ענף היצוא הנורא מכולם 2105
תאגידי הענק הרב-לאומיים מעדיפים לפעול במדינות עולם שלישי, שם ייקל להם להפר זכויות אדם למטרות רווח ולהתנער מאחריות משפטית. ארגוני זכויות האדם לקחו על עצמם להיאבק בתופעה זו.
(צילום אילוסטרציה - סטודיו קן זירקל)
בשנים האחרונות "נולד" תחום חדש יחסית בפעילות של ארגוני זכויות אדם בעולם: מאבק בתאגידי ענק רב־לאומיים. ליתר דיוק, מאבק בנוהג שהתפתח אצל תאגידים שכאלה, "לייצא" הפרות זכויות אדם למדינות שבהן הפיקוח רופס.

דוגמה אחת ל"יצוא" שכזה ניתן לראות בהתנהלותה של חברת קוקה־קולה בקולומביה. חברת הענק נחשדת כי במשך שנות התשעים היתה מעורבת ברצח של תשעה פעילים של איגוד העובדים בקולומביה, Sinaltrainal שמו. ארגוני זכויות האדם טוענים כי רוב הפעילים נהרגו בתוך מפעלי קוקה־קולה בזמן שנשאו ונתנו על הסכמים קיבוציים.

כלומר, על מנת להוזיל את תעריפי הייצור של מרכיבי המשקה הפופולרי (בעיקר האריזות והבקבוקים), קוקה־קולה לא רק מעתיקה את מפעליה למקומות שבהם השכר זול, אלא גם מתערבת בתהליכים של חיסול זכויות העובדים במדינה. זאת, על ידי תמיכתה בפעולות אלימות שהן גם הפרה בוטה של זכויות האדם בקולומביה.

בכך "מייצאת" קוקה־קולה הפרות זכויות אדם, שלא היתה מסוגלת לבצע במדינות דמוקרטיות במערב, למדינה שבה פועלות קבוצות "טרור" רשמיות־למחצה (paramilitairs) הפוגעות בחיי הפעילים למען זכויות היסוד של עובדים. הטענה היא כי הנהלת קוקה־קולה פנתה ל-AUC, אחת מקבוצות אלה, במטרה "לסיים את הסכסוך" עם עובדיה.

קוקה־קולה עצמה הכחישה את הטענות כלפיה ותבעה את האיגוד על הוצאת דיבה. החברה ציינה כי כמאה פעילי איגוד העובדים בקולומביה נרצחים מדי שנה.

דוגמא נוספת, שאציג בהרחבה, מעסיקה בשנתיים האחרונות את בתי המשפט הפדראליים בניו־יורק. תאגיד התרופות הענק פייזר נתבע בארה"ב על גרימת מותם של עשרות ילדים בניגריה, תוך כדי ביצוע ניסוי קליני בתרופה אנטיביוטית חדשה. פייזר פיתחה והוציאה לשוק אנטיביוטיקה חדשה בשם Trovan, שיועדה לטיפול בזיהומים שונים. לשם כך השקיעה החברה מיליוני דולרים בפיתוח ובניסיון לקבל את אישורה של רשות המזון והתרופות בארה"ב (FDA) שהיא המפתח לכניסה אל השוק. דא עקא, שהתרופה התבררה כבעייתית – דווח כי היא גורמת לנזקים של ממש לילדים, וב-‏1999 הגביל ה-FDA את מתן התרופה לחולי כשל של הכבד בלבד.

במהלך התהליך המייגע לקבלת האישורים פרצה בניגריה מגפת דלקת קרום המוח. פייזר "קפצה על המציאה" והטיסה לבית חולים בניגריה קבוצה של חוקרים ורופאים. הללו לא יידעו את החולים על מטרותיהם האמיתיות, וניצלו את המצוקה הרבה שהשתררה באזור כדי לבצע ניסויים ב-‏200 ילדים שהשתרכו בתור לבתי החולים. גם הורי הילדים לא יודעו, והסכמתם לביצוע הניסויים לא ניתנה. הרופאים ידעו כי התרופה אינה מותרת לשימוש בילדים, וחמור מכך, חלק מן הילדים החולים שימשו כ"קבוצת ביקורת" וקיבלו פלצבו במקום אנטיביוטיקה.

התביעה הוגשה לבית המשפט הפדראלי על יסוד חוק מיוחד, שגם הוא נמצא כיום במרכז הדיון הציבורי. מדובר בחוק ישן למדי, המעניק זכות לאדם שאינו תושב ארה"ב לתבוע תאגיד שמושבו בארה"ב על נזקים שאירעו עקב הפרה בוטה של זכויות אדם, לפי המשפט הבינלאומי המנהגי באותה עת. ספציפית, טענו עורכי הדין כי פייזר הפרה את הכללים שנקבעו במשפטי נירנברג ביחס לניסויים אכזריים בבני אדם, שביצעו הנאצים. כללי נירנברג הם חלק מן המשפט הבינלאומי המנהגי.

בית המשפט אומנם קיבל את הטענה הכללית, לפיה התביעה עונה על דרישות החוק, אך "זרק" את התיק מבית המשפט על יסוד טענה טכנית של "אי־מיצוי הליכים" במדינת המקור, קרי ניגריה. ואכן, התובעים נאלצו לפנות בצורה רשמית לממשלת ניגריה, אף שלא תלו בזה תקוות רבות עקב טיבו של המשטר שם. ממשלת ניגריה מצאה כי היתה הפרה בוטה של החוק, והמליצה על פיטוריו של אחד הרופאים המקומיים. בד בבד, הגישו התובעים ערעור על החלטת בית המשפט הפדראלי ולפני כשנה זכו בערעור, כך שהתיק יישמע בארה"ב. פייזר עצמה מוסרת גרסה משלה לסיפור.

כתוצאה מן הסערה שהתעוררה בארה"ב אגב הפרסומים המזעזעים, התחייבה רשות המזון והתרופות גם להתקין תקנות מיוחדות אשר יחייבו יצרן תרופות המבקש את רישום התרופה לפרט את טיב הניסויים שערך מחוץ לארה"ב, כך שיענו על דרישות מינימליות של זכויות אדם. אך מאז שנתנה הצהרה זו, לא נעשה דבר למימושה. הקרב נגד חברות התרופות הענקיות, המעורבות כיום בכל מרכזי הכוח הפוליטיים והפיננסיים, מצוי רק בראשיתו, והוא מתנהל בקושי רב על ידי קבוצות קטנות של פעילים ועיתונאים אמיצים.

פייזר נכללת גם ברשימה של שלוש חברות תרופות שספגו לאחרונה "מכה" מן הממסד הרפואי, לאחר שנתגלה כי מחקרים שבוצעו לשם פיתוח תרופות נוגדות דיכאון, נעשו בניגוד לכללי המדע ותוך הסתרה ושיבוש של נתונים שהתקבלו, במטרה להמעיט בערך הסיכונים שבנטילת התרופות. כתוצאה מגילוי זה נאסר באנגליה השימוש בתרופות אלו בילדים ובבני נוער.

מאבק זה קשור לתהליך רחב יותר של השתלטות מדאיגה של תאגידי ענק על כל מרכזי הכוח הפוליטיים, באופן שהופך את התהליך הדמוקרטי לבלתי רלוונטי. מועמדים מכל המפלגות "נרכשים" על ידי ההון שבידי התאגידים, וכך, תהליך החקיקה אינו מייצג עוד את הציבור אלא מיעוט מיוחס של עשירים, שחלקם אף אינו תושב של המדינה בה מתערב התאגיד. מאחר שאין כל פיקוח על פעילות התאגיד, הוא יכול לנייד הפרות זכויות אדם לפי הצורך והנוחות, וחומק מאחריות משפטית או ציבורית.

כיום מתחילה ערנות מוגברת להליך מסוכן זה, ונעשה ניסיון על ידי הקהילה המשפטית וקבוצות אחרות לפתח כלי בקרה ושליטה על מרכזי כוח אלה, הנענים רק לתאוות הממון ולשיפור רווחיותם. בהיותם רב־לאומיים, אין הם מפתחים זיקה טבעית, אחריות ואכפתיות לטריטוריה או קהילה מסוימת, אלא רואים את הטריטוריה כ"שוק" המיועד לניצול. ניוד העובדים שהוא חלק מן המדיניות הכלכלית של התאגידים הללו, גורם אף הוא לניתוק מלאכותי בין העובד לבין הקהילה בה הוא פועל – מאפיין נוסף של הגלובליזציה המפורסמת.

גם ישראל יכולה להוות מטרה אטרקטיבית לתאוות הרווחים של תאגידים כאלה. חרף היומרה לדמוקרטיה ושלטון החוק, האכיפה בפועל של פיקוח על חברות תרופות לוקה בחסר, ככל הנראה. למרות החוק, כמעט שאין הליך עצמאי בארץ לאישור תרופות, ולמעשה האישורים נשענים על אישורי ה-FDA שנתקבלו קודם לכן. עקב המרכוז של השוק הישראלי וריבוי השליטה הביורוקרטית, קל "לרכוש" ממסדים, רופאים ואף פקידים בכירים ופוליטיקאים בממון קל ומפתה. כך למשל, בוועדות הלסינקי השונות, בהן יושבים רופאים המאשרים ניסויים קליניים עבור רופאים אחרים, עלול להתקיים נוהל של "יד רוחצת יד".

העובדה שבישראל קיים גיוס חובה לצה"ל, וריבוי המעורבות והשליטה של מערכות ביטחון באוכלוסייה, גם הם מקלים על החדירה של גופים בלתי דמוקרטיים מטבעם. גורם נוסף הוא ההתפתחות הטכנולוגית המואצת בישראל, התפתחות שאינה מגובה במערך מתוחכם של בקרה בתחום האתיקה וזכויות הפרט.

חברות הענק רכשו מומחיות בהשתלטות על מדינות מתפתחות, כמו גם מיומנות בהשתלטות "רכה" על כלי תקשורת או משפיעי דעת קהל, על ידי גיוס מערך יחסי ציבור. לכן, רבה הסכנה כי הנושא יטואטא בישראל מתחת לשטיח ולא יזכה לטיפול הולם. מה שקרה לקולומביה, אף שהוא נראה לנו זר ורחוק ממציאות חיינו, עלול להתרחש יום אחד גם כאן, אם נעצום עיניים.


קישורים
ארגוני זכויות האדם טוענים נגד קוקה־קולה
נתבע בארה"ב (תאגיד פייזר) על גרימת הריגה בניגריה
מוסרת גרסה משלה (פייזר)
זכו בערעור להשמעת התיק נגד פייזר בארה"ב
הסתרה ושיבוש של נתונים בדבר תרופות נוגדות דיכאון
מדינה שבה פועלות קבוצות "טרור" רשמיות־למחצה - "מלחמת העצמאות הנצחית של קולומביה" - מאמרם של נמרוד קפון ודיאנה רודריגז באייל הקורא
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  למה הכותרת הצהובה הזו? • האייל האלמוני • 215 תגובות בפתיל
  למה "תאגידי ענק"? • אלמנה ויתום
  מאמר מעניין • אייל מולד(ר) • 2 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • צבי • 148 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • סרבן של כבוד
  על ''הגזזת'' שמעתם • אדרי יצחק ג'קי • 4 תגובות בפתיל
  תשובות • שושנה • 11 תגובות בפתיל
  בנוגע למעורבות בבתי ספר... • אלון • 11 תגובות בפתיל
  economic warfare? • Hadar Aviram
  מאמר טוב בלי הטיה רעיונית. • צדק
  תודה • איריס יער-אדלבאום • 4 תגובות בפתיל
  פייזר • עוזי ו.
  הבהרות קצרות • איריס יער-אדלבאום • 18 תגובות בפתיל
  מאמר חשוב, חבל שהכותרת מתלהמת • idan • 4 תגובות בפתיל
  אכן מפחיד • אלעד יאיר • 71 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • דורון הגלילי • 5 תגובות בפתיל
  הפראנויה הנוראה מכולן • אורי • 37 תגובות בפתיל
  ובר ביצוע פה? • האייל האלמוני • 4 תגובות בפתיל
  ארגונים ממשלתיים: נלחמים בעוני, פוגעים בעניים • אורי רדלר
  הערת סיכום וקצת לינקים • איריס יער-אדלבאום
  אז...שלא יעבדו עליכם! • האייל האלמוני • 74 תגובות בפתיל
  ניצול העולם השלישי... • שרון ש • 2 תגובות בפתיל
  עניי עירך קודמים • דוד
  איריס יער אדלבאום ז''ל • ברקת • 11 תגובות בפתיל

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים