירוש הדבר הוא שלכל היותר 0.9% ממשתמשי הקנביס בגיל הנעורים מושפעים ממנו באורח שלילי (אלו שלא היו מפתחים סכיזופרניה ועכשיו כן). כדאי להשוות את הנתון הזה לעומת הקשרים (המוכחים) בין עישון לסרטן, בין אלכוהול למחלות כבד, בין שומן למחלות לב וכן הלאה. |
|
||||
|
||||
אתה בעצם חוטא בדיוק בעניין שאתה מאשים את המאמר. אתה טוען: - המאמר נועד לסנגר על השארת הקנביס מחוץ לחוק בטענה שקנביס מעלה את הסיכוי לחלות בסכיזופרניה. למעשה, לפי מה שנכתב במאמר, המסקנה הזאת דורשת המון סוגריים, לאמור: - (חלק מהקוראים של המאמר הגיעו למסקנה ש)המאמר נועד לסנגר על השארת קנביס מחוץ לחוק (כי הוא מציג כנס שבו דנו) בטענה שקנביס מעלה את הסיכוי לחלות בסכיזופרניה (וחלק מהחוקרים בכנס סבורים שכן, אבל אין להם הוכחה מוצקת). ובכן, המשפט עם הסוגריים הוא הרבה פחות חזק ולמעשה אני לא רואה כיצד אפשר להסיק ממנו ש"המאמר לקח צד בדיון" כפי שטוענת הכותרת. ובכן, מסתבר שהראשון שהעלה את הטיעון בדבר אי-לגליזציה של קנביס בשל הנזקים שלו הוא לא המאמר, אלא אתה. כמו שאומרים בעדה שלי "אני מקווה שעכשיו אתה מרוצה". --- גילוי נאות: כותב התגובה אינו מעשן קנביס ואינו סכיזופרן. |
|
||||
|
||||
זו היתממות. הרי אף אחד לא היה מפרסם כתבה באייל על מחקרים עם תוצאות כל-כך לא החלטיות על הקשר בין שוקולד להתקפי לב (נניח). |
|
||||
|
||||
אתה שוכח שתופעות הסוטול הנגרמות משימוש בסמים למיניהם דומות במידת מה לתסמיני סכיזופרניה. ולכן, ייתכנות הקשר בין השניים אינו מופרך, כמו אכילת שוקולד להתקף לב. ברור שהקשר לא הוכח, אבל בהחלט סביר כי מי שיש לו מחלת נפש חבויה ורדומה, יסבול מהתעוררותה כתוצאה משימוש בסמים. נשמע לי הגיוני במידה רבה. כמובן שתחושות בטן מובילות לאסלה, ולא לשום מקום אחר... ובכל זאת... |
|
||||
|
||||
הכל נכון ובכל זאת אני לא בטוח שהיתי מותר על החויה, כולל הסבל מהתעוררות המחלה הרדומה. |
|
||||
|
||||
הועדה האנגלית, שהנתונים היו לפניה, החליטה שלא להחמיר את המעמד החוקי של הסם באנגליה אלא להגביר את ההסברה. אישית, אני יכולה להבין את ההחלטה הזו. חוקים לא פותרים כל בעיה. מצד שני לא הייתי מזלזלת אף לא לרגע בעליה בהסתברות לחלות במחלה קשה כמו סכיזופרניה. בניגוד למחלות האחרות שציינת, מדובר במחלה שפוגעת באנשים צעירים, ושתשפיע על כל מהלך חייהם. באופן כללי, אגב, החוק נוטה להתייחס אחרת לקטינים ולמבוגרים. אפשר להתווכח על המוסריות של זה, אבל יש לא מעט התנהגויות הרסניות שהחוק מאפשר למבוגרים ומונע מקטינים. |
|
||||
|
||||
ללא ספק - נדמה לי שגם המצדדים בלגליזציה מלאה מבקשים שתיאסר מכירת הסם לקטינים (כפי שנהוג היום לגבי ניקוטין ואלכוהול). |
|
||||
|
||||
האם לדעתך גם אם הדוברים היו שונים, ההצבעה שנערכה בסוף הדיון הייתה בעלת תוצאות שונות? |
|
||||
|
||||
אני חושבת שכן. |
|
||||
|
||||
טלי, האם ניתן לסטות מעט מהנושא עליו בחרת לכתוב ולשמוע סקירה על מצב הטיפול התרופתי? |
|
||||
|
||||
אם אתה לא רוצה תשובה מאוד ארוכה, תצטרך להיות קצת יותר קונקרטי. |
|
||||
|
||||
את מאמינה שתהיה פעם "תרופה לסכיזופרניה" שתשיב חולים לתפקוד נורמאלי, כמו שיש "תרופה נגד שפעת"? |
|
||||
|
||||
ההשוואה לשפעת קצת בעייתית (כי מדובר מטיבה במחלה זיהומית שחולפת ללא טיפול בד"כ). בניגוד למצב בעבר, המוקד של הטיפול היום הוא בשיפור התפקוד. ארגוני הבריאות הוסיפו למדדים של הערכת התרופות לא רק את היכולות שלהן להתמודד עם המצבים החריפים אלא גם את היכולות של התרופות להתמודד עם ההתדרדרות הכרונית, ולאחרונה גם את היכולות להתמודד עם הפגיעה הקוגניטיבית. במחקרים הגדולים שמתנהלים כעת באירופה ובארה"ב כל החולים עוברים הערכות תפקודיות וקוגניטיביות. התפיסה הזו היא מבורכת בעיני. האם החולים ישובו לתפקוד נורמלי? קשה לומר. יש לא מעט עדויות שבבממוצע התפקוד של החולים נמוך יותר עוד לפני פרוץ המחלה, למשל. צריך גם לזכור שמדובר במחלה קשה שמוציאה את הנפגעים, לפחות לתקופה, ממעגל החיים הרגיל בזמן קריטי (תיכון, צבא, רכישת מקצוע, היכרויות משמעותיות). מצד שני, יש בארץ (ולא רק בארץ) כמה תוכניות שיקום מבורכות שעוזרות לשילוב מחדש של החולים. ועוד דבר חשוב - מחקרים מראים שוב ושוב שהחולים מפסיקים לקחת את התרופות הרבה לפני הזמן (פחות או יותר 30% מהחולים ימשיכו לקחת את התרופה אחרי שנה), וזה למרות שידוע היום שלקיחת התרופות היא היא הדבר שביכולתו להשפיע באופן המכריע ביותר על העתיד של החולה. לכן גם אם תהיה תרופה מושלמת, עד שלא נמצא דרך לעזור לחולים להשתמש בה, כנראה שהתועלת תהיה חלקית בלבד. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
יש תרופה נגד שפעת? |
|
||||
|
||||
אופן ניסוח שאלת ההצבעה הוא שגורם להטייה בתוצאות. לו במקום להישאל "יש\אין קשר בין קנאביס לסכיזופרניה" היתה נשאלת השאלה "האם לדעתך *הוכח* קשר בין קנאביס לסכיזופרניה", אני מאמינה שאנשים היו מצביעים אחרת. הרי גם ההוא שאולי יש פה עניין של סיבה ומסובב טען שעוד לא הוכח שיש קשר אלא שיש להמשיך לבדוק. |
|
||||
|
||||
בנושא הקשר כביכול בין קנביס לדיבה הרפואית של "מחלת הנפש-סכיזופרניה" ניתן למצוא ב'כפיה', עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית מס. 8 מינואר 2003, תחת הכותרת 'עלה תאנה' חגי אביאל, יו"ר |
|
||||
|
||||
אשתדל לשמור על שלוות נפש יחסית ועל תרבות דיון במהלך כתיבת ההודעה. 1. הביטוי "דיבה רפואית" יכול לצאת רק משפתותיו של מי שלא נתקל בחולי סכיזופרניה מימיו. 2. האם תוכל להבהיר באיזו צורה הקישורים שהבאת תורמים לדיון? |
|
||||
|
||||
1. חגי אביאל נתקל בימיו באי אלה חולי סכיזופרניה מאושפזים. |
|
||||
|
||||
אני משתתף בצערו, במיוחד אם מי מהם מקורבים אליו - שהרי סכיזופרניה היא מחלה קשה הממררת את חיי המקורבים לנפגעיה. אם כך הוא מתמצא בחומר ויכול להסביר לבורים1 מהי ה"תעמולה הפסיכיאטרית". 1 אני. |
|
||||
|
||||
אענה במקובץ לתהיות האנונימיות: לכותב/ת המזדהה כ"האייל הצהוב" והמבקש/ת כי אבהיר "באיזו צורה הקישורים שהבאת תורמים לדיון". הטענה הפסיכיאטרית מציינת 3 מרכיבי יסוד במשוואה: נוער/סכיזופרניה/קנביס-סגריות-זיונים (ראו 'מעריב' מתאריך 3.12.02 עמ' 11). המנטרה הפופוליסטית והקליטה אותה רוקחים הפסיכיאטרים מנתונים אלה היא:"נוער המאושפז בשל מחלת הסכיזופרניה התגלה במחקרים כמי שצרכו קנביס, סגריות והזדיינו". אני מציע קריאה אחרת:דיאגנוזה פסיכיאטרית היא כידוע פונקציה של יכולת הכליאה, מי שקל לכלוא אותו, אצלו מאבחנים הפסיכיאטרים "מחלה". נוער (ועניים) הם קבוצת יעד לכליאה הפסיכיאטרית מהסיבות הנדושות: הם חלשים ועניים ולכן אינם יכולים להגן על עצמם ע"י שכירת סיוע משפטי ראוי וחיים מחוץ לתחום הפיקוח של שרותי הרווחה, ונתונים למרות המשפחה המפקחת ושולטת על התנהגותם. התנהגות שברגע שהיא מקוטלגת בעזרת הדיבה הרפואית של "מחלת נפש" ניתן לעשות לה דה לגיטימציה, כדברי רנטה באאור: "הכוח להגדיר הוא הכוח להגביל". העובדה ש'סכיזופרניה' היא "מחלתם" של קטינים ועניים מתומצתת בקביעה של ירחון ההומור האמריקני mad על "ההבדל שבין השכן האקצנטרי מהפנטהאוז לסכיזופרן מקומת הקרקע". קראו את דברי הפסיכיאטר חנן מוניץ, מנהל מתקן הכליאה הפסיכיאטרי 'גהה' בספרה של עדנה גחטן "דוקטור אני חולה, ספר המחלות. רופאים בכירים משיבים על כל השאלות" (95'), בפרק על הסכיזופרניה, עמ' 278 כתשובה לשאלה "מי מועד לפורענות" - "זו מחלה של אנשים צעירים. היא פורצת בסוף גיל ההתבגרות… ושיעוריה גבוהים יותר בשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות"… מאחר ובני נוער, מדרך הטבע, מתנסים בעישון ובזיונים קל לפסיכיאטרים, שומרי חומות המוסר הציבורי שלנו, לאבחן התנסויות אלו כתוצאה או כגורם - הפסיכיאטרים לא ממש החליטו עדיין - של "מחלתם". על סמך האבחונים הפסיכיאטריים בדבר עישון וזיונים כסימנים ל'סכיזופרניה' של בני נוער אני מציע את תרומתי הצנועה באיבחון פסיכיאטרי משלי וקובע כי אחד הגורמים הבולטים ל'סכיזופרניה' של בני נוער הם פצעי בגרות. ולסיום, מה לדעתכם/כן ישנה את ממצאי המחקרים הפסיכיאטריים האלו? הרגע שבו הקנביס ילך בעקבותיהם של הקוקאין, האקסטזי, ולאחרונה גם ההירואין, - כלומר כשהמחוקק ישתכנע להפקיד בידי הפסיכיאטרים את היכולת להחליט איזה סם ניתן לשווקו מסחרית כמותג רפואי-פסיכיאטרי. לקוח מההפניה המקורית שלי: http://www.iaapa.org.il/kfia8/8_p5.gif לכותב/ת המזדהה כ"האייל האלמוני"והטוענ/ת כי "חגי אביאל נתקל בימיו באי אלה חולי סכיזופרניה מאושפזים" עלי לנפץ את בועת אשלייתו/ה. מאחר ו'סכיזופרניה', ככל "מחלת" נפש אחרת, אינה אלה בגדר פיקציה - מיתוס - שקר (בחר/י את המינוח המועדף) מעולם לא נתקלתי בשכאלה מהטעם היחיד שלא ניתן להיתקל ביצורים דמיונים... לכותב/ת המזדהה כ"האייל הצהוב" והקובע כי "הביטוי "דיבה רפואית" יכול לצאת רק משפתותיו של מי שלא נתקל בחולי סכיזופרניה מימיו" אצטט את הפסיכיאטר הידוע ביותר החי עמנו כיום, כמובן תום סאס, האומר כך: "סכיזופרניה היא מינוח אסטרטגי כפי ש"יהודי" היה בגרמניה הנאצית. אם ברצונך להרחיק אנשים מהסדר החברתי הקיים, עליך להצדיק זאת בפני אחרים, אך בעיקר לעצמך. כך שאתה ממציא רטוריקה מצדיקה. זו כל מהותן האמיתית של המילים הפסיכיאטריות הנבזיות: הן רטוריקה מצדיקה, המגדירה "זבל" שמשמעותו: "סלק זאת מכאן! קח את זה מכאן! סלק את זה מלפני עיני!" וכו'. זו מה שהיתה משמעותה של המילה "יהודי" בגרמניה הנאצית; פירושה לא היה אדם עם אמונה דתית מסוימת. פירושה היה "שרץ", "הרוג אותו בגז!" חוששתני ש"סכיזופרניה" ו"אישיות סוציופאטית" ומינוחים ואבחנות פסיכיאטריות רבות אחרות משמעותם בדיוק אותו דבר. הם אומרים: "זבל אנושי", "קח אותו מכאן!" "סלק אותו מלפני עיני". לקוח מראיון עם סאס שהתפרסם במקורו ב-the new physician ב-1969 , התרגום העברי פורסם ב'כפיה' עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית מס. 8 מינואר 2003 לכותב/ת המזדהה כ"האייל הצהוב" וה"משתדל לשמור על שלוות נפש יחסית": אני מעריך את המאמץ הכרוך בכך עבורך. ניכר שהינך מתורגל/ת בתגובות אחרות (כליאה, קשירות, מכות חשמל, סימום…) ולסיום, לכותב/ת המזדהה כ"האייל הצהוב" המשתתפ/ת בצערי: מאחר ואני היחיד כאן העומד בגלוי מאחורי שמי, פעולותי -במסגרת העמותה- ודעותי, אני לא חושב שעלי יש לרחם… |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח מה הרקע שלך, לכן אשתדל שלא לעשות "אד הומינם" אם כי הדבר מתבקש( וגם כי נראה שאתה משתמש בסילופים אחרים של הטענות שלך ושל אחרים). מניסיוני הקצר עם סכיזוםפרנים (שש שנים פחות או יותר של עבודה עם.. וקריאה על), הם באים בכל צבעי הקשת. החל מעניים וקטינים, וכלה במבוגרים ועשירים (לעיתים עשירים מאד). כמובן שלאנשים שיש כסף יותר כל בד"כ להתמודד- עם כל דבר - לא רק עם סכיזופרניה. כלומר - בהנחה ששאר הדברים זהים, יהיה לסכיזופרן קל יותר להתמודד עם יהיה לו כסף ו/או אם הוא יהיה מבוגר יותר כאשר המחלה תתפרץ אצלו. מהיכרותי טועני טענות כשלך (אני מכליל) נקודת התורפה המרכזית שלהם היא שהם שוללים פסיכיאטריה אך אינם מציעים טיפול אלטרנטיבי. אשמח אם תפרט מהו לדעתך טיפול הולם? רק אגיד שמניסיוני הדל אפשר להסיק שאכן הפסיכיאטרים (או העובדים במסגרות דומות) אכן גורמים סבל לעיתים קרובות לסכיזופרנים, אך להסיק מכך שיש לוותר עליהם או על טיפול שכזה תהיה מסקנה מרחיקת לכת. ושוב... מצא אלטרנטיבה לטיפול בקושי (ויש קושי גדול - גם לחברה מהסכיזופרנים וגם להם מעצמם), שבו יש יתרון על הטיפולים המוצעים היום (רק בבקה הראה שאתה מבין על מה אתה מדבר) ואני איתך. |
|
||||
|
||||
ידעתי שעליי לדייק ולומר ''חגי אביאל נתקל בימיו באי אלו אנשים ש''אובחנו'' כ''חולי סכיזופרניה''... |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי, אין שום מחקר המראה קשר בין זיונים לבין סכיזופרניה. גם אין טענה לקשר כזה מצד הממסד הפסיכיאטרי. הקשר הזה הוא כולו פרי הדמיון הפורה שלך ושל המוזכרים בלינקים שהבאת. דמיון פורה כשלעצמו איננו מחלת נפש, אבל במקרים מסויימים, כשהוא פורה מאוד-מאוד - הוא קצת פוגע בראיית המציאות. והקישור בין הפסיכיאטריה דהיום לבין הנאציזם הוא דמגוגיה מכוערת ונבזית. למען האמת היו צריכים להעיף אותך מכאן לכל הרוחות, אך יש לשער כי משום הנדיבות והליברליות של עורכי האתר הזה - התגובות המיותרות שלך יישארו כאן. |
|
||||
|
||||
אני חושב שיש קשר סיבתי הדוק בין זיונים וסכיזופרניה: עובדה כל הסכיזופרנים הם תוצאה של זיון. אוי! זה ממש מפחיד כשחושבים על זה... |
|
||||
|
||||
ההשוואה שחגי עושה קולעת מלבד זאת יש לציין שהטיפול הפסיכיאטרי הראשוני ואחזקת אנשים על סמים שמורידים את הדופאמין במוח אין היא אלא בית חרושת ליצור מחלת נפש ומדובר בכפיית מחלה ולא בעזרה נפשית. |
|
||||
|
||||
סוכרת נעורים פוגעת בבני נעורים, ושפעת פוגעת יותר באוכלוסיות החלשות. האם מדובר בדיבה רפואית? סטטיסטית סכיזופרניה (שהיא מחלה - ומחלה קשה) פוגעת יותר באנשים צעירים (המחלה פורצת ברוב המקרים אצל גברים בגיל העשרה ונשים בשנות העשרים, אם כי יש חריגות) והיא שכיחה יותר באנשים ממעמד סוציואקונומי נמוך (עם ויכוח ארוך שנים לגבי סיבה ותוצאה). לא מצאתי בספרות קשר לאנשים עם יחסי מין יותר עשירים (אם כבר, להיפך). החולים מעשנים יותר, ולגבי הקשר לקנביס הרגע כתבתי מאמר שלם אז לא אכתוב שוב. לגבי הרוב המכריע של החולים האבחנה ברורה מאוד, ומי שפגש את החולים הללו במרפאות או בבתי החולים אינו יכול לזלזל במחלה ובהשפעותיה או לפטור אותם ב"סטיגמה חברתית". הגישה שפסיכיאטרים שואפים לאשפז אנשים היא גישה שגויה מיסודה. בתי החולים בישראל מצויים בעודף תפוסה, ופסיכיאטרים אינם הולכים לחפש להם פציינטים. ברוב המקרים הפציינטים הם אלה שיגיעו לחדר המיון ויבקשו להתאשפז, וגם אשפוזים בכפיה הם לא בגלל שפסיכיאטר הולך ברחוב ומחפש קורבנות לאשפוז (אלא תוצאה של משבר המובא לידיעתו של הפסיכיאטר המחוזי). הבעיה הגדולה שאני רואה בעמותה שאתה עומד בראשה היא הנזק הגדול שהיא גורמת לחולים צעירים שנמנעים מטיפול, מה שעשוי (על פי מחקרים רבים) לגרום להחמרה במצבם ולנזקים מוחיים בלתי הפיכים. |
|
||||
|
||||
אני חושב גם שהצורה בה חגי מציג את סזאס היא מעט (מעט?!) מגמתית. סזאס לא טען שאנשים בעצם לא סובלים והם בעצם רק קורבנות של תיוג סטריאוטיפי. הרי סזאס עצמו המשיך לעבוד במקצועו, היינו לטפל באנשים, למרות, ואולי בגלל מה שהוא כתב. הוא יצא בעיקר נגד השימוש בתיוג שרואה חולי נפש כנחותים חברתית: "מנקודת מבטי, סווג פסיכיאטרי משפיל את האדם, שולל ממנו את אנושיותו, וכך הופך אותו לחפץ... אני חוזר ואומר: אני לא שולל את "קיומן" או "מציאותה" של התנהגויות אנושיות שונות. לומר שג'ון נמצא בדיפרסיה וג'יימס פרנואיד יהיה נכון באותה מידה אם נומר שג'ון שמן וג'יימס רזה." (בתוך "אידאולוגיה ושגעון"). סזאס יוצא נגד התיוג החברתי השלילי של אנשים הסובלים מהפרעות ומחלות נפש, בדומה לשימוש המשפיל בתיוג "ניגר" לאדם שעובדתית הוא אכן ניגרו שחור. לאור המאמץ העצום שמושקע בתחום, אם זה בעימותים על רקע פילוסופי, אתי או חברתי או התנצחויות טכניות על הגדרה ומתודולוגיות של איבחון, די ברור שסזאס (ואחרים) מנסים להניף תמרורי אזהרה, מעין מראה כנגד סכנת היוהרה מצד אחד (מישהו כבר אמר פוקו?) ואדישות הטכנאי. |
|
||||
|
||||
הנושא שסאס מתייחס אליו בטיעוניו בדבר הפסיכיאטריה אינו שהפסיכיאטריה 'כפי שהיא' הנה דבר מזיק אלא בתמיכתה של המדינה בכפיה הפסיכיאטרית. הוא כותב: "אני מתנגד להתערבויות פסיכיאטריות בכפיה, לא משום שאני מאמין שהן בהכרח "דבר רע" עבור הפציינטים, אלא משום שאני מתנגד לשימוש במכשיר הכפיה של המדינה לכפות יחסים פסיכיאטריים על אנשים בניגוד לרצונם" (סאס, כתב האישום ב'טריבונל פוקו' ברלין 1998)ראה: אכן, סאס אינו מתיימר להיות רופא "טוב יותר" מהפסיכיאטרים ה"איומים", אלא הוא מתיחס לזכויות האדם, ומכאן לכבוד האדם, ברצינות! הציטוט של דברי סאס בראיון משנת 69' היווה אילוסטרציה לתהיית אחת/ד האלמונים/יות כאן בדבר "דיבה רפואית" |
|
||||
|
||||
טוב, זו כנראה אחת הטענות העתיקות נגד האבסטרקציה הליברלית שמנותקת מהקשר ממשי וחברתי. וזה רחוק מאד ממה שיכול להצטייר כשימוש מגמתי שלך בציטוט. שאלת ההתערבות קיימת גם במקרי ''מחלה גוםנית'' (אם יש חיה כזו), ושאלת התיחום הופכת מן הסתם להיות שאלה פוליטית-חברתית. |
|
||||
|
||||
גם הפעם אענה במקובץ לתגובות אתחיל בזו של הפסיכיאטרית וישנה, שלזכותה יש לומר שהיא עומדת מאחורי שמה ודעותיה, הכותבת "סטאטיסטית סכיזופרניה (שהיא מחלה ומחלה קשה)" וגו'. ישנה הוכחה פשוטה המודגמת בשלושה שלבים מדוע, רציונלית והכרחית, מוכחש קיומה של "מחלת נפש". השלב הראשון: - אפיון מהו מחלה. כדי לדון בצורה בעלת משמעות במובן הרפואי של מחלה, על שני התנאים הבאים להתקיים ביחד: א) חייב להתקיים שינוי אובייקטיבי ברקמות הגוף או בנוזליו, כפי שמוכח, למשל, בבדיקה פתולוגית לחקר המוות. ב) האדם החולה חייב לסבול ממנה סובייקטיבית ו/או להאמין שהוא יסבול. במילים אחרות, הוא חייב לפחות להעריך את מצבו הנוכחי כבלתי רצוי ולהביע רצון לשנותו. יתר על כן, זוהי הנחת בסיס לכך שכל סוג של "ריפוי" יתקיים. השלב השני: - אין מחלה, אלא אם שני הקריטריונים א) ו-ב) מתקיימים יחדיו. זאת משום ש: - אם אף לא אחד משני הקריטריונים מתקיים, הרי שהמילה "מחלה" משמשת אך ורק כדימוי, למשל "בדיחה חולנית" או "כלכלה חולה". - אם א) מתקיים אך לא ב), הרי שהרופאים איבדו אבחון ותחום פעולה; למשל אנשים מתחת לגובה מסוים אובחנו כ"חולים" ותוארו רפואית כ"achondroplasia". אך אבחון זה איבד מהרלוונטיות שלו ברגע בו גמדים קבעו שהם חלק רגיל מהאנושות ואינם סובלים בשל מידותיהם. דוגמאות נוספות הן חירשים שברגע שהם התארגנו תחת הכותרת 'אנשים המדברים אחרת' ה"סבל" נעלם ואתו האפשרות לכנות חירשות כ"מחלה"; וכמובן בתחום הפסיכיאטריה הדוגמה הידועה ביותר היא "מחלת" הנפש "הומוסקסואליות" שבוטלה!… -אם ב) מתקיים אך א) לא, הרי שההכרעה בדבר קביעת קיומה או אי קיומה של מחלה תישאר לתחושה הסובייקטיבית. כמובן שאף חברה לא מוכנה לקבל את ההשלכות מרחיקות הלכת של גישה זו, משום שפירושו של דבר -מצד אחד- שכל אדם יוכל לאשר לעצמו את חופשת המחלה שלו עצמו, ו-מצד שני- הפונקציה הבסיסית של רופאים תקרוס, משום ש -להבדיל מהרפואה האורתודוקסית של ימינו- מחקרים רפואיים ואבחנות רפואיות לא יהיו נחוצים יותר, והעדיפות תינתן לכל סוג של שרלטניות רוחנית. השלב השלישי: -קיומה הנטען של "מחלת הנפש" אינו מתקיים בתנאי א) או -ב) - למרות שאף היעדרותו של רק אחד משני תנאים אלו לקיומה הנטען של "האבחנה" היה מספיק כדי לפסול אותה כ"מחלה" -ראו שלב ב) -משום ש:אין כל שינויים אובייקטיביים ברקמות הגוף ובנוזליו. כפי שכל איש יודע אין כל בדיקת דם; או סריקת מוח; או בדיקה מיקרוסקופית, קרני רנטגן, בדיקה אולטרסונית, ובוודאי שלא "בדיקה גנטית", המבססת את עצם קיום הדיבה הרפואית של אבחנה פסיכיאטרית. פסיכיאטרים כידוע פועלים בכיוון ההפוך לרופאים: הם אומרים:"את/ה סכיזופרן/ית ולכן נעשה לך בדיקות לאשש קביעה זו". זה בניגוד לרופאים שאליהם את/ה פונה בתלונה שאת/ה חולה ואז הם בודקים את רקמות הגוף ו/או נוזליו ומוצאים מהי מחלתך (כך, הפסיכיאטרית וישנה, מאבחנים סכרת!). -לא יכול להתקיים "סבל" המלווה ברצון לשנוי אם אנשים נכלאים באופן קבוע במתקני כליאה פסיכיאטריים. ההגיון אומר שהם נכלאים שם משום שהם לא נמצאים שם מרצונם ובאופן אחר יעזבו את מתקני הכליאה הפסיכיאטריים ובכך יחלצו עצמם משיטות העינויים הפסיכיאטריות כקשירה למיטה, זריקות כפויות, מכות חשמל וכו' וממגע עם שיטות פשיסטיות אלו. למעשה, אלו הם הכלואים ההופכים לסובלים מידי הפסיכיאטריה בביזויים ובהשפלתם; בנסיון לשבור את כוח רצונם; ובשימוש בשיטות עינויים כדי לחלץ וידוי שבו הם לבסוף מודים בקיומה של "מחלתם", כך שלאחר מכן הפסיכיאטרים יוכלו לתאר את העינויי כ"טיפול רפואי". לסיכום: השימוש במונח "מחלת נפש" הוא דימוי בלבד, כלומר מילים בלבד, ללא כל עובדות או ממצאים ממשיים. את הכותב/ת המזדהה כ"האייל האלמוני" ושבתגובה קודמת "השתדל לשמור על שלוות נפש יחסית" והפעם כבר מייחל ש"היו צריכים להעיף אותך מכאן לכל הרוחות" אני שואל: לאן בדיוק? למתקן הכליאה של הפסיכיאטרית וישנה?... לכותב/ת המזדהה כ"תום" שישמח "אם אפרט מהו לדעתי טיפול הולם?" אשיב שכאקטיביסט של זכויות אדם אינני עוסק כלל ב"טיפולים", הולמים או לא, אלא בזכות האדם על גופו; בזכותו לחופש המחשבה; בזכותו להגדרה עצמית; לחירות וכמובן לעצם הסטאטוס המשפטי של "אדם" (מה שמכונה 'כבוד האדם'). -כמובן שהדברים תקפים גם לגבי אשה-. מענה זה גם תקף, אם כי נדמה לי שלחלוטין לא יובן על ידיה, לדברי הפסיכיאטרית וישנה כי "הבעיה הגדולה שאני רואה בעמותה שאתה עומד בראשה היא הנזק הגדול שהיא גורמת לחולים צעירים שנמנעים מטיפול, מה שעשוי על פי מחקרים רבים לגרום להחמרה במצבם ולנזקים מוחיים בלתי הפיכים". הפסיכיאטרית וישנה שאינה יודעת דבר ולא חצי דבר על פעולותינו,-אני קובע זאת כי מעולם לא טרחה לפנות אלינו ולברר זאת-, קובעת עבור ה"אחרים" -שאף אינם זכאים בעיניה לתואר "אדם" אלא הם בדרגה נחותה יותר, של "חולים" - מה לדעתה היה צריך להיות רצוי וטוב בעיניהם/ן ולפי בחירתם/ן שהרי הם/ן אינם/ן בחזקת "אדם" שיש להשאיר בידיו את חופש הבחירה. |
|
||||
|
||||
ראשית, כיוון שאני מתמחה בפסיכיאטריה בלבד, אנא הפסק לקרוא לי הפסיכיאטרית וישנה. תודה. בנוגע לשאלת מהי מחלה - אשאל שאלה מקדימה - היום, כאשר יש אפשרות לטיפול מוצלח בלא מעט ילדים שנולדו חרשים באמצעות שתל, האם היית נמנע מלטפל בילדים אלה בשם החירות שלהם לשמוע ולדבר אחרת? רוב חולי הסכיזופרניה מדווחים על סבל ניכר, ושיעור המתאבדים בקרב חולי סכיזופרניה הוא הגבוה ביותר מאשר בכל קבוצת אוכלוסיה אחרת. להרבה מאוד סינדרומים רפואיים (מחלות) אין לנו בדיקה דפנטיבית אחת, ובכל זאת אני לא רואה את ועד חולי הלופוס, למשל, מפגין נגד הממסד הראומטולוגי. אפילו התקף לב מאובחן אם הוא מקיים 2 מתוך 3 קריטריונים, ורק אחד מהשלושה הוא בדיקת מעבדה. אני אחדד את השאלה של תום - האם חולה סכיזופרניה שרוצה לקבל טיפול זכאי לטיפול כזה, או שבשם הליברליות תמנע ממנו את הטיפול? קצת קשה לומר שאיני יודעת מה מציעה האגודה שאתה עומד בראשה כאשר אותה אגודה עצמה טורחת לפרסם עצמה בכל אתר שבו פסיכיאטר או מי שנחשד שכזה פוצה את פיו. |
|
||||
|
||||
אתחיל מהדברים המהותיים: את מיתממת (אני חושב...) וכותבת:"להרבה מאוד סינדרומים רפואיים (מחלות) אין לנו בדיקה דפנטיבית אחת, ובכל זאת אני לא רואה את ועד חולי הלופוס, למשל, מפגין נגד הממסד הראומטולוגי. אפילו התקף לב מאובחן אם הוא מקיים 2 מתוך 3 קריטריונים, ורק אחד מהשלושה הוא בדיקת מעבדה". האם קיים חוק באיזשהו מקום עלי אדמות המאפשר לרופא לב - רופא שבפירוש מציל חיים בפעולותיו - לפרוץ לביתו/ה של אזרח/ית, לאבחנו/ה כ"חולה לב", (או לפי הדוגמה הנוספת שהבאת "חולה לופוס") ולבצע בו/ה ניתוח לב בניגוד לרצונו/ה? אני סבור שאת יודעת שמדובר בעבירה פלילית מסוג "תקיפה". פסיכיאטר הוא משרת המדינה היחיד המקבל חסינות על פעולה זו. למה? את שואלת:"האם חולה סכיזופרניה שרוצה לקבל טיפול זכאי לטיפול כזה, או שבשם הליברליות תמנע ממנו את הטיפול". נראה לי שהחלטת להחליף איתי תפקידים! הכפיה והמניעה הן דרכי הפעולה שלך - או שיהיו שלך כשתסיימי את תקופת התמחותך. כפי שכתבתי "דיאגנוזה פסיכיאטרית היא כידוע פונקציה של יכולת הכליאה, מי שקל לכלוא אותו, אצלו מאבחנים הפסיכיאטרים "מחלה" ולכן טיעונך כי "רוב חולי הסכיזופרניה מדווחים על סבל ניכר" הוא דמגוגי. וכי מי לא סובל? ובאשר לטיעונך ש"שיעור המתאבדים בקרב חולי סכיזופרניה הוא הגבוה ביותר מאשר בכל קבוצת אוכלוסיה אחרת"... מה אומר, אלא זאת שהתקשורת מציגה לפנינו מחקרים רבים הקובעים כי שיעור הפסיכיאטרים המתאבדים הוא הגבוה ביותר מבין מקצוע הרפואה. שאלתך, שנועדה להיות מתגרה: "היום, כאשר יש אפשרות לטיפול מוצלח בלא מעט ילדים שנולדו חרשים באמצעות שתל, האם היית נמנע מלטפל בילדים אלה בשם החירות שלהם לשמוע ולדבר אחרת?" היא מהותית ביותר למאבק קבוצות הdisability למיניהן. לא אתחיל לתאר כאן את המקרים הידועים בהם לא רק שלא בוצעו ניתוחים מסוג זה, אלה גם שהורים חירשים ביקשו להוליד ילד/ה חירש. בכל מקרה, ההחלטה במקרים אלו שמורה לאדם - ההורה במקרה הזה- ואינה נשללת ממנו/ה ע"י חוק פסיכיאטרי הקובע כי הוא/היא "תת-אדם" ביולוגי שאינו/ה זכאי/ת וכשיר/ה להחליט מה יעשה בגופו/ה. נקודה אחרונה: עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית לא "פרסמה עצמה בכל אתר שבו פסיכיאטר או מי שנחשד שכזה פוצה את פיו". אולי בכל זאת תתאמצי לברר מה פעולותינו, ולו רק כדי שתדעי על מה, ונגד מי, את כותבת... |
|
||||
|
||||
עדיין לא ענית על השאלה מה תעשה במקרה של אדם הסובל ממצוקה נפשית ומבקש לה מזור תרופתי/אישפוזי? האם תבקש למנוע ממנו טיפול כזה? |
|
||||
|
||||
ואתה עדיין לא ענית על השאלה למה שאהיה מעורב "במקרה של אדם הסובל ממצוקה נפשית ומבקש לה מזור תרופתי/אישפוזי"? ולמה ש"אבקש למנוע ממנו טיפול כזה"? שמא תנסה להרהר במשמעות הכותרת "התייחסות מפוכחת וענינית לתעמולה הפסיכיאטרית"? מבטיחני כי יתחוור לך שעל פי הקונצפט הקרוי "זכויות אדם" זכותו של אדם היא לממש את האוטונומיה שלו ולבחור עבור עצמו את החלטותיו. כמובן, הקונצפט הפסיכיאטרי שולל את עצם הסטטוס המשפטי - דהיינו החוקי, של "אדם" מהאזרח באמצעות התורה הביולוגית הפסיכיאטרית הקובעת כי הוא דפקטיבי-לקוי ביולוגית ולכן הוא "תת-אדם" שזכויות האדם אינן חלות עליו וכל מה שאסור -על פי החוק- לעשות ל"אדם" (כגון, לכלוא אותו שרירותית בהתבסס על טיעון ביולוגי של "מחלה", לפלוש לגופו בניגוד לרצונו, לענות אותו בסימום, מכות חשמל, וקשירות) מותר לעשות ל"תת אדם" מרגע שהוא מוגדר ע"י sonder gesetz כ"חולה פסיכיאטרי", מתקן העינויים מוגדר "בית חולים פסיכיאטרי", והמענה מוגדרת "מתמחה בפסיכיאטריה". |
|
||||
|
||||
החוק שולל את חופש ההחלטה של חולים פסיכיאטריים במקרים מסוימים ומצומצמים מאוד (פגיעה בבוחן המציאות יחד עם סיכון מיידי לעצמו או לסביבתו), ובשום מקרה אינו שולל מהחולים את אנושיותם (אם כבר, מנסה לשמר אותה). אתה הוא מי שעושה דמוניזציה לחולים (ולרופאים, ולמערכת). |
|
||||
|
||||
"אתה הוא מי שעושה דמוניזציה לחולים (ולרופאים, ולמערכת)" חס ושלום. כל מטרתנו היא שיקום כבוד האדם (וחירותו, כמובן) של הכלוא/ה הפסיכיאטרי/ת בדרך של שינוי תודעתו/ה מ"חולה/ת נפש" ל"נפגע/ת תקיפה פסיכיאטרית". דרך אגב, אני לא מחשיב פסיכיאטרים כרופאים שהרי המשפט הראשון בשבועת היפוקרטס אומר primum non nocera. כפי שאת יודעת כלל זה אינו תקף בפסיכיאטריה. |
|
||||
|
||||
הכלל תקף בפסיכיאטריה כפי שהוא תקף בכל מקצוע רפואי אחר. הטעות היסודית בדבריך היא שחולי הנפש אינם נפגעי המערכת. קודם הם היו חולים, ואחר כך הם נחשפו למערכת. המערכת, העסוקה עד מעל לראשה בלתת מענה לאלה הזקוקים לו, אינה מחפשת אנשים בריאים להתעמר בהם. המצב היחיד שבו המערכת תחייב אדם לקבל עזרה פסיכיאטרית בניגוד לרצונו היא במצב של סיכון עצמו או אחרים ופגיעה בבוחן המציאות. גם אז, לא המערכת מחפשת את החולים, אלא החולים מובאים לידיעת המערכת בדרך זו או אחרת, והמערכת עשירה בסייגים כדי להגן על חירותם של החולים. |
|
||||
|
||||
אנו תמיד, אבל ממש ממש תמיד, חושפים את השקר הנלעג של הפסיכיאטריה (המשווק כמובן גם ע"י התקשורת המשרתת את תעשיות הפארמה למיניהן) לפיו אדם הופך להיות יום בהיר ופתאומי אחד "חולה-נפש" ומוצא עצמו "מאושפז". אנו תמיד מקפידים לציין שמדובר בכליאה היזומה בידי גורם אינטרסנטי. ב-99.9 אחוז מהמקרים מדובר במשפחה שנוח לה להפעיל את נשק הכליאה הפסיכיאטרית במאבקי הכוח שבתוך המשפחה. כמובן שהפסיכיאטרים אינם משחרים לקורבנות ברחובות העיר, בתור אופורטוניסטים מוחלטים הם מקבלים למתקני הכליאה שלהם את אלו שאינם "הולכים בתלם ושרים" ומפברקים "מחלות" חדשות לבקרים (או מסתמכים על הז'ארגון הישן) מנימוקים של כוח, כסף וקריירה. חשוב לציין שפסיכיאטרים לעולם, אבל באמת לעולם, לא יכולים לפעול - דהיינו "להגדיר ולהגביל" - ללא תמיכת החברה, או המעגל החברתי הקרוב. ז.א. המשפחה.יצא לי להיות נוכח בוועדות פסיכיאטריות בדיוני ערר בהן נטענו טענות עובדתיות שונות שניתנות לפרשנות כ"מצב של סיכון עצמו או אחרים" כדברייך, אך משום שהמשפחה תמכה בכלוא (אכן היה מדובר בזכר) הוא שוחרר. לעומת זאת כלואות "עכברוניות" למראה שקשה היה אפילו לדמיין אותן מסכנות משהו, שלא לדבר על סיכון מישהו, נכלאו בתואנות המקוממות ביותר רק משום שהמשפחה נתנה גיבוי לכך.זכורה לי הכלואה הראשונה שעסקתי בענינה שנכלאה משום שנטען כי "במהלך הבדיקה הפסיכיאטרית הכפויה" דהיינו לאחר שנחטפה מביתה לתוך מתקן הכליאה הפסיכיאטרי "גנבה פנקס טלפון מהשולחן ולכן היא מסכנת את עצמה וזולתה סיכון ממשי מיידי"... לגבי שבועת היפוקרטס: כשאדם הולך לרופא וזה רושם לו איזה סוג של תרופה והאדם שב אל הרופא כעבור זמן מה ומציין כי התרופה משפיעה עליו לרעה, הרופא מיד, אבל מיד, מורה לו להפסיק את לקיחתה. הפסיכיאטר/ית couldn't care less. סבלו/ה המוכח של הכלוא/ה הפסיכיאטרי/ת מהסמים הנוראיים אינו "פונקציה" עבור הפסיכיאטר/ית שהרי זה/זו אינו צריך/ה להתחשב כלל ברווחתו ובטובתו של ה"פציינט/ית", שהרי עבור הפסיכיאטר/ית אינו אדם שיש להתחשב בו. בעיתוננו מתאריך יולי 2002 אנו מביאים במאמר נושא כותרת "קלוזאפין, סם פסיכיאטרי שהורג" ציטוט ממאמר של הפסיכיאטר קוטלר מנהל מתקן הכליאה הפסיכיאטרית בבאר שבע משנת 2001 ב'הרפואה' המדווח כי כלואים פסיכיאטריים שקבלו קלוזפין מתו מפרפורי לב והוא מסוכם כך: "למרות הענין הרב לנוכח הממצאים אלה, מן הצורך להדגיש כי קבוצת הנבדקים קטנה ולכן נדרשת בדיקה במדגמי אוכלוסיה נרחבים". ראו: חשוב לציין כי מחקרים אלו ורבים אחרים הנערכים במתקני הכליאה הפסיכיאטריים בישראל ממומנים ע"י קרן סטנלי האמריקנית. |
|
||||
|
||||
אני אנסה להתייחס עניינית ולהתעלם מדמגוגיה משעממת ("השקר הנלעג של הפסיכיאטריה", "התקשורת המשרתת את תעשיות הפארמה", "מתקני כליאה"). מדבריך יוצא שכל אדם שיש לו קרוב בבית-חולים פסיכיאטרי הביא אותו לשם בעקבות מאבקי כח ומניעים אנוכיים. זהו שקר רע-לב. יש בישראל עשרות אלפי משפחות של חולים פסיכיאטריים, ורבות מהן אוהבות את החולה ודואגות לו. כמעט בכל המקרים שאני פגשתי, המשפחה פנתה לטיפול משום שהיא מעוניינת לעזור לחולה. גם במקרים האחרים, צריך לזכור שהמשפחה אינה יכולה לאשפז בכפיה מדעתה - בתהליך כזה חייב להיות מעורב פסיכיאטר בכיר שיבדוק את המקרה ויעביר אותו להחלטת הפסיכיאטר המחוזי. אזכיר שוב שפסיכיאטרים אינם זקוקים לחולים המאושפזים בכפייה לצורך יוקרה או כסף - המערכת מוצפת ממילא, ובקושי עומדת בעומס החולים שבאים לטיפול מרצונם. בניגוד למה שכתבת, החוק אינו מאפשר בדרך כלל לגייס אותם למחקרי תרופות. יש לך כמה טעויות יסודיות לגבי תפקודם של רופאים בכלל: לרוב התרופות יש תופעות לוואי, והרופא מוכרח לעשות חשבון של תועלת מול נזק. אם היו לנו כדורי-הפלא הסגולים שמרפאים הכל ללא תופעות לוואי, היינו נותנים רק אותם. חולי סוכרת לא נהנים להזריק לעצמם אינסולין, חולי לב לא נהנים ממגוון רחב של תופעות לוואי שנגרמות על ידי התרופות, וחולים אונקולוגיים סובלים לא פעם מאוד מהטיפול. הרופאים ממשיכים לרשום את התרופות הללו דווקא משום שאכפת להם מרווחתו של החולה. לפעמים אין ברירה, ועדיף לחולה לסבול מתופעות לוואי מאשר מההשלכות של המחלה. אותו כלל נכון גם אצל חולים פסיכיאטריים - עדיף לחולה לסבול מרעד בידיים מאשר מנזק מוחי בלתי הפיך. כנ"ל לגבי הציטוט מדבריו של פרופ' קוטלר - בכל תחומי הרפואה נהוג שכאשר חושדים שתרופה גורמת לתופעת לוואי חמורה מתוך מחקר בהיקף קטן או מסדרה של תיאורי מקרה, יש צורך לאסוף מידע נוסף ולבצע מחקר מקיף יותר כדי לבחון את ההשערה (כמובן שבמחקר כזה הרופאים מודעים לאירועים הראשונים ומשתדלים לנקוט באמצעי בטחון מתאימים). במיוחד נכון הדבר כאשר מדובר בתרופה שאין לה חלופה טובה דיו (וכך המצב במקרה של קלוזפין, שהיא עדיין התרופה היעילה ביותר כיום במגוון מצבים פסיכיאטרים). |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח אבל נראה לי שטלי וישנה למעשה מאשרת את העובדות והנתונים שהעליתי. היא רק מציגה אותם דרך הפריזמה הפטרנליסטית שהיא אבן היסוד למקצועה. דוגמאות? "אותו כלל נכון גם אצל חולים פסיכיאטריים - עדיף לחולה לסבול מרעד בידיים מאשר מנזק מוחי בלתי הפיך" "כמעט בכל המקרים שאני פגשתי, המשפחה פנתה לטיפול משום שהיא מעוניינת לעזור לחולה" |
|
||||
|
||||
בנוסף, הקלוזאפין ניתנת (כמעט) אך ורק במקרים ששום סוג תרופה אחר לא עזר למטופל. |
|
||||
|
||||
ההתייחסות העויינת-עד-תוקפנית של אביאל אל הפסיכיאטרים מזכירה מאוד טקסטים סיינטולוגיים (כידוע, הסיינטולוגיה סימנה את הפסיכיאטריה כאוייבתה המרה וכמטרה לחיסול, פשוטו כמשמעו) ונראה לי שהאיש קשור אתם בצורה זו או אחרת. בסריקה מהירה מתברר שגם אלי אשד ניסה לקבל ממנו תגובה ישירה בנושא זה, ללא הצלחה (לעבור את המאמר עצמו ולגלגל לתגובות) : (הבהרה: לי אישית אין דבר בעד או נגד הפסיכיאטריה והפסיכיאטרים. אין לי נסיון במגע אתם, למען האמת גם לא כבן משפחה, כמלווה או כצופה מן הצד) |
|
||||
|
||||
בשיחה עם חגי אביאל בסלון מזל הוא הכחיש כל קשר לסיינטולוגיה וגם התרעם על ההשוואה. אם אני זוכר נכון, העניין הוא כזה: הסיינטולוגים חושבים שהפסיכיאטרים שרלטנים, ושדרכי הריפוי המוצלחות למחלות נפש נמצאות בידיהם (של הסיינטולוגים); אביאל ועמותתו רואים את עצם המונח "מחלות נפש" כדיבה פסיכיאטרית (כלומר, קיטלוג דכאני). |
|
||||
|
||||
הרדיפה אחרי סיינטולוגים מזכירה את הרדיפה אחרי היהודים באינקויזיציה. תתייחס עניינית לטענות של הכותב ותפסיק לצעוק "גוועלד סיינטולוגיה!" ... על זה נאמר - הפוסל במומו פוסל ואידך זיל גמור נ.ב. דבר נוסף, אם היית מכיר קצת יותר טוב את התורה הסיינטולוגית ועמדתה בנוגע לפסיכיאטריה, וגם קורא דפי עמדה ומאמרים פרי עטו של אביאל, היית מבין שהטענה שלך שאביאל סיינטולוג מופרכת ולא נכונה |
|
||||
|
||||
האינקוויזיציה לא רדפה אחרי יהודים. היא רדפה אחרי נוצרים בלבד. |
|
||||
|
||||
ישראל אף שיוצא לשמד, נמחל לו. |
|
||||
|
||||
השאלה אם נמחל לו גם בעיני האינקוויזיציה. |
|
||||
|
||||
בכנות, וישנה, אני חושב שהמנצח בויכוח הזה הוא בבירור מר אביאל - האיש שאומר את מה שכולנו חושבים ולפעמים מתביישים לומר בקול. בדמוקרטיות נהוג לכלוא אנשים אחרי משפט על מעשים שנעשו בעבר ולא על סמך סכנות עתידיות, למעט שני חריגים - מעצר מנהלי, וכליאה פסיכיאטרית. בעוד מעצר מנהלי מאושר על ידי שר הביטחון כאמצעי חריג ונדיר, וברוב המקרים נועד להגן על הציבור מפני סכנות ביטחוניות חריפות בקנה מידה לאומי, הכליאה הפסיכיאטרית מנצלת חוק לא חוקתי ומכניסה למתקני הכליאה אנשים חפים מפשע בסיטונאות מבהילה ,עדינים ומוחלשים ברובם. את יכולה לספר כאן עד מחר את האגדות המופרכות על "מסוכנותו הפיזית המידית לעצמו ולסביבה של החולה" , אבל אותי לא תוכלי לשכנע - אני ביליתי ב"בית החולים" שלכם בנס ציונה במחלקה י"ב המקסימה וראיתי מקרוב את האנשים חסרי הישע שם והעינויים שהם עוברים על ידי צוות ברוטאלי גס ואדיש, ורופאים מהגיהנום במערכת אכזרית שמתנהלת על גבול הרשע הטהור, ושמפירה את כל זכויות האדם - עד הרזולוציה הנמוכה ביותר. אבל למי אכפת מהאנשים שכלואים על הגבעה המוריקה והפסטורלית שלך (כפי שתארת את הנוף שם בלי בושה ב"מקור ראשון") המוקפת גדרות ושומרים חמושים, ומודרים מהחברה בכוח הזרוע של "רופאים" ? ומי יפצה אותי על ההשפלה והכאב שעברתי על ידכם ? אני ממילא רק "חולה" על תקן "בוחן מציאות לקוי" ו"חשיבה לא מאורגנת".... לא שוכח ולא סולח. |
|
||||
|
||||
מכיוון שאתה מדבר על התרשמות אישית מהפתיל, הנה זו שלי: חגי אביאל הפגין בורות מרשימה בתחום פעולתו. אני לא התרשמתי בצורה חיובית מטיעוניו. להפך - רק קיבלתי רושם שהם דמגוגיים. |
|
||||
|
||||
למה בורות ? |
|
||||
|
||||
הוא לא מתייחס כלל לבעיה שלשמה נועד האשפוז בכפיה (תגובה 373700). תגובה 373542 חשפה בורות. ממישהו שעוסק בתחום הייתי מצפה לשלוט בחומר. אבל בכל זאת הוא לא מטפל ולכן זה לא נוראי. לעומת זאת התגובה אליה (תגובה 373558) גורמת לי לחשוד שיש כאן לא סתם בורות אלא אף הכחשה. |
|
||||
|
||||
מכיוון שהחיים שלי ניצלו לפני שש שנים כתוצאה ישירה של טיפול פסיכאטרי שנבע מכך שהורי קלטו שמשהו מאוד.. מאוד.. לא היה בסדר איתי באפיזודה קצרה בחיי - אומר רק כך: אתה טועה. אתה מטעה. אתה ושכמותך מטעים ומסכנים את הציבור. האנשים הכי מסוכנים בעולם הם בורים שאוחזים בצדקתם המוטעת. זה שאתה יודע לצטט לאטינית לא אומר שאתה לא אידיוט. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שחגי כבר לא כאן. הוא קפץ הנה לגיחה קצרה כדי להפיץ את שם האתר שלו ושם עצמו ולהתמודדות קצרה עם הנושא - והלך. אבל תודה על דבריך ותודה על האומץ שבדיבור הישיר, נדמה לי שדרוש אומץ כדי לפרוש את מעט הפרטים שפרשת - אפילו אם זה בעילום שם. |
|
||||
|
||||
...ושוב אתה מתעקש להתעסק בצד השלילי השלילי (הפסיבי ,הרע) של טיפול באנשים שיש להם בעיה קשה (שלפחות על זה אני מקווה שאתה מסכים). הטיפול הפסיכיאטרי, שאיננו רק מתן תרופות וכליאה, הוא הרע במיעוטו. קשה ממש לדבר עם מגיב שכמוך שאינו מציע תחליפים סבירים והוגנים (או אילו שהם תחליפים). רוב תגובותייך מתמצות בלבקר את האנשים העוסקים במקצוע. הנה לך אתגר. ללא משוא פנים והשתלחויות : הצע תחליף קונקרטי למערכות הבריאות הפסיכיאטריות. הצע אותו כך שיוכל לטפל באמת בכמות האנשים הגדולה הנדרשת טיפול. הצע אותו כך שיהיה זה מגובה ביכולת אמיתית לתת מענה למגוון הבעיות של המחלות הנפשיות. הצע אותו כך שיועיל הן לחברה והן לנפגעי הנפש. הצע אותו כך שיהיה זה מגובה במחקר אקאדמי ותיאורטי. הצע אותו כך שלא ייפגע איש ממנו. הצע אותו כך שלא ישלול מאיש זכויות. הצע אותו כך שנבין מי אתה ומה עשית במ=נידון עד עכשיו, וזאת מעבר לבקר אחרים על מה שהם עשו בזמן שאתה "מעורר מודעות", והראה נפגעי נפש שאתה במו פיך וידייך הצלחת לשקם. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שחגי בכלל לא מכיר בהגדרות האלה, ''מחלות נפשיות'' ו''נפגעי נפש''. |
|
||||
|
||||
אין לי ספק שידוע לך שישנם אי אלה אנשים שמבקשים *מרצונם החופשי* להתאשפז בבתי חולים פסיכיאטריים. למקרה ששכחת אותם, אני יכולה לספר לך על חברה שהתאשפזה כמה פעמים מרצונה החופשי. יותר מזה, בפעםן האחרונה שרצתה להתאשפז והפסיכיאטרית שלה המליצה שתנסה לעבור את המשר בטיפול תרופתי - לא עברו ימים רבים והיא התאבדה. אולי לך זה נראה נחמד: כמובן, זכותה המלאה להתאבד. בעיניי זה קצת הרבה פחות נחמד. לו הייתה מתאשפזת לשבוע שבועיים סביר להניח שהייתה מתגברת על הקשיים, כפי שקרה בעבר, והיא הייתה איתנו היום. ואולי גם הייתה מרוצה מזה: רוב הזמן היא נהנתה מהחיים בסך הכל. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאת/ה מתבלבל (או שזה מכוון?) בין התערבות בכפיה המבוססת על חוק ועל תורה ביולוגית גזענית של המדינה בחייו/ה - גופו/ה של האזרח/ית לבין אחריות אישית של אדם לרעו/רעותו. ההבדל, כפי שציינתי, שלו אדם היה פועל בכפיה כנגד חברו/תו (נניח כולא אותו/ה בביתו/ה לו היה חושב שבכך היה מציל חיים) הרי שיכול/ה היה להתבע על כך, אפילו בידי "המוצל/ת". הפסיכיאטריה כמשרתת המדינה קיבלה חסינות מהחוק. |
|
||||
|
||||
לא בלבלתי ולא התבלבלתי. דיברתי על חברה - חברה קרובה ובן אדם נהדר - שרצתה להתאשפז ושיקול דעת מוטעה, כנראה, של הפסיכיאטרית *מנע* זאת ממנה. ואתה, הרי, היית מונע זאת ממנה מטעמים אידיאולוגיים, לא? |
|
||||
|
||||
אם הבנתי נכון, אביאל לא אמר כאן בשום מקום שיש למנוע *כל* אשפוז, אלא שיש לצמצם למינימום את כוחם של הפסיכיאטרים ובכלל את כוחו של הממסד לבצע אשפוז *בכפייה*, ושיש להחמיר את הנהלים לגבי אבחנת "מסוכן לעצמו ו/או לציבור" - דבר ש(לדעתו?)יביא ממילא לצמצום מספר האשפוזים הכפויים. ועם כל הצער והכאב, שיקול דעת מוטעה אינו שייך בכלל ל"מחלקה" הזאת, שבה עוסקת העמותה של אביאל. שיקול דעת מוטעה יכול לקרות בכל מקום - ברפואת הנפש, ברפואת הגוף, בתחבורה, במשטרה, במשפט, בבטחון, במניעת התפשטות שפעת העופות - בכל מקום ובכל תחום. לא נראה לי שהעמותה המדוברת היתה מונעת אשפוז *מרצון* או שהיתה יכולה למנוע שיקול דעת מוטעה של פסיכיאטר, בין אם להסכמה לאשפוז מרצון או למניעת אשפוז כזה. |
|
||||
|
||||
כיוון שהוא נמנע בתוקף מאמירה ברורה כלשהי שקיימים מצבים שבהם מותר לאשפז, כשהמתאשפז רוצה בכך ורואה את עצמו כחולה, נראה לי שהוא אכן מתנגד לכל צורה של אשפוז. |
|
||||
|
||||
בתגובה 373609 הוא אומר במפורש שאין לו רצון למנוע פרקטיקות פסיכיאטריות שאינן נעשות בכפייה: "בהרצאותי אני תמיד משווה את הפסיכיאטריה לפרקטיקה המינית היידועה כ-"S/M". כשהדברים נעשים ברצון ומתוך הסכמה הדדית הרי שהכל יופי-טופי, ברגע שמעורבים בענין כוח, אלימות, וכפיה (סימני ההיכר הייחודיים אך ורק לפסיכיאטריה) הרי שאותה פעולה עצמה היא כרך שלם של עבירות." |
|
||||
|
||||
מאידך, תגובה אחת קודם, הוא אומר ""ומה תעשה כאשר חולה פסיכיאטרי פונה לקבל עזרה? איזו עזרה תציע לו?" אם מדובר בעזרה להגנתו מתקיפה פסיכיאטרית הרי שעיקרי הדברים ש"אציע" לו, או לה, רשומים באתר העמותה תחת הכפתור "ייעוץ משפטי""... |
|
||||
|
||||
בוודאי, משום שחגי אביאל פועל כאיש זכויות אדם, לא כגורם "טיפולי". מי שפונה לעזרתו עושה זאת לא כ"חולה נפש" אלא כ"נפגעת תקיפה פסיכיאטרית". בעיני העמדה של חגי אביאל מאוד ברורה: כל זמן שהפרקטיקה הפסיכיאטרית מתרחשת בין "consenting adults", היא אינה מעניינו. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאתה טועה, אבל אם זו עמדתו - אז למה לא. |
|
||||
|
||||
ומה בדבר חולה שהתאבד ושההתאבדות היתה נמנעת לו היה מאושפז בכפייה לזמן קצר? |
|
||||
|
||||
זה שייך אולי לנושא הדיון הכללי, אבל לא לפתילון הספציפי הזה העוסק, ככל שהבנתי, בשאלת אשפוז מרצון. אגב, אם כבר שאלת - ההתאבדות היתה נמנעת או נדחית? ואם היתה נמנעת - האם המטופל היה זוכה אחר כך לחיים מאושרים, או לפחות סבירים - או שהיה חי כל חייו בתחושת "חבל שלא הצלחתי אז, ועכשיו משגיחים עלי כל החיים בשבע עיניים, ואם אנסה עוד פעם וזה לא יצליח - יאשפזו אותי לתמיד"? (ידוע לי על אדם המצטער כל חייו שלא הצליח בנסיון התאבדות, וגם כאן באייל הופיעה פעם תגובה כזאת. שאלה היא, האם קידוש החיים הוא בכל תנאי או שיש מקום לקחת בחשבון גם את *איכות* החיים של המתאבד-בפוטנציה שהצילוהו שלא ברצונו) |
|
||||
|
||||
יש אנשים שההתאבדות, אכן, מונעת מהם חיים של סבל מתמשך. וישנם רבים-רבים אחרים שההאתבדות תמנע מהם רק ימים ספורים של סבל ואולי גם שנים של חיים טובים ומהנים. לגבי חברתי שעליה סיפרתי, אין לי ספק שהיא הייתה יכולה להיות מהסוג השני. וחגי, לפי כל דבריו כאן, אינו נותן לאיש ליהנות מהספק שמא הוא אכן ''רוצה'' להתאשפז, ושמא הוא אכן ''חולה'' ומעוניין להחלים - או לפחות לעצור את המחלה. זו גישה מסוכנת ביותר. |
|
||||
|
||||
אתייחס רק לשאלה החוקית: החוק אינו מאפשר אשפוז כפוי של כל אדם שרוצה לפגוע בעצמו (ולמעשה, רוב הרוצים להתאבד יכולים לעשות זאת מבלי להביא עצמם לידיעתה של המערכת הפסיכיאטרית כלל). החוק מאפשר אשפוז כפוי רק של אלה אשר מסוכנים לעצמם או אחרים ויש להם פגיעה בבוחן המציאות, ומצבים כאלה, מעצם טבעם, הם מצבים חולפים. |
|
||||
|
||||
טלי, אני לא חגי אביאל וב-א-מ-ת אין לי שום כוונה קנטרנית, אבל גם קשה לי, קצת, להבין מה הטעם בחזרה בפעם השניה או השלישית (או הרביעית?) על המשפט הזה, "מסוכנים לעצמם או אחרים ויש להם פגיעה בבוחן המציאות". מה זה *אומר*, המשפט הזה? האם יש לו פירוש אחיד או פרשנות מרחיבה ופרשנות מצמצמת, על פי הפסיכיאטר התורן? האם יש פראמטרים קבועים לאבחון המתבטא במשפט הזה? ואם יש פראמטרים קבועים - האם הם מספיקים? האם הם נקבעו בשנות ה- - ומאז לא נשתנו, או האם בוחנים אותם מחדש בכל תקופה כלשהי? וכולי וכולי... |
|
||||
|
||||
מזל שסגן הפסיכיאטר המחוזי כתב לנו מאמר שלם בנושא: דיון 2424 במיוחד תחת הכותרת "את מי יש לאשפז בכפייה". |
|
||||
|
||||
הוא שטרי גיליאם עשה לנו סרט שלם על הנושא. |
|
||||
|
||||
האמנם? |
|
||||
|
||||
למה שמישהו יקרא לעצמו אחוריים, תמהני (ולי אישית גם קצת לא נעים לראות את זה, אבל זה בטח רק אני). |
|
||||
|
||||
יותר טוב? |
|
||||
|
||||
באופן שיטתי אתה מתעלם מהשאלות שאני שואלת אותך. השאלות שלי לא מתגרות אלא רציניות - האם לדעתך יש לנו רשות למנוע מילדים חרשים טיפולים שיכולים להשיב את שמיעתם? האם לדעתך מותר להורה למנוע מילדו טיפול שיכול להשפיע באופן מכריע על עתידו בשם אידיאל ליברלי? ומה תעשה כאשר (כפי שקורה ברוב המקרים) חולה פסיכיאטרי פונה לקבל עזרה? איזו עזרה תציע לו? לכל רופא יש חובה לטפל באנשים שאינם יכולים להחליט עבור עצמם אם לקבל טיפול. כאשר חולה שאינו יכול לחתום לעצמו זקוק לטיפול רפואי ניתן לעקוף את קבלת ההסכמה על ידי חתימתם של שלושה רופאים בכירים. החוק הזה משמש למשל כאשר אתה נאלץ לנתח חולה מחוסר הכרה. במקרים שבהם יש תחושה שהחולה לא מסוגל להחליט לעצמו פונים לבית משפט כדי לקבוע אם החולה זקוק לאפוטרופוס לגופו, ואם התשובה היא שכן, ניתן לכפות עליו קבלת טיפול רפואי. דווקא בפסיכיאטריה, בגלל הרגישות של הנושא, המחוקק נתן את דעתו על הנושא של זכויות הפרט מול רווחת הפרט (והחברה) באופן פרטני, וכך נולד החוק לטיפול בחולי נפש. לאחרונה גם הורחב החוק כך שכל חולה שאושפז בכפייה מקבל אוטומטית ייצוג משפטי מהסנגוריה הציבורית (לא פעם, לדעתי, נגד האינטרסים של החולה, אבל נניח לזה כאן). ובנוגע לפעילות האגודה שלכם, בבקשה - ספר לנו. |
|
||||
|
||||
נו באמת, המתמחה וישנה (זה מדויק, כן?) "השאלות שלי לא מתגרות אלא רציניות - האם לדעתך יש לנו רשות למנוע מילדים חרשים טיפולים שיכולים להשיב את שמיעתם" האם יש חוק שכופה התערבות מעין זאת? אם זו לא היתממות... "החוק הזה משמש למשל כאשר אתה נאלץ לנתח חולה מחוסר הכרה" כידוע לכולנו הכלואים/ות הפסיכיאטריים/יות נמצאים/ות בהכרה מלאה ומביעים את התנגדותם/ן בפה מלא. "ומה תעשה כאשר חולה פסיכיאטרי פונה לקבל עזרה? איזו עזרה תציע לו?" אם מדובר בעזרה להגנתו מתקיפה פסיכיאטרית הרי שעיקרי הדברים ש"אציע" לו, או לה, רשומים באתר העמותה תחת הכפתור "ייעוץ משפטי" וכדי שנקיים את הכלל 'נאה דורש נאה מקיים' אנו מפרסמים ב'כפיה' עיתון העמותה את סיפורם/ן של אלו ש"נעזרו" על ידנו תחת הכותרת 'עילת הכליאה': כאן וכאן וכאן בהזדמנות זו אציין שבחודש שעבר הדפסנו את גליון 10 של עיתוננו, שגם בו סיפורה של אשה שנעזרה על ידנו, ומאחר ועדיין לא העלנו אותו לאינטרנט הרי שמי שמכם המתעניין/ת בזכויות אדם והרוצה לקבל את העיתון אשמח לשלוח עותק. הנה ספרתי על ארגוננו. בנוגע לפארסה אליה את מכוונת ב"לאחרונה גם הורחב החוק כך שכל חולה שאושפז בכפייה מקבל אוטומטית ייצוג משפטי מהסנגוריה הציבורית" הרי שחשפנו את מטרותיה כבר בגליון פברואר 2002 של 'כפיה' תחת הכותרת "למה הם שמחים?" מספיק אם אציין שלא ידוע לי ולו על כלוא/ה אחד/ת ששוחרר בעקבות "ייצוג" מעין זה!. (כוונתי כמובן לייצוג ראשון, לא לייצוג רביעי או חמישי בפני וועדה פסיכיאטרית) |
|
||||
|
||||
טלי וישנה - לא המתמחה וישנה. תודה. לא, זו לא היתממות. וזו התשובה הקבועה שלך כאשר אין לך תשובה אחרת. לי דווקא ידוע על יותר מחולה אחד ששוחרר על ידי הועדה עם הייצוג המשפטי (גם בועדה ראשונה), וכפי שאמרתי לדעתי לא תמיד בטובתו. |
|
||||
|
||||
ראשית, אם זהו דיון מפוכח וענייני, הריני משנה את שמי לפייר מנאר ועובר להתגורר בספרד של המאה ה-17. שנית, קראתי בעניין שלל קישורים שמצאתי בקשר לעמותתך. קראתי והחכמתי יש לציין. חבל בעיני שבחרת להפוך דיון שהיה עשוי להיות רציני לאיזו מרקחת משונה של עלבונות, שקרים ולעג. דבר זה פוגע מאד במטרות שלך כמי שמוביל מאבק ציבורי. נותר רק לאחל לך הצלחה, כלכל אדם המקדיש מזמנו למען מטרה הנראית לו ראויה. |
|
||||
|
||||
על פי מה שאני נחשף לו כאן, הנושא אמיתי ומעניין. אני רק מבקש ממך חגי, שלא תטיל על טלי את כל תסכוליך וכעסיך, קרא שוב פעם כל מה שאתה כותב, ומתן את הסגנון שלך. ההתקפות על טלי מקבלות גוון ברוטלי והדברים שלך מאבדים מתוקפם. כפי שאני מתרשם מטלי-לא מעכשיו, היא רופאה שפועלת מתוך ייעוד לעזור לאנשים ולא מתוך ייעוד להיות סוהרת. מקרי הרצח בהם נקבע שהנאשם אינו יכול לעמוד לדין בגלל אי שפיות, מראים שהנושא הרבה יותר מורכב מאשר היות הפסיכיאטרים ידם הארוכה של מספר מנגנוני דיכוי אנושיים. |
|
||||
|
||||
ואני לעומת זאת רואה ב"מקרי הרצח בהם נקבע שהנאשם אינו יכול לעמוד לדין בגלל אי שפיות" את העובדה שהפסיכיאטריה הזנתה לחלוטין את החוק, (למען הצדק צריך לציין את שיתוף הפעולה של החוק עם ההזנייה) והיא מאפשרת לכל אדם פטור מחובתו (-ולדעתי, זכותו) האזרחית-אנושית לתת לחברה דין וחשבון על מעשיו. זוהי כידוע הגדרתו של סאס לשני צדי המטבע ה-evil של פסיכיטאריית הכפיה: מצד אחד היא כולאת חפים מפשע ומצד שני מאפשרת לחשודים בביצוע עבירה לחמוק מנתינת דין וחשבון על מעשיהם. כל הכתוב תקף גם לגבי נשים, כמובן. |
|
||||
|
||||
מבלי להיכנס לשאלות המשפטיות שהעמותה שלך עוסקת בהן, מר ע.א. אמינוף עושה רושם של ''קוקו'' אמיתי מן הנוסח הישן והטוב. הרחוב הוא רשות הציבור ומהלכים בו אנשים בריאים וחסונים בגופם וברוחם בצוותא עם ניצולי שואה, נפגעי פעולות חבלה, נפגעות אונס וסתם ילדים רכים. יתכבד נא מר אמינוף ויעשה את ה''פרפורמנסים'' שלו ואת ה''מעשים החריגים'' ה''אמנותיים'' (עם או בלי מרכאות) שלו בפרטיות ביתו או במקום שיישכר על ידו למטרות אלה - ולא ברחוב, בו הוא אכן עלול להוות סכנה לבריאותם הנפשית והגופנית (סכנת גרימת התקף לב וכיו''ב) של חלקים מן הציבור, אותם מניתי. נדמה לי, אגב, גם, שמסיכות האב''כ אינן בדיוק ''שלנו'', לא רכשנו אותן והשימוש בהן אינו חפשי והוא כפוף להוראות. שיתקנו אותי אם אני טועה. אם האדון רואה עצמו רשאי לפתוח את אריזת מסיכת האב''כ ולהשתמש בתכולתה לצורך ה''פרפורמנס'', או מתוך ה''פחד ממלחמה'', עליו דיבר, או - הגרוע מכל - מתוך ''רצון להזהיר'' את הציבור -הרי שלפי שיקול הדעת הנשקף ממעשיו אלה, הוא עלול להחליט גם להזריק למישהו אטרופין, ועל כך אולי היה מקום לשקול הרחקה זמנית שלו מן הציבור למקום בו יוכל לקבל עזרה (ואין כוונתי דווקא לבית כלא). |
|
||||
|
||||
הידד! כיוונת לדעתם של רבים: "כליאה מונעת" היא אכן כלי הדיכוי הפסיכיאטרי שהיה (ועודנו) מקובל בחברות ומשטרים אלו ואחרים. |
|
||||
|
||||
זה באמת היה מפליא אותי אילו היית מגלה קצת יותר מקוריות ולא היית קופץ ישר לשבלונה המשומשת לעייפה של "חברות ומשטרים אלו ואחרים". נראה שהיית ממליץ לאמהות לעתיד להימנע מסריקות אולטרא-סאונד, מניקור מי שפיר ומשאר בדיקות. נראה שהיית פונה אליהן בקריאה: "כל המרבה יילודים בעלי פגמים קשים ומחלות חשוכות מרפא שיסבלו ככל שרק אפשר בחייהם הקצרים - הרי זה משובח! בדיקות בזמן ההריון והשאיפה להביא לעולם, ככל האפשר, ילדים בריאים ומאושרים הנושמים בכוחות עצמם - זהו כלי דיכוי המקובל ב'משטרים אלו ואחרים'!" וכיון שאתה מגיש לי את האינסטנט פודינג הקליל והנוח הזה, הרי לך כערכך: לו היו מאשפזים בכפייה (לשיטתך - "כולאים כליאה מונעת") את מר פימשטיין היקר שזכותו להיות עם חפשי בארצנו, ולו היו מאשפזים בכפייה (לשיטתך, "כליאה" וכו') גם את יעקב קנטור, ארז טבעוני, אבי עבדה ואמנון כהן (עכש"ז, שלושה מהם - נאט קייסז עם קבלות) - היו לנו כיום עוד כמה ישראלים/ות חיים/ות, נקבות וזכרים, בוגרים וילדים רכים. חבל. |
|
||||
|
||||
למה לך להסתפק בדוגמאות עלובות אלו. כמה אלו שציינת כבר רצחו ביחד? 6-7? לו היו מאשפזים בכפייה, לשיטתך, את כל ערביי השטחים היו לנו כיום עוד הרבה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד ישראלים/ות חיים/ות, נקבות וזכרים, בוגרים וילדים רכים. חבל. מה האומללות הזו? ויותר מעניין, מה עמדת טלי וישנה בנושא... |
|
||||
|
||||
אין צורך לאשפז את ערביי השטחים. לולא הטירוף המתנחלי-משיחי, לו היינו מחזירים את השטחים בזמן - אכן היה נחסך הרבה מאוד דם. |
|
||||
|
||||
ברשותך אני מתקן אם כך את תשובתי הקודמת: לו היו מאשפזים בכפייה, לשיטתך, את המתנחלים - המשיחיים היו לנו כיום עוד ישראלים/ות חיים/ות, נקבות וזכרים, בוגרים וילדים רכים. חבל |
|
||||
|
||||
1. תגובה 373721. 2. בעקבות תגובה 373716 ותגובה 373727, הרי המלצה מלב דואג: חגי, תשתדל להיות נורמלי, זה הרבה יותר בריא מהאופציה השניה. כל טוב. |
|
||||
|
||||
למזלנו, לא כל אדם שחושב על ביצוע פשע אלים או שביצע כזה מקומו בבית חולים פסיכיאטרי. |
|
||||
|
||||
את ''מר פימשטיין היקר'' (השמות האחרים אינם זכורים לי) לא היה ניתן לאשפז בכפייה לפני שהגיע לרגעי ה''תהילה'' שלו. עד אז הוא פעל באופן נורמטיבי בהחלט, עד כמה שידוע. |
|
||||
|
||||
לא יכולה עכשיו לסרוק ולמצוא את הלינקים, אבל זכור לי במעורפל שהיתה טענה (מצידו או מצד העו"ד/ים שלו) שהוא היה "תחת השפעת כדורים", או משהו כזה. |
|
||||
|
||||
אם כל מי שנוטל פרוזאק היה מאושפז, אפשר היה לקנא בתרנגולי ההודו על שטח המחיה הגדול שלהם. |
|
||||
|
||||
לא בדיוק פרוזאק אלא תרופה מאותה משפחה, משפחת "סרוקסט". |
|
||||
|
||||
ייתכן, אבל לא נראה לי שהוא הזיק קודם לעצמו או למישהו אחר. |
|
||||
|
||||
לגבי השאלה השנייה שלך - כמובן שכן. צריך רק להחליט מי קובע איזה טיפול ''משפיע באופן מכריע על העתיד'' (ובאיזו מידה, והאם ההשפעה היא לטובה או לרעה). |
|
||||
|
||||
אני לא סובל. |
|
||||
|
||||
זה בגלל שלא קראת את ''כאוס'' של גליק. |
|
||||
|
||||
גם זה לא כזה גליק גדול. |
|
||||
|
||||
הסמים האנטיפסיכוטיים מחמירים את המצב הם מנתקים את התהליך הטבעי והורסים את היכולת של הקורבן הפסיכיאטרי לפתח בעצמו חיסון ולהתגבר ולהתחזק מול הפסיכוזה שאליה הוא נפל לראשונה (רוב המקרים הם תוצאה של פסיכוזה ראשונית - "המחלה פרצה") בטיפול המחטיא והמשולל יסוד מדעי למעשה נגרם נזק מוחי והבעיות מודחקות והכבל מנותק מהבעיה, הכימיקלים שנכפים על המטופל יוצרים חוסר איזון ומשנים את פעולת המוח, במשך כל שעות היום הם יושבים שם והנזק מחמיר, במקום לרפא נוצרת מחלה שאי אפשר לטפל בה והכדורים משמרים אותה ברקע כאשר היא מהדהדת אט אט ויש שוב צורך בשינויים תרופתיים ובהופעת פסיכוזות נוספות ("יש לו מחלה") כאשר במקרים רבים הכימיקלים האלו פשוט מונעים אפשרות לעזור לטפל ולרפא ולתת מענה לבעיות וגם לעיתים לתת לבן אדם דרך חדשה בחיים ועזרה סוציאלית אמיתית ולא עזרה שמבוססת על תרופות ומעקבים סטיגמות ושאר טיפשויות, לא הכרתי עוד מדע שבשבילו כישלון מישהו שטוב לו ללא הטיפול הרפואי והוא יעשה הכל כדי למנוע מצב כזה, יתעלם ולא יספר למטופלים את הנזק מהתרופות ואת הסכנות ולא יספר להם על תופעות גמילה ותופעות לוואי קשות וסיכוי גבוה למחלות ויתעלם מהמטופלים ומהבעיות האלו כשהם משמינים ועולים במשקל במחלקה, בית חולים שמנהלים משוגעים שבו אין מיטה נוחה לישון ואין ארוחה חמה והכל עובד כמו איזה סדר צבאי, רעש כל היום הרבה אנשים בחדר, אנשים לא נרדמים זקוקים לואליום וזה בדיוק מה שימנע מהם ריפוי טבעי, את כל אלו לוקחים מאנשים וקוראים לזה מדע, ואנשים חכמולוגים ישבו פה ויגידו לחגי אביאל שהוא מגזים בהשוואה לנאצים, אז זהו, הוא לא מגזים, זה בדיוק ככה, ובגלל שזה ככה זה ממשיך ככה, כי אי אפשר להסתכל לעצמך בראי ולהבין את גודל הטיפשות, לפחות כעת אפשר לדבר מביטחון מלא ולנצח באותו מגרש "מדעי" "פסיכיאטרי" וניתן להצביע כעת היטב על הקשר הישיר בין הדרך הפסיכיאטרית לבין יצור מחלות ולהסביר את זה בצורה מדעית ולהראות כיצד השיטה להנמכת הדופאמין יוצרת מחלה, מונעת ריפוי וחזרה לאיזון טבעי ויש פה מערכת של קיטלוג רדיפות שמזכירה מערכת נאצית לחלוטין, האייל יכול להיות אייל זועם או אייל מתעלם, אך זה לא ישנה דבר שיסתכל האייל במראה ויחשוב לו טוב מה הוא, כי עושה רושם שהאייל הזה נפל לבור מאוד עמוק שאין לו שום תחתית. ועל השאלה האם קרני השמש צורבות גם בחורף קר, כן ועוד איך, זה בדיוק מה שהכדורים האנטי פסיכוטיים עושים, למזלי אני מעולם לא האמנתי לשקר הפסיכיאטרי ותמיד הוכחתי אותו כלא נכון, חבל שהחיים שלי לא מתועדים 24 על 7 במצלמה הייתי כבר מוכיח אותם בכל שקרייהם, אולי זאת גם הדרך לזמבר את השקר הפסיכיאטרי הזה ואת הדרך האומללה שלהם לבחור לטפל באנשים שנפגעו, מטפלים ישירות בסרטונין בשביל דיכאון, פוגעים בתהליך הדופאמין במוח בשביל פסיכוזה, איזה עוד שטויות תעשו??????? מדעית אחלתם אותה, הכל עכשיו ברברת, כבר ידוע למומחים הגדולים את גודל הטעויות והטיפשות שלהם נותר רק השד המהדהד של אנשים שלא מבינים על מה מדובר ועדיין מתדיינים על משהו שפג תוקפו כבר ממזמן. |
|
||||
|
||||
לידיעתך, "האייל האלמוני" הוא כינוי שמוצמד אוטומטית לכל מי שאינו מזדהה בשם, וייתכן שמדובר בכותבים שונים. ראה שאלה 23 בדף השאלות הנפוצות של האתר: http://www.haayal.co.il/help |
|
||||
|
||||
1) דיון 1009, שאלה 23. 2) הד"ר וישנה אינה בעלת מתקן כליאה. והרי כתבתי כל כך יפה וכל כך ברור לאן ראוי לשלח אותך (את תגובתך ההיא, אם לדייק): לכל הרוחות! מה כאן לא מובן? ייחוליי אלה התייחסו, כמובן, אל הציטוט המוטה שלך מתום זאס ואל הרושם הבלתי אמין שציטוט זה מותיר. 3) וכמובן וכמצופה - לנושא תגובתי - הקשר התמוה והסהרורי שאתה/ם מוצא/ים בין סקס לסכיזופרניה - לא התייחסת. ובכל זאת אציין שוב: זה מוזר מאוד שאתה והחבר'ה שלך תקעתם שם את הזיונים. הזיונים הם ממש לא לעניין. |
|
||||
|
||||
ראשית, ישנן מחלות נפש המלוות בשינוי בתפקוד המוחי ובהרכבו הכימי (בנוגע לקריטריון הראשון). אנורקסיה, מלווה אף בפגיעה ברקמות הגוף. שנית, ישנן אנשים הסובלים ממחלות נפש המדווחים על סבל (כמו אנשים הסובלים מדיכאון (בנוגע לקריטריון השני). דבר נוסף, נראה לי שאתה מכליל יתר על המידה את הטיפול הפסיכאטרי בבתי החולים. ישנם מקרים רבים בהם אנשים פונים מרצונם למוסדות אלו ואף שוהים בהם במחלקות פתוחות. איש אינו כופה עליהם להישאר שם. |
|
||||
|
||||
תגובה אחרונה ודי: את/ה כותב/ת "ישנם מקרים רבים בהם אנשים פונים מרצונם למוסדות אלו ואף שוהים בהם במחלקות פתוחות. איש אינו כופה עליהם להישאר שם".בהרצאותי אני תמיד משווה את הפסיכיאטריה לפרקטיקה המינית היידועה כ-"S/M". כשהדברים נעשים ברצון ומתוך הסכמה הדדית הרי שהכל יופי-טופי, ברגע שמעורבים בענין כוח, אלימות, וכפיה (סימני ההיכר הייחודיים אך ורק לפסיכיאטריה) הרי שאותה פעולה עצמה היא כרך שלם של עבירות. |
|
||||
|
||||
התכוונת באנורקסיה לפגיעה ברקמות הגוף כגון רקמות שומן או לפגיעה ברקמות מוחיות? תוכל בבקשה לצרף לינק או לתת הפניה למחקר על פגיעה מוחית שכזאת? (לא פגיעה ברמת הנירוטרנסמיטורים וכו, אלא במבנה). תודה. |
|
||||
|
||||
לא התכוונתי לפגיעה באזורי המוח. לא ידוע לי על כאלו, אם כי אני לא מומחה. מה שכן ידוע לי (ואין באפשרותי לצרף לכך לינק) הוא על נזק בההתפתחות הגופנית של נערות הסובלות מאנורקסיה, הפסקת הוסת, לעיתים נזק בלתי הפיך של עקרות. רוב הנזקים לגוף מאנורקסיה נגרמים בעקבות מצב תת התזונה אליו הגיע הגוף ולא תוצאה ישירה של מחלת הנפש. (אם כי לפעמים, תחושת הרעב היא ממכרת ויש קושי נפשי להגמל ממנה ולהתחיל לאכול). לגבי דיכאון, כפי שכבר צוין בתגובה מתחתי, יש שינויים בכמותם של נוירוטרנזימיטורים (סרטונין, למשל) המופיעים בדיכאון. לא ברור האם תופעה זו היא הגורם למחלה או תוצאה שלה (אם כי תרופות שמטפלות בדיכאון, פועלות על חומרים אלו ומשיגות תוצאות. |
|
||||
|
||||
מאמר חדש יחסית בנושא: |
|
||||
|
||||
לא מזמן פורסם שדיכאון כרוני מלווה בפגיעה ניכרת במוח, אם כי למיטב ידיעתי אין הוכחה לכיווניות הקשר. |
|
||||
|
||||
באיחור מה, קראתי את המאמר ואת הפתילים הנפרשים ממנו. אתה, מר אביאל, מככב בתגובות - איחוליי. דע שאני מוצא את דבריך מעוררי עניין במידה מסויימת, ויתכן שאף הייתי בא עמך בדברים. ואולם, דע גם שסגנונך מציג אותך באור של אדם סהרורי ויתכן שאתה מסב יותר נזק מתועלת לדעות שאתה מייצג. תגובותייך הם פרצים גראפומניים של אש וגופרית, בהם עובדות, דיעות וחרון עושים בעירבוביה. אתה נוהג בעוינות ובגסות עם המושחחים איתך בנועם, ולדעתי, מנצל לרעה את הבמה שניתנה לך כאן. ראה עצמך בר מזל שבני שיחך המשיכו לענות לך במקום להסב לך עורף. עלבונות, הטחות ובוז מעידים על הדובר לעיתים יותר מאשר על מושאם. אני מברך אותך על בחירתך להזדהות בשמך. כמו טלי וכמוך, גם אני בחרתי בשלב מסוים להזדהות כאן בשמי. ואולם, אני סבור שאינך מבין את הילכות המקום, ומנסה להלך איימים בסגנון תמוה כגון: "הכותב/ת המזדהה כ"האייל האלמוני" " , באתר בו אנונימיות היא זכות ולא עילה לקלס. לסיכום, המשך לצעוק אם אתה רוצה שישמעו אותך או, שתתחיל לדבר, ואז גם יקשיבו לך. |
|
||||
|
||||
מכאן הוסר פתיל שעסק בהסרת תגובה. כמו תמיד, אנו מבקשים לערוך דיונים ממין זה אך ורק בדיון 1013. תודה. |
|
||||
|
||||
היי טלי, ..long time, מקווה ששלומך טוב. בהקשר של השיח (?) בינך לבין חגי אביאל, אני מביא את הקישור הבא: המראה שלעיתים נעשה בפסיכיאטריה שימוש פסול כענישה וכסילוק ה"בלתי רצויים חברתית". לשמחתי זה לא דיווח מקומי. |
|
||||
|
||||
למרות הסתייגויות שיש לי מהמתואר בכתבה, מעניין לציין כי מרבית חסרי הבית בניו יורק (ויש להניח שלא רק) הם חולי סכיזופרניה. בארה''ב שבה אין חוק בריאות ממלכתי, רבים מחולי הנפש נמצאים ברחובות ללא טיפול עקב קושי כלכלי, ומבחינה זו לאס וגאס נוטה לכיוון סוציאלי דווקא בכך שהיא מציעה טיפול נפשי לחסרי הבית. כפיית הטיפול, בפרט משך הכפייה (שלושה ימים להסתכלות) היא הבעייתית. |
|
||||
|
||||
נראה, כי לא טובת ההומלסים עומדת לנגד עיני המחוקק מלאס-וגאס אלא יותר הנִראוּת של העיר |
|
||||
|
||||
אתה צודק ככל הנראה. אבל ריבוי חסרי הבית בארה''ב כן מעיד כנראה על מחדלים במתן טיפולים נפשיים. |
|
||||
|
||||
"בני נוער, מדרך הטבע, מתנסים בזיונים"? להבדיל ממבוגרים? |
|
||||
|
||||
המונח ''התנסות'' מציין ''התנסות ראשונית'' |
|
||||
|
||||
כבר שנים שאנחנו משתמשים בזה, ונכון, אולי נוספו עוד כמה קולות בראש, אבל מצד שני כולם מסתדרים ביחד יופי. |
|
||||
|
||||
תמיד נשאלת השאלה אם האלל של גן Y מחובר לTHC דרך החשיש או הגראס. בבדיקות מעבדה השוואתיות רק נמצא קשר לריבוי הקשרים הסינפטיים בין הנוירונים. טיסה נעימה. |
|
||||
|
||||
דיון שלם בכנס שהוא אחד החשובים בפסיכיאטריה, ובוודאי לחקר הסכיזופרניה, והחבר'ה לא אומרים דבר. חוזרים על ממצאים ישנים וכמעט לא מחדשים בכלום. סתם טחינת מים. |
|
||||
|
||||
הרבה מאוד חומרים הינם רעילים או אף קטלניים אם צורכים מהם כמות גדולה מדי, אבל בכמויות קטנות הם לא מזיקים ולפעמים אף מועילים. הדוגמה הקלסית לכך היא אלכוהול שבכמויות גדולות יכול להרוג, אבל כוס יין אדום ביום יכול אף לעזור להורדת כולסטרול. השאלה היא גם לגבי גראס, אינו דומה המעשן ג'וינט אחת פה ושם, למי שצמוד כל היום לבאנג. אני חושב שהיה צריך להתייחס לנקודה זו, אחרת הפראנואידיות היא אצל החוקרים ולא אצל המעשנים. |
|
||||
|
||||
סתם הערת אגב להערה הראשונה - אאל"ט, כנראה שאותם מחקרים (מפורסמים מאוד) על יתרונות האלכוהול היו שגויים, ונבעו מהטייה הקשורה לאוכלוסייה שנבדקה (צרפתית עשירים). המחקרים מתייחסים למינונים של גראס. בהרבה מהמחקרים מנהלים "יומני שימוש" ובהם בודקים לא רק קשר שבין השתמש/לא השתמש אלא קשר בין כמות השימוש לבין התפתחות המחלה. נכון שבדיקה מהימנה של כמות השימוש היא בעייתית (לא רק בגלל הקושי לאמוד כמה השתמשו, אלא בגלל האיכות הלא אחידה של החומר שבו עושים שימוש). זו אחת הסיבות שבגללה עורכים היום גם מחקרים עם חומרים מבוקרים שסונטזו במעבדה. בכנס התייחסו לנקודות הללו. |
|
||||
|
||||
סתם הערת אגב להערת האגב - לא ידוע לי שאלכוהול כשלעצמו מועיל בכמויות קטנות, אבל יין אדום עשיר באנטיאוקסידנטים. תוכלי לפרט בבקשה את המקורות לגבי המחקרים השגויים? |
|
||||
|
||||
לא מוצאת כרגע (זכור לי שקראתי). אכן ישנם מאמרים לגבי השפעות חיוביות של יין אדום בכמויות קטנות. |
|
||||
|
||||
מפי השמועה: חלק מהשם הטוב שיצא לצרפתים בעניין התקפי לב נובע משיטת הרישום שלהם, על פיה רק מי שנפטר *בבית חולים* מהתקף לב נספר כך בסטטיסטיקה הרשמית. אין לי מושג אם השמועה הזאת נכונה. |
|
||||
|
||||
אנחנו מצטיינים ברישום חכם לצורך קביעת אחוזי אבטלה; כל מדינה מצטיינת כנראה בתחומה. |
|
||||
|
||||
משהו קשור: http://www.sciencedaily.com/releases/2006/03/0603311... (דגדגן: "The majority of studies suggesting that "moderate" drinking helps prevent heart disease may be flawed, according to an international research group.") |
|
||||
|
||||
ספרי לנו על המפ על קנבידיול על כך שלמעשה הצמח הזה הוא אחד מהטיפולים הכי טובים ומרגיעים והכוונה לתפרחת שמכילה מעט מאוד THC והרבה CBD או לעלים שלא מכילים כלל THC, או בכמויות מזעריות תרופת הרגעה נפלאה לשם הפגת מתחים הרגעה ותחושה טובה ועל כך שכאלו דברים אין כמעט להשיג, רק חומר מורעל או מרוסס או מתוצרת לא ידועה או מפוצץ ב THC העיקר שהקופה הפסיכיאטרית עושה $$$$ אל תגידו סכיזופרנים תגידו קורבנות הפסיכיאטריה ומדיניות הסמים הכושלת. |
|
||||
|
||||
על זה נאמר שמה שטוב ללב, לא תמיד טוב למוח. |
|
||||
|
||||
רגע, לא החלטנו שסכיזופרניה זה בכלל קשור לחתולים וטוקסופלסמה? אגב, יש לי בעיה מסוימת עם המשפט " אצל חולים, התקפים פסיכוטיים לאחר שימוש בסם שכיחים יותר מאשר אצל אנשים בריאים, וכאשר אלו מופיעים, הם חמורים בהרבה." כאילו, דה? 1 הכותרת נגנבה מ תגובה 373478 |
|
||||
|
||||
יש הרבה גורמי סיכון המעלים את הסיכון לחלות בסכיזופרניה (אחד החשובים בהם הוא אגב גנטיקה). המשפט שציינת נשמע באמת טריוויאלי. אבל צריך לזכור שרוב הזמן רוב החולים לא פסיכוטים, וכפי שכתבתי גם אצל בריאים הסם יכול לשמש טריגר להתקף פסיכוטי. אצל חולים הטריגר הזה יותר משמעותי - הסיכוי של חולה להפוך לפסיכוטי תחת שימוש בגראס גבוה יותר מאשר של בריא, וכאשר זה קורה, ההתקף הוא חמור יותר בהשוואה להתקף שיחווה אדם שאינו חולה. |
|
||||
|
||||
בנוגע לגורמי סיכון, סתם סקרנות שלי: בהרבה ספרים משנות השישים והשבעים (לאינג, היילי וכאלה) מופיע תיאוריית "המסר הכפול", בעיקר ע"י האם, כגורם סיכון גבוה לסכיזופרניה. מה המעמד של התיאוריה הזאת היום? |
|
||||
|
||||
הגישה הזו הרבה פחות מקובלת היום. המבנה המשפחתי במשפחות עם חולה סכיזופרניה הוא שונה ממשפחות שאין בהן חולה, אבל סביר יותר להניח שבמשפחה שבה יש ילד חריג ההורים משנים את ההתנהגות ולא להיפך, ומכל מקום הבסיס הביולוגי של המחלה הוא כל כך מוצק (כוונתי לראיות גנטיות, הדמיה מוחית, וכדומה) שקשה היום להצדיק תיאוריה שתאשים את האם בהתפתחות המחלה. |
|
||||
|
||||
תודה. האם הבסיס הביולוגי הוא כל כך חד-משמעי שהוא שולל הצטרפות של נסיבות חברתיות או משפחתיות כתנאי להתפרצות המחלה? |
|
||||
|
||||
הוא מוריד מהעוצמה שלהן כגורם מסביר יחיד. |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
למה לא סביר שתוצאת ההדמיה המוחית היא שינוי שנגרם מהמחלה, באותה מידה שהתנהגות ההורים היא כזאת (אלא אם כן ההדמיה נעשתה לפני התפרצות המחלה)? ומה בדיוק מדמים בהדמיות האלו? במילים חרות, מה משמעות ה"סביר יותר" שאי שם בתגובה (לפעמים נורא מדגדג להשתמש בו, אבל באותה מידה זה נראה לא רציני.)? |
|
||||
|
||||
השאלה הזו נשאלה על ידי חוקרים רבים, והמסקנה היום היא שלפחות חלק מהשינויים המבניים במוח קורים עוד לפני שהמחלה מתבטאת בפועל, ולכן ניתן לראות אותם כבר בעת ההתקף הראשון 1. 1 ראה למשל כאן: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Re... |
|
||||
|
||||
סטיטסטית מה יותר מזיק - לעשן גראס או לקבל טוקסופלסמה? |
|
||||
|
||||
קשה לי לענות (בין השאר בגלל שהשאלה לא מאוד מוגדרת - לעשן גראס באיזה גיל? באיזו תדירות?) |
|
||||
|
||||
השאלה שלי היא יותר בכיוון של תרגיל מחשבתי- נניח שלפנינו שתי אופציות בלבד- או לאסור על השימוש בסמים קלים, או לאסור על בני אדם לגדל חתולים, אילו משתי האופציות היתה מונעת יותר מקרים של סכיזופרניה. מעבר לתרגיל המחשבתי, אני מנסה לקבל תחושה של כמה באופן יחסי אני צריך להתייחס לאפשרות של התפרצות סכיזופרניה כנימוק להמנעות מעישון סמים ביחס לסיכונים אחרים שאני נוטל ביום יום (ליטוף החתול של השכן, השתלבות בתנועה בכביש 5 וכולי). אם למשל יתברר שמי שמגדל חתול חשוף פי חמישה לסכיזופרניה, כל הדיון בסכנת הסכיזופרניה אצל מעשני סמים מתגמדת, לא? |
|
||||
|
||||
זהו, שבתקציר של מאמר על טוקסופלסמה http://pn.psychiatryonline.org/cgi/content/full/40/9... מופיע היחס 2.6 ל1 . לא הצלחתי בדיוק להבין אם זה המקבילה ליחס 1.9 ל1 שאת מביאה, אבל אם כן, חתולים הם גורם סיכון לפחות ( ואולי קצת יותר) מגראס. |
|
||||
|
||||
אתה משווה תפוזים לתפוחים. א. לא כל חתול נושא טוקסופלזמה. ב. כאן מדובר על חשיפה של נשים בהריון וכאן על חשיפה של בני נוער. |
|
||||
|
||||
מסכים, אבל עדיין יש פה אותו סדר גודל (מה גם שהתוצאות עדיין לא מובהקות). עכש"י אחוז ניכר מהחתולים נושא ט"פ (בין 20% ל60% על פי http://www.fabcats.org/toxoplasmosis.html). |
|
||||
|
||||
מתוך הקישור שלך: Cats previously unexposed to T gondii usually begin shedding oocysts between 3 and 10 days after ingestion of infected tissue, and continue shedding for around 10-14 days, during which time many millions of oocysts may be produced. Once a cat has developed an immune response, further shedding of oocysts is extremely rare.
|
|
||||
|
||||
כן, ראיתי את זה אבל כנראה שבקריאה ראשונה לא לגמרי הפנמתי. האם, בעקבות הנסיבות הללו, יש לאסור בחוק על גידול חתולים שלא נדבקו אי פעם בט"פ אצל נשים בהריון? אולי מספיק להזהיר אותן מפני הסכנה? |
|
||||
|
||||
יותר פשוט: לעשות בדיקת נוגדנים לנשים שמתכוונות להכנס להריון. מי שאין לה נוגדנים, לחשוף אותה לטפיל (ישירות או בעזרת חתול מתנדב), לחכות לסיום התגובה החיסונית ולאחל לה הריון קל ונעים. |
|
||||
|
||||
זה כמובן לא ילך. עדיף כבר לחסן את כל הבנות שמגיעות לגיל 12 או משהו כזה, כמו חיסון נגד שחפת. |
|
||||
|
||||
לא יותר הגיוני לחסן את החתולים? |
|
||||
|
||||
במשרד הפנים יש רישום יותר מדוייק של בני אדם. |
|
||||
|
||||
אין צורך ברישום כזה. אם אתה רוצה להשיא את החתול שלך למישהי, רצוי שתחסן אותו מראש. |
|
||||
|
||||
או לפחות להזהיר אותו. |
|
||||
|
||||
טוב, זה נכון (ובעצם שניהם נכונים) להרבה חתנים. |
|
||||
|
||||
חיסון חתולים הוא על חשבון הבעלים. חיסון נשים הוא על חשבון המדינה. |
|
||||
|
||||
1) לא לכל החתולים יש בעלים. 2) אשפוז וטיפול בסכיזופרניים הוא על חשבון המדינה. 3) חיסון נשים היתה בכלל ההצעה שלך. |
|
||||
|
||||
12?! (כן, אני יודעת שאדמת נותנים בגיל הזה. גם זה תמוה). |
|
||||
|
||||
מה כאן תמוה? 12 זה לא הגיל שבו מתחילים ללדת, בד"כ? |
|
||||
|
||||
ואם הילדה רוצה לעשות קריירה לפני שהיא הופכת לאם? נאמר, להשתתף בשיעור התעמלות אחד או שניים? |
|
||||
|
||||
על זה היא הייתה צריכה לחשוב קודם. לשיעורי התעמלות אפשר ללכת בגיל 7. |
|
||||
|
||||
היא יכולה לעשות קריירה גם אחרי החיסון. חוץ מזה כתבתי "או משהו כזה". מה המילוליות הזאת? שיש! |
|
||||
|
||||
הסיבה לבחירת הגיל קשורה, בין השאר, לגיל שבו עדיין קל לאתר את כל הבנות. ככל שמחכים יותר, הנשירה ממערכות הלימוד עולה, ואז קשה יותר לחסן את כולם. |
|
||||
|
||||
אה, עכשיו הבנתי |
|
||||
|
||||
היגיון ברור, אבל מן הסתם מותאם לשנות החמישים-ששים, או לבנות מאוכלוסיות שנושרות מוקדם (ניחוש שלי: לא יהודיות). |
|
||||
|
||||
לאור החדשות האחרונות, יש אנשים שממליצים להתרחק מטווח שהייתן של יונים. לא שיש להם מושג איך ליישם את זה. |
|
||||
|
||||
בעזרת חתול!? (סרק, סרק) |
|
||||
|
||||
זה ממש ממש מעניין. איך מסבירים את זה? לא נשמע כמו קצה חוט לאיזה מנגנון? ידוע לך על מישהו שבודק את זה? |
|
||||
|
||||
המנגנונים בהחלט נמצאים במוקד המחקר, וחומרים מעוררים מצבים פסיכוטיים הם אחת הדרכים לחקר המנגנון. בדרך כלל יחפשו את הדרך שבה החומר עובד במוח (רצפטורים, גנים, נוירוטרנסמיטורים), ואז יבחנו האם זה רלוונטי גם להתפתחות סכיזופרניה. |
|
||||
|
||||
המאמר חשוב ומענין. בנוסף עליי לציין שיש מעט התייחסות בארץ לתחום קשור - ''תחלואה כפולה''. מעטים הם הגורמים בארץ המטפלים או הנוגעים בכלל בבעיה זו. זאת, על אף שעל פי הנראה מניסיוני יש לא מעט אנשים החולים בה. כמו כן ארצה לציין שישנם מחקרים וגורמי מחקר חשובים בישראל בתחומים אחרים הקשורים בסכיזופרניה. כמו - מחקר נרחב לגבי השפעתם של ויטמנים ( תוספי מזון) על החלמה, או גוף שם לעצמו למטרה להגיע לאיבחון מוקדם מאד (טרם התפרצות המחלה) של סכיזופרניה. לבסוף - אמליץ לכולם לקרוא מאמרים שקשורים לגברת פטרישיה היגנס. מאמריה מענינים ומועילים , בין היתר מכיוון שיש לה את נקודת המבט הפנימית (היא גם חולה). |
|
||||
|
||||
היחס שלנו ל"חולי הנפש" ולחריגים נגזר מהרבה גורמים וערכים מהם חיינו מונחים. פעם, לשם דוגמא, אנשים חריגים ובעלי הפרעות זכו להילה מיוחדת ולפעמים אפילו הוגדרו כקדושים. במידה מסוימת החברה העתיקה היתה סובלנית הרבה יותר כלפי חריגים. אדם עם התפרצויות שהיום היו נקראות פסיכוטיות נחשב פעם למי שחווה איזו הארה אלוקית, לבעל כוחות מיוחדים וכדומה. דווקא בעידן המודרני והרציונלי החלה ההסתייגות מהחריגים והתקשחו ההגדרות על הנורמטיבי והלא נורמטיבי. לפי דעתי העניין קשור להתרחקות מהמיסטיקה- כיום אנשים פחות מוכנים להאמין בכל מיני "כוחות". הכל צריך להיות מוסבר על ידי השכל וההיגיון. הטירוף מאיים הרבה יותר כשאין לו צידוק מיסטי או דתי, ולכן הוא זוכה לגינוי חריף יותר. רציתי להרחיב בעוד כמה תחומים, אך אני מעדיפה להתעדכן ולחזור על חומר הקריאה. אשוב עם יתר פירוט ועם המלצה לספר (מצוין!). |
|
||||
|
||||
הטירוף מאיים הרבה יותר? רק אם הוא טירוף עם ביטויים אלימים. עכש"י, היחס לחולי נפש בדורות הקודמים היה רחוק מהאידיליה שאת מתארת. על כל "קדוש" שזכה ליוקרה בעקבות חזיונות ונבואות, היו כמה אלפים שחיו כשהם כבולים בשלשלאות, כמה מאות שזכו ל"ריפוי" ע"י גירוש שדים, וכמה עשרות שהוצאו להורג. לא ברור לי גם על איזה גינוי את מדברת. היחס לחולים פסיכיאטריים הוא כאל חולים. לא שמעתי שמגנים מישהו על כך שהוא לקה בשפעת, בסרטן או בסכיזופרניה. תקניני נא אם אני טועה. |
|
||||
|
||||
באופן כללי אתה צודק, אבל גם אם אין ''גינוי'' כלפי סכיזופרנים - או כלפי חולי נפש בכלל - ברור שהם נושאים עדיין סטיגמה לא פשוטה. |
|
||||
|
||||
גם העניים וחסרי הבית ''נושאים סטיגמה לא פשוטה'', אך איש אינו מאשים בכך את המוסד לביטוח לאומי. האשמה היא בנו. |
|
||||
|
||||
ודאי שהאשמה היא בנו. וכי אמרתי אחרת? |
|
||||
|
||||
אכן הייתי צריכה לסייג את דברי: כבר מבערך תקופת הרנסנס התחילה ההרעה ביחס לחולי הנפש (עם תחילת הרציונליות וההשכלה). כל התיאורים שאני משערת שאליהם התכוונת על כבילת חולי הנפש בשלשלאות ועינויים בבמרתפים חשוכים הם בעיקר ולרוב (למיטב ידיעתי) מהמאה הארבע עשרה והלאה. ועכשיו לפירוט על ה"גינוי": לא צריך ממש לגנות כדי שדבר יחשב כגינוי, מספיק שמתייחסים לתופעה מסוימת כאל מחלה. תאר לעצמך שחברה של אנשים קרי מזג במיוחד היתה מתייחסת לכל גילוי של רגשות כאל מחלה- הם לא מגנים ושוללים זאת חס וחלילה אלא רק חושבים שזוהי מחלה, כלומר התנהגות לא נורמטיבית שמקורה בבעייה שצריכה להיפתר. מדוגמא זו מובן, שברור שהיחס למחלות הנפש כאל מחלה הוא שלילי מעצם טיבו לעומת היחס להתפרצויות פסיכוטיות כאקסטזה דתית, רוח ה', כוחות מיוחדים וכולי. טבעי מאוד (למרבה הצער, יש שיאמרו) שחברה לא מסוגלת להכיל שוני (ראה ערך גזענות, שנאת זרים). השאלה מה היא עושה ואיזה פירוש היא נותנת לתופעות כאלה. אם פעם אנשים ייחסו התפרצויות שיגעון פיצול אישיות דיבור עצמי וכולי לכוח עליון, הרי שיש בכך משום מתן סיבה חיובית. היום אנשים לא ייחסו התנהגויות לא נורמטיביות למיסטיקה, ומכיוון שהתנהגויות אלו לא נורמטיביות צריך להימצא להן הסבר. וכידוע, ההסבר שלנו הוא שלילי הרבה יותר מההסבר המיסטי (נוירוזה, משבר נפשי). בעיני כמובן, ההסבר המודרני נכון הרבה יותר, ואף שואף לרדת לשורש הבעיה הרבה יותר ולא פותר אותה באיזה נימוק מיסטי. אך אני אכן מוכנה לדבר על בעיה, להודות שיש בעיה. בכל מקרה, המודעות שלי היא בוודאי מודרנית. על כל פנים, מגמתי היתה לאו דווקא להאשים את החברה שלנו היום באי סובלנות יותר מהחברה הקדומה. אני ניסיתי (ואני מקווה להרחיב על כך בהמשך, כאמור) להאיר את ההשפעה שיש לתפיסת העולם שלנו באופן כללי על תפיסתנו את "חולי הנפש". וברור שלכל תפיסת עולם יש מחיר- בסופו של דבר אולי היתה החברה הקדומה סובלנית יותר במובן מסויים, אך הפסיכיאטריה מיטיבה לדעתי להתמודד עם האתגרים שמוצגים בפניה (שימו לב: לא השתמשתי במונח בעיות משום שהוא טעון). מקווה שהבהרתי את עצמי. |
|
||||
|
||||
חשוב להאיר גם צד חיובי במינוח החדש־יחסית "חולה נפש". לפני דור או שניים, המינוח המקובל היה "משוגע" - אשר מסמל תכונה בלתי־נפרדת של האדם המתויג. מטעמי נימוס ואופטימיזם, המונח "חולה נפש" עדיף שכן הוא מציין מחלה שניתן להיפטר ממנה, שאיננה חלק בלתי נפרד מן האישיות. |
|
||||
|
||||
אני מוכרח לציין שמעולם לא הצלחתי להבין את הטיעונים על היחסיות של מחלות נפש לחברה שבה מגדירים אותן ככאלה. אולי אני פשוט צר אופקים, אבל מעט המפגשים שהיו לי עם סכיזופרנים לא הותירו אצלי שום ספק שמדובר על משהו רע מאד באופן אובייקטיבי. למיטב ידיעתי החולים עצמם סובלים מהמחלה סבל רב, בלי שום קשר לסטטוס החברתי שלה. |
|
||||
|
||||
(בהפוגה?) ידיעתך מטעה אותך הפעם, לפחות בגרסה המכלילה שבה השתמשת. ובקשר לעדות שלך, אני מניחה שכנראה מדובר באנשים שלוקחים סמים פסיכיאטריים, ואז יש לשאול מה חלקה של הסכיזופרניה ומה חלקם של הסמים ברוע האובייקטיבי שאתה מציין. גם די מעניין אותי לדעת מהו אותו רוע, אם אפשר לשאול...? (לימון לימון לא ישנה איזה 30 שעות ובכל זאת הצליחה לקרוא את כל הדיון - כל הכבוד!) |
|
||||
|
||||
"סמים פסיכיאטריים" הן מה שמקובל לכנות "תרופות"? אם כן הרי שאת צודקת, מדובר באנשים שמקבלים תרופות, אם כי אני לא לגמרי בטוח עד כמה הם מקפידים על כך. מה חלקה של הסכיזופרניה ומה חלקן של התרופות? אינני יודע, אני רק יודע את הכרונולגיה: זה התחיל ממשבר פסיכוטי, המשיך דרך דיאגנוזה ובעקבותיה תרופות. אותו "רוע" הוא הרגשת אומללות, תפקוד ברמה ירודה מאד שלא מאפשרת להתפרנס, חוסר אפשרות לפתח קשרים חברתיים משמעותיים וכיו"ב קשיים בחיי היום-יום. סכיזופרן אחד שאני מכיר כמעט הרג את אימו הקשישה, שהיא הדבר היחיד שמאפשר לו לחיות לפרקים לא במוסד סגור. הוא לא עשה את זה מרוב אושר. אם מצבך אחר, הרי זה מצויין. אמנם לא לישון במשך 30 שעות לא נשמע לי כמו משהו חיובי, אבל אם את מסתדרת עם זה אין לי אלא לאחל לך כל טוב. |
|
||||
|
||||
(2) מה למשל יכול להיחשב "משבר פסיכוטי"? הרגשת אומללות היא אכן משהו רע באופן אובייקטיבי (למרות שההרגשה סובייקטיבית), השאר לאו דווקא, אולי חוץ מאותו אחד שכמעט הרג את אימו (למרות שההערה שלך "הוא לא עשה את זה מרוב אושר" לדעתי לא ממש מתאימה כאן, כי זה נשמע יותר כמו איזה סוג של התקף ולא פעולה מכוונת שמטרתה הפסקת הסבל כמו התאבדות למשל). אלא שכמו שאמרתי בתגובה הקודמת, מאחר והרוב המוחלט של אנשים שמאובחנים כסכיזופרנים לוקחים סמים/תרופות (אפילו אם הם לא מקפידים - לי לקח לפחות שבוע-שבועיים להתאושש מההשפעות והייתי על מינון נמוך יחסית במשך זמן מאוד קצר והתחמקתי מזה כמה שיכלתי) קשה לדעת אלו מהתופעות הן תוצאה של מצב נפשי כלשהו ואלו תוצאה של אותן תרופות. גם לא שמעתי על שום מחקר שבדק קשר בין אבחון של סכיזופרניה להרגשת סבל, אבל אולי כי לא חיפשתי מספיק. אולי כותבת המאמר או מישהו אחר ממביני העניין כאן יוכל לשים כמה קישורים או להסביר על זה קצת... למה לא לישון 30 שעות לא נשמע לך כמו משהו חיובי? אלה דווקא היו הפעם שעות מהנות ופוריות במיוחד (אפילו לפי קנה מידה "נורמלי"). (י:\\2.dat) בכל מקרה, רציתי רק להעלות את הנקודה שלא "כל" מי שמאובחן כסכיזופרן סובל. (טוב, גם לא כל מי שמאובחן כסכיזופרן הוא באמת סכיזופרן, אם יש דבר כזה - שיטות האיבחון שאני נתקלתי בהן נראות לי מאוד, אבל מאוד, לא אמינות) לדעתי ולפי מה שראיתי/קראתי/שמעתי סכיזופרניה הוא מונח שבא לתאר מגוון מאוד רחב של מצבים נפשיים, רחב מכדי לספק תובנות חדשות כלשהן לגבי אנשים שמוגדרים כסכיזופרנים. אבל שוב, לא ממש התעניינתי בזה אף פעם אז אם מישהו יודע משהו שעלול לגרום לי לחשוב אחרת... (-סגור-גרשיים-) (לימון לימון, תוהה היכן מסתתר אותו אחוז אחד מהאוכלוסיה, שכן הוא לא ראה סכיזופרן (אחר) מימיו. מצד שני הוא נמצא בבית 99% מהחיים שלו. אבל באחוז שנשאר... הו, הנה עוד אחוז! אז למה הקודם לא? מה, אם הוא סכיזופרן אז הוא מפסיק להיות אחוז?! כפייה! כליאה! עינויים! היטלר!) (מה לעזאזל?) |
|
||||
|
||||
שתי שאלות, אם מותר: א. מה זה הכותרות האלה עם החיצים-גרשיים-ימינה וכל השאר? ב. תגובה 376495 כתובה בלשון נקבה ותגובה 377038 - בלשון זכר. מה מן השניים נכון? (רק אם בא לך) |
|
||||
|
||||
א. נו אבל זה כמו להסביר בדיחה - אם אני אסביר זה יאבד בהסבר את המשמעות האמיתית של זה ואז סתם הכל יהיה בלאגן עוד יותר. ב. "כל" התגובה הראשונה כתובה בלשון נקבה ו"כל" התגובה השנייה כתובה בלשון זכר? אתה בטוח? מוזר... בכל מקרה, אני לימון (ויש המוסיפים - "לימון לימון", "לימונית", "למון ליים", וכיוב). זה אמור להיות מובן. |
|
||||
|
||||
שאלת בור - אבל זה באמת מאוד מעניין אותי - אי-השינה שאת מתארת הוא תסמין של סכיזופרניה? |
|
||||
|
||||
מאיפה אני יודעת? אני מכירה רק את עצמי... אולי זה נכנס ל"התנהגות לא מאורגנת" שכתוב במאמר. |
|
||||
|
||||
הפרעות שינה אופייניות למספר מחלות נפש, כולל סכיזופרניה, אבל הן לא חלק מהאבחנה של המחלה. |
|
||||
|
||||
''אני מוכרח לציין שמעולם לא הצלחתי להבין את הטיעונים על היחסיות של מחלות נפש לחברה שבה מגדירים אותן ככאלה'' לפי מה שהבנתי אנשים שמחזיקים בעמדה דומה לזו שתיארת לא טוענים שסכיזופרנים לא סובלים אלא שהם מציגים נקודת מבט מסוימת על המציאות- החברה מסווגת את נקודת המבט שלהם כ''משוגעת'' ''הוזה'' וכו... וכתוצאה מזה שכל הסובבים אותו מגדירים את הסכיזופרן כמשוגע הסכיזופרן סובל. |
|
||||
|
||||
''שסכיזופרנים לא סובלים''...''הסכיזופרן סובל'' אני מניח שאתה מנסה לומר שהסכיזופרן סובל, אבל לא ''באשמתו'' אלא ב''אשמתנו''. |
|
||||
|
||||
בדיוק. כלומר, לפי חלק מהגישות הפ''מ ההתנהגות של הסכיזופרן היא התנהגות שאי אפשר לאמר עליה שהיא פחות נכונה או פחות טובה מהתנהגות של רוב האנשים אבל משום שאנשים מתייגים את הסכיזופרן כמשוגע ולא מתייחסים אליו כשווה הוא סובל. |
|
||||
|
||||
זו רק חלק מהטענה. הטענה הבסיסית יותר, והקלה יותר לקבל, היא שיש מחלות נפש שמופיעות רק, או בעיקר, בחברות מסויימות. הדוגמאות הקלאסיות הן היסטריה (המאה ה-19) ואנורקסיה (המחצית השניה של המאה ה-20 עד היום) |
|
||||
|
||||
הטענה שלך איננה בסיסית יותר, אלא כמעט הפוכה לזו של תובל. האנורקסיה רווחת היום (בעולם המערבי, כמובן) משום שהיא מהווה הקצנה של סמפטום חברתי שקיים היום. הטענה של תובל מתייחסת למחלות שנתפסות כמחלות משום שהחולים בהן שונים קטגורית בתפיסתם מבני מקומם וזמנם. |
|
||||
|
||||
אולי בסיסית זו לא המילה הנכונה. יש שתי תופעות שמעידות על היחסיות של מחלות נפש בין חברות. הראשונה באה מהכיוון של החולה - יש סימפטומים שמופיעים בחברות מסויימות ולא מופיעים באחרות. השנייה מגיעה מהכיוון של החברה - שמגדירה דברים שונים כמחלות נפש בתקופות שונות. |
|
||||
|
||||
סרטן (''המחלה האיומה הזאת'') הוא דווקא מקרה מאותו ז'אנר - על שניהם יש טאבו מסוים. |
|
||||
|
||||
המספרים מטאפוריים-מופלצים או מגובים? |
|
||||
|
||||
מופלצים. |
|
||||
|
||||
"תולדות השיגעון בעידן התבונה" של מישל פוקו. כדאי לקרוא, אבל עדיף עם מעט יותר ביקורתיות. ובפרט, עם התאמה קלה לימינו - אין דומים מוסדות לחולי־רוח בצרפת של שנות החמישים ל"גהה" בארץ. "מכות חשמל" בהרדמה לא דומות למה שראינו ב"קן הקוקיה". |
|
||||
|
||||
כדאי? לא הייתי מגזים. טקסט סתום לחלוטין, לדעתי האישית. |
|
||||
|
||||
"תולדות השגעון בעידן התבונה" מאת מישל פוקו? |
|
||||
|
||||
רוב המחקרים ההתנהגותיים מוטים על ידי חוסר היכולת לשלוט במעשיהם ואורח חייהם של הנבדקים בשאר הזמן (אולי רק לסמוך על יושרם (וזכרונם) בעת מילוי שאלון) ניתן להניח כי חלק לא מבוטל מהנבדקים צורך גם סמים אחרים תוך כדי הניסוי. חברת תרופות ידועה ערכה בעבר סקר בקרב מטיילים שחזרו מהמזרח ונטלו לריאם,ביקשה שידווחו על תופעות הלוואי של התרופה. אחוז לא מבוטל דווח על סיוטים וביעוטים. מסקנה -אחת מתופעות הלואי היא סיוטים וקשיי שינה. אני מניח שהעבודות שהוצגו בכנס היו יותר מבוקרות ,אולם קשה להבטיח שנבדקים שהביעו נכונות לנסות סמים שונים (קנביס או נגזרות THC שונות)לא נוטלים סמים אחרים בזמנם החופשי. |
|
||||
|
||||
"אולם קשה להבטיח שנבדקים שהביעו נכונות לנסות סמים שונים (קנביס או נגזרות THC שונות)לא נוטלים סמים אחרים בזמנם החופשי." - ניכר שאינך מכיר את סצנת הסמים בארץ ובעולם. רוב משתמשי המריחואנה הם אנשים נורמטיביים שהמילה שלהם אמינה בדיוק כמו זו של אדם שאינו משתמש. להזכירך רוב האוכלוסיה צורכת או צרכה סמים קשים בהרבה, רק שבמקרה הם חוקיים בארץ, הדבר לא גורם לך לפקפק בשיקול הדעת שלהם. |
|
||||
|
||||
מכיר גם מכיר. אכן אנשים נורמטיביים , כן, פעם בשנה ,בסילבסטר או יומולדת ,אקסטה אחד, זה לא נחשב אז אני לא מדווח את זה בטופס של המחקר... וחגיגת זה הרי טבעי ולכן זה לא סם ובטח לא צריך לדווח למחקר. ואלי זה הוודקה רדבול שמעלה את הסכיזופרניה? כמו כן יש מחסום פסיכולוגי שעוברים בקלות יחסית בשימוש בסמים קלים כשם שהמעבר מסיגריה לג'וינט קל יותר. אני לא טוען שכל מי שמגלגל להנאתו הוא נרקומן ועושה גם קוק ,אבל אם הוא כן , הוא לא ידווח על כך. אני בעד הסטלנות, במתודיקה של המחקר אני מפקפק. |
|
||||
|
||||
לא נגעתי בסיגריית ניקוטין אף לא פעם אחת בחיי. בג'וינטים כן. |
|
||||
|
||||
אקסטזי הוא סם מסוכן שמשפיע על המוח לטווח ארוך (דכאונות וכד'), חגיגת זו גרסה ישראלית לסם הידוע בכינוי kat, מחקר שהזדמן לידי לפני מספר שנים הראה שתוחלת החיים הממוצעת של משתמש בkat נמוכה משמעותית מזו של נרקומן ההרואין הממוצע. דווקא הצרכן הנורמטיבי הוא זה שידע שזה שהממשלה משקרת לגבי גראס, לא אומר שכל דבר צריך לקחת, לעומת זה שאינו משתמש, שעלול לחשוב שהיות וחגיגת זה חוקי (היה), אז אפשר לנסות. מעבר לכך איזה אינטרס יש לו לשקר במחקר ? |
|
||||
|
||||
לא פעם בשנה ולא אקסטה - יש אנשים נורמטיביים שמעשנים גראס כמעט כל יום (למה ללכת סחור סחור? אחדים מחבריי הטובים ביותר). ביניהם מתכנתים, עובדי מעבדה, אנשי עסקים, בעלי הוצאות ספרים עצמאיות (מצליחות) ועוד כל מיני טיפוסים קיקיוניים כאלה. (ברקת, גרה שנה וחצי בדירה שהיו מדליקים בה אור בתוך הארון). |
|
||||
|
||||
בהחלט. גם כמה מהחברים הכי טובים של החברים הכי טובים שלי עושים THC על בסיס יומיומי. ולא חולמים אפילו על כימיקלים מסונתזים, ונגזרות של שרף פרג וקוקה. ובכיף. [עלה ירוק עולה!] |
|
||||
|
||||
אכן, רובם מתרחקים מכימיקלים. אבל לא הייתי מגזימה עד כדי השורה האחרונה שלך :-) |
|
||||
|
||||
זה אחד הדברים שהפתיעו אותי כשעברתי לאזור המרכז: בכל החברות בהן עבדתי, כמעט כל מי שמתחת לגיל 40 היה צרכן קבוע של החומר. מבין חבריי החילוניים אני ועוד זוג חברים היחידים שמעודנו לא. בכל החתונות, ללא יוצא מן הכלל היו סמים (כולל חתונה דתית לפני שבועיים). היתה גם פעם, בחתונה, בה מנכ"ל החברה בה עבדתי, ביקש מאנשים ללחוץ עלי להשתתף בחגיגת הTHC בה הוא ואחרים לקחו חלק. כולם נורא רצו לראות מה קורה כשאפו מאבד את האשתונות. לפחות הם הצליחו להשקות אותי (אדום+אייריש קרים+ מרגריטה) וגילו שהתנהגותי הרגילה אינה שונה בהרבה מזו לה הם נחשפו במקום העבודה. בחתונות שאחרי זה כבר לא הציקו לי. |
|
||||
|
||||
מה זה כל החתונות האלה? עבדת בחברת קייטרינג? |
|
||||
|
||||
אני עובד בחברות הייטק. השילוב של טווח הגיל 24-32 והחומר מביא תחת החופה. |
|
||||
|
||||
הכוונה למריחואנה (בעיקר). |
|
||||
|
||||
מריחואנה מקרבת לבבות. |
|
||||
|
||||
מישהו ניסה לבדוק כמה מהאנשים משקרים בשאלונים (סתם בשבל הכיף, בלי אינטרס)? |
|
||||
|
||||
זו בעית מדידה קשה שלבטח משתנה מאוד בהתאם לסוג המדידה והאוכלוסיה. דניאל כהנהמן באחד המחקרים שלו שאל אנשים לגבי עובדות הקשורות באירועים חזקים (כמו 9.11) וגילה שכעבור חצי שנה רבים מהם טענו דברים הפוכים (הם לא זכרו את התשובה המקורית, למרות שמדובר בעובדות ולא דעות). |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את הדוגמה שהבאת, לריאם אכן גורם לסיוטים וקשיי שינה אצל חלק ממשתמשיו. |
|
||||
|
||||
מה זה לריאם? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
רק אני שמתי לב שזה קצת תמוה שהחוקר ההודי טוען כי השימוש בקנביס בארצו הוא "זניח"? |
|
||||
|
||||
גם אני תהיתי בעניין הזה. הוא הסביר ששימוש בסמים בהודו אינו אופייני להודים, אלא למטיילים, שאינם מעניינה של מערכת הבריאות ההודית. |
|
||||
|
||||
אז בהודו יש המון גראס זמין, ללא פיקוח ממשלתי ממשי, ואיכשהו כל מי שמתפתה לעושר העצום הזה, שלא קיים במדינות אחרות, אלה רק מטיילים?! |
|
||||
|
||||
... להודים יש גאווה לאומית קצת ילדותית (מזכיר את ישראל שהיתה בשנות הששים, למרות ששתי המדינות בנות אותו גיל) |
|
||||
|
||||
India is a huge country, and israeli tourists usually stick to relatively few places such as manali and goa, in which it is indeed very easy to get grass.
Indians also tend not to consume alcohol as well. |
|
||||
|
||||
טלי, תודה על המאמר המשובח. למרות הנושא שמפתה לצלול לתוך הפרטים המדעיים (גנטיקה של המחלה) ושיטות ניתוח הנתונים שלו, הצלחת לשמור על טקסט קריא לקהל הרחב, תוך שאת שומרת על הצגה הוגנת של שני הצדדים (לפחות בעיניי). אין לי מה להוסיף לנושא מלבד זה שיצא לי להכיר באופן אישי מקרה דומה למה שכתבת עליו והסתיים בהתאבדות של בחורה מ-ד-ה-י-מ-ה, אחת שפוגשים פעם בהרבה הרבה זמן. http://hagar.ouvaton.org |
|
||||
|
||||
הסיפור המלא במוסף הארץ (אהם, מישהו כבר הביא את הלינק, אבל נראה לי ראוי לתת אותו כאן בשנית): חלק מתגובות הקוראים ב"הארץ" מעניינות לא פחות מהכתבה. |
|
||||
|
||||
אני רק חושב מה עובר בראשם של ההורים והאחים של הגר כשהם קוראים את התגובות ואני מקבל צמרמורת. |
|
||||
|
||||
אטי, אמא של הגר, פרסמה מכתב במדור "מכתבים למערכת" של מוסף הארץ, בו היא מתייחסת לתגובות הקוראים (המכתב השלישי ב- http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... ) |
|
||||
|
||||
צמרמורת זו לא המילה. למשפחה ודאי קשה לקרוא את התגובות האלה, אבל התגובות די צפויות בהתחשב בתזה שנבנתה, שתולה הכל באשם יחיד, ומתעלמת מחומרים נוספים שהגר צרכה (ומהשילוב ביניהם). לא באתי להגן על השימוש בגראס, אלא להזכיר מקרה דומה - אופיר רחום ז"ל, הנער שנרצח בעקבות פגישה שנקבעה בצ'אט. המשפחה בכאבה מיהרה להאשים את האינטרנט. מה אפשר לענות לזה? |
|
||||
|
||||
יש משהו במה שאת אומרת. אחרי הכל מידת הסיכון בקנביס תלויה גם באדם עצמו. כנראה שמידת הרגישות וההשפעה של הסם היא שונה על אנשים שונים. במקרה של הגר נראה שהיא הייתה עם רגישות מולדת גבוהה לסם ולכן קרה מה שקרה. לכן יכול להיות שהמסקנה למשתמשי קנביס צריכה להיות שונה, משהו כמו שכתבו חלק מהמגיבים, או נדמה לי אחד הרופאים בתחום "אם קנביס עושה לך רע, תתרחק מזה!" עכשיו לכי תמצאי כמה קנביס על אדם לצרוך כדי לדעת שקנביס עושה לך רע לפני שיהיה רע מידי... [פחות קשור, אבל גם הצד הביולוגי/דיאגנוסטי יכול להיות מעניין. אולי יש איזה מאפיין גנטי (אלל מסויים, או צרוף של אללים) שמאפשר לזהות את הנטיה הזאת מראש, ידוע לך משהו על זה?] |
|
||||
|
||||
לא ידוע לי כלום על זה :-) והאמת, אני לא יודעת מי יחקור דבר כזה. מצד אחד הרעיון הוא לזהות נפגעים פוטנציאליים מ-THC. מצד שני, תוצאות של מחקר כזה יובילו לרעיון שלפיו אפשר ללכת להיבדק, לראות אם יש לך אלל מסוים, ואם לא - תשתמש חופשי. וזו כמובן ירייה ברגל של מטרת המחקר (ומצדדי הקנאביס לא ימהרו לבצע מחקר כזה, כי הוא יאשר את החשדות לגבי פגיעה קשה ובלתי נמנעת של החומר באנשים מסוימים). |
|
||||
|
||||
פירוש פוליטי ולא מדעי. אני מתכוונת לאינטרסים של הגופים שירצו לממן מחקר כזה (שמן הסתם לא יציבו ''מטרות'' מראש, אבל ודאי יסננו מחקרים שהם רוצים לממן וכאלה שלא). |
|
||||
|
||||
כלומר, מדענים לא יחפשו אלל שנמצא בקורלציה עם סיכון גבוה בשימוש בסמים (משום שתגלית כזו תסכן את "מטרות המחקר"), למרות שהם מחפשים במרץ אללים שנמצאים בקורלציה עם כל מחלה אחרת? קשה לי להאמין. |
|
||||
|
||||
להיפך, הם יחפשו במרץ רב אלל כזה. |
|
||||
|
||||
הם ודאי יחפשו - כמו שאני קונה וילה בקיסריה (כלומר, אין סיבה שלא אקנה, אף אחד לא מפריע לי לקנות, פשוט אין לי כסף לעשות את זה). |
|
||||
|
||||
בוא נניח שמדענים בעלי שם אכן אינם מעוניינים בגילוי אלל כזה, אזי יושב לו מר אפס במעבדתו במכללת (הכנס שם של מכללה השנואה עליך) וחושב, כיצד אני, עם כישורי המוגבלים, אוכל להימנות על אותם נכבדים ולסוע לקונגרסין בארצות הים ? הא ! אמצע את האלל שאף אחד לא מחפש, הרי זה פיל בסלון, אפילו אימפוטנט כמוני, עם שני פיפטורים ותואר מזוייף, יכול למצא אותו. שומע על כך חברו משכבר הימים באונ' מכובדת (כניגוד למכללה העלובה) וחושב, כיצד אראה לחברי את מקומו הראוי, אקח את רעיונו, שהרי גם ככה הולך אותו אלל קסום להימצא, ואקדים אותו במציאה, שהרי הכסף כאן זורם כמים ופרוייקטנטים מדפקים על דלתי השכם וערב, אחד מהם לבטח יתקל באותו פיל, אם רק אדחוף אותו בכיוונו. וכך חורשים להם מזימות שכבות על שכבות של אנשי מקצוע, עד שמתגלה אותו אלל (סתם, רובם ממש נחמדים). למה הדבר דומה ? לפני שנים לא רבות, היו חברות התרופות עושות לביתן בתרופות נגד אולקוס וגם כאשר קם מדען אוסטרלי (או שמא היו שניים ?) והכריז בקול כי מצא חיידק הגורם למחלה, התעלמו ממנו החברות והמשיכו לכלכל ענייהן. אך לא לעולם חוסן, ואת האמת המדעית גם מאה מדענים לא יקברו (ע"ע אנשטיין) ולא רק שנפוצה ונשתרשה בקרב הקהילה ה*רפואית* ההבנה שאולקוס נגרם מחיידק וטיפול בהתאם, אלא שאותו מדען/ים זכה בפרס נובל על תגליתו. |
|
||||
|
||||
ודאי שלעולם חוסן. רווחי האולקוס אינם משחק סכום אפס. יש אולקוס חיידק, שהעניק תהילת עולם למגלו, ויש אולקוס בלתי-חיידקי, שממשיך לפרנס את יצרני התרופות. |
|
||||
|
||||
בואי נקווה שמר אפס ומר אחד קוראים באייל ויתחילו עם כל הסיפור הזה כבר מחר על הבוקר. |
|
||||
|
||||
לא יודע לגבי אפס ואחד, אבל אני וכמה ממכרי מנסים בכל כוחנו לגזול פרנסתן של חברות התרופות ע"י תגלית שתפתור מחלה מסויימת שאנו חוקרים. במידה ולא נמצא תרופה שאפשר לעשות ממנה מה שנקרא בעגה מקצועית "ים כסף", נשמח לרפא את כל החולים גם בחינם (או לפחות תמורת תהילת עולם, בתקווה שמישהו יסכים לקנות את זה בebay). |
|
||||
|
||||
על שני עצים צומח כסף (למחקרים רפואיים): חברות התרופות הגדולות, וה-NIH. קשה לי להאמין שב-NIH לא יעוטו על פרוייקט כזה, כשהוא יהיה ישים. |
|
||||
|
||||
זו יכולה להיות יריית פתיחה לא רעה במערכה על ריפוי האמריקאים מהפנטיות הלאומית שיש להם בנושא הסמים. |
|
||||
|
||||
לפני שבוע וחצי תרמתי דם במד"א. כששמעה המתרימה שאני עובד במחשבים, היא שמה את כפותיה על פניה ואמרה "אויויוי". היא הסבירה לי, בעברית מצורפתת (למרות שהיא 30 שנה בארץ) ש"היה אחד בצרפת, אילן, הכיר בחורה יפה דרך מחשב והרגו אותו. אחרי זה כל נכדים שלי זורקים מחשבים לפח!" |
|
||||
|
||||
"נו, זרקתם כל מחשבים לפח?" "כן, סבתא, בטח, סבתא. הכל הכל". |
|
||||
|
||||
שכחת לציין ששיחה זו התנהלה באי.סי.קיו.. |
|
||||
|
||||
Do you think it's the case that consuming marijuana will cause someone to become schyzophrenic when they never would have done so otherwise?
Or is it the case that it may act as a catalyst, and cause the outbreak of the disease to come sooner rather than later. In any case, I don't think this has anything to do with the issue of legalization: First, I believe that the debate is only about allowing canabbis use for adults, and even the people that support legalization think it (like alcohol and tobacco) should not be legal for minors. Second, if the history of smoking tells us anything, is that even when there's proven (and not just speculative) damage, and even when this damage is not just for a tiny segment of the population but essentially to most people who smoke, and even when the damage is not just to the user but also to those surrounding him/her (including small and unborn kids), still it's not considered sufficient reason to make the substance illegal. |
|
||||
|
||||
לפי מה שנאמר בכנס - מריחואנה פועלת בשני הכיוונים. חולים נוטים יותר להשתמש, ומשתמשים נוטים יותר לחלות. |
|
||||
|
||||
תודה על המאמר המעניין. יש לי כמה שאלות: - האם ידוע על קשר של חומרים פסיכואקטיביים נוספים להתפרצות סכיזופרניה (או מחלות נפש אחרות)? נדמה לי שדובר די הרבה על השפעות כאלה של LSD בשנות השמונים או משהו, ובשנים האחרונות כל מיני פטריות הזיה משמשות בתפקיד הנבל התורן. מאחר וקשה מאד לקבל אינפורמציה חסרת אג'נדה בתחומים האלה, אשמח לשמוע אם יש לך נתונים מחקריים. הזכרת את הניקוטין, אבל יותר מסקרנים אותי חומרים לא חוקיים. במחשבה שניה, מה עם אלכוהול? קפאין? - מאחר וידוע על אילו קולטנים ה- THC עובד, האם ניתן ללמוד משהו על מחלת הסכיזופרניה מתוך הקשר בינה לבין שימוש במריחואנה (בהנחה שהוא קיים)? האם ידוע על איזשהו שוני פיזי במוחותיהם של חולים שיכול להסביר את הקשר הזה? - את מציינת שסכיזופרניה היא מצב כרוני. האם יש בכלל מקרים של החלמה מלאה מהמחלה (עד רמה של תפקוד נורמלי בלי צורך בתרופות)? |
|
||||
|
||||
לגבי השאלה הראשונה: הזדמנות טובה לקשר לסורק אפלה, אחד הספרים המופתיים החביבים עלי. |
|
||||
|
||||
1. יש קבוצה שלמה של חומרים מעוררי הזיות (כולם סמים לא חוקיים) וסטימולנטים (חלקם חוקיים) שכולם עשויים לגרום למצבים פסיכוטיים חמורים, חלקם בלתי הפיכים. חלק מהחומרים הללו משמשים כמודל מחקרי לסכיזופרניה במחקרי חיות. אלכוהול לא יגרום בד"כ למצבים פסיכוטיים קלאסיים, אלא למצבים של שכחה, התנהגות חסרת עכבות, שינויים במצב ההכרה, ובטווח הארוך להפרעות קשות בזיכרון. קפאין הוא סטימולנט ויש דיווחים על מצבים פסיכוטיים תחת שימוש בקפאין, אבל לא מצאתי דיווחים על התפתחות של סכיזופרניה עקב שימוש בקפאין. 2. קיום קשר בין סכיזופרניה לקנביס קיים (גם אם אפשר להתווכח על כיוונו), ובוודאי שקיים קשר סיבתי ישיר בין שימוש בקנביס לבין התפתחות של מצבים פסיכוטיים. והקשר הזה אכן משמש במחקר להבנת המנגנון של התפתחות פסיכוזה. לא מצאתי מחקרים על שינויים מוחיים מבניים (פרט לידע הכללי שלנו על הבדלים מבניים בין מוחות של בריאים לחולים). קיימים דיווחים על הבדלים גנטיים בין אלה שיושפעו לאלה שלא יושפעו, ועצם ההבדל הזה מלמד משהו על מנגנון התפתחות המחלה, או לפחות על גן המעורב בדרך (COMT). 3. סכיזופרניה מוגדרת כמחלה כרונית. אנשים שחווים התקף יחיד וקצר, כזה שלא ישאיר עקבות אחריו, ייכנסו לקטגוריה אבחנתית אחרת. אבל גם החולים אינם מקשה הומוגנית, ועבור חלקם הפרוגנוזה טובה, בתלות בגורמים רבים, כמו גיל פריצת המחלה ורמת התפקוד שקדמה לה, התמיכה החברתית והמשפחתית, השתלבות בתוכנית שיקום מתאימה, ונטילה סדירה של תרופות. לשמחתי נתקלתי בלא מעט חולי סכיזופרניה שהצליחו להשתקם, חזרו לרמת תפקוד טובה ולמסגרות הקודמות. |
|
||||
|
||||
תודה רבה. |
|
||||
|
||||
א. תודה על המאמר המעניין - גם ממני. (שכחתי להוסיף אותה קודם). ב. אם יותר לי לשאול - מה פירוש "סכיזו-אפקטיבי" ומה פירוש "סכיזואיד"? |
|
||||
|
||||
חולה סכיזואפקטיבי הוא חולה שסובל ממצבים פסיכוטיים ''נקיים'' אבל גם ממצבים אפקטיביים (דיכאון, מאניה). זוהי אבחנה שנמצאת איפשהו ''באמצע'' בין מחלה דו-קוטבית (''מאניה-דפרסיה'') לבין סכיזופרניה, ובהתאם, הפרוגנוזה של החולים בממוצע היא טובה יותר משל חולי סכיזופרניה וגרועה יותר משל חולים עם הפרעה דו קוטבית. סכיזואיד - הכוונה כנראה להפרעת אישיות סכיזואידית. אלה אנשים שאינם חולי סכיזופרניה אבל בעלי תכונות אישיות שמזכירות במשהו את החולים, בעיקר הסתגרות חברתית (אבל לא בגלל שהם מתביישים או חרדים מקשר חברתי, אלא משום שהם מרגישים שאינם זקוקים לקשר כזה). |
|
||||
|
||||
למה שאזדקק לקשר חברתי? מה רע לי לבד? לא חייב דו"ח לאף אחת. ישן באלכסון על המיטה. שולט על השלט. קורא וכותב באייל בלי אימת הסביבה. מעושן כדבעי. מבסוט מהמצב. סאטלה. לא מוצא חן בעיניכם? לא מתאים לכם למגירת ההגדרה? תאשפזו אותי בכפיה. אני מת על התפריט של מערכת הבריאות. בייחוד הפירה עם הקציץ בקר והקומפוט. |
|
||||
|
||||
ממה אתה מתפרנס (אם מותר לשאול)? |
|
||||
|
||||
מה פתאום מותר לך לשאול? כסכיזואיד גא אני לא מתעניין בתהיות של הזולת. אין לי חפץ בקשרים חברתיים מכל סוג ומין. -------------------------------------- הכותב מתפרנס מליקוט בקבוקים ריקים. |
|
||||
|
||||
1. סכיזואיד טיפוסי מן הסתם לא יהיה מעוניין באתר הזה. 2. הפרעת אישיות סכיזואידית אינה מובילה בדרך כלל לאשפוז. |
|
||||
|
||||
1. לא טענתי להיותי סכיזואיד טיפוסי אלא להיותי. 2. וטוב שכך. אם כי גם האוכל באישפוז טוב עד מאוד. |
|
||||
|
||||
כמה תפריטים מסוג זה דגמת? |
|
||||
|
||||
בקצרה? כתריסר. בין המומלצים: מרק ירקות עשיר במגדל האישפוז ע"ש טד אריסון, איכילוב; גבאץ' שמיימי בשלוותה; כדורי בשר ברוטב עגבניות וגמבה, ביילינסון; ג'לי פטל במרכז לטיפול יום נפשי, נס-ציונה. |
|
||||
|
||||
מבחר מרשים. |
|
||||
|
||||
מי שלא אכל את העוף בתל השומר, כאילו לא אכל מימיו. |
|
||||
|
||||
כמובן שאתה מדבר על החזה עוף במרינדת יין לבן, בצלצלי שאלוט, וקורט זנגביל מגורד, ולא על שוקיים אפויים בתנור עם עשבי תיבול וירקות שורש. הפולקעס תמיד יוצאים חרוכים במקצת. אגב, אגף המאפים והקינוחים מפותח בעיקר במרכז הרפואי הדסה הר הצופים. לפני שנה הם גנבו את השף-קונדיטור ממלון קינג דייויד. |
|
||||
|
||||
האם גם לפני היותך קורא וכותב באייל הקורא היית סכיזואיד, או שמא השהות באתר היא זו אשר הביאתך עד הלום? ואם האופציה השניה הינה הנכונה, אילו כתבות, או כותבים, תרמו במיוחד למצבך הנוכחי? |
|
||||
|
||||
במענה לשאלה א' ובהוקרה לשימון כמס' 2 נצחי (הפעם בקדימה) - כן ולא. במענה לשאלה ב' ובהוקרה להאנס שמרטלינג - כן. |
|
||||
|
||||
טלי מתי יגלו איך עובד המנגנון? |
|
||||
|
||||
מצטערת, לא הבנתי את השאלה. |
|
||||
|
||||
איך זה עובד שחומר כימי או ביוכימי המצוי בקנביס, גורם או מקדם מחלת נפש? כלומר לפי מה שאני מבין ההוכחה במחקר הזה היא סטטיסטית, ולא מדעית ממדעי הטבע והחיים. ואם כך הרי שהעיקר בעצם חסר? |
|
||||
|
||||
אגלה לך סוד כמוס שגנבתי ממרתפי העוסקים במדעי החיים : רובן המוחלט של התופעות הרפואיות אינן מובנות לעומקן על סמך הידע הקיים. רוב מדע הרפואה מתבסס על נתונים סטטיסטיים, חלקם הושגו תוך ניחושים מושכלים. יתרה מזאת, חלק גדול מהתופעות אינו מובן האפילו ברמה הבסיסית ביותר, לשמחתנו אפשר להשתמש בתרופות גם אם לא מבינים איך הן עובדות. |
|
||||
|
||||
''כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה, ככה לא תדע את מעשה האלוהים אשר יעשה את הכל'' קהלת יא' ה. כשנדע זה יהיה נפלא..כשנדע איך החומר פועל על הרוח, זו תהיה התגלית שתפתור את אחת התעלומות הגדולות, אולי נדע איך נוצרו החיים, אולי נהיה מסוגלים להפיח נשמה באפיים של כל חפץ דומם כרצוננו. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהדרך לפתרון התעלומה הקיומית הכללית של יצירת החיים, עוברת בתחנת ביניים מסקרנת ביותר ומהותית לא פחות: כיצד הרוח עוברת לחומר. איך, אם את/ה רוצה לתקתק על המקלדת המחשבה מתרגמת לכדי פעולה מעשית. שהרי לימדונו רבותינו הפיזיקאים כי לכל תנועה של גוף במרחב יש סיבה פיזית והיא מוכתבת. אבל כאן ישות לא פיזיקלית קובעת את המהלך. |
|
||||
|
||||
המרכזים המוחיים ופעילות תאי העצב הן ישויות פיזיקליות. לגבי איך הכל מתארגן ביחד לתת תוצאה, יש מודלים. המודלים נבדקים כשמגלים אנשים עם פגיעות באזורים ספציפיים שמונעים רכיב כלשהו בתהליך ההוצאה לפועל. גוף כגון אופנוע הנע במרחב במהירות מספק לחוקרים חלק מהנבדקים. |
|
||||
|
||||
בוודאי שהמרכזים המוחיים הם ישויות פיזיות. אבל מחשבה אינה כזאת. איך מחשבה על רצון שלי לכתוב לך מילה מסוימת מתרגמת לכדי פעולה פיזית של תקתוק האצבע על מקש? הרי אם נבין כיצד פועל המנגנון המחבר בין הקוגניטיבי למוטורי נוכל אולי גם להזיז הרים בכוח המוח. |
|
||||
|
||||
''אם נבין ... נוכל אולי גם להזיז הרים בכוח המוח'' זה כבר קרה. בכוח המוח המצאנו שופלים, ובכוח המוח אנחנו נוהגים בהם ומזיזים הרים. |
|
||||
|
||||
אם כך, אני ממליצה שתזיז מכאן בדחיפות את הרי החדשות. |
|
||||
|
||||
ועיקרן תחילה: גילינו, פיתחנו, המצאנו, נהגנו, הזזנו הרים והיה העקוב למישור החוף. ועדיין איננו יודעים, אא"ט, כיצד מיתרגמת מחשבה היולית לכדי פעולה מכאנית רצונית. |
|
||||
|
||||
וטפלותן בהמשך: הרגנו, פצענו, כבשנו, גירשנו, הרסנו, עשקנו. ועדיין איננו יודעים כיצד מיתרגמת מחשבה מדינית לכדי פעולה רצונית. |
|
||||
|
||||
נסה להתעלם מאותה תקופה חשוכה בחייו של אליצור ולהתרכז בדברים שבכוחנו ממש, כאלו שיש להם ראיות. נ.ב. על חשיבה מאגית כבר דובר כאן :תגובה 332026 מדובר במאפיין של מחלות נפשיות, אחד שאולי רצוי לחולה לא להרבות בו הירהורים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כלל לא העליתי בדעתי הסכיזואידית כי פעולות מכניות פשוטות כמו הקלדת אצבעות במקשים, הנובעות מרצון ומודעות מוחית אך לא מהליך דטרמיניסטי של סיבה ומסובב לפי חוקי הפיזיקה, יוגדרו כחשיבה מאגית. עדיין מתמיד בתהיה (זה לא מקורי במיוחד - צבי ינאי כתב על כך מאמר שלם לפני שנים) איך מחשבה היולית מיתרגמת לכדי פעולה מעשית. |
|
||||
|
||||
''הרי אם נבין כיצד פועל המנגנון המחבר בין הקוגניטיבי למוטורי נוכל אולי גם להזיז הרים בכוח המוח.'' אותה נפש, על שלל מרכיביה הפזיולוגים ואחרים, מחוייטת למוח שלנו, מוח בעל כוחות אדירים אך מוגבלים. נכון להיום, אינני מוצא כל ראיות שמרמזות לאפשרות שדבר פיזי, דהיינו כוח יסודי חדש בעולם, יכול לנבוע מהמוח שלנו ולפעול במרחקים עצומים. אינני שולל את קיום הנשמה, אבל האדם ניתן לתיאור (בקווים כללים, טרם ירדנו לפרטים) כמכונה ביוכימית עם מגבלות ידועות, לכן ליחס לנשמה שאין אנו יודעים עליה דבר, יכולות אחרות, נראה לי מאגי. |
|
||||
|
||||
שוב הכנסת את מושג המאגיה לתמונה. ואני בכלל לא ידעתי שאני כזה. אתה אולי לא שולל את קיום הנשמה, אני כן. אין שום הבדל בין קיום חתול לקיומנו אנו כבני אדם. כולנו מכונות ביולוגיות עם תאריך תפוגה מסוים. כולנו (לפחות כל היונקים) מעמידים צאצאים באותו אופן, נושמים, מעכלים, חשים דרך מערכת עצבים מרכזית. השוני היחיד המפריד בינינו ליתר ממלכת החי הוא התודעה העצמית (וההליכה על 2). אם נפענח את התעלומה הקשורה ביכולת המוח לתרגם מחשבה היולית לכדי פעולה מכנית (וזה נכון גם למוח של חיות אחרות. הרי הבבון רואה בננה וידו מושטת לקטפה ולקלפה) תהיה זו פריצת דרך להבנת המכלול המכונה "חיים". ייתכן שאף יהיו לדבר יישומים פיזיים מעבר לתחום גופנו. לכך התכוונתי באמירה *להזיז הרים*. לא מאגיה ולא נעלי בלט. מדע פרופר. |
|
||||
|
||||
כן, אבל החיבור הוא בין הקוגנטיבי למוטורי שלנו. ההתרחשות הקוגניטיבית מתרחשת בתוך סביבה פיזיולוגית (חומר) וע"י חומר. כל זה מתרחש בתוכנו. אבל אנחנו מערכת סגורה ולא מערכת מבודדת, לכן החומרים שלנו דולפים. מה זאת אומרת חומרים דולפים ? בעקרון חומרים עוברים ממקום בו ריכוזם שופע למקום בו ריכוזם דל, ברגע נתון. לחומרים שונים קצב תנועה שונה באוויר. זה יכולים להיות, למשל, החומרים שאנו משתעלים. דולפים גם פרומונים ושאר תרכובות. לחומרים יש את המרחקים שהם עוברים. רכיב נוסף, מסוג יותר עדין, שאולי הוא שמעניין אותך, הוא החשמל שפועל בגופנו. מערכת העצבים - המוח וכו', היא מכונה העובדת ע"י פולסים חשמליים. תכונות העבירות של חשמל במרחב, יכולות להיות מאוד מעניינות והתייחס להרמת הרים. טוב, אולי לא הרים. לא ראית אף פעם מישהו שהרים הר. זה לא אומר שזה בלתי אפשרי, אבל אם לבני אדם היתה יכולת לעושת את זה, הייתי מצפה שיהיה לפחות איזה אדם שניים שיגלו את זה לפחות בטעות. למשל, ריפוי בהנחת ידיים - יש המון סיפורים, רייקי וכו'. זה נראה משהו יותר קרוב אולי לחקור בקטע של להעביר חומר קוגנטיבי לחומר יותר "חומרי". שמת לב שאני מאמינה שי ש איזה חומר שהוא שעובר שאולי לא ידוע. מה שנאמר על ההזזת ההרים המעשית ע"י אדם, זו תשובה שוות משקל, נורא פשוט, בעזרת הכוח הקוגניטיבי הזזנו הר בבולדוזר (ולפני כן תכננו בולדוזר - שזה בהחלט לא פחות פלאי!) |
|
||||
|
||||
את החשמל מייצרים תאים בגוף בעזרת מפל יונים (תלוי איזה חשמל ואיפה), האנרגיה לכך נלקחת מהאוכל שאנו אוכלים. החשמל מוגבל למערכת העצבים ולמיטוכונדריה (מפל חשמלי, בתוך השרירים זה כבר יוני סידן) ואם חו''ח החשמל הזה דולף, מתקבלות מחלות קשות לא עלינו. |
|
||||
|
||||
מה קשור פוטניציאל חשמלי קיים בכל תא תא ולא רק במערכת עצבים המברינה התאית סלקטיבית לכניסה ויציאה של מרכיבים ע''י מפלי ריכוזים ועל ידי קולטנים . למעשה כל תא ותא '' פועל '' ע''י חשמל. |
|
||||
|
||||
ברור שהמנגנון חייב להיות פיזי(כלומר חשמלי, כימי או מכאני) כדי לקיים פעילות פיזית . מה שמטריד יותר זו לא השאלה כיצד בדיוק פועל המנגנון, אלא כיצד נכנס לפעולה מנגנון פיזי כתוצאה מאירוע קוגניטיבי. יותר מזה. רוב המערכות בגופנו (כמו אצל בע''ח אחרים) - דם, נשימה, עיכול, עצבים וכו' - פועלות באופן אוטונומי. כאילו על טייס אוטומטי. אותו חלק קדמוני בגזע המוח המופקד על קיום פעילויות חיים אלו משוכלל ומדויק מכל מכונה או תוכנה קיימת. והעסק מתפקד בסינכרון מדהים לאורך כל תקופת החיים. ושוב, משהו מחולל פעילות פיזית. משהו גורם לדברים להתרחש. אותו משהו חמקמק לא קיים בעולם שמחוץ לגוף בע''ח. השמשות והפלנטות והגלקסיות מתנהגות לפי חוקי הפיזיקה והכימיה. במוח הביולוגי קורה דבר-מה נוסף. זו התעלומה. |
|
||||
|
||||
אם אתה מטיריאליסט בהשקפתך, לאיזה "מחולל" אתה מצפה ? הרי מערכת העצבים עובדת כמעין מחשב, אמנם עדיין איננו מבינים את השפה שלו, אבל חלק ניכר מהתיפקודים של ניורון בודד מובנים. כעת יש לך אות שיוצא מאותו מחשב, עובר אמפליציקציה, מועבר דרך המוליך העצבי אל השריר הרלוונטי, גורם לשיחרור יוני סידן וגורם לפעולה. ההחלטות במערכת העצבים הן תולדה של מגוון פרמטרים שהוכנסו ומוכנסים למערכת (בננה זה טעים, ישנה בננה לפני, אני רעב, יש לי ידיים שיכולות לקחת אובייקטים שנמצאים עד כמטר לפני וכד'). לא ברורה לי התעלומה שלך, גם המוח נוהג לפי אותם חוקים פיזיקליים, הוא אינו מפר אותם יותר משחיידק מפר אותם. ישנה לכאורה הפרה מקומית של חוקי התרמודינמיקה (ע"ח אנרגיה מהסביבה), אבל גם היא במסגרת מערכות פיזיקליות שדואגות לקיים אותה. |
|
||||
|
||||
עוד לא ברור לי מי אני מלבד היותי סכיזואיד כרוני. מה שממשיך להטריד אותי הוא לא סדר הפעולות במוח המביא בסופו של דבר לתנועה מכאנית כפי שתיארת, אלא כיצד מתגשר הפער בין מחשבה נטולת אלמנטים פיזיים לבין מימושה בעולם הפיזי. אנסה לפרט: אתה הולך ברחוב ומולך חולפת אישה נאה. אני חושב "וואלה, שווה מבט נוסף מכיוון הגב (במילים פשוטות: מעניין איך נראה התחת שלה1)". בשלב זה מדובר במחשבה בלבד. אתה יכול להמשיך בדרכך. אני יכול לסובב את הראש. אם החלטתי להסתובב יופעל אותו מנגנון שדיברת עליו. נוירונים וזה. אם החלטתי לא לסובב (נגיד שלא נעים לי כי בת-זוגי תלויה על זרועי) המחשבה לא תתממש לכדי מעשה ולא קרה שום דבר (מבחינת השינוי הפיזי). אבל אותה מחשבה היולית דואגת לממש את עצמה בעולם החומרי במקרה ואפנה את ראשי לאחור. כלומר, החלק הקוגניטיבי מכתיב פעילות מוטורית. המחשבה מפעילה את שרירי הצוואר. לא קובץ הנוירונים הספציפיים השותפים לעצם הפעולה, דרכם למערכת העצבית ומשם לשרירים. אלה רק בבחינת OS, חיווטים וציוד היקפי, כפי ההשוואה שלך למחשב. אבל מה ששונה בראש האנושי הוא השלב בו אותה מחשבה *מכריחה* את הגוף לפעול כדי להגשימה במציאות. כאילו המעבד ב-PC מחליט כי בא לו שהמדפסת תתחיל לעבוד אפילו שאין בכלל מסמך וורד בתור. מקווה שהבהרתי קצת יותר את הסוגיה. -------------------------------------------- 1 דוגמא פחות סקסיסטית יכולה להיות סתם גינה מטופחת. |
|
||||
|
||||
בעיית הגוף והנפש. כל מה שיכל היה להאמר בנושא נאמר כבר ונכתב. לדעתי האישית (שאין לה משקל רב כלל וכלל), אין כאן לא מיסתורין ולא תעלומה, וההסבר המניח ביותר את הדעת הוא תיאור המודעות (או לחלופין הרצון החפשי) כסוג של אשליה, או אם תרצה, תוצר לוואי לפעילות (וההחלטות שמתקבלות) ברמת הנוירונים. הסבר זה מתיישב כנראה בצורה הטובה ביותר הן עם העובדות המדעיות והן עם החוויה האינטרוספקטיבית הפרטית שלי. כמובן שאתה מוזמן לדבוק בכל אחת משלל התאוריות המתחרות. |
|
||||
|
||||
בדומה לתגובה מתחתי, גם לשיטתי ההשקפה המטיריאליסטית רואה במחשבה עצמה כמשהו בעל קיום פיזי. המחשבה ''איזו עלמה נאה'' היא כבר אוסף מורכב של סיגנלים בין ניורונים. כעת נוצר סיגנל שיכול להביא למימוש ההחלטה לסובב את הראש, בתלות בפרמטרים אחרים. לא הבנתי את הדוגמא עם העדר המסמך. |
|
||||
|
||||
אכן, גם דבריך וגם ההודעה של MRG מעליך עושים שכל. במובן של הפעילות הנוירונית, צריכת האנרגיה המשתמעת מחילופי סיגנלים, ולכן, היות המחשבה עניין מטריאליסטי בסופו של דבר והגדרה. לא זו הנקודה הבעייתית. גם אם מחשבה אינה "היולית" נטו כפי שכתבתי כאן למעלה כמה פעמים, אלא בהכרח יש בה מרכיבים מטריאליסטים מעצם היווצרותה וקיומה במוח, עדיין נשאלת השאלה כיצד עובד המנגנון המופלא המתרגם אבסטרקט לפעולה מכנית. את שלב המעבר הזה מהירהור גרידא למעשה פיזי (כאשר מחשבות רבות נשארות בתחום המחשבה בלבד) אני מתקשה להבין. לא ברמה הטכנית של איך פועלים הפולסים, אלא במובן העקרוני. המעבד המוחי פלוס מערכת ההפעלה האנושית (אם נשאר בתחום מיננו) אינם ניתנים להשוואה או ללימוד ממערכות עיבוד נתונים והפעלה ממוחשבות מכניות. בראש ובראשונה בגלל הגמישות ויכולת הלמידה העצמית. בכל מקרה, אין מחשב בעולם היכול לקבל החלטות עצמוניות לכאורה. אם מורים לPC ללכת בדרך X הוא לא יעצור את הריצה כדי להציץ בישבן של עלמה חטובה העוברת בסביבה. או כפי הדוגמא שהבאתי: המחשב האישי שלנו בבית לא יחליט לפתע להפעיל את המדפסת מבלי שנקיש פקודה ספציפית. המוח עובד בצורה שונה לחלוטין. זו התעלומה. |
|
||||
|
||||
אם במורכבות עסקינן, אז אתה צודק לחלוטין, אין לנו יכולת לממש במחשב ולו קמצוץ מהיכולות הגלומות אפילו באחרון הח''כים. לגבי המעבר ממחשבה למעשה, לי זה נראה כמו הפעלת מודול נוסף, כמו מחשב שיכול לחשב ויכול בשלב כל שהוא לבחור להדפיס, על סמך החלטה שמובנת בתוכנה (אם תנאים א-ד מתקיימים). נקודה מעניינת שיצא לי להיתקל בה, תוכנה שמתבססת על אי-אילו מודלים מתמטיים וקירובים שלהם בהם עסקתי, לא הניבה את אותן תוצאות בניסויים חוזרים, למרות שמהצד לא נראה שיש סיבה להכניס אקראיות בתוכנה (אבל כמובן שיש כזו, גם אם זה ברמה של איך לעבד על סמך כמות הזיכרון הפנויה). ככל שסביבת העבודה נעשית מורכבת יותר, כך גם פעולתו של המחשב נעשית פחות דטרמיניסיטית מנקודת מבטו של הצופה מהצד. |
|
||||
|
||||
נעזוב לרגע את עולם המיחשוב, ולו רק בגלל חוסר בקיאות מצידי (אגב, גם מבלי לדעת הרבה ברור לי כי כבר היום יש מחשבים המממשים קצת יותר מקומץ היכולות הגלומות בח"כ לשעבר יחיאל חזן). נחזור ברשותך למוח האנושי. סליחה, למוח של בע"ח נטול תודעה עצמית. נניח עכבר מעבדה. גם חיה קטנת מוח שכזאת מבצעת פעולות רצוניות. כאילו מתוך *בחירה*. האם ללחוץ על דוושת שמאל או ימין. לפנות במבוך לשם או להמשיך ישר. כל החלטה כזאת מחייבת קודם מעין מחשבה אבסטרקטית, גם אם מדובר באינסטינקט מובנה תורשתית או נרכש במהלך ניסוי וטעיה. יש את ההרף-עין הזה שבו הדבר עובר מתחום המחשבה לתחום הביצוע הפיזי. מה שאני מנסה לברר זה איך אותו חלק במוח המקבל החלטה רעיונית מסוגל לתרגמה לשפת המעשה המכני. |
|
||||
|
||||
נעזוב לרגע עכברים. נביט בחיידק בודד במיקרוסקופ. נשים תמיסת סוכר בצד אחד של הדוגמה. יש הרף-עין בו החיידק משתהה, אך אם התנאים מתאימים השוטונים המופלאים שלו מתחילים להסיע אותו אל עבר ריכוז הסוכר הגבוה. מסתבר שגם כמעט-חיה חסרת מוח שכזו מבצעת פעולות כאילו מתוך בחירה. ברור שפעולת העיבוד במוח העכברי ובציטופלזמה החיידקית אינן שקולות, ושתיהן מורכבות מידי עבור מחשב. אבל האם יש בין שלוש המערכות האלה הבדל עקרוני? |
|
||||
|
||||
נראה לי כי יש הבדלים משמעותיים בין 3 המערכות שציינת. החיידק ושוטוניו בדוגמא *פועלים* בתגובה לריאקציה כימית. אותו הרף עין הוא הזמן הנדרש לקליטת הסיגנל מתמיסת הסוכר. המוח האנושי (וכנראה גם של בע"ח אחרים) מורכב מחלקים שלא בהכרח יש קשר ביניהם (למשל, גזע המוח פועל במנותק מהיתר, ע"ע אריק שרון). מחשב, לעומת זאת, לעולם לא יסבול מכאבי פנטום או אשליה אופטית. אם חתכת את הכבל למודם הוא יודיע שאין קשר לרשת, וחסל. גם חיידקים, ככל הידוע, לא בוכים בלילה הראשון בלי אמא. |
|
||||
|
||||
אבל זו רק עליה בסיבוכיות, אין כאן קפיצת מדרגה איכותית. גם לנו יש רפלקסים בדיוק כמו לחיידק (לדוגמא מגע במשהו חם), בנוסף לכך ישנם אזורים במוח שיכולים לקיים פעילות בלי להפעיל שריר כל שהוא (קיים גם אזור במוח ש''מנתק'' אותו מהגוף בזמן שנת חלום, על מנת שלא נזוז כתוצאה מחלומותינו) ולהעביר מסר לאזורים אחרים כשיש החלטה כן להזיז. בניסויים בחולדות וקופים הצליחו לאפשר להם לשלוט בזרוע מכנית באמצעות המחשבה (וכצפוי הם השתמשו ביכולת זו ע''מ לקבל אוכל). לגבי שלל התופעות המיחדות אותנו, התפיסה המטיריאליסטית גורסת שאילו הן אשליות בלבד, באגים בתוכנה, לא יותר מהמחשב שלי שחושב שמחובר אליו עכשיו סורק. רק אם מישהו ינסה לבקש ממנו לסרוק, הוא יודיע על תקלה. |
|
||||
|
||||
מתנצל מראש אם מביע את הרעיון בסירבול כתיבתי. הוא אשר אמרת! הצליחו לחבר זרוע מכנית המופעלת באמצעות המחשבה! ברור שהעכבר רוצה לאכול וברור שהמוח שלו מתוכנת מראש (או ברפלקס מותנה) לקבלת אוכל. מה שלא ברור לי כיצד אותו "רצון" מועבר לאותם איזורים השולטים על התנועה המוטורית. הרי העכבר גם *רוצה* להתרבות כמה שיותר, אבל מוחו לא משדר אותות למערכת הרביה כל העת. כלומר, יש שיקולי מערכת מעבר לרפלקסים ואיסטינקט בסיסי. לגבי מטיריאליזם והתופעות המייחדות אותנו כמין האנושי ניתן רק לציין את העובדה כי מוחנו שונה באופן מהותי מיתר החיות בגלל הימצאות קליפת המוח. |
|
||||
|
||||
בוא נדמיין את המוח כבעל המבנה הפשטני הבא - אזור א אחראי לחשיבה מופשטת, אזור ב אחראי להנעה של הגוף. כעת כל מה שנדרש זה אלגוריתם מתי אות מאזור א יעבור לאזור ב. לדוגמא, בהינתן אוכל נראה והעדר אוייבים, בצע תיכנון מופשט של אכילה. אזור א יעביר את הסיגנל לאזור ב רק בתנאים אילו, לכן לא יהיו נסיונות רביה בהעדר נקבות. אין היום עורערין על יכולתם של חיות ללמוד התנהגות מורכבת, אבל זה בגדר אלגוריתמים עם ביצוע מותנה. עבור רפלקסים ואינסטינקטים לא היה צורך במוח כה גדול (גם אצל ציפורים), כל שנותר הוא להבין איך האלגוריתמים כתובים במוח ואילו אזורים קיימים בו ותפקידם (אזהרה, ביצוע עלול להתגלות כלא טריוויאלי). הרי ניתן היום לבנות גם רובוטים המחשבים דברים רבים, ובתנאים מסויימים מוציאים לפועל (בהסתברות נתונה) אחדים מהם. |
|
||||
|
||||
מפיך (מקלדתך) זה נשמע לפתע כה ברור... בסדר. לגבי פעולות בסיסיות כמו השגת מזון והתרבות הסברך נראה מספק ביותר. אבל כתיבה, למשל, ועוד לפני כן דיבור, זו פעולה המחייבת סינכרון עדין במיוחד, תיאום מלא ומחשבה רבה כל הזמן. האלגוריתמים במוח חייבים אם כן להשתכלל להסתגל ולהתפתח גם כן. אולי הם כתובים בקוד פתוח. בתקופה שבה עוצב מוחנו לפני כך מיליוני שנה הרי האבולוציה עוד לא ביררה לטובה דוקטורנטים במדעי החיים. המוח המפותח שלנו נועד לצוד ממותות ולא לבנות ולהטיס מסוקים. הפעולות אותן הזכרת די משותפות לכל בעה"ח. אכילה, התרבות, שימור עצמי. למין האנושי יש כמה דברים אחרים שהתווספו במהלך 10,000 השנים האחרונות. זמן אפסי במונחי אבולוציה. |
|
||||
|
||||
עקרון חשוב מאוד בהתפתחות המוח הוא ומה שבעצם מבדיל אותו מסתם רפלקסים במערכת העצבים, זה הכושר ללמוד ולהשתנות. אמנם המבנה הכללי של המוח שלנו עוצב במהלך האבולוציה, אבל המבנה הספציפי של המוח של כל פרט חי כיום עוצב (ברובו) במהלך שלוש השנים הראשונות לחייו. זו פיסת חומרה שאמנם היתה מכוונת ליעוד מסויים, אבל עדיין היתה גמישה מאוד בישום שלו, מעט מאוד ידע מובנה מראש בתוך המוח שלנו (יחסית). עוד שני דברים לגבי האבולוציה, המין האנושי קיים ומקיים תרבות לא רק מעל 10,000 שנה, המין שלנו קיים מעל מאה אלף שנה בתצורתו הנוכחית וכחמש מליון שנה עד לאב הקדמון המשותף לנו ושימפנזים (בדרך היו עוד כמה הומינידים, חלקם יצרו אומנות והשתמשו באש). מעבר לכך בניית ניורון אחד זו משימה קשה להחריד, בניית מליון ניורונים זו פשוט חזרה על בניית ניורון אחד מליון פעם. אם מוח גדול היווה יתרון סלקטיבי חזק (בין אם מסיבות אמיתיות או מעקרון ההכבדה) לא היתה כל מניעה בגידול מהיר מאוד (יחסית) בו. הכנסת שיטות מסודרות של לימוד העצימו את מה שהיה קודם בסדרי גודל, שכן המוח נבנה כדי לקלוט מידע לא מאורגן, נדרש "overkill" רציני כדי להבטיח שהתקלות אחת עם אריה תגרום לך להבין בדיוק איפה בטוח להימצא. |
|
||||
|
||||
תודה גדולה לך. כמה שאלות אם אפשר. האדם המודרני מוגדר כ-60-120 אלף שנה אחורה. זה כלום לעומת 2-5 מיליארד של התפתחות המוח ההומנידי. אבל אז, בתקופה של הסוואנה, לא נזקקנו ליכולות לימוד מיוחדות. היינו כאחת החיות: זה אוכל וזה אוכל אותנו. כאן מים ושם חם מהלבה. אז היה לנו יתרון יחסי בהליכה למרחקים ארוכים על 2. וידענו להשתמש בידיים ללקט וציד והכנת כלים. למה עוד נזקקנו שהמוח נבנה כדי להשתנות? למה המוח של השימפנזה לא השתכלל במקביל? הרי אם מוח מרובה נוירונים הוא יתרון, השימפנזים היותר פקחים היו מלכי הגנום של המין. השאלה השניה היא יותר הגיג: אם כדבריך התינוקת שנולדה זה עתה היא טאבולה ראסה לערך, ובמהלך 3 שנותיה הראשונות יוטבעו בה חריצי כרטיסי המידע על המציאות שלה, הרי שלא זו בלבד שנידונו לשאת את הגנים המקריים שלנו, אלא אף הסביבה המקרית שלנו תעצב את מה שנשאר מהבחירה החופשית לכאורה. |
|
||||
|
||||
חיות כן מפתחות יכולות לימוד מיוחדות, שימפנזים משתמשים במקלות כדי ''לדוג'' טרמיטים, מתארגנים (מתארגנים למען האמת, אבל שימפנזה זה נקבה) בקבוצות כדי לצוד חיות קטנות (יותר קטע של גיבוש והיררכיה, לא שזה עוזר לניצוד) וכד', יש להם מוח די גדול ושפה פרמיטיבית משלהם. המוח שלהם מספיק גדול כדי שמדענים יצליחו ללמד קופה מסויימת חלק משפת הסימנים והיא תצליח לתקשר איתם (אם כי חסר לה דיקדוק, יכולות מורכבות ועוד הרבה דברים בסיסיים בשפה שלנו). השימפנזים נשארו בנישה שלהם, הלך להם שם לא רע (לפחות עד שהדוד התחיל לכרות להם את היערות), הם פיתחו יכולות אחרות לשיפור ההישרדות. היות ואבולוציה היא נעדרת ראיה ארוכת טווח, חלק מהמינים ''יבחרו'' באסטרטגיות שהן מוצלחות פחות, לרוץ מהר יותר זו בחירה טובה לטווח הקצר, אבל לפתח מוח גדול ובעקבותיו רובה זה עוד יותר טוב. לנו פשוט היה המזל ללכת על אסטרטגיה מוצלחת במיוחד. טענה ידועה בקרב חוקרי האבולוציה היא שתחרות תוך מינית היא חזקה בהרבה מתחרות בין-מינית, לכן מרגע שנבחרה הנישה, התחרות התוך מינית איפשרה לנו לפתוח פער ניכר על מינים אחרים. למען האמת הפער הוא קטן בהרבה משנראה לנו, רק שהכחדנו את התחרות לפני כמה עשרות אלפי שנים (ניאנדרטלים לדוגמא התהדרו במוח גדול יותר). מאז ההיפרדות שלנו מהקוף, המוטיב העיקרי בכל התאוריות של ההתפתחות היה שינוי ניכר של הסביבה, שינוי כזה דרש מאיתנו אדפטציה, אחת שהושגה בזכות הבחירה האסטרטגית שלנו בנישת המוח הגדול. פועל יוצא מכך הוא שלהומינידים חכמים היה יתרון הישרדותי ניכר, בדומה ליתרון שיש לאריה חזק או לצ'יטה מהירה, זה היה הנשק העיקרי. (אני לא מכיר מספיק טוב את השימפנזים כדי לאפיין תכונות של שימפנזה מוצלחת ולשער מה היה מהלך האבולוציה שם). בחירה חופשית קיימת רק אם אתה מוותר על התאור המטיריאליסטי, אם הכל ידוע (או לא ידוע במסגרת עקרון אי הוודאות) וכל הקיום יכול להיות מוסבר ע''י פיזיקה, אזי אין לך באמת חופש בחירה. |
|
||||
|
||||
שוב תודה רבה על הסקירות המאלפות. בהמשך לדבריך על ילדים רכים עד גיל 3 נזכרתי במאמר שקראתי (דווקא בנושא התגלגלות התיאוריה הפיזיקלית מימי קדם ועד לזמננו) שבו מצוין כי אם רוצים לדעת כיצד חשבו אבות אבותינו בתחומים שונים, אפשר ללמוד על כך ממחשבותיהם של ילדים קטנים טרם היחשפותם המוחלטת למציאות המודרנית על כל היבטיה. כלומר בשלב בו יש להם/ן כבר יכולות דיבור אבל הלוגיקה עדיין לא מושפעת מחינוך והטיה לכיוון חוקי החברה ועולם המבוגרים. איזכרת בדבריך על האבולוציה כי הסביבה בעצם השתנותה היא המוטיב היקרי בהתפתחות המין האנושי. איזה שינויים גדולים עברה הסביבה בה חיו ההומנידים מלפני מיליוני שנה ועד לתחילת 'תקופת ההגירה' מאפריקה? זה לא היה אותו עולם של יערות-עד וסוואנות? ועוד שאלה: כאחד ששוקל להחליף את הניק ל*מטיריאליסט גא* ניסיתי לערוך ניסוי. לכתוב פה מבכירה כופשיט לפי הצליל ולו לעור העיוט הנחון. הצליך לי. אז הכל דטירמיניסטי!? |
|
||||
|
||||
לא כל כך הצליח לך. צ''ל ''הצליאך'' לי. |
|
||||
|
||||
הצליח לי ברגע שהובנתי :-) |
|
||||
|
||||
מוס גולמי לא היה ניק כל כך רע. אופס. |
|
||||
|
||||
מוס גולמי היה ונשאר אחלה ניק בעולם. בהיגמר הדיון הנוכחי תחת המאמר של טלי וישנה כנראה אשוב ואפקוד אותו בשמחה. |
|
||||
|
||||
בסדר, ורק שתדע שהחוקים כאן הם לא מאוד נוקשים, כך שאם יבוא לך לחזור למוס גולמי *לפני* שהדיון הזה נגמר - מותר. גם אם בא לך, למשל, לשנות את הניק ל"היפהפפיה הנרדמת", או לכל ניק אחר - מותר גם כן. |
|
||||
|
||||
מה אתה מחלק היתרים בקלות כזאת? ואם הוא לא היפהפיה הנרדמת, איך הוא יכול לקרוא כך לעצמו? |
|
||||
|
||||
קשה לתת תיאור מלא ומפורט של הסביבה, אבל הערכות הן ששינויי מזג האוויר הביאו לשינוי בסביבה שאילץ את ההומינידים להסתגל בשלב הראשון ולנדוד (או להתפשט) בשלב השני (כזכור איננו המין הראשון שיצא מאפריקה). לפרטים מלאים יותר תאלץ למצא מישהו שמכיר את הנושא טוב יותר. איך כתיבה בשגיאות נותנת לך חופש ? מילא אם היתה נמנע מלכתוב בשגיאות, שהרי אז היתה מתעלם מהעובדה שמוחך תוכנן לכתוב בשגיאות הודעה ספציפית זו. |
|
||||
|
||||
' נניח שכתיבה מכוונת בשגיאות איות אינה מעידה על בחירה חופשית. מה לגבי דבר בסיסי יותר כמו אוכל? עד גיל 3 הקריטי (וגם הרבה אחריו) גדלתי בסביבה של שניצל הודו, כדורי בשר ופירה. מטבע הדברים, הוריי העבירו לי גנים וטעמים נרכשים של ארבעת האמהות האשכנזיות המיתולוגיות. אז איך זה שכבוגר אני מעדיף שרצים בנוסח צרפתי ואוכל נא יפאני אם לא בחירה חופשית? (הרי מוחי הדל כלל לא *ידע* על קיום מסד נתונים הכולל קלמארי) בעניין שינויי מזג האויר: מה, וליתר החיות לא היו בעיות דומות? אבל האריות של היום הם כמעט אותם אלו שחיו לפני מיליוני שנה, לא? . |
|
||||
|
||||
אין לי בעיה עם רצון חופשי, אני לא מטיריאליסט, אבל אם אתה מנסה לדבוק בגישה הזו, אז אתה חייב לוותר עליו. מה הוא רצון חופשי ? מאיפה נובעת כל החלטה ? כל החיות התמודדו עם שינויי האקלים, חלק הצליחו להשתנות מעט למדי, חלק יותר, חלק נכחדו. עליית האדם מתוזמנת עם הכחדה גדולה למדי, אחת שנמשכת עד היום (לא בסדר גודל של הכחדות הענק, אבל עדיין הכחדה רצינית), כאשר יש דיונים על מידת חלקו של האדם בהן. קופים בתור דוגמא, השתנו כנראה במידה די ניכרת, לגבי אריות אני לא יודע, אני מניח שגם הם השתנו (אולי גדלו והתחזקו). |
|
||||
|
||||
האם לביאות מיניקות במקומות ציבוריים? |
|
||||
|
||||
רק כל זמן שזה לא מפריע ללוויים. |
|
||||
|
||||
' קהלת מכובדי בתגובה 379613 כבר בתגובה 379424 ביקשתי לברוח מהגדרות ומדיון כללי. הרי נושא השיח הזה היה יותר בקשר שבין מחשבה למעשה, ולא מהו מטיריאליזם ואם יש בחירה חופשית. MRP ואתה העמדתם אותי על טעותי בעניין מחשבה היולית. אכן חייב להיות אלמנט פיזי/אנרגטי בעצם החלפת האותות במוח. גם הצעת מודל של שני אזורים במוח - אחד להירהורים והשני המופקד על הביצוע בפועל - כאשר הראשון מעביר מסר לשני, ואפילו תיארת כיצד חיברו זרוע מכנית לבע"ח שהצליחו לתפעלה בעזרת מוחם בלבד. ופה זה מתחבר בדיוק למה שניסיתי לומר בתגובה 378852 אם נמצא את הדרך בה מיתרגמת מחשבה לכדי פעולה, אולי נצליח לחבר למוחנו לא רק זרוע מכנית אלא גם כלים אחרים ומשוכללים, עד להזזת הרים בכוח המחשבה (מבחירה חופשית או דטרמיניסטית). ' |
|
||||
|
||||
לא נוכל לעשות עם זה שום דבר שימושי, כי סוני כבר רשמה על זה פטנט תגובה 344352. |
|
||||
|
||||
אם המח מסוגל להפעיל זרוע מלאכותית, אינני רואה שום מניעה שישלוט על מנוף שישנע הרים. אבל ללא לזה התכוונת, אה? הבעיה היא, שלהבנתי, איננו מחפשים מכניזם שמתרגם מחשבה לפעולה (כי ככל הנראה אין כזה), אלא את המכניזם (או המבנה) שיוצר את אשליית התודעה ובעקבותיה את המחשבה החופשית על בסיס הרשת העצבית (ולכאורה, אולי אשלייה כזאת מתחייבת מעצם המבנה – כאן אנחנו נכנסים לאזור דמדומים, שלמיטב ידיעתי, עדיין לא נחקר מספיק) שהייתה יכולה לפעול מצויין (להוציא את המאמר המוסגר לעיל) גם ללא אותה אשלייה. |
|
||||
|
||||
' התכוונתי בדיוק לכך. שאם נבין כיצד מפעילה מחשבה ערטילאית מעשה מוחשי נוכל לחבר למוחנו כלים שונים (למשל מחשבים, אבל גם מלגזות). אולי גם בטכניקת BT למניעת ערבובית כבלים בכל הבית. ' |
|
||||
|
||||
בהקשר זה, כדאי להזכיר את טיעון "החדר הסיני"1 - אין אפשרות לדעת מתי המחשב הגיע לתודעה. --- מעניין לציין שלפי הניסוי המחשבתי הזה, תודעה זה משהו אקסלוסיבי ליצורים שאנחנו לא יודעים איך הם מורכבים. |
|
||||
|
||||
פתיל באייל על "החדר הסיני": תגובה 44114 |
|
||||
|
||||
למדת לחבב אוכל חדש לפי יכולת שהיתה לך מלכתחילה (האדם הוא אוכל-כל). דרך אגב, קראתי על ניסוי שבו נתנו לאנשים קולה (פפסי או קוקה) ללא תיוג, העדיפו הרוב את הפפסי ואזורי תגמול במוח פעלו ביתר. כאשר נתנו להם לבחור לפי תיוג, הרוב העדיפו קוקה, והסתמנה יותר פעילות באזורים של שיפוט . אני אישית נתקלתי לא פעם בקול הפנימי הלואט "טעם החיים" בעת ששתיתי קולה. מה שפרסומות עושות לאנשים! |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כשאני באמת צמא, אני לא שותה משקה מוגז. -- זבל החיים זה קוקה־קולה. |
|
||||
|
||||
פפסי (גם בליווי טעם החיים). |
|
||||
|
||||
*מתהפך בקברי* |
|
||||
|
||||
' אא"ט נערך ניסוי מזעזע בו השרו שיניים (עקורות ממילא) בתוך משרת קוקה-קולה, והן נאכלו והרקיבו תוך תקופה קצרה. ' --------------------- אם כבר קולה, אז רק RC ' |
|
||||
|
||||
בגיל 11, כשנשרה לי שן, ערכתי את הניסוי הזה בעצמי. לקחתי כוס, מילאתי אותה בקולה, ושמתי בתוכה את השן לכל הלילה. בבוקר, מתוך הכוס הוצאתי שן - רטובה. בקיצור, בכלל לא קשה לעשות את הניסוי. אבל המון אנשים מעדיפים להפיץ את האגדה האורבנית הזו. (ומאותן סיבות של עצלנות וחקיינות שגורמות להם לשתות קולה) |
|
||||
|
||||
לא ידוע לי אם זו אגדה אורבנית או אמת, אך נראה שהקולה שבה ערכת את הניסוי אינה הקולה המקורית - *כל* הקולות כיום, כולל זו של חב' קוקה קולה - הרכבן אינו זהה לזה של הקולה המקורית שפותחה בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה ע"י הרוקח האמריקאי פמברטון. |
|
||||
|
||||
בדרך כלל משתמשים באגדה הזו כדי להדגים כמה קולה - קולה שאתה קונה היום במכולת - היא דבר נורא. לא מספרים: "הידעת שהקולה המקורית המיסה שניים?" כי אז זה באמת לא מעניין. במקום לתהות האם זו אגדה או אמת, ובינתיים להמשיך להפיץ את ה־FUD הזה, פשוט תבדוק. |
|
||||
|
||||
כלל אצבע, אם לא ידוע לך אם סיפור מסויים הוא אגדה אורבנית או לא, תבדוק1. הסיפור על הקולה והשן הוא אגדה אורבנית2. על קוקה קולה יש עשרות סיפורים3, חלקם הגדול אגדות אורבניות, כמו למשל הסיפור שקוקה קולה יכולה לנקות אסלות4 ועוד. |
|
||||
|
||||
קולה ומנטוס - לא אגדה, כן אורבנית: |
|
||||
|
||||
רופא השיניים שלי טוען שהאמת הפוכה מדברי הפרסומת "אחרי ארוחה, רמת החומציות בפה עולה" (והמסטיק הידוע מוריד אותה). לדבריו, רמת החומציות בפה דווקא יורדת אחרי ארוחה, והמסטיק מעלה אותה. אולי ההפך, שכחתי - בכל אופן, הוא טוען שהאמת הפוכה ממה שהפרסומת מציגה. האם צדק? או שמא דבריו היו רק מסך עשן שנועד להסיח את דעתי מהזריקה (כשהוא לא מדבר, הוא מקרב את פניו אל פרצופי המעונה ושר "זום זום זום עולה הזמר מכוורת הדבורים")? |
|
||||
|
||||
זה שאומרים בפרסומת - ''רמת החומציות עולה'' - זה משום שבלשון העם המילה ''חומציות'' משמשת הן לחומציות והן לבסיסיות (אלקאליות). לו היו משתמשים במילה ''בסיסיות'', זה היה עלול לבלבל מישהו. מה גם שהמונח ''בסיסי'', בהקשרים מסויימים, נושא עמו אוירה חיובית ומרגיעה (''החיים בכפר הם יותר קרובים לטבע, יש בהם משהו יותר בסיסי, יותר שורשי מאשר בעיר...'', ''לינוק אהבה מציציות אמא - הרי זהו צורך כה בסיסי...'', ''יש נשים שאצלן הצורך לדחוף שלוש נקודות תחת כל עץ רענן, לעניין ולא לעניין, הרי זהו צורך אף בסיסי מן הצורך העוללי לינוק ישועה ונחמה...,...,...,...''). חוצמזה פה זה האייל, פה דורשים סימוכין. תקליטי את הזום-זום-זום, שנוכל לשמוע. |
|
||||
|
||||
עזבי, לא הולכת אליו יותר. הוא מטורף - מקבל רק בשבתות, חגים ומשמרות לילה. לטענתו "אשתו ידעה עם מי היא התחתנה". אגב, ברשימת ה"בסיסי" שכחת ביאה תוך כדי הנקת תינוק (ישן, אני מקווה) בזמן הפוסט פארטום. ____________ ברקת, סוף סוף עושה שימוש במידע שיש לה אודות החשמנית. |
|
||||
|
||||
מה זה פוסט פארטום? |
|
||||
|
||||
התקופה שאחרי הלידה. |
|
||||
|
||||
ובהמשך לדברי החשמנית - הכוונה ברמת החומציות עולה היא ככל הנראה שה pH יורד, ואז המצב הוא יותר חומצי ופחות בסיסי (סולם ה pH הוא כזה שבו הערכים נעים בין הכי חומצי במספרים הנמוכים עד הכי בסיסי במספרים הגבוהים). |
|
||||
|
||||
באותה רוח ממליצים גם להשתמש בתכולתה של פחית קולה כנוזל לניקוי שירותים (חבל על הזמן שלכם - ניסיתי). |
|
||||
|
||||
הצלחתי למצוא הפניה למאמר רלוונטי |
|
||||
|
||||
לא מזמן קראתי בספר פופולארי בנושא האבולוציה בשם ''המלכה האדומה'' (על שם ההיא מארץ הפלאות) על כל מיני תאוריות בנושא. דווקא ההסתגלות לסביבה נפסלה די מהר - עושה רושם שהאתגרים שהסביבה מסוגלת להעמיד בפני בני האדם הם יציבים למדי, ולא מקנים יתרון גדול לבעלי מוח מפותח מעבר לרמה מסוימת. תאוריה שנשמעה מעניינת למדי היא שהמוח האנושי התפתח בעיקר על מנת להערים על מוחות אחרים. גירסא מוזרה ומופלאה עוד יותר של התאוריה הזו טוענת כי המוח המפותח אצל בני אדם הוא תוצאה של ברירה -מינית- (לא השרדותית), ומבחינה זו הוא דומה לכל ''אופנה'' חסרת פשר שניתן למצוא אצל מינים אחרים, כגון זנבות אצל טווסים, שירים מורכבים אצל אי אילו בעלי כנף, וכו'. |
|
||||
|
||||
לגבי היתרון של המוח בסביבה, אני לא אקבל את הטענה שהסביבה לא מציבה אתגרים מספיקים עד שאראה מאמר מפורט המוכיח את זה. נדמה לי שבכל תחום ביום-יום של כל יצור, אפשר לראות כיצד עוד טיפה שכל יכול להועיל. לראיה, נדמה שכל בעלי החיים הגדולים מתקדמים בכיוון של מוח גדול בשילוב עם משהו. לגבי ה''אופנות'', זה בדיוק מה שהזכרתי בתור עקרון ההכבדה, מגלה התופעה הוא פרופ' זהבי מאת''א. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שיש "הוכחות" בכל העסק הזה, בסך הכל תאוריה יכולה להיות הגיונית או לא ולהתאים לעובדות יותר או פחות. בספר המדובר כתוב על התאוריה של האדם כיוצר-כלים, אשר טוענת כי מוח גדול מאפשר שימוש בכלים. אולם גם קופים אחרים משתמשים בכלים, ולמעשה המוח גדל במשך כשלושה מליון שנה בעוד השימוש בכלים נשאר קבוע למדי במשך רוב הזמן הזה. במשך מליון שנה ההומו-ארקטוס יצרו את אותם גרזיני-אבן, ולא נדרשה לשם כך שום יצירתיות. בכלל, היתרון האבולוציוני של למידה לא ברור כל כך. לשם מה לבלות חצי מהחיים על מנת ללמוד מה שקופים יודעים אינסטינקטיבית? לשם מה לבנות מכונות למידה מסובכות כל כך על מנת לשרוד בסוואנה האפריקאית? אריות יודעים לשתף פעולה ולצוד ושימפנזים יודעים לחפש צמח מסוים על מנת לרפא את עצמם מתולעים גם ללא היכולת להבין את תורת היחסות. בנוסף, המוח האנושי לא בא בחינם - כ 18% מתצרוכת האנרגיה הולכת ל"הפעלת" המוח, והראש הגדול גם גורם לכך שתינוק אנושי יוצא מהרחם מוקדם יחסית, והינו חסר ישע במשך זמן רב, ולכן סביר שהמוח מקנה קצת יותר מיתרון קטן. עקרון ההכבדה הוא אכן חלק מכל העניין, לא בהכרח קשור ל"אופנה" - זו הוצעה לראשונה על ידי רונלד פישר בשנות השלושים. |
|
||||
|
||||
קופים ואריות יודעים אינסטינקטיבית הרבה פחות ממני, הם מבלים שנים בלימוד כדי לדעת את המעט שהם יודעים. לגבי השימוש בכלים, כמות ואיכות הממצאים לא מאפשרת לקבוע כלום, זה נורא נחמד לבסס תאוריה על סמך שתי גולגלות ועצם, אבל זה ממש לא מספיק. יתרה מזאת, למוח גדול יש שימושים רבים חוץ משימוש בכלים. |
|
||||
|
||||
מאחר והמוחות הסמוכים הם חלק מהסביבה בה האדם חי, אני לא חושב שיש כאן בעיה. |
|
||||
|
||||
"להערים על מוחות אחרים"? איזה? "ברירה מינית"? מה זה? |
|
||||
|
||||
זה מה שקהלת כינה "תחרות תוך מינית". המוחות האחרים הם של בני אדם אחרים. ברירה מינית פועלת על מינים בצורה שנראית לפעמים מאוד מוזרה. הכוונה היא לכך שגנים מסוימים לא בהכרח תורמים להשרדות של אורגניזם, אלא לסיכוי שלו למצוא בן זוג (במידה שקיימת רביה מינית מלכתחילה). ברירה מינית שכזו יכולה ליצור תופעות מאוד משונות, שלפחות על פי מודלים מתמטיים ניתן להסביר אותן. למשל, נניח שבשל סיבה כלשהיא נקבות מפתחות העדפה מינורית למקור כחול. גם אם למקור שכזה אין שום יתרון השרדותי והוא איננו מעיד על כלום, ה"אופנה" הזו יכולה להתפשט. אם מספיק נקבות מעדיפות את המקור הכחול, נקבה אשר תעדיף מקור כחול תוליד צאצאים אשר יהיו בעלי מקור כחול וימשכו נקבות. התאוריה הזו נקראת "the sexy sons theory", והטענה המעגלית משהו היא שהנקבות יעדיפו זכר שנקבות נמשכות אליו משום שגם לבנים שלו נקבות יימשכו. זה ממש לא חשוב מדוע קיימת העדפה למקור כחול, זה יכול להיות שרירותי לגמרי. ועדיין נקבות שיעדיפו מקור כחול יצליחו יותר מאלו שלא, וכנ"ל לגבי זכרים בעלי מקור כחול. |
|
||||
|
||||
נשמע בלתי משכנע בעליל. |
|
||||
|
||||
בוא נפריד בין שני דברים שונים לחלוטין : תחרות תוך מינית כשמה כן היא, תחרות בתוך המין. האריה החזק ביותר הוא זה שדופק את כל הלביאות, מכאן שאריות יהפכו להיות חזקים במרוצת הדורות. זה הסוג העז ביותר של תחרות, כי אם אריה מתחרה בצבוע, אז הצבוע יכול לאכול דברים שאריות לא אוכלים ולפתח נישה אחרת של קיום, לאריה השכן אין לביאות אחרות. מה שקראת "אופנות", למיטב ידיעתי המינוח הזה כבר לא קיים, כל מה שנראה לנו כאופנות יכול להיות מוסבר בעזרת עקרון ההכבדה או שלא יכול להיות מוסבר כלל. אם נקבה מסויימת מתחילה לאהוב זכרים כחולים בלי סיבה, זה לא ישנה כלום, כי היא מיעוט ולא תהיה סלקציה לטובת הגנים שלה. עקרון ההכבדה אומר משהו אחר, אם נקבת טווס רואה טווס עם זנב ארוך ומרשים, זה מעביר לה אינפורמציה על הכשירות וטיב הגנים שלו, שכן רק זכר עם גנים מעולים יכול לסחוב כזה נטל מפגר על הגב ועדיין להימנע מלהפוך לארוחה של מישהו. לכן לנקבה יש אינטרס להזדווג רק עם זכרים גדולי זנב, בעוד לזכרים יש אינטרס לגדל זנב שכזה. כל אחד מהמינים שחורג מהכללים נפגע, הנקבות בגלל שהצאצאים שלהן יבואו מזכר שטיבו לא ידוע, הזכרים משום שמבחר הנקבות יקטן מאוד. עקרון ההכבדה תקף גם בין מינים |
|
||||
|
||||
עיין בביקורתו הנוקבת של השכ"ג נגד עקרון ההכבדה: תגובה 84106 |
|
||||
|
||||
הטיעונים של שכ"ג תוקפים רק אספקט אחד של העקרון הזה, התקשורת בין הצבי לזאב (בדוגמא מויקפדיה) עדיין תקפה למשל. יכול להיות שיש משהו בדבריו לגבי תחילת וקיבוע הכיוון אליו הולך העקרון, אינני בא להגן או לתקוף עקרון זה, אבל גם הוא מסכים שמרגע שהכיוון נקבע (כפי שידוע לנו שקרה במקרים רבים) אזי שיווי המשקל הוא יציב. היות ומודל זה הוא מקובל כיום, אני מרשה לעצמי להשתמש במסקנות שלו גם אם אינני מסוגל להוכיח אותו. בהערת אגב אוסיף, כי לשיטתי כל המשחקים הורבליים בתחום הם נחמדים מאוד, אבל הדרך היחידה להוכיח/להפריך מודל כזה היא דרך בניית מודל מתמטי ובחינתו. |
|
||||
|
||||
דיסקליימר: כל מה שאני כותב כאן מקורו בספר פופולארי אחד (מעניין מאוד לטעמי) שהזכרתי קודם, ותו לא. תחרות תוך-מינית עד כמה שהבנתי היא אכן תחרות בתוך אותו המין, אולם אין לה בהכרח קשר ל"חוזק". למעשה, במינים רבים הזכר לא "דופק" את הנקבות, אלא הנקבות הן אלו הבוחרות את הזכר. לכל היותר הוא יכול לנסות לפתות אותן. יש מינים בהם הזכרים נלחמים ביניהם והמנצח זוכה בנקבה, ובמינים כאלו הזכרים אכן יהפכו למסיביים וחזקים יותר. לעומת זאת, יש מינים שבהם הזכרים הגנדרנים ביותר מורישים את הגנים שלהם, ואז הזכרים יתפתחו להיות צבעוניים וגנדרנים אף יותר. ישנם אף מינים שהם מונוגמיים כמעט לחלוטין, ורובם המכריע של הזכרים מזדווגים. עקרון ההכבדה נשמע מעניין (על אף הביקורת כגון זו של שכ"ג), אולם בוודאי שהוא איננו מסביר את הכל, וגם הרעיון של "אופנה שרירותית" כלל לא נעלם. למעשה, ישנן עדויות מפתיעות למדי לכך שבמקרים מסוימים, ובניגוד להשערה המקורית, הקישוטים של הזכר וההעדפות של הנקבות לא מתפתחים במקביל (בסגנון ה"אופנה" של פישר), אלא ההעדפות של הנקבות היו קיימות מלכתחילה. כאילו נקבות הטווס העדיפו זנבות מלאים בתבניות של עיניים עוד מלפני מליון שנה, כשטווסים נראו כמו תרנגולים גדולים. ישנן עדויות טובות למדי לכך שחלק מהקישוטים הללו שורדים משום שהם מהווים "פרסומת הוגנת" (זה שונה מעיקרון ההכבדה). הכרבולת של תרנגולי בר למשל, אדומה תודות לפיגמנט קרוטנואיד (carotenoid), אשר נמצא רק במזון של התרנגול. פרזיטים מסוימים מפריעים להצטברות של הפיגמנט ופוגמים במראה הכרבולת, ואם חקלאים מסוגלים להבחין בכך, מן הסתם גם נקבות התרנגול מסוגלות. בנוסף, מסתבר שיש חשיבות גדולה לעד כמה הנקבות בררניות (וזה בתורו קשור לעד כמה עוזר הזכר לנקבה בגידול הצאצאים), כמו גם למחיר של הבררנות הזו. אם המחיר של חשיפת הזכרים המתחזים לטובים עולה על התועלת שבבחירת הזכר הטוב ביותר על פני סתם זכר לא רע, פרסום מניפולטיווי דווקא עובד. בקיצור, אין תאוריה אחת שמסבירה את כל התופעות של גנדרנות ופיתוי מיני במינים השונים, גם לא "עקרון ההכבדה" של זהבי. כנראה שזה תלוי בדרגת הפוליגמיה של הזכרים, בררנות הנקבות, מחיר תהליך הבחירה, הסביבה האקולוגית (ובפרט האיום של טפילים), ואף בהעדפות שרירותיות של נקבות אשר הזכרים "נתקלים" בהן במקרה במהלך האבולוציה. |
|
||||
|
||||
רק הערה קטנה: מצאתי שבהרבה מקומות באמת לא מדגישים את ההבדל בין "פירסומת הוגנת" לבין עקרון ההכבדה, וזה מעצבן אותי מדי פעם מחדש. כאשר צבי מנתר לגובה כשהוא מבחין בטורף, זאת אינה הכבדה אלא פשוט הוכחה לטורף שחבל על זמנו. על העקרון הזה אין לי שמץ של ביקורת. |
|
||||
|
||||
איך שאני רואה את זה (ונדמה לי שויקפדיה מסכימה, אם כי מעולם לא למדתי את העקרון בצורה פורמלית), עקרון ההכבדה מבוסס על תקשורת אמינה, גם אם זאת גורמת להכבדה. אין דרישה להכבדה אלא שאם יש הכבדה היא יכולה להיות מוצדקת ע"י כך שהיא מאפשרת תקשורת אמינה. כך תחת עקרון זה נכנס גם התרנגול, שהרי למה לו לגדל כרבולת אחרת ? למה לצבי לבזבז אנרגיה על קפיצות ? אין שום צורך במידתיות לגבי גודל ההכבדה, להפך, הדרישה היחידה היא תקשורת אמינה. לגבי אופנות שמתפתחות ללא סיבה, לא קונה את זה. אין שום סיבה שתהיה סלקציה לטובת התכונה ובלי סלקציה היא לא תתפשט אלא תהרס כתוצאה מסחף גנטי. |
|
||||
|
||||
מה עניין התקשורת האמינה? |
|
||||
|
||||
אני צבי שמקפץ לי בשדות, אתה זאב שחושק בי לארוחת ערב, אם אני אוכל לסמן לך באיזו שהיא צורה שאין לך סיכוי סביר לתפוס אותי, אז שנינו נרוויח. אתה כי תלך על טרף עם יותר סיכוי, אני כי יחסך לי מרדף (שעדיין יכול להיות מסוכן ובכל מקרה עולה לי בהרבה אנרגיה). אבל כל צבי ירצה להגיד לך ללכת לחפש מישהו אחר, כאן נכנסת שאלת אמינות התקשורת. רק אם אני אוכל לסמן לך בדרך שתהיה בטוח שאני לא מבלף, אז שנינו נרוויח (במקרה הזה קפיצות ממש גבוהות). זו תקשורת אמינה. |
|
||||
|
||||
אהה. ואני, פתיה שכמותי, כבר חשבתי שתיתכן תקשורת אמינה בין הזאב לזאבה... |
|
||||
|
||||
קשה לי להפריד בין פרסומת הוגנת לבין עקרון ההכבדה. מה מבטיח את אמינותה של הפרסומת, מלבד ההכבדה? כל העניין יסודו בכך שהעולם מלא רמאים שהיו רוצים ליהנות מפירות הפרסומת העצמית בלי לספק את ה-"מוצר" שהיא מעידה עליו, והם מחפשים השכם והערב (ע"י מוטציות אקראיות, למשל) אחר דרכים להונות את קהל הצופים. למשל, בדוגמה של התרנגול, מה מונע ממנו לייצר קרוטנואיד למרות שמערכת החיסון שלו לא הצליחה לחסל את הפרזיטים? לשם כך, לא מספיק שהכרבולת האדומה תהיה תוצר-לוואי של העדר פרזיטים, דרוש גם שלתרנגול תקוף-פרזיטים יהיה קשה "לזייף" כרבולת אדומה, כלומר שייצור הקרוטנואיד יופרע באופן ממשי ע"י הזיהום הפרזיטי - וזו ההכבדה. במילים אחרות, כרבולת אדומה ==> אין פרזיטים (הפרסומת הוגנת) יש פרזיטים ==> קשה או בלתי אפשרי ליצור כרבולת אדומה (עקרון ההכבדה) וברור שדרוש גם: העדר פרזיטים + תנאים נוספים ==> כרבולת אדומה (הפרסומת ניתנת לביצוע ביולוגי) בדומה, לגבי הצבי, חלק חשוב מהעקרון הוא שצבי חלוש לא יוכל לנתר באופן משכנע - אחרת לא יהיה לניתורים כל ערך אינפורמטיבי מבחינת הזאב. עקרון ההכבדה טוען, עכש"מ, שהניתור מהווה פרסומת אמינה בדיוק מפני שהוא מכביד על הצבי, כלומר שצבי שמצבו הגופני גרוע לא יוכל להצליח לנתר לגובה רב. |
|
||||
|
||||
תיקון: לפי מה שכתב גיל לדרמן למעלה, במקרה של הקרוטנואיד לא מדובר בייצור של הפיגמנט אלא ביכולת לצבור אותו. |
|
||||
|
||||
אאל"ט עקרון ההכבדה הקלאסי טוען שהקישוט מכביד על הפרט כך שפרט בעל קישוט גדול מוכיח בעצם קיומו (והצגת הקישוט לראווה) כי הוא בעל גנים טובים -אחרים- אשר איפשרו לו לשרוד למרות הקישוט המכביד. הוא לא מעיד ישירות על גנים טובים (וכאן גם נכנסת הביקורת אותה הזכיר שכ"ג). קפיצה גבוהה איננה קישוט סתמי, וההכבדה היא שולית לגמרי (בזבוז אנרגיה). הצבי לא "מנסה" (על דרך המשל) להראות לזאב "תראה, אני מוציא המון המון כוח על קפיצות, ועדיין אני כאן ואני בחיים. כנראה שאני ממש ממש לא מפחד ממך אם אני מרשה לעצמי לקפוץ ככה, וכנראה שגם זאבים אחרים לא הצליחו לתפוס אותי. נו אז מה, יורדים מזה?". הצבי מדגים לו ישירות - "חבר, תראה כמה גבוה אני קופץ. תראה איזה שרירים יש לי וכמה אני בריא. תעשה את המתמטיקה לבד". |
|
||||
|
||||
אני צריך לבדוק שוב בספר של זהבי, אבל נדמה לי שניתן לדבר גם על הכבדה שמתקיימת רק בזמן ביצוע התקשורת. הצבי הקופץ מכביד על עצמו ע"י הוצאה מיותרת של זמן ואנרגיה (במקום להתחיל לרוץ), ולכן המרדף, אם יתחיל, יהיה קשה יותר עבורו. יש כאן, אולי, שלושה אלמנטים שונים: א. בזבוז זמן, בצירוף כמות כזו או אחרת של אנרגיה, לצורך ביצוע התקשורת (הכבדה). ב. ביצוע תרגיל גופני המעיד על יכולת הריצה של הצבי (תקשורת אמינה). כך למשל, הצבי קופץ ונוחת ברגליים מתוחות, כמו רקדנית בלט. ג. הקפיצה עשויה גם לשמש כדי להראות לזאב שהצבי הבחין בו, ולכן נחוץ מסר שייקלט לעיני הטורף ממרחק רב. ייתכן שכאן שההכבדה על הפרט המסמן היא קטנה, יחסית (בניגוד לזנב הטווס), ומתבטאת בעיקר בזמן המבוזבז. אבל היא עדיין קיימת. |
|
||||
|
||||
כן, אולם בכל הנוגע לבזבוז של זמן ואנרגיה, אין כאן שום תקשורת אמינה. כל צבי חדל אישים יכול לבזבז זמן ואנרגיה אל מול הזאב - אבל זה בלוף. בתור ''הכבדה'', זה נראה כמעט חסר כל ערך. בתור פרסומת הוגנת לעומת זאת, יש לזה ערך רב. |
|
||||
|
||||
נכון שכל צבי יכול לבלף, אבל אם צבי עייף יבלף והזאב יחליט בכל זאת לרדוף אחריו (כפי שקורה לפעמים) - זה יהיה הבלוף האחרון שלו. לפי מה שהבנתי, התופעה שנצפתה היא שכאשר הצבי מבצע קפיצות, פוחת הסיכוי שהזאב ירדוף אחריו, אבל לעתים המרדף בכל זאת מתבצע. עכש"מ, בלופים הם חלק מהחיים ואין פרסומת אמינה ב- 100%. דוגמה אחרת שזהבי מביא היא התנהגות ההתגודדות של זנבנים אל מול נחש. כשלהקת זנבנים מאתרת נחש שנכנס לטריטוריה שלה, הם מתגודדים סביבו ומתקרבים אליו. מה שרואים הוא שהשליטים בחבורה מתקרבים אל הנחש יותר מהאחרים, כלומר נוטלים סיכון גבוה יותר להכשה. הפרשנות שניתנת היא שכך הם מפגינים את בטחונם בזריזותם (ואולי גם מטרידים את הנחש?), ומאששים את מעמדם החברתי בעיני חבריהם. בעיני, זה קצת דומה לילדים ש-"עושים דאווינים" על חבריהם ע"י כניסה למצבים מסוכנים. ההכבדה מתבטאת, כמו אצל הצבי, בהפיכת הבריחה מהנחש לקשה יותר בשעת נסיון הכשה. לא ברור אם יש כאן גם פרסומת אמינה כלשהי כלפי הנחש, כלומר אם הזנבן יכול לתת לנחש אינפורמציה אמינה על מהירות התגובה שלו, כדי למנוע הכשה. באופן כללי, אמינות של פרסומת נובעת מהקושי לבלף. למשל, לו צבי היה יכול להתאמן על קפיצות מושלמות בלי לשפר בכך את כושר הריצה שלו, אזי האלמנט הזה של הפרסומת היה הופך ללא אמין. לעומת זאת, בזבוז של זמן, אנרגיה, ומרחק מטורף מהווה אינדיקטור אמין בכל מקרה. |
|
||||
|
||||
אני שוב לא מבינה. תחת התיאור שלך לעיקרון ההכבדה, הוא מאוד לא משכנע. האם הטווסות באמת עושות את החישוב הגנטי הזה? |
|
||||
|
||||
א הבנתי את שתי הפסקאות הלפני אחרונות. |
|
||||
|
||||
כדאי רק לציין שאבי הרעיון שהמוח הוא המקביל האנושי של זנב הטווס היה לא אחר מאשר צ'ארלס דארוין. עמיתו אלפרד וואלאס אחז בדעה משונה עוד יותר. |
|
||||
|
||||
פרט דעה משונה. |
|
||||
|
||||
הוא טען שהמוח האנושי הוא יוצא מן הכלל שהתפתח לא ע''י הברירה הטבעית אלא כתוצאה מהתערבות כוח עליון. |
|
||||
|
||||
"שמע, אני חילוני ומודרני, אני יודע שלא אלוהים יצר את האדם - האדם נוצר מהקוף". "ומי יצר את הקוף?" "אה... לא יודע. אולי אלוהים". |
|
||||
|
||||
חיידקים אינם בוכים, אבל הם בהחלט משדרים סימני מצוקה. ייבש חיידק ע''י הגדלת המליחות של התמיסה שבה הוא חי, ותראה אותו מתפתל. אני לא יודע אם הוא סובל, אבל אני גם לא יודע אם סכיזואיד שמתפתל בגלל שנכנסו לו מי ים לעין סובל. אני מניח שהראשון אינו סובל והשני כן רק בגלל מידת הדימיון החיצוני אלי, שממנו אני מניח דימיון בתחושות. |
|
||||
|
||||
אני יודע שלשני, יש מנגנונים שנועדו לחוש כאב וסבל (לצורך לימוד וכ'ו) ולראשון לא, כי זה לו עוזר לו ו*אפשר* לפתוח עיניים בים. זה לא מאוד שורף. |
|
||||
|
||||
תלוי באיזה ים, כמובן. |
|
||||
|
||||
כשאני כותב ''ים'' אני מתכוון ים. |
|
||||
|
||||
ים המלח. |
|
||||
|
||||
וים כינרת? |
|
||||
|
||||
הייתה נערה בכינרת... |
|
||||
|
||||
אז זהו, שכנראה אין שום תרגום של מחשבה מופשטת לפעולה מכנית. כל מה שיש היא פעילות מכנית. מה שכן, במוחנו נוצרת מראית-עין של מחשבה רצונית. בנוסף, מסובך מאוד לתאר (ולצפות!) את ההתנהגות האנושית בשפה של "נוירון א' שמקושר לנוירון ב' יורה כעת בקצב של כך וכך פעמים בשנייה, וכו'...", לכן אנחנו מאמצים שיח של "רצונות", ומייחסים אותם לבני-אדם אחרים. |
|
||||
|
||||
מה שאת/ה טוען/ת נכון אך ורק במסגרת תפיסה מסוימת. תפיסה זו עצמה, לעומת זאת, לא בהכרח נכונה. |
|
||||
|
||||
באמת חשבתי להוסיף דיסקליימר, אבל מאחר ששאר התפישות (אלו שאכן מתיימרות להסביר מה קורה בתוך אותה קופסא שחורה, כך שלמשל הבהיביוריזם על סוגיו איננו רלבנטי) משלבות איזשהו אלמנט שניתן לכנותו כבעל אופי ''מיסטי'', ומכיוון שהתרשמתי שהסכיזואיד דווקא מחפש הסבר מדעי לעניין, זה לא מותיר מגוון אפשרויות רחב. מצד שני, גם על הגישה שהצגתי (בכוונת תחילה) בקווים כלליים מאוד, יש מגוון לא מבוטל של וריאציות. מכיוון שההבדלים ביניהן, כפי שאני מבין זאת, הם בעיקר ברזולוציית ההסתכלות, אכן קשה לדבר על אחת מהן כנכונה באופן בלעדי. |
|
||||
|
||||
כפי שכבר ציינתי במעלה הפיתול טענתך (ושל קהלת) לגבי המימד החומרי של המחשבה - הלכאורה מופשטת לגמרי - היא הגיונית ונכונה לטעמי. אבל זה לא פותר את הבעיה. גם לא רוצה לסטות לכיוון של *רצון חופשי*, *תודעה* ודטרמיניזם. התקיימו כאן דיונים רבים ומפורטים בתחום. נדמה לי שאחד האחרונים והבולטים מביניהם עדיין חי ופעיל תחת דיון 2220 (המאמר של שוטה הכפר הגלובלי - הכל צפוי והרשות בלתי אפשרית). אני תקוע בסוגיה נפרדת - כיצד מבשילה מחשבה לכדי פעולה פיזית. כי פעולה פיזית דורשת סיבה ומסובב פיזיים. אז כן, בשלב שבו מתבצעת הפעולה אכן מופעלת אנרגיה של הגוף לפי כל כללי הפיזיקה, אבל קודם לכן, בהיות הפעולה רק מחשבה על פעולה, משהו צריך לקרות כדי לגרום למעבר בין החלק ההוגה במוח לבין האיזור המופקד על הביצוע המוטורי. בעניין העמוק יותר שנגעת בו - מראית העין של ה"רצונות" - רק אעיר כי קשה לי לקבל את ההשקפה הזאת בגלל מראה העיניים. כלומר, בגלל כל מה שקיים עלי אדמות והוא מעשה ידי אדם. לולא *רצינו* ספק רב אם אבותינו הקדמונים היו פוצחים באבולוציה התרבותית עד להמצאת הניג'וס המכונה טלפון סלולארי. אבל כאמור, זה ויכוח נפרד. |
|
||||
|
||||
לולא *רצו* האבולוציה, כח הכבידה ועוד כמה שחקני-משנה לא היה קיים כל מה שקיים על כדה"א ואיננו מעשה אדם (וזה הרבה, הרבה יותר מרשים ממה שהצלחנו בינתיים להפיק – שלא לדבר על זה שאנו עצמינו לא היינו קיימים). זה אולי נשמע קצת דמגוגי, אבל העניין הסמנטי כאן מהותי לדעתי. לדבר על רצונות של בני-אדם לא אמור להיות שונה מהותית מיחוס "רצון מדומה" לכוכב בחלל, כאשר מנסים לדוגמא לפתור בעיה בפיזיקה; אומרים שגוף א' מנסה (או רוצה) למשוך את האסטרואיד אליו וגוף ב' דווקא לכיוון השני. אז נכון, המניעים להאנשה (מונח בעייתי, אבל אני מקווה שהשימוש הלא-קונוונציונלי פה ברור) שונים כאשר מדברים על גרבטיציה (וכמובן במקרה הזה ניתן להסתדר גם בלעדיה) ולא על רצונות של אנשים, אבל השורה התחתונה זהה. זאת פשוט הכללה (והפשטה) של מה שקורה ברמה הפיזיקלית, שמאפשרת לנו בני-האדם, לפתח מודל להבנה וחיזוי להתנהגותם של אנשים אחרים. אני מציע לך את הניסוי המחשבתי הבא; אתה נוחת בכוכב מלא ברובוטים משוכללים, אשר התנהגותם דומה להפליא לזאת של בני-האדם. ידוע לך שכולם מתוכנתים בצורה דטרמיניסטים לעילא, אך התנהגותם מספיק מורכבת כך שמבחן טיורינג קטן עליהם. אז כן, תוכל לדבר עליהם ברמה של אטומים, טרנזיסטורים, שפת מכונה או קוד בשפות עיליות. לדעתי, מהר מאוד תזנח את כל הרזולוציות הבלתי-רלוונטיות, ותעבור לחשוב על פעולותיהם בשפה של "רצונות". כעת נותר רק לחזור לכדה"א ולהסיר את המרכאות. |
|
||||
|
||||
מעניין אותי איך אתה, ועמיתיך לעמדה זו, יכולים להצדיק, למשל, עמדות מוסריות? שיפוטים מוסריים? עונשים לחייבים בדין? הרי איש מאלה המבצעים פשעים/רוצחים/אונסים/מתעללים וכיו"ב אינו אחראי לפעולות אלה, גם לא אם לכאורה "תכנן" אותן. |
|
||||
|
||||
מתי אמרתי שאני עצמי לא משתמש בשפה זאת של רצונות? כאמור, זה מודל מצויין כדי להסביר התנהגות אנושית. כל מה שאני טוען הוא שהעובדה שאין למודל אחיזה ישירה וחח"ע בעולם הפיזי, לא בהכרח אומרת שעלינו לבחון מחדש את המציאות הפיזיקלית/ביולוגית של מה שמתרחש בתאים האפורים, מכיוון שכביכול קיים שם איזה פלא שעוד לא גילינו. כל מה שקשור לעמדות ושיפוטים מוסריים הוא פועל יוצא של החברה והתרבות שלנו. אין בהם איזו אמת אבסולוטית, והם תועלתניים לחלוטין. כמובן שבמרבית המקרים הם גם משתלבים יפה עם המצפון האישי שלנו (או שהמצפון משתלב איתם), ומין הסתם זה לא בכדי. |
|
||||
|
||||
זהו, שלגמרי לא ברור לי איך הם משתלבים עם המצפון האישי שלנו. אם אני מניחה שאנשים אינם פועלים כפי שהם פועלים מתוך אכזריות, רצון חופשי, תכנון, נטיות אלימות וכיו''ב - נראה לי מאוד לא מצפוני להענישם על כך. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאילו היינו יכולים לתכנת מחדש את הנוירונים במוחם של פושעים על מנת למנוע פשיעה נוספת בעתיד, היינו מעדיפים לעשות זאת, במקום לשלוח מישהו לבית הסוהר לחיות תריסר שנים על חשבון משלם המיסים. מכיוון שאמצעי כזה איננו בנמצא, הדרך שלנו להשפיע על התנהגותם העתידית (ועל התנהגותם של אחרים -- למען יראו ויראו) היא ע''י ענישה. כמובן שבכליאה קיים גם האלמנט של הרחקה מהחברה של גורם בסיכון גבוה לפגוע בפרטים אחרים. מבחינת המצפון שלנו, אני מניח שזה עובד על איזה עקרון של ''עין תחת עין, וכו'''. |
|
||||
|
||||
אבל איך פועל המנגנון הזה - "למען יראו וייראו"? הרי גם זה צריך להיות משהו םיזי לחלוטין. |
|
||||
|
||||
לא בטוח שאני מבין את השאלה, כשכולאים אותך, זה אכן משהו פיזי. |
|
||||
|
||||
הכליאה כן. הראייה? או.קיי., גם זה פיזי, אבל... התהליך הפיזי שצריך לעבור מ, ננית, אותיות בעיתון למהלך בנוירונים שמונע מהם לעשות פעולה מסוימת... |
|
||||
|
||||
' ל-MRP מתגובה 379431 לאחר הזעזוע-מוח הראשוני שגרמו לי דבריך הירהרתי בהם שנית. א. בניגוד לגרמי השמים ודרך פעולתם, נשים (ולפעמים גם גברים) נוהגים בצורה בלתי צפויה ע"פ חוקי הפיזיקה. הירח ימשיך לחוג סביב הארץ בהתאם לכבידה באותו מסלול ובאותה מהירות קבועה. לך עם זוגתך לקניון כדי לרכוש ציוד הגברה, ותמצא עצמך עד מהרה צופה בה מודדת נעליים ב*זארה*. אפילו חיית המחמד הביתית שלך לא מקיימת שגרת פעילות יומית זהה בתכלית למה שהיה אתמול ומה שיהיה מחר. בלי קשר לרצון, בחירה חופשית, מטיריאליזם וכו'. כעובדה. כתצפית. מעשי ידי אדם שינו במידה רבה את פני הכוכב ואת חיי חלק ניכר מיושביו. הכל בפרק זמן זערורי של 10-12 אלפי שנה מאז בויתו צמחים וחיות. נכון שכוחות הטבע אדירים ביחס ואנחנו רק אבק כוכבים, אבל את הסביבה שלנו שינינו אנו בעצמנו לאחר שהיא יצרה אותנו ושינתה אותנו לאורך אבולוציה של מיליארדי שנים. קצת צניעות תמיד מתחייבת אבל מה שמגיע, מגיע. ב. הסמנטיקה לא קובעת את ההוויה. בני חוה *רוצים* ואף פועלים לממש *רצונות* גם אם מדובר באשליה של בחירה חופשית. כפי הדוגמא שהבאתי אני יכול לסובב את ראשי למראה איזה פורשה החולפת בכביש, ויכול שלא. שום מודל מתמטי-פיזי-הסתברותי לא יוכל לתת צפי מדויק לגבי זוית הצידוד ומשך הפעולה, אם תתבצע בכלל. ג. הניסוי המחשבתי שהצעת - עולם של רובוטים משוכללים המתוכנתים להתנהג בדיוק כבני אדם - מסקרן ביותר. אם אכן הוא אפשרי. הבעיה היא שכנראה זה לא מעשי ויישאר בתחום התיאוריה. בעצם, מדובר בסוג של אוקסימורון מצידך. אתה מניח, לשיטתך, כי ניתן לקיים מציאות כזאת, ומציב אותה כעובדה. ותודה על הצגים. ' |
|
||||
|
||||
התגובה המפורטת יותר שלך למעלה הביאה לי זעזוע מוח. צריך לחשוב ולעכל את הדברים. תודה בכל מקרה על הסבלנות בהסבר לסכיזואיד מרצון. |
|
||||
|
||||
1. שוב מאוזכרת המילה *טיפוסי*. נמאס מסטריאוטיפים! 2. במצבי הסכיזואידי, "בדרך כלל" לא ממש מרשים אותי. אני פרט פרטי. |
|
||||
|
||||
1. אתה מתחיל לשעמם. 2. אז תהרוג מישהו, ואולי תצליח לשכנע את ביהמ"ש שמקומך באשפוז ולא בכלא. בהצלחה. |
|
||||
|
||||
1. סליחה, אבל לא התכוונתי. 2. נשמע קיצוני מדי. להבנתי מספיק להרוג חיית מחמד מעצבנת של שכן שנוא כדי להגיע לאותו מעמד (בביהמ"ש). |
|
||||
|
||||
אבל אתה הרי הסכיזואיד המצוי או הנפוץ אם תרצה. |
|
||||
|
||||
1. כמעט לכל חומר הלוצינוגני שמוגדר כסם לא חוקי יש נגזרות חוקיות שמבצעות כמעט את אותה הפעולה. 2. למיטב ידיעתי רוב המחקרים בתחום שללו שימוש בסמים שהוזכרו (LSD, פסילובין) כגורם למחלת נפש, אך לא שללו התפרצות של מחלת נפש "רדומה" כתוצאה משימוש. ראוי לציין שהתפרצות כזו תיתכן מכל חוויה חזקה (אחת הסיבות למה הרבה צעירים מאובחנים כחולי נפש עם הגיוס). אם תהיה דרישה אספק רפרנס. |
|
||||
|
||||
משום מה אינני מצליח לשלוח הודעות ארוכות, מזה מספר ימים, מישהו נתקל בבעיה דומה ? "The research evidence suggests that there are differences when the psychosis is seen as a whole syndrome when compared with schizophrenic syndromes. The literature then is ambiguous about whether these prolonged psychoses are related specifically to LSD (that is an LSD psychosis) or to an
occurrence of Schizophrenia." http://www.maps.org/research/abrahart.html |
|
||||
|
||||
ראה את זה כאזהרה בנוגע לההתעקשות שלך על אותו גרש מיותר. |
|
||||
|
||||
גרש את הגרש! |
|
||||
|
||||
תגובה 93025 |
|
||||
|
||||
תודה. פתיל מרתק היה שם. |
|
||||
|
||||
"Well, there's the study by Sidney Cohen which was cited here recently, Journal of Nervous and Mental Disease, 130, 1960. The following is from Jay Stevens' Storming Heaven: "Cohen surveyed a sample of five thousand individuals who had taken LSD twenty-five thousand times. He found and average of 1.8 psychotic episodes per thousand ingestions, 1.2 attempted suicides, and 0.4 completed suicides. 'Considering the enormous scope of the psychic responses it induces,' he concluded, 'LSD is an astonishingly safe drug.""'
|
|
||||
|
||||
Because the "LSD psychosis" is not distinguishable from non-drug-induced psychosis, we have reasonable evidence to conclude that LSD was not the sole cause of psychosis. Instead, it would seem that the drug brought on the problems in vulnerable individuals. Interestingly, the rate of parental alcoholism was found to be much higher in LSD patients than in other patients or in the general population by one study (Vardy and Kay, Arch-Gen-Psych, 1983 40(8): 877-83). כמו שניכר בוודאי, ישנן דעות לכאן ולכאן, אך הגישה הרווחת היא שLSD מהווה גורם סיכון, שיש לו חלק בהפעלת מחלה באנשים עם פוטנציאל מוקדם.
erowid faq |
|
||||
|
||||
לא פסיכיאטר, לגבי מרושע, אין הנחתום מעיד על עיסתו. |
|
||||
|
||||
ירדן לוינסקי מסביר, מתוך בלוג חדש שעושה רושם משובח: http://www.thingsonmymind.com/?p=3 |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
אפילו שהעלבת אותי כהוגן במהלך התפתלות הפתיל וסרעפיו, אין לי אלא לשבח אותך על המידע שסיפקת לקהל הליימנים שבחבורה. רק שעם כל הכבוד להשקעה, ויש, היות ומדובר באחוזים בודדים מהאוכלוסיה, 1-2, קשה להסיק ממאמרך מסקנות נחרצות לגבי כל היתר הלא-סכיזורפנים. זה פודינג שכזה. לא ברור לי, למשל, אם כדאי לשאוב מריחואנה עד-דלא-ידע, או שעדיף להימנע. בהיעדר מסקנות, או אפילו רמיזות לכיוון, כל העניין הופך להיות סתםם דיווח אמפירי על כינוס לא מייצג של אנשים עם רצון טוב ובלי שום דבר מעשי. הרוב חשב כך והמיעוט חשב אחרת. ביג דיל. *ואנא אל תציעי לי לצאת מהקונכיה ולהשתלב בחברה. לא מעוניין. אני סכיזואיד גא* |
|
||||
|
||||
כשאתה מתעסק עם חומרים משני תודעה, אתה לוקח סיכון מסוים. |
|
||||
|
||||
גם כשאתה חוצה את הכביש, אתה לוקח סיכון מסויים. השאלה היא איזה סיכון ועד כמה. |
|
||||
|
||||
וכמה אתה משלם לאומת מה שאתה מקבל (זיכרון לתווך קצר לאומת השראה מוזיקלית לדוגמא). אין ספק שעישון בכמות גדולה תורם לפאראנויות שונות ומשונות גם בלי שאלה יתפתחו לכדי סכיזופרניה, הענין הוא שהתחושות האלו, איבוד הפרספקטיבה הנורמלית, הן הצד השני, או ההקצנה של אותן ההשפעות שצרכן המריחואנה מבקש. שינוי קל בנקודת המבט. מה שגורם לך לשמוע קטע מוסיקלי ישן כמו בפעם הראשונה, או לתפוס, לפתע, את מה שקרה במהלך היום כמשעשע, עשוי להפוך בקלות למפחיד, או למאוד מפחיד אם יש לך נטייה לאבד/לעזוב את העוגן. |
|
||||
|
||||
אם נקבל שגראס מעלה את הסיכוי לחלות בסכיזופרניה פי 1.9 ואם נשווה זה לסיכון האלטרנטיבי שסרבני עישון נוטלים על עצמם לחלות במחלות הקשורות בסטרס נקבל ככול הנראה שגראס מעלה את תוחלת ואיכות החיים באופן משמעותי ומפחית את רמת התחלואה |
|
||||
|
||||
אפשר אולי להוסיף, בהזדמנות זו, קצת על הידוע על התנהגות המוח כשהוא תחת השפעת המריחואנה? זה לא נושא המאמר, אני יודע, אבל, נושאים כאלו פחות מענינים (לדידי) כשהם נוגעים רק בסטטיסטיקה. גם אין ספק שיש מידע ללא גבול ביטרנעט על הנושא אבל, קשה לנפות את הידע הממשי מתוך האמוציות. |
|
||||
|
||||
בקצרה: במוח יש רצפטור לקנביס, וריכוזים גבוהים של הרצפטור נמצאים בגרעינים הבזלים (אלה גרעינים מוחיים שקשורים במיוחד בתנועה, אבל גם בהמון תפקודים אחרים כולל למידה), ההיפוקמפוס (שקשור בערך בכל דבר, בפרט במסלולים שקשורים לרגשות), והצרבלום (שקשור בין היתר במוטוריקה ובשיווי משקל). בקורטקס יש יחסית מעט רצפטורים לקנביס. אין רצפטורים לקנביס בגזע המוח ולכן הוא לא משפיע על תפקודים בסיסיים כמו נשימה (בניגוד לסמים רבים אחרים). מחקרי חיות הראו שקנביס משפיע על נוירונים המכילים מונואמין ו GABA. השני הוא אחד החומרים המרכזיים ביותר הקשור למניעה של תפקוד (ולרגיעה). יש במוח כמה מרכזים שקשורים באופן חזק עם התמכרות (מרכזי reward) ולא ברור עם קנביס מגרה את האיזורים האלה. מכל מקום יש עדויות להתמכרות ולתסמיני גמילה מקנביס, אם כי לא מאוד חמורים (תסמיני הגמילה הגופניים בבני אדם כוללים חוסר שקט, קשיי שינה, בחילות וחוסר תיאבון). ההשפעה העיקרית של קנביס מבחינת התחושה היא של אופוריה. ההשפעה הזו תופיע כמה דקות לאחר העישון של החומר, היא תגיעה לשיאה תוך שלושים דקות ותימשך עד כארבע שעות. הפרעות מוטוריות וקוגניטיביות נמשכות עד 12 שעות. |
|
||||
|
||||
מה קורה כמרכזים האמורים כשהרצפטורים מתחבברים לחומר (איךשלאקוראיםלו) פעילות יתר? תת פעילות? משהוא ספציפי יותר? מה שונה בפעילות הנוירונים המושפעים? האם תסמיני ההתמכרות הם אלו שפותחים את הדלת לסכיזופרניה (אל פי ההשערה) או השפעה מסוימת אחרת של החומר? |
|
||||
|
||||
מה קורה פה? ..ולא ברור *אם* קנביס מגרה.. ..*על* פי ההשערה.. |
|
||||
|
||||
לא יודעת מה קורה *פה*, אבל יש לי ניחוש לא רע לגבי מה שקורה לכבשה :-) |
|
||||
|
||||
להיפך! (ניסיתי, בחצי שעה האחרונה, לצייר תנין עם /\|O <> -_+= בשביל להוכיח שאני לא תחת השפעה כלשהי אבל, התברר שתצוגת האייל לא תומכת ובצדק) |
|
||||
|
||||
לא כלכך אכפת לי מהניסוח האוהד או לא, היתי רוצה באמת לדעת *איך* מריחואנה משפיעה בלי להכנס לויכוחים הקבועים. לדעתי: סביר שעישון אכן יכול לפתוח דלת לסכיזופרניה סביר שיש נזקים יש התמכרות לגראס (אם או בלי REWORD) |
|
||||
|
||||
האם ישנה השפעה קבועה מאובחנת כלשהי(מעבר למספר שעות)? ודאי נערכו הדמיות ממוחשבות, תקיעת אלקטרודות ו"האזנה מעבר לקיר המוח" של מסטול כלשהו, מה התוצאות? ואגב: מה ידוע על השוני בפעילות מוחו של סכיזופרן? בתור התחלה - במה מתמקד הטיפול התרופתי, בהרגעה בלבד? |
|
||||
|
||||
כן, ההשפעה יכולה להימשך מעבר למספר שעות (ההשפעה החריפה נמשכת בדרך כלל עד 12 שעות, בהרעלה או בהתפתחות של תופעות חריפות כמו מצב פסיכוטי ההשפעה יכולה להימשך הרבה מעבר לזה). יש גם עדויות בחלק מהמחקרים לשינויים מבנים במוח לאורך זמן לאחר שימוש ממושך, ביניהם שינויים ניווניים של המוח. מה שכתבתי קודם הוא התוצאה של הדמיות ממוחשבות וכו'. השינויים במוח חולה סכיזופרניה הם רבים מאוד. אחד החשובים בהם הוא השינוי בפעילות של תאים מפרישי דופאמין באחד מן המסלולים שבהם פועל החומר (הוא פעיל בעיקר בשלושה מסלולים מוחיים, כאשר אחד מהם קשור בלמידה, ריכוז, רגש, ניפוי גירויים חיצוניים, ועוד). למעשה, כמעט לא בוצעה בדיקה שבה לא נמצאו הבדלים במוחות של החולים בהשוואה לבריאים, כולל הדמיות ממוחשבות למיניהן, בדיקות רצפטורים, בדיקות מבניות ועוד. התרופות בפירוש אינן רק תרופות מרגיעות אלא הן פועלות על רצפטורים של דופאמין, או של דופאמין-סרוטונין (תלוי בסוג התרופה). |
|
||||
|
||||
עלול לגרום למחלות נפש. תודה. |
|
||||
|
||||
למה הכוונה ב"ניפוי גירויים חיצוניים"? |
|
||||
|
||||
בסביבה יש כל הזמן גירויים - רעשים, מראות, וכו', שאנחנו מתעלמים מהם. למשל כשנוסעים באוטובוס יש המון שיחות שמתנהלות במקביל, ועדיין אנחנו שומעים אחת יותר מאחרות, ומסוגלים להתעלם מרוב הרעש הנלווה (למרות שאנחנו שומעים אותו). אחרי הסתגלות אנחנו יכולים לנפות די הרבה רעשים (אנחנו לפעמים ''שומעים'' זמזום של מנורה או אפילו אזעקה של מכונית רק כשהרעש מפסיק, למרות שהרעש היה שם כל הזמן). היכולת להתעלם מחלק מהגירויים ולהתמקד רק באחרים (באופן לא מודע) היא אחד המנגנונים המוחיים החשובים שמאפשרים לנו לתפקד בסביבה טבעית. נראה שהיכולת הזו קשורה בפעילות תקינה של דופאמין במוח, ואחת התיאוריות המובילות כיום טוענת שבמצבים פסיכוטיים יש פגיעה במנגנון הזה, ולכן החולה מוצף בגירויים. |
|
||||
|
||||
אהמ... הגיוני ביותר, כמובן. ומה שמעניין אותי זה אם יודעים מה בונה את המנגנון הזה כך שיתפוס דווקא גירויים מסוימים ולא אחרים. (כמעט בכל בלש או ספר ריגול מופיעים מקרים של גירויים שנופו ובכל זאת מציקים באיזה ירכתיים...) |
|
||||
|
||||
הידע שלי בתחום הזה הוא מצומצם (פסיכולוגים קוגניטיביים יוכלו לעזור יותר). שתי דוגמאות קלאסיות יהיו: 1. נטייה להתעלם מגירויים מונוטוניים, בעוד ששינוי מגיע למודעות בקלות רבה יותר. 2. נטייה להתעלם מרעשים חסרי משמעות (למשל דיבור בשפה זרה) ולשמוע גירויים שיש להם משמעות עבורנו (באזור הומה אדם, כמעט תמיד נזהה דובר עברית מתוך בליל השיחות שיישמע). |
|
||||
|
||||
מה אומרים אצלכם על שילוב של תרופות נוגדות-דיכאון (מסוג SSRI במקרה שלי) עם צריכת קנביס כמה פעמים בשבוע? |
|
||||
|
||||
אין סיכון מיוחד למשתמשים בקנביס הנוטלים תרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שעליהם להישמר דווקא מאלכוהול. |
|
||||
|
||||
עד כמה ניתן למדינה להגביל את זכותו של אדם לפגוע בעצמו - כן, גם אם זה אומר שאחוזים מסויימים מהנפגעים ייפלו לנטל על המדינה. אישית אני מעדיף חוסר כבוד הדדי על פני כבוד הדדי, מכאן נגזר הכל. שלכם, ארץ בושת |
|
||||
|
||||
הזכרת את האפשרות שחשיפה לקנביס עלולה להביא להתפרצות של התקף פסיכוטי, ואולי אפילו לסכיזופרניה. האם לדעתך זה נובע ספציפית מהקנביס, או שכל התנהגות שגורמת לשחרור מאסיבי מספיק של דופמין במוח יכולה בפוטנציה לגרום לפסיכוזה אצל אנשים שמועדים לכך? |
|
||||
|
||||
גם חומרים אחרים שמתערבים במסלולים דופאמינרגיים יכולים לגרום לפסיכוזה. |
|
||||
|
||||
איך קנביס גורם לשחרור של דופמין? |
|
||||
|
||||
אאל''ט דרך מניעת פעולתם של חומרים המעכבים באופן תקין שחרור של דופאמין. בכל מקרה, הרצפטורים של קנביס נמצאים בדיוק באותם איזורים שיש בהם ריכוז גבוה של נוירונים מפרישי דופאמין כמו הגרעינים הבזליים. |
|
||||
|
||||
מוזר בעיני מאוד שהדיון בנושא שעיקרו חברתי זרם כולו לשאלות של פרמקולוגיה. בסופו ובראשיתו של כל דיון מחלה היא ביסודה הגדרה חברתית ולא ביולוגית. כרוקח, המקצוע מחייב אותי להתנגד לשימוש לא חוקי בקנביס, אבל הדיון בעיקרו הוא דיון חברתי שהעובדות הביולוגיות והסטטיסטיות, אם אפשר לכנות אותן בכלל עובדות, הן רק אילוסטרציה לויכוח ולא במקרה תומכות בדעות הפוליטיות של החוקרים והמתווכחים. |
|
||||
|
||||
הטענות שהוציאו את המריחואנה מחוץ לחוק היו פרמקולוגיות (ושקריות), לכן לדעת רבים על בסיס טענות פרמקולוגיות יש להשיבה. המסקנות בדיון החברתי נובעות מהשלכות ביולוגיות וסוציולוגיות של הסם. |
|
||||
|
||||
איך התזה הזו שלך מסבירה את חוקי היובש בארה"ב ואת ביטולם (כמובן בנוגע לסם אחר, אלכוהול)? |
|
||||
|
||||
מה הקשר בין השניים ? חוקי היובש בארה"ב היו תולדה של עקרונות מוסריים לכאורה שתפסו אצל קבוצה די גדולה, בינהם כאלו שיכלו לשנות ולהשפיע (דרך אגב, באותה תקופה שימוש באלכוהול היה בשכיחות נמוכה בהרבה מהיום, חוקי היובש העלו את השימוש פי כמה). |
|
||||
|
||||
זהו בדיוק - האם עקרונות מוסריים לכאורה נכנסים בקטגוריה של "השלכות ביולוגיות וסוציולוגיות של הסם"? או שהתכוונת שהכלל הזה תקף רק לגבי מריחואנה ולא לגבי סמים אחרים? |
|
||||
|
||||
כל סם. עבור כל חומר בנפרד צריך לבדוק מה הוא עושה לאדם, מה הוא עושה לנו כחברה, ומה איסור שלו עושה לנו כחברה. יצא לי לקרא על קצה המזלג ממחקריו של פיטר כהן (הולנד) והוא משווה בין היחס של החברה לסמים ליחס שהיה לעובדי השטן בזמנו. הקלות שבה האדם המודרני מוכן לטעון שרצונו ובחירתו החופשית של הזולת נלקחו ממנו, אין לה כיום אח ורע בשום תחום. חלק גדול מזה נובע מחוסר ידיעה והבנה בסיסית בתחום, חלק ניכר מהחברה חי בדיסוננס, כאשר הוא צורך וסביבו נצרכים סמים רבים, אבל בו זמנית לפעמים אותם חומרים ממש הם מושא למלחמת חורמה. |
|
||||
|
||||
אני למשל סבור שאין דין חשיש אפגאני כדין כיף מצרי זול. ושניהם שונים ביותר מגראס הידרופוני. אין להקל ראש(טוב) בסיווג הראשוני של העלה העולה ונגזרותיו ה-THCיות. בקצרה - אף אחת לא מתה משאיפת באנג. המון אסונות קשורים באלכוהול. |
|
||||
|
||||
> "כרוקח, המקצוע מחייב אותי להתנגד לשימוש לא חוקי בקנביס". למה? |
|
||||
|
||||
כדי לא לכרות את הענף עליו הוא יושב. קנביס אינו נמכר בבתי מרקחת, ולעומת זאת אדולן דוקא כן. |
|
||||
|
||||
ראשית אני רוצה להתנצל: בתגובתי הראשונה לא ראיתי את ראשית הדיון על ההגדרה של מחלת נפש. דיון מעניין שבדיוק אליו התכוונה הערתי. למה החוק מחייב אותי מקצועית? פשוט כי אלה חוקי המשחק. אם אינך רוצה לציית לחוקי המשחק לך ושחק בתחום אחר. אישית יש לי מעט מאוד נסיון עם קנביס, אבל אני יודע שהחומר ופעילותו הרפואית נבדק רבות בבית הספר לרוקחות בירושלים. התשובות, עד כמה שאני יודע, רחוקות מלהיות דרמטיות לעומת הדיון הפוליטי בנושא זה. |
|
||||
|
||||
למיטב הבנתי, חוקי המשחק אינם כפי שאתה מציג אותם. כאזרח שומר חוק, לא אעשה שום שימוש בקנביס, ובכלל זה אספקתו לאדם אחר, גם אם תהיה לי אפשרות לעשות זאת. כאדם בעל חשיבה עצמאית אני בכל זאת טורח להביע את דעתי שהחוק הזה אינו סביר ואינו תורם לחברה. אין זה משנה אם אני רופא, רוקח או שוטר. זו דעתי. אם אתה מסכים עם דעה זו על חוקי המשחק, אתה מוזמן להביע כאן את דעתך בעניין הקנביס. |
|
||||
|
||||
יובל שלום! סלח לי שאני משיב בעילום שם אבל באמת מקצוע הרוקחות מחייב עמידה בקריטריונים חוקיים, ממש כשם שעורך דין לא יוכל לפרסם שהוא בעד אי כיבוד החוק. ככלל חוק איננו הדבר הנכון ביותר אלא פשוט החוק כפי שהוא כתוב ונאכף. אין לזה שום קשר לתבונה או לתרומה לחברה. ולכן, אף שאישית אני מעריך שהקנביס פגיעתו הפרמקולוגית אין לה שום קשר לפגיעתו החברתית, לפחות במדינת ישראל של היום, לא אשווק חשיש ולא אצהיר שהשתמשתי בחשיש, אם אני רוצה להמשיך לאחוז במקצועי כרוקח. נראה שזו גם עמדתך, אז על מה אנחנו בעצם מתווכחים? |
|
||||
|
||||
בתגובה 378340 כתבת: „כרוקח, המקצוע מחייב אותי להתנגד לשימוש לא חוקי בקנביס”. כאזרח אני מתנגד לכך שאנשים יעברו על החוק. אני מקפיד לקיים את החוק, ולכן לא אתן קנביס לאף אחד. אבל זה לא מונע ממני להצהיר שלדעתי האיסור על קנביס הוא חוק שנזקו מרובה מתועלתו. אינני חושש לעתידי המקצועי או אישי למרות שאינני מסתיר את פרטי האישיים. אינני מבין מה מונע ממך להביע את דעתך בסוגיה. |
|
||||
|
||||
נו באמת... דעתי על הגבלת מהירות הנסיעה היא שזו הוראה שאין בינה ובין התאונות שום דבר, אבל התחלתי לנהוג קצת יותר לאט רק אחרי שנתפסתי במכמונת מהירות. לא צריך להגזים עם הצהרות הנאמנות לחוק. גם באשר לשימוש בחשיש יש פנים לכאן ולכאן ודיון כאן למרות כל העניין הרב שבו הוא בהכרח שטחי. על כל פנים אם דעתי האישית בעניין לא הובנה אזי אני חוזר ואומר שעד כמה שאני מכיר את העובדות הקשר בין הפעילות הפרמקולוגית של החשיש לאיסור החברתי של השימוש בו הוא קלוש ביותר. אגב, אם אתה באמת רופא האם היית מתבטא באותה קלות על הפלות או המתת חסד? מה לעשות, לכל מקצוע יש את הנורמות החברתיות שלו. |
|
||||
|
||||
א. אני באמת רופא. ב. אין לי שום בעיה להתבטא בנושאים שהוזכרו. |
|
||||
|
||||
יובל שלום! עוד ניסיון אחד ודי: באמת אין לך שום בעיה לדבר על כל נושא? שום דבר להסתיר? הכל שקוף? אולי ביקורת על ניצול לרעה של חולים (אתה הזכרת)? אולי ביקורת על עמיתים? אולי ביקורת על מה שקורה בבתי חולים פסיכיאטריים? למה התקוממת עד כדי הטלת ספק ביכולת של הצופה "להבין את מה שהיא ראתה" בבית החולים הפסיכיאטרי? אני על כל פנים לא מושלם עד כדי כך - יש לי דילמות מקצועיות ומוסריות שאינני רוצה לחשוף ברבים ויש הרבה דברים שאינני מעוניין לגלות, לפחות לא בשמי לקוראים שאינני יודע מי הם. תנסה למצוא בעצמך דוגמאות לדברים שלא היית רוצה שידעו עליך. ועוד מילה של רצינות לגבי שמירת החוק - זו בסך הכל יצירה אנושית ולא מהמשובחות שבהן. זה בודאי לא יכול להיות התירוץ האולטימטיבי להימנעות מהתנהגות לא מוסרית. |
|
||||
|
||||
אני לא יכול לדמיין כרגע נושא שיש לי בעיה לדון בו. בעבר כתבתי כאן מאמר על חוק זכויות החולה, שהוא גרוע, לדעתי. כתבתי גם על חוסר הטעם בחוקים נגד צריכת סמים. [כתבתי גם על עניינים שאינם קשורים לרפואה. חלק מהמאמרים נראים קצת פרובוקטיביים, אבל אני מניח שהם לא רלוונטיים להודעתך.] ככל הידוע לי – אני חייב לקיים חוקים, גם אלה שאינם מוצאים חן בעיני. אין לי שום בעיה לומר מה דעתי על חוק כזה או אחר. חבל שהתחלת עם „עוד ניסיון אחד ודי”. מה יהיה עכשיו? |
|
||||
|
||||
יהיה בסדר, אל תדאג. את הדיון הזה פשוט אפסיק. |
|
||||
|
||||
לי קנס על מהירות מופרזת דווקא גרם להעלות את המהירות (עשיו יש לי מודעות לבדיוק מתי ואיפה יש לי סיכוי להיתפס, בעוד קודם זה נתפס כמשהו ערטילאי). אכיפה לא תורמת לנאמנות בהכרח (במיוחד אכיפה גרועה). |
|
||||
|
||||
קהלת כידוע היה החכם מכל אדם. השאלה היא האם את התגלית שלך על מכמונות המהירות גילית לפני שגילית שכל הערבים שקרנים או אחר כך. |
|
||||
|
||||
קהלת נקרא כך (ע''פ אחד הפירושים) משום שדיבר בקהל, או הקהיל קהילות ישראל. לא כל הערבים שקרנים (או לכל הפחות, אני לא טענתי שכל הערבים שקרנים), רק חלק ניכר מאוד מהמיעוט הקטן בו יצא לי להיתקל. |
|
||||
|
||||
לא ברור לי מה נדמה לך שאמרת אבל אם תבדוק את רשימתך תגלה שאתה מצהיר שאינך מאמין לשום דבר שאתה שומע מערבים. מה שמציק לי זה שמכל קוראי הדיון המעניין הזה הרגישים כל כך לכל מני הבחנות חברתיות דקות שבדקות אף אחד לא מתקומם לדברי בלע כמו אלה שלך. |
|
||||
|
||||
התרגלנו גם אליו, ולהבדיל מאורי פז, לא כיף להקניט אותו. |
|
||||
|
||||
הטענה ''לאור הכרותי עם ערבים, אני לוקח כל דבר שנאמר לי על ידם כשקר, אלא אם כן הוכח אחרת.'' לא שקולה לטענה ''כל הערבים שקרנים''. היות ואיננו חיים בעולם אידאלי, לצרכים מעשיים יש צורך לבצע קירובים, אחד הקירובים שלמדתי על בשרי כמועיל, הוא לא להאמין לערבים, למרות שיש מבינהם שאינם שקרנים. צר לי שאני נאלץ להסביר דברים כה בסיסיים. |
|
||||
|
||||
צר לי לומר שגם ההסבר נודף גזענות יתרה. |
|
||||
|
||||
צר לי שהמציאות אינה עונה לסטנדרטים שלך. |
|
||||
|
||||
' לי דווקא רחב מאוד נוכח התגובה השקולה, הריאלית והמפוכחת הזאת. ' |
|
||||
|
||||
יכולת לענות:א. סליחה טעיתי. נפלט לי. אני מצטער. ב. נכון כזה אני גזען. אין בכך כל פסול. לצרף לכך שטויות בפסאודולוגיקה לא עושה את השטות פחות בוטה. |
|
||||
|
||||
האם כל טענה לגבי תכונות ממוצעות של קבוצת אנשים היא גזענות? נניח שאני טוען "האינואיטים נמוכים" ואחרי שלוחצים אותי לקיר אני מודה שיש בודאי גם אינואיטים גבוהים, אבל כשאני בונה מקררים לשימוש בחוג הארקטי אני דואג שהמקפיא לא יהיה גבוה מדי כי זה פוגע לי במכירות - האם אני גזען? (אין לי מושג אם הערבים נוטים לשקר יותר מאחרים. שמעתי פעם קצין משטרה שטען שבדואים מצליחים לעבוד על הפוליגרף כי השקר לא נתפס אצלם כמשהו מלחיץ בכלל, אלא כחלק לגיטימי של ההתנהלות האנושית. מן עניין תרבותי שכזה. יכול להיות, כמובן, שזאת סתם אגדה אורבנית) |
|
||||
|
||||
ממך הייתי מצפה ליותר - יכול להיות שזה נכון, שהבדואים מצליחים לעבוד על הפוליגרף, אבל שהסיבה אחרת. להלן כמה השערות (משחקיות, לא מבוססות על כלום) שיכולות לספק הסברים חלופיים: *למשל, שיש אצל הבדואים מנהג לומר "כן, כן" נימוסי, שאין לו משמעות או שמשמעותו היא "לא" (כמו אצל היפאנים וכמה עמים אירופים). או למשל, שהחוקרים לא יודעים ערבית מספיק טוב כדי להפעיל מבדק פוליגרף בשפה זו. *או שהבדואים לא יודעים בכלל מה זה פוליגרף ואיך הוא פועל, או לא תופסים אותו כסמכות ש"תתפוס אותם", ולכן לא מתרגשים בעת שהם בודים בדיות משעשעות באוזני החוקרים. * או אפילו שהם מגלים סימני התרגשות לא רק בזמן שהם משקרים, אלא גם כאשר הם דוברים אמת, כי נראה להם מרעיש שהם יושבים וצריכים לגלות את צפונות לבם לאנשים זרים בעניינים שונים (איפה אתה גר? איך קוראים לבן שלך? מה אכלת בבוקר?) במסגרת שאלות ההכנה. |
|
||||
|
||||
* או ששקר לרשויות הכיבוש, שרוצות רק ברעתם, הוא אידאל - ולא משהו להתבייש בו. |
|
||||
|
||||
התבלבלת בין פוליגרף לבין מד הבושה הידוע. |
|
||||
|
||||
ניתן היה לצפות לשכ"ג ליותר קודם כל בבסיסי ההשוואה שהוא מוצא, בכלל, כשמדובר בשאלות של גזענות. כוונתי להשוואה שבין נתוני גובה - נושא פיזיולוגי שכבר נבדק סטטיסטית (אולי גם ביחס לאינואיט, אינני יודעת), והקשור, עפ"י כל הממצאים - בהשתייכות אתנית (ע"ע פיגמים, בושמנים וכיו"ב) - לבין הצעת ה"הם משקרים", כאחד הפראמטרים של "תכונות ממוצעות". אפילו אנלוגיות-לצורך-אנלוגיות, מותר שההנדסה שלהן תהיה קצת יותר מוקפדת - ממש כמו המקררים :-] . |
|
||||
|
||||
אני הבאתי את האינואיטים בדיוק כדי להסיר לרגע את השאלות הערכיות (שקר/אמת) והסטטיסטיות (נסיונו האישי של קהלת/מבחנים מהימנים ותקפים) מסדר היום ולנסות להחליט למה אנחנו קוראים "גזענות", ולמה. נדמה לי שהמילה הזאת סובלת מאינפלציה שהופכת אותה לחסרת ערך כמטבע של שקל ישן אחד. |
|
||||
|
||||
היה על זה דיון איילי, אאל"ט בנושא שחורים שמשחקים כדורסל (אולי בדיון על עקומת הפעמון? אין כוח לחפש). |
|
||||
|
||||
אני אמרתי משהו לגבי הסברים חלופיים אפשריים? אני אפילו לא בטוח שהסיפור נכון, והבאתי אותו כאנקדוטה. אבל אם זה כבר עולה לדיון, ההסברים החלופיים שלך נראים לי קצת נגועים בחשיבה מכוונת מטרה. כדי שלא נצטרך להודות, חלילה וחס, שבתרבות הבדואית השקר נחשב לאמצעי לגיטימי (ונצא עם גוון קהלתי למדי) אנחנו מוכנים אפילו להיאחז באפשרות שהחוקרים לא יודעים ערבית. המממ. ושוב דיסקלייזמר: אין לי מושג. אני רק אומר שזה אפשרי בעיני, והעובדה שזה אפשרי בעיני אינה הופכת אותי לגזען (שוב, בעיני). |
|
||||
|
||||
בדיוק - ניסיתי לחשוב על מקרים שבהם השקר ייתפס בעיניהם כחיובי, ועדיין הם לא ייקראו "שקרנים". זה בדיוק מה שניסיתי לעשות (אם כי לא ניסיתי להוכיח שבדואים אינם שקרנים, ובכלל לא הבעתי דעה בנושא. כבר אמרתי שממך הייתי מצפה ליותר! מה אגיד עכשיו?). |
|
||||
|
||||
אולי כדאי לך פשוט להנמיך ציפיות. אני עדיין לא מבין מה את מנסה להגיד. מי ששקר נתפס בעיניו כמשהו לא שלילי, ובהתאם לכך הוא משתמש בו לפי הצורך, הוא מה שאני מכנה "שקרן" (כדי לחסוך עוד אכזבה, אני ממהר לוסיף: גם מי שכן תופס שקר כדבר שלילי אבל משתמש בו לפי הצורך הוא שקרן). |
|
||||
|
||||
בדוגמה של אמירת ''כן, כן'' מתוך נימוס (במשמעות ''לא'') אין אמירת אמת, אבל עדיין אי אפשר לקרוא לזה שקר. |
|
||||
|
||||
נניח (זה תלוי בהגדרה, כמובן. אגב, אחת הדרכים המשובחות לשקר היא להגיד את האמת אבל כך שהיא נשמעת כשקר - ותודה להיינליין על האבחנה הזאת). איך זה שייך לעניננו? אנחנו מדברים על עובדה, לכאורה, שכאשר בדואי טיפוסי1 נשאל במכונת אמת אם הוא יודע למי שייך שק החשיש שנמצא ליד האוהל שלו, הוא משיב "לא", הפוליגרף אומר "אמת דיברת", אבל את השק הזה הוא עצמו הביא ממצריים לפני יומיים. ___________ 1- כן, אני חושב שמותר להשתמש בביטוי כזה, אבל בה בעת אני מסכים שהרבה פעמים ה"טיפוסי" הזה הוא מקור הבעיה. יש באמת נטיה לשייך בקלות תכונות - בד"כ שליליות - לאוכלוסיה שלמה, והנטיה הזאת אכן ידידה טובה של גזענות. העניין הוא שלא על זה אני מדבר כרגע. |
|
||||
|
||||
אתה צודק - אבל אם כך גם אני לא מבינה מה אתה רוצה לומר ולמה זה קשור (חוץ מאשר לניסיון להיות יותר אובייקטיבי/מבוסס מציאות מאשר איזו מגמת PC שאתה מזהה בדבריי. ועל כך היה אומר איציק ש.: גם אתה מגמתי, רק לכיוון השני). |
|
||||
|
||||
עד כמה שאני מצליח לעקוב, אני נכנסתי לדיון בתגובה 382960 כתשובה לרוקח, ושם ניסיתי להבין מתי ולמה מוצדק להשתמש בביטוי "גזעני". אחזור על העניין המרכזי בעיני: מוטב שטענות נגד גזענות לא יתבססו על החלטה א-פריורית שלא יכולה להיות שום תכונה שמבדילה קבוצה אחת מאחרת, מאחר ואם תתגלה תכונה כזאת היא, כביכול, תיתן הכשר לאפליה, לבוז, ללעג והכללות גורפות - במלים אחרות, לגזענות. נדמה לי שהפמיניסטיות בחלקן כבר הפנימו את המסר הזה: אחרי שבמשך שנים ניסו לטעון שאין שום הבדל מולד בין גברים לנשים, הן פונות סוף-סוף לכיוון מוצלח יותר של מניעת אפליה *גם בהינתן שוני בין הקבוצות* (לא זוכר מה שמו של הזרם הזה, משהו כמו "שויון מתוך שוני" או איזה ביטוי אוקסימורוני-לכאורה אחר). הללויה. הנושא רגיש, ולכן קל לפספס את כוונתי. אם אני מואשם בכך שאני מנסה להיות "מבוסס מציאות", אני מקבל את ההאשמה הזאת ברצון, ורק מקוה שהשתייכותי לקבוצה הזאת לא פוסלת אותי מלהתקבל לעבודה בשרות הציבורי או להתחתן עם הבת של הרב עובדיה. |
|
||||
|
||||
כאמור, אני מסכימה לגמרי, לפחות עם הפסקה האמצעית שלך. מצד שני, למכור את הנשמה לקהלת ודומיו עושה שירות דוב למה שאתה רוצה לומר (או מקביל לשת''פ שאינו מחמיא לאף צד, של הפמיניסטיות הרדיקליות והדתיים השמרנים). |
|
||||
|
||||
אם מכרתי את הנשמה, מישהו שכח לשלוח לי את הצ'ק. |
|
||||
|
||||
אני לא קונה נשמות יד שניה. |
|
||||
|
||||
אולי הוא הרגיש מרומה כשגילה שהיא לא באה קומפלט עם חלקך בעולם הבא? |
|
||||
|
||||
לא מרומה ולא ציפורים. השכ''ג שכח להחתים אותו קודם על חוזה. |
|
||||
|
||||
ידיד צ'כי שהיה בארץ זמן רב ושב לצ'כיה לאחר מהפכת הקטיפה, סיפר על הרגלים של שקרים ומניפולציות שהתפתחו שם בתקופת השליטה הסובייטית. לדעתי, אם אתה מסיק מזה שהצ'כים שקרנים ומניפולטיביים, אתה גזען. |
|
||||
|
||||
ואם אסיק מזה שבתקופת השליטה הסובייטית הצ'כים פיתחו הרגלים של שקרים ומניפולציות, אני טאוטולוג. השורה התחתונה היא שבהינתן המידע שהבאת, אם הייתי פקיד סובייטי בצ'כיה, הייתי מתייחס בחשדנות למה שצ'כי שאני לא מכיר מספר לי כשהוא מבקש אישור לפתיחת עיתון יומי. אם לא הייתי עושה את זה הייתי ודאי הומניסט גדול, אבל טיפש גדול לא פחות. |
|
||||
|
||||
תגובה 383066 |
|
||||
|
||||
טוב, ננסה. ראשית, אם לעומת זאת תסיק מזה שהצ'כים שקרנים, זו לא תהיה טאוטולוגיה ואולי גם לא טעות - אבל זה יהיה פרדוקס: אמרתי הרי ששמעתי את הדברים מפיו של צ'כי. (ואגב, מה רע בטאוטולוגיות? גם אלה שליליות בעיניך? הרי גם הטאוטולוגיה הזאת לא תמנע ממך להיות פקיד סובייטי לא טיפש, במידה שאין זה אוקסימורון...). שנית, גם לו היו הדברים נאמרים מפיו של ישראלי, נניח, ולא היה כאן פרדוקס - המסקנה "הצ'כים שקרנים" הייתה לא רק גזענית, אלא גם מוטעית ומזיקה. כי ממה נפשך? ניטול ממך לרגע (לא פיטורים, חופשה זמנית בלבד) את עבודתך כפקיד סובייטי, ונעניק לך תפקיד של שוחר דמוקרטיה מערבי שהסתנן לצ'כוסלובקיה בשנות השמונים. ואתה תחשוב בשקר בכל מי שמבקש לשתף איתך פעולה, משום שעדיין שמעת את הסיפור שלי. מה אז? |
|
||||
|
||||
טאוטולגיות אינן רעות בעיני כלל ועיקר, ואפילו יצאתי פעם במסע להגנתן. גילוי טאטולוגיות כמו e=mc^2 אינו נשמע לי עניין פעוט - כלומר עצם הגילוי שמשהו הוא טאוטולוגיה הוא, הרבה פעמים, עניין חשוב. מה שרע בעיני הוא שמאשימים אותי, לא משנה במה. ולעניין: "הצ'כים שקרנים" הוא שטות בכל מקרה אם מתייחסים אליו כ"כל הצ'כים שקרנים כל הזמן". גם "השחורים רצים מהר" הוא שטות דומה, אבל כשהוא נאמר כאשר צופים בגמר ל 100 מ' גברים באולימפיאדה, ומופיע שם רק לבן אחד (המזניק), הוא קצת פחות טפשי באזני. אם הטענה שלך היא שהרבה פעמים הכללות כאלה מכשילות את המכליל, הטענה הזאת מקובלת עלי. אבל הטענה ש*תמיד* הן כאלה היא הכללה מכשילה לא פחות. הנה דוגמא מהחיים: הלכתי פעם מאוחר בלילה בעיר ניו-יורק, ובמרחק בלוק אחד לפני ראיתי חבורה של גברים שחורים צעירים. חציתי את הכביש. לאחר מעשה חשבתי שאם זאת היתה חבורה של לבנים ייתכן שלא הייתי נוקט באותה פעולה. האם אין שודדים לבנים? ודאי שיש. האם חישבתי הסתברויות ועלויות, או פעלתי אינסטינקטיבית? ודאי שלא חישבתי, הסתמכתי על ידע כללי מאד שצברתי פה ושם (מה לעשות, נוסף לסטטיסטיקה הכללית שני האנשים שהיכרתי אישית ואשר נשדדו בניו-יורק נשדדו ע"י שחורים1). האם אני גזען? אולי. _____________ 1- כן, יקשה מישהו, אבל אם הכרת שניים שרומו ע"י אנשים ששמם "ג'ונס", האם היית נזהר יותר מאנשים עם שם כזה? ואני אענה: כן. אם אין לי פרטים נוספים, ואם הסטטיסטיקה מראה שמעשי רמאות נעשים בידי אנשים שזה שם המשפחה שלהם בשכיחות גבוהה יותר מחלקם באוכלוסיה, ואם הנסיון האישי האנקדוטלי שלי מצביע לאותו כיוון, אני אזהר. |
|
||||
|
||||
סליחה על החטטנות, כמה זמן היית בניו-יורק? (אם וכאשר תענה לי, אדע אם להמשיך הלאה בקו המחשבה שהוא מעבר לדוגמה עצמה) |
|
||||
|
||||
כשלוש שנים. |
|
||||
|
||||
הסיפור שלך מניו יורק איננו אומר (לדידי) שאתה בהכרח גזען. לעומת זאת, השאלה היא מה היית עושה, או איך היית פועל, לו, למשל, היית נשלח לנ''י במסגרת עבודתך - ומקבל קורות חיים דומות מאוד של שני אנשים, שחור ולבן, שעליך לבחור לעבוד עם אחד מהם - כאשר סוג העבודה דורש בטחון אישי רב בבעל התפקיד הנבחר. |
|
||||
|
||||
כאן אנחנו באמת מגיעים לעצם העניין. אני רוצה להכריז שלא הייתי מתחשב בפרטים כאלה בכל מקום בו אני יכול להעריך את האדם המסויים שעומד מולי, אבל יש מחקרים שמוכיחים את ההיפך (לא, המחקרים אינם עלי, אני בתפקיד ''האדם הממוצע'' כאן). אני לא טוען שגזענות אינה קיימת, ואני לא טוען שאני לא נגוע בקסנופוביה במידה מסוימת. הבעיה הגדולה היא שקל לנו לרמות את עצמנו ולהאמין שהבחירה שאנחנו עושים היא משיקולים ענייניים, כאשר בפועל היא לא כזאת. |
|
||||
|
||||
קודם כל, אני חשבתי שאנחנו מדברים עליך. שנית, ממש לא חשבתי שאנחנו מדברים על רמייה עצמית. |
|
||||
|
||||
אני חשבתי שאנחנו מדברים על גזענות, והבאתי דוגמא מהחיים שלי כדי לחדד נקודה מסוימת. אנחנו לא חייבים לדבר על שום דבר שאת לא רוצה. חשבתי שעניין הרמיה העצמית שווה איזכור, אבל לא חייבים להתייחס לכל מה שאני אומר. __________ ("את" ולא "אתה" כי כך נדמה לי) |
|
||||
|
||||
גם אני הבאתי דוגמא מהחיים שלך, רק שאתה כל פעם שוכח מה קורה לך בגלגולים הבאים... הרמייה העצמית היא נושא מעניין בפני עצמו, ונוגע (כידוע לך) להרבה יותר תחומים מאשר לגזענות בלבד. נראה לי אפילו רעיון טוב לכתוב עליו מאמר, אבל זו תהיה רמייה עצמית מצדי להניח שאעשה זאת. וכמובן אני אישה. |
|
||||
|
||||
אני רוצה להעיר שזה לא סביר שהיית מקבל קורות חיים מנ"י שמציינות את מוצאו האתני-גזעי-צבע-מין-גיל-מצב משפחתי ושאר ירקות. אם כן היית מקבל, נראה שהעובד הנ"ל היה מסודר לכל החיים עם פיצויים שמנים. מה שכן, במקרים מסוימים אתה יכול לנחש מין או מוצא לפי שם, ולזה יש משמעות (מה עוד חדש?). מחקרים בארה"ב וצרפת הראו אחוזי דחיה גדולים מאד לקורות חיים אם שמות "שחורים" או "ערבים," כשהשם היה ההבדל היחידי. יש גם סדרה של תביעות בארה"ב נגד בנקים למשכנתאות שמפלים מתן הלוואות על בסיס מוצא (זיהוי עפ"י שם או בפגישה), ללא קשר למצב כלכלי. ובשוליים, האגודה לזכויות האזרח תובעת את משטרת ועירית ניו יורק על אפליה בתוכנית החיפוש האקראית שהם הנהיגו בכניסה לרכבת התחתית. כמובן שהטענה היא נגד אפליה של בעלי מראה או לבוש מזרחי. |
|
||||
|
||||
אני מקווה שהשופט לא יהיה מישאל חשין.. |
|
||||
|
||||
ודאי שבקורות החיים הוא לא היה רואה את הסיווג הגזעי. אבל לא מן הנמנע שמי ששלח לו את שני המסמכים לחש באוזנו את האינפורמציה הזאת... |
|
||||
|
||||
קשה לי לראות איך בראיון הקבלה לא הייתי מבחין בגוון עורו של המועמד. אולי בנ''י ראיונות כאלה נערכים מבעד למחיצה אטומה, אבל בארץ המועמד יושב מולי ואני מבחין בקלות במינו, צבע עורו, ולפי המבטא גם בשיוכו האתני. מצב משפחתי הוא משהו שתמיד מופיע בק''ח. למחקרים מסוג אלה שציינת כיוונתי כשדיברתי על ''המחקרים שמוכיחים את ההיפך'' אי שם במעלה הפתיל. |
|
||||
|
||||
אני נתתי את הדוגמא עם קורות חיים בכוונת מכוונת. אם כשבן אדם יושב מולך צבע עורו משפיע עליך מעבר לדברים רלוונטיים באמת - זה כבר מצב חמור... |
|
||||
|
||||
הוא משפיע. הוא משפיע. לא עלי, כמובן. אני נטול כל הטיות כאלה, אני חסר תת-מודע, אני פועל כל הזמן באופן שהוא גם רציונלי, גם הגון וגם תואם את הגירסה האחרונה של עקרונות ה- PC. אבל על שאר האנשים הוא משפיע, ומחקרים רבים מוכיחים את זה. אפילו הגובה של המועמד משפיע (ולא מדובר כאן בעבודה ב- NBA). |
|
||||
|
||||
אבל השאלה (שלי, לפחות) היא אחרת: הרי ברור שבראיון אישי אתה דן גם לגופו של אדם, ליטרלית. הצבע, הגובה, המשקל, המבט, הטונים, התנועות... הכל משפיע. וכמובן הכימיה האישית. השאלה היא אם מלכתחילה תהיה לך העדפה כה גורפת לאנשים סגולים, נניח, על פני ירוקים - כך שהסיכוי שתיצור כימיה עם הירוק ישאף לאפס, מול כל סגול שהוא? |
|
||||
|
||||
הוא לא צריך לשאוף לאפס, מספיק שהוא יורד. |
|
||||
|
||||
מצד אחד, אני מתפתה לומר שאתה צודק: מצד שני, כיוון שאתה {בתור PC מעודכן נטול תת-מודע וכיו"ב) הרי יחיד במינך, ואני עוברת לרגע קט לדבר על הממוצע הוולגרי - הדרישה שלי תהיה מצומצמת יותר: שהשפעתם של הצבע/מין/לאום לא תעלה על זו של קריטריונים לא-רלוונטיים אחרים - ושסך ההפשעות הלא-רלוונטיות יהיה נמוך יותר מסך ההשפעות הרלוו-נטיות. כל זה, כמובן, עד שהממוצע הוולגרי יהפוך לממוצע חסר פניות. |
|
||||
|
||||
(דגדגן: ככל שאתה שחור יותר, כך גדלים סיכוייך להיות נדון למוות אם רצחת אדם *לבן*) |
|
||||
|
||||
ה"דגדגן" הזה היה משעשע אולי בפעם-פעמיים הראשונות, אבל הוא מעלה אסוציאציה ברורה ומקובעת מדי ואתה עושה כאן, לטעמי, נסיון מאולץ (גם אם זה בצחוק). ההצעה שלי, מילה שהאפשרויות שלה יותר גמישות: מתאבן, מעורר תיאבון. |
|
||||
|
||||
מתאבן היא מילה גרועה בפני עצמה (הופך לאבן?). |
|
||||
|
||||
אני יודעת, אני יודעת... אבל המילה הזו פשוט לא נשמעת ולא נקראת טוב. |
|
||||
|
||||
... אפרודיזיאק? כן, כן, גם אני יודעת, לא כל כך עברי ולא כל כך נוח להגייה - אבל נע סביב אותן שתי מסילות - זו הדגדגנית וזו המתאבנת - ויש בצליל שלו איזה משהו אפל וקורץ... בדיוק מה שאנחנו צריכים כאן ועכשיו, באייל ובכלל (אבל קודם תבריאי). |
|
||||
|
||||
שמעי, זה רעיון מעניין - את חושבת שבשינוי השם תצליחי להעניק סקס אפיל למטיאס מעושן, או לזיתים שחורים ללא גלעינים? קטונתי, בחיי. |
|
||||
|
||||
אני לא מצליחה להיכנס ללינק הזה. |
|
||||
|
||||
אני מצליח להכנס אליו בלי בעיה. |
|
||||
|
||||
אתה משנה את הכללים. דיברת על קורות חיים, לא על ראיון. אם אתה רוצה להתייחס לראיון, קודם כל תסביר למה דויד ברנט צילם כמה תמונות תקריב של המועמדת ואת המועמד רק תמונה אחת, כלאחר יד? http://www.bbc.co.uk/comedy/theoffice/epguide/series... |
|
||||
|
||||
אתה צודק, לא שמתי לב שנשאלתי רק לגבי קו"ח. התשובה אם כן: הייתי מזמין לראיון את כל המועמדים שהקו"ח שלהם סבירים, בלי להסתמך על שום סטטיסטיקות קבוצתיות1. הסיבה נדונה בדיאלוג שלי עם ראובן. ______________ 1- מלבד זאת שאומרת שיש התאמה בין קו"ח סבירים לבין הצלחה בתפקיד. בסופו של דבר, הכל סטטיסטיקה, כפי שיובל בטח ימהר לאשר. |