![]() |
גרפולוגיה: מדע או אחיזת עיניים? | 1421 | ![]() |
||||||||
![]() |
|
![]() |
|||||||||
![]() |
גרפולוגיה: מדע או אחיזת עיניים? | 1421 | ![]() |
||||||||
![]() |
|
![]() |
|||||||||
![]() |
פרסומים אחרונים במדור "מדע"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אבל כטקטיקת כסת"ח, זה יעבוד רק אם המנכ"ל, או הדירקטוריון, או מי שזה לא יהיה ששופט את מחלקת כח האדם, מאמינים בגרפולוגיה. ואם אתה חושב שהם מאמינים בגרפולוגיה, למה שלא תחשוב שאנשי מחלקת כח האדם עצמם מאמינים בה? | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הרשו לי להגיב בתור מיצג המכון לגרפולוגיה מיישרים קו - http://www.m-kav.co.il/ : האבחון הגרפולוגי הינו כלי תומך החלטה במיון וקליטת עובדים, וכן בשינויי כוח-אדם הנעשים בתוך הארגון. האבחון הגרפולוגי מאפשר הליך מהיר וחסכוני של קליטת העובד, תוך שמירה על אמינות, מקצועיות ואובייקטיביות בכל תהליך הגיוס והמיון. חוות הדעת מגיעה למזמין תוך 48 שעות (שני ימי עבודה) מרגע קבלת הזמנת העבודה. חוות הדעת שונות ומגוונות ומותאמות לצרכי הלקוח, בהתאם לדרישות התפקיד וסגנון הפעילות של הגוף המעסיק. האבחון כולל אפיון תכונותיו וכישוריו של המועמד ובדיקת יושר ומהימנות. ניתן לקרוא עוד על תהליך מיון עובדים אצלנו באתר: ולשאול שאלות בפורום גרפולוגיה שלנו: תודה ויום טוב. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני בעל תואר THC בניווטים אסטרולוגיים ושרטוט מפות. אני מתחייב לדיוק של 98.8% בתוצאות, וכל מחיר שלא תציעו, אני אבקש חצי. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
1. מעוגן בחוק הגנת הפרטיות,( ראה פס"ד-של העליון בנושא). 2. גם אם אתה חותם זה עדיין לא חוקי כי יש לנושא הזה מספר היבטים: 2.1 אם מתנים לך למשל את הקבלה לעבודה בשאלה-כיצד אבחן את האמינות והיושר שלך- אם תסרב לבצע את המבדק יפסול אותך על משהו אחר, לכך התייחס השופט אדלר בפסק הדין שאמר שההסכמה הושגה באמצעות אקדח לרקה. 2.2 אם למשל מישהו שלא הוסמך כפסיכולוג מבקש ממך לצייר עץ, משפחה, אדם וכד' הרי זו הערכת אישיות ברורה שאדם לא מוסמך מבצע כדי לאשאש את ממצאיו, לכן ההיבט פה הוא של אדם שלא מוכר כפסיכולוג, משתמש בכלים של פסיכולוג בניגוד לחוק שימוש בפסיכולוגיה-מטרת החוקר היתה להגדיר מי, איך, מה, למטרת מה נועד ניתוח האישיות. 2.3 הגרפולוגייה לא מוכרת כמדע אלא כמשהו מקביל לקריאה בכף יד או קריאה בקפה, שום מחקר אמפרי לא בוצע , שום מחקר מדעי לא בוצע, לא הצליחו להוכיח אפילו במבדק אקראי הצלחה של יותר מ40% וזה במקרה הטוב. 2.4 ניתוח אישיות בהתאם לחוק השימוש בפסיכולוגייה הוא פלישה לפרטיות,כל זמן שאינך מודע לתוצאות ההרסניות של מבדק כזה מספרים לך סיפור כלשהו ושולחים אותך לדרכך. 2.5 החוק אינו מאשר שימוש במבדקים כלשהם לצורך קבלה לעבודה ( ראה חוק חופש העיסוק, חוק ההזדמנויות שוות, חוק הגנת פרטיות) ראה פסק דין בנושא של השופט סטיב אדלר. 2.6 החוק מחייב את המעביד ( בדיוק כמו בארה"ב ) להתייחס אך ורק לכישורים המוצגים לפניו, היה והשתכנע המעביד שהעומד מולו מתאים לאחר שהציג את כישורי ומחליט לקבלו לעבודה, לא יתנה את קבלתו במבדק אישיות כלשהו בין גרפולוגי לבין פסיכוטכני או שילוב של שניהם למעט בתפקידי אמון הנוגעים לשימוש בכספים או מכירות. 3. מאחר ונוח וטוב להתייחס למבדק הגרפולגי כאל אורים ותומים לי לדוגמא נאמר שכישורי המקצועיים לפי מה שהוא ראה עונים על הדרישות ומעבר להם אבל הוא מאמץ בחום את דוח הגרפולוג ולפי טבלה מסוימת שהציג לו הגרפולוג הוא חוזה אי התאמה לתפקיד ( שאותו אני מבצע בהצלחה מה 20 שנה עם המלצות מגורמי חוץ, בקשות של חברות ידועות שם להשתמש בידע שלי שהופנו למנכ"ל שלי שאייעץ להם ועוד)אבל הגרפולוג בדק את כתב היד שלי והוא קבע שהזווית באות ת חדה ויש סימנים שגם באות ז יש חדות וגם הצלבה ב ח ועם כמות כזאת של סימנים הוא קבע מה שקבע, המנכ"ל אימץ בחום את מסקנותיו, אני הפסדתי עבודה, הוא הפסיד מנהל שיכול היה להרים לו את הפרויקט בצורה מקצועית, מי שמרוצה מכל העסק הוא השרלטן שבחן את כתב ידי וקבע את מה שקבע, מי שהוא יבחר עכשיו יהיה מתאים לדעתו של הגרפולוג ולא חשוב מהם הכישורים שלו מה שחשוב הוא שהגרפולוג חושב שזה המועמד המתאים. לא עזר לי כל נסיונות השיכנוע הוא לא רצה לשמוע,שבוי בידי הגפולוג, ניחא אפשר להגיע לבית המשפט עם זה יש פסק דין, זו עבירה פלילית ( כמו האזנה לטלפון- מסתכל בדוח "רפואי" שאיו רפואי ואינו מוסמך ומונע מאדם לעסוק בעיסוקו לא בגלל שהוא לא מוכשר לבצע את העבודה אלא בגלל ניתוח האישיות שלו שבוצע בגניבה וללא סמכות רפואית או/ו רקע רפואי כפסיכולוג..). 4. ללכת לבית משפט זה לפתוח תיק וזה עולה 2000$ לוקח 5 שנים עד שמישהו מסתכל על זה , התייעצתי עם עורך דין שהוא חבר שלי והוא אמר לי שהדרך הטובה ביותר היא להגיע לתקשורת ולהעיף את כל השרלטנים האילו מהשטח המונעים פרנסה מאנשים ישרי דרך, מוכשרים ובנוסף מה פתאום ובאיזו זכות מעביד צריך לדעת מהי האישיות שלי, בארה"ב זו עבירה מאד חמורה וניתן לתבוע מעביד והוא ישלם לך כמה שנים משכורת ואף אחד לא יעשה את זה יותר. 5. אם יש אנשים שנפגעו מזה אפשר להתארגן ולפנות לתקשורת, זה לא אייטם כל כך חם אבל אני בטוח שיש הרבה נפגעים מזה. 6. אם יש רצון ויכולת אפשר לסגור את הפינה הזאת באמצעות התארגנות. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
שושן יעקב כל משתארת על הגרפולוגיה בא ממקום של פגיעה ותחושת דחייה שחווית בעקבות האבחון שעשו לך.ולכן כל מה שכתבת הוא סובייקטיבי לחלוטין ומעוות,כן ממש מעוות. אני אישית הלכתי לגרפולוג ותיאר אותי בצורה ובאופן בלתי יאומן. הוא ידע לתאר את האופי שלי ואת מצב הרגשי והנפשי. הוא ידע לכוון אותי בדיוק למקצוע המתאים ביותר עבורי,וזה היה מקצוע שהיה בליבי גמור כבר ללמוד אותו. הגרפולוג הזה פשוט קנה אותי,זאת עובדה וגם אם אני בעצמי הייתי מופתע מכך. יכול להיות שנפלת על גרפולוג לא מספיק וותיק ומאומן(הוותק משחק פה תפקיד מרכזי).או גרפולוג טוב אך לא מספיק מבין בארגון ודינאמיקה בין עובדים.ואולי אולי יתכן שפשוט יש מתאימים יותר ממך למקצוע הספציפי. בכל מקרה אתה לא אמור לעצור את חייך בעקבות אבחון כזה או אחר ,פשוט תמשיך ואם אתה כ''כ מוכשר וראוי אכן תתקבל למקום עבודה ראויה ומספקת. בהצלחה. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מי שעומד מולך לא בוחן באמת את כתב היד (כפי שלא באמת קורא בקפה), הוא בעצם קורא את מה שכתבת ומפענח את אישיותך ומצוקותיך על פי התוכן, לא על פי נטיית האותיות. מדובר באנשים שמסוגלים לתפוס נקודות כאלה ואחרות ולהפוך אותן למשפטים מספיק רחבים (אבל קרובים לרגשות שלך) כדי שתרגישי ש''קראו'' אותך. תנסי לשלוח לאותו גרפולוג בשם בדוי ובלי שיראה אותך קטע מועתק מספר שלא קשור אליך בכלל (למשל מספר הטלפונים של תל אביב) ותראי אם התשובה שתקבלי תהיה קשורה בכלל אליך. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
התגובה שאתה מגיב עליה חתומה ע"י "חסיד של הגרפולוגיה" וכתובה בגוף ראשון זכר, ואתה מגיב בגוף שני נקבה. מה יהיה? גרפולוג כבר לא ייצא ממך... :) | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
או זהו, שגם לגבי מבחני רורשך יש מי שמפקפק בתקפותם. ראה למשל: Projective Measures of Personality and Psychopathology: How well do they work? / Scott O. Lilienfeld. Skeptical Inquirer, V23 N05, Sept/Oct 1999. המאמר מפנה למחקרים (למשל Wood, Nezworski and Stejskal, 1996) המעידים על אמינות/מובהקות נמוכה מאוד של התוצאות. בפרט, מחקר אחר (Eyman and Eyman, 1992) מראה כי רורשך כושל באיתור דכאון פתולוגי וחיזוי התאבדויות.המאמר כולל הפניות לעשרות מאמרים אחרים, המטילים ספק ברורשך ו/או במספר רחב של מבחנים שונים מאותו סגנון, ובהם DAP ("צייר אדם", Draw-a-Person) שגם אליו התייחסת. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
סקוט ליליינפלד (בינתיים נפטר, תנצב''ה) הקדיש חלק נכבד מהקריירה המקצועית שלו למאבק במבחן הרורשאך. בשורה התחתונה הוא לא צדק. אבל אני לא יודע אם עכשיו רוצים להתעמק בזה. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
זו זכותו של המעסיק לפי החוק וזו זכותי להחרים את אותו המעסיק - ההפסד, כך אני מקווה להבהיר, כולו שלו. כמו כן, רכזת כ"א שלא מצליחה אחרי כמה עשרות דקות עם מועמד להחליט אם יש לו את הכישורים המתאימים לעבודה היא רכזת סאב-סטנדרטית. לרוב, הראיון האישי הוא הכלי החזק ביותר, שאר הכלים למיטב הבנתי הם תוספות ו/או כסת"ח. בכלל ישנה נטיה (אולי היום, בגלל מצב השוק, היא מתגברת) לקבל כמובן מאליו סיטואציות מסויימות בתהליך המיון לעבודה ובכלל ביחסי עובד-מעביד. לדעתי מועמדים צריכים להסכים לעבור רק את המבחנים הרלוונטיים וההכרחיים ביותר ולספק כמה שפחות מידע אישי (פסיכולוגי, רפואי, חברתי). אפילו הדרישה לדבר עם מעסיקים קודמים היא לא הוגנת ולדעתי אנו צריכים להילחם נגדה *. ממש לא אכפת לי להקשות קצת יותר את חייהן של כמה נשות HR אם זה חוסך לציבור ענק סיטואציות מביכות ומשפר את מעמד המועסק מול המעסיק באופן כללי. -------------------------- * דרישה זו מניחה מראש חוסר אמון במרואיין ומצד שני אמון רב במעסיקו הקודם. הנחה זו לא מבוססת; נוסיף לזה את העובדה שכשעוזבים מקום עבודה ברב המקרים זה לא תחת הנסיבות הנעימות ביותר ויוצא שהדרישה להמלצות היא לא ממש הוגנת כלפי המועמד. וזו אכן דרישה כיום, מי שאין לו המלצות סיכוייו סבירים הרבה פחות. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ראיון אישי הוא כלי לא מהימן, והנטיה של מנהלים/רכזות כ"א וכיו"ב להסתמך על הראיונות שהם עושים מעידה בעיקר על הטיה שלהם, לא על כישורים שלהם. הייתי מציע לך לברוח ממקומות עבודה שמקבלים אותך על סמך ראיון של עשרים דקות. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בשולי הדברים: אחד הדברים שחשבתי מזמן הוא שכאשר שוכרים עובד חדש שמיועד לעבוד בצוות ידוע, מי שצריך להחליט הם חברי אותו צוות (לראש הצוות אפשר לתת קול כפול כאילו היה בנט). | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
זה נשמע לי רעיון יותר טוב מאשר ראיון של חצי שעה על ידי מנהל צוות או מנהל משאבי אנוש שאין לו הכשרה מקצועית בראיון | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יש, כמובן, סכנה יצירת צוותים הומוגניים מדי, אבל דומני שזאת בעיה אמיתית בעיקר בתחומים צרים למדי כמו אלה שעוסקים ממש ב cutting edge שם ריבוי דעות מגוונות חשוב (אולי?) יותר מהרמוניה חברתית. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
להפך. לאיש משאבי אנוש יש הכשרה טובה יותר ויותר ניסיון בראיונות. מעבר לכך, ראיון עם כ״א אינו רק למטרות סינון אלא גם למטרת העברת מידע לשני הכיוונים (לדוגמה: ציפיות שכר ותנאים). | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
זה יכול להיות בעייתי במגוון צורות, מהרכות (למה לבזבז זמן של צוות שלם, לא מספיק שאני מבזבז שעות על שעות כדי לראיין?) ועד הקשות (אולי מי שמראיינים אמור לבוא במקום אחד מאנשי הצוות הקיימים?). | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בזבוז הזמן שמוקדש להוספת חבר חדש לצוות אמור להיות בטל בשישים לעומת כמות השעות שחברי הצוות יעבדו ביחד. ברור שאם הולכים להחליף מישהו בצוות ושומרים על כך בסוד ההצעה אינה רלבנטית. באותה מידה ברור שאם ההחלפה ידועה מראש לכולם הרי שאיש הצוות שמיועד להחלפה לא יהיה שותף בתהליך הקבלה. מאחר והמוטיבציה היא ליצור צוות יעיל במידת האפשר, מי שעומד לעזוב אינו רלבנטי להשגתה. (לא כל-כך נעים לי לספר שהייתי פעם בעמדה בה פסלתי מועמד לא על בסיס כשרונותיו המקצועיים אלא מפני שהוא היה אמור לעבוד איתי באותו חדר ומסיבות שלא אפרט כאן (לא מקצועיות פרופר, ולא שייכות לדיעותיו או אורחות חייו עליהן ממילא לא ידעתי כלום). לו הייתי חבר צוות מן המניין לא היו שואלים אותי בכלל). |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הפיסקה האחרונה נקטעה. (לא כל-כך נעים לי לספר שהייתי פעם בעמדה בה פסלתי מועמד לא על בסיס כשרונותיו המקצועיים אלא מפני שהוא היה אמור לעבוד איתי באותו חדר ומסיבות שלא אפרט כאן (לא מקצועיות פרופר, ולא שייכות לדיעותיו או אורחות חייו עליהן ממילא לא ידעתי כלום) לא הייתי מוכן לבלות שמונה שעות ביום במחיצתו. לו הייתי חבר צוות מן המניין לא היו שואלים אותי בכלל). |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
"צוות יעיל" תמיד מציף לי את אבדון (סרט, 2013) [ויקיפדיה] המעולה. אני אוהב את סרטי המד"ב בכיכובו של טום קרוז. לא יודע אם זה הכשרון והכריזמה שלו או שהוא פשוט יודע לבחור תסריטים. כנראה גם וגם. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אין לי ספק שהכימייה ויחסי האנוש בין חברי הצוות הם בעלי חשיבות אדירה, לא פחות מהיכולת המקצועית (ועל כן אי קבלה של מישהו לצוות על בסיס שיקולים מהסוג הזה לא ראויה לבושה, להיפך). ואני חושב שמנהל שמראיין, ראוי שייקח גם את ההתאמה לאווירה הצוותית בחשבון, ולא באופן זניח - כך שאי-שיתוף הצוות איננו גורר אי-התאמה לצוות כפי שנשמע קצת בתגובתך. (וכמובן שחישוב בזבוז הזמן שלך מפספס - בדרך כלל מראיינים עשרות מועמדים משרה אחת, ז''א שהצוות צריך לבזבז את זמנו לא רק על המועמד הנבחר אלא על עשרות שלא נבחרו - בייחוד כשאצלך הצוות הוא חלק חשוב בקבלה או בפסילה). |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
עשרות? טוב, בעולם בו אני חייתי לראיון הקבלה עצמו הגיעו בודדים, בד"כ לא יותר משניים או שלושה. אני לא בקיא בסינון המוקדם שנערך להם (עבדנו עם חברות חיצוניות של ציידי גולגלות ולא הייתי שותף למבחנים שהם העבירו). נכון "שאי-שיתוף הצוות איננו גורר אי-התאמה לצוות" אבל שוב אתה מסתכל על העולם בצורה דיכוטומית מדי לדעתי. בלי שיתוף הצוות גוברת הסבירות של מינוי לא מוצלח מבחינה חברתית, ואני לא חושב שמנהלים נותנים לאספקט הזה משקל הולם, או לפחות זה היה המצב במקומות העבודה בהם עבדתי (בד"כ חברות גדולות). בארה"ב הנושא הזה רגיש מאד מסיבות מובנות, וה"diversity" יותר חשוב שם, לפחות ברמה ההצהרתית, מכל שיקול אחר. מהבחינה הזאת אכן יש בעיה בהצעה שלי, כפי שהביקורת על בית המשפט העליון שמיישם אותה חלקית, מוכיחה. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בהחלט עשרות, לבטח מספר דו-ספרתי. ספציפית אני זוכר שאי-שם ב-2002 (קל יותר לספר ממרחק השנים והמיקומים) אני ועוד קולגה ראיינו למשרה מסוימת 50 איש - שחילקנו בינינו כדי לחסוך שעות יקרות - עד שמצאנו מועמד שהתקבל. זה אגב לא חד-צדדי, לפעמים באמצע הדרך מוצאים אנשים טובים שמחליטים ללכת למקומות מתחרים, כמובן. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
זה קרה במייקרוסופט בשלב כלשהו, העבירו את הגיוס לאחריות הצוותים המגייסים (במידה חלקית כמובן), בשלב בו הארגון גדל מאוד והיה קשה להמשיך לגייס בקצב הנדרש (מדובר בשנות התשעים). משיחות עם עובדי MSFT דאז, התוצאה היתה אסון. מנהלים שלחוצים לגייס, כדי לעמוד ביעדי פרוייקטים, הורידו את הרף בצורה נוראית. השיטה המקובלת כיום היא שהצוות המגייס לוקח חלק בתהליך הראיונות, אבל אין לו בלעדיות על ההחלטה. כמו כן נעשית סדרת ראיונות נפרדים ולא ראיון אחד עם מראיינים רבים ("טריבונל"). |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
באיזשהו מקום מפליא אותי שלא נפתרה בעיית ה"איך יודעים אם מועמד מתאים לעבודה" - בעייה שאולי קיימת מאז המהפכה הנאוליתית. ראיונות, internship, מכוני הערכה, גרפולוגיה - איך עוד לא התכנסו לאמצעי ה"מדעי" ביותר לפתרון הבעיה הזו? טוב, אני מניח שזה עניין של זמן עד שניתן למערכת Machine Learning להכריע בעצמה מי הכי מתאים ומי לא... ואז נגלה שהיא מפלה לרעה איזה מיעוט ונזרוק אותה לפח. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
זו פשוט בעייה נורא מסובכת. אפילו בסטארטאפ קטן, אתה מנסה לבחור רשת נוירונים של איזה שני פטא-בייט שתתאים לאינטראקציה עם חמש או עשר רשתות אחרות עם מספר בייטים דומה. ואתה חושב שרשת נוירונים עם איזה 12 סדרי גודל פחות נוירונים תפתור את זה? למה? |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אינרנשיפ זו כנראה השיטה הכי טובה - אתה מעסיק את המועמד כמה חודשים - אבל המחיר גבוה מדי. אין שום סיכוי להעסיק כל מועמד זמן רב כל-כך. מצד שני השיטה לא מתאימה למי שאינו זוטר מאוד: לעזוב את העבודה הנוכחית שלי, לעבור אליכם, לקבל תואר זוטר, ואז אם יתאים לכם לקבל משרה קבועה? לא תודה. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
או-טו-טו הבעיה נפתרת לפחות מבחינה טכנית, אם כי חברתית בטח תהיה התנגדות רצינית לרעיון ש ל-AI יש יכולת חיזוי טובה יותר מאשר למוחות פחמימניים (גם) בעניין זה. אני חושב שתסריט שיאסור על שימוש ב-AI בתחומים שונים, וזה אחד מהם, אינו מופרך, לפחות בשנים הראשונות שהאפשרות הטכנית תהיה קיימת. גם אם איכשהו מערכת כזאת תעבור, אנ כמעט בטוח שייאסר עליה לקחת בחשבון את התאמתה החברתית של המועמדת לאנשי הצוות הקיים. לדוגמא: פסילה של מועמד חרדי לצוות שהוא במקרה אתאיסט במידה קיצונית בטח לא תתקבל ע"י הציבור, גם אם מבחינת המעביד זאת הבחירה הנקודתית הנכונה (אם כי פסילה של אתאיסט קיצוני - מהסוג שמתעקש על זכותו לאכול סנדוויץ' BLT בחדרו - לצוות שהוא במקרה חרדי מאד אולי תזכה ליחס אחר, אבל אני נסחף). |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
פשוט מוסיפים עוד שכבה לרשת ואומרים לשופט ''ואללה לא יודע למה המחשב אמר שהוא לא מתאים'' | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
למיטב הבנתי, הניסוי הראשון שתיארתי בודק בדיוק את "יכולת הצפי" של הניתוח הגרפולוגי. ובנוגע לנקודה שהעלה יאיר: ככל שהצלחתי לבדוק, ב*כל* המקרים בהם נדרש בית משפט אמריקאי להכריע האם חוות דעת גרפולוגית יכולה לשמש כעדות למצב נפשי או גופני, הוכרזה העדות כבלתי קבילה. הסיבה: חוסר ביסוס מדעי. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
עפ"י מאמר ב"הפרקליט" בעניין שימוש משפטי בפוליגרף שנכתב ע"י שופטת ודוקטורנטית למשפטים (סירקה 2012 - משום מה הם נותנים רק תאריך עברי): "לפי מחקרים שנערכו, רמת הדיוק של בדיקת הפוליגרף אינה נופלת מזו של ראיות אחרות שהוכרו כקבילות בבית המשפט, כגון גרפולוגיה או עדויות רפואיות" (הדגשה שלי). הופתעתי לא רק מעצם העניין אלא בעיקר עמכך שעובדה(?) זאת לא היתה ידועה לי ואני לא זוכר שהיא עלתה בדיון ("משפט" מופיע 157 פעמים בתגובות, אבל רובן הגדול מתייחס למובן התחבירי של המילה ולא היה לי חשק להקדיש המון זמן לעניין פעוט זה). |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני מזמין אותך שנית לקרוא את מאמרי בפורום גרפולוגיה בתפוז, המתאר את הבעייתיות של מבדקי התקיפות בתחום האישיות. זו גם הסיבה שאף מבדק אישיות פסיכולוגי לא תוקף באופן מדעי, שלא לדבר על התיאוריות הפסיכולוגיות הקליניות השונות, ועל מידת היעילות הטיפולית שלהם (ביחס לקבוצת בקרה של מטופלים באופן אלטרנטיבי או של אנשים שלא עברו כלל תהליך טיפולי). המאמר: |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
שייקה, קראתי בעיון רב את דבריך בתגובה 140220 ובקישור שצירפת, ולהלן מספר נקודות ושאלות. א. אינני מבין בפסיכולוגיה, ואין לי כל סיבה או רצון לסנגר עליה. השאלה מדוע אנשים מאמינים בגרפולוגיה - שבהקשר לה הזכרתי את אפקט פורר (הקרוי גם אפקט ברנום), עליו יצא קצפך - היא בעיני משנית. השאלה המרכזית (שוב, בעיני) היא שאלת התקפות המדעית של הגרפולוגיה. ב. נסיונך האישי, המלצות של המשתמשים בשירותיך (או בשירותי גרפולוגים אחרים), אנקדוטות, וכו' אינם מהווים תחליף למחקר מדעי מסודר, והסיבות ידועות. במילים "מחקר מדעי מסודר" כוונתי למחקר הכולל קבוצת ביקורת, מדגם גדול דיו, ניתוח סטטיסטי, peer review, וכדומה. ג. שני מחקרי התקפות הראשונים שציינת במאמרך (בינה ואלפרט) נערכו בתחילת המאה שעברה. מאז, כידוע, הוחמרו אמות המידה המתודולוגיות בצורה ניכרת, ולכן אני מציע שנתמקד במחקרים שנערכו ב- 25 השנים האחרונות. ד. אתה כותב: "קיימים מחקרים רבים שמאששים את תקפותה של הגרפולוגיה". למרות עיון מעמיק למדי בספרות המדעית בנושא (של 25 השנים האחרונות), טרם נתקלתי במחקר המאשש את תקפות הגרפולוגיה באופן מוחץ. התוכל להאיר את עיני? ה. אתה טוען כי הדרכים המקובלות לבדיקת תקפות הגרפולוגיה הן בעייתיות; אתה מציע דרך אלטרנטיבית שהיא "הטובה ביותר", אך מציין כי למיטב ידיעתך לא השתמשו בה מעולם. מדוע, אם כן, אתה משוכנע כי יש ממש בגרפולוגיה? ו. מדענים משקיעים מאמץ וממון רב על מנת לאמת או להפריך תיאוריות מדעיות. בדקתי, וראיתי שאתה חבר ב"אגודה לגרפולוגיה מדעית בישראל"; האם תוכל, כגרפולוג מדעי, להצביע על מחקרים מדעיים מסודרים (ראה סעיף ב') שערכו גרפולוגים על מנת לתקף את תורתם? ז. טענתך בדבר ה"רמייה שיש בכך כי מצטטים מחקרים באופן סלקטיבי" היא, בלשון המעטה, בעייתית. ייתכן כי הגברת חנה קורן אינה מייצגת אותך או את דיעותיך, אך באתרה היא מדגישה (מתוך מחקר ה- BBC שתיארתי במאמרי) את המשפט The grphologists clearly did better than the psychologists אך בוחרת שלא לצטט את המשפט (מאותו מחקר)The ability of completely inexperienced assessors to achieve a success rate of 59% against the experienced graphologists’ 65%, casts considerable doubt on the contribution (if any) made by the technical side of graphology דוגמא אחרת, חמורה בהרבה: תחת הכותרת "מחקרים - בדיקת יעילות הגרפולוגיה ככלי לברירה בצה"ל - יונת בורשטיין", בוחרת חנה קורן לצטט מהמחקר אך ורק קטעים מנספח המוקדש לתגובת הגרפולוגים לממצאיו. אני חוזר, אין אלו דברים שכתבה החוקרת, אלא *תגובת* הגרפולוגים למחקרה. מתוך המחקר אני מצטט: "הממצאים שלהלן אינם תומכים באפשרות להשתמש בניתוח כתבי יד לניבוי הצלחה בקורס קצינים ... לא נותר, איפוא, בסיום המחקר הנוכחי, אלא להצטרף למסקנותיהם של [רשימת חוקרים] בסיום מחקריהם, שלגרפולוגיה כשלעצמה אין ערך רב כאשר יש לקבל החלטות אישיות מיידיות לגבי מועמדים לתפקידים שונים, שכן לא הוכחה יעילותה מבחינה מדעית." אשמח לשמוע את תגובת הגברת קורן לנקודה זו.
|
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
עברו כמעט 13 שנה, ובעמוד ה"מחקרים" באתר של חנה קורן עדיין מופיעים שני הציטוטים המטעים - השני מהם הרוויח ביושר גם את התואר "שקרי" - שהזכרתי בסעיף ז' בתגובתי לעיל. לאחרונה גיליתי שלמקורות המחקריים הישנים התווסף מקור חדש יותר, מ-2007: "תוקף הניבוי של הגרפולוגיה ככלי למיון עובדים על פי רמת האינטליגנציה", עבודת גמר לתואר שני מהטכניון של סטודנטית בשם חוה קורן-ישראלי1. העבודה כולה נמצאת כאן. המחקר הנ"ל נוגע ל-35 עובדים במפעל מזון בארץ. כל העובדים עברו הערכה גרפולוגית במהלך מיונם לעבודה, שכללה ציון לאינטליגנציה שלהם. הציון הנ"ל הושווה עם הערכת הממונים לאינטליגנציה של העובדים, ועם הערכת הממונים בדבר ההצלחה של העובדים בתפקידם. היו שלוש השערות מחקר: (1) יתגלה מתאם חיובי (0.4 או יותר) בין ציון האינטליגנציה הגרפולוגי לציון האינטליגנציה של הממונים; (2) יתגלה מתאם חיובי (0.4 או יותר) בין ציון האינטליגנציה הגרפולוגי לציון ההצלחה בתפקיד של הממונים; (3) יימצא מתאם חיובי (לא צוין סף) בין ציון האינטליגנציה של הממונים לציון ההצלחה בתפקיד של הממונים. לאחר מילוי השאלונים בידי הממונים, "התברר" כי "עדיף" לחלק את מדד האינטליגנציה של הממונים לשני מדדים - "אינטליגנציה קוגנטיבית" ו"אינטליגנציה רגשית" (עמ' 12 בעבודה). לא התעמקתי בנימוקים. ומה התגלה? (1) נמצא מתאם מובהק סטטיסטית בגובה 0.65 בין ציון האינטליגנציה הגרפולוגי לבין ציון האינטליגנציה הקוגנטיבית של הממונים, ומתאם מובהק סטטיסטית בגובה 0.4 בין ציון האינטליגנציה הגרפולוגי לבין ציון האינטליגנציה הרגשית של הממונים. (2) לא נמצא מתאם מובהק בין ציון האינטליגנציה הגרפולוגי לציון ההצלחה בתפקיד של הממונים. (3) לא נמצא מתאם מובהק בין ציון האינטליגנציה הקוגנטיבית של הממונים לבין ציון ההצלחה בתפקיד של הממונים, ונמצא מתאם מובהק בגובה 0.56 בין ציון האינטליגנציה הרגשית של הממונים לבין ציון ההצלחה בתפקיד של הממונים. נו, אז אם אלה המחקרים שחנה קורן מוצאת לנכון לנפנף בהם כהוכחה לתוקף המדעי של הגרפולוגיה, איי רסט מיי קייס. ______________ 1. מהאינטרנט אני למד שלחנה קורן יש בת בשם חוה קורן, גרפולוגית אף היא, ואני מעריך שמדובר באותו אדם. כך או כך, זה לא משנה להמשך דבריי. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ברשותך, למען תועי דרך שעשוים להגיע הנה ואינם בקיאים בחומר, אצטט רק משפט אחד ואשנה אותו מעט: "לא נמצא מתאם מובהק בין ציון האינטליגנציה שקבעו הגרפולוגים לציון ההצלחה בתפקיד כפי שנקבע ע"י הממונים.". | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
האם נמצא מתאם בין ציון האינטלגנציה שקבעו גרפולוגים והערכת האינטלגנציה שנתנו הממונים לבין מדד אינטלגנציה אובייקטיבי מקובל? | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בעבודה הזאת - לא, כי לא השתמשו בה בשום מדד אינטליגנציה אובייקטיבי מקובל ("מבחן IQ"). | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אז לא משנה אם יש או אין מתאם, כי השאלה הבסיסית עומדת על בסיס רעוע. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מבדקי אישיות פסיכולוגיים דוקא תוקפו היטב מבחינה מדעית, וכן טיפול פסיכולוגי. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אתה יכול לפרט על טיפול פסיכולוגי? טענה שקראתי מדי פעם, אבל אני מניח שהיא תיאור שטחי במקרה הטוב של המצב, היא שידוע במחקר שטיפול פסיכולוגי עוזר לשני שלישים מהמטופלים. אפשר להיות מרוצים או לא מרוצים מזה; אבל מה שמביך פסיכולוגים הוא שאחוזי העזרה האלו עקביים בכל שיטות הטיפול, שהן כל כך שונות זו מזו, וזה מטיל צל מסוים על כולן. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
צל מתבקש - אולי בנושאים פסיכולוגיים גם פלסבו עוזר לשני שלישים? (ואיך לעזאזל נותנים פלסבו פסיכולוגי? מה זה בכלל?) |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לגבי טיפול פסיכולוגי, אצטט להלן: "ללא קשר למשקל היחסי שניתן לייחס לסיבות לשיפור של המטופלים, הממצאים העקביים על פני אלפי מחקרים ומאות מטא-אנליזות אינם משאירים מקום לויכוח – פסיכותירפיה היא מועילה" (מתוך: ambert M. J. & Archer A. - Research findings on the effects of psychotherapy and their implications for practice. Chap. 5 in C. D. Goodheart, A. E. Kazdin & R. J. Sternberg – Evidence Based Psychotherapy: Where Practice and Research Meet. APA, 2006. כך שההשוואה לגרפולוגיה היא מגוחכת. אתה צודק בכך ששיטות טיפול שונות מניבות שיעורי יעילות די דומים, מה שנקרא לעתים 'פרדוקס השוויון'. יש הסברים שונים לתופעה זו, ואם אמנה רק שניים עיקריים מהם: התיאוריה, הגישה, או המודל הטיפולי מהווים רק חלק קטן יחסית מהגורמים שתורמים למוצלחות (או כישלון) הטיפול. יש 'גורמים משותפים' (common factors) לטיפולים השונים, שהם כנראה משמעותיים בקביעה של תוצאות הטיפול (למשל, היחסים הטיפוליים). |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הייתי מוסיף שבעצם ההליכה לטיפול יש הכרה של המטופל בזה שיש לו בעיות, והבעת נכונות מצדו לפתור אותן. כמו שאשתי אומרת- להכיר בבעיה זה חצי מהפתרון. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
״פסיכותירפיה היא מועילה״ מועילה יחסית למה? הרי יש מתחרים נוספים / אלטרנטיביים בהבאת מזור למצב האנושי. למשל - אפשר ללכת ולקבל יעוץ רוחני מגורו, לחזור בתשובה, להרשם לחוג יוגה או להתחיל ללמוד אצל מורה לנגינה בקזו. אם הטענה היא טענה מהסוג החלש - פסיכותירפיה היא עוד אינטראקציה אחת מיני רבות אחרות שהאדם יכול לפנות אליהן כדי לשפר את מצבו הנפשי, אז אפשר להסכים עם זה בקלות, אבל זה לא מרשים במיוחד. או שהטענה היא מהסוג היותר חזק והמרשים ״פסיכותירפיה היא מועילה״ איפה שרוב הדברים האחרים נכשלים? אם זה הטיעון, איך בודקים / יודעים אם הוא נכון? יכול להיות שפשוט הפסיכותירפיה ממלאת את אותן הפונקציות שממלא הרב, השמאן או הגורו, אבל בקונטקסט חילוני. כלאמר, לתוכן הטיפולי אין שום ערך אמת יותר מכל דת אחרת, אבל יחסי ההיררכיה בין מטפל למטופל והמבנה החברתי שנוצר ממלא פונקציה שהרבה (רוב?) האנשים צריכים בחיים שלהם. (וכמו במקרים של הליכה אל הרב, הגורו והשמאן - אפשר גם לשאול שאלות לגבי המחיר שיש לשיטה הזאת כגון יחסי התלות של המטופל במטפל או החור שצומח בכיס של המטופל בזמן שהחור בליבו מתמלא) |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
פאצינט: "דוקטור, כשאני נתקל ב"אינם משאירים מקום לויכוח בהקשר של פסיכולוגיה בכלל ופסיכותרפיה בפרט אני נתקף בפרץ צחוק היסטרי בלתי נשלט" פסיכולוג: "שלוש פגישות שבועיות במשך שנתיים ואני מבטיח לך שזה יעבור!" פאצינט: "חהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחה(300)...." פסיכולוג: "זמננו תם. נמשיך מחרתיים. 450 ש"ח בבקשה". טוב, טוב, לפני שמסבירים לי שההתנגדות שאני מעלה אינה מעידה אלא על הבעיות הקשות שיש לי (ויש!), ברצינות: מאחר שהספר אינו זמין עבורי, וגוגל מתעקש לתת לי רק את תקציר התקציר, אשמח לדעת אם במחקרים שבהם בדקו גם את יעילות הטיפול מול פלצבו, הפלצבו היה קבוצה שלא קיבלה שום טיפול או כאלה שקיבלו "טיפול" שנעשה באותם תנאים כמו טיפול מקצועי (כולל תשלום :-)1) אבל לא ע"י פסיכולוג אלא ע"י סתם אדם מן היישוב שמקבל רק הוראות הכנה של שעה או משהו כזה עם הנחיות כלליות ביותר לגבי מה מצופה ממנו, משהו כמו "אל תהיה שיפוטי ותשתדל לתת למטופל לדבר בחופשיות ולדכא כל מיני תגובות אינסטינקטיביות שעולות אצלך אם הוא מספר לך דברים שמעלים אצלך רגשות שליליים, למשל שהפנטזיה המינית שלו היא שרה נתניהו". אני רואה בעיות אתיות במחקר כזה, ולכן עולה אצלי ספק קל שהוא נעשה. ואיך בדקו את התקפות של מבחני התאמה פסיכולוגיים לתפקיד? גם כאן נראה לי שקשה לערוך מחקר טוב עם סמיות כפולה וכל הג'ז. ושאלת השאלות: כמה מהמחקרים שהשתתפו באותה מטה-אנליזה שוחזרו בהצלחה? ___________ 1- תחוק בצד, מישהו באמת בדק את הטענה הרווחת (בקרב אלה שאמורים לדעת משהו על דסוננס וכאלה) לפיה התשלום למטפל הוא עצמו בעל אפקט טיפולי מועיל? |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לגבי סכומי הכסף: אפשר לגזור מכך שיטת טיפול עצמית מאוד אפקטיבית. יש לך בעיות בחיים ואתה מתחיל לחשוב על הליכה לטיפול. אתה מתחיל לחשוב על סכומי הכסף העצומים שתצטרך להוציא בשנה ואיך הדבר יכביד על התקציב השנתי. הדבר יגרום לך מועקה נפשית רבה, לחץ על הסטטוס שלך במקום העבודה, מחשבות על ויתור על מספר תחביבים ודיכאון רב על ביטול או צמצום החופשות המתוכננות. מיד אתה בוחר שלא להתחיל ללכת לטיפול, נרגע לגבי מצבך הפיננסי, הסטטוס בעבודה, התחביבים שלא יפגעו ומתחיל לפנטז על החופשה שתיכננת. רוגע ומצב רוח טוב שוטף אותך ואתה ממשיך את יומך שמח, טוב לב ונעים לבריות. למחרת אתה חוזר שוב על אותו הטקס. כמו בבדיחה ההיא של הקמצן שרץ אחרי מוניות, אפשר להרויח ככה סכום לא קטן של כסף. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מצד שני אחד מפקטורי הפלסבו הידועים הוא כמה כסף אתה משלם על התרופה. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
פלסיבו זה עניין סטטיסטי. אם לי אישית הרוקחים יתחילו פתאום לשלם כדי לקחת את התרופות שלי, המצב הבריאותי שלי ישתפר בכמה סידרי גודל. (כלומר - אמות עם חיוך על הפנים) |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
למרות הצורה הממש לא מנומסת שבה פנית ליובל (תתבייש) אני מסכים עם נקודה מרכזית בתגובה שלך: "עדיין אין קריטריונים אמינים לאיבחון אישיות". בקיצור, אי אפשר להגדיר חיה כזאת שנקראת אישיות ולמדוד אותה באופן מדעי. ולכן לטענתך "אי אפשר לשקף את כוחו הממשי של האבחון הגרפולוגי". מכאן נובע שבינתיים הגרפולוגיה מודדת דבר לא מדיד. אתה מאבד סבלנות כלפי יובל כי הוא תוקף את כלי המדידה. אתה עונה לו, הבעיה היא לא עם כלי המדידה אלא עם הדבר הנמדד. כשתיתן לי דבר מדיד, אני אוכיח לך שכלי המדידה שלי אמין. המסקנה שלי היא שכדאי שהגרפולוגים ייצאו בינתיים לחופשה ללא תשלום, עד שמדעי החברה או הפסיכולוגיה או מדע אחר יוכלו להגדיר אישיות בצורה מדעית. (אם אתה שואל אותי זה לא יקרה אף פעם). |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
זה מחמם את הלב לראות כמה אתם מסכימים זע''ז, אבל אינני יודע על סמך מה אתם טוענים ש''עדיין אין קריטריונים אמינים לאיבחון אישיות''. אבחון אישיות הוא תחום רחב שיש בו אין ספור ספרים ומאמרים. נכון שחלקם עיוניים ויכולים להעלות תיאוריות שונות ומשונות, אבל חלק גדול מהם הם מחקרים העומדים בקריטריונים המקובלים של מדעי החברה ועלתים גם מדעי הרפואה. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כשאנו נתקלים באסטרולוגים, קוראים בקפה ובכף היד ועובדי-אלילים אחרים מסוגם איננו מהססים לכנות אותם "נוכלים." לא זה היחס שהתגלה כאן לגרפולוגיה. למרות שהעובדות מורות בבירור על-כך שהגרפולוגיה אינה מסוגלת לעמוד על אופיו של אדם או התנהגותו העתידית יותר מכירומנטיקה, למשל, בחרו כותב המאמר והמגיבים האחרים לנהל עם הגרפולוגים המשיבים כאן דיון "מכובד," כאילו תקפותה של הגרפולוגיה היא עניין פתוח או נושא שנוי במחלוקת. הבחירה הזו אינה מקרית. לכל בר-דעת ברור כי לגרפולוגיה אין כל יכולת מוכחת לבצע את שהיא טוענת לו. ובכל זאת, יש בגרפולוגיה משהו שונה הגורם לרובנו להירתע ברגע האחרון מהמסקנה המתבקשת, שמדובר במעשה נוכלות. כל העוסקים בדיסציפלינות הנוכלות משתמשים בכמה שיטות פשוטות כדי להציג תוצאות הנראות משכנעות למדי. המסלול העיקרי להצגת תוצאות כאלו הוא כמובן שימוש במידע שמוסר הקורבן למעשה הנוכלות, כשלצידו משמשים בעיקר קריאה קרה (חנופה מסוגננת) והטיית האישור (היינו, הנטייה הטבעית לזכור את הפגיעות ולשכוח את הפספוסים). ההבדל העיקרי בין גרפולוגיה לאחיותיה בתחום הנוכלות הוא האדרת המדעית שהיא עוטה. הקוראים בקפה ובכף היד מעמידים פנים כאילו יש להם יכולת על-טבעית כלשהי. המטפחות הצבעוניות, האנחות, גלגולי העיניים ושאר "שטיקים" מקצועיים באים לשכנע את קורבנותיהם כי אכן כך הדבר. שיטות אלו כוחן יפה להונאת אנשים שממילא אינם רציונליים, אך במקומות עבודה או במבחני קבלה, האמורים להיות אמונים על רציונליזם, הם אינם מתקבלים יפה. הגרפולוגיה, המציגה עצמה יפה כ"מדע" או כ"דיסציפלינה" דווקא מתקבלת על דעתם של רבים המגדירים עצמם רציונליים. הסיבה העיקרית לדחיית הגדרתה של הגרפולוגיה כנוכלות אצל רובנו היא האמונה ה'טבעית' שלנו כי יש קשר בין כתב היד שלנו לאישיותנו. אין ספק כי קשר כזה אכן קיים ב"סימנים הגדולים." כמו בציור, מוסיקה או אופני הבעה אחרים, ניתן לראות בכתב ידנו סימנים לאירועים משמעותיים כמו מצוקה אישית קשה, נסיון להסתיר דבר-מה, קווים גסים של אישיות, וכן הלאה. אלא שהגרפולוגיה אינה מתיימרת לקרוא רק בסימנים הגדולים – לטענת הגרפולוגים יש ביכולתם לבנות ניתוח אישיות כולל ומדוקדק – דבר המעיד בבירור על היותם נוכלים במודע, ממש כמו האסטרולוגים (ובהקשר זה, מעניין לציין כי רבים מהאסטרולוגים עוסקים גם בגרפולוגיה). המאמר והדיון שבעקבותיו – בעצם קבלתם של הגרפולוגים כשותפים לדיון – עושים שירות דב לשכל הישר ולרציונליזם. אין איור טוב יותר לכך מאשר עצם הטיעונים שהעלו כאן הגרפולוגים וחסידיהם – טיעונים המאפיינים באופן מובהק נוכלים שתרמיתם נחשפה. אילו היה מישהו כותב מאמר הטוען כי טענה מדעית (היינו, טענה הניתנת לבדיקה) אינה נכונה, היו הטוענים או המקבלים את דעתם מפנים אותו בקצרה לרשימה ארוכה של מחקרים המאששים את הטענה. לא זו הדרך בה בחרו הגרפולוגים כאן. אם למצות את טיעוניהם, הם העלו את טענות-התגובה הבאות: א. ישנם כמה תפוחים רקובים: ישנם כמה "תפוחים רקובים" המעלים טענות יומרניות מדי ביחס ליכולות הגרפולוגיה. כך, לדוגמה, הגרפולוג שייקה לנדאו, טוען כי "כגרפולוג מקצועי המכיר לעומקה את הספרות המקצועית אני יכול לומר שהיומרה לדעת פרטים אוטוביוגרפיים על הנבדק מתוך כתב ידו היא שרלטנית, ואין לה כל סימוכין בספרות המקצועית." מטרת הטענה הזו היא למיין את הטענות המגוחכות במיוחד של הגרפולוגיה לסל שונה מזה שבו נמצא הגרפולוג המשיב, למרות שה"ספרות המקצועית" עליה נסמכים כולם היא אותו קשקוש חסר משמעות עצמו. ב. אד-הומינם: טיעונים לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. טענת אד-הומינם מנסה לפטור את הטוען מתשובה של ממש באמירה שהטוענים עצמם "משוחדים" ולכן טענתם אינה דורשת תגובה. זו התגובה הקלאסית של טעוני טיפוח שאינם מסוגלים לנהל דיון ממשי ודוגמה טיפוסית, עילגת כהרגלה, נותנת חנה קורן: "אם תעברו בריפרוף בין מה שהם [היינו, הרעים] כתבו, תגלו שיש כמה זהים שכותבים לעצמם בכינויים שונים... יש כאן כאלה שממחזרים כתבות של עצמם שוב ושוב... וכאלה שבאתרים של עצמם כתבו עליהם שהם ניזונים משנאת חינם... אלה אנשים שלא הצליחו להוכיח את עצמם וחושבים שדרך השמצה של אחרים ושימוש בשמות גנאי - מעמדם וערכם יעלו." ג. כולם משתמשים בזה: לפי טענה זו כל העולם, חברות ההיי-טק והאנשים החשובים משתמשים בגרפולוגיה ולכן הגרפולוגיה נכונה. פרדי כאן ביטא את האמונה התמימה שכן אכן הדבר בכותבו "בכל זאת מוכרך שיהיה משהו בכל זה כדי להצדיק שימוש כה נירחב." ד. העדות האנקדוטלית: אצלי זה עבד ולכן זה נכון. הדוגמה היפה ביותר היא זו של "אסי" שאינו אלא חנה קורן בתחפושת משובבת (לא מסובך לזהותה כאן): "תקשיב ידידי, החבר'ה האלה עושים עבודה נפלאה. אני לא מסוגל לקבל שום החלטה (וניסיתי יותר מפעם אחת ) בנושא של קבלת עובדים או קידומם ללא בדיקה גרפולוגית... ב- 13-14 השנים שאני עובד איתם בחנתי אלפי מועמדים - קבלתי גם כאלה שהתרשמתי מהם, וחוות הדעת היתה שלילית ו.. אכלתי אותה ובגדול..." ה. הקונקורנציה גם כן רמאים: בצוק העיתים, מעלים כל הגרפולוגים את טיעון המחץ שגם הפסיכולוגיה היא קשקוש. למרות שלרוב הגרפולוגים כאן אין מושג ירוק בפסיכולוגיה (מה שמתבהר מנטייתם לבלבל בין מונחים כמו פסיכואנליזה ואבחון פסיכולוגי), זו טענה הנדמית משכנעת מאוד, בעיקר משום שככל הנראה רוב המבחנים הפסיכולוגיים גם הם קשקוש. נכונות הטיעון אינה משנה את עובדות היסוד – הגרפולוגיה היא מעשה נוכלות – אך היא מצליחה במידת מה להפוך את המתחרים העיקריים בשוק האבחון לעבודה לנוכלים כמותם. בשורה התחתונה, בסוף בסוף, ישנה עוד מסקנה עגומה במיוחד. לא רק שהגרפולוגיה היא מעשה נוכלות – היא אפילו לא מעשה נוכלות מוצלח במיוחד. כל כירומנטית או קוראת בקפה מוצלחת, הנעזרת בשיטות של "דייג" לקבלת מידע והתרשמות בלתי-אמצעית מהקורבן תצליח להגיע לניבוי וניתוח אישיות טוב בהרבה מאשר הגרפולוג הממוצע. אחרי הכל, הקורא בקפה צריך לעמוד מול הקורבן, להסתכל לו בעיניים ולעבוד עליו. פעולה כזו דורשת כישורים, כריזמה ויכולת ניחוש ניכרת. הגרפולוג ניצב מול דף הנייר ואין לו להסתמך אלא על תולדות החיים הכתובות בו. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ראיון עבודה: אתה כותב לגרפולוג קורות חיים והוא "רק מסתכל על כתב היד" ומעסיקים כבדים עוד מאמינים לדבר הזה .... |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ונפגע מבחנים פסיכולוגיים/גרפולוגיים. אני בוגר הטכניון: תואר ראשון, שני שלישי. אני דיסגרף מילדות: שורות לא מקבילות, מרווחים לא אחידים, כתב יד איטי ולא קריא. ואני חושב שכל המבחנים הגרפולוגיים/פסיכולוגיים פוסלים סתם ככה מועמדים מבריקים. אדם מבריק שמועמד למשרת פיתוח ונניח שהוא ביישן ואינו וכישוריו החברתיים שואפים לאפס. לאדם כזה אין סיכוי לעבור את כל השטויות האלו שאינן בכלל רלוונטיות למשרה כזאת. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בתור רציתי להבהיר כמה דברים. ראשית כל השימוש בגרפולוגיה אינו בא כדי לחרוץ דין או את עתידו של אדם מסויים, אלא רק לתת חוות דעת ויעוץ, וכן הכוונה להמשך דרכו של מטופל, או עובד כל שהוא שהתבקש לתת חוות דעת גרפולוגית תעסוקתית. עכשו, בנוגע לשאלתך,בתור מעסיק שרוצה לקבל מישהו לעבודה לאחר חוות דעת גרפולוגית, והלכת לגרפולוג והדו''ח שנתן מראה על איטיות וכן חוסר התלהבות וכו'(סממנים ברורים של כתב איטי ולא ברור)אז כמובן שלא יהיה כאן משנה התואר שלך או כל תעודה אחרת שיש לך... עכשו אם יש אצלך בעיה קונקרטית בכתיב שלך(דיסקלטיה וכו')עליך לפנות להבהיר נקודה חשובה זו,ורק אז ידעו אך להתייחס אלייך וליכולתיך האמיתיות. בתודה, גל דוד חלבי. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
תזכיר לי מה זה כתב איטי? | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני חושב שהוא התכוון לכתב ET. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כל הספורטאים הגדולים יש להם במפה האישית מצב שנקרא: "שווי משקל מקסימאלי". אפשרות אחת לשווי משקל מקסימאלי במפה האסטרולוגית, היא על ידי שלוש כוכבים כשכוכב אחד נמצא בדיוק במעלה האמצעית של שני הכוכבים האחרים(לא כולל הירח) לא משנה באיזה מזל. לדוגמה: ניקח את כוכב הבייסבול האמריקני Wayne Gretzky שנולד בתאריך 26.1.1961 שבתאי נמצא אצלו במפה ב-22.6 גדי אוראנוס ב-24.5 אריה ואילו ונוס ב-23.4 דגים, שזה בדיוק נקודת האמצע של שבתאי ואוראנוס. אילו למשל Gretzky היה נולד יום אחד קודם כי אז לא היה נוצר שווי משקל מקסימאלי כי ונוס היה ב-22.4 דגים, ואילו הוא היה נולד יום אחד אחרי גם אז לא היה נוצר שווי משקל מקסימאלי כי אז ונוס היה נמצא ב-24.4 דגים. דוגמה נוספת Michael Jordan שחקן ה-NBA הטוב בכל הזמנים! נולד בתאריך: 16.2.1963 פלוטו במפה שלו נמצא ב-11.2 בתולה ושבתאי נמצא ב-15.5 דלי ואילו ונוס ב-13.1 גדי יוצר שווי משקל מקסימאלי. אילו Michael Jordan היה נולד יום אחד קודם כי אז לא היה נוצר שווי משקל מקסימאלי כי ונוס היה ב-11.9 גדי, ונניח שהוא היה נולד יום אחד אחרי גם אז לא היה נוצר שווי משקל מקסימאלי כי ונוס היה ב-14.2 גדי. אפשרות נוספת לשווי משקל מקסימאלי נוצרת בין שני כוכבים בלבד שיוצרים זווית בניהם ונמצאים ביום הדיוק המקסימאלי. אבל, במקרה כזה רק אם מדובר בצמדים מרקורי-מאדים או ונוס-מאדים, יש לזה משמעות מבחינת הצלחה גדולה בספורט. עכשיו נבדוק אם זה באמת עובד. בדקתי אחד אחד את כל שחקני ה-NBA שזכו בתואר: Most Valuable Player (MVP) עד שנת 1999 ואלו הם: Bob Petit נולד בתאריך: 12.12.1932 Bob Cousy נולד בתאריך: 9.8.1928 Bill Russell נולד בתאריך: 12.2.1934 Wilt Chamberlain נולד בתאריך: 21.8.1936 Oscar Robertson נולד בתאריך: 24.11.1938 Wes Unseld נולד בתאריך: 14.3.1946 Willis Reed נולד בתאריך: 25.6.1942 Kareem Abdul-Jabbar נולד בתאריך: 16.4.1947 Dave Cowens נולד בתאריך: 25.10.48 Bob McAdoo נולד בתאריך: 15.9.1951 Bill Walton נולד בתאריך: 5.11.1952 Moses Malone נולד בתאריך: 23.3.1955 Julius Erving נולד בתאריך: 22.2.1950 Larry Bird נולד בתאריך: 7.12.1956 Magic Johnson נולד בתאריך: 14.8.1959 Michael Jordan נולד בתאריך: 17.2.1963 Charles Barkley נולד בתאריך: 20.2.1963 Akeem Olajuwan נולד בתאריך: 21.1.1963 David Robinson נולד בתאריך: 6.8.1965 Karl Malone נולד בתאריך: 24.7.1963 ו...זה עובד!!! עכשיו אם ניקח בחשבון שיום של "מקסימום שיווי משקל" קורה בפחות משליש מהמקרים, הרי שהסבירות שלכל בעלי התואר MVP יהיה את זה במפה האסטרולוגית האישית היא, (בערך) 3 בחזקת 20 שזה - 3,486,784,401 ובמילים: שלוש מיליארד ארבע מאות שמונים ושש מיליון שבע מאות שמונים וארבע אלף ארבע מאות ואחד!!! I rest my case!!!
|
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אפילו פיסיקאי מדופלם על באמת סבור שאסטרולוגיה היא אמיתית. ואם יואב בן-דב יודע, מי אנחנו שנמחה? אני גם כן רסט מיי קייס. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
במוסף "הארץ" היתה פעם כתבה על פרופסור רות לורנץ, מתמטיקאית שבגיל 18 כבר סיימה את הדוקטורט שלה וחזרה בתשובה כי היופי של המתמטיקה זה ההוכחה שאלוהים קיים. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
א. גיגול קטן מראה שהיא חזרה בתשובה כ-10 שנים אחרי הדוקטורט, וכנראה בעקבות ההיכרות עם בעלה. ב. יש לי יש לי - אז את החזרה בתשובה שלה אפשר להגדיר כ'טרנספורמצית לורנץ'? |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
זה לורנס, לא לורנץ. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
שמתי לב בכתבה, אבל לצורך הבדיחה - הלא מאד מוצלחת, אני מודה - השתמשתי בכציב של התגובה מעלי. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
שאלה כללית, לא בהכרח אישית אליך: החל מאיזה רגע בדיוק פיסיקאי נהיה פיסיקאי מדופלם? לבן-דב יש ב.א. בפיסיקה, אם איי בהיסטוריה של המדעים והרעיונות ו"דוקטורט באפיסטמולוגיה והיסטוריה של המדעים המדוייקים ושל המוסדות המדעיים". |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אתה בטח יודע שהתגובה אליה אתה עונה היתה סרקסטית, לא? אולי אחרי 13 שנה הסרקזם קצת דהה, ועדיין. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אהמממ... הסרקזם בסדר, נראה לי שזה הגיל, הגיל שלי, ובעקבותיו הירידה ביכולות הקוגניטיביות אצלי, לקח לי כמה דקות להבין, ואז כבר היה מאוחר.. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אל תאשים את עצמך, מרקורי בנסיגה וגם צדק לא ממש במקום הראוי לו לאחרונה. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אם יש לו B.A. בפיזיקה, הוא מדופלם. הבעיה היחידה היא שהוא לא פיזיקאי. לכן נקרא לו פיזיקאי מדופלם אמריטוס. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
האם עורך דין מדופלם שכיום מנהל מסעדת שף מפסיק להיות עו"ד מדופלם? | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
שתי תשובות: 1. האם התעודה תלויה במשרד מנהל מסעדת השף? 2. האם הוא עדיין חבר בלשכת עורכי הדין (חידוש החברות עולה כסף)? (אני יהודי) |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
2. זה קצת מפספס את האנלוגיה, כי במקרה לעורכי דין יש לשכה, אבל לרוב המקצועות אין. 1. לא - אז מה? |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
1. אז הוא כבר לא (אלא אם כן הוא יביא אישור מנוטריון). (אני כבר לא יהודי) |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אתה מאד פורמלי, צפריר, אבל לי נראה שזאת שאלה קצת סמנטית: האם פעם תותחן - תמיד תותחן (גם בחודשים שאתה לא במילואים או שהעבירו אותך להג"א), או ש"היותך תותחן1" תלוי במשרה הנוכחית שלך ובמה אתה בדיוק עוסק כרגע בין שתיים לארבע אחר הצהריים. התשובה לדעתי היא יותר בכיוון של האופציה הראשונה. ההכשרה שלך לא נעלמת גם אם כרגע אתה בחופשה בהודו, ומי שעבר בהצלחה בחינות הסמכה לעורכות-דין/פיזיקאיות/זמרות, הוא עדיין עורך דין מדופלם2. 1 עורך-דין/פיזיקאי/זמר/עיתונאי 2 דוקא אני מבין את 'מדופלם' כדרישה או תיאור נחותים יותר מ-מנוסה/מצוין/מקצוען/בר-סמכא וחבריהם. כשמו כן הוא, הוא מציין קבלת תעודה פורמלית מסוימת, או סיום הסמכה מסוימת, ולא מתחייב לעיסוק ארוך שנים והצטיינות בתחומך. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
למיטב הבנתי בן דב לא היה פיזיקאי מדופלם במובן הזה ולכן אין צורך לשאול את שאלתך. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
על זה אני יכול להסכים. בענין בן דב, אני יכול להוסיף לטובתו את המידע הבא: אי אז בשנות התשעים הוא לימד פיזיקה תיכונית, ומקורותי מוסרים שהוא היה מורה נפלא, מרתק ומעשיר בצורה בלתי רגילה. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
(לא נראה לי שזה באמת יעזור במשהו, אבל חובתי הלאומית). | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ברצוני להודות לכם על דיון מאלף, אוצר המילים שלי השתפר פלאים. עכשיו, לא אתפלסף אלא אדבר בפשטות (לא יודע, אולי אני יכול להרשות לעצמי את זה כי אני חסר תואר שני כלשהו): אפשר להתווכח על אמינותה של הגרפולוגיה, אבל אני לא רואה אותה בד בבד עם המיסטיקה. אם הפסיכולוגיה מרשה לעצמה לטעון שאדם המצייר עץ "סגור" הוא אדם סגור, מה שאני מוצא הגיוני בהחלט, אז כך גם הגרפולוגיה יכולה להרשות לעצמה לטעון שאדם הכותב באותיות סוככות הוא אדם מכונס ומתגונן. הרעיון הוא זהה. למיטב הערכתי, הסיבה שגרפולוגים לא ממהרים להוכיח את הגרפולוגיה במחקרים היא בדיוק משום הסיבה הזו. הרעיון מאחורי השיטה הוא מבחינתם נכון, הם משתמשים בשיטה לא משום נוכלות אלא מתוך אמונה כנה. אבל, תמיד יתכנו טעויות ויוצאי דופן אשר יכולים לבוא לידי ביטוי במחקרים כאלה. ואז יהיו אלה, כמוכם, אשר ימהרו לומר: "הנה, הגרפולוגיה אינה נכונה!". למרות שבכל תחום, הרפואי או הפסיכולוגי לדוגמה, ישנן סטיות. לכן, לפני שתתהו ותשאלו מדוע הגרפולוגים לא מוכיחים את התיאוריה, הביטו על עצמכם ובדקו אם אינכם הסיבה. היו כאן לא מעט אמירות שנבעו מבורות על הגרפולוגיה. שלא תבינו אותי לא נכון, אינני גרפולוג, אבל רכשתי ספר בנושא יחסית מזמן שרק לאחרונה התחלתי לקרוא לעומק. אני מנסה לנתח כתבי יד לא משום שאני חסיד כנוע של השיטה, אלא כי אינני שולל מראש ולא נסמך על ידי מחקרים, חיוביים או שליליים, כי אין בהם בכדי להוכיח דבר. לכן, זה מאוד לא נעים מבחינתו של אדם אם הוא קובע מה עמדתו בעניין רק משום דיעותיהם של אחרים או מחקרים, אשר גם הם, אגב, תמיד סותרים אחד את השני. גרפולוגיה יכולה להיות נכונה, אבל יש המון משתנים שיכולים לגרום לאבחון גרפולוגי לשגות. קחו למשל טיפול פסיכולוגי לדוגמה: יש לא מעט טיפולים שנכשלים, אבל האם זה מפחית מערך התעודה האקדמית של הפסיכולוג? למעשה, זה נכון גם בתחומים אחרים הנלמדים באקדמיה, כגון הרפואה הקונוונציונלית. כמו כן, כמו בכל תחום, לא חסרים גרפולוגים שרלטנים או פחות מקצועיים. גרפולוג אחראי, בניגוד למה שכמה מכם חושבים או יודעים אך מנסים להסתיר זאת, לוקח המון פרמטרים בחשבון לפני שהוא מסיק מסקנה. ואני לא אומר שאין גרפולוגים אשר עשו מן השיטה משהו שהוא מעבר ליכולתה, אבל ברמת העיקרון, יש בה המון היגיון. למרות זאת, כל אבחון גרפולוגי, ולא רק, צריך להילקח בזהירות הראויה, כי משתנים ויוצאי דופן לא חסרים. בדיוק כפי שאדם שמח ואופטימי יחליט לפתע שמתחשק לו לצייר עץ "סגור", קודר ועירום. העניין נכון גם לגבי שפת הגוף, תורה נכונה לחלוטין, אבל זה לא סותר שאין בה הונאות, כפי שמטיב לתאר זאת בספרו פרופ' סמי מולכו ז"ל, מומחה בינלאומי לשפת הגוף: "לאחר שעברנו ממולקולות חלבון אל ארגונים חברתיים גדולים, מאינסטינקטים אל ריטואלים, מהראש אל הרגליים, אני מבקש לסיים באזהרה את דבריי על שפת הגוף כביטוי להתנהגות אנושית. לעולם אל תבטחו בשפת הגוף, מפני שהטבע האנושי גדוש ערמה והונאה עצמית. הבנתי זאת סופית בעת הופעת אורח בלונדון. מבקר חשוב ודגול ישב בשורה הראשונה. אני התנועעתי על פני הבמה. הוא העווה את פניו והביט בי במבט חמוץ ביותר. עשיתי כל מאמץ להתעלות על עצמי. הוא לא הניד שריר. "הבעת התפוח החמוץ" כאילו קפאה על פניו. זה היה מייאש. לאחר ההצגה בא האיש לחדר ההלבשה שלי ואותה הבעה חמוצה עדיין נסוכה על פניו. הוא ניגש אלי, נד בראשו, אחז בידי, לחץ אותה ואמר: "לא יאמן... באמת לא יאמן!" אז, מישהו ירצה לחלוק על התיאוריה מאחורי ניתוח שפת הגוף בגלל משתנים או הונאות, לא תמיד מודעות? או, האם מישהו ירצה לחלוק על הגרפולוגיה משום אותם משתנים והונאות? אני לא אומר מה נכון או מה לא נכון, אני רק אומר שלא ניתן לשלול בצורה גורפת, ואם ענף הפסיכולוגיה משתמש בטכניקות של ציור כדי להבין את אישיות האדם, אז גם הגרפולוגיה יכולה. אינני מבין בכלל על מה ההמולה כאן וטחינת המים הזו. הנימוקים והאופן שבו כמה הביעו את דעתם כאן רק גרם לי לקחת את דעתם בזהירות הראויה, כמו בעצם גישתם כלפי הגרפולוגיה. הנה, זו דעתי העניינית, אני מאמין, ובלי לרחף אי שם, בין גרמי השמיים, כמו שכמה מרחפים הגיעו לשם בהודעתם. נדמה שאתם לא מתנגדי השיטה כמו שאתם אוהבים להתפלסף ולהתווכח והראייה היא הנושאים הלא קשורים שעלו לדיון וניסיון להוכיח דבר פשוט וברור לעין בנימוקים מסורבלים ועמוקים שלא לצורך. בהוכחת הבידיון של האסטרולוגיה לא תוכיחו את הבידיון של הגרפולוגיה. שמים וארץ. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
פרום סמי מולכו חי וקיים מתגורר בוינה | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הייתי בראיון עבודה היום שבסופו נתבקשתי לכתוב בערך עמוד לבדיקת גרפולוג. נאמר לי כי אני יכול לחבר לבד את התמליל או להעתיק חלק ממאמר בעיתון לדוגמה (נאמר כי עדיף תוכן לא מועתק אך המדידה יכולה להיות לדבריהם על פי תוכן מועתק באותה מידה). מכך אני מסיק כי למעשה תוכן התמליל איננו "פרסונלי" או נדרש להיות כזה ולכן מסקנות "מדעיות" יכולות להיות מוסקות רק על מבנה האותיות , סימטריה רוחבית או אורכית , תיקונים ומחיקות ו"זרימות" המחשבה מהבחינה המוטורית/קוארדינטיבית. עד כה הדבר היחיד שככל הנראה אינו יכול להתבטל ע"י כתיבת מספר טיוטות עד הגעה לנוסח סופי הינו מבנה האותיות. את כתב ידי לא כל כך קל לקרוא אך הוא אחיד – אינני משנה את כתב ידי ומבנה האותיות עמיד ( יש אנשים שיכולים להחליף את כתב ידם ברמת מבנה האותיות – אני לא נמנה עם קבוצה זו). היות ולא ממש התלהבתי מהמשרה הרשתי לעצמי להיות לא זהיר וכתבתי מכתב אישי לגרפולוג שבו דרשתי על כך שאינני מאמין ולו לדקה אחת כי הגרפולוגיה זכאית להתנוסס בסיפא "לוגיה" וזהו הבל הבלים לחשוב שניתן להסיק משהו על הדחף המיני שלי או השד יודע מה עוד מצורה וגודל הבטן של האות למד שאני רושם. אינני יודע מה יעלה בתוצאות הבדיקה אבל היות ואני בטוח שהבודק יקרא את הדברים (זה יגרום לו לחוסר אובייקטיביות בעליל) תוצאותיו יהיו לדעתי כבחירה אקראית של משפטים מעמוד ההורוסקופ היומי וציטטות נבחרות מאחד מספרי "למד ושפר את עצמך" או הגיגי אושו . החברה אגב היא חברת היי טק ותיקה עם לקוחות "מילולית" מכל חור בעולם. הסיבה אגב שאינני סומך ידי על הגרפו"לוגיה" נובעת מהאסטרו"לוגיה" או כל תיאו"לוגיה" מדובר בסופו של דבר באמונה שבניגוד לפיסיקה לא עוברת מאדם לאדם באותה הדרך ,הצורה והתגובה – רוב מדעי הרוח והחברה נשענים ברובם על חוק המספרים הגדולים אם בתוצאות על בודדים או בקבוצות - למעשה זו הדרך היחידה שיש להם לבצע זאת. אני לא הייתי מעודי וגם לא אהיה במיינסטרים וזה בדיוק הדבר שבכל הגיבושונים של מוקדי השירות הטלפוני בארץ בודקים את המועמדים – אגב לא התקבלתי לעבודה במוקדים אלו בחברות מובילות היות ולא עברתי את השלב המיון המתיש הזה – לעומת זאת התקבלתי למרכז שכזה בבנק שבו עבדתי במשך שנתיים ויכולתי בקלות לו רק הייתי מסכים לקבל עלי את ניהול כל המחלקה – בא לומר בעצם עד כמה המבחנים האלו שוגים ומטעים. ברור לי כי יהיו שיתרעמו וינסו להגן על ה"לוגיה" אך מהשכלתי כמתמטיקאי אני בטוח שניתן לסתור את כל טענותייהם בנימוק היחיד כי אילו היה איזשהו שבריר או שמץ של מדע בנושא היה ניתן כמו שניתן בכל תחום מדעי אחר לתרגם את הנחות המוצא לשפת הלוגיקה המתמטית אבל הואיל והנחות המוצא מקורם באמונות לא ניתן לעשות זאת ( אולי בעוד מליון שנה סוף סוף יקום איזה חכם סיני זקן שיגלה את הלוגיקה ממין שלישי ). נ.ב. במכתב פרגנתי לבודק שלדעתי שיחק אותה ומצא פרנסה מלמכור אויר — מהבחינה העסקית הגרפו"לוגיה" אומנם אינה מדע אבל מכניסה הרבה מאוד כסף. בברכת חג פסח שמח ושתהיה חופשה סבבה לבית ישראל באשר הוא. ותודה על תשומת הלב — אשמח לקרוא תגובות. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יוחאי, קצת באיחור, קיבלת תגובה מהגרפו"לוג"? | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מישהו יכול להגיד לי,כיצד צריך לצייר עץ?במבחן הגרפולוגי על מנת שהגרפולוג או המעביד ישתכנעו שאני מספיק מוכשר ומתאים, ברצינות! תודה | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
"ברצינות!"? - שאלה גדולה היא, האם מקומות הממיינים את העובדים על סמך "אבחון" גרפולוגי - הם רציניים. אולי כדאי שתלך למקומות בהם קבלת העובד נעשית עפ"י ראיון אישי, רקורד אישי (במקרה שלך - כמורה להיסטוריה) ועוד נתונים - מוצקים יותר מאשר איך אתה מצייר עץ. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
למרבה הצער יש הרבה מקומות ''רציניים'' שמשתמשים גם בשרותי גרפולוגים. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
''רציניים'' אבל לא רציניים. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מה רע בלעבוד במקום עבודה מצחיק? | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
צודק. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
''איציק המובטל'' איננו ''איציק'' מהאייל. לא בטוח שכל איציקק הוא מורה להיסטוריה. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אופססס. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני לא מובטל . | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
נכון שאמרת. מסיבה לא מובנת אפילו לי הוספתי את התוספת. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בנענע יש מאמר על כך: אין לי מושג כמה זה נכון או לא- לא יצא לי לעבוד מעולם במקומות עבודה שדרשו את המבחנים האלו. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
"חוק פרקינסון" הוא שמו של ספר הומוריסטי למחצה שיצא לאור בשנת 1957 על ידי נורת'קוט פרקינסון, היסטוריון בריטי. היו בו גם פרקים נוספים על הנושאים בהם דנה הויקפדיה, ובינהם פרק על שיטות למיון מועמדים לעבודה. השיטה הסינית העתיקה המופיעה באותו פרק מתייחסת לאופן שבו התקבלו לעבודה בשירות קיסרי סין1. המועמדים עברו מבחנים קשים וארוכים בתורת קונפוציוס ובכתיבה יוצרת. יש קשר בין תורת קונפוציוס לעקרונות בשירות הקיסר, וכן בין כתיבה לבין עבודה פקידותית, אולם היתרון העיקרי של המבחן הוא ביכולתו לדרג את המועמדים באופן חד משמעי, לא חשוב לפי מה. מי שקורא את הספר מבין על נקלה כי מכוני האבחון והגרפולוגים הם גירסה מודרנית של השיטה הסינית העתיקה. המבחן הפסיכומטרי עושה את אותו הדבר בקבלה לאוניברסיטה. ועוד שתי הערות לדיון: שושן יעקב - האם חשבת לתבוע את *הגרפולוג* בתביעות קטנות על הוצאת דיבה? תגובה 142430 הצלחתם של תלמידי הגרפולוגיה לעומת הגרפולוגים המנוסים מאפשרת להעלות השערה כזאת: יש לגרפולוגיה כללים תקפים. התלמידים מפעילים את הכללים התקפים ומגיעים למסקנות נכונות. הגרפולוגים המנוסים בטוחים בעצמם ולכן שופטים לפי אינטואיציה ולא לפי הכללים. __________________ 1 אני לא יודעת אם הסיפור ההיסטורי נכון. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מחקר חדש מגלה: נשים עם קמיצה קצרה יותר מאשר האצבע המורה מתקשות יותר בניווט. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
פוסט בבלוג חשיבה חדה שמתבסס על מאמר של פרופ' מיכאל מור. למדתי שמזכיר הארגון הישראלי לגרפולוגיה מעיין במגזין פלייבוי כדי לקרוא שם מאמרים "טובים על גרפולוגיה". | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
"הגשנו לגרפולוגים ידועים כתבי יד של שלושה מועמדים לתפקיד מנהל חשבונות במכולת. מה שהם לא ידעו הוא שהם בוחרים בין פרופ' לפיזיקה, ד"ר למדעי המחשב – ועבריין מורשע. הסוף? כולם נפלו." - mako | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
תמיד ידעתי שאלכסנדרוביץ' לא משהו :-) | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני קצת מבולבל - לא היה באתר גם גידי אלכסנדרוביץ'? | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
גידי אהרונוביץ', האייל העיוור. מעניין מה ניתוח כתב היד שלו היה מעלה... | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אה, התעלומה נפתרה. דרך אגב - אחת התלונות של הגרפולוגים היתה שכתב היד של הפרופסור "לא מספיק מאורגן ומסודר" - אתם צוחקים עלי? הרי מן הידועות שהכתב של הפרופסורים - שלא לומר הרופאים - אינו מצטיין ביופי נקיון וסדר רבים. אני יכול להעיד שגם אם בקרב חברי לתואר הראשון כתבי היד נעו בין טור אקראי של נמלים לא מזוהות לקריא למדי, איש מהם לא הצטיין בכתב שהיה מוגדר כ'יפה ומסודר' על ידי מורות בית הספר. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מה שמזכיר לי ששמעתי פעם שגם מכונות אמת לא עובדות היטב על עיוורים. אני לא משוכנע שזה מבוסס. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לא מדוייק. השם הוא גדי אלכסנדרוביץ, לא גידי. www.gadial.net כמדומני מאכסן את הבלוג שלו. מעיון מרפרף בבלוג שלו וכן בוויכוחיו בפייסבוק הוא באמת נוטה להתפרש על נושאי עניין מגוונים, כפי שנאמר על ידי אחד/אחת הגרפולוגים. שאר האיבחונים של הפסיכולוגים עד כמה שהצצתי לא מוצלחים במיוחד. לא פגשתי בחיי עבריינים רבים אבל אני נוטה לחשוב (על סמך אינטואיציה) שחוץ מהעבריינים שהם רק עבריינים אלימים- כל שאר העבריינים הם אינטליגנטים הרבה מעל הממוצע וכן הם חייבים להיות טובים בכישורים וורבליים (כי הם עוסקים בשליטה על בני אדם כולל הצעות שאי אפשר לסרב להן). מי שאינו אינטליגנטי זריז ורהוט לא יגיע רחוק בפשיעה, מקסימום יהיה מומחה להריגה במכות (תחשוב למשל על שודד בנקים מגמגם). הבעיה עם עבריינים היא שהם פסיכופטים, לכן מנצלים לרעה את כישוריהם בלי נקיפות מצפון. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
שניים בעלי שמות דומים, גידי וגדי, היו פעילים מאוד באייל, גידי אהרונוביץ' וגדי אלכסנדרוביץ'. כיום כבר אינם פעילים כאן, להוציא השתתפות לרגע, לעיתים רחוקות: גידי אהרונוביץ' האייל העיוור (כך הוא בחר בימים ההם לכנות את עצמו) - וכן דוקטור (למחשבים) גדי אלכסנדרוביץ', בעל הבלוג "לא מדוייק", ופעיל גם בויקיפדיה - האינטליגנציה של עבריינים, בדומה לזו של בעלי משלחי-יד אחרים, מתחלקת עפ"י ההתפלגות הנורמלית. הגרפולוגיה היא ערימה של שטויות, אמנם לא שטויות מגוחכות כמו קריאה בקפה, תקשור, קריאה בקלפים וכיו"צב, אבל בכל זאת - ערימה של שטויות. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
המשפט האחרון שלך מוגזם. השיטות האלו עובדות, בהנחה שלא נתקלת באיזה רמאי/ת נוכל/ת, אך באופן חלקי. כלומר: הן ממש לא מדע מדויק. מצד שני, גם לא "ערימה של שטויות". | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ברור שהן עובדות: הן מכניסות כסף לקורא. מעבר לכך: לא. אם אתה טוען שכן: יש, כזכור, מיליון דולר שמחכים לך (ואני לא מדבר על דברים פעוטים כמו המספרים שיעלו בהגרלת הלוטו הבאה). | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בעצם, למה לנסות לחזות את העתיד אם אפשר להרוויח כסף מהעבר? לא חבל שיוצרים דגולים הפסיקו ליצור עם מותם? למה לא לתת להם הזדמנות להמשיך ליצור? |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יצירתי. רוח הקודש ודאי שרתה עליה. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
עיתונאי כלכלי עד לא מזמן, הופתע כאשר קיבל הודעת דחייה בזו הלשון: "בהתאם לבדיקות המיון שביצעת במכון נפתלי, המכון לאיבחון פסיכו-גרפולוגי, אינך עומד בציון הנדרש להמשך ההליך". |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ממש לא ברור לי איך בשנת 2019 עדיין יש מקום לגרפולוגיה בעולם המשפט. מהכתבה, "...משמשת עדה מומחית מטעם בתי המשפט השונים בארץ, ומספקת שירות למשפטנים, עורכי דין ומערכת המשפט". | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יוכל להיות שמדובר על גרפולוגיה במובן של מומחיות לכתב יד (לדוגמה: האם שני כתבי יד נכתבו על ידי אותו כותב). | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
נשמע לי פחות מוזר מאשר "מומחה לטביעות רגליים"1 נראה לי שהשאלה "האם זו חתימת ידו של X?" תהיה די נפוצה בבית משפט. ___________ 1 אני מדמיין בן שבט הנבאחו בתלבושת טקסית |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אבל זו גם שאלה נפוצה בבנקים. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לכאורה הבנקים היו צריכים להעסיק גרפולוגים (או, בימינו, תוכנה כלשהי) כדי לבדוק את החתימות שעל השיקים כשהפקיד בספק. בפועל הם פשוט מתקשרים לחותם לשאול. או אם הם מתעצלים הם פשוט לא מקבלים את השיק וזהו. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
נראה לי שלבינה מלאכותית שמסוגלת ללמוד לזהות תאים סרטניים יהיה קל למדי להבחין בין חתימה אותנטית למזוייפת. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני מקווה שלפני שימציאו מערכת כזו, יפסיקו להסתמך על חתימות כאמצעי זיהוי. (אני מכיר מישהו שסיפק לבנקים שונים מכשיר לחתימה דיגיטלית. כלומר: מכשיר עם מסך מגע וסטיילוס לחתימה) |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
עכש''ז, ויכול להיות שהזכרון הוא מבנקים אמריקאים, השוואת חתימות מתבצעת בתוכנה. אולי רק השוואה ראשונית. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בבנקים הישראליים רק לאחרונה אימצו את האימייל. יש סניפים שעדיין מעדיפים לקבל פקס. אשמח לדעת שהם אימצו טכנולוגיות זיהוי כתב, אבל אם כן- למה כשאני מפקיד שיק במכונה אני עדיין צריך לכתוב את הסכום? | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
זה דוקא נראה לי אמצעי אימות סביר, לכך שהצ'ק שהפקדת הוא אכן זה שהתכוונת להפקיד (כי זה מחייב אותך במבט נוסף בצ'ק בשביל הסכום). | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
פעם ראשונה שאני קורא את המאמר הזה (ואולי אני צריך לבקש סליחה על כך שאיך שהוא דילגתי עליו בזמנו) והוא מעניין ומשכנע, ומידה רבה גרם לשינוי דעתי על הגרפולוגיה. בילדותי נהגתי להאזין לתכניות רדיו בהשתתפות הגרפולוג אריה נפתלי, והתרשמותי אז הייתה שאין ספק שיש ממש בדברים. הופיעו שם אישים כישעיהו ליבוביץ מצד אחד ודן בן אמוץ מצד שני. הפיענוח של הגרפולוג את כתב היד של השניים האלה לדוגמה, בפרוש לא היה דומה, ולו הייתי מקבל את שתי חוות הדעת ואת שמות שני האישים, ללא ספק הייתי יודע להצמיד כל חוות דעת לדמות המתאימה1. בתכנית נאמר שהטקסטים שנבחנו היו סתמיים ותוכנם לא היה יכול להסגיר את כותביהם. כמו כן יש לי קרוב משפחה שמקבל עובדים לחברה שלו תוך הסתמכות על חוות דעת של איזו גרפולוגית. הוא עושה זאת כארבעים שנה, ומאד מאמין בחוות הדעת שלה. כאמור, המאמר גרם לכך ששוב איני מאמין לגמרי בגרפולוגיה, ובכל זאת נשארו תמיהות. מעניין אם מישהו יכול להסביר את הסיבות למה שסיפרתי על פיענוח כתבי היד של ליבוביץ ודן בן אמוץ. כבר קרה לי שנתקלתי בתופעות שלא יכולתי להסבירן, ושההסבר להן התחוור לי מאוחר יותר. כאן התעלומה עדיין נשארה. 1 אם זיכרוני אינו מטעני הוא אמר על ליבוביץ שמדובר באישיות גדולה עד כדי כך שהוא חש מאד מוחמא שהאיש הסכים להשתתף בתכניתו, וכן שהוא משתמש בלשון חריפה וקשה אך יש בו רוך פנימי (משהו כזה). על דן בן אמוץ היו לו כמה דברי ביקורת שאיני זוכר את תכנם אך הם עצבנו מאד את דן בן אמוץ, והוא החל להתווכח עם הגרפולוג על על תקפותם. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
רגע, אם זאת הפעם הראשונה שאתה קורא את המאמר הזה, מי כתב את זה? | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ואללה, זה נושא למחקר על הזיכרון אצל אנשים שנמצאים בשנות השבעים לחייהם. ממש לא זכרתי שכבר קראתי וגם הגבתי. אני שמח שלפחות הגרסה שלי לגופו של עניין לא השתנתה במרוצת השנים. מה שנוסף עכשיו הוא ציון טוב על המאמר עצמו, וגם זה משהו. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בכל זאת מצאתי הבדל בגרסאות, וגם קראתי את כל הפתיל שיצרה תגובתי מאז. בגרסה הקודמת הקטע שבו אומר הגרפולוג שהוא חש מוחמא שאישיות כזאת הסכימה להשתתף בתכנית נאמרה על אישיות ידועה אחרת ולא על ליבוביץ, ואני חושב שזו אכן הגרסה הנכונה1 1 לשמחת לבי. איני זוכר מי היא האישיות האחרת, ונותר הסיכוי שלא מדובר בשמאלני. . . |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
>> מעניין אם מישהו יכול להסביר את הסיבות למה שסיפרתי על פיענוח כתבי היד של ליבוביץ ודן בן אמוץ הלוואי והייתי יכול לשמוע הקלטה של התכנית המדוברת, אבל בהיעדרה, ועם כל ההסתייגויות המתבקשות, הנה שלושה רעיונות: 1. אולי האפיון המדויק היה במקרה, ונחקק בזיכרון שלך רק בגלל כך. יכול להיות שבתכניות אחרות אריה נפתלי פישל בגדול, ואז לא שידרו אותן בכלל, או שידרו ושכחת. 2. אולי האבחון ה"עיוור" בעצם לא היה עיוור. ממש באותה התקופה שודרה ברדיו הישראלי התכנית "שלושה בסירה אחת" עם דן בן ועוד ליצנים בני הדור ההוא. המשתתפים ענו באופן שנון ולכאורה ספונטני על כל מיני שאלות, אבל למיטב ידיעתי בהמשך התגלה שהם היו מקבלים את השאלות מראש (או אולי אפילו השתתפו בחיבורן?) ויכלו להתכונן אליהן. זו היתה רמייה בוטה של הציבור, ויכול להיות שדבר דומה קרה גם בתכנית עם הגרפולוג. כדי למנוע את האפשרות הזו, ולהשתכנע שגרפולוגיה אכן עובדת, צריך מחקר מדעי מסודר. 3. ציינת שדן בן אמוץ הגיב (ברוגז) לדברי הגרפולוג, מה שמעלה את האפשרות שהוא היה נוכח בזמן האבחון (אולי לצד מאובחנים אחרים, שהגרפולוג היה צריך לזהות מיהו מי). גם אם לא, ורק מנחי התכנות נכחו בזמן הזה, קיימת האפשרות של קריאה קרה [ויקיפדיה] - הגרפולוג קלט רמזים התנהגותיים דקים, מודעים או בלתי-מודעים, מצד הנוכחים בחדר, וכיוון את דבריו בהתאם. מחקר מדעי מסודר משתמש בשיטת הסמיות הכפולה כדי למנוע את ההטייה הזו. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לצערי, כמובן אין לי הקלטה. זה היה הרבה לפני עידן האינטרנט. ייתכן גם שלו הייתה הקלטה היינו מגלים שינויים פה ושם בין מה שספרתי ואיך שזה היה באמת1. זיופים בתכנית כמו "שלושה בסירה אחת" הם פחות נוראים, וזה לא נשמע כל כך רע. אבל אם מרמים בתכנית כמו זאת על הגרפולוגיה זה ממש חוסר יושר מצד עורכי התכנית, וקשה לי להאמין שבאמת זה מה שהיה. זה פשוט קל מדי. קרה לי מספר פעמים שגיליתי תוך כדי מעשה איך זה עובד. על מקרה אחד סיפרתי במאמר שלי שסיפר על ההרצאה של ירין קימור, כשמרח חומר מסויים על "נייר כסף" וזה מה שגרם להתחממותו. על שני האחרים לא סיפרתי כאן (מבלי להתחייב. עוד מישהו ימצא לי את הסיפורים האלה). ראיתי פעם מישהו שקשרו את עיניו והניחו חפיסת סיגריות (או גפרורים) על הרצפה. הוא אחז בידו האחת ביד של מישהו מהנוכחים, ובידו השנייה גישש והגיע למטרה. הבנתי תוך כדי הסתכלות שכנראה אותו איש שהוא אחז בידו סימן בידו מבלי להיות מודע לכך2 את הדרך למטרה. זה עלה על דעתי כי באותו זמן האכלתי את אחד מילדי הקטנים (עד כדי כך זה היה מזמן), ובכל פעם שקרבתי את הכפית לפיו שמתי לב שאני גם פוער את פי. . . סיפור אחר הוא העברה ב"טלפטיה" של מספר בין כמה ספרות מאב לבן. תוך כדי השידור ברדיו שמתי לב שהאב מדבר הרבה ומשתמש בהמון מילות תואר, והבנתי שהוא בדיבורו באמצעות קוד מסוים מעביר את הספרות אחת אחרי השנייה. מאוחר יותר הייתה ידיעה בעיתונות שזה אכן מה שהיה, ואפילו הייתה מחשבה לתבוע אותו, שנפסלה בגלל שמדובר בבידור. חוץ מאלה שמעתי פעם סיפור מדהים. היה איזה מופע של איש וסוסו. היו מראים לסוס תרגיל חיבור או חיסור פשוט בחשבון, והוא היה רוקע ברגליו מספר פעמים עד שהיה מגיע לתוצאה הנכונה. הטריק היה שהאיש היא מסמן לו בדרך כל שהיא מתי להפסיק לרקוע. החלק המדהים היה שהמשך הסיפור היה שהאיש שם לב שהסוס יודע להפסיק בזמן גם כשהוא לא מסמן לו, והוא חשב שהסוס באמת יודע חשבון. אבל הסוס כמובן לא שינן את התרגילים ולא היה לו מושג בחשבון. ההסבר היה שהסוס חש בחושי הסוס שלו (אולי ריח) מתי האיש רוצה שיפסיק לרקוע. 1 פעם נהגתי לתאר את הפתיחה לסרט "כותרת ראשית", שמאד הצחיקה אותי. כשראיתי את הסרט שוב אחרי הרבה זמן התברר לי שהאיש מחדר העיתונאים שביקש שקט לא היה אחד הגיבורים (ג'ק למון) כפי שזכרתי, אלא מישהו אחר, וגם נוסח הבקשה לשקט שכלל גם את שם השוטר למטה והגידוף "שמן", לא היה קיים בנוסח שזכרתי, וזה די הפליא אותי שאת הפרטים האלה לא זכרתי, ובמיוחד ש"זכרתי" פרט לא נכון: ג'ק למון. אבל בסך הכל הגרסה שלי הייתה די דומה (ואפילו משופרת. . .) 2 או, עולה על דעתי עכשיו, שאולי כן היה מודע לכך והשתתף בתרמית, אבל אני מאמין יותר באפשרות האחרת. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הסוס האמור הוא הנס החכם [ויקיפדיה]. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הנס_החכם [ויקיפדיה] לא ברור לי איך זה שהסוס לא קיבל פרס נובל לרפואה; הרי בזכותו התפתחה המתודולוגיה של סמיות כפולה בניסויים רפואיים. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הרבה זמן מאז החרמפפפפפ האחרון שלי. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
נו, הגיע הזמן. אתה בטוח שההתפתחות הזו אכן היתה בזכות הנס החכם? לפי ויקיפדיה (Blinded_experiment [Wikipedia]), השימוש הראשון בסמיות במחקר מדעי היה בהפרכת המסמריזם, אם כי לא מפורט שם אם זו היתה סמיות יחידה או כפולה. חברנו הנס לא מוזכר כלל בערך. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אכן, בניגוד למה שזכרתי מסתבר שהנס החכם לא קשור לעניין, אבל הפרכת המסמריזם נעשתה בסמיות יחידה. המחקר הראשון שנערך בשיטת הסמיות הכפולה הוא משנת 1907, כמה עשורים אחרי בדיקת המסמריזם. Rivers WHR and Webber HN. “The action of caffeine on the capacity for muscular work” Journal of Physiology 36: 33-47: 1907 (August). אגב, נראה שהחוקרים עצמם המעיטו בחשיבות המהפכה המתודולוגית שהם פתחו. בנוסח לגמרי סתמי הם כותבים שם רק: "it was not till the end of the whole experiment that we acquainted ourselves with the nature of the dose on any given day." (הקפאין ניתן בימים מסויימים ופלסבו בימים אחרים)
|
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
המקור שלי הוא https://draust.wordpress.com/2008/11/15/some-history-... (ויש אישוש במקומות נוספים) | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
רגע, גם הניסוי המסודר עם הנס החכם התפרסם ב-1907. מישהו בדק את הפוטו פיניש? במחשבה נוספת, לא ברור לי שהניסוי של הנס ראוי לתואר "סמיות כפולה". בד"כ כשמשתמשים במושג הזה מתכוונים שהמטפל / עורך הניסוי לא יודע את הסטטוס האמיתי של המקרה שנבדק, כמובן בנוסף למטופל / נבדק עצמו. הנס אכן נחשף במערומיו ברגע שהסתירו את השאלה מהשואל, אבל לא באמת הסתירו את הסטטוס (קרי, את התרגיל החשבוני) מהנס עצמו - הפואנטה היא שהוא לכאורה יודע לקרוא ולפתור תרגילים בחשבון. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כל מה שאני יודע בעניין זה הוא שהנס החכם מוזכר בהרבה מאד מקומות בהם מדברים על סמיות כפולה (ומכאן, כנראה, הטעות שעשיתי)כהדגמה משכנעת להשפעה - גם בלתי מודעת - שעלולה להיות לחוקר, למרות שאצל הנס ההשפעה הגיעה לא מהחוקר אלא מבעליו. מעניין, אגב, אם הנס הוא המקור לבדיחות סוסים, שחלק גדול מהן מייחס לסוס אינטליגנציה גבוהה, יכולת דיבור וכד'. הייתי מצפה שתהיינה יותר כאלה שגיבוריהן הם כלבים, ולא היא. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אם כבר מדברים, מר אד וגם בוג'אק. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
חביב. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מצחיק, אני מכיר בדיחה שיש בה שני סוסים וכלב ושלושתם מדברים. והיא, אגב, מצחיקה רק אם אתם במצב רוח מסוים ונדיר, וגם אז לא במיוחד, אז תיכף אגלה את הפאנץ' ליין למי שלא מכיר. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
<שני סוסים יושבים בבר, אחד מספר לשני סיפור ארוך, השני עונה בסיפור ארוך משלו, הכלב מצטרף, מספר סיפור ארוך משלו. ככה מעבירים איזה שלוש דקות של בדיחה.> ואז הסוס הראשון אומר לשני: "הי, הנה כלב מדבר." |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
טוב, אז אתרום את הבדיחה היחידה שאני מכיר על סוס מדבר, ואני מקווה שלא יתגלה שכבר ספרתי אותה כאן מתי שהוא. שניים נוסעים באיזה אזור נידח באמריקה והרכב שלהם נתקע. הם יוצאים מהרכב, מרימים את מכסה המנוע ומנסים להחיות אותו. ואז מגיע איזה סוס, דוחף את ראשו מתחת למכסה המנוע, פותח את פיו ומשיא להם איזו עצה לטיפול במצב. השניים כל כך נדהמים מכך שסוס מדבר בלשון בני אדם שהם לא בדיוק שמים לב מה הייתה עצת הסוס, אבל ממש באותו רגע המנוע מתעורר לחיים, והם יכולים להמשיך בנסיעה. הם מגיעים לאיזה מלון דרכים נידח ומספרים בהתלהבות לבעל המקום את אשר חוו. האיש שואל: זה היה סוס חום עם כתם לבן על המצח? והם מאשרים שאכן כך נראה הסוס. ואז האיש פורץ בצחוק אדיר שבקושי הוא מצליח להפסיקו, וכאשר הוא נרגע הם שואלים אותו מה מצחיק. והוא עונה: אני מכיר את הסוס הזה. אין לו שום מושג במכונאות. . . |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יש גם איזו חצי בדיחה שאני מכיר. זה מהספר ''סוס אחד נכנס לבר''. אבל עד כמה שזכור לי המספר אומר רק את המשפט הזה, והמשך הבדיחה נקטע בגלל סיבה שאיני זוכר. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יכול להיות שזו בדיחה באנגלית? סוס אחד נכנס לבר. אאוצ'. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ויש את בדיחת הק(ר)ש הידועה על הסוס שנכנס לבר ומזמין גזוז, אז הברמן שואל אותו "עם קש?" והסוס עונה - 'עם הרבה קש'. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
איש אחד נכנס לפאב עם ברווז מתחת לבית השחי הברמן צועק לכיוונו- היי, אסור להכניס חזירים לפאב האיש אומר- אתה לא רואה שזה ברווז ולא חזיר? הברמן אומר לו- לא דיברתי אליך. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
איש אחד שותה בבר. פתאום נכנס סוס, שותה את מה שיש לאיש בכוס ויוצא. האיש ההמום שואל את הפסנתרן, "תגיד לי, אתה מכיר את הסוס ששתה לי את הוויסקי?". "לא," עונה הפסנתרן, "אבל אם תזמזם לי את ההתחלה..." ועוד אחת, באנגלית. סוס נכנס לפאב עגמומי. הבארמן שואל אותו, why the long face? |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לא הבנתי. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כההודעה שלי לא התייחסה אליך אלא לפתיל כולו. שאיזכרתי בדיחות סוסים פתחתי קן של צרעות. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
זהו, אפשר לסגור את האינטרנט. שכ"ג כותב שאיזכרתי??? | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
רק תודיע לאל גור בזהירות. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מה אפשר להגיד? שאתה צודק אתה צודק. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אה, עכשיו שמתי לב שאותה ''כ'' חסרה נשארה בראש המשפט (הוא עבר ניסוח מחדש עם שינוי סדר), כך שמסתבר שדווקא יש לי מה להגיד בדיונים לעונש. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הפעם אני אוותר לך, אבל תיזהר! | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
סוס אחד נכנס לבר, שואל אותו הברמן: מה תשתה? עונה לו הסוס וויסקי כפול ובלי בדיחות קש בבקשה. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
והברמן שואל: אז אתה רוצה לשלם באשראי או ב.... | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
צפריר כבר קישר מעלי ל"הנס החכם", ואוסיף שהוא הוזכר כמה פעמים אצלנו באייל, כולל תיאור די מפורט בדיון 3734. הזיכרון מתעתע בכולנו. ראיתי בזמנו בטלוויזיה את רגע השיא במשפט של או ג'יי סימפסון, שבו הודיעו לו שחבר המושבעים מצא אותו זכאי. בזיכרון שלי נחקקה התגובה שלו - קפיצת "יש!" בלתי נשלטת, שעמדה בניגוד בולט לרשמיות של המעמד. משום מה הרהרתי בה לא מעט פעמים לאורך השנים. מתישהו יחסית לאחרונה רציתי לראות את הרגע הזה שוב, אז מצאתי ביוטיוב סרטון של אותו הרגע, ולתדהמתי גיליתי שמי שקפץ לא היה סימפסון, אלא אחד מחברי צוות ההגנה שלו. השאלה מי קפץ היא כמובן לא משמעותית כשלעצמה, אבל הסיפור הזה משמש לי מאז תמרור אזהרה מפני ההפכפכות של הזיכרון - עד הצפייה המחודשת הייתי מוכן להישבע בחיי ובחיי ילדיי שזה היה סימפסון שקפץ, ושראיתי את זה "במו עיניי". |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני מניח ששמעת את השם צ'ארלס ואן דורן Charles_Van_Doren [Wikipedia] שהרוויח בשנות ה- 1950ים סכום ששווה ליותר ממליון דולר בערכים עכשוויים. התברר שהוא היה מקבל מעורכי התוכנית את השאלות למפרע. השערוריה היתה כל כך גדולה שהקונגרס האמריקאי חקר אותה. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בשביל מה להסתמך על מדע חדש יחסית כמו גרפולוגיה כאשר יש בנמצא שיטות אחרות שמוכיחות את עצמן כבר אלפי שנים? אסטרולוגיה קריאה בכף יד (סיפור משעשע ביותר על סקפטי שחזר בתשובה ושב בשאלה מאוחר יותר) והפגז האמיתי: האיש שהרויח מליון דולר מהקרן של ראנדי |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
תודה. "הפגז האמיתי" הכניס אותי ללחץ לכמה דקות, עד הסוף הטוב ;-) התעלול בקישור הראשון שלך (אסטרולוגיה) הוא כמובן "אפקט פורר", שמוזכר בתחילת המאמר שלי למעלה וגם בסופו. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
'צטער, הזיכרון שלי וגו'. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אוף טופיק על דן בן אמוץ ו"שלושה בסירה אחת". בילדותי התגלגל לידי ספר שריכז את העונה השנייה ("הפלגה שנייה") של התוכנית. אהבתי אותו מאוד, וחלקים רבים ממנו אני עדיין זוכר. א. דן בן אמוץ היה רמה אחת מעל כולם בתחכום, בעומק ובהשקעה, ב. מעניין לראות איך באותה תקופה, הנגיעות האקטואליות היו ללא כל ביקורת על הממשלה בישראל, ומלאות ביקורת על העולם כולו שנגדנו. ג. אני בעיקר מתפעל מקטע אחד, שמן הסתם גם ברדיו הוצג כמשהו שבן אמוץ הביא מהבית ולא אלתר: נושא ממגילת אסתר, וחמש וריאציות עליו, שירים שהם פרודיות על חמישה משוררים עבריים שונים. קודם כל זה היה כאמור מבריק, אבל בעיקר מדהים, היום, לחשוב איזה מקום היה אז לשירה בציבוריות בישראל, שאפשר היה להגיש לקהל הרחב פרודיות על חמישה משוררים שונים. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני זוכר שהיה מצחיק, אבל זוכר רק בדיחה אחת מהתכנית: שאלו את הצוות מה זה "יום האקס"1 אחד (אני חושב דב"א) אמר- זה היום שהאקס בא לבקר את הילד. בזמנו זה היה די חתרני. _________ 1 זה היום שמניה בבורסה נסחרת אקס (כלומר אחרי) אירוע (דיבידנד, זכויות וכו'). |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אתה בטוח שדיסקסו מונחים בורסאיים בתכנית הזאת1? איכשהו זה לא מסתדר לי. בנוסף, מהניסוח שלך יכול להשתמע ששמעת את התכנית במקור, וחשבתי שאתה צעיר מדי בשביל זה. _________________ 1. שלושה בסירה אחת (רדיו) [ויקיפדיה] |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
נכון. אולי שמעתי תכנית מחקה באותו פורמט, אולי שידור חוזר. היו תכניות רדיו באותה תבנית בהשתתפות יואל ריפל ואחרים שאיני זוכר בבירור (רבקה מיכאלי? מני פאר?) את הקטע אני זוכר בבירור. שאלו מה זה יום האקס (בלי להסביר את המונח הבורסאי), ואני זוכר את התשובה הזו כי היא היתה "לא מהוגנת" (גירושין לא היו אז משהו להתגאות בו) |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כן, היו תוכניות כאלה בשבת בבוקר, בשנות השבעים המאוחרות כמדומני, אבל זה לא היה שלושה בסירה אחת. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לקישון יש הומרסקה ישנה על איך להצליח בבורסה (שורה תחתונה: הסוחר). | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בביתם של סבי וסבתי היה ספר שהכיל קטעים רבים מהתוכנית, ונקרא - הפתעה - 'שלושה בסירה אחת'. קראתי אותו פעמים רבות, והיו בו קטעים מוצלחים למדי. הוא כלל גם את ההספד הידוע (והמטרים היסטורית בכמה עשורים) של דן בן אמוץ על עצמו, שהחל כמדומני ב''אוך יא דן יא דן''. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בילדותי הסתובב אצלנו בבית בדיוק הספר הזה, וגם אני זוכר ממנו את הווריאציות על "ירצו יאכלו", ואת הסיפור על הלפרין והאריה. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
קניתי אותו לפני שנים במכירת הספרים המשומשים השנתית במושב גזר. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מעניין. דווקא את ההספד לא זכרתי, אבל אני לא בטוח אם קראתי את הספר לפני שיצא לפועל או אחר כך. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ההספד העצמי המפורסם לא זכור לי מהספר הספציפי הזה. למעשה, אני לא חושב שאי פעם קראתי את ההספד ישירות, אלא רק ידעתי שהיה קיים (והיה מצחיק) ונתקלתי בציטוט "אח יא דן, יא דן". אבל בזכות יוטיוב כולנו יוכלים עכשיו לשמוע את המקור. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
פטור בלא ציטוט מהזיכרון אי אפשר, מי יודע אם זה עוד נמצא איפשהו בעולם חוץ מבראש שלי, וגם אני כבר לא זוכר מפרודיה על איזה משורר זה: ושתי, הו ושתי, מי ידע חייֵכי, בערב תבואי ובבוקר תלֵכי, כשה לעקידה תובלי לגבר, בידי הסריסים, המה עם-לא-אבר. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
וקטע אחר, שמדגים גם את הכישרון וגם את העמדה הפוליטית, "חד גדיא". פה ושם יש מילים שאני לא בטוח בהן, לא קריטיות אני מקווה; ויש מקום אחד שבו אין לי מושג, החלפתי בסימני שאלה, אתם מוזמנים לנסות את כוחכם. ============ גדי קטן, לבן וצח הוא, לתומו רעה באחו, וקולו הומה: מֶה, מֶה, מֶה! חד גדיא, חצוף ועיקש, רק לרעות בשקט ביקש. בא הכלב, טרוט עיניים, ובגדי נעץ שיניים, ונבח נלהב: הב, הב, הב! אז הגדי הרים הטלף והחזיר מנה לכלב, שילל נכאב: הב, הב, הב. חד גדיא חצוף ועיקש, רק לרעות בשקט ביקש. אז מקל הבזיק ברעם, ובגדי הצליף בזעם, וכולו איום: או"ם, או"ם, או"ם! הוא הצליף בגדי רוב צלף, על אשר בעט בכלב, שילל נכאב: הב, הב, הב. חד גדיא חצוף ועיקש, רק לרעות בשקט ביקש. - - - - גדי קטן, לבן וצח הוא, עודו רועה באחו, מרומה הומה: מה, מה, מה. והכלב, טרוט עיניים, שוב בגדי נועץ שיניים, ???? - הב, הב, הב! ומקל, הפלא ופלא, שוב שומר על שלום ה... כלב, וכולו איום: או"ם, או"ם, או"ם! ומולם, צוחק בפלג, דג צפוני, צחור כשלג, וצוחק הדג: - - - חד גדיא חצוף ועיקש, רק לרעות בשקט ביקש. ================ בנעורי כשהיה לי הספר, כבר הבנתי בקלות את הנמשל הפוליטי, אבל הקטע בסוף עם הדג היה לי חידה, ורק בבגרותי, כשנזכרתי בשיר, נפל לי האסימון. משאיר כאן כתרגיל לקורא. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כנראה מזכ"ל האו"ם דאג המרשלד [ויקיפדיה] השוודי. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
נכון. הוא מוזכר גם בעוד בדיחה אחת בספר הנ''ל, לא מצחיקה במיוחד, וגם שם נרמז שהוא נגדנו ובעד מצרים. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אסף זגורי, שופט בבית המשפט למשפחה בנצרת: "השוואת כתבי יד הינו תחום פסאודו-מדעי לכל היותר הגובל באמנות". | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כאן מדובר על המובן השני של גרפולוגיה שלפי המאמר הוא דווקא תחום מדעי מכובד. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כבר שנים רבות ממצאי המחקרים ברורים: כתב היד לא מלמד דבר על אישיותנו. אך שורה של הטיות חשיבה ממשיכה לשכנע אנשים להאמין בשיטה הכאילו-מדעית הזאת - כתבה באתר של מכון דווידסון. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
התחום הזה ממש מבקש - מתחנן - לדוקטורט בלמידה עמוקה שייתן לרשת לומדת להסיק מכתב היד על תכונותיו של הכותב. הצלחה של מחקר כזה, תפריך על הדרך את מה שכתבת במשפט הראשון. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
תגובה 674758. בטח מישהו כבר כתב איזה סיפור (וזה בטח היה בורחס) על עולם בו כל כל מה שאפשר לומר כבר נאמר, ואנשים מתקשרים ביניהם אך ורק בהפניות למקורות קודמים. אז אם מישהו זוכר, אשמח לקבל קישור לתגובה בה מישהו כבר שיער את קיומו את הסיפור הזה ונענה בהפניה לסיפור, כדי שאוכל לקרוא אותו. (אין לי שום ניחוש איך אתמודד עם הסיטואציה אם יסתבר שאני כתבתי את התגובה ההיא.) |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
סיפור של בורחס אני לא מכיר, אבל יש את הבדיחה עם האסירים והפרק ההוא ב stTNG | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
איזו בדיחה עם אסירים? ספר :) | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אם כל מה שאפשר לומר כבר נאמר, יש מצב שאורך הקישור שמפנה למקור קודם אינו פחות מאורך מה שנאמר שם (עד רמת אלגורתמי הדחיסה). ---- אני זוכר במעומעם ספר ישן נושן על ספריה ענקית שבה נמצאים כל הספרים שאפשר לכתוב. אאל״ט, הסופר כיוון לספרים המכילים את כל צירופי האותיות האפשריים (לא ברור לי איך הוא קבע את אורכו המקסימלי של ספר). האם לזה כיוונת? |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כן, אתה צודק. ואז מקבלים שפה בסגנון זו מהפרק של מסע-בין-כוכבים עליו כתב ראובן. (הסיפור - של בורחס - הוא ''ספריית בבל''). |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אחד מהדברים שלומדים כאן, זה שאנשים נוטים להמשיך כל אחד בהשקפותיו, למרות שהצד השני מביא לו סימוכין חזקים לדבריו, וכאן רואים את מה שבאמת משתקף במציאות, אני אישי התווכחתי עם אנשים על גרפלוגיה כל אחד מתבצר במקומו, וזה לא רק הגרפלוגים שפוחדים לאבד את מקור מחייתם, אלא גם כל מאמיניהם, ובכן, אני מבין שאי אפשר לשנות את דעתם של אלו שמקבלים כסף להמשיך להאמין במה שהם מאמינים, אבל יש דרך לשכנע אנשים סתם מהרחוב לשנות את דעתם משקר לאמת, אנחנו רק חייבים למצוא את זה. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
''רק''... | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
באמת,שקר ואמת זה לבומרים. | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יש אנשים שטוענים על עצמם שיש להם חכמת רחוב, לך תתווכח עם אנשים כאלה, הם חושבים שחכמת רחוב עומדת במקביל למדע, זה סוג של אנשים עם רמה אינטלקטולית נמוכה, הם אינם יודעים בכלל באיזהו זכות לוקחים אנשים לעצמם את זכות המדע, אם זה טוב ואמיתי תחלקו את זה לכולם ביושר שווה בשווה, הם חושבים לתומם שבאקדמיה עוסקים במספרים ובמחקרים, משהו דברים כאלה, אבל מה ולהם להתערב באנשים מהרחוב ? סטטיסטיקה ? מאיזהו צד אוכלים את זה ? הם פשוט אינם מסוגלים להבין איך הסטטיסטיקה בכלל אמור להוכיח או להפריך משהו, יש גרפלוגים מקצוענים, למה מקצוענים ? כי כך זה, נקודה. ויש מדענים וחוקרים, בסדר מסכימים, אבל שלא יגידו לגרפלוגיה מה לעשות, כי זה בכלל לא התחום שלהם, הם צריכים להישאר בפקולטה, ולחקור ולחקור. ונניח שהם באמת מצליחים להפריך טענות של גרפלוגים, ולהוכיח שזה זה לא אמיתי, עדיין זה לא שווה כלום, כי מצד שני זה כן עובד, אתם מבינים, הם חושבים שגם אם זה מופרך - זה עדיין עובד טוב במציאות, מי צריך הגיון כשיש את המציאות ? זה פשוט בלתי יאומן, אבל איך האקדמאים מנסים לדבר עם אנשי רחוב על סטטיסטיקה ? להם זה נראה יותר כמו רוטב שאוכלים עם סלט. לא שמעתם ? הנה כמה פעמים צריכים להסביר לכם כאן בפורום הזה שהגרפלוגיה עובדת, ויש הרבה עדים על זה, לא רק בפורום הזה, כל הרחוב מלא אנשים תמימים, שמאמינים בגרפלוגיה, זה אינו יכול להיפרך על ידי טענות לוגיות או מאמרים אקדמאים, אז איך אפשר להפריך את זה ? חה חה חה מי אומר שאפשר בכלל להפריך את זה ? הרי זה עובדה שקיימת ועובדת… ואני לא רוצה חס ושלום לפגוע באנשים האלה, אבל מותר לי להסביר את הראש שלהם, אם אני רוצה להגיד לאזרח מתושבי אפריקה שצבע עורו הוא שחור, זה לא אומר שאני רוצה לפגוע בו, חס ושלום, אני רק רוצה להגיד לו איזהו צבע פלסטר הוא צריך לקנות, ובכן, אם אנחנו רוצים להסביר למישהו שיש לו חכמת רחוב על שקריה של תורת הגרפלוגיה, הגיון זה לא הכלי, |
![]() |
![]() |
| חזרה לעמוד הראשי | ![]() |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |