 |
החידות האהובות עלי הן... | 3172 |  |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
סודוקו. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין אצלי חוקיות ברורה בענייני חידות. את מי האיש אני קורא באדיקות, עם אחוזי הצלחה לא רעים. כשחמיצר היה באופנה לא הבנתי את מקור ההתלהבות, החידות היו מנוסחות באופן תמוה לפעמים עם עברית מאולצת. תשבצים בשלב מסויים נהפכו לתערובת של המכני עם האזוטרי ואני מתייחס אליהם עכשיו רק כאמצעי לימודי- אני פותר אותם עם הילדים. יש לי יחס אמביוולנטי כלפי תשבצי הגיון, אם יש לי יום טוב ואני מצליח הרבה הגדרות, אני נהנה אפילו אם הרבה מהתשבץ נשאר ריק. אני מתקשה לזכור פעם שסיימתי את כל ההגדרות בתשבץ הגיון. בחידות מתמטיות מה שמעניין אותי זה הטכניקה שמשתמשים בה וכמה היא שימושית גם במקומות אחרים. אני אוהב שאלות הסתברותיות או שאפשר להשתמש ב''פונקציות יוצרות'' כדי לפתור. אני פחות אוהב שאלות גאומטריות. יש גם את השאלות האלו עם השרוכים והחרוזים שצריך להתיר- פה זה תלוי בסיבוכיות, אני מאבד עניין אם יש יותר מדי רמות ואין לי יכולת שיטתית מספיק גבוהה כדי לעקוב אחרי כל המהלכים. סודוקו לא תפש אותי מעולם ושאלות פילוסופיות כמו האופציה האחרונה לא כל כך מעניינות אותי כמו שהן מטרידות אותי. אני מניח שהשורה התחתונה היא שחידה טובה היא או חידה פתירה אבל בקושי, או חידה שנראית קשה אשר ברגע ההשראה הנכונה היא מצטללת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשבץ לבן. (מוזר, בטוחה שהגבתי בבוקר, וזה לא מופיע עכשיו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גזענית! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזיר משובץ עושים מזיווג של חזירים מפוספסים עם חזירים שניצלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניצלו של מי? ובכלל, ממתי עושים שניצל מחזירים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניצלו של מחזיר כמובן, מחזירים עושים שניצל מחזירים, יש גם שניצלונים לפספוסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניצל מחזירים בתשובה מטגנים במחב''ת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחב''ת שניצל הוא מחב''ת מפוספס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמנך עבר! http://www.youtube.com/watch?v=KBARrfcI_P8&featu... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זמנך עבר! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, חידות שהטבע מציב לפנינו. שאלות מחקריות עם תשובות מפתיעות. זה מה שאני אוהב (לנסות) לפתור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מראש שיש להם סוף מפתיע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדתי כבר שעל פי רוב הסוף מפתיע. עד כדי כך שבמקרים הבודדים בהים הוא אינו מפתיע - זה כבר מפתיע מספיק בפני עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה חידה מחקרית עם תוצאה מפתיעה פיצחת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי מתיימר לומר שפיצחתי, אלא שהתחלתי לגרד את השכבות בדרך הארוכה אל הפיצוח. חידה אחת, לדוגמא, שעזרתי לגרד לה את הצבע היא מה קורה כששוברים חזק מספיק חתיכה דקה מספיק (והשאלה מה זה דקה מספיק וחזק מספיק זו כבר שאלה של פרטים) של חומר פריך/שביר (תחשוב זכוכית, אבל לא רק) - מתברר שאם התנאים מתאימים יכול להיווצר סדק שרץ במין זגזגים (צורה די דומה לסינוס, למי שמכיר) במקום שירוץ בקו ישר כפי שניתן היה לצפות (ואנחנו ואחרים באמת ציפינו לכך...). זו רק דוגמא, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את העבודות של ג'י פיינברג מירושלים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב חידות כלשהן אותן אני מצליח לפתור במאמץ בינוני (אלא אם יש לפתרון ערך מעשי ואז לא משנה דרגת הקושי). למשל - מציאת דרך אלגנטית למניית מספר הקוביות שונות שניתן לייצר באמצעות צביעת כל פאה בצבע שונה מתוך שישה צבעים קבועים. היסטורית, רק לאחר שפתרתי חידה זו בזמן סביר יחסית (עשר דקות נהיגה) התחילה לצוץ אצלי חיבה סבירה לחידות ''סתמיות''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה התעמקתי בחידה הסתמית הבאה: יש משחק איקס עיגול [ויקיפדיה] בגרסה תלת מימדית, כלומר יש 9 עמודים ו-27 קוביות עם חור בצורת X או O ומטרת המשחק היא להשלים שלישיה רצופה לאורך, לרוחב, לגובה או באלכסון כלשהו. קל לראות (ילדים בבית ספר יסודי מגלים זאת לבד) שלשחקן הראשון יש אסטרטגיה מנצחת ולמעשה המשחק לא באמת מעניין. המשחק נהיה מעניין יותר בגרסה ההפוכה - לכפות על השחקן השני לנצח. השאלה שבה התעמקתי היתה, האם בגרסה ההפוכה יתכן תיקו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא במימד 8. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה משיקולים קומבינטוריים מן הסתם... מה שכן, זה קצת קשה לשחק במשחק הזה בשמונה מימדים. מה דעתך על המקרה התלת-מימדי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אפשר לעשות את זה נומרית: מתחילים מהסוף, מחפשים את כל המצבים עם מספר שווה של X O שאין בהם אף שלישיה. עכשיו פורשים את העץ אחורנית רק דרך צעדים כפויים. הבן שלי פתר פעם את המשחק "מחשבת" באופן דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשה למצוא מצב עם מספר שווה של X O כשיש 27 מהם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, נו. התכוונתי שלפני הצעד האחרון הוא זוגי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי את ההצעה - הרי עיקר הבעייה היא למצוא קונפיגורציה סופית של 14 ו-13 (לא מספר שווה, הרי 27 הוא אי-זוגי), ללא שלישיות, לא? שיחקתי בזה כמה דקות ולא מצאתי קונפיגורציה כזו. מה שיכול לעזור הוא שכל אחת משלוש השכבות בה היא כזו קונפ' תיקו 2D, מה שמצמצם מאוד את מספר האפשרויות לבדיקה. אבל נראה לי מעניין יותר לכתוב תוכנית שרצה (בצורה חכמה) על האפשרויות העשויות להיות רלוונטיות ובודקת אותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בצורה לא חכמה, 2 בחזקת 27 זה לא אסון לבחון בכוח הכוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה צודק, למה לעשות את החיים קשים? יותר חשמל פחות עמל. אגב, ראה את הסעיף Variations ב http://en.wikipedia.org/wiki/Tic-tac-toe . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבן שלי טוען שהוא חיפש את כל האפשרויות ולא מצא אפילו אחת ללא שלושה ברצף. השיטה שלו : הוא הסתכל על כל המשטחים הדו מימדיים 3X3 שאין בהם רצפים. הוא אומר שיש בערך 30 כאלו, ואז הוא בדק את כל הקומבינציות של שלוש שכבות כאלו. לטענתו, בכולם היו רצפים. אז כנראה שאי אפשר לכפות תיקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה! כפרס תן לו קישור למשחק: http://games.ailon.org/games/tictactoe3d , כאשר המטרה היא להביא את היריב לשלישיה (תסביר לו שזה לא מה שזה נשמע). הנה גם קישור לגירסת 4x4x4: ועכשיו שיפתור על חידה שבראש הפתיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אי אפשר לכפות תיקו זה לא עונה לשאלה של איזי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כן עונה - מן הבדיקה שערך בנך נובע שאכן אחד השחקנים יאלץ להשלים בשלב כלשהו רצף של שלושה. מטרת המשחק היא לגרום לכך שהצד השני הוא שיעשה כן ראשון. בסוף תגובתי הקודמת ''על'' צ''ל ''את''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי- אתה מתכוון לחידה עם הקוביה הצבועה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד לבן שלך. זאת אכן התשובה הנכונה. (ואפשר גם להגיע אליה בלי לבדוק את כל האפשרויות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשחק שלך אפשר לשים קוביה איפה שרוצים, או רק על המשטח או על קוביה אחרת (כמו "ארבע בשורה")? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלגוריתמים מבוזרים (וזו גם פרנסה לא רעה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מפחד לגלות שאני טיפש משחשבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלקיות בעיקר. גם סוג של חידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמראיין או מרואיין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור הפופלריות של חידות המספרים, חשבתי שאולי כאן מישהו יוכל לפתור את הסדרה הבאה. נתקלתי בה, הגעתי פעמיים לאותה תוצאה (בכל פעם בדרך אחרת, ואני לא מצליחה לשחזר אף אחת מהן), ואין לי מושג אם היא נכונה או אם יש בכלל תשובה. הסדרה היא 4,5,5,7,9,15 והשאלה היא מה המספר שאמור להגיע אחרי 15. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין תשובה "נכונה" לשאלות מהסוג הזה. יש חידה מפורסמת לפיה האיבר הבא אחרי 1,2,4,8,16 הוא דווקא 31 (ולא מה שהיית חושבת). מצד שני אין מצב שבו אין בכלל תשובה (תמיד אפשר לתפור איזושהי נוסחה שתתאים לנתונים ותניב המשך כלשהו.) לסדרה הספציפית שלך לא הצלחתי למצוא איזשהו תיאור מעניין או סביר, למרות שכאמור לא קשה לתפור נוסחאות שנראות מאולצות לגמרי. למשל, מתחילים מהחזקות של שתיים, מחלקים אותן בשלוש, מעגלים לשלם הקרוב ביותר ומוסיפים 4. לפי זה האיבר הבא הוא 25. לפעמים זה עוזר לדעת את ההקשר - מאיפה זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזשהי בחינה (ללא מתמטיקאים, כמובן) שכללה פרק של סדרות. זו הייתה האחרונה והקודמות לה היו הגיוניות ולא סופר-מתוחכמות (כלומר הצלחתי לפתור את כולן די במהירות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
V= 4,5,5,7,9,15,25 ...
V3=V1+1 V4=V2+2 V5=V3+4 V6=V4+8 .. Vi=V(i-2) + 2^(i-3) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אפשר בתרגום לדוברי מילולית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיבר ה n-י שווה לאיבר שנמצא שני מקומות לפניו ועוד שתיים בחזקת (n פחות 3). למשל: האיבר השביעי שווה לאיבר החמישי ועוד שתיים בחזקה רביעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אחרי 15 יבוא 23? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אחרי 15 בא 25, כמו שיוסי כתב (9+16=25). אחרי 25 יבוא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4,111? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, את העלית את השתיים בחזקת "האיבר ה2-n, פחות 3" במקום בחזקת "n פחות 3" (כלומר בחזקת 12 במקום בחזקת 5). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, נדמה לי שלא מזמן היה פה איזה פתיל על בחורות ששואלות שאלות בפורומים של גיקים. את יכולה למצוא קישור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אבל ניסיתי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלהים אדירים, גם כשמסבירים לי בשתי דרכים שונות פלוס1 דוגמא אני עדיין לא מגיעה לתוצאה הנכונה. לפחות עכשיו אני מרגישה הרבה פחות רע שלא הצלחתי לפתור את הסדרה הזו בשבע דקות. 1לטובת ההוא שחטף פריחה מהאמריקנית הדבורה. רואה? אני מתחשבת! _______ העלמה עפרונית, עושה דברים אחרים לא רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יעזור אולי להביט על ההפרשים בין כל איבר בסדרה לאיבר *שניים* לפניו במקום לאיבר הקודם (במילים אחרות לשלשום שלו). לשם כך האיבר הראשון שאפשר לבחון הוא השלישי (הראשון שיש לו שלשום) וההפרשים הם 1,2,4,8,16. לא יקשה לנחש את הבאים גם בלי הנוסחה (הנכונה) של יוסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הסדרה המלאה תהיה 4,5,5,7,9,15,25,32? למה ה-5 מופיע פעמיים ברצף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדרת הסדרה תלויה בחוקיות אותה ניסח יוסי, ובתנאי ההתחלה. סדרה שהחוקיות בה היא "הבט שניים אחורה" אפשר להתחיל משני ערכים שרירותיים כלשהם ועדיין לשמור על החוקיות. לכן הסיבה שחמש מופיע פעמיים היא שכותבת החידה המרושעת בחרה להתחיל ב "4,5". אם היא הייתה מתחילה למשל ב "4,4" (או "2,7") הסדרה כולה היתה שונה ללא כל שינוי בחוקיות. למעשה החוקיות הזו גורמת לכך שהאברים הזוגיים והאי-זוגיים עצמאיים זה מזה לחלוטין: אם במקום "4,5" היינו מתחילים מ "3,5", האיברים הזוגיים היו נשארים בדיוק כמו בסדרה המקורית, והאי-זוגיים היו אחד פחות מהסדרה המקורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי לציין: האיבר הבא אינו 32 אלא 15+32, כלומר 47. אחריו 25+64 וכולי: "שלשום ועוד שניים בחזקת אחד-יותר-ממה-שהיה-בפעם-שעברה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות בהקלדה. כשחישבתי על הנייר יצא לי באמת 47. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר הסדרה רק מטפסת? החוקיות לא בהכרח תמשיך גם לכיוון המספרים משמאל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להמשיך את החוקיות גם משמאל במספרים רציונאלים, אבל לא שלמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, לא חשבתי על זה. מצד שני, לא מצאתי גם את הפתרון לחידה המקורית עד שגילית אותו. האם לפני 4 יבוא 4.5 ולפניו 3.75? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, כן. והסדרה גם חסומה משמאל, אבל לא מונוטונית עולה (כמו שהוגג ציין, זהו למעשה zip של שני סדרות עצמאיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, רגע, zip זה לא פייתוניש? לא סיכמנו שפרל, כל הפרל ורק פרל? (בהנחה שזה היוסי הנכון - אם לא אז נא קבל התנצלותי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם זה היוסי הנכון, אבל לא השאלתי את הכד כבוד השופט, וחוץ מזה הוא היה שבור כשקיבלתי אותו, ובכלל החזרתי אותו שלם. (או במילים אחרות: אין לי שום בעיה עם פייתון, את פונקציה הרוכסן פגשתי לראשונה ב-Haskell, והיא ממומשת גם בספריה הסטנדרטית של פרל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> והיא ממומשת גם בספריה הסטנדרטית של פרל לא הכרתי. שמא זה פרל 6 ומעלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נמצא ב-List::MoreUtils (אני כבר לא בטוח שהוא בספריה הסטנדרטית, אולי התבלבלתי עם List::Utils. בכל מקרה, המימוש טרוויאלי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהי הנוסחה הכללית (לא נוסחה רקורסיבית) לאיבר זוגי בסדרה? איבר אי־זוגי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
for the even numbers (let's say that the 4 is element number 0) it will be אבל אני לא יודע איך להסתכל על הטור הזה מהצד השני, ולא זוכר איך בודקים למה הוא מתכנס.
4+ (1+4+16... 4^(n-1)) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמז: הסכום של שתיים בחזקת מינוס אחד עד מינוס אינסוף חסום באחד*. ____ * וגם שואף אליו - כלומר שאם תחשוב על מספר חיובי, קטן ככל שיהיה, נוכל להוכיח שאחד פחות הסכום הנ"ל קטן ממנו. אבל זה כבר נושא לסיפור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה מתאים למדור חידות, אך יש שאלה בפיזיקה שמטרידה אותי הרבה זמן: האם הקווארקים קיימים, או שרק משל הם? הסבר (מוגבל לידע המצומצם שלי בפיזיקה מודרנית): יש אלקטרון, שהוא חלקיק בסיסי ומטענו קבוע. יש קווארק מסוג "מעלה", שהוא חלקיק בסיסי ומטענו מינוס שני שליש ממטען האלקטרון. יש קווארק מסוג "מטה", שהוא חלקיק בסיס ומטענו מינוס שליש ממטען האלקטרון. (הצבעים וארבעת סוגי הקווארקים הנוספים לא רלוונטים לשאלה) שני קווארקי מעלה וקווארק מטה מרכיבים פרוטון שמטענו בדיוק מינוס אחד ממטען האלקטרון, שני קווארקי מטה וקווארק מעלה מרכיבים נייטרון שמטענו החשמלי אפס. הפרוטון יציב (זמן מחצית חיים נמדד במליארדי שנים), ואילו הנייטרון מתפרק במהירות לפרוטון ואלקטרון (כלומר, כשהוא מחוץ לגרעין האטום). אבל בלתי אפשרי לפרק אותם לקווארקים (הכוח המחבר את הקווארקים מתגבר עם המרחק). ושאלתי היא: האם יתכן שמטען חלקיקים בסיסים בטבע יהיה לגמרי במקרה מכפלה שלמה וקטנה של קבוע? הרי לא רואים יחס כזה בין מסות החלקיקים או קבועים אחרים של הטבע. האם לא יותר הגיוני להניח (למשל) שהפרוטון מורכב מנייטרון ואנטי אלקטרון? _____ יוסי, מחכה לתגובות שיחשפו אותו כאידיוט והדיוט, והוא כל כך השתדל להסתיר את זה עד היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניוטרון מתפרק לאלקטרון ופרוטון ואנטי-ניוטרינו. ולשאלתך, לא ברור כמה כל חלקיקי היסוד באמת "קיימים" במובן שבוא אנחנו מבינים קיום, אבל כן, הקווארקים הם ההסבר הטוב ביותר שיש לנו לתופעות הידועות לנו. הבעיה היא שיש הרבה יותר משני באריונים (כמו פרוטון וניוטרון) שאנחנו מכירים והדרך הטובה ביותר להסביר את קיומם של כולם, עם המאסות השונות שלהם, וההתפרקות השונה של כל אחד מהם, היא על ידי שלוש חלקיקים. בקיצור, לפי תורת הקוואנטים לכל חלקיק בטבע יש "ספין" שהוא מכפלה שלמה של חצי (ז"א: 0, 1/2, 1, 3/2, 2, ... בעצם, כנראה שאין יותר מ-2, וגם על ה-2, הגראוויטון, אני לא חותם). כשאתה לוקח שני חלקיקים בעלי ספין חצי אתה יכול לקבל ספין אחד (אם הם ב"אותו כיוון") או אפס (אם הם ב"כיוונים מנוגד"). יש באמת האדרונים אם ספין 0 ו-1. להם קוראים באריונים, אבל המזונים (אלה שהכירו בזמן שחשבו על המודל) הם בעלי ספין 1/2, זה יכול להיות רק בחלקיק אלמנטרי או במספר אי-זוגי של חלקיקים עם ספין חצי שלם. והמספר האי זוגי הקטן ביותר ששונה מ-1 הוא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין את תגובתך (ואנא, תקן אותי אם לא), חלקיק עם ספין חצי יכול להתקיים כאלמנטרי, או כשלישית חלקיקי חצי שאחד מהם הפוך לאחרים. אולי פספסתי משהו, אבל איך זה גורם למטען האלקטרומגנטי של האלקטרון להיות *בדיוק* פי שלוש ממטען הקווארק מטה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי ברור לי אם אתה שואל על "איך חשבו על הרעיון הזה כשחשבו עליו?" או "למה אנחנו מאמינים בזה כיום?". ניסיתי לענות לשאלה הראשונה (וזה גם מה שאעשה עכשיו). כל עוד שהיה ידוע רק על הפרוטון והניוטרון הרעיון של שליש (או של קווארקים) היה באמת לא קיים. רק כשהתחילו לגלות עוד ועוד חלקיקים לא אלמנטרים בעלי ספין חצי ומטען התחילו לחפש מודל שיסביר את קיומם, והמודל הקווארקי היה המודל המוצלח ביותר שעלה (ועד היום, אחרי שהוספנו עוד שלוש קווארקים, הוא מצליח להסביר את כל ההאדרונים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המודל הזה מסביר את הקשר בין מטען האלקטרון למטען הקווארק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק בשבוע עלתה בי התהייה הזו - מבלי לפקפק כלל בקיום הקווארקים - אז אני שמח להפנות אותה לקוראי האייל הנכבדים: למה לקווארקים ולאלקטרון מטענים ביחס מדויק להפליא של 1:3? תמוה מאד ששני חלקיקים ממשפחות שונות לגמרי ושמושפעים על ידי כוחות שונים, עדיין המטען שלהם זהה (או בעצם כפולה של מספר שלם כלשהו). זה כמובן לא נכון כלל לגבי המסה, ושאר תכונות, אבל דווקא המטען מדלג על ההבדל בין הכח האלטרו-חלש לכח החזק. (טוב, זה נכון גם לספין, אבל הספין משותף לכל כך הרבה חלקיםקים שזה נשמע לי פחות מעניין). כמובן שיש לזה תשובה 'הפוכה' - לולי היה מטען האלקטרון זהה בדיוק למטען הפרוטון - או לפחות למכפלה שלמה שלו - לא ניתן היה לבנות אטומים נייטרלים בקלות כזו, אם בכלל, ולא היה נוצר עולם של כימיה שבו יש מי שישאל את השאלה. אבל מאחר שטיעונים אנתרופיים מעולם לא נשמעו לי משכנעים, אשמח לשמוע תשובה אחרת. ספקולציה שלי - הכח החלש בכל זאת פועל הן על קווארקים והן על אלקטרונים, ואולי הוא יוצר את הקשר הזה. אבל זה רק ניחוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי יש גם ממצאים ניסיוניים לקווארקים, הפיזור בהתנגשות של פרוטונים מעיד ש''בתוך'' ''פרוטון'' ''יש'' ''משהו'' ''יותר'' ''קטן'', ואם אני לא טועה אפילו מעיד שיש שלושה כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הקווארקים חיים ובועטים: Jet_(particle_physics) [Wikipedia]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך הקישור שהבאת: particles carrying a color charge, such as quarks, cannot exist in free form. Therefore they fragment into hadrons before they can be directly detected, becoming jets אני מפספס משהו?(וסליחה אם השאלות שלי נשמעות קנטרניות. הן באמת נובעות מבורות. ואני אסיר תודה לכל מי שטורח ועונה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מניח שמה שאין לו קיום עצמאי אין לו קיום כלל. אני טוען את ההיפך - שאין דבר מתקיים אלא כאוסף יחסים (יחודי) עם ישים אחרים. זה קצת מרחיק לכת עבור עניין זה, אז חשוב על משרד תחבורה - האם הוא קיים? הרי אין לו קיום הנפרד מזה של מדינה ועדיין אין עוררין על קיומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אבל אני לא בטוח שאני מבין את המשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלפו שנים רבות אבל... הממצאים שאתה מדבר עליהם נשמעים מעניינים - אם תביא קישור אולי אפילו אנסה לקרוא. לעצם דבריך: גם אם בהתנגשות פרוטונים אכן מתפזרים יותר חלקיקים משהתנגשו, למיטב ידיעתי אין זה אומר בהכרח ש"בתוך" פרוטון יש משהו. אאל״ט, פוטונים גבוהי אנרגיה יכולים "להתפרק" לחלקיק ואנטי חלקיק, אבל אני לא חושב שמישהו מפרש זאת כאילו החלקיקים הללו היו "בתוך" הפוטון טרם ההתפרקות. לשאלתו המקורית של יוסי: להבנתי, התשובה לשאלה תלויה במשמעות שהמשיב מייחס למושג "קיימים ממש". באופן בלתי תלוי התנהל לפני זמן קצר (תחת הדיון "זמן סגירה") דיון שעסק בשאלה של "קיום ערך אמת עבור פסוקים (במתמטיקה) שמקיימים א' ב' ג"'. גם שם הבעתי דעה שהתשובה תלויה במשמעות שהשואל (או המשיב) מייחס למושג "קיים" (וגם שם חבטו בי המתמטיקאים כבשק אגרוף ושילחוני בבושת פנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ואפופידס מדברים על מה שקורה באנרגיות גבוהות יותר (אם אני לא טועה). אני מתכוון לניסויים יותר מוקדמים שמדדו את הפיזור של פרוטון שמתקרב מאוד מאוד לפרוטון אחר ואז מתרחק ממנו בהשפעת כוחות דחייה חשמליים. אין כאן פירוק של הפרוטון למרכיביו אלא תצפית על מסלול של המון פרוטונים וניתוח התוצאות. תן לפיזיקאי לוח וגיר ותגיד לו לצייר שני ניסויי פיזור. אח"כ שיכתוב לכל אחד משוואות לפי ר' תומפסון. יש הבדל בזוויות הפיזור של אלומת חלקיקים שיתקבלו בחישוב אם מצוירת על הלוח נקודה אחת של מטען בגודל 1 לבין אלו שיתקבלו אם מצויירות שלוש נקודות קרובות עם מטען שני שליש או מינוס שליש. עכשיו עושים ניסוי (באנרגיות מתאימות). יוצא יותר דומה לציור של השלוש נקודות. (כל זה בערבון מוגבל, למדתי את זה לפני יותר מדי זמן, ולא מצאתי רפרנס באינטרנט.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק למקרה שמישהו עוד מתעניין: > אבל בלתי אפשרי לפרק אותם לקווארקים (הכוח המחבר את הקווארקים מתגבר עם המרחק). נראה, על פי יוטיוב וכל גרגירי המלח הנדרשים, שקווארקים הם דבר דינאמי למדי. והאנרגיה המושקעת ב״הפרדת״ קווארק מאחיזת שני שותפיו (למשל) שוות ערך לייצור קווארק ואנטי קווארק שישלימו את החלקיקים המקוריים (עד כמה שיש לדימוי כל כך פשטני משמעות בגן החיות של החלקיקים). עדיין אין לי תשובה לשאלת היחס - איך זה שמטעני הקווארקים והאלקטרון הם מכפלות שלמות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי יש בעיה עם QCD כולי תקווה שלעולם לא יימצאו כדורי דבק ושתמצא תאוריה חליפית אסתטית יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך נראה הדבר, ויש לזה אפילו שם חביב - Asymptotic Freedom. שאלת היחס הטרידה גם אותי לפני כעשור, אולי אפילו כתבתי על זה כאן. עוד לא מצאתי תשובה טובה. (יש תשובות בסגנון האנטרופי - אם זו לא היתה כפולה שלמה, לא ניתן היה ליצור אטום נייטרלי חשמלית, מה שכנראה היה מונע כל כימיה יציבה שתאפשר מולקולות מורכבות שיפתחו אינטליגנציה וישאלו את השאלה הזו). אבל אם יש פה פיזיקאי רציני - הביאוהו לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהי תשובה "טובה" בעיניך בהקשר הזה? למשל, אם התשובה תהיה "בגלל שקבוצה X סימטרית תחת אופרטור Y", האם היא טובה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אשמח לתשובה כזו. עם הסבר על x ו-y כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה אנשים לא מסופקים מתשובה כזו (למשל ראה את הפתיל הזה). יכול להיות שתשובה כזו פשוט מעלה יותר מדי שאלות אחרות. אבל הנה מה שהצלחתי להבין מקריאה בויקיפדיה. תאוריית הקוואנטים האלקטרודינאמית (qed) היא תאורייה עם סימטרית u(1). הסימטריה הזו פשוט מבטאת את זה שהפאזה של השדה הא"מ היא מחזורית. באמצעות ניתוח בעזרת Lie Algebra (לא צוחק, יש דבר כזה) מגיעים לכך שהקבוצה u(1) היא קומפקטית. קומפקטית אומר שהשורשים (שהם ערכי המטען האפשריים) הם תמיד שילוב לינארי של ערכים בסיסיים. במקרה של u(1) יש ערך בסיס אחד (1/3 מטען האלקטרון). במקרה של su(3) - הסימטריה של התאוריה הקוואנטית של הכח החזק - יש 3 ערכי בסיס: אדום כחול וירוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, אני מכיר קצת אלגברת לי (ידע כלשהו, לא מומחה). אבל עד כמה שהבנתי (תקן אותי אם אני טועה) - בפיתוח של QED לבדה, תורת השדות הקוונטית הראשונה שפותחה על ידי פיינמן ושו"ת, לא היה חיזוי או תוצאה שערך הבסיס של המטען יהיה 1/3 ממטען האלקטרון. והקווארקים עם מטען שליש התגלו רק כ-20 שנה מאוחר יותר. אני טועה? ואם אני טועה ואכן יש חיזוי כה ב-QED - אשמח לעוד פירוט/הפניה. לא מצאתי את זה בויקיפדיה שקישרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניסחתי את הפיסקה האחרונה במדויק. אז תתעלם ממנה. הנקודה היא שעל פי qed, כל חלקיק (יסודי או לא יסודי) הוא כפולה של איזשהו ערך בסיס. זה בפני עצמו הסבר למה יש יחס יפה בין אלקטרון לקווארק. זה לא מסביר את היחס עצמו (1 ל 3). את היחס עצמו אולי אפשר לפענח מהתשובה הזו. אני מודה שלא עקבתי אחרי הכל, אבל איך שאני רואה את זה, זה כמו סודוקו על גבי הטבלה של המודל הסטנדרטי. יש אוסף אילוצים ובסוף מקבלים את מספרי המטען (ספין, מטען א"מ וכו) של כל חלקיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כל חלקיק הוא כפולה'' צריך להיות ''המטען של כל חלקיק הוא כפולה'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע הראשון האילוץ שיש ערך מינימלי של מטען שכל השאר הן כפולות שלו נשמע מאד משכנע (הייתי שמח להפניה מאיפה זה בא ב-קאד, אבל כרגע נניח בצד), ונותר רק למצוא את היחס בין קווארק לאלקטרון. רק שאחרי שחשבתי על זה עוד קצת, זה בכלל לא עונה לשאלה. גם עם האילוץ הזה, יכול להיות שמטען הקווארק יהיה 1001 פעמים המטען המינימלי, ומטען האלקטרון יהיה דוקא 3004 פעמים המטען הזה. ז"א שזה לא מחייב שאחד מהם יהיה כפולה של השני. דומני בנוסף שהמודל הסטנדרטי לא נותן שום ניבוי למטען האלקטרון (או הקווארק), וזה אחד הפרמטרים שמוכנסים אליו כרגע על בסיס נסיוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבתי, qed לבדה רק אומרת שהיחס הוא "יפה", כלומר רציונלי. היחס 1:3 עצמן נובע מאילוצים נוספים שמוזכרים בפתיל האחרון שצרפתי. לדוגמא קרא את המשפט הבא מאותו פתיל (אזהרה: Y הוא איזשהי מטריצת מטענים מסוגים שונים, למה לפשט אם אפשר לסבך). המשפט מתייחס לטבלה של המודל הסטנדרטי. The top 2 by 2 block has Y charge 1, the bottom 3 by 3 block has Y charge -2/3, and the 2 by 3 blocks on top and bottom have Y charge 1/6. וכן, אתה צודק במשפט האחרון. אין ניבוי לערך של מטען האלקטרון. רק ליחסים בינו לבין חלקיקים אחרים.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי להיכנס לקישור האחרון, אבל לא ממש הצלחתי למצוא את הידיים והרגליים (והאיזוספינים) שם. אבל בכל מקרה אני אפסיק להטריד אותך. בזכותך אני (קצת) יותר משוכנע מאשר קודם שיש למודל הסטנדרטי תשובה לשאלה הזו, אולי כשיהיה לי יותר זמן ואנרגיה מנטלית אנסה לצלול לזה שוב ולהבין יותר לעומק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי זה יותר פשוט- אני סומך על פיינמן אבל לא על גל-מאן. QED יפה ו QCD מכוערת. בעיקר יש לי בעיה עם גלואונים שנשמעים לי כמו המצאה מאולצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אביא דוקא את אחד הדברים המגניבים (לטעמי) שיוצאים מ-qcd: מסתבר, שמאחר ומסת המנוחה של הפרוטון גדולה בהרבה (יותר מפי עשר) ממסת המנוחה של שלושת הקווארקים שמרכיבים אותו, רוב המסה שלו (ומכאן - שלנו) נובעת מהאנרגיה של הכח החזק והגלואונים שמתרוצצים בין הקווארקים האלה. לפי הנוסחה היחסותית המפורסמת שהמסה שווה לאנרגיה חלקי סי בריבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעיני זה לא מגניב אלא מטריף. איזה כח אדיר יכול לרסן מערכת ש 90% מהמסה שלה היא בעצם אנרגיה? אם אני מבין נכון אז בהגדרה לא ניתן לצפות בקווארק. זה לא הופך אותו לסוג של חבר דמיוני? ועוד עניין- כשפרוטון הופך לנייטרון או להיפך בדעיכת בטא יש קווארק שמשנה את הטעם שלו. אם הקווארק הוא חלקיק יסודי איך הוא יכול להשתנות? אלקטרון ופוטון לא משתנים. הם נוצרים ונבלעים אבל נשארים כפי שהם. חשבתי שכל העניין של "יסודי" הוא שהוא לא משתנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם באלקטרון אתה לא ממש יכול לצפות, רק בתוצאות האינטראקציות שלו. ככה גם קווארק - ניתן לראות מתוצאות האינטרארציות שיש שלושה כאלה (שניתן ליצור איתם אינטראקציה) בנוקלאון. גם מיואון נחשב לחלקיק יסודי והוא מתפרק לאלקטרון, נייטרינו מיואוני ואנטי-נייטרינו אלקטרוני. אתה יכול לחשוב על אינטראקציות כאלה כהפיכה לאנרגיה שממנה נוצרים החלקיקים האחרים או כאינטראקציה עם חלקיק וירטואלי (למשל עם אנטי-נייטרינו מיואוני שנוצר עם בן זוג מהריק, ומהאינטראקציה נוצרו האלקטרון והאנטי-נייטרינו האלקטרוני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שהבנתי לא נוכל בהגדרה לצפות באינטראקציות של קווארק בודד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איכשהו הבנתי שפיזור של חלקיקים מנוקלאון מראה שהם מקיימים אינטראקציות נפרדות עם הקווארקים שבו, אבל אולי אני לא באמת מבין את הקטע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה מיוחד בעיניך במערכת כזו. יש מתקנים שמרסנים מערכת שכל כולה כמעט אנרגיה - סיב אופטי, או לייזר למשל. (ולפחות אתה מבין למה קוראים לזה ''הכח החזק''). ברוב חלקיקי היסוד אתה לא מצליח לצפות באמצעים רגילים, רק בהשפעות שלהם. אני לא מומחה, אבל סביר להניח שניסויי פיזור אלקטרונים על הפרוטון נותנים התפלגות מרחבית של מיקום הקווארקים (הרגעי) בדומה לזה שניסוי רתרפורד הראה על ידי פיזור שרוב מסת האטום נמצאת בגרעין (מבלי ''לצפות'' בגרעין בטרמינולוגיה שלך). לגבי הקווארק המשתנה - כנראה שהטרמינולוגיה גם כאן מטעה אותך. קווארק מסוג אחד נעלם, וקווארק אחר מופיע. בדיוק כמו שהאלקטרון או הפוזיטרון (והנייטרינו המתאים) מופיעים יש מאין באותה התפרקות ביטא. חלקיקים שנעלמים ומופיעים זה הלחם והחמאה של שדות קוונטיים. בעצם בכל דיאגרמת פיינמן, החלקיקים ש''יוצאים'' אינם החלקיקים ש''נכנסים'', אפילו אם הם מאותו סוג לפעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"החלקיקים ש"יוצאים" אינם החלקיקים ש"נכנסים", אפילו אם הם מאותו סוג" העלה אצלי אסוציאציה לחלק השני ב תגובה 426802 ________ ספוילר: זה היה ספוילר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאסוציאציה שלי משתעשעת משדה הנמלים (ants) שמטבעו של כל שדה, יכיל גם חלקיקי anti-ant. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הקווארק שמתחלף, אכן הטרמינולוגיה הטעתה אותי. בעצם קווארק אחד נעלם וקווארק אחר מופיע תוך שההפרש ביניהם נפלט או נבלע בתור החלקיקים האחרים. בהתחלה זה לא היה ברור לי מדיאגרמת פיינמן של דעיכת בטא. לגבי חתך הפעולה וכמות ההתנגשויות האלסטיות, מצאתי אצל קומאי (ההוא, כן) קישור לניסוי בו התנגשויות בין פרוטונים נתנו תוצאה שונה מאוד1 (עמוד 12) ממה שעולה מ QCD. אני מקבל שפרוטונים וניוטרונים אינם חלקיקים יסודיים. מה שעקום בעיני הוא לא הקווארקים שמרכיבים אותם אלא הדרך שבה הקווארקים מרכיבים אותם. לכן קפצתי אז על קומאי כמוצא שלל רב, ולכן אני עדיין מחזיק אצבעות שלא ימצאו כדורי דבק. ________________ 1 לטענתו. הוא אומר שעל פי QCD לא אמורה להיות עליה עם עליית האנרגיה, ושיחס ההתנגשויות האלסטיות לא אמור להשאר יציב אלא לצנוח עם עליית האנרגיה. אשמח אם מישהו כאן יאשר או יפריך שכך טוענת QCD. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וקושיה נוספת לפיזיקאים. עד כמה שהבנתי, הגלקסיות קטנות מדי ביחס למסה הידועה שלהם ולמהירות סיבובם. ומכאן נובעת ההנחה שיש בגלקסיות חומר אפל כלשהו שמגביר את מסת הגלקסיות. ולאחרונה גילו שהיקום בעצם מאיץ את התרחבותו (לצערם של חובבי היקום הפועם), ומכאן נובעת ההנחה שיש ביקום אנרגיה אפלה שגורמת להאצה. כהדיוט, נראה לי הרבה יותר פשוט להסביר את שתי התופעות בכוח אנטי גרביטציוני החלש אלפי מונים מהכוח הגרביטציוני (שבעצמו כמעט ולא ניתן לאבחנה) אך דועך פחות ממנו עם המרחק. האם מישהו יודע למה הפיזקאים שוללים את ההסבר הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש - כדי להניח קיומה של אנטי גרביטציה ביקום אתה צריך להניח קיומו של אנטי חומר ביקום. אם הוא היה קיים הוא כבר מזמן לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנטי חומר הוא בעל מסה חיובית, כך שהוא לא יוצר ''אנטי גרויטציה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אין מסה שלילית, הניחוש נפל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קשור לתשובתה של ג'וד (אנטי-חומר בהחלט קיים) - ואני גם ממש לא מבין את הפיזיקה מאחורי זה, אבל ייתכן ואנטי-חומר כן יוצר סוג של אנטי-גרביטציה (כלומר, יש כוח דחיה כבידתי בין חומר לאנטי חומר). אפשר, ככל הנראה, לבחון את השאלה באמצעות שטף האנטי-נוטרינו שמגיע מחורים שחורים: אם אכן ישנה דחיה, אז כאשר זוג חלקיקים וירטואלים של נוטירנו ואנטי-נוטרינו נוצר מעבר לאופק-האירועים של חורים שחורים, האנטי-נוטרינו אמור להמלט במהירות ובעוצמה מתוך החור השחור בעוד שבן זוגו ישאר כלוא בפנים לנצח. את השטף הזה אפשר יהיה למדוד באמצעות גלאי הנוטרינו החדשים (IceCube, KM3NeT או ANTARES), כך שעד כמה שאני מבין, השאלה צפויה להתברר בקרוב. למה דווקא נוטרינו ואנטי-נוטרינו, ולא למשל אלקטרונים ופוזיטרונים? אין לי מושג. אולי מרבית האנטי-חלקיקים האחרים מתאיינים עוד לפני שהם מספיקים לברוח מחוץ לחור השחור, ואילו האנטי-נוטרינו - בשל האינטרקציות החלשות שלהם - שורדים בקלות יחסית את דרכם עד לכדור הארץ. אם התשובה חיובית, יש לזה כמה השלכות מעניינות: 1. העובדה שהיקום הנצפה מורכב ברובו מחומר ולא מאנטי-חומר, לא תדרוש שבירת סימטריה ספונטנית כהסבר. אם ישנה דחייה, לא מופרך לחשוב שישנו חלק ביקום - בסדר הגודל של היקום הנצפה - שמורכב כולו מאנטי חומר. שני החלקים השונים מתרחקים זה מזה בשל כוחות הדחייה, ולכן מופרדים לחלוטין, ואנחנו לא צופים בפרץ אנרגיה עצום בגבול שלהם. 2. יכול להיות שההרכב של כל אחד מחלקי היקום האלה מחזורי: במשך הזמן הוא מתקרר לגמרי, והופך למרחב דל בחומר וזרוע בחורים שחורים. אך זרם קבוע של אנטי-נוטרינו מהחורים השחורים מזרים אליו אנרגיה ואנטי-חומר עד שהוא משנה את הרכבו מחומר לאנטי-חומר וחוזר חלילה. כך שיכול להיות שישנם זמנים בהם חלקי-יקום שונים מורכבים ברובם מחומר או מאנטי-חומר והם נמשכים לזה, וזמנים אחרים בהם אחד מורכב מחומר ושני מאנטי-חומר והם דוחים זה את זה. זו דינמיקה הרבה יותר מעניינת ומורכבת לגור היקום מ-"יקום מתפשט \ סטטי \ מתכווץ". 3. ייתכן שאפשר להפיק אנרגיה מחורים שחורים, במיוחד בזמנים קשים בהם רוב השמשות כבר כבו... זה עוד עשוי להיות שימושי מתישהו, עוד אי-אלו מיליארדי שנים (אם נשרוד עד אז). והנה לינק: http://www.technologyreview.com/blog/arxiv/25780/ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרתק ממש, במיוחד הרעיון שבמפץ הגדול נוצרו ביקום שני חלקים באותו גודל (או לא באותו גודל), אחד של חומר והשני של אנטי חומר, זה פתרון יותר אלגנטי מהפתרונות האחרים לשאלה לאן נעלם האנטי חומר שנוצר במפץ הגדול. אבל החלק הזה הוא לא מעבר לאופק שלנו, אנחנו אמורים לראות אותו, איזה קרינה הוא פולט? רק הערה, כתבת: "אפשר, ככל הנראה, לבחון את השאלה באמצעות שטף האנטי-נוטרינו שמגיע מחורים שחורים". אנחנו לא יודעים אם חור שחור פולט אנטי-נויטרינו, זו התיאוריה של כותב המאמר, אם יתגלה שטף כזה יהיה מרוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי שלא יווצר הרושם שמה שאתה כותב מבטא את הזרם המרכזי בפיזיקה, הינה מה שיש ללובוס מוטל להגיד על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. גם לי הרעיון היה נשמע מוזר, אך אני זוכר שהמקור דרכו הגעתי לזה היה אמין עלי (אם כי אני לא זוכר מהו...). אין לי את הכלים לשפוט בעצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיונות מעניינים. רק הערה קטנה: אם באנטי-נייטרינו חפץ אתה, אין צורך להרחיק לחור שחור. כל ניוטרון מזדמן יספק את צרכיך בתוך כרבע שעה (-זמן מחצית החיים של ניוטרון חופשי המתפרק לאלקטרון, פרוטון ואנטי-נייטרינו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפשר למדוד את השפעת הכבידה על חלקיקים המתקבלים כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, מאחר והנייטרינו והאנטי שלו קלים מדי מכדי שניתן יהיה למדוד את המשיכה-דחיה הגרביטציוניות שלהם עם כד''א. כן ניתן למדוד את התגובה הכבידתית של כד''א עם אנטי חלקיקים כבדים יותר ויציבים, כדוגמת הפוזיטרון והאנטי פרוטון, שניתן לייצרם במעבדה. לא גיגלתי אבל אני מוכן להמר שמשיכתם של אלו לכד''א (המורכב מחלקיקים שאינם אנטי), כבר אושרה היטב בניסוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין (גם לגבי האנטי פרוטון, אבל בטח ובטח לגבי הפוזיטרון). גם אני לא גיגלתי, אולי ראובן יאיר את עינינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק - כבידתו של אנטי-חומר עדיין מחכה למדידה אמינה, שאולי תקרה בקרוב בצרן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שידעתי זה ( כמו שכתוב בקישור של אפו) שקשה מאוד למדוד את זה ישירות מכיוון שהחלקיקים לא נטרליים. אני לא יודע מה המצב עם האנטי ניוטרון. אני אישית חושב שמכיוון שאנרגיה אמורה היות שקולה למסה לא צריכה להיות כאן בעיה, אבל כמובן שהיה נחמד למדוד את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרתק (בתקוה שהצלחתי להבין את זה). האם המודל של מיגרון מציע הסבר פיזיקאלי לפונקצית המיו (אולי כבידה קוואנטית)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבנה שלי בתחום מסתכמת בלדעת שזה מילגרום, לא מיגרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת הסבר עיתונאי, פלוס יקום מקביל חינם: האם התיאוריה הזאת מנבאת משהו שאיננו יודעים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחרי מחשבה נוספת (באשמת היעפת) - אם נניח כוח אנטי גרוויטציוני ביקום אחיד (לפי מה שהצעתי), אזי על על כל כוכב בודד בגלקסיה יפעל הכוח במידה שווה מכל הכיוונים - והשפעתו היא אפס. ולכן אין בזה הסבר לדחיסות הגלקסיות. אם הכוח פוחת עם המרחק וקיימות אנטי גלקסיות בין הגלקסיות (ואולי גם אנטי צבירים בין צבירי הגלקסיות) לפי המודל של מילגרום, קשה לי להאמין שהגלקסיות היו דיסקיות עגולות וסימטריות כמו שהן נראות לנו כיום (הייתי מצפה לחתך של להבת נר ברוח עם הטיה לכיוון הסיבוב). נראה לי שהדרך היחידה להנשים את הברווז האנטי גרוויטציוני היא לטעון שהכוח הזה הוא אחיד, והמסה מושפעת ממנו אך גם ממסכת אותו. אפשר גם להוסיף את התיאוריה שבעצם הגרוויטציה הוא רק מיסוך של האנטי גרוויטציה (יש לזה כמה השלכות מענינות), אבל נראה לי שאני אשמור את זה ל''טרחנים בלתי נלאים בפיזיקה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה של"אנטי גלקסיות" יהיה יותר אפקט מעוות מאשר לגלקסיות? אם נוכחות גלקסיות אחרות ביקום לא מפריעה לגלקסיה להיות "עגולה וסימטרית" (דרך אגב: האם גלקסיות הן באמת "עגולות וסימטריות"?) אז קשה לי לראות סיבה למה ל"אנטי גלקסיות" תהיה השפעה כה הרסנית על העיגלול והסימטריה: האם באמת דחייה יותר הרסנית לגבי הסימטריה ממשיכה? למה? לא שיש לי דעה בשאלת ה"מסה השלילית" (ולא שאם הייתה לי דעה היה לה איזשהו משקל), אני רק לא מבין למה סימטריות הגלקסיות הנראות רומזת דבר מה לכאן או לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי המוגבלת - כוח המשיכה פועל לכיוון מרכז הגלקסיה, ואילו כוח הדחיה של אנטי גלקסיה פועל לכיוון שרירותי כלשהו ופוחת עם המרחק (אחרת השפעתו על גודל הגלקסיה היתה אפס). תוך כדי סיבוב דיסקית גלקסיה ממוצעת על צירה, הייתי מצפה שהכוכבים או חלקיקי הגז המתקרבים למקור כוח הדחיה יאטו (ויתקרבו למרכז הגלקסיה) ואילו המתרחקים ממנה יאיצו (ויתרחקו ממרכזה). ואם קיימת נקודת דחיה בודדת שאינה על מישור סיבובה - אז תנועת החלקיקים בגלקסיה לא תהיה מחזורית ונראה פיזור מעניין של הדיסקה (למשל, צורת קערה). מכיוון שהמודל מציע שעל גלקסיה ממוצעת משפיעים מספר אנטי גלקסיות, הייתי מצפה לכל מיני צורות שונות ומשונות שאינן מוסברות. עד כמה שידוע לי, זה לא כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הנחתי שהכוונה שחלקיקי אנטי-חומר מושכים זה את זה בכל מקרה (אחרת כלום לא סימטרי), והשאלה היחידה היא האם בין חומר לאנטי-חומר יש משיכה או דחייה, אבל אולי אפשר להמתין למישהו שיודע קצת יותר. לא ברור לי אם בכלל אפשר לזהות את האפקט הגרביטציוני של גלקסיות רחוקות, ועם כן, האם אכן יש הבדל כה תהומי בין משיכה לדחייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון את המודל של מילגרום, לא מדובר על אנטי חומר אלא על מעין יקום משלים ליקום שלנו במובן שבמקום בו אצלנו יש מסה - שם יש הרבה מרחב ריק וההיפך. וקיים כוח דחיה בין המסות של שני היקומים. השימוש בביטוי המטעה "אנטי גלקסיה" הוא באחריותי ובאשמתי. אבל מכיוון שהמודל הזה נראה לי מופרך, עדיף שמישהו אחר ינסה להגן עליו. אני יכול לחשוב על כמה הבדלים בין כוח משיכה למיסוך כוח דחיה. למשל: כשהמרחק בין שני גופים שואף לאינסוף, המשיכה בינהם תשאף לאפס לפי כוח המשיכה ולקבוע שלילי על פי כוח המיסוך. אילו הייתי אסטרופיזיקאי אמיתי אולי גם הייתי מצליח לחשב איזשהו הבדל במסלולי כוכבי הלכת רק כדי לגלות בתצפית שתיאורית כוח המיסוך היא סתם שטויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את המודל של מילגרום - דבריי התייחסו למה שעומר כתב (תגובה 575820). לפי הבנתי כמה אנשים פה אמרו שהשאלה עדיין לא סגורה, אבל אולי בזכות ניסויים במאיץ החלקיקים החדש היא תיפתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה בתחום זה התפרסמה אתמול ב"הארץ". במסגרתה אומר פרופ' אליעזר רבינוביץ' על איחוד ארבעת1 כוחות היסוד בפיסיקה את המשפט הנחמד: "זה יהיה נורא נחמד אם זה יקרה, אבל אף אחד לא חייב לנו את זה". 1 הכוונה כנראה לשלושת הכוחות, אלא שלא מחליפים כך כך בקלות מטבע לשון שהפך לנחלת הכלל2. 2 כבתגובה 580093 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוחות היסוד [ויקיפדיה]? גם שם יש חלוקה ל"ארבעה שהם שלושה", אם ננקוט בלשון התאולוגיה הנוצרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכיר לי את עניין התאולוגיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושה שהם אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, חשבתי שיש שם משהו על ארבעה שהם שלושה, ולזמן קצר נבוכתי מעט שבוגר אייל כמוני מפגין בורות כזו במשהו שנשמע כמו משהו מיסודות התאולוגיה הנוצרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו בבית היו אומרים ''שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים''. השאלה, עד כמה שהבנתי הייתה לגבי כיוון הכוח הגרביטציוני בין חומר ואנטי חומר - לא לגמרי קשורה לשאלת המניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלכם בבית צטטו ממשלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שמעונין1, פודקאסט של רן לוי בנושא הקווארקים2: 1. פיזיקאים אמיתיים עלולים להשתעמם. 2. אבל גם שם לא שמעתי שם משהו ששיכנע אותי שהקווארקים באמת קיימים. לחוסר האחידות של הפרוטון יכולים להיות הרבה הסברים אפשריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. לו התופעה היחידה שהקווארקים מסבירים היתה חוסר האחידות של הפרוטון, ניתן היה להסכים עם הפקפוק שלך בקלות רבה יותר. למעשה הסיבה שהגיעו למודל הקווארקים הוא עשרות (או מאות, או יותר) תופעות שלא הצליחו להסביר באמצעים אחרים, המובהק שבהם הוא עשרות החלקיקים שהתגלו בשנות החמישים והשישים - שזכו לשם 'גן החיות החלקיקי' - על תכונותיהם השונות והמשונות. ובאופן די אנלוגי למודל האטום שפירש באופן פשוט ובהיר את ההתנהגותיות השונות (והסידור) של עשרות היסודות השונים בטבלה של מנדלייב, כך המודל הקווארקי מסביר באופן פשוט ובהיר1 את עשרות החלקיקים האלה והתנהגויותיהם. אז אולי לחוסר האחידות של הפרוטון יכולים להיות הרבה הסברים אפשריים, אבל כנראה שלחוסר האחידות הזה ו לתכונות המזונים ו לתכונות הפיונים ו ליחסי הכוחות והאינטראקציות הנמדדים של כל החברים האלה, רוב ההסברים הללו לא עובדים, וההסבר הזה, הפלא ופלא, כן עובד. וגם מספק (סיפק בזמנו) כל מיני תחזיות שונות ומשונות על חלקיקים שונים ומשונים שלא נראו עד אז, והפלא ופלא - נתגלו בשנות השמונים במאיצי חלקיקים. אז לכן יש הרבה סיבות לקבל את המודל הזה. ואני כמובן מניח שאתה לא תוהה בשאלה האם הם 'קיימים' במובן הפילוסופי. שאז גם לגבי האלקטרון הישן והחביב אפשר להתווכח עד מחר. 1 נו, הכל יחסי, גם הפשטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפודקאסט הנ"ל חוסר האחידות של הפרוטון הוצג כהוכחה לקיום הקווארקים (קיום אמיתי, לא פילוסופי/מתימטי) ולכך התייחסתי. בנוגע לאלגנטיות של המודל, אילמלא הקסומים, המוזרים, והאילוץ בכוח שגדל עם המרחק - סביר מאוד שהייתי מסכים איתך1. ___ 1. וכמובן שאני לא חולק על העובדה שזה המודל הכי טוב שיש לנו לתיאור מתימטי של חלקיקים. אבל כמו ששאלתי בתחילת הפתיל - האם הקווארקים באמת קיימים, או שרק משל הם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 דיון 2867 כולו עוסק בשאלה האם חלקיקים יסודיים ככלל 'קיימים' או שהם פשוט הייצוג המתימטי שלהם - מה שאתה יכול לקרוא לו 'משל' כנראה. אבל בסקופ של הדיון הזה הקווארקים אינם ייחודיים מול האלקטרון, הפוטון, וכל חלקיק אחר. אז אם השאלה הכללית מעניינת אותך - הדיון ההוא זה מקום טוב להתחיל, וחבל לפתח כאן את הנושא מחדש. אם דווקא הקווארקים מטרידים אותך כיוצאי דופן, אולי כדאי שתפרט יותר למה, ולמה קווארק נראה לך פחות קיים מאלקטרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות שלי. את תגובה 623567 התכוונתי לקשר לתגובה 542971. התהיה העיקרית שלי הייתה זהה לשלך והיא בנוגע למכפלות השלמות של מטעני הקווארקים והאלקטרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובנוגע להבדל בין קווארקים לאלקטרון - את האלקטרון אפשר לבודד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה אם אפשר 'לבודד' אותו - ומה זה בכלל אומר מבחינתך כמודד/צופה? שאי אפשר 'לראות' אותו ישירות, לבדו? הרי גם אלקטרון אתה אף פעם לא רואה. אתה רואה תגובה שלו עם משהו אחר - חומר פלואורסנטי למשל - ומסיק ממנה על ההתנהגות שלו. אתה 'רואה' כל מיני מזונים וחבריהם שמתקיימים לזיליונית שנייה רק בגלל שהם מגיבים עם תא-הבועות1 שלך, בתגובה שמתאימה למודל שלך, ולכן אתה יודע שהם היו שם. אז הקווארק שלך 'מגיב' בזה שהוא נצמד לקווארק אחר (שלעיתים נוצר אף הוא בהתנגשות), ושניהם מתנהגים לפי המודל שלך, ולכן אתה יודע שהם שם - ושהם הם. יתירה מזו, אם הצפייה בחלקיק 'בודד' היא מבחינתך ההוכחה היחידה לקיומו, לא צריך להרחיק עד לקווארקים בשביל לפקפק: כבר באלקטרודינמיקה קוונטית - אלקטרונים ופוטונים חביבים ותו לא - מעמודי התווך של המודל הם חלקיקים וירטואליים, שמעצם הגדרתם אתה לא יכול למדוד או לצפות בהם2. על פי אותה תורה המצב בעצם הרבה יותר מסובך אפילו עבור האלקטרון החביב שלך - אתה בעצם אף פעם לא 'רואה' או מודד אלקטרון 'עירום' לבדו: התכונות של האלקטרון שאתה מודד - מסה, למשל - הן הסכום האינסופי3 שלו ושל זיליוני החלקיקים הוירטואליים שנוצרים ומתכלים סביבו כל הזמן, ואין לך בעצם כל יכולת לומר משהו על אלקטרון 'כשלעצמו'. כמו שאף איש איננו אי, אף אלקטרון לא נותר לעולם בגפו לבד בחושך, וחבורת ליצנים רעשנית ותזזיתית רוחשת סביבו ומלווה אותו לכל מקום אשר ילך. לסיכום, במספר רמות שונות אתה כבר היום לא באמת חוזה בחלקיקים יסודיים, אלא רק מבין שהם שם על פי האינטראקציה שלהם עם הסביבה והתאמה למודלים - הדי מסובכים לפרקים - שפיתחת. אז הקווארק המצטמד לאנטיאו לא נראה לי כל כך חריג כאן. 1 וצאצאיו המודרניים יותר. 2 כמדומני, יש מצב שבתנאים מסוימים הם הופכים מוירטואליים לממשיים, אז אם יש כאן מומחה שיבין שאני מקשקש, אשמח להערותיו. 3 שמתכנס למספר סופי, אחרי מאמצים גדולים של הפיזיקאים, ולעת עתה זה בערך גבול הידע שלי בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש (כנראה) הוכחה לכך שהחומר האפל הוא אכן חומר או דמוי חומר, ולא תופעה גרוויטציונית שאינה ידועה למדע. תקציר: נראה שהכוכבים בגלקסיה החביבה Abell 3827 הותירו את החומר האפל מאחור כתוצאה מאינטראקציה עם גלקסיות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שהבנתי מהקישור, המאמר דוקא מפריך את המשפט האחרון שלך ומראה שהממצא הזה היה תוצאה של עיוות אופטי במדידה והחומר האפל בגלקסיה החביבה שוכן בבטחה בין כוכביה כמקובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם מה שאני הבנתי. אגב נושא זה, MOND, שחוגגת בימים אלה 40 שנה ומציעה אלטרנטיבה לקיומו של חומר אפל, זכתה לאחרונה לאישוש והפרכה מתצפיות בכוכבים בינריים בשביל החלב. סבינה ואני מחזיקים לה אצבעות1 ומעודדים מכך שה"הפרכה" היא כנראה תוצר של דגימה בעייתית. 1 אבל של שמאלה, כדי שימינה תמשיך לנופף בחרב מול הקמים עליה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי שיש מתחרים לחומר האפל, ועכשיו שאני יודע גם אני אחזיק להם אצבעות. יש אולי גם מישהו שטוען שיש קוואנטום של זמן ומרחב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך, אבל טרם נמצאו תימוכין ראויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי קשור, אבל האם מישהו יודע מה - על פי התיאוריה - מונע מהחומר האפל1 להתקבץ לכוכבים או חורים שחורים או להצטבר בתוך מסות קיימות של חומר רגיל? ____ 1. מדוע חומר שאין לו יחסי גומלין עם הכוחות הידועים שאינם גרביטציה נקרא ״אפל״ ולא ״שקוף״? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהידע המזערי שיש לי בנושא: א. לגבי גלקסיות, הן דוקא כן מהוות מוקד להצטברות חומר אפל - נדמה לי שהעדות הראשונה לחומר אפל היתה שהוא משנה את התפלגות המהירויות של כוכבים בשולי הגלקסיה. ב. לגבי יצירת כוכבים ודומיהם - נראה שבגלל שהחומר הזה לא עושה אינטראקציות מלבד גרביטציה, זה מונע מחלקיקים שלו לאבד אנרגיה בתהליכים מוכרים כמו חימום, קרינה וכדומה, ולכן כששני חלקיקי (או ענני, גושי וכו') ח"א חולפים אחד ליד השני, מלבד עיקום מסלול גרביטציוני, הם לא מאבדים אנרגיה ומאיטים מספיק כדי להתחיל ליצור גוף יציב. ראה למשל תשובה בקואורה בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניטפוקי מהדרין: א. למיטב ידיעתי ניסוח עדיף הוא שהגלקסיות נוצרו במקומות בהם היתה צפיפות גבוהה יותר של חומר אפל (למשל בצמתים של רשתות קוסמיות). ב. "הם לא מאבדים אנרגיה ומאיטים" -> הם לא מאבדים אנרגיהקינטית ומאיטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה משהו אנחנו יודעים? ב. כמובן, אבל זו כמעט טאוטולוגיה, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לפחות כך חשבתי. ב. אכן, זה היה ניטפוק לשמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה יפה! ומכאן עולה השאלה - למה החומר האפל מצטבר בגלקסיות? __ שכ״ג כתב ״שהגלקסיות נוצרו במקומות בהם היתה צפיפות גבוהה יותר של חומר אפל״, אך האם סביר שלחוסר אחידות אקראי במפץ הגדול יש שונות מספיק גדולה כדי להסביר את התצפיות הקיימות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
___________ אם לא, ייתכן שנעוץ כאן רמז לכך שהאפל אינו אפל לגמרי (לפחות לגבי אינטרקציות עם עצמו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שמוכן להסתפק בהצגה הפשטנית של pbs על צבירי החומר האפל בכלל ועל כוכבי הח״א שווב (אולי) גילה - https://www.youtube.com/watch?v=zUhOL38346Y ספוילר - אחד התנאים לתיאוריה המוצגת כאן היא השערת שכ״ג (א״ק, תשפ״ג) שאליה אני מגיב. שמישהו יתרגם אותה לשוודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא באמת יודע. אבל הבה נספקלץ - למרות מה שאמרנו לגבי "חיכוך" ואיבוד אנרגיה הנדרש ליצירת כוכבים ממש, ניתן לשער שעבור סקלות יותר גדולות, מספיק שהרבה חלקיקים של חומר אפל יתחילו בלהסתובב סביב איזה מרכז כובד לוקאלי1, ואז כן יהיה תהליך דינמי כלשהוא שיגביר את המשיכה מול עוד אחרים מהסביבה. עכשיו, מאחר ואין אינטראקציות ורוב האנרגיה נשמרת, ייתכן ורדיוסי הסיבוב יהיו עצומים - שנות אור - אבל עדיין הם ישמרו את "ענן הגז הלא-אינטראקטיבי" הזה כך שרוב החלקיקים שבו ממשיכים להסתובב ולא נפלטים בשיוט לאינסוף. 1 זה מצריך חוסר אחידות כלשהוא, כי במרחב אחיד לגמרי אין מרכזים כאלה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נספקלץ עוד קצת - בהינתן מצב ראשוני בו חלקיקי הח״א מקיפים מרכז כובד כלשהוא, אין שום תהליך1 שיגרום להם לאבד אנרגיה ולצמצם טווח לעבר מרכז המסה או לצרף אליהם לצמיתות חלקיקים נוספים שסתם עברו בסביבה. כלומר, לא ניתן להבדיל בין מצבים שונים על ציר הזמן. ___ 1. ממ... גלי כבידה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל שים לב שמספיק ממש מעט חומר 'רגיל' באזור הזה כדי שהוא כן ימשוך יותר חלקיקי חומר אפל וישבור את סימטרית הזמן (והמרחב) שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני מפספס משהו, אבל נראה לי שכשהחומר הרגיל מושך אליו חלקיקי חומר אפל הוא גורם להם להאיץ לכיוונו (בכל כיוון אליו ינועו), אך אין שום תהליך שיגרום לחלקיקים האלה להישאר בקירבתו או במסלול סביבו אם לא היו שם מלכתחילה. אם הבנתי את זה נכון, זה משול לכדור המקפץ על הרצפה ללא שום איבוד אנרגיה ומגיע בכל ניתור בדיוק לאותו הגובה. הצופה הקפדן לא יכול לדעת אם קלטת הווידאו מורצת קדימה או אחורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מדוייק.. ההתנהגות של ענן חלקיקים בשדה גרוויטציה מתוארת על ידי משוואות ג'ינס. זה יכול להיות חומר רגיל (נגיד גז), או חומר אפל או אפילו אוסף כוכבים בצביר כדורי. אז בשדה גרוויטציה כל סוגי החלקיקים מתקבצים עד שהם מגיעים לשיווי משקל ולא יכולים להתקבץ עוד. מה שמיוחד בחומר רגיל הוא שיש מנגנון אחר, לא קשור לגרוויטציה, שגוזל אנרגיה קינטית מהמערכת - כאשר 2 חלקיקי גז מתנגשים הם פולטים קרינה א"מ1. וזה מאפשר לקריסה להמשיך2. בחומר אפל המנגנון הזה לא קיים. כל זה מתואר כאן. למנגנון שבו ענן חלקיקים מאבד אנרגיה תחת השפעת הגרביטציה בלבד יש תיאור יפה כאן. זה כמו התקררות של כוס מים באמצעות אידוי. באופן אקראי, חלקיקים אחדים יקבלו אנרגיה גבוהה (כתוצאה מאינטראקציה עם חלקיקים אחרים) - גבוהה מספיק כדי לעוף החוצה מהמערכת. וכך הם יורידו את האנרגיה הממוצעת של יתר החלקיקים. 1 וחלק ניכר ממנה לא נבלע שוב, אלא מסתלק מהמערכת 2 לא תמיד.. יש תנאי סף של מסה/טמפ/צפיפות כדי שענן גז יקרוס להיות כוכב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר יפה, תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה ושלישית, נראה לי [עם כל גרגרי המלח הנדרשים] שהסבר ה״התקררות דרך אידוי״ אינו מספק שום דרך לקבוע חץ זמן. חלקיק שנזרק במהירות מהמערכת ובכך גורע אנרגיה מחלקיקים אחרים (וגורם לחלקם, לפחות, להישאר במערכת) שקול לחלקיק שנכנס במהירות למערכת ומוסיף אנרגיה לחלקיקים אחרים (וגורם לחלקם, לפחות, לצאת מהמערכת). (בתשובה השניה אליה קישרת מופיעה גם האפשרות שהיקום נוצר מלכתחילה עם ריכוזי החומר האפל - לא הבנתי אם יש לזה סימוכין או שזאת השערה פרועה למדי). (בתשובה הראשונה אליה קישרת, הצלחתי (אולי) להבין את משוואת ג׳ינס, אבל לא הבנתי למה הכותב מניח יחס כלשהו בין האנרגיה הקינטית לזאת של הכבידה ( 2𝐾<−𝑊)) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון חץ הזמן זה נושא אחר לגמרי שנכתבו עליו ספרים רבים. זה לא קשור לחומר אפל. אבל במילה אחת, ההסבר הקצר לחץ הזמן הוא אנטרופיה. כאן יש הסבר חמוד וקצר של שון קרול שאם אני לא טועה כתב את אחד הספרים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר אכן חמוד, אך זאת לא מה ששאלתי :) אם לא ניתן לקבוע את חץ הזמן בתנועת חומר אפל, גם אין סיבה שהוא יתקבץ לענן גלקטי. (חומר רגיל המתקבץ לכוכב, עכש״מ, פולט תוך כדי התהליך מספיק קרינה כדי להגדיל את האנטרופיה ולקבוע כיוון ברור לזמן). אני מבין שיש תאוריות על אינטראקציה בין חלקיקי החומר האפל, או על היווצרותו מלכתחילה בגושים (בקישור שהבאת, במידה וההשערה מעוגנת במאמר כלשהוא), או על אי קיומו. אבל לא השתכנעתי1 שחלקיקים שתכונתם היחידה היא מסה יתרכזו בצבירים כלשהם סתם ככה2. _____ 1. כן כן אני יודע. הקהילה המדעית עוצרת את נשימתה או משהו. 2. האם מערבולת ענקית של ח״א תייצר גלי כבידה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער אם לא הבנתי את השאלה. אולי השאלה שלך היא האם תהליך "קירור" כמו שתארתי מגדיל את האנטרופיה. אז בהחלט כן. בגלל זה אנחנו צופים בכוסות מים חמים מתקררות ולא צופים בכוסות מים קרים מתחממות באופן אקראי. למעשה, מבחינת אנטרופיה, אין הבדל בין איבוד אנרגיה על ידי קרינה לבין איבוד אנרגיה על ידי חלקיקים מהירים. פליטת קרינה היא הפיכה לחלוטין מבחינת חץ הזמן. כמו שחלקיק פולט פוטון, והאנרגיה הקינטת שלו יורדת - כך פוטון יכול להתנגש בחלקיק ולהעלות את האנרגיה הקינטית שלו. אם אתה מסתכל על תורת הקוואנטים *כל* האינטראקציות הפיכות בזמן. ההבדל היחיד הוא ברמת האנטרופיה הכללית של המערכת. האנטרופיה של המצב הסופי (ובמצב הזה כוללים גם את מה שנפלט) גדולה יותר מזו של ההתחלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמחק את המשפט בנוגע לתורת הקוואנטים (יש יוצאי דופן) אבל יתר התשובה מדוייקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל תודה על הסבלנות והנכונות לחלוק ידע! אם השאלות שלי נשמעות קנטרניות אני מתנצל על כך. כשמדובר בויכוח על פיזיקה עם מי שמבין בנושא הרבה יותר ממני אני מודע לכך שאני בוודאות גמורה טועה לחלוטין, ובעיקר מנסה ללמוד למה. ובנוגע לאיבוד אנרגיה על ידי חלקיקים מהירים - אילו המצב ההתחלתי היה צביר ח״א תחום במרחב ריק, אזי חלקיקי ח״א הנורים מתוך הצביר אל המרחב הריק מבלי לשוב היו גורמים לנשארים בצביר (הנאמנים) לאבד אנרגיה. במקרה שכזה גם האנטרופיה היתה גדלה ולא היתה בעיה לקבוע את כיוון הזמן. אך אם המצב ההתחלתי הוא חלקיקי ח״א בפיזור אחיד (פחות או יותר) בכל היקום, והצביר הוא כמות מסויימת של חלקיקים נאמנים שבנקודת זמן מסויימת נעים במסלול מחזורי סביב מרכז המסה של גלקסיה או של עצמם, אני לא רואה סיבה מיוחדת שעל כל חלקיק נאמן שנורה החוצה מהצביר (ויגרום לו לאבד אנרגיה) לא ימצא החלקיק הסורר (שאולי אף נורה בעברו מצביר אחר) שנקלע לסביבה ובמסלול פתלתל הצטרף לנאמנים תוך כדי שהוא מעניק להם בחדווה את חלק מהאנרגיה הקינטית שהביא עימו. להבדיל מהמקרה הקודם, כאן לא ניתן יהיה לקבוע על פי פיזור הח״א את כיוון הזמן. אם נחזור לאנלוגית כוס המים, כמה אפקטיבי יהיה הקירור באמצעות אידוי כאשר כל שאר היקום מורכב ממים באותה צפיפות וטמפרטורה כמו אלה שבכוס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ננסה להתייחס לזה מזווית אחרת. אולי מתוך האינטואיציה שלך לגבי חומר רגיל ופוטונים, ניתן יהיה לבנות הסבר מספק לגבי חומר אפל. כתבתי שגם חומר רגיל שקורס תחת השפעת גרביטציה, סובל מאותה תכונה שאתה מתאר. שאם אתה מסתכל על חלקיק בודד, לא ניתן לזהות את חץ הזמן. באותה מידה שחלקיק פולט פוטון ומאט, חלקיק יכול לקלוט פוטון ולהאיץ. האם אתה מסכים? אם לא, למה לא? בתגובה האחרונה, כתבת: "אני לא רואה סיבה מיוחדת שעל כל חלקיק נאמן שנורה החוצה.. לא ימצא החלקיק הסורר שנקלע לסביבה..". את אותו משפט בדיוק אפשר לכתוב על הפוטונים! היקום מלא בפוטונים סוררים. האם אתה מסכים? אם לא למה לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא המאזן. גלקסיה פולטת הרבה יותר פוטונים מהכמות שהיא קולטת. וכוכב - על אחת כמה וכמה. ותוך כדי כתיבה אני מבין את החור בטענה שלי - זה המצב שכבר יש גלקסיות וכוכבים. אבל ביקום הקדמוני הפעוט, בו כבר נוצרו חלקיקי חומר רגיל צפופים וחמים בצורה כמעט אחידה, מה יגרום למערבולות אקראית של חלקיקי ח״ר הממירה אנרגיה קינטית לקרינה אלקטרו-מגנטית לא להמיר חזרה לקינטית את הקרינה השווה בעוצמתה המגיעה מהמערבולות השכנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאי-אחידויות מקומיות מספיקות כדי להוציא את המערכת משיווי משקל, וברגע שנוצרת 'מערבולת' כזו, היא דוקא סוחפת עוד ןעוד חלקיקים שרק מגבירים את אי האחידות ונוצר משוב חיובי לכיוון קריסה מקומית לענן/כוכב שצפיפותו גבוהה בהרבה מהסביבה שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חומר אפל או רגיל? עד כמה שאני מבין, מערבולת של חומר רגיל סוחפת חלקיקים ומתכווצת (כלומר מתאימה בהתמדה את מהירותם וכיוונם הממוצעים של החלקיקים לחלק הפנימי של המערבולת) במחיר פליטה קרינה אלקטרומגנית. השאלה שלי האם מערבולת של חלקיקי חומר אפל1, שבה התאמת מהירות וכיוון החלקיקים נעשה במחיר פליטת חלקיקי ח״א החוצה, יכולה - במאזן הכללי - לספח אליה יותר חלקיקי ח״א ממה שהיא פולטת. ___ 1. חלקיקי חומר אפל תיאורטים - כאלה שהתכונה היחידה שלהם היא מסה. אם יש אינטראקציה שאינה גרוויטציה בין החלקיקים הנ״ל אז הכל אפשרי2. 2. או אם המרחב מתפשט מהר יותר באיזורים דלילי ח״א, או שיש איזורים של אנטי גרוויטציה, או אלוהים יודע מה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> כמעט אחידה מדוייק, בדגש על המילה כמעט. אם בוחרים להסתכל על הרגע שבו נפלט ה cmb. ברגע זה הצפיפות היא כמעט אחידה, אבל יש איזורים שהם חמים יותר ואיזורים שהם קרים יותר. האסטרופיזקאים טוענים שיש התאמה בין האיזורים החמים/קרים לבין ריכוז הגלקסיות ביקום המודרני (האיזורים הקרים יותר מכילים את רוב הגלקסיות). האם זה מסתדר לך (אך ורק אם מתייחסים לחומר רגיל; נעזוב לשניה את החומר האפל)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חומר רגיל - כן. אם אני מבין נכון את המאזן, איזורים צפופים מעט יותר מאחרים התכווצו במחיר פליטת יותר קרינה ממה שקיבלו מאיזורים פחות צפופים (והעלאת האנטרופיה הכללית) ומשם התהליך רק המשיך. האם יתכן תהליך דומה של חומר האפל, שאינו פולט קרינה אלה (בהינתן פערי צפיפות קטנים התחלתיים) חלקיקים של עצמו ובכך מעלה את צפיפות החומר באיזורים הדלילים יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע, לפני שמדברים על חומר אפל.. אני רוצה לראות שאנחנו מבינים זה את זה. אז יש ענן גז התחלתי בנפח מקורי k. ואז הוא מתכווץ לנפח קטן מ k. כחלק מהתהליך, (בנטו, אחרי קיזוזים), יש קרינה שמסתלקת החוצה מאותו נפח מקורי k. אם אני מבין נכון, כתבת שהאנטרופיה הכללית גדלה במצב הזה. מן הסתם בזכות העובדה שהקרינה שהסתלקה מאכלסת עכשיו נפח יותר גדול. האם זה מה שאתה אומר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לדעתי העיקרון דומה עבור חומר אפל. מבחינת אנטרופיה זה לא משנה אם החלקיקים שהסתלקו הם פוטונים או חומר רגיל, או חומר אפל. הפרטים יכולים להיות שונים.. קצב ההסתלקות הוא שונה, האנטרופיה פר חלקיק אולי אחרת, עוצמת "הכח שמתנגד" לגרביטציה היא שונה וכו. האם זה הגיוני בעיניך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הפרש הצפיפות ההתחלתי גדול מספיק, אז כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
________ 1. כי עד שהדבילים קראו את תגובה 744661 כבר היה מאוחר לתקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_____ הייתי אומר חרפמ אבל יש סיכוי לא רע שתגובה 744661 היא המקור הנשכח לתהיה שלי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מי היה מאמין, אבל איך ששאלת, תוך שבוע, יש סיכוי שיתברר - הודות לטלסקופ ג'יימס ווב1 - שדוקא אולי יש כוכבים של חומר אפל! [אימוג'י mind blown] 1 טהג'ו בקיצור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם הסבר יותר מתומצת בעברית, אבל הוא ברוטר, אז אני חושש לקשר מכאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אפשר גם כאן להסבר יותר פופולרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאד! הסבר בויקיפדיה, ומסתבר שמעורב פה חלקיק היפותטי אפילו יותר איטלקי מניוטרינו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט מעניין. בהסבר הפופלרי שהבאת מצויין ש״.known as dark matter. And they’re powered by collisions between dark matter particles....״. האם האתר הוא אמין מספיק כדי לרמוז שלדעת האסטרונומים חלקיקי ח״א מסוגלים ״להתנגש״ אחד בשני או להגיב אחד לשני ללא כוח אלקטרומגנטי, או שסביר יותר שמדובר בפירוש מוטעה של העיתונאי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי תשובות אפשריות עולות במוחי (בלי שום ידע נוסף): א. גם חלקיקים שמושפעים רק מכח המשיכה, עדיין יכולים להשפיע זה על זה, כשהם קרובים מספיק. "התנגשות" יכולה להיות 'מעבר מספיק קרוב שמאפשר לאנרגיה לעבור בין החלקיקים". ב. מאחר ואנחנו עדיין לא יודעים באמת ממה חלקיקי ח"א מורכבים - ייתכן שהם (או חלק ממרכיביהם) כן עושים אינטראקציות, למשל של הכח הגרעיני החלש, מה שמאפשר גם הוא צורה של "התנגשויות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. כל החלקיקים של החומר האפל היו קיימים פעם ואינם עוד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי איך מצאת את המסקנה הזו במשהו שכתבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא במה שכתבת. סתם נדחפתי וקישרתי להודעה האחרונה. השאלה שלי היא אם את כל התצפיות של חומר אפל אנחנו עושים מאוד רחוק, כלומר מאוד מזמן, מה קרה לו מאז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמעתי שום טענה על מה שקרה לו מאז. הוא אמור להיות עדיין כאן, כמו תמיד. חלק מהתצפיות אני מבין שהן מהגלקסיה שלנו, כולל התצפית העיקרית של מהירות סיבוב הכוכבים שהתחילה את כל הענין הזה. זה כבר אומר שהתצפית הזו היא לא מזמן בכלל (במושגים קוסמיים), כמה עשרות אלפי שנים אחורה בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך הויקי יש דווקא <קישור https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A... עוגה> שאומרת שכשהיקום היה צעיר הרכבו היה שונה לגמרי ובין היתר היה גם הרבה יותר חומר אפל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שבאיזה אופן התיקון לחוקי ניוטון (עם קבוע התאוצה שפועל עבור תאוצות מאוד קטנות) מתכתב יפה עם קוואנטומיזציה של המרחב. ה MOND בעיני הוא פתרון הרבה יותר אלגנטי מהחומר האפל. למה להניח סט שלם של חלקיקים חדשים במקום לתקן משוואה יסודית אחת או שתיים בקצוות שלהן? וזה עוד אחרי שכבר תיקנו פעם את ניוטון בהצלחה מרובה. תכלס אפשר לדעתי לפתור את בעית המסה החסרה באמצעות ארבע אופציות בלבד: 1. להניח את קיומו של החומר האפל 2. לתקן את חוקי התנועה 3. להניח שיבוש עקבי של התצפיות (כלומר שישנו איזה קבוע נוסף שגורם לתצפיות להראות כאילו יש בעיה בזמן שאין) 4. להניח חוסר עקביות של קבועי הפיזיקה. מבין כל האופציות האלה תיקון חוקי התנועה נראה לי הכיוון המתבקש לפי תער אוקהם. מוזר שהוא לא זוכה ליותר תמיכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש עכשיו ניסיונות מכריעים לגלות את החומר האפל. קשה להאמין שבעוד עשר שנים, אם לא יגלו אותו, מדענים ימשיכו לדבוק בזה". פרופ' מילגרום בראיון לדה מרקר, 2014 הא. למרות שתוצאות הניסויים ירו לסופרסימטריה בחזה שוב ושוב, היא עדיין רחוקה מלמות. בזמן הראיון עם פרופ' מילגרום ניסוי LUX שניסה למצוא WIMPS נתן תוצאה שלילית. בשנים האחרונות LUX-ZEPLIN הגדול ורגיש פי כמה מקודמו ממשיך לתת תוצאות שליליות, שפסלו בעצם את טווח המסות שבו ציפו למצוא WIMPS, ועדיין פיזיקאי החלקיקים אומרים- אולי בכל זאת. אבל הקונצנזוס המדעי מתמוטט בדרך כלל כמו סכר- בהתחלה כמה סדקים קטנים שזרזיף יוצא מתוכם, ואחרי הרבה זמן לפתע פתאום קריסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים שתיקון חוקי התנועה עשוי להיות יותר אלגנטי. אני כן חושב (ואחכים יותר אחרי שאשמע את דעתה של סבינה הוסנפלד בענין), שבניגוד לרעיונות וההסתייגויות שלך מ-QCD, דוקא בנושא הנוכחי תאוריות MOND למיניהן הן נושא מחקר קיים ולא אזוטרי לחלוטין, כך שגם חלק מהממסד המדעי שותף לתחושות שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אין מה להשוות להסתייגויות מ QCD, שהן בגדר נפנופי ידיים, ועדיין הקונצנזוס ממה שהבנתי (ולפי הכספים שנשפכים עליו) נוטה להמשיך ולחפש WIMPS. בתקווה לא להיות ויטגנשטייני מדי, אומר שניסוח הבעיה כ"בעית המסה החסרה" הוא הנחת המבוקש. הבעיה היא לא שחסרה מסה, אלא שתוצאות הניסויים לא מתאימות לתאוריה. כאשר הבעיה מנוסחת כבעיה של מסה חסרה, מתבקש כמובן להוסיף מסה כדי לפתור אותה. אפשר לקרוא לזה הפתרון על שם דודי אמסלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה מה שיש לסבינה הוסנפלדר לומר בענין. מתאבן - לדעתי תשמח לשמוע את דעתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקר אמפירי חדש על זוגות בינאריים שולל את MOND ברמת בטחון של 16 סיגמא - סיכום של דר בקי. סיפור ארוך והרבה פרטים "טכניים" אבל שווה את הזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח להקשיב לד"ר בקי לכשיסתייע. אבל בכל מקרה, לפי הסיכום שלך נראה ש , things just got darker
don't they? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אם אכן יש קואנטומיזציה של המרחב אז מן הסתם הקואנטום מתרחב כאשר היקום מתפשט, וזה יכול לגרום לחוסר עקביות של קבועי הפיזיקה. אולי לא משהו שניתן להבחין בו עכשיו, אבל בטח היה משמעותי מיד אחרי המפץ הגדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב חוסר עקביות של קבועי הפיזיקה, מתברר שהמיליארד הראשון הוא לא רק הכי קשה, אלא גם הכי איטי: בראשית, נע הזמן בקצב איטי בהרבה מהיום. אני מנסה להבין מה זה אומר פיזיקלית, מעבר למדידה שמצויינת במאמר. האם המשמעות אינה שמהירות האור היתה שונה מאוד מגודלה דהיום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את זה שלצופה של היום הזמן של אז נע לאט יותר. מהירות האור אולי נשארה קבועה כי גם המרחב היה קטן יותר. דרך-מהירות-זמן אני עוד יודע :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר גם האטומים היו קטנים יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם. מסתדר לי עם מטריצת מרחב זמן קבועה שמתרחבת. כמו רשת שמותחים אותה והחורים נהיים גדולים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל רק לצופה של היום. אז פשוט יחידות המידה היו קטנות יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, נסחפתם לגמרי. הזמן אז *נראה* לנו קצר יותר, כי הקואזרים האלה זזים במהירות מאד גבוהה מאד יחסית אלינו. הוא לא באמת זז אז לאט יותר במערכת הייחוס של הקוואזר עצמו, מהירות האור לא היתה שונה, והאטומים היו אותם אטומים. נראה אפילו מהמאמר שרוב האפקט היה בגלל יחסות פרטית, לא צריך אפילו יחסות כללית בשביל זה (ראו ציטוט מהמאמר למטה). לגבי גודל האטומים - זה בכלל מופרך, עד כמה שאני מבין, גודל האטום נקבע על ידי פונקצית הגל של האלקטרון שמאופיינת על ידי המטען שלו ושל הפרוטון והמשיכה ביניהם. כדי לשנות את זה, צריך לשנות עוד כמה קבועים של המודל הסטנדרטי, לא מספיק לזוז במהירות גבוהה. To be clear, time didn't really run slow in those quasars relative to everything around them — in their frame of reference, time ran normally. Einstein's theory of relativity and how he described the passage of time is based on the concept of frames of reference, and that these frames can be distinguished by their velocity relative to each other.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי שם את הדגש על ''לנו'' ולא על ''נראה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע יותר הגיוני. אז מדובר בקואזרים שעקב התפשטות היקום נעו אז ביחס אלינו היום ב-98% ממהירות האור, מה שנותן לזמן פקטור התמתחות של 5. ידיעה לא ממש מעניינת, אולי מלבד את הקואזרטוגרפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה יודע שכאשר היקום היה הרבה יותר קטן האטומים אז לא היו יותר קטנים (לצופה מהיום), כלומר שהקבועים היו שונים בהתאמה (לעינינו)? גם זה יכול להיות פתרון יותר אלגנטי מאשר לשנות את היחסים של חומר רגיל, אפל ואנרגיה אפלה בצורה כל כך דרסטית כמו בעוגה ההיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לפתח את זה קצת. כהדיוט אני בכלל לא יודע אם זה ייתן תשובות טובות יותר או גרועות יותר. נניח לדוגמה יקום שהמרחב שלו קוואנטי, כלומר שיש לו מטריצת מרחב סופית, ורק החורים ברשת הולכים וגדלים מאז המפץ הגדול. זאת אומרת שגם כשהיקום מאוד קטן מהירות האור היא אותה X חורים בשניה כמו היום אלא שעבורנו כצופים מרחוק היא נראית קטנה יותר כי אז החורים היו יותר קטנים. לצופה "מבפנים" זה לא משנה. מהירות האור קבועה עבורו, ס"מ נשאר ס"מ וכו'- משום שהוא מתרחב בעצמו. אבל נניח שכשאנחנו צופים באירועים מזמן שהיקום היה יותר קטן אנחנו צריכים להתחשב בהפרש הגודל. האם זה עוזר במשהו? או שאני מדבר שטויות והיחסות בכלל אומרת שעבור הצופה מהיום חורי הרשת הקטנים מהעבר ייראו לו באותו גודל כמו היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון הזה אמור איכשהו "לפתור" את שאלת החומר האפל? כי חומר אפל (או שקוף או מסה בלתי נראית) קיים (לכאורה) גם בסביבה הקרובה, לא רק בגלקסיות רחוקות מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל - ספקטרום הפליטה (והבליעה) של אטום המימן נקבע ישירות מהקבועים שאתה מדבר עליהם. שינוי בקבועים הללו היה גורם לספקטרום הזה להיות מאד שונה עבור גלקסיות רחוקות (קרי עתיקות),ואת זה קל מאד למדוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אולי כל עניין היקום המתפשט הוא עורבא פרח, וההסטה לאדום נובעת משינוי הקבוע של פלנק עם הזמן (שינוי קבועים פיזיקליים יכול גם לפתור תמיהה שהעליתי פעם בעניין אחר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני שוב מפספס משהו, אבל ההסבר היחסותי שהביא הפונז הוא פשוט והולם את הידע הקיים. מדוע יש צורך במשהו נוסף במקרה זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבליטה הזאת מצד ימין של הפה שלי היא הלשון בלחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש ששינוי הספקטרום כתוצאה משינוי איזה קבוע (כמו המטען של האלקטרון למשל), היה הרבה יותר מסובך ולא לינארי מהסטת דופלר. כל הפונקציות בסל האלה, תמיד הן מסבכות את החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי דווקא על הקבוע של פלנק, ובעיקר דרך E= hf. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ, הוא לא מופיע גם בחזקה ריבועית במשוואת שרדינגר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מופיע בהרבה מקומות, אבל בטח אפשר לשחק עם קבועים אחרים (פיי נראה לי כמו משהו מבטיח :-)). _____________ אני מקווה שאנחנו לא מדברים ברצינות על האפשרות שקבוע פלנק השתנה במבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
____________________ לא, רק על זה ששינוי שלו - בסבירות מאד גבוהה - לא היה נראה כמו הסטה לינארית לאדום של דופלר. (השאלות החוזרות בקואורה לגבי "מה אם פיי היה רציונלי" או "מה אם פיי היה קצת קטן יותר" משעשעות אותי הרבה פחות מהשאלות שבהן כולם מתים בסוף. כי הן בעצם בתחום של not even wrong. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון לעכשיו, נראה שמונד ספגה מכה קשה, אולי סופית. אסביר. לאחרונה יצאו מספר מאמרים העוסקים במידע שזורם מטלסקופ החלל "גאיה". בפרט, נותחה מהירות תנועותם של כוכבים בינאריים. ההבדל בין כח הכבידה הצפוי ע"י מונד לבין זה של היחסות הניוטונית והיחסותית הוא משמעותי דווקא באזורים של כח כבידה נמוך. מאחר וכח זה מכתיב את המהירות בה סובבים כוכבים זה את זה, בדיקת המקרים בהם בני הזוג רחוקים מספיק זה מזה (כדי שהכח יהיה חלש) אמורה להכריע בין מונד לבין ניוטון ואיינשטיין. מאמר אחד שיצא לפני כמה חודשים והיכה אז גלים, ניתח 26,615 זוגות של כוכבים בינאריים רחוקים, העריך את מהירויותיהם ומצא שהן אכן תואמות את אלו הצפויות ע"י מונד. לאחרונה הופיע מאמר שני, שטוען בדיוק את ההיפך. מה שהופך אותו לחזק הרבה יותר הוא שני אלמנטים במתודולוגיה (שנפרשת על פני 45 עמודים). ראשית, כותבי המאמר הסתפקו ב-8,611 הדוגמאות בהן תחום השגיאה הוא הנמוך יותר. יש לציין שגם במבחן הגדול אחר של מונד, דהינו שולי הגלקסיות, היא נוטה לשגשג כאשר לא מנפים מן הסטטיסטיקה דוגמאות מאיכות נמוכה, מתוך הנחה ששגיאת המדידה מתפלגת אקראית. ההבדל השני הוא השימוש בשיערוך בייסיאני. במקום לבדוק לכל תצפית עד כמה היא תואמת את התאוריה, מה שנתון לא פעם להטיה בשיקול הדעת, מחשבים עבור כל אחת מן התאוריות המתחרות את הסיכוי שהתצפית נגזרת ממנה. התוצאה? הסיכוי לרעת מונד הוא 16 סיגמא, שזה עשר בחזקת מינוס 41. ניסיונות שערכו כותבי המאמר לשנות את מונד כך שהסיכוי לה יעלה, עדיין הותירו אותה בנחיתות ניכרת ביחס לתורותיהם של ניוטון ואיינשטיין. הם גם בדקו שדי בסילוק 20% דוגמאות בעלות איכות גרועה מן הדגימה של המאמר הראשון, כדי לבטל את התוצאה של המאמר הראשון לטובת מונד - ד"ר בקי האם שמועות אלו על מותה של מונד מוגזמות? בקרוב צפויים לצאת ניתוחים נוספים של התצפיות מגאיה, שאולי יתקעו מסמרים נוספים בארונה של מונד, או אולי יחזירו אותה למשחק כזומבית. אבל צריך לזכור שגם החלקיקים האפלים טרם נמצאו, אלו שקיומם מתיימר למנוע את הסטיה הפוטנציאלית מתורת היחסות הכללית ומזו הניוטונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את הקישור שלך (תרתי משמע) בין מונד למונוגמיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב,למרבה השמחה,הם עדיין ביחד כמו זוג יונים במקלט של הבניין (כשיש אזעקה וזה התור שלו לטוס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===> האם השמועות על מותה של מונד מוגזמות? מונד תמיד היתה גמישה, במובן הזה של "רק צריך לתקן את משוואת הגרביטציה" - אבל נוצרו לה הרבה גרסאות ושיפורים. מה שבטוח, נפסל טווח רחב יחסית של אפשרויות וזה בכל מקרה התקדמות. או שהתשובה היא חלקיק חומר אפל או שהתשובה היא מונד גרסא 12 שעדיין לא הומצאה. כמו כן, הנתונים רלוונטיים (להבנתי) רק לטווחים פנים גלקטיים. בהחלט ייתכן שחומר אפל קיים בעיקר בתוך הגלקסיות - אבל מחוץ להן יש אפקט מונד (גרסא 13?) שמייתר את רובו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותודה על עדכון מעניין בנושאים שברומו של עולם. בייחוד בזמנים אלו, שבהם נושאים שבתחתיתו של עולם קשים כשאול תחתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בגלל שהפרטים כאן עוברים לי שנת אור מעל הראש, אני חש צורך לוודא את המעט שכן יש לי ביד: כשכתבת "היחסות הניוטונית והיחסותית" חשבתי שזה סתם בלבול והתכוונת "המכניקה הניוטונית והיחסותית". אבל אז כתבת "תורת היחסות הכללית וזו הניוטונית", ואני כבר פחות בטוח. יש דבר כזה "יחסות ניוטונית"? (ושאלה לא אליך אלא לדורות הקודמים: למה בעצם "יחסות" ולא "יחסיות"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפרשן הבית המוסמך לענייני אפו, הפסוקית אמורה להתפרש כ "(תורת היחסות הכללית) וזו (הניוטונית)". אשר לתמיהתך הלשונית, עפ"י אבן שושן יחסיות היא relativism ולא relativity. אגב, אצל שמעון ישראלי זאת בכלל "תורת היחסים", כי לחופש המשוררים אין גבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון ישראלי הלך לעולמו. מכל שיריו מה שמתנגן לי בראש הוא דווקא זה, כנראה כתגובה לשנים הנוראות האחרונות, בהן באמת חסרים לכולנו קצת סתם ימים של חול. קורונה, הפיכה משטרית, אוקטובר האדום - אתמול נחשפתי לביטוי Annus horribilis (את ההיפך ממנו כולם מכירים, והפרחים לאיינשטיין) אצל סטיבן פינקר. אצלנו אלה horribilis anni ואפשר רק לקוות שהמקבץ הזה מקרי ולא מעיד על זעם האל, אחרת אולי מחכות לנו עוד שבע מכות, ובאמת שאין לי כוח. את המערכון על בומבה הכדורגלן שמעתי אולי 500 פעם בצעירותי, וגם רחמו החייל הצחיק אותי יותר פעמים משאני רוצה לגלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צורת הרבים של Annus horribilis היא anni horribiles. עכשיו תכתוב את זה 100 פעמים (כבר יש לך נסיון בזה, מסתבר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
He has a wife, you know...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שזה ברמת כיתה ד', האנוס הצופחא של פרופ' איינשטיין מצליח כל פעם לגרום לי לגחך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כי אתה לא דובר לטינית כשפת אם. דוברי לטינית ילידים מבדילים בין הגיית Annus ובין הגיית Anus. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, טוב שהזהרת אותי, זה עשוי היה לגרום לי מבוכות גדולות בפעם הבאה שאתקל בדוברי לטינית. שלא לומר צאצאי האנוסים מספרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמון ציון נאנוס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
.I had it coming
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישורים, למרות שלא הצחיקו אותי: אבי ז"ל, בתקופה מסוימת בילדותי, היה אוהב להגיד לי "בוא הנה חייל" בקול גרוני מוזר. הנחתי שזה חיקוי של איזה רס"ר בשר ודם1 מימי שירותו. אבל עכשיו ששמעתי את "רחמו החייל" אני חושב שאולי אבא שלי חיקה את ישראלי מחקה את הרס"ר של רחמו, ושיבש את הטקסט (ישראלי אמר "בוא הנה בני", אבל כשאבא שלי אמר את זה לי באמת עדיף "בוא הנה חייל".) 1 כן שכ"ג והקהמ"ק, <קישור רוח'לה https://youtu.be/BXZYJu6L7bQ?t=152 לא חמקה מזכרוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שקורה כשאני כותב ומגיה באותו היום. צ''ל ''הפיזיקה הניוטונית והיחסותית'' בשני המקרים. אגב, הסיבה לכריכתן זו עם זו היא שבאזורים המדוברים (כלומר גרביטציה חלשה מאוד), אין הבדל מדיד בין תחזיות שתי התיאוריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה השקיעו כל כך הרבה בלחפש חומר אפל. איינשטיין תיקן את ניוטון בשוליים. לא הרבה יותר אוקהם לתקן את איינשטיין בשוליים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתקן את איינשטיין זה מקרה קלאסי של easier said than done אוקהם "מהווה כלל מנחה והמלצה היוריסטית בעת חיפוש אחר הסבר לתופעות בתחומים שונים" (מויקיפדיה) אבל בהחלט הוא לא הגורם הבלעדי. מה שכתבת זה כמו להגיד: מכונית בלי מחשב היא יותר פשוטה, למה משקיעים כ"כ הרבה במחשוב מכוניות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חידות בלשיות | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |