 |
סוף כלכלת השלום | 4201 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
זה כסף קטן. מה גם שבקברי אחים, יש חסכון במצבות. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ודאי מתכוון ליצרני הנשק, ובראשם מדינה קטנה אחת במזרח התיכון שהולכת לממן את כל המלחמה בעזה מרווחי התעשיה הצבאית בשנים הבאות. מאגרי הגז הם כסף קטן לעומת הבוננזה הצפויה מייצוא נשק ותחמושת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
🇫🇮🇫🇮🇫🇮למשל🇫🇮🇫🇮🇫🇮: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קונה את זה. יצרני הנשק כבר במצב טוב בגלל מלחמה יותר רצינית באירופה. והרווחים התוספת קטנה של מיסים כאן לא יממנו אפילו את הגידול שיהיה בתקציב הבטחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלחמה באירופה יצרה את הביקוש, היכולת המבצעית המוכחת של מערכות הנשק הישראליות תפנה חלק גדול ממנו הנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאותו עניין, אני מניח שלא אחדש הרבה לקוראים המתוחכמים של האייל כשאגלה את מה שאמור להיות ברור לכל בר דעת, וקיבל לאחרונה אימות סופי מסוכננו החשאי בתימן: החות'ים הם משת"פים של ישראל. בתרגיל הטעיה יפה (לצערנו לא כמו זה שקדם ל 7/10, אבל בכל זאת יפה) הם כביכול עושי דברם של האיראנים, אבל מבט קצר בתוצאות פעולותיהם מראה בצד של מי הם באמת. תחילה הציקו לסעודים בתקווה שיבינו את הרמז ויתקרבו לארה"ב וישראל, ועכשיו הם מרימים לנו להנחתה בכל פעם טילים וכטב"מים בודדים כדי שהחץ ישמיד אותו ויעלה את ערך תע"ש בעוד חצי אחוז. האמריקאים, שאינם בסוד העניינים, כמעט דפקו לנו את העסק כשיירטו את מטח הטילים הראשון, אבל אחרי התגובה הישראלית ההולמת ("mind your own business", ההיא שעברה <קישור https://news.walla.co.il/item/3559642 ניסוי מוצלח לא מזמן) הם פינו את הזירה לתצוגות הישראליות. זאת, כמובן, הסיבה לכך שישראל "מבליגה" על ההתגרויות הבלתי פוסקות שלהם ולא טורחת לשגר אפילו טיל בליסטי אחד לצנעא. מי שיש לו הסבר טוב יותר מתבקש לסכור את פיו. ________ 1- לזכרו של גיורא שמיס ז"ל שהיה העורך של תיק דבקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני תוהה כבר שבועיים מה זו מדיניות ההכלה הרופסת הזו מול מי שמשגר מולנו טילים בליסטיים עם רש"קים של מאות קילוגרמים, בלי שום תגובה ראויה. אמנם זה נתניהו קלאסי, הכלה רופסת, אבל אפשר היה לחשוב שאחרי קריסתה האיומה של הקונספציה שלו למדנו משהו וננקוט בטקטיקה שונה בהמשך. אבל כלום, עוד מסמר בארון המחדלים שהממשלה הזו צוברת בערמות גם אחרי ה-7 באוקטובר. לאור כל זה אפילו התיאוריה שלך לא נשמעת מופרכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה נראה לך שאנחנו יכולים לעשות מול תימן? זאת מדינה הרוסה עם מיליוני פליטים חסרי בית רעבים שפחות או יותר כל מטרה צבאית וכל סמל שלטוני שיש בה כבר הופצצו על ידי הסעודים. מה אנחנו יכולים להרוס שם שעוד לא הרוס? ונניח שיש שם מטרות איכות, איך אנחנו מתכוונים לפגוע בהן? טיסה לשם היא עניין יקר ומסוכן, כרוך בתדלוק אווירי וכנראה גם ברצון טוב מצד סעודיה. טילי יריחו הם (לפי פרסומים זרים) עם דיוק מזעזע של מאות מטרים עד קילומטר. אם אתה לא מתכוון להשתמש בנשק גרעיני, כנראה שלא באמת תצליח לפגוע במשהו ששווה יותר מהמחיר של הטיל או של הטיסה. פלישה קרקעית? לא נשמע כמו רעיון טוב. אם היו לנו טילי שיוט מדויקים, אז אולי היה על מה לדבר, אבל כרגע אני מתקשה לחשוב על תגובה צבאית עם יחס תועלת לעלות שגדול מאחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו יכולים לתת שם ישראלי גאה לג'חנון. מהיום אמרו: בצקנון! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שלא מול תימן, אבל מול החות'ים. כמובן שאין לי נתונים מספיקים לתשובות ספציפיות (מאין לי לדעת אם יש לנו טילי שיוט מדויקים או לא? הייתי מניח שכן, או לפחות נשק דומה על מטוס). מחיר זה לא הכל, מטרת תקציב הבטחון להפוך מיליארדי שקלים לבטחון, לא "להשתלם" כלכלית. למשל,פעולה שיוצרת הרתעה לא מכניסה כסף, אבל אמורה לחסוך נזקים ךבנפש וברכוש) עתידיים. סתם דוגמה אפשרית בעולם כלשהו - הטילים שלהם נראים הרבה יותר רציניים מאלה של החמאס, לא כאלה שמשוגרים משוחה בגראז' של השכן. חיסול מחסן טילים כאלה יכול להכאיב. ובטח יש גם דברים אחרים. ההנחה שלמדינת ישראל אין שום יכולת לפגוע במי שמשגר עליה טילים נשמעת לי גם לא ריאלית וגם מדכאת להחריד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לפגוע במשגר של טיל אתה צריך לדעת איפה הוא נמצא (מודיעין) ונשק מדויק שיפגע בו. אין לי מושג מה רמת המודיעין שיש לנו על תימן, אבל אני בספק אם הוא יותר טוב מהמודיעין שיש לנו על עזה, וזה לא ממש מעודד. לגבי הנשק, אני לא מכיר פרסומים שמדברים על נשק מדויק לטווחים כאלה שאנחנו מחזיקים, אבל בטח לא מספרים לנו את הכל. הנשק המדויק שידוע שיש לנו, הוא בעיקר טילים מונחים לטווח של עשרות קילומטרים בהפעלה קרקעית וסביב 100 ק"מ בהפעלה מהאוויר וכנראה גם מהים. בקיצור, אם רוצים לפגוע, צריך להתקרב והרבה, וזה גם יקר, גם מסוכן ובכלל לא בטוח שזה יעיל. ההנחה היא לא שלמדינת ישראל אין שום יכולת לפגוע במי שמשגר עליה טילים אלא שאין לה יכולת לפגוע אפקטיבית במדינה הרוסה ורחוקה (בין אם היא יורה עלינו טילים, עושה פיגוע נגד יעד ישראלי או יהודי או מצביעה נגדנו באו"ם). אני מנחש ששיגור טילים (קונבנציונלים) או הפצצה אווירית על טהרן יהיו אפקטיביים בהרבה (וזאת אולי הסיבה שאירן יורה עלינו טילים מתימן ולא מהשטח שלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, רק שהפצצה על טהרן בעיקר תהיה אפקטיבית בלפתוח כאן מלחמה אזורית רב-זירתית, שבכלל לא בטוח שזה האינטרס שלנו כרגע3. מן הסתם אפשר להתקרב מספיק, אולי קצת יקר1 אבל לא בטוח שבסיכון גבוה (יכול להיות ואפשר להיות רוב הזמן מעל הים2 ולא מעל ארצות זרות). כמו שאמרתי, יש הבדל משמעותי מאד בין המשגרים של טילי החות'ים לאלה של חמאס1. וסיכוי סביר שלידידינו האמריקאים יש מודיעין לא רע באזור ההוא. 1 שכבר עניתי על הסעיף הזה בתגובתי הקודמת. בעצם זה נכון לכמה טיעונים שחזרת עליהם כאן. 2 ועכשיו אחרי שריעננתי את זכרוני הגיאוגרפי - בקלות רק מעל הים. 3 אני גם לא מבין מה תשיג הפצצה קונבנציונלית על אירן. נניח שיהיו שם מאה הרוגים בטהרן - נראה לך שזה מזיז משהו לשלטון שם? לחמאס לא אכפת מעשרת אלפים הרוגים מתוך 2 מיליון בעזה, למה שלאיראן יהיה אכפת ממאה הרוגים מתוך - לא יודע כמה, מאה מיליון איראנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המחיר והסיכון, הטווח דורש תדלוקים אוויריים ואבטחה של מטוסי התדלוק מה שגם מייקר וגם מוסיף לסיכון (תדלוק אווירי גם בתנאים אופטימליים נחשב לפעולה מסוכנת). כמו שאמרתי, אני מתקשה לחשוב על מטרה בתימן שהתועלת בהשמדתה שווה את העלות ואת הסיכון. לגבי המודיעין, סעודיה יחד עם איחוד האמירויות ועם עזרה אמריקאית נלחמו בח'ותים בתימן למעלה מעשור ולא ממש הצליחו להפסיק את ירי הטילים והכתב''מים עליהם, ולסעודים יש יתרון של טווח טיסה קצר בהרבה ליעד. אני לא הייתי בונה על מודיעין אמריקאי בתור פתרון קסם לבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(תדלוק אוירי לא נראה לי כל כך מסוכן - הוא מתורגל כל הזמן באימונים, ודומני אפילו שבחלק ממפגני חיל האויר ביום העצמאות היה מטוס מתדלק ושני F-16 מתדלקים ממנו. לא פעולה סבירה אם זה היה סיכון גבוה). אבל מעבר לזה - נראה שמיצינו את טענותינו, בסוף ההבדל בינינו הוא ברמה הכמותית: כמה זה מועיל וכמה זה עולה. אני בעיקר חושב שמבחינת הרתעה יש לזה משמעות (ז"א תועלת) לא זניחה בכלל, ואיתות לכל מי שרוצה לזרוק עלינו טילים מרחוק. השאר זה ענין של מחירים1. 1 שבתוך המחירים ששופכים על המלחמה נראים לי זניחים. כל טיל חץ עולה 2 מיליון דולר, יותר מעשרות שעות טיסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו הייתי חושב שניתן בפעולה אווירית להביא לשלילת היכולת לשגר טילים מתימן לישראל הייתי ממליץ לעשות זאת. למעשה אני חושב שלו זה היה אפשרי, כבר מזמן צה''ל היה ממליץ לעשות זאת ומקבל אישור לכך. זה ללא ספק יותר זול משימוש בטילי חץ (עד כדי השימוש בהם כפרסומת ללקוחות פוטנציאלים). אני מעריך שזה לא באמת אפשרי ולכן גם לא עושים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזה אני מסכים. שזה לא אפשרי. לגבי שלילת הרצון - לא היכולת - אנחנו חלוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגאופוליטיקה כמו בגאופוליטיקה, לפעמים אתה מבצע פעולה התקפית ״סמלית״ וחסרת משמעות, משום שאתה רוצה שהצד השני יגיב. ההנחה שלך שלשלוח מטוס שיהרוס איזה משגר זה משהו שירתיע מישהו (ולא, למשל, בדיוק להיפך), היא הנחה לא טריביאלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן במקרה של התימנים והחות'ים הפרט, שחוסר האיכפתיות שם מן הקהילה מצליח כבר עשרות שנים לגבור אף על זה הפלסטיני, הנחה זו אכן לא טריוויאלית. כפי שמדגים הקברניט: הקברניט: הסעודים, בעלי אחד מחילות האוויר המתקדמים ביותר על הפלנטה, הפציצו חזרה: מטוסי F15, טייפון ואחרים שטפו באש את ערי החות'ים וצנעא נראית כאילו פתחו בה מועדון קרב של רעידות אדמה. אבל המתקפות לא הזיזו למחבלים התימנים: הם היו רגילים להילחם באפס תשתיות עשר שנים לפני שהגיעו הסעודים, לייצר נשק ולהפעיל אותו מתוך חושות ומערות, ולא פחות חשוב: לתפקד תחת כאוס גמור. אתם מבינים, יחידות הקו של החות'ים הן מיליציות וכנופיות שמחליפות מנהיגים כמו הגרביים שאין להן. אם לא היה אויב משותף, בקלות היו נלחמות זו בזו ולא פעם הוחלף מפקד בשטח לאחר קרב סכינים עם הסגן שלו. גם בלחימה התיאום בין יחידות החות'ים די רנדומלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי Isis שבסיני יצטרפו לכל החפלה המזרח תיכונית הזאת? הם נותנים צומי רק למצרים. יש כבר כל כך הרבה כנופיות, תת כנופיות ומליציות שמחליפות מנהיג או שם כל שבועיים, מכל כך הרבה כיוונים שונים, כך שאני לא אופתע אם ג׳יהדיסטים יתחילו פתאום להתקיף את ישראל מהירח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הם יתקפו את הצבא המצרי ברפיח לטובת פריצה פלסטינית מתוך הרצועה, או משהו אחר שקשה לי לדמיין כעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש שלי: שכונות מגורים ואיזורי תירות באילת. לדעתי (ולצערי) אני חושב שיהיו copy-cats לשיטת הפעולה של השביעי לאוקטובר ושזו לא הפעם האחרונה שנראה כאלו זוועות, בקנה המידה הזה, בחודשים הקרובים/בשנים הקרובות. השאלה מה עושים עם הנחה שכזאת. נראה לי שהייתי תומך בחימוש האוכלוסיה (אבל רק אם היו עושים את זה כמו בשוויץ, עם המון רגולוציה ולא עם כיתות כוננות של מערב פרוע ״בן-גביר סטייל״). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שפעולת טרור היתה "מוצלחת" לא בהכרח אומר שמישהו יחקה אותה בהצלחה. יש עוד כמה שלבים בדרך. גם הפעולה של 11 בספטמבר היתה מוצלחת. כמובן, זה לא מסיר בשום אופן את האחריות שלנו להערך לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שלא בהכרח. אני סתם מנחש על פי אינטואיציה ואין לי יומרה לנבא את העתיד. הפעולה של ה-11 בספטמבר הכניסה המון שינויים באופן בו תעשיית התעופה עובדת ומתנהלת. אני לא חושב שאנחנו הולכים לשנות באופן מהותי את האופן בו מגנים על הישובים בישראל ועל אזרחי ישראל (מעבר לכמה כיתות כוננות וחלוקת הנשק חסרת האחריות של בן-גביר). לכן, הניחוש שלי שנסבול מעוד כמה התקפות בסגנון זה לפני שנתחיל לשנות כמה פרדיגמות. יש מצב שהממד״ים, בצורתם הנוכחית, הם פתרון למלחמות של האתמול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הזה דוקא צפוי (וראוי) שינוי משמעותי בסד''כ הכוחות ששומרים על הגבול הן בצפון והן בדרום. והרי אם היו חטיבות ולא גדודים מסביב לעזה, השבת ההיא היתה נראית שונה מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאתה צודק ושזה כל מה שצריך לשנות. נניח (את ההנחה הלגמרי סבירה) שמה שאתה מציע ימנע לחלוטין אפשרות של תקיפה בסדר הגודל הזה של אלפי מחבלים. אבל זה לא יכול למנוע לחלוטין חדירות לישראל (לא מהגבול הבינלאומי ולא מהשטחים). חדירת מחבלים זה כמובן לא איזה משהו חדש (אנחנו בישראל, כן?) ולא זה הדבר שגורם לי להרהר בקול רם. מה שמטריד אותי (ונראה לי שצריך להטריד את כולנו) הוא שאולי (רק אולי) עלולה להיות אופנת פיגועים חדשה1 אחרי ה-7 באוקטובק. אופנה של חדירה לישובים/שכונות, פריצה לבתים ורציחת משפחות במקום המגורים. מה אם מדובר באיזה שינוי פרדיגמה בצד שלהם והפנמה שמרכזי הערים (איפה שאפשר למצוא משטרה וכוחות ביטחון שיכולים להגיב יחסית מהר לאירוע) זאת לא הבטן הרכה שלנו, אלא שכונות מגורים שקטות שעוברת בהן איזו נידת משטרה משועממת פעם ב... היתרון (עבור הגי׳האדיסט) בפיגוע במרכז עיר הוא מיקסום הבהלה בזמן אמת ומיקסום הסיכוי לפגוע במספר הרב ביותר של אנשים בזמן קצר.כי צפוף שם / הומה אדם. אבל החיסרון (עבור הג׳יהאדיסט) שאירועים כאלה נגמרים די מהר. כמובן שעשו זאת בעבר ביהודה ושומרון - אבל שם יש צה״ל ששומר ממש בתוך הישובים (והאוכלוסיה שם, בצדק, יותר חמושה). מה אם הם יבינו שיש יתרון בתקיפות איטיות ומתודולוגיות יותר בשכונות שקטות ויותר מבודדות? עוברים בית בית, פורצים דלתות, שוברים חלון מרפסת, קוצרים ומעלים לטיקטוק. הרעיון של כיתות כוננות לא נשמע לי מופרך לחלוטין. מה שמדאיג אותי ברעיון הזה הוא שיעשו את זה -בן-גביר-אמריקה סטייל ולא שוויץ-רגולוציה-כבדה סטייל. _______________ 1 בדיוק כמו שהיתה תקופה של ספייק בפיגועים ע״י פיצוץ אוטובוסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שבדיוק בשביל דברים כאלה קנה ביבי את הצוללת התשיעית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שמדובר ב''סנפיר ציון'', אם אתה מבין למה אני מתכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד לחידות ההיגיון שעפות כאן, את זה דווקא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרא הדברים אני כמעט מצטער על הלינץ' שאירגנתי1 בתימני2 מן הקומה השניה. 1 במסגרת תפקידי כראש הוועד 2 כלומר בערך, התברר שהוא חצי הודי וחצי מרוקאי אבל המסר עבר וזה מה שחשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Goldberg, iceberg
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת תפקידך כתימני למחצה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה שיודעים להרוויח מכל מצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז יש תשובה מצוינת לשאלה שלך: המרוויחים הגדולים הם שרי הקואליציה ומפלגותיה, שלא רק שלא קיצצו אלא *הגדילו השבוע את תקציבי משרדיהם כמעט פי 2. מסתבר שהחרדים והמשיחיים לא רק יודעים לרקוד על הדם כשהם באופוזיציה, הם גם יודעים לגרום לשפיכת דם של אלפי אנשים ואז לרקוד עליו בחגיגת גזל של מיליארדים לעצמם ולצאן מרעיתם. ברמה מסוימת זה יותר בזוי מהחמאס. לפחות את מטרות החמאס אנחנו מבינים - לחסל את מדינת ישראל, כמו שכל ילד יודע. גיס חמישי מבפנים שבעיצומה של מלחמה גוזל מיליארדים (כנראה עשרות) בעוד הניצולים, המילואימניקים וכל המשק נאנקים תחת עול המלחמה, פיזית ונפשית אבל גם כלכלית - זה יותר בזוי. זו פגיעה ישירה בבטחון המדינה מבפנים. הנה עוד דוגמה ךלה ששאלנו כאן לפני יותר מחודש - למה זה הזמן להעיף את הממשלה הזו. לו היתה עפה לפני חודש היינו חוסכים מיליארדים לטובת המלחמה והנושאים בנטל המלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל המצב עוד קיצוני יותר. הוצאות הבטחון המוגדלות בשנות השבעים והשמונים היו אחד הגורמים המרכזיים לקריסה הכלכלית של שנות השמונים. הירידה המתמשכת בשיעורו של תקציב הבטחון מתוך התמ''ג בעשורים הבאים היתה גורם חשוב בפריחה הכלכלית בעשורים הבאים. עליה חדה בשיעור הוצ הביטחון מהתמ''ג בשנים הקרובות נראית מחויבת המציאות, והיא תהווה גורם ממתן חזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> הירידה המתמשכת בשיעורו של תקציב הבטחון מתוך התמ"ג בעשורים הבאים היתה גורם חשוב בפריחה הכלכלית בעשורים הבאים. לא הפוך? התמ״ג גדל ( = הכלכלה פרחה) ולכן תקציב הבטחון נהייה קטן יותר ביחס אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה תהליך ארוך טווח שהזין את עצמו. אבל קודם ירדו הוצ הבטחון ואז צמחה הכלכלה ואז ירד עוד חלקן של הוצ הבטחון בעוגה וגלגל חוזר. כשחלקן של הוצ הבטחון בתמ"ג גבוה מ 15% הכלכלה פשוט נחנקת. מ 1950 עד 1966 היה ממוצע ההוצאה לבטחון קצת פחות מ 9% מהתמ"ג. מ 1967 עד 1972 הוא היה קצת פחות מ 20% מהתמ"ג. בשש השנים 1973 ועד 1978 היה ממוצע ההוצאה לבטחון 25% מהתמ"ג! הממוצע 1978 עד 1985 היה שוב 20% מ 1986 ועד 1991 קרוב ל 14% מ 1991 ל 1995 היתה ירידה חדה מ 12% ל 8% (לראשונה חזרנו לרמות שלפני ששת הימים) ומאז 1995 עד 2020 ירידה עקבית ומתמשכת (מ 2003 ממש מונוטונית) עד ל 5% ב 2020. תכלס מששת הימים עד 1991 הוצאות הבטחון חנקו את הכלכלה. כאשר הן צנחו בשנות התשעים ל 8% הכלכלה התחילה לטוס, ואז את החלק האחרון מ 1995 ועד 2020 אפשר לייחס לצמיחה כמנוע. _______ מקור הלמ"ס- הצריכה הציבורית הביטחונית והצריכה הציבורית הביטחונית המקומית, כאחוז מהתמ"ג, מהמקורות ומהמקורות נטו (במחירים שוטפים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי משוכנע. יש הבדל בין "ירדו הוצאות הבטחון" לבין "ירד חלקן של הוצאות הבטחון בעוגה". בשנות התשעים הייתה עלייה חדה בהגירה לישראל שהגדילה מאד את העוגה. יכול להיות שבאותה עת הוצאות הבטחון לא ירדו, אבל בכל זאת ירד חלקן בעוגה? כהדיוט נראה לי שלא אמור להיות מתאם גבוה בין גודל האוכלוסיה או גודל הכלכלה לבין הוצאות הבטחון (בגלל שיש יותר תושבים או שהם יותר פרודוקטיביים צריך יותר צוללות?) לי נראה שלוח 3 הוא שמראה מתי היו "הוצאות בטחון מוגדלות" ושם התמונה פחות פשוטה מהתיאור של לוח 4. הזינוקים בייבוא הבטחוני ב-67 וב-73 לא מפתיעים, אבל מה רבין קנה לנו באמריקה ב-87? בכל אופן, ב-90, 91, ו-93 עלו הוצאות הבטחון ואם מסתכלים מרחוק על 1995 עד 2020 (נגיד ממוצע מתגלגל על שלוש שנים) אז הוצאות הבטחון ממשיכות לגדול במתינות, אבל המשק גדל יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני מסתכל מהפן המאקרו כלכלי, אז הוצ הבטחון גדלו בעשרים השנה האחרונות כי הן יכלו. לדוגמה- תוספת הרמטכ"ל השערורייתית לשכר אנשי הקבע. הכוונה ב"יכלו" הוא שמשקלן בתמ"ג לא גדל, ואף ירד בזכות הצמיחה. הצמיחה אפשרה גם להגדיל את התמיכות בכל מיני מגזרים לא יצרניים. אחרי ששת הימים ועוד יותר אחרי יום כיפור הוצ הבטחון גדלו מחוסר ברירה. הן גדלו לשיעור שחנק את הכלכלה וכמעט מוטט את המדינה כלכלית. הנקודה היא שקל למשק לצמוח כאשר משקל הוצ הבטחון מהתמ"ג נמוך, וקשה לו לצמוח כאשר משקלן גבוה. כאשר משקלן גבוה מאוד הן אבן ריחיים עצומה על צוארו של המשק. תמקד במה בדיוק אני צריך לשכנע אותך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך לשכנע. כשמצב הבטחון ירוד (למשל עכשיו) המשק ניזוק. בין המנגנונים התורמים לקשר הסיבתי הזה: גיוס מילואים מקטין את התפוקה, פינוי יישובים כנ״ל, סגירת מערכת החינוך גם (ובטווח הארוך, חבל אבל אין מה לעשות: לילדים האלה, בממוצע, תהייה פחות השכלה ופחות כישורים ולכן, בממוצע, פריון העבודה יפגע), חוסר ודאות גורר קיטון בהשקעות מבית ומחוץ. כשמצב הבטחון ירוד הצריכה הציבורית הבטחונית עולה בשיעור גבוה מהרגיל1. בין המנגנונים התורמים לקשר הסיבתי הזה: גיוס מילואים, חידוש מלאים. קל לראות לכן שכשמצב הבטחון ירוד, היחס בין הוצאות הבטחון לבין התוצר גדל, והמנגנונים התורמים לקשר הסיבתי הזה כוללים את כל האמור לעיל. קצת תמוה בעיני להתחיל את האנליזה מהסתכלות על היחס בין הצאות הבטחון לבין התוצר ולהסיק "יחס גבוה בין הוצאות בטחון לתוצר חונק את הכלכלה" (מה המנגנונים התורמים לקשר הסיבתי הזה?), כשאפשר בקלות להתחיל אותה מהסתכלות על משתנה בלתי-תלוי (מצב הבטחון) שמשפיע על היחס הנ״ל (באמצעות המנגנונים שנסקרו). 1 עד כה נמנענו מלהתייחס לסיוע חוץ, אבל אפשר להזכיר מצד אחד את הסיוע האזרחי הנדיב בשנות התשעים שהוזכרו לעיל ("הערבויות") מחד ואת חבילת הסיוע הבטחוני המתבשלת בקונגרס כעת מאידך. נראה לי סביר שגם ב-73-74 ואחרי קמפ דייויד הסיוע האמריקאי איזן הרבה מהייבוא הבטחוני, אבל מסכים שבעשורים האחרונים לסיוע החוץ יש ערך שולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוספת קטנה שדילגת עליה - סגירת מערכת החינוך משאירה בבית מיליוני הורים לילדים בגילאי גן עד יסודי, זו פגיעה מאד משמעותית ומיידית בכלכלה. כשזה מתארך, חלק מההורים גם יאבדו את משרותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאמרת נכון, אבל לא מסביר את הקריסה הכלכלית של ישראל בהילוך איטי מ 77' ל 84'. קריסה שכללה היפראינפלציה ואובדן יתרות המט"ח. אמנם הוצ. הבטחון לא היו גורם יחיד לקריסה, אבל הן היו גורם משמעותי. ומצד שני- מ 95' ועד היום מצב הבטחון ידע עליות ומורדות, אבל הצמיחה הכלכלית היתה איתנה, כולל צליחה מזהירה של המשבר הפיננסי העולמי ב 2008. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שבשנות האינתיפאדה השנייה 2000-2003 המצב הכלכלי היה לא איתן בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. נושא אחר - מתי תפתח שנת הלימודים האקדמאית? ומהי משמעות הדחייה לטווח ארוך. בקורונה היו חלופות, מה אפשר לעשות לבנתיים? איך התנהלו בעבר לנוכח מלחמות ארוכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משבר הדוט-קום שהפיל איתו את מגזר ההייטק, הקטר של הצמיחה. שוויי הגיוסים (כלל שהיו בכלל) נחתכו לעשירית. ב 2003 קניתי מניות של חברת הייטק ישראלית בנסדק בשווי חברה נמוך משווי המזומנים בקופתה, והיא לא היתה היחידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הנתונים המצטברים הפגיעה בכלכלת המדינה בחודשיים האחרונים נראית מסיבית. הגרעון הממשלתי טס לשמיים, כצפוי, ולא נראים צעדים כלכליים להתמודד איתו. קופסאות תקציביות זה לא פתרון, זה חלק מהבעיה. מס על משקאות ממותקים זאת טיפה בבקבוק. כמו הבדיחה ששואלת איך קוראים לאוניה מלאה בעורכי דין שטבעה בים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שומע לא מעט נבואות שחורות בעניין הזה, והנה חוט הזהב שהצלחתי, בדוחק, לשזור בענן: נראה שהממשלה מבינה שסופה קרוב ונוקטת מדיניות אדמה חרוכה עבור זאת שתחליף אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממשלה מבינה שסופה קרב, אה? באותו יום שכתבת את התגובה הזו, אני פרסמתי את זה בטוויטר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שאתה מכיר את הז'אנר - למשל זה או זה (יש גם שיר, אבל אחסוך אותו מן הציבור) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח מה יותר מגוחך ו/או עלוב. השמאלנים התמימים שחוגגים כל פעם מחדש שתם עידן נתניהו או הימנים התמימים שחוגגים כל פעם מחדש שיש דבר כזה עידן נתניהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי ששכחתי את מייסד האסכולה, נדמה לי בשנת 99'. באשר לטענתך: אני חושב שרוב תומכיו, מתנגדיו ופרשניו של רוה"מ, כמו גם היסטוריונים עתידיים, יסכימו שיש דבר כזה "עידן נתניהו". באשר לעליבות, כמי שהשתייך הן למתנגדיו והן לתומכיו של הלה, איני רואה דבר בזוי בעמדתם של מי מן הצדדים. אלו רואים בנתניהו מארה ואלו רואים בו ברכה, כאשר הרוב בשני הצדדים מונע מאהבת המדינה ומבטא עמדה פוליטית לגיטימית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שיש דבר כזה. הביקורת היא לא על זה שיש, אלא על זה שיש על מה לחגוג. אף אחד לא אמר שזה לא לגיטימי להיות פתטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הרוב בשני הצדדים מונע מאהבת המדינה'' - אכן, וכך נגיע לגיהנום משני כיוונים נגדיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל שנגיע משני כיוונים יהיה פקק ענק לפני השערים, אנשים יירדו לעשות פיקניק על הדשא, יתחברו ביניהם, ובפוקס לא נכנס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים הפיקניק בדשא הוא הגיהנום (ז'.פ. סארטר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה אומר, למעשה, להיות "מונע מאהבת המדינה"? האמנם הרוב משני הצדדים (או, אפילו מאחד הצדדים) "מונע מאהבת המדינה"? איך אפשר לדעת מתי אדם "מונע מאהבת המדינה" ומתי הוא לא? האם להיות "מונע מאהבת המדינה" כולל גם את הרצון שחלק ממאפייניה ישתנו (אדם שמונע מאהבת אדם אחר יכול לנסות לשנות חלק מהמאפיינים של אותו אדם) או הערצה עיוורת למדינה כמו שהיא (כמו תינוק שמעריץ את הוריו או כמו אהבה ליצירת אומנות)? ואם זה הראשון, האם יש שינויים במדינה יגרמו לאותו אדם שמונע מאהבתה להפסיק לאהוב אותה? האם יש שינויים במדינה שיגרמו לאוהב לחשוב שהיא כבר לא אותה מדינה שאהב? _____ (אני שואל בשביל חבר שלא רק שלא מסוגל לאהוב מדינות אלא אפילו לא להבין איך זה אמור לעבוד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם אם נניח שהם מונעים מאהבת אמת ללא תנאי, נו אז? לך תסמוך על אוהבים שיבחרו במה שיטיב עמם ועם מושא אהבתם. גם הסיפור של רומיאו ויוליה מונע מאהבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור למשל כשמש בצהריים שהמפלגות החרדיות הפרזיטיות לא מונעות מאהבת המדינה. הן מכריזות על כך בפומבי ובלי בושה. ולכן כל תיזת ה'סימטריות' הזו עומדת על כרעי תרנגולת כפרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מס על משקאות ממותקים זה לא טיפה בבקבוק אלא סתם איום של סחטן אחד על סחטן אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו, כשביטול המס בוטל, סיום תרגיל הפליק פלאק של נתניהו כבר יסכן את סימון בילס. פליק 1: https://twitter.com/i/status/1585671060288151552 פלאק 2: https://www.ynet.co.il/health/article/r1oznf0093 פאק 3: ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, בינתיים ביטול ביטול המס בוטל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה חסר ביטול אחד בתגובה שלי למעלה. למיטב ידיעתי השתלשלות העניינים, נכון לרגע זה: - ליברמן הטיל מס. - סמוטריץ' ביטל אותו. - סמוטריץ' הודיע על ביטול הביטול. - סמוטריץ' הודיע על ביטול ביטול הביטול. הטענה ששר האוצר בטלן מעולם לא נראתה גם מופרכת וגם נכונה כל-כך! ___________ ונתניהו? היה פעם מערכון (הגששים? אורי זוהר ושייקה אופיר? יוסי בנאי?) בו מתנהל דיאלוג כשאחד הצדדים משנה את עמדתו מקצה לקצה והשני נחפז להסכים איתו. הביצוע של ראש הממשלה לא נופל מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קשור ישירות לפתיל, אבל ראיתי כתבה שבה נטען שהמס לא השפיע על צריכת המשקאות הממותקים. לטענת הכתב היתה ירידה מיד לאחר הטלת המס, אבל בחודשים אח''כ הצריכה תקנה את עצמה וחזרה למספרים שלפני המס. אם זה נכון, אז החרדים (שלא לומר העניים) צודקים בעניין זה ומדובר במס מיותר. אפשר להסתפק בהודעת משרד הבריאות על המוצר בדומה לכל אותם מדבקות עגולות ואדומות שאפשר למצוא על כל מוצר טעים שתוכלו למצוא בסופר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה שאני הבנתי. שוב: בלי ציון מקור ("ראיתי כתבה" לא ממש עושה את העבודה) קשה לדעת אם לא מדובר בגוף אינטרסנטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותו עיתון אתה יכול למצוא כתבה פחות נחרצת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתבה אליה קישרת היא ממועד מוקדם יחסית ועוסקת בעיקר בהשערות (סקר וכאלה - ואני לא יודע אם הסוקרים לוקחים בחשבון שלצרכנים כבדים של שתיה קלה יש אינטרס לשקר). הכתבה שאני קישרתי מתבססת על נתונים לגבי הירידה בפועל בצריכת משקאות ממותקים, כנראה גם בעקבות הטלת המס (לפחות בחברת יפאורה, ואין סיבה טובה להניח שזה שונה בחברות אחרות). אבל החלק החשוב בכל הפארסה הזאת הוא הזיגזג הנלעג של שר האוצר ובעקבותיו של מנהיגנו הדגול. כביכול המסמוטרץ' החליט להחזיר את המס מתוך דאגה לבריאות הציבור, עד שהחרדים התרצו בשאלת הבחירות לרשויות המקומיות ולפתע בריאות הציבור כבר לא מושפעת מתשעים כפיות סוכר בבקבוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי מועדון דיבייט. קודם אתה בוחר עמדה, ואז מגן עליה בלהט. ואז מחליפים לך את הכרטיסיה, ואתה מגן על העמדה הנגדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי הנושא עדיין בסופרפוזיציה, ורק מול הקופה הרושמת בסופר תתברר הפוזיציה לכל אחד מהלקוחות בנפרד. מדברים המון על רפואה מותאמת אישית, והנה אומת הסטארטאפ היא הראשונה להחיל מס מותאם אישית, ועוד בעיצומה של מלחמה! כפיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לומר שכל המדינה בסופרפוזיציה, אבל למען האמת היא כבר קורסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה יכול להיות ויץ החודש אם זה לא היה כל כך כואב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהמשאבים העצומים שרוסיה הפנתה ללחימה באוקראינה והסנקציות החיצוניות שהושתו העליה אכן פגעו בכלכלתה, אבל הרבה פחות מן הצפוי. מצב זה מאפשר לה להמשיך לנהל מלחמת התשה ממושכת, תוך ניצול כלכלתה שגדולה פי עשר (בערך, תלוי איך מחשבים) מזו האוקראינית, כמו גם תשומות כח האדם העדיפות, שהן גם "זולות" בהרבה מאלו האוקראיניות. עד כמה אפקטיביות הסנקציות? רמת החיים ברוסיה בירידה וגם הייצור הצבאי מתמודד עם קשיים. אבל חוסר המחוייבות של סין, הודו, קזחסטן וטורקיה לסנקציות מעניק לרוסיה אויר כלכלי מספיק. אירן וצפון קוריאה1 מצידן, משלימות עבורה לפחות חלק מן הייצור הצבאי לו היא זקוקה. הציפיות לקריסתה של הכלכלה הרוסית, אם היו כאלו, נכזבו. מעיר על כך ד"ר רז צימט, המומחה לאירן: "שאלתי פעם כלכלן מה המשמעות של "קריסת כלכלה" בהקשר למשבר הכלכלי באיראן בעקבות הסנקציות. תשובתו היתה בערך כך: כלכלות אינן קורסות. מה שקורס הן תיאוריות כלכליות על קריסת כלכלות." - David Baron 1 שאגב שיאנית העולם בשיעור תקציב הביטחון מתוך התל"ג - 26% אם אני זוכר נכון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
121.5 מיליארד דולר, שזה 70% יותר מאשר ב-2023. זה יוצא שליש מן התקציב, כמו ברה"מ בשנותיה האחרונות - Yair Navot | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקרוב במשרד האוצר הקרוב למקום מגוריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעל 25% זה נזק כלכלי אדיר. בעוד 5 שנים רוסיה תהיה פושטת יד. בנוסף זה מחייב את אירופה לסגור פערים וגם תקציבי הבטחון שלהם יטוסו. גם לשאר העולם המערבי העתיד לא ורוד. ארה"ב ויפן סוחבות חובות ענק שאינם ברי קיימא. ארה"ב מגדילה שוב ושוב את הגירעון, ועוד מעט כולם ישימו לב שזה לא sustainable. הדרך היחידה לדעתי לצאת מהברוך היא גידול באוכלוסית המערב. גידול כזה יכול לקרות רק על ידי מדיניות הגירה ליברלית, כי שיעור הילודה במערב הוא הרבה מתחת לשיעור התחלופה כבר זמן רב, והמגמה רק החריפה בעשור האחרון. כיוון שמדיניות הגירה ליברלית היא מאוד לא אופנתית עכשיו אני צופה בעיות כלכליות ברחבי העולם המערבי שילכו ויחמירו במשך 5-8 השנים הקרובות. לדעתי תוך 6 שנים ממשלת ארה"ב לא תוכל יותר לשרת את החוב שלה ותעשה default כלשהו. במשך כמעט 40 שנה הריבית לטווח ארוך היתה במגמת ירידה מתמשכת. המגמה הגיעה לשיאה ולסיומה בקורונה, אז עשרות טריליוני דולרים של חוב בעולם נסחרו בתשואה נומינלית שלילית. זו היתה אנומליה קיצונית. הירידה המתמשכת בתשואות בעשורים האחרונים סיפקה לקרנות הפנסיה בעולם רווחי יתר שהסתירו את הבעיה האקטוארית המחריפה והולכת. משהסתיימה המגמה הזאת הבעיה האקטוארית תצוף אל פני השטח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שהסיוע הצבאי האמריקאי לישראל מיועד לרכישות בארה"ב, התנוונו חלק מיכולות הייצור הצבאי בישראל. לפי מבקר המדינה: "התדרדר מצבן של חלק מתשתיות הייצור בתעשיות הביטחוניות; כושר הייצור צומצם; תשתיות ייצור התיישנו; קווי תחמושת כבדה בתעש וקו הייצור של תחמושת א' בתע"א נוונו בגלל היעדר הזמנות; "ונדרש זמן רב להתנעה מחדש של הקווים תוך השקעות ניכרות באמצעי ייצור" וכוח אדם" ןכך, במהלך המבצעים הגדולים בעזה – "עופרת יצוקה" (2008–2009) ו"צוק איתן" (2014) נדרש צה"ל להשלמה דחופה של פריטי ציוד". כתוצאה' "ישראל, שמבקשת להקרין דימוי מעצמתי, נדחקה לפינה". גם "אחרי כל מבצע מוגבל נגד האויבים החלשים יותר של ישראל – חמאס והג'יהאד האסלאמי (גא"פ) בעזה – נאלצת ישראל לפנות לממשל האמריקאי" - עקיבא ביגמן, מידה נמרוד נוביק הציע לממשל לנצל זאת כדי לכפות על ישראל הפסקות אש. ישראלים אחרים הציעו בתחילת המלחמה במאמר שפורסם בארה"ב לנצל את הטבח כדי להביא לשינוי פוליטי בישראל, שיביא להקמת מדינה פלסטינית. מה עושים? לא יודע. אי שימוש בסיוע הבטחוני הוא לגמרי אפשרי, ישראל היא מדינה אמידה לכל הפחות. זה כן יחייב ירידה מסויימת ברמת החיים. חוץ מזה, מאז 73' לא נוצאה בעייה אקוטית על אספקה. מצד שני, אי אפשר לסמוך על האילוצים (אוקראינה, טאיוואן) והרוחות שמעבר לים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מרבים להזכיר את זה, אבל ישראל סובלת מחיסרון כרוני בטמיר בהתחשב במספר הטילים שבידי הפלשתינאים, מה שנותן לארה"ב מקל גדול מאד, במיוחד אם מכניסים גם את החיזבאללה למשוואה (לידיעת אלה שחושבים על פתיחה יזומה של מלחמה כוללת בצפון, כולל , עפ"י השמועות, שר הביטחון). המחסור הזה כבר הביא לסיומו המוקדם של מבצע "צוק איתן" (אאל"ט, מי יכול לזכור את כל השמות האלה?) והופך גם את מימוש מטרות "חרבון ברזל" לתלוי לחלוטין ברצונם הטוב של האמריקאים. שיטת הפעולה של צה"ל עם כמויות התחמושת העצומות שהיא מחייבת חוסכת, ככל הנראה, הרבה חיי אדם (גם אתמול נהרגו שלושה חיילים1, יהי זכרם ברוך) ואני מניח שהיא מבוססת על הבטחות האמריקאים למלא את המחסור ככל שיידרש, אלא שלפי הבנתי גם להם יש מלאי מוגבל ולא קל להגביר את קצב הייצור במידה משמעותית. ייתכן שמדובר בהימור - אולי הכרחי - לפיו ההרס בעזה מצדיק את כמויות התחמושת בכך שהוא מרתיע את החיזבאללה, וייתכן גם שהחיסכון בחיי אדם נתפס כהכרחי בעקבות רגשי האשמה של מובילי המהלך שכולם אחראים במידה זו או אחרת ל- 7/10. אפשרות שלישית היא שאני לא יודע או לא מבין משהו חשוב שמשנה את כל התמונה. ___________ 1- שאלה ליובל (ולכל האחרים כמובן): יש בכלל משמעות לשאלה שלי אם השונות הנמוכה הזאת מעניינת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך: לא ברור לי למה בדיוק אתה מתכוון ב"האם יש בכלל משמעות לשאלה". אם תבהיר ותפנה אותי לנתונים מסודרים על מספר ההרוגים היומי בזמן הלחימה (חיפשתי ולא מצאתי), אולי תהיה לי תשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא מצאתי את הנתונים היומיים, אבל לצורך העניין בוא נניח לרגע שב- 90% מימי הלחימה הקרקעית מספר ההרוגים היומי הוא 2-3 (ונשמיט את המקרה הח"פ של אחד עשר הרוגי הנמר בימים הראשונים). אני לא יודע אם שאלת החריגוּת היא בעלת משמעות כי אני לא יודע למה צריך להשות אותה, בהעדר נתונים על סיטואציות דומות (מוסול?), אלא שאם ההתפלגות היא נורמלית היינו מצפים לסטיית תקן גדולה הרבה יותר, לא? חשבתי להשוות לתאונות דרכים, אבל שם יש נטיה מובנית למקבצי הרוגים. לא יודע, האמת היא שהצלחתי לבלבל גם את עצמי ויש לי הרגשה שתיכף אדפוק שוב את המצח במקלדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתפלגות המתבקשת כאן היא דווקא לא נורמלית, אלא פואסונית. אולי ישמח אותך לשמוע שאכן אין פרמטר ("קצב") עבור התפלגות פואסונית שנותן הסתברות 0.9 לערכים 2 ו-3 ביחד. הקצב שהכי מתקרב (שהוא שורש 6, אם לא התבלבלתי בחישוב) נותן לערכים הנ"ל רק הסתברות של 0.47. לא היו מקבצי הרוגים גם בלחימה הקרקעית (מעבר למקרה הנורא של הנמ"ר)? כי אם כן, התפלגות פואסונית בעצם פחות מתאימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכורים לי עוד מקבצי הרוגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
__________ למרבה הצער נראה שהתוצאות העגומות של אתמול די מייתרות את השאלה (ובינתיים גיליתי שגם ב 18/11 היו 7 חללים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האפשרות השלישית היא הנכונה. אני לא מתנשא עליך. גם אני לא מצליח להבין את התמונה הכוללת וגם אני לא מבין איך כל הידיעות בתקשורת "מתמזגות" לאמת אחת. אני פשוט יודע שאין לך סיבה לדאוג בחזית הזאת. אני חושב שבעבר התפרסמה ידיעה לא נכונה כאילו כל ייצור הטמיר הועבר לארה"ב. גרעין האמת של הידיעה היה שהתברר שיש היגיון כלכלי לייצר את הטמיר בארה"ב. והוקם מפעל משותף של רפאל וריית'יון לייצור הטמיר בארקנסו. בדרך, האמריקאים החליטו שיש להם מערכת יותר טובה וכיום אינם מייצרים מיירטים. יכול להיות שמפה מישהו בתקשורת החליט שתהיה בעיה עם ייצור הטמיר. מה שהאמריקאים העבירו לישראל זה את 2 הסוללות והמיירטים (מייצור מקומי) שקנה אובמה מישראל. במשך כל אותו זמן נמשך הייצור מקומי לצה"ל ולייצוא שהוא כבר די משמעותי בשלב זה. החדשות האחרונות הן שבארה"ב יש חשיבה מחדש ומדובר על רכישת סוללות כיפת ברזל עבור המארינס. אני לא בטוח שהידיעות נכונות ואני לא יודע מתי יתחדש הייצור בארה"ב. אבל זה רק ישפר את האספקה בעתיד (וגם זה בספק. אם ההמיירטים יתאימו למערכת הישראלית). העניין הזה מתמזג עם התגובות שלך בעניין מערכת מגן אור. נדמה לי ששנינו יכולים ללמוד כאן את השיעור הבא: לתקשורת יש את היכולת לשכנע את קוראיה שהם יודעים משהו על הנושא. בפועל הידיעות המתפרסמות אינן אלא יח"צ של גורמים אינטרסנטיים והן מופרזות, מטעות או ממש לא נכונות. אם להשתמש בביטוי החומסקיאני, כדאי לזכור תמיד להתיחס בחוסר אמון בסיסי לידיעות המופצות ע"י הקומפלקס התעשייתי-בטחוני. ובודאי שלא כדאי לבנות תובנות מורכבות המבוססות על ה"פרסומים" האלו. בקצרה, באמת פשוט איננו יודעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מסתבר שימים לפני ה-7 באוקטובר סוחרי שורט על השוק הישראלי (בוול סטריט) ביצעו נפח חריג של עסקאות שהביא לרווחים של מיליונים אחרי השבת השחורה. בחורינו החכמים במודיעין לא כוללים גם מעקב שווקים בסל הנתונים שלהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונגיד שהם כן, מה המסקנה שהיה צריך להסיק מכך שב-2.10.23 מספר משקיעים גדול מהרגיל חשבו ששוק המניות בישראל הולך ליפול בזמן הקרוב? שצריך להיערך למה? למתקפת טרור ענקית על כל עוטף עזה? או אולי למתקפת טרור ענקית על ישובי יו"ש? או אולי למתקפת חיזבאללה על הישובים והמוצבים לאורך גבול לבנון? אולי למתקפת טילים בליסטים מאיראן או מתימן? אולי מתקפת סייבר על כל מתקני התשתית בישראל או אולי על כל שירותי הבנקאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההימור שלי אז היה דווקא יכול להיות משהו מהסגנון: יש להם מידע מוקדם על כוונה של נתניהו לא להאריך את הכהונה של הנגיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסקנה היא שאם לא עשו זאת, אולי צריך להוסיף עוד נתון אחד לאלגוריתם שמעריך את הסיכוי למשהו רציני שעומד לקרות (מעניין אם AI כבר משולבת במערכת הזאת). היו שמועות (לא יודע אם הן התאמתו) שגם לפני ה- 11/9 היו עסקאות שורט גדולות בשווקים הבינלאומיים, כך שיתן היה לצפות שקהילת המודיעין תהיה ערה גם לנתון הזה. ספציפית אני לא חושב שיש קשר בין התנהגות השווקים ל 7/10 בגלל מיעוטם של יודעי הסוד והיקף הפעילות שנדרש כדי ליצור מצב חריג בשוקי ההון, אבל כחלק מתפיסת הביטחון של ישראל נראה לי שגם אותות כאלה צריכים להילקח בחשבון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, כמו במקרה של יום כיפור: לפי הכתבה, לקראת פסח היה שורט חריג שהסתיים בכלום (כלומר: הפסד גדול למשקיעים האלמונים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכבר נאמר על זה שאכן החמאס תכנן לליל הסדר, אבל (כנראה) העלאת כוננות של צה''ל גרמה לו לדחות את הפעולה. זה דוקא נראה לי טיעון תומך, לא דוגמה נגדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הבנתי לא מדובר פה על התנהגות מצרפית של השווקים, אלא על מעט סוחרים (1?) שעשו את השורט. לא צריך הרבה יודעי סוד. מספיק טלפון אחד מקודקוד לנמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי את זה, וכאשר מדובר בפעילות של מספר קטן של סוחרים נראה לי שיש הרבה סיגנלים כאלה באופן שגרתי כך שחשיבותם מועטה. חוכמת הבדיעבד היא גונב דעת ידוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגרפים נראו דוקא די מובהקים, מבחינת נפח המסחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אתה צודק. (ובזאת עברתי את הבחינה לרבנות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתו אתה הרשכ"ג כבר מזמן! (לעוד מישהו הרלב"ד נשמע כמו איזה רב חרדי זקן ולא כמו מה שהוא באמת?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש רלב״ד ספרדי ורלב״ד אשכנזי, לא? בכלל, מאז פרוץ המלחמה נזרקים לחלל האויר ראשי תיבות בכמויות, שטריויאלים הם לא. אני הצלחתי באיזשהו שלב להתאפס על זה שח״ע זה חוסם עורקים, אבל מאז לא התקדמתי הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרלב''ד זה הרבה מלפני המלחמה, כבר כמה שנים כמדומני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את הציניות, אבל, למשל, העלאת הכוננות גרידא בבסיסי צה"ל בחגים היתה יכולה לעזור מאד, לא? ובניגוד לחיווים אחרים, ששם אפשר לומר "אבל אם על כל התראה כזו נעלה כוננות, נעשה כוננות כל שבועיים", פה מדובר בחריגה סטטיסטית חריפה שקורית פעם-פעמיים בעשור. אז אפילו העלות שלה בתור התראת שווא היא לא גבוהה. ____ אני מקווה שמיותר לומר שאנחנו משטחים פה מאד את הדיון, מבורות (לפחות שלי) וקצרנות. אבל, באופן יותר מורכב, הסתכלות על נתונים גלובליים מעבר לתצפיתניות על הגדר היא משהו שהייתי והיינו מצפים מחיל מודיעין טכנולוגי, מתקדם וחובק עולם. ברבורון שחור כזה יכול, למשל, להעלות את הסבירות של אוסף ההתרעות הקטנות יותר שמתקבלות באותן ימים למשהו שכן יעבור איזה סף החלטה כזה או אחר. בתור data scientist, התעלמות מזה נראית לי מופרכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו ביטול ההחלטה להעביר 100 לוחמים מיחידת הקומנדו כדי לשמור על זכותם של נערי הגבעות לייצר פרובוקציות בחווארה היתה יכולה להקטין את ממדי הטבח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשווקים הפיננסיים יש המון סיגנלים, שלפעמים פוגעים ולפעמים לא. ההחלטה של הסוחר לא חייבת להשתמש בסיגנל, אבל מה שאסור לעשות זה להתעלם ממנו. אני משער שלחמ"ן יש מערכות שמייצרות סיגנלים אוטומטיים1, ומישהו בחר להתעלם מהם. _____ 1 ואם אין אז זו ממש תת רמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחלופין1, לאור ריבוי הפרמטרים שמשפיעים על הערכת המצב במערכות הביון, מי שממונה על התכלול הוא ידידתנו בינה מ., שהחליטה שהמכלול לא מצביע על סכנה כשלהי. ממה שאני יודע על מערכות DL אני מבין שגם להן יש קונספציות; בעצם אפשר להסתכל על מיליארדי הפרמטרים במטריצת ה-AI כעל קונספציה - ולפיה נקבע הפלט הראוי לקלט חדש שמגיע (מה שמעלה אצלי חששות מסויימים, כאילו אין לי מספיק בלי זה). _____________ 1- עד היום חשבתי שהמילה היא "לחילופין", ולא היא. רק אל תתנו לצלילי ה"חֲלופין" להטעות אתכם בקשר לראש הממשלה החִילופי - ולא החלופי - שהיה לנו לא מזמן. מבולבלים? גמני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המשפט האחרון שלך (בתגובה, לא מתחת לקו) - מישהו פעם כתב כאן מאמר שלם שלמיטב הבנתי אומר שזה נכון גם ל-HI, לא רק ל-AI. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. למעשה, לא ברור בכלל שישנו סיגנל, הן מבחינת גודלו והן מבחינת משך הזמן שביחס אליו הוא נבדק - Yagil Henkin | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבישי עובדיה מ-Bizportal כופר בתזת השורט. אז הלכתי לאתר שאני לא מכיר כדי לנתח נתונים שאני לא מבין. מה שלכאורה מצטייר, הוא שאכן ישנו סיגנל חשוד בתחילת אוקטובר השנה. יש יציין שבינואר השנה (לא נמצא בגרף), נפח השורטים באחד הימים התקרב לזה של ה-2.10. אבל זאת מסיבות מובנות. מה עושים עם כל זה? אני מניח שנפתחה חקירה כדי לברר את זהותו של המשקיע האלמוני. באשר לעתיד, בגלל שזה לא כרוך בטירחה גדולה, שווה לעקוב, אבל מאחר והעניין התגלה, ספק אם זה יניב יותר מאשר התראות שווא ותיאוריות שגויות נוספות בקרב האמונים על שלומנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי כמה דקות של עיון בקישוריך אני נוטה לכיוון הלהד''מ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להיות מדור מיוחד בגהנום לאנשים שהורסים סיפור טוב עם עובדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל שרובנו מחוסנים מפני הכשל הזה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומרים שיש מדור כזה, ושוכניו אפילו הצליחו להעביר משם מסרים על ידי מינהור קוונטי, באופן שזה אפילו לא פוגע באנטרופיה הכללית של הגהינום ולכן לא התגלה על ידי מפעיליו שעוקבים באופן קפדני אחרי הטמפרטורה המדויקת ושאר תנאי הסביבה שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תאיים עליהם, הם יודעים שאין באמת גהינום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העצה המקראית לשתיקת המשכיל בעת ההיא מקבלת ביטוי בכל התקופות, גם במחוזות שבהן הדיון הפומבי נהנה לכאורה מחופש מוחלט ורוכב על סוסים אצילים - Houyhnhnms [Wikipedia] - אך בפועל הוא מדוכא ובמקומו הכפייה מיישבת את הדיבור בהתאם להשקפות השלטון. רדיפת המחשבה כמו רדיפת המעשה שכן הכתיבה היא ראשית הפעולה. לשאלתו של סוקרטס, באילו אמצעים ניתן לשכנע בני אדם להאמין בסיפורים, משיב לו גלאוקון שאין אפשרות בעולם לשכנע את הדור הזה, אבל הוא יודע כיצד יש לשכנע את הבנים והצאצאים שלהם. על כך סוקרטס משיב '...אני מבין פחות או יותר למה אתה מתכוון'. אין דרך להשתיק את חופש המחשבה של בני האדם באמצעות כפייה, אבל ניתן לסלול שבילים שיובילו אותם להאמין באותה מחשבה כפויה. באם נחזור על אותו 'שקר' - היגד - שוב ושוב, ועוצמת הסתירה תפחת עד לשתיקת המשכיל, הרי שבהכרח 'אמת' הוא, כי שקרים לא יכולים להאריך ימים והאמת בסופו של יום תצמח ובוודאי כשהמשכיל הוא זה שמצמיח אותה. כמו אז, כך היום, את האמת אנחנו נספר לקרובים לנו, או ליתר דיוקו של שטראוס/אפלטון ל'ידידים בני דעת' ואת אותה האמת נכתוב 'בין השורות'. איך כותבים 'בין השורות' מבלי לשבור את השורות? --------------- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טכניקת ׳כתיבה בין השורות׳, זאת טכניקה ייחודית שבה האמת תוצג רק בין מספר מצומצם של שורות. לטכניקה שכזאת יש את כל היתרונות של תקשורת פומבית בלי חסרונה הגדול שבאה לידי ביטוי בעריפת ראשו של הסופר. אלופי הכתיבה בין השורות מופיעים בצמידות להיסטוריה המערבית וזאת בשני פרצי סטקטו עיקרים - במאות ה-4 ו-5 לפנה״ס באתונה ; הולנד ובאנגליה במאה -17; צרפת וגרמניה במאה ה-18 ; בכמה מארצות האיסלאם בימי הביניים; ה״ה - אנכסגורס, פרוטגורס, סוקרטס, אפלטון, כסנופון, אריסטו, איבן סינא, איבן רודוס, הרמב״ם, גרוטיוס, דקארט, הובס, שפינוזה, בייל, וולף, מונטסקיה, וולטר, לסינג וקאנט. כולם נרדפו עד סוף חייהם וכל כתיבתם והגותם היא כתיבה של אדם נרדף שהאמת שהוא מבקש לנטוע, ננטעת בסתר המדרגה. ספרות שכזאת ניתן להסביר באמצעות מושכל ראשון ולפיו, בני- אדם שאינם חושבים, הם קוראים רשלנים, ורק בעלי מחשבה הם קוראים קפדנים . ומה אם הצנזור הראשי יודע גם לקרוא בין השורות? מושכל ראשון נוסף גורס כותב זהיר בעל אינטליגנציה ממוצעת, חכם יותר מהצנזור האינטליגנטי ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיקרנת. מי רדף אחרי קאנט (עד סוף חייו), ומה בדיוק הוא כתב בין השורות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. קאנט נרדף 1 בתקופות חייו המאוחרות על ידי הצנזורה, שר החינוך ומלך פרוסיה והוצאו נגדו צווים (1788,1794) והוא הונחה שלא לכתוב בנושאים דתיים. 2. הקשר בין קאנט למהפכה הצרפתית על שני חלקיה ותמיכתו או התנגדותו למהפכה לא תמיד ברורים. ההיסטוריון C.E. Vaughan מציין בעניינו של קאנט ש’אנו נוטים לחשוד בקאנט ששיטה בקוראיו והגה בסתר אהדה למהפכה׳. -------- 1 הרדיפות נעות מנידוי חברתי - המופעלות גם היום - הגבלות צנזורה על הכתיבה ועד רדיפות פיזיות שמאיימות על חייו של הסופר. אבקש לתקן את ניסוחי החופשי והלא מדוייק - מ'נרדפו כל חייהם/עד יום מותם׳ (הגם שזה תואם חלק מהאישים. קאנט הוא האחרון ברשימה בתקופה שלכאורה הרדיפות פסקו) לפי ניסוחו המדויק לשטראוס - ׳סבלו בעצמם מרדיפות לפחות [בחלק] בתקופות חייהם, רדיפות שהיו מוחשיות יותר מנידוי חברתי' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל מקרה, בסוקרטס אין לחשוד על כתיבה בין השורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוקרטס הוא הנביא. נבואותיו כמו שורותיו. המקבילה לתוכחתו של הנביא ב׳כבשת הרש׳ המקראי היא תוכחתו של סוקרטס לחברו לשעבר, העריץ קריטיאס לאחר שהוא הוציא אזרחים רבים להורג בלשון הרועה : ״… באיזה מקום שהדבר נראה מוזר בשעה שרועה שמניח לבקרו להתמעט ולהתדרדר אינו מודה שהוא בוקר עלוב ; אך מה שיותר מוזר הוא, שמדינאי הגורם לאזרחיו להתמעט ולהדרדר, אינו מרגיש כל בושה ואינו חושב את עצמו למדינאי עלוב״ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חושבני שצפריר כיוון לכך שסוקרטס לא היה זה שכתב את דבריו (אפלטון זכה לכבוד הזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבנתי זאת. ותגובתי הייתה בהתאם. אבל זאת תגובתי ולא תגובתו. אני אצטרך ככל הנראה שוב לקרוא את שטראוס ובאותה הזדמנות גם להבין את בין השורות של קאנט. הרעיון מובן לי, אבל צריך גם לפשט אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אני לא הבנתי שאתה הבנת, ואם יש צורך להתנצל הריני עושה זאת כאנ[ט]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זקני האייל פטורים מהתנצלויות. הם התנצלו מספיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אפשר דוגמא יותר קונקרטית למשהוא שכתב בין השורות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יותר קונקרטי, אבל מתקרב כעולה בעניין תמיכתו או התנגדותו של קאנט למהפכה הצרפתית וזאת כהרחבה (בדיעבד) לצו הקטגורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשתדל להרחיב בהמשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך, אבהיר שאני לא מתיימר להיות בקיא בעיון הפילוסופיה הפוליטית, ואם אני טועה או לא ברור, זה יותר אני מאשר אתה. לקאנט נשלח מכתב לפיו 'המלך רואה זה מזמן מתוך מורת רוח, שקאנט משתמש בפילוסופיה שלו לסירוס ולהשפלה של תורות יסוד אחדות של כתבי הקודש של הנצרות'. 1 בהמשך המלך מאיים על קאנט בצורה מאוד ברורה שאם הוא יסרב תהיינה התוצאות בלתי נעימות. בד בבד כל מורי התיאולוגיה והפילוסופיה של האוניברסיטה הונחו שלא להרצות הרצאות על הפילוסופיה של קאנט. בעקבות כך קאנט מרכין ראש ורושם לעצמו : 'נבזות היא לחזור מדעות ולהתכחש להן, אך לשתוק במקרה כזה היא חובתו של הנתין, ואם אמנם כל מלה שהאדם אומר חובה שתהיה אמיתית הרי לא קיימת החובה לומר את כל האמת' ומתוך כניעה זאת קאנט מתחייב למלך 'כנתין הוד מלכותו' להימנע מכל הרצאות פומביות בעניין הדת. זהו מקרה שבו ברור שהכתיבה היא לא בין השורות, אלא מחוצה להן. כתיבה אנוסה וכפויה. מתוך מציאות בלתי אפשרית זאת - אפשר יהיה להבין שבעיתות רדיפה ובוודאי בתקופות בהן המחשבה העצמאית מדוכאת, יתכן ולא כל מה שהסופר הנרדף כתב, הוא באמת מתכוון למה שהוא כתב, גם אם זה נכתב בבירור 2. כך לפחות עולה מסתירות בין כתביו לפיהן, מעמד המחוקק הוא כה עליון 3 עד שכל ביקורת, או התרסה פומבית כנגדה היא פשע כה חמור וזאת כי היא הורסת את הסדר החברתי. הדברים אמורים גם אם העריץ הפר את החוזה המקורי בינו לבין נתיניו. איך זה עומד לעומת תמיכתו הנלהבת של קאנט באידיאלים של המהפכה הצרפתית? איך אפשר להפיל עריץ מכהן אם מלכתחילה חל איסור לעשות כל פעולה שתפגע במשטרו?. באותה עת פיכטה ברח מהמדינה בגלל עמדותיו הפרו מהפכניים וסביר להניח שקאנט מבין את המשמעות של תמיכה פומבית במהפכה בנסיבות הפוליטיות והשבריריות באותה תקופה. קאנט, הוא האחרון ברשימת האישים ששטראוס מנה בהיותם נרדפים ושכתיבתם/הגותם יתכן והושפעה ויש לראות את כתיבתם/הגותם ככתיבה בין השורות. ------------- 1 'ריב הפקולוטות' כהקדמה ל-1984 - אלכסון 2 פופר מזכיר שקאנט היה אחד מהפילוסופים הרבים שהלכו שולל אחרי אפלטון שהעלו אותו לדרגת אידיאל על ידי ששתלו בו את הרעיונות ההומניטריים שלהם עצמם. כמו שלא מן הנמנע שאפלטון שתל את עצמו בנאומיו של סוקרטס. יש שיכנו אותם נוכלים ויש שיכנו אותם תמימים, וזאת בדומה להנחות אודות שלושת הנוכלים הגדולים בכל הזמנים. 3 הצו הקטגורי [ויקיפדיה] - הצו העליון, מולידו של ' הצידוק של אייכמן', יש לו תימוכין מהגותו של קאנט שפורשה שלא כראוי בהעדר הבהרה ברורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3 היומנאי בתחנת משטרת תל אביב, שואל את ארבינקא העצור אודות משלח ידו והוא משיב - 'מוקיון'. 'השכלה ?'- 'עממי וזהו' ; 'שם האב ?' - 'לא יודע' ; 'שם האם ?' - שתיקה מביכה. ארבינקא ספק ממזר ספק שתוקי , אבל מעל לכל ספק - לא אסופי. אביו של ארבינקא סאלח מתגורר בדירת שיכון בפתח תקוה ומקבלן קולות ביום הבוחר. ארבינקא בדומה לאביו הוא גם נוכל קטן בכסות פילוסופית. ומה בין נוכלים קטנים לנוכלים הגדולים? הקטנים - הזעירים - יודעים למכור מסרק למי שלא צריך או לנחם עובדות סוציאליות כדי לקבל פתק לשיכון. הנוכלים הגדולים - הזהירים - הם נוכלי על, הם יודעים ׳איך לשגע עם שלם׳ 1. סאלח יודע שכדי לקבל משהו בישראל רצוי לצעוק, כדי לזכות במשהו צריך לשחק שש-בש ואם כלו כל הסיכויים, אז בוכים לאלוהים. הבן יודע שצעקות ובכיות הן ברכה לבטלה, והוא צוחק - מלהג - ובעיקר מצפצף על כל העולם ואשתו. לימים הוא יאבד את חירותו לטובת שוטרת יפה אשר בתנועה רחבה תאסוף אותו לחיקה ויחדיו יחבקו את הבן אברהם שלא ישמע למוסר אביו הנוכל ולא ינטוש את תורת אימו השוטרת, ישנה במרשם האוכלוסין את שם משפחת אביו לאזולאי ויהיה שוטר מצטיין. ארבינקא הוא נוכל פילוסופי והוא יודע איך לנצל את טעויות של אחרים, והטעות הבסיסית היא מקורה בהבנת הפרשנות לצו הקאנטיאני/קטגורי ורואים בו המשך טבעי לפרשנות הלבושה במוסריות היהודית לפיה 'כל מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך'. ומכאן הם רואים את הצו כציווי המבטא שיקולים אינטרסנטים ותועלתניים. האינטרס הוא שלא תהיה אלימות והתועלת היא שלא תהיה נקמת דם. זהו ההסבר הרציונלי ל׳לא תרצח׳. אסור לגנוב, כי אם תגנוב אחרים יראו שאתה גונב ויגנבו גם לך וגם לאחרים ואז מה יהיה בסופנו? ולכן זה 'בסדר' לגנוב חשמל מחברת החשמל כל עוד היא והשכנים לא ישימו לב לגניבה. זה ׳בסדר׳ לגנוב 1000 ש"ח מהמדינה כל עוד המדינה לא יודעת על כך וכל עוד לא לימדת את חבריך איך לגנוב גם מקופת המדינה. התנאי האחרון הוא כדי לבטל טענות של ׳ומה אם כולם יגנבו 1000 ש״ח ?׳ . זה ׳בסדר׳ לא ללכת לקלפי להצביע ביום הבחירות, שכן לא סביר שקול אחד בודד יוכל להכריע את הבחירות גם אם לא תלך להצביע וכל עוד תספר לכולם שכן הצבעת ואתה מפציר בהם כן ללכת להצביע. זוהי גישתו של ארבינקא. אסור לגנוב, לא בגלל עצם הגניבה עצמה, אלא רק בגלל התוצאות שהן יכולות לחולל ומכאן שאם הגניבה לא תשפיע על אף אחד אחר בעולם, זה בסדר לגנוב. הפרשנות הנכונה לציווי שונה בתכלית. אין דבר וחצי דבר בין תועלתנות לבין מוסריות 2 המוסר עפ״י הצו הוא עצם הסכמתו של האדם האוטונומי לציית לחוק עצמו וזאת ללא קשר לתוצאות החוק, ואם יש בו תועלת או אינטרס כלשהו. אסור לגנוב כי החוק אוסר לגנוב. בהתחשב בכך שקאנט היה נאמן לאלוהים ולמלך, כאן קאנט גם זונח את אלוהים וקובע שחוק בשר ודם הוא המוסר ולא התנ״ך, וגם רומז למלך שיום יבוא והחוק ידיח גם אותו. ——- 1 ׳ארבינקא, מתי תהיה בן אדם׳ - נתן גרוס, על המשמר- 03/03/67 2 מדעי החופש, מושגים ראשונים- מיכאל אברהם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה מסתדר מבחינת זמנים, אבל אהבתי את הכנסת השוטר אזולאי ליקום הסלאחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סאלח שבתי 1964 > ארבינקא 1967 > השוטר אזולאי 1970. השוטר בארבינקא ממשיך בתעלת בלאומילך (69) ומגיע לשיאו בשוטר אזולאי (70). חסד עשה קישון עם השוטר הישראלי כשגילה את רגישותו בסצנת הסיום. קישון בונה דמויות ומפתח ומטפח אותן לאורך שנים. בחירת שם משפחתו של אברהם - ׳אזולאי׳ לא נבחר כלאחר יד ומגולם בסצנת ׳הרומן׳ עם הזונה ׳מימי׳. מה בין השוטר אזולאי, אדם ׳דתי בסתר׳ כפי שמתאר אותו קישון להתאהב באישה אחרת ועוד עם זונה? קישון ידע עוד בשלב קביעת שם הסרט שאזולאי הוא כהן 1, ולכן כשיהודה סתיו (13:05) שואל את קישון למה ׳הרומן׳ בין אזולאי למימי לא מתגבש לרומן מוחשי, ומעלה תוך כדי שאלה את ההשערה כי הרומן לא מתפתח בגלל אהבתו העזה לבטי אשתו ונראה היה שגם ניצה שאול וחריפאי הסכימו איתו, אבל אז קישון מזכיר לכולם שהוא מכיר באופן אישי את זה שכתב את הסרט והוא מסביר ש׳הרומן׳ לא התפתח לא בגלל אהבתו לבטי אלא בגלל שהוא אזולאי - בעצם כהן. ——— 1 הסברה נפוצה על קשר בין מקור השם אזולאי לבין הפסוק, ”אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ ..” |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היתה לי בעייה עם סדר הזמנים אלא עם אורך הזמנים. כדי שאזולאי יהיה הבן של סלאח, צריכות להיות ביניהם 25 שנה לפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא יודע ש'שנת סרט' = 25 שנה ? כל סרט זה דור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, כשאתה אומר את זה, זה מתאים אפילו להסרט הדיברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלדה לקצין גלנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר תמיד נפלא, והלחן והעיבוד של נורית הירש פנומנליים. לגבי גלנט - בארץ העיוורים גם שתום העין הוא מלך. בממשל מתוקן היה נחשב אידיוט ממוצע והולך כבר לביתו אחרי הכשלון הנורא במשמרת שלו, אבל ליד מי האפסיים הריחניים שסביבו הוא אכן ניצב כעמוד של יושרה ששקד לנווט את מעשיו ומשרדו לפי קואורדינטות ענייניות1 מאז תחילת המלחמה. אגב - כבר בליל גלנט הראשון הוא התריע שאנחנו לפני אסון, גם זאת יאמר לזכותו2. 1 ולא הליוצנטריות 2 ובקרוס-אובר לפתיל אחר - אז, בליל גלנט, אפילו השופר סגל אמר במפורש שלאור האזהרות של גלנט נתניהו כבר לא יוכל לומר שהוא לא ידע במקרה והאזהרות הללו יתממשו. כמו שכולנו יודעים, האזהרות האלה התממשו מעבר לסיוטינו השחורים ביותר. אבל סגל כמובן חזר את קיאו הרגיל ושכח את מה שאמר אז במרץ. מאז 7 באוקטובר לא תשמע ממנו אפילו ברמז על האחריות של נתניהו. טוב, קוהרנטיות עצמית זה לעיתונאים, לא לשופרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האישיות גלנט מביכה עוד לפני ליל גלנט 1 והיא מביכה גם אחרי ליל גלנט 2 ואפילו אם תהיה טרילוגיה גלנטית, המבוכה תישאר בעינה. גלנט הוא תוצר בחירה של נתניהו שבוחר את שריו באופן עקבי ככאלו שמדברים כמו רובוטים, חסרי כריזמה, צנוניות בחליפות, חסרי רצון מינימלי לכבוש את החווה. ולראיה ההצדעה הפאטתית, כאילו גלנט עומד כעת ברחבת המסדרים עם מאות חיילים מדוגמים שמביטים בו בהערצה כאילו היה פטון, בעוד שהוא שוהה בכלל באולפן ממוזג לאחר איפור ולבוש חולצת איומים. זהו סגנונו הניהולי והמקיוואליסטי של נתניהו, לעשות הכל כדי שלעולם לא יהיה לו תחליף. אין מה להשוות בין הצדעתו המכנית של השר גלנט לבין הצדעתו של השוטר אזולאי. הצדעתו של אזולאי הייתה הצדעה מרסיסי ליבו המנותץ שפקד לפקוביץ ריסק בעודו בולס בורקסים חמים ופריכים שהכינה אישתו שתחיה. אין אפשרות שלא להתרגש מהסצנה הזאת. זאת סצנת מלאת חמלה ורחמים, כזאת שעד היום גורמת לי ולרבים להתכווץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לגבי הפסקה הראשונה, כמובן. לגבי השנייה - זה לא אתה שהבאת את הקישור בין גלנט לאזולאי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. הדבר הראשון שעלה לי לראש כשראיתי את גלנט מצדיע היה השוטר אזולאי. אבל שם נגמר הדימיון ומתחיל השיגיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבבה. שעשע אותי שאתה מביא אנלוגיה ואז מנגב איתה את הרצפה. לרגע חשבתי שאולי גם לך יש אלטר אגו ולא רק לקישון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאנלוגיות בפיזיקה הן פרות קדושות, אבל בספרות, רצוי לשחוט אותן עוד כשהן קטנות, אחרת הן יגדלו להיות מפלצות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לי היה נדמה שגלנט היה על סף דמעות בנאום הפרידה שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברתי שוב ושוב על סיום הנאום, אולי היה איזה סדק כלשהו במילה 'ולמשפחותיהם' וזאת רק בהקשר של החטופים, ולא ל-נופלים, לפצועים ולחיילי צה"ל באשר הם. האם זה מכוון ? קשה לי להאמין. אבל שים לב למהלך ההצדעה. הוא לא מצדיע כמו שכולם (לפחות כך אני למד מסמל שמש כשהוא מצדיע) מצדיעים במהירות ומשחררים אותה באיטיות, אלא מושך את היד באיטיות כלפי הרקה, ואז משחרר אותה במהירות ויורד מהבמה עם פנים קפואות כלפי הדלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי ביום רביעי בהפגנה. הצליחו לבסס הפגנה שלמה ומלהיבה על בסיס הנאום שלו. הוא היה הפתיח להפגנה, ושלוש הנקודות של סיכומו הוצגו מדי פעם על המסך במהלך ההפגנה. הנאום שלו נכתב היטב וכנראה שבשנותיו בפוליטיקה הוא כבר למד לא להרוס לחלוטין נאומים, וזה נארז באריזה של עוד קצת מוזיקה, מסך ענק, וכדומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שהוא מתכוון לפרוש מהליכוד ולחבור לגוש לפיד/גנץ/ליברמן/בנט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהחליטו בשבילו, לא? מופז, יעלון, עוזי ערד, עמידרור, א. ברק, מנדלבליט, יצחק מרדכי, ... מה שמשמח זה שהליכוד מזכיר סרט קומדיה המתאר מלחים המפרקים חלקים מן הספינה ומשליכים אותם לים, בניסיון להציל אותה מטביעה. מי ירצה להשאר במפלגתם של אמסלם, גוטליב, מאי גולן, קארי, דיסטל ושאר קריקטורות זדוניות? בסופו של דבר, האלקטורט הליכודי הולך ומתכנס לקבוצה של haters ארסיים ושמרנים חסרי מוח. זה כנראה לא קבוצה קטנה, אבל זה מה שיש. נ.ב. המסירות והלהט בו מציגים רכיכה פוליטית ואדם נטול ייחוד וכריזמה כמו גלנט כאוייב העם, היא מפתיעה ומשעשעת כאחד. מישהו עד עכשיו שמע במו אזניו את גלנט אומר משהו שעשוי להשמע כביקורת על BB? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
" האלקטורט הליכודי הולך ומתכנס לקבוצה של haters ארסיים ושמרנים חסרי מוח..." - ולכן עתידו הפוליטי של ביבי לא יהיה טוב יותר מזה של טראמפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן. אם יציעו לי את תפקיד ספק האופטימיות והתקווה, אדחה אותו. אבל ... כאשר מפלגה (לא סקטוריאלית) יורדת מתחת ל-20 המנדטים, הסיכויים שלה לשרוד ללא שינוי לאורך הזמן קטן מאד. כמעט תמיד, אחת מן התהפוכות הפוליטיות המתרחשות תדיר כאן סוחפת ומטאטאת את הרשימות האלו מן הבמה. (קדימה, ד"ש, כולנו, שינוי וגם מרץ ומפלגת העבודה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרצ שרדה הרבה שנים בגודל נמוך ובאופוזיציה, עם סניפים חזקים בערים שונות. בינתיים אני רואה את יש עתיד ואת הדמוקרטים כמפלגות עם רשת פעילים חזקה. אין לי מושג לגבי ישראל ביתנו. ממליץ לבחור מפלגה כזו ולהכנס לפעילות עם רשת הפעילים המקומית. לא להיזכר ברגע האחרון לפני הבחירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'מי ירצה להשאר במפלגתם של ...' לא חסר. זה סידור עבודה נח ומתגמל, עם אופציה מזערית להגשמה עצמית. אתה מפרגן לקהל הישראלי יתר על המידה. הם בוחרים זהות ולא מהות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנאום ומה שאמר אחרי לגבי החטופים זו ביקורת ישירה ומשמעותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי! זו מילת המפתח. כל מה שאמרתם לי על אייזנקוט, נא להחיל על גלנט. ההבדל בין אייזנקוט לגלנט הוא ההבדל בין גנץ לBB. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי החוק הוא יכול לפרוש מהליכוד עם עוד שישה (או תשעה?) חברי כנסת אחרים, או לחבור למפלגה חדשה. אף אחד לא יכול להכריח אותו לפרוש מהליכוד ואז תישאר לו רק אצבע במליאה. נראה סביר שהוא יחבור למפלגת ימין היפותטית חדשה (עם בנט ושות), אבל בינתיים זו קיימת רק בסקרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳נראה סביר שהוא יחבור למפלגת ימין היפותטית חדשה (עם בנט ושות)׳ —- נראה שכן - https://x.com/kann_news/status/1869427760814530689?s=... האם זה הזמן המתאים? בנט חייב להצמד ללוז צפוף ולא לשרוף את הג׳וקרים בטרם עת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קישור פחות רעיל: מגעים ראשונים לחבירה פוליטית בין בנט לגלנט לקראת הבחירות הבאות הכתבה היא של איילה חסון, ולכן לא אתפלא אם היא חלק ממאמצי הטרפוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאללה, איך לא זיהיתי את הרעילות, איך ? אני חייב לעבור קורס זיהוי רעלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההכחשה : https://x.com/yoavgallant/status/1869440902743331040?... עכשיו התור של חסון להוכיח שהיא לא שיקרה. איך יודעים למי להאמין? לחסון או לגלנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסון, כמו החיילת הנאמנה שהיא, כבר מזמן לא טורחת להרים את נטל ההוכחה. מה איכפת לה? בעיני הבייס היא הצליחה להכפיש גם את גלנט וגם את בנט, וזה מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האר נא את עיני. היכן אתה רואה כאן הכפשה? האמנם בנט מוקצה מחמת מיאוס, עד שאפילו פגישה איתו מחייבת הכחשה גורפת כאילו ׳הואשם׳ בפגישה עם איש שמאל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שבעיני הבייס פגישה עם איש שמאל היא הכפשה ופגיעה בכשירותו של איש ציבור. ועוד עם בוגד שמאלני מתוך הממשלה כמו גלנט? טפו, שיקסע, שיקסע.עוד קצת ובנט יהיה כפסע מלהסתפח לבוגדים מקפלן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. גלנט עדיין חבר במפלגת הליכוד ואף מצהיר קבל עם שהוא ישאר בליכוד, משמע - הוא מצהיר במשתמע שהוא ימין. בנט מצהיר שהוא עדיין איש ימין או לפחות לא סתר זאת באף ראיון עד עצם היום הזה. אם כולם מצהירים שהם ימין, למה שעיתונאי ידווח על פגישה של ימני עם ימני. מה הסקופ כאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ואני מדי פעם משוטט בפורום רוטר - משהו כמו "דע את האויב", אם תרצה - אני קורא ממקור ראשון (הה!) מה חושבים הבייס1 על גלנט ועל בנט2. או בקיצור התשובה לשאלתך במשפט האחרון: אין בישראל ימין ושמאל. נסח את הבעייה בצירים הנכונים והתשובה תענה מאליה. 1 אני לא רוצה לקרוא לזה ימין, וסיבותיי נפוצות וידועות כאן. 2 ועל קפלן. הם משתמשים במילים הרבה יותר קיצוניות ומשוקצות ממה שאני כתבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתנחתא פוליטית : לדעתי, האתר ׳רוטר׳ מזמן לא מוגדר כאתר ימין. הגולשים שם הם מכל הקצוות ועיון קליל בגלישה בשבתות מבהיר זאת. אני אישית סבור שאין בישראל שום אתר שבו אפשר לפתח דיונים רציניים בסגנון ׳האייל הקורא׳ או אפילו דיונים מינימליים כמו שיש ב׳סקופים׳ באתר ׳רוטר׳, שכן העיון בתגובות באתר ׳הארץ׳ ׳טמקא׳ ויתר אתרי החדשות, הן תגובות של קבוצות אנושיות תמוהות והזויות שהן מתחת לכל ביקורת ורמה מינימלית של כתיבה. נסה ב׳הארץ׳ להשחיל מילה שיש בה אסיוציאציה ימנית או ׳ביביסטית׳ וישר תקבל מטר קללות ואיומים במקום תגובות ענייניות, נסה לרשום תגובה בטמקא ותקבל תגובות של גולשים המחוקים מנייס-גיא במקרה הטוב או בוטים איראניים במקרה הגרוע. בנסיבות אלו לשוטט אצל ׳האויב׳ (רוטר כמשל) הרבה יותר נח, אבל ברור שפעילות וכתיבה באתר ׳רוטר׳ לא תורם לגולש שום חוייה אינטלקטואלית מינמלית וגלישה בו יכולה לתת רק מידע חדשותי שניתן להשיגו בצורה מיידית ומיד ראשונה ובשפע בטלגרם או ב-x. בזמנו הייתה תקווה גדולה מהאתר הייד פארק ואני עצמי הקמתי שם שלל פורמים בכל מיני נושאים בין השנים 2000-2006, אבל ככל שהשנים עברו אנחנו נמצאים במציאות שבה אין אתרים הראויים להתדיינות. אני מודה שאחד מתיסכולי הרבים מספור היא ׳שהאייל הקורא׳ לא פופולרי וכמות הגולשים ו/או הכותבים היא מזערית וכתוצאה מכך גם הדיונים הן בהתאם. אפילו דב ידידינו היקר הצהיר על כך לאחרונה שהוא עדיין כאן (למרות הכל) בגלל שאין מקום אחר נורמלי. אני מסכים איתו. הייתי מציע - אם טרם הוצע - לעורכים הנכבדים להתאמץ עוד קצת כדי לפתח את האייל ולא לסמוך על הנס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא הגדרתי אותו כאתר ימין. יותר כאתר של הבייס - שמכיל אמנם בעיקר לאחרונה גם דעות מכיוונים אחרים של המפה (אולי זה מעודד משהו?). ואני לא פעיל וכותב בו, רק קורא, גם זה מספיק גרוע1. 1 למצב הרוח, ללחץ הדם, לבחילה, מה שתרצה. אבל התועלת העיקרית של הפורום הזה היא לא פוליטית - הוא מעלה הכי מהר דיווחים על אירועים כמו טילים וכגון דה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה הבייס? איך מזהים את הבייס? האם יש בייס משתנה, מעורב, מקומי, עונתי? אפשר תמיד לסמוך על הבייס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בייס (פוליטיקה) [ויקיפדיה] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז״א שעד 2019 הבייס הפוליטי של הימין לא היה מגובש והוא גילה את זהותו רק לפני מספר שנים בודדות? ומה עם הבייס של השמאל/מרכז, האם הוא נתן סימן מובהק לזהותו, רק כשהבייס הימני גילה את פניו? 1. האם זהות הבייס ממוקד רק למפלגה ספיציפית או לגוש מפלגות כמו היום? כלומר, יש בייס ליכודי ובייס ימני. יש בייס למרץ בייס ליש עתיד ובייס כללי לגוש מרכז /שמאל? 2. וכבר היו לנו ממשלות אחדות, האם הבייס התאחד כתוצאה מאותה אחדות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא 1. מפלגה ספציפית (ע"פ ויקי) 2. ראה 1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> ז״א שעד 2019 הבייס הפוליטי של הימין לא היה מגובש והוא גילה את זהותו רק לפני מספר שנים בודדות? >> לא >>> אני לא מכיר את הנושא היטב ולכן אני פונה למקורות המקושרות עפ״י ויקיפדיה שצרפת ובהתאם לכתבתו של איתן עורקיבי מ-2018: מה לשמאל ולמיתוס "הבייס" של נתניהו הוא כותב - ׳בשיח הישראלי, נוסף למונח "בייס" רובד משמעות נוסף, והוא כמעט תמיד מכוון לציבור התומכים בליכוד ובנתניהו׳. קשה להתווכח עם העובדה שהמשבר הפוליטי בין הימין הדתי או האמוני/מסורתי (להלן: הימין) לבין היתר התפרץ לא לפני 2019 מה שתואם את מועד הכנסת הביטוי בציבור הישראלי, ואם המונח לא היה ידוע לציבור הכללי, כמו שלא היה מעולם, כי מונחים לא יכולים לשכון במוחם של מתי מעט ואז לייחס לכלל הציבור את העבר שלא הוכח מעולם. אפשר כמובן לטעון שזה רק חלק מתהליך שהחל עוד ב-2005 או מאז 3 היריות ושהתפרץ רק ב-2019, אבל אני סומך על הפרשנות הויקפידית שאיזנה בין הפרשניות שנכתובות לרוב בחוסר אובייקטיביות מינימלית. אני די משוכנע שהמונח הזה בייס תואם את סיפא כתבתו מ-2018. המונח הזה גם תואם את מועד הביטוי ׳ביביסטים׳ וסימוני קבוצות שגם פרץ ב-2019 במקביל לפרוץ המשבר הפוליטי/דתי, מה שמעלה את החשד האמיתי שזהו משבר מלאכותי ולא משבר אמיתי אידיאולוגי ; ״נוח יותר להאמין שליריב יש יותר מדי "בייס", מלהודות שלנו יש פחות מדי "קייס". מה שלא מובא בחשבון הוא שגם ה"בייס" זוכר, בייחוד ערב הבחירות, מי קרא לו "עדר".״ אודה לך באם תוכל להסביר את ה-׳לא׳ שלך. ———/ > ומה עם הבייס של השמאל/מרכז, האם הוא נתן סימן מובהק לזהותו, רק כשהבייס הימני גילה את פניו? >> לא >>> אתה יכול לזהות מה הוא הבייס השמאלני? המרכזי? הליברלי? לאילו מפלגות הן שייכות, לעבודה-מרץ (הדמוקרטים), יש עתיד, ליברמן? הערבים? אני מניח שלא, אז אני שוב חוזר לשאלה הקודמת - באם אין בייס שמאל/מרכז איך הניגוד שלו - הבייס הימני/דתי, מגיע לתודעה הציבורית כשהוא עצמו טרם קיים ———-/ > האם זהות הבייס ממוקד רק למפלגה ספיציפית או לגוש מפלגות כמו היום? כלומר, יש בייס ליכודי ובייס ימני. יש בייס למרץ בייס ליש עתיד ובייס כללי לגוש מרכז /שמאל? >> מפלגה ספציפית (ע"פ ויקי) >>> עפ״י ויקי האנגלית וגם העברית המונח בייס מבוסס בהתאם לדפוס הפעולה הפוליטיים האמריקאים, קרי : דו- מפלגתי, דו-ערכית, וזאת בשוני מוחלט מהשיטה הישראלית המבוססת על שת״פ בין צבר מפלגות שלא תמיד חולקות את אותן ערכים (למשל - חרדים והציונות הדתית, ליברמן - מרץ). אם כן המונח בייס מלכתחילה מכוון למחנה אחד שמורכב ממפלגה אחת בעולם פוליטי דו מפלגתי וערכי ולא בעולם פוליטי המורכב מאין ספור פירורי צבר בני אדם שאין להם מכנה משותף ערכי לחלוק אותו, מפלגות המוכנות להתכנס תחת השם ׳בייס׳ אבל הערכים מתכופפים כאלומות ברוח סערה. ובכלל איך מזהים את הבייס של מרץ או של מפלגת העבודה? ———/ > וכבר היו לנו ממשלות אחדות, האם הבייס התאחד כתוצאה מאותה אחדות? >> ראה 1 >>> ראיתי ולא הבנתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלטתי לכתוב תגובה ארוכה. לדעתי, רוב השאלות שלך מקורן באיזשהו בלבול לשוני. לא אענה ישירות על רוב השאלות ששאלת; אבל אני מקווה שבסוף התגובה הכל יהיה יותר ברור. כמו כן, אני לא הרמטכ"ל של השפה. אני מתאר איך אני תופס את המילה. רוצה להשתמש בה אחרת? תפאדל. --- למילה בייס יש 2 משמעויות. 1. גרעין בוחרים נאמן. כזה שנוטה להצביע לאותה מפלגה. דומה לגרעין האוהדים של קבוצת ספורט. זוהי המשמעות שמופיעה בויקי. 2. "הבייס" בה' הידיעה - כמו 1, אבל של מפלגה ספציפית. צריך להבין איזו מפלגה מההקשר. זו משמעות במשלב יותר יומיומי. בישראל, הרבה פעמים, מתייחסים לליכוד. שים לב שהנקודה המרכזית במונח "בייס" היא הנאמנות. אם אתה מוותר על זה, עדיף כבר להשתמש ב"מצביעי הליכוד", "מצביעי יש עתיד" וכו. התופעה הלשונית הזו מאד נפוצה. אפשר לדבר על "המדינה" כאשר מתכוונים לישראל ועל "מדינה" כאשר הכוונה למדינה כללית. איך אפשר לדעת למה הכוונה? לפי ההקשר. ועכשיו לכמה סעיפים שמתייחסים באופן ישיר יותר למה שכתבת. --- א. הבייס של מרץ - ברור שיש להם בייס במשמעות מס 1. אני מעריך שהוא קטן ופחות נאמן מזה של הליכוד. נכון, כשאומרים "הבייס" ביום יום מתייחסים לרוב לבוחרי הליכוד1. גם כשאומרים "ראש הממשלה" מתייחסים בד"כ לנתניהו ולא לאולמרט. אני לא רואה בתופעה הסטטיסטית הזו איזשהי כוונת זדון. מה שחשוב הוא ההקשר. ב. הבייס של הימין/שמאל - אני לא מתחבר למונח "בייס" בהקשר של גוש פוליטי. בעיני, לעבור בין מפלגות, גם בתוך באותו גוש, זה ההיפך מנאמנות. לכן כתבתי במקור: "מפלגה ספציפית". אתה רוצה לדבר על מצביעי הימין? מה רע ב"מצביעי הימין"? או סתם ב"ימניים" או "תומכי הקואליציה". יש לך מבחר אפשרויות שכולן מוצלחות יותר. ג. המילה בייס אולי חדשה בישראל. אבל גם לפני עשרות שנים היו בארץ אנשים שנאמנים מאד למפלגה אחת. זה שהמילה חדשה לא גוזר שהתופעה חדשה. מה שכן יכול להיות חדש זה קהל נאמנים למנהיג חדש או מפלגה חדשה. ד. הקטע שלך על ממשלת האחדות הוא, לדעתי, בלבול שנובע משימוש לא נכון במילה. לא כל מה שקורה במפלגה, קורה בקהל הבוחרים שלה. אם במפלגה אין בכלל נשים זה לא אומר שבבוחרים שלה אין נשים. אם הכנסת יוצאת לפגרה, זה לא אומר (למרבה הצער) שכל הבוחרים של כל המפלגות יוצאים לפגרה. ואם 2 מפלגות יושבות יחד בקואליציה (או באופיזציה) זה לא שהנאמנות של המצביעים מתמזגת. אני מציע לדבר על מצביעי הקואליציה או מצביעי האופוזיציה. זה שם מסגרת של כמה קבוצות ביחד וזה הרבה יותר מתאים משימוש במילה "בייס" בהקשר הזה. ה. "מפלגות המוכנות להתכנס תחת השם בייס" - מצד אחד חרוז נהדר. מצד שני שוב בלבול במשמעות. מפלגות יכולות להחליט שהן גוש אלקטורלי או אפילו לרוץ יחד, מכל מיני סיבות. מה הקשר למונח "בייס"? לא ברור לי. --- 1 אגב, ייתכן גם שזה מסיבות היסטוריות: בגלל מינוח שחדר לשפה העברית דרך כל מיני יועצים פוליטיים של הליכוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודה לך בכנות על תגובתך היותר מפורטת מכן/לא או ראה 1/2. אני אשתדל מצידי ׳לתמצת בהרחבה׳ את תגובתי בעניין המרכזי שממנו אפשר יהיה לזקק תובנות וזאת כמו שאתה היטבת בצורה נכונה להדגיש בפתיח הגדרתך בעניין הבייס את נושא הנאמנות שהוא למעשה מהות הדיון/הדיאלוג הפנימי במציאות הפוליטית הנוכחית. 1. אני כלל לא בטוח שזאת רק אי הבנה סמנטית של פרשנות המונח הבייס/הבסיס/העוגן, אלא יותר לכיוון אי הבנת מהות הבעייה החברתית בין הצדדים (ימין/דתיים מול היתר). מה שאתה מכנה ׳נאמנות׳, זהו בעצם עוד הליך פוליטי לגיטימי שלא כתוב בספר החוקים וזאת בהקשר של ׳מהות העיסקה׳ בין האזרח לבין המפלגה/מנהיג, בנוסח מאוד פשוט ולפיו: אתה תתן לנו ׳ככה וככה׳ או אל תעשה ׳ככה וככה׳ ואז אתה תקבל מאיתנו פתק ביום הבוחר. אבל... אם לא תתן לנו ׳ככה וככה׳ או שתעשה ׳ככה וככה׳ למרות שאתה יודע שאנחנו לא מעוניינים בככה וככה, הרי שלא נצביע לך יותר. ממש ככה. כל המצביעים נוהגים כך, ממצביע אבג״י ממוצע ומצביע חרדי אדוק עובר למצביעי הליכוד הכי צבעוניים שיש ועד אחרון האינטלקטואלים של מצביעי מר״ץ. אם כולם נוהרים לקלפי, אז כולם נוהרים. הנהירה העדרית היא משותפת לכלל האלקטורט הישראלי. 2. ההנחה שמצביעי שמאל ׳לא נאמנים׳ למפלגה שלהם בעוד שמצביעי ימין או ליכוד כן ׳נאמנים׳ פוליטית, לדעתי היא נכונה אולי מספרית ועובדתית, ובאמת מפלגות כמו העבודה ומרץ ועוד רבות לא עברו את אחוז החסימה מריבוי מפלגות הגוש השמאל מרכז כמו המקרה האחרון שבו איחוד מינימלי בגוש השמאל היה משנה את לחלוטין את פני התמונה הפוליטית. וכך בעוד שהליכוד כן שרד - 12 מנדטים מ-46, ׳היריב׳ הפוליטי, מפלגת העבודה לא עברה את אחוז החסימה וזאת מ-55 מנדטים בשיאו. ולמרות זאת - הנאמנות /אי נאמנות זה לא התרגום של חכם/טיפש או אישיות עצמאית ואוטונומית מול אישיות עדרית, נטולת יוזמה וכנועה . יש להביט על התופעה הזאת ש׳אי הנאמנות׳ של מצביעי מפלגות השמאל למפלגות השמאל, היא לא בגלל האישיות של של מצביעיהם אלא בעיקר מפני שמנהיגי מפלגות השמאל/מרכז שגו בטקטיקה (הקייס) הפוליטית במרחב הישראלי/דתי ובנוסף ולא השכילו להתאחד פוליטית - כמו הבלוק של נתניהו - ולפחות משנת 2019. מזלם שידעו להתאחד בדקה ה-90 באמצעות ׳הדמוקרטים׳ לגוש אחד ברור שלא יאבדו מנדטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כלל בייס": ההסתברות האפריורית שאדם מהבייס יצביע לנתניהו שוב היא כל כך גדולה, שההשפעה של כל אירוע מהמציאות, קטסטרופלי ככל שיהיה, על ההסתברות הזו היא לוג של ההשפעה על כל אדם סביר אחר שמצביע למפלגה אחרת. (בניסוח הטראמפי - אם אני ארצח אדם ביריות אקדח בטיים סקוור. ביבי מגחך ומכפיל ב-1200) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאוד נכון. החוזה בין נתניהו למצביעיו הוא בערכים החשובים להם שהוא מקדם, ולא בשיפור מצבם הנוכחי (הכלכלי, הבטחוני, הנפשי) במציאות הריאלית. זהו סט שלם של ערכים החל מחיזוק הלאום/העליונות היהודית (חוק הלאום) ועד טיפוח תחושת הקורבנות ובו בזמן תקיעת אצבע בעין (נקמה) בסמול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״החוזה בין נתניהו למצביעיו הוא בערכים החשובים להם שהוא מקדם, ולא בשיפור מצבם הנוכחי (הכלכלי, הבטחוני, הנפשי) במציאות הריאלית.״ אתה מצביע ליכוד או שיש לך ה׳חוזה׳ הזה ביד? מניין לך שאין למפלגות אחרות חוזים בינם לבין האלקטורט שלהם? אתה מכיר את החוזים הללו? אני מצטער שאני מתנהל מולך ומול הפונז במין חקירה סוקרטית, אבל איך אפשר להתדיין כך כשהנחות מופרכות נעטפות בהינומה אינטלקטואלית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, הגבתי בחופזה ולא שיתפתי את מחשבותי במלואן. אני מנסח את תגובתי הנ"ל מחדש: קראתי אתמול את הכתבה במוסף הארץ בה ריאיינו ביביסטים, ודבריהם חידדו בי את ההבנה לנפשם (ומניעיהם) של הביביסטים. מספר תמות חזרו בדברי המרואיינים. האחת- שנתניהו והליכוד מייצגים אותם ומגלמים את רצונם. הדרש שלי על כך: זה שלייצג את הבוחר ולגלם את רצונו הוא תנאי מספיק זו הוכחה לכך שהם לא מעבירים לנתניהו ולליכוד את מבחן התוצאה. כלומר הכישלונות של הממשלה הזו (כמו קודמתה ממשלת הקורונה) אינם נמצאים במערכת השיקולים שלהם כשהם בוחרים בליכוד. וזה מה שאמר הפונז שהמציאות אינה משנה. השניה- שהם תמיד מציגים את ההנגדה מול השמאל1 כחלק מהסיבות שלהם. הדרש שלי: יותר ממה שהם מצביעים בעד הליכוד ונתניהו, הם מצביעים נגד השמאל הנורא. כך אתה יכול להכשיר כל שרץ: החל מהאישיות המפוקפקת של משפחת נתניהו וכלה בחוק הגיוס. כי אולי זה לא אידאלי, אבל לפחות השמאל לא שולט. אני חושב שזה ההקשר שבו צריך לראות את האמירה: "הוא מביא לנו שלטון". אגב מירי רגב- לדעתי היא זוכה לדירוג גבוה בפריימריז של הליכוד כי היא קשובה במיוחד לסנטימנטים האלה. תקרא את הראיון הזה ותראה עד כמה הוא משקף אותם. ציטוטים מתוך הכתבה: אומר יעקב מצלאווי (49), בסטיונר משוק רמלה: "נכון, נתניהו אשכנזי מרחביה ולא צם בכיפור, אבל לזכותו אתה רואה שהוא משתדל. זה לא אותנטי, אבל הוא משתדל...אנשים מעריכים את ההשתדלות... הצד השני אפילו לא משתדל, הולך הפוך- נגד ה"בעזרת השם"." אומר ד"ר אוון כהן (56), חוקר שפה באוניברסיטת ת"א, ממקימי התא הגאה הראשון בליכוד יחד עם אמיר אוחנה, ולשעבר דוברו של ראש הממשלה נתניהו לתקשורת הזרה: "הסיפור הלאומי, זו הסיבה שאני נמצא בימין. הרעיון הזה של מדינת הלאום של העם היהודי, זה כבר לא מה שעומד במרכז האידאולוגיה של השמאל". אומרת אורלי לב (60), אחת הביביסטיות המפורסמות ביותר: "אנחנו יודעים שאם הוא לא יהיה הם יחזרו לשלטון. אין להם סיבה לשנוא אותו חוץ מזה שהוא מייצג אותנו. הוא שייך לאליטות, להם, אבל בזכותו כל 'הברברים והביביסטים והדבילים' בשלטון." _____ 1 ואל תשאל מי זה השמאל, כי זה לא משנה מי הוא כן, משנה מי הוא לא. הוא "הם" ולא "אנחנו". הוא עמנואל גולדשטיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחיזוק השנייה: אחת התגובות שחוזרות הכי הרבה בפורום רוטר, כמה פעמים באותה ידיעה לפעמים, היא: "וזה עדיין עדיף על ממשלה עם האחים המוסלמים1". 1 השמאלנים הבוגדים/דיקטטורת בג"ץ/לפיד-בנט וכדומה, למען הגיוון. אבל האחים המוסלמים הולכים ממש חזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוטים שהבאת הם מכוונים לכיוון הדת (מצלאויי) והלאום (אוון) והכבוד/אי הכבוד (אורלי), והציטוט שהביא הפונז מ׳רוטר׳ משלים את הפזל ולפיו "וזה עדיין עדיף על ממשלה עם האחים המוסלמים" (הפחד), וזה מחבר לי צמתים לא סגורים, ואסביר : כתבתי למעלה שהיחסים בין מפלגה/מנהיג למצביע יכולים לבוא לידי ביטוי בתוצאות של העשייה או אי-העשייה ; באם תשחרר חטופים תקבל מאיתנו מברוק - זאת העשייה. אבל אם תשחרר חטופים ובעקבות כך תשחרר גם אלפי מחבלים ותצא מרצועת עזה , אז נפיל אותך כי לא הסכמנו שתעשה את זה. נפיל אותך כי עשית משהו שאנחנו לא רוצים שתעשה (עיסקת שליט), ומכאן שאי-העשייה ( שב ואל תעשה - השארות בעזה) בעיני המצביע הימני יותר חשובה מהעשייה עצמה (הפסקת המלחמה, הסכמי שלום). יתכן מאוד והמשבר העמוק כתוצאה ממעשה שרון ב-2005 בעניין ההתנתקות מעזה ובעקבות פינוי היהודים מגוש קטיף, בתוספת יומרות השלום הגרנדיוזיות של אולמרט לאחריו וכלה בחיבור הפוליטי של בנט לגוש המרכז שמאל, היא זאת שמחברת את הפחדים בגוש הימין מהעשייה של המנהיג הימני. הם מעדיפים מנהיג שלא יעשה כלום מאשר מנהיג שיעשה משהו, כי העשייה תמיד הייתה בעוכריהם. זה מחזק את טענתך אודות ההנגדה מול השמאל או כמו שגולשי רוטר הימניים, גורסים שלפחות הוא לא הביא לנו את האחים המוסלמים שזהו אי העשייה, ואם את האחים המוסלמים אתה לא מכניס לנו לקואליציה, דיינו, ועל כך ברכותינו והצבעתנו. לעצם מהות הדיון, האם ה׳בייס׳ הוא משוייך רק למפלגת הליכוד או לכלל הימין או לכלל האלקטורט בישראל, אני סבור - והפונז כנראה מסכים איתי - שהבייס הוא חזות כלל הגורמים הפוליטיים ואינו שייך רק למפלגה אחת או לגוש אחד. ולכן אולי הבייס הימני מביע את עצמו בצורה יותר משמעותית מהבייס האחר (בין אם הוא יציב או רעוע) וזאת כתוצאה מהפחדים שיבוא מישהו ויעשה משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳ההסתברות האפריורית שאדם מהבייס יצביע לנתניהו שוב היא כל כך גדולה׳ —— יש לך את זה בנתונים ומספרים, או שאתה סבור שהמקלדת נכנעת בתחום האפור של ׳האפריורית׳. באם נבחן התנהגות אלקטורלית של 3 מצביעים לאורך חייהם ; א׳ שהצביע ליכוד וב׳ שהצביע למפלגת העבודה וג׳ שהצביע לאגודת ישראל ונבחן את נאמנותם למפלגה, אנחנו נגלה שאצל הליכוד כולם הם מצביעים קבועים ולעולם הם לא שינו את הצבעתם וזאת לעומת מפלגת העבודה או אגודת ישראל או ליברמן ? אם אני לא טועה, אתה בעצמך מנמק את הפערים בין הגושים לטובת האופוזיציה וזאת בכך שהרבה מצביעי ליכוד ׳המתונים׳ ( שמשום מה הם כבר 5 שנים על תקן ׳מתונים׳ ) עוזבים ויעזבו את הליכוד לטובת מפלגות אחרות כמו של גנץ המתון? איך פתאום מצביע ליכוד שמוכן שירצחו את ילדיו בשביל ביבי, שוקל בכלל לנטוש? ומה תאמר על כל הסקרים שמיום התגבשות הקואליציה ( למעט 14 שהוא טאבו אסור לסיקור מבחינתך, למרות שהוא מחזק את גישתך) שמנבאים לליכוד הפסד של עשרה מנדטים לפחות - היו תקופות שאפילו 20 - הם גם משקרים? הרי לשיטתך 33 מנדטי הליכוד הם בטון ברזל שבכל הסתברות וכו׳ וכו׳ לא ינטשו. יכול להיות מר הפונז שתגובתך היא תגובה פרובוקטיבית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תגובתי אכן היתה פרובוקטיבית, או יותר נכון נסיון הומוריסטי חקשר בין ''חוק בייס'' הידוע בסטטיסטיקה לבין הבייס. ב. אני חושב שהבייס היצוק בבטון לא כולל את כל מצביעי הליכוד בבחירות האחרונות (זה אולי מפירורי האופטימיות האחרונים שנותרו כאן), וזה מסביר את הקונפליקטים שתיארת לגבי הסקרים. הבייס של ביבי אגב מבחינתי כולל גם את מצביעי בנגביר והחרדים. כל מי שיצביע לגוש שלו גם אם כיכר טיימס וגו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באם כך, האם אנחנו יכולים להיות תמימי דעים שהמונח/מושג ׳בייס׳ בהקשר הפוליטי הישראלי - לפחות מאז שנכנס לתודעת הציבור ישראלי ב 2019 - הוא דו גושי ולא מתייחס למפלגה אחת ( כדוגמת מצביעי הליכוד), ומכאן שהבייס (מצביעי הגוש) הוא כלל המפלגות בגוש ה-64/68 [יהדות התורה, ש״ס, עוצמה יהודית, הליכוד, (תקווה חדשה)], או גוש הימין/דתי, או הגוש הימין/האמוני, או הבלוק וכו׳? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבייס הוא חד-גושי - כי אופיין ההתנהגות הבייסי של נאמנות עיוורת בלי קשר לתוצאות/אידיאולוגיה/מציאות הרבה פחות נפוץ במחנה הליברלי. אם כבר, המחנה הזה נודע יותר בזה שהוא מהיר בלהאשים את מנהיגיו ולהיפרע מהם. אני מבין שלפעמים המונח הה משמש גם לפרשנויות של פוליטיקאים אחרים, אבל המשמעות החזקה שקיבל אצל נתניהו היא הדומיננטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳הבייס הוא חד-גושי׳ האם אתה מתכוון שהוא ׳חד-גושי׳ בעולם פוליטי ׳דו גושי׳ או שאתה מתכוון שהוא חד גושי בעוד שכל היתר הם לא בחזקת גוש אלא פריטים בודדים שלא מתהווים לכלל גוש? אני רואה זאת - וזה מתבקש לאור המציאות הפוליטית שיש כאן 2 גושים - כאשר גוש ה-64 הוא הגוש הדומיננטי והיציב מגוש ה-56 יותר מהתכנסות מקרית של מפלגות לגוש אחד בעוד שבצד השני אין שום גוש. לפחות לגבי המחשבה האחרונה ניתן להתרשם ש׳ממשלת השינוי׳ היוותה ׳גוש פוליטי׳ מול גוש פוליטי אחר, משמע 2 גושים. אם נניח בפני מצביע מר״ץ רשימה של מפלגות גוש השינוי מול רשימת של מפלגות הימין/הדתיים, ונשאל אותו היכן הוא מרגיש יותר נח?אני מניח שהוא יושיט יד לכיוון ׳גוש ה-56׳ כמו שמצביע עוצמה יהודית, יושיט את ידו לכיוון גוש ה-64. האם אפשר לדעתך לראות את החלוקות וההתגבשויות בין הגושים/הקבוצות או כתמונת ראי של הפחדים בינהם או שזהו ניסיון פוליטי במציאת המכנה המשותף בין הצדדים? 1. האם הפחד של גוש הימין/דתי הוא מ׳מעשה בנט׳ והוא שגרם להם להתאחד/להתכנס בבלוק או הפחד משלטון הימין/דתי הוא זה שאיחד את מר״ץ ואת ליברמן לגוש אחד. 2. האם אלו הערכים שמאחדים בין הצדדים? אני נוטה להאמין שהפחד הוא המניע ולא איחוד הערכים להתגבשות המפלגות ל-2 גושים. ואם אלו הפחדים, הרי שאין סיכוי שהם יפוגו בתקופה הנראית לעין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה לא היה ברור - אני לא חושב שלממשלת השינוי היה ''בייס'' שעונה להגדרות שכבר פירטנו. לא כל קבוצת מצביעים זמנית ונקודתית היא בייס. הבייס הוא חד גושי בזה שרק (או בעיקר) מצביעי גוש אחד (וגם אז רק חלק מהם כמו שכבר נאמר) מתנהגים כמו ''בייס''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים אתך. לממשלת השינוי יש בייס ברור מאד: אשכנזי, מעמד ביניים ומרכז הארץ. יש כאן בייס מאד ברור של 20-30 מנדטים, שלא חשוב מה יקרה, לא יצביעו בעד BB או הליכוד. כמו הבייס השני, גם זה אינו בהכרח בייס מפלגתי. מצביעי הבייס הביביסטי מצביעים לכמה מפלגות ולאו דווקא לליכוד. תחת ההשפעה מעוררת שאט הנפש מתכנית עובדה אמש על הואטסאפ של חני בליוויס ממכונת הרעל של שרה ויאיר נתניהו, ברצוני להעיר שלפעמים מערבבים בין הפעילים האלו לבין הבייס. בהעדר שם טוב יותר אקרא להם מכונת הרעל, למרות שגם החצר של בלפור קרוב. שמתי לב בתכנית אמש, שמספר המשתתפים בהפגנות שארגנה מכונת הרעל היה כמו 10-20. כלומר מדובר בקבוצה לא גדולה. בודאי לא בייס שמספק עשרות מנדטים. זה משהו אחר. למיטב הבנתי, הכתבה של אמש בעובדה היא עבודה עיתונאית של ספי עובדיה. מהי עבודה זו? נמסר שעובדיה טפח את חני בליוויס כמקור במשך חודשים מאז הורחקה מסביבת הנתניהוז. הגמול שלו היה הואטסאפ של חני עם הצ'אטים מול שרה ויאיר. התרשמתי כמובן מן הערך האסתטי של נקמה המוגשת היטב בטמפרטורה של מקרר גופות. כמה חבל שיש מחסור בעיתונאים הרוצים ויכולים להשקיע קצת יותר בתחקיריהם העיתונאיים. למשל היכן העיתונאי שיעשה כתבה על הפרופילים של אותם לא רבים ה"עובדים" במכונת הרעל. כאשר המעניין בכתבה כזו יהיה ממה הם מתפרנסים. חני בליוויס אחרי הכל לא שרתה את הנתניהוז רק בגלל אידאולוגיה. החצרנית המורחקת הזו שהצליחה לתקוע עוד סיכה פרוברביאלית בבלון של הנתניהוז, עבדה 30 שנה בלשכת נתניהו וידוע שהצליחה לסדר ג'ובים לבני משפחתה. וזה אומר כנראה שכולנו כציבור שלמנו את שכרה. מעניין כמה עוד מאותם פעילים במכונת הרעל מושכים את שכרם מקופת הציבור. יותר משביבי מצטייר כאן כשמש אינטרסלארית, הוא מצטייר כסוג של פאפא דוק דובלייה של האי הישראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במוסף הארץ האחרון יש כתבת פרופיל וראיונות עם 6 "ביביסטים", חלקם לקחו ולוקחים חלק ב"מכונת הרעל". האחרונה מבין השישה היא אורלי לב, שמוזכרת גם בכתבה של "עובדה". כמו חני בליווייס, גם היא סובלת מסרטן אלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצצתי. אין תובנות חשובות או מפתיעות. כנראה שלרעיון שלי (שרובם מועסקים בשרות המדינה) אין בסיס של ממש. כנראה שמערכת הקח-תן יותר מתוחכמת. (ע"ע היהלומים של רגב). יש שם אחד, ד"ר "אוון כהן יושב במשרדו בבניין בית הספר לשפות באוניברסיטה. הוא חוקר שפה במקצועו". מלבד זה שלא שמעתי עליו מעודי, לא הבנתי מה עושה אותו לחלק ממכונת הרעל. העניין של המוטיבציה הוא יותר חד צדדי. ד"ר אוון כהן מספר שהוא מונה להיות דובר של נתניהו בשפות זרות. לא ברור, במה זכה כהן להיות דובר של רוה"מ, אבל אני מניח שאותו דבר ניתן להגיד על רוב הדוברים של כל ראשי הממשלה. נראה שד"ר כהן הוא מן המעטים שחולמים להיות דוברים והעצם הנחמדה שזכה בה מחזקת את רצונו לפעול לטובת הפטרון. מעבר לכך לא מצאתי בחברים האלו משהו מעניין ו/או מפתיע שמבדיל אותם מסתם פעילים פוליטיים של כל מיני מפלגות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביביסטים׳ : רזי ברקאי נותן בהם סימנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק אבל (מאד) לא חכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרנד שלא מפסיק לחזור על עצמו אצל שמאלנים. אפילו ללמוד מהטעויות של קודמיהם הם לא מצליחים1. 1 טוב, גנצי המרכז אפילו מהטעויות של עצמם לא לומדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מדבר דברי טעם, אבל הוא פוץ ומתנשא כזה ברמה שבא לך לנגוח בו. חבל שהוא התראיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפיתי בראיון של רזי מול רוני קובן ב׳כאן 11׳. זה היה ראיון מתקן מהראיון הקודם ב-24i. רוני שואל את רזי למה בכלל הוא הלך להתראיין ׳שם׳, כרומז/שואל - למה הלכת להיכן שהוא לא המגרש שלך? כאן רזי מפתיע כמתקן עולם וטוען להגנתו שהוא הסכים לחצות קווים וזאת כי הוא רוצה להשפיע. רוצה להשפיע כי בפלטפורמות התקשורתיות שהוא היה בעברו עיתונאי/מגיש בהם, כלומר מגרשו הפרטי (הארץ, 13 וגל״צ) זה לא נחשב להשפיע, כי זה למעשה ל׳השפיע על המושפעים׳ - ״לשכנע את המשוכנעים״ והוא רוצה להתחיל להשפיע ולשכנע. רוני לקח את תפקיד הסנגור על הימין/המזרחי מול רזי המייצג לכאורה את השמאל האשכנזי - ״אלו״ שהמדינה ברחה להם לאחרונה. הראיון מתחיל בכך שרוני מיישר קו עם רזי, הזדהות אישית על אישיותו של רוטמן ובכך הוא פותח לרזי את הדרך לחוש בבטחון איתו ולהיפתח מולו בצורה מאוד כנה. הראיון הקודם לא עשה עימו חסד כי לדעתי ערוץ 24 לא יודעים פשוט איך להכין מרואיינים בפגישות מקדימות שאמורות לזהות את החולשות של המרואיין ולבנות איתם מערכת של יחסי אמון לצורכי ראיון טלוויזיוני מפתיע. ׳כאן 11׳ יודעים לעשות את העבודה ומכאן גם השינויים בין הראיונות. ״תהום יש בין הצדדים״, כך מבקש רזי בפתיח לסכם את עמדותיהם של המראיין ומרואיין. אמרה זאת די נפוצה בשנים האחרונות בקרב חלקים רבים בחברה הישראלית. וככל שמי מהצדדים באמת מאמין ב׳הצהרות מדף׳ אלו שנשמעות כמו סיום של פרק בדרמה כלשהי, לא מן הנמנע שהוא בעצם מבקש משא ומתן עם הצד השני שכן אם יש תהום , אז מדברים עם הצד של התהום על גשרים וקשרים וכו׳. מראיית מבט של באסטיונר, משהו כמו ׳נתחיל מהתהום ונגיע לעמק - עמק השווה׳. רזי מתעקש שוב שלא לגיטימי היה להרוג את ילדיו/נכדיו של הניה, רוני מבקש מרזי שאולי בכל זאת ינסה להבין את הסיטואציה של ה-07/10 ויגלה סימפטיה כלשהי להרג ילדיו/נכדיו של הנייה, או אז רזי נוזף ברוני שהוא ׳מנרמל את הבלתי נורמלי׳. בהמשך הוא טוען שאם הנייה היה שם, אז אולי היה ניתן לשקול כן להרוג גם את הילדים/הנכדים וזאת במסגרת אמרת ׳מכה קלה בכנף׳ הלגיטימית. הראיון כך מתגלגל שבו רוני נוזף כעת ברזי ושואל האם לאמר למראיינת שהשאלה שלה מטומטמת (לא היא מטומטמת, השאלה מטומטמת) זה לגיטימי. כן זה לגיטימי לדעתו של רזי. גם אם רוני יראיין את בן גביר זה יהיה לגיטימי, פרץ של לגטימיות זרחה מרזי אבל עם התנייה שרוני צריך למנוע מבן גביר במהלך הראיון להפיץ את הרעל שלו. בהמשך רזי מתרפק על זכרונותיו בגידול ילד טיפוחיו עמית סגל, אב רוחני, אבא אוהב שרק לאחרונה למען האמת הוא קצת כועס על בנו הסורר שהוא העז להשוות נהנתנות לשחיתות, אבל אבא לעולם לא שונא את ילדיו וקשה שלא להבחין איך רזי מתמוגג בראיון לנוכח המחשבה שעמיתוש שלו מקרקס את כולם שם על הפאנל ב-12. מקסים. רזי ברקאי הוא לא אליטיסט, הוא גדל בדירת 2 וחצי חדרים בחולון ואין לו או לילדיו דרכון זר. הוא מודה בכנות אופיינית שהוא נהנה ממעמדו כעיתונאי, אבל הוא משדר אכזבה כשהוא גילה לצערו בסוף הקריירה המפוארת שהוא לא הצליח להשפיע כהוא זה. . רזי טוען שהימין שולט כבר 40 שנה ולכן כל טענות הקיפוח של הימין והמזרחיים הפסיקו לפני 40 שנה להיות רלוונטים ומכאן הוא פוסק שכל בכי או נהי או יללה או טענה כלשהי בנושא היא חוצפה ושקר מצד מי שטוען זאת וטענות אלו מופעלות על ידי ביבי ׳איש טלביה׳ שמפעיל את החיילים שלו ויש לו משימה אחת והיא להישאר בשלטון ורזי ושות׳ יפריעו לו להיות בשלטון. לסיכום : רזי ברקאי הוא בחור טוב ועיתונאי מעולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקה האחרונה נכונה בכל מילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם טענות המזרחיים נכונות, העובדה שהשלטון נהנה מהצבעותיהם כבר עשורים רבים מבטלת את הלגיטימיות של תלונותיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה שלהיות בשלטון 37 שנה (מתוך 48) ועדיין להרגיש ה-Underdog זו הפגנת יכולת מאוד מרשימה של הפעלת דמיון מזרח תיכוני וחשיבה יוצרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הרבה יותר עמוק מסתם דמיון - זו אג'נדה שמפומפמת על ידי מוקדי כח והשפעה משמעותיים, למשל ש''ס, הליכוד וחבריהם. שיטות התעמולה החוזרת ונשנית מול ''אויב'' משותף ורגשות קיפוח וקורבנות מתמשכים הם כלי מאד יעיל של שליטה בהמונים, שפותח והוכח כבר לפני מאה שנה. סביר להניח שאילולא סוכני הרעל לדורותיהם הענין הזה היה יורד מזמן מהשיח בציבורי, בטח מהמקום המרכזי שהוא עדיין תופס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחושות קיפוח הן עניין סובייקטיבי ואין כל כך טעם להתווכח איתן. במקרה זה לא בטוח שאין לרגשות אלו גם ביסוס עובדתי. אני גם לא בטוח עד כמה היה קיפוח לפנ 1977 כפי שרזי ברקאי ואחרים מתנדבים להודות בו. מה שבטוח היה בתקופה שנקלטו עדות המזרח זה כל מיני אפליות שמי שרוצה יכול לפרשן כקיפוח. מי שלא יכול גם למצוא פרשנויות אחרות. נסה למשל לשכנע כמה עולים מרוסיה שלא קיפחו אותם בארץ. יש בחברה הישראלית כל מיני קורלציות בין מעמד סוציו-אקונומי למוצא עדתי. אבל הפילוג יסודו בהבדלים תרבותיים-אידאולוגיים ולא סוציו-אקונומיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שהעליתי התחילה ב "גם אם טענות המזרחיים נכונות...". על עצם השאלה אם יש אפליה אינני אומר כאן כלום, בין השאר בגלל שכבר אמרתי. לא למלאך, לא לשרף, לך!. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שהמדינה מעודדת את אזרחיה לבחור בבחירות וזאת כדי לקיים את אחד מעיקרי הדמוקרטיה - בחירות חופשיות. כל עוד אתה אתה בבוקר לקיים את מצוות ׳הבחירה׳, וטורח ללכת לקלפי ולבחור במפלגה לגיטימית אתה אזרח שלא עשה רע. אם כן, למה להעניש אותו על בחירתו ולבטל את הלגיטימיות של תלונותיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שמאן דהוא מצביע בבחירות לא הופך את כל התלונות שלו ללגיטימיות, וטענה על אי לגיטמיות של תלונות אינה מהווה עונש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא הייתה טענת שכ״ג. לטענת שכ״ג, אפילו אם נקבל את טענות המזרחיים לקיפוח כנכונות הרי שעצם בחירתם העקבית לימין יש בה כדי לבטל טענות שבוצעו בעבר ע״י השמאל 1. במילים אחרות - לו הייתם מצביעים לשמאל, אולי היינו מוכנים לדון בטענות הקיפוח וההתמסכנות רבת השנים שלכם שלעולם לא גוועת. אולי אני טועה בכוונת שכ״ג והוא התכוון לכך, שזה אבסורד להאשים את השמאל בכך שהוא אשם בצרות של המזרחיים משום שהוא לא בשלטון בכלל כבר הרבה שנים, אז גם אם הוא היה מקבל את טענות המזרחיים, הרי שלא היה לו את הכח הפוליטי לשנות זאת, כי הוא לא בשלטון כי המזרחיים תמיד מצביעים לימין ולא ניסו פעם אחת אפילו להצביע לשמאל ועובדה היא כשהשמאל שלט לתקופה קצרה אי שם בשנות התשעים, מזרחיים חסרי הון קיבלו דירות מגורים במתנה בעוד שש״ס והליכוד התנגדו למהלך זה. ------ 1 > ׳גם אם טענות המזרחיים נכונות, העובדה שהשלטון נהנה מהצבעותיהם כבר עשורים רבים מבטלת את הלגיטימיות של תלונותיהם׳. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מרגיש כלפי הנהג הזה שמתלונן על תחנת כוח שהוקמה בסביבתו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלתה בדעתי שאלה יותר אקטואלית, גם אם מקאברית במקצת (והפרחים למירי רגב, סרת התחבורה והטעם): איך היית מתייחס לירדנה ארזי לו היתה מתלוננת על קיפוח כי בטקס העצמאות הקרוב מעלים רק אווטאר של עפרה חזה ולא מצרפים גם את שלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לעשן נרגילה ועדיין להתלונן על זיהום האוויר של מפעלים כימיקלים. כך באותו יחס, מכונית מעשנת לא גורמת נזק כמו ארובות מעשנות. אדם שהצביע למפלגה לגיטימית כלשהי כי כך הוא התבקש לעשות, לא אמור להקהות את שיניו בגלל מעשיהם של ראשי ומנהיגי המפלגה שהוא בחר בה. אני מניח שאלו הן כללי המשחק הפוליטיים בדמוקרטיה הליברלית והיא מתן אפשרות להצבעה המוגנת מתוצאותיה. אם אתה תאשים אותי בתמיכה בשואת היהודים בגלל שהצבעתי בשנת 1933 להיטלר, אני אוכל לתבוע אותך דיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתבוע דיבה תמיד אפשר. השאלה אם זה שממשיך להצביע למפלגות נאציות, גם אחרי שהוא ראה מה מפלגה כזאת עשתה בשואה - האם אפשר להתיחס ברצינות אל טענות של אחד כזה כשהוא מתלונן על תופעת האנטישמיות? אם הוא יהודי שעושה זאת, אז בכלל העמדה שלו היא על כרעי תרנגולת (צולעת ובלי ראש). נ.ב. גודווין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציינתי את שנת 1933, כשעוד היו בחירות דמוקרטיות ברפובליקת ויימאר והשואה טרם נהגתה. לעצם שאלתי אליו, אליך - אתה בעד להעניש את מי שהצביע לבן גביר? לחרדים? לביבי? הרי הצבעתם היא תמיכה בשלטון הנוכחי, אז למה שהם לא יענשו על כך? הרי הם ראו ׳שואת אוקטובר׳ אז איך הם עדיין תומכים בשלטון הפשע והרשע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נגד להעניש בוחרים שבחרו גרוע. האינטרס של שלטון נבחר הוא לשאוף לעשות טוב לכל אזרחי ישראל. גם לאלו שלא בחרו בו. אבל זה גם לגיטימי שאנשים שהם לא פוליטיקאים/בשלטון מעבירים ביקורת על הבחירות הגרועות של בוחרים מסוימים (ובפעם האחרונה שבדקתי השכ״ג לא רץ לשום תפקיד בכיר). להגיד למישהו שדופק את הראש שוב ושוב בקיר שקשה לקחת את התלונות שלו על כאב ראש ברצינות, זו אמירה סבירה ולגיטימית (השאלה ״האם יש בביקורת הזאת תועלת?״ זו כבר שאלה אחרת1). ____________ 1 העצה שלי לשמאל הישראלי זה להפסיק לבזבז כל כך הרבה אנרגיה בללכת ראש-בראש עם הסנטימנטים הללו ואולי לחשוב קצת איך לנצל את הפוטנציאל האלקטורלי שהם יכולים להציע. אפילו אם מדובר בלא יותר מ-3/4 מנדטים שאפשר לגרוף מזה, להשאיר את זה 100% בשדה של המחנה השני זאת טעות אסטרטגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגיטימי בריבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו בעניין תכנית עובדה על חני בליוויס. ספי עובדיה אומר שם שהדברים שנחשפים בכתבתו אינם פליליים. ואני אומר שזה כנראה "נכון" אחרי דרעי, אולמרט, יחריב לוין וBB, שעשו שמות בדימוי של מערכת המשפט. בלעדיהם, אני נוטה לחשוב, שכאשר אשת רוה"מ מארגנת הפגנות ליד בתים פרטיים של אזרחים ואפילו ח"כים ושרים, מישהו היה חושב שיש כאן עניין לביה"מ לעסוק בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פלילי או לא, בעיני החלק המחריד בתוכנית היא הגילוי שמפכ"ל המשטרה הנוכחי קודם בזכות קשר (סמוי) לשרה נתניהו. למנות מפכ"ל ידידותי למשפחה, זה לחלוטין מאפיה. תגובת דוברות המשטרה (סימני הקריאה במקור) """ אנו מגנים בתוקף את הנסיון הבזוי להציג לציבור תמונה מעוותת ושקרית , שהיא פרי דמיונם הפרוע של עורכי התכנית ״עובדה״, רק בשל היותה של חני בלדוויס ז״ל מתנדבת במשטרת מחוז ת״א בעת שמפכ״ל המשטרה שימש כמפקד בכיר במחוז באותה עת , כשבפועל אין ולא היה קשר כלשהו בין השניים. "לא זו בלבד - עורכי התכנית לא טרחו לבדוק ולגלות כי המפכ״ל מעולם לא פיקד על המחאות בבלפור כפי שמעולם לא היה בקשר עם משפחת נתניהו !!! "יובהר ויודגש כי המפכ"ל לאורך ארבעים שנות שרותו במשטרה לא קיים קשר עקיף או ישיר עם פוליטיקאים, אלא פעל באופן מקצועי כמפקד עתיר נסיון ! "מדובר ברכילות זולה החוטאת לאמת, שכל ייעודה לייצר כותרות ולהכפיש את מפכ״ל המשטרה לשווא ולפגוע בשמו הטוב ללא כל בסיס עובדתי !". """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שלא נעלם מכם שעפ"י הדובר המפכ"ל הוא השוטר היחיד בעולם שכבר במועד גיוסו למשטרה היה מפקד עתיר נסיון!!!! (אם לדובר המשטרה מותר לבזבז שלושה סימני קריאה על משפט אחד, לשוטים ולקטנים מותר 4). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתה תקופה שקינן בי חשש לשלומה של שרה נתניהו. די ברור שמדובר באדם לא כל כך מאוזן או חכם. יש בה מאפיינים בולטים של היסטריה ואני מאמין שבניגוד לבעלה היא באמת לא מבדילה בין הפגנה שבמסגרתה אפילו לא זגוגית אחת נופצה לבין ניסיון לרצח. כאשת רוה"מ היא עשוייה להגיע למקומות מאד לא טובים מבחינתה. בינתיים זה עבר לי. זו היא שבוחרת לבחוש בעניינים שאיש לא בחר בה לעסוק בהם וכל האחריות לשלומה מוטלת על בעלה. זה גורם לי גם לשנות את הגדרתי על BB. בעבר ראיתי בו אדם בעל יכולת אינטלקטואלית גבוהה. העובדה שהוא חי ומשת"פ עם אשה ברמה של שרה נתניהו, הופכת אותו לכל היותר לאדם שקרא הרבה. משהו קרוב לחמור נושא ספרים. מלבד זה הוא גם פוליטיקאי המצוייד בכלי העזר החשוב של מנהיג מוצלח, התמדה ועקשות. כשמדובר במה שחשוב לו, למשל תדמיתו במדיה הוא מגלה נחישות ודבקות בצד שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך דוגמא ל"מה זה בייס": מי שראה או שמע על הכתבה בעובדה ולא מוצא שם שום רמז להתנהגות לא תקינה ולבעייה במשפחה השולטת - וגם ימשיך להצביע ליכוד - זה בייס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן רעיון לספר שיכול להיות מעניין על ההיסטוריה של נשות מנהיגים שהיו בעלות השפעה על ענייני המדינה. יש רבות כאלו: הנשים של וודרו וילסון, פד"ר, ריגן וקלינטון. כשאני יוצא מארה"ב אני יכול לחשוב על שתיים: אויטה פרון והקיסרית תאודורה, אשתו של יוסטיניאנוס קיסר ביזנטיון מן המאה ה-6. כשחושבים על שתי האחרונות, היה להן משהו ששרה נתניהו בודאי לא ניחנה בו: הן היו אמיצות באופן יוצא מן הכלל. (וכן האבא של אפאחת מהן לא היה מורה לתנ"ך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדרה חדשה מהתנור - הבייס הוא מי שנפגע מכתבה על יאיר נתניהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל על הניג'וס, אבל מנקודת המבט של בחירות הבייס הם הבוחרים הלא מעניינים. הבחירות מוכרעות ע''י הקולות ה''צפים''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו קצת טאוטולוגיה. והרי השאלה היא כמה מהקולות הם צפים וכמה הם בייס. זוכר כשמפלגת העבודה עם בוז'י קיבלה 24 מנדטים לפני פחות מעשור? אז מסתבר שתוך כמה שנים 20 מנדטים 'צפו' לה. לליכוד (או שמא נאמר לנתניהו?) יש לפחות 20 מנדטים שלא יצופו גם אחרי שיתנגשו בקרחון. ולכן הבייס שלו יצוק בסלע וראוי לתואר "הבייס". וזה של מפלגת העבודה (שנמס גם אחרי התנגשות בארטיק בננה) לא ראוי לתואר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כנראה עניין של סקאלת הזמן שבה אתה מודד את המספרים ולכן שום דבר אינו יצוק בסלע. אם אתה טוען שהגדרת המושג היא מורכבת ויש הבדלים בין הבייס של הימין לזה של השמאל, אתה כנראה צודק. למשל הבדל גדול אחד הוא נסיבתי: בגוש השמאל אין מפלגה מרכזית אחת המובילה אותו. מפלגת העבודה מתה ואילו הליכוד, לצערי, עדיין כאן. מסיבה זו מצביעי הבייס של השמאל מטלטלים ממפלגה למפלגה, עד כדי לידת הספק אם הם בכלל בייס. אבל אם תטען כך (שאין לשמאל בייס), לדעתי תטעה. במילים אחרות, מורכב ודינמי במימד הזמן, כן. יציר הדימיון וחסר משמעות, לא. מבחינת מי שמסתכל בסקאלה של מערכת הבחירות הבאה, הוא יכול להניח בסבירות גבוהה מאד שהליכוד יקבל לפחות 19 מנדטים. בבלוב של יורשי מפלגת העבודה יש איזה 25 מנדטים. ויש עוד בייסים: ש"ס (7), ערבים (10), דת"ל(8), חרדים (7), רוסים (5), מרץ(4). זה מותיר כ-35 מנדטים הצפים בין הבייסים השונים ומהווים את המפלגה הכי גדולה. המאבק בבחירות הוא על הקולות האלו. בראייה גושית יש לבייס הימין 41, לבייס השמאל 29, בלתי מזדהים 15. השערה סבירה היא שמחצית מן הגוש הצף יצביע לפי הדפוסים שנוצקו בעשור האחרון, מה שמביא את הגושים ל- 50 ימין, 48 שמאל (כולל ערבים). ועדיין נותרו 17 מנדטים צפים שיכולים לתת את הבכורה לכל צד. כלומר גם בחישוב שמרני כזה, מקבלים שתוצאות הבחירות אינן תלויות בבייסים השונים, אלא דוקא בקולות צפים שרק אלוהים לבדו יכול להבין בדיוק מה משפיע עליהם. בין כל ההשפעות הבלתי ברורות על הגוש הצף, הניסיון להעריך מי ינצח אינה המוזרה ביותר. וכך הופכת ההשערה כי מה שיכריע את הבחירה תהיה הצבעתם של אלו המנסים לקפוץ ברגע האחרון על עגלת המנצחים, מהשערה פרובוקטיבית, חריגה וקצת מעליבה, ללא פחות טובה מכל האחרות. לכל הבזאר הביזאר הזה צריך להוסיף את ההשפעה של ארועים בדקה ה-60 מסוג קטסטרופה של פיגוע גדול או נצחונות בנוסח כיבוש כתר החרמון. לא לחינם קבע מקיאבלי כי פורטונה אלת המזל היא השולטת בגורלות הפוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, כי לפי הסקרים האחרונים 50 מנדטים זה מה שמקבלות גוש הקואליציה ותו לא. אז לפי המודל שלך אף מנדט מה-17 הולך כרגע לקואליציה? נשמע אופטימי מדי. אני לא אתווכח נחרצות עם זה ש(גם) הקולות הצפים מכריעים את הבחירות. אני רק מרגיש שזה קצת לפי ההגדרה, כי כל מי שהצביע לקואליצה בבחירות הקודמות ואולי (אמן אם ירצה השם!) יצביע לאופוזיציה בבאות, נהפך אוטומטי לקול צף. לפי ההגדרות האלה, בבחירות שבהן התחלפה הממשלה *תמיד* קבעו את זה הקולות הצפים. אבל בבחירות בהן נשארה אותה ממשלה, אולי אפילו עם מנדטים דומים, נשמע שהמי שקבע זה הקולות הקבועים ("בייס" לצורך הענין). אתה יכול לטעון מן הסתם שמי שהכריע זה הקולות ש"לא צפו" או אלה ש"צפו עד שבועיים לפני הבחירות ואז חזרו לחוף הישן", אבל אני מקווה שאתה מבין לאן זה הולך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא אמרתי כלום על למי יצביעו ה-17. 50 ו-40 בערך, זה הבאנקר שיש לגושים להערכתי. אתה חושב שהימין יזכה לפחות מ-50 מנדטים בבחירות הבאות? ב. אנו מדברים מהגדרות שונות של מושג המנדטים הצפים. אצלך קולות צפים זה רק אלו שמשנים את ההצבעה הקודמת שלהם. אני מדבר על קולות שאינם מצביעים מתוך אידיאולוגיה מבוססת או סקטוריאליות זהותית (שאינם צפויים להשתנות בעתיד הקרוב). אני מדבר על קולות שמצביעים מתוך אוסף שיקולים לא לגמרי מפוענחים ומתאפיינים לכן בפוטנציאל לעבור ממחנה למחנה. זה לא אומר שהם בהכרח עושים זאת בפועל. ג. המסקנה שלי היא שאין טעם לנסות לשכנע אותם שBB מושחת (רובם יודעים זאת מעצמם ואולי קצת מקנאים בו?). אין טעם במצעים והסכמים אידיאולוגיים-בטחוניים-חברתיים. הסיכוי הטוב ביותר שלנו הוא בלשכנע אותם שאנו הולכים לנצח. ד. לצורך זה, להערכתי, צריך להציג, חזית אחת מגובשת ומועמד מוסכם לרוה"מ. אמרתי כבר,Yes we can? ה. ותודה לך שסייעת לי להסביר מדוע אייזנקוט אינו אמור להיות המשיח על הסוס אלא נציג מוסכם של החזית. אייזנקוט לא חושב שיהיה בן גוריון הבא. אם יהיה לוי אשכול במלרע, דיינו. ו. להערכתי אם השמאל ילך לבחירות בתור אוסף של מפלגות מסוכסכות (גנץ, אייזנקוט, לפיד, ליברמן וגולן), במקרה הטוב נזכה לניצחון דחוק שיתן לנו עוד ממשלת ביניים משותקת. ואת הכשל הזה יהיה צריך להניח לפתחם של הפוליטיקאים שגרמו לו. ז. לאביב ששאל מה יקרה כאשר לאחר הניצחון, החזית תתפרק והמחנות והאישים יתחילו לריב, אענה ואומר שהלוואי ונהיה באופציה הזאת. בכל מקרה המריבות, במקרה של הליכה בכמה ראשים וקרוב לודאי הפסד, יהיו גרועים לא פחות. במקרה של ניצחון לפחות תתקיים האפשרות שהראשים יעסקו בענייני המינסטריונים שלהם ויניחו למריבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר אייזנקוט הסביר לאחרונה שהוא מתנגד לשיטת הסניוריטי, ואם כי העמדה הזאת לכשעצמה אינה פסולה מראש - יש נימוקים כבדי משקל לכאן ולכאן1 - אבל הההנמקה שהוא נותן לה מזכירה לי את עומק החשיבה האנליטית של רמטכ"ל לשעבר אחר, רפאל איתן שמו. "רמטכ"ל לא בוחרים לפי הוותק, וגם לא בממשלה או בחברות עסקיות" אמר האיש ואני הייתי מחזק ומוסיף "וגם עגבניות בשוק!", אם כי אלה שהייתי בוחר כדי לזרוק עליו היו נבחרות בדיוק כך. גם התזמון של ההכרזה לא מבשר טובות לגבי האפשרות שאיינזקוט יהיה זה שיוציא אותנו מהבוץ אלא אם זה דווקא מהלך מתוחכם לקרוץ למצביע הימין, אבל אני סקפטי, בין השאר בגלל הפורום בו נאמרו הדברים. ____________ 1- בתור לא רמטכ"ל לשעבר, לטעמי מצבנו הרעוע כל מה שעלול לפגוע בנייטרליות השיפוטית - ושינוי שיטת הסניוריטי בהחלט עלול לגרום לכך - פוסל את הרעיון לפחות עד שהאורוות ינוקו נקיון יסודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שופטי העליון כיתר הפקידים בשירות הציבורי, הם בני אדם וגם הם רוצים להתקדם בסולם ולהגיע לראשיתו. שיטת הוותק היא אנושית למדי, לפיה - ׳אם הוא מת, אני מתקדם׳. אין יותר אנושי מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה להבין את כוונתך. ברוב המקומות שעולים בדעתי הוותק הוא אחד הפרמטרים שקובע את הקידום, אבל מלבד בתחרות לתואר האיש הזקן ביותר בעולם ובבית המשפט העליון שלנו הוא אינו הפרמטר היחיד. אפילו קבלת דרגת רב"ט מותנית בכך שלא ישבת בכלא הצבאי מהיום הראשון של הטירונות ועד שהגיע הפז"ם. כפי שאמרתי, יש נימוקים כבדי משקל בעד ונגד, ולטעמי ויקי מסכמת את העניין לא רע, למרות שהנימוק "גם רמטכ"ל לא בוחרים לפי הוותק"1 לא מופיע שם. האם מר אייזנקוט טרח ללמוד קצת את הנושא לפני שהביע את דעתו? מסופקני, שכן לו עשה כך היה ודאי מציין גם הנימוקים בעד השיטה ומסביר למה, לדעתו, הם פחות חשובים. כן, אני יודע - אני חי בעולם של פעם, או, כמו שאומר חבר שלי: זה היה מזמן ולא נכון. ____________ 1- וכידוע למר אייזקוט, לא פעם לאחר שנבחר רמטכ"ל מועמדים אחרים פורשים מצה"ל. האם היינו רוצים לראות תופעה כזאת בבית המשפט העליון? אני חושב שלא, אבל זאת רק הערה צדדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשירות הציבורי במשמעותו הרחבה, הוא בעצם הגוף היחיד *שמקדם* את עובדיו בהתאם לוותק. אני מדגיש את נושא הקידום, כי הקידום משמעותו להתקדם . להתקדם בשכר או בתואר התפקיד. עבודה בשירות הציבורי זאת עבודה במשרה מתוקצבת באופן שנתי, והואיל ויש מס׳ משרות מוגבל בכל מוסד, הרי שמשך תקופת הוותק יכולה להיות לרוב החיים. קח בחור צעיר בן 30 שסיים את הלימודים האקדמאים, ניגש למכרז וזכה בתפקיד שתוארו מנהל מדור. היררכית התפקידים במשרד ממשלתי/ציבורי הוא לרוב :מנהל מדור>מנהל ענף/רכז>מנהל תחום>מנהל אגף>סמנכ״ל>מנכ״ל. אם ישראלי ירצה להיות מנכ״ל בהתאם לשיטת הסניוריטי, מתי הוא יהיה מנכ״ל? מאחר וגיל הפרישה הוא 65, הוא צריך כל 6 שנים להתקדם בתפקיד. כמובן שמוות מוקדם יחישו את ההתקדמות. כדי לרכך את הייאוש, יש לארגון מגוון צ׳ופרים כדי להרגיע את נשמת הפקיד המתוסכל. זה יכול להיות במובן הכלכלי, כדוגמת עלייה משמעותית בשכר. ערך שעה לפקיד עולה ככל שהפז״מ דופק. אם בגיל 30 ערך שעתך הוא 40 אז בגיל 60 הוא 80. ערך השעה הוא הבסיס לכל התוספות בשכרו וגובה משכורתו. אפשר גם לתת לו תעודות. טקס קטן עם קצת בורקסים והמנהל מוסר את התעודה של העובד המצטיין של המנכ״ל או של המנהל האזורי, או פרסי ייעול לעובד המשועמם שבמקום ׳לעבוד׳ החליט לייעל את עבודתו - עם מחיאות כפיים ו-2000₪ לפני מס במשכורת הבאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ''י נסיוני בגופים ציבוריים הוותק הוא רק אחד הפרמטרים לקידום בתפקיד, אבל כפי שציינת בחלק מהם הוותק מגדיל את השכר, מה שמביא לפעמים לקוריוזים כמו פקידה זוטרה שמרוויחה יותר מהבוס שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין השופטים הוותק הוא פיצ'ר. הוא הפרמטר העיקרי - אולי היחידי בימינו - שאיננו נתון לשליטה ושפיטה פוליטית, ולכן הוא כשלעצמו מחסן את נשיא העליון מתלות באיזה פוליטיקאי שמינה אותו. אני מניח שלאייזנקוט הבוק קשה להבין את זה. אולי כי הוא עדיין חושב שבוועדה למינוי שופטים יושבים אנשים ישרי דרך שהחוק ושמירה עליו חשובים להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתוח מעניין. דומה לחישוב ערך של ספר לפי כמה גרם נייר ודיו הוא מכיל. אין קשר בין הקידום של פקיד קבלה במשרד הפנים לאחמ"ש ומנהל לשכה, לבין בחירת הנשיא מבין שופטי העליון שהם הכי בכירים בתחומם ופורשים לפנסיה. המטרה של שיטת הסניוריטי זה להבטיח את עצמאות שופטי העליון מהתערבות פוליטית. המטרה של המקטרגים זה בדיוק להפך. בקרוב מאד יספרו לנו כמה זה גזעני/אליטיסטי/סוציאליסטי למנות רמטכ"ל מבין האלופים הבכירים, ובעצם עדיף מישהוא אחר שביבי או כץ מכירים טוב טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאור הזה לא קיים בפועל בשירות הציבורי, שכן בשיטה הנוכחית ההתקדמות היא באמצעות מכרזים פנימיים או חיצוניים ולא בשיטת הסניוריטי. החריג הוא - בית המשפט העליון. ומכאן שאלתי: למה רק בבית המשפט העליון שיטה זאת נהוגה ולא ביתר המערכות הציבוריות? רק שופטי העליון נתונים ללחצים מהתערבות פוליטית ? גם הרמטכ״ל והמפכ״ל ובעצם כל מנכ״ל חשוף ללחצים פוליטיים עצומים ואולי אפילו יותר משופט עליון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הסיביל סרוונטס נמצאים תחת לחץ פוליטי, אבל רק השופטים קיבלו החרגה מיוחדת בחוק יסוד השפיטה. סעיף 2. לחוק, ישר אחרי ההגדרות בסעיף הראשון קובע: "אי תלות 2. בעניני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין" ניתן לומר ששיטת הסניוריטי באה לקיים את הוראת החוק, וכל שיטה אחרת שתבוא במקומה צריכה לעמוד בהוראה זו במידה לא פחותה ממנה. אם נלך לקיצוניות (אני במקומם הייתי הולך על זה, ראש בראש עם לוין ורוטווילר, אבל כנראה שאין לי מזג שיפוטי)- השופטים, כפרשני החוק המוסמכים, יכולים לדעתי לא לקבל את מרות הממשלה והכנסת ולקבוע שרק הם יכולים לקבוע מי יהיה הנשיא כי אם מישהו קובע להם מי יהיה הנשיא זו התערבות בענייני שפיטה. שח, תורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. השופטים מסכימים לשיטת הסניוריטי? הם עשו הצבעה שלפיה זה מה שכולם מבקשים או שהנוהג גובר על דעתם? 2. ממתי נוהג גובר על חוק? 3. ואם השופט הבא הוא גרוע, זה קורה, לא כולם מושלמים. סביר להניח שמתוך 15 שופטים אחד יהיה הפחות טוב מכולם, אז למה שהוא יהיה הנשיא? בגלל הפז״מ? לא מבין את השיטה הילדותית הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כן, כולם חוץ מאלרון. מה זה משנה לענייננו מה עובר להם בראש? 2. לא דיברתי על נוהג שגובר על חוק אלא על חקיקה שעומדת בסתירה להוראות חוק יסוד. 3. אז השיטה לא מושלמת. לפחות אם חשוב לך לשנות אותה תחליף אותה בשיטה יותר טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב 2. צ"ל עומדת לכאורה בסתירה. זו רק דעתי והפרשנות שלי ואני לא משפטן, ודאי לא משפטן חוקתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היופי הוא שנציגי השופטים בועדה הם הותיקים ביותר ולכן הם הבאים בתור. לסולברג ולברק-ארז אינטרס ברור ששיטת הסניוריטי תישמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שסניורטי עדיף לאין ערוך על בחירה לפי מאה אחוז אינטרסים פוליטיים שמקדם לוין. הכיעור הוא ששר המשפטים הוכיח שאינו בוחל בשום אמצעי מלוכלך ככל שיהיה כדי לכפות שופטים/נשיא עליון, ובפרט מעבר על החוק, סחיטה, חסימת מינוי שופטים בכל הערכאות. מדובר בנזק לדורות שמשחית הן את השופטים והן את הממשלות שנים קדימה. בתנאים כאלו שום שיטת מינוי לעליון אינה טובה. ואגב, חוששני שבקרוב נגלה דרכים יצירתיות נוספות שבהן לוין מתכוון לפגוע במערכת השופטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף או לא, הם היו בניגוד עניינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל יש מעט מאד איזונים ובלמים. ביהמ"ש העליון הוא הגורם היחידי שמגביל את כוחה העצום של הממשלה והרשות המבצעת+מחוקקת (שקרסו למעשה לרשות אחת). עצמאותו של ביהמ"ש היא חיונית לשיטת המשטר שלנו. שיטת הסניוריטי לבחירת הנשיא היא אחת הדרכים להבטיח את עצמאות זו. מה הפואנטה בהתעקשות על כך שהיא לא מבטיחה את השופט "הטוב ביותר", או שונה משיטות אחרות? הרי ברור שזהו המצב, וברור שזה לא אידיאלי. האלטרנטיביות שהועלו ע"י לוין ושות' מטרתן המוצהרת היא לפגוע בעצמאות ביהמ"ש העליון ולהגביר את השליטה הפוליטית. האם אתה מכיר בכך? הזכרת את מינוי המפכ"ל. בנושא זה היו לאחרונה סאגות שפגעו מאד במדינה: העדר מפכ"ל לשנתיים, מינוי מפכ"ל מקורב לשר (ואולי גם לרוה"מ) אחרי קידום בזק. בעיניי אין ספק שנדרשת רויזיה שמגבילה את חופש ההשחתה הנוכחי שיש לממשלה במינוי מפכ"ל רמטכ"ל ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה בעצם מבקש לבחור בשיטת מינוי נשיא בית בית המשפט שבוודאי אחת לתקופה תצמיח נשיא שיהיה הפחות טוב מיתר השופטים וזאת תמורת חיזוק עוצמת עצמאות בית המשפט. המשוואה הזאת יש לה על לסמוך וזאת מאחר ושופטי העליון בישראל הם שופטים שצמחו בשלום ומשם למחוזי וכנראה לנשיאות המחוזי אז אני מניח שגם השופט ׳הכי פחות טוב׳ הוא עדיין שופט ברמת איכות של טוב-מאוד. יחד עם זאת מה היא אותה התייחסות לשופטי עליון שקצרו להם את הדרך מהאזרחות היישר לבית המשפט העליון. מניין לנו שהוא באמת טוב? 1. שיטת מינוי זאת מבוססת על שיטת נכנס ראשון יוצא ראשון [ויקיפדיה] דבר המעלה את החשש שהואיל ושופטים פורשים בגיל 70 והואיל שופטי עליון מתמנים בגילאי 60, ששיטת המינוי היא לא שיטה הוגנת בכלל כלפי חלק לא מבוטל משופטי העליון שכן לא כולם יוכלו אפילו להגיע לקו הגמר - להיות נשיאים, שכן הם יעברו את גיל ה-70 ויצטרכו לפרוש. למה יש שופטים שמוכנים מראש לוותר על אופציית הנשיאות רק בגלל שיטת מינוי. אולי שיטת הסניוריטי היא שיטה שגורמת נזק תעסוקתי לשופטי העליון. 2. החשש משופט גרוע בכלל הוא כה מוצדק. ומשכך איך נוצר מצב שבו יכול אדם להתמנות לשופט עליון (כדוגמת יחיאל כשר ודפנה ברק ארז) שלא צברו ניסיון מקצועי, שיפוטי, בכהונה כאחד משופטי הסגל במחוזי ובשלום , ודנים היכן שהם לא היו. הרי כאן יש מינוי שלא מעיד על עצמאות הרשות השופטת שכן יש לובי פוליטי לבחירתם. המינויים הללו לא צמחו בין לילה והם למעשה ׳קפצו 2 כיתות׳. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר התייחסתי לרוב מה שכתבת: ברור שהשיטה לא אידאלית, איש לא טען אחרת. גם ברור ששיטת המינוי לעליון היא לא אידאלית (כאילו דה) ושיש שיקולים פוליטיים במינוי (כאילו דה בריבוע). אשמח אם תתייחס לשאלות שהפנתי אלייך. כדי לחסוך לך זמן, אני חוזר עליהן: א. האם אתה מכיר בכך שההצעות של לוין ושות מבקשות לפגוע משמעותית בעצמאות הרשות השופטת ולהגדיל מאד את כוחה של הקואליציה במינוי שופטי העליון? ב. בהינתן כל זאת מה הפואנטה בכך שאתה חוזר וחוזר שוב ושוב על חסרונות של שיטת הסניורטי לבחירת נשיא עליון (כולל איזוטריים כמו בתגובה הנוכחית)? האם יש שיטה שנראית לך יותר, ואם כן מהי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הדיון הוא על טיב השיטה ולא על השחקנים הפוליטיים. לשאלתך - כן. לוין אומר ורוצה והוא חותר להחליש את עצמאות בית המשפט ולהגדיל מאד את כוחה של הקואליציה במינוי שופטי העליון. ב. כן. למשל - בחירת הנשיא מבין השופטים עצמם ושופטי עבר ללא התערבות של רשויות אחרות פוליטיות, אקדמאיות וחברתיות כאחר. קביעת קריטריונים לנשיאות אשר הניסיון הקודם במחוזי ובשלום, הוא הכרחי. שיפוט בעליון הוא פעולה מעשית של שיפוט-על ומכונן ולא מועדון אנשים מוכשרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. לשיטה כזו של גוף בוחר מתוך peers יש חסרונות עצומים ביחס לשיטת סניוריטי ושיטות טכניות אחרות: יצירת פוליטיזציה פנימית בביהמ"ש העליון, הטיית החלטות בשל שיקולי פופולריות, בזבוז זמן ומשאבים על קמפיינים במקום על שיפוט, וכל מה שאנחנו מכירים ו"אוהבים" בבחירות. ב20 שנה האחרונות נבחרו לפי שיטת הסניוריטי: ברק, ביניהם, גרוניס, נאור, חיות. מי מבינהם היה בעיניך לא מספיק טוב? בקיצור, לא ממש השתכנעתי שבמקרה דנן היתרונות של בחירה ע"י peers עולים על החסרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הנקודה הכי חשובה לדעתי. שיטת הסניוריטי הוכיחה את עצמה ושופטי העליון היו ברובם מצויינים. מערכת החוק של מדינה היא לא משחק קלפים שכדאי בהינף יד לשנות אותו, אז למה לשנות מה שעובד? אם תשווה את איכותם של שופטי העליון בעשורים האחרונים לאיכותם של נושאי תפקידים בכירים אחרים - מראשי ממשלה נשיא המדינה ושרים בממשלה ועד רמטכ"לים ומפכ"לים - תמצא שאלה היו גרועים וכושלים פי כמה וכמה. הסיבה היחידה לשינוי השיטה כרגע היא רצונם של נבחרים מושחתים, כושלים ופשיסטים לשלוט בבית המשפט. לא שום סיבה אחרת. מי שהיה רוצה לתקן, היה מתקן קודם את בחירת שרי הממשלה וחברי הכנסת. העולם שבו תוצרים כושלים של מערכת אחת ישנו שיטת מינוי של בכירים מוצלחים במערכת אחרת היא עולם הפוך של שחיתות ולא של תיקון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהניסיון הנחוש והעקבי של יחריב לוין וכנופייתו לאכוף על המערכת היחידה שהיא בלתי תלוייה במפלגות הפוליטיות את שיטת הבחירה ה''מוצלחת'' שהביאה לנו את ואטורי וגוטליב, היא מצג מובהק של טרוף מערכות. יחד עם זאת, מבלי שנשים לב, לוח המשחק של המערכת הישראלית השתנה מאד. א. כיצד זה כל המערך המפואר הזה הקרוי ''דמוקרטיה ישראלית'' התגלה כתלוי במין ''טריקים'' די אזוטריים של סניוריטי ולשכת עוה''ד. זה לא שיש משהו פסול בשיטה, אבל ממילא הבחירה מתבצעת בזמן מינוי השופטים לעליון, בהשפעה מכרעת של המערכת הפוליטית. ב. עד עכשיו זה עבד בצורה די סבירה (אני לא ממש רואה את התמורות המשמעותיות של חיות או עמית בחברה הישראלית או במערכת המשפט). זה עבד בעיקר מפני שכל השופטים היו טובים ובחירת הנשיא לא היתה קריטית. כעת בחסות סער, שקד ולוין ושורה של ח''כים מהסוג הגרוע שכיהנו בועדה למינוי שופטים, הבג''ץ מלא מתנחלים, חובשי כיפות וסתם שופטים לא ראויים, הטריק הזה של סניוריטי עשוי להתגלות כחרב פיפיות. הבעיה אינה נעוצה בכל מיני פרטים והליכים במערכת הבג''ץ. הבעיה היא באישיותם הקלוקלת של שר המשפטים, שולחיו ועושי דברו. כל עוד אי אפשר לסלק אותם, אין סיכוי לתקן או לשפר משהו במערכת ולכן הדרך הסבירה היא להתנגד לכל שינוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. הגרלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיטת הסניוריטי אתה יודע שנים מראש קרוב לוודאות מי יהיה הנשיא הבא. יש לזה יתרונות לעומת הגרלה- המועמד יכול להתכונן לתפקיד במשך שנים והוא לא נופל עליו בהפתעה. אין מתח מי ייבחר. חיסרון שאני יכול לחשוב עליו- עמיתיו ייחסו לדעתו חשיבות יתר הרבה לפני שייכנס לתפקיד. זה ניחוש, לא יודע אם מתכתב עם המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לערוך את ההגרלה כמה חודשים לפני הכניסה לתפקיד (אפשר לערוך הגרלה כפולה לנשיא וסגן נשיא, ככה שאם הנשיא ימות או יחלךה באופן פתאומי המחליף יהיה מוכן בזמן שהמחליף שלו לומד את התפקיד). אני מניח שזה גם יוריד מחשיבות התפקיד בצורה דראסטית ויהפוך אותו לטיקסי בעיקרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה יהיה היתרון הגדול מול השיטה הנוכחית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יהיה קצת יותר מעניין. אפשר יהיה אפילו לקיים הימורים (וקצת יותר ברצינות, אני חושב שזה מבטל חלק מהבעיות שהעלה אייל הקוטב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רואה איך זה מבטל אף אחת מהבעיות שאייל הקוטב העלה. תוכל לתת דוגמא ספציפית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 776164 - ״...שיטת הוותק היא אנושית למדי, לפיה - ׳אם הוא מת, אני מתקדם׳. אין יותר אנושי מזה״ או תגובה 776184 ״ואם השופט הבא הוא גרוע, זה קורה, לא כולם מושלמים. סביר להניח שמתוך 15 שופטים אחד יהיה הפחות טוב מכולם, אז למה שהוא יהיה הנשיא? בגלל הפז״מ? לא מבין את השיטה הילדותית הזאת.״ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שדעת השופטים על עמיתיהם נקבעת ע"ס הכרותם האישית ופסקי הדין שהם מוציאים (בעיקר, אני מנחש, ההנמקות). קשה לי להאמין שמישהו מתייחס אחרת למי שעומד להיות הנשיא, בין השאר *בגלל* שיטת הסניוריטי שאומרת: הנשיא אינו בהכרח השופט הטוב ביותר אלא הותיק ביותר. אני חושב שלזה יש השפעה טובה גם במשך כל תקופת הנשיאות, מה שהופך את הנשיא באמת לראשון בין שוים מבחינת משקלו היחסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונשאלת השאלה- בטרם נסיון ההפיכה המשטרית האם חשבת ששיטת הסניוריטי גרועה וייצרה נשיאים גרועים לביהמ"ש העליון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי (ולמיטב זכרוני, זה מה שחשבתי מאז שהבנתי את הבעיה), בעיית בחירות השופטים במצב של חוסר אמון בין המחנות כמו שיש בישראל (ובארה''ב) היא לא בעיה פתירה (הרי, הבעיה היא לא באמת בחירת השופטים אלא חוסר האמון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירידת האמון ניכרת בסקרים בכל מערכות השלטון. האמון בכנסת ובממשלה נמוך בהרבה מהאמון בבית המשפט. המספרים של הכנסת הפכו למביכים בשנה האחרונה. בכל סקרי אמון הציבור לאורך השנים הסדר הוא פחות או יותר אותו הדבר- גופי הבטחון- צה"ל, שב"כ, מוסד, במקום הראשון בפער. נשיא המדינה במקום השני בית המשפט העליון מתחתיו הממשלה במקום הלפני אחרון הכנסת במקום האחרון. הגוף היחיד ששינה את מיקומו היחסי הוא המשטרה שהאמון בה עלה מאוד אחרי ה 7 באוקטובר והיא עקפה את בית המשפט ומתמודדת עם הנשיא על המקום השני. אז למה דווקא את שיטת הבחירות לבית המשפט צריך לשנות ולא את הבחירות לכנסת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה מדבר על אי אמון במוסדות ואני מדבר על אי אמון בין המחנות. זה לא אותו סוג של אי אמון. אי אמון בין המחנות הוא מה שגורם ל"שמאל" להאמין שהשופטים שלוין רוצה למנות יעשו את מה שלוין רוצה ולא לא מה מה שחוקתי ומה שגורם ל"ימין" להאמין שהשופטים שמינה מרידור עושים את מה שנוח למרידור ולא את מה שחוקתי. ב. אני לא מדבר על שיטת הבחירות לבית המשפט אלא על שיטת המינוי של נשיא בית המשפט העליון. ג. הכנסת ובית המשפט אמורים למלא שני תפקידים שונים. הכנסת אמורה לייצג את רצון הציבור, בגלל זה בעיית הבחירות לפרלמנט היא בעיה קלה יחסית (וגם היא לא פתירה באמת. אבל הכל יחסי. בחירות נותנות לך ייצוג די טוב של רצון הציבור בזמן הבחירות). בית המשפט אמור לייצג את ה(1)חוקה וה(2)צדק. לגבי (1) - אם החוקה היתה נכתבת בשפה מדוייקת שאינה ניתנת לפרשנויות שונות אז כל מה שהיה צריך זה למצוא משפטנים שיודעים להבין את השפה הזאת, זה לא המצב ולעולם לא יהיה המצב. לגבי (2), מה שלא צודק בעיני צודק בעיני אחרים וההפך. במצב בו יש אמון בין המחנות השונים, אז לא מדובר בבעיה כל כך קשה, בוחרים מישהו ש(1)מכיר את החוקה ו(2)עם חוש צדק בסיסי ו(3)מספיק צניעות להבין את התפקיד שלו ומתי עדיף לא להתערב, ומקבלים את ההחלטות שלו - לא בגלל שהן נכונות - אלא בגלל שמישהו צריך לקבל את ההחלטות והוא מי שהסכמנו עליו. היום אתה הפסדת, מחר אני אפסיד, והכל במסדרת חוקי המשחק. כמו קוון במשחק כדורגל לפני הואר, כל התפקיד שלו הוא לסיים ויכוחים. כשאין אמון בין הצדדים הפוליטיים, כששופטים שמינה בוש האב מאפשרים לבן שלו להפסיק לספור את קולות המצביעים על מנת למנות את הבן השני שלו לנשיאיות, אז מדובר במשחק אחר לגמרי. ד. גם את שיטת הבחירות לכנסת צריך לשנות (מסיבות אחרות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצרה היריעה אבל אני לא מסכים לרוב הניתוח הזה. על קצה המזלג: רוב עצום של שרים המשפטים ב50 שנה האחרונות היו מאותו מחנה: הימין, וספציפית הליכוד. ובפרט מרידור. עד לשנים האחרונות היה שילוב של (1) הליך בחירה מקצועי, ו(2) כוונה כנה של הממשלה למנות שופטי עליון מצטיינים בהתאם לטובת המדינה, ולשמור על עצמאות הרשות השופטת. ולכן לא הייתה שום בעיית אמון. כל זה השתנה בשנים האחרונות, בעקבות מסע הכפשה של גורמים פופוליסטיים בימין (לא כל הימין כמובן) כנגד הרשות השופטת ומוסדות נוספים (התקשורת, המשטרה, הצבא ועוד). בקואליציה הנוכחית יש קפיצת מדרגה חמורה; התבטאויות והפעולות של חברי הקואליציה הנוכחית ובפרט לוין מראים שמבחינתם לקואליציה מותר לעשות הכל כולל הכל, ואם החוק או מוסד כלשהוא מגביל אותם הם פשוט ישנו אותו או יתעלמו ממנו. זה שורש הבעיה. כל הזמירות הללו על "בעיית אמון" או "שופטים שמאלנים" או "יצוג למזרחיים", הן תעמולה ומסך עשן. סעיף ג': קל לראות שהוא רלבנטי לבחירת שופטים בארה"ב ולא בישראל. יש לי עוד הרבה מה לומר אבל הזמן אזל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא מסכים איתי זה לא אומר שאני חייב לא להסכים איתך, נכון? אני מסכים עם רוב מה שכתבת, ובכל זאת, אם לשים דגש על מה שאנחנו לא מסכימים עליו: זרעי בעיית חוסר האמון נזרעו מזמן, חפש באייל תגובות ישנות של ידידיה. לא מדובר בתופעה חדשה כל כך. גם אם חוסר האמון הוא תוצאה של ״מסע הכפשה של גורמים פופוליסטיים בימין״ (ושלא יהיה ספק, אני חושב שזה המצב, ולמעשה בית המשפט הישראלי מתעלם לא אחת מהחוקה, הצדק או ההגיון על מנת להמשיך להכשיר את הפסיכוזות של הימין הישראלי) - המסע הצליח, חוסר האמון נוצר והעמיק. ולדעתי אין לבית המשפט שום יכולת קיום ללא אמון ציבורי (בזה הוא מתבדל מהממשלה שיש לה משטרה וצבא ושב״כ), ולכן, לדעתי, השאלה האם חוסר האמון מוצדק או לא היא די חסרת משמעות. אני לא חושב שסעיף ג. לא רלוונטי לישראל (נתתי דוגמא מארה״ב בגלל שזה מקרה כל כך מובהק, לדעתי, שהוא צריך להיות מובן לכל אחד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שחוסר האמון לא קיים, טענתי שהוא לא שורש הבעיה. וגם אם ביהמ"ש העליון היה כליל השלמות, זה לא היה עוזר כנגד מסע ההכפשות. לדוגמא. ההכפשה השקרית בנושא ה"פרימטר" חוזרת על עצמו בלי סוף ומשמשת להאשים את בג"ץ ב7 באוקטובר. כל עוד הכפשות אלו תימשכנה, לא ניתן יהיה ליצור אמון ע"י שינויים טכניים של שינוי שיטת בחירת שופטים. אני לא מסכים איתך בנוגע ל"יכולת קיום" לביהמ"ש ללא אמון ציבורי רחב; המשטרה והשירות הציבורי כפופים להחלטת בימ"ש ולא רק לממשלה. דוגמאות יחסית טריות: בג"ץ "חוק טבריה" ובג"ץ ביטול הדחת יו"ר הדואר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שמה שאתה רואה היום עם החלטות כמו ביטול הדחת יו״ר הדואר עלול להיות זמני, עלול לבוא יום שבו אחד השרים יחליט לבדוק את הגבול, וכשזה יקרה הוא עלול לגלות שהמשטרה וחלק גדול מאד (ואלים מאד) בציבור עומד מאחוריו. אני מקוה שאני טועה. שינוי שיטת הבחירות בוודאי לא תחזיר את האמון הציבורי, וגם אם בית המשפט העליון יהיה מושלם לא יעזור (אם כי לא יזיק), אבל למיטב הבנתי ההכפשות האלה נובעות מאינטרסים של פוליטיקאים. או שתצליח לאיין את האינטרס או שתצליח לאיין את היכולת שלהם להכפיש. נראה לי ששינוי שיטת הבחירות יכולה להוריד את היכולת שלהם להכפיש אם היא תעשה בדרך שתקשיב לביקורת שלהם ותנסה להתייחס לחלקים היותר הגיוניים שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית המשפט מתקיים מפני שהשב״כ הוא ״שלו״ ולא של הממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם העקרון אני מסכים, אבל לא עם התאור של המצב והמסקנות. בבסיסו, כל המטרה של איזון בין הרשויות היא למנוע מרוב מקרי באחד ממוקדי הכח לשבור את הכלים. במשך 70 שנה המדינה התקיימה תחת סט הערכים של הכרזת העצמאות. הקואליציה הנוכחית, בגלל רוב מקרי לחובשי כיפה סרוגה בתוכה (חסר כל קשר לחלקם באוכלוסיה), מקדמת סט ערכים שונה ומנסה לכפות ולקבע אותו במדינה. בית המשפט, במיוחד בג"ץ, מייצג את סט הערכים הישן, והקואליציה רוצה ליישר אותו לפי סט הערכים שלה, שהיא רוצה לכפות על המדינה, והם אומרים את זה בפה מלא. במסגרת הנסיון לכפות את סט הערכים שלה, הקואליציה מנסה ליישר גם את התקשורת (מה שווה התאגיד אם אי אפשר לשלוט בו), מכפישה את מי שדוגל בשלטון החוק (אנרכיסטים) ומארגנת הפגנות נגדיות להפגנות נגדה. נראה שהקואליציה מנסה לשבור את הכלים. כיוון שהכנסת אינה מהווה משקל נגד מהותי לממשלה בשיטה הקיימת, וכיוון שאת העיתונות החברים של הממשלה קונים (ישראל היום, 13, 14) ואת השאר מנסים לשחד (מוזס), בית המשפט נותר המעוז המרכזי שעומד בדרכה של הקואליציה לכפיית סט הערכים היהודי דתי-משיחי שלה על המדינה. לכן כל מי שאינו מחזיק בסט הערכים של ואטורי סמוטריץ' וסון הר מלך, לחלופין אלקין (לקחתי דוגמא מכל מפלגה בקואליציה) חייב בכל כוחו למנוע את הנסיונות שלהם להשליט אותו על המדינה. במסגרת זאת הוא חייב לחשוד בכל מהלך של הקואליציה לשינוי סדרי שלטון שהוא אינו נעשה בתום לב ולפעול נגדו, גם אם הנימוקים נשמעים סבירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט האחרון, שהוא המסקנה, רלבנטי לכאן. קרי- גם אם תשכנע אותי ששיטת הסניוריטי לא טובה אני לא אסכים שהקואליציה הנוכחית תשנה אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
it goes without saying. (זה גם לא כל כך מעניין, אחרי הכל זה לא שהם שואלים לדעתך או לדעתי. קצת יותר מעניין, בהנחה שמתישהו מישהו כן ישאל אותנו מתישהו, מה אנחנו יכולים לעשות על מנת שבפעם הבאה שהם יקבלו כח תהיה להם פחות מוטיבציה או פחות יכולת לשנות)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הנקודה הכי חשובה. וכשתהיה קואליציה עם מנדט (רצוי רחב יותר) לשינוי במערכת החוק, מן הראוי שהדבר הראשון שתעסוק בו הוא קביעת חוקה/חוקי יסוד שלא כל רוב זעום יכול לשנות וששומרים על כללי המשחק והפרדת הרשויות בצורה הרבה יותר הרמטית. שאר ענייני השופטים הם מסדר שני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה כתם מבחינתי על הממשלה הקודמת שלא עסקה באסדרה, אחרי שכבר ראינו את ממשלת הקורונה. אני חושב שאחרי הממשלה הזו יהיה מומנטום ציבורי חזק לאסדרה. דבר ראשון חוק יסוד: החקיקה, והלוואי גם קוד אתי לחברי ממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת המגבלות שעלו בפשרת שי-שמחי והתקבלו על ידי לוין וסער היא שהשינויים ייכנסו לתוקף רק בכהונת הכנסת הבאה. כלומר, יש כאן גם מסך בערות, וגם אפשרות לבוחר להביע את דעתו בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזדמנות להביע את דעתו ==> לא מסכים. אלא אם כן הנושא הספציפי הזה עולה למשאל עם, להגיד ש"הבוחר מביע את דעתו בעניין" בזמן הבחירות הכלליות, זוהי אחיזת עיניים. מסך בערות ==> הרעיון יפה על הנייר. אבל ההתנהגות של הקואליציה לא מבשרת טובות. א. בתשדיר עצמו שבו סער ולוין הכריזו על "ההסכם ההיסטורי", הם המציאו דברים שכלל לא היו בהצעה המקורית של שי ושמחי (למשל חוק יסוד החקיקה). ב. הקואליציה ממהרת להעביר את החוק, עד כדי כך שרוצים להקפיץ על חלק משלבי החקיקה ולהתחיל מקריאה שניה. ג. במקביל מוצעות הצעות חוק מקבילות שאין בהן דחייה לכנסת הבאה, ועוסקות ספציפית במינוי שופטים ומינוי נשיא לעליון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הנושא כל כך קריטי ועליו תקום ותיפול הדמוקרטיה אז בהחלט אפשר להתייחס לבחירות כמשאל עם, כי הבוחרים יהיו מיודעים. התגובה שלי התייחסה רק לסעיפים שתחולתם אכן מושהית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> אם הנושא כ"כ קריטי ועליו תיפול ותקום הדמוקרטיה אם כך, אז תתכבד ותעשה משאל עם באמת ואז תוכל לאמר ביושר שהעם בעד. אבל אל תמציא דברים ותגיד שזה שפלוני הצביע בעד מפלגה x זה אומר שהוא מאשר את ההצבעה שלה בדיעבד. ==> התגובה שלי התיחסה רק לסעיפים שתכולתם אכן מושהית וכאמור, ההשהיה הופכת לחסרת משמעות בגלל הדברים שאינם מושהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדבריך עולה שהבוחר בישראל לא הביע את דעתו מעולם בשום נושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. אתה בעצמך אמרת שאם הנושא "כל כך קריטי.." והרי ברור שלא *כל* הנושאים קריטיים עבור *כל* הבוחרים. וגם אם הם קריטיים - יכול להיות שיש עוד שיקולים בהצבעה. כלומר גם לשיטתך אתה נותן הזדמנות להבעת דיעה אך ורק למי שהנושא קריטי עבורו עד כדי שזה הגורם הכמעט בלעדי שעליו הוא הצביע. ולגבי יתר המצביעים? ומה עם נושאים קריטיים כמו גיוס חרדים? האם אתה חושב שמצביעי הליכוד/הציונות הדתית ברובם תומכים בפטור לחרדים? אתה יודע היטב שלא. הנה הצעה פשוטה. אני שותף לדעתך שזה טוב שהציבור יביע את דעתו על מה שהיה. אם כך, הכנסת חייבת להתפזר וללכת לבחירות. מוסכם שקרו בקדנציה הזו אירוע אחד או שניים טראומתיים מאד. ראוי שהבחירות יהיו על זה מבלי שיעבור זמן או יגיעו עוד נושאים שיקהו את זיכרון הציבור. מבחינתי הקואליציה הזו (והכנסת באופן כללי) איבדה את המנדט המוסרי לעשות מהלכים משמעותיים. היא כבר לא מייצגת את רצון הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל הזה משעשע אותי כי הוא מזכיר לי את קטע מתוך בראיין כוכב עליון. א: מה כל כך רע בחוק שי-שמחי? קהל: מסבירים לו א: אוקי, אבל מלבד זה שהממשלה הזו, הביאה עלינו את 7 באוקטובר, ושאין לה אימון ציבורי, ושלוין לא מסתיר את המטרה שלו להחליש את מערכת המשפט, ושהוא מעכב בכוונה מינוי נשיא לעליון ומבטיח להמשיך לשבש את עבודת הועדה למינוי שופטים (פורסם אמש בערוץ 12), ושחברי הקואליציה מעלים במקביל חוקים בעניין מינויים לעליון שאין בהם שום מנגנון השהיה, ושההסכמה ההיסטורית היא לא באמת הסכמה רחבה אלא הסכם קואליציוני בין סער ללוין, והחקיקה נעשית בצורה מהירה ומתחילה היישר מקריאה שניה, ושהתוכן של החוק בעייתי - מלבד כל הדברים האלו, מה כל כך רע בחוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותוסיף את האירוניה החריפה כשממשלה שכל שריה או נאשמים או בחקירה או עבריינים מורשעים ששומרים על כסאם, מנסה עכשיו למנוע את בחירת נשיא העליון בגלל איזה פייק ניוז של זוטות שאין מאחוריהן כלום. אפילו אם לשיטתם ראוי לחקור את עברו של יצחק עמית, הם הוכיחו באותות ומופתים שחקירות כאלה יכולות להימשך שנים בלי למנוע מינוי של אף משרה בכירה. (שלא לומר ששר המשפטים בעיצומם של ימים אלה מפר את פסיקות בג''ץ - עבירה יותר חמורה מחשד לסגירת מרפסת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל שריה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, רוב. ה'כל' היה מיותר שם. הנקודה עדיין עומדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט כל מה שכתבת לא רלוונטי כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבוקר עולה לדיון בועדת חוקה מתווה שי שמחי הנידון למעלה. לקראת המתווה, היועמ"שית פרסמה את עמדתה בעניין. תקציר: """ מתווה "לוין-סער" מטיל צל פוליטי כבד על מערכת השפיטה ופוגע במקצועיותה, בעצמאותה וביכולתה לבקר את השלטון.. תוצאותיו הקשות של המתווה מחייבות שינויים מהותיים. היועצת הציעה לשר המשפטים תיקונים במתווה שיערכו בתהליך מקצועי סדור. מצורפת התייחסות היועצת למתווה 'לוין סער', וחוות דעתה של המשנַה ליועצת המשפטית לממשלה בעניין זה, שהוכנו לבקשת שר המשפטים. """ נ.ב. באותו עניין, לפני 5 ימים אישרה ועדת חוקה הצעה בעייתית אחרת: שינוי בחירת נציב התלונות על השופטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן התגובה של הקואליציה היתה להיכנס בה ב-200 קמ"ש על איך היא פוגעת בדמוקרטיה בעצמה. למרבה האימה הסיבה העיקרית נגד התווה היא אחרת (כאילו זו לא מספיק חמורה): לממשלת המחדל והחורבן של ה-7 באןקטובר (וה-8 באוקטובר, והמהפכה המשפטית והמלחמה הכושלת בעזה, והחטופים, והרשימה ארוכה) אין שום שביב מנדט להחליט החלטות גורליות על מבנה הרשויות והשלטון בישראל. המנדט היחידי שלהם הוא להחזיר את החטופים, להקים ועדת חקירה ממלכתית ולהתפטר וללכת לבחירת העם מחדש. כל דבר אחר יהיה משול לפירומן שיגדיר את חוקי ההתנהגות של מכבי האש או לאנס סדרתי שיאפיין את חוקי ההטרדה המינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אירוע רודף אירוע, ולחשוב שהתכוונתי לכתוב על נאומו של הרצי הלוי. - לוין פותח בהליך פיטורי היועמ''שית - השר לשעבר יזהר שי מסיר את תמיכתו ממתווה סער לוין (מה שצפיתי שיקרה). נראה מה יקרה. אני תוהה אם כל זה הוא בסה''כ ספין עם סיכוי נמוך - שנועד להסיט את תשומת הלב מנושאים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לדעתי, הסטה מדיון במסקנות חקירת השב"כ שמשליכות חלק מהח** על הדרג המדיני. ואיזה אתנן סימלי לחרדים שלא מקבלים את חוק ההשתמטות שלהם כל כך מהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקואליציה מתכננת ללכת לבחירות בזק וכל הרעש הזה נועד להרדים את האופוזיציה ולשלהב את המצביעים שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר האחרון שהקואליציה רוצה זה בחירות. התאריך הכי מוקדם לבחירות הקרובות (אם זה יהיה תלוי בהם) זה נובמבר 26, בהנחה שבכלל יהיו בחירות. אם ימשיכו ללא הפרעה במעלליהם המושחתים, כבר לא יהיו בחירות באופן שאנחנו מכירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת - הממשלה ניסתה ופעלה שהבחירות יהיו רק לאחר 5 שנים. סיעת הליכוד וסיעות קואליציה נוספות טענו שעל הבחירות להתקיים ב־2 בנובמבר 2027. יו"ר הוועדה, השופט נעם סולברג, קיבל את פרשנות הייעוץ המשפטי והבחירות יתקיימו בתאריך ט"ז בחשון התשפ"ז (27 באוקטובר 2026), בחלוף 4 שנים ו-10 ימים ממועד בחירתה של הכנסת העשרים וחמש (אם לא יוקדמו). כפי שאתה אומר וצודק - סביר להניח שהם ינסו שוב לדחות את הבחירות (וכנראה גם לשנות את חוקי המשחק של הבחירות), אחרי שהם ידאגו לסיים עוד כמה מהלכים שוברי דמוקרטיה. אני צופה שככל שמועד סיום הקדנציה של הממשלה הזאת יהיה קרוב יותר, כך יעבדו יותר באופן קונקרטי יותר על הרחקתו. כך הקואליציה הזאת תכנס יותר לטנטרום ויותר תנסה לשנות את חוקי המשחק, ככל שהסוף שלה יהיה מוחשי יותר. מה שווים חוקי הבחירות אם אי אפשר לשלוט בהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההימור הוא לא שהם רוצים בחירות אלא שהם מתכננים בחירות. מן הסתם באי רצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו רק הייתי משתכנע ולו חלקית מהאופטימיות הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(עוד הימור - אחרי הבחירות הם יקימו ממשלה עם בנט) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(והנה גם שביב האופטימיות דעך) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד מבצע הליוצנטרי יצא אל הדרך. ראוי לציין שחיל האוויר שלנו כל כך מופלא ואדיר, שתוך חצי יממה מטרות המבצע הושגו במלואן. לא שזה יגרום להפסקתו, יש עוד כמה מטרות נלוות על הדרך שאפשר עוד לסחוט מהלימון הזה1. 1 אזרחי מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עוסק בזוטות. אני בעיקר מתנחם שזו סופה של תקופה איומה בת חודשיים בה חשתי חוסר ביטחון לאומי. אמנם ישראל כץ עושה עבודה (מדהימה!) שמדברת בעד עצמה (ולכן לא נפרט) במשרד הביטחון, אבל זה סתם ביטחון כללי שכזה, בלי נשמה. שכבה נוספת בבצל-הבולשיט הזה היא התהיה על ההבדל בין סמכויות השר לביטחון לאומי (בן גביר) לבין סמכויות השר לחוסן לאומי (יצחק וסרלאוף). מה שווה ביטחון, אפילו אם הוא לאומי, אם לא מתקצבים גם את החוסן? כתבתי את הנ״ל ל-ChatGPT וביקשתי ממנו שירחיב את הממשלה לעוד משרדים נחוצים. זו תשובתו: 1. השר להעצמה לאומית – דואג שכל אזרח ירגיש שהוא חלק ממשהו גדול, כולל חלוקת דגלים חינם ושיעורי ציונות חובה. 2. שר למורל לאומי – אחראי על עידוד האזרחים בזמן משברים, פיתוח תוכניות של "חיבוק ממלכתי" וארגון מופעי זיקוקים בכל הזדמנות. 3. השר למאבק בחוסר גאווה לאומית – המשרד יתמקד בטיפול באנשים שלא עומדים בצפירה, לא שרים את ההמנון או חשים ספקות לאומיים. 4. השר לעלבונות בינלאומיים – תפקיד שאחראי להגיב לכל אמירה לא מחמיאה על ישראל ברחבי העולם עם ציוצים נוקבים וגינויים רשמיים. 5. השר לרטוריקה ציונית – יפקח על הנאומים של פוליטיקאים, יוודא שהם מישרים קו ויפעיל קורסי דיבייט פטריוטי. 6. השר להתרפקות על העבר – יטפח את הזיכרון הקולקטיבי של ה"ימים היפים שהיו פעם" ויוציא תקציבים לשחזורים נוסטלגיים של תקופות מפוארות. 7. השר לאחדות מדומיינת – תפקיד שיבטיח שהאומה "מאוחדת", לפחות לפי הצהרות לתקשורת. (היו עוד ברשימה: השר להאדרת הישגים בינלאומיים, שר לפיקוח על פטריוטיות ברשתות החברתיות, השר לטיפוח מותג ישראל, השר לניהול הנרטיב ההיסטורי, השר לקידום ניצחונות דיפלומטיים שלא היו, השר לביטחון ארוחת שישי, השר למעקב אחרי אנשים שעברו לחו"ל, השר לביטחון הסטטוס קוו ועוד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נעלב בשם חיים כץ שלפחות ברבע משטרה עוסק במלוא עוזו בבטחון הלאומי שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני נשבע שכתבתי ''ברבע משרה'' ולא מה שהודפס בסוף) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבטיח לך שהוא לא נותן רבע אלא 200 או אפילו 300%, מכל מה שהוא יכול ובהתאם לכשרונו, בכל אחד מהמשרדים עליהם הוא ממונה. בכל זאת מדובר במישהו שיכול להתחרות בכמות התארים שיש ל-Khaleesi. חיים כץ - שר התיירות, השר לביטחון הלאומי, שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, שר המורשת ואם הדרקונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבצע שלום הקואליציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשי האוניברסיטאות נגד פיטורי היועמ"שית. """ אנחנו, נשיאי האוניברסיטאות החתומים מטה מתריעים על סכנה חסרת תקדים לשלטון החוק בישראל אם תפוטר היועצת המשפטית לממשלה. במשטר הדמוקרטי הנוהג בישראל היועצת המשפטית היא שומרת הסף החשובה ביותר מפני פגיעה אפשרית של הממשלה בזכויות אזרח וזכויות פרט של תושבי המדינה. היא ששומרת על סדרי משטר תקינים. היא שמהווה, יחד עם בתי המשפט, את החיץ בין שלטון דמוקרטי בו איזונים ובלמים על הממשלה הם הכרחיים, לבין שלטון דיקטטורי עריץ בו הממשלה יכולה לעשות כאוות נפשה. היועצת המשפטית היא עובדת ציבור ולא פוליטיקאית. כל "חטאה" הוא בכך שמלאה את תפקידה במקצועיות רבה ובאומץ רב. לפיכך, הקריאות של שרים בממשלה ושל חברי כנסת לפטרה אינן אלא קריאות להיפטר משלטון החוק. פגיעה בשלטון החוק תביא לפגיעה אנושה בחברה הישראלית, ובכלל זה בכלכלה ובביטחון. לכן, אם תפוטר היועצת המשפטית נכריז על שביתה אישית שלנו, נצא להפגין כנגד המהלך ונקרא לגורמים אחרים לעשות כמונו. אנחנו מפצירים בגורמים אלו להצהיר בהקדם האפשרי על כוונתם לפעול. על החתום, פרופ' דניאל חיימוביץ, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, יו"ר ור"ה פרופ' גור אלרואי, נשיא אוניברסיטת חיפה פרופ' אלון חן, נשיא מכון ויצמן למדע פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים פרופ' אורי סיון, נשיא הטכניון- מכון טכנולוגי לישראל פרופ' אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת תל אביב פרופ' אריה צבן, נשיא אוניברסיטת בר-אילן פרופ' ליאו קורי, נשיא האוניברסיטה הפתוחה """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פקידים, דיפ סטייט וכו'. השיירה עוברת. רק מצור של 400 אלף איש על הכנסת יעזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. שאלה למי שהיה בהפגנות הגדולות ליד הכנסת (עבור חבר, כמובן): יש שם שרותים שמאפשרים למישהו עם ערמונית נרגזת (ואני לא מתכוון לדינה ברזילי וחברותיה לצבע) להשתין מדי פעם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו שירותים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם קניון גדול ומסודר (וממוזג) עם שירותים ציבוריים מרובי תאים. וגיליתי את זה רק אחרי ששלוש פעמים עמדתי בתור של עשרות דקות לשירותים הכימיים ששמו בחוץ ליד ההפגנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספציפית גגל סינמה סיטי ירושלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי שירותים אבל שמעתי שיש שם מקפצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביני לבין עצמי, אני קורא לכך השיטה הקנייתית: לעלות על הכנסת ולשרוף אותה. על משקל מה שאמר אוליבר קרומוול באחת מן הפעמים בהן פיזר את מה שכונה לימים "הפרלמנט הארוך": "הארכתם לשבת כאן מכדי שתוכלו להועיל... עיזבו-נא, אני אומר... בשם אלוהים, לכו!". לעת עתה אני מחזיק בדעתי, כי השיטה הזו, נזקה רב מתועלתה. אין מצילים מדינה ע"י הפגנות ומהומות. כדי להציל מדינה נדרשת אופוזיציה מאורגנת ומאוחדת דיה כדי לספק תחליף משופר לשלטון שכשל. ידוע לי, ששיטתי אינה נעדרת סכנות. היא עשוייה להתגלות כתירוץ לחידלון ממעשה וישיבה על הגדר. לצערי, הפלת הממשלה הנוכחית, כאשר האופוזיציה כל כך מסוכסכת ולא פופולרית, תביא בסופדבר לעוד יותר תבוסה ועוד ייאוש. מלבד השמחה בלב למראה נבחרי השלטון הבזויים מגורשים מבית השפתותיים ע"י המון זועם, מה עוד נרויח מן המהלך הזה? יתכן שאני טועה. קשה לדעת. יתכן שהתגובה הסלחנית והרופסת של הדמוקרטים בארה"ב כלפי הפוטש של טראמפ בינואר 2021, היא שהביאה לחזרתו לשלטון ב-2024. אם יש דבר אחד שהבוחר שונא ממש, זו חולשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נניח שכדבריך "כדי להציל מדינה נדרשת אופוזיציה מאורגנת ומאוחדת דיה כדי לספק תחליף משופר לשלטון שכשל". בהנחה שאנחנו מסכימים גם על שקשה לראות איך נוצרת אותה "אופוזיציה מאורגנת ומאוחדת דיה" בעתיד הרלבנטי, השאלה לפתחנו היא מה המסקנה שהאזרח הקטן צריך להסיק מזה. דומני שציפיה למשיח מאפיינת יותר חלקים אחרים במפה הפוליטית, וכידוע הטענה לפיה "הן בכל דור יקום הגיבור פודה העם" מצלצלת יפה בשיר אבל לא ממש הוכיחה את עצמה לאורך ההיסטוריה שלנו. אפשר, כמובן, להרים ידיים ולהסכין עם התבוסה - וזאת הגישה שלי כבר כמה חודשים, בעיקר בגלל התדלדלות הקהל בהפגנות בהן נכחתי, ויותר מזה בגלל העדר כמעט מוחלט של צעירים שהיו אמורים להיות החלק האקטיבי והנלהב ביותר של ההגנה על הדמוקרטיה. מדינת ישראל אף פעם לא הצטיינה בסטודנטים פעילים פוליטית, וגם מחאת האוהלים בת"א עסקה בשאלת מחיר הקוטג' ולא מבנה השלטון שהוא מטיבו קצת יותר אבסטרקטי. בלי החלק התוסס הזה (כן, "תוסס" גם בפירוש שלו להבנה שזמנים קשים דורשים לפעמים פתרונות קשים, לדוגמא, אם ממש אין מנוס, מעבר רמזור להולכי רגל באור אדום, ואפילו -רחמנא ליצלן - פגיעה ברכוש ציבורי וסמלי שלטון1) ההפגנות מיצו את עצמן. למרות שכידוע אינני אופטימי כלל לגבי העתיד, כאשר על כפות המאזניים מונח עתידה של המדינה אני חושב שעלי לתת משקל גדול לאפשרות שהפסימיות שלי לא מוצדקת ועוד יש איזה שביב תקווה. לכן, אם תהיה הפגנה בנוסח שביתת-שבת המונית מלווה בפקקי מכוניות סביב הכנסת לא אתן לעצמי פטור מהשתתפות בה. ביבי - ראה הוזהרת! ____________ 1- לא שאני מעודד, חלילה, מעבר על החוק, אני רק מציין שלא פעם הדרך הזאת אפקטיבית יותר מנפנוף בדגלים ושירת התקווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היו 400 אלף על הכנסת, כמה וכמה פעמים1. זה לא הספיק. והאפקטיביות של זה רק ירדה עם הזמן והמלחמה2. 1 אני עוד יכול להריח, בקצת מאמץ, את ריח הבואש שהיה שם באויר אחרי שחלק קטן מהמפגינים גם ירדו לחסום את דרך בגין או כביש אחר שם. 2 אי אז אני חשבתי לתומי שמה שיפיל את ממשלת החורבן זה אם המשטרה במקרה תהיה מספיק אלימה ותדרדר להרג של מפגין או שניים. אחרי ה-7 באוקטובר הבנתי שגם אם ייהרגו מאה מפגינים זה לא ישנה כלום לממשלה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו כנראה 400,000 בהפגנה נגד ביטול עילת הסבירות. היא הועילה מאוד. בלעדיה ייתכן שבג"ץ לא היה אוזר את האומץ לבטל את הביטול. במקרים האחרים אני חושב שלא הגענו ל 400 אלף. ואני מדבר על 400 אלף שמתנחלים שם ולא זזים עד שהכנסת מכריזה על תאריך לבחירות, לא בילוי של מוצ"ש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארבע מאות אלף משפחות שלא ילכו לעבוד, ישאירו ילדים קטנים לבד בבית, וכל שאר הבעיות הכרוכות בזה, זו דרישה מאד גבוהה. ואני מעריך את האופטימיות שלך לפיה כעבור חצי שנה זה מה שהשפיע על השופטים. הפגנות יעילות לא משפיעות בכזה דיליי. ראה ליל גלנט והפגנת סברה ושתילה לדוגמה. בספטמבר היו לפחות 400 אלף בהפגנת החטופים בבגין. לא שינה כלום. אולי האיץ את ההחלטה להתנקש בנאסרללה, אבל אתה מבין שלא לזה התכוונו (אם כבר, זה ירמוז ש400 אלף בכנסת יתמרצו תקיפה באיראן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, קרה משהו שאמור להוציא המונים לרחובות? ליל גלנט הראשון היה ארוע מרשים ומשפיע. גלנט היה אז גיבור, ממלכתי, איש עקרונות ואנטיתזה לנתניהו. ליל גלנט השני היה פלופ, ובצדק. גלנט היה אז כישלון קולוסלי ואחד האחראים המרכזיים למחדל. רונן בר כיום, הוא כמו גלנט של אחרי ה-7 באוקטובר - כשלון, אחראי ואשם. הוא היה צריך ללכת הביתה כבר לפני יותר משנה, כמו גם הרמטכ”ל, שר הבטחון וראש הממשלה. אני לא אצא להפגין נגד פיטוריו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפגנה היא לא נגד פיטוריו עקרונית, אלא נגד הקפיצה לדיקטטורה שבה כשהשלטון נחקר על ידי השב''כ, הוא מפטר את ראשיו ובכך שך את עצמו במעמד של שליט עת בלתי ניתן לחקירה שעומד מעל החוק. אבל זה בסדר, אפשר לצפות בקריסת הדמוקרטיה גם מהספה בבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכים. אם למדנו משהו מהשנתיים האחרונות זה שפוליטיקה זה כמו משחק פוקר. כל צי'פ בפני עצמו חסר משמעות. אבל בסה''כ לכל צ'יפ יש משקל מצטבר. המכתב של ראשי האוניברסיטאות הוא עוד צ'יפ. וגם אם לא השתכנעת - אולי תסכים איתי שהמכתב הזה מעודד את רוחה של היועמ''שית. א. היא הרוויחה את זה וב. זה עדיף מכלום |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם הפסקה האחרונה, לצרכים פנימיים של המחנה זה טוב, אבל זה לא מה שיקדים את הבחירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אסימון לערימה. מאבק האקדמיה: קמפיין מימון המונים """ אנחנו נעזרים במשרדי עורכי הדין הטובים ביותר, וזקוקים לעזרתכם.ן במימון העתירות הקרובות, כמו עתירות לבג"צ בנושא הרכב הוועדה לבחירת שופטים, הדחת שומרי סף (יועמ"שית, רשב"כ), ופגיעה בערכי היסוד של הדמוקרטיה. הכסף שייאסף יוקדש למימון העתירות שהן קריטיות לעתיד המדינה והדמוקרטיה, ולגיוס תמיכה ציבורית. אנא תרמו ברוחב יד! """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר של אלייקים רובינשטיין. לידיעת הקורא דב. תקציר: """ גורמי הממשלה מעוניינים בהפקרות, ובפוליטיזציה של כל חלקה טובה; המינון של איכות ומקצועיות עם מקצת פוליטיקה (כמו במינוי שופטים עד כה) הופך להרבה פוליטיקה, והמקצועיות והאיכותיות נדחקות. זה טיבה של המהפכה המשפטית. ... עיינתי במסמך הארוך והמייגע ששלח שר המשפטים יריב לוין נגד בהרב-מיארה. הוא הזכיר לי את הסרט "הנער" של צ'ארלי צ'פלין, שבו זגג שוכר נער שילך לפניו ויזרוק אבנים על חלונות, וכמובן הזגג מופיע והכול זקוקים לשירותיו. פוליטיקאים כאלה ואחרים מציעים הצעות שאינן עולות בקנה אחד עם החוק, כשמילת הקסם "משילות" פירושה "מה שאנו רוצים, כי לנו הרוב" - וכשמחווה היועצת המשפטית לממשלה את דעתה, כמצופה ממנה, היא הופכת לעומתית ונוצרת עילה להדחתה. וההגינות והשכל הישר היכן? עצם האיסוף של מאות רבות של "תלונות" נגד בהרב-מיארה, העושה מלאכתה נאמנה בכישרון וביושרה ומסייעת לממשלה ברוב הדברים, כמו שעשו כדי לקושש אלפי התנגדויות למינוי השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון, מדיף ניחוח לא טוב. """" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלוגית הזגג ההוא מפציעה אפילו גבוה יותר, בכל הטיעון הדמגוגי על "לא נקים וועדת חקירה ממלכתית כי לנשיא העליון אין אמון של הציבור". ומי בדיוק מקעקע את אמון הציבור בבית המשפט כבר חמש שנים? טוב, בעצם זה יותר דומה למשל על היתום ההוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מביא דברים של שופט עליון לשעבר וחושב שהם יעשו רושם על ימני מצוי מסוגו של דב? לו עניינים כאלה היו בעלי משקל כשלהו הממשלה היתה קורסת מזמן כאולמי ורסאי בשעתם. מקור בכיר בלשכת ראש הממשלה ורעייתו מסר בתגובה: "שוב כנופיית שלטון החוק מעלילה עלילות שווא, ואין כל פלא שגם אלייהים רובינשטיין, בשר מבשרה של החונטה המשפטית, מצטרף למקהלת השקרנים. אבל במסגרת מסע התרעלה נחצה כעת עוד קו, וחצאי האמיתות והשקרים שהיו פעם מוסווים נכתבים כעת שחור על גבי לבן בשעה שכל נער (wink!) יכול לברר את האמת כהרף עין: הזגג של צ'פלין לא שכר את הילד אלא פחות או יותר אימץ אותו, והילד היה בן 6 כך שהוא יכול להיקרא "נער"1 רק אם ילד בן 12 נקרא טרוריסט. אופס, סליחה, את החלק האחרון צריך להשמיט. אובדן הבושה של מי שהיה שופט בבית המשפט העליון רק מוכיח שוב את הצורך הדחוף במהפכה משפטית כאן ועכשיו, ובעזרת השם (ורעייתו) זה בדיוק מה שנעשה לאחר שניפטר מהרועצת המשפחית". ומקורה בכירה במשרד התחבורה ששמעה את דברי המקור הבכיר הוסיפה: "כפיים!" בבחינת מועט המחזיק את המרובה. ____________ 1- הערת המביא לדפוס: המתרגם שהחליט ש kid הוא נער חי לפני כמעט 100 שנה, אז אפשר לסלוח לו. אבל לאלייהים רק אלוקים יכול לסלוח. ורעייתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אתה מביא דברים של שופט עליון לשעבר וחושב שהם יעשו רושם על ימני מצוי מסוגו של דב? דב כתב לפני זמן מה על החלפת אימיילים עם השופט לשעבר רובינשטיין ועל כך שהוא מעריך אותו. לכן כתבתי "לידיעת הקורא דב". לגבי התוכן עצמו, אין לי שום אשליה. זה לא יעשה רושם על דב - אפילו אם נתניהו בעצמו היה כותב זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או רעייתו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, עכשיו זה יותר מובן. לא זכרתי את זה. ובהערת אגב, נתניהו אכן אמר אתמול שנחצה עוד קו (אם כי בעניין השב''כ ולא הזגג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו מתבלבל לגבי "ערוצי התבהלה" (ציטוט של נתניהו, כן? לא רק ינון מגל) שרודפים את נתניהו - אז הוא מוזמן להנות מהכתבה הבאה. כתבה בכלכליסט "תעיפי את רביב דרוקר מהתוכנית ב 7" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר לכלום ושום דבר דרוקר מופיע פחות ופחות כמנחה התוכנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נצא להפגין? וואו! אבל האמת היא שאפילו לו היו מאיימים בשביתה מוחלטת של המוסדות להשכלה גבוהה (מלבד אונ. אריאל מן הסתם) זה לא היה מפחיד מדי את השלטון; כל עוד עולם הישיבות ימשיך להתקיים כסדרו הכל יהיה בסדר, בעזרת השם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלבד אוניברסיטת אריאל ואוניברסיטת רייכמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעזרת השם ובעזרת הוויזמיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי "מסך בערות", אבל מסך עשן בטוח יש כאן. "נכנסים לתוקף בכנסת הבאה" זה שיטה אפקטיבית להקהות את העוקץ מחוקים פרסונליים. אבל זה לא פתרון קסם: א. זה פסול לבצע שינויים בשיטת המשטר ללא תמיכה ציבורית רחבה מאד, וללא שותפות עם הגורמים המקצועיים. ב. בכנסת הבאה גם אם יש רוב לתקן משהוא, זה עדיין לא בטוח שזה ייצא אל הפועל. יש אינספור דוגמאות לכך. מדובר פה על נזק לדורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ׳זה פסול לבצע שינויים בשיטת המשטר ללא תמיכה ציבורית רחבה מאד.׳ א) כמה רחבה ? ב) לאיזה סוג תמיכה ציבורית אתה מתכוון? תמיכת ארגונים/עמותות או הפגנות בכיכרות העיר? 2. בהתאם לניסוחו/כוונתו של האלמוני, כאשר אתה מבקש לנקוט עמדה בסוגיות עקרוניות שחוצות מפלגות, גם אם אתה מראש מבקש להמנע מכך, הרי שעצם התיוג ימין/שמאל מול שינוי שיטה/לא שינוי שיטה, צובעת את עמדותיך בפוליטיזציה מובהקת ולא במהות הנושא. עובדה היא שהאגף הפוליטי מימין למפה הפוליטית תומך בשינוי השיטה וגם תומך ברפורמה, בעוד שהמרכז/שמאל לא תומך בשינוי השיטה וגם תומך ברפורמה ולא כמקרה, וזה בולט כמעט בכל תחום ובמיוחד בשנים האחרונות ובתמצית השקפתו של ידידנו היקר אריק (תגובה 776233) : ׳גם אם תשכנע אותי ששיטת הסניוריטי לא טובה אני לא אסכים שהקואליציה הנוכחית תשנה אותה׳. 3. בעייתיות נוספת הנובעת משיטת הסניוריטי, היא מינוי שופטים לעליון שלא עברו את משוכות הניסיון השיפוטי בבית המשפט השלום והמחוזי והם למעשה מינויים פוליטיים מובהקים תחת הכותרת ׳מועמד האקדמיה׳ או מועמד ׳לשכת עורכי הדין׳. כך למשל מינוייה של השופטת דפנה ברק-ארז שאין לה את הניסיון השיפוטי הנ״ל והצנחה לכס העליון היישר מהאקדמיה ומשוריינת לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון מתאריך 20 באוקטובר 2028 מכח אותו נוהג שמקצה שריונים לנשיאות לחלק קטן מאוד מהשופטים. האם אתה תומך במינוי אישיות מכובדת ו׳אקדמאית׳ ככל שתהיה לתפקיד ׳הכי משפטי׳ שיש וזאת כשאין למועמד את הניסיון השיפוטי הנ״ל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה זה משנה? אנחנו שנות אור מהקו הזה. 2. מצטער לא הבנתי איך זה קשור למשהו. אם זה עוזר לך לתייג אותי או את מישהוא אחר לך על זה. 3. אין לי עמדה מובהקת בנושא1. הרבה יותר קריטי שהועדה למינוי שופטים תהיה מקצועית חסרת פניות ועם מינימום שיקולים פוליטיים. לאור העובדה שלווין ושות' מנסים להשיג את ההפך המוחלט2, תמוה מאד בעיניי שאתה על הזמן חוזר לזה. כל עוד הועדה לבחירת שופטים מקצועית וחסרת פניות, כל החסרונות התאורטיים של שיטת מינוי כזו או אחרת בטלים בשישים. ולהפך, זה בלתי אפשרי למצוא שיטת מינוי טובה תחת הנחת עבודה שהקואליציה מנסה לחרב ולהשתלט על רשות השיפוט. (אולי זה יעזור לך להבין למה אנשים מתנגדים לשינויים כלשהם ביוזמת הקואליציה הנוכחית) 1 דוגמא חיובית בעיניי למינוי ללא ניסיון שיפוטי: אחרון ברק. 2 ובפרט מינוי חסרי ניסיון המקורבים פוליטית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 ברק כבר היה יועץ משפטי לממשלה, וליווה הסכמים בינלאומיים בין ישראל לבין מדינות אחרות. אבל בסך הכל זאת דוגמא טובה לטענתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהימין הישראלי מתקשים או לא רוצים להבין את מושג ההסכמה החברתית. ואין הדבר נטול סיבה הגיונית. המושג הזה היה תמיד ''מפוקפק'' ודווקא בזמננו ממש המושג הזה עומד בפני מבחנים הבודקים אם הוא באמת קיים ואפקטיבי. אני מניח שאם מישהו מגלה עניין אמיתי במושג הזה הוא יוכל למצוא הסברים טובים משלי במקורות המתארים את משנתו של הפילוסוף הצרפתי ז'אן ז'ק רוסו, מאבות הדמוקרטיה הליברלית המודרנית. לדעתי, יהיה זה מועיל מצידי לתאר תהליך היפוטתי בו המושג ומושגים אחרים רלאבנטיים משתתפים ונבחנים. (זה גם יחסוך ממני התבטאויות אמת קיצוניות ביחס למצב החברה בה אני חי). בנאום ההכתרה, נשיא ארה''ב הנכנס בחר בין היתר להצהיר כי תחת כהונתו יהיו בארה''ב רק שני מגדרים. בהיות נשיא ארה''ב חלק מרכזי בשלטון, עצם האמירה יכולה לגרום ללהט''ב לשקול את המשך השתתפותו בהסכמה החברתית. רבים יאמרו שאין טעם להתיחס לדיבורים בעלמא ואפילו הדובר הוא נשיא ארה''ב. ולכן, נניח שהממשל ינסה לפעול ברוח הדברים ולפטר מארגוני המדינה (למשל הצבא) להט''בים. הצהרת העצמאות, שהיא חלק מן החוקה האמריקאית, מבטאת בארה''ב את ההסכמה החברתית שהיא מקור הסמכות של הממשל שם. לה''טב שיפוטר עקב חוק או תקנה חדשה, רשאי לראות בפיטוריו צעד הנוגד את החוקה, המבטיחה את זכותו, הבלתי ניתנת לשלילה, לחיפוש אחר האושר. הצעד הבא של המפוטר הוא לפנות לביה''מ העליון בארה''ב שהוא הפרשן המוסמך של החוקה ולטעון שפיטוריו נוגדים את החוקה. איני יודע מה יחליט ביה''מ. שופטי העליון בארה''ב נבחרים לכל ימי חייהם. ברור כי היום רוב השופטים שם שמרנים (מקורבים לרפובליקנים), אך רובם לא נבחרו בתקופת כהונתו של טראמפ ולכן עמדתם ביחס להצהרת טראמפ הנ''ל אינה ברורה. כאן אנו רואים את פעולת המערכת המשפטית כחלק ממערכת האיזונים והבלמים בדמוקרטיה האמורה להגן על האזרח מן העריצות של אחת הרשויות. מצד שני, בחירת השופטים בארה''ב היא פוליטית יותר מדי. בפרקים השני והשלישי בחוקה נקבע כי השופטים נבחרים ע''י הנשיא ''בעצת הסנאט והסכמתו'' ורק הסנאט רשאי להדיח אותם בהליך מיוחד. אפשר בהחלט שביה''מ הפדרלי של ארה''ב יחליט ע''פ דעתו של הנשיא טראמפ. אם כך יקרה, הלהט''ב ואזרחים אחרים התומכים בו, צריכים להחליט אם החלטת ביה''מ העליון מחייבת אותם לפרוש מן ההסכמה החברתית המבוטאת בחוקה וסומכת את הממשל של ארה''ב. ועכשיו הגענו לשאלה המעניינת באמת והאקטואלית של איך מבצעים פרישה מן ההסכמה החברתית. מכאן אמשיך אם יהיה עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נניח שהממשל ינסה לפעול ברוח הדברים ולפטר מארגוני המדינה (למשל הצבא) להט"בים." בכהונה הראשונה שלו טראמפ אסר על שירות טרנסג'נדרים בצבא, מה שהביא לפיטורים מסיביים (13,000 לפי הערכות). המדיניות הזו בוטלה ע"י ביידן, ובקרוב מאד טראמפ מתכנן להשיבה. גם הפעם צפויים פיטורים בסדר גודל דומה (אין הערכה טובה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל"ט היו פניות לפדרלי העליון בנוגע לפיטורים מן הצבא. מישהו יודע מה היו הפסיקות, אם היו? במידה וביה"מ העליון לא פעל להגנת זכויות האזרח של טרנסג'נדרים/להט"בים/נשים הנזקקות להפלה, ע"פ התאוריות של עידן האורות והמהפכה הצרפתית, אמורים הנ"ל ותומכיהם להחליט שאין הם יותר חלק מן ההסכמה החברתית המספקת את הלגיטימיציה לחוקה ולממשל האמור להפעיל אותה. מכאן הדיון הוא בשני היבטים: א. ההיבט הכמותי - אם למשל חלק מן הטרנסג'נדרים באופן אקטיבי או פסיבי "יפרשו" מן ההסכמה החברתית, הדמוקרטיה ה"ליברלית" תמשיך להתקיים באופן מהותי. וזה מפני שמדובר במספר קטן של אזרחים בפוטנציה. הדמוקרטיה יכולה לסבול קבוצות קטנות של דיסידנטים/סרבנים ןאף להפעיל עליהם אמצעי אכיפה וענישה ע"פ החוקה. לעולם יהיו עושי צרות, אנרכיסטים ונון קונפורמיסטים שיסרבו ללכת בתלם. אחד האפיקים המעשיים שבהם דמוקרטיה יכולה לפעול כנגד הסרבנים היא ביטול האזרחות והפעלת לחץ ל"הגירה מרצון" (ע"ע גד"א, אב"ג, ...). אך במידה והמספרים הופכים לגדולים, 25%,50,30 (כמו בישראל), הלגיטימיציה של השלטון מתערערת והדמוקרטיה מתקרבת לעריצות הרוב ובמקרה הקיצוני לאוליגרכיה. במצב זה הדמוקרטיה אינה מהותית והיא מצטרפת לתחומן של הדמוקרטיה העממית, הדמו' האיסלמית או דמוקרטיות לא ליברליות כמו מצריים, ירדן, הודו ורוסיה. ב. ההיבט המעשי - מה המשמעות ואיך מבצעים בפועל פרישה מן ההסכמה החברתית / סרבנות? כאן השאלה הופכת מורכבת, מפני שמדינות (דמוקרטיות) שונות, מספקות לאזרחיהן דרכי סרבנות שונות. גם הואריאציה הזו משפיעה על מידת העריצות שיש ליחס ל"דמוקרטיות" כאלו. ג. המקרים הקיצוניים הן מדינות בהן מתקיימות בחירות חופשיות יחסית, אך העדר איזונים ובלמים מספיקים, אומר שבשפת ההסכמה החברתית, עשרות אחוזים באותן חברות במסתבר אינן מכירות בלגיטימיציה של השלטון. אפאחד בעולם התרבותי לא רואה במתנגדי המשטרים האלו פושעים חברתיים או אנארכיסטים. ד. דוגמאות הן רוסיה ואיראן, בהן אוסרים (תרתי משמע) אופוזיציה אמיתית ו/או אין מספיק חופש מידע המאפשר לאזרחים לדעת מספיק כדי להפוך את בחירתם למשמעותית. לענ"ד, זוהי צורת ה"דמוקרטיה" אליה חותרים לוין ורוטמן, המתקראת בלשון הזהב של הימין הישראלי "ריבונות העם (היהודי)" ובלשון ההסכמה החברתית עריצות הרוב. ה. ישראל דהיום קרובה יותר לארה"ב. יש בה אופוזיציה אמיתית והיא מאפשרת לאזרחיה כמה אופציות לבטא פרישה מן ההסכמה החברתית. כל עוד רוב אזרחיה אינם נוקטים באמצעים הנ"ל, ישראל היא עדיין דמוקרטיה מהותית. ו. מהם אמצעים אלו? איך מבטאים באופן מעשי, אפשרי ואפקטיבי, סרבנות? ניתן לדון בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שבמחשבה האמריקאית, בטח בהקשרים האלה, רוסו הרבה פחות רלוונטי מתורו. הרבה יותר מובהק מההצהרה לגבי שני מינים זה ההחלטה לבטל את התיקון ה-14. מצד אחד, ברור שזאת החלטה לא חוקתית, מצד שני, ברור מה בית המשפט יחליט אם זה יגיע אליו. ״ברור כי היום רוב השופטים שם שמרנים (מקורבים לרפובליקנים), אך רובם לא נבחרו בתקופת כהונתו של טראמפ ולכן עמדתם ביחס להצהרת טראמפ הנ"ל אינה ברורה.״ - מתוך 9 שופטים שמכהנים היום, 3 מונו על ידי טראמפ (בארט, קוואנו וגורסץ') תומאס (מינוי של בוש האב!) הוא פעיל של MAGA לכל דבר ועניין, ואליטו יותר ימני מארבעתם ביחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שהנרי תורו הוא בבחינת מים עמוקים מדי עבורי. יש לי הרגשה שבצד השני הפוליטי בכלל אין הבנה של מושג ההסכמה החברתית ובמקומו דוחפים את "ריבונות העם" (בשפתנו עריצות הרוב). ציינתי שהאבות המייסדים של ארה"ב הכירו את הפילוסופים של עידן האורות ואף השתמשו בשפתם, אבל מודל הרפובליקה שלהם היתה הרפובליקה הרומית. הרפובליקה הרומית היתה שלטון ע"י נבחרים. היא הייתה סוג של הכלאה בין דמוקרטיה ואוליגרכיה, שבה האינטרס של ההמון (הפלבאים הקליינטים) יוצגו ע"י האליטה (הפטריציים והמעמד הסנטוריאלי שבניהם כיהנו כסנאטורים וטריבונים). בהקשר הזה אפשר להרחיב ולומר כי יוליוס קיסר גילם בגופו את הבלבול בין אידיאולוגיות לשאיפות אישיות. מבחינה פוליטית קיסר נתמך ע"י השכבות הרחבות בעם (הפופולארים), אבל באופן אישי כנראה שאף למלוכה. בנו המאומץ, תחת מסווה של עממיות ופטריוטיות הצליח להקים שיטה מורכבת שהציגה חזות של "ראשון בין שווים", כבוד לסנאט וקיסרות משרתת, אבל בפועל התגלתה תוך 3 דורות כאוטוקראטיה קיסרית. הנרי תורו נולד אחרי שארה"ב נולדה וחוקתה נכנסה לתוקף. כהערה על מורכבות המצב, תגובתך תקפה. אבל לצורך דיון, אתה תצטרך להשכיל אותי על משנת תורו ולמה אתה מתכוון. אני לא יודע אפילו איפה למקם את תורו בין הפרוגרסיבים (אי ציות אזרחי) לבין הטראמפיסטים (עדיפות השלטון שאינו דולט). אנצל את המקום גם כדי להסביר שניסיתי לדבר על אופציות של סרבנות וכדי להרחיק עדותי דברתי על פרישת מדינות ליברליות מן הברית של ארה"ב. הדוגמה הזו הכתה בי מפני שהמציאות הפוליטית בארה"ב שונה מאד מזו של ישראל. כהצעה לדיון אומר את הדבר הבא: הבעייתיות של ישראל כחברה דמוקרטית אולי נעוצה בכך שההסכמה החברתית של יותר מדי שבטים בה, היא מפוקפקת וחלקית. לעומת זאת האופציה של קנטוניזציה ו/או פרישה קשה מאד ואולי אפילו בלתי אפשרית. אם מגזר מסויים דורל הפעלת סרבנות, זו צריכה להיות מצד אחד תואמת את הנסיבות המיוחדות של ישראל ומצד שני מספיק מדוייקת, חד-משמעית וממוקדת שינוי. ה"הגירה מרצון" שדובר בה גם כאן, מצטיינת בצד הראשון, אבל לוקה מאד בצד השני. היא כפי הנראה פיתרון מלא בהיבט הפרטי, אבל פיתרון מאד מאד קלוש בהיבט החברתי הכולל של מדינת ישראל גופא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לומר שמספיק ששני מנדטים יהגרו כדי להנציח את שלטון ה"ימין", דווקא בזמן שמהפך ליברלי נראה (לי) קרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה כתבה בהארץ על "צוזאמן" ברלין שזה כמו בית חב"ד בלי חב"ד. אחרי שהביביסטים גמרו לשפוך רפש על הקפלניסטים הבוגדים ונוטשים, התברר שהזוג המפעיל את הארגון הם מתנחלים דתיים ומזרחיים מבת עין. אומר זאת כך: לחיות כאן נהיה מאוד לא נעים וגם יקר. לא חסרות סיבות להגר מכאן. אם המצב ימשיך להדרדר, לא רחוק היום בו תראה מתנחלים ותומכי ימין מכל הסוגים משתמשים בנשק שחלק להם הבנחמין כדי לפלס לעצמם מקום בתורים לויזות בשגרירויות בת"א. לדעתי, ההתפלגות הפוליטית של המהגרים מישראל אינה מאד שונה מן ההתפלגות הישראלית הכללית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורציתי גם להוסיף שהציבור הליברלי לעולם לא ינצח בבחירות בישראל. אנו נצטרך לפחות 20 מנדטים של אזרחים שאינם ליברלים או שמרנים, אלא בעיקר "קולות צפים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. בבחירות הקרובות אלו לא יצביעו לליכוד ולא לבן גביר/סמוטריץ'. כנראה ימצאו מפלט בגנץ-אייזנקוט, או בנט אם יחליט לחזור. יש לך הסבר אחר לכך שהקואליציה מקבלת כעת בסקרים גג 52 מנדטים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ההתפלגות הפוליטית של המהגרים מישראל אינה מאד שונה מן ההתפלגות הישראלית הכללית'' אני מאוד אופתע אם זה נכון. מערך השיקולים ההמוצע של חילוני-ליברלי דוחף-מושך להגירה הרבה יותר מזה של הדתי-לאומי-ימני, בוודאי המתנחל (שיקולים של זיקה אידיאולוגית לארץ, זיקה דתית לארץ, רצון להפגין סימנים חיצוניים של יהדות, שייכות והצלחה פוליטית, ויכולת פרנסה בחו''ל). הזוג שמפעיל את צוזמן ברלין, אם אני מנחש נכון (מודה שלא קראתי את הכתבה חוץ מהכותרות) לא באמת עזב את ישראל, הוא בשליחות שם למען ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה נקודות: מה שדוחפים בצד הפוליטי השני הוא לא "ריבונות העם" וגם לא "עריצות הרוב" אלא ריבונות הלאום (בשפתנו "אתנוקרטיה", בשפתם "מדינת לאום"). במאה ה-18 היה הבדל בין בין הפילוסופים בעולם דובר האנגלית ליבשת. האנגלים (ודוברי האנגלית) לא באמת התאוששו מהטראומה של מלחמת האזרחים האנגלית (שלא באמת היתה מלחמת אזרחים אלא פשוט מהפכה) ולכן כשאבות האומה האמריקאית ניסחו את החוקה שלהם הם הושפעו הרבה פחות מרוסו בן זמנם והרבה יותר מלוק ואפילו מהובס. לא רק שהם בחרו בדמוקרטיה יצוגית (שמנוגדת באפון מפורש לרעיונותיו של רוסו) אלא שהם בחרו בשיטת האלקטורים (שבמקור היתה עוד פחות ייצוגית מהיום, אנשים באמת בחרו אלקטורים שייצגו אותם בלי שהם ידעו למה האלקטורים יצביעו). האמריקאים בהחלט חשבו על הרפובליקה הרומאית ודרך גיבוש החוקה ניסו למנוע מצב בו יקום עליהם קיסר משלהם. תורו הוא בהרבה מובנים אבי הרעיון של אי ציות אזרחי1. פרישה של מדינה מהאיחוד האמריקאית היא אופציה שלא קיימת. ז"א, היו כמה מדינות שניסו, וכמו שאתה בטח יודע זה נגמר במלחמת אזרחים קשה. אין בחוקה האמריקאית סעיף 50 שמאפשר למדינות לפרוש, ובית המשפט הכריע שמדינות לא יכולות לפרוש ב-1869. יש אמונה תפלה שבגלל שטקסס היתה רפובליקה עצמאית לפני שסופחה לארה"ב, ובגלל שהחלטת הסיפוח של הקונגרס מדברת על הקמת מדינות חדשות באופן לא כל כך ברור שטקסס יכולה לפרוש. זה לא נכון, ההחלטה מדברת על פיצול טקסס בתוך ארה"ב, לא על פרישה, וטקסס למעשה פרשה אחרי שסופחה ככה שגם אם זה היה נכון לתקופה שבין הסיפוח לפרישה, זה לא נכון מרגע הכניעה. וכל זה, כמובן, לא רלוונטי לקליפורניה שלא היתה רפובליקה עצמאית. ומבחינה מעשית, הכח של המדינה הפדרלית התחזק וכוחן של המדינות נחלש מאז מלחמת האזרחים, מדינה שתחליט לפרוש לא תוכל לעמוד מול הכוחות הפדרלים. 1 ראה אי ציות אזרחי [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהקטע בויקיפדיה אינו מחדש לי הרבה. הבעיה היא שתורו שאתה מביא כאבי מושג האי-ציות האזרחי גם כותב "הטוב בממשלים הוא הממעיט למשול", וזה מתאים במידה רבה יותר לחסידי טראמפ מאשר לפרוגרסיבים כמו ברני סאנדרס הסוציאליסט. אני סבור שצריך ללכת להבנות מתקדמות יותר עם הבחנה בין אי-ציות אזרחי לסרבנות. ע"פ גנדי אי ציות אזרחי בבסיסו מכיר בהסכמה החברתית ולכן בלגיטימיציה של השלטון. הוא רק דורש שינוי של דבר מסויים או דברים אחדים בהסכמה החברתית. הוא פועל מתוך אמונה שהשלטון ירצה לתקן את הטעון תיקון ולחדש את הלגיטימיזציה של השלטון. אפשר לחשוב על הפעילות של מתנגדי העבדות בארה"ב לפני 1860. הסרבנות לעומתה הולכת יותר בכיוון של חוסר אמון בהסכמה החברתית וברצון הטוב של השלטון לבוא לקראת הקובלים. ההליכה היא בכיוון של פרישה וחוסר הכרה בלגיטימציה של השלטון. זה מה שעשו המדינות הפורשות ב-1860. אני רואה שהדרכים לבטא אי ציות אזרחי או סרבנות במדינות הן שונות, לפי המבנה הפוליטי של השלטון והדרכים בהן הוא מאפשר מחאה. ולכן אם נחזור לישראל, אם אנו מדברים על קהילה בתוך המדינה הכופרת בערכים שמקדם השלטון, בין אם המדובר בחרדים או בליברלים, אנו צריכים לדון יותר בסרבנות. אנו רואים אצל החרדים בישראל את שני הגוונים. הזרם המרכזי בחרדיות מכיר בלגיטימציה של השלטון אבל דורש תיקון בתחום מדיניות הגיוס שיאפשר הכללה מחודשת של החרדים בהסכמה החברתית. מה שהם עושים זה אי ציות אזרחי לצווי הגיוס. הפעולה באה מתוך האמונה ששלטון הימין ירצה לתקן את ה"מעוות" בכיוון הרצוי לחרדים. לעומת זאת, בקרב הפלגים הקיצוניים של העדה החרדית. יש פסילה מלאה של השלטון והלגיטימיזציה שלו. הפעולה שלהם היא סרבנות המכילה לא רק סירוב להתגייס, אלא גם המנעות מהצבעה בבחירות וסירוב לשלם מיסים ולקבל תמיכות מן המדינה. לעומת אלו, ההגירה מרצון של גורמים ליברלים בישראל, אף היא ביטוי של סרבנות. אבל לעומת הנ"ל היא סובלת ממאפיינים של חוסר בהירות וחוסר לכידות וארגון. אין דרך להפריד בין סרבנים-מהגרים למהגרים סתם ואין מישהו שמוסמך לדבר בשם המהגרים ולבטא את ההסתייגויות שלהם מן ההסכמה החברתית אותה הם נוטשים. חלקם אפילו מכחישים סרבנות ומדברים במונחים של מחאה פוליטית ולא סרבנות (רילוקיישן זמני עד שהשלטון הפוליטי יתחלף). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צריך להבדיל בין פוליטיקה לאידיאולוגיה. אידיאולוגית, תורו הוא ליברל, רוסו הוא רומנטיקן, סנדרס הוא סוציאליסט וטראמפ הוא ציניקן. פוליטית, אני לא יודע למי רוסו או תורו היו מצביעים, אבל אם הם היו שומרים על עקביות נראה לי שסביר להניח ששניהם היו מצביעים למפלגה הדמוקרטית. חסידי טראמפ, ברובם, לא באמת מאמינים בליברטאניזם. חלק קטן מהם משמש בזה כססמא (לא טראמפ, אגב) אבל רובם שמרנים, דתיים, לאומנים ו\או אנשים שמכונת הזעם הצליחה לגרום להם לזעום. כשתורו (וגנדי וקינג בעקבותיו) מדברים על אי ציות אזרחי הם מדברים על אי ציות שבצידו הכרה בזכותו של הרוב לקבוע את החוקים, לכן הם היו מוכנים לשאת את העונש שבצד אי הציות (ושלושתם באמת ישבו בכלא). זה ההפך הגמור ממה שעשו המדינות הפורשות, ממה שעושים החרדים על כל גווניהם, ממה שעושים "מפסיקי ההתנדבות", ממה שעושים מהגרי המחאה וכל שאר הדוגמאות שהזכרת, ודומה למה שעושים ועשו מעט הסרבנים (האמיתיים) בישראל. אני לא מבין למה קשה לך להפריד ביניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳נראה שהימין הישראלי מתקשים או לא רוצים להבין את מושג ההסכמה החברתית. ואין הדבר נטול סיבה הגיונית. המושג הזה היה תמיד "מפוקפק" ודווקא בזמננו ממש המושג הזה עומד בפני מבחנים הבודקים אם הוא באמת קיים ואפקטיבי.׳ -------- ולדעתך המושג הזה -׳ההסכמה החברתית׳ הוא קיים ואפקטיבי? הרי מונחים רחבים מאוד מטבעם לא קיימים ואפקטיביים מפאת רוחבם העצום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה מושגים מורכבים מאד שאנשים מיישמים בחייהם גם אם הם לא יורדים לעומקם מבחינה תאורטית. הפילוסוף רוסו חשב ש''הסכמה חברתית'' קיימת והיא המסבירה איך חופש ושלטון יכולים להתקיים בכפיפה אחת. הנחת היסוד של חברה ליברלית היא שהאדם זכאי לחופש. ובאמת בחברה כזו אי אפשר לכפות על האזרחים משהו שהם ממש ממש לא רוצים (ע''ע גיוס חרדים). רוסו חשב שבחברה דמוקרטית הרוב הגדול יהיה מוכן לוותר על חלק מן החירויות תמורת ההטבות שניתן להפיק מפעולת שלטון בעל עוצמה, משאבים ותאום קולקטיביים. אפשר לומר שהאזרחים מוותרים על חירויות מסויימות בתמורה לחירויות אחרות (החופש מרעב, החופש מאלימות, ...). ההסכמה החברתית הרחבה הנדרשת למערכת הממשל מאפשרת לה להכריע בנושאים שנויים במחלוקת ואפילו להכריע בניגוד לרצון רוב האזרחים (מסים, היטלים, קנסות, ...). כמובן שמושג ההסכמה החברתית מתרוקן מתוכן אם אין דרכים לפרוש מן ההסכמה. לכן הדיון בדרכי הסרבנות, בהיבטים המעשיים שלה, הוא חיוני להבנת המושג. כשחושבים על כך, מתברר שהדבר ניתן לביצוע ולפעמים גם באופנים מפתיעים. למשל, ניתן דעתנו על הקונפדרציה של ארצות הברית. נניח למשל שאזרחי קליפורניה הליברלית ימאסו בתעלוליו של טראמפ. מדינת קליפורניה יכולה למשל לפרוש מן הברית של הקונפ'. הם יגלו שיש להם בית נבחרים, מושל נבחר וכוחות ביטחון מקומיים שיוכלו בקלות ליטול לידיהם את הסמכויות של הממשל הקונפדרטיבי. כל עוד הם אינם עושים זאת, יש כאן ביטוי של הסכמה חברתית ללגיטימיות של הממשל הפדראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה רואה מצב שבו בישראל יש קבוצה שיכולה באופן מעשי להתנתק מיתר הקבוצות ? בהנחה ויש לנו 5 חברות מובחנות : החילונית, מסורתית, דתית לאומית, חרדית, ערבית. ואם כן, למה זה לא מתבצע עד כה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מתבצע בקצב הולך וגובר. קוראים לזה relocation. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עדיין לא במסות. אני גם חשבתי שזאת התשובה המתבקשת.אני אישית מזמן מעודד הגירה אצל המשפחה. אין לנו כאן סיכוי. אנחנו שווים יותר מידי. מתוך 5 הקבוצות, לו השאלה היא : על מי אתה מוכן לוותר ועל מי אתה לא מוכן לוותר, מי היה נותר בחוץ?> החברה החילונית החברה המסורתית החברה הדתית לאומית החברה החרדית החברה הערבית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דה-פקטו החברה החרדית כבר מנותקת מהשאר וחיה באקס-טריטוריה משלה, בלי להיות כפופה לחובות והחוקים של שאר החברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כמובן שמושג ההסכמה החברתית מתרוקן מתוכן אם אין דרכים לפרוש מן ההסכמה" זה לא נראה לי מובן. אני לא בקי במה רוסו כתב, אבל זה הרי לא סביר: מעטים האנשים שיכולים לפרוש מאזרחות במדינה, או באופן כללי מחברות בקהילה כלשהי על החובות הכרוכים בכך, מבלי להיענש על כך בשלילת חירות עוד יותר קשה מהגבלת החירות האינהרנטית של המדינה. אני יכול להבין "הסכמה חברתית" כאבסרטקט פילוסופי שמסביר למה כדאי לאנשים להתאגד למדינה ולהגביל את חירותם. כביכול, אם מניחים שהם רציונליים אז אפשר להניח שהם מסכימים לזה. מזווית הראיה (המאוחרת לרוסו) של טרגדיית המרעה המשותף, כל התועלת של מדינה (או קהילה בעלת יכולת אכיפה) מושגת בזה שאי אפשר לפרוש ממנה, לפחות לא בקלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. גם אני לא בקי במשנתו של רוסו. כתביו לא ממש נפוצים והידע שלי עליו מכלי שני. ב. בהסכמה החברתית של רוסו ובני דורו היה סוג של מהפכנות וכפירה במה שהיה מקובל לפני כן ובוטא ע"י חז"ל בפסוק "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו". ג. אני חושב שלמונח הסכמה חברתית אין תוכן אם לא קיימת אפשרות של אי הסכמה. אני חושב שיש לפחות שתי דרגות של אי הסכמה: אי-ציות אזרחי שיש להבין כדרישה לתיקון ההסכם החברתי וסרבנות שקרובה יותר לפרישה מוחלטת מן ההסכמה. ד. כשחשבתי על כך, הופתעתי לגלות שיש די הרבה דרכים לממש התנגדות להסכמה החברתית. במדינות שונות האפשרויות האלו שונות. בישראל אפשר לחשוב על תסריט בו השבט הליברלי שמונה כ25-30% מן הציבור מגיע למצב בו אינו רוצה לקחת חלק יותר בלגיטימציה של השלטון, הוא יכול למשל להחרים את הבחירות. בנסיבות המתאימות אפשר ש-% ההצבעה ירד מתחת ל-50%, מפני שיותר קל לארגן שלילת השלטון הקיים מאשר לארגן קואליציית שלטון אלטרנטיבית. לא צעד אפקטיבי במיוחד (השלטון המקומי חי בסדר עם %' השתתפות בבחירות נמוכים), אבל הפגיעה בלגיטימציה של השלטון תהיה אמיתית. ה. אבל אין צורך ללכת לדוגמאות היפוטתיות. יש בישראל שני שבטים שהם מאז ומתמיד מחוץ להסכמה החברתית, השבטים הערבי והחרדי בחרו באורח חיים המאפשר קיום מחוץ להכרה במדינה. לא במקרה המצב הזה מתבטא באי שירות בצה"ל. למרות שבשני המקרים הפרישה מן ההסכמה החברתית היא חלקית ולא מוצהרת. שני השבטים לא נמנעים מהצבעה בבחירות, מהשתתפות במערכת הפוליטית ומשימוש בשלטון כפרה חולבת. ובכל זאת ההתנהגות האירידנטית של הקהילות האלו יצרה פגיעה קשה מאד בדמוקרטיה הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שמועיל במיוחד לדון בכוונתו של רוסו, יותר מעניין לדון האם צעדי המחאה/פרישה שאתה מתאר יכולים להועיל. החרמת בחירות לא תועיל בכלום. "פגיעה בלגיטימות של השלטון"? אוי אוי אוי, הוא נורא ייעלב. בפני איזה בית דין זה ייפגע בלגיטימיות שלו? אני רואה בגדול שתי דרכים אפקטיביות ל"ברוגז" עם המדינה, אבל הן קשות למימוש לרובנו בישראל: אי-תשלום מס, וסירוב לשרת בצבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה שכיר, אין לך באמת דרך לסרב לשלם מס. אולי ארנונה, אבל מהר מאוד הרשות המקומית תעקל לך את המשכורת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק, לכך התכוונתי ב"קשה למימוש לרובנו בישראל". סירוב לשרת בצבא גם קשה למימוש אם אינך בגיל, במצב בריאותי ובמגדר לשירות... אנקדוטה: אני ועמיתיי מקבלים מהמעסיק שלנו מניות מפעם לפעם. רבים מעמיתיי נמנעים מלמכור את המניות שלהם כל עוד אינם זקוקים לכסף קונקרטית, כדי לא לשלם מס מיידי (יש איזה חישוב שגם אם הם ישלמו את המס באיזשהו שלב זה ייצא פחות מס). אני, לעומת זאת, עד לא מזמן הייתי מוכר את המניות בהזדמנות הראשונה, למרות שאני לא זקוק לכסף קונקרטית, מתוך שמחה לשלם מס. מאז תחילת ההפיכה והמחאות נגדה, אני לא מוכר. זה סוג של מרד מסים שלי, אבל יש לומר שהממשלה לא התרשמה יותר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אני שואף עכשיו לשלם מינימום מס לא רק בגלל אי-הזדהות עם הקולקטיב, אלא קצת יותר קונקרטית - הממשלה הזו עושה שימוש רע במיוחד בכסף שלי, אני לא רוצה לעזור לה; ועסוקה בעצמה בביזה של הקופה, סקטוריאלית ואפילו אישית (ראש הממשלה), אז לשלם מיסים בדווקנות נהיה פתטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוקט מדיניות דומה בשנתיים האחרונות. מתעדף מינימום מס רווחי הון ככל האפשר, אפילו במחירים עתידיים כלשהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרות נוספת (שעד היום נמנעתי ממנה, אבל אולי הגיע הזמן להתחיל): לבקש (אולי לדרוש?) מכל נותן שירות לקבל תשלום במזומן בלי חשבונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשלום במזומן מסייע מאוד לעסקים הקטנים ותומך בהם תמיכה אמיתית שכן לא אחת המזומן עבורם הוא הצלה ממלתעות מערכות האשראי הנכפות עליהם בכל עיסקה שהם מבצעים וגם מחזק את הסולידריות החברתית בין האזרחים ועל הדרך מגשים את זכות מחאתך. ובסך הכל - כולם יודעים שהעסקים הקטנים הם השכנים שלנו אז כדאי לפרגן להם. יחד עם זאת, תשלום במזומן עדיין מחייב קבלת פתק כלשהו המכונה אצלנו ׳קבלה׳ שיוכיח שקנית את המוצר ולעוד צרכי תיעוד הוכחות נוספות לרשויות חוק אחרות. לא כל עסק מוכן לקחת את הסיכון בלא לדווח למס הכנסה ולרשויות מע״מ את המס ולכן רובם יוציאו לך חשבונית מס + קבלה גם אם תדרוש שלא. הישראלים פחדנים וחוששים שזה לא תרגיל שפתאום אזרח ישראלי נחמד כמוך לפתע דורש שזה יהיה במזומן. רק מזומן! אני מניח שתוכל להגיע להבנות בעניין המזומן עם נותני שירותים מקצועיים עצמאיים, שכן הם החוליה החלשה בחברה הישראלית העסקית, והם די זקוקים לפעמים למזומנים כדי להמשיך את קיום העסק, איתם תוכל להגיע להבנות על בסיס מזומן, זאת תהיה תרומה אמיתית להם בכך שהם יחסכו את המע״מ בסוף החודש שהוא עצמו 18%, זאת אומרת שאתה הבאת להם כמעט 20 אחוז הנחה על כך שאתה נותן להם מזומן, וגם אם הם לא יתנו לך קבלה, ההתכתבויות בוואטסאפ ובמייל מספיקים כדי להוכיח שקנית את המוצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להדגיש שמרד מיסים וסירוב להתגייס הם בקטיגוריה של סרבנות ולא אי ציות אזרחי. הם מבטאים פסילה כוללת של הלגיטימיציה של השלטון ולא התנגדות לחקיקה או התנהלות ספציפית שלו. מרד מיסים אכן קשה לביצוע במיוחד לשכירים. אם וכאשר נגיע למצב של סרבנות אני מציע לחשוב על החרמת הבחירות. זה נשמע על פניו צעד מטופש ולא אפקטיבי. אבל במחשבה שנייה מגלים שצעד כזה לפחות קולע אל המטרה של התנערות מן הלגיטימציה של השלטון. מספר המחרימים הוא שיקבע את האפקט של צעד כזה, אבל הצדק שלו אינו תלוי במספרם של התומכים בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאתה לא רציני. הצעד שאתה מציע הוא בהחלט אפקטיבי, ממש כמו שצעד קדימה כשאתה על סף תהום הוא אפקטיבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לזוז או שהכושי חוטף את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני מאד רציני והייתי מבקש מכם לשקול את העניין בקצת יותר סבלנות. אנו חיים שנים רבות מאוד כאשר כמחצית מאזרחי ישראל הערבים אינם מצביעים בבחירות וכמוהם גם קבוצות של חרדים קיצוניים. זה לא רעיון מן הירח. ב. במצב הנוכחי רובנו מאמינים שניתן לנצח בבחירות את ממשלת הרשע ולהחזיר את ישראל לפאזה ליברלית ואנושית יותר. כמובן שבמצב זה חש לעשות כל מה שאפשר כדי לנצח בבחירות הבאות. ג. עם זאת, נקודת המבט הזו מסתירה עובדה כאובה והיא שהקבוצה הליברלית-דמוקרטית בישראל מונה לכל היותר 25-30% מן האוכלוסיה. ניצחון הקבוצה שלנו יחייב שיתוף פעולה עם בנט, ליברמן, הערבים והרבה מאד קולו צפים. ספק רב אם "שותפינו" לניצחון ההיפוטתי הם גם שותפינו לערכים ליברליים וסובלניים. ד. השאלה היא מה נעשה כקהילה במידה ויתברר כי אנו מיעוט קבוע באופוזיציה ונגזר עלינו להמשיך לספק לגיטימציה לשלטון בתוקף השתתפותנו במשחק הפוליטי. האם אין זה מחובתינו לעמוד על כך כי השלטון הזה אינו לגיטימי גם אם הוא נהנה מרוב אלקטורלי נוח? ה. השתתפות בסרבנות גיוס ובמרד מיסים היא מלכתחילה נחלת מעטים יחסית בקהילה. היא דורשת ארגון ואחדות השורות והמטרה ובעיקר מנהיגות פוליטית כריזמטית ונחושה. זהו דבר שכולכם יודעים שאיננו מצטיינים בו. רק החרמת הבחירות תאפשר לכל הקהילה להשתתף במעשה הסרבנות בבחינת עגלה ערופה:"וְעָנ֖וּ וְאָֽמְר֑וּ יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שפכה שָֽׁפְכוּ֙ אֶת־הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ׃" ו. במידה ומעטים ישתתפו בהחרמת הבחירות, הממשלה תוכל למלא את זממה, לא מפני שהחרמנו את הבחירות, אלא מפני שרוב העם תומך במעשיה. ז. החרמת הבחירות היא המעשה המדוייק שיבהיר לכל מי שעיניו בראשו, כי הקהילה שלנו לעולם לא תהיה שותפה במעשים הנוגדים את אמונותינו ולא חשוב מה יאמרו הקלפיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מבין מי אלה שופטי הלגיטימציה שאתה רוצה להעביר להם את המסר. ואני עוד יותר לא מבין מה היתרון של אי-הצבעה על פני הצבעה לאופוזיציה. גם באופן הכי הצהרתי ומופשט, עד כמה שאני רואה הצבעה לאופוזיציה היא הצהרה חזקה יותר מאי-הצבעה1. (אבל אני אשמח אם תשכנע אותי - אני אכליל את זה: ללכת להפגנה נגד הממשלה כל מוצאי שבת זה מעצבן. יהיה כיף להפסיק באופן הפגנתי ללכת להפגנות, כדי להראות שאיני משתתף במשחק.) 1 אלא אם המצב הוא כזה שגם האופוזיציה מחזיקה בדעות שאתה רואה כלא מספיק לגיטימיות, למשל אם אתה קטגורית נגד קיום המדינה; זו אולי העמדה של החרדים והערבים הלא-רבים שמחרימים אידיאולוגית את הבחירות. אבל אתה לא מדבר על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. נשמע לי משהו שאפשר לתת לו את השם ״אקט מחאה בשביל האגו״. לעשות מעשים סימבוליים, חסרי ערך פוליטי ובלי שום השפעה על העולם, כל זאת בשביל האפקט הדרמטי בו אתה גיבור באיזה מחזה שאתה עושה בעיקר לעצמך, זה משהו שאני לא מצליח להבין איך מישהו מוצא בו ערך. זה מזכיר לי את דמות הנער הפיסח, מהמחזה של חנוך לוין, שקורע את מחברת שיריו ומשליך את הקרעים לים. את מי הג׳סטה הזאת אמורה להרשים? העולם אדיש להצגות שאנחנו כותבים את עצמנו לתוכן כגיבור וזאת רק כדי להזמין את עצמנו להיות גם הקהל. במילים יותר פשוטות: Nobody cares. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל על התשובה המאוחרת. דווקא על השאלות הטובות, הכי קשה להשיב. נראה לי שיש כאן אי הבנה של לב העניין. מעשה כמו אי הצבעה אינו מעשה של בחירה ואין כאן המלצה עליו. לי זה מובן כאקט הנובע מחוסר ברירה. אתה עושה אותו בעל כורחך ולא כאיזושהי הפגנה למישהו אחר או לעצמך כפי שהציע אביב. הפשטנות של הימין הדורסני מדבקת וקל לשכוח שהדמוקרטיה צריכה להיות הרבה יותר משלטון הרוב. שלטון הרוב והכרעה בקלפי היא אמצעי בו הדמוקרטיה משתמשת כדי לרסן את הכוחניות שהיא שליטה טבעית בחברה אנושית. אבל דמוקרטיה היא גם הסכם עם מיעוטים ובפרט מיעוטים פרמאננטיים. ודבר זה צריך להיות ברור לנו בפרט כחברה שהיא אוסף מיעוטים. אנו רואים, גם אצלנו, איך מיעוט אירידנטי או דיסידנטי עשוי לשבש את האיזון החברתי. אם הדמוקרטיה בנוייה על היכולת של הרוב לדכא את המיעוטים, למה לנו שלטון הרוב? הבה נלך ישר לשלטון הכוח והחזקים. דמוקרטיה יציבה חייבת להיות מבוססת הסכמה רחבה מאד, הכוללת גם מיעוטים. הדמוקרטיה מבטיחה את זכויות המיעוט ואת שלטון החוק והשיוויון בפניו. וכך הדמוקרטיה הופכת כדאית גם למיעוטים שאין להם סיכוי להפוך לרוב. הצד השני של המשוואה הזאת הוא שגם המיעוט בדמוקרטיה נושא באחריות להחלטותיה, גם אם התנגד להן. בחיים הפוליטיים אין ישיבה על הגדר (כפי שעולה גם מדבריך). וכאן המכשלה. מה עושה מיעוט כאשר הוא מאבד את האמון בהגינות הרוב או כאשר הוא אינו מסכים להמשיך לשאת באחריות למעשי המדינה? הפגנות, מחאה או הצבעה לאופוזיציה אינן מבטאות באופן חד משמעי פרישה מן ההסכמה החברתית שהיא בסיס הדמוקרטיה. סירוב להצביע הוא חד משמעי בעניין זה. במילים אחרות, אין עסקינן בשופטי לגיטימציה או במעשים סמליים כלפי עצמנו או זולתנו. השאלה כאן היא האם ומתי נגיע למצב שלא נוכל להסכים עם מעשי המדינה שלנו, אפילו לא בצורה של הצבעה בבחירות שלה. במצב כזה, פרישה פיזית (הגירה מרצון) היא אחת האופציות. פעולה אקטיבית של אי שיתוף פעולה וסרבנות, היא אופציה אחרת. במצב זה, מדוע מחאה ואפילו מרי אזרחי אינם מספיקים? משום שגם מעשים אלו (כמו הצבעה לאופוזיציה) הם ביטויים של הסכמה חברתית. אתה נוקט פעולות מחאה ואפילו מרי אזרחי, כדי שהשלטון יתקן עצמו ויתפשר כדי להכניס אותך בחזרה להסכמה החברתית הרחבה. מה עושים כאשר אינך מאמין יותר שהשלטון מסוגל לכך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק הישראלי אינו שולל את זכות ההצבעה מאזרחים בעלי אזרחות כפולה. כל עוד אתה מחזיק באזרחות ישראלית ורשום במרשם האוכלוסין, אתה זכאי להצביע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גם המיעוט בדמוקרטיה נושא באחריות להחלטותיה" - אני לא כל כך מבין מה זה אומר. גרמניה הנאצית היתה רעה, אבל אני לא רואה שום רוע או אשמה בהצבעה למפלגה הסוציאליסטית בבחירות האחרונות שהיו שם לפני השתלטות הנאצים. אני כן מסכים איתך שבבחירות דוגמת אלו שהיו בסוריה של אסד, עם 97% תמיכה לשלטון המכהן, אין סיבה לטרוח להשתתף. אני חושב שעדיין מוקדם לומר שאנחנו שם. אני לא חושב שהצבעה ללא-אסד (אותם 3%) היא רעה בכך שהיא נותנת לגיטימציה (בפני מי?). אבל אולי היא בזבוז זמן. מצד שני, אפילו באיראן, אם אני מבין נכון את הפוליטיקה שם, יש טעם בהצבעה למועמד הרפורמיסטי יותר, אפילו שגם הוא קיבל את אישור האייתולות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו שני דברים נפרדים. אם אתה מאמין שהדרך שלך יכולה לנצח או אפילו להשפיע על פשרה דמוקרטית שתשאיר אותך בתוך המחנה, בודאי שעליך להצביע. מצד שני, אם אתה מגיע למסקנה שאינך יכול לנצח ונגזרת עליך גזירה ללא תאריך תפוגה לנבוח בעקבי השיירה שעוברת, אזי אין לך מה להשתתף בבחירות. נ.ב. הדוגמה הנאצית אינה רלאבנטית. לנאצים אפפעם לא היה רוב ברייכסטאג. השלטון נמסר להם ע''י כמה מפלגות ימין ושמרנות אחרות. לגרמני הסוציאליסטי או הליברלי היו כל הצידוקים להצביע למפלגותיהם. גם בישראל, כל עוד קיימות מפלגות משמעותיות הנותנות תקווה שישראל תחזור להיות מדינה השואפת לקיים את החוקים והכללים של בני תרבות והומאניסטים, צריך להצביע להן. העובדה שנראה שרוב גדול של הישראלים מוכנים להפגין ולמחות למען החטופים ולמען גלנט ולמען מערכת משפט לא כל כך מתוקנת, אך לא למען הפסקת הפצצות חסרות רסן, רצח אזרחים חפים מפשע ורדיפה גזענית של שכנינו, קצת מדאיגה בהיבט הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שהחרדים שרים ''בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים'' אבל בבחירות הם מצביעים גם מצביעים. יתרה מכך- שר בממשלה רוקד איתם. אז שים בצד את הדיבורים גבוהה גבוהה ופשוט תדאג לנצח בבחירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי מאד לשמוע שכל מה ששמעת בדבריי היו "דיבורים גבוהה גבוהה". ובכל זאת, תודה על ההתיחסות. א. ביחס לחרדים אתה מפשט יותר מדי. "בשלטון הכויפרים" הוא הימנון של נטורי קרתא והעדה החרדית, שזה קיצוני הקיצונים. המיינסטרים החרדי לא מתהדר בשיר המקסים הזה. ב. אם כ-25 ח"כים יהודים חילוניים לא חושבים שזה חיוני שחרדים יתגייסו, אתה מצפה מהם להתנדב בהמוניהם לגייסות הסמוטריץ וצבי סוכות (כמונו)? החרדים אינם רואים עצמם חלק מן ההסכמה החברתית של המדינה הישראלית וככאלו הם עושים כמיטב יכולתם למקסם את הרווחים ביחסים איתה. ג. בהחלט הגיע הזמן שהמגזר החילוני-ליברלי יקרא דף או שניים בתורתם של החרדים וילמד מהם איך מחוייבים ונאבקים למען האמונות שלך. ד. אני לא אמרתי שהגיע הזמן לפרוש צן ההסכמה החברתית הישראלית. צעד כזה יהיה בבחינת השמה לאל של תקוות של דורות יהודים ציוניים שחלמו ובנו את ישראל. צעד כזה יהיה מוצדק רק כאשר לא תהיה שום ברירה. ה. "תדאג לנצח בבחירות"- אני בהחלט רוצה מאד לנצח בבחירות. מותר וצריך לדאוג כאשר מתברר שאפילו "ניצחון" כזה עשוי להיות בעקבי העגלה של בנט ומצביעיו. ו. לנצח בבחירות זה יפה. הרבה לפני זה צריך לוודא שאנו עדיין חלק מן ההסכמה החברתית הישראלית. בכל מקרה, מדובר בשני עניינים נפרדים. אנו צריכים לנצח בבחירות כדי שלא נדחק אל מחוץ להסכמה הישראלית. ניצחון אלקטורלי בפני עצמו (ובפרט תחת הדגל של בנט וליברמן) לא בהכרח יוביל למציאות משופרת הבחינה הומאנית וליברלית. אין זה מיותר לחדד לעצמנו את האידאולוגיה והקווים האדומים שלנו ולדעת על מה נלחמים. אפשר להשאיר את הניצחון לשם ניצחון לצד השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו. כל עוד הצד השני יפעל ככל יכולתו כדי לנצח - בלי תירוצים ובלי פלפולים - והצד שלנו א-לה שוקי ישאיר להם את הנצחון לשם נצחון, באמת שום דבר לא ישתנה פה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי גם המיינסטרים החרדי מחובר למילות 1 השיר - אם כי במידה מסויגת מאז פרוץ אירועי אוקטובר 23 - משום שהנחות היסוד של נטורי קרטא אודות הציונות המשמשת בתפקיד הפריץ היהודי הכופר די זהות לדעות המיינסטרים החרדי ובוודאי שבקרב ההנהגות הרוחניות על כל גווניה. ——— 1 מילות השיר מיוחסות לעמרם בלוי שכתב אותו בסוף שנות הארבעים כשהיה עצור במגרש הרוסים בגין השתתפות בהפגנות, עת אמר שעדיפה היא ממשלת אפיקורסים על פני שרים עם שטריימל. עד היום נטורי קרטא מוכנים לשלם 100$ בגין הפקדת תעודת הזהות על מנת להימנע מההצבעה לשלטון הרשועים הארורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״בשלטון הכופרים״ - גרסת הרוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. במקור המנון של נטורי קרתא אבל לאחרונה גם ליטאים (עטרת שלמה) וגם חסידי גור (גולדקנופף) רקדו לצליליו בחתונות. ב. "החרדים אינם רואים עצמם חלק מן ההסכמה החברתית של המדינה הישראלית וככאלו הם עושים כמיטב יכולתם למקסם את הרווחים ביחסים איתה" 1. לא רק הם. נראה שכל הפלגים והשבטים חוץ מהאחוס"לים מנסים למקסם את הרווחים ביחסים עם המדינה. 2. זה עובד להם. 3. למה אתה מציע למוחים נגד הממשלה לעשות ההיפך? למה לכולם מותר ולנו אסור? ג. מסכים ד. היה נדמה לי שאמרת, כנראה שלא הבנתי. בכל מקרה עסקת לא מעט ב"מה אם". לשם התכוונתי בדיבורים גבוהה גבוהה. יש לנו כאן ועכשיו ואתה מדבר על "מה אם". סליחה אם נפגעת. ה. ו. לנצח בבחירות זה שלב א'. לא תגיע לשום מקום בלעדיו. אז קודם כל שיהיו בחירות, ואז לנצח בהן בכל מחיר. אחר כך נדבר על חוקה, על הסכמות חברתיות, על שוויון בנטל וכו'. קודם כל להוריד את חבורת האינפנטילים מהשלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה נוספת, הייתי רוצה לתת לך תשובה אחרת: כתבת שאם השמאל יפסיד את הבחירות, אתה חושב להגר. הכיוון שלי די דומה, אלא שבגילי אני כבר לא הולך לשומקום. הדבר היחיד שמחכה לי בחו"ל זה מחנות עקורים ולשם איני מזדרז. אבהיר שוב, בודאי שצריך להצביע בעד כל מי שיכול להפיל את שלטון הרשע. זה החלק הקל. החלק הקשה יותר זה איך משכנעים מגזרים רחבים בישראל שלא כדאי לחיות בחברה שאינה בת תרבות ואנושית. אני חושב שחלקים גדולים מאד בציבור הישראלי אחראים לעליית שלטון הרשע הנוכחי. זה לא אומר שצריך להרעיב, לגרש ולהפציץ אותם. לא צריך יום לימודים ארוך כדי להבין את הקונספט הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדייק- אם בן גביר ישותף גם בקואליציה הבאה. השיטה שלנו היא שיטה קואליציונית, ולכן כל ההשוואות לפוטין ולארדואן אינן נכונות לדעתי. לליכוד בקושי רבע מקולות הבוחרים. בחמש מערכות הבחירות האחרונות (וגם היסטורית) היה פחות או יותר תיקו בין שני הגושים. הכשרון הפוליטי של נתניהו היה להקים קואליציות (ולהרוס קואליציות יריבות) על אף התיקו הזה. לצערנו גם הסיבה וגם התוצאה של ההצלחה ההליוצנטרית המתמשכת שלו היא פילוג והקצנה. כעת מי שוצא לרילוקיישן לא מוגבל בזמן הם מצביעי אופוזיציה, ואם המחנה שלנו לא יתאפס על עצמו בבחירות הקרובות אולי לא תהיה לנו עוד הזדמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שמועות שהיוצאים יבואו להצביע בבוא העת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לדעתי האנלוגיה לפוטין וארדואן דוקא טובה. גם שם שיטה רב-מפלגתית ובחירות. אם היינו שני אופוזיציונרים ברוסיה והיינו שוקלים את החרמת הבחירות, אני חושב שזה לא היה מעורר תמיהה כאן. ב. זה נכון שיש הבדל משמעותי בכך שלמפלגות של פוטין וארדואן רוב מוחלט ואילו הביביסטים אינם מקבלים יותר מ-20%. אבל במאזן כולל, ההבדל הוא לרעתנו. אתה שמח בכך שBB נאלץ לפעמים להעניק לשותפיו מתנות שלא היה נותן, אילו היה זה ביכולתו? ג. האם תוכל להבהיר מדוע אתה מתמקד באישיות של הבנחמין. הנ"ל הוא פגע רע שעיקר קיומו במדיה. מה כל כך חשוב בו ביחס לאוחנה, קרעי, אמסלם, שיקלי, ואטורי, גוטליב, מאי גולן, סמוטריץ, סטרוק ושאר מפלצות הגלריה מימין? ד. נדמה לי שזה מה שאליו אני חותר: הקונפליקט שלנו לא צריך להיות כל כך ממוקד אנשים. המאבק שלנו צריך להיות מבוסס רעיונות. ברור שבבחירות בוחרים שמות והם נושאים ומעצבים את האג'נדה. אבל חידוד האג'נדה הוא המדריך הרצוי בבחירת נבחרינו. ה. הצץ בתחזית הכי אופטימית: האופוזיציה לוקחת 70 מנדטים בהובלת בנט, גולן וליברמן. האם זה לא ברור מדוע אני "מדרדר" למחשבות עגומות על העתיד? ו. הערה נוספת ביחס ל"שלטון הכויפרים". גם אני חושד שהחברה החרדית מטפחת בורות ובערות. אבל האם כולם שם כל כך אטומים שאינם מבחינים ששלטון הכויפרים זה גולדקנופף גפני ואייכלר? החברה הישראלית נקרעת בצנטריפוגה פוליטית. "שלטון הכויפרים" זה הסימפטום אצל החרדים. המשחק הזה של לשבת בפנים ולהרגיש בחוץ, עבר זמנו. כאשר חרדים תופסים עמדות מפתח במיניסטריונים ובועדות השלטון, המשחק הזה הוא אבסורדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח להבין את הויכוח הזה (או על מה הוא בדיוק). כל עוד יש מה לעשות ויש סיכוי לשנות, צריך לעשות את מה שאפשר. כשלא יהיה שום סיכוי לשנות ולא יהיה מה לעשות, זה לא ממש משנה. ההצבעה והאי הצבעה יהיו חסרות ערך במצב של ״אין כבר מה לעשות״. אז אכן כבר עדיף לעשות משהו אחר ביום הבחירות, אבל אי אפשר להקנות חשיבות או משקל לחוסר המעש הזה. אי הצבעה בבחירות (בכל תסריט) זה אף פעם לא ״פעולה אקטיבית של אי שיתוף פעולה וסרבנות״. זה שקול להציג את האיש שבוחר לשכב בשקט בשלולית הבוץ ולא לעשות גלים בזמן שמגפי העור הולכים עליו כמישהו שנוקט ב״פעולה אקטיבית של אי שיתוף פעולה וסרבנות״. אם יהיו בחירות הוגנות/רגילות לכנסת, מי שמתנגד לממשלה הזאת ובכל זאת לא ילך לבחור לכוחות האופוזיציה (עם הצדקה לחוסר המעש הזה כ-״אקט מחאתי״), הוא משהו בין סתם מזוכיסט לבין דמותו של אותו נער פיסח שהזכרתי בתגובה 776414. את מי אמורה לעניין או להרשים אי ההצבעה? איזו מטרה זה משרת? לאף אחד לא אכפת מג׳סטות דרמטיות ללא קהל. אם וכאשר מגיעים כבר למצב של חיים תחת דיקטטורה, אז יש דברים אחרים (הרבה יותר דרסטיים) שיכולים להחשב כ״פעולות אקטיביות של אי שיתוף פעולה וסרבנות״. מסוג הדברים שמובילים אותך לחיכוך אמיתי מול העריץ והחוק. מסוג הדברים בהם אתה מסתכן בכלא ו/או אף אלימות (על ידך ו/או כלפיך). לא ללכת לשים פתק באיזו קופסה פעם בכמה שנים? זה לא פעולה אקטיבית (הרי אין מילה טובה יותר לתאר חוסר מעש שכזה מאשר פסיביות) וזו לא סרבנות בשום מובן סביר של המילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה דוקא מבין כמעט הכל. יש שתי נקודות בהן המעגל ניתק. א. כל עוד אתה חלק מחברה דמוקרטית והאתוס שלך הוא צד במאבק המתחולל בה, ברור שאתה צריך להשתתף ולהצביע. אין כאן ויכוח. הרושם שלי מתגובותיך הוא שאתה "מחבב" פעילות היפר-אקטיבית, שלא לומר אלימה. מאחר ואני רואה את המאבק בעיקרו כמאבק על המוח והקולות של המגזר השלישי אני חושב שמחאה אגרסיבית כלפי בלתי מתערבים, לא רק נוגדת את האמונה שלי בדחיית אלימות, אלא גם קונטרה פרודוקטיבית. בישראל רבים משתמשים בהסבר "אם אתה לא הופך שולחן, אתה לא קיים". אני מאמין שכאשר מציקים לעוברי האורח, הם ידעו על קיומך, אך לאו דוקא ייטו לצידך. ב. הנקודה השנייה היא כאשר אתה מגלה שאתה חלק ממיעוט דיסידנטי שאין לו שום דרך ל"התחבר" להסכמה חברתית קולקטיבית. אתה מושך מכאן שאז לא חשוב מה תעשה. אני חושב שאתה טועה. ראשית גם במצב זה אסור לך להתיר כל רסן שכן בכך אתה כופר במה שאתה עצמך מאמין בו. שנית, גם מחוייבות למה שאתה מאמין בו (בצורה של סרבנות ואי שיתוף פעולה) היא סוג של שליחות. מדוע אתה חושב שחשוב לחרדים להתעקש כל כך על האירידנטה שלהם? ג. העניין של אקטיביות-פסיביות הוא מקום שבו קל מאד להפוך עמדה מורכבת לחוכא ואיטלולא. ברגעים אלו ממש ישראל מבצעת פיגוע עד כדי טבח בחפים מפשע בעזה. מבחינת הנפגעים יש הבדל קטן מאד בין ישראלים שלא מתייצבים לעזור להם לבין אלו שבפועל פוגעים בהם. זה לא אומר שאין הבדל ממשי בין שתי הפוזיציות. לאמונתי, הצורך להימנע מכך שישתפו אותך בפועל בביצוע פשעים הוא קטגורי. אני עונה לך כפי שענה מרטין לותר למבקריו: "אני עומד כאן מפני שאין שומקום אחר בו אוכל לעמוד". גם אם מה שאני עושה הוא לשיפוטך סימבולי וחסר השפעה. ד. הביקורת שלך בעיניי אינה תקפה. מצד אחד אתה מצדד באופציה שאינה אפשרית לי (הגירה מרצון) ומצד שני, כאשר אני מנסה לחשב את דרכי במחאה, אתה פוסל אותה כחסרת אפקט. בעצם אתה מדגיש באופן לא מפורש את אפסותי במציאות. זו יכולה להיות האמת האובייקטיבית המוחלטת, אבל היא לא צריכה להיות האמת הסוהייקטיבית שלי. אני צריך לעשות כמיטב יכולתי ע"פ ערכיי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הרושם שלי מתגובותיך הוא שאתה "מחבב" פעילות היפר-אקטיבית, שלא לומר אלימה." א. שמתי לב שזה הרושם שלך ואני חוזר ואומר שזה רושם לא נכון. זו בעיה בהבנת הנקרא. אני לא מחבב אלימות בשום צורה או אופן. כל התגובות שלי בנושא ההפגנות היו אך ורק כדי להביא דברים על דיוקם: 1) ההפגנות של הקפלניסטים בישראל הן לא אלימות במיוחד (אלא אפילו חורגות מהנורמות בעולם בכיוון ההפוך של אי אלימות, בטח כשמתחשבים בעד כמה הזמנים ״מעניינים״ כרגע בישראל). 2) הבאתי דברים על דיוקם בנושא תנועת ״אי האלימות״ וההיסטוריה שלה, כדי להדגים שדברים שאתה מכנה אלימות (כמו חסימת כבישים) תמיד היו חלק בלתי נפרד (עובדתית/היסטורית) מהתרבות וההתנהלות של תנועה זו. תנועת אי האלימות המציאה והגדירה את האופן בו הקפלניסטים מפגינים (אך כאמור, הקפלניסטים המציאו גירסה שהיא אפילו יותר צימחונית ורגועה מהדוגמאות ההיסטוריות). לטענה הזו לגבי המנטליות הישראלית ("אם אתה לא הופך שולחן, אתה לא קיים") כבר עניתי בתגובות קודמות. זה שאתה חוזר על הוצאת הדיבה מבוססת הסטריאוטיפים הזאת כנגד הציבור הישראלי המפגין, זה לא הופך את השטות הזאת למשהו נכון. ב. זה נשמע כמו טהרנות פציפיסטית סטייל השטויות של גנדי. אין לגישה הרקובה הזאת הרבה קונים בקרב בני האדם וטוב שכך. ג. כמו שאמרתי. הילד הפיסח. ד. ״אתה מצדד באופציה שאינה אפשרית לי״. עוד פעם אתה שם? אני חושב שנכנסת ללופ בו מתקנים אותך, אתה מודה שהבנת לא נכון ואז אתה חוזר לאי ההבנה המקורית שלך. אשאיר לך כתרגיל לקורא איפה שוב אתה מכניס אנשי קש. רמז - מעולם לא הצגתי את ההגירה כמשהו שאני מצדד בו או כפעולה מוסרית. מעולם לא טענתי שהוא אקט מחאתי שאמור להשפיע (לחיוב) על המציאות החברתית בישראל. בקיצור - לא קשור לנושא הדיון (נושא התת פתיל הוא הטענה שלך שאי הצבעה היא ״פעולות אקטיביות של אי שיתוף פעולה וסרבנות״). אין לי מה לעשות לגבי האמת הסובייקטיבית שלך. כל שרציתי זה להתלונן על שימוש מאוד מוזר במילים באופן שהוא הפוך מהמשמעות המקובלת לאותן מילים. עם כל הכבוד לאמת שמתחילה בתוכנו, כשמדברים עם הזולת צריך (קצת) לצאת מהזירה הסובייקטיבית ולהשתמש במילים בצורה שהיא קצת יותר מקובלת על אלו איתם אתה מדבר. אי הצבעה בבחירות היא (אי)פעולה והיא לגמרי פסיבית. אין בה שום דבר אקטיבי. אי הצבעה בבחירות היא לא סרבנות כי אף אחד לא ניסה ולא ינסה לכפות עליך הצבעה בבחירות. זה סרבנות זה? אתה יכול לממש את הפעולה הזאת ע״י זה שאתה מתהפך במיטה ביום הבחירות וחוזר לישון. אף אחד לא ידפוק בדלתך אחר כך ואף אחד לא יתרשם מהירידה באחוזי ההצבעה. Nobody cares. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כל מה שכתבת בתגובתך אפשר להתווכח, למעט העניין של "הגירה מרצון". אני חותם על כל מה שכתבת בנקודה זו בתגובתך. בכל פעם שמישהו מזכיר רילוקיישן, אני חש באופן אוטומטי הסתייגות. אולי זו הקנאה. מה שכתבת נכון: הגירה לרוב אינה "פעולה מוסרית" או "אקט מחאתי שאמור להשפיע (לחיוב) על המציאות החברתית בישראל". אני חושב שראוי להוסיף כאן: א. הגירה היא בד"כ עניין עצוב. אנשים ובפרט משפחות, לא נוקטים אותה בקלות דעת. כל הגירה, גם אלו המבטאות את עושר האופציות, יש בהן שמץ של הודאה בכישלון. ה"מוצלחים" מדברים בד"כ על שליחות וזמני ולא על הגירה. למה לסגור אופציות? ב. כתופעה היא מעידה על ההמקום הקולט לא פחות מעל המקום שנעזב. ג. בישראל 2025 בהחלט יש אוירת רילוקיישן. ישנו הדיבור על כך וישנם מספרים. העניין הוא שלא מדובר במשהו שלא קרה קודם. מה שעדיין איני רואה זה אוירת מנוסת הבהלה כאשר קבוצות או קהילות שלמות נוטשות והתופעה מתוגברת ע"י FOMO. (ע"ע העלייה מרוסיה בשנות ה-90). ד. אני חושב שיש דברים חשובים שצריך לציין לאלו הבוחרים לדבר על הגירה. הגירה זה דבר שבד"כ עושים ולא מדברים. הגירה מטעמים אידיאולוגיים היא עניין נדיר ובד"כ ההשפעה על מדינת המוצא היא שולית. אנו לא מוצפים ביחידים או משפחות המופיעות במדיה ומספרות שעזבו את הארץ מטעמים אידיאולוגיים. להערכתי, הפילוג האידיאולוגי בין המהגרים, די דומה לפילוג בשאר הציבור. ההבדל הוא בין אלו היכולים להגר קל לבין האחרים שפחות. ה. אל תדמו שאני טוען שאין להגירה השלכות קשות. הבעיה היא שההשלכות האלו הן בד"כ בצורה של ירידת האיכות במקצועות, התמחויות ושירותים שונים. ההשפעות האלו הן ארוכות טווח והן מתערבבות בהשפעות אחרות, כך שהנזק מדולל בכל מיני דברים אחרים. זה קצת קשה לתפוס ולהסביר את הנזק של "אין נביא בעירו" - אנשים שיכלו לתרום את תרומתם המשמעותית והפחות משמעותית כאן ועכשיו עושים זאת במקום אחר. אני לא רואה את הגויים ברוסיה או במרוקו מבכים את אובדן המהגרים, למרות שאין לי ספק שההגירות האלו גרמו נזק ניכר במקומות האלו. ו. נדמה לי שבנושא זה די לנו באמת הבסיסית: לאנשים רבים לא טוב כאן והם מנסים לדפר את מצבם. יטרחו אוייבינו מבית ויתרצו מדוע לאנשים רבים כל כך, לא טוב תחת ממשלת הימין מלא מלא שלהם. חמוצים כולם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הסעיף האחרון - למה לטרוח לתרץ ולהסביר מה שלא אכפת לך ממנו? שלא לומר משהו שמועיל לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו שהסיבה היחידה שאני מדבר על הגירה זה כי אתה זה שחוזר ומעלה את נושא ההגירה כסוג של הסחת דעת / סוג של מגן / ג׳וקר שאפשר תמיד לשלוף מהשרוול, במקום לדבר לגופו של עניין על הביקורת הספציפית לדבריך או על הנושא. הסיבה היחידה שאני מדבר על זה זה כדי להזכיר שזה לא קשור וכדי להסיר (שוב) את טיעוני איש הקש. והנה עשית זאת שוב, אז אני חייב להודות שזה כלי די אפקטיבי. Achievement unlocked. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. חפשתי קצת אחורה מה כתבת על הגירה. "זה כבר דיון שהוצאתי את עצמי ממנו משום שהחשש שלי מהצפוי למדינה שלי הוחלף בסנטימנט של השלמה לגבי הצפוי למדינה שלכם". לא מבין מה זה אומר וכנראה שלא הבנתי גם בעבר. היה טוב אם במקום האד-הומינם היית טורח להסביר טוב יותר מה אתה מציע. ב. הסכמתי לכל מה שכתבת וגם זה לא טוב? אתה מצפה לבקשת מחילה? מה דעתך על לראות בכך הזדמנות להבהיר מה אתה באמת חושב על הגירה ולעבור הלאה? חשבת על האפשרות שלא הבנתי מה אתה אומר וסתם ניסיתי להיות מנומס? ג. הביקורת הספציפית שלך לדבריי היא "טהרנות פציפיסטית סטייל השטויות של גנדי". אתה לא חושב שזה בעצם מסכם את הויכוח. לאיזה תשובה בדיוק אתה מצפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה קורא את מה שאתה כותב? התיחסתי פה בפתיל למשהו ספציפי שאתה אומר, אתה מעלה נושא שלא קשור לדיון כי אתה רוצה להגיד משהו עלי ולא משהו שאני או אתה אמרת בדיון הזה לגופו של עניין, אתה שולח אותי למשהו שנאמר במקום אחר בנושא אחר כי אתה רוצה לדעת ״מה יש לי להציע״ (בקשר למה?) ואז מציג את זה כאילו אני זה שעוסק בטיעוני אד-הומינם? ב,ג. אוקיי. הבנתי. אפרוש בזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאתה פורש, קבל חיזוק שוקי, האם אתה מזדהה עם העמדה הזאת? אם לא, מה היית עונה לה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני הצעתי כאן הצעה שונה לגמרי (איחוד מפלגת מרכז והתייצבות מאחורי אייזנקוט כמועמד מוסכם לרוה"מ). אני לא רואה שהם ניסו זאת. למה אני צריך להסכים לעמדה הגורסת שהאופציה היחידה היא הצתת אבוקות והטלת רימוני עשן בכנסת? ב. ההבדל בין מה שעושה גנץ לבין מה שנדרש ממנהיג אופוזיציה פוליטית הוא רחב כמו הים. אתה מצפה ממני שאצמצם את כל ההבדל הזה לאלימות שלהערכתי רק תרחיק אותנו מהפלת השלטון? ג. אני כן מצפה מנשיא המדינה לבחור צד. אני כן מצפה מן היועמ"שית ומראש השב"כ להתפטר. אבל אני תומך בכך לא מתוך נטייה למעשים רדיקליים, אלא משום שאני חושב שמה שהם עושים כרגע הוא חסר השפעה. ד. אני רוצה לסטות כאן להתנהגות של גנץ ואני מקווה שתראה את הקשר לשאלתך. איך מתנהג גנץ? הוא מתנהג כאילו הוא רוה"מ. הוא מדבר על שחרור החטופים ותקיפה באיראן ובכלל מייעץ לרוה"מ מה הוא צריך לעשות. מה אני מצפה מראש אופוזיציה בימים אלו? לחרוש את הארץ מן הנהר ועד הים. ללחוץ ידיים ולנשק תינוקות. לעשות zoom ו-teams בלי סוף עם קהלים מצומצמים ולבקר בבתי אבות ובתי ספר. אני לא מצפה ממנו שיהפוך למרטיר של המהפיכה, מפני שהעובדה שדובאל ונקמאל מהגבעות יירו לו בראש בנשק שחלקו להם בנחמין וזמיר, לא בהכרח תביא לנצחוננו בקלפי. אולי להיפך. ה. נסגור מעגל. יש כאן גישה (ששמעתי גם מאהוד ברק) שמה שלא הולך עם קצת אלימות, ילך עם עוד קצת אלימות. אני הייתי רוצה שהאופוזיציה תוכיח שהיא מסוגלת להיות שלטון טוב יותר מהשלטון הנוכחי ולא שהיא מצליחה לחקות אותו אחת לאחת. ו. זה לא פשוט לי לצאת נגד מפגן הפיתות ונגד היהודיה שהטרידה את האפאחד ממשרד החוץ לשעבר באתונה. קשה משום שאני יודע שהם התחילו. אבל מותר לי להבחין שזה לא עובד וזה גם "צופה" את התגמול אם וכאשר נצליח להגיע לשלטון? מותר לי לציין שנראה שההטרדות האלו עובדות טוב יותר לצד השני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובתי הקודמת היו שני כשלים. אני חושב שהייתי מודע להם בזמן כתיבתם, אבל באמת לא ידעתי איך להימנע מהם. א. השימוש בביטוי ''אד הומינם'' מאד לא מדוייק. לא תקפת אותי אישית, אבל יש בתגובותיך פסילה כל כך גורפת של עקרונותי (כפי שכתבתי, גם כשאני מסכים אתך, זה לא טוב), שלא הצלחתי למצוא ביטוי מדוייק יותר. ב. אתה דרשת התיחסות לנקודה הספציפית של החרמת הבחירות ואני העדפתי להתיחס לאיזושהי התקפה כוללת יותר על הסתייגותי מאלימות. מצד אחד עניתי במקום אחר בהרחבה על הנקודה הספציפית וכתבתי שם שמדובר באי הבנה ועיוות של הצעתי. מצד שני הטענה שלך (אי הצבעה זה אי-מעשה שמתחזה למעשה) וזה בעצם רק פרט של הפסילה הגורפת שהעדפתי להתיחס אליה. ג. בכל זאת, אסביר גם כאן. בשום אופן איני ממליץ על החרמת הבחירות הבאות, בתקווה שיהיו חופשיות והוגנות. למעשה בבחירות שעברו, הסתייגתי כאן בצורה מפורשת מהימנעות מבחירה במפלגה שצפוייה לקבל מספר משמעותי של מנדטים. ד. המצב שאני מדבר עליו הוא עתידי, אבל מדאיג כל כך שצריך להתכונן ולחשוב עליו. החשש שלי הוא שכתוצאה מדפוסי ילודה או התגברות האלימות באופן כללי, קבוצת ההומאניסטים הליברלית עשוייה למצוא עצמה כמיעוט לא גדול, אשר הערכים של השלטון מתנגשים חזיתית עם ערכיו ואינו יכול להיות חלק מהסכמה רחבה המבססת לגיטימיציה של בחירות ושלטון רוב (בדיוק כפי שהחרדים בחלקם חשים כלפי המדינה החילונית הפלורליסטית). ה. לדעתי יש טעות גדולה בחשיבה כאילו החלטת הרוב צריכה לעצב את מדיניות השלטון. בדמוקרטיה המעשית האלקטורט בוחר את נציגיו ולא את המדיניות שלהם. הציבור שלנו מסתתר מאחורי הסכמה עם הרוב בכל מיני עניינים שהשפעתינו והבנתינו בהם מוגבלת מאד (סיום המלחמה, שחרור החטופים). הטמנת הראש בחול אינה מקרית. השבט ההומניסטי-ליברלי אינו יודע איזה חלק מן הציבור מזדהה עם האג'נדה שלו. לעומת זאת אנו יודעים שקואליציית השלטון הולכת ומתרחקת מן הערכים האלו. הם דוחפים אותנו למצב בו נצטרך לקבל החלטות מאד קשות (מרי אזרחי, סרבנות, החרמת הבחירות, ...). במקום זאת אנו מעדיפים להתמקד בשחרור החטופים שהוא עניין המייצג אג'נדה מאד מפוקפקת (שראוייה לדיון מפורט בפני עצמה), אבל נהנית מפופולאריות רחבה מאד בציבור. ו. כאחד, שמדגיש את החשיבות של זכייה בקולות המגזר השלישי בבחירות, אני מבין היטב את הצורך המעשי בחתירה להסכמות רחבות. אם הצעד הזה היה מלווה בהקמת גוש פוליטי עם הומאניזם-ליברלי במרכז האג'נדה שלו, אפשר היה להסכים לצעד הזה כטקטיקה ולא איסטרטגיה. אבל בהעדר התארגנות פוליטית כזאת, ההסתתרות מאחורי הסכמות מפוקפקות אידאולוגית, נראית כבגידה בעצמנו. ז. הנקודה שאני מנסה לעמוד עליה היא שדיון במשמעות של הסכמה חברתית רחבה ודמוקרטיה היא דבר שונה מאד מפציפיזם והתנגדות להגנה עצמית. ח. אני חוזר ולא בפעם הראשונה או השנייה, על הצעתי, להתמקד בהצגת ובהסבר ההצעות שלך וכדאי גם למעט בפסילה וזלזול בהצעות הזולת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. " הגירה היא בד"כ עניין עצוב... כל הגירה, גם אלו המבטאות את עושר האופציות, יש בהן שמץ של הודאה בכישלון..." יצא לי להכיר הרבה מהגרים מאד ממדינות שונות למדינות שונות מסיבות שונות, אני לא חושב שאפשר לומר על אחד מהם שזה "הודאה בכשלון". בעולם האמיתי אנשים מהגרים מהרבה סיבות: בריחה מהמולדת, לימודים, אהבה, פרנסה, הרפתקאה, רווחה כלכלית, אידיאולוגיה... מאט מאד מהם מהגרים בגלל כשלון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקלענו לתחום של הכללות מעט אמורפיות שלא בהכרח סותרות זו את זו. שוב, הגירת יהודי בריה"מ. אינספק שרוב כמעט מוחלט של המהגרים הונעו ע"י שאיפה לשפר מצבם הכלכלי. אני בספק אם אחוז אחד מהם חשב על כך שמדובר בכישלון החזון של השתלבות יהודי רוסיה במולדתם. ובכל זאת, אתה משוכנע שהרעיון השני הוא מופרך וחסר ערך? רוצה לומר, איני בהכרח חולק על מה שכתבת. אני לא חושב שזה מוציא מכלל דיון את ההערכות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מבין אותך, האם יש במישהו שנולד בגבעתיים ועבר לרמת גן שמץ של הודאה בכשלון? שלו? של הוריו? של עריית גבעתיים? של עריית רמת גן? ובמי שנולד בגבעתיים ומעולם לא עזב את גבעתיים יש שמץ של הודאה בהצלחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה קצת מעוות את הטיעון שלי. אני לא טוען שאנשים מהגרים בגלל כישלון. כתבתי שעצם ההגירה היא הודאה בסוג מסויים של כישלון: כישלון להתקיים/להצליח במקום בו נולדת. אני כבר לא זוכר למה העניין הזה עלה או חשוב. על פניו נראה לי די מובן שאם יש דיבור על אנשים החושבים להגר מכאן מפני שאינם יכולים להשלים עם הפנים החדשות של ישראל, יש כאן עניין די עצוב של אכזבה מן החזון הציוני של הקמת מדינת יהודים שגם היתה אמורה להיות נרמול של הקיום היהודי. אם, כפי שטוענים כאן, אי אפשר להבטיח את הקיום היהודי ללא התנהגות בלתי אנושית כלפי מי שאיתרע מזלו להיות שכנך, ואם מתברר שהשנאה בין יהודים אינה כל כך שונה מן השנאה כלפי יהודים, יש בכך עניין עצוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כישלון להתקיים/להצליח במקום בו נולדת < הצלחה להתקיים מחוץ למקום בו נולדת. לא? אם החזון הציוני של הקמת מדינת יהודים שגם היתה אמורה להיות נרמול של הקיום היהודי, אז אין כמו הגירה להוכיח את הצלחת החזון הציוני, מה יותר נורמלי ממדינה שמהגרים אליה וממנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"להערכתי, הפילוג האידיאולוגי בין המהגרים, די דומה לפילוג בשאר הציבור" כתבת את זה לפני שלושה חודשים, ועניתי (תגובה 776321) שאני מנחש די בביטחון שלא כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן כתבתי דומה ולא זהה. גם אם תבדוק פילוג הצבעה בקרב חיילי הסדיר תגלה הבדלים. צריך גם לזכור שיש כל מיני חריגים. למשל בקהילה החרדית ישנן קהילות חרדיות בחו"ל התומכות בהרבה תנועה דרך שידוכים ומשרות. דוגמה אחרת היא כל מיני שגרירים, שליחים ומחנכים. במדינה מושחתת כמו ישראל יש פרופיל פוליטי ברור של הג"ובים האלו. רבים מאלו מתחילים כשליחים מסתדרים והופכים למהגרים. אנסה לדייק ולומר: הגירה תמיד היתה. בשנים האחרונות יש מרכיב חדש בהגירה: תחושה כללית שאין עתיד לישראל כפי שהכרנו בעבר. התחושה הזו כנראה שמוסיפה למהגרים קבוצות חדשות שבעבר פחות היגרו. בלי לטעון לאיזון כמותי, התחושה שאין עתיד בישראל אינה נחלתו של גוש פוליטי אחד בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה לראות למה מישהו שמזהה את עצמו כימני יחשוב שאין עתיד בישראל (דווקא בשנים האחרונות), ויתרה מזו שיש יותר עתיד בחו''ל. זה נראה לי מנוגד לכל הפרמטרים של ימניות בישראל. אני כן יכול לדמיין מישהו שמזהה את עצמו כמרכז וחושב כך. אבל אפילו אז, אני מנחש שככל שנעים מהמרכז לשמאל (לפי הגדרה עצמית, לצורך העניין) הסיכוי לחוש כך גדל, ובחוזקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה חושב מן הפוזיציה. נסה לחשוב מן הצד השני. מה עם שלטונו המתמשך של BB השמאלני? מה עם זה שהממשלה אינה ימנית מספיק? שלטון הבג"ץ? שלטון הדיפסטייט? ב. אני לא רוצה להתקע בעמדת האיפכא מסתברא רק מפני שאיזושהי שטות יצאה מקולמוסי. אני חושב שכולנו משערים שהחתך של המהגרים אינו מדגם מהימן של אוכלוסיית המוצא. הנקודה היא שאנו עדיין בשלב של הגירת אלו שיכולים להגר. ג. גלי הגירה נבנים בשלושה שלבים. שלב א היא היווצרות הרצון להגר. שלב ב הוא הדרדרות רמת החיים באזור המוצא ושלב ג הוא היווצרות ההזדמנות להגירה (יש איך ולהיכן להגר). אנו בתחילת שלב ב ולכן אני חושב שגלי ההגירה עדיין לפנינו. ד. Having said that, חשוב לזכור שיש נזקי הגירה גם ללא גל הגירה גדול. הגירה של בודדים אשר מהווים קבוצה משמעותית בתחום קריטי מצומצם (צוותים רפואיים, מדענים וטכנאים, יזמים) עשוייה לגרום נזקים ארוכי טווח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעבר הראיתי באותיות ובמופתים שהמתאם בין דפוסי ההצבעה לאשכול סוציואקונומי הוא עצום. ניתן לומר שבקרב שלשת העשירונים העליונים יש רוב עצום (75-80%) לאופוזיציה ובעשירונים 2-5 רוב עצום (75-80%) לקואליציה. ישנם סימנים שהתפתח גל הגירה של העשירונים העליונים בעיקר- רופאים ועובדי הייטק שיוצאים לרילוקיישן לא מוגבל בזמן, ונוודים דיגיטליים שמקימים קהילות ישראליות בקפריסין, יוון, פורטוגל, איטליה ותאילנד. גם חולשת שוק הנדל"ן במחוז תל אביב דווקא מספקת עדות נסיבתית. אילו הלמ"ס היה מספק את פילוח העוזבים לפי ישוב הייתי יכול לגבות את העדויות הנסיבתיות והאנקדוטליות בעובדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמש משפחות המעגל החברתי הקרוב אלי עזבו את ישראל לאחרונה. אני לא סופר מכרים רחוקים וקולגות, רק חברים קרובים שאת סיפורם אני מכיר היטב. אני גם לא סופר את אלו שהחיים הובילו אותם באופן טבעי לחו"ל (אקדמיה, או שעבודתם דרשה זאת מהם). רק אנשים שאקטיבית חיפשו לעזוב, ועזבו. וגם לי ולמשפחתי כבר יש כרטיסי טיסה בכיוון אחד ובקרוב מאד נעזוב. אני מקווה שנחזור בעתיד, אבל אני בספק. אנחנו לא מתכוונים לנתק תושבות בינתיים באופן רישמי, אז להבנתי גם אם היו בידך את כל נתוני הלמ"ס לא היית רואה אותנו בהם. אותו הדבר כנראה נכון לחלק גדול מהעוזבים. לפרוטוקול, אנחנו עוזבים מסיבה אחת בלבד: לא רואים כאן עתיד לילדנו. האמת היא שאני מיואש הרבה יותר מה-"אופוזיציה" שפשוט מרכינה ראש ומוותרת (ה-"מחאה" המגוחכת והעדינה הזו גרועה יותר מכלום בשלב הזה) מאשר מהביביסטים והכהניסטים. הייתי מעדיף בהרבה להשאר כאן ולהאבק, אבל נראה שאני בדעת מיעוט ורוב האנשים שאמורים היו להיות לצידי חושבים אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד מזדהה עם התגובה הזו. היא מתארת בקירוב טוב מאד את המצב שאני רואה סביבי. חוץ מהחלק האופרטיבי שעדיין לא בתוכניות (והתקווה שלא אצטרך), אני חותם על כל מילה. אני עדיין חושב שהמחאה לא יותר גרועה מכלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי אתמול בהבימה כי הייתי במפגש שנקבע מראש עם גלעד קריב ואבי דבוש סמוך למקום מגורי. אחת השאלות שהם נשאלו מהקהל היא האם הם אופטימיים. אחד מהם (נדמה לי שקריב) ענה שלא לכך הוא רוצה להתייחס אלא להרגשה האם יש לו אפשרות להשפיע על המציאות (והתשובה מבחינתו היא חיובית). אחד הדברים שכן מעודדים אותי הוא מעורבות בבניית החלופה. וכן, גם החלופה לרוב האופוזיציה הנוכחית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא פוליטיקאי, טייקון או ראש שבט. אני לא יכול להוביל תנועת התנגדות, אלא לכל היותר להצטרף לאחת. אבל אין אף אחת כזו שנראית בכיוון. יש מעט מאד פוליטיקאים ש-''מדברים את הדיבור'' (גלעד קריב אחד מהם) אבל אף אחד שגם ''הולך את ההליכה'' (גם לא גלעד קריב). כולם מתנהגים כמו פוליטיקאים שמתכוננים לקמפיין הבחירות הבא, ולא כמו מנהיגים שמתארגנים לקראת תרחישי הקיצון שדרך אחד מהם ישראל תיהיה חייבת לעבור כדי שיהיה בכלל סיכוי לתקווה. מכאן אני מפרש את הדיבור שלהם כרטוריקה ריקה. אילמלא הייתי הורה, הייתי ממתין בתקווה שאולי זה ישתנה, או יקרה נס ויתייתר. בסך הכל חיי היום-יום שלנו כאן עדיין טובים, והעזיבה קשה מהרבה מאד בחינות. אבל לצערי אין לי את הפריוולגיה לחכות שהכל יקרוס ורק אז לעזוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהמסר הבסיסי שלהם שם הוא שבזכות הפעולה שלנו הדברים לא קורסים והממשלה מצליחה להגשים רק חלק קטן ממטרותיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה להתיחס למשפט "כולם מתנהגים כמו פוליטיקאים שמתכוננים לקמפיין הבחירות הבא". ההתרשמות שלי הפוכה לגמרי. לדעתי הם לא עושים דבר כדי אפילו להתחיל את הקמפיין. נחתוך ורידים?. (תודה לאריק) אני חושב שהקטע המעניין כאן הוא דוקא כמה השניות של בני גנץ בהתחלה. ניכר כי בני גנץ חפש את המלוכה ומצא חמורים. הוא בא לקבל את ראשות הממשלה ולהוביל אותנו בממלכתיות ובמתינות כאשר הוא מאד אוהב את עמישראל ובפרט את מצביעי הליכוד. מה שהקריירה הדי קצרה שלו הוכיחה בודאות שלאיש אין שום כישורים להיות מנהיג אופוזיציה. להסתובב בשווקים, חוגי בית ובזומים זה לא בשבילו. בזמן שרוה"מ לכוד בבעיות המדינה ובעיקר בבעיותיו הפוליטיות והמשפטיות, אמורים גנץ, אייזנקוט ולפיד לעבור מבית לבית, להקים סניפי מפלגה בכל פינה, לחזר אחרי ח"כים למחירה בצד השני, להיות בכל הפגנה ולשוחח עם המפגינים. במקום כל אלו הם עוסקים בעיקר בתאטרון של ממשלת צללים ובהבטחות לפתרונות קסם שיצוצו מיד כשיבחרו. יאיר גולן הוא ציפור אחרת. יש לו במפלגתו אנשים שמצטיינים בפעילות הכנסת כמו קריב ולזימי. הבעיות שלי איתו הן שתיים: א. אחרי אכזבי העמוקה בעבר ממפלגת העבודה, אני זקוק לחיזור נלהב ולחרטה מצד הבית שהכזיב. אני לא רואה דבר כזה. אני לא מרגיש שהם זקוקים לי. ב. אני לא רואה משנה סדורה של תורת המפלגה. המשנה הזו לא חייבת להיות פתרונות רדיקליים לבעיות המדינה. היא חייבת להיות הצגת העקרונות המנחים את המפלגה. לומר שיהיה יותר טוב מעכשיו, זה לא מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מתרוצצים בכל הארץ. אתה רוצה שיבואו אליך הביתה? ב. דווקא זה מפתיע אותי. אתר הבית מפרט חזון של המפלגה. להבנתי ההבטחה הבסיסית שלה כיום היא שהיא מפלגת מרכז־שמאל עם פריימריז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בגדול, כן. ב. הצצתי ומבטיח לקרוא שוב ואת הכל, אבל 'חזון' צריך להופיע ולא רק במצעים שאיש לא קורא. הוא צריך לקבל ביטוי מתומצת וממוקד באותם סאונד בייטים שהמדיה מאפשרת למנהיגים פוליטיים להעביר. יש מספיק ראיונות והופעות, שמנהיג פוליטי מוצלח, צריך לדעת לנצל כדי להעביר את מסריו. אני לא ממש מכיר את ה'חזון' של אייזנקוט, אבל אני זוכר היטב את התבטאותו שהוא לא רוצה שחיילי צה"ל חמושים בנשק אוטומטי יחסלו כל ילדה פלשתינאית המנופפת במספריים. ג. יחד עם זאת אני מצר על כך שלא יצא לי לשמוע את יאיר גולן בחי, כפי שראיתי למשל את גנץ. אשמח לשמוע את המסרים האלו יותר בפרוט, גם דרכך (אתה כותב כאן, מעט מדי לטעמי). ד. מרכז-שמאל זה כותרת, לא חזון. פריימריז, גם לא מרשים אותי. כפי שזה נעשה במפלגת העבודה זה בסדר אני חושב, אבל זה קצת פיתרון ב-loop. תוצאת הפריימריז במפלגת העבודה עד היום, היה רצף של מנהיגים לא מוצלחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו. זה קל: בגלל התקשורת הסמולנית שצובעת הכל בצבע שחור1. לדוגמא, השווה בין המציאות לבין הבכי והנהי שאנחנו שומעים מכל כיוון. "הנדסת תודעה" קוראים לזה, ולפי רוח הדברים באתר זה בפרט ובציבור גדול בכלל היא עובדת יפה. _____________ 1- האוקסימורון הידוע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואו. יש בדברים לא מעט חשיבה מייחלת, אבל הכיוון הכללי נכון ומחייב תשובה רצינית. אני הייתי עונה כך: א. מכירים את הביטוי: "נצח בקרב והפסיד במלחמה"? שדה הקרב הוא המשך המדיניות בדרכים אחרות. מסתבר שישראל מתקשה מאד לתרגם הישגים צבאיים להצלחה מדינית. כאשר הממשלה שלך לא מסוגלת אפילו להציג חזית אחודה של מטרות מדיניות, זה לא פלא. ב. הסוג הזה של הסתמכות על יכולותיו והישגיו של צה"ל, תוך התעלמות מן הכשלים והכשלונות הוא ליבת הקונספציה שהביא להפתעת 7.10. הדוגמה המרכזית היא הלחימה ברצועת עזה. למרות יתרון כוח אדיר, מספר הנפגעים הרב והזמן הרב, צה"ל לא הצליח להשיג אפילו מטרה בסיסית כמו כיבוש הרצועה. ג. כל ההישגים שתוארו ברשימה לא הושגו ע"י אברכי הישיבות בבני ברק. לאזרחים התומכים באופוזיציה היה חלק משמעותי בהישגים האלו. אזרחים אלו, מאד לא מאושרים מ"הישגי" הממשלה שלא הופיעו ברשימה: ההפיכה המשפטית, ההסתה נגד וערעור מבפנים ומבחוץ של מוסדות המדינה, והצפת ספסלי הכנסת במסיתים, מחוללי מהומות ואידיוטים מדופלמים. האם רושם הרשימה אינו צריך להיות מודאג מכך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כלום ברשימה הזו שהפך אזרח אחד במדינה הזו לרגוע ובטוח. אין כלום ברשימה הזו שכל קופאית בסופר שהייתי ממנה לראש ממשלה לא היתה משיגה בשנה וחצי הישג טוב יותר. נפלת במכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אתה ממעיט מאד בהישגים של כוחות הביטחון של ישראל. הישגים רבים נראים בדיעבד קלים מכפי שהם באמת. אם לצמצם לתחום שאני קצת מבין בו, אני יכול לומר: הציבור הרחב אינו מודע לבעיות ולכשלים הרבים שהתגלו במערכת יירוט הטילים של ישראל ועדיין הציון המסכם שלה הוא טוב מאד. מה שנכון הוא שצריך להבדיל בין הציפיות מצה"ל לציפיות מן המדינה: מצה"ל מצפים להישגים צבאיים ולחיסולם של ראשי כנופיות. מן המדינה מצפים לתקווה לעתיד שלא יושתת על הישגים צבאיים וחיסולים של ראשי כנופיות. אם לדבר בשפה אקטואלית, אז ההישגים שצויינו הם הישגיו של רונן ותמיר בר. לא של בנימין נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערכות הבטחון אכן הראו מאז ה 8 באוקטובר תוצאות מרשימות מאוד (ההגנה על שמי המדינה, מבצע הביפרים, חיסולי הבכירים), ותודה לכל הקפלניסטים האנרכיסטים המשתמטים שבזכותם השגנו אותן. אבל הרשימה הזו היא של השגי השלטון, שמסתכמים במינוס גדול. שנה וחצי בלאד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שההישג הגדול ביותר של כוחות הביטחון הוא שישראל עדיין קיימת. אני ממליץ, בכל לשון של המלצה (צפיית חובה) יומני אוקטובר, זמן אמת של אבי עמית בכאן 11. אל תצפו לניתוח היסטורי וצבאי בהיר ומסודר. זה יותר ראשומון של עדויות מבולבלות וסותרות של מי שאמורים לדעת יותר מאיתנו. אבל ההתרשמות שלי היתה של מי שמקבל הצצה אל מאחורי הקלעים של המציאות במדינת ישראל 2024 (גם אם מנקודת תצפית גרועה מאד). אני מוכרח להודות שגיליתי שהרבה ממה שחשבתי על המלחמה הנכחית לא היה נכון ולא היה לי מושג עד כמה המצב היה גרוע ועד כמה התיאור של בית רקוב שבעיטה אחת טובה תמוטט אותו, קרוב למציאות. המציאות הנחשפת בין קרעי העובדות היא של ישראל המטלטלת בלב טייפון, כספינה ללא קברניט. ומכאן המשפט בו פתחתי את התגובה. באמרי זאת, א. צריך להיות ברור, מדוע צריך לתת תשובה עניינית, מפורטת ולא מבטלת לשאלה איך זה שלמרות האמור לעיל, היו כל ההישגים המדהימים של כוחות ביטחון. ב. מה שכן ראוי לתגובה מזלזלת ולביטול גמור היא טענת הביביסטים "מה היה קורה אם היו מעירים את רוה"מ שעתיים קודם". ההפתעה של ה-7.10 היא רק סצנת פתיחה של מחזה שהיו בו סצנות קשות וחשובות לא פחות. צ"ל במילים ברורות: את מה שBB, כמוביל המערכת הבטחונית הישראלית לא עשה בעשרים השנים שקדמו ל-7.10.23 הוא בודאי לא היה עושה בשעתיים שקדמו ל-6:30. כל הטיעון הזה הוא עורבא פרח. ג. ההפתעה בבוקר 7.10 לא היתה אירוע מבודד וחד-פעמי. היא היתה תוצאה מחוייבת של המציאות שהובילה אליה. כשמפתיעים אדם ישן, השאלה אינה מדוע הופתע, אלא מדוע ישן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. לגמרי. הסבירות הכי גבוהה היא שהוא היה מקבל את ההערכות שמקסימום יהיה אירוע מוגבל, והשאר היה מתגלגל באותה צורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, גם אחרי 6:30 התגובה של ביבי היתה מאד איטית ולקחה שעות ארוכות מאד שבהן נטבחו אלף אזרחים וחיילים. כל טענה שתומכת בגרסה (ב) הביביסטית מופרכת כיוון שגם ב-6:30 הוא לא עשה מה שצריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שזה מעבר לכוחותי האנליטיים לתת סיכום של מה שנראה בתכנית הזאת. אין שם איזשהו חידוש מרעיש, אבל היא חושפת את המבנה והשיטה שמאחורי האירועים. ואכן מתברר שמדובר ביקום הליוצנטרי. יש כאן איזושהי ישות מדינית החיה באזור הדמדומים שבין יש תכנית לאין תכנית. נתניהו, בשגעון הגדלות ובפנטסיה של מר ביטחון, מתנהל בין שליפה מן המותן לכיבוי שריפות. האין תכנית, שלו, של צה"ל, של ממשלת ישראל אינו מקרי. את מקום התכנית שאיננה, תופסת האילוזיה של BB כמר ביטחון, שבכל רגע ורגע יבחר בצעד הנכון שיוביל לאיזשהו ניצחון באופק אבוד. את התכנית הזו הוא לא יכול להציג לבוחריו, משום שהדבר יביא לפירוק הקואליציה שלו ולכן הוא נידון להעביר בממשלתו, ללא גיבוי פוליטי ממשי, "אין תכנית", אותה הוא מנהל בעזרת עוזרים מתחלפים נטולי גב ציבורי (עוזי ארד, יעלון, צחי הנגבי, דרומר, יוסי פוקס, אוריך, דוסטרי, יוסי שלי). ה"אין תכנית" כולה מבוססת על דחיינות שיטתית: הכלב ימות, הפריץ ימות, ביידן ילך. ובין כל החורבות שבדרך, עם נתניהו חי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר לכל הנושא הגדול שכבר דשו ודשנו בו רבות ואין לי מה להוסיף. רק הערה, בעקבות הצפיה בוידאו, שהיא יותר שיתוף חוויה מאשר עמדה לגבי משהו: הרגע הזה בו שאולים את המוחטה האנושית ששמה סמוטריץ׳ לגבי הדרישה שלו להדיח את הרמטכ״ל ״עוד היום״ בשביעי לאוקטובר והמבטים שלו לצדדים עם החצי חיוך המבחיל וה-״תעבור הלאה״ זה מיקרו אקספרשן (שהוא כבר די מאקרו אקספרשן) הכי מגעיל שראיתי על פוליטקאי צלופחי בחיים שלי. האיש הזה כל כך מגעיל וכל כך רקוב בכל רמח אבריו שהוא אפילו לא מצליח להסתיר זאת כמו סתם איזה פוליטקאי מגעיל רגיל שעוסק בהעמדת פנים כמקצוע. תמיד שנאתי את סמוטריץ׳ ואת האידיאולוגיה שלו, אבל השתי שניות הללו העלו את השנאה שלי לפוליטקאי-ג׳יפה הזה לרמה חדשה. Achievement unlocked. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה צדדית: אני כנראה די שונה מהרבה אנשים בתגובה שלי למחזות כאלה: הם לא מעוררים אצלי שנאה אלא תעוב עמוק. אפילו את ביבי אני לא שונא, ואפשר להדיד שבאופן כללי אני צריך להכיר מישהו באופן אישי כדי לשנוא אותו. סמוטריץ' נמצא אצלי גבוה מאד ברשימת המגעילים, אם כי היתה תקופה קצרה בה הוא עבר לרשימה אחרת - רשימת המגוחכים עד רחמים - בזכות דברי הסנגוריה של הגנדמייזר שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיעוב עמוק יכול גם לתאר די במדויק את מה שאני מרגיש. נראה לי שמדובר בסמנטיקה. המילה "תיעוב" פירושה גועל נפש עמוק, שנאה עזה ודחייה מוסרית או רגשית כלפי מישהו או משהו. אני לא ממש מבין את הניואנס שמבדיל בין ״תיעוב עמוק״ לבין שנאה. אני גם לא ממש מבין למה רשימת המגוחכים עד רחמים היא בהכרח קבוצה שאם נמצאים בה אז אי אפשר להיות גם ברשימת הדברים המתועבים. אפשר גם לשנוא משהו, גם לתעב אותו וגם לחשוב שהוא מגוחך ופתטי. איפה הסתירה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר מישהו שאני שונא מת, אני שמח (ואז הולך להתבייש שבפינה כי זה פויה). כאשר מישהו שאני מתעב מת, אני רק מרגיש הקלה, בבחינת "ברוך שפטרנו". לעניין הסיווג, זה פשוט יותר נוח שהקטגוריות יהיו זרות כך שאם אין צורך ספציפי החלוקה המיידית היא לפי ההרגשה העיקרית, או המיידית, שהמושא מעורר אצלי. הבדל נוסף הוא שעבורי שנאה היא רגש עם תאריך תפוגה ארוך מאד; את המ"כ שלי בצבא מלפני יותר מחמישים שנה אני עדיין מקווה לתפוס באיזו סימטה מטאפורית חשוכה, בעוד את סמוטריץ' אשכח, בעזרת השם יתברך שמו, יום אחרי שהוא ייעלם מהחיים הציבוריים. אבל אתה צודק שזאת בעיקר סמנטיקה חסרת חשיבות, ואפשר לשנוא, לתעב, לבוז, ללעוג ולקלל אותו אובייקט בה בעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאוריה בשניקל שלי היא שיש סיכוי שהפרשנות הקיצונית הזאת למילה שנאה1 נולדה עקב הקמפיין רב השנים של המחנה הביביסטי. כל כך הרבה שנים פמפמו לכם במוח שאתם ״מונעים משנאה״2 שמחנה האופוזיציוני פיתח איזו פוביה מהרגש האנושי הטבעי הזה. כאילו אם מישהו מעז לשנוא משהו או מישהו אז הוא עשה איזה מעשה מגונה או ביצע איזה חטא נורא ואיום. כאילו יש איזה דיבר 11 בלוחות שאומר ״יהודי לא שונא יהודי״. אנחנו שונאים? לא יעלה על הדעת. מהפתאום?! אני חושב שיש כמה יהודים (כמו גם לא יהודים) שראויים שאפנה אליהם את הרגש הלגמרי טבעי והלגמרי אנושי שהוא שנאה (בעוצמה כזאת או אחרת). לא מתחשק לי לוותר על המילה הזאת או על הרגש הטבעי הזה. אפשר להגיד ״אני שונא אננס על פיצה״ בלי לייחל להשמדה לדברי מאפה ואפשר לשנוא את המורה מהתיכון בתיכון ושהשנאה הזאת תעלם די מהר בחלוף השנים. עד גיל 18 ממש (אבל ממש) שנאתי גבינה צהובה. היום זה אחד הדברים האהובים עלי בעולם (והגיל/רופא דורשים להפחית). _______________ 1 כאילו לרגש שנאה אין ספקטרום רחב של עוצמות, בדיוק כמו לאהבה, פחד, עצב או שמחה והוא תמיד מיצג באופן בינארי שאם אני שונא מישהו <--> אשמח כשהוא ימות. 2 בעיקר ככלי רטורי כדי לבטל כל טיעון רציונלי שקשה להתמודד איתו. אז הטריק הוא בשני צעדים. שלב א׳ לסמן את המחנה השני כמונע מרגש ולא מטיעונים רציונליים. שלב ב׳ הוא לשנות את המשמעות הרגילה של המילה שנאה למילת עוצמה עם קונוטציה שלילית מוחלטת כמו מילות עוצמה כמו ״רצח״ או ״מעשה מגונה״ או ״בגידה״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא בהכרח ה"שנאה", אלא השימוש הרטורי בה במובן של "שנאה לא רציונלית". כך לא צריך להבין את היריב האידאולוגי ולהתייחס לטענות שלו; יש לך ביקורת על החרדים או על ביבי? כנראה ש"אתה מונע משנאה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. זה טריק/שטיק רטורי של מכונת הרעל של הליכוד כבר המון שנים. אני טוען שהקמפיין הזה (לצערי) הצליח. הוא חלחל לתודעה של ישראלים ובגלל זה הם כל כך מפחדים מהמילה שנאה. חס וחלילה שיהודי לא יגיד שהוא שונא יהודי. לא יעלה על הדעת. לכן לא צריך להבהל. אפשר להודות ששנאה (במידה סבירה) זה אחד הדברים שבני אדם מרגישים, אפילו אם הם לא מצביעים ליכוד. מותר להרגיש לפעמים שנאה (במידה זו או אחרת), בדיוק כמו שמותר אהבה, פחד, אומץ, נחישות, הססנות, רצינות ורוח שטות. לאנשי האופוזיציה מותר, רחמנא ליצלן, אפילו להיות מושפעים ממצבי רוח. אם לא מוצא חן בעיני הביביסטים שאפילו באופוזיציה יש אנשים חמים, הם מוזמנים ללכת לעזאזל (או לאיזה בית מלון במיאמי בבעלות הפטרון הקטרי שלהם או משהו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנאה, כעס, תיעוב, סלידה... הם אמנם רגשות שטבעי להרגיש אבל כשהן מכונות לבני אדם אחרים1 אין בהם יותר מידי תועלת. הם לא גורמות לאושר2 והן נוטות לעוות את היכולת שלנו להגיב באופן רציונלי. אישית, העצה שלי, כשאתה נמצא בקשר אם מישהו שאתה שונא תנסה להתרחק ממנו3. כשאתה מתחיל לשנוא אדם שנמצא בספרה הציבורית, נסה להבדיל בין האדם למעשים, הדעות וההצהרות שלו. אין סיבה לשנוא את נתניהו או סמוטריץ׳, עדיף לרחם עליהם שגורלם הביא אותם להתנהג בצורה כזאת. 1 להבדיל מדעות, מעשים, מצבים, מאכלים, יצירות אומנות וכו׳. 2 להבדיל מאהבה, שמחה וכו׳. 3 כמובן, בהנחה שאתה לא תלמיד בבית ספר או חייל בצבא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנאה, כעס, תיעוב, סלידה – אלו רגשות טבעיים ואף מועילים, גם (לפעמים) כאשר הם מכוונים כלפי בני אדם אחרים. לא רק שהם מעשירים את החוויה האנושית, אלא שלעתים יש להם גם יתרונות מוחשיים, אפילו בניתוח תועלתני קר של השפעה על המציאות. הם גם לא הדבר שימנע מאיתנו אושר1. לפעמים דווקא ההתכחשות לקיומם ו/או הפחד מלחוות אותם (ולהתמודד עם מאיפה הם באים ולחשוב על מה הם מספרים לנו) הם אלו שמרחיקים אותנו מתחושת אושר1. אם כבר פתחנו את פינת העצות האישיות (כאילו שמישהו ביקש ממני או ממך), הרי שכאשר אתה נמצא בקשר עם אדם שאתה שונא, יש לך הרבה יותר אפשרויות מאשר לברוח או להתרחק ממנו באופן אוטומטי ואלגוריתמי. נכון, לפעמים התרחקות היא בחירה נכונה (זה תלוי השחקנים והסיטואציה) – אבל פעמים רבות דווקא העימות, ההתנגשות, הניסיון להעמיד אדם במקומו או הניסיון למצוא דרך להתקרב ו/או לקרב (גם אם היא הקשה ביותר מכל האלטרנטיבות), הם הצעד הנבון יותר. הדיבר הזה של "פשוט תתרחק" נשמע בעיניי כמו פתרון של חסרי בגרות נפשית – פתרונו של ה״אמיץ״2 שעדיין לא למד להתמודד עם סטואציות קשות/אנשים מעוררי כעס/שנאה וזה הדבר היחידי שיש לו בארגז הכלים. (ומפינת העייצס הפסיכולוגי בשניקל, נעבור אל הנושא האמיתי שהיה שנאה לאנשים במרחב הציבורי) כשמתפתחת אצלך שנאה כלפי אדם מהמרחב הציבורי, ברור שצריך להבחין בין האדם לבין מעשיו, דעותיו וההצהרות שלו – אך אין כל פסול בלשפוט אדם על פי מעשיו, דעותיו והצהרותיו. אם מעשיך בעולם הם מעשיו של מלאך חבלה, מה אכפת לי שאולי אי שם עמוק בתוך עולמך הפנימי אתה מלאך או קדוש? מי אנחנו אם לא מה שאנחנו עושים לעולם ואיך השפיעו הבחירות שלנו על הבריות (בעיקר שלא מדברים על איזה מעשה ספציפי אלא על דפוס פעולה מזיק של עשורים)? לכן בהחלט יש סיבה – למעשה, שורה של סיבות – לשנוא פוליטיקאים כמו נתניהו או סמוטריץ', גם בשל דבריהם, גם בשל מעשיהם, גם בשל דעותיהם וגם בגלל שאנחנו יודעים מספיק (אולי לא הרבה, אבל מספיק) על מי הם באמת, אחרי העשורים בהם הם ממררים את חייהם (ומותם) של אזרחי ישראל (ואחרים). האמירה "עדיף לרחם עליהם" נשמעת לי כמו סוג של התמכרות לא רציונלית מצד אנשים הרואים בעצמם רציונליים, אך בפועל מנסים לכפות על עצמם תבנית לא אנושית/לא בריאה/מזיקה של תחושת עליונות שהיא פסאודו ניתוח קר – תבנית הדומה לזו של גזע הוולקנים מ"מסע בין כוכבים" בה רגשות שליליים זה משהו שנחשב נחות. משהו שצריך או להדחיק או לברוח מסיטואציות/אנשים/רעיונות שעלולים להעלות אותו. אם יש פסיכולוגים בקהל, נראה לי (אני מניח) שהם יסכימו עם הטענה שלי שזו לא גישה כל כך בריאה (כלפי הזולת או כלפי עצמנו כבני אדם). רגשות שליליים, אפילו לגבי אנשים, הם חלק מהחבילה / ארגז הכלים שיש לנו. גם לאלו יש פונקציה. גם אם הם לא עושים תמיד נעימי. _________________ 1 ומי בכלל קבע את הדיבר שמחייב אותנו לרדוף אחר אושר? יש בחיים ערכים, מטרות וחוויות שאינם נמדדים רק לפי מדידת השפעתם על "מד האושר". 2 "He bravely ran away!"
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטבע שלנו התפתח בעולם בו אנחנו חשופים לקהילות של עשרות(או מאות?) אנשים, בקשר אישי, במצב בו אנחנו צריכים לקבל החלטות מהר ושאין לנו את האפשרות לבחור את הקהילה בה אנחנו חיים. בסיטואציה כזאת אין ספק ששנאה הוא רגש מאד מועיל. זה לא המצב היום. למיטב הבנתי, יש אנשים שהעבודה שלהם היא לנצל את הרגשות האלה שלנו למטרות שלהם. זה בעצם מה שעושה מכונת הרעל1 (אם כי, כמובן שהיא מנצלת רגשות אחרים כמו פחד, בלבול, רצון לאהבה, געגוע, ...). כמובן שזה מטופש לנסות להכחיש את קיומן, אבל אפשר לנסות להתגבר עליהן כשהן לא מועילות, ובוודאי כשהן מנוצלות או יכולות להיות מנוצלות על ידי בעלי אינטרסים, ובו בזמן, לפעול בהתאם להם כשהם מועילות. אני חושב, לפחות במילון שלי, שכשהאפשרות להתקרב או לקרב אדם עדיין נמצאת על השולחן עדיין לא מדובר על "שנאה" לאדם אלא יותר שנאה למעשיו. אני מסכים שאין כל פסול בלשפוט אדם על פי מעשיו, דעותיו והצהרותיו - רק מה שאני אומר זה שהשיפוט הזה צריך להביא אותך למסקנה לגבי מעשיו, דעותיו והצהרותיו של האדם ולא לגבי האדם עצמו. כשזוכרים את זה, לדעתי, מצליחים להתעלות מעל לתעשיית הרעל. אני לא חושב שיש בגישה שלי משהו לא אנושי או לא רציונלי. להפך. בוודאי שאני לא מדבר על להדחיק שום דבר, אני מדבר במפורש על להכיר בקיומו ולנסות להבין מאיפה הוא בא, אם הוא מועיל, ואם לא, לנסות להתעלות מעליו. אתה חושב באמת ששנאה לנתניהו מועילה לך יותר מאי הסכמה? 1 כמו תעשיית הבידור, הספורט והחדשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא חושב שיש בגישה שלך משהו לא אנושי או לא רציונלי. אני לא חושב שיש בגישה שלי (או בההעזה שלי להשתמש בשורש ש.נ.א כלפי פוליטיקאי ישראלי) משהו לא רציונלי, שצריך להתגבר עליו או שיכול להיות מנוצל על ידי בעלי אינטרס. והנה בכל זאת אני כתבתי מה אני חושב על הגישה שלך ואתה כתבת מה אתה חושב על הגישה שלי. אני לא מבין את הצורך ״להתעלות״ על משהו או שצריך להבהל מזה שמישהו העז להשתמש בשורש ש.נ.א. לגבי אישיות פוליטית, כאילו מדובר בחילול הקודש או חטא שיש להתרחק ממנו. איפה ולמה אתה חושב שהבעת שנאה לנתניהו פוגעת בי, בך או במישהו? הוא לא הפוליטיקאי הראשון ולא האחרון בהיסטוריה של הדמוקרטיות שיש אנשים שמאוד (מאוד) לא אוהבים אותו. כל הפתיל הזה בו קפצו על המילה ״שונא״ כמוצאי שלל רב נשמע כמו אוי יוי יוי. בעיקר כשהאלטרנטיבה המוצעת בדיון הזה היא או ״הבעת רחמים״ או בחרה לתאר את אותו פוליטיקאי כפתטי/עלוב/קטן (כאילו התנשאות כלפי הזולת זה רגש נקי יותר ושלילי פחות משנאה). הכי מוזר בעיני הוא הבחירה המאולצת במילה שהיא כאילו תחליף (אבל לא באמת) כמו ״תיעוב״ (עבור אלה שרוצים ללכת עם שנאה ולהרגיש בלי, העיקר שחס וחלילה לא נשתמש בשורש ש.נ.א). ״אני חושב, לפחות במילון שלי, שכשהאפשרות להתקרב או לקרב אדם עדיין נמצאת על השולחן עדיין לא מדובר על "שנאה"״ אוקיי. שוב סמנטיקה. אתה מאוד נבהל מהמלה שנאה ומאוד נזהר מהשימוש בה ואני פחות. אני לא בטוח שהגישות שלנו מאוד שונות, גם אם המילון בו אנחנו משתמשים הוא כנראה שונה. אני לא בטוח שאני אדם שנוטה לשנוא יותר ממך בגלל הבחירות הסמנטיות הללו. למשל, לפעמים אני מתאר את עצמי כשונא אדם/מיזנטרופ (חצי בצחוק וחצי כהגזמה מדויקת), אבל בד״כ כדי להעביר איזו נקודת מבט ספציפית על נושא ספציפי ולא כדי להפיץ שנאה כלפי המין האנושי (האמת היא שאני מאוד לא מקורי בכך. ההתכתבות בין ערכי ההומניזם ותיאור חולשות האדם מנקודת מבט קצת מיזנטרופית היא מסורת בת אלפי שנים מתקופת היוונים ועד היום). לא חייבים להסכים, אבל אני באמת חושב שהפוביה הזאת מהשורש ש.נ.א הוא מאוד מיוחד לזמן/מקום באווירה הפוליטית בישראל, ספציפית בשפה העברית. הדברים שאתם כותבים פה יראו משונים (למשל אם מישהו יכתוב ברשת I don't hate trump! I despise him, זה יגרום לכמה הרמות גבה). בעולם הגדול מישהו יכול להגיד ״I hate pizza״ או ״I hate Angela Merkel״ או ״I hate trump״ ואף אחד לא יתרגש או ייחס לדובר נפילה לקמפיין הסתה כנגד מאפים עם גבינצ או דרדור לשיח מוגזם. באמת שדווקא השימוש במילה כמו Despise או Loathe נשמעים באוזני קיצוניים/חזקים יותר מסתם איזה ״I hate״ פרווה/משעמם. מעבר לברבורי סמנטיקה, נראה לי שזה (אולי) שורש אי ההסכמה בינינו: אני חושב שיש משהו שהוא ההיפך מתועלת בדרישה מהציבור הישראלי לא לשנוא את ממשלתו המחורבנת ואנשיה או להזהר מלהביע שנאה כלפי חבריה. חבורת הזבל ששולטת היום בישראל קרובה יותר מתמיד ללהביא את מדינת ישראל אל סוף דרכה. חוץ מהנימוקים המסודרים, הנקיים ומלאי הלוגוס (שמשכנעים בעיקר את אלה שמנסחים אותם) זה הזמן לכעוס, לדרבן אחרים לכעוס, להגיד לכולם שזה לגמרי הזמן והמקום להביע זעם וכן - אפילו לשנוא - את אלה ששורפים את המקום שרבים חושבים שהוא הבית. רבים מהאנשים שיצאו מחר לרחובות ישראל להפגין (גם אני הציניקן מצטרף, לא כי אני מאמין גדול בעתיד, אלא כי אני מאמין קטן בעצמי ובערך שיש לראיית השחורות שלי), לא עושים זאת רק או אפילו בעיקר כדי ״לחלוק על דעה״ או ״לדרוש שינוי מדיניות״ כי עם להביע זעם ולשנוא את מה שעושים למדינה האהובה שלהם (וגם את מי שעושה זאת לה ולהם). הרגשות השליליים הללו מובילים לפעולה, גם מהסוג התועלתני וגם מהסוג החיובי אפילו במחברת המונים שמונה יותר מעשרות או מאות אנשים. הטענה שאין לתחושות/רגשות הללו ערך (או שיש להם רק ערך שלילי) כי אנו חיים בחברת המונים מודרנית היא טענה חסרת בסיס (בעיני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הסיבה שאנשים רציונלים מסוגלים להאמין ברעיונות מופרכים? שהמוסלמים בשוויץ הולכים לעשות מהפכה בשבוע הבא, שישראל היא המדינה עם התוצר הלאומי לנפש השני באירופה, שממשל ביידן מימן רכישת קונדומים לרצועת עזה, שאובאמה לא נולד באמריקה ויזם את ההתנתקות, שדובר צה״ל אמין... לא מדובר באנשים פחות חכמים ממך ובטח לא ממני. לדעתי מדובר באנשים שנפלו קורבן לתעשיית שקרים, והתעשיה הזאת לא עובדת בעזרת טענות הגיוניות ופניה לרציו של הקורבנות שלה אלא בעזרת ניצול הרגשות הטבעיים של הקורבנות שלה. אם הם נפלו אין סיבה שאנחנו לא ניפול (ואין סיבה להאמין שאנחנו לא נפלנו). הצורך להתעלות הוא לא בגלל שמישהו העז להשתמש בשורש ש.נ.א אלא בגלל ההשלכות האפשריות של הרגש הזה. אני חושב ששנאה כלפי אנשים שאתה לא מכיר עלולה לפגוע ביכולת שלך לנתח את המצב רציונלית, זה קרה לאחרים אין סיבה שזה לא יקרה לך. הנזק שהשנאה לברק1 גרם לנזק חסר תקדים למיטב הבנתי. כשדיברתי על הבעת רחמים לא רציתי להציג את זה כהתנשאות, אני לא חושב שהוא פוליטיקאי קטן, ההשפעה שלו על המציאות לא שולית ולדעתי מאד מזיקה. אבל זה שאדם עושה מעשים רעים לא הופך אותו לרע, ולדעתי לא מצדיק שנאה כלפיו. בעיני despise נשמע הרבה פחות רע, ז״א אם היית אומר שאתה בז לנתניהו לא היתה לי בעיה. בוז היא הכרעה רציונלית, שדי מסכמת את מה שאני חושב על טראמפ ונתניהו (בוז, לא שנאה). אני חושב שיש הבדל בין מה שאני מנסה להגיד (=כדאי להמנע מרגשות עזים כלפי פוליטיקאים במידת האפשר) למה שאומרים אנשי המרכז הקיצוני (=למה שלא נישב כולנו יחד מתחת לצילו של האטד ונהנה מהחום) שאף פעם לא שונאים אף אחד (אלא אם כן יש לו ברק1 בשם) בשם סולידריות מזוייפת. אין לי כוונה להגן על עמדה שאני לא מבין ושאני מפקפק בכנותה. 1 אהרון, אהוד ו/או אובאמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש המון סיבות למה אנשים מאמינים ברעיונות מופרכים1. להודות בכך ששונאים איזה פוליטיקאי מאוס לא נמצאת אפילו ב-Top 10. נסכים שלא להסכים. אדם שעושה באופן עקבי מעשים רעים (במילון שלי) הוא אדם רע. אני לא מבין בכלל איזו משמעות אחרת יכולה להיות למושג ״אדם רע״. אינני בוחן כליות ולב. אם זה זז כמו איש רע, מדבר כמו איש רע ועושה מעשים רעים, זה איש רע. __________________ 1 רק כמה דוגמאות שהן לא ״שינאה״: - תחושת ייחוד או שייכות לקבוצה "נאורה" - לחץ חברתי וקונפורמיות - חרדה וחוסר שליטה - הטיית אישוש - ועוד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יש הרבה סיבות שאנשים מאמינים ברעיונות מופרכים, אבל אני מתמקד במקרים הספציפיים בהם למיטב הבנתי האמונה הזאת מיוצרת על ידי תעשייה שמכוונת לגרום להם להאמין ברעיונות מופרכים. הדוגמאות שלך, ברובם, שייכים למקרים אחרים. למיטב הבנתי, התעשייה הזאת עובדת בעיקר על ידי ניצול הרגשות הטבעיים שלנו (כמו שנאה, אבל מראש הסכמתי שיש עוד, אפילו הבאתי כמה מהם). אדם רע - במילון שלי - הוא אדם שעושה מעשים רעים מכוונות רעות. בגלל שאני לא בוחן כליות ולב אני מנסה להמנע מלהדביק רוע לאנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי. You do you. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא בזה יותר מכך. אני רואה בכך "הפוסל- במומו פוסל" או איך שקוראים לזה בפסיכולוגיה. בהתכתבויות שלי עם חברים ימניים הם אומרים, לדוגמה, שערוצי אל ג'זירה שוטפים לי את המוח בזמן שהם משתפים בהתלהבות כל חרטוט של מכונת הרעל (אהרון ברק עדיין מככב). בעולם שהם חיים בו הדיפ סטייט שמורכב מהפרקליטות, ראש השב"כ, הפצ"רית ורבים אחרים מוכן להקריב את המדינה רק כדי להפיל את הימין מהשלטון נגד בחירת "העם". ה 7 באוקטובר הוא תרגיל כזה שיצא משליטה, לא יצא כלום מקטרגייט כי זה עוד תעלול שנועד להפיל את נתניהו וכו'. ואז הם אומרים לי ששוטפים לי את המוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל העניין הוא שזה יותר מהפוסל במומו פוסל והמצב גרוע משנדמה לך. אתה צריך כבר להתווכח על הלגיטימיות שלך לשנוא או לזעום לא עם אותם ״פוסלים שבמומם שלהם פוסלים״. אתה כבר מתחיל להתוכח עם כוחות טהרניים בתוך המחנה שלך עצמך. אלו שאמורים לעמוד לידך ולזעום ביחד איתך ולהניע עוד אנשים לצאת מהשאננות ותחושות ה״יהיה בסדר״. עם האנשים האלה שמתלוננים על שהחום במטבח לא נעים להם, שחסימת כביש זה אלימות ושלקלל את המוחטה האנושית סמוטריץ׳ זה לא משהו שעושים בני תרבות רציונליים. זו כבר בעיה מסדר שני. הפוסל הוא כבר כל כך Internalized בפסיכולוגיה של הלפלף השמאלני המצוי שהוא מתחיל להרגיש לא נוח בעורו שלו. אוי מישהו אמר שהוא שונא את ביבי, אוי יוי יוי. חס וחלילה שלא נדרדר את השיח לדיבורים לגופו של אדם (כאילו מחאה פוליטית ברחובות, בסיטואציה של התערערות משטר, צריכה להתנהל כמו איזה דיון מעונב באייל הקורא). כשזה המצב, אפילו את אותם לפלפים צקצקנים שאמורים להיות בצד שלך של המאבק קשה שלא להתחיל לשנוא (גם אם זה קצת וגם אם זה לרגע שבא ואז הולך) ולרצות (מטאפורית, כן?) להוריד להם איזה פטיש חמש קילו בראש כדי להחזיר אותם מספירות הטהרנות האקדמית/אינטלקטואלית שהם בחרו לרחף בה אל קרקע המציאות המלוכלכת של מחאות המונים פוליטיות. בקיצור, זו דעתי וזה כל שרציתי להגיד ואפרוש בזאת מתת דיון זה כי נגמר לי מה להגיד ואין לי מה להוסיף על כך פה באייל (נתראה ברחובות הארץ): די להתנצל ודי עם הצינזור העצמי. חלאס עם הפאקינג נימוס וכוסומו עם ההתרכזות רק בסוג אחד של סגנון דיבור ודיון. תנו לעצמכם לשנוא את השלטון פח הזבל שיש היום לישראל ואת אנשיו. מותר לכם אחרי כל הדם שנשפך פה בגללם, בלי שהם יקחו קמצוץ של אחריות על המחדל עליו הם אחראיים בשביעי באוקטובר (ומה שהם עשו שהוביל אליו ומה שהם עושים מאז) - כל ה״טוב״ הזה והשנאה שזורמת לכיוונם זה משהו שלגמרי מגיע להם. בתשובה למצקצקים ולאלה שלא נעים להם שתנועה פוליטית מעזה לדבר בשפה שיש בה הבעת רגש שלילי מפי המונים, יש לי להגיד רק מילה אחת שחוזרים עליה פעמיים כי ככה זה מתנגן יותר מדויק (עם הנפנוף המתאים עם היד): יאללה יאללה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שאתה אומר יאללה יאללה לטיעון המרכזי שהבאתי שאין לו כל כך נגיעה לעניין השנאה כלפי אוייבינו וBB בפרט.(אני לא מתכוון לומר שעשית זאת אלא שזו התוצאה התמטית של דבריך). נכון שהאייל האלמוני חלק עליך בשאלת הלגיטימיות של שנאת האוייב (אגב מקיאוולי ב"הנסיך" מסכים איתו), אבל אני למשל כלל אין לי עמדה נחרצת בשאלה זו. בעיניי התוצאה הצפוייה של השנאה העמוקה בצד השני כלפינו (כפי שתארת אתה ואחרים), היא שנאה בכיוון החוזר. אולי אני פחות מתרשם משנאת אוייבינו, משום שאני מכיר אותה כבר זמן רב. ידעתי שהיא קיימת בקרבנו עוד מימי עלילת הדם של ילדי תימן. כבר אז הבחנתי שהאנטישמיות בישראל אינה פחותה מאשר במדינות אחרות. טענתי המרכזית היא שהמאבק להחזיר את השלטון לידינו הוא בעצם מאבק על נשמתו של השליש הא-פוליטי של ישראל, אלו היודעים ששלטון הבלהות הנוכחי אינו טוב להם, אבל לא בהכרח שותפים לעמדותינו (רובם נראה שנוטים ימינם). הטענה שלי היא שרדיקליזציה של המחאה והטרדה ושיבוש סדר היום של אנשים, שאינם בהכרח נגדנו, עשויים לפגוע בסיכויים האלקטורליים של המחנה. מה שאני חושב שלא הסברתי מספיק טוב הוא שיש כאן שאלה של עיתוי ולו"ז. בשלב זה איני חושב שיש מקום לרדיקליזציה של המחאה. המצב ישתנה כאשר השלטון ינקוט במהלכים שישבשו את הסיכוי לבחירות חופשיות בעתיד הקרוב. אם נפסיד גם בבחירות הקרובות, ישתרר מצב שלישי שידרוש שוב סט חדש של מהלכי מחאה (אי שת"פ אזרחי לא אלים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים עם ההערכה שלך במספר שכבות: - אני לא מסכים עם הטענות שלך שמייחסות להפגנות הצמחוניות בישראל תאורים של ״רדיקליזציה״ או ״אלימות״1. - אני לא מסכים עם ההערכה שלך לגבי העיתוי והלו״ז2. אני לא מסכים שיש ערך אלקטורלי להפגנות צמחוניות יותר (ולהיפך). דווקא להתמסמסות המחאה יש את הפוטנציאל להפוך יותר אנשים למרירים/ציניים/עם לב שבור כך שהמחנה ירגיש את מה שמגיע אחר כך וישפיע בקלפי (מחלת האדישות הפוליטית). - אני בטח לא מסכים שזה שהזכרתי את השורש ש.נ.א בהקשר של סמוטריץ׳ שם אותי בצד שדורש ״רדיקליזציה של המחאה״. אני חושב שהעיוותים הסמנטיים והפחד מהבעת רגשות פומבית היא אנומליה במחנה השמאל ולא אצלי (אנומליה מעניינת שאומרת רבות על מצבו הפתטי של המחנה, אם שואלים אותי ואני יודע שלא שואלים). להודות ששונאים איזה חרצוף זה שימוש רגיל במילים סבירות בשפה ולא איזה מעשה שלא יעשה. (לדעתי) אתם אלה שמגזימים ויצאתם מכיול. לא אני. ___________ 1 לכך עניתי ביותר מתגובה אחת בה אני חוזר ומצביע על הפער בין גיבורי תנועת המחאות הבלתי אלימות מהם אתה מצטט באופן אקדמי ועושה רומנטיזציה לדמותם (כמו MLK או גנדי) לבין העובדות לגבי האופן בו תנועות המחאה הפגינו באמת בעידודם ותימכתם. מה שהם דיברו עליו כמחאה לא אלימה ומה שאתה מדבר עליו כמחאה לא אלימה הם (historically and demonstrably so) לא אותו הדבר. 2 בעיקר כשהביקורת על הלו״ז היא תמיד אירוע זז. לא מיד אחרי השביעי באוקטובר כי זו לא השעה. לא כמה חודשים אחרי כי שקט יורים וזה יגרום לאנטגוניזם בעם וזה הזמן לאחדות. לא אחרי שנה וחצי ושנתיים כי עוד מעט בחירות וזה הזמן לאיש ששמים על סוס להיות ממלכתי ולנשק תינוקות. בקיצור: הדיבורים על הלו״ז ועל אופי הקמפיין קורה באיזו ספירה מנותקת מהמציאות הישראלית בתוך איזה חלום רומנטי/קורקטי על קמפיין בחירות מאיזה סרט הוליוודי. הגיבור יגיד גם כמה מילים על החלוםג האמריקני לקול כינורות, התמונה תעבור למשפחה שיושבת וצופה בשידור בסלון. פניה אל לב הציבור. החלפת חיוכים בין בני הזוג כשהילדים משחקים על השטיח. דמוקרטיה. פייד טו בלאק. כותרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא מסכים עם הטענות שלך שמייחסות להפגנות הצמחוניות בישראל תאורים של ״רדיקליזציה״ או ״אלימות״ - אין טענה כזו. אפפעם לא טענתי שהמחאה בישראל אלימה או רדיקלית מאד. האלימות היתה שולית ודעתי היא שהיא לא הועילה. ראיתי בעיניי שמארגני המחאה ניסו לחסום כבישים. כנראה הסברה היתה שללא חסימת כבישים התהודה התקשורתית לא תהיה מספקת. אני רוצה לציין שהעובדה שרבים השתתפו במחאה מנעה מכל מיני שוליים קיצוניים לרתום את המחאה לכל מיני אג'נדות שלא היו בזרם המרכזי של המחאה. גם בחירת הנואמים המרכזיים שרתה זאת. אני חושב שהאכזבה מתוצאות ההפגנות המתבטאת בטענה שהן צמחוניות מדי היא שגוייה. הבעיה בהפגנות אינה שהן אינן רדיקליות או אלימות יותר. הסיבה האמיתית היא שגוש המחאה קטן מכפי שאתם חושבים. יש מחנה שלישי גדול מאד שיושב על הגדר וכנראה נוטה ימינה. המחנה הא-פוליטי מצביע בסקרים נגד הממשלה אבל לא בהכרח מזדהה עם המחאה. האכזבה מכך שהמחאה אינה הולכת מחיל אל חיל מתבטאת בתקוות שווא (לדעתי) שהסלמה ורדיקליזציה יביאו לפריצת דרך. "אני לא מסכים עם ההערכה שלך לגבי העיתוי והלו״ז" - זה לא רק טענת עיתוי במובן של "לא עכשיו". הטענה היא שיש מצבים שונים לגמרי של התנגדות שכל אחד מהם מכתיב אופי שונה לגמרי של מחאה. "אני לא מסכים שיש ערך אלקטורלי להפגנות צמחוניות יותר" - אני חושב שיש הפרזה רבה הן בגודל מחנה המחאה והן באפקטיביות של הפגנות בכלל. הפגנות יכולות לשרת כל מיני מטרות וצרכים ואופי ההפגנות צריך לשרת את המטרות האלו. גם אם אלפים ישתוללו ברחובות, יציתו רכבים, ויבזזו חנויות, זה לא בהכרח יפיל את השלטון ובפרט בהעדר אלטרנטיבה שלטונית. אחרי הכל, לא הפוטש בקפיטול החזיר את טראמפ לבית הלבן אלא ההצבעה המטורללת עבורו בקלפיות (והעדר ההתלהבות מן האופציה האחרת). "אני בטח לא מסכים שזה שהזכרתי את השורש ש.נ.א בהקשר של סמוטריץ׳ שם אותי בצד שדורש ״רדיקליזציה של המחאה" - אם אתה לא תומך ברדיקליזציה של המחאה, יש אחרים שמתבטאים בכיוון זה ומותר להגיב על כך. בעניין השנאה, אני כמו אחרים כאן חש ששנאה אינה דגל שכדאי לנפנף בו. אוייבים צריך לנצח, לא לשנוא. יחד עם זאת דעתי האישית היא שזה לא נושא מספיק חשוב לדיון. "לכך עניתי ביותר מתגובה אחת בה אני חוזר ומצביע על הפער בין גיבורי תנועת המחאות הבלתי אלימות מהם אתה מצטט באופן אקדמי ועושה רומנטיזציה לדמותם (כמו MLK או גנדי) לבין העובדות לגבי האופן בו תנועות המחאה הפגינו באמת בעידודם ותימכתם. מה שהם דיברו עליו כמחאה לא אלימה ומה שאתה מדבר עליו כמחאה לא אלימה הם (historically and demonstrably so) לא אותו הדבר" - אין לי מחלוקת עם העובדה הזו. מבחינת שפיכות דמים ואלימות, המחאה הישראלית היא הקוטב הנגדי למחאה לשחרור הודו והשחורים בארה"ב. יחד עם זאת, אתה מעוות את ההיסטוריה באופן כולל, כאשר אתה מבטל את העובדה שגם גנדי וגם MLK, התנגדו, הטיפו ופעלו נגד האלימות בצד שלהם. הראשון גם שילם בחייו על פעולה זאת. ודוק, גנדי נרצח לא בגלל התנגדותו לאלימות, אלא מפני שתמך בתשלום פיצויים לקרבנות הנאכבה הפונג'אבית. "איזה חלום רומנטי/קורקטי על קמפיין בחירות מאיזה סרט הוליוודי... דמוקרטיה. פייד טו בלאק. כותרות" - אין שום דבר רומנטי במערכת בחירות בדמוקרטיה הלא בריאה שלנו. זה הרבה יותר קרוב להצעתו של מקיאוולי למחנה השלישי לחבור למחנה השני כדי לגבור על המחנה הראשון. המודלים פה אינם MLK, גנדי, האחים קנדי או ואצלב האבל. המודל הוא ממשלת ולדק-רוסו והמרקיז דה-גאליפה (פרשת דרייפוס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה לבודד משתנים, כי ההרגשה שלי שיש פה איזה ריקוד של לעבור בין הטיפות. משתנה א׳: השימוש בסמנטיקה של ״אלימות״ כאשר מדברים על מחאה שכוללת חסימת כבישים. הטענה שלי היא שהסמנטיקה בה אתה בוחר (מחאה שחוסמת כבישים/צירים היא מחאה אלימה) מנוגדת לשימוש שלך (שהיא בד״כ כלל כמעט התמוגגות ו/או דרישה לקחת דוגמה מ״ההפגנות ההם״) בציטוטים של מנהיגי תנועות מחאה כמו MLK או גנדי. דבר שהוא קצת צורם/מוזר כי האנשים הללו התיחסו אל חסימת צירים (גם כשזו נעשת בניגוד לחוק בניגוד לתאומים עם הרשויות) כאל חלק בלתי נפרד מפעולות תנועת אי האלימות אותן הובילו. משתנה ב׳: הדברים שאתה מכנה ״אלימות״ או ״רדיקליזציה״ (ואני טוען שהם לא אלימות ולא רדיקליזציה), כמו חסימת כבישים בניגוד לתאום עם רשויות החוק, הם משהו שרצוי שהמחאה תמנע ממנו. עם הטענה הזאת אני מסכים. אני רק מוסיף שאין ולעולם כנראה לא תהיה הפגנת המונים (עם מספרים מספיק גדולים) שיהיו בה, לפחות בשוליים, גם את הדבר הזה. זה חלק מהחבילה, בטח שבזמנים מעניינים כמו אלו שפקדו את ישראל. משתנה ג׳: ״המחנה קטן משאתם חושבים.״ פה דעתי אפילו קיצונית מזו שלך. אתה שוכח שאני מהפסימים שהפנימו ש״אין עתיד״. אני חושב שגם המחנה שכן יש, הוא מפורר ולא יודע מה לעזאזל הוא בכלל רוצה. משתנה ד׳: ״אתה מעוות את ההיסטוריה״. לא. אתה זה שמעוות את ההיסטוריה. המצב הוא לא שהשחורים חסמו כבישים ומנהיגם MLK דיבר נגד חסימת כבישים. כש-MLK דיבר נגד אלימות, הוא לא דיבר על זה. מה שאתה טוען שהיא ההיסטוריה זה העיוות. MLK גם דיבר נגד אלימות וגם החשיב חסימת כבישים והפרת חוק (פסיבית) כלא אלימות. אין סתירה בין שתי העובדות ההיסטוריות הללו. המודוס פוננס השגוי שאתה עושה הוא טריק/שטיק ע״י סמנטיקה אישית שאתה אימצת לעצמך והיא <מודגש> לא נובעת (ואף מנוגדת) להיסטוריה של תנועות המחאה הבלתי אלימות. אתה אומר ש-MLK התנגד לאלימות (זה נכון), אתה אומר שחסימת כביש זאת צורה של אלימות (על זה אפשר להתוכח ואנשים שונים ישתמשו בסמנטיקה שונה), אבל העובדה ההיסטורית היא שכ-MLK דיבר נגד אלימות של שחורים הוא לא דיבר על שחורים שחוסמים כביש, בניגוד לחוק, בצעדה (ללא רשיון) על גשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור: מרטין לותר קינג תמך בפעולות מחאה לא-אלימות אבל כן תמך (ואפילו הוביל/השתתף) בפעולות משבשות ובלתי חוקיות (כולל חסימת כבישים). הסמנטיקה שלו היתה שונה מזו שלך ואתה זה שמעוות את ההיסטוריה. חסימת כביש בלתי חוקית (לשיטתו) היא לא אקט אלים. חסימת כביש היא פעולה משבשת, אבל אינה אלימה (לשיטתו, זכותך לא להסכים איתו) כל עוד לא פוגעים פיזית באנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ("אנחנו"?) מצטער, אבל עם כל הכבוד לרטוריקה שלך אינני שונא את ביבי. בזאת אינני מביע עמדה לגבי הרגשות שלך כלפיו, ולמען האמת הייתי מעדיף שהיית עושה אותו דבר לגבי הרגשות שלי. בפעם האחרונה ששמעתי את השטות "אתם שונאים את ביבי יותר משאתם אוהבים את ישראל" חשבתי שהאמת היא שאני מתעב את ביבי *בגלל* מה שהוא עושה לישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. אתה לא שונא. אתה מתעב. המילה שנאה לא מפחידה אותי ולכן אני בסדר עם התאור שאומר שאני שונא. אני רק מעיר שהמילה הזאת תעוב, מוסברת במילונים1 גם באמצעות הביטוי ״שנאה״ (או מצביעה אל שנאה ברשימת המילים הנרדפות). לפעמים אפילו כ״שנאה עזה״. לכל הפחות, צריך להודות ששתי המילים מתכתבות זו עם זו וההבדל ביניהן הוא ניואנס / משמעותי כרצונך. כל אחד שישתמש בסמנטיקה הנוחה לו. לי אין בעיה להעיד על עצמי שאני בהחלט שונא (גם) את ביבי2 והוא בהחלט ראוי לשנאה הזאת. "אתם שונאים את ביבי יותר משאתם אוהבים את ישראל" זו אכן שטות והתשובה שלך לשטות הזאת היא מדויקת. __________________ 1 https://milog.co.il/תעוב 2 וגם את פוטין, ארדואן, Xi, מחמוד עבאס, מוחמד בן זאיד וכל שאר החרצופים האינפנטיליים ונפוחי האגו שמשחקים בעולם ובחיי אדם כאילו זה אוסף חיילי הפלסטיק שהם קיבלו ליום ההולדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנאה היא רגש יותר פשוט ויותר מניע לפעולה. תעוב הוא רגש יותר מורכב ופחות מניע לפעולה. כשאתה שונא משהו אתה מייחל להשמדתו. לדוגמה- אוהדי מכבי לא רק רוצים לנצח את הפועל בדרבי, אלא להביס אותם, וגם שהפועל תרד ליגה. כשאתה מתעב משהו יש לך תמריץ גם להמנע ממנו ולא רק להשמיד אותו. לדוגמה- כוסברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמנטיקה. אם אני מקבל את ההגדרות הנ״ל, אז ברור שתיעוב זו מילה מדויקת יותר לגבי מה שאני מרגיש כלפי סמוטריץ׳. מייחל להשמדתו? ממש לא. וואט דה פקא. יש לי דברים יותר מעניינים לעשות בתוך הראש של עצמי מאשר לייחל השמדות של אנשים ודברים. אני מקווה שהמוחטה האנושית סמוטריץ׳ תאבד שלטון, לא יותר מכך. אבל אני לא מקבל את הסמנטיקה שלכם. יש המון אנשים שאני שונא ואני לא מייחל להשמדתם. שנאה זה רגש אנושי נורמלי וסביר והוא חלק בלתי נפרד מה-psyche האנושי. בכל מילון שאני בודק, משתמשים ברגש שנאה (ואפילו לפעמים ״שנאה עזה״) כאשר מסבירים את המשמעות של המילה תיעוב. אני זוכר שבתיכון היתה לי מורה ממש מטומטמת שממש שנאתי. אם הייתי אומר למישהו שאני ״מתעב״ אותה, הוא היה מבין פחות על מה אני מדבר מאשר כשאמרתי שאני שונא אותה (+נימוקים). אני לא מבין מאיפה הבאת את הקישור הזה בין רגש אנושי כל כך בסיסי כמו שנאה לבין ״לייחל השמדה״ (ג׳יזס אנשים. Anger management issues?). אני גם לא מבין מה כל כך הבהיל אתכם בזה שהודתי שאני שונא איזה פוליטיקאי1. _______________ 1 טוב - יש לי תאוריה שהיא טענה סוציולוגית על ישראל וגם על איך הרעל הביביסטי הצליח (באופן פנומנלי) לשנות ממש את ״השפה הקורקטית״ בה האופוזיציה מרשה לעצמה להשתמש, אבל התת דיון הסמנטי הזה התרחב מעבר למה שהתכוונתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק על עצמי אני יודע לספר, אבל שנאה או תיעוב, אינן מילים שמתארות את יחסי למילייה הזה. בדיוק עכשיו צפיתי בסר עמיחי אליהו שר המשהו בערוץ 13. הדבר העיקרי שאני יכול לומר על האיש הוא שלענ"ד הוא טפש כמו נעל. השנאה/תיעוב מתגמדים לגמרי מול החרדה שאני חש בגלל שאנשים כאלו יושבים ליד שולחן הממשלה ומרימים ידם בשאלות הקיום שלנו. בין כל דברי ההבל שלו ("תבדקו מה הבנתי וכתבתי בגיל 12"), הייתה עוד "פנינה" שמצדיקה לגמרי תיעוב כלפיו מצד כל מי שמתעניין באופן לא שטחי בתולדות השואה. אין טעם לחזור על דבריו מפני שמדובר בעניין עדין, רב-פנים ובעיקר סבוך למדי. אני רק מצר על כך שכנראה הפעם הוא יחמוק מן העונש הציבורי שמגיע לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. זה היה תמיד המצב ותמיד המודוס אופרנדי של הנתניהו, גם לפני השביעי באוקטובר. האמת שגם בממשלות קודמות שלו, גם כשהאירועים היו פחות ״מעניינים״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, הצלחתי לראות עד הסוף(אחרי הפסקה באמצע בגלל תחושת הגועל שגרמה לי להפסיק). חותם על כל מילה שכתבת. לישראל אין בכלל דרג מדיני, אין קברניט ואין הנהלה. הדיון באיזו שעה העירו את מי הוא נלעג. האירוע של ישראל המטלטלת בלב טייפון הוא אירוע שמודדים עם מספר לוחות שנה ולא עם שעון יד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה להציג איזשהן מסקנות מן הסרט הזה, מפני שבעיקר יצאתי מבולבל ומבוהל. אבל נדמה לי שדבר צדדי אחד מתבשל אצלי: נדמה לי שועדת החקירה הממלכתית לא תועיל הרבה. היתרון של וח"מ הוא בהשתתפות השופטים שהם מומחים בדיני ראיות. הם יודעים כיצד לחקור עדים ומסמכים ולהשוות גרסאות. כך מנסים להתקרב אל הגרסה היותר אמיתית. במקרה זה, הבדלי הגרסאות בין הפוליטיקאים ואנשי הצבא, מי תמך במה ומי הכשיל מה, לא כל כך חשובים. להבדלים בין הגרסאות אין משמעות. התמונה המתקבלת היא של אירוע המתגלגל באופן די בלתי תלוי בהחלטות ובתכנונים של הממסדים שלמעשה אינם אלא קליפה ריקה המחפה על החלטות די אד הוק, אקראיות ורנדומליות. אין צורך בשופט עליון כדי להבחין בכך. את התיקון לאבדן הדרך הזה יצטרכו להביא מדינאים ואנשי מטה צבאיים שידעו לעבוד באופן קצת יותר מסודר, אם יצליחו למצוא כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד אלו שקלקלו ממשיכים להוביל את המדינה, לא יהיה שביב תיקון, להיפך - הנזקים שלהם ושל חוסר-התחקורים רק נערמים ומאפשרים את המחדל הבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל ועדת חקירה ממלכתית לא תועיל כלום בנידון. החלפת ההנהלה צריכה להיות בקלפי. הניסיון מלמד שהוח"מ לא תגיש את מסקנותיה לפני הבחירות. להיפך, ה-BB עוד עשוי לבקש לדחות את הבחירות עד להגשת המסקנות. הניסיון גם אומר שהוח"מ ידאגו לאזן את ההאשמות בין הקואליציה לאופוזיציה והסיכוי שיחליטו שהממשלה צריכה להתפטר מיד קלוש. א. מי שאשם בכך שאין כבר ממשלת מעבר לפני בחירות, הם אישי ציבור, כמו הנשיא, הבג"ץ, יו"ר ההסתדרות, התאחדות התעשיינים ובחירי הקואליציה השותקים. כל האישים הללו גילו שאין להם עמוד שדרה. אילו נהגו כמו ראשי האוניברסיטאות, אני חושב שהממשלה כבר היתה נופלת. ב. לענ"ד הדבר היחיד שנדרש כעת הוא יצירת מומנטום וצייטגסט שהקואליציה הולכת להפסיד בבחירות. רק אוירה כזאת עשוייה לשכנע את עכברי הקואליציה לנטוש את הספינה הטובעת. ג. אני נאלץ בצער רב להודות שהצעד הנכון הוא הטרדת הפוליטיקאים של הימין בכל מקום בו הם נמצאים. מצד אחד, עקרונית, אני פוסל מחאה מול מישהו בביתו הפרטי מכל וכול. אבל במקרה זה יש נסיבות מיוחדות. ראשית, ראשי הקואליציה הנכחית הם שהמציאו את השיטה הנפסדת הזאת. שנית, אני לא רואה שלמחאה יש אופציה אחרת מלבד הבערת הרחובות. לכן במקום הפגנות ומחאות על אוזניים אטומות, צריכים האלפים להצטרף לפעולה הזו ולא להותיר אותה בידיהם של בודדים ו"תמהונים" למיניהם. צריך להעלות את המחיר של הישיבה על כסאות המנהלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים ללוחות הזמנים הקרובים. אבל בהנחה שיהיו בחירות ב-2016, ועדת חקירה יכולה לתת מסקנות והשלכות אישיות גם שנים קדימה. כמו שוועדת החקירה של 82 הורידה מהבמה את אריק שרון לעשור ויותר, ועדת חקירה יכולה להחליט שגם נתניהו אבל גם אחרים בממשלתו (שר הבט"ל? שר המשפטים?) גרמו נזק כל כך גדול, שהם מנועים מלהיות שרים או חברי כנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שנדרשת תגובה מפורטת ונפרדת שתעסוק באשמתה של ישראל במה שמתרחש כעת ברצועת עזה. קל מאד לטעות בהבנת עומק האשמה של ישראל במה שמתרחש שם. רבים וטובים נכשלים בכך. (האחרון שראיתי היה שופט הבג"ץ בדימוס מני מאזוז). פרשה זו ראשיתה בהגדרת מטרות המלחמה בעזה וסופה אחריות כוללת של מדינת ישראל לביצוע פשעי מלחמה בעזה. א. לסניגוריה של ישראל שני קווי הגנה עוקבים. הקו הראשון מדבר על פשעי מלחמה המתבצעים ע"י יחידים. זה קורה בכל מלחמה ואינו באחריות כוללת של המדינה. גם אם ישראל וצה"ל היו מטפלים בפשעים אלו כהלכה (והיא לא), קו ההגנה אינו רלאבנטי מפני שכלל איננו עוסקים בכגון דא. אנו מכוונים למעשים שעושה צה"ל ברשות ובסמכות מפקדי צה"ל והממשלה. ב. קו ההגנה השני טוען שמלחמת עזה אינה יוזמה ישראלית. ישראל הגיבה לתקיפה של החמאס. ישראל רשאית להשמיד את החמאס והיא אינה יכולה לעשות זאת, בלי נזק אגבי, הפוגע בבלתי חמושים ובלתי מעורבים. הטענה הזאת מלווה בד"כ בדוגמאות של פגיעות כבדות מאד באזרחים שנגרמו במסגרת לחימה בנאצים או בדאעש וכיוב. ג. הנה כי כן קו ההגנה השני של ישראל טוען שהמטרה מקדשת את האמצעים והנה לנו טענה המבוססת על מטרות הלחימה. נוותר על הדיון בשאלה האם אכן המטרה מקדשת את האמצעים, מפני שבמקרה הזה היא אינה מרכזית. העניין המרכזי הוא המטרה עצמה. ד. צה"ל וישראל הרשמית הציגו שתי מטרות לחימה: ראשית מיטוט שליטת ארגון החמאס ברצועה ושנית שחרור החטופים הישראלים. כבר הניסוח הזה של מטרות המלחמה היה צריך לעורר את חשד הצמרת הבטחונית (שרהב"ט והרמטכ"ל). ה. יש בהן לפחות 3 כשלים קרדינליים: ה1. הן סותרות אהדדי ה2. אלו אינן מטרות צבאיות אלא מדיניות ה3. שתיהן כמראה בלתי ניתנות להשגה (וזה היה די ברור מלכתחילה), כל אחד לחוד. בדיעבד מדובר במופת של עורמה פוליטית ומפלגתית, שלא רק הטילה את משימות הממשלה על צה"ל, אלא גם הכינה את הרקע להטלת האשמה על הצבא כאשר המטרות לא תושגנה. ו. באופן לא מקרי נמצאו ברגע זה בצמרת הביטחונית בזמן הנכון, האנשים הלא נכונים. גלנט להערכתי הוא משקל נוצה בתחום האינטלקטואלי והאיסטרטגי ואילו הרצי הלוי הוא פיקח ולא חכם במובן שהפיקח יודע לצאת מצרות שחכם לא היה נכנס אליהן. מה שאדם מקליבר מנהיגותי יותר מהלוי היה צריך לעשות הוא לנסח בעצמו את המטרות האיסטרטגיות לצה"ל ולחזור איתן לממשלה ובכך להחזיר את הכדור למגרשה. במקום זאת הציגו גלנט והלוי תכנית טלאים טקטית שאולתרה במקום ונועדה בעיקר לענות על אילוצים שהיו ולא הציגה יעדים צבאיים ברורים ומדידים. במקרה או שלא במקרה התוכנית התאימה לחזון הסיפוחי-תוקפני של השותפים הקואליציונים. ז. הנה כי כן לא זאת בלבד שבממשלה ישבו השותפים סמוטריץ-בנגביר שחזונם הוא טרנספר של אזרחי הרצועה וחרחור מלחמה עם הפלשתינאים והמצרים, אלא שהממשלה כולה, כולל גלנט, הלוי, גנץ ואייזנקוט, אישרו את התכנית הזאת. הנה כי כן המכשלה היא שהנזק הכבד מאד לאזרחי הרצועה אינו נזק אגבי כלל. באופן מקרי או מתוכנן נראה שהנזק הזה הוא הוא אחת ממטרות המלחמה ולא תוצאות לואי של המטרות הצבאיות שכלל לא הוגדרו. ח. היות שלצה"ל כלל לא היו מטרות איסטרטגיות אמיתיות, מסתבר שהיו לו מטרות אחרות סמויות או מפורשות: ח1. לגרש את תושבי צפון הרצועה מבתיהם. ח2. להרעיב ולהרוג בתושבי הרצועה באופן שיגרום להם לעזוב את הרצועה. ח3. לגרום לפריצת מכשולי הגבול עם מצריים ולגרום לבריחת ערביי עזה לרפיח המצרית. ט. במילים אחרות, הנזק הנורא לאזרחי הרצועה אינו משהו יחודי או חדש בתולדות המלחמות. הנזק האגבי הזה הופך לפשע מלחמה כאשר נראה שהוא אינו אמצעי אלא המטרה עצמה. על פשעי המלחמה האלו אחראים, לא שובאל ונקמאל נערי הגבעות או ערסים שבזזו בתים, אלא ממשלת ישראל ומפקדי צה"ל. אלו אינם חריגים. זו היא המדיניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמן אמת כאן 11 פרק 2 - 10 ימים בספטמבר. כאשר המלצתי על פרק 1, המעטתי במידת מה באיכות הפרק. מאז צפיתי בפרק פעם שנייה וברצוני לתקן את דבריי. הפרק מסודר יפה לפי ציר הזמן של האירועים מה שכן נותן לדברים מבנה וסדר מסויים. אני עדיין לא מסכים עם המסקנה המתבקשת מגרסת התכנית ולפיה צה"ל פעל ללא תכנית של ממש ובאילתור גמור. נכון שצה"ל לא הצליח לכבוש את הרצועה (ליתר דיוק את צפונה). אבל זה היה לא רק בגלל הנועזות, ההקרבה והיכולת הצבאית של לוחמי החמאס, אלא גם בגלל שזה כלל לא הוגדר כמטרת המבצע ולא במקרה. על אף זאת, צה"ל הצליח לבצע פעילויות צבאיות מוצלחות בתנאים קשים במיוחד של לוחמה בתוך אוכלוסיה אזרחית צפופה, כולל בתי חולים ומוסדות של האו"ם. הדבר הזה לא יתכן שהושג ללא תוכנית וללא יכולות טקטיות גבוהות מאד. הייתי מצפה לניתוח מפורט יותר של המהלכים הצבאיים. לזכות יוצרי התכנית אומר שאולי מוקדם מדי לכגון דא. גם פרק 2 היה מרתק והפעם גם כלל גילויים וחידושים של ממש. הפרק עסק במהלכים המוצלחים שהביאו לכניעת החזבאללה. היו בפרק מספא נקודות עניין מיוחדות. א. השאלה הגדולה היא מה בעצם הביא לפעולה המוצלחת נגד החזבאללה בצפון? כמובן חובה לציין את התבונה של מפקדי צה"ל שהצליחו לעקוף את האידיוטיזם האינהרנטי של ממשלת הימין ולהימנע מ"החזרת לבנון" לתקופת האבן" וכגון דא שיכלו רק לפגוע במצב היסוד שבו רוב האוכלוסיה הלבנונית עויינת את החזבאללה. ב. מבצע הביפרים המהולל מתברר שהיה בעיקר מהלומה פסיכולוגית ויתכן אפילו שמדובר בכישלון מבצעי. אנשי חמאס בודדים נהרגו, כמה מאות נפצעו. ובעיקר מכשירי הקשר שהושתלו בהם כמויות גדולות יותר של חומר נפץ, התפוצצו במחסנים. ע"פ רוח הדברים מתברר שלא גרמו נזק ניכר. ג. התמרון הקרקעי בדר' לבנון היה מוצלח מאד בגלל האבידות המעטות וההתחפרות העמוקה של החזב'. אבל הוא היה מוגבל מאד, כנראה בגלל חוסר סד"כ בצה"ל והחזבאללה פינה את רוב לוחמיו מן הדרום עוד לפני שהלחימה החלה. ד. הפצצות חה"א את משגרי הטילים היו טובות. לחזב' היו 5000 טילים שיכלו לפגוע במפרץ חיפה ובגוש דן. ע"פ דו"צ כ-4000 הושמדו. זה טוב, אך נאמר כך: גם 1000 טילים יכלו לגרום נזק ניכר במרכזים האורבניים. ה. אינספק שהתמוטטות משטר אסד היא ששברה את גבו של הגמל הפרוקסי, אבל נפילת אסד היתה במידה מסויימת תוצאה של המכות שקבל החזב'. בודאי שהיא לא היתה המחולל שלהן. ו. סופדבר, מי שחתום על ההצלחה בצפון הוא חה"א שהצליח בהפצצות מדוייקות לשבור את השדרה הפיקודית והניהולית של החזבאללה וכך בעצם לשתק אותו. ז. לדעתי מה שקרה כאן ברקע הוא מה שניחשתי מלכתחילה. זהו המודיעין dummy!. בעוד בעזה פעלנו ללא מודיעין איכותי בכלל (כנראה בעיקר ע"פ מודיעין שהושג בשטח תוך כדי קרב), הרי שבצפון חה"א פעל על סמך מודיעין מדוייק שהושג כתוצאה ממאמץ ממושך בשנים שלפני. רמת החדירה שהמוסד השיג בלבנון היא כמעט מופלאה. וגם אותה אני מייחס בין היתר לעויינות של רוב הלבנונים לחזב'. ח. נראה שצה"ל פיתח בעשרות השנים האחרונות תכונה דאופיינית לצבאות גדולים ומקצועיים. צה"ל כנראה לא רע במבצעים שתוכננו ותורגלו הרבה לפני הביצוע. לעומת זאת יש לו בעיה קשה עם בלת"מים, הפתעות ןאלתורים למיניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים ומוסיף לסעיף האחרון - בגלל שצה''ל מוצלח במקומות שיש לו מודיעין, ההחלטה איפה חהשקיע ביצירת מודיעין ואיפה להזניח היא קריטית מאין כמוה. ברור לחלוטין שלו היה לצה''ל ברצועת עזה עשירית מהמודיעין שהיה לו בלבנון, רוב האסון היה נמנע, וגם המלחמה היתה הרבה פחות כושלת. ההחלטה להזניח את תשתיות המודיעין בעזה היא אסטרטגיה מוכוונת מהדרג הגבוה ביותר - הדרג המדיני - ולאורך שנים על שנים. כל השיח של ''למה לא הערתם את הממשלה שעתיים לפני'' הוא שיח שקרי ומטעה, כי שעתיים לא היו עוזרות. הוא היה צריך להתעורר שנים לפני. אבל הדרג המדיני היה נחוש לצמצם את ההשקעה המודיעינית בעזה מצד אחד, ולהגדיל את הסיוע במאות מליוני דולרים לחמאס מצד שני, ואת התוצאה כולנו מכירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני לחדד. זה לא שלא השקיעו במודיעין בעזה. נהפוך הוא. היו כאן שתי תרומות למפולת. התרומה הראשונה היתה פשוט חוסר מזל. כשלונה של סיירת מטכ"ל בפעולה שנחשפה בחאן יונס גדע את עורק המידע המרכזי. במקומו המודיעין כנראה הסתמך על אפיקי מידע טכנולוגיים אחרים ואלטרנטיביים ושכנע עצמו שזה יספיק. כאן התערב הגורם השני שהוא כשל מערכתי. שכן האותות הגיעו, אבל לא פורשו נכון, כנראה בגלל מה שקרוי הקונספציה. דבר אחר. זה לא שאתרעה של שעתיים לא היתה עוזרת. הכל יכל להיות שונה מאד, אילו רונן בר היה קורא את התמונה נכון ומקפיץ את החיילים בבסיסים ואת הרבש"צים וכיתות הכוננות ממיטותיהם. העניין הוא שעוד גורמים בלתי תלויים היו בלופ (הרמטכ"ל, פיקוד דרום, אמ"ן) ואיש מהם לא החליט אחרת ושינה את התמונה. זו כוחה של קונספציה. היום כולם טוענים שמרגע שהתמונה התגלתה הם פעלו נכון. ולא היא. אחד הגילויים של התוכנית הוא שהרצי הלוי הבטיח לרוה"מ שתוך שעות ספורות, צה"ל יחזיר לידיו את השליטה. בדיעבד זה היה חסר כיסוי ולקח לפחות 48 שעות עד שצה"ל הצליח להחזיר את השטח. מה שבאמת שטות זו הטענה שאילו העירו את רוה"מ, אותו דחיין בלתי נלאה, משהו היה משתנה. בפועל לקח 8 שעות מרגע שהעירו את הצוות של רוה"מ ועד לכינוס הקבינט הממשלתי והכינוס הזה לא שינה דבר בשטח. מאחר וBB וסמוטריץ וכל הפמליות היו בשר מבשרה של הקונספציה, הסיכוי שהם היו משנים משהו בהערכות של הגורמים הצבאיים קלוש עד בלתי קיים. ועוד משהו. קוים לדמותה של ההליונצנטריות הביביסטית: בפרק 2 נחשפה לעין כל דרך הפעולה והמחשבה ההליוצנטרית נוסח BB. לא רק שהיא תוארה באופן מדוייק ע"י אייזנקוט, דבריו חוזקו מפי הסוס בראיון שנתן נתניהו עצמו לגדי טאוב. מתברר שBB מזלזל באופן שיטתי ועקרוני בהערכות, ניתוחים ותכניות איסטרטגיות (ואף הכשיל כאלו בפועל לאורך שנותיו כרוה"מ). הוא באמת רואה עצמו כמין נפוליון או היטלר, כמצביא העליון, שכל דבר, קטן או גדול, יובא לפניו והוא יקבל את ההחלטה האיסטרטגית הנכונה על המקום. מה חשבו על כך בכירי הביטחון ראינו באותו לילה גורלי, כאשר איש מהם לא חשב להזעיקו בדחיפות. הנקודה הזו מסבירה הרבה מאד דברים אחרים בהמשך. ודבר אחרון. את אפסותו של האיש שישב במשרד הביטחון מדגימה העובדה שאפאחד לא חשב אפילו לעדכן אותו. זוהי אחריותו המלאה של BB, שאותה לא יוכל לחלוק עם איש, על מינוי נאד נפוח לשרהב"ט ואח"כ החלפתו בדמות פוליטית, חסרת כל רקע צבאי וזאת בעיצומה של מערכה איסטרטגית וטקטית. אתה הראש, אתה אשם" זו לא רק סיסמה תאורטית. במקרה זה, זוהי האמת המלאה לכל אורך הדרך. העובדה שהאיש הזה עדיין לא ארז את חפציו, אינה אשמתה של המחאה והאופוזיציה, אלא של תומכיו המושחתים, הפושעים והאידיוטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי שאני צריך להוסיף אמוג'י של סארקזם. אז בבקשה: 🙃. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך. הבנתי את הסארקזם גם קודם. אכן היו לכוחות הביטחון הישגים רבים ומרשימים ולא צריך לגמד אותם. חשבתי שצריך להתיחס ברצינות ולהשיב על טענות כאלו. יחד עם זאת, הרשימה ההיא הזכירה לי שלט שהניפה מפגינה נגד חימוש גרעיני בהודו: "אין מים. אין חשמל. אין דבר, יש לנו את הפצצה!". איננו רוצים לחיות בממלכתו של ג'ינג'יס חאן או אטילה ההוני. אנו רוצים שוויץ, עם פרות ושעוני קוקיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם מי שעשה זאת, אבל לדעתי זה אישקש שלא מצריך מענה. אני לא מכיר מישהו שאומר שלא היו שום השגים במלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א.ב. שלטונו של פוטין לא תלוי בשותפים קואליציוניים, וזה הבדל עקרוני מבחינתי. נתניהו משלם מס גבוה לשותפיו כדי להשאר בשלטון. ברור שהייתי מעדיף שלא, אבל זו השיטה שלנו. אילו הרל"ב היו קצת פחות שלומיאלים הם היו יכולים להקים קואליציה שתשלם פחות. ג.ד. לא האישיות של בן גביר מעניינת אותי אלא האידאולוגיה שעומדת מאחוריו. כהנא היה מוקצה גם בקרב הימין המתון ואילו נתניהו הכניס במו ידיו ובכוונה תחילה את הכהניזם לממשלה בדלת הראשית. אם זו לא היתה מעידה חד פעמית של המדינה שלנו והכהניזם יקבל אחיזה של קבע בשלטון אני חייב לשקול את צעדי. המרוץ לתחתית בליכוד גם הוא לדעתי תוצאה של הבחירה של נתניהו לתת לכהניזם לגיטימציה. זה לא שאין לי בעיה עם סמוטריץ, סון הר מלך ורוטווילר. אבל אני יכול לבלוע אותה כפי שבלעתי את חנן פורת ואפי איתם. לפחות הם ובוחריהם מנסים להעמיד מיצג של ממלכתיות. בן גביר ובוחריו כבר הורידו את המסכות. זה שהאיש עצמו ליצן אינו העניין העיקרי מבחינתי אלא הלגיטימציה שהמחנה שלו קיבל. כבר אמרתי בעבר שלדעתי ההיסטוריה תשפוט את נתניהו על שבנה לגיטימציה לכהניזם יותר מאשר על השמפניות והמתנות. מבחינתי זה עדיין החטא הגדול ביותר שלו, אפילו שלאחרונה הבחירה נעשית יותר ויותר קשה. ה. האופוזיציה מקבלת 70 מנדטים 1. מה רע בזה? תוסיף את ש"ס ואתה מקבל קואליציה שיש לה רוב אדיר בואכה מיוחס, ולא כוללת אף אחד מתחתית החבית. האין בנט וליברמן עדיפים על 90% מחברי הקואליציה הנוכחית? 2. גם אם בנט וליברמן הם לא הבחירה הראשונה שלי, יש דברים חשובים בהרבה מזה. אני מקבל את זה שהעם פנה ימינה, ומעדיף שאלו יהיו פניו של הימין ולא בן גביר, סון, שיקלי והרשימה ארוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המרוץ לתחתית בליכוד גם הוא לדעתי תוצאה של הבחירה של נתניהו לתת לכהניזם לגיטימציה." זאת טענה שאני לא מצליח למצוא את הקשר בינה לבין סדר האירועים. האנשים האלה בליכוד, הדברים שהם אומרים, הדברים שהם עושים והחתירה שלהם נגד מוסדות השלטון/אנטי שלטון החוק זה לגמרי הליכוד גירסת ביבי עוד הרבה לפני הקואליציה עם בן-גביר. את פירוק שלטונחוק ואת טענות הדיפ סטייט הליכוד אימץ למיינסטרים שלו שנים לפני הקואליציה הנוכחית. החשש שביבי יעשה את מה שהוא עושה עכשיו היה קיים מספר סבבי בחירות, עוד לפני עידן הכשרת הכהניזם. ההפיכה שעובדים עליה בקדנציה הזאת זה ממש לא כהניזם. זה מיינסטרים ביביזם. זו יוזמה של הליכוד עם תמיכה מהבייס הליכודי. מובילים את המהלכים הללו כדי להלחם בהסתבכות בפלילים של העומד בראש הליכוד(וכדי לשים את הארדואן הישראלי מעל החוק) ולא כדי למצוא חן בעיני בן-גביר. נראה לי שלא הקדמת לראות לאיזו מפלגה רקובה הליכוד הפכה להיות לפני מספר שנים ואתה טועה לחשוב שהריקבון הזה הוא תולדה של הקואליציה הנוכחית. הליכוד של ביבי זאת מאפיה. פשע מאורגן פר אקסלאנס. זו לא תופעה חדשה או תולדה של הקדנציה הנוכחית. הפכת סיבה ותוצאה: זה בן-גביר שמאפשר לליכוד לממש את מה שהליכוד רוצה לעשות כבר זמן מה ולא שהליכוד פועל לכיוון הזה כי בן-גביר לוחץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כן. האצבע בעין לשלטון החוק, הקריצה וההנהון לחוק בכלל, אצטלת המסורתיות והאותנטיות שמחפה על עלגות וברוטליות, כל זה של הליכוד, ולא מאתמול. אבל נירמול הכהניזם מעלה מבחינתי הכל מדרגה עצומה- ההתייחסות לאויבים כתת אנשים (''אורקים'' בלשון אביר הקרנפים) הזילות המוחלטת של חיי אדם (שלשת החטופים שצה''ל הוציא להורג, קסטלמן). לדעתי גם הליכוד של לפני ארבע-חמש שנים לא היה מתייחס כך לחטופים שעדיין בשבי. לדעתי ירידת המדרגה הנוספת הזו אם היא לא תוצאה ישירה, ודאי היא שלובה בנרמול הכהניזם. משנורמל אותו ''לא יעלה על הדעת'' של אתמול, נפרצים כל הסכרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שיש תופעה קולקטיבית בישראל שאנו מצד אחד שמחים להצטרף אליה ומצד שני נרתעים/נמנעים מדיון רציני בה ובמקורותיה. ההזדהות עם משפחות החטופים מלכדת רבים מאד מאד במארג הישראלי. הנטייה היא לראות זאת כישראליות חיובית ומלכדת. לי יש הרגשה שיש בזה גם יסוד של סולידריות במחנה פליטים. ישראלים רבים מאד יודעים שמשהו מסוג מה שקרה לחטופים יכול לקרות גם להם וזה יוצר הזדהות אוטומטית עם דוברי המשפחות, גם אם לא בהכרח עם מה שהם אומרים. בהקשרים הלא נכונים, זה יכול להפוך למשהו מזוייף וצבוע כמו סיכת ההזדהות עם החטופים שיכולים לענוד אנשים שרק אתמול הצביעו נגד עסקת החטופים. נ.ב. לפרוטוקול כדאי לציין את שמם של שני שרי הליכוד שהצביעו נגד עסקת שחרור החטופים. היו אלו שקלי ואמסלם. מעניין מה המכנה המשותף של שניהם. זה שהם לא מאד חכמים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לנו הזדמנות נדירה ביותר שבה המכנה המשותף הוא אפס. שניהם אפסים שחוץ מלעשות רושם על הבייס אין להם לא הישגים ולא תחתית לרפש המילולי שהם מסוגלים לנפק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו דוגמה למה שאמרתי על ההשפעה השלילית של הכנסת הכהניסטים לקואליציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנה נקודה נוספת, שהיא קרדינלית בעיניי, אך איני מוצא שום דרך לקשר אותה לדבריי האחרים. ישראל פעלה בעזה באלימות וברצחנות שהוגבלה רק ע"י גורם אחד: הפחד לפגוע בחטופים. בלבנון לעומת זאת, למרות התעמולה הבלתי פוסקת "להחזיר את לבנון לתקופת האבן" של כל רבי הטבחים הידועים מהבנחמין ועד ג. איילנד, ישראל נמנעה מכך. והנה, נראה שהתוצאות בלבנון הרבהיותר טובות מאשר בעזה או ביו"ש. נכון, אין כאן לוגיקה תקפה של סיבה ותוצאה, בגלל הכשל של המצאות גורמים משפיעים קרדינליים שלא שוקללו. אבל לא זו הנקודה. טענתי היא שלכל הקשקשנים והדופקים על שערי הגיהינום, אין בדל של ראיה שאלימות בלתי מרוסנת והפרת כללי הלחימה הבינלאומיים משיגה משהו. בכל זאת, הם אינם נאלמים דום וצווחנותם אינה יודעת הפסקה ובראשם המסית הקריקטורלי הבנחמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אמפיריציזם שייך לצד השני. קפלניסט! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ייכנסו לתוקף רק בכהונת הכנסת הבאה או יצטרכו לעבור אישרור בכנסת הבאה? אם זה השני, אז אין לבוחר אפשרות להביע את דעתו, ואם זה הראשון אז מה הטעם, הרי מי שלא יבחר יטען שהעם בחר בו ויש לו מנדט לנסח את החוק כרצונו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייכנסו לתוקף. יש לזה משמעות בגלל אפקט מסך הבערות שהזכרתי, וכן מפני שהבוחר יכול לבחור במי שיתמוך בביטול התיקון. ראה למשל את החלטת בג״ץ שהשהתה את הכניסה לתוקף של התיקון לחוק הנבצרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז"א, הכנסת הבאה תוכל לבטל את החוק הזה? אז את מי הוא מחייב בעצם? (על אחת כמה וכמה בהתחשב בעובדה שהאופוזיציה מן הסתם תתנגד לו, ולכן תבטל אותו אם תבחר, והקואליציה הוכיחה גמישות מרשימה בכל מה שנוגע להתחייבויות שלה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה כמו אצבע בעין למבית המשפט וה"שמאל", ומעודדג תשואות אצל הבייס. (וגם יצריך משאבים ועבודה לבטל אותו). אז מה רע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו המומחיות של פוליטיקאים. להראות כאילו עשו משהו בלי לעשות כלום. 1. "הנחיתי"- לדברים כלליים ביותר שאי אפשר לבדוק את התוצאה שלהם: "הנחיתי את מערכת הבטחון לתגבר את המאמצים לסיכול הטרור". לעולם לא :"הנחיתי את משטרת התנועה להפחית את ההרוגים בתאונות דרכים מתחת ל 300 בשנה". גם סוג של קפטן אובוויוס- "להנחות" את המערכת לעשות דבר שהיא עושה ממילא. 2. "שוחחתי" - לדברים שכבר סוכמו, איתנו או בלעדינו: "שוחחתי עם נשיא ארה"ב/ מנכ"ל חברת התרופות". 3. "יזמתי"- הוא לקיחת אחריות על משהו חיובי שכבר קרה. אל גור יזם את האינטרנט. 4. והמקרה הנוכחי- משהו שלכאורה רצוי לאלקטורט אבל נתקל בקשיים, בין אם פוליטיים או ביישום בשטח. "אנו פועלים במלוא המרץ" זה סימן למשהו שלא יקרה בימי חיינו. למשל רכבת לאילת. וכל השאר כתוב בספר דברי הימים של ג'ים האקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו בדיוק, זה הדבר הכי קרוב למשאל עם שיש בשיטה שלנו. אם ירצו הבוחרים להפיל זאת, יצביעו למפלגות שיתחייבו לכך. ירצו לאשרר, יצביעו למי שיבטיחו לאשרר. אם הנושא חשוב כל כך הוא ודאי יהיה בראש סדר העדיפויות של המצביעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי הדבר הכי קרוב שיש למשאל עם בשיטה שלנו זה בחירות. לפני הבחירות המפלגות מפרסמות מצע1, אם ירצו הבוחרים לקיים את המצע יצביעו למפלגות שיתחייבו לכך במצע. אני לא מבין למה צריך להעביר חוק בכנסת אם הוא לא מחייב אף אחד? איך זה מקדם את הבחירות למשאל עם יותר מבלעדיו? 1 אגב, חיפשתי במצע הליכוד בבחירות האחרונות את ההבטחה המפורשת לשנות את שיטת מינוי השופטים לבית המשפט העליון. לא מצאתי. אתה יכול לעזור לי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש פסקה בקווי היסוד של הממשלה: "הממשלה תנקוט בצעדים להבטחת המשילות ולהשבת האיזון הראוי בין הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת." אולי הפסקה היחידה מכל הטקסט הזה שהממשלה באמת פעלה להגשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל קווי היסוד של הממשלה זה אחרי הבחירות - בשביל שזה יהיה קרוב למשאל עם זה צריך להיות לפני הבחירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת דוגמא קלאסית לזריית חול בעיני הציבור, או לא להגיד כלום בחמש עשרה מלים. מה זה "להשבת האיזון הראוי" בלי לציין מהו האיזון הראוי לדעת המפלגה, ובלי לציין לאיזו נקודת זמן מתייחסת אותה "השבה"? ברור למדי שזאת לא סתם עבודה רשלנית אלא ניסוח שנועד בכוונת מכוון להיות הכי סתמי שאפשרי. לו המצע היה אומר "להחלשת כוחה של הרשות השופטת" - שהיא הפרשנות שהקואליציה נותנת לסעיף - אני משער שחלק ממצביעי הליכוד היו חושבים פעמיים אם זה באמת מה שהם רוצים. נה, אני סתם מקשקש. מלבד אפו, מי בכלל קורא את המצע (מלבד אפו), ולכמה ממצביעי הליכוד היתה דיעה ברורה לפני שלוין הכריז על ההפיכה המשפטית שהשליכה את הנושא על הציר סמול-ימין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה איזון היא מילה מכובדת שמטרתה להראות שהמאזן הוא גם השופט וגם המתקן את המצב לאיזון המתבקש ובמילים אחרות - תתיישר איתי בבקשה, עם דעותי או שאני אאזן אותך ואת אוזנך. לשיטת לוין, הרשות השופטת יושבת כעת על הכסא הממוקם בקצה הצמוד לדשא בנדנדה ולכן חייבים הרבה כח כדי לאזן את המצב הלא מאוזן שבו הרשות השופטת תוותר על כמה ממקורות ׳כוחה׳ ובהם מינוי זהות השופט העליון או בכלל זהות שופטים וכו׳ ואז הנדנדה תהיה מאוזנת וכולם יהיו מאושרים. על איזה איזון חשבת? איזון כימי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היה סעיף הגדרות אז הוא היה כולל: "איזון"- לפי דעתנו, ואתם יודעים מה דעתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי ''מסך הבערות'' התכוונתי לכך שמעבירי החוק אינם יודעים מה יהיה הרכב הכנסת הבאה ומי ''יהנה'' מן החוק. זאת בניגוד לחוק שתחולתו מיידית. למיטב ידיעתי, הליכוד לא פרסמה מצע לפני הבחירות האחרונות. הבוחרים ברשימה עשו זאת בהסתמך על התבטאויות של המועמדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל, אחרי שהסכמנו(- הסכמנו?) שהחוק לא באמת מחייב את הקואליציה או האופוזיציה, אני חושב שמסך הבערות לא באמת קיים. אני ממש לא מבין, אתה רוצה להתקרב למשאל עם, אבל במקום לבחור בדרך שבאמת קרובה למשאל עם (=להצביע למפלגות שמפרסמות מצע ועומדות מאחוריו) אתה בוחר בשיטה של להאמין לקריצות של מי שהפרו את ההסכם עם עצמם2 שבוע אחרי שפרסמו אותו. 1 שים לב לסעיף השני כאן2. 2 בלי קשר, הגעתי למסקנה שעם כל ההבדלים, לעשות הסכמים עם הליכוד זה כמו לעשות הסכמים עם החמאס. ז"א, אני בעד כל זמן שאתה זוכר שהם ינצלו את ההזדמנות הראשונה להפר אותו ולכן אתה צריך שתהיה לך אפשרות אמיתי לסנקציה מספיק חריפה לאיים עליהם ומתווכים הוגנים מספיק שיגידו כשהם מפירים את החוזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי החוק נראה לך מיותר, אפשר להתווכח על זה. הנקודה שרציתי להעלות במעלה הפתיל היא שלא כל כך משנה מי הקואליציה שהעלתה אותו, כי המעלה אינו בהכרח הנהנה ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. מה ההבדל בין ה"חוק" הזה לבין הבטחת בחירות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רלוונטי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סיכום נאה לפתיל. גם אם מקבלים את "הנקודה שרצית להעלות" בלי להתווכח, היא נקודה לא רלוונטית במסגרת ההפיכה המשטרית עונה 3 (בהשתתפות גדעון סער) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדל אחד,הוא שהחוק הזה *מחייב* את הכנסת הבאה להתייחס נושא, בניגוד להבטחות של-לפני בחירות ומצעי מפלגות (במקרה שיש) שיש להם נטיה משונה להתמסמס ולהעלם מהעין הציבורית אם הקואליציה החדשה אינה מעוניינת לעסוק בהן (דוגמא: הניה נשאר בחיים 48 שעות אחרי שליברמן נעשה שר ביטחון, ואף אחד לא התרגש יותר מדי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז"א, אם בכנסת הבאה תקום "ממשלת אחדות" היא תהיה מסונדלת ולא תוכל לבטל את החוק? יפה, לא חשבתי על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא תוכל לבטל? (בניגוד ללא תרצה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התנסחתי טוב. יותר נכון היה לכתוב - לא תוכל להגיע להסכמה לגבי עתיד החוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת משתי המשימות הגדולות של הממשלה הבאה - בתרחיש האופטימי שבו היא לא כוללת את הליכוד וחבר מרעיו - זה ביסוס הפרדת הרשויות והקמת חוקה/חוקי יסוד שיהיו הרבה יותר יציבים וחסינים כך שימנעו מקואליציה זמנית עתידית להרוס את הדמוקרטיה כמו שתכנן יריב לוין. ולכן שקל וחומר שהיא תצטרך לעסוק בוועדה למינוי שופטים ממילא. ממשלה שלא תהיה מסוגלת לעסוק בזה - שזה שקול לממשלה שלא תשנה את תפיסת הבטחון אחרי 7 באוקטובר - לא תצליח לעצור את התרסקות המדינה ממילא, אם או בלי החוק הגרוע הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בתרחיש האופטימי מבחינתך זה ממשלה בלי הליכוד וחבר מרעיו, והתרחיש האופטימי מבחינת יריב לוין זה ממשלה רק עם הליכוד וחבר מרעיו. למיטב הבנתי, החוק הזה לא רלוונטי בשני התרחישים האלה (בראשון יבטלו אותו ובשני יחליפו אותו בהצעה המקורית של לוין). אם אני מבין נכון את המסקנה מתגובה 776505 - התרחיש השלישי, שההליכוד וחבר מרעיו לא יכולים להקים ממשלה אבל שגם אי אפשר להקים ממשלה בלעדיהם (בהתחשב בהנחה שבנט וליברמן לא יסכימו לשבת עם טיבי ועודה, זה לא תסריט בלתי סביר) ולכן או שתוקם "ממשלת אחדות" אם "גנץ"1 והליכוד או שלא תוקם ממשלה וישראל תכנס למערכת בחירות נוספת, החוק יעבור. 1 "גנץ" - לא בהכרח האדם עצמו, כל פוליטיקאי אחר מ"המרכז הקיצוני" יכול להיות ה"גנץ" החדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחלק מהסקרים - בעיקר את אלה שכוללים מפלגה חדשה של בנט - יש לאופוזיציה רוב גם בלי הליכוד. ואף אחד לא יתפלא אם במקרה כזה וכשביבי כבר מאבד את כוחו, גם אחת הסיעות החרדיות יצטרפו לעגלה. אבל באמת קשה מאד לחזות. במדינה מתוקנת נתניהו לא היה מתמודד בכלל בבחירות הקרובות, וזה ישים את הליכוד במקומו האלקטורלי הראוי1. 1 פעמים רבות כשאני שומע "אבל אוסלו היה אסון ומחדל לא פחות גרוע מה-7 באוקטובר"2, אני מתפלא מההתעלמות מהאירוניה: אוסלו אכן הביא לתוצאות קשות בפיגועים וטרור והאינתיפאדה שנייה, אבל עקב כך כל מי שהוביל אותו - שלא לומר כמעט מחנה פוליטי שלם - נזרק לפח האשפה של ההיסטוריה מהר מאד3. אם אוסלו זו האנלוגיה החביבה על הבייס, המסקנה צריכה להיות שכל מובילי המדינה שהובילו ל-7 באוקטובר - כולל מפלגת הליכוד כולה - צריכים להיזרק לאותו פח אשפה, ויפה שעה אחת קודם. 2 אני לא מסכים לזה, אבל ניחא. 3 חלקו כידוע לפני התוצאות האלה. שלום חבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בסקרים הכי אופטימיים האלה האופוזיציה תלויה בבנט ובליברמן. שניהם לא אמינים במיוחד, שניהם הביעו לא אחת תמיכה ברעיונות של פורום קוהלת לגבי בית המשפט ושניהם הוכיחו חוסר יכולת לבחור שותפים אמינים. אבל אני לא חושב שזה משנה לעניין. תחשוב על זה כמו משחק מתורת המשחקים. על מנת לבדוקאם כדאי ללוין לתמוך בחוק החדש מה שצריך לעשות טבלת רווח והפסד לכל תרחיש אפשרי (בהנחה שנראית לי סבירה שהתרחיש לא תלוי במהלך שלוין יבחר) בהנחה שלוין מצליח להקים את הממשלה הבאה - הוא יוכל לנסח איזה חוקים שהוא ירצה בלי קשר לקיומו של החוק ולכן הרווח הוא אפס. בהנחה שהאופוזיציה מצליחה להקים ממשלה ללא לוין - האופוזיציה יוכלה לנסח איזה חוקים שהיא תרצה בלי קשר לקיומו של החוק ולכן הרווח הוא אפס. בהנחה שקמה ממשלת אחדות (או שאף מחנה לא מצליח להקים ממשלה) - אף צד לא יכול להעיר חוק חדש, והחוק שלוין יעביר יהיה החוק כברירת מחדל, ולכן הרווח הוא חיובי (מבחינת לוין). לכן, בלי קשר לסבירות של כל תרחיש, ברור למה לוין רוצה להעביר את החוק הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי לוין מרוויח עוד דברים, הרבה יותר מיידיים: א. הוא מקבל נקודות אצל הבייס. היה השבוע סקר לגבי מי רוצים חברי הליכוד לראות בראש הממשלה אחרי נתניהו, והוא יצא במקום הראשון יחד עם ישראל כץ. ב. הוא מקבל נקודות אצל מפלגות הקואליציה וחברי המפלגה שלו (הקיצוניים). ג. הוא מקבל הרבה סיקור תקשורתי. חצי שנה אחרי מחדל ה-7 לא שמעו ממנו כלום, ועכשיו הוא שוב בכותרות. ד. הוא שם אצבע בעין ליצחק עמית שנוא נפשו וללשכת עורכי הדין. ה. ללא החוק הזה, יש חשש שהוא יסיים קדנציה שלמה שהתחילה בשופרות וחצוצרות, באפס הישגים ממשיים. חוק זה הישג ממשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דנים פה במהות הטכנית, אבל שוב מתעלמים מהמהות הפוליטית. אפילו אם אייזנקוט חושב ככה (בעשר הדקות ששקל את העניין), לומר דבר כזה בדיוק השבוע זה דבר כל כך מטומטם פוליטית, שמראה שהאיש לא מבין מה זה פוליטיקה, מה זו אופוזיציה, ומה לעזאזל תפקידו בכח. כבר טענתי כאן שאם מישהו - רציני אבל לא בקיא בתחום מסוים - רוצה להיכנס אליו, שייקח יועץ מומחה, יועץ תקשורת במקרה הזה. כל יועץ היה מיד זורק לפח את האמירה המטומטמת הזו. והוא זה ששוקי בונה עליו בתור מנהיג המחנה הליברלי. כמה עצוב ועלוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, והזכרתי את זה בפתיחת הפתיל: "גם התזמון של ההכרזה לא מבשר טובות לגבי האפשרות שאיינזקוט יהיה זה שיוציא אותנו מהבוץ". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי מתחיל בחקירה חשאית כדי לבדוק מה שמים במי השתייה של חברי המחנה הממלכתי, שהופך אותם ממצביאים עתירי קרבות למדוזות חסרות מוח ועמוד שדרה. מישהו זוכר את "השליטים" של היינלין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכר! והיה משהו הרבה יותר רלבנטי. הסדרה Braindead שיצאה בתזמון מופלא ב 2016. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות ההמלצות אני בעיצומה של העונה הראשונה (והיחידה?). מצד אחד אני נהנה, יש בה משהו שחורג מהנוסחא הרגילה. מצד שני - וזה קשור - נראה שהיא לא ממש החליטה מה הסוגה שלה. יש קטעים קצת הזויים/קרינג'יים (פרק 5 למשל), ויש קווי עלילה ממש מוצלחים. השיר ההומוריסטי-אבל-אינפורמטיבי בתחילת כל פרק מוצלח מאד. וגם המשחק טוב. לפעמים היא עוברת את הגבול לכיוון הסאטירה/פרודיה, וקצת מערערת את השעיית אי-האמון. מחכה לראות איך הם סוגרים את כל הקצוות לקראת הסיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ההרגשה הזאת נמשכת לכל האורך. מצד אחד סאטירה פוליטית, מעין טוויסט על ''כן, אדוני השר''. מצד שני ''תיקים באפלה'' פוגשת את ''פלישת חוטפי הגופות'', ולא מחליטים של מי ההובלה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
You had me at Mary Elizabeth Winstead.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש מבין את הדיון על "אילו מנדטים מכריעים את הבחירות". בסופו של דבר, מנדט מהבייס של מפגלה שווה לא פחות ולא יותר ממנדט שצף אליה, ועבור מפלגה שניצחה שני סוגי המנדטים חשובים לניצחון באותה מידה. איך אפשר לומר שאחד מהם "הכריע את הבחירות" יותר מהשני? אפשר כמובן לשאול "במי כדי להשקיע מאמצים לקראת הבחירות". ואפשר גם לשאול לאחר הבחירות "ביחס לציפיות והסקרים שהיו X זמן לפני הבחירות, מה הכריע לבסוף את התוצאות להיות מה שהיו", כלומר להסביר את ההפרשים. בשתי השאלות ברור שהתשובה היא הצפים, וכפי שאתה כותב, זה די בהגדרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לצורך השאלות האלו "צפים" הם גם מצביעים שלא יצביעו שום דבר אחר חוץ ממפלגה X, אבל אולי יישארו בבית.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא נכון לקרוא להם בייס. * הבייס תמיד יצביע למפלגה מסויימת, אבל לא בטוח שיגיע באותן כמויות. * הצפים יכולים גם לא להצביע וגם להצביע למישהו אחר. כשנתניהו אומר "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים" הוא פונה לבייס שלו, ומדרבן אותם לצאת להצביע. לא מדרבן אותם להצביע ליכוד, זה given, אלא לקום ולהצביע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו רק סמנטיקה, אבל אני הייתי אומר שמדובר בשתי דרגות של בייס (pH גבוה ו-pH עוד יותר גבוה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שזו סמנטיקה, אבל (לדעתי) כשאנשים אומרים ''נתניהו פונה לבייס שלו'', הם מתכוונים להגדרה שלי ל''בייס''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מסכימים, הרי. דומני שהתת-פתילון החל כי אחרי דיון מעו הבייס, מישהו טען שדוקא הצפים הם המכריעים בבחירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויפה שהשארת את ה''בייס של מפגלה'', שגיאת הקלדה ראויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלות שלך בעצם מגדירות שני דיונים- האחד האקדמי, ששואל בין היתר את השאלה השניה, והשני הפוליטי (פרלמנט של עייצעס גיבערס) ששואל את השאלה הראשונה. ביחס לשאלה הראשונה- מפלגה שיש לה בייס חזק צריכה להתייחס אליו בימות השנה אבל לא בזמן תעמולת בחירות. אז הוא לא מעניין אותה כי הצבעתו ידועה, והיא פונה אל השוליים הרכים של מצביעיה כדי לשמר אותם אצלה ולשוליים הרכים של מפלגות יריבות כדי להעביר אותם אליה. ראינו את זה בתעמולת הבחירות של הליכוד שהעלימה מספר חברי כנסת מאוד פופולריים בקרב הבייס מתעמולת הבחירות, כי הם לא פופולריים בקרב השוליים הרכים. לעומתה מפלגה שאין לה בייס חזק אין לה למי להתייחס בימות השנה, ובזמן תעמולת בחירות צריכה להצטייר כמי שיש לה כזה ולפנות לכאורה אליו (בנוסף לפניה לשוליים הרכים), על מנת להמלט ממעגל השקט. בכל מקרה למפלגות אין סיבה לפנות לבייס של מפלגות יריבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתמש בהגדרה שונה של מושג הקולות הצפים. אתם מושכים לכיוון של הגדרת הקולות הצפים כקולות שעברו מחנה. זו הגדרה לא פרודוקטיבית בבחינת ציור המטרה סביב החץ שכבר נורה. אני מכוון לקולות ששיקולי ההצבעה שלהם אינם אידאולוגיים או זהותיים, אלא אוסף שיקולים פחות מפוענחים. לכן הם בסבירות גבוהה יותר להצבעה לא קונסיסטנטית. אנסה שוב להסביר באמצעות דוגמה מספרית. המספרים עצמם הם הערכה. חשוב העיקרון. חישבתי שיש 50 מנדטים שהם באנקר של הימין ו-40 של השמאל. זה משאיר אותנו עם 30 מנדטים המתחלקים לשתי סוגים: הבלתי מזדהים (מפלגות שיכולות ללכת לשני הצדדים, נניח ליברמן ובנט) והצפים שהם אלו שאופן ההצבעה שלהם פחות צפוי. אם נניח 15 מנדטים צפים , אז ברור שחלוקתם בין הקטגוריות היא שתקבע את הפרשנות של התוצאה. במינימום הם יכולים לקבוע מי יהיה הגוש הגדול יותר. בפרט אם יתחלקו בצורה פחות או יותר שווה בין הקטגוריות, הם יכולים ליצור את השיוויון של אין מוצא שכבר ראינו בעבר. מאידך הם יכולים לתת את הניצחון לימין או ליצור מצב שבו לשמאל תהיה אפשרות להקים ממשלה יציבה. כשאני כותב על חשיבות יחסית של מנדטים אני מתיחס לסדר העדיפות שצריך להיות למפלגות בזמן הבחירות בפניה לקהלים שונים. (הטרגוט הידוע מעולם הפרסום). מדוע אני אומר שקולות הבייס לא חשובים? תאר לעצמך שמפלגות השמאל יחליטו להשקיע את מירב משאביהן בשכנוע בוחרים חרדים להצביע עבורן. בדוגמה אחרת ממקום אחר, חשוב על קבוצת הבוחרים האמריקאים שהצביעו ב-2008 ו-2012 עבור אובמה וב-2024 עבור טראמפ. אני לא יודע את מספרם או להסביר בדיוק את המניעים שלהם. אני יודע לומר שהם קבעו מי יהיה הנשיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, וכתבתי מעליך דברים ברוח דומה. אם ננסה להגדיל (אומרים להגדיל או להקטין?) את הרזולוציה, אני חושב שאפשר לסווג את המצביעים על קשת אידאולוגית: 1. מצביעים אידאולוגיים, אפשר לומר גם מצביעי זהות- חרדים, חרד"לים, לאומנים חילוניים ומסורתיים, לאומנים אתאיסטים, ליברלים אתאיסטים, מזרחיים מסורתיים-דתיים, ערבים לאומנים חילונים, ערבים דתיים. אלו מצביעי הבייס: חרדים למפלגות החרדיות, חרד"לים לסמוטריץ', לאומנים חילוניים ומסורתיים לבן גביר ולליכוד, לאומנים אתאיסטים לליברמן, דתיים מזרחיים לש"ס, ליברלים חילוניים-אתאיסטים לדמוקרטים. 2. מצביעים חצי אידאולוגיים - אנשי האמצע: חילונים ומסורתיים לייט עם תערובת של ערכים ליברליים וזיקה לאומית. זה גוש גדול ואמורפי שמספק עשרות מנדטים למפלגות הגדולות- ליכוד, כחול לבן ויש עתיד. אלה המצביעים שקובעים מי יזכה בבחירות, ואחריהם מחזרים נתניהו, גנץ ולפיד. 3. מצביעים "חסרי אידאולוגיה"- מצביעים בלי קשר לסקאלות דתי-חילוני וליברלי-לאומני. לדוגמה מי שנראה להם שיהיה ראש הממשלה הכי טוב מבחינה כלכלית, ומצביעי מחאה. לדעתי קבוצה קטנה, בעלת אחוזי הצבעה נמוכים. פעם אחת הקבוצה הזו השיגה הישג אלקטורלי כאשר מפלגת הגמלאים זכתה ב 7 מנדטים. מסקנות והרהורים: לפי החלוקה הזו ליש עתיד ולכחול לבן אין באמת בייס. המצביעים שלהם יכולים לנדוד ברובם גם ביניהן, בתנאים מסויימים גם לליכוד, ומיעוטם גם לליברמן ולדמוקרטים. לדמוקרטים יש בייס. רק לאנשי בייס יש פתרונות: שתי מדינות, מדינה אחת עם או בלי טרנספר, ניהול הסכסוך. ועל הסקאלה השניה- הפרדת דת מהמדינה, חיזוק הערכים היהודיים, מדינת הלכה. לאנשי המרכז אין פתרונות. הם לא רוצים שתי מדינות ולא סיפוח. לא לפרק התנחלויות ולא טרנספר. הם רוצים שקט בטחוני וכלכלי, שזה לא חוכמה. ברובם נוטים ימינה, מפחדים מערבים ולא סומכים עליהם במיל (למרות שהערבי שהם מכירים הוא אחלה בנאדם לדעתם), לא רוצים מדינת הלכה ולא רוצים ביטול הזהות היהודית. הדברים היחידים שבבירור הם כן רוצים הם- עסקת חטופים עכשיו ושוויון בנטל. נראה שאותו גוש גדול של אנשי מרכז חצי ליברלים סולד מהליכוד הנוכחי של רגב, קרעי ואמסלם. לכן הצניעו את קיומם של אלו במערכת הבחירות. היעדר הבייס למפלגות המרכז מסביר את ההבדל בין הסקרים "למי היית מצביע" לבין הסקרים "מי הכי מתאים להיות ראש ממשלה", שכן הבייס של גוש הימין-חרדים לא יגיד "גלנט", למשל, או "דרעי" אלא רק נתניהו, ואילו האין בייס של גוש המרכז-ליברלים מתפזר ויכול להגיד גנץ, אייזנקוט, לפיד, בנט, ליברמן ואפילו נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שנייה, אני יכול לראות (ולהראות) היגיון בטענה "הקולות מסוג X (לא הבייס) הם אלו שהכריעו את הבחירות", במובן זה שקל יותר לדמיין מציאות אלטנרטיבית שבה הם היו מצביעים אחרת ומטים את הכף לצד שני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. למפלגת העבודה היה בייס כזה לאורך שנים רבות. וגם הם פחדו מבגין. 2. אפשר להרוס בייס, אבל זה דורש הרבה עבודה 3. בהבחירות לכנסת השבע עשרה [ויקיפדיה] ב 2006 הליכוד בראשות נתניהו קיבל 12 מנדטים, עם מספר מצביעים (282 אלף) נמוך מזה של ש"ס וזהה לזה של ישראל ביתנו. הבייס היום יותר מכפול מזה, וחלק מהבייס ההוא נטש. כלומר שחלק הארי של הבייס הנוכחי צמח ב 15 השנה האחרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. אכן. הבייס גדל (וזה מדכא), כי הארץ מתחרדת ומתממשחת בין השאר. כבר אמרנו לפני איזה עשור שהחרדים (ונתניהו) יחריבו את המדינה? אז הנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה דברים תמוהים נעשים תמוהים פחות אם מניחים שנתניהו באמת מאמין למה שיוצא מפיו. זה לא דמיוני להניח שהוא סובל מפראנויה קלינית, והאינטליגנציה לא ממש מועילה לטיפול בבעיות פסיכיאטריות (''נפלאות התבונה'' אינו ממש סרט ביוגרפי, ולא צריך להיות גאון כדי להבין שאם מישהו אינו מזדקן במשך עשורי שנים הוא כנראה יציר דמיון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני די בטוח שBB מודע לגמרי לכך שחלק מדבריו אינם אמת. שפת הגוף שלו די ברורה. (אם כי יש שיאמרו שהסימן המסגיר שקר אצל BB הוא ששפתיו נעות). ב. כבר כשראיתי את "נפלאות התבונה" חשבתי שהסרט לא אמין. אני לא מאמין שאדם מסוגל להתמודד עם הזיות פתולוגיות של המוח שלו באמצעות שאלות סוקרטיות. גם לא כאשר קוראים לו ג'והן פון נוימן או ג'ון נאש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דיון צד, אבל בפסיכוזה יש את מדרג התובנה: * אני מאמין שהקולות אמיתיים, מדברים אלי ואני עונה להם בחזרה * אני מאמין שהקולות אמיתיים, אבל זה לא בסדר ולכן אני לא מעוניין לדבר איתם או שאני דורש מהם לא לדבר אלי. * אני לא יודע אם הקולות אמיתיים או לא. * תובנה אינטלקטואלית: אני מאמין שהקולות אמיתיים, אבל הרופאים אומרים שהם לא אמיתיים אז כנראה שהם לא. או - אני מאמין מאמין שהקולות אמיתיים, אבל לא הגיוני שיהיו קולות (לכאן שייך גם "אני מאמין שהדמויות אמיתיות, אבל אף אחד לא מזדקן") ולכן אני מסיק מכך שהם לא אמיתיים. * תובנה מלאה (רגשית): דבר ראשון שמתרחש כאשר אני שומע קולות זה נבהל ומרגיש שמשהו מאוד לא בסדר קרה פה. זה היכן שנמצאים כולנו (אני מקווה): דמיין מה היית מרגיש אם אתה היית מתחיל לשמוע קולות ולראות דמויות - היית חושב, למשל, שמישהו חמד לצון והשתיל רמקול בסלון שלך ("אגודיסטוניות"); לחולה הפסיכוטי את זה - ההפרעה היא חלק מעולמו והוא שלם איתה ("אגוסינטוניות") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק רוצה להדגיש שאינטליגנציה לא עוזרת (וככל הנראה גם לא מזיקה) לענייני פסיכוזות (ונוירוזות, אבל זה פחות קשור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי דובר המשטרה, אני ממש אצטער כשהוא יעבור מתפקידו. הוא מזכיא לי את המלון של פולטי.. כתבה ב ynet """ מ"לא נחקור" עד "ראש אח"מ לא עדכן": הזיגזג המשטרתי וההודעה על פרשת שדה תימן היועמ"שית ופרקליט המדינה אישרו לחקור שר וח"כים מהקואליציה, אבל המפכ"ל הודיע שלא יסכים כי "עודכן באמצעי התקשורת". אחרי שנודע כי ראש אגף החקירות דווקא עודכן באישור, הטיל עליו רב-ניצב דני לוי את האחריות: "למרבה הצער - הוא לא עדכן. קשרי העבודה מצוינים עם היועמ"שית והפרקליטות" """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל מה צריך חיקוי עלוב של המקור? למי שלא עוקב אחרי החדשות, מעבר לשלומיאליות וגסות הרוח (חלילה מלהתנצל בפני היוהמ"שית, כמובן) שר וחבר כנסת הודיעו שלא יתייצבו לחקירה. כמו שנאמר: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים (לִכְאוֹרָה)" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן שחברי האופוזיציה לא מנצלים את החסינות שלהם כדי לעזור, למשל, בהפגנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גנץ מוכן להכנס רק מתחת לאלונקות מטאפוריות. האם חברי האופוזיציה באמת חושבים שהנפת שלטי החטופים בכנסת היא הצורה הכי אפקטיבית להשתתף במחאה? על פניו זה נראה אקט פאתטי שנועד לשמש עלה תאנה כלפי הטענות שהאופוזיציה יותר אימפוטנטית מפארינלי, אבל לא אתפלא בכלל אם האופוזיציונרים הנכבדים (הכללה שעושה עוול לחלק קטן מהם) נותנים לדסוננס הקוגניטיבי לשכנע אותם שהם עושים כמיטב יכולתם1. בעצם, אני נוטה להסכים עם זה. הבעיה היא שזה חושף את עליבותה של יכולתם. ____________ 1- בעניין זה הכנתי פעם נאום חוצב להבות2 עבור ההפגנה השבועית בעיר שלי, אבל נדחיתי בבוז (ובצדק) ע"י המארגנים. הנושא היה הפער העצום בין הרטוריקה ("נלחמים על עצם קיום המדינה") לבין המעשים בפועל. קטע קטן מאותו נאום שלא ננאם שם אמר: "דחיית הצבעה בכנסת בכמה שעות לא מפילה ממשלות, המוני אנשים ברחובות לפעמים כן. הקריטריון להחלטה מאד פשוט: כל פעילות שנעשית במקום שיש בו מזגן אינה פעילות אפקטיבית לענייננו". 2- שהוא השם המתאים עבור אותה מערכת לייזר שאו-טו-טו הופכת מבצעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה לאופוזיציה פחות אימפוטנטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממשלת פשע. 9 שרים וח"כים בחקירות וגם עבירות לכאורה של גולדקנופף פרשת מקורבע בן גביר (מי יכל לנחש שעבריין סדרתי ימשיך להתנהג כמו עבריין סדרתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה ב ynet """ השקר שהפיצה טלי גוטליב על דובר צה"ל הקודם, דניאל הגרי, אינו מקרי. חברת הכנסת עובדת במשרה מלאה בקמפיין להחרבת ישראל מבפנים. להסית. לסכסך. לשקר. ולמרות שכבר היינו בסרט הזה של שיסוי ופילוג שפוגעים בחוסן הלאומי, נראה שהם לא למדו כלום ולא שכחו כלום. הם לא רומסים את האופוזיציה. ולא את השמאל. הם רומסים את צה"ל """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני רק הערה: "הם לא למדו כלום ולא שכחו כלום"? כמו שאמרתי כבר לגבי רצח רבין - הם למדו היטב, זוכרים היטב, ולכן ממשיכים בדיוק באותן שיטות שהצליחו להם בפעם הקודמת1. לפי מצב הממשלה עכשיו ההפיכה המשטרית היא הצלחה גדולה ומוכחת, למה לשנות? בדיעבד, על פי אותם פרמטרים אפילו ה-7 באוקטובר הוא הצלחה מבחינתם. עובדה - שנה וחצי אחרי והממשלה הרבה יותר יציבה ומתקדמת במטרותיה מאשר ב-6 באוקטובר. 1 הצלחה במטריקה הליוצנטרית, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראש הממשלה צפוי לקדם את חוקי ההפיכה התקשורתית """ נתניהו פתח אתמול בקמפיין נגד תאגיד השידור כדי להביא להחלשתו או לסגירתו. ראש הממשלה הוסיף למהפכת חוקי התקשורת את התחנה הצבאית. "צריך לבחון לעומק גם את נושא גלי צה"ל", אמר, "למה צריך בכלל תחנה צבאית?" קרעי הוסיף כי לאחר שהחוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים עבר בכנסת, יש להמשיך עם חוקי התקשורת. "הגיעה שעת הרפורמה בתקשורת", אמר, "הפסקת התעמולה במימון הציבור ושבירת המונופול של הנדסת התודעה בערוצי התבהלה". קרעי רמז כי נתניהו הבטיח לו להקים ועדת מיוחדת בכנסת שתדון בחוקי התקשורת. זאת משום שיו"ר ועדת הכלכלה ביטן מסרב לקדם את החוקים של שר התקשורת. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע זו "הפיכה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי למה אתה מתכוון. 1. מבחינה טכנית בלבד: טעות בהעתקה מ ynet, היה צריך להיות "מהפכה". 2. מבחינת מיתוג: גם ערוץ 12 וערוץ 13 פרסמו הצהרה לפני מספר חודשים. """ החוק לסגירת תאגיד השידור הציבורי שעבר היום בקריאה הטרומית הוא חציית קו אדום נוסף כחלק בלתי נפרד מתכנית הממשלה להשתלטות עוינת על התקשורת החופשית בישראל.. זו הפיכה תקשורתית בחסות המלחמה """ 3. לדיון עומק בסכנה בהצעות: מוזמן לעיין במאמרי דיעה במכון הישראלי לדמוקרטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי. הטענות ל"זה חלק ממסכת" ויחוס כוונות אפלות אנחנו מכירים מאז סוף שנות ה-70, עת נבחר לראשונה מחנה זה להרכיב ממשלה. מאז אנו במצב תודעתי מתמיד של "אוטוטו". לגופו של עניין, היסטוריון שלא היה נתון למתקפה התקשורתית של עשרות השנים האחרונות עשוי היה לטעון שפירוקם, מכירתם או ייבושם של גופי תקשורת מולאמים, זה בדיוק צעד בכיוון ההפוך מהשתלטות המדינה על התקשורת. אבל לך תמצא אחד כזה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתייחסות שלך מזכירה לי התייחסויות אחרות. - זה לא הפיכה דמוקרטית. זו רפורמה משפטית שנועדה לחזק את הדמוקרטיה. - זה לא חוק השתמטות. זהו חוק גיוס שנועד להסדיר את גיוס החרדים. - זו לא פירוק השידור הציבורי. זוהי מכירה של גופי תקשורת מולאמים. כל מה שצריך זה באמת, כדבריך, למצוא את האח התם בהגדה. מישהו שלא ''שטפו לו את המוח עשרות שנים'', והוא לא יודע מי זה נתניהו והליכוד, ומה הם אומרים על התקשורת בלי להתבלבל. באמת לך תמצא אחד כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״מכירתם או ייבושם של גופי תקשורת מולאמים, זה בדיוק צעד בכיוון ההפוך מהשתלטות המדינה על התקשורת״ אני בספק שהמשפט הזה נכון גם במקרה בו התכנון הוא שליטה פוליטית על תקציב התאגיד, עריכת שימוע פומבי שנתי למנהליו, הפיכת מדידת הרייטינג לכלי פוליטי, סגירת תחנות הרדיו האזוריות, והענקת רישיונות שידור ארציים לטייקונים המקורבים לשלטון. מה בניסוח החוק שכנע אותך שמדובר בהצעה שהיא באמת ברוח עקרונות השוק החופשי? בדקת את הפרטים? לדוגמה, שים לב לתוכן ההצעה לגבי תקציב התאגיד. ח"כ אביחי בוארון מהליכוד הציע לבטל את העצמאות התקציבית של תאגיד השידור, כך שתקציבו יחויב באישור הממשלה מדי שנה. זה לדעתך איך שנראה הכיוון ההפוך מהשתלטות המדינה על התקשורת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדקתי את פרטי החוק - אני רק מנסה להבין כיצד כל זה קשור ל"הפיכה". למה לא להתחיל מ"שואת התקשורת" ומשם להגביר לאט לאט? הרי גם אילו כל ההערכות שכתבת יתממשו (והם לא, אני חותם לך על סמך ניסיון בן 45 שנים של תחזיות דומות), הרי שגלי צה"ל (ללא גלגל"צ) והערוץ הראשון תופסים נתח של 20% ו4% בהתאמה. לא התעמקתי בנתונים אבל בכל מקרה, אין תחנות אלו רלוונטיות לרוב הציבור כך שהשימוש במושגים בומבסטיים, במיוחד כאשר ישנם נימוקים טובים בהרבה לטובת קיומו של שידור ציבורי, נשמע תמוה לשכמותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ''שכמותך'' הייתם פחות מדקדקים במושגים שאחרים משתמשים בהם, ויותר פועלים לעצור את הקואליציה מתוכניותיה הרעות, אולי דברים היו נראים אחרת. כרגע מצטייר שיותר אכפת לך מה אמרו על ה''מחנה'' בסוף שנות השבעים מאשר איך תראה המדינה האהובה שלנו בסוף שנות העשרים עשרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הערתי בעבר והעברתי ביקורת על הבחירה הסמנטית במילה ״הפיכה״ דווקא ואמרתי שאפשר להשתמש במילים מדויקות יותר כדי לתאר את שרשרת האירועים המתרחשים בישראל. אבל, בקונטקסט הרחב יותר, הדיון הסמנטי הזה הוא ממש לא מעניין ולכן אני זורם עם המילה. אבל זה (לדעתי) בכלל לא העניין וזה בכלל לא משנה. הדבר החשוב, לדעתי, זה ההתיחסות המאולצת לכל דבר שהממשלה הזאת עושה עם דרישה לא הוגנת (ולדעתי עם קורטוב של ניחוח מתמם) של התיחסות אל כל נושא לגופו. כאילו אין בכלל קשר בין מה שהממשלה הזאת רוצה לעשות עם גופי התקשורת בישראל, לבין הפגיעה בשלטון החוק, לבין מה שהיא עושה עם מעמדו של בית המשפט, לבין מתן הפטור מגיוס לחרדים, לבין הנאומים של ראש הממשלה הגרוע ביותר בהיסטוריה של ישראל שמקשקש בטיקטוק נגד מוסדות המדינה ומעלה קונספירציות מטומטמות על הדיפ-סטייט שזומם נגדו. ברור שסתם דיון תמים על השידור הציבורי בעד ונגד הוא רצוי וראוי ודעות שונות הן לגיטימיות ומבורכות, בזמנים נורמלים. אבל אנחנו ממש לא בזמנים נורמלים. זו לא השעה. רוצה לדבר איתי ועם אנשים אחרים על רפורמות שצריך לעשות (ואיזה רפורמות צריך לעשות) בשוק התקשורת של ישראל? נשמח לדבר על הנושא. תיפול ממשלת הדמים המחורבנת הזאת ואשמח לנהל איתך שיחה על הדעות שלי לגבי שוק התקשורת בישראל (מה כדאי, מה לא כדאי ומה הם האיזונים הנחוצים כדי להבטיח חופש עיתונות ומגוון דעות). יש סיכוי שתמצא אותי אפילו יותר שוחיסט ממך בנושא זה (גילוי נאות: אני חושב שישראל יכולה להסתדר מצוין בלי שידור ציבורי, אבל רק תחת שרשרת מאוד מסוימת של הנחות וחקיקה מתאימה). התומכים בממשלה המחורבנת הזאת צריכים להפנים משהו - מאז ההפיכה המשפטית, דרך השביעי באוקטובר, דרך קטארגייט ועד ליום (אם וכאשר) תיפול הממשלה - יש רק משהו אחד שראוי שהממשלה הזאת צריכה לעשות. היא צריכה ליפול וצריך ללכת לבחירות. מועדון הדיבייט בנושא ״נימוקים טובים לחיוב ולשלילת קיומו של השידור הציבורי״ נדחה ליום שבו לא תהיה ממשלה שמנסה לשמר שלטון באמצעות שינוי חוקי המשחק כי היא עצמה יודעת שהיא Fucked up BIG TIME והיא חוששת מדין הבוחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשם שינוי, מסכים עם כל מילה. הדברים מקבלים משנה חיזוק כאשר מתיחסים לרפורמה במערכת המשפטית. אילולא המדובר היה בממשלת האלמוג מלרע כהן הזאת, יש לי הרגשה ש-90% מן הציבור היו תומכים בהתלהבות ברפורמה של המערכת. החולי של המערכת המשפטית זועק מראשי הגגות. דא עקא היא שהבעיה של המערכת המשפטית בישראל אינו שסבתא של רוב שופטי הבג"ץ לא נולדה במרוקו או שרובם אינם חברים במרכז הליכוד. הבעיה היא שמשפטיהם של כל מיני סלבים ומקורבים (כמו רוה"מ) נמרחים על חודשים ושנים, בעוד שבפני רוב אזרחי ישראל, מערכת המשפט מעמידה חומת כניסה גבוהה מאד של בירוקרטיה, עמלות ושכ"ט. בעניין מערכת התקשורת רצוני להוסיף ולהדגיש ש"רפורמה" תקשורתית בעיני השלטון הנפסד הזה היא הגדלת התמיכה בערוץ תקשורת המשרת באופן פרבדאי את הממשלה, ממש כמו בעריצויות של בריה"מ וסין. מישהו צריך לשאול את תומכי השלטון מדוע משלם המס צריך לממן גם ערוצי התקשורת תומכי הממשלה וגם את הדוברים, היחצ"נים וכלל מערך היח"צ של משרדי הממשלה השונים. למשל מדוע השר אמסלם צריך דובר כאשר יש לו את ברדוגו מערוץ 14? בחרתי אישית את האמסלם מפני שהדובר שלו נראה עלוב נפש שספק רב אם הוא תורם משהו לתדמית של המשרד לענייני אמסלם ואנרגיה אטומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערות ביניים בעניין הסמנטי של "הפיכה" מול הפיכה. בד"כ עניינים סמנטיים נראים לי תפלים למדי, אבל לפעמים יש להם חשיבות מסוימת, וזאת אחת הפעמים האלה. 1. המושג "מהפכה משפטית" נכנס לחיינו ע"י אלה שכינו כך את השינויים ההדרגתיים שעבר בית המשפט העליון לפני שהם החליטו ל"תקן" אותו. הנה, לדוגמא, שר המשפטים אומר את זה בכנסת. 2. יריב לוין עצמו הרבה לפני שקיבל ממנהיגנו הנערץ את תפקיד שר המשפטים, סיפר מה הוא מתכנן לעשות. בהערת ביניים להערת הביניים הזאת אזכיר שבדיוק בגלל העמדות האלה נמנע התפקיד הנכסף ממר לוין במשך שנים רבות, ולגמרי במקרה הוא קיבל אותו מראש ממשלה שמואשם בפלילים, ובהערת ביניים להערת הביניים האחרונה אומר שבית המשפט העליון שאיפשר לנתניהו להתמודד על ראשות הממשלה אולי פעל עפ"י הגיון משפטי מוצק, אלא שבמקום "ייקוב הדין את ההר" מה שקיבלנו הוא שהדין התנפץ על ההר. כצפוי, אם יותר לי להוסיף, כי כל מהנדס היה יכול לספר לנו שזה מה שיקרה. 3. לדעתי כדאי מאד לשמוע מה יש ליובל נח הררי להגיד בנושא, למשל כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל נכון וכל טיעוניו של יובל נח הררי משכנעים, אבל זה לא קשור לקטנוניות הסמנטית של ההבדל בין המילה הפיכה לבין המילה מהפכה. אם בוחרים להתעלם מההבדל בין המילים, אז כן - מה שהממשלה הזו עובדת עליו זו הפיכה. מצידי אפשר להגיד שזו המרלה של שינצוף היוצגים, כל עוד מוסכם וברור שמה שהממשלה הזאת עושה זה רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי להתייחס בכלל לעניין הזה, אלא להבדל בין"רפורמה" לבין"הפיכה/מהפכה" (יש כמובן גם הבדל גדול בין "הפיכה/מהפכה משפטית" ל"הפיכה/מהפכה משטרית"). כפי שכתבתי, בד"כ אני נוטה להמנע מויכוחים סמנטיים אבל יש יוצאים מהכלל, וזה אחד מהם לטעמי. אגב, עוד יוצא מהכלל, הוא השימוש במילה "רצח" ע"י צימחונים וטבעונים; אני מסרב להתדיין בשאלה אם אני רוצח נאצי (Holocaust on your Plate [Wikipedia]). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את רומא לא פירקו ביום אחד. זאת לא הפיכה. באותו האופן שבו אוסף של בלוקים אינם בניין מגורים. אך בכל זאת - הקואליציה הזאת בונה משהו כבר זמן מה. חוקי התקשורת זה עוד צעד לכיוון ברור. הדבר שהקואליציה הזו בונה הוא שינוי שיטת משטר. ככה שינוי שיטת משטר נראה ולא המציאו את הדבר הזה בישראל. אלו לא טריקים כחול לבן ולא המציאו את זה באיזו מעבדה של ההייטק הישראלי. התהליכים הללו הם כמעט קלישאה (כולל ההצגה התמימה עד מזויפת במכוון של היותם ״רצון העם״ או ״מלחמה באליטות״ או ״מאבק באלה שהם לא מספיק פטריוטים״). ראה ערך: טורקיה, פולין, הונגריה, רוסיה, ונצואלה. מדינות אחרות שנמצאות בדרך למקום רע (בדומה לישראל) ועדיין לא סיימו בהן את כל הדרך להצטרפות אל מדינות פח הזבל של העולם: הודו (מאז שלטון מודי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצצה לתקשורת העתידית. כתבה בכאן (התאגיד שקרעי מנסה לקרוע) על ליעקב ברדוגו - פרשן פוליטי בערוץ 14 שנחשב למקורב לנתניהו. """ עוד לפני ההודעה על מינוי אלי שרביט לראש שב"כ - יועצו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, יעקב ברדוגו, היה שותף לשיחות עם לשכת ראש הממשלה בעניין המינוי ואף תמך בשרביט. כך פורסם הבוקר (שלישי) בתוכנית "קלמן-ליברמן" בכאן רשת ב. אתמול בירך ברדוגו בחום על המינוי ואמר שנתניהו הצליח להפתיע, כשהשם עלה בחדרים הסגורים ושהוא תמך במינוי מבחוץ. ברדוגו אף טען שנתניהו הצליח להפתיע כמו אחרי פרשת קו 300, שלאחריה נבחר גם כן מועמד שהגיע מחוץ לארגון. לאחר מכן, כשהתעוררה הסערה סביב שרביט, כמו גם הטענות על כך שהופיע בהפגנות בקפלן נגד המהפכה המשפטית, התנער מהמינוי ואמר שהוא לא מבין איך גורמים בלשכת ראש הממשלה לא עשו את העבודה כמו שצריך ואיך מונה אדם שכתב מאמר נגד טראמפ ושהבין שהמינוי לא בסדר מיד אחרי שאיזנקוט בירך עליו. אחר כך אמר שלא משנה מה - הוא יתמוך בכל מינוי שנתניהו יביא. ברדוגו ולשכת ראש הממשלה לא מסרו תגובה. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממשלה הזו כל כך מוכשרת, שהיא הצליחה לעשות מתיחת אחד באפריל יום אחד מוקדם יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשלווה יחסית אנחנו מקבלים את העובדות הבאות: 1. נתניהו לא קיבל מבג"ץ מנדט להחליט על מחליפו של בר אלא רק רשות לראיין מועמדים לתפקיד. אמנם היו מי שתמהו בשעתם על ההחלטה, אבל אפילו הם שכחו באיזה רב-מג עסקינן, כך שהשפן שנשלף בפעם האלף ואחת עדיין הצליח להפתיע גם אותם. אני לא יודע אם שופטי בג"ץ אמורים היו להתייחס גם לרקורד של נתניהו ולנסח את ההחלטה ביאיר בינך הקטן, או ששיקולים כאלה אינם נשקלים במשפט. משפטנית הבית עדיין בחל"ת? 2. נתניהו בחר במי שעל פניו נראה מועמד מתאים1. על עצם העובדה הזאת, שאמורה להיות מובנת מאליה כשמדובר בשב"כ ולא, נניח, במשרד לענייני פיסטוקים במלח, הוא זוכה לשבחים מכל עבר, מה שמזכיר לי שוב את משפט הפתיחה בתגובה 739590. על מה ימחאו לו כפיים מחר? על זה שהסתפק בהדחת היוהמ"שית וויתר על הוצאתה להורג? 3. נתניהו מיהר לשנות את ההחלטה, כלומר לוותר על מי שנראה לו כמו המועמד הטוב ביותר למשרת ראש השב"כ וזאת ככל הידוע בגלל: 4. השתתפות בהפגנה/ות נגד ההפיכה השלטונית, כלומר התייחסות לפיקוד על השב"כ כתפקיד פוליטי פר-אקסלנס. 5. ו/או: כדי לא להרגיז את האמריקאים (שספק אם היו מתרגזים בכלל אלמלא התבקשו לעשות זאת), כלומר הפסקנו להתרגש מהפיכתנו לרפובליקת בננות. כל אנשי ההדר והגאווה הממלכתית מגלים שוב את זקיפות הקומה הז'בוטינסקאית הידועה. במקום הנקודות הכואבות האלה, עיקר ההתעסקות היא בשאלה הטכנית של הזיג-זג המהיר או בשאלה הרכילותית אם ההשפעה העיקרית לשינו ההחלטה הגיעה משרה, מיאיר או מטלי גוטליב. ___________ בהקשר הנוכחי החידה הזאת פתירה גם בהיעדרו של הקשה שחסרונו מורגש ומצער אותי שוב ושוב: 1 - מאיר (ההוא שזיין סוס חכם) החתרן עושה קסמים במפגשים עם טילים מגביהי עוף (5). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי פתרון חלקי.. שרביט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ומאחר שהחידה חמיצרית מדי הנה הפתרון המלא: מאיר הוא רבי מאיר, ההוא שבעל את הנס החכם. החתרן הוה האיש שחותר, כלומר שט (שממנו נגזר ה"משוט"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, וכמובן שרביט הקסמים שעושה לחותים מה שנתניהו עושה לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מכונת הרעל. מאמר של רועי שושן, מנהל מחלקה בפייק ריפורטר """ לעיתים המתקפות מתחילות בחברי הממשלה בעצמם, ולעיתים הן מקבלות רוח גבית בשתיקה הרועמת של חברי הקואליציה. כל אחד יודע את תפקידו במכונה. ... חשוב להבין שמתקפות אלו כלפי חטופים שמבקרים את השלטון אינן תגובות ספונטניות של אזרחים מודאגים, אלא חלק ממערכה מתוכננת היטב של לוחמה פסיכולוגית. ההשלכות של מערכה זו חמורות: היא פוגעת בקורבנות שכבר סבלו די והותר, מעמיקה את השסעים בחברה הישראלית ומסיטה את השיח מהשאלות הנוקבות שיש לשאול בנוגע לאחריות לאסון וניהול המלחמה והמשא ומתן להשבת החטופים. דעתה של אלבג, או של כל חטוף אחר, על נתניהו, לא חשובה יותר מדעתו של אזרח אחר. עמדתה איננה הסיפור, אלא המנגנון שהופעל כלפיה. המתקפה הארסית נגדה נועדה להשתיק אותה מלהביע כל ביקורת ולהשיג אפקט מצנן בקרב יתר מבקרי השלטון, והמטרה מושגת פעם אחר פעם. אם לא ננקז את הרעל מתוכנו - לא יישאר לנו עוד מבצר להציל. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספטמבר 2024 עלה ממשלה רעיון של ביטול שטר 200 ש"ח. זאת במסגרת המאבק בהון השחור. בנק ישראל דחה את הרעיון. מאמר של ערן הידלסהיים מסביר למה זה רעיון רע """ הרעיון כי ביטול שטר 200 השקלים יפתור את בעיית ההון השחור הוא נאיבי ● ההנחיה של נתניהו היא לא יותר מהסחת דעת פופוליסטית מחוסר היכולת והרצון שלו להתמודד עם האתגרים הכלכליים האמיתיים של המדינה ● את המחיר ישלמו, כרגיל, החלשים ביותר """ לאחרונה, גדעון סער העלה שוב את אותו רעיון. בנק ישראל שוב דחה את הרעיון. פרופ עומר מואב מתייחס לכך. """ צריכים תמיד לעשות חישוב של עלות מול תועלת. אין ויכוח שאם יבטלו את שטר ה-200 או את הסדרות שנמצאות בעיקר בעזה זה יקשה על החמאס וגם על כל תושבי רצועת עזה, אבל להערכתי יהיה נזק מתון מאוד. מצד שני, זה גם יקשה על תושבי ישראל ויפגע באמינות של המטבע הישראלי. """ בסוף הכתבה נמצא דובדבן. """ אני חושב שההצעה הזאת בעיקר משרתת את ממשלת נתניהו בזה ששוב אפשר להאשים מישהו אחר. הנה, יש לנו הצעה מצוינת, ונגיד בנק ישראל, הדיפ סטייט, מתנגד, וזה באמת, לדעתי, הדבר המרכזי. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך גם לשים לב שהקונץ-פטנט אינו איזה טריק מופלא שימוטט את שלטון החמאס. הם הרי לא קונים נשק בשקלים ואנשי החמאס לא יתנגדו לקבל שכרם בדולרים או דינרים. הצעד הזה משרת מטרה אחרת וסמוייה של המלחמה שהיא פגיעה באוכלוסיה האזרחית בעזה ולעודד הגירה מן הרצועה כדי לפנות שטח להתנחלויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סכסוך משפטי בחברת ישראל בידור [ויקיפדיה] חושף את היחסים בין הקואליציה לתקשורת: חשד לקידום תכנים תמורת תקציבים ממשלתיים. כתבה: העין השביעית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ממשלת פשע" זאת אינטרפרטציה אחת. ממשלה נרדפת ע"י הדיפ-סטייט1 היא אינטרפרטציה אלטרנטיבית2. עכשיו לך תסביר לחברי הכת הביביסטית שעצם קיומם של שני הסברים לא אומר שיש ביניהם סימטריה. _________ 1- "מדינת צללים" עפ"י האקדמיה ללשון. תרומתי הצנועה ללשון העברית היא ההצעה לקרוא למצבנו העכשווי "מדינת גללים". 2- "מסע ציד" קורא לזה מנהיגנו הדגול מדי פעם. שוב, לטעמי שלי הכינוי הנכון הוא סוג מאד מסויים של ציד, מה שנהוג לכנות "הדברת מזיקים". הצרה היא שה Staphylococcus aureus [Wikipedia] שלנו פיתח עמידות מרשימה ביותר לפנצילין השלטוני שידוע גם בשמו "שומרי הסף", כך שהפרוגנוזה לאיש החולה על גדות נחל שורק מדאיגה מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרא הכתבה הבאה נזכרתי במערכון של טליה שפירא ז"ל תקציר: """ אלא שעם פרישת בן גביר ושריו מהממשלה, בעקבות התנגדותם לעסקת החטופים, השר עמיחי אליהו חזר לכנסת - וכתוצאה מכך נפלט ממנה דווקא חבר מפלגתו של סמוטריץ', צבי סוכות, שהיה ח"כ נורבגי. עם חזרתו של בן גביר לממשלה, הוא אמור להתפטר ולכהן כשר נורבגי ובכך ולהחזיר לכנסת את ח"כ צבי סוכות מטעמו של סמוטריץ' שממתין על הקווים. אלא שבן גביר חושש ממהלך של התפטרות, בשל ההליכים שמנהלת נגדו היועצת המשפטית לממשלה - ומסרב להתפטר בינתיים מהכנסת. בשל כך, לסמוטריץ' למעשה חסר חבר כנסת אחד מטעמו. על מנת לפתור את הסוגיה הציע בן גביר למנות ח״כ נוסף מטעמו לתפקיד שר המודיעין, עם אחריות על הגבול המזרחי, שיכהן הוא כנוברגי. אולם בשל סירובם של סמוטריץ' ושר הביטחון ישראל כ"ץ המהלך עדיין תקוע. """ כתבה ב ynet |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מגדירים בייס אחרת, ולכן לא נצליח להסכים. ל"ממשלת השינוי" לא יכול להיות בייס, כי הממשלה הזו כבר לא קיימת וחלק מהמפלגות שהיו בה כבר לא קיימות גם הן. זה שמישהו לא יצביע BB או הליכוד, לא הופך אותו לבייס. פעם הוא יצביע לפיד, פעם יאיר גולן, פעם ליברמן ופעם ישב בבית. ומי מהם שתפשל בכהונתו - נניח קוראים לו מירב מיכאלי - המצביע הזה יבעט לה ב*** וישמיץ אותה במלוא עוזו ובראש חוצות. שום דבר מהדברים האלה לא נכון למישהו מהבייס של BB/בן-גביר (וגם לחרדים אגב). הבייס אלו אותם 19 מנדטים למשל (לפי הסקרים, באין נתונים אחרים) שבסוף אוקטובר 23 אחרי שהמדינה היתה במצב הגרוע בתולדותיה, עדיין אמרו שיצביעו נתניהו, כי למה לא. עכשיו יש כבר 24 כאלה. אתה יודע כמה מצביעים יש היום למפלגת העבודה? ואתה יודע כמה היו לה לפני 10 שנים? זה ההבדל בין בייס ללא בייס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק שאנו לא מסכימים. ההגדרה של ה-19 מנדטים טובה בעיניי, אבל לדעתי לבייס יש עוד כ-15-20 מנדטים במפלגות אחרות. אדם יכול לתמוך בBB ולהצביע לש"ס או לסמוטריץ. אני עצמי בשלב מסויים, כל כך התאכזבתי ממפלגת העבודה (כולל מיכאלי), שאכן "בעטתי לה בראש". זה לא מונע ממני לראות עצמי כחלק מן הבייס של השמאל. פשוט הצבעתי למפלגות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הסכמתי שהבייס כולל גם עוד מנדטים במפלגות אחרות. ואם זה עוד לא ברור - יש הבדל בין בייס כמו שאתה רואה את עצמך לבין ''הבייס'' של נתניהו ועוזריו. ברור שנלקחה פה מילה עם משמעות לשונית ידועה ומקובלת, והיא קיבלה העצמה והגברה ובעצם הפכה למושג בפני עצמו ב''בייס'' המדובר. אתה חלק מבסיס המצביעים של השמאל במובן המסורתי של המילה. סבבה. אבל אפילו הדוגמא היחידה שהבאת מראה שאתה לא מתנהג כמו ''הבייס''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רווית משמעים [ויקיפדיה] מעודד אתכם להמשיך בדיון המעניין :יד-עם-שריר: רק ממליץ להשתמש להעשיר את התגובה בעוד מילים חוץ מבייס.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוטר מציעים1 "הנוח'בות של קפלן". הולך? :פרצוף-קורץ-בחיוך: 1 תדירות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב - בייס שכזה הוא אחת הרעות החולות של שלטון יחיד ארוך מדי, מה שדמוקרטיה מתוקנתנ היתה אמורה למנוע בחוקי היסוד שלה. זו עוד תוצאה של המוטציה הנתניהואית שמרעילה את המדינה כבר עשרות שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה נאמן הבייס של הליכוד? ( בחירות 33) עפ״י סקר 14 - הליכוד 32 = נאמנות מלאה עפ״י סקר 12 - הליכוד 23 = נאמנות חלקית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה נאמן הבייס של הימין/דתיים? ( בחירות 64) עפ״י סקר 14 - 62 מנדטים = נאמנות מלאה עפ״י סקר 12 - 51 מנדטים = נאמנות חלקית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עורך הסקרים של ערוץ 14 היא חברה בבעלות שלמה פילבר. בנאדם שאם היה אומר לי שהשמש זורחת בחוץ הייתי מציץ בחלון לבדוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטוטי הסקרים בא כדי להמחיש כיצד הבייס הליכודניקי הנאמן, לא נאמן כפי שמצופה ממנו. קרוב לשליש ממנו עוזב אותו. זה בייס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי סקר ערוץ 12, אלו הן הנתונים : הממלכתי > 19 בסקר > 12 בבחירות - עליה של 7 מנדטים ישראל ביתנו > 14 בסקר > 6 בבחירות - עליה של 8 מנדטים יש עתיד > 15 בסקר > 24 בבחירות - ירידה של של 9 מנדטים הדמוקרטים > 11 בסקר > 4 בבחירות - עליה של 7 מנדטים ש״ס > 9 בסקר > 11 בבחירות - ירידה של 2 מנדטים יהדות התורה > 7 בסקר > 7 בבחירות - אין השפעה הציונות הדתית (אב״ג וסמוטריץ) > 12 בסקר > 14 בבחירות - ירידה של 2 מנדטים הליכוד > 23 בסקר > 32 בבחירות > ירידה של 9 מנדטים בסך הכל 13 מנדטים עוברים מגוש לגוש והמפסידים העיקריים הם ׳יש עתיד׳ ו׳הליכוד׳ שני מפלגות אלו מפסידות כל אחת לפחות 9 מנדטים. לפיד מחזיר 9 מנדטים שעזבו את מרץ (6-) ואת העבודה (3-) והשייכים כעת לדמוקרטים ובסך הכל הוא חוזר למצבו הקודם פחות או יותר בהתאם לתוצאות בחירות הקודמות בהם הוא קיבל 17 מנדטים והליכוד שמאבד 9 מנדטים לטובת המרכז או ימין מרכז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא אמר שכל מי שהצביע ליכוד בבחירות הקודמות הוא בייס. השני שליש שעוזבים אותו (אינשאללה) הם (בהגדרה) לא בייס. השליש שנשאר הוא, בחלקו, בייס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בדיוק. ב. נראה לי שהשני שלישים והשליש התהפכו לך, אחרת אתה אופטימי הרבה יותר מהסקרים הכי טובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אז הבה ונפנימה - הגדרת הבייס חלה רק על חלק מסוים ולא מזוהה מתוך מצביעי המפלגה ומכאן שכל השתלחות כלפי מצביעי אותה מפלגה על בסיס אותן ׳מגרעות הבייס׳ חוטאות בהתנשאות מכוערת כלפי היתר, והדברים יפים כלפי כולם, הן מימין והן משמאל. נער הייתי וגם זקנתי, ושנאה-תיעוב איש כלפי רעהו טרם חזיתי. כל עוד בלבב פנימה… |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה ומתוודה שאני מרשה לעצמי לחוש מגוון רגשות שליליים וכינויי גנאי כלפי כל מי שהצביע ליכוד בבחירות הקודמות ולא מתחרט על כך, או מתכוון להצביע ליכוד בבחירות הבאות, רק על שום הצבעתו לליכוד, בין אם הוא בייס או לאו. (כמובן שיש רבים מהם שאם אשוחח איתם אגלה שהם אנשים טובים משלל בחינות, ויש בהם טובים ממני וחכמים ממני. ואף על פי כן, תמיכה בליכוד של היום היא דבר רע באופן עמוק.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומן הראוי לציין שאתה גם מבהיר את עמדתך בעניין בזהירות ובנימוס וזאת כנגזרת מאישיותך המאופקת והסובלנית - ואף הגדלת לעשות ותחמת גבולות גזרה פוליטיות (מעין הקש בגג) על מנת שלא להכליל אחרים. כך יאה וכך נאה. ואם ישאל אותך מצביע ליכוד: אבל למה דווקא ׳כלפי׳ יש לך את אותן רגשות שליליות? מה עם כל מצביעי עוצמה יהודית/הציונות הדתית המשיחיים/הכהניסטים, ומה עם אותם החרדים שחיים חיים מקבילים במדינת ישראל על כל חסרונותיהם? הליכודניק/ביביסט משלם מיסים ומתגייס לצה״ל ורק בו האשמה? באם מוטב לו לאדם לחסות תחת צרת הרבים בבחינת צרת רבים חצי נחמה, הרי שלפחות תהיה ׳הוגן׳ ותחלק את רגשותיך השליליים באופן שווה לכל הגוש, הווה אומר לכל גוש הימין/דתיים וזאת באותה מידה לפחות כמו שהם (גוש ה-64) חושב עליך (על גוש ה-56), מבלי לבדוק לאיזה חלק שייך איש השמאל בתוך גוש השמאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא את המצביעים הדתיים-אידיאולוגיים אני פחות מרגיש צורך לקלל. הם מחזיקים בערכים שונים מאוד ממני, הרסניים ומסוכנים לשיטתי, אבל ברורים למדי, שוחרי טוב (ברובם, לשיטתם) ומצביעים בהתאם לעוצמה יהודית וכו'. אני אפילו מחזיק בדעתי את האפשרות שיש סיכוי מסוים שבמה שנוגע לתוצאות המעשיות, המדיניות שהם חותרים לקדם דווקא תביא לתוצאות טובות יותר מזו שאני חותר לקדם, במונחים שאני מקבל (שלום ורווחה כלכלית לכולם). אלו מצביעי הליכוד של היום דווקא שגורמים לי להגיד, מה לעזאזל אתם חושבים? יש כאן איזו אידיאולוגיה? מהו הטוב שלכם? נשים בצד את ההערצה לביבי, על זה כבר נטחנו מים רבים, אבל אתם באמת מעריכים את מירי רגב, ישראל כץ, וכו' וכד'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שההכללה של רגב בכפיפה אחת עם כ''ץ עושה לו עוול. אמנם אינו כריזמטי ולא הצטיין כפרלמנטר, אבל הוא תיפקד באופן סביר במרבית המשרדים שהיה אחראי עליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גישתך בעניין היא מעין ׳אחוות הקצוות הפוליטיות׳ המגלות אמפטיה פוליטית לצד הקיצון לצורך השעה או העניין, אם בגלל הרדיפות הפוליטיות בגלל דעות או אמונה ואם בגלל המרחק הנח הרב ביניהם הן באידיאולוגיות והן בחיים המעשיים עצמם המשרטטים קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו או יחלקו יחדיו ערכים, אוכל ואהבה. תחושותיך כפי שאתה מתאר אותם כלפי חברי הליכוד לדעתי אינן שונות בצורה מהותית מהרגשות של מצביעי אב״ג והחרדים כלפי הליכוד. אלו גם אלו, לא מגלים אמון רב בין הצדדים ובינם לבין עצמם, וזאת בדומה לאמון בין גנץ ולפיד או בין גולן עם השאר והערבים עם עצמם ועם כולם, ובתמצית, כולם שונאים את כולם, מי יותר מי פחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גמני. זה לא שאני חושב שצריך לשלול מתומכי גוש ה-64, זכויות אזרח או זכויות אדם כעונש חינוכי על מגרעותיהם. זה פחות שנאה Per se, ויותר טינה וחשדנות. יחד עם זאת, אני גם מזהה בחלקים של ציבור מחננו, שנאה גזענית ממש כלפי גם דתיים וגם מזרחיים. אני מניח שאלו אנשים שנגועים במחלת הגזענות ובחסות מלחמת האזרחים מאווררים את הרגשות היותר נחותים שלהם. ועוד הייתי רוצה להוסיף: א. זה שאדם פרנואיד, לא אומר שאין לו אוייבים. אפשר לגמרי לשאול במה זכה מחנה הימין לרגש כל כך חזק של סלידה על כל דרגותיה, מצד כל כך רבים בציבור. ב. בהקשר הזה חשוב מושג הבייס. יש בליכוד וגם במקומות אחרים לא-בייס שאת מניעיו תארתי כבלתי מפוענחים. אני חושב שזו קבוצה גדולה למדי. היחס אליה מן הסתם הוא בטווח של רוגז. קשה לשנוא אנשים שאתה לא לגמרי מבין אותם. וגם הבייס עצמו אינו מונוליטי ויש שם מניעים שונים. אני מניח שהטינה מכוונת לאותה קבוצה שמכורה לאיזה מסע נקמה כנגד ה"ישראלים". החרדים בישראל מחזיקים במנטליות של כת. ההסתה, ההפחדה וההזרה כלפי החילוניים, היא אינסטרומנטלית בתחזוק הבידוד הכיתתי. אלא כשמנסים להחיל זאת בקבוצה המונה נתח הגון מן הציבור בכלל, זה הופך לאיום המאיים על לכידות והשרדות החברה בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳אפשר לגמרי לשאול במה זכה מחנה הימין לרגש כל כך חזק של סלידה על כל דרגותיה, מצד כל כך רבים בציבור. -------- המספרים לא מסתדרים לי בשאלתך איך הימין/דתיים/חרדים (64), שנוא על ידי רוב הציבור שהוא מונה (56), אלא אם כן אתה מתייחס בשאלה זאת רק כלפי הליכוד או מפלגה ספיציפית וזאת בהנחה שכולם שונאים את כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הערת אגב, ה-64 מול 56 כשאתה מתייחס ל"רוב הציבור" הוא לא מדוייק. מפלגות הקואליציה קיבלו 2,304,964 קולוות מתוך 4,764,742 קולות כשרים שזה קצת יותר מ-48%. למעשה, אם אחוז החסימה היה 2.5% מרצ ובל"ד היו עוברים את אחוז החסימה והקואליציה היתה מאבדת את הרוב שלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. מספרית אתה צודק. יש יותר קולות ששמו את הפתק בקלפי לטובת גוש ה-56 ממצביעי מגוש ה-64. 1. האם זה אומר שלגוש ה-56 יש יותר ׳ציבור׳ במובן האזרחי. כלומר אזרחים? 2. מאחר וגדעון סער הצטרף/יצטרף/מצטרף לליכוד, האם בנסיבות אלו ראוי לדעתך להתחיל לכתוב גוש ה-68 לעומת גוש ה-52? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא, אבל זה בטח לא אומר את ההפך. 2. כשמתייחסים למספר חברי כנסת - נכון יותר לכתוב גוש ה-68 מול גוש ה-42 (ליברמן לא מדבר עם טיבי וההפך). כשמתייחסים לציבור, מעולם לא נכון היה לכתוב גוש ה-64, ובטח שלא נכון לכתוב גוש ה-68. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. ליברמן אולי לא מדבר, אבל לא מהסס לקבל את תמיכתו הפוליטית בממשלה שתחליף את נתניהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מרבה להשתמש במינוח גוש ה-64 (גם אחרי שזה הפך ל-68). מבחינתי כל החישובים שהוזכרו הם דקדוקי עניות שאינם מעלים או מורידים.כמו ויכוח אם זה החצי הגדול או הקטן. תארתי את גוש ה-64 כברית 4 השבטים: הרויזיוניסטי, המזרחי, הדת"לי והחרדי. הפיזור הסטטיסטי, חשיבותו שולית ובפרט ההשתייכות השבטית אינה אקסקלוסבית. מצביע יכול להיות רויזיוניסט וגם מזרחי וגם דתי. מבחינתי, כל האבחנות המספריות הן חסרות חשיבות. מדובר במלחמת אזרחים בין 2 גושים, בינתיים בלי נשק חם (כנראה ב"אשמת" האוייב החיצוני המשותף). ובמלחמה כידוע לא סופרים פתקים. לדעתי הטענה המרכזית של השמאל לא צריכה להיות קשורה לכל מיני קוניקטורות בקלפיות ולפניהן, אלא לצורך בקונצנסוס רחב כאשר מדברים על יסודות המשטר, החוקה והערכים. הויכוח הזה מקבל את ביטויו המלא בפולמוס הגיוס של החרדים. יש המסתמכים על הרוב הגדול של מחייבי גיוס החרדים וטוענים שהפטור הוא תוצאה של הונאה או מניפולציה פוליטית. אני חושב שמדובר במניפסטיזציה של העובדה שאי אפשר לגייס בכוח אפילו קהילה שהיא קטנה ביחס לכלל הציבור (נגיד 12%). זכור לי שקראתי ש%-י גיוס החובה בבריה"מ הבולשביקית, לפני נפילתה הגיעו מלמעלה אל ה-50%. נ.ב. עניין ה-68 פשוט טפל. גדעון סער ונספחיו זה כלנתריזם פוליטי שכבר אינו אופציה פוליטית. הפרסונות המדוברות יצטרכו להאבק על קיומן הפוליטי במרכז הליכוד או ביישויות פוליטיות חדשות, אך כבר איבדו את הבייס שהם ייצגו. הם כבר לא מייצגים אף קהילה בפסיפס הישראלי אלא את האינטרסים האישיים שלהם. במילים אחרות, אם המפלגה הזו תתיצב בקלפי בפני עצמה, היא לא תעבור את % החסימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמוור, זאת היתה הערת אגב. אתה יכול לקרוא להם איך שאתה רוצה. מה שרציתי להזכיר זה שזה שהם מיוצגים על ידי 64 חברי כנסת לא אוומר שזאת היתה עוצמת התמיכה הציבורית בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. נכון, מחצית ציבור המצביעים לפחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ''לפחות'' אלא ''בערך'' או ''כמעט''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לקרוא לזה גוש ה-64 או גוש ה-68 או גוש ימין על מלא אבל זה לא ישנה את המציאות. המציאות היא שרוב הציבור נגדם כבר הרבה מאד זמן. גם בנוגע למהלכים ספציפיים (ע"ע חוק ההשתמטות, בתור דוגמא עדכנית) וגם באופן כללי (ראה סקרי בחירות). איך ראוי לקרוא להם? זה כבר עניין של טעם. אני מציע לקרוא להם "ממשלת הדמים". כי ההיסטוריה תזכור אותם על זה. נ.ב. לידיעת הקורא שלמה קרעי, 64 בגימטריה זה "חחחחחחחח" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך ynet """ בצל המאבק סביב חוק הגיוס, עם התנגדותן החריפה של המפלגות החרדיות והנטל הכבד על משרתי המילואים מאז תחילת המלחמה, שר הביטחון ישראל כ"ץ תועד אמש (יום חמישי) באירוע לפורים בהשתתפות רב הכותל, שמואל רבינוביץ. באירוע, שבו שרו המשתתפים "בלשכותיהם אין אנו מתייצבים", כ"ץ הצהיר כי "לעולם לא ניתן לפגוע בעולם התורה היהודי" - וזכה לתשואות ומחיאות כפיים סוערות, כשאחד המשתתפים הכריז: "סוף-סוף יש שר ביטחון בישראל!". """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אתה ממש "מתעלל" בדבריי. זה ממש לא מה שכתבתי או לכל הפחות התכוונתי לכתוב. רבים בציבור זה ממש לא רוב הציבור. בישראל, לענ"ד, "רוב הציבור" זה אבסטרקט שמאחוריו קואליציה של קהילות ושבטים שנוצרים אד הוק ביחס לסוגיה כזו או אחרת. התכוונתי לכתוב שבמחנה השמאל (שהוא מלכתחילה 25-40% מן הציבור), יש קבוצה כלשהי (לא חושב שהיא ממש גדולה) שתרגמה את הסכסוך האידיאולוגי למונחים גזעניים. הקבוצה הזו מגלה עויינות לדתיים ו/או חרדים כגוף אחד, אפילו אם הם כלל לא משתייכים לימין. לדעתי, לקבוצה הזו יש קישור מוזר לקבוצת הגזענים הימניים והם ניזונים זה מזה ביותר מערוץ אחד. הגזענות הזו ממש לא מופנית ספציפית לתומכי הליכוד. וגם "כולם שונאים את כולם" נשמע לי כמו אפולוגטיקה שממציאים רדיקלים קיצוניים כדי ל"הלבין" את חטאיהם. אם כן, בוא נרכיב מחדש את התמונה לתפיסתי: גורמים שונים שהם חלק מן המרכיבים של קואליציית ה-64 , נהגו בעבר הרחוק והקרוב בחוצפה ועזות מצח, כלפי הציבור ה"ישראלי" (שהוא מרכיב דומיננטי בשמאל העדכני) והעלילו עליו עלילות שונות שקשה מאד להפריך אותן מפני שהן נשענות בעיקר על הרצון להאמין בהן. באופן טבעי, בקרב ה"שמאל", התפתחה טינה כוללת כלפי ה"ימין" כמונוליט. בקרב קבוצה הרבה יותר קטנה הטינה הזו מתורגמת לשנאה מכלילה, שכבר אינה מבדילה בין כלל הימין לבין הגורמים ה"אשמים" במקור ומתרגמת את הריאקציה לעלילות והטינה לגורמים המפיצים, לשנאה גזענית כלפי קהילות שלמות בלי להבדיל בין ה"פושעים" בפועל לאלו שישבו על הגדר. אני ניסיתי לטעון טענה בת שני חלקים. החלק הראשון הוא שהאיבה בשףמאל כלפי הימין לא נולדה מתוך הריק ו"התגשמה" ללא שום סיבה. החלק השני הוא שחלקים מסויימים מן השמאל לקחו את האיבה הזאת והפכו אןתה למשהו מכליל ונטול בסיס, בדיוק כמו הארועים שהציתו את הראקציה הזו. בכתיבתך אני רואה הרבה ביקורת עצמית כלפי המגזר החרדי/חרד"לי. למרבה הצער, אני צריך לומר את ההשקפה שלי שהביקורת הזאת היא אינסטרומנטלית בכך שהיא מטה את מרכס הכובד מן הטענות המוצדקות כנגד החרדים למשל, אל טענות צדדיות/שוליות/גזעניות. כך הרבה יותר קל לדחות את הטענות. האיבה הכללית בשמאל כלפי החרדים (להבדיל מן השנאה הגזענית של מיעוט בשמאל), יסודה אינו בשנאת האחר, השונה והבלתי מוכר, אלא בגישה מתנשאת, נצלנית וטפילה שהקהילה נחרדית טיפחה ושהביאה בחובה לגישה חצופה וכפויית טובה בקרב קיצוניי הקהילה. אני מדבר על הגישנ שבאה לידי ביטוי במשל של גולדקנופף על קערה גדולה המתמלאת בחסדי שמיים ואז כל אחד יכול לבוא ליטול לפי צרכיו ולהודות למי שכביכול מילא את הקערה. ברגע שהחרדים אימצו רטוריקה השוכחת שיש אנשים בשר ודם שמילאו את הקערה הזו, בעמלם ובמיסיהם, הם בנו את הרקע לאיבת השמאל. מיעוטים בשמאל לקחו את האיבה הזו והפכו אותה לאפולוגטיקה של השנאות הפתולוגיות שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אני מתנצל על אי ההבנה בעניין, יתכן ולא הבנתי נכון את ההקשר של הטקסט. אני הבנתי מ׳כלל הציבור׳ ואתה התכוונת לשיח הפנימי בשמאל באופן כללי וממנו גזרת את ׳רוב הציבור׳. וכן, אני מסכים איתך שהחרדים הרוויחו ביושר את כלל הרגשות השליליים המופנים כלפיהם וזאת בלשון המעטה. ניתוק מוחלט בין המציאות כפי שהיא לבין מה שהם - וליתר דיוק ההנהגה הרוחנית/פוליטית- חושבים שזאת המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משווה את ההתנשאות ומעלה: באיזו שפה מתכנת ביבי את מצביעיו? (6) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בייסיק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פאסקאל? (כי הם ימשיכו להאמין בו אפילו בשביל ההסתברות הקטנה שהוא באמת אלוהים?) _______ בקטנה מאד - איפה ההתנשאות? שאני יודע מה זה כלל בייס? אני כל כך גרוע בהסתברות שאני לא בטוח אפילו שאני יכול לצטט אותו בעל פה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, התנשאות על אנשי הבייס. וכיוונתי כמובן לבייסיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. חשבתי שזו לא התנשאות (ייחוס התנהגות לא ראויה לאוכלוסיה מסוימת) אלא הגדרה (ההתנהגות הלא ראויה מגדירה את המושג). מצביע ליכוד שמתנהג אחרת אינו ב''בייס''. או כמו ששוקי מציין בתגובה מקבילה - קולות הבייס לא 'צפים'. שזה מה שאמרתי בניסוח אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוגית נכון, זו רק ההגדרה, אבל קל לשמוע (אולי בטעות) שאתה חושב שההגדרה חלה לא באופן ריק אלא על קבוצה לא מבוטלת של אנשים, ואז זו התנשאות עליהם. (אין לי שום דבר נגד ההתנשאות הזו, ממילא השוויתי והעליתי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ברור שלא באופן ריק. והרי הביעס קיים. ב. התכונה שייחסתי לבייס כמגדירה אותו, תיקרא אצל הבייס "נאמנות" והיא אפילו חיובית. אז לא ברור לי למה זו התנשאות. או לפחות - זו אותה התנשאות כמו לומר שליברל יאמר שכל אחד זכאי לאמונה משלו, ודתי יאמר שיש אמונה אחת נכונה השאר שקר. האם התנשאתי על הדתי? (הערת צד - זה דיון קטנטן וחסר חשיבות, אני יכול להפסיק בכל רגע. ייתכן וקצת התנשאתי, אז מה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ברור, אני ממשיך כי... לא יודע, גם אני יכול להפסיק בכל רגע.) אני לא חושב שאיש הבייס, אפילו אם יסכים להגדרתו כאיש הבייס ויתגאה בה (ואני מניח שיש לא מעטים כאלה), יסכים עם האמירה שהוא ימשיך להצביע לביבי גם אם זה יגרום לקטסטרופה ענקית. (אתה ואני חושבים שהוא כבר גרם לכזו, קאונט בייסי יחלוק עלינו. הבייסיות שלו מתבטאת בכך שהוא סולח לביבי וימשיך לסלוח לו על הרבה חטאים שלדעתו הם קטנים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באם יורשה לי ללמד זכות על הפונז. האם המונח ׳בייס׳׳ תמיד נאמר לגנאי 1 ומשם ההתנשאות על ׳הבייס׳ הליכודניקי /הימני, עם החשיבה העדרית, אוטונומיה פוליטית/אישית מוגבלת עד בלתי אפשרית, ויתר גינויים אחרים המנסים לצייר את האישיות האנושית שמאחורי הבייס כאישיות חלשה ותלותית בדמות ׳המנהיג׳ שאין בלתו - במקרה זה נתניהו 2 שתמיד יבחרו בו - או בכל מפלגה בגוש ה-68. לגישת נאמני המנהיג/המפלגה/הגוש להלן : הבייס, הרי שגם אם המנהיג נכשל, כל עוד המעשים המיוחסים לו בוצעו שלא בכוונת זדון או רוע, אלא מתוך מציאות פוליטית/בטחונית שנכפתה עליו או בלשון אחרת : המנהיג עצמו הוא לא תמיד בהכרח הכשלון כאשר מתרחש כישלון, וזאת באם מציאות זאת הכשילה אותו ולכן הוא מקבל עוד הזדמנות לנסות. סוג של התחשבות במנהיג הנותנת למצביע תחושת שיפוט עצמאית. או - כתוצאה מכך שאין למצביעי הבייס, חלופה פוליטית אחרת הראויה לדעתם לבחור בו. כך למשל, מצביע ליכוד שיחליט לעזוב את הליכוד, הוא יכול לפנות רק ימינה ולא שמאלה, שכן שמאלה מהליכוד, זה כבר ׳האויב׳ המר לשיטתו 3 שיהיה מוכן לשבת עם הערבים ולהחזיר חלקי מולדת ויכנע לחמאס, ומכאן שהבחירה בנתניהו ממשיכה כי החלופה היא אב״ג, ולא כולם בגוש הימין מוכנים להצביע לאב״ג ולא לחרדים. זהו הסבר אפשרי למה יש ׳מצביעי ליכוד׳ ולא ׳מצביעי נתניהו׳ שממשיכים להמשיך להצביע לליכוד/נתניהו כל עוד אין חלופה אחרת טובה יותר, ומעבר לגוש האחר הוא בבחינת ׳בגידה׳ שיש לה השלכות חברתיות עם הסביבה החברתית/משפחתית. בהתחשב בכך שנתניהו הוא עדיין ׳המאמן/מנהיג׳ הכי טוב בשוק הפוליטי, הרי שהרע במיעוטו יכול לתפוס שביתה. דימויים אלו הם לא במקרה תואמים במידה מאוד מסוימת לאנלוגיות בין מאמן קבוצת כדורגל לבין אוהדי הקבוצה, כמו היחס בין קבוצת הליכוד והמאמן בנימין נתניהו. פרופ׳ אייל וינטר מספר במאמר בYnet שמחקרים שערך עם פרופ׳ אסטבן קלור הראו שהתנהגות הבוחרים דומה לזו של אוהדי כדורגל. זאת התנהגות שלא קשורה לשאלה הפופוליסטית, ׳האם מצביעי הימין מעדיפים כדורגל יותר ממצביעי השמאל׳, אבל אם ישנה הסכמה והבנה שהפוליטיקה הישראלית היא משחק אחד גדול ומלוכלך שבו יש 2 קבוצות עם קללות ונאצות בין הצדדים, אז גם לפונז מותר לקלל את אוהדי ביתר ירושלים ועדיין לא להתכנות מתנשא. אפשר לחשוב. עוד מתנשא פיזיקאי. —— [1] להזכיר שהמונח ׳שסניקים׳ נצבע בגוונים כעורים מ-96 והגיע לשיאו ב99׳ ב-׳רק לא ש״ס׳ בכיכר רבין בחסות שינוי ומ-19׳ הבכורה מועברת ל׳ביביסטים׳ מתנועת הליכוד התומכים בנתניהו לראשות הממשלה. 2 אצל החרדים זה השם יתברך ו/או מועצת גדולי/חכמי התורה. [3] מצביע ׳יש עתיד׳ שיחליט לעזוב את לפיד, הוא יכול לפנות לגנץ, הדמוקרטים ואפילו לליברמן ולכן יש לפחות 3 אופציות לבחור בעוד שלמצביע ליכוד אין אין שום אופציה. מצביע מרץ או מפלגת העבודה כמובן יצביע לדמוקרטים אבל גם הוא יכול לחבור ל׳יש עתיד׳ ואפילו גם לגנץ/בנט/אייזנקוט/גלנט ולא מן הנמנע לחדש או רעם, כלומר מצביע מרץ נמצא בנקודה הפוליטית שבה מגוון האופציות שעומדות לרשותו הוא הכי מקסימלי שיש באלקטורט הפוליטי בגוש מרכז השמאל הישראלי ולכן ידו על ההדק קלה. פשלה הכי קטנה והמנהיג/מפלגה מחוסלים . מרץ כמשל עגום. האם זאת הסיבה שליבת הרעיון לקצוב את זמנו של המנהיג והרצון לרסן אותו ולהגביל את כוחו לטובת רשויות אחרות היא באזור חיוג מרץ 4. 4חדש ורעם/הערבים , בדומה לחרדים, הם על תקן בני חסות שנאמנים למפלגה ולגוש מתוקף אין ברירה פוליטית חברתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד על הטלגרם כאמצעי תקשורת מרכזי - טלגרם . הערה : אין ל׳כאן׳ ככל הנראה את האפשרות או ליתר דיוק את היכולת לראיין את בעלי הערוצים הגדולים באמת, למשל של אבו עלי אקספרס עם מעל 500k עוקבים. ובמקום זה מביאים 2 ערוצים שוליים (ועוד מכנים אותם הפופולריים) עם 40/100k עוקבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון נתונים : אם זה ׳חדשות בזמן בטלגרם׳ ( יש כמה חדשות בזמן) אז זה 250k עוקבים ועדיין יש יותר ממנו כמו אבו עלי אקספרס, ודניאל עמרם ללא צנזורה, והצל הלא מתנצל. ועוד חדשות כזב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מעט חומר (half-pun intended) צריך בימינו כדי להיחשב "יקום"! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כמובן שזה half-pun, והרי מדובר בפרמיונים!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
half pun זה רבע פנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה Quarter punder. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'כמה מגדולי הסופרים יכלו להביע אמיתות בעלות חשיבות בכך ששמו אותן בפיהן של דמויות מפוקפקות ; הודות לתכסיס זה יכלו הסופרים להראות עד כמה סלדו מאמירתן. זה יכול להסביר יפה מדוע נתקלים בספרות העבר המעולה ביותר בכל כך הרבה בכורי שטן מעניינים, מטורפים, קבצנים, סופיסטים, שיכורים, הוללים ומוקיונים' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הכתבה הזאת בכלכליסט, הדיווח ככל הנראה שגוי, כלומר לא היו שורטים חריגים שהתבססו על מידע מקדים בדבר ההתקפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכ״ל נאט״ו מארק רוטה ביום חמישי באירוע של מכון קאנגי ביום חמישי האחרון: המצב הביטחוני לא נראה טוב - ללא ספק המצב הבטחוני הגרוע ביותר בתקופת חיי. מבריסל לוקח יום אחד לנסוע לאוקראינה. יום אחד - זה כמה קרוב נופלות הפצצות הרוסיות. זה כמה קרוב הכטב״מים האיראנים טסים. ולא הרבה יותר רחוק מזה, החיילים הצפון קוריאנים נלחמים. בכל יום, המלחמה הזו גורמת ליותר הרס ומוות. בכל שבוע יש יותר מעשרת אלפים הרוגים או פצועים מכל הצדדים באוקראינה. יותר ממיליון נפגעים מאז פברואר 2022. פוטין מנסה למחוק את אוקראינה מהמפה. הוא מנסה לשנות מהיסוד את ארכיטקטורת הביטחון ששמרה על אירופה במשך עשרות שנים. והוא מנסה לרסק את החופש ודרך החיים שלנו. דפוס התוקפנות שלו אינו חדש, אבל יותר מדי זמן לא פעלנו: גאורגיה בשנת 2008, קרים בשנת 2014. ורבים לא רצו להאמין שהוא יפתח מלחמה כוללת נגד אוקראינה בפברואר 2022. התעשייה הביטחונית של רוסיה מייצרת מספר עצום של טנקים, כלי רכב משוריינים ותחמושת. מה שחסר לרוסיה באיכות, היא מפצה בכמות - בעזרת סין, איראן וצפון קוריאה. כל זה מצביע על כיוון אחד ברור: רוסיה נערכת למלחמה ארוכת טווח - עם אוקראינה. ואיתנו. הפעולות העוינות נגד מדינות ברית נאט״ו הן אמיתיות ומואצות. מתקפות סייבר זדוניות משני צידי האוקיינוס האטלנטי. ניסיונות התנקשות על אדמת בריטניה וגרמניה. פיצוצים במחסן תחמושת בצ'כיה. הפעלת נשק של מהגרים שחוצים באופן בלתי חוקי לפולין, לטביה, ליטא ופינלנד. שיבוש התעופה האזרחית באזור הבלטי. פוטין מאמין ש: "מתחולל מאבק רציני ובלתי ניתן לפיוס ליצירת סדר עולמי חדש" - אלו המילים שלו. אחרים חולקים את אמונתו. גם סין שבונה באופן מהותי את כוחותיה, כולל הנשק הגרעיני שלה - ללא שקיפות וללא מגבלות. מ-200 ראשי נפץ ב-2020, צפויים להיות לסין יותר מאלף כלי נשק גרעיניים עד 2030. ההשקעות שלה בתחום חלל מרקיעות שחקים. סין מציקה לטייוואן, ורודפת אחר גישה לתשתית הקריטית שלנו בדרכים שעלולות לשתק את החברות שלנו. לאחר נאומו הדרמטי הזה של רוטה, אמר פיטר ריסניק, העומד בראש ראש שירות הביטחון הצבאי ההולנדי MIVD, שקיימת אפשרות שברגע שתסתיים המלחמה עם אוקראינה, רוסיה תחל בסכסוך איזורי ...המליץ הדו״ח להחזיק ציוד חירום בהישג יד - כמו מזון מספיק ורדיו. להחזיק מספיק מזומנים בבית כדי להתמודד עם קריסה בשירותים המקוונים של הבנקים והמדינה כתוצאה ממתקפת סייבר נרחבת ועוצמתית. - Yair Navot הנאום המלא של רוטה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שגם בנאט''ו יש מי שדואג לפיחוד העורף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי חושב שאחרי ההצלחה הכבירה של פוטין באוקראינה ובסוריה הדבר האחרון שעולה בדעתו הוא להרחיב את המלחמה, אלא אם כן קוריאה הצפונית סובלת מעודף חמור בגברים צעירים. אז אולי לא יזיק שיהיה בבית של האירופאים קצת מזון ומזומנים, אבל בה בעת כדאי לזכור שמזכ''ל נאטו מדבר מהפוזיציה. מאחר שיש חשש מפני שינוי מדיניות ארה''ב עם כניסת טראמפ לבית הלבן, כדי לא להניח לאוקראניה לקרוס המדינות באירופה תהיינה חייבות להגדיל בהרבה את ההשקעה שלהן בתחזוק המלחמה, ומן הסתם רוטה כיוון לדעת הקהל באותן מדינות. ישראל עומדת בפני התקפות סייבר נרחבות ועוצמתיות כבר כמה שנים, ואיכשהו הכספומט הקרוב לביתי ממשיך להקיא שטרות בלי להתרגש מדי. (לא קראתי את הקישורים כך שאולי יש בהם התייחסות למה שאני אומר. סליחה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו בדיוק מה שקורה. אתה ואפופידס ניזונים מאותו מסד עובדתי (המקור יאיר נבות רחוק מלהיות ביביסט) ושניכם מצליחים לראות תמונה שונה לגמרי. זהו הבאג של תקשורת הרשת הפתוחה בה כל אחד הוא מומחה ולאט לאט נעלמים האהוד יערי, השמעון שמיר והמיכאל גורדוס של פעם שמומחיותם אומנותם ופרנסתם היתה תלוייה בכך שהקוראים יחסו להם אמינות. ההבנה שלי שווה בדיוק כמו שלכם, אבל הנה שתי האגורות שלי: א. האזהרות על סכנה לנאט"ו, לגרמניה ולבנלוקס הם מצוצים מהאצבע. רוסיה מתקיימת ממכירת גז לגרמניה ואפילו פוטין מבין שימי הדו-קוטביות עם המעצמה של בריה"מ חלפו ואינם. יש הבדל בין הצקות וחתרנות במרחב הוירטואלי נגד המערב לבין פלישה של טורי טנקים סובייטיים ומרוץ אל התעלה האנגלית באנטוורפן. ב. הפלישה לאוקראינה אינה מהלך פתיחה של פוטין במזימה לפלוש לפולין, גרוזיה או רומניה. היא מהלך הנובע מתסכול על הרשת הצבאית של נאט"ו ההולכת ומתהדקת על גבולות רוסיה. ג. התעשיה הרוסית מתקשה לספק לחם וחימום לתושבי הערים ברוסיה והשיטה הסטליניסטית לא תעבוד ברוסיה הנתונה לשליטת מאפיות קווקזיות ואוליגרכים מושחתים. העובדה שרוסיה נזקקת לאספקת נשק מאיראן וצפ' קוריאה אומרת בדיוק את ההיפך ממה שאנשי הימין בישראל רוצים לחשוב. ד. לדעתי, עד עכשיו אין שום ראיות לשיתוף לוחמים צפ' קוריאנים באוקראינה. הם נמצאים ברוסיה בעיקר באזור קורסק, אבל הרוסים כנראה מיטיבים לדעת מהמיליטריסטים של הימין הישראלי, ששימוש בשכירי חרב הוא חרב פיפיות. ה. המצב באוקראינה הוא באמת לא טוב. לאט לאט, יחסי הכוחות עושים את שלהם. אני מניח שיש תחרות בין הפטריוטיות האקראינית לבין השחיתות והשתיינות שלהם. העקשות והנכונות הרוסית לשפוך בשר תותחים למערכה עשויים לעשות את שלהם. ו. הסכנה הגדולה ביותר לאוקראינה כרגע היא כניסתו של האידיוט, הקשקשן והבדלן הכתום לבית הלבן. האיש הזה שסימנו הוא פטפוטים ואיומים במדיה ועשיית כלום במציאות, עשוי להזיק לציר נאט"ו-אוקראינה בדומה לנזק בכהונתו הקודמת לציר ארה"ב-יפן-דר' קוריאה. ממשל הנשיא ביידן עמל קשות כדי לתקן את הנזקים הללו. ז. לאורך השנים מ-1954 ועד היום חל שינוי משמעותי ביחסי הכוחות הכלכליים בין קודקודי המשולש הזה. השינוי הזה מחייב שינוי מהפכני בחלוקת המימון של עלות הציר הצבאי הזה. שינוי כזה מחייב ניהול מו"מ חשאי בין הממשלות. הוצאת המו"מ הזה לדיון ציבורי משמעותו מיטוט המו"מ שכן ברגע שאזרחי יפן ןקוריאה ישמעו שממשלותיהם התחייבו להגדיל את ההוצאות הבטחוניות הם כנראה יפילו באופן מיידי את הממשלות הללו. ח. והנה האידיוט הכתום לאחר שגילה את הידיד הגדול החדש שלו בצפ' קוריאה ו"פרז" ביחד איתו את הנשק הגרעיני של צפ"ק, החל לקשקש ברשת על בעלי הברית האסיאנים המנצלים את ארה"ב, מה שקבר מיידית את המו"מ. ט. הקודקוד הרביעי של המשולש האוקיאני היא טיוואן. אין ספק שהסינים מנסים להגדיל את השפעתם הגלובאלית אבל ספק אם זה קשור ישירות ליעד הצבאי הישיר שלהם שהוא השתלטות על טיוואן ולא על ברלין או וושינגטון. ההשתלטות על תנובה ספק אם מקדמת את המדיניות הסינית הזאת. קרוב לודאי שזה משרת את ליזוק מצבה הכלכלי של סין. המדיניות הסינית באופן עקבי ושיטתי מנסה כל הזמן לחזק את העמדה הסינית מול טיוואן ולא מול אירופה. י. מי שמנסה כל הזמן לתאר את סין כשטן הגדול ואת רוסיה כידיד נסתר זה טראמפ ולא השמאל האירופי או הפרוגרס האמריקאי. כ. האם פוטין יצליח להדהיר את הטנקים הרוסיים ברחובות חרקיב או קייב, זה תלוי הרבה במעשים של ממשל טראמפ והרבה פחות בהצהרות ובהודעות לטוויטר שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכרגיל עיקר שכחתי: עכשיו צריך לבצע פליק פלאק מחשבתי ולחזור למשהו שכן עשוי להיות לו משמעות אנלוגית ל"נעשה בעירנו". רוסיה מאז 1905 עברה שוב ושוב מחזורים של הגירת/בריחת האליטות ממנה. במהלך הזמן האליטות המהגרות הללו הפכו למעשה יותר ויותר למעמד הבינוני העירוני אפילו הנמוך. המעמד הבינוני הרוסי הנכחי עבר שוב ושוב דילול. בפעם האחרונה בשנות ה-90 לאחר הגלסנוסט-פרסטרויקה. האקסיומה שלי אומרת שהאליטות וגם מעמד הביניים הרוסי כל כך מרוששים ומיואשים, שגם אם פוטין יכלא את כל הרוסים בגולאגים, רוסיה לא תחזור להיות מעצמה. בבחינת אפשר להביא את הסוסים לשוקת, אבל אי אפשר להכריח אותם לשתות. אם אני ננשמע לכם מרחף, נסו לענות על השאלה, מדוע פוטין צריך לסמוך על שכירי חרב/עבדים לוחמים מצ'צ'ניה וקוריאה במקום לגייס רוסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ב. כל מי שחקר אודות פוטין הגיע לאותה מסקנה- הוא חושב שתכליתה של רוסיה להיות אימפריה, שהתמוטטות ברה"מ היתה תקלה שצריך לתקן1, ושאוקראינה היא חלק בלתי נפרד מרוסיה הגדולה2. כבר בימים הראשונים שלו בהנהגה הוא פתח במלחמת צ'צ'ניה השניה וכעבור מספר חודשים כבש אותה. הוא לא יעצור באוקראינה. אולי גרמניה לא, אבל פולין למה לא? _____ 1 הוא היה קצין קג"ב זוטר בגרמניה המזרחית בזמן נפילת החומה. וזה היה האירוע המכונן (שמא הטראומה) שביסוד הקריירה הפוליטית שלו. 2 אין כזה דבר עם פלסט... אהם, אוקראיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אתה צודק, כפי שאמרה הרבנית מן המשל. אני חושב שאתה מתאר את צורת המחשבה של פוטין נכון. אלא שלצד השאיפות והחזון הפוטיני יש גם מציאות. המציאות היא שמדינות גרורות לשעבר כמו פינלנד, גרוזיה, מולדביה ואוקראינה מנסות להצטרף לנאטו ומדינות נאט"ו כמו פולין, הונגריה, צ'כיה וטורקיה מהדקות את המצור על רוסיה בהצבת טילים אמריקנים ומתקני מעקב על הגבול שלה. המצב באוקראינה אכן קשה מאד. בחירת טראמפ היא איום לא פחות מהמשך ההתקדמות של הצבא הרוסי. אבל צריך לזכור שגורמים לאומנים מפיצים מידע מגמתי על המצב. אוקראינה עדיין קרובה יותר להצטרפות לנאטו מאשר לסיפוח ע"י רוסיה. והדבר האחרון שרוסיה התוססת בדיסידנטים מבפנים זקוקה לו הוא סיפוח בכוח של אומה עויינת של עשרות מיליונים. דוגמה למידע חד-צדדי? ראה כל הדיווחים על חיילים צפ'-קוריאנים. הימור בלתי מבוסס שלי הוא שהצפ' קוריאנים יצטיינו יותר בעריקות מאשר בשדה הקרב. עצם הצורך של רוסיה בסיוע סיני, איראני וקוריאני מלמד עד כמה האיום הרוסי מבוסס על אשליות גדולה יותר מאשר על עוצמה ממשית. רוסיה עצמה היא ענק חולה, בודאי לא פחות מן המערב השסוע בין פרוגרס לריאקציה. עוד דוגמה? באייל צוטט איש מדיה שכתב שהמרחק בין בריסל לאוקראינה הוא יום נסיעה. זה נכון בערך כמו לכתוב שהמרחק בין חיפה לביירות הוא 3 שעות נסיעה. הרוסים מתקשים להתמודד עם הצבא האוקראיני. איך יתמודדו מול צבאות פולין, צ'כיה, הונגריה ושבדיה בשיתוף נאט"ו? כבר ראינו שיש הבדל משמעותי בין ניהול קמפיין של טרור אינטרנטי ובשטח לבין ניהול מערכה צבאית על כיבוש שטח. אותו דבר נכון גם לגבי סין. לגביה התקשורת מתקשה מאד להבדיל בין שאיפה מאד ברורה ואמיתית לסיפוח טיוואן לבין שאיפה לדומיננטיות עולמית לגביה אין שום ראיות של ממש. מדינות רבות מאד מנסות להגדיל את מעמדן והשפעתן. זה לא תופס רק לגבי מעצמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> מדינות נאט"ו [...] מהדקות את המצור על רוסיה מצור! השם ישמרנו ויצילנו! ומה בדיוק כוונותיהם של הצרים? לכבוש את שדות הגז? להרעיב את האוליגרכים? להפיל את העריץ מהשלטון? ליתר התגובה: הממשל הנכנס בארה"ב יעשה שני דברים: יחליש דרסטית את נאטו וייתן לפוטין תגמול משמעותי על האגרסיה באוקראינה (אפשרות סבירה: אוקראינה מאבדת טריטוריה וסוברניות ביחסי חוץ, משמע אינה רשאית להצטרף לנאטו). החלק השני הוא החשוב. ברגע שנשבר העקרון של הסדר הבינלאומי מבוסס הכללים שגבולות נקבעים בהסכמה ולא בהפעלת כוח, זה לא רק אור ירוק אלא זריקת עידוד לפוטין להמשיך, והוא ימשיך כי אין לו אלוהים ואין לו אופוזיציה (על איזה דיסידנטים מבפנים אתה מדבר? נבלני היה אחד ויחיד בדורו) וכי נאטו בלי ארה"ב זה לא אותה ליגה ובשלב הזה שי כבר ישלוט בטיוואן ויהיה פנוי לעזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי השאיפות של סין בטאיוון, אלו נראות לי דומות באופן מפחיד לשאיפות של פוטין באוקראינה מלפני 20 שנה. אולי האובססיה של טראמפ למפעלי שבבים בארה"ב היא מתוך הכרה בכך שהוא לא יהיה מוכן לשלם את מחיר ההגנה על טאיוואן, ואפילו איתות לסינים שיתאזרו בסבלנות עד שיהיה כושר ייצור מספיק בארה"ב. אני מסכים שאין עדויות לשאיפה סינית לשליטה (פיזית) גלובלית. זה מתכתב עם ההיסטוריה של ימי הביניים בהם סין היתה המובילה העולמית בטכנולוגיה צבאית (אבק שריפה!) והוציאה לפועל מפעלים הנדסיים כבירים כמו התעלה הגדולה והחומה הגדולה, אבל לא ניצלה את יתרונה להרחבת האימפריה. לסינים היה צי הספינות והמספנות הגדולות בעולם והיכולת לגלות את אמריקה מאות שנים לפני הספרדים והפורטוגלים, אבל לא היתה להם המוטיבציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> האובססיה של טראמפ למפעלי שבבים בארה"ב לא מתווכח על מי אובססיבי אבל ה-CHIPS and Science Act זה עבודה של ממשל ביידן (עם תמיכה של המיעוט הלא-MAGA בסנאט הרפובליקאי). טראמפ כרגיל זה הרבה דיבורים והרבה נזק אבל בערך אפס תוצאות (ע"ע פוקסקון ויסקונסין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד קו של דימיון לאוקראינה הוא שעצמאות טיוואן תקבע בסופו של דבר ע"י נכונות הטיוואנים להלחם בעצמם עליה. מצד אחד, אני משער שממשלת סין היבשתית לא ממש פופולרית באי. מצד שני, לסינים הפשוטים יש מסורת של להניח לשליטים לנהל את המלחמות שלהם בעצמם ולמזער את המעורבות והסיכון האישי שלהם בעניינים שאינם נוגעים להם. מכאן הביטוי של גנרלים סינים שמשמעותו גנרלים ללא חיילים. בקשר לטכנולוגיה הימית העדיפה של הסינים במאה ה-15, אני רוצה לחזק דבריך. הצי הסיני, למעשה, הושמד באופן יזום ע"י קיסר סיני משושלת מינג. הסיבה לכך היתה הדומיננטיות של מוסלמים סינים בצי הזה. הקיסר חשש מהמשך התפשטות האיסלם לתוך סין. לשריפת הצי היו שתי מטרות. גם צמצום העוצמה השלטונית שבידיהם של סינים מוסלמים וגם בידוד אינסולארי של סין היבשתית מפני השפעות מבחוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני רואה חובה לעצמי להזכיר פנינה מקומית: דיון 130 סין אמנו, קונפוציוס אבינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הקצת מפחידה היא אם הם לא הסיקו מסקנות גרועות מההיסטוריה. דעה מקובלת אצל הרבה היסטוריונים היא שלו הסינים היו מנצלים את היתרונות שלהם הם היו תופסים את המקום שהאירופאים נכנסו אליו קצת מאוחר יותר. אבל אולי מותר לקוות שאוקראינה לימדה אותם קצת צניעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסינים בעשרים השנים האחרונות לדעתי הם המדינה, קל וחומר המעצמה, שמכלכלת את צעדיה באופן המחושב ביותר לטווח ארוך. ראה את יוזמת החגורה והדרך [ויקיפדיה] המאוד מרשימה, את התכנון המחושב של אספקת האנרגיה, את תכנית החלל, הכניסה האסטרטגית לייצור מטוסי נוסעים, וההשקעה במחקר המדעי והטכנולוגי. כולם פרוייקטים של עשרות שנים. משהו שהאמריקאים והרוסים עשו במלוא ההתלהבות בשנות המלחמה הקרה אבל נראה שמאז רייגן וגורבצ'ב הם התחילו להזניח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני אני מקבל ביוטיוב סרטונים לפיהם סין עומדת על סף קריסה כלכלית בגלל שהאוכלוסיה שלה מתכווצת ומזדקנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מזדקנת" זה המחיר של "מתכווצת", לא? ומתכווצת זה הטוב החדש. קצת קשה לשנות פרדיגמות ישנות אבל אני לא רואה שאפריקה המתנפחת והולכת עומדת בפני פריחה כלכלית. חוצמזה, יש את הקורונה ואת אלו שיבואו במקומה כדי לטפל בבעיית ההזדקנות. אני בטוח שהרבה סינים לא חושבים שהקטנת האוכלוסיה שלהם זה דבר טוב. למזלם או לחוסר מזלם, זה פחות חשוב מה הם חושבים. מה שחשוב שם זה מה שחושבים כמה אישים בצמרת המפלגה שם וזה ממש לא ידוע לי. (להבדיל ממה שמתרחש במוחו של פוטין שעל זה קל לנחש ולהסכים). יפן כנראה כבר בעיצומו של משבר הנובע מן ההזדקנות של האוכלוסיה, ובינתיים אין גלי מהגרים מיפן לניו זילנד למשל. זה קצת לא נעים ומיזנתרופי להסתגל לחשוב שרוב הבעיות נובעות מכך שיש יותר מדי בני אדם ולא פחות מדי. אבל זה מה יש. אם צריך להמר על קריסה כלכלית הייתי הולך על מדינות שלא מסוגלות להתגבר על ריבוי האוכלוסיה שלהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. וגם יש דברים שהם ניהלו ממש גרוע - הנדל"ן, לדוגמה. עדיין הם לדעתי דוגמה ומופת לניהול מרכזי, ממש אנטיתזה לבולשביזם של ברה"מ. בעניין ההתכווצות והשלכותיה הכלכליות הגלובליות, זה נושא שמאוד מעניין אותי. אולי אכתוב עליו מאמר. בעניין הילודה את הממשל הסיני כבר נקט צעדים. כבר ב 2015 הומרה מדיניות הילד האחד לשני ילדים, וביולי 21' הוסרו כל המגבלות. עם זאת, משך הזמן הארוך (1979-2015) בו ננקטה מדיניות הילד האחד הביא שינויים חברתיים שלא יהיה קל להחזיר לאחור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם מישהו חישב את ההשפעה (החיובית!) של מדיניות הילד האחד הסינית על ההתחממות הגלובלית. ככה בלי לחשב, ב-35 שנה סביר מאד שהיא הקטינה את אכלוסית העולם במיליארד איש בערך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(חיובית - הכוונה מקטינה את ההתחממות, כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. עם סין צריך להזהר. בזמנו, התלהבתי מאד מניהול מגפת הקורונה אצלם. אח"כ, התברר שהם רמאים לא קטנים והדיווחים שלהם מאוד מבוקרים. (למשל הם חישבו תמותה מקורונה רק לפי מתים שאובחנו בבתי החולים ולא בדקו את כל המתים). ב. התכווצות האוכלוסיה היא אכן תופעה מעניינת שלא נחקרה הרבה. אני נזכר באנקטודה על כך שהמצאת המכוניות נחשבה כהמצאה אקולוגית שתפתור את בעיית הפרשות הסוסים ברחובות. בכל מקרה אני חושב שעדיף לחקור אותה ביפן. שם, אם יש צנזורה, היא עצמית. ג. התכווצות האוכלוסיה צופנת בחובה סכנות לא מעטות. לא הקטנה שבהן היא הצורך להתרחק משלטון ליברלי לעבר שלטון ריכוזי יותר. ללא שלטון כזה, כוחות השוק עשויים לנסות לאזן את הנזקים באמצעות הגירה. כך יבוטלו גם היתרונות של ההתכווצות וגם יוגבר אי השקט החברתי. יפן למשל מתמודדת עם נזקים משמעותיים של הזדקנות האוכלוסיה מבלי שהסדר החברתי מתערער, מכיוון שאין לה אוכלוסיות מהגרים. יש שם קהילת מהגרים קוריאנים. הקוריאנים גם לא בולטים חיצונית וחברתית וגם סובלים מאפלייה סמוייה ופחות סמוייה, הגורמת לרבים מהם לחזור לקוריאה (הדר'). ד. בסין עצמה השפעות ההתכווצות מאד מעוותות. מצד אחד חוסר איזון בין המינים ורמאות ושחיתות נפוצה. מתברר שסינים רבים שעדיין אינם בני 50, נולדו לפני שנות ה-60. מהצד השני התכווצות האוכלוסיה אינה משמעותית מספיק כדי שיהיו לה השפעות כלכליות. גם בעיות האקטואריה של הפנסיה הן מזעריות בגלל הניהול הריכוזי של העניין. מאחר והמדינה כופה "ביטוחי חובה" על כל האוכלוסיה, לא נוצרים כיסים שבהם כוחות השוק הותירו מבוגרים מתחת לקו הרעב ושירותי הבריאות אינם "מופרזים" או יקרים מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכיוון שמעניין אותי הוא מקרו כלכלי גלובלי, או שמא פילוסופי-כלכלי. על קצה המזלג: לפני 400-500 שנה השתנתה תפיסה יסודית של המין האנושי במערב, והחוב הפך את פניו. מהנטל שהוא היה במשך אלפי שנים הוא הפך למנוע צמיחה. בעשרות השנים האחרונות התפיסה הזאת הוקצנה- ממשלות ומועצות מנהלים של חברות ענק רואות בחוב הולך וגדל תנאי לצמיחה. חוב הוא מינוף, וכל עוד אתה מצליח הוא ממנף את ההצלחה. אבל אם חלילה אתה נכשל הוא ממנף את הכשלון. לדעתי עצירת גידול האוכלוסיה העולמית תשנה את הפרדיגמה אני חושב שבדור הבא חוב יחזור להיות דבר שלילי. אבל הקטנת המינוף הפיננסי תיצור זעזועים אדירים בכלכלה העולמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה כללית: בהודעות כאלה כדאי לעשות הפרדה ברורה בין העובדות המוצגות לבין הערכות 0. הודעתי שלא קראתי את הקישורים בהודעה של אפו. אני ניזון ממקורות אחרים. א. עפ"י מקור אמין (עכש"י) אחד גרמניה כבר אינה קונה גז מרוסיה, וכך גם לגבי נפט. אם יש לך נתונים אחרים נא קשר אליהם. ב. יש גם הערכות, שבעיני סבירות לא פחות, לפיהן פוטין ראה בעיני רוחו הסיסמא של ש"ס (או טראמפ) בדבר החזרת גדולתה של רוסיה לימים בהם היא היתה מעצמה עולמית ששלטה על חצי אירופה פלוס פלוס. לו הפלישה לאוקראינה היתה מתבצעת בקלות בה הוא צפה אותה מי יודע מה היה ההמשך. למרות זאת, לדעתי כעת הסכנה הזאת, אם היתה קיימת, חלפה מהעולם. ד. האוקראינים וגם האמריקאים טוענים שהצפון קוריאנים השתתפו בקרבות כבר מתחילת נובמבר ציטוט מהקישור: "In recent weeks, South Korean and US intelligence as well as Nato have said that they have seen evidence of North Korean troops being involved in Russia's war". מקורות שאינני יודע להעריך את אמינותם טוענים גם ששילוב הקוריאנים בצבא הרוסי נתקל בקשיי תקשורת רבים, ושאיכות החיילים הקוריאנים לא מרשימה. יש לי מה להעיר גם על סעיפים נוספים, אבל אולי בפעם אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חדשות לשנה החדשה: https://www.ynet.co.il/news/article/bkdfjpfuye | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשגב מבינתי הלא מלאכותית איך מדינות שנמצאות במלחמה זו נגד זו מצליחות לקיים שת"פ כלכלי באותו זמן. מלחמה, מלחמה, אבל ביזנעס זה ביזנעס. מבחינת רוסיה אני מבין, כי הם מעולם לא הגדירו את "המבצע הצבאי המוגבל" כמלחמה, אבל האוקראינים מה? כמעט כבשו להם את הבירה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן מלה"ע השנייה, IBM התפצלה ל-IBM ארה"ב ו-IBM גרמניה שנוהלו באופן אוטונומי, אבל במשך כל המלחמה, IBM גרמניה המשיכה להעביר תמלוגים על פעילותה בגרמניה לחברה האחות בארה"ב. בין הפעילויות צריך לזכור גם את "מחשוב" המנהלה של מחנות הריכוז וההשמדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזעזע. אבל ככל שאני רואה מדובר בחברה מסחרית שפעלה בניגוד לתקנות ולהתראות כוחות הברית. כאן מדובר על הסכם מסחרי בין ממשלות של מדינות שנמצאות במלחמה ישירה זו נגד זו. הרוסים לא מודים שזו מלחמה, אבל את האוקראינים אני לא מבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי שהיו להם 800 מיליון סיבות להמשיך במשחק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רחוק מסיבה מספיקה בעיני. זה כמו להמשיך להעביר מזוודות דולרים לחמאס בזמן שאתה נלחם נגדו, רק כי אתה גוזר על זה קופון של 16%. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או להעביר משאיות מזון לחמאס שמרוויח עליהן מיליארדים ולהמשיך פסאודו-מלחמה כשאתה גוזר על זה קופון של להישאר בשלטון? או כמו שכותב אורי משגב היום - התחדשה שותפות האינטרסים בין נתניהו לחמאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שהופעל על אוקראינה לחץ מצד ידידותיה במערב לא לנתק להם את צינור ה̶ח̶מ̶צ̶ן̶ הנפט. כעת נראה שהאוקראינים הם שפוצצו בשעתם את את צינור הגז אבל שמרו על שתיקה, כנראה מאותה סיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר הגיוני ומבוסס, ואם יורשה לי להמר, ייתברר ככזה ששיקף נאמנה את מצב הדברים. אלא שהיסטורית למדנו שכאשר מדובר במשטרים טוטליטריים ובחברות סגורות, שׂומה עלינו להעניק משקל נוסף למגמתם של הסימנים בשטח (כולל הצהרות). זאת על חשבון הגיונם של הדברים, במיוחד זה שקשור לכלכלה וליכולות מבצעיות. זה אומר שהסיכון למלחמה עולמית זינק לאחרונה מאפסי לנמוך מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניסיון אולי להרגיע את את האוכלוסיה מפני חוסר מוכנותה של המדינה, הטילה הסוכנות הלאומית למצבי חירום אזרחיים על הכנסייה הראשית בשוודיה להיערך לקבורתם של עשרות אלפי חיילים - מקור ראשון | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זה מה שיגרום לאזרח הפשוט לישון טוב יותר בלילה - שיהיה לו קבר ראוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה יכול להיות פרק נהדר ב''כן, אדוני ראש הממשלה''. אני רק לא מצליח להחליט איזו דמות היתה אומרת את משפט המחץ שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע לא יירט צבא ארה"ב חלק מטילי החות'ים עוד בתחילת מעופם מבלי שיופעלו האזעקות בישראל ואיך זה קשור להצבתה בישראל של מערכת ה-THADD? המשחתות האמריקאיות נושאות טילי יירוט מתקדמים מסוג SM, יקרים מן החץ, שכל אחד מהם עולה מיליוני דולרים. לאורך המלחמה נאלצו המשחתות האמריקניות לשגר כמויות גדולות של טילים כאלה כדי להגן על עצמן, על נושאות המטוסים, על ספינות סחר שהחות'ים ניסו לפגוע בהן וגם על ישראל. בנוסף, האמריקנים סייעו לישראל לבלום את המתקפות האיראניות באמצעות טילי SM. לחברה שמייצרת אותם יכולת לייצר מאות בודדות של טילים בשנה. ארה"ב לא נערכה לתרחיש של שתי מלחמות ממושכות במקביל, במקומות שונים בעולם - המלחמה באוקראינה והמלחמה במזרח התיכון. בנוסף ארה"ב שומרת כמה למקרה של התלקחות בין סין לטאיוואן, ובנוסף יותר מ-10 מדינות נוספות הזמינו מראש טילי SM. מערכת היירוט THADD לעומת זאת מיירטת טילים בליסטיים גם לקראת סוף המעוף שלהם, או במילים אחרות - אינה "חוסכת" את האזעקה - תמיר מורג |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עוד אפשרות. SM-3 [ויקיפדיה] במתקפת 14.4.23 דווח שהאמריקאים שגרו 8 טילים כאלו מספינות AEGIS (בים סוף אני חושב) עם 2 יירוטים מוצלחים. בהתחשב בכך שהטיל עולה פי 6 מהחץ-3, יחס יירוטים של 25% עשוי להיות מקדם מכירות שלילי. יתכן שהאמריקאים ישתדלו למעט בשימוש עד להכנסת שיפורים. לא יודע עד כמה הדיווח הזה אמין. % היירוט בנסיבות מיוחדות עשויים לרדת מאד ולא צריך להסיק מסקנות מדגימות בודדות. גם החץ-3 שלגביו דווח על 80-90% %-י יירוט, פספס פעמיים רצוף בימים האחרונים טילים בליסטיים מתימן. יש תופעה שכולנו ראינו אותה במטח הגדול האחרון מאיראן. היירוט של טילים בליסטיים הוא בעייתי מבחינה זו שחשובה לא רק הפגיעה עצמה אלא גם מיקום ואופי הפגיעה בטיל. הטילים הנפגעים לרוב מתפרקים וחלקיהם ממשיכים בנפילה חופשית לעבר היעד. אם ראש הנפץ לא נפגע הוא עשוי גם להתפוצץ במגע בקרקע. מסיבה זו נראה במטח האיראני, שלמרות שהיו יירוטים רבים, טילים רבים מאד המשיכו בדרכם. (למעשה כנראה שהיו אלה חלקי טילים שהתפרקו). זה לא סתם השערה בעלמא. העצמים שנצפו היו צפופים הרבה יותר מדי וחלקם גם נראו בוערים. מצד שני, צריך להעיר שנראה שגם ב-thaad לא נעשה שימוש עד עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיותר לציין שמפתחי החץ ודומיו ידעו ויודעים היטב שמטרת היירוט היא למנוע מראש הנפץ מלהגיע ליעדו ושכל פגיעה בטיל שלא משיגה זאת לא נחשבת כיירוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמזכיר לי סיפור מחיל האוויר מהמילניום הקודם, שבתרגול קרב אוויר טייס אף-15 שיגר טיל חי שפגע במטוס השני. הטיל השבית מנוע אחד וטייס האף-15 השני הצליח להנחית אותו בבסיס על מנוע אחד. מיד (לא אחרי 14 חודשים) נפתחו שתי חקירות. אחת לגבי עבירת הבטיחות החמורה של הטייס המשגר. השנייה לגבי הכשלון של טיל האוויר-אוויר, שפגע במטוס ולא הוריד אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. לא מכיר אותם. לא נראה לי שאפשר לכמת דבר כזה. פגיעה היא פגיעה. ברגע שהטיל התפרק, ביעדו הוא כבר כנראה לא יפגע. אם הרש"ק לא התפרק לגורמיו ומעשה שטן דוקא מנגנון הדריכה לא נפגע (זה משהו די סביר), מה אפשר לעשות? מיירטים כמו חץ 3 ועוד יותר ממנו SM-3 פוגעים בטיל מחוץ לאטמוספירה. הסיכוי ששברי טיל יגיעו מן האטמוספירה ועד הקרקע במצב שיגרום פיצוץ נראה לי שולי. אם מפעילי ה-SM3 מדברים על 2/8 יירוטים, 6 האחרים לא פגשו את המטרה שלהם. זה גם מסביר את השטח הרחב של אזעקות בגלל שברי טיל בליסטי. הם יכולים ליפול בכל מקום מתחת למסלול המתוכנן שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאפשר לכמת. טיל הוא עמוד של 9 מטר, יש הבדל בין המטר הראשון למטר האחרון. ואם הסיכוי היה שולי לא היינו רואים את זה קורה כבר כמה פעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי יש מקרה אחד (ביה"ס ברמת אפעל). מה שפשר להגיד בוודאות זה שיש במקרה זה חורים בעלילה. אם אתה בוחר להאמין לגרסת המיירטים, אז תופס מה שאמר הלשעבר צבי חיימוביץ: "אם ראש הטיל ממשיך במעופו, זו לא פגיעה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי משנה את הניסוח: זאת פגיעה, אבל לא בול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק הנושא שאני מנסה להתחמק ממנו. מי שרוצה ל"השכיל" בעצמו, יש בויקיפדיה האנגלית תאור די מפורט של מנגנון ההרס של החץ. מה שנוח לי לומר זה שעושה רושם שתעשיית הייצוא של טנ"ט הישראלית צפוייה לפרוח בעתיד הקרוב ביחס לתחרות. אבל יתכן שאני מושפע יותר מדי ממידע בתקשורת הישראלית שמקורו בגורמים בעלי עניין. קל לנחש איך הישראלים יודעים כמה טילי SM3 אמריקאים פגעו וכמה לא. מה שקשה יותר להבין (או ליתר דיוק להסכים), זה מדוע הצנזורה הצבאית אשרה לפרסם את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא מצאתי תיאור מפורט של מנגנון ההרס, תוכל לקשר? ב. אני מאד מתקשה להבין למה הכנסת את ה-sm3 לדיון המסובך מספיק לגבי החץ. הוא לא נראה רלבנטי כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. Arrow (missile family) #Specifications [Wikipedia]. ב. ואו. אתה דוחף אותי לשדה מוקשים. ראשית לא אני העליתי אלא אפופידס. שנית, כאשר אתה עוסק בביקורת על מערכת נשק, אתה יכול לזעוק חמס ולירות לכל עבר ואתה יכול להשוות למערכות נשק מקבילות שיש בשטח. ג. אם לדעתי תשאל, התשובה אינה מצוייה בטענות מפוקפקות על הביצועים של מערכות נשק ישראליות, אלא בהתחמקות מן הדיון בשאלה איך אפשר לצאת מן המעגל הכופה עלינו לפתח ולהשתמש בהן. ד. אני מזכיר דוקא לך בפרט, שאיני סניגור אוטומטי של מערכות נשק ישראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הדיון בהשוואה בין מערכות ישראליות לאמריקניות מאפשר לי לצעוד לבטח בתחום שאינו בעייתי. א. עושה רושם שהמערכות האמריקאיות הלכו לכיוון של פיתוח הרבה מאוד וריאנטים של טנ"ט שכל אחד מהם מתמחה ביירוט סוג מאוד ספציפי של טילי תקיפה. מערכות כמו THAAD ו-AEGIS בנויות על מגוון רחב של אמצעי וטילי יירוט. ב. המערכות הישראליות הלכו על פיתוח מיירטים All-purpose המתחלקים לסיווג ברור של קטגוריות כלליות של טילי תקיפה. ג. קל להצביע על המגבלות של כיפת ברזל כאשר מדובר למשל בכטב"מים איטיים ומנמיכי טוס. במיוחד זה קל כאשר מתעלמים מכך שהביצועים של אמצעים מתחרים נחותים בהרבה ממנה. ד. עד כמה שאני מוסמך לשפוט, האמריקאים שוב הימרו על הפיתרון הפחות נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמו כדי לעשות דווקא יירוט מבצעי ראשון של מערכת THAAD כך נראה כנראה יירוט קינטי. כאשר פוגעים המטרה מתפרקת לרסיסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה מתאר את מנגנון הפגיעה של חץ 2, לא חץ 3. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שמהרתי לחגוג "ניצחון" על האמריקאים. לתימנים יש בסה"כ 2 סוגי טילים בליסטיים. יתכן שאחד מהם (הפאתח 1), מצליח לאתגר את המיירטים יותר מקודמיו. יתכן גם שזה מה שגרם ליירוט ה-THAAD (שמתברר שיש לו הפלות מבצעיות נגד טילים חותיים כבר מ-2022). בכל אופן צריך לעקוב מה קורה עם היירוטים של הטילים הבליסטיים מתימן בהמשך. וצריך גם להזהר כי לא מפרסמים מדוייק מאיזה סוג היו המטרה והמיירט והיכן היה היירוט. השאלה אם יירוט קינטי (באמצעות KV) יכול להיות חלקי, נשארת פתוחה. הרושם שלי מהסרטון של יירוט ה-THAAD היא שזה לא סביר, אבל זו סטטיסטיקה עם דגימה אחת. המיירט הזה כל כך אנרגטי שהסיכוי לשרוד פגיעה שלו בלי להתפרק ומבלי שכיוון התעופה ישתנה מאד, נראה לי קלוש. אולי עם חץ 3 זה שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל במעריב | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יהרוג אותנו בשנת 2025? 1) שאהד 136B - כלכליסט 2) בינה מלאכותית שברחה מהכלוב - Matthew Berman 3) מיקרוביי מראה - Anton Petrov 4) מלחמה נוספת כלשהי - ACLED 5) משהו חדש ובלתי צפוי 6) השיגרה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אובדנות. הבנתי שזה די באופנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפקקים. אבל זאת אותה תשובה של איזי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן כמה חברה שמתמצאים בכלכלה. כעם הארץ כלכלי ברצוני להציג בפניכם שאלה בשביל חבר: נניח היפוטתית, שהממשלה מטילה על המגזר הציבורי הפחתת שכר של 3.6% לשנתיים הבאות. חברי עובד בחברה ממשלתית (נכללות בגזירה הנ"ל). אצל החבר הגיע הועד להסכם עם ההנהלה לפיו ההנהלה תישא ברוב ההיטל ע"ח הטבות עתידיות בקידומי שכר. מיעוט ההיטל ילקח מן הבונוס הדיפרנציאלי לעובדים המצטיינים (שבעגה ההייטקית זה לשון נקייה למקורבים, מועדפים ופריבילגים למיניהם). לא אוכל לפרט יותר את פרטי מנגנון ההסכם בעיקר מפני שחברי עצמו לא ממש מבין אותו. למיטב הבנתי העלובה ההסכם הזה יש בו משום נחמא פורתא. חלק מן הגזירה יוטל בעצם על רווחיה העתידיים של החברה ובכך יקוצץ מן הדיבידנדים שתשלם החברה למחזיקי המניות שלה (קריא ממשלת ישראל ואזרחי ישראל בכלל). אפילו אני מבין שלא כך עובדים הדברים. מעבר לכל הממבו-ג'מבו ההייטקי דיפרנציאלי, בדרך כזו או אחרת הקולגות של חברי שברובם נראה שאינם חברי מרכז הליכוד או חרדים ישאו בתשלום. ובכל זאת, חברי סבור שיש משהו חיובי בכך שמצליחים לקצץ משהו משמעותי מן התועלת שתפיק הממשלה מן הגזירה הזו, כאשר את המחיר של הגזירה הבלתי פופולרית הזו תישא הממשלה במלואו? האם חברי צודק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שיש כאן הדגמה מובהקת של הבעייתיות בביצוע של מה שקרוי "מרד מיסים". האלטרנטיבה המתבקשת היא שועד העובדים יכריז על סכסוך עבודה עד לביטול מוחלט של הגזירה. כאן מודגמת החשיבות של האבחנה שלא מדובר בפילוג העם לשניים אלא לשלושה. אם המגזר הא-פוליטי בקרב העובדים יצטרף לפלג האופוזיציה משמאל יתקבל הרוב של 70-80% הנדרש למימוש אופציית השביתה. ואנו רואים כאן את הקריטיות של ארגוני העובדים התלויים באופן קריטי בעמדת המגזר השלישי. וזאת לשים לב: ארגוני העובדים מנהלים סכסוכי עבודה הנמשכים חודשים ושנים על תוספות שוליות שבסופו של דבר מתמסמסות ווהעובד לא מרגיש כי באו אל קרבו. לעומת זאת, כאשר מדובר בגזל של ממש (ברור שהמס הזה נועד לממן את האתננים הפוליטיים של השלטון ולא את צרכי העובדים, הועדים מגיעים מיני וביי להסכמים עם המעסיקים. ושימו לב, לקול הענות החלושה של האופוזיציה שאינה מצליחה להדהד ולגייס את ההתנגדות הטבעית של הציבור למסים חדשים. אין בכלל ויכוח על כך שבראש האופוזיציה הפוליטית ניצבים אישים נטולי כישורים פוליטיים וכריזמה. את הקושי לגייס את ה"הו הא, מי זה בא? רוה"מ הבא!" ההו כה נדרש לניצחון אלקטורלי אי אפשר להטיל על כתפי הציבור, אלו שמוחים ובעיקר אלו שלא. הסלידה הציבורית מדמותו הפרובוקטיבית, הקונטרוורסלית והחתרנית של רוה"מ הנוכחי, מרמזת על כך שמה שנדרש לאופוזיציה זה לאו דווקא הנהגה כריזמטית (פולחן אישיות בלשונו של אביב) אלא קודם כל החלטה פשוטה על הדמות העומדת בחזית המאבק במקום הובלה מבוזרת ע"י ראשי סניפים המתחרים זה בזה. והנה מבצבץ כישור פוליטי שלא חשבנו עליו רבות: יכולת להסתדר ולגייס ראשי הועדים הגדולים במשק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |