 |
''הארץ'': כתבי-יד מקוריים של קפקא הוצאו מכספות | 3229 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
|
||
|
||||
|
אירוני הוא שהעימות הוא סביב סירובה של הופה למלא אחר החלק בצוואתו של ברוד, שבעצמו נולד מהפרת צוואה, זו של קפקא. | |
|
 |
|
|
 |
||
|
||||
|
פטור בידי בשר ודם וחייב בדיני שמיים. > המשפט האחרון של קפקא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנצלות שכ"ג נראית כך: בהנחה שהפעם נמסרים לנו פרטים נכונים, כל העניין מראה רק איך עיסקאות טיעון הורסות את המערכת המשפטית. מה יש לנו? המתלוננת מאשימה את האדון באונס ממש, אבל הפרקליטות אינה משתכנעת שהיא תצליח להשיג הרשעה, ובו בזמן מישהו שם לא מרגיש נוח לשחרר את הנאשם מחוסר ראיות כי סיפור המתלוננת נוגע ללב. הפתרון: נסגור איתו עיסקה על פיה החטא שלו לא היה אונס כוחני אלא אינוס1 בדרכי מרמה, נכניס אותו לכלא לאיזה זמן והכל יצאו כשחצי תאוותם בידם, אם תסלחו לי על הביטוי. לטעמי מי שצריך להתנצל הוא הפרקליטות על שאפתה את התבשיל ובית המשפט על שהסכים לאכול אותו. אחרי התקדים הזה, טענות על אי אמירת אמת בקשר ל"מיהותו"2 של אדם לצרכי פיתוי מיני הן עילה להעמדה למשפט בעוון אינוס. אולי זה מה שהחברה שלנו רוצה ואולי זה מה שהחברה שלנו צריכה, אבל בטוח שזה לא משהו שאמור להקבע בגלל שהפרקליטות נתקלה בקושי ראייתי והחליטה להיות יצירתית. אני מצפה בכליון עיניים למשפטים בהם הפרקליטים יעלו טענות נוקבות בקשר לקביעת "מיהותו" של אלמוני ו"מיהותה" של פלמונית: האם אותה "מיהות" חמקמקה קשורה רק לדת או מוצא אתני? חלילה, אחרת נימצא גזענים. האם היא כוללת גם מצב משפחתי? אולי, אבל אז כמות ה"אנסים" (מן הסתם צריך להגיד "מאנסים" כאן) הפוטנציאליים עלולה למוטט את מערכת בתי הסוהר. האם היא כוללת עוד תכונות שיש המייחסים לעצמם בשעת החיזור? למה לא? אחרי הכל, "מיהותו" של אדם אינה משהו שאפשר להגדיר בצורה טובה. כולנו מאנסים. אז את הפרקליטות אפשר להבין. הם רואים את העולם דרך המשקפיים של אחוזי הרשעות ומינימום מאמץ, וכל עיסקת טיעון מבטיחה להם שיפור של הסטטיסטיקה בלי כל העניין המעיק הזה של עבודה. ניחא, גם עובדי משרד החקלאות לא יוצאים מעורם כדי לדאוג שהעגבניות שאני אוכל לא מושקות במי ביוב ומורעלות בשבעים רעלים שונים. אבל בית המשפט היה צריך לעמוד על רגליו האחוריות (כן, אני קורא להם חמורים. כשיתבעו אותי אטען שזה נובע ממשבר מיהות זמני) ולזרוק את מעשה האינוס הזה מכל המדרגות. אם אין די הוכחות לאונס, אין מה לעשות, משפטית לא היה אונס והנאשם זכאי. המתודה המשפטית של הארי המזוהם לא אמורה להיות הקו המנחה של מערכת המשפט שלנו. בלי שיש לי הוכחות (בהחלט מומלץ לקרוא במעלה הפתיל את הביקורת של תשע נשמות על הגישה הזאת) אני חושב שאם לא היה מדובר בנאשם ערבי זה בדיוק מה שהיה קורה. אבל התנצלות מסוימת מצידי בכל זאת במקום: אני מתנצל על שלא בכוונה דעותי תאמו לאלה של הגברת מיכאלי. אני שמח לשמוע שהיא תיקנה את הפגם הזה. ___________ 1- אני לא יודע אם יש הבדל משפטי בין אלה, אבל בז'רגון שלי יש. 2- ע"ע "המיהות הערבי" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א-פרופו עסקות טיעון, מישהו יכול להסביר לי למה לחתום על עיסקה מקלה גם במקרה שיש לפחות 79 הוכחות לקיום העברה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך הכתבה: "בפרקליטות הצבאית טוענים כי מדובר בהישג כפול: המתלוננות לא יצטרכו להעיד וכתב האישום לא צומצם באופן משמעותי כבדרך כלל בעסקאות טיעון." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיחה עלובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמשפט המפתח נמצא בתגובה המקורית שלך: "אז את הפרקליטות אפשר להבין. הם רואים את העולם דרך המשקפיים של אחוזי הרשעות ומינימום מאמץ, וכל עיסקת טיעון מבטיחה להם שיפור של הסטטיסטיקה בלי כל העניין המעיק הזה של עבודה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, בעצם, "קפקא" ולא "קפקה"? אם מחפשים חזק מוצאים כמה אזכורים משנות הארבעים שכתוב בהם "קפקה", למשל כאן. האם המחשבה היתה שהאל"ף מושכת חזק יותר לקרוא את זה בתנועת A ולא E? בכל אופן, נראה לי חריג מאוד, ודי מוזר כשחושבים על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החשש מכתיבה קפקהית על נגזרותיה נשמע לי סיבה טובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפה -> חיפאי. רובה -> רובאי. דנובה -> דנובאי (אני בכוונה ממציא כאן, להראות שזה טבעי). קפקה -> קפקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. הדמיון לסיומת הא בכינויים כמו נחצ'ה ופרומקה היה עלול להוביל לקריאה שגויה. וגם מה שפונז אמר- גם קפקה הופך לקפקאי, אז אולי האלף ניצחה מטעמי יעילות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה, לא יודע. יש עוד שמות עם תופעה דומה? המקרה היחיד שעולה בדעתי זה "תומא" (כמו ב"תומא הקדוש"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. יש כמובן את "רומא", שאני מניח שקיבלה את האל"ף כי היא קיבלה אותו מזמן, כשהשפעת הארמית היתה ניכרת עדיין. אולי גם "תומא" מאותה סיבה אבל אין לי מושג. אם בוחנים שמות פרטיים, אני לא מוצא הרבה בכלל שנגמרים בתנועת A והם של גברים. יש "מולא" המוסלמי, שנכתב באל"ף בסוף אבל זה מערבית, ושם זה גם עם אל"ף. אגב, הערבים גם הפכו את הה"א של "משה" לאל"ף ב"מוסא". עוד אגב, "חיפה", המקור הערבי הוא עם אל"ף. גם כאן ההחלטה לעברת עם ה"א בסוף לא מובנת מאליה. אולי היא מתוך הרגשה שזה יותר עברי, אבל אני כבר לא בטוח בכלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי הגיוני שה-א' ב"תומא" היא בהשפעת הארמית (בלי שאני מבין בזה משהו). שמות פרטיים של גברים שנגמרים בתנועת A: קוסטה, לוקה, איליה, ניקולה (ניקולא!), דימה, מישה. קולגה שלי באוניברסיטה, אורי אמיתי, מאיית לפעמים "היסטוריא". עכשיו אני רואה שזו לא סתם התחכמות, אלא כתיב שהיה כנראה מקובל פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם „חיפה״ מוזכר עוד לפני התקופה הערבית. לפי הערך הוויקיפדי, יש אזכורים שונים לכתיב ב־ה’ בתקופת המשנה והתלמוד, ובתלמוד השתמשו לעיתים בשמות חיפה, חיפא וחפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, למדתי. תודה גם ליובל על הדוגמאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלפא! (וביתא. וגם גמא). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |