 |
החידות האהובות עלי הן... | 3172 |  |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
סודוקו. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין אצלי חוקיות ברורה בענייני חידות. את מי האיש אני קורא באדיקות, עם אחוזי הצלחה לא רעים. כשחמיצר היה באופנה לא הבנתי את מקור ההתלהבות, החידות היו מנוסחות באופן תמוה לפעמים עם עברית מאולצת. תשבצים בשלב מסויים נהפכו לתערובת של המכני עם האזוטרי ואני מתייחס אליהם עכשיו רק כאמצעי לימודי- אני פותר אותם עם הילדים. יש לי יחס אמביוולנטי כלפי תשבצי הגיון, אם יש לי יום טוב ואני מצליח הרבה הגדרות, אני נהנה אפילו אם הרבה מהתשבץ נשאר ריק. אני מתקשה לזכור פעם שסיימתי את כל ההגדרות בתשבץ הגיון. בחידות מתמטיות מה שמעניין אותי זה הטכניקה שמשתמשים בה וכמה היא שימושית גם במקומות אחרים. אני אוהב שאלות הסתברותיות או שאפשר להשתמש ב''פונקציות יוצרות'' כדי לפתור. אני פחות אוהב שאלות גאומטריות. יש גם את השאלות האלו עם השרוכים והחרוזים שצריך להתיר- פה זה תלוי בסיבוכיות, אני מאבד עניין אם יש יותר מדי רמות ואין לי יכולת שיטתית מספיק גבוהה כדי לעקוב אחרי כל המהלכים. סודוקו לא תפש אותי מעולם ושאלות פילוסופיות כמו האופציה האחרונה לא כל כך מעניינות אותי כמו שהן מטרידות אותי. אני מניח שהשורה התחתונה היא שחידה טובה היא או חידה פתירה אבל בקושי, או חידה שנראית קשה אשר ברגע ההשראה הנכונה היא מצטללת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשבץ לבן. (מוזר, בטוחה שהגבתי בבוקר, וזה לא מופיע עכשיו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גזענית! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזיר משובץ עושים מזיווג של חזירים מפוספסים עם חזירים שניצלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניצלו של מי? ובכלל, ממתי עושים שניצל מחזירים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניצלו של מחזיר כמובן, מחזירים עושים שניצל מחזירים, יש גם שניצלונים לפספוסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניצל מחזירים בתשובה מטגנים במחב''ת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחב''ת שניצל הוא מחב''ת מפוספס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמנך עבר! http://www.youtube.com/watch?v=KBARrfcI_P8&featu... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זמנך עבר! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, חידות שהטבע מציב לפנינו. שאלות מחקריות עם תשובות מפתיעות. זה מה שאני אוהב (לנסות) לפתור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מראש שיש להם סוף מפתיע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדתי כבר שעל פי רוב הסוף מפתיע. עד כדי כך שבמקרים הבודדים בהים הוא אינו מפתיע - זה כבר מפתיע מספיק בפני עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה חידה מחקרית עם תוצאה מפתיעה פיצחת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי מתיימר לומר שפיצחתי, אלא שהתחלתי לגרד את השכבות בדרך הארוכה אל הפיצוח. חידה אחת, לדוגמא, שעזרתי לגרד לה את הצבע היא מה קורה כששוברים חזק מספיק חתיכה דקה מספיק (והשאלה מה זה דקה מספיק וחזק מספיק זו כבר שאלה של פרטים) של חומר פריך/שביר (תחשוב זכוכית, אבל לא רק) - מתברר שאם התנאים מתאימים יכול להיווצר סדק שרץ במין זגזגים (צורה די דומה לסינוס, למי שמכיר) במקום שירוץ בקו ישר כפי שניתן היה לצפות (ואנחנו ואחרים באמת ציפינו לכך...). זו רק דוגמא, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את העבודות של ג'י פיינברג מירושלים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב חידות כלשהן אותן אני מצליח לפתור במאמץ בינוני (אלא אם יש לפתרון ערך מעשי ואז לא משנה דרגת הקושי). למשל - מציאת דרך אלגנטית למניית מספר הקוביות שונות שניתן לייצר באמצעות צביעת כל פאה בצבע שונה מתוך שישה צבעים קבועים. היסטורית, רק לאחר שפתרתי חידה זו בזמן סביר יחסית (עשר דקות נהיגה) התחילה לצוץ אצלי חיבה סבירה לחידות ''סתמיות''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה התעמקתי בחידה הסתמית הבאה: יש משחק איקס עיגול [ויקיפדיה] בגרסה תלת מימדית, כלומר יש 9 עמודים ו-27 קוביות עם חור בצורת X או O ומטרת המשחק היא להשלים שלישיה רצופה לאורך, לרוחב, לגובה או באלכסון כלשהו. קל לראות (ילדים בבית ספר יסודי מגלים זאת לבד) שלשחקן הראשון יש אסטרטגיה מנצחת ולמעשה המשחק לא באמת מעניין. המשחק נהיה מעניין יותר בגרסה ההפוכה - לכפות על השחקן השני לנצח. השאלה שבה התעמקתי היתה, האם בגרסה ההפוכה יתכן תיקו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא במימד 8. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה משיקולים קומבינטוריים מן הסתם... מה שכן, זה קצת קשה לשחק במשחק הזה בשמונה מימדים. מה דעתך על המקרה התלת-מימדי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אפשר לעשות את זה נומרית: מתחילים מהסוף, מחפשים את כל המצבים עם מספר שווה של X O שאין בהם אף שלישיה. עכשיו פורשים את העץ אחורנית רק דרך צעדים כפויים. הבן שלי פתר פעם את המשחק "מחשבת" באופן דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשה למצוא מצב עם מספר שווה של X O כשיש 27 מהם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, נו. התכוונתי שלפני הצעד האחרון הוא זוגי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי את ההצעה - הרי עיקר הבעייה היא למצוא קונפיגורציה סופית של 14 ו-13 (לא מספר שווה, הרי 27 הוא אי-זוגי), ללא שלישיות, לא? שיחקתי בזה כמה דקות ולא מצאתי קונפיגורציה כזו. מה שיכול לעזור הוא שכל אחת משלוש השכבות בה היא כזו קונפ' תיקו 2D, מה שמצמצם מאוד את מספר האפשרויות לבדיקה. אבל נראה לי מעניין יותר לכתוב תוכנית שרצה (בצורה חכמה) על האפשרויות העשויות להיות רלוונטיות ובודקת אותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בצורה לא חכמה, 2 בחזקת 27 זה לא אסון לבחון בכוח הכוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה צודק, למה לעשות את החיים קשים? יותר חשמל פחות עמל. אגב, ראה את הסעיף Variations ב http://en.wikipedia.org/wiki/Tic-tac-toe . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבן שלי טוען שהוא חיפש את כל האפשרויות ולא מצא אפילו אחת ללא שלושה ברצף. השיטה שלו : הוא הסתכל על כל המשטחים הדו מימדיים 3X3 שאין בהם רצפים. הוא אומר שיש בערך 30 כאלו, ואז הוא בדק את כל הקומבינציות של שלוש שכבות כאלו. לטענתו, בכולם היו רצפים. אז כנראה שאי אפשר לכפות תיקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה! כפרס תן לו קישור למשחק: http://games.ailon.org/games/tictactoe3d , כאשר המטרה היא להביא את היריב לשלישיה (תסביר לו שזה לא מה שזה נשמע). הנה גם קישור לגירסת 4x4x4: ועכשיו שיפתור על חידה שבראש הפתיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אי אפשר לכפות תיקו זה לא עונה לשאלה של איזי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כן עונה - מן הבדיקה שערך בנך נובע שאכן אחד השחקנים יאלץ להשלים בשלב כלשהו רצף של שלושה. מטרת המשחק היא לגרום לכך שהצד השני הוא שיעשה כן ראשון. בסוף תגובתי הקודמת ''על'' צ''ל ''את''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי- אתה מתכוון לחידה עם הקוביה הצבועה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד לבן שלך. זאת אכן התשובה הנכונה. (ואפשר גם להגיע אליה בלי לבדוק את כל האפשרויות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשחק שלך אפשר לשים קוביה איפה שרוצים, או רק על המשטח או על קוביה אחרת (כמו "ארבע בשורה")? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלגוריתמים מבוזרים (וזו גם פרנסה לא רעה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מפחד לגלות שאני טיפש משחשבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלקיות בעיקר. גם סוג של חידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמראיין או מרואיין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור הפופלריות של חידות המספרים, חשבתי שאולי כאן מישהו יוכל לפתור את הסדרה הבאה. נתקלתי בה, הגעתי פעמיים לאותה תוצאה (בכל פעם בדרך אחרת, ואני לא מצליחה לשחזר אף אחת מהן), ואין לי מושג אם היא נכונה או אם יש בכלל תשובה. הסדרה היא 4,5,5,7,9,15 והשאלה היא מה המספר שאמור להגיע אחרי 15. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין תשובה "נכונה" לשאלות מהסוג הזה. יש חידה מפורסמת לפיה האיבר הבא אחרי 1,2,4,8,16 הוא דווקא 31 (ולא מה שהיית חושבת). מצד שני אין מצב שבו אין בכלל תשובה (תמיד אפשר לתפור איזושהי נוסחה שתתאים לנתונים ותניב המשך כלשהו.) לסדרה הספציפית שלך לא הצלחתי למצוא איזשהו תיאור מעניין או סביר, למרות שכאמור לא קשה לתפור נוסחאות שנראות מאולצות לגמרי. למשל, מתחילים מהחזקות של שתיים, מחלקים אותן בשלוש, מעגלים לשלם הקרוב ביותר ומוסיפים 4. לפי זה האיבר הבא הוא 25. לפעמים זה עוזר לדעת את ההקשר - מאיפה זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזשהי בחינה (ללא מתמטיקאים, כמובן) שכללה פרק של סדרות. זו הייתה האחרונה והקודמות לה היו הגיוניות ולא סופר-מתוחכמות (כלומר הצלחתי לפתור את כולן די במהירות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
V= 4,5,5,7,9,15,25 ...
V3=V1+1 V4=V2+2 V5=V3+4 V6=V4+8 .. Vi=V(i-2) + 2^(i-3) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אפשר בתרגום לדוברי מילולית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיבר ה n-י שווה לאיבר שנמצא שני מקומות לפניו ועוד שתיים בחזקת (n פחות 3). למשל: האיבר השביעי שווה לאיבר החמישי ועוד שתיים בחזקה רביעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אחרי 15 יבוא 23? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אחרי 15 בא 25, כמו שיוסי כתב (9+16=25). אחרי 25 יבוא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4,111? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, את העלית את השתיים בחזקת "האיבר ה2-n, פחות 3" במקום בחזקת "n פחות 3" (כלומר בחזקת 12 במקום בחזקת 5). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, נדמה לי שלא מזמן היה פה איזה פתיל על בחורות ששואלות שאלות בפורומים של גיקים. את יכולה למצוא קישור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אבל ניסיתי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלהים אדירים, גם כשמסבירים לי בשתי דרכים שונות פלוס1 דוגמא אני עדיין לא מגיעה לתוצאה הנכונה. לפחות עכשיו אני מרגישה הרבה פחות רע שלא הצלחתי לפתור את הסדרה הזו בשבע דקות. 1לטובת ההוא שחטף פריחה מהאמריקנית הדבורה. רואה? אני מתחשבת! _______ העלמה עפרונית, עושה דברים אחרים לא רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יעזור אולי להביט על ההפרשים בין כל איבר בסדרה לאיבר *שניים* לפניו במקום לאיבר הקודם (במילים אחרות לשלשום שלו). לשם כך האיבר הראשון שאפשר לבחון הוא השלישי (הראשון שיש לו שלשום) וההפרשים הם 1,2,4,8,16. לא יקשה לנחש את הבאים גם בלי הנוסחה (הנכונה) של יוסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הסדרה המלאה תהיה 4,5,5,7,9,15,25,32? למה ה-5 מופיע פעמיים ברצף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדרת הסדרה תלויה בחוקיות אותה ניסח יוסי, ובתנאי ההתחלה. סדרה שהחוקיות בה היא "הבט שניים אחורה" אפשר להתחיל משני ערכים שרירותיים כלשהם ועדיין לשמור על החוקיות. לכן הסיבה שחמש מופיע פעמיים היא שכותבת החידה המרושעת בחרה להתחיל ב "4,5". אם היא הייתה מתחילה למשל ב "4,4" (או "2,7") הסדרה כולה היתה שונה ללא כל שינוי בחוקיות. למעשה החוקיות הזו גורמת לכך שהאברים הזוגיים והאי-זוגיים עצמאיים זה מזה לחלוטין: אם במקום "4,5" היינו מתחילים מ "3,5", האיברים הזוגיים היו נשארים בדיוק כמו בסדרה המקורית, והאי-זוגיים היו אחד פחות מהסדרה המקורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי לציין: האיבר הבא אינו 32 אלא 15+32, כלומר 47. אחריו 25+64 וכולי: "שלשום ועוד שניים בחזקת אחד-יותר-ממה-שהיה-בפעם-שעברה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות בהקלדה. כשחישבתי על הנייר יצא לי באמת 47. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר הסדרה רק מטפסת? החוקיות לא בהכרח תמשיך גם לכיוון המספרים משמאל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להמשיך את החוקיות גם משמאל במספרים רציונאלים, אבל לא שלמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, לא חשבתי על זה. מצד שני, לא מצאתי גם את הפתרון לחידה המקורית עד שגילית אותו. האם לפני 4 יבוא 4.5 ולפניו 3.75? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, כן. והסדרה גם חסומה משמאל, אבל לא מונוטונית עולה (כמו שהוגג ציין, זהו למעשה zip של שני סדרות עצמאיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, רגע, zip זה לא פייתוניש? לא סיכמנו שפרל, כל הפרל ורק פרל? (בהנחה שזה היוסי הנכון - אם לא אז נא קבל התנצלותי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם זה היוסי הנכון, אבל לא השאלתי את הכד כבוד השופט, וחוץ מזה הוא היה שבור כשקיבלתי אותו, ובכלל החזרתי אותו שלם. (או במילים אחרות: אין לי שום בעיה עם פייתון, את פונקציה הרוכסן פגשתי לראשונה ב-Haskell, והיא ממומשת גם בספריה הסטנדרטית של פרל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> והיא ממומשת גם בספריה הסטנדרטית של פרל לא הכרתי. שמא זה פרל 6 ומעלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נמצא ב-List::MoreUtils (אני כבר לא בטוח שהוא בספריה הסטנדרטית, אולי התבלבלתי עם List::Utils. בכל מקרה, המימוש טרוויאלי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהי הנוסחה הכללית (לא נוסחה רקורסיבית) לאיבר זוגי בסדרה? איבר אי־זוגי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
for the even numbers (let's say that the 4 is element number 0) it will be אבל אני לא יודע איך להסתכל על הטור הזה מהצד השני, ולא זוכר איך בודקים למה הוא מתכנס.
4+ (1+4+16... 4^(n-1)) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמז: הסכום של שתיים בחזקת מינוס אחד עד מינוס אינסוף חסום באחד*. ____ * וגם שואף אליו - כלומר שאם תחשוב על מספר חיובי, קטן ככל שיהיה, נוכל להוכיח שאחד פחות הסכום הנ"ל קטן ממנו. אבל זה כבר נושא לסיפור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה מתאים למדור חידות, אך יש שאלה בפיזיקה שמטרידה אותי הרבה זמן: האם הקווארקים קיימים, או שרק משל הם? הסבר (מוגבל לידע המצומצם שלי בפיזיקה מודרנית): יש אלקטרון, שהוא חלקיק בסיסי ומטענו קבוע. יש קווארק מסוג "מעלה", שהוא חלקיק בסיסי ומטענו מינוס שני שליש ממטען האלקטרון. יש קווארק מסוג "מטה", שהוא חלקיק בסיס ומטענו מינוס שליש ממטען האלקטרון. (הצבעים וארבעת סוגי הקווארקים הנוספים לא רלוונטים לשאלה) שני קווארקי מעלה וקווארק מטה מרכיבים פרוטון שמטענו בדיוק מינוס אחד ממטען האלקטרון, שני קווארקי מטה וקווארק מעלה מרכיבים נייטרון שמטענו החשמלי אפס. הפרוטון יציב (זמן מחצית חיים נמדד במליארדי שנים), ואילו הנייטרון מתפרק במהירות לפרוטון ואלקטרון (כלומר, כשהוא מחוץ לגרעין האטום). אבל בלתי אפשרי לפרק אותם לקווארקים (הכוח המחבר את הקווארקים מתגבר עם המרחק). ושאלתי היא: האם יתכן שמטען חלקיקים בסיסים בטבע יהיה לגמרי במקרה מכפלה שלמה וקטנה של קבוע? הרי לא רואים יחס כזה בין מסות החלקיקים או קבועים אחרים של הטבע. האם לא יותר הגיוני להניח (למשל) שהפרוטון מורכב מנייטרון ואנטי אלקטרון? _____ יוסי, מחכה לתגובות שיחשפו אותו כאידיוט והדיוט, והוא כל כך השתדל להסתיר את זה עד היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניוטרון מתפרק לאלקטרון ופרוטון ואנטי-ניוטרינו. ולשאלתך, לא ברור כמה כל חלקיקי היסוד באמת "קיימים" במובן שבוא אנחנו מבינים קיום, אבל כן, הקווארקים הם ההסבר הטוב ביותר שיש לנו לתופעות הידועות לנו. הבעיה היא שיש הרבה יותר משני באריונים (כמו פרוטון וניוטרון) שאנחנו מכירים והדרך הטובה ביותר להסביר את קיומם של כולם, עם המאסות השונות שלהם, וההתפרקות השונה של כל אחד מהם, היא על ידי שלוש חלקיקים. בקיצור, לפי תורת הקוואנטים לכל חלקיק בטבע יש "ספין" שהוא מכפלה שלמה של חצי (ז"א: 0, 1/2, 1, 3/2, 2, ... בעצם, כנראה שאין יותר מ-2, וגם על ה-2, הגראוויטון, אני לא חותם). כשאתה לוקח שני חלקיקים בעלי ספין חצי אתה יכול לקבל ספין אחד (אם הם ב"אותו כיוון") או אפס (אם הם ב"כיוונים מנוגד"). יש באמת האדרונים אם ספין 0 ו-1. להם קוראים באריונים, אבל המזונים (אלה שהכירו בזמן שחשבו על המודל) הם בעלי ספין 1/2, זה יכול להיות רק בחלקיק אלמנטרי או במספר אי-זוגי של חלקיקים עם ספין חצי שלם. והמספר האי זוגי הקטן ביותר ששונה מ-1 הוא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין את תגובתך (ואנא, תקן אותי אם לא), חלקיק עם ספין חצי יכול להתקיים כאלמנטרי, או כשלישית חלקיקי חצי שאחד מהם הפוך לאחרים. אולי פספסתי משהו, אבל איך זה גורם למטען האלקטרומגנטי של האלקטרון להיות *בדיוק* פי שלוש ממטען הקווארק מטה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי ברור לי אם אתה שואל על "איך חשבו על הרעיון הזה כשחשבו עליו?" או "למה אנחנו מאמינים בזה כיום?". ניסיתי לענות לשאלה הראשונה (וזה גם מה שאעשה עכשיו). כל עוד שהיה ידוע רק על הפרוטון והניוטרון הרעיון של שליש (או של קווארקים) היה באמת לא קיים. רק כשהתחילו לגלות עוד ועוד חלקיקים לא אלמנטרים בעלי ספין חצי ומטען התחילו לחפש מודל שיסביר את קיומם, והמודל הקווארקי היה המודל המוצלח ביותר שעלה (ועד היום, אחרי שהוספנו עוד שלוש קווארקים, הוא מצליח להסביר את כל ההאדרונים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המודל הזה מסביר את הקשר בין מטען האלקטרון למטען הקווארק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק בשבוע עלתה בי התהייה הזו - מבלי לפקפק כלל בקיום הקווארקים - אז אני שמח להפנות אותה לקוראי האייל הנכבדים: למה לקווארקים ולאלקטרון מטענים ביחס מדויק להפליא של 1:3? תמוה מאד ששני חלקיקים ממשפחות שונות לגמרי ושמושפעים על ידי כוחות שונים, עדיין המטען שלהם זהה (או בעצם כפולה של מספר שלם כלשהו). זה כמובן לא נכון כלל לגבי המסה, ושאר תכונות, אבל דווקא המטען מדלג על ההבדל בין הכח האלטרו-חלש לכח החזק. (טוב, זה נכון גם לספין, אבל הספין משותף לכל כך הרבה חלקיםקים שזה נשמע לי פחות מעניין). כמובן שיש לזה תשובה 'הפוכה' - לולי היה מטען האלקטרון זהה בדיוק למטען הפרוטון - או לפחות למכפלה שלמה שלו - לא ניתן היה לבנות אטומים נייטרלים בקלות כזו, אם בכלל, ולא היה נוצר עולם של כימיה שבו יש מי שישאל את השאלה. אבל מאחר שטיעונים אנתרופיים מעולם לא נשמעו לי משכנעים, אשמח לשמוע תשובה אחרת. ספקולציה שלי - הכח החלש בכל זאת פועל הן על קווארקים והן על אלקטרונים, ואולי הוא יוצר את הקשר הזה. אבל זה רק ניחוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי יש גם ממצאים ניסיוניים לקווארקים, הפיזור בהתנגשות של פרוטונים מעיד ש''בתוך'' ''פרוטון'' ''יש'' ''משהו'' ''יותר'' ''קטן'', ואם אני לא טועה אפילו מעיד שיש שלושה כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הקווארקים חיים ובועטים: Jet_(particle_physics) [Wikipedia]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך הקישור שהבאת: particles carrying a color charge, such as quarks, cannot exist in free form. Therefore they fragment into hadrons before they can be directly detected, becoming jets אני מפספס משהו?(וסליחה אם השאלות שלי נשמעות קנטרניות. הן באמת נובעות מבורות. ואני אסיר תודה לכל מי שטורח ועונה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מניח שמה שאין לו קיום עצמאי אין לו קיום כלל. אני טוען את ההיפך - שאין דבר מתקיים אלא כאוסף יחסים (יחודי) עם ישים אחרים. זה קצת מרחיק לכת עבור עניין זה, אז חשוב על משרד תחבורה - האם הוא קיים? הרי אין לו קיום הנפרד מזה של מדינה ועדיין אין עוררין על קיומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אבל אני לא בטוח שאני מבין את המשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלפו שנים רבות אבל... הממצאים שאתה מדבר עליהם נשמעים מעניינים - אם תביא קישור אולי אפילו אנסה לקרוא. לעצם דבריך: גם אם בהתנגשות פרוטונים אכן מתפזרים יותר חלקיקים משהתנגשו, למיטב ידיעתי אין זה אומר בהכרח ש"בתוך" פרוטון יש משהו. אאל״ט, פוטונים גבוהי אנרגיה יכולים "להתפרק" לחלקיק ואנטי חלקיק, אבל אני לא חושב שמישהו מפרש זאת כאילו החלקיקים הללו היו "בתוך" הפוטון טרם ההתפרקות. לשאלתו המקורית של יוסי: להבנתי, התשובה לשאלה תלויה במשמעות שהמשיב מייחס למושג "קיימים ממש". באופן בלתי תלוי התנהל לפני זמן קצר (תחת הדיון "זמן סגירה") דיון שעסק בשאלה של "קיום ערך אמת עבור פסוקים (במתמטיקה) שמקיימים א' ב' ג"'. גם שם הבעתי דעה שהתשובה תלויה במשמעות שהשואל (או המשיב) מייחס למושג "קיים" (וגם שם חבטו בי המתמטיקאים כבשק אגרוף ושילחוני בבושת פנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ואפופידס מדברים על מה שקורה באנרגיות גבוהות יותר (אם אני לא טועה). אני מתכוון לניסויים יותר מוקדמים שמדדו את הפיזור של פרוטון שמתקרב מאוד מאוד לפרוטון אחר ואז מתרחק ממנו בהשפעת כוחות דחייה חשמליים. אין כאן פירוק של הפרוטון למרכיביו אלא תצפית על מסלול של המון פרוטונים וניתוח התוצאות. תן לפיזיקאי לוח וגיר ותגיד לו לצייר שני ניסויי פיזור. אח"כ שיכתוב לכל אחד משוואות לפי ר' תומפסון. יש הבדל בזוויות הפיזור של אלומת חלקיקים שיתקבלו בחישוב אם מצוירת על הלוח נקודה אחת של מטען בגודל 1 לבין אלו שיתקבלו אם מצויירות שלוש נקודות קרובות עם מטען שני שליש או מינוס שליש. עכשיו עושים ניסוי (באנרגיות מתאימות). יוצא יותר דומה לציור של השלוש נקודות. (כל זה בערבון מוגבל, למדתי את זה לפני יותר מדי זמן, ולא מצאתי רפרנס באינטרנט.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וקושיה נוספת לפיזיקאים. עד כמה שהבנתי, הגלקסיות קטנות מדי ביחס למסה הידועה שלהם ולמהירות סיבובם. ומכאן נובעת ההנחה שיש בגלקסיות חומר אפל כלשהו שמגביר את מסת הגלקסיות. ולאחרונה גילו שהיקום בעצם מאיץ את התרחבותו (לצערם של חובבי היקום הפועם), ומכאן נובעת ההנחה שיש ביקום אנרגיה אפלה שגורמת להאצה. כהדיוט, נראה לי הרבה יותר פשוט להסביר את שתי התופעות בכוח אנטי גרביטציוני החלש אלפי מונים מהכוח הגרביטציוני (שבעצמו כמעט ולא ניתן לאבחנה) אך דועך פחות ממנו עם המרחק. האם מישהו יודע למה הפיזקאים שוללים את ההסבר הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש - כדי להניח קיומה של אנטי גרביטציה ביקום אתה צריך להניח קיומו של אנטי חומר ביקום. אם הוא היה קיים הוא כבר מזמן לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנטי חומר הוא בעל מסה חיובית, כך שהוא לא יוצר ''אנטי גרויטציה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אין מסה שלילית, הניחוש נפל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קשור לתשובתה של ג'וד (אנטי-חומר בהחלט קיים) - ואני גם ממש לא מבין את הפיזיקה מאחורי זה, אבל ייתכן ואנטי-חומר כן יוצר סוג של אנטי-גרביטציה (כלומר, יש כוח דחיה כבידתי בין חומר לאנטי חומר). אפשר, ככל הנראה, לבחון את השאלה באמצעות שטף האנטי-נוטרינו שמגיע מחורים שחורים: אם אכן ישנה דחיה, אז כאשר זוג חלקיקים וירטואלים של נוטירנו ואנטי-נוטרינו נוצר מעבר לאופק-האירועים של חורים שחורים, האנטי-נוטרינו אמור להמלט במהירות ובעוצמה מתוך החור השחור בעוד שבן זוגו ישאר כלוא בפנים לנצח. את השטף הזה אפשר יהיה למדוד באמצעות גלאי הנוטרינו החדשים (IceCube, KM3NeT או ANTARES), כך שעד כמה שאני מבין, השאלה צפויה להתברר בקרוב. למה דווקא נוטרינו ואנטי-נוטרינו, ולא למשל אלקטרונים ופוזיטרונים? אין לי מושג. אולי מרבית האנטי-חלקיקים האחרים מתאיינים עוד לפני שהם מספיקים לברוח מחוץ לחור השחור, ואילו האנטי-נוטרינו - בשל האינטרקציות החלשות שלהם - שורדים בקלות יחסית את דרכם עד לכדור הארץ. אם התשובה חיובית, יש לזה כמה השלכות מעניינות: 1. העובדה שהיקום הנצפה מורכב ברובו מחומר ולא מאנטי-חומר, לא תדרוש שבירת סימטריה ספונטנית כהסבר. אם ישנה דחייה, לא מופרך לחשוב שישנו חלק ביקום - בסדר הגודל של היקום הנצפה - שמורכב כולו מאנטי חומר. שני החלקים השונים מתרחקים זה מזה בשל כוחות הדחייה, ולכן מופרדים לחלוטין, ואנחנו לא צופים בפרץ אנרגיה עצום בגבול שלהם. 2. יכול להיות שההרכב של כל אחד מחלקי היקום האלה מחזורי: במשך הזמן הוא מתקרר לגמרי, והופך למרחב דל בחומר וזרוע בחורים שחורים. אך זרם קבוע של אנטי-נוטרינו מהחורים השחורים מזרים אליו אנרגיה ואנטי-חומר עד שהוא משנה את הרכבו מחומר לאנטי-חומר וחוזר חלילה. כך שיכול להיות שישנם זמנים בהם חלקי-יקום שונים מורכבים ברובם מחומר או מאנטי-חומר והם נמשכים לזה, וזמנים אחרים בהם אחד מורכב מחומר ושני מאנטי-חומר והם דוחים זה את זה. זו דינמיקה הרבה יותר מעניינת ומורכבת לגור היקום מ-"יקום מתפשט \ סטטי \ מתכווץ". 3. ייתכן שאפשר להפיק אנרגיה מחורים שחורים, במיוחד בזמנים קשים בהם רוב השמשות כבר כבו... זה עוד עשוי להיות שימושי מתישהו, עוד אי-אלו מיליארדי שנים (אם נשרוד עד אז). והנה לינק: http://www.technologyreview.com/blog/arxiv/25780/ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרתק ממש, במיוחד הרעיון שבמפץ הגדול נוצרו ביקום שני חלקים באותו גודל (או לא באותו גודל), אחד של חומר והשני של אנטי חומר, זה פתרון יותר אלגנטי מהפתרונות האחרים לשאלה לאן נעלם האנטי חומר שנוצר במפץ הגדול. אבל החלק הזה הוא לא מעבר לאופק שלנו, אנחנו אמורים לראות אותו, איזה קרינה הוא פולט? רק הערה, כתבת: "אפשר, ככל הנראה, לבחון את השאלה באמצעות שטף האנטי-נוטרינו שמגיע מחורים שחורים". אנחנו לא יודעים אם חור שחור פולט אנטי-נויטרינו, זו התיאוריה של כותב המאמר, אם יתגלה שטף כזה יהיה מרוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי שלא יווצר הרושם שמה שאתה כותב מבטא את הזרם המרכזי בפיזיקה, הינה מה שיש ללובוס מוטל להגיד על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. גם לי הרעיון היה נשמע מוזר, אך אני זוכר שהמקור דרכו הגעתי לזה היה אמין עלי (אם כי אני לא זוכר מהו...). אין לי את הכלים לשפוט בעצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיונות מעניינים. רק הערה קטנה: אם באנטי-נייטרינו חפץ אתה, אין צורך להרחיק לחור שחור. כל ניוטרון מזדמן יספק את צרכיך בתוך כרבע שעה (-זמן מחצית החיים של ניוטרון חופשי המתפרק לאלקטרון, פרוטון ואנטי-נייטרינו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפשר למדוד את השפעת הכבידה על חלקיקים המתקבלים כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, מאחר והנייטרינו והאנטי שלו קלים מדי מכדי שניתן יהיה למדוד את המשיכה-דחיה הגרביטציוניות שלהם עם כד''א. כן ניתן למדוד את התגובה הכבידתית של כד''א עם אנטי חלקיקים כבדים יותר ויציבים, כדוגמת הפוזיטרון והאנטי פרוטון, שניתן לייצרם במעבדה. לא גיגלתי אבל אני מוכן להמר שמשיכתם של אלו לכד''א (המורכב מחלקיקים שאינם אנטי), כבר אושרה היטב בניסוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין (גם לגבי האנטי פרוטון, אבל בטח ובטח לגבי הפוזיטרון). גם אני לא גיגלתי, אולי ראובן יאיר את עינינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק - כבידתו של אנטי-חומר עדיין מחכה למדידה אמינה, שאולי תקרה בקרוב בצרן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שידעתי זה ( כמו שכתוב בקישור של אפו) שקשה מאוד למדוד את זה ישירות מכיוון שהחלקיקים לא נטרליים. אני לא יודע מה המצב עם האנטי ניוטרון. אני אישית חושב שמכיוון שאנרגיה אמורה היות שקולה למסה לא צריכה להיות כאן בעיה, אבל כמובן שהיה נחמד למדוד את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרתק (בתקוה שהצלחתי להבין את זה). האם המודל של מיגרון מציע הסבר פיזיקאלי לפונקצית המיו (אולי כבידה קוואנטית)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבנה שלי בתחום מסתכמת בלדעת שזה מילגרום, לא מיגרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת הסבר עיתונאי, פלוס יקום מקביל חינם: האם התיאוריה הזאת מנבאת משהו שאיננו יודעים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחרי מחשבה נוספת (באשמת היעפת) - אם נניח כוח אנטי גרוויטציוני ביקום אחיד (לפי מה שהצעתי), אזי על על כל כוכב בודד בגלקסיה יפעל הכוח במידה שווה מכל הכיוונים - והשפעתו היא אפס. ולכן אין בזה הסבר לדחיסות הגלקסיות. אם הכוח פוחת עם המרחק וקיימות אנטי גלקסיות בין הגלקסיות (ואולי גם אנטי צבירים בין צבירי הגלקסיות) לפי המודל של מילגרום, קשה לי להאמין שהגלקסיות היו דיסקיות עגולות וסימטריות כמו שהן נראות לנו כיום (הייתי מצפה לחתך של להבת נר ברוח עם הטיה לכיוון הסיבוב). נראה לי שהדרך היחידה להנשים את הברווז האנטי גרוויטציוני היא לטעון שהכוח הזה הוא אחיד, והמסה מושפעת ממנו אך גם ממסכת אותו. אפשר גם להוסיף את התיאוריה שבעצם הגרוויטציה הוא רק מיסוך של האנטי גרוויטציה (יש לזה כמה השלכות מענינות), אבל נראה לי שאני אשמור את זה ל''טרחנים בלתי נלאים בפיזיקה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה של"אנטי גלקסיות" יהיה יותר אפקט מעוות מאשר לגלקסיות? אם נוכחות גלקסיות אחרות ביקום לא מפריעה לגלקסיה להיות "עגולה וסימטרית" (דרך אגב: האם גלקסיות הן באמת "עגולות וסימטריות"?) אז קשה לי לראות סיבה למה ל"אנטי גלקסיות" תהיה השפעה כה הרסנית על העיגלול והסימטריה: האם באמת דחייה יותר הרסנית לגבי הסימטריה ממשיכה? למה? לא שיש לי דעה בשאלת ה"מסה השלילית" (ולא שאם הייתה לי דעה היה לה איזשהו משקל), אני רק לא מבין למה סימטריות הגלקסיות הנראות רומזת דבר מה לכאן או לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי המוגבלת - כוח המשיכה פועל לכיוון מרכז הגלקסיה, ואילו כוח הדחיה של אנטי גלקסיה פועל לכיוון שרירותי כלשהו ופוחת עם המרחק (אחרת השפעתו על גודל הגלקסיה היתה אפס). תוך כדי סיבוב דיסקית גלקסיה ממוצעת על צירה, הייתי מצפה שהכוכבים או חלקיקי הגז המתקרבים למקור כוח הדחיה יאטו (ויתקרבו למרכז הגלקסיה) ואילו המתרחקים ממנה יאיצו (ויתרחקו ממרכזה). ואם קיימת נקודת דחיה בודדת שאינה על מישור סיבובה - אז תנועת החלקיקים בגלקסיה לא תהיה מחזורית ונראה פיזור מעניין של הדיסקה (למשל, צורת קערה). מכיוון שהמודל מציע שעל גלקסיה ממוצעת משפיעים מספר אנטי גלקסיות, הייתי מצפה לכל מיני צורות שונות ומשונות שאינן מוסברות. עד כמה שידוע לי, זה לא כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הנחתי שהכוונה שחלקיקי אנטי-חומר מושכים זה את זה בכל מקרה (אחרת כלום לא סימטרי), והשאלה היחידה היא האם בין חומר לאנטי-חומר יש משיכה או דחייה, אבל אולי אפשר להמתין למישהו שיודע קצת יותר. לא ברור לי אם בכלל אפשר לזהות את האפקט הגרביטציוני של גלקסיות רחוקות, ועם כן, האם אכן יש הבדל כה תהומי בין משיכה לדחייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון את המודל של מילגרום, לא מדובר על אנטי חומר אלא על מעין יקום משלים ליקום שלנו במובן שבמקום בו אצלנו יש מסה - שם יש הרבה מרחב ריק וההיפך. וקיים כוח דחיה בין המסות של שני היקומים. השימוש בביטוי המטעה "אנטי גלקסיה" הוא באחריותי ובאשמתי. אבל מכיוון שהמודל הזה נראה לי מופרך, עדיף שמישהו אחר ינסה להגן עליו. אני יכול לחשוב על כמה הבדלים בין כוח משיכה למיסוך כוח דחיה. למשל: כשהמרחק בין שני גופים שואף לאינסוף, המשיכה בינהם תשאף לאפס לפי כוח המשיכה ולקבוע שלילי על פי כוח המיסוך. אילו הייתי אסטרופיזיקאי אמיתי אולי גם הייתי מצליח לחשב איזשהו הבדל במסלולי כוכבי הלכת רק כדי לגלות בתצפית שתיאורית כוח המיסוך היא סתם שטויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את המודל של מילגרום - דבריי התייחסו למה שעומר כתב (תגובה 575820). לפי הבנתי כמה אנשים פה אמרו שהשאלה עדיין לא סגורה, אבל אולי בזכות ניסויים במאיץ החלקיקים החדש היא תיפתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה בתחום זה התפרסמה אתמול ב"הארץ". במסגרתה אומר פרופ' אליעזר רבינוביץ' על איחוד ארבעת1 כוחות היסוד בפיסיקה את המשפט הנחמד: "זה יהיה נורא נחמד אם זה יקרה, אבל אף אחד לא חייב לנו את זה". 1 הכוונה כנראה לשלושת הכוחות, אלא שלא מחליפים כך כך בקלות מטבע לשון שהפך לנחלת הכלל2. 2 כבתגובה 580093 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוחות היסוד [ויקיפדיה]? גם שם יש חלוקה ל"ארבעה שהם שלושה", אם ננקוט בלשון התאולוגיה הנוצרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכיר לי את עניין התאולוגיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושה שהם אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, חשבתי שיש שם משהו על ארבעה שהם שלושה, ולזמן קצר נבוכתי מעט שבוגר אייל כמוני מפגין בורות כזו במשהו שנשמע כמו משהו מיסודות התאולוגיה הנוצרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו בבית היו אומרים ''שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים''. השאלה, עד כמה שהבנתי הייתה לגבי כיוון הכוח הגרביטציוני בין חומר ואנטי חומר - לא לגמרי קשורה לשאלת המניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלכם בבית צטטו ממשלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שמעונין1, פודקאסט של רן לוי בנושא הקווארקים2: 1. פיזיקאים אמיתיים עלולים להשתעמם. 2. אבל גם שם לא שמעתי שם משהו ששיכנע אותי שהקווארקים באמת קיימים. לחוסר האחידות של הפרוטון יכולים להיות הרבה הסברים אפשריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. לו התופעה היחידה שהקווארקים מסבירים היתה חוסר האחידות של הפרוטון, ניתן היה להסכים עם הפקפוק שלך בקלות רבה יותר. למעשה הסיבה שהגיעו למודל הקווארקים הוא עשרות (או מאות, או יותר) תופעות שלא הצליחו להסביר באמצעים אחרים, המובהק שבהם הוא עשרות החלקיקים שהתגלו בשנות החמישים והשישים - שזכו לשם 'גן החיות החלקיקי' - על תכונותיהם השונות והמשונות. ובאופן די אנלוגי למודל האטום שפירש באופן פשוט ובהיר את ההתנהגותיות השונות (והסידור) של עשרות היסודות השונים בטבלה של מנדלייב, כך המודל הקווארקי מסביר באופן פשוט ובהיר1 את עשרות החלקיקים האלה והתנהגויותיהם. אז אולי לחוסר האחידות של הפרוטון יכולים להיות הרבה הסברים אפשריים, אבל כנראה שלחוסר האחידות הזה ו לתכונות המזונים ו לתכונות הפיונים ו ליחסי הכוחות והאינטראקציות הנמדדים של כל החברים האלה, רוב ההסברים הללו לא עובדים, וההסבר הזה, הפלא ופלא, כן עובד. וגם מספק (סיפק בזמנו) כל מיני תחזיות שונות ומשונות על חלקיקים שונים ומשונים שלא נראו עד אז, והפלא ופלא - נתגלו בשנות השמונים במאיצי חלקיקים. אז לכן יש הרבה סיבות לקבל את המודל הזה. ואני כמובן מניח שאתה לא תוהה בשאלה האם הם 'קיימים' במובן הפילוסופי. שאז גם לגבי האלקטרון הישן והחביב אפשר להתווכח עד מחר. 1 נו, הכל יחסי, גם הפשטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפודקאסט הנ"ל חוסר האחידות של הפרוטון הוצג כהוכחה לקיום הקווארקים (קיום אמיתי, לא פילוסופי/מתימטי) ולכך התייחסתי. בנוגע לאלגנטיות של המודל, אילמלא הקסומים, המוזרים, והאילוץ בכוח שגדל עם המרחק - סביר מאוד שהייתי מסכים איתך1. ___ 1. וכמובן שאני לא חולק על העובדה שזה המודל הכי טוב שיש לנו לתיאור מתימטי של חלקיקים. אבל כמו ששאלתי בתחילת הפתיל - האם הקווארקים באמת קיימים, או שרק משל הם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 דיון 2867 כולו עוסק בשאלה האם חלקיקים יסודיים ככלל 'קיימים' או שהם פשוט הייצוג המתימטי שלהם - מה שאתה יכול לקרוא לו 'משל' כנראה. אבל בסקופ של הדיון הזה הקווארקים אינם ייחודיים מול האלקטרון, הפוטון, וכל חלקיק אחר. אז אם השאלה הכללית מעניינת אותך - הדיון ההוא זה מקום טוב להתחיל, וחבל לפתח כאן את הנושא מחדש. אם דווקא הקווארקים מטרידים אותך כיוצאי דופן, אולי כדאי שתפרט יותר למה, ולמה קווארק נראה לך פחות קיים מאלקטרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות שלי. את תגובה 623567 התכוונתי לקשר לתגובה 542971. התהיה העיקרית שלי הייתה זהה לשלך והיא בנוגע למכפלות השלמות של מטעני הקווארקים והאלקטרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובנוגע להבדל בין קווארקים לאלקטרון - את האלקטרון אפשר לבודד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה אם אפשר 'לבודד' אותו - ומה זה בכלל אומר מבחינתך כמודד/צופה? שאי אפשר 'לראות' אותו ישירות, לבדו? הרי גם אלקטרון אתה אף פעם לא רואה. אתה רואה תגובה שלו עם משהו אחר - חומר פלואורסנטי למשל - ומסיק ממנה על ההתנהגות שלו. אתה 'רואה' כל מיני מזונים וחבריהם שמתקיימים לזיליונית שנייה רק בגלל שהם מגיבים עם תא-הבועות1 שלך, בתגובה שמתאימה למודל שלך, ולכן אתה יודע שהם היו שם. אז הקווארק שלך 'מגיב' בזה שהוא נצמד לקווארק אחר (שלעיתים נוצר אף הוא בהתנגשות), ושניהם מתנהגים לפי המודל שלך, ולכן אתה יודע שהם שם - ושהם הם. יתירה מזו, אם הצפייה בחלקיק 'בודד' היא מבחינתך ההוכחה היחידה לקיומו, לא צריך להרחיק עד לקווארקים בשביל לפקפק: כבר באלקטרודינמיקה קוונטית - אלקטרונים ופוטונים חביבים ותו לא - מעמודי התווך של המודל הם חלקיקים וירטואליים, שמעצם הגדרתם אתה לא יכול למדוד או לצפות בהם2. על פי אותה תורה המצב בעצם הרבה יותר מסובך אפילו עבור האלקטרון החביב שלך - אתה בעצם אף פעם לא 'רואה' או מודד אלקטרון 'עירום' לבדו: התכונות של האלקטרון שאתה מודד - מסה, למשל - הן הסכום האינסופי3 שלו ושל זיליוני החלקיקים הוירטואליים שנוצרים ומתכלים סביבו כל הזמן, ואין לך בעצם כל יכולת לומר משהו על אלקטרון 'כשלעצמו'. כמו שאף איש איננו אי, אף אלקטרון לא נותר לעולם בגפו לבד בחושך, וחבורת ליצנים רעשנית ותזזיתית רוחשת סביבו ומלווה אותו לכל מקום אשר ילך. לסיכום, במספר רמות שונות אתה כבר היום לא באמת חוזה בחלקיקים יסודיים, אלא רק מבין שהם שם על פי האינטראקציה שלהם עם הסביבה והתאמה למודלים - הדי מסובכים לפרקים - שפיתחת. אז הקווארק המצטמד לאנטיאו לא נראה לי כל כך חריג כאן. 1 וצאצאיו המודרניים יותר. 2 כמדומני, יש מצב שבתנאים מסוימים הם הופכים מוירטואליים לממשיים, אז אם יש כאן מומחה שיבין שאני מקשקש, אשמח להערותיו. 3 שמתכנס למספר סופי, אחרי מאמצים גדולים של הפיזיקאים, ולעת עתה זה בערך גבול הידע שלי בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש (כנראה) הוכחה לכך שהחומר האפל הוא אכן חומר או דמוי חומר, ולא תופעה גרוויטציונית שאינה ידועה למדע. תקציר: נראה שהכוכבים בגלקסיה החביבה Abell 3827 הותירו את החומר האפל מאחור כתוצאה מאינטראקציה עם גלקסיות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שהבנתי מהקישור, המאמר דוקא מפריך את המשפט האחרון שלך ומראה שהממצא הזה היה תוצאה של עיוות אופטי במדידה והחומר האפל בגלקסיה החביבה שוכן בבטחה בין כוכביה כמקובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חידות בלשיות | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |