 |
החל מתשע''א: ''מילה ברגע'' בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים | 3169 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אני לא יודע כמה זמן בדיוק זה ''רגע'', אבל מילה ברגע נראה לי פזיז מדי, על (או מעבר ל) גבול חוסר האחריות. עדיף שהמוהל לא יקח את עיתותיו בידו. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא יקח את עיתותיו בידו? עדיף כמובן שהוא גם יהיה מקצועי ולא ישתמש בסלע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יקח, יקח. ה''לא'' נשאר מניסוח אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצוי ששתי ידיו יעסקו במלאכה, כך שאת עיתותיו הייתי משאיר לעוזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחת ידו עושה במלאכה, ואחת מחזקת השלח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז''ן, שרה מלה את אברהם באבן צור, וכנ''ל בני ישראל את עצמם בברית ההמונית שערכו במדבר, כך שהמוהל בסלע נתלה באילנות גבוהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתיב "מלה" לצורת היחיד של "מילים", לעומת "מילה" מהצירוף "ברית מילה", אינו הכתיב המקובל עוד, וכיום כותבים (יש לכתוב? שיהיה) "מילה" בשני המקרים. נדמה לי (מבלי להתחייב) שמדובר בהחלטה "רשמית". אני מניח שהסיבה קשורה לחשש קריאה שגויה, כפי שקרה למילה "אמנות", שרבים מבטאים אותה עם צליל A בראשיתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע, ידוע, ועדיין המילה ''מילה'' עדיין תקפה גם להסרת הערלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, החלטה רשמית של האקדמיה. היו''ד בברית מילה מגיעה מן השורש, והיו''ד במילה מילה היא מעין ''תשלום דגש'' של הכתיב חסר הניקוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא קשור לתשלום דגש. היו"ד ב"מִלָּה" בכתיב מלא הוא פשוט חלק מכללי הכתיב חסר הניקוד - "תנועת i נכתבת באות יו"ד" (למעט כמה סייגים כמו למשל לפני שווא נח). מידע מלא באתר האקדמיה: http://hebrew-academy.huji.ac.il/decision4.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב כללי הכתיב חסר הניקוד: בודק האיות שלי רמז לי על |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההפניה, זה ארוך למדיי... למקרה שפספסתי, יש נקודה מסוימת שרצית להעביר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאד, תודה רבה. המסקנה שלי מהמאמר הזה - יש ניגוד חריף בין התקני ובין האסתטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעד, --- למעשה, אני מלמד את הבת שלי הרבה דברים בשיטת ''חמש דקות על..''. (אחרי חמש דקות נמאס לה להעמיד פנים שהיא מקשיבה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קורה בכיתה אחרי חמש דקות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכיתה היא לא צריכה להעמיד פנים שהיא מקשיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל היא צריכה להעמיד פנים שהיא עושה שיעורים, אין דברים מושלמים. --- ורק למקרה שפורשתי כציני - אני באמת חושב שהרעיון הוא טוב ומקווה שגם המימוש יצליח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נגד. בזבוז זמן מובהק של הילדים והמורים. אם יש לשר חמש דקות מיותרות (עבור כל יום עבור כל תלמיד) הייתי מעדיף להעיר את הילדים חמש דקות מאוחר יותר. אם בכל זאת, מסיבות שאי אפשר שלא לשער שהן נגזרת זו או אחרת של סדיזם, הוא חייב את הילדים בבית הספר לחמש הדקות האלה, אולי עדיף שינסה לתת להם מידע מעניין וחשוב, שלא ישכח חמש דקות לאחר שנאמר, באותן חמש דקות. אולי איזה פרט טריוויה נחמד? איזה סיפור היסטורי קצר ומעניין? אולי אנקדוטה פוליטית רלוונטית? תרגיל מחשבה? חידת הגיון? שיר? בדיחה טובה? משל? סיפור קצר? מופע מוזיקלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הכוונה היא להקנות לתלמידים שפה עשירה ומשכילה, עדיף ללמוד בע''פ קטע שירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גם היום חלק מחומר הלימוד בלשון הוא דיבור נכון , אז על מה הקצף? או במילים יותר פשוטות מאיזה כיוון את מתנגדת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש: שוב כסוי ערווה, פתרון קסם לבעיה שורשית, פופוליזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם היא (או אתה ) מתנגדים ללימוד של שגיאות פופולריות ותיקונם (מה שנראה לי שקורה גם היום) או דווקא לעובדה שמדובר ב5 דקות (או אולי משהו אחר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתייחס לחמש הדקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת גם לי לא נראה שאפשר ללמד את זה בחמש דקות אבל לא נראה לי שאפשר ללמד שום דבר בחמש דקות. כמובן מי שהציע את ההחלפה זה האלמוני ולא אתה אז אין בעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנגד לנסיון להכתיב שפה מלמעלה ומתנגד לבזבוז חמש דקות יקרות מזמני היקר על שטויות של שר חינוך טיפש. שגיאה פופולרית בשפה זה אוקסימורון, כש''שיבוש'' הופך ללפופולרי הוא הופך לנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאתר הזה יש מנגנון חיפוש: http://www.haayal.co.il/search חפש בו את המילה: תסו"ש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה בעצם מתנגד לרוב הוראת הלשון במתכונתה הנוכחית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוראת הלשון מלמדת את השפה התקנית, לא מתקנת ''שיבושי לשון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשפה התקנית (כפי שהיא נלמדת היום ) אין שיבושי לשון, וזה לא סתם למידה אלא משהו שאמור להיות תקף בחיים של התלמידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיעורי לשון מלמדים ילד להבדיל בין נושא לנשוא, בין פועל לשם עצם, בין עבר, עתיד והווה ועוד. אלה כלים שישמשו אותו בעתיד, אם בכתיבה, אם בקריאה, אם בדיבור ואם בהאזנה. אין שום קשר בינם לבין המלחמה ב''שיבושי הלשון'', שהפופולריים שבהם עונים לאותם כללים בדיוק, ודווקא מי שלמד לשון יוכל להבין אותם, להנות מהם ולהעשיר את שפתו בעוצמה רבה יותר ממי שלא למד (ולכן מפחד מכל שינוי שלא עבר את תו התקן של האקדמיה, ונצמד לכל שינוי, חסר הגיון ככל שיהיה, שכן עבר את תו התקן של האקדמיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד משיבושי הלשון שמופיעים בלינק הוא מַבין במקום מֵבין. אחד הנושאים העיקריים (ושהיו שנואים עליי אבל זה לא קשור) בלשון זה ניקוד וכשנותנים לך מילה לנקד לא רק שאסור לך להתבלבל בין פתח לצירה אלא גם לא בין פתח לקמץ. אם תנקד בבגרות בצורה הראשונה ירדו לך נקודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את שיבוש הלשון מAבין צריך לדעת אם לנקד בחטף או בקמץ (או בחטף פתח). בשביל זה צריך ללמוד איך לנקד. מצד שני, כמה ילדים יתחילו להגיד מEבין רק בגלל שהמורה אמרה את זה בחמש הדקות ביום רביעי בשבוע העשרים של כיתה ו'? ומה בדיוק אותם ילדים מסכנים ירוויחו? ומה אנחנו נרוויח? (ואיך בכלל אפשר לבטא את השיבוש הזה? מAבין?!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים (להבדיל מנערים) לומדים לנקד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם החיילים הם ''הילדים של כולנו'' אז כנראה שכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קי. הבנתי את העמדה שלך. רק שאלה באמת לא שמעת אף פעם מישהו אומר מַבין? האמת זה הולך חזק בביטוי "יש מַבין?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמיד שמעתי "יש מEבין?"... כל יום לומדים משהו חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אישית לקח בערך שנה (כיתה י"א) ללמוד לדבר "נכון". לקראת הבגרות בדקדוק לא הייתי צריך לשנן כמעט (או בכלל) ניקודים, יכולתי כמעט בכל מקרה "לדעת" לפי הזמן שלוקח לי לבטא את התנועה. אם רוצים ללמוד להבדיל בין קמץ ופתח, זו כנראה דרך יעילה. לא מסובך מדי. רק דורש תרגול. הַבְּעַיָה הַבְּסִיסִית הִיא שאַנוּ לֹא מְדָבְּרִים כָּך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינקוגניטו אשכנזי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רומז שיש כאן אפליה עדתית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אני אומר שהדיבור של תימנים הוא כזה שניתן להבין ממנו את הניקוד הנכון לעומת הדיבור של האשכנזים שבקושי אפשר להבדיל בו בין א' לה' (כל שאר העדות הם בין לבין). לפחות ככה זה במחזור שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי. אפליה. התימנים מקבלים נקודות מתנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא אם כן זו בדיחה, אני לא מבין איך אפליה קשורה לפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה שלך לניקוד לא כל כך אמינה, ולא מומלצת לכולם. לבושתי, שכחתי את המעט שידעתי בעצמי. בכל אופן "אָנוּ" נכתבת בקמץ ו"מדַבְּרים" - בשווא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם השיטה שלך מיצרת ''ד'' קמוצה, יש בה בעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלמידים לא נדרשים לנקד בבחינות הבגרות (לזהות כן, אבל פסיבית, לא אקטיבית, וזה הבדל משמעותי). אני לא נדרשתי לנקד (ועשיתי יחידה שלמה בידיעת הלשון, בנפרד מהבעה, לפני 16 שנה). למעשה נדמה לי שאפילו הוריי כבר לא נדרשו לנקד בבגרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הורייך לא נדרשו, אני כנראה מספיק מבוגר כדי להיות סבא שלך (פחד...). אני מתבייש להודות שלמרות הנטיה שלי למקצועות ראליים, לא הצלחתי מעולם לתפוס את עקרונות הניקוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שקראת את תגובה 463075 ואת הפתיל שבעקבותיה? תמהתני :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו למדו לנקד, זה היה אחד משני הנושאים העיקריים יחד עם מבנה המשפט, בתור אדם שחובב פרוזה ודי אדיש לשירה אז בעוד שבמבנה המשפט אני משתמש הרבה, בניקוד אני לא משתמש כלל. ובקשר לזיהוי, אם את מתכוונת שנותנים 4 אפשרויות שונות לניקוד אותה מילה וצריך להגיד איזה ניקוד הוא נכון אז זה באמת יותר קל, אבל עדיין צריך לדעת לנקד. נ.ב. לא רק שלימדו אצלנו לנקד היו ממש הכתבות ניקוד, המורה היה מקריא פסוקים מהתנ"ך ואנחנו היינו צריכים לכתוב אותם עם ניקוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך לנקד. ודאי שאין צורך להבדיל בין קמץ לפתח. ההיכרות עם מערכת הניקוד נדרשת רק בשאלות הדורשות לסווג פעלים ושמות עצם לפי בניינים ומשקלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מרגיש צורך לסווד שמות ופעלים לפי בניינים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדומה לחלקים אחרים של הדיון, נצטרך עוד מספר תגובות על מנת להבין זה את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי בגרות מ2001 (מקווה שזה מספיק מאוחר) http://meyda.education.gov.il/sheeloney_bagrut/2001/... (זהירות pdf) אז אתה צודק שאין שאלות כמו שאני אמרתי אבל מצד שני אם תסתכל בפרק תורת ההגה (שאלות 17-21) תראה שאי אפשר לפתור אותם בלי לדעת לנקד. האמת אי אפשר לפתור אותם בלי לדעת כללי ניקוד שלטעמי זה קצת חבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין, לא נראה לי שנדרשת הבחנה בין קמץ לפתח ובין סגול לצירה. תקן אותי אם אני טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שמץ. אני באמת לא זוכר מספיק לשון כדי לדעת מה הדרך הטובה לפתור שאלות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגידו, בני כמה אתם? יכול להיות שהיו לכם מורים חרוצים במיוחד שהחליטו ללמד את תלמידיהם את תורת הניקוד על בוריה1, אבל חד משמעית, כבר 20 שנה לפחות (ולמיטב ידיעתי הרבה יותר) אין שום דרישה לנקד בבחינת הבגרות ואין שום צורך לזהות אם מילה מנוקדת נכון או לא (בהנחה שלא נפלה טעות, כל המילים המנוקדות בבגרות מנוקדות כהלכה). למען האמת גם לא צריך. צריך לדעת לקרוא עם ניקוד, וזו משימה די פשוטה (ילדים בכיתה א' וגם צעירים יותר עומדים בה בכבוד), אבל לנקד צריך לדעת מי שצריך לדעת, זו לא מלאכה שימושים שכל אחד נדרש לה (ולכן לא מפתיע אותי שאתה לא מנקד). לימודי הלשון שלי (בתיכון) היו לפני 17 שנה, והמורה לימדה על סוגי שוואים (אליהו בחור, למי שזוכר), הברות, טעמים וכו', סוגי תנועות וכו', אבל זה היה כלי עזר כדי לזהות שורשים, בניינים ומשקלים ובשום שלב לא נדרשנו לעשות בזה שימוש פעיל, אך ורק סביל (והגישו אותנו לבחינה הקשה יותר, זו שהייתה יחידה נפרדת בידיעת הלשון ויחידה נפרדת בהבעה ולא יחידה אחת כוללת). אגב, אלה לא היו אפילו שאלות פתוחות - החלק בדקדוק שכלל את השאלות השאלה, היה שאלון אמריקני (30 שאלות, 4 תשובות לכל אחרת). מאחר שמאז התיכון למדתי לנקד (קורס בתורת הניקוד, באוניברסיטה) אני יכולה להעיד שמדובר בהבדל של שמים וארץ בין מה שמלמדים על ניקוד בתיכון לבין מה שצריך לדעת כדי לדעת לנקד כהלכה. קיבלתי 100 בבגרות בלשון ועדיין כשהגעתי ללימודי לשון לא ידעתי לנקד. ---------------- 1 למדת אולי בחינוך דתי? או שסתם היה לך מורה מופרע? כי הכתבות ניקוד לא קיימות באף בי"ס מוכר לי, ובפרט, ניקוד התנ"ך מצריך ידע נוסף מעבר לניקוד העברית החדשה ונחשב לקשה יותר משמעותית. תלמידי תיכון לא נשאלים על צורות תנ"כיות בבחינת הבגרות בלשון וודאי שלא צריכים לדעת לנקד פסוקים מהתנ"ך (למעשה אפילו באוניברסיטה לא דרשו זאת מאיתנו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 למדתי בישיבה תיכונית ושתי המורים שלי ללשון היו (אם להשתמש בלשון עדינה ) מאד נלהבים, במיוחד המורה שהכתיב ניקוד. טוב לדעת שהידע שלי אנקדוטי (או לפחות עתיק) ושהתלמידים היום לא נדרשים למלכה המפרכת ולא ממש נחוצה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(את רוב המגיבים לא הייתי מטריד בעניין, אבל אותך זה אולי יעניין) - 'אמריקני' נשמע אינסטינקטיבית יותר הדור מ'אמריקאי', וגם מזמין מלרע, ואולי אפילו נתמך על-ידי האקדמיה (באבן-שושן נמצאות שתי הצורות). אבל בעצם, מה לעברית ולנו"ן הזה? העברית אוהבת ליצור שמות-עצם של בעלי תכונה על-ידי הוספת יו"ד בלבד ('יווני', 'רומאי'; 'נמרי'; וחדש יותר, 'פירותי'). הנו"ן הוא הדרך של כמה שפות אירופיות לעשות אותו דבר. אם אנחנו מוסיפים גם נו"ן וגם יו"ד זו כבר כפילות מצחיקה קצת. ואם ב'אמריקני' אפשר לתרץ שאנחנו מבססים את המלה על זו שבלשונם של בעלי הדבר, ב'אפריקני' זה פחות משכנע, ו'פרוידיאני' הוא כבר שערוריה. אפשרויות יותר מעניינת, תיאורטית (מעשית כבר מאוחר מדי) היא, כמו 'סורי' ו'רומי' - 'אמריקי' (והמהדרין ימלרעו), ואולי אפילו, כמו 'שערורייתי' - 'אמריקתי'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם יש תקדימים יותר מתבקשים לשתי ההצעות בסוף: 'אירופי' ו'אסייתי'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אומרת "אמריקני" אבל במלעיל. אני חושבת שבמלרע זה נשמע טוב רק אם אתה דן כנר... (ואני לא). בכל מקרה, בין אמריקאי לבין אמריקני אין לי איזושהי העדפה אישית עצמאית; למיטב ידיעתי האפשרות השנייה היא המועדפת ע"י האקדמיה, אז יישרתי קו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם חיפני במקום חיפאי? פעם זה יצא לי במקרה ומישהי כמעט הרגה אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור חיפאית (מבחירה!) מעולם לא השתמשתי ב"חיפני" ואני לא מכירה אף אחד שעושה זאת... זה נשמע מטופש מדי. העם אמר את דברו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלמה ארצי תופס מונית חיפנית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, גם אמא שלי תמיד אומרת שאני לא איינשטיין. אתן סיכמתן ביניכן לדכא אותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תדע לך שמי שאומר "אמריקאי" אומר את זה כחלק ממזימה מרושעת "להקטנתה וחצי-קבלה-חצי-דחייה של המסומן" http://eyalniv.wordpress.com/2010/01/14/pakistinia/ לכן, אין לומר אמריקאי (ובטח שלא יווני, אנגלי או פיני). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. קור התלוננן בשעתו על ''דיגיטלי'', וטען ש''דיגיטי'' סביר יותר. מעניין שרק בטכניון שרד המושג העברי בשמות קורסים כגון ''מערכות ספרתיות'' (שם לומדים על דלגלגים, אם אינני טועה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט: אנחנו לוקחים בטבעיות מאנגלית כל מה שאין לנו בעברית. לא מדובר רק בתוספת נ' במקומות שהיא לא נחוצה אלא גם בלקיחה של צורות שלמות. איך מכונים תושבי קונגו, למשל, בעברית מודרנית? התשובה כאן: אגב, דווקא לגבי תושבי אפריקה יש לנו מקור בעברית בת אלפיים שנה: "חזר ואמר: מי כאן הלל? מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו. א"ל: בני, מה אתה מבקש? א"ל: שאלה יש לי לשאול. א"ל: שאל, בני, שאל! מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות? א"ל: בני, שאלה גדולה שאלת. מפני שדרין בין בצעי המים." (http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותה עברית בת שנות אלפיים לא מדברים על חיפאים, גם לא על חיפנים כי אם על חֵיפִים (או חֵיפִין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אנחנו קוראים לתושבי הודו ''הודים'' ולא ''הודואים'' או ''הודונים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו פוגש את שכ''ג, שיבקש ממנו לבדוק אצל אבינרי. אני זוכר שהוא מתייחס לעניין הזה אבל לא זוכר מה פסק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבינרי די לקוני בנקודה זאת, ומציין שעדיף בעיניו אמריקני ואפריקני על-פני אמריקאי ואפריקאי (על "אמריקני אפריקני" עוד לא שמעו באותם ימים), בהסתמך על הדמיון ל"חיפני" ו"טברייני". גם הקרבה הצלילית לאנגלית מהווה בעיניו יתרון במקרה זה. אני יודע שלא שאלת, אבל אם כבר טרחתי הנה גם שבע האגורות שלי: אני אומר "אמריקני" כשאני מתייחס לאנשים ("האמריקני המכוער"), ו"אמריקאי" לחפצים ("מכונית אמריקאית"). אין לי שום סימוכין או הנמקות, ואני ער לכך שזה משאיר בעיה פתוחה בקשר לנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמריקני מלרע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא דן כנר. נסיון יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל אני אומר ''אמריקאי'' (מלעיל). ''אמריקני'' אני קורא מלרע, אבל ''אמריקאני'' מלעיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה יוצא לך לקרוא "אמריקאני"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמריקע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. היכן מצינו במקורות "חיפני"? ומתי באמת נולד "טברייני"? (הייתכן שהנו"ן היא בעקבות שפה זרה מלפני הצרפתית והאנגלית?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 533563 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת המסעדות המרוקניות הבולטות בארץ היא "יקוטה" בבאר-שבע. בין שאר מעלותיה, הבעלים-המארח מקפיד לומר "מרוקני", ובמלרע. אולי זה בהשראת הצרפתית. מכל מקום, ההדר שבצורה הזו משתלב באופן מרתק במשחק [המלחמה?] המעניין ממילא שהמסעדה הזו משחקת עם התדמית והזהות של המרוקניות בישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שערורייה יותר גדולה מ"פרוידיאני" היא "טרנסצנדנטלי". ה"אֶנט" כבר גוזר שם תואר; האנגלים, או מי שזה, הוסיפו "אַל" משום מה, ואנחנו הלבשנו חיריק. אפשר היה להתספק ב"טרנסצנדי", זה עושה מספיק נזק דנטלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפתעתי, טרנסצנדנטי מנצח את טרנסצנדנטלי, גם בויקיפדיה וגם בגוגל. לטרנסצנדי אין אפילו אזכור אחד בגוגל, אבל עוד כמה דקות יהיו שניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קאנט הוסיף. טרנסצנדטי פירושו מעבר למציאות בעולם, ההיפך מאימננטי. טרנסצנדנטלי פירושו מעבר לגבולות ההכרה או התפיסה. מונח אחד הוא אונטולוגי והשני אפיסטמולוגי. אלוהים הוא טרנסצדנטי, ו''הטיעון הטרנסצנדנטלי'' עוסק בתנאי היסוד להכרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. (א) אני לא כל כך מבין את ההגיון הלשוני של קאנט בזה, אבל בטח יש הסבר, (ב) אז החבר'ה של המהארישי מהאש-יוגי אמצו את ההבחנה של קאנט? דווקא מתאים, במבט שטחי, אבל לא הייתי מצפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג (לגבי שתי התהיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני למדתי 4 שנים לפנייך, וכמותך, לא נתבקשתי לנקד קטעים שלמים. עם זאת, הבחינה כללה שאלות סגורות "אמריקאיות", שבהן צריך היה לסמן את המילה המנוקדת נכונה. ולדיראון עולם ייזכר אַחַד הָעָם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מופסד בבורסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח, חולרה כזה - כמעט שכב את אשתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את הבדיחה... ___ החשמנית מתבקשת לנצור לשונה, אך הפעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום דבר מיוחד. זו היתה הטענה של אבימלך כנגד יצחק כשעשה את השטיקים של אבא שלו. מסתבר שגם את אחד העם עצמו כינו "כמעט שכב" בעקבות הפסוק. כינויי גנאי בשיח הפוליטי בישראל [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיון ראשון: שיעורי לשון מלמדים ילד תהבדל בין נושא לנשוא, בין פועל לשם עצם, בין עבר, עתיד והווה וכו'. אילו כלים שישמשו את הילד בעתיד, יכול להיות בכתיבה, יכול להיות בדיבור ואולי בהאזנה. באמת אין שום קשר בינם לבין המלחמה ב"שיבושי לשון", שהפופולריים שבהם עונים לאותם כללים בדיוק ודווקא מי שלמד אותם יוכל להבין אותם, להנות מהם, ולהעשיר את שפתו בעוצמה רבה (ומשפטים מורכבים הרבה יותר) ממי שלא למד (ולכן מפחד מכל שינוי שלא עבר את תו־התקן של האקדמיה ונצמד לכל שינוי, גם אם אינו עושה שכל, שכן עבר את תו־התקן של האקדמיה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה חכם משר החינוך, לדעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר לסייפא - אתה טועה. פופולרי מאוד, למשל, לנצח את הבחירות. זה עדיין לא נכון (ויש לקוות שגם לא יהיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וישנה! תגובה 268606 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר. בעניין נצחונות, גם הסייפא עובד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 532580 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר האם נכון או לא נכון להכתיב שפה מלמעלה, אל נא תגזים בעלות המופלגת של חמש דקות מזמנך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן לזלזל בזמנך כרצונך, זמני יקר לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהבעיה שלך היא עם חוק חינוך חובה ולאו דווקא עם חמש הדקות הראשונות של יום הלימודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מדוייק, אני חושב שהבהרתי עם מה בדיוק יש לי בעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם מספיק אנשים יכתבו "ללפופולרי" זה יהיה נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה יהיה נחונ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, ככה מתפתחת שפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שזה חלק קטן מתוכנית מקפת רחבה שנועדה לשיפור העברית בבי"ס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פסימי, אחכה למבחני המיצב של השנה הבאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לא חושבת שצריך להמתין יותר משנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכן להמתין עד הפסיכומטרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שצריך לחכות דווקא לתוצאות של מבחן כזה או אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש "מתנגדת" וודאי שלא קוצפת. נראה לי שמבחינה פדגוגית, 5 דקות שלא מתחברות לכלום לפניהן וכלום אחריהן, יתפוגגו לכלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מלמד שירה בעל פה רק אם הייתי מעוניין לגרום לילדים לתעב שירה. על מנת להקנות לילדים שפה עשירה ומשכילה יש לחשוף אותם לחומרים עם שפה עשירה ולהרחיב את השכלתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר. תלמידים מתעבים שירה גם בלי ללמוד אותה בעל-פה (סליחה על הדרמטיות, התלמידים פשוט לא מכירים שירה). לימוד בעל פה מעניק כישורי לשון, הכרות תרבותית אינטימית ואותנטית, ותחושת הישג. יחי החינוך המיושן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה להבין על מה אתה מלין - הצגתו של שיבוש לשון יכולה ליפול לתוך כל אחת מהקטגוריות שהצעת (למעט מופע מוזיקלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברד ירד בדרום ספרד הערב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה, אם היו לי חמש דקות כל יום ללמד את כל ילדי ישראל, הייתי מקדיש אותן להבנת הנקרא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הרמז הבנתי, את הסמוי בהודעתך המקורית עדיין לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש יותר סיכויים שהן תוקדשנה להבנת המקרא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה נוספת לניסיון האווילי של המדינה להילחם בטחנות רוח. מישהו שם למעלה חושב שהוא יודע איך אנחנו צריכים לדבר, והמציאות בכלל לא מעניינת אותו. זה ששפות מאז ומתמיד התפתחו והתגלגלו להן, ומה שנחשב אתמול קלוקל ונמוך מחר ייחשב תקין וגבוה, זה לא מזיז לו. הם גם בטח בכלל לא מודע לזה - העיקר שיש לו הכוח לכפות עלינו את דעותיו, ושום דבר אחר לא משנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה חושב ש"הם" לא מודעים לזה? איזה כוח יש להם לכפות עלינו את דעותיהם? למה שום דבר אחר לא משנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק. דווקא השפה העברית בעת החדשה היא דוגמא טובה לשפה שהונחתה ''מלמעלה'', ע''י המוסדות הציוניים, ודוגמא טובה כיצד מוסדות יכולים לשנות את המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוסדות הצליחו להנהיג רק את שהיה בו צורך: שפה "בסיסית" משותפת ואוצר מילים סטנדרטי. הניסיון להנהיג הגייה ספרדית ודקדוק שמי "יותר", שהצדקתם הייתה אידאולוגית בעיקרה, לא הצליח כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוסדות הצליחו לעשות דבר מדהים. אבל, כמובן, אני לא טוען שמוסדות לבדם יכולים לקבוע את המציאות החברתית. המציאות הזאת נוצרת מיחסי גומלין בין אינדיבידואלים, מוסדות, תנאים חומריים, רעיונות וסיטואציה היסטורית. (וזאת עוד סיבה מדוע שוק חופשי כמבנה מקובע אינו יכול להתקיים לורך זמן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כי כן. אבל מתי מוסדות יכולים להשפיע ומתי תהיה ההשפעה הזו קרובה לתוצאות המיוחלות? אם חסרות מילים בלקסיקון, והוועד או האקדמיה1 מציעים מילים חדשות, הן כנראה ייקלטו. אם המדינה מציעה פתרון בתחום שהשוק לא מיטיב לפתור, מרבית האזרחים כנראה "יתנו לו צ'אנס" וישלמו עליו. אך כאשר ההצדקה היחידה למדיניות היא מעין אידאולוגיה חלופית לנורמה וכאשר המדינות הזו היא המלצה בלבד (נניח, חמש דקות על "אף על פי ש" במקום "למרות ש"), אפשר לצפות את הכישלון מראש. ---- 1 מאתר אמור "מעל"ה" - http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/023/240.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. למה בכלל צריך בית־ספר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להפנים את עקרון שיתוף הפעולה, בין השאר. זה חשוב מאוד. אשמח להתדיין על שאלה ברורה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו סתם אינדוקטרינציה של המדינה. מי צריך את זה? באופן כללי מילים טכניות נכנסות בהמוניהן לשפה. לא תוך שנה ותוך שנתיים: לוקח זמן למילה חדשה להיקלט. שימוש במילים זרות פשוט הרבה פחות נוח (לדוגמה: המפלצת "אינדוקרינציה" שלמעלה. דוגמה חלופית: "בלוג" היא מילה קצרה ודומה מספיק למילה עברית. אני מניח שהיא תיכנס ללא צורך בתרגום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זו סתם אינדוקטרינציה של המדינה. מי צריך את זה?" - בני אדם, מלמד הניסיון. אני עדיין מתקשה להבין את הטענה הסמויה או הגלויה שלך. לא ביטלתי צורך כלשהו, ואף לא קבעתי שצריך לחדול כאן ועכשיו משיטות "מלמעלה למטה" בחינוך. כל שאמרתי הוא שההצלחה של שיטות אלו תלויה, בין השאר, בצורך אמיתי כלשהו1. לגבי התחדישים, אני מסכים כאמור ("אם חסרות מילים בלקסיקון, והוועד או האקדמיה מציעים מילים חדשות, הן כנראה ייקלטו"), אלא שלצערי לא לכך יוקדשו חמש הדקות. ---- 1 "שהמורה לא יכה אותי בסרגל", למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן כולנו מדברים בהגיה אשכנזית כמו ביאליק: "שלום רב שובך ציפורה נחמדת. מארצות החום אל חלוני הגעת." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו מדברים בשעטנז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק אחר מהתכנית אשר מוצגת הוא קניית עוד ספרים כדי שהילדים יקראו יותר. חלופה לקניית עוד ספרי נייר: הנגשת התוכן של ספרים: * תמיכה בפרוייקט בן־יהודה * הסרת מגבלות שימוש מיותרות ממספר יצירות חשובות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה ספרים אתה קורא בפורמט של נייר וכמה ב-google books, wikitext וכדומה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קניית *עוד* ספרים?! אהא. עכשיו הכל ברור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמש דקות ביום הן דבר מעולה לנושא כל כך חשוב שצריך ללמוד אותו טיפין טיפין כי בקלות הוא הופך למעיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמש דקות ביום הן האקמול שניתן לבעיית הנמק במוח. אין שום ערך להגיה נכונה של "מכיר" בלי להבין את הרציונל שמסתתר מאחריה, כפי שאין שום ערך להטיף ל"מאחריה" ולא "מאחוריה" בלי להסביר את ההגיון שבכך(*). הגישה הזאת מעודדת את ההרגשה שמדובר בסתם אוסף שרירותי של קביעות חסרות טעם, במסגרת הניג'וס הכללי הצפוי מידי המחנכים והמורים, שאין שום סיבה שבעולם להתייחס אליו ברגע שהשעור הסתיים. (*) היתה פעם תכנית סטירית בשם "אחורי החדשות", וההתחכמות שבשם התבזבזה לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום ערך גם לביצוע נכון של חילוק ארוך בלי להבין את הרציונל שמסתתר מאחוריו ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר (המומלץ) של יהושוע סובול ''שתיקה'' יש דוד ששירת בצבא הבריטי ומאז הוא מברך על הוויסקי בעברית כשרה ''תחת הרם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה צודק, בהתחשב בכך שבתי הספר לוקים כעת, ואולי לקו תמיד, במחלה קשה ושמה דידקטיקה. חלק מההשלכות של העניין הזה היא שעמום, חוסר הבנה וחוסר קשב גם אצל התלמידים המשתדלים ביותר. (זה מתחיל כבר בגן, אגב, ממה שראיתי. מבחינת המערכת, אם מידע נופל ביער ואף אחד לא סיכם אותו על בריסטול, או הכין ממנו דף צביעה בצורת ענן או חנוכייה, הוא לא קיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כל כך חשוב להבין את כל הלוגיקה הדיקדוקית של מילה מסויימת אפשר לפרק את הנושא לכמה שעורונים של 5 דקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון, כפי שאני מבין אותו, הוא לא לפרק את הנושא הלימודי לפרקי זמן קצרים של חמישה דקות, אלא לטפל בשיבושי לשון כמו שמטפלים ביבלית כשאין מעדר או חמרי הדברה. כמדומני שההצלחה תהיה דומה. לא כל כך חשוב לאבין את כל הלוגיקה הדקדוקית של מילה מסוימת. חשוב להבין את כללי השפה שבה אנחנו משתמשים, ובהקשר הזה שיבושי ועיוותי הלשון כבר מטופלות מאליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שמעבר לפיסת ידע, מה שמרכיב שליטה טובה בשפה הוא גם האהבה אליה או האהבה לשפות בכלל, הסגנון הכללי שבו מדברים מסביב, ''חוש'' מולד לשפות שקיים ברמה האישית, ועוד גורם שחשבתי עליו אבל שכחתי כרגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכרי: אם לא היית מספרת על הגורם ההוא ששכחת, לא היינו יודעים עליו בכלל והיינו חושבים שאת זוכרת הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כללי שפה שונים מהכללים של משחק המנופול או תקנות התעבורה בכך שהם לא הומצאו, אלא גולו. חוקרי-השפה עוקבים אחר דובריה, ומנסים לזהות בה חוקיות ותבניות. מסקנותיהם הם "חוקי הלשון", והם דומים יותר לחוקי טבע מאשר לחוקי הכנסת בכך שהם אינם ציווים, אלא תיאורים תמציתיים ומופשטים של תופעות נצפות. התוצאות אמנם מעניינות, אבל אני לא רואה רציונל חזק מאחורי הטענה שחשוב להבין את כללי השפה. הם לא חשובים. אם כבר, חשוב "לדבר נכון" - כאשר את צירוף המילים "לדבר נכון" מבינים בקונטקסט תרבותי\מעמדי\אסתטי, ולא כאמידה בסטנדרטים שמציב איזשהו קודקס מקודש. בכל חברה "בני תרבות" מדברים באופן מסויים, ואני רואה את המשימה של הפיכת ילדים לבני-תרבות כאחד מתפקידיה של מערכת החינוך (באמצעות חיברות מתאים והקניית ידע והשכלה). כך שלימודי לשון דומים יותר ללימודי נימוסים והליכות מאשר ללימודי מתמטיקה, ועל פניו, נראה שהתוכנית הזו חותרת בדיוק לשם. אני בעד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכמה סיבות. ראשית, בניגוד למה שנהוג לחשוב, בית הספר מושך ידיו מהוראה מסודרת של שפה תקינה אלא מקפץ לרמה הבאה של הוראת בלשנות עברית בגרסה מקוצצת. ניתוח תחבירי או דקדוקי לא נהוג למשל בארה"ב. שם לומדים איך לכתוב אנגלית נכונה מתוך הנחה שהתלמיד לא יודע. אצלנו מניחים כי הילד יודע עברית ולכן ניתן ללמדו מעבר לכך. הנחה זו הייתה נכונה אולי לפני חמישים שנה אבל לא היום. רב תלמידי ישראל זקוקים לאולפן ולא לשווא מרחף. שנית, כמי שלימד דקדוק בעבר, אני יכול להעיד שדווקא עניין זה של נכון/ לא נכון אהוב במיוחד על התלמידים. הם רואים בו מעין תחרות והאפשרות לתקן את חבריהם ובעיקר את מוריהם גורמת לעסוק בלימוד תיקוני הלשון באובססיביות של ממש. תן לילד כוח ביד והוא ירוץ לעשות בו שימוש. ראיתי תלמידים נחפזים לספרי הדקדוק רק כדי להוכיח שהם "צודקים" ואילו חבריהם טועים. אני צופה שעניין תיקוני הלשון יהיה אולי הדבר היחיד שהם יזכרו מלימודי הלשון שלהם. עניין השפה התקינה הוא הדבר הראשון מבין שניים יחידים שיש להם ערך בלימודי העברית. השני, וגם אותו יש להחזיר, הוא הוראת הפיסוק. גם זו פסה לה מן העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שאני לומדת לתואר שני בלשון עברית לומדות איתי לא מעט מורות ללשון, ומהן הבנתי שבימינו מתמקדים פחות ופחות בדקדוק ותיקוני לשון (לגבי האחרון אני אפילו לא בטוחה שיש לו קיום עצמאי, אולי כ''תופעת לוואי'') ויותר בהבעה ובהבנה. עבורן מדובר באתגר לא קטן מאחר שאלה תחומים שניתן ללמד עד גבול מסוים ומעבר לכך זה כבר היכולת המילולית של הילד (או למשל עד כמה הוא קורא ספרים או לא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טריליאן היקרה, כמדומה שראיתי בדיון (זה או אחר) שאת יודעת לנקד, ובקשה צנועה לי אליך: אחד השירים שהותיר עלי רושם עמוק ביותר בילדותי הופיע על שפופרת משחת השיניים "שנהב". איני יודע מה הפעים אותי בשירה המזוקקת הזו. ודאי לא התוכן. אולי המשקל ואולי ההומור העדין, או אולי אלמנט ההפתעה? בכל אופן הנה השיר. כמהה נפשי לקרוא אותו מנוקד נכון, ואם את, או כותב אחר תאותו לנקד אותו עבורי אתבשם: """ על מברשת יבשה בעלת זיפים קשים פזור משחה כדי שליש המברשת """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני עדיין זוכר משהו, זה אמור להיות כך: עַל מִבְרֶשֶת יְבֵשָה בַּעֲלָת זִיפִים קָשִים פְּזוֹר מִשְחָה כְּדֵי שְלִיש. הַמִּבְרֶשֶת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אני לא זוכר נקודה אחרי "שליש". זה כמובן מעניק לשיר זוית חדשה לגמרי - פחות קולחת-פואטית והרבה יותר קודרת, אולי אפילו מבשרת רעות. מעין לעד-אין-דור. בכל אופן אני כמעט בטוח שאחרי "המברשת" לא היתה נקודה. תודה לך מקרב לב על הניקוד. ושאלת בור-סקרן: למה הַמִּבְרֶשֶת (מ דגושה) אבל מִבְרֶשֶת (ללא דגש)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי ה''א הידיעה בא דגש חזק (למעט מקרים חריגים שלא ניכנס אליהם כרגע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שתוספת הנקודה לאחר ה"שליש" זוהי פרשנות שלי: עד כאן דבר המברשת, ולאחר מכן חתימת בעל(ת) הדבר. אחרי "המברשת" נגמר השיר כולו. החרות שלא לסיים קטע בנקודה היא חרות שאני נוטל לעצמי רק בכתיבה במרשתת. בכתיבה התקנית הנקודה מחויבת. ולגבי שאלת הבור הסקרן, טריאלין ענתה לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני כי על ה-ל' להיות פתוחה ולא קמוצה בשל הסמיכות המעבירה המרחיקה את הטעם אל הסומך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה אותה מנקדת את השיר הזה תגובה 139628. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניסיוני הרב בהוראת לשון לבגרות - אין טעם בהוראת הבעה והבנה. מי שלא למד לכתוב פסקה עד כיתה י' או לסכם קטע קצר - חבל על זמנה ומשאביה של המערכת. נושאים אלה יש ללמד מכיתה א' ולא להתעורר ברגע האחרון. דוגמה לתגובת תלמידים לאחר בחינת הבגרות: תלמיד: "לא הבנתי את המילה בקטע." מורה: "אבל הייתה כוכבית ליד המילה והערת הסבר בתחתית העמוד." תלמיד: אז בשביל זה יש שם כוכבית!" שמעתם פעם על בחינה על מבנה הבחינה? אין בררה כשמלמדים הבעה תלמידים שלא מבינים כמה שאלות יש לפתור בכל חלק. יוחזרו בתי הספר המקצועיים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטונתי מלהעיר בנושא חינוך, בגרות, או לשון. אבל אני סקרן לדעת, למה אתה קורא להחזרת בתי הספר המקצועיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שבתי ספר מקצועיים לא מנסים ללמד ישעיהו את מי שבקושי מבין את מדור הספורט בעתון. מלמדים את מי שיכולותיו העיוניות נמוכות מקצוע שיכול להקנות לו תעסוקה. המשגה שנעשה הוא סגירת לבו של החינוך המקצועי מסיבות פופוליסטיות וכלכליות תחת האיצטלה ההומניסטית של "כל אחד זכאי ללמוד לבגרות." התוצאה: תלמידים חסרי יכולת עיונית שאין להם לא בגרות ולא מקצוע אלא תעודת "פרח קיר" בכיתה עיונית. זה ממש לא ייאמן: אנשים נכשלים בגרות אחר בגרות ומגיעים עד י"ב במימון המערכת. שיעור הזכאות לבגרות היום הוא בערך 50 אחוז אולם שיעור המבלים 12 שנות לימוד במערכת הוא גבוה הרבה יותר. משמע: אנשים מגיעים לכיתה שלוש שנות תיכון אבל רק חצי מקבלים בגרות מלאה. לרבים חסרות כמה בחינות אבל אחוז אדיר מקרב מסיימי 12 שנים לא מקבל בגרות לעולם. אז הם עושים בבית הספר כל השנים האלה, לכל הרוחות? ולמה מממנים את זה? מתגאים היום באחוז נשירה נמוך אבל הנושרים לא בהכרח לומדים ומסיימים בגרות. אז מה הם עושים שם? להפך, יש לעודד מצב של חפיפה בין אחוז הזכאים לבגרות לאחוז שאינו נושר: מי שלא נושר ואינו בוגר, הוא בגדר בזבוז. בזמנו היו "תעודות גמר" אשר תבעו פחות מאשר בגרות אולם ההוראה ברמה נמוכה יותר למי שרמתו נמוכה יותר אפשרה לאנשים ללמוד משהו. היום אתה עומד מול תלמידים ואתה רואה שאין להם היכולת להבין. התוצאה היא לא "כל אחד מבין כפי יכולתו" אלא שרבים מהם אינם מבינים כלל. ללמד עגנון או שווא מרחף למי שבקושי כותב בלא שגיאות זה פשוט בזבוז. שום דבר לא נקלט. פשוט זורקים כסף לפח בניסיון להפוך את החלש לבינוני מינוס. אין להסיק כי הכשרה מקצועית מבטיחה תעסוקה אבל היא מבטיחה הרבה יותר משום דבר. ובכל מקרה מגיעים בסוף להכשרת מובטלים, אז למה לחכות? תלמיד: המורה, אי אפשר שגם שתי נקודות וגם שלוש נקודות זה צליל E. תבחר אחד. נראה לך שמי שמסוגל לייצר הערה כזו מקומו בבית בספר עיוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה המצוטטת שבה בחרת לסיים נראית לי כדוגמה מאוד לא מוצלחת. בקשה (קנטרנית) להסברת ההבדל בין צירה לסגול, חושפת עניין ומקוריות של המתלונן, מעבר לבורות ולנמנום במהלך בית הספר היסודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק להפך: עצם העובדה שתלמיד חושב שניתן לצמצם ולאייך את חומר הלימוד רק כי הוא לא מצליח להבין שיש בעולם שני דברים שונים שנראים או נשמעים דומה רק מראה שאין לילד שמץ של גישה אל העניין הקרוי "לימוד." לא מדובר פה בחשיבה ביקורתית אשר תמיד חייבת להתבסס על הבנת הדברים עצמם אלא מחסום מחשבתי המניח כי ניתן לצמצם את העולם לממדים שקל לתפוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא השתכנעתי, אם כי גם לא נכחתי בכיתה בעת השמעת ההערה. הכתיב העברי לא הגיוני בהתייחס לשפה המדוברת. אין מה לכעוס על מי שמתקומם על חוסר היגיון זה, אפילו אם הוא מתקומם מתוך בורות תהומית; צריך להסביר לו את המקור ההיסטורי, את קיומם של מבטאים שונים, ואת היופי שנחבא מתחת לבלגן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זהו, ילד שמגיע לתיכון בלי לקלוט שהעברית היא שפה קדומה, שעברה מספר גלגולים והעברית המודרנית היא רק אחד מהם, הוא בבעיה חמורה. גם אם המורים שלו היו ממש גרועים, זה דבר שעולה מאליו מכל טקסט שני בערך שמלמדים בכיתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא נראית במקום, ההערה של התלמיד בסוף. (מצד שני, אין לי אפילו בגרות אחת. אז תתעלם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תפקידו היחיד של בית הספר (= הבצפר) "לייצר" תעודות בגרות? זה נראה תמוה משהו. הלא לתעודת הבגרות כשלעצמה אין ערך (כמו שלחתיכת נייר שכתוב עליה "1000 שקלים" אין ערך *כשלעצמה*) אלא רק במערכת המעניקה לתעודה ערך כלשהו. האם באמת המפתח להשכלה הוא "זכאות לבגרות"? איני בא לטעון בהכרח שרצוי ש 100% מבני האדם יבלו בבצפר 12 שנים. (ולמה דווקא 12?). אני גם לא אומר שלא: בנקודה זו אני חסר דעה ואולי אפילו חסר דעת. אני רק שואל האם אבן הבוחן הנכונה בהחלטה לכמה השכלה במימון הציבור זכאי פלוני ולכמה פלמוני היא דווקא אותה "זכאות לבגרות" שהזכרת. בב"ח |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק! אין תפקיד בית הספר לייצר תעודות בגרות וכן תפקידו לחנך ולהשכיל: אז שיעשה זאת לפי רמת התלמיד וצרכיו ולא לפי תבנית נורמטיבית. תמיד מפתיע לגלות איך אפילו בכיתות הנחשלות ביותר ניתן לעורר את התלמידים לחשיבה ולדיון ולהרחיב עולמם אם עושים זאת לפי רמתם. אבל כשכופים עליהם את שמעל לרמתם, לא יוצר שום דבר. אני יכול לספר במרירות איך אני אישית הצלחתי להעביר את בחינת הבגרות בדקדוק תלמידים שרמת העברית שלהם נמוכה כל כך. תבינו, שהיו לי תלמידים שלא הבינו את פירוש הפועל ב"הם מלאים אותי בדבריהם" אבל עדיין עברו את הבחינה (אם כי את הפועל הזה הם לא ניתחו כהלכה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון, אתה מציע לסווג את הילדים לשני סוגים - אקדמאים ופועלים - בשלב מוקדם ככל האפשר. אתה בטוח שחשבת לעומק על ההשלכות של סיווג שכזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינות מפגרות כמו שוויץ אכן מפרידות כבר בשלבים מוקדמים (כיתה ו', לפחות באזורים מסויימים) ומיעדות חלק ניכר להיות ''פועלים''. כל זמן שמשאירים מסלולי מעבר למי שבאמת רוצה (למשל האו''פ), נדמה לי שזה משחק לטובת רוב האוכלוסיה (משני הסיווגים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרט לעובדה שככה עושים בשוויץ, יש לך איזושהיא הוכחה שזה באמת לטובת כלל האוכלוסיה? יש לא מעט דברים בשוויץ (ובמדינות אירופאיות אחרות) שלא כדאי ליבא לישראל. ואם גם יורשה לי לשאול, איך מחליטים מי שייך למעמד הפועלים ומה הסיכוי של בן מהגרים מטורקיה להתקבל למסלול האקדמאי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוכחה ? ודאי שלא. אבל כששאלת האם אור חשב על כך לעומק, רציתי לציין שיש כאלו שחשבו והגיעו למסקנות חיוביות בנושא. מהמעט שראיתי, נדמה לי שהנסיונות לכפות שוויון לאורך חלקים ניכרים מדי של 12 שנות הלימוד, גורמים לתיסכולים מצד כל המעורבים. ההחלטה הזו מתקבלת ע"ב מבחנים, אם תתעקש אפשר לדבר על מבחנים שאינם תלויי תרבות/שפה1 כפתרון (אולי דוגמת רייבן). לבן של מהגרים לא צריכה להיות בעיה מיוחדת, להפך, מהגרים עניים נוטים לעודף מוטיבציה במצבים מסויימים. 1 עד כמה שהדבר ניתן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמבחנים זה רעיון רע, אבל ניתן גם לשאול את התלמיד. אני בטוח שחלק מהתלמידים שלא מסתדרים עם מסלול הלימודים של היום ישמחו לעבור לבית ספר מקצועי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאול את התלמיד זה רעיון משובח. אני בטוח שחלק גדול מהתלמידים שלא מסתדרים עם החומר באנגלית או מתמטיקה ישמחו לוותר על הנושאים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על חוסר ההבנה, אבל זה היה בציניות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי צריך לנחש כשאמרת שהרעיון שלי מעולה. (: אבל ב תגובה 533701 יוסי אומר ברצינות גמורה את מה שאתה שאמרת בציניות. וכן, אני אכן בעד שיהיו מסלולים שלא כוללים מתמטיקה או אנגלית. יש מספיק מקצועות(אפילו חצי אקדמאים) שבהם לא צריך אחד מהמקצועות הללו או אפילו את שניהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל לנפנף בפתרונות קסם כמו "מבחנים שאינם תלויי תרבות/שפה", או "צוות מומחים אובייקטיבי וחסר פניות". אבל מכיוון שהמוציאים לפועל הם בסך הכל בני אדם קטנים ועלובים, כדאי גם ללמוד מניסיון. כשסיווגו את הפועלים לעתיד בישראל, מנגנון הניפוי היה מבחן רוחב והערכה של היועצת והמורים בבית הספר. בהרבה מקרים החלק של היועצת הסתכם בניפוי, בוא נאמר, מי שלא נראה לה כמו אקדמאי לעתיד. כפי שנרמז בתגובה 533367, ההטיה התרבותית היתה בעיקר בצד של הממסד ומקבלי ההחלטות בשטח. ממש לא נראה לי שכדאי לחזור לשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שאפשר לעשות דברים בצורה שגויה (שלא לומר מפגרת) לא מהווה נימוק נגד עשייתם באופן נכון. כשמוציאים לפועל, אפשר לעשות זאת כראוי, כאשר ההערכה מתבצעת ע"י גוף בלתי תלוי ומחוץ למסגרת בית הספר (פיזית במקום אחר, כאשר למורים אין רשות להיכנס למתחם; אישית אני לא מבין למה בגרויות לא נערכות כך). הבחינות הפסיכומטריות היום נערכות באופן דומה1. 1 ולכל הטענות על כושר הניבוי המוגבל, אשמח לראות בחינה2 עם ניבוי טוב יותר. 2 שמועה גורסת שרמת ההכנסה של ההורים מהווה מנבא טוב יותר, אבל כהקרבה לאלוהי השוויון הקריטריון הזה נפסל טרם נבדק לעומק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הטעם בעריכת הבגרות המחוץ לבתי הספר? לאתר כל כך הרבה כיתוב יהיה כמעט בלתי אפשרי והעלות תהיה גבוהה ומדוע? מה הטעם? היום מקבצים את המורים בחדרי המורים (וכך מונעים מהם למנוע מן המשגיחים לעודד העתקה) ודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחינות אקסטרניות נערכות כך , לא ניתקלתי בשום בעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבית הספר התלמיד מרגיש "בעל בית", הוא יודע איפה אפשר להחביא פתקים, ממי אפשר להעתיק וכד'. אני גם יכול להעיד מנסיון אישי ששיעור ההעתקה בבגרויות (לפחות בזמני) הינו גבוה. תרחיק אותו מכל מה שמוכר לו, מכל מי שיכול לעזור (ומורים כן עוזרים לפעמים, קל וחומר חברים) ותקבל הערכה טובה בהרבה של היכולות שלו. באו"פ למשל גם מערבבים בחינות שונות, כך שהנבחן לידך בכלל מתמודד עם מקצוע אחר. העלות כמובן לא משתנה, מה אכפת למשרד החינוך אם א' נבחן בבית הספר של ב' ולהפך ? הבדיקות מימלא נערכות במקום אחר וע"י אנשים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בחינה במקום לא מוכר עלולה להטות את התוצאות ה''אמיתיות'' של הנבחן כלפי מטה באופן לא הוגן. למשל, אם לקח לו זמן לאתר את המקום והוא הגיע כמעט-באיחור, מה שגרם לו ללחץ ומתח לפני הבחינה. למשל, הוא אינו מכיר את החלל הפיזי והתיישב במקום שבו לא נוח לו לראות את הלוח (או אביזר אחר שחיוני לבחינה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכולת להגיע בזמן לאירועים חשובים היא תכונה חיונית לאדם בוגר, ואם בחינת הבגרות תוכל במידה מסויימת לשקף זאת, אשרינו. להתיישב במיקום לא נוח אפשר גם במקום מוכר, לכן חשוב שהמארגנים ידאגו לתנאים סבירים. הרבה בחינות במהלך החיים מתקיימות במקומות שונים (חלק מהבחינות באוניברסיטה, תאוריה לרשיון נהיגה, תחרויות ספורט והסמכות למינהן). נערים בני 15-18 אינם אוכלוסיה מפגרת שלא יכולה לצאת מגבולות הכיתה בלי להיכנס להלם תרבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קשור לבגרות או לאחריות. גם אצל ספורטאים מקצוענים, מבוגרים בכל קנה מידה, יש הבדל בין משחקי בית ומשחקי חוץ. כך גם בטסט נהיגה - בוחנים מחמירים יותר לוקחים את הנבחן לסביבת נהיגה שאינו מכיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכולם ''משחקים'' רק ''משחק חוץ'' ואין לאף אחד ''משחק ביתי'', זה כבר לא משנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אם כי אחד האינטרסים הלא-רשמיים של המערכת הישראלית הוא להעביר כמה שיותר נבחנים את הבגרות. צעד כזה, שפוגע קולקטיבית בציונים של כולם, לא בדיוק עוזר לזה (אלא אם יפצו עליו בפקטור, ואז מה עשינו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שעשינו זה ככל הנראה להעריך בצורה טובה יותר - בהנחה שתלמידים מעתיקים ולא מעתיקים מושפעים באותו אופן מה"לחץ" של שינוי המיקום, אזי אם נפצה עליו בפקטור, הוא אמנם ישפר את המצב לכולם בממוצע, אבל יהיה בעיקר בונוס או תיקון למי שלא מעתיק, בעוד מי שמעתיק אמנם יזכה לפקטור, אבל יפסיד יותר (ואם תלמידים מעתיקים מושפעים יותר לרעה מהלחץ בשל שינוי המקום - אדרבא, ויש מי שיגיד אפילו: "מגיע להם"). אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי, כי הניסוח יצא לי קצת מגושם. כלומר, מה שרציתי להגיד, זה שזה יסייע לנו להעריך בצורה יותר מדויקת את הנבחנים ולתת פחות אפשרות לרמייה, ואם זה מוריד לנו את אחוז העוברים, הפקטור שהצעת כדי להחזיר את האחוז למה שהיה לא יפגום בהערכה המדויקת יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משנה, כי זה לא משפיע באותה מידה על כולם. (אם זה טוב או לא, זו כבר שאלה אחרת) באופן כללי אם אפשר בצורה זולה יחסית לגרום לנבחן לעשות את הבחינה בנוחות ונינוחות רבה יותר, למה לא? יש יותר בגרויות מבחינות פסיכומטריות. את הבחינות הפסיכומטריות דוחסים למועד אחד. בבחינה הפסיכומטרית זה להלכה לא נוראי כי לא אמורים להתכונן אליהם כמעט. אולם בחינות הבגרות בודקות בפירוש גם ידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות בשמן, בחינות בגרות אמורות להראות על בגרות כלשהי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי על הציניות, אבל המילה "בגרות" בהתייחס לבחור בן 18 בישראל, משקפת מקסימום את הלגיטימציה החברתית להפוך אותו לבשר תותחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל זה כולנו מתלוננים, מה לעזזאל קורה פה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שב-20 השנה האחרונות, הלגיטימציה החברתית להפיכת ישובי ספר לבשר תותחים, עזה מן הלגיטימציה לשלוח גברים צעירים מאומנים וחמושים למשימות מסוכנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם הלגיטימציה לשימוש בסמים קלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה היה לנו שם? בתי ספר עם מקצועות שונים ומגוונים. רק התלמיד מחליט מה מתאים לו, אבל בית הספר רשאי להתנות את הלימודים בבחינות קבלה. הבוחנים צריכים להיות צד שלישי, והמבחנים צריכים להיבדק באנונימיות כדי למנוע, ולו מראית עין, של אפליה. בקיצור, להקדים את האוניברסיטה והפסיכומטרי. אני בהחלט בעד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לנו לא נתנו שיעורים כאלו? סוף-סוף מקצוע מועיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאותה סיבה שלא נתנו בזמננו שיעורים במחשבים: שליטת התלמידים בחומר היתה גבוהה משמעותית מזו של המורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנך לא נתנו שיעורים במחשבים כי לא היתה כיתה גדולה מספיק למנוע הקיטור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלילה גסה. בזמני לא השתמשו במנוע קיטור. __ היה חמור שהלך במעגלים וסובב את הטורבינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שזו צריכה להיות קביעה של המערכת. התשובה, אני מניחה, היא מי שרוצה. הבעיה היום היא שהרבה פשוט לא רוצים ו/או לא מסוגלים, ובלתי אפשרי להכריח את מי שלא רוצה ללמוד. יש גיל מסוים שממנו זה בסדר לעצור ולומר - אוקיי, ניסינו, מיצינו, לא חייבים בכל מחיר. אם מדובר בתלמיד מתקשה אבל עם מוטיבציה, אז אפשר לעזור ולחזק ויש מערכות תומכות; הבעיה היא אצל מי שלא רק לא מסוגל, אלא גם לא רוצה, ואי אפשר לרצות בשבילו ואם הוא בכלל טורח להגיע, הוא רק מפריע למי שכן מנסה ללמוד (אולי בחוסר חשק, אבל רוצה, בשורה התחתונה. גם אני לא קמתי בבוקר לבי"ס עם שיר בלב, אבל היה חשוב לי להצליח בלימודים ולהמשיך הלאה ומעולם לא חלפה במוחי אפילו המחשבה לוותר על תעודת בגרות, למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאנחנו מסכימים ברוב הנקודות. אני אשמח אם ילדים שונים יוכלו ללמוד במסלולים שונים. ובטח שלא כולם חייבים ללמוד שטנץ', או להוציא תעודת בגרות, או אפילו לסיים שתים עשרה שנות לימוד (מי כמוני יודע). הדבר שמפריע לי הוא השאיפה של גורמים מסוימים, ובעיקר כאילו שבאים מתוך מערכת החינוך, להדביק תוויות על ילדים קטנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם זה לטובת האוכלוסיה אבל אולי כלכלתה היציבה של שוויץ היא דוגמה טובה לכך שזה לא מזיק. מעבר לכך, תפקיד המדינה הוא לדאוג למדינה, לא לשאיפות המקצועיות של היחידים. קיבלו 8-10 שנות לימוד אחידות ושוות. לא מספיק? הרי באותה מידה היה ניתן לטעון שצריך למיין רק אחרי התואר השני. ואם בן המהגרים נדון לחיי עמל שתי בררות עומדות בפניו: למרוד כנגד המיון הממשלתי ולרכוש השכלתו בדרכים אחרות (ולא חסרות). לקבל את מה שניתן לו ולהשקיע בצאצאיו. כל הדיון הזה מזכיר את אנה קרנינה של טולסטוי שבו מנסה לווין, בעל האחוזה, לקדם ולהשכיל את הפועלים לאחר הרפורמות האגרריות. והנה, ככל שינסה וכל שנותנים להם אדמה משלהם, כך הם נחשלים יותר ומפסידים יותר. ובסוף כולם סובלים ומפסידים. אז הוא מסיק כי טבע האדם חייב להיות גורם שנכנס לחישוב כלכלי, ממש כמו סוג האדמה ומחיר החיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להסביר איך הגעת למסקנה שבתי הספר המקצועים לא מזיקים לכלכלת שוויץ? אם כבר משחקים בנתונים סטטיסטים שלא מוכיחים כלום, נראה לי שהמתאם ההפוך בין מספר בתי הספר המקצועיים לתל"ג בישראל הרבה יותר מובהק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עדיף לחקור כמה לומדי מקצועות עובדים במקצוע אותו למדו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש שלי - פחות מאחוז. אבל אז מדובר היה במגמות מסגרות, חרטות, אלקטרוניקה בסיסית, עיצוב שיער, חטיבת עצים ושאיבת מים. אילו היו בתי ספר מהסוג שהצעת בתגובה 533367 יתכן שהמספר היה גבוה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מפגרת", אמרת בציניות, אבל האמירה הנכונה היא ששוייץ היא אכן מדינה שמרנית מאוד. דוגמה אחת: מבין מדינות אירופה המערבית, שוייץ היתה כמעט האחרונה להעניק זכות בחירה לנשים - רק ב-1971 (זכות חלקית לנשים ב-1968). רק ליכטנשטיין איחרה יותר ממנה - ב-1984. השוייצרים הם שמרנים בעוד מובנים (ולאור "חוק הצריחים", יש אומרים גם - גזענים, ובגלוי), כך שלא ייפלא שבמדינה כזו נשמרות בקנאות מסויימת הגבלות על הניעות החברתית וביצור כוחה של האליטה השלטונית, בין השאר באמצעות מבנה מערכת החינוך ובאצטלה של "התמקצעות אופטימלית", וכולי. כמו שכבר נאמר כאן - לא כל שיעור כדאי ללמוד... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם חשבת לעומק על מה שמסתתר מאחורי המינוח "אקדמאים ופועלים"? ההנחה הראשונה בקטגוריזציה הזאת שהיא שאקדמאי יושב לו במזגן ומשתכר היטב והפועל זוחל בגריז ומשתכר פרוטות. זוהי מערכת דימויים במתאימה לרומנים של דיקנס אבל לא למציאות. כמה אקדמאים מובטלים או שעוסקים לא במקצועם יש לנו היום? כמה מהם משתכרים שכר נמוך מאוד? ואילו כמה עובדי כפיים משתכרים הרבה יותר? השווה למשל את ציבור המורים לציבור הטכנאים במפעלי אינטל בנגב? אני מאמין שקיימת התאמה בין השכלה להכנסה, אבל האם המתאם הזה יציב, או שמה הוא הולך ודועך ככל שיש יותר משכילים? כמה כסף השקיעו עורכי דין מובטלים בהשכלה שלהם? האם לא משתלם למדינה לעודד חינוך מקצועי או טכנולוגי במקום לייבא פועלים מסין או מתאילנד? הרי הכסף כבר קיים: כיום הוא משמש לסבסוד לימודים אקדמיים חסרי תועלת המשמשים כתנאי כניסה לעבודות מזכירות. ההנחה השנייה היא שיש דיכוטומיה בין אקדמי לפועל - כאילו אין חינוך טכנולוגי או כמה שלבים אחרים באמצע. ההנחה השלישית בסיווג הזה היא שהשכלה חשובה מפרנסה: שאל את האקדמאים המובטלים האם זה נכון? (ההנחה הרביעית העקיפה היא שאקדמאים יהיו אזרחים טובים ונבונים יותר: בולשיט. תראה את הכנסת שלך.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור נוסעת ברכבת קראתי בישראל היום מאמר של בועז ביסמוט על איך שהוא העז לקרוא עיתון ספורט בסורבון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהו שיבוש לשון פופולרי בערבית? האם בכל יום ויום תיפסל מילה אחרת מהערבית-ישראלית? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |