בתשובה לאביב, 09/05/25 19:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם להיות הוגן, אני לא בטוח שראש ממשלה וממשלה אחרים בישראל היו מצליחים יותר עם טראמפ. בסך הכל זה די קזינו. (טראמפ התעצבן על ביבי עם בחירת ביידן, אבל בתחילת הקדנציה הנוכחית היה נראה ששכח.) כמובן שבתור מי שבז לליכוד, לראשו ולאוהדיו (אפילו שונא, סלח לי האלמוני) אני לא יכול שלא לטפח שמחה לאידם של הרבים שרצו את טראמפ, ואת ביבי, והיו בטוחים שכל אחד מהם הוא מכפיל כוח לשני. אמנם הבדיחה היא גם על חשבוני, אבל ממה כבר יש לי לשמוח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי למה מתכוונים ב"מצליחים יותר עם טראמפ". במובנים מסויימים, כל אחד אחר היה מצליח עם טראמפ יותר מBB. אני חושב שבישראל עדיין בהלם ולא מבינים את המשמעות המלאה של בגידת הטראמפ. מדובר במפנה איסטרטגי לרעת ישראל. הימין הטיפש ציפה לברית אסטרטגית עם ארה"ב. בפועל קבלנו נטישה אמריקנית של הזירה. ישראל נותרה לבד מול איראן וטורקיה העוינות ומול מצריים הנקמנית. בעצם בזירה הבינלאומית, קו ההגנה האחרון של ישראל מחשב ליפול. BB הניח את כל הז'יטונים שלו על טראמפ. הוא שרף גשרים אל מפלגות ידידותיות באירופה, המפלגה הדמוקרטית בקונגרס ואל יהדות ארה"ב. וכל ניסיון להתנגד למדיניות החדשה של ארה"ב, עשוי להציב אותו במצבו של זלנסקי מאוקראינה (" אין לך קלפים"). ודבר כזה עשוי להביא להתפרקות ממשלתו. עמית סגל מכר ברבים את מרכולתו של רון דרמר "נתניהו בארה"ב הוא גוליבר בארץ הגמדים". היום כל מדינאי ישראלי אחר הוא גוליבר לעומת BB בארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפני ממשלת ישראל עמדו מספר נקודות שבהן היא יכלה לשנות את מדיניותה מול רצועת עזה, אך סירבה, בלחץ האגף הימני. נתניהו לא יכול להרשות לעצמו לאבד את האגף הימני, מסיבות משפטיות, ולכן הפך ללחיץ. לראשי ממשלה אחרים אין אילוצים דומים ולכן הם היו מצליחים לתמרן טוב יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיסטרטגיה של ישראל בעזה פשוטה מאד: מדובר ב"איסטרטגיית" בלון ריק של BB, כאשר לבנגביר-סמוטריץ יש סמכות וטו. התוצאה ברורה: כיבוש הרצועה והתנחלויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפילו לזה יש טוויסט הליוצנטרי: הדבר האחרון שנתניהו רוצה זה כיבוש מהיר ונחרץ של עזה. כי זה יסיים את המלחמה. עדיף לו בהרבה דשדוש איטי בעזה שמשאיר אותנו במצב מלחמה ומרחיק כל וועדת חקירה ואחריות על ה-7 באוקטובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים אתך ועם אריק בעניין זה. לדעתי BB היה שמח מאד אם צה"ל היה מצליח לכבוש במהירות את הרצועה, מחלץ חטוף או שניים שהיו ניצלים באורח נס ואפשר היה להכריז על הניצחון המוחלט. התמיכה הפוליטית של BB מורכבת מקהל שבוי שיאכל כל מה שהוא ימכור לו. אפילו רחוק יותר, לאחר הניצחון המוחלט והבחירות, BB יהיה במצב מצויין. הוא יוכל לבחור את הקואליציה שלו מתוך 80 מנדטים (הרי בנט, ליברמן ואפילו גנץ יותר קרובים אליו מאשר למחאה). הבעיה היא אחרת. הבעיה היא שצה"ל פשוט לא מסוגל לספק את ההזיות המדיניות. אני חושב שזהו מקור סמוי נוסף לעוינות של הימין הטפש כלפי כוחות הביטחון (בנוסף לרצון לגלגל את האחריות לתחום הבטחוני). הסיבות לכך שמדובר בציפיות לא ריאליות רבות: א. מגבלות סד"כ צה"לי וריבוי חזיתות. ב. ישראל לא בנוייה למלחמה עצימה ממושכת (וזה לא השתנה למרות הדיבורים ה"מעצמתיים", גרמניה וכל ההבלים האלו). ג. לוחמי החמאס הם קצת חובבנים אבל בעלי מוטיבציה גבוהה ורוח לחימה. הם נלחמים בתנאי נחיתות קיצוניים ולא מרימים ידיים או נכנעים. ד. בקרב החיילים הישראלים נפוצה רוח של גזענות נבערת. וזלזול באוייב זה אפפעם לא רעיון טוב. מה גם שההתנהגות הנפשעת של צה"ל מן הסתם בונה את הקאדרים העתידיים של ההתנגדות המזויינת. ה. צפיפות האוכלוסיה יוצרת סביבה מצויינת ללוחמת גרילה ("כמו הים לדגים"). צה"ל נמצא באיו"ש כבר עשרות שנים ולא מצליח לדכא שם את הלוחמים הפלשתינים. והוא לא מצליח לעשות זאת בתנאים מדיניים טובים מאד שיצרו עבורו פרס ורבין והסכמי אוסלו. ולכן הבעיה אינה הכוונות. לא לחינם מי שנשאר עם BB. זה הימין הטיפש. מדינאי שאינו מסוגל לדו-שיח פתוח עם כוחות הביטחון שלו לצורך תיאום ציפיות והכנת תשתיות ויכולות, ומטלטל את מפקדיו הצבאיים בין רעיונות קונץ-פטנט בנוסח גיורא איילנד לבין דחיינות, פסימיות והטלת אשמות, הוא אסון המחכה להתרחש. BB כמו מהמר מכור הימר בכל כספו על טראמפ, למרות שכל העובדות והנתונים הראו שאסור לסמוך על טראמפ. אם להשתמש בביטוי של שרון, BB הכניס את עצמו לקוראלס ואין לו אלא להתנהל לאיטו לקראת פשיטת הרגל המוחלטת הכלכלית-בטחונית-מדינית. ועדת חקירה זו הבעיה הכי קלה שמצפה לBB בעתיד. כמו מקבת השקספירי שהדם ששפך משבש את שנתו ומציף את הפרנויות שלו, BB הולך וטובע בביצה שבה הולך ומטשטש ההבדל בין אויבים וסכנות, אמיתיים ומדומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראש ממשלה אחר היה מסיים את המלחמה בעזה, מחזיר את החטופים, ונןתן לטראמפ על מגש של כסף הישג אסטרטגי משמעותי כבר בתחילת כהונתו - סיום מלחמת ישראל עזה והחזרת חטופים. אולי אפילו מועמדות לפרס נובל. וטראמפ היה מחזיק בזה לטובתנו. אולי אפילו מקדם נורמליזציה עם סעודיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. לדעתי אפילו אותו ראש ממשלה עם שותפים אחרים, אם זה מה שהיה מחזיק את הקואליציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
BB הוא אבן הראשה בקואליציה. הוא בדיוק השלד המחזיק את בית ארבעת הפינות. בלעדיו אין שלטון ימין. הגרעין שיכול לפרוש מן הקואליציה ולחבור לקואליציית ימין-מרכז (ש"ס, חרדים וחצי ליכוד) קטן מדי ונטול מוטיבציה להביא איתו כנדוניה את BB. אפשר לומר שBB הימר על הכסף בקופה המשותפת וכל השותפים כבולים להימור שלו. מבחינת האופציות שלהם עדיף לשקוע עם הספינה מאשר להטביע אותה בעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי קואליציה אחרת, דמיונית. נגיד היה מכניס את כולם (גנץ, ליברמן, אולי גם לפיד) בקיץ 24', ואחרי נצחון טראמפ בבחירות מראה לבן גביר וסמוטריץ' את הדלת. היה "עושה עסקה" עם טראמפ, משחרר את החטופים, יוצא פרוטקטור אוף איזראל ומקבל עסקת טיעון נוחה מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שממשלות אחרות היו מצליחות יותר עם טראמפ, בגלל אוסף של סיבות. ברור שטראמפ הוא פר משוגע והרבה ממשלות בעולם מתקשות לרכב ברודיאו ששמו ממשל טראמפ, אבל לנתח את יחסי ישראל-ארה״ב כאילו מדובר במשחק של שני שחקנים זו, לדעתי, טעות. 1) ממשלות אחרות יכולות לתאם זו עם זו את האופן בו הן בוחרות להתמודד עם הממשל המשוגע בוושינגטון, כך שהן אמנם יזרמו איתו (במובנים מסוימים) כי בכל זאת ארה״ב היא המעצמה החזקה בעולם, אבל הן יכולות לעשות זאת מתוך עמדה בה הם לא עומדים על המשבצת של ״ילד כאפות״, כפי שעושה זאת ממשלת ישראל הנוכחית. ממשלת ישראל הנוכחית נמצאת בעמדה הזאת של איזה ״ילד כאפות״ כי זו ממשלה מצורעת בזירה הבינלאומית ולא רק בגלל שישראל היתה צריכה לצאת להלחם אחרי השביעי באוקטובר (אלא גם בגלל האיך, הלאורך איזה זמן, לאיזו אין-מטרה ובאופן החוסר-מישור-דיפלומטי בכל הסיפור). ההנחה שכל ממשלה היתה מתנהלת כך שישראל היתה נהיית מצורעת בדיוק באותו האופן, זו משהו שממשלת הביביסטים מאוד רוצה שעמישראל יאמין בו, אבל אני בספק שזה אכן המצב. זה נכון שיש בריון מופרע בחצר בית הספר שכל הילדים מתקשים להתמודד איתו, אבל המודוס אופרנדי של ביבי-בן-גביר-סמוטריץ׳, שם את ישראל במעמד ילד הכאפות המוחרם של השכבה שהבריון יכול לעשות איתו מה שמתחשמק לו. 2) לא רק נקודת החולשה של הממשלה הישראלית מול הממשל האמריקני עכשיו זאת הבעיה. ביבי בכבודו ובעצמו שרף המון גשרים עם האמריקנים בעשור האחרון. מאז שנות ה-60 בערך, התמיכה בישראל הייתה נושא יחסית חוצה מפלגות. גם דמוקרטים וגם רפובליקנים, מסיבות שונות, תמכו בישראל ולכל הפחות התחשבו במסגרת השיקולים גם (קצת) באינטרסים של ישראל. ברגע שישראל מתויגת כ״רפובליקנית״ או כ״טראמפיסטית״ (בגלל פעלות מטומטמות שביבי עשה בכבודו ובעצמו, אפילו בלי קשר לממשלת פח הזבל שיש לו עכשיו) חלק נכבד מהדמוקרטים התחילו לראות את ישראל כחלק מהמחנה היריב. ואז גם ציבור המצביעים הדמוקרטי התחיל להפוך ליותר ויותר אנטי-ישראלי. ההתנהגות הזאת לא הפכה את ישראל לחלשה יותר רק מול המפלגה הדמוקרטית. היא הפכה את ישראל לביצ׳ של המפלגה הרפובליקנית (וטראמפ בראשה). בגלל הבחירות של ביבי והליכוד, לממשל הרפובליקני גם פחות אקוטי להתיחס אל צרכיה של ישראל - זאת משום שהם המופע היחידי שנשאר בעיר שעדיין עושה צלילים של מישהו שמוכן לזרוק לכיוון ישראל איזשהו עצם. ״אבל בתחילת הקדנציה הנוכחית היה נראה ששכח״ הבור הדיפלומטי העמוק בו ישראל מצויה הוא הרבה יותר עמוק מאיזה דברים טראמפ אישית זוכר או שכח. זה לא ״טראמפ התעצבן על...״. זה לא הסיפור. לממשל טראמפ יש אינטרס לסגור דברים עם הסעודים וממשלת ישראל היא קוץ בישבנם. קל להם יותר להוציא את הקוץ כי מה כבר ביבי יעשה? יפעיל את ה-clout שאין לו בקונגרס או בפוליטיקה הבי-פרטיזנית בארה״ב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב כמוך בעניין ''אשמתו'' של ביבי בכל הנוגע לטראמפ, אבל הניתוק הטוטאלי מהדמוקרטים רשום (גם) לחובתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לניתוק מהדומקרטים יש מחיר גם בהתנהלות מול ממשל טראמפ ולכן זה עדיין באשמתו. אף אחד לא מאשים את ביבי שטראמפ דפוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יובל בנאי כתב "האויב כבר לא מפחיד הוא רק זקוק לרחמים". BB היה צריך לבחור בין אולמרט לניסים קצב ובחר בקצב ועכשיו הוא משלם את המחיר. אני לא מצליח לגייס אמפתיה כאשר אני רואה איך מערכת המשפט וטראמפ מתעללים בו. אולי זה מפני שהוא עצמו אשם במצבו ואולי זה משום שבשלב זה כולנו כבר זקוקים לרחמים. ב. זה מופע נדיר של צדק פיוטי כאשר דוקא החרדים שאותם קנה במחיר הכי גבוה, נראים ברגע זה, כמי שיביאו את קיצו הפוליטי לפחות בשלב הזה. עוד הוכחה לכך שבישראל המחיר הגבוה לא בהכרח מעיד על איכות המוצר. אצל החרדים יש מין משחק כזה, כאילו הפוליטיקאים החרדים הם עושי דברם של הרבנים החרדים. הם (הפוליטיקאים) נוטים להגזים במשחק ואז הם נידונים לשחק את המשחק עד לסוף שאינו לטובתם. הח"כים החרדיים שספק אם יזכו בעתיד להחזיק בכוח שיש בידיהם ברגע זה, נדחפים לוותר על כל הטוב הזה בגלל פסיקות של רבנים נבערים, שלא לומר דמנטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא מצליח לגייס אמפתיה" - הסנטימנט שאני מזהה אצל כמה וכמה אנשים, חלקם לא חשודים כטפשים גמורים וחלקם (אני, למשל) כן, הוא שבמקום להיות מוצפי חרדה מהק"מ הנוסף שעשינו לעבר הקרחון, אנחנו שואבים סיפוק מזה שהקברניט חסר האחריות והמעצורים (המטאפוריים. אני יודע שלאניות אין ברקסים) הולך לאכול אותה. מעין "תמות נפשי עם ביביסטים" שבאמת לא מחמיא לנו יותר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם (שמחים לאיד) וגם (מוצפי חרדה). וזכור לטוב הרשל'ה מאוסטרופול ששמח כשנשרף ביתו מפני שהפשפשים נשרפו איתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד לנטייה הטבעית לשמחה לאיד (אם תרצה - 'נקמה' של אשכנזים), אני חושב שיש עוד שיקול לסנטימנט הזה: א. לצערנו הרב, נראה שהצעד היחיד שאולי יתחיל להחזיר את המדינה לשפיות ותיקון - שיקחו הרבה שנים ומאמץ - הוא הדחת נתניהו מהשלטון. זה התנאי ההכרחי. ב. ההיסטוריה האחרונה מראה - גם לצערנו - שהדבר היחידי שמזיז כמה אחוזי הצבעה ביביסטים לצד השפוי אלו מאורעות מספיק דרמטיים עד קטסטרופליים, שמשכנעים גם אותם שהמלך הוא עירום. הצירוף של אלה מביא לאיזה מחשבה/תקווה/אמונה, שכל מה שמקדם אותנו לתנאי ההכרחי עדיף על מה שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צופה דינאמיקה הפוכה. בקטסטרופה הבאה (שלדעתי היא קרובה יותר משנדמה לרבים שעדיין מתאוששים מהשביעי לאוקטובר) כוחו של הליכוד יעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה מובן הוא זה שהולך לאכול אותה? התסריט בו הישראלים עם תסביך-אב יתחילו להפנים שהם לבד מול העולם ואפילו דוד סאם שיכור עם צמר גפן כתום על הראש לא בצד שלהם, זה הרגע בו הם יתמכו ללא הסתייגות יותר במהלכים של אבא-ביבי-מושיענו להפוך לארדואן הישראלי. כמו החות׳ים בתימן, לליכוד יש פוטנציאל להנות פוליטית מדרדור מצבה של ישראל אל מקום גרוע יותר ממה שהיא כבר נמצאת בו. ההנחה שרע יותר לישראל זה בהכרח אומר שהליכוד תאבד מכוחה הפוליטי היא הנחה שכולה Wishful thinking. כאוס הוא סולם. ביבי כנראה יהיה בן יותר מ-80 וכנראה פחות רלבנטי פוליטית גם ככה, כשהישראלים ששמחים לאיד היום על המשבר ארה״ב-ישראל יקצרו את פירות הבאושים של להיות מוקפים במדינות מגורענות עם נשק מתקדם (וכוח מאומן בחסות אמריקנית) בעלויות של מאות מליארדי דולרים בעוד צה״ל מאבד את היתרון הטכנולוגי שלו ושיתופי הפעולה עם ארה״ב1. ________________ 1 ועם כל הכבוד ל״רוח לחימה״, מלחמות מנצחים קודם כל באמצעות יתרון טכנולוגי ומיומנות הכוח להשתמש בו. אחר כך אפשר גם להתיחס למשקל שיש לכל השאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח התכוונת לכבוד האנס, משה קצב. (ניסים הקצב הוא מסיפור אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להמציא שעון שמנגנון קידום המחוגים שבו זה התקדמות כל פעם כשמישהו מדבר על התקרבות קיצו הפוליטי של ביבי ושהנה אוטוטו הפעם, אבל הפעם באמת, זה קורה. טיק טוק. כמו שזה היה עם ההצגות של בן גביר שהלך בכאילו וחזר כצפוי, לא הייתי עוצר את נשימתי עד שהחרדים יפילו את ממשלת פח-הזבל או עד שהליכודניקים ישתכנעו שאולי בכל זאת ביבי לא טוב כל כך לאינטרסים של ישראל. יכול להיות? כן. אפול מהכסא אם הוא לא יפול מהכסא? ממש לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שנייה, כל ניתוח רציונלי אומר שאתה צודק. כל העסק של גיוס החרדים נופח מעבר לכל פרופורציה. הערך המוסף של מגוייסים חרדים נמוך ממילא ולדעתי גם הדרישה להגדיל את צה''ל היא במידה רבה מונעת היסטריה. (הדרישה ''לפטר את כולם'' (חיילים טובים) ו''לגייס את כולם'' (חיילים גרועים) לא בדיוק מתיישבות זע''ז). אילו היה מדובר בשחקנים רציונלים, אפילו לא לחוקק כלום זה פתרון. החוק אומר היום שצריך לגייס את כולם וצה''ל פשוט לא מגייס אותם. עם זה, אפילו הבג''ץ יתקשה להתווכח. לא יהיה זה החוק המת היחיד בספר החוקים. מה שנדרש בסה''כ זה איזה חוק מקושקש שיסבך את המשפטפטנים ויותיר את המצב פחות או יותר כפי שהוא. משהו בנוסח חוק גנץ המדובר. החוק הזה לא צריך להיות מקובל על ה''עם''. די בכך שיהיה מקובל על הקואליציה. ואחרי שכתבנו כל זה, צריך לזכור את ההשערות שהזכרתי. חה''כ הדתיים מספרים לעצמם כל מיני מעשיות ויש להם נטייה להילכד ולהיכשל בגלל הסיפורים האלו. סיפור כזה אצל החרדים הוא שהם שליחים של גדולי התורה. ההשערה השנייה היא ש''רבים'' מגדולי התורה האלו הם דתיים ומבוגרים מאד. לתכונות האלו יש מתאם די גבוהה עם שיטיון ועקשות. חבר את שתי התופעות האלו ותקבל אפשרות די סבירה שדוקא על המכשול הנמוך הזה הממשלה תיפול. חשוב למשל על הדת''לים שבאופן רפלקסיבי ידרשו שיפצו אותם על כל ויתור שיעשו לחרדים (למשל העלאת ההקצבות לחיילי ישיבות ההסדר). כל העניין הוא גן עדן להסתבכויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוית הכט בהארץ כנראה מסכימה איתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> כל העסק של גיוס החרדים נופח מעבר לכל פרופורציה תאור מאד לא מדוייק. זה נוגע בלב החיכוך בין חרדים לחילוניים כבר עשרות שנים ונוגע בנקודות עקרוניות מאד לשני הצדדים. מקריאת ההודעה כנראה התכוונת שבאופן מעשי, אין לנושא השפעה גדולה על צה"ל. שני הרמטכ"לים האחרונים חולקים עליך, ואני נותן לדעה שלהם עדיפות מובנית על הטענה שלך שמדובר בהיסטריה. בכל מקרה עובדה היא שהנטל על אלו שכן משרתים, גדל מאד בשנתיים האחרונות. גם אם אתה חושב שגיוס חרדים לא ממש יקל עליהם באופן ישיר - זה כן משמעותי מבחינת המורל שלהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |