כי האדם אבן השדה | 921 | |||||||||
|
כי האדם אבן השדה | 921 | |||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "מדע"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
תודה. ושאלה: "...החיים והדומם חד הם. מן המרק הקדמון נוצרנו ספונטנית, ללא רוח או ניצוץ שהופח בידי ישות על טבעית". איך הגיע הכותב מכך שחיים-דומם הם ספקטרום, [ושהטבע בכלל מצטייר יותר ויותר כרצפים של דברים ולא כ"כן/לא"] לשלילת קיומה של ישות על טבעית? נראה לי שיש פה דלוג לא מבוסס מדבר ידוע לדבר שאותו לא רק לא יודעים אלא גם לא ניתן לדעתו. [ובקשר לויכוחים המתנהלים כרגע במקומות אחרים באייל, בריאה ואבולוציה אינם שוללים זה את זה...] |
|
||||
|
||||
[בריאה ואבולוציה שוללים זה את זה. אבולוציה היא תיאוריה מדעית ועל כן נסמכת על הנחות היסוד המדעיות. בריאה היא התערבות חוץ-טבעית בטבע שאינה כפופה להנחות היסוד המדעיות. כל רעיון אחר המהווה סינרגיה בין השניים שייך עדיין לממלכת התיאולוגיה, לא לעולם המדע] |
|
||||
|
||||
דברים שאינם שייכים לאותה מערכת אינם יכולים לשלול זה את זה. כמי שהיא חלק מהמערכת אין ביכולתי להשקיף עליה מבחוץ. אבל כהרהור ספקולטיבי- ישות חוצטבעית כלשהי יוצרת את המערכת המכונה על ידינו "יקום". אבולוציה היא משהו שקורה בתוך המערכת, לאחר שנוצרה. איפה הבעייה פה? לא שאני טוענת /שיש/ ישות כנ"ל. אלא שאני טוענת שהיא לא בתחום שניתן להסיק לגביו. |
|
||||
|
||||
אני מוצא שאני חוזר על מה שכתבתי לשלום. במסגרת העיסוק המדעי אי אפשר להעיד על החוץ-טבעי, כיוון שהמדע אינו מסוגל להתמודד איתו תחת הנחות היסוד המדעיות. לכן, הרעיון שאת מציגה אינו מישב אבולוציה עם בריאה שכן האבולוציה עצמה נסמכת על הנחות היסוד המדעיות. מה שאת מתייחסת אליו הוא מעיין אבולוציה' (אבולוציה-טג) במסגרת הנחות יסוד תיאולוגיות. אולם הבסיס שלה רעוע ביותר כיוון שהיא תוצר של מערכת שבה יכולה להיות התערבות חוץ-טבעית ארביטררית ולכן האפשרויות שבה, בניגוד לאפשרויות באבולוציה המדעית, אינן מוגבלות על ידי הנחות היסוד המדעיות. לכן, דברים שאינם שייכים לאותה מערכת יכולים לשלול זה את זה כל אחד *במסגרתו* *הוא*. ולכן, אין מקום לדבר על בריאה במסגרת המדעית, ואין מקום לטעון למדעיות של אבולוציה-כתוצר-בריאה במסגרת התיאולוגית. |
|
||||
|
||||
ולכן אני טוענת שהכותב עבר בצעד פזיז ממערכת אחת לאחרת. להגיד ''אין ישות חוצטבעית'' כולל בתוך המשפט עצמו את החריגה עליה אני קובלת... שיתכבד הכותב ויישאר בתחום ה''טבע'' ואז לא תהיה לי כל בעייה עם המאמר, שהוא כאמור נפלא |
|
||||
|
||||
עם זה אין לי ולא הייתה לי בעייה. אני התייחסתי אך ורק לכתוב בסוגריים המרובעים. |
|
||||
|
||||
טוב אז במסגרת פיוס היסטורי זה, הנה משהו מצחיק (הצחיק אותי בכל אופן) שכתב אנגלי אחד על בי"ס בניו-קאסל, שבו מתייחסים לבריאה כאופציה מדעית- |
|
||||
|
||||
ומה אם מנסים לחבר בין שתי המערכות למערכת אחת? אחרי הכל זה מוח אחד וכשמדובר באמונות פשוטות בחיי היום יום זה לא כל כך קשה. |
|
||||
|
||||
כמו שכתבתי למעלה, כחלק מהמערכת אני לא רואה איך אני יכולה /להסיק/ לגבי דברים שנמצאים מחוץ לה. /אמונה/ היא עניין אחר כמובן. וכבודה במקומו מונח. רק בואו לא נערבב בין השניים. |
|
||||
|
||||
בלי אמונה לא נראה לי שיש לך את המערכת האחת (דת) וכמעט שלא תתקיים לך במשך זמן רב המערכת השנייה (מדע). ישנה דת ומדע ששניהם בסופו של משפיעים על אמונותייך בחיי היום יום. לא רק שאת לא יכולה שלא לערבב ביניהם כשאת חשופה להם (כי הדת היא מערכת אמונות, והמדע לאחר ביסוס רעיונות גם הוא לא שונה מכך), אלא זה כמעט בלתי אפשרי להתיחס אל שתי ה''מערכות'' הללו כאל מערכות שונות בכלל, שאינן יכולות לבוא במגע או שאינן יכולות לסתור האחת את השניה. מה שרציתי להגיד הוא שלמרות שאת יכולה להפריד בין מדע לדת מלאכותית. אין שום בעיה לחבר ביניהם משום שברבות מן המקרים הם באים להסביר את אותו הדבר. את חיינו וסביבתנו. ולכן כפי שלא צריכה לדעתך להיות סתירה כי שניהם שונים. אין פשוט יותר מלהכניס אותם תחת כנף אחת ולראות מיד שהם סותרים האחד את השני. ואכן רבים מאיתנו עושים זאת בחיי היום יום אינספור פעמים ומגיעים לקונפליקט פנימי חמור ללא שום בעיה מיוחדת. |
|
||||
|
||||
מדע ודת הם שני /סוגי/ הסברים, שעדיף להפריד ביניהם, גם אם אינטואיטיבית אתה רואה את הקשר. כשלא מפרידים, אז קורה שמדען אומר "אין ישות חוצטבעית". ומאמין אומר "אלוהים הוא ההסבר לטבע". כשמפרידים מגיעים לתוצאות טובות יותר בשני התחומים. (כי כל אחד צריך לפתח ולשכלל את עצמו כמערכת שעומדת על רגליה ללא עזרה מבחוץ). [לי אישית אין בעייה /להאמין/ בישות חוצטבעית שבראה את המערכת שבה אנו נמצאים. אבל המדע לא צריך להתעסק בישות הזאת. לא להגיד "כן, היא קיימת", וגם לא "לא, היא לא קיימת".] |
|
||||
|
||||
קודם כל אני שמח שענית לי על השאלה ששאלתי אותך בתחילה. קרי כשלא מפרידים בין מדע ודת אזי הם סותרים (או יכולים לסתור). ואפשר שלא להפריד בקלות רבה. משום שאלו שני הסברים שונים לאותה, אני חוזר לאותה הסביבה. ורק מעצם המשפט הזה כבר אפשר להבין עד כמה הגיוני שהם יסתרו האחד את השני - משום שאלו שני הסברים שונים. "המדע לא צריך לעסוק בישות הזאת"? אם ישנה ישות ואפשר לחקור אותה או עליה אז המדע יחקור ואפילו מן הראוי שיחקור. לא נראה לי שמישהו לא יחקור את מה שנראה לאחרים כעל טבעי, בנסיון לגלות מה הולך שם באמת, רק מכיוון שאת טוענת שזו "מערכת נפרדת". אם המדע לא היה מתעסק במערכות נפרדות כאלו שאינן קשורות אליו כביכול אז לא היינו יודעים חצי ממה שאנו יודעים כיום. המדע חוקר את הסביבה שלנו. ואם הדת נותנת הסברים אחרים למה שהמדע נותן אז וודאי שישנו קונפליקט ומן הראוי שיהיה אחד. את רשאית להפריד אבל זו הפרדה מלאכותית לצורך שמירה על אמונה אישית. |
|
||||
|
||||
אני שמחה שאתה שמח. אני לעומת זאת רוצה לחזור בצעד קל אל התגובה הקודמת שלך, ולזו שלי על כך. אתה דברת שם על "מדע" ו"דת" ואני נגררתי בתגובתי לשימוש במונח שלך- דת. אז, תיקון: לא דת. אלא אמונה בישות חוצטבעית. "אמונה" במובן שזה סוג הרהור שאינו ניתן להוכחה או הפרכה. זה הכול. ואני רוצה לחזור ולהבהיר שאותה ישות, בהיותה חוצטבעית, אינה יכולה להיות שייכת לאותה מערכת אליה משתייך מה שבוחן את הטבעי, ובוחן אותו מתוכו. /דת/ היא אכן (לפעמים) הסבר אלטרנטיבי למה שקורה בתוך המערכת. וככזאת היא בעייתית. אני מדברת על משהו אחר. ומקווה שעכשיו כוונתי ברורה יותר. |
|
||||
|
||||
אלו המנסים לתת הבדל בין מדע לאמונה מחמיצים, לדעתי, את נקודה חשובה ביותר. האמונה ניתנת (לפחות תאורטית) לכימות מדעי. שאת אומרת שהאמונה איננה סתם משהו שצץ לו יש מאין, וכשכזה איננו נתון לביקורת ולשיפוט של המדע. הנסיון להציב אותם כשתי דיסציפלינות מקבילות מטעה. ההבדל העקרי הוא שהמדע חוקר את עצמו ומטיל ספק בעצם קיומו בעוד האמונה, בלתי מודעת לבסיסה – שכאמור יכול להיות נתון לביקורת מדעית – מסתמכת או על גורמים שכבביכול נמצאים מחוץ לטבע, או איננה מסוגלת או בעלת מניע מספיק לתהות על קנקנה שלה. האמונה מתרחשת _בתוך_ הטבע המדעי, על ידי ישים טבעיים (עד כמה שניתן להגדיר דבר כזה) ולא מחוצה לטבע, לעולם. ולראיה הלינק החם והעכשוי הזה (האקדמיה לאמנויות ומדעי התמונות הנעות) |
|
||||
|
||||
אממ... האם, ואיך הלינק הנחמד קשור לכאן, רון? (וגם: האם אצטער ששאלתי?) וגם: בעניין בסיס-האמונה, שיכול להיות נתון לבקורת מדעית, לדבריך. אתה מתכוון שהמאמין, שהוא האדם, ותהליכי החשיבה שבו, הם הניתנים לבדיקה? אז תבדוק, ובכיף. אף אחד לא עוצר בעדך. (אני דיברתי על כך שאין אפשרות לומר אם יש או אין, ומה יש או אין, מחוץ למערכת. האם מה שאמרת קשור לזה?) |
|
||||
|
||||
הלינק הוא דוגמא עכשוית ומלבבת לערבוב תחומים מסוים. התגובה היתה על דברים שכתבת, כמו למשל המשפט הזה >"אמונה" במובן שזה סוג הרהור שאינו ניתן להוכחה או הפרכה. >זה הכול. |
|
||||
|
||||
"שאין אפשרות לומר אם יש או אין, ומה יש או אין, מחוץ למערכת" ההנחה הסמויה במשפט הזה היא שיש משמעות ל "מחוץ למערכת". אם המערכת עליה אנו מדברים היא "הטבע"="הכל" איך יכול משהו להיות מעבר לאותה מערכת ? אם יש משהו מעבר לאותה מערכת, אז מדוע שלא פשוט נוסיף אותו למכלול המערכת כאשר נדע על קיומו ? |
|
||||
|
||||
''אין אפשרות לומר''. |
|
||||
|
||||
אם אין משמעות ל"מחוץ למערכת" אז ניתן באותו אופן לנסח את המשפט כך : "שאין אפשרות לומר אם יש או אין, ומה יש או אין, בקמטשת הנירטולובילית הננטיקולרית" לא ? אלא אם כן היה מובן ל"מחוץ למערכת" כאשר השתמשת בצמד מילים זה. אני פשוט מנסה להבין את משמעות צמד מילים זה. |
|
||||
|
||||
לא ברור בכלל. את מדברת על מה שאני מדבר. אם דת ומדע סורתים אזי ברור שגם אמונה ועובדות מדע סותרים. כל מה שעלייך לעשות הוא לחזור אחורנית (כן גם את) ולהחליף את המילה דת באמונה. כל מה שכתבתי יהיה עדיין יהיה תקף ואף יותר מכך. |
|
||||
|
||||
לא ברור אז לא. אין לי דרך אחרת לנסח את מה שאמרתי. |
|
||||
|
||||
אני בהחלט מבינה את זה עכשיו. (רק תודיע לי בהזדמנות אחרת את הפרטים הקטנים של איך, ולמה. אבל אתה לא חייב. בעצם, עדיף שלא). |
|
||||
|
||||
''הפרדת הרשויות'' שאני עושה אינה מלאכותית-היא קיימת בעצם המלים ''טבע'' ו''חוצטבעי''. ולי אישית אין צורך להגן על מערכת אמונה שכן אין לי כזאת (כלומר, אני לא דתייה) |
|
||||
|
||||
מה זה "חוצטבעי" ? |
|
||||
|
||||
אני משתמש במונח ''חוץ-טבעי'' כדי לא להשתמש במונח ''על-טבעי'' כדי לא לקבוע שהחוץ-טבעי עליון על הטבעי. |
|
||||
|
||||
מה זה "על-טבעי" ? |
|
||||
|
||||
אלוהים למשל? כל דבר שאינו כפוף לחוקי הטבע. |
|
||||
|
||||
א. מה זה "אלוהים" ? אני לא סתם מציק בשאלות (אני אולי מציק... אבל לא סתם). אני פשוט חושב שלמילים "על-טבעי", "חוצטבעי", "אלוהים", "נדלגחיכחלעי" , "גושגוק" ו "חוכמתו של הנשיא בוש" יש בערך אותו ערך מושגי (קריא:אפס). אני לא מבין באמת למה אתה מתכוון כאשר אתה אומר "אלוהים" או "על-טבעי". ב. מי אמר שיש דבר כזה "חוקי הטבע" ? ג. אם כשאתה אומר "חוקי הטבע" אתה מתכון לחוקיות (האולי מקרית) אותה הצלחנו לזהות ביקום, אז האם "על-טבעי" (על פי הגדרתך) הוא כל דבר אשר "מפר" חוקים אלו ? ד. האם הדברים אותם אנו לא ממש מבינים, לא גם חייבים ליפול תחת מושג הטבע מעצם הגדרתו ? איך משהו יכול לחרוג מהטבע ? הרי הטבע הוא אוסף כל "המשהוהים" הקיימים לא ? כל מה שישנו, הוא חלק מהטבע. כל מה שאפשרי, הוא חלק אפשרי מהטבע. כל מה שאיננו... נקודה. |
|
||||
|
||||
ידידי המתלמד. דשנו כבר רבות בשאלות האונטולוגיות (מה יש) באייל ואין לי כוח לדישה נוספת. אתה מוזמן לעיין במאמרים השונים או להשתמש במנגנון החיפוש כדי למצוא התיחסויות של איילים שונים לסוגיות הנ''ל. יום טוב. |
|
||||
|
||||
כמו ב"אנחנו דשנו" ? יש "אנחנו" באייל הקורא ? למה אני מקבל את ההרגשה שחברי הפורום הזה הוא חוג מצומצם המעוניין להשאר כזה... הדישה ה"מציקה" בשאלות האונטולוגיות היא דישה נדרשת כאשר דנים או מתעסקים במושגים כמו "חוצטבעי" ו "עלטבעי", גם אם היא מאוד מעייפת לפעמים. כאשר טוענים "המדע לא צריך לעסוק בישות הזאת" (אסתי) יש מקום לשאלות אונטולוגיות לא ? שתוק ובקש רשות לפני שאתה שואל משהו. אופס סליחה... התכונתי גם אני להגיד כמוך: יום טוב. |
|
||||
|
||||
רגע, ולעצתי נענית? השתמשת במנגנון החיפוש באייל? קראת מה כבר כתבו על זה רבים מבאי האתר בהזדמנויות השונות? לא הבנת משהו? אם כן, אנא שטח בפנינו. אתה לא צריך לשתוק ולבקש רשות, אבל אני חושב שאתה יכול להבין שיש נושאים שהתחושה היא שהם נדונו לא מעט ובמיצוי. והיינו (טוב, הייתי) שמח לו מישהו היה מביא נקודת התייחסות חדשה ולא חוזר על מה שכבר נאמר מספר פעמים. אני יכול להמליץ לך שוב ללכת ולקרוא מה אמרתי במקומות אחרים באייל (חפש אולי תגובות שלי שמכילות את הצירוף "חוץ-טבעי"?) ומה אמרו גדולים וחכמים ממני. לשם כך יש כאן ארכיון. אני יכול להעיד על עצמי שאני משתמש בו רבות. |
|
||||
|
||||
אך "קצת" יומרני לטעון שפורום זה דן ב*מיצוי* על שאלות המעסיקות את האדם כבר לפחות 3000 שנה. הדיון האונטולוגי הוא חלק מנושא פורום זה וקשור קשר ישיר לנטען ב-THREAD הנוכחי. אני הגבתי ישירות לנאמר כאן. לשלוח אותי ולצפות ממני לענות על מאות הודעות שונות בהן מצויות דעות רבות, כולל אלו שלך, שקול ללהגיד לי לסתום את הפה (משהו בסגנון : תעשה שעורים לפני שאתה מדבר איתי). התעייפת מהדיון בשאלות אונטולוגיות וזוהי זכותך המלאה. אני אמשיך לשאול ואלה המעוניינים בכך יענו. אם אף אחד לא מעוניין בכך אז גם לא קרה כלום. מקסימום השאלה תשאר כשאלה ללא מענה ובעלת ערך רטורי למרות המחסור בתשובה. יש מקרים בהם יותר מנומס לא לענות כלל מאשר לענות "אין לי כח לענות לך". |
|
||||
|
||||
אני שמח לראות שגם אתה התעייפת מלדוש באותם נושאים. המאמר הזה מנסה לפתור את הבעייה של הקושי להגדיר מה זה חיים, ומציע בתור פתרון סקלה מסוימת של מורכבות. אבל על מה מדברים פה? על חוסר היכולת להוכיח את החוץ-טבעי באמצעות המדע וכו'. כמו שאמרת זה נדוש במאמרים שעוסקים בכך בפרוש כמו "הבורחים תרשישה", אם אני לא טועה, ובתור אוף טופיק שמשתלט על הטופיק בעוד מאמרים. אותו סיפור עם בעיית הגוף והנפש, שבוריאציה שלה שוב מתעסקים פה אחרי שלא מזמן היתה סדרה של שלושה חלקים על האני והתודעה והגוף והנפש. אני חושב שמה שאני מדבר עליו שייך לתרבות שיחה. אנשים קופצים עוד פעם ועוד פעם עם הנושאים השחוקים כי זה מה שכבר למדו להתווכח עליו, והם לא משקיעים מאמץ בלהבין מה הנקודה החדשה או העיקרית של המאמר, ולא מנסים באמת להתמודד איתה. אני חושב שאתה צודק שאם למישהו בוער לדוש בנושא נדוש שלא שייך כל כך למאמר החדש הוא צריך לבדוק בארכיון ולהשתתף בדיון הקודם שם. |
|
||||
|
||||
אני לא העלתי את נושא החוצטבעי אני זה שהתנגד להבאתו לדיון זה. המגיבים יכלו פשוט לענות לי שאין מובן ל"חוצטבעי" (מושג אותו לא אני העלתי לראשונה) לפחות בקונטקסט מאמר זה (אם לא בכלל) ופה היה נגמר העניין. זאת הייתה כל כוונתי הרטורית. ההבדל הוא בניסוח ובתרבות הדיבור, שאין לכם עליה מונפול. יש הבדל בין להגיד : "דבריך קצת סוטים מנושא הדיון, ישנו פורום בו דנים בנושא זה, אני ממליץ לעבור לשם, לשם הסדר הטוב." לבין "דשנו כבר רבות בשאלות האונטולוגיות (מה יש) באייל ואין לי כוח לדישה נוספת." הגבתי למאמר מצויין זה, ב-THREAD אחר בפורום זה. הבנתי טוב מאוד את הנקודה החדשה (שהיא אולי חדשה באייל אבל היא לא כזאת חדשה) והגבתי בהתאם. תודה על ההתנשאות. יש כאלו אשר מכירים את אתר האייל הקורא כחודש ולא יותר ולכן לא יודעים מהם הנושאים שדשו בהם ומה הנושאים שלא דשו בהם. למרות ליקויי תרבות השיחה שלי, אני מגלה בעיות של תרבות שיחה בקרב ותיקי האייל דווקא, אשר מחבבים את ההתנשאות ונוהגים לפעמים כמעין שבט סגור וקסנופובי. האם ותיקי פורום זה מצפים מהחדשים לקרוא את כל החומר באתר לפני שהם מעזים להגיד דבר מה ? האם המצטרפים לאתר זה חייבים להיות מיודעים מראש לגבי הנושאים אשר "נדושו" כבר? אולי צריך להוסיף בעמוד הראשי טבלה בה כתוב : רשימת הנושאים מהם כבר התעייפו האיילים הותיקים. לי זה נראה מוזר, לא תרבותי וממש לא מנומס. אני מקווה שאתם מנסים להפנים את הביקורת שלי משום שאני מנסה להפנים את הביקורת שלכם. |
|
||||
|
||||
בכלל לא חשבתי עליך כשעניתי לבילינסקי, התכוונתי לאיילים ותיקים שדשים באותם דברים. מה אתה ממהר לקפוץ? בתור תרגיל בהתאפקות תנסה למשל לא להגיב על המלבן הזה. |
|
||||
|
||||
אויש, למה זה קורה לי?... אפשר לנסות עוד פעם ? |
|
||||
|
||||
למרות שסגנונך כפי שהוא משתקף מטה מעט בוטה- א. שאלה מעניינת, באופן אישי מובנו של מושג זה בשבילי הוא הגשמה של בעל כוח על טבעי הניכר בטבעי. כאשר מופיע מושג זה בסמיכות כמו ב-''אלוהי היהודים'' מובנו מעט משתנה אף כי עדיין מכיל כגורם הכרחי את ההגדרה הכללית. ב. אם תרצה אני מוכן לומר זאת בהתבסס על הרושם שאני מקבל בהתבונני על העולם (אני מושפע בעיקר מה-''כמעט עקביות'' שדומני כי אני מזהה בעולם) ג. ''חוקי טבע'' אינם אלו שהצלחנו לנסח והרי אלו האחרונים כושלים בנקודות מסוימות ואינם מדייקים באחרות דבר ההופך אותם לרשלניים ביותר בתור חוקים. ''חוקי טבע'' הם חלק מהמטפיזיקה ומשאת נפשו של כל חוקר (מדען ושאינו כזה). אי לכך ובהתאם לזאת ה-''על טבעי'' אינו מפר את חוקי הטבע אלא מהווה ביטוי שלהם בדרך שאיננו מסוגלים להסבירה על בסיס תצפיותינו על העולם. ד. יש ''טבע'' ויש ''טבע'' הראשון הוא כולל ומקיף השני לעומתו הוא שאנו קולטים השניים ניתנים להבדלה באופן מובהק על ידי קריאת קטעי הטקסט המקיפים אותם. ולסיום מה זה ''חלק אפשרי מהטבע'' אם הטבע הוא ''כל מה שישנו'' נ.ב. בעניין ה-''אין'' תחפש ''פרמנידס'' באתר זה ותמצא דיון ארוך מאוד אך מבדר בדרכו המיוחדת. |
|
||||
|
||||
איפה עכשיו הייתי בוטה ? אם כבר ביקורת אישית אז לפחות ביקורת ספציפית כדי שאוכל לתקן את סגנוני הלקוי. האם זה לא בוטה *לפתוח* בשיחה ע"י ביקורת אישית כנגד אדם ולא כנגד עניין ? א. אני טוען שאין שום מובן למושג "אלוהים" ולמושג "על-טבעי" ואני חושב שהוא דורש הסבר כאשר דנים בו. אני לא מקבל את הטבו ש"אלוהים" הוא מושג נהיר לכל ולכן אין צורך בהגדרתו. אני מתנצל אבל הגדרה זאת : "הגשמה של בעל כוח על טבעי הניכר בטבעי" לא אומרת לי כלום, סליחה. ב. בעולם בו אני מביט רב הלא ברור על הברור, הלא מובן על המובן והלא עקבי על העקבי. אולי הדבר נובע מבורותי ומהיותי מתלמד אבל אני לא חושב שעצם זה שאנחנו מצליחים לזהות דפוסים מסויימים ביקום, דפוסים אלו הופכים לאיזשהו חוק המנותק מאיתנו. ג. אז אתה מגדיר "על-טבעי" כהדברים אותם *אנו* לא מצליחים להסביר על פי חוקי הטבע. אך כפי שאמרתי, היקום לא שואל אותנו מה חוקי ומה לא חוקי ומתנהג בהתאם. כל דבר הקורה ביקום הוא טבעי, גם אם אני לא מצליח להסביר את החוקיות שבו (אם ישנה כזאת). אם זה ישנו אז זה טבעי. למה להוסיף פרמטרים נוספים? ביחוד אם הם חסרי פשר. ד. המדע עוסק רק ב"טבע" אחד. אין "טבע" אחר. כאשר מביטים בדבר מפרספקטיבות שונות, הדבר עדיין נשאר אחד ויחיד. "חלק אפשרי מהטבע" הוא כל דבר אשר יכול להתרחש בטבע, גם אם הוא לא התרחש עד כה על ציר הזמן. אבל להתמקדות בדיון : מה זה על-טבעי? אפשר לקבל דוגמא? אתה בטוח שאתה מבין מה זה? מה גבולו של "הטבעי" אשר מעבר לו דברים נחשבים "על טבעיים" ? |
|
||||
|
||||
א. עצם הגדרת דבר כ-"מושג" מעידה עליו כי הוא בעל "מובן" אם תבהיר את בעיתיות ההגדרה או תציע אלטרנטיבית על פניה אוכל לנסות ולפתח את הנושא. ב. O.K. חבר'ה אפשר להפסיק לחפש. ג. מוזר שאתה טוען כך לאחר שניסיתי להבהיר כי חוקי הטבע (שאינם נגישים או מוכרים לנו בכל מקרה) חלים גם על העל טבעי. כדי שלא תאלץ לקרוא שוב את דברי אביא ציטוט קצר מאדם שאת דעתו אני נוטה לקבל- "ה-'על טבעי' אינו מפר את חוקי הטבע אלא מהווה ביטוי שלהם בדרך שאיננו מסוגלים להסבירה על בסיס תצפיותינו על העולם" ד. אמירה תמוהה כפי שהערת הגדרתך לטבע היא "כל הקיים" (או שלא הבנתי אותך) אי לכך כל אפשרות היא חלק ממשי מהטבע בלי קשר לצירים ושאר ירקות (והרי אפשרות היא דבר קיים. ומה פתאום הטבע הוא רק עכשיו). חפש חיתוך של שם מחבר התגובה- "דותן" ומילה בטקסט- "המפל" מה שאינו מוסבר על ידי המשפטים דמויי החוק או שאינו בר הסברה על ידי משפטים דמויי חוק חדשים שננסח לצורך העניין יחשב כ-"על טבעי" דוגמה לארוע על טבעי- הנפת מטה הגורמת לים להחצות כך שתיווצר חרבה ומשני צידיה קירות מים. |
|
||||
|
||||
ההגדרה שלך לעל טבעי היא : כל מה שעדיין לא הסברנו ע"י חוקים. אצלי זה פשוט חלק מהטבעי אותו עוד לא הצלחתי להבין ולהכניס תחת תבנית מסוימת. המדע עוסק רק בטבעי משום שאין משהו אחר. "מה שאינו מוסבר על ידי המשפטים דמויי החוק או שאינו בר הסברה על ידי משפטים דמויי חוק חדשים שננסח לצורך העניין יחשב כ-"על טבעי"" לפי *הגדרתך* המדע הוא בעצם הנסיון להפוך את העל טבעי לטבעי. לפי הגדרתך אנו עוסקים בהפיכת העולם מעל טבעי לטבעי. (אם כבר מדברים על אמירות תמוהות...) פה בדיוק אנו רואים את הבילבול שלך : "דוגמה לארוע על טבעי- הנפת מטה הגורמת לים להחצות כך שתיווצר חרבה ומשני צידיה קירות מים" אם דבר שכזה יקרה במציאות, אז מעצם הגדרת דברים הקוראים במציאות (מציאות=טבע) אנו נכנה מקרה כזה כטבעי. אין קשר בין טבעיות של דבר לבין הבנתנו אותו. כדור הארץ הסתובב סביב השמש גם לפני שידענו והבנו זאת. סיבובו של כדור הארץ לא התחיל להיות טבעי ברגע שהבנו זאת, הוא היה טבעי גם קודם. גם דברים מופלאים הם דברים טבעיים. אין משהו יותר מהיש. |
|
||||
|
||||
1. אם נדבוק להגדרתך לטבעי הרי שכמכלול הוא אינו נגיש וחלקיו לעולם לא ישקפו אותו פועל יוצא מכאן הוא שכל עיסוק במדע יהה ברכה לבטלה 2. הבנת את הגדרתי נכונה. 3. אפרופו בילבול אם הבנת את הגדרתי נכונה מדוע זה אתה מבקר את ניסוחי לפי הטרמינולוגיה שלך. 4. הטענה על קיום של עובדות לא ידועות לנו הועלתה בעבר על ידי גא"ג (דומני שתחת "התודעה האני והרצון חלק ג"') וגם שם התנגדתי לקביעה זו (שבכל מקרה אין לך דרך לתמוך בה על ידי תצפיות) |
|
||||
|
||||
1. דברים אשר לא נגישים היום יכולים להיות נגישים מחר. 2. אני יודע. 3. משום שאני לא מסכים עם הגדרתך (כן, אפשר להתוכח על ההגדרות עצמן כאשר צד אחד חושב שהן לא פרודוקטיביות ואפילו מובילות למסקנות מוטעות). 4. האם אתה טוען שאנו יודעים את כל מה שניתן לידיעה ? |
|
||||
|
||||
מתי טענתי לקיומם של "עובדות לא ידועות לנו"? כלומר, בהנחה שאתה לא מתכוון, כפי שאביב שאל אותך, ש "אתה טוען שאנו יודעים את כל מה שניתן לידיעה", וודאי אתה מתכוון לטענותיי כי *ייתכנו*, אולי, דברים שאין לנו דרך לדעת אותם *בעיקרון*. דברים אונטולוגיים. אולם, דברים אלו בכלל לא קשורים למדע, ולכן הכרזתך כי "אין לך דרך לתמוך בה על ידי תצפיות" היא ברורה מאליה. לא הכול בתחום טיפולו של המדע: המדע מוגדר ע"י המתודה שלו, קרי; המתודה האמפירית. לכן, הוא עובד לפי שיטת האינדוקציה, מה שבפירוש לא מקיף את כל תחום הדעת האנושית: הוא אינו דדוקטיבי, ולכן אינו כלי להכרעות בתחום המתמטיקה, למשל. |
|
||||
|
||||
זכרוני מתעתע בי אך ככל הנראה הכוונה היתה לטענת קיום יחסים גם לפני שאלו נמדדו. |
|
||||
|
||||
[נא לקרוא עם חיוך] רגע, אז אורכו של ה [צונזר!] שלך אינו קיים (כלומר, אפס) עד שלא תמדוד אותו? האם לדינוזאורים לא היה גובה לפני שהנ"ל נמדד ע"י בני-האדם? היחס בין 1 ל 2 הוא 2, גם אם לא נמדד אינדוקטיבית, פר הגדרה (או, אם תרצה, *דדוקטיבית*). האם אתה טוען בעצם שאין כלל מקום לדדוקציה (שהרי מה שיקבע בעצם, יהיה רק הניסוי - השיטה האינדוקטיבית?). ההיפך הוא הנכון! אין מובן לבדיקה אינדוקטיבית של דברים דדוקטיביים: לעולם לא נוכל להוכיח אינדוקטיבית (אמפירית) שהמספר 2 גדול מ 1; משום שהמספר 2 גדול מ 1 פר הגדרה, דדוקטיבית ממשמעות המילה 'ועוד'. לעומת זאת, הדרך ההפוכה דווקא נכונה: מותר להוכחה דדוקטיבית להכריע בעולם האינדוקטיבי - זה נעשה כל הזמן: אתה לא יכול לנסח שום הוכחה מתמטית המסתמכת על ניסוי, אולם אתה יכול להפריך ניסוי בשיקולים דדוקטיביים1. הלוגיקה קודמת לאמפיריציזם, והמטאפיזיקה ( = שיקולים רציונליסטיים, המבוססים על ההיגיון הדדוקטיבי) קודמת לפיזיקה. ---------------------------------- 1 ראה ניסוי הכדורים של גליליאו http://haayal.co.il/thread.php3?rep=48301 (מיד בהמשך הפתיל) |
|
||||
|
||||
דומני כי דעות שני הצדדים הוצגו בצורה מספקת בפעם הקודמת ובכל מקרה התשובה לשתי השאלות הראשונות היא- כן. (בהסתייגות הגורסת כי אין הבדל מהותי בין אומדן למדידה מבחינת היותם בסיס לייחוס) אם אינך מוצא את הדיון הקודם מצאתי את אחד מקצותיו ב- תגובה 58076 |
|
||||
|
||||
טוב. לא נותר לי אלא לקוות למען בת-זוגתך שמדדת אותו. לעומת זאת, מרחם אני על הדינוזאורים המסכנים שנאלצו לצוד ללא יתרון הגובה שלהם, שהיה בדיוק אפס עד שפליאונטולוגים אנושיים גילו אותם ומדדו את יחסי הגבהים שלהם. כמו כן (מהדיון הקודם) ברור שללא המדע לא היו כוכבי השמיים מתחילים את תנועתם עד שהעיף בהם האדם מבט, ובמיוחד תודתי נתונה לניוטון שהגדיר וכימת את כוח המשיכה, שהרי עד אז ריחפנו לנו באוויר ללא יכולת לצעוד מצעדים צבאיים מעוררי זקפה לאומית (לא באופן מעורר כבוד, בכל מקרה). אולי זה רק אני, אבל הגישה הזו נראית לי כאבסורד מוחלט. כמובן, אינני יכול או רוצה להכריח אותך להמשיך בדיון, אבל בכל זאת לא קיבלתי התייחסות להמשך התגובה שלי: תגובתך והפתיל שלינקלנקת התייחסו רק לשתי שורותיי הראשונות: המשך תגובתי מדבר על היחס החד סטרי בין המטאפיזיקה לפיזיקה, ועליונותה של זו הראשונה. |
|
||||
|
||||
לא ברורה לי הבעיה שהצגת ובפרט לא ברורה לי "המסקנה" הדדוקטיבית כי 2 גדול מ-1 פר הגדרה (דרך אגב מדוע תחום ההגדרות שייך למטאפיזיקה הרי ההגדרות הן במסגרת הנקלט על ידנו שעל פי רוב מקובל עלי כשייך לתחום הפיזיקה הרגילה). לגבי היחס טענתי שם ואני חוזר וטוען כי על היחס להחוות ולא דווקא להמדד, אבל בו נעזוב את זה או נמשיך שם. |
|
||||
|
||||
מה זאת אומרת: "ההגדרות הן במסגרת הנקלט על ידנו"?? ההגדרות הן בדיוק מה שלא נקלט בחושנו! הפיזיקה אינה מטפלת במתמטיקה, להזכירך. היא מטפלת בדיוק במה שנקלט ע"י חושינו - העולם האמפירי. זהו כל מושאו של המדע (המגדר ע"י המתודה האמפירית). לא ניתן להראות אמפירית כי A = A. זה פר הגדרה. *בזכות, ועל-ידי* ההגדרה הזו (ואחרות) יש מדע אמפירי, יש פיזיקה. הפיזיקה יכולה לדבר רק על חומר (ואנרגיה). המתמטיקה לעולם אינה מדברת על חומר: היא לא מדברת על 2 *מלפפונים*, היא מדברת על המספר 2. הפיזיקה לעולם אינה מדברת על המספר 2, היא לנצח תדבר על המלפפונים: משקלם, צבעם (תדירות הקרינה האלקטרומגנטית שלהם, וכו'). ההבדל הזה הוא הבדל קטגורי. הפיזיקה איננה מדברת על הגדרות (גם אם אתה מאמין ש "הגדרה" היא חומר פיזי אי-שם במוח. היחס של הפיזיקה אינו מטפל אלא במשקלו, וכו', של אותו חומר. אפילו הוא "נקלט"). הפיזיקה קימת ע"י ההגדרות. היא אינה מקימה את הגדרותיה של עצמה. |
|
||||
|
||||
באופן מוזר משהו לא רק שלא ניתן להראות אמפירית כי A=A אלא שלא ניתן אף להראות באופן אמפירי כי A קיים. G=Mm/R^2 גם הוא אינו ניתן להוכחה אמפירית ואע"פ עסקינן במינוח פיזיקלי מובהק המגדיר יחסים. תראה ביחסים גשמיים או שאינם כאלו עסקינן בהגדרה תרצה תאמר 2 אינו נתפס ושני מלפפונים נתפסים ועדיין בעצם אמירתך הגדרת יחסים/מושגים נתפסים=ברי קליטה. |
|
||||
|
||||
לא. G=Mm/R^2, בדומה לתורת היחסות, בהחלט ניתן ל "הוכחה 1" אמפירית (אינדוקטיבית). מניחים לאן יזוזו שני עצמים עפ"י G=Mm/R^2, ובודקים אם זה אכן כך. אתה יכול לתאר ניסוי המוכיח או מאשר את המשוואה A=A?! או את "אם A שווה ל B, ו B שווה ל C, אז A שווה ל C". כמובן, אתה יכול לשקול חפיסת שוקולד להשוות לאחת אחרת וכו'... אבל אין בזה טעם, שהרי ניתן להוכיח (בלי מירכאות) *דדוקטיבית* את המשפט הזה, וז תהיה הוכחה אמיתית. חוק הזהות, A = A, הוא משפט מכונן, עמוד תווך/אקסיומה של המתמטיקה. לא ניתן להוכיח את האקסיומה של המתמטיקה בעזרת המתמטיקה, לכן אתה צריך משהו "חזק" יותר מדדוקציה: אתה צריך את האפריורי. איננו מסוגלים לדמיין מצב בו דבר לא זהה לעצמו. ככה בנויה הארכיטקטורה של התבונה האנושית. בקיצור, יש הבדל עצום, הבדל קטגורי, בין G=Mm/R^2, שאין לו משמעות אנליטית 2, ל "אם A שווה ל B, ו B שווה ל C, אז A שווה ל C" שיש לו משמעות אנליטית-דדוקטיבית (אבל הוא נכון גם בבדיקה אמפירית-אינדוקטיבית), ל A =A, שנכון אפריורית. נבהיר: משוואות ניוטון לא השתנו, אולם אנו יודעים היום שהם אינן נכונות. מה זאת אומרת "אינן נכונות": היחסים המובאים בהן אינם מתארים את המציאות הנצפית. לעומת זאת, משפטים כמו "אם A שווה ל B, ו B שווה ל C, אז A שווה ל C", נכונים תמיד, ללא קשר לבדיקה שתערוך. הם מעל לאמפירי-אינדוקטיבי. הם משפטים אנליטיים-דדוקטיביים. נתפסים = ברי קליטה?? אני חושב שבויכוח שלנו, "נתפסים" משמעם היה אמפיריים-אינדוקטיביים, כלומר *חושניים*! ברור, *הכול נתפס* [זה לא אומר שמה שלא נתפס לא קיים, כי הוא לא נתפס כדי שנוכל להגיד עליו משהו. אנו מכנים דברים כאלו בשם "אונטולוגיים"] גם משפטים דדוקטיביים נתפסים, רק לא בצורה חושנית (שוב, ראה משפט ה ABC, שכתבתי פה שוב עד לזרא) ------------------------- 1 תזהר, סמיילי יחטיף לך בנבוט המחויך שלו, ויאמר לך שזו אינה הוכחה. הוכחה היא דדוקטיבית בלבד. עדיף להחליף את המשפט "הוכחה אינדוקטיבית" ב "להראות ש X קיים". להראות, לא להוכיח. לכן לא ניתן להוכיח (בצורה אמיתית, בלי מירכאות) שום משפט דדוקטיבי, בצורה אמפירית-אינדוקטיבית. 2 להגדרת 'אנליטיות', ראה: תגובה 58018 |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהיום כבר עלה בדיון זה ולכן רק ארענן כי אין ניסוי בר קיום שיוכיח דבר באופן אינדוקטיבי וגם אם היה הרי שהיה קם למולו נלסון גודמן לטעון בדבר ''חידת האינדוקציה החדשה'' |
|
||||
|
||||
כן. ובוודאי, לכן, שאין מובן ל "פיזיקה דדוקטיבית". אני מניח שזה אומר שהויכוח נגמר. ואם אנחנו כאן, עוד הזדמנות למעוך את שארית טיעונך [תגובה 65505] כי דבר קיים רק אם צופה אנושי (האם בבון יספיק? ושימפנזה?) מדד אותו. זכור לי הקטע ב '1984', (זהירות! ספויילר! נא לא לקרוא אם לא קראת את הספר!) שאובריין שואל (ואני מפנה את השאלה הזו לך, ולשאר המטריאליסטים באתר. רב"י, האם שומע?) "היכן העבר קיים? הרי [לפי תפיסת העולם המטריאליסטית] אין קיום אלא בחומר. מכאן, שהעבר קיים בזיכרונותינו. אבל, "מי ששולט בהווה, שולט בעבר". האם, כמטריאליסט, *אתה באמת מאמין* שהמפלגה משנה את העבר?? היכן היה העבר לפני האדם שיזכור אותו? היכן התחבא גובהם של הדינוזאורים לפני שחוקרים מדדו אותו? האבסורד צועק מנבכי ההיגיון העקום של המטריאליזם... אבל אין מושיע... Two gin-scented tears trickled down the sides of his nose. But it was all right, everything was all right, the struggle was finished. He had won the victory over himself. He loved Big Brother. אכן כן, דוּחוֹשב.-------------------------------------- 'But the rocks are full of the bones of extinct animals -- mammoths and mastodons and enormous reptiles which lived here long before man was ever heard of.' 'Have you ever seen those bones, Winston? Of course not. Nineteenth-century biologists invented them. Before man there was nothing. After man, if he could come to an end, there would be nothing. Outside man there is nothing.' 'But the whole universe is outside us. Look at the stars ! Some of them are a million light-years away. They are out of our reach for ever.' 'What are the stars?' said O'Brien indifferently. 'They are bits of fire a few kilometres away. We could reach them if we wanted to. Or we could blot them out. The earth is the centre of the universe. The sun and the stars go round it.' Winston made another convulsive movement. This time he did not say anything. O'Brien continued as though answering a spoken objection: 'For certain purposes, of course, that is not true. When we navigate the ocean, or when we predict an eclipse, we often find it convenient to assume that the earth goes round the sun and that the stars are millions upon millions of kilometres away. But what of it? Do you suppose it is beyond us to produce a dual system of astronomy? The stars can be near or distant, according as we need them. Do you suppose our mathematicians are unequal to that? Have you forgotten doublethink?' אצל אורוול, הצליחו בסופו של דבר לשבור את הסינטטי-אפריורי אצל ווינסטון. לפי קאנט, אפילו "המפלגה" אינה יכולה לשבור אותו. המלה "לשבור" בעצמה נובעת מהסינטטי-אפריורי. אין מובן לדברים ללא בסיס מטא-פיזי. אבל... אפשר לשבור את הסינטטי-אפריורי! אם תתיז את ראשו של אדם, לא יהיה לו יותר "סינטטי-אפריורי". אבל גם לא יהיה אדם. אם תצליח להפוך את חוק הסתירה ללא-אפריורי, כלומר תאפשר את הדוּחוֹשב, התוצר לא יהיה אנושי, ממש כווינסטון, בסוף המחריד. ---------------------------- 'How many fingers am I holding up, Winston? חוסר הברירה של ווינסטון הוא הנסיון לאקוף את הא-פריורי. בלתי אפשרי, והוא צורח: מה עוד אני יכול לומר: אני רואה ארבע אצבעות.
'Four.' 'And if the party says that it is not four but five -- then how many?' 'Four.' The word ended in a gasp of pain. The needle of the dial had shot up to fifty-five. The sweat had sprung out all over Winston's body. The air tore into his lungs and issued again in deep groans which even by clenching his teeth he could not stop. O'Brien watched him, the four fingers still extended. He drew back the lever. This time the pain was only slightly eased. 'How many fingers, Winston?' 'Four.' The needle went up to sixty. 'How many fingers, Winston?' 'Four! Four! What else can I say? Four!' |
|
||||
|
||||
אאאה... לעקוף, כמובן. |
|
||||
|
||||
נבלמה קריאתי מיד במשפט הראשון כשסתרת את משפטך הראשון מ- תגובה 67590 אבל אתגבר על כך בקרוב ואבדוק אם למעט זאת יש רצף הגיוני בין הכתוב לעיל ובין דבריך הקודמים |
|
||||
|
||||
ומאחר והקראתי את תגובתך עד תומה רק היום הזדמן לי לראות כי קראת את מאמרו של ג.שמעון ואצטט משם ציטוט שהובא מדבריו של ויקו "שכלו של האדם מעוצב בידי הלשון - המילים והדימויים - שהוא מקבל בירושה, לא פחות מכפי ששכלו מעצב מצדו את אופני הביטוי שלו... הניסיון ללמד את בני הנעורים אך ורק לאורה היבש של המתודה האנאליטית הקרטזיאנית, נוטה לגזול מהם את הכוח המדמה." ובאותו עניין- מה שאני זוכר קיים בהווה (כזכרון) וזה ששכחתי אינו קיים אף כי יתקיים לכשיבוא/יובא לתודעתי על ידי לימוד/תזכורת. לשאלתך האם בבון יספיק כדי לקיים דבר תקוותי כי ברור מהדברים לעיל שהבבון יהיה מספק רק אם יוכל להודיעני על הדבר שכן הקיים ושאינו הם (כפי שהיטבת להבחין בעבר) סוליפיסטים מה שמסביר באופן חלקי את הדיון "האם קיים זה או אחר" להבנת ההבדל בין "נמדד" ו-"נחווה" אתה מוזמן לנסות למדוד אוסף מילים בביתך ומיד אחר כך לבדוק על אוסף מילים אחר האם הם גורמים לך לחוויה כלשהי. דומני כי תגובה זו לו באה לידי מיצוי כרגע ולכן אנסה לקוראה שוב להשלימה בקרוב |
|
||||
|
||||
אני מצפה בכיליון עיניים לתגובה המעמיקה יותר, כי לא נראה שהצלחת כלל לענות לתגובתי. בוודאי שלא לעמעם את האבסורד שהביאה את שיטתך אליו. התעצבתי לשמוע שאתה מקבל ללא עוררין את דעת המפלגה; אוקיאניה הייתה רואה בך נתין מצוין, 'טובחושב', אבל באשר לי... צר לי. אני אעבור למקום רחב יותר. לכאורה, לא נותר לי אלא ללנקק שוב את תגובתי הנ"ל כתגובה לשלך, אבל מדוע, כשאפשר להמשיך לבעוט בסוס המת הזה... להלן הצעה נהדרת שיכולה לחסוך בחיי אדם רבים (עם קריצה מחויכת לגולדווין): השואה, כידוע, היא דבר שאכן התרחש, למרבה הצער. אולם לפי שיטתך, העבר מאוכסן במוחם של האנשים שזכרו אותו. ובכן, מסתבר שמכחישי השואה צדקו כל הזמן! השואה... זה רק בראש שלך! כל שצריך הוא לחכות שניצולי השואה ימותו (זה לא ייקח עוד הרבה זמן) ומעתה והלאה לא להזכיר יותר אותה. כמו ב "1984" שציטטתי לך קודם, יש להשמיד את כל הראיות לקיומה אי-פעם, ואז, השואה *באמת* לא הייתה! אבל שים לב: הבטחתי לך "הצעה נהדרת שיכולה לחסוך בחיי אדם רבים" ולא רק שינוי אתוס היסטורי כזה או אחר (כאילו שיש בכלל היסטוריה, לפי הסוצאנג של דותן...). ובכן, מה ההבדל בין העולם שלנו, כפי שאנו מכירים אותו, לעולם זהה לחלוטין, פרט לשינויים המתבקשים מכך שהשואה מעולם לא קרתה? כמובן! שישה מיליוני יהודים! וכעת, האם נפספס את ההזדמנות הנהדרת הזו ולא נציל שישה מיליוני בני-אדם?! יתרה מזו! שיטתך היא המזור לכל תחלואי האנושות! שליש מתושבי אירופה הושמדו ע"י האבעבועות השחורות?? מה פתאום?! זה בכלל לא קרה! *שכחתי!* אח, הזיכרון הסלקטיבי הכול-יכול! האימפריה הרומית איבדה את חינה? אין בעיה! והרי היא לא הייתה מעולם! אימפריות שלמות אפשר להחריב מבלי ללחוץ אפילו על כפתור! "השכחה היא גאולה!" כעת גם אפשר סוף-סוף להשמיד את תורת האבולוציה שמסיבה כל-כך הרבה צער להרבה אנשים: אתה בנקודת זמן "שתי דקות אחרי שהיקום נוצר". הרבה לפני שהיה אדם שידע אסטרונומיה מודרנית. מה קרה בשתי הדקות שעברו זה עתה? לא היה מי שיזכור אותן, לכן, כדבריך, הן בכלל לא היו. ושתי דקות אחרי-כן? ושתי דקות אחרי-כן? בקיצור, היקום נברא רק מרגע שנברא האדם (וכאן אפשר לחזור על שאלתי לגבי מי מהווה תנאי מספיק לקיומו של העבר: מקק? שימפנזה? אדם בריא שכלית?), וממילא האבולוציה אינה מספקת שום הסבר ממשי כעת. (יהיה גם פרדוקס עם ממצאים *פיזיים* המראים שהיקום בן מספר מלירדי שנה. את תסבוכת החיבור בין טענתך שהעבר קיים רק בראשו של מי שבחר לזכור אותו – בצורתו האישית והמעוותת לא פעם – יחס עם נושא הסיבתיות, אשאיר לרון בן-יעקב. עבר-תלוי-זיכרון ודטרמיניזם לא הולכים טוב ביחד :-) ). אכן שיטה אבסורדית מצאת לך; כקו הגנה אחרון למען המטריאליזם, זנחת את ההיגיון הפשוט. ורק כדי שלא לחזור על עצמי, אינני מצטט את השורות האחרונות מ "1984"... הרס מוחלט של השפיות... (מה יש? אסור לחקות קצת את מיכאל שרון?) בנוסף, לאחר שהבהרתי את ההבדל *הקטגורי* בין המשוואה הפיזיקאלית G=Mm/R^2 (שהרגיזה את דובי) למשוואה הלוגית "אם A = B ו B = C אז A = C" שכתבתי אני, לא הצלחת לחלץ את טענתך שיש משוואות פיזיקאליות שהינן דדוקטיביות מקבורת החמור שקברתי אותה. בתקווה גלויה שתצליח (או כל אייל אחר, כמובן), God eat God לסיכום: המטריאליזם אותו כינה ירדן "קיצוני" מחייב לייחס לכול "דבר" קריטריונים חומריים, לדוגמא, *מיקום*. דברים שנחשבים באופן מסורתי לא חומריים, ממוקמים אחר כבוד במוח. "העבר" הוא אגוז קשה בשביל המטריאליזם הזה (האם אפשר לכנות בשם "מטריאליזם" אסכולה שמכירה בכך שקיימים בכל-זאת דברים לא חומריים?). אם העבר קיים רק במוח, הרי לפני שהיו מוחות ביקום, לא היה עבר, וכפי שהראיתי, גישה זו מובילה לפרדוקסים. ואולם מה יעשה המטריאליסט? הרי הוא חייב למקם כל דבר, מבלי אפילו לעצור לרגע ולחשוב *למה, בעצם?* *למה לא ייתכן דבר לא חומרי?*. למרבה המצוקה, גישה זו מוכיחה עצמה ככישלון גמור.----------------------------- אפשר אולם גם לקבל את טענות המטריאליזם לגבי חוסר ייתכנותה של ה "רוח", או "היסוד הא-חומרי". אבל, אם ישנם דברים א-חומריים, ודברים א-חומריים בלתי אפשריים... הרי נתקלנו חזיתית באנטינומיה! איך "פותרים" אנטינומיות? ע"י הכרה שלא ניתן *עקרונית* לפתור אותן. "חוק גֶדֶל של המציאות", אם תרצו. אלא שיוצרו הוא קאנט, כמובן. רבות התווכחתי עם חבר יקר שלי, האם זו ההוכחה המיוחלת שהאונטולוגי אכן קיים. מכיוון שאנו רואים כאן שהלוגיקה בפירוש אינה יכולה לפתור את בעיתנו, אין לנו אלא להסיק, אומר חברי, שישנם "משתנים חבויים", שכמובן, למרבה הצער, ישערו חבויים לנצח. דעתי, כצפוי, שונה. אבל אשאיר את השאלה הזו פתוחה לקוראי האייל. מה דעתכם? נ.ב: הרבה מהמטריאליסטים הנועזים של האייל מכריזים עתה על עצמם כ "מטריאליסטים מתונים", כאלו המכירים בכך שקיימים בכל-זאת דברים לא חומריים. הם טוענים כעת שאמנם ישנם דברים א-חומריים, אולם "מקורם בחומר", או שהם "תוצאה של החומר". מרגע זה להטי להתווכח איתם פחת קצת, כי החלק המעניין כבר מאחורינו. יש דבר א-חומרי. ובכל-זאת, קורה פה דבר מעניין; הטיעון שהם נהגו להטיח בדואליסטיים, שמעולם לא נמניתי עליהם, חוזר אליהם כבומרנג: כיצד היסוד הא-חומרי יכול בכלל "להיות במגע" עם היסוד החומרי? יתרה מזו, אם על היסוד הא-חומרי לא חלים הכללים שחלים על החומר (כי איננו חומר, ולמה שיחולו?), הרי שיש פה פריצה חמורה בחוקי השימור! אם ניתן "לגעת" בחומר, בצורה שלא תהיה מוגבלת ע"י חוקי השימור, כאצבע אלוהים, כיצד זה בכל-זאת נשמרים חוקי השימור? שוב נראה שפשרות ביניים לא יואילו. קאנט צדק לכל אורך הדרך... |
|
||||
|
||||
לכבוד חג השבועות אני רק רוצה להזכיר עד כמה פרויד אהב ללגלג על קאנט שלא יכל להשתחרר "מהתיכנות הדתי" שלו. פרויד הרבה לצטט את הקריאה הקאנטיאנית שבה, בנשימה אחת, הוא מדבר על שמים מכוכבים (לא sky אלא heaven) יחד עם חוקי המוסר שלנו כעדות לנוכחות האל. כמו דקארט, שפינוזה ולייבוביץ, גם קאנט הוא דואליסט פר אקסלנס (אם כי חבוי) משום שעבורם תכונות נפשיות ומנטליות אינן ברות רדוקציה לתכונות פיזיקליות. אני רוצה להזכיר גם שעקרון הסיבתיות שהם חתומים עליו כחברי כבוד באגודת המדענים דורש דברים שעליהן תפעל הקוזאליות הזו. כמו שדיווחת לנו, האונטולוגי קיים אבל אסור להכנע לשגיאה האפיסטמולוגית שמצמצמת את האונטולוגי לנתפס. לכן היחסיות שדיברתי עליה איננה מסוג היחסים להם מר פופק משתוקק, גם לא ליחסים לוגיים (גדול קטן) אלא לקוזאליות. קאנט תרם רבות אבל הוא נעצר בנקודה שבה הוא טען שניתן לדעת את מה שלא ניתן להכיר. המחשבה המודרנית אומרת שאולי גם קאנט וגם היום צדקו (טוב, יותר על צדו של היום). המוח "תופס" על פי "תבניות קיימות". כי אין תבונה ללא מוח. אין הסטוריה ללא מוח, כמו שגם אין משולשים או מושגים בסיסיים כמו גלגל ולוח מקשים. |
|
||||
|
||||
:-) ועוד אומר שקאנט הוא דואליסט בארון... למרות שהוכחתי באותות ובמופתים מיליון פעם (אני מגזים, אבל מתקרב בהתמדה...) שקאנט *סותר* את הדואליזם *לא פחות, וגם לא יותר* מהמטריאליזם. אגב, אם ההגדרה החדשה לדואליסטים היא "מי שעבורם תכונות נפשיות ומנטליות אינן ברות רדוקציה לתכונות פיזיקליות", האם זה אומר שגם אידיאליסט הוא דואליסט?? "עקרון הסיבתיות ... דורש דברים שעליהן תפעל הקוזאליות הזו" - כל השלישייה הכבודה הנ"ל, *לפחות* מניחים את קיומו האפיסטמולוגי של החומר... אתה הולך לעשות אאוטינג לשווא... אני מניח שאתה מגיב למשפט: "את תסבוכת החיבור בין טענתך שהעבר קיים רק בראשו של מי שבחר לזכור אותו – בצורתו האישית והמעוותת לא פעם – יחס עם נושא הסיבתיות, אשאיר לרון בן-יעקב. עבר-תלוי-זיכרון ודטרמיניזם לא הולכים טוב ביחד :-) " - ראשית הרשה לי לתקן שבָּמקום שכתוב "יחס" צריך להיות כתוב "יחד". לא דיווחתי שהאונטולוגי קיים - להיפך! אמרתי שלא ניתן לדעת אם הוא קיים (ואם המילה "קיים" בכלל בעלת משמעות "שם בחוץ"), אין לי גם מושג מה פירוש: "שניתן לדעת את מה שלא ניתן להכיר". איך חלק-המשפט "כי אין תבונה ללא מוח" נובע מהחלק שקדם לו? אין עבר ללא מוח מצביע על כך שהיקום התחיל עם בריאת האדם. הלא כן? מה עושים עכשיו עם הגיאולוגיה והאבולוציה? למטריאליסט פתרונים... (אגב, האם כדור-הארץ החל להסתובב סביב השמש רק עם תגליתו של קפלר או כבר עם קופרניקוס?, אני מניח שתחושת התאוצה שהיו אמורים להרגיש תושבי כדור-הארץ אינה מהווה בעיה, שהרי המושג הפיזיקאלי של התאוצה לא היה קיים עדיין באף מוח אנושי :-). אכן, לשיטתך, "האדם האל... בורא עולם ע"י מדידה") אה, ובוקר טוב. |
|
||||
|
||||
האדם לא רואה את הדברים אלא את השינויים שבדברים, כמו תאוצה. הרקליטוס אמר את זה קודם. אה, כן אידאליסט - אם יש אידאות שם מחוץ למערה, טהורות ומוחלטות ולא מעוגנות בשום חומר אז למרות שהוא נחשב מוניסט, לא היתי נותן לו כרטיס כניסה חינם למועדון מטריאליסטי. אבל האמת שלא כ''כ אכפת לי מהגדרות כאלו קשוחות ואם ירצה, תפאדל שיכנס. |
|
||||
|
||||
נו, כן. אבל הרקליטוס אמר דבר שונה מאוד מקאנט: הוא עדיין שייך לתקופה בה דיברו על האונטולוגי, בין אם אלו הדברים או השינויים בהם. הקאנטיאני לא מדבר על דבר פרט לעצמנו ותפיסתנו, ולכן הוא אולי רק *מניח* קיום מציאות חיצונית (הטיעון הטרנסצנדנטאלי), אבל לא טוען שיש בהנחה (הטלאולוגית!) הזו איזו אמת. למידע נוסף ראה "בעיית העצם בפילוסופיה מקאנט עד הגל" לנתן רוטנשטרייך. נו, אבל על האידיאליסט המסכן, שברור שנחשב (בצדק) מוניסט, אתה לא מחלק כרטיסים; אתה מדביק על חזהו טלאי של... דואליסט! למה? (אמנם אני מבין שאתה לא תולה עדיין שלטים "זהירות, דואליסטים!". גם זה משהו :-) ) אהמ... מה בקשר לשאר ההערות/הארות/תיקונים שלי... ובכלל לדיון הנוכחי עם דותן; מעניינת אותי דעתך והיכן אתה ממקם עצמך כעת (מטריאליסט "קיצוני", "מתון"), כי אחרי התגובה של ברזילי (http://haayal.co.il/thread.php3?rep=69649) כבר אינני בטוח שנשארו מטריאליסטים "קיצונים" למועדון שלכם... |
|
||||
|
||||
שלום רון.. עברתי באתר הזה ולא יכולתי שלא לכתוב לך.... קאנט הוא ממש לא דואליסט. זה ממש שטויות מה שאתה אומר. ואתה עוד משווה אותו עם דקארט?! להפך, הוא שולל את הקוגניציה הקרטזיאנית.... דקארט רוצה דרך הסוביקט להגיע לאוביקט...לחוץ... לגבי החוץ בתפיסתו של קאנט הוא נותן ל"חוץ" שם NOUMENON להפך של הפנומנה. אז בבקשה אל תשתמש במוסג כמו דואליזם כשאתה מדבר על קאנט.. תודה.. וסליחה עם היו לי טעויות כתיב.אני סך הכל 5 שנים בארץ. |
|
||||
|
||||
רק חמש שנים בארץ וכבר למדת לא רע לכתוב בחוסר נימוס, או שמא הבאת את המגרעת הזו איתך? |
|
||||
|
||||
הטענה שלי כמטריאליסט (מתון) היא שאם תבנה העתק פיזיקלי של העולם שלנו, חלקיק-חלקיק, ולא תוסיף שום דבר, תקבל עולם זהה לזה שלנו מכל הבחינות.1 בפרט, יהיו בעולם הזה אנשים זהים לנו, וגם האמונות והרצונות שלהם יהיו זהים לשלנו. איך זה מסתדר עם קבלתי את זה שקיימים דברים לא פיזיקליים? זה מטעה לומר שהדברים הללו קיימים *בנוסף* לדברים הפיזיקליים. הקיום הוא לא על אותו מישור. קיום של מושגים (למשל, אובייקטים מתמטיים) הוא דרך של התודעה שלנו לארגן את הדברים. אכן, במובן מסויים הקיום שלהם תלוי בתודעה שלנו. התודעה שלנו היא תהליך פיזיקלי, ולכן, במובן מסוים, המושגים הללו מקורם בחומר. בעולם עם שני גופים קיים יחס גודל ביניהם - אבל מי שתופס את זה זה אנחנו, בעולם שלנו (שיש בו מספיק גופים פיזיקליים כדי לאפשר תהליכי תודעה...). מושג היחס בתודעתנו יכול להשפיע על הפיזיקה (כי הוא ישפיע על החלטתנו לברוח מהדבר הגדול הזה שמתקדם אלינו מהר), אבל רק בגלל שהוא מגולם בתהליך פיזיקלי. אין השפעה לא-חומרית על החומר. אלא שכל זה כבר נטחן רבות. מה שכאן אני רוצה לחדש2 הוא, שמגבלת האפיסטמולוגיה של קאנט לא פוסלת את קו המחשבה הזה - השניים הם בלתי תלוים. "התודעה שלי אינה אלא תהליך פיזיקלי בחומר" נראית כטענה אונטולוגית, אבל כך גם חוק הכבידה. אם אני מקבל את הביקורת של קאנט, אני אתפוס את חוק הכבידה כאמירה על התפיסה שלנו את העולם; באותו אופן, אני יכול לראות כך את הטענה על התודעה. 1 ותודה לפילוסוף (הדואליסט!) פרנק ג'קסון על הניסוח הזה. 2 בעצם, פעם באייל כבר ניסיתי לגרור אותך לדיון הזה, ולא הגענו רחוק. |
|
||||
|
||||
תשובתך לניסוי המחשבתי של ג'קסון לא סותרת סוגים מסוימים של דואליזם, לדוגמא הדואליזם הפרלליסטי הגורס שלכל דבר חומרי יש מקבילה א-חומרית. הקשר ביניהם הוא (לפי חלק מהגרסאות) *מושגי*, כלומר מושג החומר כולל גם את הבבואה הא-חומרית. לכן תשובתם תהיה זהה לחלוטין: כי גם "היסוד הא-חומרי" של החומר (כמובן שהם לא יקראו לזה א-חומרי) יועתק. האם זו בעצם השקפתך? (אם כן, לא רק שאתה דואליסט, אלא אפילו של אסכולה ידועה ומוכרת) כלומר, שבעולם שאין בו עדיין מוחות (כמו עולמנו לפני 10 מלירד שנה) לא הייתה סיבתיות (כי "הקיום שלהם [של המושגים, GeG] תלוי בתודעה שלנו")? לכן אין "סיבה" לבריאת האדם, ואפשר לשכוח מתורת האבולוציה! (כן, אני משתמש פה בלהט האיילי - המוצדק - להגן על תורת האבולוציה...) ובכן, אתה אומר ש *התפיסה שלנו* היא ש *התפיסה שלנו* מקורה בחומר; בזאת אתה מכריז על עצמך כמטריאליסט-אפיסטמולוגי! אמנם אינך מחדש בעצם (http://haayal.co.il/thread.php3?rep=69649), אבל נראה שזה כוח עולה באייל... |
|
||||
|
||||
מושג הסיבתיות נולד מתוך המוח שלנו, זה נכון. לא נכון שנובע מזה שלפני 10 מיליארד שנה לא היתה סיבתיות. אנו מסתכלים על לפני 10 מיליארד שנה ממבט של היום, ומושג הסיבתיות שלנו אינו מוגבל בזמן. מנקודת המבט שלנו הסיבתיות היתה קיימת אז, ו*אין לנו נקודת מבט אחרת*. גם אם תרצה ללכת לניסויי מחשבה ולעולמות דמיוניים בלי בני אדם, עדיין תישאר באותו "מלכוד": אתה מסתכל עליו מהזווית של התודעה שלך, שכן קיימת, ומחילה עליו את מושג הסיבתיות. כקאנטיאני, זה צריך למצוא חן בעיניך: הסיבתיות הזו היא כלי של התבונה להסתכל על העולם. בעצם, אנחנו כנראה מסכימים שהסיבתיות נובעת מהתודעה, או התבונה; אני פשוט ממשיך וטוען שהתודעה (התבונה, אם אתה מתעקש) היא כנראה תהליך פיזיקלי; זה לא גורר שום שינוי לדרך שבה גם אתה מטפל במושגים שלה. באשר לשיוך האסכולתי שלי (הפסקה הראשונה בתגובתך), אני לא בטוח; יש כאן המון דקויות, והניסוח שלך כללי מדי מכדי שאוכל להתחייב. נראה לי שהוא מחמיץ איכשהו את הדרך שאני רואה את הדברים, אבל אין משהו ספציפי שאני יכול או רוצה להתעמת איתו. האם אני מטריאליסט אפיסטמולוגי? אני לא רוצה להתווכח עם התפיסה הקאנטיאנית של שלילה גורפת של דיבור אונטולוגי. בדיונים איתך קיבלתי אותה לצורך הדיון, אבל אין זה אומר שאני מקבל אותה באמת. כרגע נאמר שאני מטריאליסט שלא מתחייב להיות אונטו' או אפיסטמו'. |
|
||||
|
||||
עוד משהו כדי להבהיר איך אני מיישב את שני המשפטים "מושג הסיבתיות שלנו אינו מוגבל בזמן" ו-"מושג הסיבתיות נולד מתוך המוח שלנו" (והמוח שלנו הרי מוגבל בזמן). כל שדרוש הוא להבחין שמושג הוא דבר, אובייקט, עם תוכן. ויש להפריד בין האובייקט לבין תוכנו. גם ספר הוא כזה: התוכן שלו הוא היצירה שבו (אבל נוהגים לרוב לקרוא גם ליצירה "ספר"). התוכן של המושג הוא... המושג, פשוט אין לנו מילה נפרדת. המושגים כאובייקטים, ובפרט מושג הסיבתיות, נולדים מתוך המוח שלנו. כמטריאליסט (מזן כזה או אחר...) אני מניח שגם מושג הסיבתיות הוא תהליך פיזיקלי כלשהו. אבל התוכן של מושג הסיבתיות אינו כולל תחולה בזמן. לכן אפשר לומר, די בפשטות, שלפני היות האדם לא היה קיים מושג הסיבתיות, אבל כן היתה סיבתיות (אפילו, אם תתעקש, היתה "קיימת סיבתיות"). |
|
||||
|
||||
להדגיש את מה שכתבת, השיח הקוגנטיבי המודרני מדבר במיוחד על Aboutness או על תוכן. כך שמחשבה היא צמיד אודות דבר מה, רגש הוא כלפי משהו וכו'. הפעילות המנטלית לא מתרחשת סתם כך אלא היא יש לה תמיד תוכן מושאי. כך גם מחשבה נובעת ממשהו או משפיעה על דבר מה אחר ואיננה תלויה באויר, בפני עצמה. האם בכלל יש דברים בפני עצמם? אני חושב שאחת הטעויות היא הנטייה להגדיר מטראיליזם כמה שרואה רק חומר, אבל אולי צריך להרחיב ולראות אותו כשואף להציע הסברים שמעוגנים בחומר אבל לא שוללים למשל פעילות מנטלית שאיננה חומר אבל יכולה (אולי) להיות מוסברת על ידי, נניח, פיזיקה מסוימת. |
|
||||
|
||||
נו, המועדון מתרחב. כולנו "מטריאליסטים מתונים". שוב מנקרת השאלה, באיזו מידה ניתן לקרוא לאסכולה המכירה בא-חומרי 'מטריאליזם'. האין פה חשש פשוט להיקרא בשם אחר (וממתי קאנטיאניזם, או אידיאליזם, או אפילו דואליזם, הפכו לשמות גנאי?) אלא שעדיין ייתכנו בעיות: נניח ישנה "פעילות מנטאלית שאיננה חומר". האם היא יכולה להשפיע על "פעילות מנטאלית שאיננה חומר" אחרת? שהרי, אם כן, יש לנו דבר א-חומרי שהקשר שלו לחומר מתרחק... אולי תהיה "פעילות מנטאלית שאיננה חומר" המשפיעה על "פעילות מנטאלית שאיננה חומר" שבצידה, מקורה ב "פעילות מנטאלית שאיננה חומר" הראשונה... וכך אנו מתנתקים לחלוטין... בכל מקרה, "פיזיקה" כזאת תכפור בכל הגדרה נוכחית של 'פיזיקה'. באיזו מידה היא תהיה *מדידה*? |
|
||||
|
||||
בסדרת המאמרים על התודעה, כתבתי על הדברים האלה 1 רדוקציוניזם - פעילות מנטלית היא ברת רדוקציה לפנילות מוחית. פעילות מנטלית משפיעה על פעילות הגוף ופעילות הגוף משפיעה על הפעילות המנטלית. זאת בניגוד למטראליזם אלימינטיבי ששולל כל מכל כל דבר שאיננו בר הגדרה פיזיקלית, חומרית (קרי, אין פעילות מנטלית) 2 נטורליזם, הנסיון לתאר מה דרוש לקיומה של תבונה, הכרה, נפש במונחים של חומר ופיזיקה, ולא מהי אותה פעילות מנטלית 3 החכמה היא לא רק איזה שאלות לשאול אלא אילו שאלות הם סתם הסתובבות במעגל ו"ביזבוז זמן", כמו שאלות על מהות האטום או משהו כזה. 4 המועדון שלך לא כולל הכרה באי-חומר אלא בפעילות מנטלית, שאין הוא מתיימר בכלל לנסות לתהות על מהותה אלא להסביר מהו המנגנון, תוך שימוש בקונטקס מטריאליסטי בלבד, מבלי להזדקק לתבונה מופלאה ומתמטית שאיכשהו יודעת את הדברים לכשעצמם. הפעילות המנטלית היא של החומר ולא של רוח אלוהים או ראציו א פריורי. |
|
||||
|
||||
אני מכיר היטב את שתי האסכולות הללו (אני לא בטוח ששמה של הראשונה הוא "רדוקציוניזם". השם הזה כבר תפוס... אבל מילא) ובכן, מה שלא ניתן לומר עליו שהוא חומר, מעדיפים, באלגנטיות "לא לדבר עליו". זו התחמקות, והיא אינה יאה לדעתי לפילוסוף נועז של ממש (כן! גם פילוסופים יכולים להיות נועזים, אם כי הם כמעט לעולם אינם משיגים את החתיכות...) כך, הפעילות המנטאלית, שאיננה מסוגלת להיות עפ"י מהותה מטריאליסטית, אין דנים במהותה. היא אולי "של החומר" [מה זה??] אבל היא עצמה? הס! משגל נסוג פילוסופי. הנקודה החשובה ביותר נזנחת עקב מוגות-לב שלא להגיע למסקנות לא רצויות. מעניין, שזה מזכיר מעט את שלילת היכולת לדבר על האונטולוגי אצל קאנט. אלא שאצל קאנט ישנו הסבר *מדוע* לא ניתן לדבר עליו, ושיטה כללית המתארת על מה אפשר בכלל לדבר. אצל אותם "מטריאליסטים" (במירכאות או שלא) אין "אפשר" או "אי-אפשר" אלא "כדאי" או "לא כדאי". במחשבה שנייה, הויכוח הזה מתדרדר לאד-הומינם (גם אם הוא פסילה של התנהגות כללית של אסכולת "פילוסופים"), שאני לא כל-כך אוהב. לא נראה לי שיש טעם להמשיך בכיוון זה... |
|
||||
|
||||
לא ראית את "עירום", הא? |
|
||||
|
||||
לא, לא ראיתי. ודווקא רציתי לראות (לא יוצא לי לראות כמעט טלוויזיה/סרטים), אבל איך-שהוא לא יצא. איך "עירום" קשור לתגובה שלי (בלי ספוילרים, בבקשה)? |
|
||||
|
||||
יש שם אחד שהוא מין פילוסוף והוא משיג לא מעט חתיכות, טוב בחורות. |
|
||||
|
||||
אני אמנם מהמר פה, אבל יש לי הרגשה שאני צודק: הוא לא בדיוק "פילוסוף אנליטי", נכון? כלומר, ברור שפילוסופים (במירכאות או שלא במירכאות) כמו סרטר וכו' היו יכולים להשיג חתיכות. אני מבכה את מר גורלם של פילוסופים מזן אחר לגמרי: כמו אייר או פטנם למשל. אלו, מתרכזים בלוגיקה הצרופה, או בתורת ההכרה. לא מסוג הדברים שיגרמו לעורך עיתון1 לשלוח ולו כתב זוטר לראיינם (כמעט). ובוודאי לא מסוג הדברים שחתיכות יחלמו עליהם. הם לא מדברים על "הגשמה עצמית" ושאר דיבורים המושכים בלונדיניות, הם מדברים על "עקרון האימות של המשמעות", על "בניה לוגית של העולם" או על הדיכוטומיה בין הנאומנון לפנומנון. מישהו יודע למה זה לא "עושה את זה" לבלונדיניות? --------------- 1. דובי. אני מאמין בך. יש לך הכוח לשנות סדרי עדיפויות מבפנים. ולו במעט. |
|
||||
|
||||
א. מי דיבר על בלונדיניות, זה סרט בריטי אפל. ב. אולי פשוט תראה את הסרט. |
|
||||
|
||||
אבל ישנו הבדל מהותי. עצום. 'מושג', להגדרתי, אינו זמני, אי-אפשר למקם אותו, ושאר קריטריונים של החומר אינם חלים עליו. אתה רוצה לקבל 'מושג' חומרי, שלא חלים עליו הקריטריונים של החומר. ממש ללכת עם ולהרגיש בלי. לי זה נראה, במחילה, כמו התחמקות מהכרה במושג לא-חומרי, תוך ניסיונות לנצל את היתרונות של הא-חומריות. אם אתה טוען שסיבתיות היא חתכ'ת מוח, ואותה חתכ'ת נעלמת, הרי שגם הפונקציה שלה (כמו כבידה למשל. או סיבתיות) נעלמת. אי-אפשר לרקוד על שתי העוגות ולהשאיר את החתונה שלמה. |
|
||||
|
||||
לא טענתי שסיבתיות *היא* חתיכת מוח. טענתי שלי ולך יש חתיכת מוח שמהווה ייצוג של הסיבתיות, תפיסה שלה. אם אני חושב "יש סיבתיות", הרי שמעשה המחשבה התרחש בנפש שלי - לסברתי, התרחש במוח שלי, היה תהליך פיזיקלי - אבל המחשבה עסקה במשהו שהתרחש מחוץ למוח שלי, משהו שבכלל לא חייב להיות פיזיקלי. מכיוון שאינני תופס את הסיבתיות כמשהו שתלוי בי או באנשים בכלל, אין לי בעיה לטעון שהיא היתה קיימת לפני היות האדם. |
|
||||
|
||||
אוקי, אז הסיבתיות היא דבר לא-בהכרח-חומרי, לא אנושי. מושג הסיבתיות כן. עדיין לא כל-כך ברור לי מה מובנו של "מושג" כחתכ'ת חומר, אבל כמו שאמרתי בעבר, הויכוח הזה מתחיל לאבד את העקרוניות שלו. מרגע שהכרת כאפשרות קיומם של אובייקטים לא-חומריים, אתה כבר לא מטריאליסט לשיטתי (שהיא, כזכור "מטריאליסט הוא אדם שטוען כי הכול - חומר"). לכן הויכוח כבר פחות עקרוני, וגם פחות מעניין. אולי אחזור אליו בעתיד. נראה. בכל אופן, *כן* מטרידה אותי הבעיה שבכותרת. אני פשוט לא מצליח להבין מה בעצם משמעותו של המשפט "יש חתיכת מוח שמהווה ייצוג של הסיבתיות, תפיסה שלה". החומר רק כייצוג של הלא-חומרי? ואם יורשה לי להחמיא על הויכוח הכיפי והמשכיל איתך, אחמיא. אם לא אורשה, אתעקש בכל-זאת... :-) |
|
||||
|
||||
איך בדיוק "ובוודאי, לכן, שאין מובן ל "פיזיקה דדוקטיבית"" סותר את: "בדומה לתורת היחסות, בהחלט ניתן ל "הוכחה 1" אמפירית (אינדוקטיבית)" הרי אני מסכים שניתן "להוכיח" משוואות פיזיקאליות בצורה *אמפירית-אינדוקטיבית*! המשוואה הנ"ל איננה בשום אופן דדוקטיבית!! G=Mm/R^2 אינה אומרת דבר כאשר לא מציבים ערכים שנתקבלו בניסוי אינדוקטיבי להבדיל מ "אם A = B ו B = C אז A = C" שאין שום טעם בהצבת ערכים כאן, שהרי מדובר בדדוקציה. |
|
||||
|
||||
המשפט הראשון היה- "כן." ואשרר את תגובתי- כך שטענת כי אינדוקציה היא טובה אבל לא ונכונה אבל אולי צר לי איבדתי אותך. |
|
||||
|
||||
נראה לי שזכינו ליהנות מן האתנחתא הקומית של קצר בתקשורת. ה "כן" שלי התייחס למשפטך מהתגובה הנ"ל (שהבנתי שהוא המשפט העיקרי): "כי אין ניסוי בר קיום שיוכיח דבר באופן אינדוקטיבי". חשבתי (ועדיין נראה לי שזו הייתה הכוונה) שהכוונה היא שהאינדוקציה לא יכולה *להוכיח* דבר, במשמעות המדויקת של המילה "הוכחה", השמורה רק לעניינים דדוקטיביים. לזה אני בודאי מסכים. השאלה היא אם אתה מסכים לטענתך זו (אם אני מבין אותה נכון, כמובן). אבל, שוב, זה היה כנראה סתם קשר בתקשורת. |
|
||||
|
||||
שכחתי לשאול: האם טענתך היא שתפקיד הפיזיקה לעסוק בדדוקציה? או שאינך מבדיל בין דדוקציה לאינדוקציה? אתה מוזמן לענות לי שם, אם כן. ולא הבנתי את עניין ה "נחווה" לעומת "נמדד". קצת אקזיסטנציאליסטי לטעמי... :-) |
|
||||
|
||||
מה מונע מן הפיסיקאי לנתח בכליו את תהליכי המחשבה של המתמטיקאי? |
|
||||
|
||||
אותו דבר שמונע מהוטרינר לנתח את לנתח בכליו את תהליכי המחשבה של המתמטיקאי. אין לו כלים. (לו עצמו, כאדם משכיל, אולי יש, אבל אין כלים וטרינריים או פיזיקאיים שיכולים לנתח היגדים דדוקטיביים. זה מה שנקרא ''טעות קאטגורית'') |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אז? תהליכי המחשבה שלו הם היסק דדוקטיבי. כיצד ניתן לבצע זאת בפיזיקה, שאיננה דדוקטיבית? תשקול את המספר "1"? תמדוד את התנע של חוק הפילוג? 'טעות קאטגורית', כבר אמרנו? |
|
||||
|
||||
פופר מגדיר את השיטה המדעית שלו כדדוקטיבית אין לי כל בעיה עם הגדרה זו ואני יכול בקלות יחסית לראות את הפיזיקה פועלת במסגרת אותה שיטה. |
|
||||
|
||||
מה פתאום?! תוכיח בכלים דדוקטיביים כי G=Mm/R^2... אין לזה אפילו משמעות! ...בייחוד לאחר שהתברר שזה לא נכון. מה זה אומר? שיש איפה שהוא סתירה?! שוב, להבדיל מ "אם A שווה ל B, ו B שווה ל C, אז A שווה ל C". אם G=Mm/R^2 היה דדוקטיבי, ואתה יודע שהוא שגוי, היית יכול להצביע על התקלה הלוגית. אלא שזה אמפירי-אינדוקטיבי, לא דדוקטיבי, ואין (ולא יכולה להיות) שום סתירה ב G=Mm/R^2. זה סתם לא מתאר את המציאות הפיזית. לעומת זאת, אם "אם A שווה ל B, ו B שווה ל C, אז A שווה ל C" לא הייה נכון, משמע שהייתה סתירה איפה שהוא בהיסק הלוגי. כי זה משפט דדוקטיבי. מש"ל. |
|
||||
|
||||
השיטה של פופר אינה תוך דוקטרינית כפי שודאי ידוע לך ועל פיה לעולם יהיו רק הצעות שעדיין לא נפסלו ולהן ממצאים תומכים (אך לא הוכחות). הפיזיקה כמו שאר המדעים פועלת יפה מאוד במסגרת השיטה של פופר כאשר פעם אחר פעם מציאים מלומדים שונים שיטות להסביר את שהם מודדים ופעם אחר פעם קמות עדויות חדשות לקעקע את הסברהם ולהציע חלופיים על פניהם. (אם כל הסיפור נראה לך עדיין תלוש אתה מוזמן לעיין ב- the logic of scientific discovery ותמצא את הסברו של המחבר להגדרת השיטה המוצעת על ידו כדדוקטיבית כבר בפרק המבוא ואם לא בו הרי בזה שאחריו ובכל אופן בסמיכות סבירה לחלקה הקידמי של הכריכה) |
|
||||
|
||||
ראוי היה לומר ''...אינה תוך דוגמטית...'' על פני הניסוח המובא מעלה (''...אינה תוך דוקטרינית...'') |
|
||||
|
||||
לפופר, שאני מעריך עד-מאוד, יש מנהג קלוקל (כמו רבים אחרים) להשתמש שלא-לצורך במילה ''דדוקטיבי''. לפי דעתי, הוכחתי בתגובה הקודמת חד וחלק, כי הפיזיקה אינה יכולה להיות דדקטיבית. לא בגלל קשיים טכניים, אלא בגלל שאין מובן לביטוי ''פיזיקה-דדוקטיבית''. |
|
||||
|
||||
הדוגמה כפי שהערתי לא היתה מן המוצלחות שכן גם לפי פופר אין כל ערך דדוקטיבי למשפט בפני עצמו ואע"פ אין כל מובן לפיזיקה אינדוקטיבית שכן הוכחות בפיזיקה כמו בכל מדע אחר מבוססות על ממצאי העבר והגדרת הקיים כפי שאין מובן לדוגמה פיזיקלית דדוקטיבית אך יש גם יש תפקיד ומובן לדוגמה הנוכחית בפיזיקה בשיטה המוצעת על ידי פופר ומקובלת עלי הגדרתו את השיטה כדדוקטיבית (השיטה לא הדוגמה) חד וחלק? תשאיר לי קצת מקום להחמיא לך |
|
||||
|
||||
''תשאיר לי קצת מקום להחמיא לך'' - אם תפריך את הטיעון שלי אני אשמח להחמיא לך. לגמרי לא הבנתי את שאר התגובה... |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ואני אמרתי לו בעדינות, שלדעתי ההוכחה שלי היא "חד וחלק", אבל ייתכן שאני טועה. הוא מוזמן לנסות להוכיח לי את זה. לומר שהוכחת משהו, זו אינה שחצנות. לא להתיחס להוכחה, ורק לומר "חד וחלק?", ובכן... |
|
||||
|
||||
מה שלא הבנתי, היה החלק ה "לא אד-הומינם". כלומר, האם הוא בכל זאת טוען שיש פיזיקה דדוקטיבית? האם, לכן, משפטים לוגיים ישתנו, לפי נסיבות הטבע? האם אפשר להוכיח דדוקטיבית משוואה פיזיקלית?! ואיך, בכלל? מה פירוש "להוכיח ש G=Mm/R^2"?? זה חסר כל פשר, כמו "תוכיח ש 5 = X" אין שום מובן להיגדים דדוקטיביים מעבר למישור האנליטי. דדוקציה עוסקת רק בצורה1 (פורמליזם). פיזיקה, עוסקת רק באינפורמציה (תוכן, ולעולם לא פורמליזם) ----------------------- 1 לא בדיוק... ארחיב, אם תרצה. יש יוצאים מהכלל. בכל מקרה, גם כאשר הדדוקציה יכולה להתערב בעולם האינפורמטיבי, אין האינדוקציה יכולה להתערב בעולם הפורמלי. אין לזה אפילו משמעות. היחס הוא תמיד חד-סטרי: מהמטא-פיזיקה לפיזיקה. לא להיפך. |
|
||||
|
||||
כל המלים והמספרים והאותיות האלו לא מענינות אותי בכלל. אתה נהנה להתפלש בהם ותאמין לי שזה לא מפריע. איך שאתה רושם עושה כזה רעש שמתחשק להשאיר אןתך לבד. |
|
||||
|
||||
לא תמיד צריך לענות כשאין מה להגיד. ובכן, למספרים ולאותיות הללו קוראים משוואות. אני יכול להבין מתגובתך שהללו אינן מעניינות אותך, אולם רבים רבים בעולם שוקדים עליהן יומם וליל. למעשה, ניכר בכותבי האייל שחלקם מן המתעניינים הללו. למשל זה שכתב לי את המשוואה הזו (לידע כללי, זהו ניסוח חוק הכבידה עפ"י תורת ניוטון). בכל מקרה, האשמת אותי כי הסיבה היחידה שאני טורח לאסוף אותיות ולפזרן ברחבי האייל, היא כי יש לי הנאה מן הרעש שזה עושה. זה אינו נכון. הויכוח הנ"ל, גם אם אינו נהיר לך, מטרתו לברר אמיתות מסוימות. זה משמעו של ויכוח פילוסופי. את מבינה? לי יש עמדה מסוימת, ולו, אחרת. אנו מנסים להביא את מיטב הטיעונים, כל אחד לעמדתו, ולחדד את הנושאים שאנו עוסקים בהם, תוך הפריה הדדית. לדעתי, זה המעשה העיקרי באייל, ולכן לא ברורה לי תלונתך. התואילי להסביר? [ובו בזמן, גם להוסיף משהו, ולו מעט, משלך?] |
|
||||
|
||||
מימרה ידועה היא כי כל משוואה מפחיתה ב-50% אחוז את מספר הקוראים של ספר. אינני יודע אם הדבר נכון גם לתגובות, אבל אני יודע שאם אני, לפחות, רואה משוואות עם אותיות שאני לא מזהה במבט ראשון (עמק2 לא נחשבת) - אני מדלג לפחות עד לפסקה הבאה. קח לתשומת ליבך. |
|
||||
|
||||
הי! אני בכלל לא התחלתי עם הנוסחא הזו! פשוט הגבתי לתגובה שכללה אותה... לעומת זאת, אני בטוח שאת משוואת הכבידה של ניוטון אתה מכיר, וכך גם את כל אותיות האלפא-בית האנגלי... לרגע לא העזתי לזלזל בך כך, או בשאר קוראי האייל [שאני באמת חושב שמסוגלים להתמודד עם זאת, מה גם שלא היה דיון כלל במשוואה עצמה, וזו האחרונה היתה קלה בהרבה מהנושא המדובר...] |
|
||||
|
||||
לא, לא מכיר את נוסחת הכבידה של ניוטון. אני אמנם מכיר כמעט את כל האותיות בא''ב האנגלי, אבל אין לי מושג מה הן אומרות במשוואות בהן אתה ואחרים משתמשים פה בחופשיות. קחו לתשומת ליבכם. |
|
||||
|
||||
אם כוונתך היתה ל- G=Mm/R^2 הרי שהאחריות ואשמה תלויות בי התרוץ היחיד העומד לזכותי הוא כי משוואה זו הובאה כדוגמה לניסוח ריק מתוכן אך שימושי לעילא וכי את אותה דוגמה אני מביא פעם אחר פעם כך שהיא אמורה להפוך לדפוס מזוהה שאין כל צורך לרדת למהותו אלא להיפך יש להבינו על פניו ובאופן סוביקטיבי לחלוטין. |
|
||||
|
||||
למעשה F=GMm/R^2. (אלא אם כן אתה מסמן G ככוח ועובד בCGS) |
|
||||
|
||||
הצדק עמך התנצלותי מצורפת ואוכל רק לתרץ כי כאמור הובאה כבודה כדוגמה ריקה מתוכן (וגם בצורתה ''המדויקת'' תשאר כזו) |
|
||||
|
||||
בקריאה נוספת יתכן והעימוד היה מטעה ולכן אנא נסה שוב הדוגמה כפי שהערתי לא היתה מן המוצלחות שכן גם לפי פופר אין כל ערך דדוקטיבי למשפט בפני עצמו ואע"פ אין כל מובן לפיזיקה אינדוקטיבית (וראה חוסר ההבנה בענין זה בפתיל המקביל) שכן הוכחות בפיזיקה כמו בכל מדע אחר מבוססות על ממצאי העבר והגדרת הקיים כפי שאין מובן ל-"דוגמה (DOGMA) פיזיקלית דדוקטיבית" אך יש גם יש תפקיד ומובן לדוגמה (שוב dogma) הנוכחית בפיזיקה בשיטה המוצעת על ידי פופר ומקובלת עלי הגדרתו את השיטה כדדוקטיבית (השיטה לא הדוגמה) חד וחלק? תשאיר לי קצת מקום להחמיא לך אם גם כעת הדברים לא מובנים אנא נסה לכוון אותי למקום בו נעלמת משמעותם |
|
||||
|
||||
"אם גם כעת הדברים לא מובנים אנא נסה לכוון אותי למקום בו נעלמת משמעותם" - טוב: 1. *מדוע* "אין מובן" לפיזיקה אינדוקטיבית (ומה עוד עושים עם אינדוקציה?) ואיך אינדוקציה סותרת את "הוכחות בפיזיקה כמו בכל מדע אחר מבוססות על ממצאי העבר והגדרת הקיים" [כמובן, שנעשות הנחות מטאפיזיות כתנאי לכל מדע שבאפשר (וזה כבר ציטוט מדויק מקאנט), לדוגמא; הנחת קיום החומר (אפיסטמולוגית. כמובן.)] 2. מה זה "דוגמה (DOGMA) פיזיקלית דדוקטיבית"? |
|
||||
|
||||
כשמדברים על ''חוקי טבע'' מניחים שישנה חוקיות. לא בהכרח מובנת, לא בהכרח ניתנת להבנה, אבל חוקיות. כל מה שנכלל במסגרת החוקיות הזאת הוא מה שנהוג לכנות ''טבעי''. שדים, רוחות, אלוהים והחלטות של שרי הממשלה אינם נכללים בה, לכן הם נקראים ''על טבעיים'' או ''חוץ טבעיים''. |
|
||||
|
||||
ויש גם שר חוץ-טבעי אחד. (בעוד מאה שנה הוא עוד יהיה שם, בפוליטיקה, תמיד מס' 2...) |
|
||||
|
||||
מה זאת אומרת חוקיות ? יש רגולטור ליקום שאני לא יודע עליו ? האם גם אותו רגולטור שייך למערכת חוקים כולשהי או שהוא פרילנסר ? מדוע שלא נכליל גם אותו במכלול היש ? למה אתה מניח זאת ולשם מה ? אין לזה שום קשר למדע. מדע יכול להמשיך לחקור גם ללא ההנחה שיש "חוקיות". בהנחה שיש בעולמנו דבר כזה כמו שדים ורוחות אז מדובר בתופעה טבעית, גם אם לא הבנו עדיין את פשרה. אם אין תופעה כזאת, אז היא פשוט איננה ואין צורך לסווג אותה כטבעי או על טבעית (whatever that means). אתה משתמש במילים כמו אלוהים, אבל אני לא מבין למה אתה מתכוון. |
|
||||
|
||||
אתה משתמש במילים כמו ''מה'', אבל אני לא מבין למה אתה מתכוון. מאחר וכבר המילה הראשונה בהודעה שלך אינה מובנת לי, לא טרחתי לקרוא את השאר. במלים אחרות, המשחק הזה של ''נא להגדיר כל מילה שאתה משתמש בה'' מתאים אולי לשיעור מבוא בפילוסופיה, אבל לא לי. מצטער. |
|
||||
|
||||
אני אמרתי שאין משמעות למילים *מאוד ספציפיות*, לא *לכל* מילה שאתה אומר. *לא* חייבים להגדיר כל מילה. רק ביקשתי שתסביר לי למה אתה מתכוון כשאתה אומר אלוהים משום שלמילה זאת יש כל כך הרבה משמעויות (אפילו סותרות) שהיא הופכת חסרת משמעות כשאומרים אותה. "אלוהים" זאת מילת עוצמה ולכן חסרת משמעות אלא אם מכניסים אותה לקונטקסט מסויים. לא מתאים לך לעשות זאת, אז לא קרה כלום, תעשה מה ש"מתאים" לך. |
|
||||
|
||||
תן בבקשה דוגמא למדע שלא מתבסס על חוקיות. תודה. |
|
||||
|
||||
ללא חוקיות לא יכולה להיות הפרכה, ולכן, עפ''י ההגדרות המקובלות (ע''ע פופר) אין מדע. |
|
||||
|
||||
איפה אמרתי שהמדע לא משתמש בהגדרות של אוסף חוקים ? החוקים הם במדע, לא בטבע. הטבע לא יודע מתמטיקה והוא לא כפוף לשום חוק (זאת לא טענה לקיום משהו, זאת טענת נגד כנגד הטענה הטוענת את ההיפך). האדם מצליח להבין מקרים מסויימים בטבע ובונה מודלים לתיאורם, זה הכל. זה לא אומר שהטבע כפוף לאותן תבניות אנושיות המפשטות את הטבע. |
|
||||
|
||||
האם אין הלימה בין החוק להתנהגות הטבע? האם תחיל למשל את החוק הכללי אודות התפשטות גופים תחת תוספת חום, אם בטבע קורה ההיפך במקרים מסויימים? האם המודל שרירותי או מתאר את המציאות? כאשר המודל סוטה מהמציאות, האם אין הדבר משמש תמריץ לבניית מודל משופר יותר, מה שמראה שאנו חותרים ליתר הלימה ושהדבר אפשרי? האם אתה יכול להשתמש באופן יעיל במפה הסוטה מתבנית השטח הממשית או שתחתור ליצור מפה מדוייקת יותר ולא תאמר שכל מפה היא בהכרח שרירותית? ואם דווקא תאמר זאת, האם אתה משתמש במלה "שרירותי" באופן תקין? באיזה מובן המפה שרירותית? אם "האדם בונה מודלים, זה הכל", איזו פעילות לאיפיון הטבע עשוייה להיות רחבה יותר מהדבר המצומצם הזה? התמזגות גופך לתוך לתוך חומר הנמצא בטמפרטורה קרובה לאפס המוחלט? פיזור המולקולות של מוחך במרחבי הגלקסיה? האם חוק הזהות אינו נשמר בטבע, כלומר שהמורפולוגיה של דברים משתנית בקפיצות אקראיות? או שאנו מוצאים אינווריאנטיות בגבולות מסויימים כך שניתן לאפיין אובייקטים לאורך זמן? |
|
||||
|
||||
יש הלימה, אך אין זה מוכיח דבר. אנו פשוט בונים תבניות אשר מתאימות לאופן האמפירי בו אנו תופשים את היקום בזמן נתון. נניח שהיקום מתנהג בצורה מסוימת במשך מליון שנה ואז מתנהג בצורה אחרת לחלוטין (באופן רנדומלי). אנו עדיין ניצור חוק אשר יש לו הלימה למציאות, אך אין מדובר בחוק "אוניברסלי" אלא בחוק אשר עוזר להבין מציאות בזמן מסויים. המדע הוא לא עיסוק בחתירה אחר האמת המוחלטת ע"י תהליך של התקרבות קונסיסטנטית אל אותה אמת. אלו הגדרות מודרניסטיות של המדע (אשר היו מבוססות על אמונות דתיות). המדע כבר הספיק להתנתק מאותה הגדרה במהלך 200 השנים האחרונות 1. התפישה הפופולרית של מהו מדע פשוט עדיין לא מעודכנת. אני לא אומר ש*לא* קיימת חוקיות אוניברסלית בטבע, אני אומר שאי אפשר להוכיח ש*כן* יש חוקיות אוניברסלית בטבע. אין אפילו צורך להניח זאת. הום נהג לאמר "זה שהשמש זרחה היום, לא אומר שהיא תזרח גם מחר". חוק הזהות אכן נשמר בטבע, אבל יכול להיות שהוא לא ישמר מחר. מבחינה אמונית אני *לא* מאמין (ואין לי שום סיבה או צורך להאמין) שזהו חוק טבע אוניברסלי נצחי (המנותק מסיטואציה/זמן/מקום מסוים). מבחינה פרגמטית אשתמש בו בעודי מודע לכך שהוא מודל אשר נותן לי כרגע את ההלימה הטובה ביותר לעולם הסובב אותי. יכול להיות שזה ישתנה, יכול להיות שלא, בינתיים אנו פשוט משתמשים בכלים (האולי זמניים) שיש לנו. לשם עיסוק במדע, אין צורך באמונה. כמובן שניתן להאמין במשהו (בחוקיות אוניברסלית בטבע, באלוהים, בבריאה, בנשמות וכו') ולעסוק במדע, אך אמונה זאת לא מוסיפה לעיסוק המדעי ולא גורעת ממנו. ובכל זאת, אולי נחזור לדיון על הגדרת "חיים" ? ----------------------------------------------------- 1 David Hume , Thomas Kuhn ורבים אחרים. |
|
||||
|
||||
אמר קופרניקוס בחששו מהאינקויזיציה. תפיסתו של תומס קוהן (1962 ) אודות מדע פרדיגמטי ושבירת פרדיגמות הינה דווח סוציולוגי אודות התנהגות מדענים כקהילייה. שים נא לב כי מדובר בחוקיות בהתנהגות זאת. מהפכה מדעית אינה סתמית, אלא מופיעה בעקבות פירכות המופיעות בפרדיגמות קיימות. בניסויים קריטיים מומחשת אי הלימה בין הפרדיגמא לבין --המציאות. אין היא כושלת לה סתם כך. יום (ולא הום) מתיחס לתצפיות בודדות. אם יופרך חוק כללי על ידי תצפית בודדת ברגע מסויים, ננסה לאתר שינוי בקונטקסט בו מתקיים ה"חוק" במסגרת תאורייה מורחבת יותר (למשל, a מתקיים *בקרוב* במהירויות הנמוכות בהרבה ממהירות האור). הפיכת מערכות הטבע לבליל אקראי לא תאפשר לך לנסח תאוריה נוספת, מכיוון שגם זהותך והמשכיות זכרונותיך לא יתקיימו. קיומך יתפוגג לו. |
|
||||
|
||||
התפיסות שאתה מנסח חטפו בהדרגה מהלומות-מוות בשלושת השנים האחרונות. אחת מהן היתה כאשר פיזיקאי ידוע פירסם מאמר בכתב עת רדיקלי (1998 ) תוך הצגת המנטרות הנ"ל "תורת הקוונטים היא אוסף של קונוונציות לשוניות" ושאר הבלה בלה. לאחר מכן אמר כי היה מדובר במהתלה, בה ניסח אחת לאחת את אמירות הרטוריקה הפוסט מודרניסטית והגישה הקונבנציונליסטית, בשביל להדגים את גודל האבסורד. |
|
||||
|
||||
"תורת הקוונטים היא אוסף קונוונציות לשוניות" אכן שייך לקטגוריית הבלה בלה. תורת הקוונטים היא המודל הטוב והאמין ביותר שיש לנו (בינתיים) לתיאור התנהגות החומר והיא מנוסחת כהלכה, באופן פורמלי ובעלת אישוש אמפירי מובהק. גם אני לא מסכים עם דברים רבים אשר נכתבו ב"מהפיכות במדע" (קוהן). אני לא פוסטמודרניסט וטענותי הן לא פוסט-מודרניסטיות. אתה יכול לסווגן כפוסט-פוסט-מודרניסטיות אם תרצה. אני לא טוען שאין אמת מוחלטת, אבל אני מסרב לקבל את ההנחה שיש אמת מוחלטת אשר כפופה לחוק אוניברסלי מסויים. ניתן ל*האמין* לאחת מהטענות, אני פשוט לא מוצא שום צורך באמונה כאשר עוסקים במדע. להניח משהו לשם בניית מודל ו*להאמין* במשהו זה לא אותו דבר. אתה יכול להאמין שיש אמת מוחלטת ובגלל זה לעסוק במדע, אתה יכול גם לא להאמין בכך והתוצאות הן אותן תוצאות. המדע לא צריך את ההנחה שיש חוק אוניברסלי ביקום על מנת להתקיים, מספיקה ההנחה שיש יקום. היקום לא חייב להיות לוגי, ההבנה שלנו אותו בשיטה המדעית, כן חייבת. |
|
||||
|
||||
(מה שערן אמר). |
|
||||
|
||||
"אם המדע לא היה מתעסק במערכות נפרדות... לא היינו יודעים חצי..." באילו מערכות נפרדות מתעסק המדע, לשיטתך? (כי לשיטתי המדע אינו /יכול/ להתעסק במערכת נפרדת כלשהי) |
|
||||
|
||||
אולי בגלל שאין משמעות למושג "מערכת נפרדת כלשהי" ? מה הדיכוטומיה פה ? בין מה למה ? היש ישנו והאין איננו והדיון על הדברים אשר לא ישנם ולא במסגרת היש משולים לדיונים על "דחעיגםכןויסםבןויהלגח". |
|
||||
|
||||
תודה לך. אם תשימי לב, אני לא סותר את קיומה של ישות על-טבעית או אל (אפילו הקצתי לו כמה משפטים). פשוט, במשוואה שאני מציע אין צורך בישות על טבעית בכדי לרוממנו מן המרק הקדמון כדבר חי, זהו אמנם פלא, אך לא פלא על-טבעי. אם קיים אל, ספק אם נדע - אם קיים האל שמספרים לנו עליו, את זה אפשר לשלול. |
|
||||
|
||||
מאמר יפה, כתוב נפלא, לו היה שלי הייתי גאה לעמוד מאחורי סגנונו והעובדה שהוא מכיל את הדבר האמיתי ולא רק מילים גבוהות. לגבי תוכנו- אני לא מדענית, אבל עד כמה שידוע לי המוות אינו יחסי אלא מוחלט, זהו רגע המוות שיחסי. כל ההתיחסות אל האמונה המלבלבת במקום בו נפסקת ההבנה אינה רלונטית, כיון שהיא מחטיאה את טיעוני המאמינים ואת האלטרנטיבה שהם מציעים. משפטים כמו "מותר האדם מן הבהמה אין" מקומם במישור ההגותי-מטאפורי ולא בזה המדעי והם לא התיימרו להיות. ועוד- המחזוריות שבעולם החי והצומח, וכן ההבנה שהצמח הוא למעשה חי, מצויה ביהדות ומתבטאת בה, הלכה למעשה. לא הבנתי (מחול להדיוטות, באמת קראתי פעמיים) איך פתאום הפכו החי והדומם ל"חד הם"? חי הוא, עד כמה שידוע לי, כל מה שנושם. סליחה על הפשטנות, לפעמים הפשטות היא גאונית בעיני. הוא לא חייב לנשום פחמן, יש כרוכיות ווירוסים שאין לי מושג מה הם נושמים, אבל זה שלא מצאת הגדרה מניחה את דעתך למושג "חי" לא הופך את החי לדומם. הייתכן שזו אכסיומה? המהפכה שעורר דארוין לא הייתה, היסטורית, על כך שהפך את האדם לחיה, אלא על שערער על הסיפור התנ"כי. האמירה שאדם הוא חיה מסתדרת יופי עם כל הפילוסופיות של כל הדתות ("ועל מנת להתעלות צריך...") |
|
||||
|
||||
כרוכיות נושמות חמצן בוודאות - הן סוג של ציפורים. |
|
||||
|
||||
לא זוכרת מה עבר לי בראש. רכיכות אולי? בכל אופן, התכונתי שלא חייבים לנשום את האויר שלנו. אני גרה קרוב לכביש של ז"בוטנסקי, זה בטח לא אויר מה שאנחנו נושמים פה, ובכל זאת אני שרירה וקיימת. |
|
||||
|
||||
השאלה החדשה היא, מה זה לנשום? אני מנסה לחשוב על הגדרה, וזה ממש לא פשוט. למשל, ברור שלנשימה לא חייב להיות קשר לחמצן, וגם לא חייב להיות קשר לאויר, וגם לא לראות... אז מה זה בעצם? אולי מילה נרדפת לחילוף חומרים? |
|
||||
|
||||
החי ניזון מאמצעים שונים, כשיפסיקו לו את ה''חמצן'' שלו (לאו דוקא חמצן) הוא ימות. חי ומת הם הפכים בערך כמו אוהב ושונא, מפגר ומתקדם ועוד שלל דוגמאות- אפשר לדון במרחב האפור באופן פילוסופי. השאלה היא, האם מדעית זה הכרחי.מה שאפשר לקחת ממנו חיים הוא חי, ואיננו דומם. כמו בהרבה מקרים, זו התשובה שהיינו מקבלים מילד בגן, וזו גם בעיני התשובה הנכונה. (נכון שהשתמשתי במונח המוגדר בתוך ההגדרה. אם תרצי חי הוא- ''גוף המבצע פעילות כלשהי, ויאבד באופן בלתי הפיך את היכולת לבצע אותה אם ננתק אותו מהגורם המזין אותו''. אפשר להתפלמס גם על זה. ) |
|
||||
|
||||
חבל על הזמן כמה שאפשר להתפלמס על זה. אם לא נזהר אנחנו עוד עלולות להחליט שהמחשב שלי חי, והוא ימות כשאנתק אותו מהחשמל (להבדיל אלפי הבדלות מאנשים חולים המחוברים למכשירי החיאה). יתכן כמובן שילד קטן, או חייזר, או מישהו מימי הביניים יטעה ויחשוב שהמחשב אכן חי, אבל אנחנו יודעות שהוא לא. הבעיה עם הגדרות של ילדי גן היא שהם לא משתמשים בידע והנסיון שיש לאדם מבוגר עם מגוון רחב של דברים שאולי נראים חיים אבל הם לא. ליומולדת 6 קנו לאחייניתי בובה מדברת, נראה לי שהיא חושבת שהבובה חיה, תפקיד המבוגרים ללמד אותה שהבובה רק נראת חיה, אבל היא לא. |
|
||||
|
||||
המחשב לא מבצע פעולה עצמאית. הוא עושה מה שאת (החיה, עד שיוכח אחרת) תכנתת אותו לעשות. כנ"ל הבובה של האחיינית. זהו הקסם של ה"חיים"- אנו לא יכולים ליצור אותם, רק לקחת. (שנחסוך את ההפריה המלאכותית ותינוקות המבחנה? אם לא ברור לך מה תהיה התשובה שלי תני קריצה). המכונה היא מכונה, היא לא "ניזונה" מחשמל,היא לא נושמת או עושה שום דבר מקביל לנשימה. אין לה הבנה, רגש, כאב, חילוף חומרים, אפשרות להתקיים ללא התערבות האדם, אין לה תוחלת חיים מוקצבת, ואולי הכי עקרוני- כשהיא מתקלקלת אפשר לתקן אותה. כל מה שאפשר להחזיר איננו חי, האדם איננו זה שמפיח רוח חיים, הוא רק בונה דברים שעוזרים לנו לדבר על החיים, ולשמור עליהם ולהרוס אותם. האמבה הכי אזוטרית לא צריכה שתחברי אותה לחשמל. אנא, עזבו לנפשה את האחיינית. היא תגלה לבד שבובות הן לא באמת חיות. אני אישית עדיין בספק קל לגבי המחשב שלי. |
|
||||
|
||||
אני יודעת מה חי. באמת. רק רציתי להראות למה ההגדרה הפשוטה שלך היא לא מספיק טובה. יש מספר לא קטן של דברים שמאד קל לזהות, אבל מאד קשה להגדיר, ואני לא רואה סיבה להתכחש לקושי הזה ולהגיד שמאד פשוט להגדיר את זה וכל ילד בגן יכול. לא כל מה שקל לזהות בהכרח קל להגדיר. רשימת (אקראית) של דברים שקל לזהות אבל קשה להגדיר: חיים, אהבה, פורנוגרפיה, איכות, רגשות, אמונה, רציונליות, רצון, חופש. נראה שכל הדברים החשובים הם כאלה. |
|
||||
|
||||
...והרי מלכתחילה זה מה שאמרתי. אין צורך להוכיח או להגדיר את החי. |
|
||||
|
||||
פורנוגרפיה זה עניין של גאוגרפיה, לדוגמא: בהולנד עושים את הסרטים הכי טובים. |
|
||||
|
||||
גם ג'וק לא מבצע "פעולה עצמאית". הוא עושה בדיוק מה שהגנים שלו אומרים לו לעשות. אז מה, הוא לא חי? חיידקים עוד פחות עצמאיים ממנו. שלא לדבר על וירוסים. וירוסים הם בכלל מקרה-קצה מעניין. אין להם שום חילוף חומרים, הם לא נושמים1, הם לא אוכלים, הם לא עושים שום דבר. הם רק מרחפים להם באוויר, וכשהם נתקלים בתא שמתאים להם, מנגנון אוטומטי מזריק את החומר הגנטי שלהם אל תוך הגרעין של התא, מה שמכריח את התא לשכפל את הוירוס מספר רק של פעמים, ואז יש הרבה וירוסים ששוב, מרחפים באוויר ולא עושים כלום. חי או מת? 1 אגב, לפי ההגדרה שלך, בני אדם נושמים מים. |
|
||||
|
||||
א. "גנים"= פעולה עצמאית. הגו'קים יהיו פה הרבה אחרינו, אין זה משנה אם הם פועלים לפי גנים או קוראים המלצות באייל הקורא, העניין הוא שהם לא צריכים אותך בשביל להתקיים.הם מבצעים פעולות שמונעות את היותם גוף פסיבי ומתכלה. הוירוס מתרבה ולכן עונה על הגדרתי הלא מדוייקת ולא מושקעת, וכמובן שגם הג'וק. ב.אנשים לא נושמים מים. לא יודעת מאיפה הבאת את זה, אולי טעיתי, אני מניחה שאתה מאמין שאני לא סבורה שאני בת הים הקטנה. מכל מקום, זה לא ממש משנה מה הם נושמים, כל עוד הם נושמים את ה"משהו" שמחזיק בהם ויטליות=חיות=רוח חיים. |
|
||||
|
||||
אה, ואני חשבתי שפעולה עצמאית זה משהו שחושבים עליו ובוחרים אותו. סליחה. ואם אני אתן למחשבים לתכנת את עצמם, אז הם יהיו עצמאיים? אבל פרד לא מתרבה, אז הוא לא חי? ב. אנשים צריכים מים כדי לחיות. אם תפסיקי להם את אספקת המים, הם ימותו תוך זמן קצר. בדיוק כמו אוויר. |
|
||||
|
||||
ב. אמרתי שלא? זה בערך כמו לומר לי "גם...גם אם תכרתי לאנשים את הלבלב,אז הם ימותו!". הם נושמים, עם זאת, אויר. מי שחי צריך גם מזון שיפרה את חילוף החומרים, זה נכון. א.פרד נולד ולא מיוצר ע"י אדם, פרד הוא יוצר חי- נושם, מחליף חומרים, הולך אפילו. המחבר התייחס לפרד במאמר. אם אתה "תתן" למחשב משהו, קרי- תתכנת אותו לעשות משהו, אז תוכיח לי שאתה כבר חי. מאידך, אני יודעת את זה. אם המחשב שלך ילד במזל טוב מחשבון כיס או משהו, והלה יוכל להתקיים בלי קשר ליד אדם שתכניס אותו לשקע וילך לצוד את מזונו בפיצריה הקרובה ויחשב דברים שלא יד אדם נטעה בו, אזי אני צופה שני דברים- הוא ייחשב לייצור חי אף תבוני, ואתה תחיה חיים טובים יותר ממכירת הסיפור לטיימס ולהוליווד. |
|
||||
|
||||
הנה הצעה. הבה נבנה רובוט שמה שהוא עושה זה כדלהלן: מוציא את התקע של הרובוט שבנה אותו מהשקע - ראו בהמשך מפרק את הרובוט שבנה אותו בונה מחדש את הרובוט שבנה אותו מחבר אותו לחשמל עוצר המערכת הזו אמנם תלוייה באספקה רציפה של חשמל, אבל אני חושב שזה מקביל לצרכינו לתלות של צמחים באור לשם פוטוסינתזה. האם הרובוט הזה, שמתקיים ללא יד אדם ואף בעל יכולת שכפול מסויימת יחשב ל"חי"? |
|
||||
|
||||
כמובן שלא: א. אתה בנית את הרובוט הראשון. הוא לא "מתרבה" יותר ממספר המתרבה כשאתה מכפיל אותו במחשב. הרובוטון החדש לא "נולד"- הוא נוצר כתוצאה מתכנית שלך, ולא היה לו קיום בלעדיך. ב. הוא לא בר תמותה, כתוצאה מזה. מה שלא מת, לא חי מעולם. ג. החשמל לא מקביל לפוטוסינתזה, כיוון שמדובר בתלות של מעשי ידי אדם במקור שהוא מעשה ידי אדם. האדם לא בורא, כל מה שלא יכול היה להתקיים (להיווצר, לתפקד בהווה) בלא תלות הוא מכונה, ולא חי. ד. חילוף חומרים? כשאדם בונה בובה הוא לא יולד בובה, אפילו אם היא נורא משוכללת. סליחה, פינוקיו. |
|
||||
|
||||
אמא שלי בנתה אותי. לא במו ידיה, אבל במו שחלותיה (עם קצת עזרה מאבי.) אז אני לא חי? יש! (ולמר איתם: לי יש רק נפש בהמית, תודה רבה.) |
|
||||
|
||||
אמא שלך ילדה אותך, לא בנתה אותך. תהליך הרביה, להבדיל מתהליך הבניה, הוא אחד המאפיינים של הלא-דוממים: הפריה, וכתוצאה מחיבור בין שני חיים (כן, גם בדגים בהם הזכרים משריצים יש נקבה מעורבת) נולדת אתה- יצור חי. ולמה אתה חי? כי: א. באת לעולם כמתואר, לא בנו אותך לפי סכמה . ב. כתוצאה מכך, אתה בר תמותה.רק מוות יכול להפסיק את היותך חי, אי אפשר לנתק אותך ואז לתקן. לכן טרגדיית המוות היא כ"כ איומה. ג.אתה מבצע תהליכי חילוף חומרים, ואלא אם אתה יוצא מן הכלל יש לך יכולת התרבות. ד. אתה מסוגל לנהל דיון על נפש הבהמית שלך.ידידי, לדאבונך אתה לא סתם חי, אלא מן הסוג התבוני ביותר. |
|
||||
|
||||
א. הגוף של אמא שלי בנה אותי, לפי סכימה שמתוארת בדנ"א שלי. ב. חיידקים מתרבים ברבייה אל-זוויגית (כלומר, רק גוף אחד מתרבה, לא שניים. ג. זכרים משריצים?! ד. אם נמצא דרך לקחת מוח של בן-אדם מת ולהעביר אותו לגוף אחר, כך שהמוח יחזור לתפקד - האם זה אומר שהפסקנו להיות חיים, כי אנחנו לא יכולים למות? ה. המשך ל-ד': מה זה ה"אני"? ו. מה עם אנשים עקרים? |
|
||||
|
||||
א. לא נכון, ואתה מבין לבד שזו נוקדנות. שיהיה, אני איתך: לאמא שלך לא הייתה שליטה על איך שתהיה "בנוי". היא לא יכלה לייצר אותך בנגריה, למעשה כל שהיא יכלה זה לשאת אותך. מי שעשה את כל היתר זה נושא לדיון בפני עצמו, אבל אמא לא שמה לך את העיניים במקום, לא הייתה לה שליטה על איך תצא בסוף (כולל הכל, אנא, בלי הנדסה גנטית כי זה יהיה ארוך). זה שאתה נושא מטען גנטי רק מוכיח שאתה חוליה בשרשרת חיה. האם אתה מכיר דוממים עם מטען גנטי בעל יכולת רביה? (רובוט=לא גנטי, כמובן). ב.הם מתרבים, כלומר יש להם את היכולת הזו, והיא מולדת ולא מיוצרת. ג. מתרבים. יש להם מערכת רביה הכרחית. יש בטבע גם מערכות זוגיות שקשה להבדיל בהן מי הגבר ומי האישה (לא מדברת על בני אדם...) אבל ודאי שלזכר יש מערכת רביה ופריון. ד+ה. לא, האדם הוא לנצח בר תמותה. (סליחה, אבל אתם כבר מספיק מבוגרים בשביל לשמוע את זה). ה"אני" לא נמצא במוח אלא במכלול, והעברת איבר לאדם אחר משמעה שבעליו המקורי מת. שמעתי על איזה נסיון להשתלת מוח (לא מוצלח, לפי דעתי) וברור שהמושתל לא נהפך לבעל המוח. ה"אני" שאתה מתייחס אליו נמצא במקום מופשט (כן, גם ה"ראש") והוא לנצח בר תמותה. אדם מורכב מגוף תקין ונשמה בתוכו, כשהוא מת הוא יכול להציל חיים אחרים, כי את הגוף ניתן לתקן. ו. מה עם אנשים עיוורים? האם אין הם מוכיחים שהאדם איננו יצור רואה? ומה עם החירשים? האין החירשות סימן היכר לבני האדם בגללם? |
|
||||
|
||||
א. זו בכלל לא נוקדנות. התוכנה של הרובוט (המקודדת בחומרה שלו) היא ה"חומר הגנטי" שלו, וגם האבחנה "מי בנה" היא מוטה. אין שום סיבה אובייקטיבית להבדיל בין בניית תינוק בגוף האישה לבין בניית רובוט על ידי רובוט. בשני המקרים מדובר על תהליך שהוראות ההפעלה שלו מקודדות בתוך הבונה, בניגוד למשל להרבדה של גבישים למשל, שבה אין "תוכנה" או "חומר גנטי" והיא נעשית בצורה ארביטררית למדי. ב. פעם, כשנוצר החיידק הראשון, אז היכולת נוצרה, כעת היא מולדת. כך גם, אגב, ברובוטים שלי. ד+ה. כמי שהביע עמדות דואליסטיות אני אשאיר לדובי את המשבצת הזו. |
|
||||
|
||||
טרם החלטתי אם רצון האדם להיות אלהים הוא טבעי, יומרני, בלתי נמנע או עגמומי משהו. מכל מקום, הכל חוזר לאותה נקודה פשטנית ואמיתית: יש הבדל בין לבנות ללדת, נקודה. האדם הראשון נולד בכל דרך שאתה מאמין בה, ולא ע"י אדם. אדם מתכנת את הרובוט. אדם יכול לגרום לו לבנות עוד רובוט. ודאי שזה איננו מטען גנטי- הוא לא ישתנה לעולם אם לא תשנה אותו, הוא לא צריך עזרים חיצוניים, ברצותך אתה יכול לשנות אותו מן היסוד, ברצותך להעלים, להכפיל, לשלש.זו לא תכונה שעוברת בגנים, אלא תוכנה. האבחנה "מי בנה" היא עקרונית, כי כבר ציינתי- אדם לא יכול לברוא חי יש מאין, כשהוא יוצר משהו זה בהכרח לא משהו חי. משהו חי נולד בהכרח מחי אחר, והוא נושא מטען גנטי מולד, בלא התערבות. שלא לדבר על זה שהרובוט, כפי שציינתי, לא ממלא את הפונקציות של "חי" (חילוף חומרים, נשימה וגו,) ולכן הוא לא "נולד", כמובן. ב.היא נוצרה, ולא ע"י אדם. כעת היא מולדת. את הרובוט בנו פעם, מחר אפשר לפרק אותו, מחרתיים- שוב לבנות מחדש. אתה יכול לקחת את הרובוט הנוכחי, לשחק לו בקרבי המתכת ולגרום לו מעכשיו ללדת ארטיקים. אתה צופה שזה אפשרי אצל משהו חי? אפשר לשחק בגנטיקה, כמובן, אבל א: יש עם זה בעיה מוסרית, בהתאמה לדיון זה. ב. הגנטיקה לעולם לא נעלמת. יצור חי מכיל מטען של שנים שאי אפשר למחוק, הם יבואו לידי ביטוי בדורות ההמשך שלו. נכון, אתה יכול לתכנת את הרובוט לזה, אבל אני אוכל לתכנת אותו פתאום למשהו הפוך. ה"משהו" החי מתבטא בכשרונות מולדים שהם תוצאה של נטיקה, בתכונות אופי, בתוי פנים, בנטיות הלב. תכונות הרובוט אינן "מטען גנטי" לא בהגדרתן המדעית ולא ביכולתן המעשית. |
|
||||
|
||||
ההגדרה שלך ל"משהו חי" מכילה את ההנחה ש"חי נוצר מחי אחר". ההגדרה הזו היא בעייתית עד לא-מקובלת כיוון שהיא מכילה הנחה על נצחיות החיים ביקום (או לחילופין, התערבות חוץ-טבעית למשל אליבא דספר בראשית). לעניין הרובוט. ברור לי שהתוכנה שבתוכו אינה DNA אולם היא מתנהגת כמו חומר גנטי - היא מכילה, בין השאר, את ההוראות הדרושות לשיכפולה. עדיין איני מבין מדוע השאלה "מי בנה" היא עקרונית. אם לחזור להגדרה המקורית שלך מכאן: תגובה 62464 "אם המחשב שלך ילד במזל טוב מחשבון כיס או משהו, והלה יוכל להתקיים בלי קשר ליד אדם שתכניס אותו לשקע וילך לצוד את מזונו בפיצריה הקרובה ויחשב דברים שלא יד אדם נטעה בו, אזי אני צופה שני דברים- הוא ייחשב לייצור חי אף תבוני" אזי הרובוט שלי עדיין נחשב ליצור חי (אך לא תבוני, לא ניסיתי שהוא תהיה תבוני אע"פ שאפשר לתקן את זה גם על פי ההגדרה שלך, שהיא לוקה משהו בהגדרתה את "תבוני"). הרובוט מייצר בעצמו מחומרים הנמצאים מסביבו את "בנו" (כמו שהילוד הוא בסופו של דבר תוצר של גוף האישה וחומרי המזון שלה) אין יד אדם שמכניסה אותו לשקע (ההורה שלו חיבר אותו לשקע) והוא מקבל את מזונו מהסביבה (שקע החשמל שקול בעיני למזון, כמו האור הנחוץ לפוטוסינתזה אצל צמחים או החמצן שאנחנו נושמים) ולכן לפי הגדרתך אני עדיין חושב שהוא חי. אולי הבעיה היא פשוט בהגדרה שלך? נראה לי שבפסקה המסיימת את מערבת דברים שאינם ממין דיון זה בינינו (סוגיות מוסר וגנטיקה), לשם מניעת ביזור אני מעדיף לעזוב את השאלות המוסריות כרגע בצד ולהתרכז ברעיון המקורי שהבאתי - הרובוט שבונה העתק של עצמו. אציין גם שאת גולשת מ"חיים" ל"חיי אדם" ("כשרונות מולדים"? "תווי פנים"? אצל אמבות?) מה שמקשה עלי לענות לך. |
|
||||
|
||||
באחת התגובות שאחרי ההגדרה (לדעתי גם בשורה שלפניה) ציינתי שא. אינני מדענית וב.זו לא הייתה הגדרה מושקעת במיוחד, אלא חלטורה שנועדה להבהיר נקודה. כיון שכך, אפשר בקלות להפריך אותה ואני לא אתעקש עליה, עם זאת מה שאתה עושה איננו בעיני ההפרכה הראויה. ודאי שהחיים, בצורה כלשהי, הם נצחיים. קראתי בתמיהה שאתה חולק על זה, אבל נניח והם לא- אוקי. אם חי לא יפרה את החי, הרי שלא יהיו חיים. ודאי שהבונה הוא עקרוני- הרי מלכתחילה ציינתי שהמושג ''חיים'' הוא חמקמק, איננו בר הגדרה (ולא צריך להגדיר אותו) ומאידך אין גם שום אפשרות לאדם ליצור אותו. הרובוט המקורי שלך הוא נצחי, מה שכבר מוציא אותו מההגדרה שלי. השקע אינו מקביל למזון כיון שאם תנתק אותו לאלף שנה ותחבר מחדש הוא יקום לתחיה פלאים, כיון שהוא אינסופי- זו איננה מערכת חיה. בנוסף, אור השמש הוא טבעי, כנ''ל צמחים. ''חשמל'' איננה סביבה טבעית אלא מלאכותית, אתה לא יכול להגדיר ''מקור חשמל'' כסביבה טבעית של ''רובוט''- ברור לך שאתה חייב ליצור את שניהם. לא יהיה להם המטען הגנטי שלך ולא יהיה להם קיום בלעדיך. גם קיומם הנוכחי הוא בר שינוי בכל רגע נתון. זה ההבדל בין ''לידה'' ל''יצירה''- (אחד ההבדלים) אתה יכול לשנות סוף לסיפור, צבע לרובוט ופונקציות של מכונת קפה, הנולד שהוא חי איננו (אם לא נתבזר לפסיכולוגיה זולה) בר שינוי. |
|
||||
|
||||
אני שב ותמהה על הגדרת נצחיות החיים (שלך היא משום מה מובנת מאליה). כדי שהחיים יהיו נצחיים נדרש שהיקום יהיה נצחי. למה הדבר דומה? אחת מהתיאוריות על היווצרות החיים דיברה על "הקיום המוקדם של הנבטים" (פרפורמציה בלעז) כלומר בגופה של האישה הראשונה (חווה אימנו לצורך העניין) היו ביציות. בתוך כל ביצית "נקבה" הייתה מקופלת אישה ובתוכה ביציות קטנטנות וכך הלאה. התיאור הזה העמיד בעיה - או שהחומר ניתן לחלוקה אינסופית או שמספר הדורות האפשרי הוא מוגבל. כמוהה גם ההגדרה ש"חיים נוצרו מחיים". או שהמשמעות היא שהיקום הוא ניצחי ללא התחלה וסוף (מקביל לחלוקה אינסופית של החומר) או שהוא סופי ואז יש צורך להסביר את החיים הראשונים, כנראה על ידי בריאה (שלא יכולה להיות הסבר מדעי, וראי ההסבר שלי לאחרונה בדיון עם שלום). בכל מקרה, האמירה "חיים נוצרו מחיים" היא בעייתית במסגרת מדעית. את גם כותבת "אם חי לא יפרה את החי, הרי שלא יהיו חיים" מה שאינו נכון ודובי כבר ציין זאת מקודם - ישנה רבייה אל-מינית. ברור שההגדרה של חיים היא חמקמקה, אבל ככה לוותר? גם הקביעה הקטגורית "אין גם שום אפשרות לאדם ליצור אותו." דורש הוכחה, ואני ממליץ לך לשוב למאמר, במיוחד לקטע על הניסוי של מילר ב- 53' ולקרוא. אני אמנם הרבה יותר פסימי מכותב המאמר בקשר לאפשרות לעבור מחומצות אמינו לתא שלם אבל איני פוסל זאת קטגורית (וללא ביסוס אגב) כמוך. (וחוצמזה, את לא משתפת פעולה בכותרות...) |
|
||||
|
||||
(נשבעת לך שהתכונתי, פשוט מיהרתי נורא) נצחיות החיים לא מובנת לי "משום מה" אלא שלדוסים החיים יותר פשוטים (כמובן שלא).אני מוכנה לזרום עם תיזת היקום הלא נצחי- אז הוא נוצר, מתישהו, איכשהו. כיוון שאיננו יודעים איך אני מציעה שההגדרה תתבסס על סך כל המקרים שכן ידועים לנו. עד היום בכל המקרים בהם נוצרו חיים הם נוצרו מחיים אחרים. ביום בו ייצור האדם משהו חי אני אתכדרר לי בפינתי בשקט. אני חוזרת על מה שצריך הרך הנולד להכיל: א.הוא צריך להיות תוצאה של הפריה. כלומר- נייר קופי לא לוקח. ייצור חי הוא תוצר של מערכת רביה. כמובן שיש בעיה לוגית עם להוכיח שיצור חדש הוא תוצאה של מערכת רביה, אבל זו אינה הבעיה שלי, כיון שאני טוענת שהאדם לא יכול ליצור חיים חדשים. שים לב- עד היום לא ידוע על חי שנוצר בלי אמא. נשאיר את שלא ידוע וניצמד להגדרה. הלאה: ב. הוא חייב לנשוא מטען גנטי. גנים אי אפשר לשנות, כלומר אם לרובוט אלכס היו גנים מסוג איי שאיפשרו לו מספר קומבינציות של פעולות, זה חייב להיות מטען נצחי- כלומר הוא יכול להשתנות בצורות המוכרות לנו, אבל הנכדה של אלכס צריכה להיות נשאית של תולדת הגנים שלו. אם אני מסוגלת להפוך את הגנים של אלכסית (בתו של אלכס,סבתא של ויקי) בצורה שתשמיד כל סיכוי להתבטאות שלו אצל ויקי (ותהפוך אותה, נאמר, ממכונת אספרסו למזכירה אלקטרונית) הרי שעם כל חיבתי למזכירות אלקטרונית (NOTׂ), אלו אינם גנים. ואם תאמר "אני אתכנן אותו כך שלא יוכלו לשנות אותו" אומר לך, שאני אבוא בלילה ואתכנן שכן. פלאי הטכנולוגיה. ג. הוא חייב להיות בר תמותה. "לנתק מהחשמל" לא תופס. בר תמותה, כלומר שאין שום דרך להחזיר את אלכס הישן והאהוב. שים לב- לאתחל מחדש איננה אופציה. למיקרוב הכי זעיר יש מטען שמייחד אותו ובלתי ניתן לשחזור. ד. חי הוא כל שנשמה באפו. "נשימה"- לאו דוקא אויר, אבל כל החיים הידועים לנו ניזונים מחומרים טבעיים. אני מסרבת לקבל את ההקבלה של חשמל לאויר- אם תנתק רובוט מחשמל הוא יפסיק לפעול ותוכל לאתחל אותו. "כמו אויר לנשימה"- לצרוך אויר באופן רציף, בלי אופציה להפסקה (או רק הפסקה מוגבלת), ובלי אפשרות להחליף את סוג האויר. המושג "חי" הוא טבעי, ולא בכדי. הטבע מספק דרכי נשימה לברואיו, האדם- מקור אנרגיה למכונותיו.לכנות מכונה מעשה ידי אדם השואבת אנרגיה ממכונה מעשה ידי אדם "דבר חי" עשוי לגרור הקמת מפלגה של שואבי אבק (רובוטים עקרים?) ומדחני חניה, בהנהגתו הבלתי מעורערת של הפרפטאום-מובילה. ה. חיים עשויים חומר אורגני. תגמור את זה, תקבל עוד! |
|
||||
|
||||
קצת מוזר שלפני שתי תגובות קראת שלא להגדיר חיים וטענת לאי-אפשות להגדיר אותם, ואילו כאן את מתחילה להביא קריטריונים להגדרה. נו, נסלח לך על זה. אני גם לא מקבל את הטענה בזכות ההגדרה ע"פ "חיים המוכרים לנו" בלבד.זו אחת מהבעיות בהגדרה שלך, ואני מפרט. א. משהו חי אינו חייב להיות תוצר של הפרייה. יצורים חד תאיים מתרבים על ידי התחלקות. צמחים מתרבים ע"י ריבוי וגטטיבי. ב. אני מבהיר שאני מרחיב את המונח "מטען גנטי", אין שום סיבה להתחייב דווקא על סליל הכפול כאמצעי זיכרון. ג. גם על ההגדרה של "בר תמותה" יש מחלוקת, בעיקר מכיוון הנגיפים. ד. אני אני מסכים שחילוף חומרים כלשהו עם הסביבה הוא כנראה תנאי לחיים, ולו כאינדיקציה ללהיות "לא דומם". ה. זו כבר הגדרה שאינה מקובלת. אמנם החיים בכדור הארץ הם מבוססי חמצן, אבל אין סיבה לכפות את זה. אני לא שולל חיים מבוססי גבישים כלשהם (צורן הועלה מספר פעמים כהצעה). אגב, הניסוח "חומר אורגני" הוא מעגלי משהו, שהרי מהו חומר אורגני? חומר שיכול להוות בסיס לחיים. |
|
||||
|
||||
אמרתי שמיותר להגדיר "חיים". המחבר הציע שגם דוממים יצטרפו להגדרה, ולכן זרקתי הגדרה כלאחר יד לפיה דומם לא יהיה לעולם חי. ההגדרה נכונה, אני עומדת מאחוריה, אך חסר בה המרכיב הלא מדעי, האינטואיציה, הבטן, הידיעה האכסיומיות האנושית (שלשום רובוט לא תהיה לעולם). אני טוענת שהאבחנה בין חי לדומם איננה ברת אבחנה כי תמיד ימציאו חכמולוגים שיוכיחו או יפריכו ועדיין החי יהיה חי והמת-מת.אני לא באמת סבורה שאתה מאמין שהרובוט שלך חי. אם תפריך את ההגדרה שלי (מה שטרם עשית) אני אמציא עוד אחת. אז מה יש? א. הצמח הוא מופרה ועוד איך, ובין כה יש לו קטגוריה נפרדת. היצורים החד תאים - מה גורם להתחלקות? בלי תהליך הפריה? אני לא יודעת על זה כלום. ב.אתה לא מרחיב אותו, אתה משנה אותו. אני יכולה להרחיב "גנטי" כך שיכלול צוואות וירושות. ג.נגיפים מתים! ה. טוב, את זה דביר אמר לי. ניסיתי. אני מסכימה שזה בעייתי. |
|
||||
|
||||
א. גילית (כשאני פונה בשם פרטי סימן שציפיתי שתחפשי לבד מה זה "ריבוי וגטטיבי"), אנא פתחי ספר ביולוגיה תחת המונח "ריבוי וגטטיבי". את יכולה לכרות חלק מצמח (ענף למשל), להנביט אותו במים ולקבל צמח חדש (אלא אם כן את מוסיפה להגדרה של "בעל חיים" את היכולת להיות בעל יותר מחלק אחד נפרד). עשיתי את זה כבר בעצמי מספר פעמים (אני גנן חובב?). התהליך הזה גם קורה בטבע. ב. ואם דביר (ד"ש לבחור, אגב) אמר לך שחיים יכולים בעלי אופי גבישי, אז לאותם חיים כנראה שלא יהיה DNA. מקובל? ג. הכוונה הייתה לכך שנגיפים אינם מוגבלים באורך חייהם. הם יכולים לעבור למצב של נבג ולהישמר כנראה ללא הגבלה. |
|
||||
|
||||
א. צודק, אני בורה ועצלנית כאחד. אמא אוהבת אותי גם ככה (: . מכל מקום, צמחים לא מטרידים את ההגדרה שלי כי הם תת קטגוריה (למרות שהאבוקדו שלי ז"ל די מפריך את השיטה). ב+ג. לא, אני כאמור לא מדענית ולא יודעת על חיים בעלי אופי גבישי. האם הנבג הוא חי? לדעתי לא, ממש כשם שביצית אינה חיה. אבל הנקודה העקרונית יותר היא זו: (ואלו שקצו בנושא מוזמנים לזפזפ ל"ואללה"): הכותב ניסה לשכנע כי דומם יכול להיות חי, אך מטרתו (הבלתי מוצהרת?) כפי שהבנתי ממנו ומעוסקים אחרים בנושא, היא לא להוכיח כי רובוט הוא קטגוריה נוספת של חי, אלא כי דומם יכול להיות *אנושי*. אין זה משנה, אם כן, אם נתעמת עם ההגדרה ונוסיף או נוריד ממנה פרמטרים- ארז מאמין כי תגיע פריצת דרך והבינה המלאכותית תוכל לתפקד כבינה אנושית. אני כופרת בכל ההשערה מתוך אמונה במושגים מופשטים ומורכבים מהם עשוי החי, ויותר מכך- האנושי. כיון שכפרתי בתוצאה אני כופרת גם בהנחת היסוד לפיה מכונה עשויה להיות "חיה".יש המון יצורים בתחום האפור לחזק או להפריך את טענתך או טענתי (עדיין לא הפרכת אותה!. אני טוענת ששום רובוט לעולם לא ינהל את הדיון שאנחנו מנהלים, אני מקוה ומאמינה שרובוטים יעשו דברים נפלאים כמו להעניק שירותים שהם בגדר ניצול לבני אדם. חיים. אנושיים. |
|
||||
|
||||
מתי בדיוק הוא אמר שהדומם יכול להיות אנושי? נבג אינו ביצית. נבג הוא עצמו היצור, מההתחלה ועד הסוף. כל שאר מה שדרוש לו כדי להתרבות זה משאבים חיצוניים. |
|
||||
|
||||
ואם אני בונה רובוט שעובד על החשמל שמייצרים צלופחים, אז זה בסדר? זה טבעי! (איזה רעיון לסטרט-אפ! "חשמל אורגני"! מופק מ-free ranging eels! אני ארוויח מיליונים!) |
|
||||
|
||||
גם אני טרם החלטתי מה הדין לגבי רצון האדם להיות אלוהים, אני רק יודע שבחרתי בצד שמנסה לגרום לזה לקרות. "הכל חוזר לאותה נקודה פשטנית ואמיתית: יש הבדל בין לבנות ללדת, נקודה." נקודה? "אדם לא יכול לברוא חי יש מאין, כשהוא יוצר משהו זה בהכרח לא משהו חי" מה זה החי שאדם לא יכול לברוא? ומה הוא בהכרח כן? "אדם מתכנת את הרובוט. אדם יכול לגרום לו לבנות עוד רובוט. ודאי שזה איננו מטען גנטי- הוא לא ישתנה לעולם אם לא תשנה אותו, הוא לא צריך עזרים חיצוניים, ברצותך אתה יכול לשנות אותו מן היסוד, ברצותך להעלים, להכפיל, לשלש.זו לא תכונה שעוברת בגנים, אלא תוכנה." תרשי לי לספר לך על אלגוריתמים גנטיים. זוהי שיטה קיימת בתכנות שמדמה אבולוציה לפתרון בעיות מבעיות שונות. כותבים תוכנה ונותנים למחשב חופש מסויים לשנות אותה באקראי,לעשות בה "מוטציות" אם תרצי, וכך נוצרות המוני גרסאות שונות שלה. המחשב בוחן אותן עפ"י קריטריון השרדות מסויים, ורובן יכשלו באופן מביך, אבל חלקן יצליחו, וכוח הסלקציה בניצוחו של המחשב יבחר במוצלחות וימשיך לערבל אותן. מ"דור" ל"דור" התחרות בין הגרסאות תגדל, ולכן הן ישתפרו וישתפרו (במה שזה לא יהיה שהן אמורות להצליח לעשות). במודלים מסויימים ניתן גם "להכליא" שתי תוכנות מוצלחות, וליצור תוכנת בת שיהיו לה מאפיינים השאולים משני ההורים ואולי היא טובה משתיהן. עכשו בואי ניקח את סאגת הרובוטים המצויינת של ערן, אבל ניתן להם תוכנה מהסוג שתארתי. בנוסף לבניית רובוטים ניתן לרובוט גם עוד כמה כשרונות, שיהיה מעניין: הוא גם יכול ללכת, לפלוט סדרה מוגבלת של צלילים, לנתח סדרה של צלילים בסביבתו, ולהשמיד את עצמו בפיצוץ עז. כדי לבטל את תלותו בנו, נאמר כי מקור הכח של הרובוט הוא סולארי דרך התאים הפוטואלקטריים על הגבות שלו. עם הזמן, הרבה זמן, נראה תופעות מעניינות: חלק מהרובוטים יתחילו לבנות יותר מרובוט אחד ויצרו קהילה. חלק גם יוותרו על הפירוק של "אבא", מה שגם יוסיף לגדילת הקהילה. קהילות בהם תכונת ההשמדה העצמית תהיה פופולרית יגיעו לסיום מצער, קהילות שידכאו נטייה זו ילבלבו. כמות החומרים לבניית רובוטים מוגבלת (כמו כל דבר טוב), ועם הזמן ילכו וידלדלו מקורות החומר לבניית רובוטים כי כמה קהילות גדלו והתבססו. תתפתח תלות בחומר גלם לגדילתה של קהילה, אבל פיצוץ מזדמן יספק חומרי גלם של הרובוט ושל כל מי שהיה בסביבתו. קהילה מסויימת עשויה לשלוח "מחבל מתאבד" לפוצץ עצמו בקהילה שכנה, ואז יהיה אפשר להרכיב מחורבותיה עוד "ילדים". אבל איך מזהים קהילה זרה ונמנעים מפיצוץ הקהילה העצמית - תקשורת צליל מנוונת, איזה זמזום מעכב או מאקטב פיצוץ. חלק מהקהילות יעלו על הטריק הזה ויפתחו מנגנון התרחקות מרובוט שנשמע זר. אחר כך יתחילו להופיע חקיינים המשמיעים דפוסי זיהוי של קהילות זרות. יתכן שרובוטים מסויימים יהיו אינדיבידואליסטים ויתרחקו מ"בני מינם" ככול האפשר. אלו אמנם לא יקימו קהילות אך, בהנחה שישרדו, יפיצו את "בשורת" התוכנה שלהם הכי רחוק והכי מהר. להמשיך? נשמע לי כמו חיים. הם ניזונים (שמש,חומר גלם),מתים (מפיצוץ) יוצרים קהילות, מתקשרים ומשתפרים עם הזמן. אז מה אם אני בניתי את הרובוט הראשון, אז מה אם התא הראשון נוצר במקרה, עכשו כדור השלג מתגלגל, ומי יגיד לאן. בקשר ל"הגנטיקה לעולם לא נעלמת. יצור חי מכיל מטען של שנים שאי אפשר למחוק" לא מסכים, אבל בפעם הבאה.(נשחקו לי האצבעות) |
|
||||
|
||||
אני ממש לא האדם לנהל איתך את הדיון הזה, אין לי ידע בנושא למעט זה שתתרום לי אתה, כך שזה "לא כוחות". תרשה לי בכל זאת, לפי התרשמות בלתי מקצועית בעליל: א. אוקי, אז המוטציה שלך משוכללת יותר מזו של ערן. איך זה פותר את הבעיה הבסיסית שהייתה לי עם זה, והיא- אני יכולה בכל רגע נתון לשנות את כל המטען הלכאורה גנטי הזה, ולהחזיר את הקהילה המשגשגת לקהילת מוטציות של מחדדים? אני אוכל לתפוס ילד רובוט ולהשתיל בו רצון ויכולת לחסל את כל הרובוטים, למשל. זהו איננו מטען גנטי המשכופל באופן טבעי, זו יצירה מחוכמת שברצותך תמיר ביצירה מחוכמת יותר. ב. מוות מפיצוץ- זה לא מות. זה פירוק. פירוק אפשר להרכיב. חוצמזה יהיו רובוטים שיהיו קיימים לנצח. מה שחי הוא בר תמותה גם בלי רובוטים שיעיים. גם "להרכיב ילדים" בעייתי לי. ג.כל מה שאתה אומר הוא תיאורטי בלבד. אפשרי בכלל ליצור רובוטים המשכללים תכונות עד כדי להחליט החלטות קהילתיות? כאילו,איך הם ידברו אחד עם השני ויקבלו החלטות חברתיות? מה זאת אומרת "גירסה משוכללת"? רובוט עם יותר אורות? מי יחליט מה טוב או רע, אופטימוס פריים? מה שמוביל אותי ל ד. (ואל תתנפלו עלי, הוא התחיל, והוא כתב את זה אז מותר לו!) ע"מ לנהל חיי קהילה יש צורך בהגות, במוסר, בספרות, בדוקטרינות חינוך. הפילוסופיה לא מתפתחת בגרסאות משודרגות ולא עוברת במטען גנטי, כמו גם רגשות של קנאה (תיעלם במשודרג?), רכושנות, סלחנות, קנטרנות, געגוע. איך אפשר לפתח ברובוט תכונה שתגרום לו ממש להתעניין במה שהחברובוט מספר לו?ועוד המון שאלות שאתה יכול להעלות לבד. מתוך הנחה שאתה לא צופה שהרובוט יחליף את האדם האדם תמיד יוכל להפסיק את המכונה איכשהו (ולהחזיר אותה), ולו יהיו פה רק רובוטים, שאין להם סיבה למצוא תכלית לחייהם בני החלוף ולהלחם על קיום ראוי ומלא משמעות, ברגע שתהיה להם טיפת בינה הם ישבתו מפעולה בעצמם. לפי מה שתיארת, הם יהיו קהילת בובות כי הרגש הוא מאפיין של החיים, ולא בכדי "נשימה" ו"נשמה" הן מאותו שורש. לסיכום- גם הרובוטים שלך הם בני תמותה,חסרי מטען גנטי וחילוף חומרים, ואני לא רואה שום דרך בה הם יחיו בקהילה. הכי הרבה-אחד ליד השני. כל קידמה מתרחשת כשיש מביני עניין בעלי אמונה ברעיון ומוטיבציה חזקה מחד, ומאידך שמרנים סקפטים כמוני. בראיה אחרת- במקרים אחרים שמרו הספקנים על העולם מהמצאות מיותרות והרסניות, וספקני המדענים על ניתוב המחקר למקומות ראויים. אני מאמינה ביכולת טכנולוגי מופלגת, איני מאמינה ביכולת האדם ליצור חיים, או בצורך שלו לעשות כן. הרבה פעמים הגדרות מסתובבות סביב עצמן וחוזרות למודות תלאות לאינטואיציה הראשונית, לכן אני לא חושבת שיש צורך להגדיר "חיים". הרובוט שלך תמיד יהיה רובוט, אפילו אם תצליח לפרוץ את גבולות ההגדרה. |
|
||||
|
||||
וואוו! בחורה שיודעת מי זה אופטימוס פריים... אנחנו לא כל כך שונים מהרובוטים: "איך זה פותר את הבעיה הבסיסית שהייתה לי עם זה, והיא- אני יכולה בכל רגע נתון לשנות את כל המטען הלכאורה גנטי הזה, ולהחזיר את הקהילה המשגשגת לקהילת מוטציות של מחדדים?" וגם הכוחות האקראיים שיצרו אותנו יכולים למלוק אותנו באסטרואיד או ברעש אדמה אדיר. "זהו איננו מטען גנטי המשכופל באופן טבעי" מה זה טבעי חוץ מתפיסה סוביקטיבית שלך שמסתמכת על מה שפגשת עד כה? "מה שחי הוא בר תמותה" מאיפה את יודעת את כל הדברים האלה? ועוד בכזו נחרצות? אם את אמנם יודעת לאשורו את כל שאת נחרצת לגביו, הרשי לי להקים לכבודך אשרם ולהיות לתלמידך. "אפשרי בכלל ליצור רובוטים המשכללים תכונות עד כדי להחליט החלטות קהילתיות?" אני חושב שכן. שוב, תלוי מה זה "להחליט". "הפילוסופיה לא מתפתחת בגרסאות משודרגות" אני דווקא חושב ששידרגנו את עצמנו לאורך ההיסטוריה ואולי עושים זאת ברגע זה ממש: מדוקטרינת חמורבי לחוקי ההלכה, מעבדות למהפכה הצרפתית, מהאינקויזיציה לתנועת ההשכלה, משוביניזם לפמיניזם, וכן במבנה החברתי מחמולות לתרבות שבטית לערים,ערי מדינה, אימפריות, מדינות, מעצמות, כפר-גלובלי. "רגשות של קנאה (תיעלם במשודרג?)" אנו תופסים קנאה כמו גם שנאה ואלימות כדבר מה שלילי, אך אולי ואף סביר שאין הדבר שלילי אלא אף מוסיף במאבק ההישרדות בו אנו מצויים. ולכן, מדוע שתעלם (או לפחות, כדי להשאר אופטימיים: זה לא טריוויאלי שתעלם) "ולו יהיו פה רק רובוטים, שאין להם סיבה למצוא תכלית לחייהם בני החלוף ולהלחם על קיום ראוי ומלא משמעות, ברגע שתהיה להם טיפת בינה הם ישבתו מפעולה בעצמם" תארת את אחד מהגרועים בפחדי. תעצרי ותחשבי מה את, והאין כל זה יכול להיות מצבך שלך. "לסיכום- גם הרובוטים שלך הם בני תמותה,חסרי מטען גנטי וחילוף חומרים, ואני לא רואה שום דרך בה הם יחיו בקהילה. הכי הרבה-אחד ליד השני." לסיכום- הרובוטים שלי בני תמותה או בני אלמוות (הדבר אינו נתפס בעיני כמחייב בחיים), בעלי מטען גנטי (שאינו כימי אך הינו מורש ונתון לשינויים), בעלי או חסרי חילוף חומרים (הדבר אינו נתפס בעיני כמחייב בחיים), וחיים בקהילה לא פחות מקהילת צפרדעים. "כל קידמה מתרחשת כשיש מביני עניין בעלי אמונה ברעיון ומוטיבציה חזקה מחד, ומאידך שמרנים סקפטים כמוני" הרב קוק התייחס לתופעת החילוניות שנולדה בימיו בחיוב וגרס כי אלו, ההחילונים, ישמרו את שומרי המצוות מחודדים ובמלוא חריפותם בנסיון למצוא מענה לקושיותיהם האפיקורסיות. הסקפטיות ההומאנית שלך, בשילוב עם החריפות שאת מפגינה, שולחת אותי בנתיבי המחשבה ועל כך , תודה. |
|
||||
|
||||
הרגע שמתי לב שאתה עובד נורא קשה בלענות לכולם. לו הייתי הומאנית אמיתית הייתי כנראה מניחה לך, אבל אני נורא לא מסופקת מהתשובות שנתת. הרי מספר בעיות: א.מוות אינו שינוי גנטי. הוא לא עובר בתורשה. לפיכך טיעון הגנים שלי בעינו נשאר. ב. "טבעי"- כל מה שיכול להתרחש ללא התערבות מכנית של האדם. כבר ציינתי שהג'וקים מצפצפים עלינו ולא צריכים אותנו, והם יתרבו ויחיו גם בלעדינו. די אוביקטיבי, לדעתי. ג.כבר ציינתי, למען הסר דיונים תיאולוגים, בתשובתי לערן, כי ההגדרה שהצעתי ל"חי" מתייחס למתודת חקר של התייחסות לכל המקרים הידועים. ייתכן והברבור הבא יהיה שחור, אבל בינתיים כל מה שחי הוא בר תמותה. כיון שבלתי אפשרי להקים עתיד לא קיים אני מתייחסת למצב בהווה.גם פילוסופית אני סבורה שזה בדיוק מה שמבדיל בין חי לדומם, אין לי כלים (או זמן. פסח!) להוכיח את זה. ד.החלטות קהילתיות המבוססות על רגש. רוב ההחלטות הקהילתיות הן כאלה. אני לא מאמינה (בזה) ולכן ,בין היתר, השיחה מתקיימת. ה.לא נכון בעיני. פמיניזם לא יותר טוב, אוביקטיבית, משובינזים, הוא פשוט מתאים יותר למערכת המוסר הנוכחית. זה לא שדרוג שנובע מכך שהשתכללנו, זה שינוי. זה שינוי בתפיסה, שאני מסרבת להאמין שאי פעם תהיה למכונה. ו.קנאה אי אפשר למקם או להשתיל או תכנת. ראה סעיפים קודמים. ז.אין זה מצבי שלי, ולא של אף אדם. המוות גורם לנו להצדיק את קיומנו. אני משאירה דת בחוץ לרגע-אדם רוצה "חיים מלאי משמעות", כי כשהוא ימות אי אפשר יהיה להחזיר אותו. הוא דואג לחבריו, ילדיו, מכריו, הוא ערכי ואידאולוגי, הוא נלחם על עיצוב פני התקופה. לרובוטים שלך לא יהו כל הצרכים האלה- הם נצחיים ונטולי רגש. ח.והכי חשוב- הצעתי הגדרה ל"חיים". ענית לי שבעצם הפרמטרים שלי אינם הפרמטרים שלך. אז לפי הפרמטרים שלך רובוט יכול להיות חי. אני יכולה להמציא פרמטרים שיוכיחו שהאדם הוא גבינה צהובה. הבעייתיות היא, לכן, בצורך בהגדרה. אני לא חושבת שיש צורך לשנות את תפיסת החיים כדי להצדיק את חקר הבינה המלאכותית- לשום רובוט לא יהיה צורך בהכרה כזו. זה עשוי להיות צורך של אנשים מסוימים,ואז זו כבר בעיה. בעיה אנושית. סה"כ, גם המחקר הזה אמור לסייע למטרת העל, והיא להבין, לשפר ולהיטיב עם החיים על פני האדמה. |
|
||||
|
||||
הערה סגנונית. בד"כ יש נטיה בתגובות שלך להצהרות ששוללות בצורה גורפת כל מני ענינים, בלי להשאיר איזה סדק קטנטן לאיזה אולי אחד או שנים. בכל אופן, אשר לקנאה. ראשית, כמו כל הרגשה ניתו למקם אותה [פחות או יותר] בראש, שהרי היא פעילות מוחית בדומה לשאר הפעילויות שהזכרת. קינאה איננה תחושה של הגוף, כמו חם/קר או מתוק/חמוץ אם כי ברור שהיא יכולה לעורר תחושות כאלה ("ירוק מקנאה" שיכולה להתרגם לתחושות גופניות שונות כמו הרגשת חמיצות בפה). קנאה היא נופלת יותר בצד של פעילויות קוגנטיבית שונות, קרי תודעתיות. כדי שתהיה קנאה צריכים להיות מודעים לאוביקטים שונים (חפצים או מחשבות) שהם _מושאי_ הקנאה, כמו גם למשמעותם האישית או החברתית. כמו כן ישנם דחפים, צרכים ורצונות שנובעים מהמבנה וההסטוריה שלך, בקשר למושא הקנאה, את רוצה אותו לעצמך. זאת אומרת שיש כאן גם אספקט חברתי או גופני של הערכה ושיפוט לגבי ערכו של מושא הקנאה לגביך, לגבי אפשרות השגתו וכו'. את רוצה מן הסתם שיהיה לך את הדבר הזה כדי שתגרם לך איזו נחת מסוימת, לטובת מצבך הפיזי או המנטלי הכללי. מכאן שיש לקנאה יחסי גומלין עם פעילות גופנית - ללכת ולקנות את אותה מכונית. כמו כן יש פעילות רציונאלית שבודקת אם יש לך מספיק כסף בבנק, ומשווה את הקנאה לצרכים אחרים של הגוף ועוד ועוד. האם את לא חושבת שאולי ניתן יהיה מתישהו לפענח מנגנון סיבתי קינאתי, כך שאפשר יהיה להתחקות או לחקות או ליצור הרגשה כזו? הרי אם את יודעת מה הצרכים והדחפים והחיבות של מישהו, אפשר לחשוב על ניסוי שבו ננסה לגרום לו קנאה. |
|
||||
|
||||
הערתו/הארתו של הקנטיאני: הקנאה אינה ממוקמת בראש, ולו משום שמבחינה לינגוויסטית, אין מובן לשיוך לרגשות מיקום. אם אפקט חשמלי בעצבים מסוימים (הממוקמים, ללא ספק) הוא הגורם לה, זה דבר אחר. ממש כפי שההרס אינו מצוי בפטיש וגם לא בלבנים השבורות של הקיר, ההרס הוא תיאור, אין לו מיקום. לתוצאותיו (הפטיש והלבנים) יש ויש. "ההסתברות שמחר ירד גשם" אינה ממוקמת בעננים, הגם שהללו מגשימים את הנ"ל. כמו כן אין היא ממוקמת במחשב שבמרכז המטאורולוגי, ולא במוחו של החזאי, שהרי גם ללא השניים, ההסתברות הייתה קיימת, גם אם לא ידועה. האובססיה לשייך לכל 'דבר' 'מיקום', תמוהה ביותר :-) |
|
||||
|
||||
ןבכן שמעתי את הערתך, ועיינתי אחורה בתגובותי שלי. לעתים דעתי הנחרצת פוגעת בסגנוני.כיון שזו דעתי הנחרצת, אני אחיה עם הקרבן. אפשר ליצור מנגנון שיחקה נהיה אחר דברים, אבל לא את הלב הנחמץ והכיווץ בבטן, תחושת התסכול (אני שוה פחות,הגיע לי ולא קיבלתי). רובוט יהיה מסוגל, מן הסתם, לדעת שהוא מתוכנת לאסוף בולים, ולכן לשים לב למי שיש לו יותר, להפיק לקחים ולנסות ''לעקוף'' אותו. תחושות עמוקות יותר הן אנושיות בלבד. |
|
||||
|
||||
זה מעניין שאנחנו מייחסים רגשות כדבר מה אנושי באופן בלעדי. שנים רבות הרעיון הזה היה תקוע לי במוח, ותמיד נורא הציק לי שהציגו חיות שמביעות רגשות. דוגמא מופלאה היא אבל של פילים - בכמה מקרים נצפו פילים *חוזרים שוב ושוב* למקום מותו של פיל אהוב עליהם - גם שנים אחרי מותו. חלק מהאנשים יגידו שזה מראה כמה החיות הללו קרובות לבני אדם. התשובה האמיתית, כנראה, היא שזה פשוט מראה כמה אנחנו לא רחוקים מהחיות. ההבדל הוא משמעותי. הרגשות, בכל מקרה, מקורן בחלק יחסית פרימיטיבי של המוח - חלק שקיים גם אצל יונקים רבים. מה שהתפתח אצל בני האדם, היחוד שלנו, הוא הקורטקס - המקום שמאפשר לנו חשיבה מופשטת, לוגית. מה שמאפשר לנו לתקשר ולקיים את היצורים המופלאים הללו - הממים. הבעיה עם הטענה שלך היא שהיא בלתי ניתנת להפרכה - הרי את שוללת כל אפשרות לבדוק האם לרובוט שלי יש רגשות, שכן את קובעת קטגורית שמה שהוא לא בן-אדם, אין לו רגשות. מקור הבעיה, כמובן, הוא בכך שאין לך הגדרה ברורה ל"רגשות". את פשוט מתארת את מה שקורה לך – אבל מזה נאלץ להסיק שגם לי אין רגשות, כי אני הרי לא מרגיש בדיוק מה שאת מרגישה. אז את מוכנה להרחיב את ההגדרה כך שתכלול גם אותי. אולי אפילו תסכימי להרחיב אותה כך שתכלול פילים. מצידי - באותה מידה אפשר להרחיב אותה כך שתכלול גם רובוטים. המבחן היחיד שיכול להיות לנו הוא מבחן התוצאה. |
|
||||
|
||||
כבר התחלתי לחבר תגובה, כזו אשר תתנצח איתך במלחמת חפירות, מנסה להתקדם ולכבוש, משפט אחר משפט, פסקה ועוד פסקה - ואז, פתאום עלה בדעתי התפלות שבכך. הנה משל: שלושה עיוורים שנתבקשו לתאר פיל ע"י מישוש. הראשון אמר כי זה נחש כי מישש את חידקו, השני פסק כי זהו קיר, כי מישש את גופו, והשלישי אמר שזהו גזע כי מישש את רגלו. את מבינה, שכחתי לבושתי, את אשר למדתי לגבי ויכוחים פילוסופיים וערכיים: יתכנו שני הסברים סותרים לדבר מה, ואשר שניהם נכונים אם הם מגיעים מפרספקטיבות שונות. לא שיניתי את חברבורותי לפתע, וגם איני חסיד של פוסט-מודרניסטי המנער במחי יד כל אמת מוחלת וגורס כי הכל סוביקטיבי. כמדען אני מאמין במוחלטותם של דברים. אני מאמין כי עניינו של המדע הוא אמת (אבסולוטית), ובדרך ליעד זה אין לו שום עניין באדם או באנושיות או בערכים - המדע הוא לא אנושי, והוא בסיס רע מאד לבסס עליו את החיים כאדם. במקביל, יש את הפרספקטיבה האנושית, שאיני יודע בדיוק מה עניינה, אך סביר כי זה מונע מצרכים המגולמים בנו, מונע ע"י אושר וסבל. פרספקטיבה זו לפעמים עושה הנחות בנוגע לאמת, בכדי להגיע לצדק, רגש, חברה, מוסר, נפש ועוד ועוד. תראי איך אנחנו מתמודדים עם בשורת תורת האבולוציה, או עם הבנתינו את מיקומנו בגלקסיה: אנחנו *יודעים* בשכל כי אנחנו כמו קופים בבסיסינו, וכי אנו אך גרגר שולי במרחב החלל, אך האם אנחנו *חיים את חיינו* עפ"י התובנות הללו, לא ולא - אנחנו מרגישים נעלים מכל חי ובמרכז העולם. זה טבענו האנושי, לא לעשות כך משמעו לחיות בצער. כתבתי מאמר על מה שאני תופס כ"אמת", אני באמת ובתמים מאמין כי בסופו של דבר, ה*אמת* היא שאין ביננו לאבן הבדל של ממש, ניצוץ של חיים, רוח, או נפש. האם אני *אחיה* את חיי ע"פי תובנה זו? אני מקווה שלא, אבן היא אבן, איש הוא איש. מסכן מי שחי אחרת. לכן, אין לי ויכוח אמיתי איתך. אני פוסח במהלך חיי על שני הסעיפים, מנסה להיות מדען טוב ככול האפשר , ואדם שלם ככול האפשר. טבעתי לי מוטו: "דע את האמת - חייה בשקר" אני מקווה שאצלח בכך. |
|
||||
|
||||
האם קראת, בתשובתי ללא זוכרת מי, את התייחסותי לפוסטמודרניזם? הדואליות שאתה מתאר זרה לי- להניח שאתה גרגר אבק ובמודע ממציא לעצמך תובנות נשמע לי כמו דרך חיים די מתסכלת. מתסכל אותי גם שזרקת משפט כמו "אין ביננו לאבן הבדל של ממש, רוח או נפש", במקום ובזמן שלא מאפשרים לי להגן על נפש האדם, שהיא בנפשי. אם נתאמץ נוכל למצוא ויכוח בינינו. מכל מקום, אני שמחה לדעת שכך אתה חושב ויותר מזה- מרגיש. זה די מרגיע. במקום אחר באתר הזה ממש שפכתי את טרונותיי על כך, שבכל כך הרבה מקרים מומחיות וידע דוחקים את מקום ה"בטן" (אינטואיציה, רגש,ערכים אחרים) והמומחה נהפך, שלא בטובתו, לשומר ראשו של רעיון הנכון לבלוע את המתקיפים אותו בכל רגע נתון. אני לא חושבת שאנשים כאלו הם מדענים טובים. הגנה על רעיון היא אמצעי ולא המטרה. דע את האמת, וחיה באמת. לפעמים התהיה עצמה היא האמת הצרופה, מדעית ואנושית כאחד. |
|
||||
|
||||
אני מאמין שהאמת היא גם עניינה של הפרספקטיבה האנושית (ושלמדע אין מונופול על האמת וניתן להגיע לאמיתות גם בדרכים לא מדעיות), ועם זאת, תגובתך זו מאוד דיברה אלי. אהבתי את רוח דבריך, והם נשמעים לי כנים ואמיתיים (מההיבט האנושי, כמובן). |
|
||||
|
||||
העניין הוא, שגם המדע הוא פרספקטיבה אנושית. |
|
||||
|
||||
אני לחלוטין מסכים איתך. אכן, גם המדע הוא פרספקטיבה אנושית. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם הקביעה שלך ואולי באמת אין בינינו ויכוח אמיתי אבל למה? למה לחיות בשקר? אנחנו עושים דברים רבים מאוד שנוגדים את טובתינו האישית בגלל המוסר. אנחנו לא גונבים, לא רוצחים, לא אונסים. למרות שלפעמים מאוד בא לנו לעשות את זה. לפי התפיסה שלך, אם תגיע למעמד של איש חזק, אדם שיכול להתעלם מהחוק - תוכל לעשות את כל הדברים הנ"ל... וגם אם לא תעשה, כיון שזה לא יסב לך הנאה, אין לך שום דבר לטעון כלפי אלו שכן עושים את זה, שהם לא מוסריים, אלא רק מפריעים לחברה. אבל עדיין, אנחנו מאשימים בני אדם בחוסר מוסריות, ומענישים בני אדם יותר בגלל זה. שמעתי פעם האמרה ש"גנב הוא זה שנתפס". אני לא מסכים עם זה, כיון שלדעתי יש ממש ב"נפש" האדם ושלא הכל זה קשרים חשמליים של המוח... אתה יכול להגיד שאני חי בשקר, משלה את עצמי. אולי אני באמת, אבל אני לא מאמין ככה, אבל גם האמת היא דבר סובייקטיבי ומבחינתי, היא עומדת לצידי... |
|
||||
|
||||
מוסר הוא החוזה החברתי עליו כולם חותמים בעל כורחם. במילים אחרות, כל אחד מאתנו יכול להישפט לפי הסטנדרטיים המוסריים על ידי זולתו; גם האנשים החזקים ביותר בהיסטוריה בשלב מסויים נשפטו. עם זאת, למוסר יש הגיון רק בקונטקסט של החברה. כל פעולה שהיחיד מבצע, אם היא לא מגיעה לידיעת החברה, לא נחשבת לבלתי מוסרית. אין בזה הגיון. "מוסר עצמי" זהו מונח מטעה. המילה "מוסר" לא ממש מתאימה לו. כל אחד מאתנו יכול לשפוט את מעשיו (את עצמו) רק לפי מידת התרומה שלהם להשגת מטרותיו. כל סוג של שיפוט אחר הוא חסר טעם, אלא אם כן הוא תורם בצורה עקיפה לאותו האינדיבידואל. פושעים המסגירים את עצמם הם לא יותר מאומללים בורים אשר חיים באשליות. גנב שלא נפתס איננו בלתי מוסרי, מכיוון שהאינדיבידואל יכול להיקרא "בלתי מוסרי" רק ע"י הזולת. חוקי המוסר תקפים רק בהקשר החברתי, ואכן, למיטב ידיעתי, אין חוקי מוסר אשר עוסקים בפעולות היחיד אשר לא נוגעות לזולתו. עבירות בלתי מוסריות גוררות עונשים כבדים יותר על מנת שאנשים ירתעו ומלבצען - לא בגלל שאלוהים שם כוכבית לידן. הטענה שלך כי אדם שבוחר לא לבצע אקט בלתי מוסרי מטעמי נוחות אינו רשאי להעביר שיפוט על המוסריות של אחר היא מגוחכת. אין נפש. אין לך סיבה לשאוף לשלמות אפלטונית בחייך, זה חסר טעם. מדהים אותי שאנשים טורחים לשפוט את עצמם לפי סטנדרטים מצחיקים כאלו. כאילו שהחיים לא מספיק קשים, אנחנו גם אמורים לשאוף לאיזו שהוא מודל מושלם של התנהגות... לאנשים האלו אני אומר: נתקו את המשקולת ויהיה לכם הרבה יותר קל לשחות. כמו כן, אין סיבה "לחיות בשקר" או להשלות עצמנו. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לחיות עם כל הידע שלנו. זה די קל, אם אתה לא עסוק בחשבונאות נפש עם אלוהים או וואטעבער. |
|
||||
|
||||
כשכלב עושה משהו שהוא יודע שהוא "רע" (=הכלב יענש עליו), הכלב בהחלט עלול להסגיר עצמו לבעליו, דרך התנהגותו המתחנפת, והציפייה שלו לעונש. כל-כך, עד כי כלב שלא יענש למרות שהוא יודע שהוא אמור להענש, עשוי להיות מדוכא לתקופה מסוימת. הדבר, כמובן, נובע מהטבע החברתי של הכלבים (מהעבר הזאבי שלהם). מוסר עצמי הוא דבר חי וקיים, ואנשים שעושים דברים רעים, מרגישים רע עם זה. |
|
||||
|
||||
אז ההתנהגות הכלבית היא ההוכחה למוסר עצמי אצל בני האדם? א. זו לא מהמוצלחות שבהוכחות. ב. אין צורך בהוכחה שמוסר עצמי קיים. אני מודע לכך, אחרת לא הייתי טורח לציין את האבסורדיות של הרעיון בעיניי. אני טוען שהרעיון עצמו מוטעה מיסודו משום שחוקי המוסר לא רלוונטיים אם החברה לא מעורבת, ובכל אופן, המילה מוסר לא מתאימה בתוך המונח "מוסר עצמי" לפי ההגדרה הנכונה שלה. מוסר עצמי. בעיני זה כמו להוציא לעצמך כרטיס צהוב כשאתה מקפיץ לבדך כדור בחצר. |
|
||||
|
||||
"א.מוות אינו שינוי גנטי. הוא לא עובר בתורשה. לפיכך טיעון הגנים שלי בעינו נשאר." הפרכה במילה אחת : APOPTOSIS. -------------------------------------------------------------- מוות הוא כן עניין גנטי. המוות עובר בתורשה. כל תא בגוף שלנו מתוכנת מראש למות. המוות מתוכנת בנו מראש בדיוק כמו שצבע העיניים שלנו מתוכנת מראש והוא לא סתם תוצאה של כשל מערכות. החיים (כמו שאנו מכירים אותם) כנראה לא יכלו להתקיים ללא המוות היה תורשתי. |
|
||||
|
||||
א. עדיין לא הבנתי מה מבדיל בין סדרת ההוראות ליצור רובוט לבין סדרת ההוראות ליצור בן-אדם. רק ההבדל במימוש? (ד.נ.א מול תוכנה) וחייזרים, ששיטת הקידוד שלהם לא תהיה מבוססת על ד.נ.א דווקא, אלא על שיטת קידוד אחרת, אבל יהיו בעלי טכנולוגיה מתקדמת, ספרות, פוליטיקה ויכולת מינית אדירה--- מה, הם לא יהיו חיים? ב. לא יהיו רובוטים החיים לנצח, מאותה סיבה שלא יהיו אנשים החיים לנצח: בלאי (זקנה) ג+ד. אני במו אצבעותיי ושכלי כתבתי תוכנות המדמות אבולוציה, והפלא-ופלא: "תושבי" העולם שיצרתי בחרו (בחלקם) להתיישב ב "קהילות", לשם הגנה הדדית! עד כמה שידוע לי, הם לא פיתחו שום ספרות ששווה משהו. "איך אפשר לפתח ברובוט תכונה שתגרום לו ממש להתעניין במה שהחברובוט מספר לו?" - לא זו השאלה; השאלה היא האם קיום קהילתי יעיל יותר אבולוציונית, והתשובה היא, בהתאם לתנאים, לפעמים כן. נראה לי שאת לוקה מעט בהיכרותך את מנגנון הברירה הטבעית, ואמליץ על ספרו של ריצ'רד דוקינס "השען העיוור", המסביר בצורה בהירה וקולחת את תורת האבולוציה. אפילו תכנתי חלק מהרעיונות שבספר (דוגמאות לברירה טבעית), ואשמח לשלוח לך אותם (כולל קוד המקור, המבואר) בדוא"ל, אם תרצי. אם שדידה (של חלקי חילוף, ע"י הרס/רצח רובוט אחר) תהיה יעילה יותר, אין הכרח שישתפו פעולה, ויש סיכוי למלחמת כל-בכל בה החזקים ישרדו. יתכן פתרון מעורב (כמו בחוות הנמלים הווירטואליות שלי) בו חלק מהרובוטים יתאגדו בקהילות וחלק יבחרו בחיי צייד אינדיבידואליסטים, וקריסת (או שלא) הבעיה לפתרון מסוים לאחר זמן. |
|
||||
|
||||
אשמח מאוד אם תואיל לשלוח לי את קוד המקור המבואר. תודה. |
|
||||
|
||||
גם אני. אז מה? יש זמן לשחק באלוהים, כאשר לא כותבים לומדות לילדים היושבים בציון? -איך הולך? |
|
||||
|
||||
תוכנות אלו תוכנתו לפני עבודתי הנוכחית (שאיננה רק "כתיבת לומדות לילדים היושבים בציון", אבל אינני מעוניין להיכנס לפרטים אישיים מדי) שכפי שקיטרתי כבר באייל, היא תובענית מאוד )-: |
|
||||
|
||||
כמי שהסכים עם דובי באשר להחלטתו השנויה במחלוקת למחוק את הודעת הפגישה המפורסמת, אני מעדיף שהדיונים באייל לא יתמקדו באנשים המתדיינים אלא בטיעוניהם. יש מקום לדבר על רקע מקצועי כפונקציה של הטיעונים, אבל רכילות על "מי קרוב משפחה של מי" ו "הי קרן, ראיתי אותך אתמול בפיצה סלייס, אחלה שמלה!" אינן לדעתי מתפקידו ומיצובו של האייל באינטרנט. אבל זו רק דעתי. |
|
||||
|
||||
ה"איך הולך" היא נשמע מאוד פמיליארי. אתם חברים? |
|
||||
|
||||
אנא, קרא את הודעתי שוב. (אינני כועס או משהו, פשוט אני רוצה לשמור על האייל כמסגרת לדיונים, לא כ ''פורום לחבר'ה''. לכן אספר לך שאינני מכיר את האיש, וכך נגמר הדיון בנושאים אישיים) |
|
||||
|
||||
אני מניחה שעולם שהיה משוכלל להמציא קהילת רובוטים ישכיל להמציא גם חלקי חילוף. |
|
||||
|
||||
לא ממש קשור, אבל קצת. יש לי מחשב רב-עוצמה (הכל יחסי) שרוב זמן הפעילות שלו מוקדש לחוסר מעש מוחלט, ורוב שאר הזמן מוקדש להשמעת דיסקים1. האם תוכל להכין לי גרסה של התוכנית הזו שתוכל לרוץ לי ברקע (בתור מעין שומר מסך), שתאפשר לאותן ציוויליזציות בפוטנציה להתפתח לי על המסך כשאני לא מסתכל? יהיה מעניין לראות מה קורה אחרי כמה עשרות או מאות שעות של התפתחות. 1 חוץ ממתי שאני צופה ב-DVD או בזמן המועט שיש לי לשחק במשחקים משחתי זמן |
|
||||
|
||||
ראשית, האתגר שלך מחמיא לי מאוד. ברם, התחום בו אני מתכנת הינו טקסטואלי לחלוטין, ובשפות שאני עובד איתן (בעיקר אסמבלר, אולם גם C/++C/JAVA), בניית תוכנה "חלונאית" אינה פעולה קצרה או כייפית כלל, ודורשת זמן שאין לי, כרגע. לעומת זאת, אתה צודק בקשר למימוש החלקי ביותר (אולי פחות מ 1%) של כוח החישוב שבבעלותך, וחבל. כי אפשר לנצל אותו לתועלת האדם, מדע הרפואה, ואינטל, שרוצה להדגים את כוחה של טכנולוגיית "peer-to peer computing". הכוונה היא לאפליקציה הרצה ברקע בעדיפות הנמוכה ביותר, כלומר: היא לעולם לא תאט את המחשב שלך (רק תיקח טיפה זיכרון, אם יש לך מספיק, לא תרגיש בשום הבדל) משום שהיא תעבוד *רק* ברגעים שהמעבד שלך לא עושה משהו אחר, ובכל-זאת תצבור שעות רבות של חיפוש המולקולה הנכונה לגילוי תרופה ללויקמיה. תוכל לראות את המולקולה הספציפית עליה עובד המחשב שלך, על הרכבה ובשלל צבעים, וגם תוכל להרגיש שאתה עוזר, ולו במעט, לאחיך בני-האדם. אני התקנתי את התוכנה על כל מחשב ומחשב בחברה בה אני עובד, כבר לפני מספר חודשים, כך שבינתיים תרמתי מס' שנות (!) מעבד למען מטרה נעלה זו. הנה הלינק. מומלץ ביותר: http://www.ud.com |
|
||||
|
||||
אני מכיר את כל הרעיונות הללו, alas, המחשב המדובר אינו מחובר לשקע טלפוני, ולכן הוא לא יוכל להתחבר לרשת כדי לדווח על הישגיו לאתר האם. אני צריך משהו שיפעל לבד, בלי קשר לעולם החיצון. |
|
||||
|
||||
בתכנה הגנטית שלך. קישורים למקורות דומים ברשת יתקבלו גם הם בברכה. |
|
||||
|
||||
תמצאי לי מכונה שלא מתקלקלת בסוף, ואבא שלי, מהנדס מכונות במקצועו, יתן לך הרבה מאוד כסף תמורתה. שחיקת חומר, בלאי - מכונות לא שורדות לעד. מחשבים בטח שלא. למעשה, למרבית המכשירים שאנחנו משתמשים בהם כיום, יש תוחלת חיים הרבה יותר קצרה מאשר לנו עצמנו. אז מי אמר שמכונות אינן בנות-תמותה? |
|
||||
|
||||
שהרובוט ימציא. |
|
||||
|
||||
האינטואיציה היא טובה ויפה אבל היא לא תורמת לדיון אשר (אם זכור לי נכון) עוסק בניסיון למצוא הגדרה לחיים. המושג חיים הוא מטאפיזי וסובייקטיבי וככזה יתכן ולעולם לא נמצא לו הגדרה מדוייקת. איך מגדירים "טוב"? "רע"? מלפפון הוא יותר ירוק או ארוך? או טעים? לדעתי, אם האנושות רוצה להתקדם לכיוון חיובי יותר היא תצטרך לזנוח את מושג החיים הישן ולאמץ במקומו אוסף של פרמטרים פרקטיים יותר. כבר היום ישנן המון דילמות חברתיות (מוסריות, אם תרצו) שמרכזן בהגדרה של מונחים מטאפיזיים וסובייקטיביים שונים: הפלות, הנדסה גנטית, טרור ועוד. אם נמשיך באותה הדרך לעולם לא תהיה הסכמה. אם, לעומת זאת, נבחר לפרוט את הרעיונות שמאחורי הדילמות האלו לפרמטרים דקים יותר יהיה הרבה יותר קל לשקול אותם ואולי גם להסכים עליהם. זו לא מלאכה פשוטה. מושג כמו "חיים" הוא מאוד אינטואיטיבי בטבעו ולכן קשה לפרק אותו לגורמים. מה שצריך לעשות הוא למצוא את הסיבות השונות לצורך שלנו במושג הזה - "חיים" ולנסות לספק כל אחת מהן ע"י מושגים פשוטים ואובייקטיביים יותר. כמובן, הסיכוי שזה יקרה הוא בערך כמו הסיכוי שדיון באייל יסתיים בהסכמה מוחלטת של כל המשתתפים. |
|
||||
|
||||
חלר מן הדיון נסוב על מציאת הגדרה חדשה ל''חיים''. אחת המשתתפות ציינה כי ההגדרה הישנה היא אינטואטיבית, וכן שלפעמים אין צורך בהגדרות והן עשויות אף להרחיק את המגדיר מהאמת הטרויאלית. זה אולי צורם לאוזן המדעית אבל בהחלט רלונטי לדיון. אתה טוען שהאנושות תתקדם לכיוון חיובי אם תיתן הגדרה ותרחיב אותה, אני טוענת שלעצם ההגדרה אין קשר לרצון האנושי להגיע לרמה של יצירת חיים בתנאי מעבדה. ההגדרה היא בבחינת נסיון להכשיר את השרץ, את השאלות הערכיות ניתן לפתור גם בלעדיה. וזאת, שנית, כי אין בחוק סעיף האוסר על פגיעה ברגשות הצמחים או חוק יסוד חופש החיידק וחירותו. השאלה הבסיסית היא השאלה האנושית, הגדרת ה''אנושי'' תצטרך לתת את הדין רק כאשר יוכלו רובוטים להכיל פרמטרים אנושיים ולא חיים. לדעתי האינטואטיבית אך רלונטית, התסריט הספציפי הזה לא יתרחש. |
|
||||
|
||||
"לפעמים אין צורך בהגדרות..." ולפעמים יש צורך, כמו במקרה הזה. אולי אין ממש צורך בהגדרה מדוייקת של "טעים" או של "אהבה", אבל אין זה המצב בנוגע ל"חיים". זהו נושא טעון מדי בשביל להשאיר אותו בידיי האינטואיציה. האינטואיציה איננה כלי יעיל לשכנוע והסבר. מה שאינטואיטיבי לאחד, פשוט לא מתקבל אצל האחר. טענתי היא שלמרות שיש צורך בהגדרה יותר מאינטואיטיבית של "חיים" עדיף לנו לוותר על הניסיון למצוא אותה מכיוון שהוא תמיד ייכשל. ארז כתב על התחומים האפורים של החיים, על איך שהם לא ערך בוליאני. אני טוען שהם גם לא ערך ליניארי... כלומר, קשה עד בלתי אפשרי למצוא הגדרה שתתאים לכל סיטואציה ויסכימו עליה כולם ולכן צריך לחזור אחורה ולנסות להשתמש במושגים אחרים במקום "חיים". אתן דוגמא: אחת הסיבות לצורך במושג "חיים" היא כדי שנוכל לתאר אם בן אדם מסויים הוא "חי" או "מת". ננסה למצוא אם כן מושג או אוסף מושגים אחרים אשר מתארים את המצב במידה דומה של הצלחה. למשל (וזכרו שזה רק ניסיון ראשוני להדגים את הטכניקה - אל טטרחו להתווכח עם הדוגמא): מידת האינטראקציה עם בני אדם אחרים. במקום לומר "חי" או "מת" או "קצת חי" או "מאוד מת" נאמר: בא באינטראקציה עם בני אדם במידה X. אם כך: חי -> בא באינטראקציה עם בני אדם אחרים לאורך זמן. מת -> מקיים אינטראקציה מועטה עם בני אדם אחרים. והנה, במכה אחת, פתרנו את בעיית הנשים העגונות, ה"צמחים" ועוד. לפי הגדרה חדשה זו אדם שלא בא במגע עם בני אדם אחרים נחשב בעיניהם ל"מת". נו, ומה רע בזה? כמו כן, במקום "חיים" ו"מוות" קבלנו הגדרה גמישה יותר. יתכנו, למשל, חיים לאחר המוות. מצויין! מיותר לציין, אבל אחזור שוב, שהדוגמא הזו היא מופשטת יתר על המידה ואין טעם לנסות ולמצוא חורים בהגדרה שנתתי. הם קיימים. אבל אני מקווה שתתרשמו שהכיוון הוא יותר פרודוקטיבי מאשר סתם לריב בסגנון: "חי! לא חי! קונטרה! רה-קונטרה! בן גוריון..." |
|
||||
|
||||
אני טוענת שמושגים בסיסיים כמו חיים, טוב, רע, נכון, בערכם המוחלט טבועים אינטואטיבית- תגיד, שואה זה רע? פעם חשבו שזה משהו ממש רע, אחר כך קמה קהילה מדעית וציינה, שאין דבר כזה, "טוב" או "רע", הכל נתון לפרשנות וצריך לצאת מההגדרות הארכאיות. אחרי המון מאמרים מייגעים ומחקרים ודיונים הגיעה הקהילה המדעית ברובה לתובנה, שזו שיטה בעייתית לפיה שואה, למשל, זה לאו דוקא רע. אז הסתובבנו והסתובבנו סביב זנבנו כדי לחזור לאמת הטרויאלית שכל ילד בגן יודע. זהו פתח לדיון ארוך ומופשט, כמו החיים עצמם. אפשר להגדיר אינטואיציה (של מי? של הרוב השפוי. מיהו שפוי? עיין ליבוביץ ועוד חבר'ה בנושא). אז בסדר, בוא נגדיר.גם אני קצתי (מלכתחילה) בשיטת הקונטרה רה-קונטרה, אני טוענת שהיא מיותרת ומתיימרת לדעת את סופה. הסיבה שנתת לצורך להגדיר חיים היא בדיוק הסיבה לפיה אין צורך בדיון הזה ממש. הדוגמאות שהעלית עוסקות באנשים ומתמודדים איתן בהתאם. איזו תועלת תצמח מלקרוא לאבן חיה? איזו התמודדות אתה צופה? ציינתי- ההתמודדות תבוא כשלדומם יהיו דרישות משלו. ציינתי גם מתי לדעתי זה יקרה. |
|
||||
|
||||
כל הפואנטה הייתה ש_לא_ נקרא לאבן "חיה", אלא נבדוק מדוע אנו שואלים את שאלת החיות של האבן וננסה למצוא תשובות לאותן השאלות. אבל לא יפה להיות קטנוני... נראה לי שאנו תמימי דעים לגבי חוסר היעילות שאפיין את הדיון עד כה. מה ששונה בינינו זה שאת טוענת שכאשר תצוצנה הבעיות נטפל בהן בצורה אינטואיטיבית ואני טוען שהאינטואיציה לא תעזור לנו ושצריך לנקוט בשיטה יותר פרקטית ומבנית (Structured). אני טוען שכאשר התשובות לשאלות שלנו הן מופשטות יתר על המידה קשה לנו להסכים ואפילו לדון בהן. אם הדילמה היא הפלות, התשובה איננה מתי החיים מתחילים, כלומר האם העובר חי או לא. התשובה נעוצה בסיבות לדילמה עצמה: "מדוע אכפת לנו מעוברים מופלים?" זו צריכה להיות השאלה האמיתית. נסי לענות עליה בלי להשתמש במונח "חיים" ותראי שתגיעי הרבה יותר רחוק. אני בהחלט לא מסכים שאין צורך בדיון הזה, אני רק חושב שצריך לשנות קצת את השיטה. החיים הם נושא מעניין שקרוב לכולם, הבעיה היא שהוא מופשט יתר על המידה. אם הנושא היה "טוב מול רע" אני מניח שאף אחד לא היה טורח אפילו להגיב. צריך לשים את הדברים בקונטקסט ואז אפשר לדבר עליהם בצורה הרבה יותר עניינית. לדעתי המאמר עושה עבודה מצויינת בסלילת הדרך להבנה שיש במושג "חיים" פחות ממה שנראה לעין. |
|
||||
|
||||
אפשר למצוא הגדרות שונות לצרכים שונים, מבלי להתיימר להגדיר חיים באופן מוחלט. למשל: הגדרת חיים לצורך קביעת מוות יכולה להיות שונה מההגדרה לצורך קביעת חוקיות הפלות למשל. הגדרת חיים לצורך חיפוש חייזרים יכולה להיות רחבה יותר משתי ההגדרות האחרות, וכו'. גם לא איכפת לנו במיוחד אם אחת ההגדרות הנ"ל עלולה להראות שגם המחשב חי. |
|
||||
|
||||
זאת אומרת שתהיינה הגדרות שונות לאותו המושג לפי ההקשר. אני מעדיף שיהיו מושגים שונים. |
|
||||
|
||||
ניתן לדעת אם מלפפון הוא יותר ירוק או יותר ארוך. |
|
||||
|
||||
כבר התווכחנו על זה. תגובה 51345 |
|
||||
|
||||
"חיים ומוות" אינם מושגים סוביקטיביים. תחושת המוות הינה גורם המנעות ראשוני אצל יונקים ולא רק אצלם, הכרוך ברמת ערור גבוהה ביותר, בניגוד לאטריבוטים רלטיביים כ"ירוק" או "ארוך". פחד המוות הינו גורם אורגניסטי בעל מעמד אונטולוגי קרוב למוחלט. באבסולוט קיומי/אורגניסטי זה טמונה להערכתי הדיכוטומיה המודעת חיים מוות. המטפיזיקה מנסה אמנם, כתהליך משני, לעשות אקספליקציה של דיכוטומיה זאת, אך אין היא המקור לה. טעוני זה מתבסס על תובנת בסיס פנומנולוגית ושכל ישר וישיר, שלעיתים חומק מאיתנו בפסגות הויכוח. |
|
||||
|
||||
העובדה שישנן פרשנויות וואלידיות שונות למונח "חיים" הופכת אותו בעיני לסובייקטיבי. אני לא יודע איך לנסח את זה אחרת, לכל אחד יש רעיון שונה בראש ל"מהם חיים" - זה מה שחשוב היה לי להגיד. לא ברור לי מדוע "חיים" אינו מונח מטאפיזי לדעתך. כיצד יכולים החיים להיות מונח פיזי אם אין לנו הגדרה להם? "חיים", כמו "טוב", "יפה" ו"אמת" הם מונחים מופשטים שקיימים רק בראשנו. הם דרכים לתאר את התפיסה שלנו. הם מטאפיזיים מכיוון שמקורם במחשבה המופשטת, שלא כמו "ירוק" שהוא יותר פנומני בטבעו. בכל אופן, הנקודה החשובה היא שמכיוון שאי אפשר להגיע להסכמה לגבי ההגדרה של החיים (כמו גם לגבי "יופי" וכו'), עדיף לזנוח אותם, לפחות לעת הדיון, ולנסות למצוא פרמטרים אחרים פרקטיים יותר על מנת להבין אחד את השני טוב יותר. להמשיך ולהתווכח על מה כן חי ומה לא חי לא מקרב אותנו להבנה או להסכמה. זהו ויכוח אין סופי והסיבה לכך היא באופי המטאפיזי של המושג "חיים". |
|
||||
|
||||
yo, i aks u how 'bout thou name, me-rose?
|
|
||||
|
||||
... עקב לחץ הזמן... "זהו ויכוח אין סופי והסיבה לכך היא באופי המטאפיזי של המושג "חיים"" - מה זאת אומרת? אי-אפשר להתווכח ולהכריע בנושאים מטאפיזיים?! מטאפיזי הוא כל מה שלא מטפל בנושא *הפיזי*, כלומר החומר, ועולם החומר. מטא-פיזיקה. הדרך לטפל בעולם החומרי (הפיזי) היא בשיטה האמפירית-אינדוקטיבית* (מדע) והדרך לטפל במטא-פיזי היא בעזרת ההיגיון. דוגמא קלאסית למטאפיזי: המתמטיקה. קשה לומר שלא ניתן להכריע בנושא, ואלו רק ויכוחים אין-סופיים... הקביעה שלך נכונה לדעתי רק לתחום מסוים אחד: האונטולוגי. ---------------------------- * כמובן, שבעולם החומרי** ניתן גם לטפל בעזרת ההיגיון, והדוגמא הטובה ביותר לכך היא ניסוי המחשבה של גליליאו http://haayal.co.il/thread.php3?rep=48310 ** אין בזאת בכדי לטעון שיש 2 עולמות, חומרי וא-חומרי (דואליזם). זו הרי תהיה טענה אונטולוגית, שאין לנו כלים לטפל בה (לא הדדוקציה, ובוודאי לא האינדוקציה). החלוקה היא פונקציונאלית, מבחינת דרכי הטיפול. |
|
||||
|
||||
אז ה-GUID הזה הוא לא אתה?! |
|
||||
|
||||
מה פתאום?! ומה זה ה GUID הזה בכלל, לא הצלחתי להבין... למה אגב חשבת שהרובוט הנ"ל הוא אני (נדמה לי שאנו חלוקים ברוב דעותינו...) |
|
||||
|
||||
א. מאוחר יותר בתגובה, את אומרת שה"אני" הוא דבר מופשט שאינו נמצא רק במקום אחד. אני מקבל את הטענה הזו - על כן, גם אם תהליך הבניה נעשה באופן לא מודע, הרי שהוא נעשה ע"י האדם עצמו. כלומר. אם אני אשאל את אמא שלי איך מרכיבים ילד, היא לא תדע לפרט לי את כל התהליך הביולוגי של בניית הגוף, אבל הגוף שלה יודע טוב מאוד מתי להזרים איזה הורמונים ואיך לספק כל צורך של העובר. מכיוון שהגוף שלה, כפי שאתה אמרת, הוא חלק ממנה, הרי שהיא בנתה אותי. חיפושית זבל, למשל, לא יודעת מה היא עושה כשהיא יוצרת את כדור הזבל שלה. זו לא החלטה מודעת - זה מקודד בתוכה גנטית. האם תאמרי שהחיפושית לא יוצרת את הכדור רק בגלל שהיא "לא יכולה לבנות אחד בנגריה"? אני לא יכול לבנות תוכנת מחשב בנגריה. אני יכול לבנות אחת על מחשב. האם זה אומר שאני לא יודע לבנות תוכנות מחשב? לכל דבר יש מקום. כסאות בונים בנגריה, ילדים בונים ברחם. ב. ראי תשובתו של ערן. ג. לא, התייחסתי לטענתך כאילו אצל דגים הזכרים משריצים, דבר שהוא, כמובן, לא נכון - כי אז היו קוראים להם נקבות... ד+ה. אחרי שמקודם הסכמתי איתך, עכשיו, לצורך הדיון, אני לא אסכים איתך. דבר ראשון אני נאלץ לפסול על הסף את הטענה לקיום הנשמה. אין שום הוכחה לקיומה, והיא בבחינת הנחתו של הדבר שאת מנסה להוכיח. שנית, אני מבקש הסבר להגדרת ה"אני" שלך. האם האני נעוץ במחשבות המודעות שלך? אם כל הגוף שלי משותק, האם האני שלי שונה משהיה לפני שנהייתי משותק? אם כל הגוף שלי בנוי באיברים שהושתלו בי (פרט למוח), האם האני שלי השתנה? בניסוי שקראתי עליו לא מזמן (וגם שמתי לינק איפשהו באייל), לקחו מוח של עכבר, חיברו אותו לאלקטרודות, ועכשיו נותנים למוח הזה, שיושב בתוך צלחת, לשלוט על "עכבר" וירטואלי, שאינו אלא תצוגה על מסך מחשב, כשהמוח מקבל תגובות דרך האלקטרודות שמתייחסות לעולם הוירטואלי בו חי ה"עכבר". אז מסתבר שהמוח יכול להמשיך לתפקד גם אחרי שמפרידים אותו לחלוטין מהגוף. למה שההתנהגות שלו תשתנה באופן משמעותי אם פשוט משתילים אותו בגוף אחר? מה ההבדל בין השתלת מוח בגוף לבין החלפה הדרגתית של אברי הגוף סביב המוח? ועוד דבר אחרון - המוח הוא האיבר החי היחידי (אצל האדם1) שהתאים בו אינם מתחלפים (זו הסיבה להתדרדרות המוח עם הגיל - תאים מתחילים למות בגיל 18 ואין תאים שיחליפו אותם). על כן, פרט למוח, כל הגוף שלנו מתחלף סביבנו כל הזמן. אז איפה ה"אני" הזה אם לא במוח? 1 אצל עורבים, למשל, המוח קטן וגדל לפי עונות השנה, כדי לחסוך באנרגיה הרבה שצורך מוחם היחסית-גדול (יחסית לציפורים...) בעונות שאינן מצריכות מאמץ מחשבתי גדול במיוחד. |
|
||||
|
||||
יש סוג של דגים, בו הנקבה מטילה ביצים, מעבירה לזכר, והוא שומר עליהן ומשריץ אותן. הייתי בטוחה שתביא אותם עזר כנגדך לעניין זכר ונקבה, אז הקדמתי תרופה למכה הלא קיימת. ה"אני" הנוכחי שלי הוא סך כל מה שקרה לי עד רגע זה (כלומר ראיתי,חויתי,חשבתי,הרגשתי וכו). זה כולל גם את תודעת הגוף (שונאת את הנמשים על האף בקיץ, זוכרת איך נשרטתי וכאב לי נורא,חויות זכרון ממחלות הגוף וכו). אם אתה משותק כמובן שזה משפיע על ה"אני" שלך. ה"אני" החמקמק והקשה להגדרה הוא מופשט ולא ממוקם במוח (האם אנשים מפגרים קיימים פחות?). המוח יכול, אולי (לא מכירה את הניסוי הזה. לכמה זמן זה עבד?) לשדר פקודות, אבל אפילו (ואני בטוחה שלא) הוא מסוגל לשאת איתו את מטען הזכרונות, הרי שהם לעולם לא יתאמו את הגוף החדש ("הי, איפה הנמשים על האף? ואני די בטוחה שלא הייתי גבר בגירסה הקודמת!") ויהוו מהות חדשה. האם אתה מעוניין בדיון על ה"אני" המופשט? אם כן אז גם אני, ובכל מקרה- לו היו משתילים את מוחי הקודח בגופו של גבר היספאני זו ממש לא הייתי אני, אפילו ההורים שלי לא היו נתפסים לזה. |
|
||||
|
||||
אה. יש לנו הגדרות שונות של השרצה. הדג לא משריץ כלום. הוא פשוט שומר את הדגיגים בפה שלו. אז האני הוא דינאמי. אין לי בעיה עם זה. אבל תסכימי שהאני של ההיספאני שנושא את מוחך (מתי קרה שכל מוח נהיה קודח? ולמה מישהו קודח לי מחוץ לחלון כבר שעה? לא חשוב), יהיה *מבוסס* על האני הנוכחי שלך, בערך כמו שהאני הנוכחי שלך מבוסס על האני שלך מאתמול - כלומר, אותו אני, פלוס השינויים שעברו מאז (כמובן שהשתלת המוח בגוף אחר זה חתיכת שינוי, אבל עדיין - זה רק שינוי). מפגרים אינם "פחות קיימים", משום שקיום אינו עניין של סקאלה - דבר-מה קיים או לא. גם סנאים קיימים, למרות שהמוח שלהם באמת לא משהו (ראיתי אתמול את עידן הקרח. אחלה סרט. נורא מצחיק. לראות!). |
|
||||
|
||||
מאלפי סיבות. על קצה המזלג: משיכה מינית, זכרון תחושות שהן שונות אצל ההיספאני,שלא לדבר על מיקום,חברה,סביבה. מה שיקרה הוא, שאני אמות, וההיספאני יהיה חי עם כל המטען שיש לו ואף מטען רגשי משלי. המוח הוא מכונה, הגוף הוא מכונה, רק החיים משלבים אותם למה שאנחנו מכירים. איברים אפשר להשתיל, חיים אפשר להציל, השתלת "אני" אינה אפשרית. |
|
||||
|
||||
את חושבת שבגלל שהמוח שלך יושתל בגוף של גבר את תפסיקי להמשך לגברים? על מה את מבססת את הטענה הזו? נשמע לי מוזר מאוד. כידוע, איבר המין החשוב ביותר הוא המוח... לא הבנתי את המשפט עם זכר התחושות. מה שיקרה הוא שאת תמשיכי להיות, אבל תעברי שינויים משמעותיים, ותאלצי להסתגל למצב חדש לחלוטין. לא לגמרי שונה ממצב שבו פניך (חו"ח) נשרפים ואת נאלצת להסתגל ליחס שונה מהסביבה לפתע. |
|
||||
|
||||
אני בטוחה שהגוף האנושי והמוח האנושי כאחד לא יוכלו להכיל את הדיסוננס. (אתה ודאי מבין שאני ממש לא יכולה, לאור דיון ישן במיוחד, להפוך פתאום לגבר הנמשך לגברים...) זה טרם קרה ,לכן הדיון קצת עקר. ימים יגידו. |
|
||||
|
||||
מדוע שהמוח האנושי לא יוכל להכיל את הדיסוננס? המוח האנושי מכיל דיסוננסים רבים ומגוונים, וזה לא הגדול שבהם. ישנם מקרים מתועדים רבים של אנשים אשר המגדר הפיזי שלהם לא תאם את המגדר המנטלי שלהם, והתוצאה הייתה במקרים רבים בלבול מיני וחברתי ניכר, אבל בהחלט לא ניתוק מערכות שלם. המוח מסוגל להתמודד עם גוף גברי שמייצר הורמונים נשיים, וההיפך, ואף מסוגל להתמודד עם ניתוחי שינוי מין. למעשה, סביר להניח כי על סקלת המיניות המגדרית, מעט מאוד אנשים נמצאים בקצוות המוחלטים שלה, ורובם נוטים להיות איפשהו בתחום האפור שבין הזכר והנקבה ההטרוסקסואליים. |
|
||||
|
||||
לא דיברתי רק על דיסוננס מגדרי. מדובר פה למעשה על שני מטעני זכרונות שונים: מגדר שונה, זהות שונה, חברה שונה, אידאולוגיה שונה. כאמור, אולי אתה יכול להוכיח באורים ותומים שזה מדעית אפשרי. אני מסרבת להאמין עד שיוכח אחרת. לכאורה זה הדבר הכי נכון והגיוני לשאוף אליו- כולנו התחנכנו על ברכי אגדות הרובוט האנושי למיניהן, מעברים בין עולמות ומתים השבים מן השאול בגופה של וופי גולדברג,ובכן המציאות היא שונה. |
|
||||
|
||||
א. הומואים ולסביות. ב. אנשים שעושים ניתוחים לשינוי מין (שימי לב: אנשים אלה אינם מגדירים עצמם כהומואים או לסביות, אלא כטרנס-סקסואלים. ידידה לסבית שלי סיפרה לי על אדם שטוען שהוא לסבית בגוף של גבר, ומתוכנן ניתוח לשינוי מין...). |
|
||||
|
||||
ווווואה! רגע.... אוקי, התיישבתי שוב על הכסא. *הסיבה שנפלתי*, הייתה ניסיוני לדמיין את גילית כגבר היספאני גדול, הנמשך אל גבר היספאני גדול אחר... |
|
||||
|
||||
אני עדיין מתלמד אבל עד כמה שאני יודע הסברה ש... <ציטוט> "המוח הוא האיבר החי היחידי (אצל האדם1) שהתאים בו אינם מתחלפים (זו הסיבה להתדרדרות המוח עם הגיל - תאים מתחילים למות בגיל 18 ואין תאים שיחליפו אותם)" </ציטוט> היא לא עדכנית מדעית. (למרות שעדיין לימדו זאת באונבירסטאות לפני מספר לא רב של שנים) במח נוצרים גם תאים חדשים. (מה שכתוב בקישור זה הוא שטחי וחיפוש פשוט ל new brain cells ב-GOOGLE ינפיק עולם ומלואו בנושא זה). יש כמה כתבות של scientific american שקראתי, אני אחפש את הקישור. האם אתה יכול להוסיף קישור לאותו ניסוי (מח עכבר בצינצנת) ? כי הדבר נראה לי לא מדוייק בעליל או לפחות מתואר בצורה כזאת (אבל אולי אני טועה). לגבי הגדרת האדם כמח במכונית-גופית מפוארת : תגובה 59131 (אני מניח שתסכים עם דעתי שם לגבי אי קיום דואליות גוף/נפש ותחלוק עליי לגבי הנקודה שאני לא חושב ש"אני"="מוחי" וגופי הוא חלק בלתי נפרד מ"האני".) |
|
||||
|
||||
איי סטנד קורקטד. עשיתי חיפוש קצרצר בגוגל, אבל אני עצלן, אז אולי תוכל לספר לי - כמות התאים שנוספים למוח, היא משמעותית, הוא שהמאזן בסופו של דבר הוא שלילי? בכל מקרה, אני מניח שעדיין התחלופה היא לא דרסטית כמו באיברים אחרים בגוף. על ניסוי העכבר קראתי ב-New Scientist מתאריך 23 בפברואר השתא. התיאור שלי, כמובן, אינו מלא ומאוד לא מדוייק, אבל קריאת הכתבה הייתה בזמן שהותי בחנות ספרים, כשהרכבת שלי מאיימת לצאת כל רגע, אז לא הספקתי להתעמק. |
|
||||
|
||||
1 האני, אם יש בכלל דבר כזה, לא נמצא במקום מופשט אלא במקום מאד קונקרטי, המוח, כשהמוח הוא חלק מהמערכת. 2 ה"אני" כשם-עצם לא קיים, כמו שהנשמה לא קיימת. אלה ביטויים (בהפשטה גסה) של פעילות המערכת הביולוגית. אני לא רוצה לפתח גם כאן את מה שדנו עליו בכמה אלפי תגובות למאמרים אחרים. 3 מה שאת אומרת "השתלת מוח" - מהן גבולותיו הפזיונומיות של המוח? לב מוגדר בצורה מדויקת מבחינה גאוגרפית. מוח לא. אני אשמח לקרוא הפנייה על הניתוח הזה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ערן? זכית במתת הנבואה? |
|
||||
|
||||
וואלה :) חבל שלא הוצאתי על זה פטנט. ככה הייתי יכול לממן מהתמלוגים את תביעות הדיבה נגד האייל ולחסוך מאיתנו את כל הטרררם סביב עניין רוני אלוני. |
|
||||
|
||||
דיבה? |
|
||||
|
||||
אז רגע, התנאי להיותו של דבר-מה חי הוא שהוא יקיים חילוף חומרים, או שהוא יתרבה? או שניהם? כי וירוס לא מקיים חילוף חומרים ופרד לא מתרבה. |
|
||||
|
||||
וירוס, מתרבה? זה נכון שבהתחלה יש אחד ואחר כך יש יותר, אז סמנטית הוא מתרבה - אבל, אם נשדרג אנלוגיה שחוקה: ניקח מפעל מכוניות ונוסיף לו מדפסת. מייצרים שם מכוניות ותוקעים מתחת לווישר את התוכניות. המכוניות נוסעות למפעל אחר ושם מישהו לוקח את התוכנית ומייצר עוד מכונית. עכשיו יהיו יותר מכוניות. מישהו מרבה את המכוניות, המכוניות לא מתרבות במובן שבו צריך להתייחס לעניין במסגרת זו. |
|
||||
|
||||
לפי הטענה שלך, גברים לא מתרבים. אנחנו, הרי, בסך הכל תוקעים חלק מהתוכניות שלנו מתחת לוישר, ונותנים למפעל אחר להרכיב... |
|
||||
|
||||
טיפשי מצידי. |
|
||||
|
||||
ובקיצור, לפנינו בעיית הגדרה מס' 347: מהי התרבות? |
|
||||
|
||||
כבר נכנעתי לדובי, כי אני לא מצליח לחשוב על הבדל מספיק חזק בין וירוס לזרע. הסימביוזה זרע-ביצית לא כל כך חשובה לעניין ההגדרה. אבל בכל זאת יש כאן משהו שדורש ניסוח מדויק, אבל אני חושד שאם אני ארים את הכפפה ואנסה לתת איפיונים (כרגע זה לא בתוכנית, אל דאגה) יצפה לי המלבן ''התרבות היא מה שאנחנו קוראים לו התרבות''. |
|
||||
|
||||
ואל תשכח את המלבן "בשביל מה אנחנו צריכים להגדיר התרבות". תוכל, כמובן, לענות "בשביל להגדיר חיים", ואז אחזור למחשבה שהציקה לי במשך כל קריאת המאמר: "בשביל מה אנחנו צריכים להגדיר חיים"? |
|
||||
|
||||
תודה רבה על המילים הטובות. כשקראתי, קיפצה ציפור הנפש שלי בדילוגים קטנים ועליזים. תודה. ולעניין, רגע המוות הוא יחסי,נכון, אבל תביטי בדברים בפרספקטיבה היסטורית: פעם אם אדם היה חדל לנשום הוא היה *מת*, היום זה לא המצב. אז מה? האם הוא מת אז או שטעינו והוא בעצם חי? אולי אנחנו טועים גם היום ומה שנחשב למת ניתן להחיות? ואולי, אנחנו ממש טועים, והכל בר תיקון ובכלל אין למות, ובאותה נשימה, גם אין לחיות? לא הבנתי למה "האמונה המלבלבת במקום בו נפסקת ההבנה" אינה רלוונטית. גם אנשים שאינם דתיים נוטים לפנות לאמונה היכן שתמו ההסברים. גם את "מותר האדם מהבהמה אין" לא הייתי ממהר להוציא. אפשר להתייחס למשפט במשמעות חברתית-התנהגותית, ואפשר לגזור ממנו על המבנה הפיסי ואופן החיים הדומה. כיוונת לליבו הראשון של המאמר,איך אני טוען כי חי ודומם אחד הם? (בודאי שאני מוחל להדיוטות, גם להדיוט הזה לקח הרבה זמן להבין) ליבו הראשון של המאמר הוא מה החיים אינם, והשני - מה החיים הינם. הביטי במה שידוע כיום. למארק ודארווין הראו לנו כי צורות חיים, יהיה משמעם ברגע זה אשר יהיה, אינם דבר סטאטי אלא תהליך מתפתח ודינאמי, וכי יש גילגול מצורה לצורה. למארק, אשר היה הראשון למיטב ידיעתי לטעון זאת, אף הגיע לכך תוך נסיון להוכיח את ההיפך בלא הצלחה. עם כך יש לנו שרשרת התפתחות יפה וארוכה, אבל בחוליה מסויימת בעבר היא נעצרת ולא ברור לנו מה הוליד אותה. אם כבר הבנו כי המערכת דינאמית, מדוע נפסיק ונניח כי בנקודה זו (התא הראשון) היא סטאטית? בחינה מדוקדת של מבנה הוירוסים והניסוי של סטנלי מילר מספק לנו את הרמזים הדרושים לנו בפתרון התעלומה. הוירוס הוא לכל נושא ועניין "דומם" מוחלט בחלק גדול מקיומו, סתם מולקולה צפה, לא יותר ולא פחות מגרגר אבק, אבל אותו "דומם" יכול באחת "לקום לתחייה". יש בכך מעין גשר בין עולם החי לעולם הדוממים. גם הניסוי של סטנלי מילר והתובנות שמיניתי אחריו מעידים כי יש סיכוי טוב כי מה שנתפס כחי הוא תולדה של אירועים טבעיים, לא רצוניים המערבים חומר דומם בלבד. בהנתן כל אלו, אני מבקש להרחיב את היריעה שפרש דארווין על עולם לחי לכלל החומר היקום. אם תשאלי אותי, היה הרבה יותר קשה לקבל את דבריו של דארווין מאשר את דברי, ואת השלב הזה (רובנו) כבר עברנו. הוא פתח את הסכר, אני רק נותן למים להציף את הכל... |
|
||||
|
||||
השלב בו אוסף התהליכים המורכב המהווה את תהליכי החיים קורס לאקט של רפורמה לשונית של מיקום על מימד יחיד ביפולרי הינו בעייתי. גישה זו אופיינית לרוב למדענים קשישים שהכושר לפתור בעיות מורכבות ורבות רכיבים ירד אצלם, והם חשים הקלה כאשר מערך הבעייה המורכבת נעשה כפוף לאיזה אקט לשוני שרירותי. הנושא של מורכבות הינו חשוב ביותר. גם תוצרי בעלי חיים, חלקם ירודים, עשויים להיות בדרגת מורכבות גבוהה, בהציבם פתרון לבעיות מורכבות, כמו הווקטורים במחול הדבורים המורים על מיקום (פון פריש, 1923) או קורי העכביש ומחילות הבונים (קרל פופר בתורת שלושת העולמות שלו (Objective Knowledge - an evolutionarry approach, 1972 ). ברם, אין להשתמש בו לדמרקצייה (הבדלה) מדורגת או דיכוטית (מעבר סף) בין תהליכי חיים לתהליכים שאינם חיים, שכן אובייקטים דוממים במובהק ידורגו על פי רפורמה לינגוויסטית זאת כאוביקטים חיים, דבר הסותר את הידע שלנו. זאת כשסתירה זאת אינה נעשית באמצעות ידע חדש וסותר, המחייב רפורמה מערכתית/מושגית, אלא באמצעות אקט סמנטי שרירותי, שנזקו מרובה. שכן הוא חוסם את הצורך בדיון ומאמץ מחקרי נוסף, בנתנו תחושה או השאה של פתרון הבעייה המורכבת מאד. ראו להלן דיון מורכב במורכבות מבנית בספרו של חתן פרס נובל לפיזיקה (מודלים מורכבים של חלקיקים אלמנטריים) מארי גל-מן ובספרו של מיכאל שרון "חלוקת קשב" בו נעשית הבחנה בין מורכבות מבנית וסיבוך מבני באמצעות המושג של "אינווריאנטים". מעניין כי לייבניץ במטפיזיקת המונדות שלו, מציב גישה דומה באופן גס לזו הנוכחית, גישה המסתמכת על קונסטרוקציות אינפיניטסימליות. (שכן לייבניץ היציב, במקביל לניוטון, את המטימטיקה האינפיניטסימלית, והיציג מאידך קונסטרוקציית מרחב של יחסים, ולא מרחב ניוטוני אבסולוטי - כמושג זה שימש את אינשטיין ב-1905 ו-1916) לייבניץ הציב רצף של תודעות בדרגות בהירות שונות על ציר רציף כשהדומם הינו בעל דרגת התודעה העמומה ביותר, והחי העילאי הינו בעל דרגת מובחנות ובהירות תודעתית גבוהה. ברם, זהו מודל מבני היפוטתי היכול להחשב כמערך כללי ורב תכליתי להתמודדות עם בעיות מורכבות בתחומים שונים. |
|
||||
|
||||
זאת היתה הפעם העשירית בה קידמתי את ספרי "חלוקת קשב" באתר זה. רוצו לקנות. |
|
||||
|
||||
זה לא הייתי אני. |
|
||||
|
||||
אתר זה, אני רואה, פתוח גם לפשיעה, ולמטיפים לצריכת סמים כבדים. המלצתי היתה ענינית, שכן מדובר בספר חלוצי בעברית הדן לעומק בנושאים אלה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מיכאל, אני חושב שאתה מתמודד עם החיקויים הלא נחמדים שלך באצילות, עד כמה שהדבר ניתן (או רלוונטי. אני לא יודע מה רמת העניין שלך באייל הקורא. חוסר הרלוונטיות מזווית אחרת: ההתכתבות המקוונת נראית לי כמו משהו ש*אמור* לאפשר מעשים מסוג זה). ולבחור הפיקטיבי: פחדן. אם היית מספיק הגון כדי להשתמש בווריאציה, קלה ככל שתהיה, על שמו, נניח, לא הייתי כותב את התגובה הזו. לעשות את אותו דבר (להשתמש בשם ובכתובת הדואר) לדובי, או טל, או ג. שמעון, או לאחד מבני התשחורת, לא יהיה לך אומץ. גם לא היכולת. הסגנון של מיכאל, יאמר לזכותו, מבדיל אותו משאר הקוראים. אני לא רואה סיבה טובה ללעג הזה, ובטח שלא רואה סיבה טובה לנזק הגדול שאתה גורם לו, כשאתה משתמש בשמו וגם בכתובת האי מייל שלו. ביקורת עניינית (או אכזרית) אפשר להביע באופנים יותר הוגנים, ואם במיכאל שרון עסקינן: תגובה 59304 אני לא חושב שחוקים נוקשים, או מחיקות בידי עורכים על פי פנייה, הם פתרון לעניינים מסוג זה. אני עצמי נהנה ממעטה החשאיות, אם כי אני נוהג לדאוג, כי אני בחור הוגן, להבדיל, להבדיל1 (אם כי אני לא נוטה להתחזויות לכותבים אחרים). אני כן חושב שלקוראים צריך להיות חוש אמפתי ומקווה שהם יכולים לראות את הרוע הילדותי הזה כשהוא ניבט אליהם מהמסך. בדומה לעקיפה בתור שאתה רואה במרחק שני מסלולים בסופרמרקט, יש כאן טעם רע וגסות רוח מכוערת. במקרה כזה קשה לומר שאתה מתאכזר לחלשים, אבל אפשר להגיד, בלי לחטוא לאמת, שאתה מתאכזר לחולשות. אז יאללה, you had your fun, רד מזה. זה כבר מביך. אני לוקח את ה"רד מזה" בחזרה - מבחינתי אתה יכול להמשיך. התגובה הזו לא הייתה אמורה להגיע אליך, ובהרבה מובנים היא לא מגיעה, בגלל האנונימיות. הפניה אליך הייתה אמצעי רטורי. יצאה קצת טרחנית, אבל אני לא אשכתב את זה עכשיו. ושוב למיכאל: אני לא רומז שאתה נזקק לשירותי, אלא רק מביע תמיכה. אני לא חושב שצריך או אפשר לנטרל את המפגע הזה, ובזה אני מסכים עם אנשי הצוות, שאליו פנית מעל דפי האתר (אבל הטיעונים שלהם היו מטופשים וקנטרניים - ומיותרים מלכתחילה). 1 להבדיל ראשון במלעיל, שני במלרע. |
|
||||
|
||||
למרות שגם לדעתי הדברים אותם אמר מיכאל שרון בנושאים אחרים (סמים, פשיעה, דילול אוכלוסיות וכו') היו מוטעים, אני לא חושב שהביקורת על מה שהוא אומר צריכה להיות אוטומטית. בטח שלא בדרך הפחדנית של התחזות ע"י שימוש בשמו. אני נוטה להסכים עם הנאמר בהודעתו הנ"ל. למרות שאנו יכולים למתוח קו רציף ולקרוא לכל הדברים כולם "חיים" הדבר לא עוזר לנו כלל אלא רק מטשטש הגדרות. טישטוש הגדרות זה הוא לא פרודקטיבי בשום צורה. אנו עדיין צריכים הבחנה בין החי ללא חי ושום פילפול לשוני לא ישכנע אף אחד מאיתנו ש"אבן" היא יצור חי. כמובן שהגבול בין ה"חי" ללא "חי" הוא גבול אותו מגדיר האדם והוא בעצם שרירותי. נכון שיש מקרי קצה בהם אנו מתקשים להחליט לאיזו מגירה לשייך, אבל הדבר נכון לגבי *כל* הגדרה באשר היא הגדרה. בני אדם ואבנים מספיק רחוקים מאותו גבול חמקמק ולכן בני אדם ישארו ב"מגירת החיים" והאבנים תשארנה כלי דומם לסיקלת אלו אשר כופרים בכך. (המשפט האחרון נאמר בצחוק כמובן) |
|
||||
|
||||
לך תעשה משהו ותפסיק להשפיח את הגיגך המגוחחים |
|
||||
|
||||
עובדה מעניינת : המילה המגוכחת "מגוחח" מופיעה רק פעם אחת באינטרנט הישראלי (על פי גוגל) באתר המהולל בננות. כנראה שזהו המקום בו אתה נוהג "לעשות משהו" וגם "להשפיח". אני ממליץ על דיאטה מחמירה ללא "ח" לשבוע שבועיים. |
|
||||
|
||||
אם זה מה שמצאת אז הית צריח להבין שאני בת ולא בן. לפכות עשית משהו אכר מלחתוב באיל |
|
||||
|
||||
(התגובה הזו מכוונת גם למיכאל שרון, ובעצם לכולם) אני שמח על ביקורתך. זה היה אך צפוי שיתקומם מאן דהו על החייאת האבנים, ועל החיבור (לכאורה או שלא לכאורה) של מין לשאינו מינו: חי=דומם. ההיסטוריה של המדע מציגה לנו מספר רב של דוגמאות לחיבורים בלתי מתקבלים על הדעת מעין אלה: (1) הכח האלקטרומגנטי: הכוחות מגנטי וחשמלי שנחשבו לכוחות שונים אוחו להסבר אחד. (אם אני לא טועה, גם הכח הגרעיני החלש כבר חבר לקיבוץ ויצר את הכח "האלקטרומגנטי החלש") (2) הגלקיק: תופעת הגל ומושג החלקיק, אשר דבר אין להם במשותף באופן בו אנו תופשים אותם, חוברו לתדהמת עולם הפיסיקה ע"י אלברט אינשטיין בהסברו (זוכה פרס הנובל) לאפקט הפוטו-אלקטי. עד היום, קשה לנו להפנים את המשמעות, רק לחיות איתה ("דואליות הגל-חלקיק") (3) משוואות אליפטית וצורות מודולריות: שני מושגים מרוחקים ביותר בתחום המתמטיקה הוכחו כשני אספקטים של אותה התופעה בהשערת טניימה-שימורה, אשר שימשה להוכחת המשפט האחרון של פרמה (כדאי לקרוא את הספר) (4) זמן: נטען עפ"י תורת היחסות המוכללת להיות מימד לכל דבר, בדיוק כשלושת מימדי המרחב. (5) חומר ואנרגיה: תורת היחסות גם מגשרת באופן קשה לעיכול על מושגי החומר והאנרגיה וגורסת כי הם אספקטים שונים של אותו הדבר. (6) רגשות: יותר ויותר אנו למדים מביוכימיה, פרמקולוגיה ונוירולוגיה כי הבסיס לרגשותינו הוא כימי ביסודו וכי דופאמין שווה אושר, וכן תפקיד לסרטונין,גלוטמאט ועוד מולקולות פשוטות. (יכלתי להמשיך אבל למה להכביר?) פיסיקאים, רואים זאת כערך לצמצם את מספר המושגים למינימום ולמצוא את הדבר שיאמר את הכל. אחת ממטרות העל של הפיסיקה בת זמננו היא פיתוח ה-Grand Unifying Theory אשר תאחד את הכוחות כולם להסבר מתמטי אחיד, ותשכין שלום בין שתי הבשורות הגדולות של הפיסיקה במאה ה-20: תורת היחסות המוכללת ומכניקת הקוונטים. אם תשאל אותי, הם צודקים, ואוקהם על תערו איתם. האמן לי שיש לי עיסוקים טובים יותר מ"טשטוש הגדרות" כדבריך, וממתיחת קוים מחברים בין דברים מנותקים זה מזה. הצטברה לטעמי מסה קריטית של עדויות המעידות כי יתכן ומושגי ה"חיים" וה"דומם" אינם זרים כפי שהורגלנו לחשוב. יש בכך הרבה יותר מפילפול לשוני, אני מאמין בדברי ולא מנסה סתם לשכנע אותך כי שחור זה לבן וכי הירח עשוי מגבינה. אם זהו אכן המצב, וחיים הינם דומם ולהיפך, יש יתרון רב בטישטוש ההגדרות הישנות והכוזבות. הדבר אינו רק פרודוקטיבי כי אם נדרש, שכן זהו מחסום מחשבתי-לשוני אשר מעכבנו מאות בשנים, ושומה עלינו להחלץ ממנו כדי לראות דברים לאשורם. אתה מדבר על *הגבול החמקמק* בין אנשים לאבנים ובטוח בצדקתך כל עוד הינך רחוק ממנו. גם אני בטוח בצדקתך כל עוד אתה רחוק ממנו, השאלה הינה מה הוא הדין כשנתקרב אליו, האם עוד נראה שם גבול? |
|
||||
|
||||
וממש בקצרה אנסה להצביע על מיקומו - המוח |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אכן המדע שואף להאחדות, אך עוד לא נתגלה וגם לא יתגלה מרובע עגול שכן מדובר בסתירה לוגית. המוות הינו תת קטגוריה של הדומם, ומוגדר כמצב גבול בו חדלים החיים. שים נא לב כי ההאחדות בוצעו באמצעות מציאת איזומורפיזמים (שוויון מבנה) בין שני התחומים , והבנה שמדובר באקוויולנציה ביניהם. מאידך הכותב מציע אקט סמנטי שפירושו ביטול ההגדרה של המוות כהפסקת החיים, ללא מציאת אקויולנצייה בתחומים מהותיים לעניין זה. אדרבה, אם נדבר על מגמות מאפיינות, הרי שהחיים שואפים להגברת הסדר ובכך הינם תכליתיים, בעוד על הדומם חל החוק התרמודינמי השני של קארנו, של התגברות רמת אי הסדר בסקלה הגדולה. בכך קיים ניגוד מאז'ורי בין החי והדומם. תאמר שניתן לבנות מערכות טלאולוגיות המתוכנתות להגברת הסדר. אכן, אך בכך הן מחקות את תהליכי החיים. יוצא שההנגדה חיים-דומם הינה פורייה בהבנה ואמולצייה של תהליכים, בעוד ביטולה יביא אמנם להשאה של הבנה, אך לביטול המאמץ האמפירי חקרני. זאת ועוד, בסקלה הגדולה, תהליכי החיים משקפים את הטבע הדומם (באמצעות התודעה) והינם פורמטיביים לגביו, בעוד הטבע הדומם אינו מודע לעצמו, והינו חסר מטרה. תוצרי החיים, כגון הצבת מערכות טלאולוגיות הינם בראש וראשונה תוצר מטא רמה תודעתית זאת. ואם תאמר שהחיים הם חלק מהטבע, אכן כן, בהיות החיים תת-קטגוריה של הטבע, בעלי אפיון יחודי. |
|
||||
|
||||
מה לדעתך הוא האפיון היחודי ? כותב המאמר הציע כזה ואתה רק אומר שיש כזה. <מבטא של שמעון פרס> מה אתה מציע ? </מבטא של שמעון פרס> |
|
||||
|
||||
הצבעתי על שניים כאלה. |
|
||||
|
||||
"שהחיים שואפים להגברת הסדר ובכך הינם תכליתיים" "הטבע הדומם אינו מודע לעצמו, והינו חסר מטרה" ? |
|
||||
|
||||
גרסת קודם לכן כי אני סובל מתסמיניהם של מדענים קשישים, ואני, מדען צעיר, מקווה לשכנע אותך כי הזיקנה לא קפצה עליי, וכי אנו מסכימים יותר משנדמה לך: "המוות הינו תת קטגוריה של הדומם, ומוגדר כמצב גבול בו חדלים החיים" נאמר אך לרגע קט כי זוהי ההגדרה למוות. המוות אם כך תלוי במושג "חיים" (המצב בו הם חדלים) ומוכלל במושג "דומם". והנה, בא אחד, ארז, ומתנגח במושג "חיים" עד כדי לטעון שאינו חיוני אלא נרדף למושג "דומם". בהעדר מושג "חיים", לשיטתך ושיטתי, אין "מוות", ושניהם מוכללים (או, הינם) "דומם". עד כאן לגבי מוות. "שים נא לב כי ההאחדות בוצעו באמצעות מציאת איזומורפיזמים (שוויון מבנה) בין שני התחומים , והבנה שמדובר באקוויולנציה ביניהם" שוב, אני מסכים איתך. גם אני, לדעתי, הצגתי איזומורפים. הרי באמת איני מצפה ממך להאמין כפתי ששחור הוא בעצם לבן בגלל איזה להטוט לשוני שביצעתי. אם האיחוד צורם לאינטואיציה שלך בתחילה, הרי זאת מפני שלדעתי אתה ממאן לקבל את שמצוי לפניך. אני מצרף פסקה שהוסרה בעריכה מן המאמר: "אתה לוקח אדם ומפרק אותו לחתיכות קטנות יותר ויותר, עד שתגיע למולוקולות, לאטומים. "לא יכול להיות שזה הכל" פוסק ההומניסט "יש בנו יותר מאטומים, בטח החמצנו משהו בדרך". את מה החמצנו? נשמה? "אנרגיה" (התרגום המרגיז של המערב לצ'י הסיני)? הרוח או אולי הנפש? ומה אם התשובה מתחת לאפנו ואנחנו פשוט דוחים אותה מחוסר רצון להאמין, מה אם אין שום דבר מלבד מה שיש, וכולנו רק אסופה של אטומים מחוברים בקשרים כימיים." "שהחיים שואפים להגברת הסדר ובכך הינם תכליתיים, בעוד על הדומם חל החוק התרמודינמי השני של קארנו, של התגברות רמת אי הסדר בסקלה הגדולה" בנוגע לחוק השני של התרמודינמיקה, איני יודע מהי הכשרתך בפיסיקה, אך אני ממליץ לך לא לבחור בנתיב זה, הוא מלא אחיזות עיניים. האמן לי, בטרם בחרתי בדרכים לא מסומנות, תרתי את השבילים השגרתיים. הכלל נכון אך ורק במערכת סגורה. לא כך הוא גופנו, ואף עולמנו. הביוספרה כולה מונעת ע"י אנרגיה סולארית השוטפת את הפלנטה ומנוצלת בתהליך הפוטוסינתזה לקיבוע פחמן (ע"י אנזים ה-RubisCO), בהעדר שטף אלקטרומגנטי זה יעלמו החיים (גם כהגדרתך) כולם. החוק השני של התרמודינמיקה הוא לפי שעה מאפיין של היקום, ללא יוצאים מן הכלל, גם לא החיים. |
|
||||
|
||||
ברצוני להתייחס למשפט האחרון בדבריך: "החוק השני של התרמודינמיקה הוא לפי שעה מאפיין של היקום, ללא יוצאים מן הכלל, גם לא החיים." ובכן החוק השני של התרמודינמיקה חל על מערכות תרמודינמיות, ומערכת תרמודינמית היא חלק של המרחב שגבולותיו ידועים לנו ומוגדרים היטב, ושחומר לא עובר דרכם. האם הוא חל על היקום ? רק אם היקום הוא מערכת תרמודינמית. אך מה המשמעות של אמירה כזאת ? מישהו היה פעם בקצה היקום ? |
|
||||
|
||||
אני מקבל את התיקון. אין לי הוכחה שהיקום הוא מערכת תרמודינמית סגורה. אלא שטעותי היא בכך שנתתי למשפט שלי להתפרש בשני אופנים, לא התכוונתי ליקום כמערכת, טענתי כי החוק התרמודינמי הוא מעין כלל ברזל שעוד לא נמצא לו מפריך בכל המוכר לנו (היקום) וגם תופעת החיים מתיישרת על פי כלל זה. |
|
||||
|
||||
הדברים שאכתוב להלן, כולל הסיפור הנלווה, הם חזרה על דברים שכתבתי בעבר בחילופי דברים עם "אורח לרגע" ואולי גם אחרים. בעצם, אולי הם לא כל כך במקומם כי למעשה תשובתך היא הסכמה לעיקרם, וגם ציינת לא כפי שהבנתי בתחילה שאינך מתכוון להתייחסות ליקום כמערכת תרמודינמית סגורה, אבל אני בכל זאת חוזר עליהם בגלל הקשר שאני עושה בפיסקה האחרונה לנושא מאמרך. (לא התייחסת לדבריי בתגובתי האחרת). אני התכוונתי למשהו שהוא יותר מאשר "אי אפשר להוכיח שהיקום הוא מערכת תרמודינמית סגורה", כי בעצם אי אפשר גם להוכיח שהחוק השני (או הראשון. לא משנה.) תקף גם עבור מערכת תרמודינמית סגורה. אבל כיון שכל ניסיון העבר הראה לנו שעד כה המערכות התרמודינמיות שהכרנו צייתו לחוקים האלה אנו מאמינים שככה זה, והאמונה הזאת מתבטאת בקביעתם כחוקי טבע. הוכחה בפרוש אין לנו. אבל התבססות על חוקים כאלה כיסוד לפיתוח תורות היא בפרוש מדע, בעיניי. אבל כשאנחנו מדברים על ה "יקום" אנחנו עוברים לדבר על משהו שכלל אינו העולם שאנו מכירים, והכלת חוקים שקבענו תוך הסתכלות בעולמנו על דברים גדולים שהם הרבה מעבר לנו, ושבעצם הם גם חסרי משמעות, אינה תורמת לשום דבר. הגישה "הפילוסופית מדעית" הזאת הוטבעה בי עוד כשהייתי צעיר מאד ע"י מישהו שאני מאד מעריך. ואני זוכר שהוא היה נוהג לומר לי בין השאר שמי שעוסק ב "אנטרופיה של העולם" עושה מעצמו אלוהים (באותה עת כבר ידעתי אולי לפתור משוואה ריבועית אבל לא ידעתי כלל מה זאת אנטרופיה.) לימים כשלמדתי תרמודינמיקה בטכניון והגענו לחוק השני שאלתי את מורי פרופ' ארתור שביט, שלמיטב שיפוטי היה הטוב במוריי את השאלה הבאה: "האם יש קשר בין הדברים שאנו לומדים ובין הסיפור על היקום שהולך ונעשה מסודר פחות ופחות בגלל שהאנטרופיה בו עולה ?" (בניסוח של השאלה היו כבר סימנים לחינוך קודם . . .) תשובתו למיטב זכרוני הייתה כזאת: "את הסיפור הזה גם אני שמעתי, אך איני חושב שיש קשר בינו ובין מה שאנו לומדים. אנו עוסקים במערכות תרמודינמיות שהגבולות שלהן מוגדרים היטב. כמדברים על "היקום" אנו מדברים על משהו שאין אנו יודעים עליו דבר. איפה גבולות העולם ? אולי בסוף העולם יש עוד עולם ? אולי יש אלוהים בסוף העולם שדואג להחדיר חום אליו ללא הרף. . . בשביל זה יש אלוהים ועוד 'אנשים כאלה'. שיעסקו הם בכך. אין זה עיסוקנו." וזה אולי המקום לחזור לנושא מאמרך, וגם לחזור על דברים בתגובה אחרת שלי לך. כאן אמנם אני יותר מסויג כי איני מכיר את שיטות המחקר בביולוגיה, אך בגדול נראה לי שכאשר מדברים על "החיים" ומנסים לתת להם הגדרה, אולי עוסקים בדבר חסר תכלית כמו "האנטרופיה של העולם" . . . |
|
||||
|
||||
האם יש לנו הוכחה לחוק טבע כלשהו? |
|
||||
|
||||
לפי איך שאני מבין את הדברים(אולי יתקנוני בקיאים ממני) אין כזה. דוגמה טובה היא החוק השני של ניוטון. לולא נפל התפוח על ראשו (כמשל גם לדברים אחרים בהם צפה), הוא לא היה יכול "להבין" גם לו היה חושב מחשבות עמוקות מאד, שכך צריך לקרות. המודל שפיתח מבוסס בראש ובראשונה על הידיעה שתפוחים נופלים על ראשים ועל *האמונה* שכך ככל הנראה מתנהג הטבע תמיד. |
|
||||
|
||||
אז מה שונה (מהבחינה הזו) החוק השני של הטרמודינמיקה מכל שאר החוקים? |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שהוא שונה מבחינת היותו בלתי ניתן להוכחה. הבאתיו כדוגמה. אבל אני נוהג לדבר דווקא עליו כי ישנה שיטה לפיה מגיעים ממנו, לדעתי, למסקנות לא רלונטיות כפי שציינתי בתגובות קודמות. |
|
||||
|
||||
אני מצטער, לא הבנתי את הטיעון שלך. האם אתה טוען שאי אפשר לשייך ליקום שום תכונה פיזיקלית (ואם לא, איזה תכונות פיזיקליות אפשר לשייך ליקום)? איפה, לדעתך, עובר הגבול בין מה שניתן לשייך לו אנטרופיה, למה שלא ניתן? |
|
||||
|
||||
בשאלתך השתמשת בשני מושגים. האחד הוא "אנטרופיה" שאני יודע מה זה אבל (כך יש לי חשד) אתה לא יודע, והשני הוא "יקום" שאני לא יודע מה זה. אתה יודע ? יש לו גבולות ? אולי הוא אין סופי ? מה אתה יודע עליו ? אז בו נעזוב את זה, ואנסה להסביר שוב את ההשקפה שהבאתי בעזרת דברים ששנינו מכירים. כשאתה מחזיק משהו ועוזב, הוא נופל. אין שום הוכחה לכך שהדבר הזה חייב לקרות אבל ניסיון חיים רב שנים גורם לנו להאמין שכך זה. (ההסבר: הוא ייפול בגלל שיש כוח משיכה הוא לא הסבר. זו צורה של תיאור של מה שאנו רואים ולא תשובה לשאלה "למה הוא נופל ?". למשל, סיפרו לי שבייחסות כללית אין כוחות משיכה כאלה ובכל זאת התופעות האלה מתוארות אפילו יותר טוב). על אמונות בדברים כאלה מבססים את חוקי הטבע. למרות שאין לנו הוכחה שאם נעזוב משהו הוא ייפול ואנחנו רק מאמינים בכך, אנחנו יודעים היטב על מה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על חפץ שאנו מחזיקים בידנו ועל כל מיני דברים שאנו מכירים מהסובב אותנו. אבל אם רוצים לעשות הכללה, ואומרים שגם באיזה שהוא מקום שרחוק מאתנו מיליוני שנות אור, ששום אות עדיין לא הגיע ממנו ואם יגיע יהיה זה כשאולי כבר לא תהיה אנושות, קורה אותו דבר , אנחנו אומרים משהו חסר משמעות שאין אנו מבינים את פרושו, והאמירה הזאת לא תורמת לנו שום דבר, גם לא ידע. |
|
||||
|
||||
להבהרה, אני יודע מה זה "אנטרופיה" (לא שזה קשור, אבל יש לי תחושה שיותר טוב מרוב הכותבים באתר, כולל כבודו). גם ליקום אפשר למצוא הגדרה (למשל, כל המרחב ומה שבתוכו). האמונה שלנו (לפחות שלי) היא בהנחת האינדוקציה, ובכך שחוקי הטבע זהים בכל מקום וזמן (ושהם קיימים וניתנים לניסוח, כמובן). על סמך ההנחה הזו, אני מסיק מסקנות (=מנסח ומפריך תיאוריות) כוללות מניסויים בודדים (כמובן, תוך התחשבות בכל ניסויי העבר). האם מה שאתה טוען הוא שמשום שאי אפשר להוכיח אף תיאוריה (מה שכמובן, נכון), אנחנו לא יכולים להניח את הנחת האינדוקציה? למה? גם אם אמירה מסויימת לא תורמת לנו כלום, זה לא משנה את אופיה. ואת החלק של "שאין אנו מבינים את פרושו" תצטרך לנמק (אני, למשל, משתדל לא לומר דברים שאני לא מבין את פרושם). |
|
||||
|
||||
אני הבהרתי את כוונתי הכי טוב שאני יכול, ואם אינך מבין אז למישהו מאתנו יש בעיה, מה גם שעכשיו גם אני מפסיק להבין אותך, כמו שקורה בסיומם של ויכוחים בנושאים אחרים עמך. לכן אני מציע שנסיים בנקודה זו. |
|
||||
|
||||
ברור שהבעיה היא אצלי, ולכן ביקשתי את עזרתך. כל מה שאני רוצה זה לנסות להבין את דעתך, אין לי כוונה לשכנע אותך במשהו, רק לנסח אותה בצורה שאבין. זכותך המלאה לסיים בנקודה זו, אבל אם ברצונך לעזור לי להבין, אולי תנסה לענות לשאלות שלי. |
|
||||
|
||||
אבל קשה לי אתך. עצם ניסוח כמו ''לדעת יותר טוב מה זה אנטרופיה'' הוא מגוחך. לתכונת האנטרופיה יש הגדרה מדוייקת ע''י נוסחה. אי אפשר לדעת ''יותר טוב''. או שאתה יודע או שאינך יודע. זה כמו שאתה לא יודע יותר טוב ממני מה זה כסא, ובעצם הגדרת אנטרופיה הרבה יותר חדה וברורה מאשר הגדרת ''כסא'' שעוד אפשר להתפלסף עליה. ל''יקום'' אתה מציע הגדרה. עצם זה שאתה מציע הגדרה מראה שלא תמצא (כנראה. אני לא מתחייב.) הגדרה שמקובלת על הכל. אני לא יודע מה אתה רוצה. אתה רוצה אולי להיראות חכם או סתם לברבר ואין לי כח לזה. |
|
||||
|
||||
תגובה 14671 |
|
||||
|
||||
זה כנראה עניין של אופי. אני רוצה לסיים כי אני יודע שאין טעם, ובכל זאת משהו מדגדג ואני ממשיך. |
|
||||
|
||||
כן, אבל הסייפות הפוגעות-משהו: "אני לא יודע מה אתה רוצה. אתה רוצה אולי להיראות חכם או סתם לברבר ואין לי כח לזה." לא תורמות לרצון לדון איתך ברצינות. |
|
||||
|
||||
או. קי. אז אני מתנצל בפני סמיילי על הסיפא, אבל אעשה מאמץ עליון לא להוסיף שום מילה בויכוח הזה. |
|
||||
|
||||
מצטער, אנטרופיה מוגדרת בצורות שונות בהתאם למערכת איתה אתה עובד. במערכת קוונטית, האנטרופיה מוגדרת בצורה שונה לחלוטין מאשר מבמערכת קלאסית (משום שבמערכת קלאסית, המערכת נמצאת רק במצב אחד, ובמערכת קוונטית היא נמצאת בכמה מצבים). אפשר לדעת "יותר טוב", הנה עובדה. ברגע שהצעתי הגדרה (אגב, ההגדרה המילונית היא "העולם כולו"), אפשר להמשיך להתיחס למושג כמו שהוגדר, אלא עם כן יש לך סיבות לחלוק על ההגדרה, ואז, בבקשה, תציע הגדרה אחרת. אם לא, אז אתה טוען שהיקום הוא לא מוגדר? ולכן אי אפשר ליחס לו ערכים פיזיקלים? והאם ליקום כמו שהגדרתי אותו, היית מייחס ערכים פיזיקלים? אני לא רוצה להיראות חכם, ולא לברבר, אני רוצה להבין (ולהראות כמה אתה חכם?). |
|
||||
|
||||
האם נסיון להגדיר "חיים" הוא בזבוז של זמן? הכל חוזר לשפה : כלי ומכשול. מה הטעם במילה "חיים" כאשר היא עמומה ולא מובנת לאשורה. מהי שפה, כל שפה? במוחי יש לי רעיון, אני פולט סדרה של סימנים מוסכמים, אתה קולט אותם, ומתרגם אותם במוחך לרעיון שלי. איכותה של השפה נמדדת בין השאר ע"י כמה דומה הרעיון המקורי לרעיון שנקלט במוחך בסוף ה"שיחה". מילים שאין להם משמעות מוחלטת הן באגים בשפה. ב-99% מהמקרים אני אומר "חי" ואתה תבין אותי, ונהיה מאושרים עד מאד על התקשורת המצויינת בנינו, ויום אחד אני אומר "חי" ואתה תחטיא למשמעות דבריי - בעיה. יש הרבה מושגים כאלו, "חיים" היא רק דוגמא לכך. ככול שנדרוש מעצמנו רמת דיוק בהבנת איש את רעהו, כך יהיה עלינו להיות יותר בהירים לגבי "למה אתה מתכוון כשאתה אומר..", היינו - הגדרה. למי שטוב לתקשר ברמה של 99% הצלחה, שימשיך לדבר על חיים כפי שדיבר עד כה. לי יש עניין באותו אחוז אפרורי, משום שיש לי עניין בדברים משום שהם שם, בלא קשר לשיעורם היחסי מכלל המקרים. ולכן, לפחות עבורי, השפה דורשת ליטוש והגדרה חדשה. |
|
||||
|
||||
אני רוצה לחוד כאן חידה די מפורסמת שאולי חלק מהמשתתפים מכירים, ואם תהיה היענות ויגיעו תגובות ופתרונים, אנסה לקשר את הדברים לדבריך האחרונים. החידה היא זו: המורה אומר לתלמידים: "בשבוע הבא יהיה מבחן. לא אומר לכם באיזה יום מימות השבוע יהיה המבחן, מה שהופך את המבחן הזה למבחן פתע." הבה נבחן את הדברים. האם המורה יכול לתת את המבחן ביום שישי ? כמובן שלא. אם יחליט על יום שישי הכל ידעו שהוא חייב לתת להם את המבחן, ויום שישי פסול מבחינת התכנון שלו. אבל אם כך גם ביום חמישי הוא לא יכול לתת את המבחן, כי אם יגיע יום חמישי כולם כבר ידעו שביום שישי לא יוכל לתת את המבחן וידעו שהוא חייב להיות היום. מאותה סיבה גם יום רביעי פסול וכם גם יום שלישי שני וראשון. אז מה ? הוא לא יכול לתת להם מבחן פתע בכלל ? הכיצד ? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הבעייה הברורה מאליה בפתרון החידה היא הנחתו של הפותר כי עד יום שישי לא היה מבחן. הוא אינו מסוגל להניח זאת לפני יום שישי - בשביל לפסול את יום שישי כל הימים לפניו אמורים להיות פסולים. |
|
||||
|
||||
ברור שאפשר לעשות בוחן פתע. המורה יגריל יום (ע"י 6 פתקים בכובע למשל) ולא יספר לתלמידים מה התוצאה. ברור שאם עד יום חמישי בצהרים לא היתה בחינה, התלמידים ידעו, שהבחינה ביום ו', אבל זה כבר לא יעזור להם, מכיוון שביום ד' הם לא יכלו לדעת אם הבחינה (שמועדה כבר נקבע מראש באקראי) תהיה מחר או מחרתיים. |
|
||||
|
||||
אני מניח שכאשר אנשים משתמשים במושג ''בוחן פתע'' הם מתכוונים לבוחן כזה שביום קיומו התלמידים מופתעים. אם המורה באמת עושה הגרלה, ייתכן כפי שאתה אומר שזה יצא ביום שישי, ואם כך, כשהמורה ייכנס לכיתה יהיה ברור להם שיש היום בוחן. לכן הם לא יופתעו, ולפי הגדרה, לא יהיה זה בוחן פתע. כלומר המורה לא יכול להבטיח שדבר כזה יקרה השבוע. |
|
||||
|
||||
למרות שלא הייתה היענות מי יודע מה לאתגר, אמשיך, ואבהיר מה כוונתי ואיך הדבר מתייחס לדבריך. אך כדרכי לפעמים, אתחיל מסיפור. החידה הזאת היא אחת מקבוצה של חידות הגיון רבות שהציגו לי בילדותי. בדרך כלל או שהייתי פותר את החידות האלה, או, במקרה שלא הצלחתי הייתי חוזר למציג החידה (שהיה בדרך כלל אותו אחד שכבר הזכרתי, שמסתייג מהסתכלות על היקום כמערכת תרמודינמית סגורה). המיוחד בחידה זו הוא שמסיבה זו או אחרת, למרות שהעניין העסיק אותי בזמנו, לא מצאתי את הפתרון וגם משום מה לא חזרתי לשואל השאלה והחידה נשארה חידה. לפני זמן מה, אחרי אולי יותר משלושים שנה שלא העסקתי את מוחי בעניין הוא חזר אלי. מישהו שאל אותי בדיוק את אותו דבר. שוב התחלתי להעסיק את ראשי בעניין. לעתים היה נדמה לי שמצאתי את הפתרון אבל אחר כך היה נדמה לי שהפתרון שלי לא עונה ממש על העניין. בהזדמנות חזרתי שוב למציג השאלה המקורי. שאלתי אותו אם הוא אכן זה שהציג לי את השאלה בזמנו, כי לא הייתי בטוח, והוא אמר שכן, ואז שאלתי אותו מה הפתרון. הוא כלל לא ניסה לחזור ולהיכנס לעניין, אלא העיר שיש כאן אכן סתירה, והדבר נובע מכך שכאשר אנשים מדברים ומשתמשים בשפה שאינה שפת המתמטיקה (למרות שבבסיסה גם המתמטיקה מבוססת על שפה "רגילה". בלי זה אי אפשר להתחיל.) הם לא תמיד יודעים על מה הם בדיוק מדברים, וקורה הרבה שמשתלבות סתירות כאלה בדבריהם. יותר מכך לא הוצאתי ממנו, וחזרתי שוב לחשוב על העניין, אבל תוך ידיעה שהסתירה הזאת אינה אחיזת עיניים אלא קיימת באמת. אני חושב שמצאתי דרך לשים את האצבע בדיוק על הנקודה, ולהלן מה שחשבתי. תחילה לצורך הפשטה הבה נרד משבוע ליומיים, כי זה בעצם אותו דבר. כלומר המורה אומר: "או מחר או מחרתיים יהיה לכם בוחן פתע." האם זה ייתכן ? נעבור לרגע למתמטיקה פשוטה. נניח שהמורה (לא חייב להיות מורה זה :( ) מבקש לפתור את המשואה: x+3=8 זו משוואה שיש לה תשובה אחת 5, ולא צריך להוסיף שום דבר כדי לפתור. המורה יכול להגיד: פתרו את המשואה הזאת והגיעו לתשובה 5. זה בסדר. אין בעיה כי התוספת שהוסיף לשאלה לא סותרת את הנתונים הקודמים. אבל אם יגיד: פתרו את המשוואה והגיעו לתוצאה 10 למשל, הוא יגיד משהו שאי אפשר לעשות כי התוספת שהוסיף סותרת את הנתונים הקודמים.עכשיו נחזור לבוחן הפתע. נניח שהמורה אומר: "מחר או מחרתיים יהיה לכם מבחן.", מבלי שהוא מוסיף את המילה "פתע". כבר עכשיו אפשר לדעת מבלי שהגדיר את מהות המבחן, אם המבחן הזה יהיה מבחן פתע או לא. והתשובה טרוויאלית: אם המבחן (שהוא לא הגדיר את מהותו), יהיה מחר הוא יהיה מבחן פתע, אבל אם המבחן יהיה מחרתיים ברור שלא יהיה מבחן פתע. אז המורה יכול להגיד: "יהיה לכם או מחר או מחרתיים מבחן. אם הוא יהיה מחר הוא יהיה מבחן פתע אבל אם הוא יהיה מחרתיים הוא יהיה סתם מבחן", וכך לא יסתור את הנתונים הקודמים. אבל ברגע שהוא אומר שבכל מקרה המבחן הזה יהיה מבחן פתע הוא מוסיף נתון שסותר את הנתונים הקודמים. זה נראה ממש פשוט, ובעצם, גם בניסוח החידה המקורית עם השבוע המלא ההסבר שיש סתירה הוא נכון ואין בו שום בעיה, ובאמת יש סתירה. אבל למרות שזה כל כך ברור העסק הזה בכל זאת ממשיך להציק. כי במציאות כשהמורה אומר שבשבוע הבא יהיה מבחן פתע ברור לכל אחד מאתנו אינטואיטיבית שזה אפשרי, ושאם למשל ייתן את המבחן ביום שלישי התלמידים לא יצפו לו דווקא ביום זה ויופתעו. אנחנו כנראה מעבירים בשפה עוד דברים סמויים, שלי לפחות במקרה הזה לא מחוורים עד סופם. למרות שהמורה אינו יכול לקיים את מה שהבטיח: מבחן פתע, מבחינה מעשית הוא בכל זאת יכול, ומי שרוצה לקבל ציונים טובים צריך להתייחס לכך כאילו הוא כן יכול. וכאן אני חוזר לנקודה שלנו. דברת על שפה ועל החשיבות בהעברת מסרים ברורה. אבל האם זה באמת כך ? האם אין מקום בכל זאת לא לנסות ולהיות תמיד כל כך מדויקים, ואולי להשאיר לפחות דברים שבעיננו הם ברורים מעליהם כך למרות שהם לא בדיוק כך. |
|
||||
|
||||
שעל פיו אכילס לעולם לא יוכל להשיג את הצב, למרות שבפועל ברור שהוא יכול. |
|
||||
|
||||
לדעתי, אין כל דמיון. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
למען מי שלא מכיר את הפארדוקס: מדובר באירוע אמיתי שקרה במיתולוגיה היוונית: צב (נדמה לי ששמו פארמנידס) ושפן (אכילס) עשו תחרות ריצה ובגלל שהשפן עצר בדרך לאכול גזר - הוא הפסיד. זאת, למרות שבד"כ שפנים רצים מהר יותר (זה למה זה פארדוקס). הפתרון הוא כמובן שאכילת גזר לוקחת יותר אנרגיה ממה שמקבלים ממנו ולכן זה מאיט את המהירות. עדיין, באופן פארדוקסלי קראו את הסיפור על שם המפסיד. ישנן מספר גרסאות לסיפור. |
|
||||
|
||||
וכבר דשנו פעם בפרדוקסים של זנון, כולל 'אכילס והצב': דיון 236 |
|
||||
|
||||
הפתרון שאני הגעתי אליו: המורה יכול לשקר. נבחן את הבעיה מקרוב: השאלה אינה "האם התלמידים יופתעו כשינתן להם המבחן" אלא "האם התלמידים יכולים לנגוד את אפקט ההפתעה ע"י כך שילמדו מראש למבחן". נגיד שמדובר בתלמידים עצלנים שמוכנים להקדיש רק יום אחד ללמידה. אם עד יום חמישי לא היה מבחן, הם יוכלו בקלות לנצל יום זה כדי ללמוד למבחן שיהיה ביום שישי. כך נחזור עד יום ראשון. המסקנה - על התלמידים ללמוד למבחן שיהיה, ככל הנראה, ביום ראשון. אבל המבחן לא באמת יהיה ביום ראשון (או שהוא לא חייב להיות ביום ראשון). הוא יכול להיות ביום אחר - ואז התלמידים למדו סתם. העניין הוא, שיכול להיות שלא יהיה שום מבחן בכלל. המורה השיג את מטרתו - משום שהתלמידים למדו 6 ימים רצופים למבחן שכלל לא היה. במקרה הכי גרוע - הם למדו יום אחד (מי שהגיע עד יום חמישי בלי ללמוד, מכיוון שיסיק שאין שום ספק שהמבחן יהיה ביום שישי, סביר להניח שיטריח עצמו מעט עם ספרי הלימוד). מה שעשיתי, כמובן, זה לקחת את השאלה שלך צעד אחד אחורה - לא "מה הבינו התלמידים" (הנמען, בשרשרת של מוען-מסר-נמען), אלא למה התכוון המוען. השאלה, אם כן, יוצאת מתחום הלוגיקה ועוברת בקלילות אל חקר התקשורת. אפשר להרחיב את השרשרת הבסיסית שתיארתי לעיל כך שתראה כך: כוונה-מוען-מסר-נמען-משמעות. אם נתרכז במה שקורה למסר - הוא מתחיל ככוונה, הוא "מסונן" על-ידי המוען באופן מסוים, כדי ליצור את הצורה שבה הוא יבוטא ("אני רוצה שהתלמידים ילמדו, ולכן אגיד להם שיהיה בוחן פתע"). ממנו, המסר מגיע לנמען, ומובן על-ידו באופן כלשהו, ולבסוף - הנמען מערב את המסר שקיבל עם השקפותיו שלו, ומפיק מכך משמעות ("יהיה בוחן פתע, צריך ללמוד" או "יהיה בוחן, אבל אני לא יודע מתי, אז אין טעם ללמוד"). אם כוונה=משמעות, המוען הצליח. אם לא - אז לא. הייתי יכול להתחיל לדבר גם על סוגי קריאת הטקסט (מקבלת, ביקורתית או מתנגדת), אבל אין לי כוח. היה פיגוע בחיפה. איזה כיף. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה מחמיץ את לב העניין. הפרדוקס יכול להיות מנוסח בהרבה אופנים שונים, לגמרי בלי קשר לכוונתו של מצהיר ההצהרה. אני חוזר וממליץ על הלינק שהבאתי לדיון בפתרון. הפרדוקס עצמו נוסח שם כך: unexpected
---------- Swedish civil defense authorities announced that a civil defense drill would be held one day the following week, but the actual day would be a surprise. However, we can prove by induction that the drill cannot be held. Clearly, they cannot wait until Friday, since everyone will know it will be held that day. But if it cannot be held on Friday, then by induction it cannot be held on Thursday, Wednesday, or indeed on any day. What is wrong with this proof? |
|
||||
|
||||
שוב, אנחנו צריכים לחשוב מה הייתה מטרת הרשויות בהצהרה על התרגיל. אולי הם בכלל מתכוונים לעשות את התרגיל בשבוע שאחרי זה, ומטרתם היא להיות במצב של חוסר מוכנות מוחלט (אנשים בטוחים שלא יהיה תרגיל, ואז באמת מפתיעים אותם)? אולי הם פשוט רוצים להוכיח לממונים עליהם שהמצב מצויין, ולכן הם רוצים לעשות תרגיל כשכולם מוכנים (בשישי)? הבעיה ב"הוכחה" היא בכך שאנחנו מניחים שבני אדם לא יכולים לשקר, ושהם מבטאים כל דבר באופן מושלם. הם כן, והם לא. |
|
||||
|
||||
כשאתה אומר שיכול להיות שלא יהיה מבחן בכלל, אתה מוציא כמובן את העוקץ מהחידה, ואז הכל בסדר ואין שום פרדוקס. המורה אמר שיהיה מבחן פתע והשאלה אם הוא יכול להבטיח דבר כזה. אם "בחוקי המשחק" יש אפשרות שכלל לא יהיה מבחן אז אין שום בעיה אבל ההנחה היא שזה אסור וחייב שיהיה מבחן פתע. זה כאילו הוספת למשואה שלי באחד מאגפיה: +y ואז מותר ל x להיות גם 10 או כל מספר אחר.
|
|
||||
|
||||
ברור שאני מוציא את העוקץ מהחידה. זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות - למצוא ''מה לא בסדר עם הסיפור''. השגיאה שלך כל הזמן הזה הייתה להתייחס לחידה כאל שאלה מתמטית. אני חרגתי מהנחת היסוד הזאת, ובחנתי את הסיפור כסיפור על בני אדם - והנה מצאתי את התשובה. |
|
||||
|
||||
אבל מה שאתה עושה הוא טרוויאלי ו "לא חכמה". בחידה אומרים לנו שהמורה אמר: "באחד מימות השבוע הבא יהיה לכם בוחן פתע.", והשאלה היא אם הוא יכול לקיים את מה שאמר. אם הוא אומר: "ייתכן שבאחד מימות השבוע הבא יהיה לכם בוחן פתע." המילה "ייתכן" משנה את כל התמונה והופכת את הסיפור מחידה ללא חידה. גם אני אמרתי בהסבר הארוך למעלה שהמורה יכול להגיד: "באחד מימות השבוע הבא יהיה לכם בוחן פתע או שהמבחן הזה ייתקיים ביום שישי ואז הוא יהיה סתם בוחן שאינו פתע." האפשרות שאתה מעלה והאפשרות האחרונה שאני העליתי שמים בפי המורה דברים שהוא יכול לוגית לעשות. האמירה המקורית מהחידה היא הבטחה שחד משמעית הוא אינו יכול לקיים. |
|
||||
|
||||
יש "חידת הגיון" אחרת: נחש נחשה ונחשון חוצים כביש. לאחר החצייה הנחשון אומר: "הנה עברנו ארבעתנו את הכביש". איך זה ייתכן ? אתה נותן למאזין לנחש כל מיני תשובות כמו: "אחד מהם נדרס ע"י אופניים ונחצה לשניים" וכדומה, ואחר כך אומר את התשובה: "הנחשון היה קטן. עדיין לא ידע לספור." זה בעצם מה שאתה עושה לחידה "רצינית". אתה הופך אותה לבדיחה. בחידת בוחן הפתע המורה לא משקר ולא קטן מדי וכדומה. אלה ההנחות. |
|
||||
|
||||
אם הוא ''לוגית'' לא יכול לשקר, הרי שיש לך בעיה עם הלוגיקה. |
|
||||
|
||||
מביא ניסוח של הפרדוקס בצורה אחרת. קיצצתי את כל הסיפור כדי לא להאריך. בקצרה מדובר על משפט מוות, ועל אסיר שמערער על פסק הדין ("תיתלה בשבוע הבא, אך לא תדע את היום" וכו') בטענה שלפי הטיעונים הלוגיים שדב הביא אי אפשר יהיה לבצע את גזר הדין כפי שנפסק ע"י השופט. כמובן שלפני הדיון בערעור הוא נתלה *במפתיע*, כך שהשופט עמד בדיבורו. שים לב, דובי, הוא לא שיקר! והכוונה שלו לא רלבנטית לענייננו כלל. ההסבר המובא כאן מראה איך אפשר להחליף את הפרדוקס הזה בפרדוקס המוכר לעייפה "המשפט הזה הוא שקרי". Let's simplify the paradox a bit- we don't need a ומאחר ואני נודניק בלתי נלאה, אני מציע לקרוא גם את הלינק הבא:whole week to cause a problem, two days will work just as well. If the judge tells the prisoner he is to be hanged either tomorrow or the next day, and he won't know until the day of the execution, we have a problem. After tomorrow, the prisoner will know the day, which violates the rule. So it must tomorrow. But if it must be tomorrow, then the prisoner knows the day. Which violates the rule. Must make the prisonner's head spin. Which is fortunate for the judge, because it is this paradox he has constructed which makes the judge's sentence valid. He has created a logical system which traps the prisoner from being able to know the truth. This even works if the judge had said: "You will be hanged tomorrow and you will not know that you will be hanged tomorrow." Think about it- from the prisonner's perspective he cannot know that sentence to be true. If he could, it would be false. ובכלל, תשאלו את דוד גוגל על Unexpected hanging ותיהנו. זה עוזר להסיח את הדעת מהפרדוקסים הלא פתורים של הימים האלה (למשל: איך ה"בידוד" של עראפאת, שגורם לכל העולם להתעניין יותר בתפריט הצהריים שלו מאשר ב 15 קורבנות שלא זכו לסיים את ארוחת הצהריים שלהם, עוזר לישראל). |
|
||||
|
||||
אני אתעלם מהתקציר שלך, ואלך ישר לדבר עצמו, ואראה לך כיצד הניסוח הקלוקל של מחבר החידה הרס לו הכל: האסיר יתלה באחד הימים הקרובים "he won't know until the day of the execution", אומרת החידה. ובכן - מה הבעיה? אם הוא נתלה היום, אז הוא ידע את זה ברגע שהוא יתלה, ואם הוא לא נתלה היום, אז הוא ידע שהוא יתלה מחר. מתי הוא ידע את זה? כשהיום יגמר, כלומר - מחר. כלומר, הוא ידע רק ביום ההוצאה להורג. לכן, אין שום סתירה. |
|
||||
|
||||
הטעיתי אותך בכך שקיצרתי את הרישא. הניסוח המדויק של התנאי מובא בחלק שהשמטתי, והוא כן מכיל את הפרדוקס. הנחתי שאנחנו מכירים את תנאי החידה ואין צורך לחזור עליהם. הנקודה היא שהפרדוקס נפתר משיקולים לוגיים גרידא, בלי טריקים של למצוא איפה הניסוח לא מדויק ובלי להניח הנחות על כוונת המשורר. |
|
||||
|
||||
אני מודה שקצת איבדתי את הקשר בין החידה לענייננו המקורי. אם טענת בכך ששפה היא מכשול ומנגנון המחביא בחובו סתירות שקשה למצוא, הרי שחיזקתי את דבריי. לכן, אני עוד יותר מתקשה להבין את הפיסקה האחרונה שלך. למה אתה מוותר על הנסיון לשאוף לדיוק אינסופי? |
|
||||
|
||||
הייתי שמחה לכתוב את התגובה זו בעצמי. למרבה הצער, אותי איתגרו ב''האם תשעה באב יכול לחול בר''ח'' וכיו''ב. בכל אופן, זה בהחלט מבהיר את פלאי הסמנטיקה והסמיוטיקה והאופן בו לא תמיד הם ממריאים מתחום השעשוע המחשבתי. |
|
||||
|
||||
הנה לינק אחד, שמפנה לעשרות (!) התיחסויות אחרות: בכלל, האתר מכיל עושר אינפורמציה כביר כמעט על כל חידה ופרדוקס שנתקלתי בהם אי פעם. גם הפרק הראשון בספר "The Unexpected Hnaging" של מרטין גרדנר (ISBN 0-671-62819-4) עוסק בפרדוקס הזה ממש. |
|
||||
|
||||
"עובדי כלל ביטוח, שהתארגנו בהסתדרות בתחילת השנה, מתכוונים לשבש היום את העבודה בחברה. העובדים החליטו להשבית במפתיע את העבודה באחד המרכזים שמהווה מוקד פעילות חשוב של החברה. בהמשך השבוע מתכננים העובדים עיצומים נוספים "שגם הם יבואו בהפתעה", לדבריהם." בין כל עובדי הביטוח האלה אין אקטוארים שיודעים להיזהר מהסיכון בהסתבכות עם לוגיקה? |
|
||||
|
||||
אם בהגדרת "חיים" כל מטרתך היא דיוק בשיח, מדוע להתאמץ? כשתרצה לדבר על מערכות מורכבות דיין, אמור "מערכות מורכבות דיין". אם אתה רוצה להיות בטוח שבו שיחך ואתה מבינים את אותו הדבר, מדוע לחפש אחר "ההגדרה הנכונה"? כל הגדרה חד-משמעית תהיה טובה. "חיים" הם המספר 16, נאמר. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. איך האמירה "מערכות מורכבות דיין" תבטיח שיחה ללא תקלות? ומה כשאני ארצה לדייק עוד יותר, האם אומר "מערכות מורכבות מורכבות מורכבות דיין"? ובכלל, האם ככה משתמשים בשפה? מניחים עליה טלאים? זה ממש כמו ב-"1984" בה משמידים מילים ומשתמשים במיני הלחמים מעוררי רחמים (מהזכרון בלבד: מצויין=אקסטרא טוב כפול) זכורה לי הרצאה בה סופר על איזו תרבות (לא זוכר איזו) שאין בשפתה את הצבע צהוב. הם פשוט אומרים הבהיר-הכחול-ירקרק או משהו כזה. לאיזו תרבות לדעתך יש יתרון בציון המדוייק של התכונה הצהובה, לנו או להם? (ובאותה נשימה, בתור ספקטרומופיל,אומר כי כי הפיסיקאים שמתארים צבעים באורכי-גל מובילים על שתי החברות גם יחד באיכות התיאור) |
|
||||
|
||||
האמירה "מערכות מורכבות דיין" היא בוודאי עדיין עמומה ודורשת עוד פירוט, הסברים וויכוחים; אבל זו הבעיה שלך, ולא שלי, מכיוון שאתה מציע זאת כהגדרה לחיים. הגישה שלי היא לא להשמיד מילים; אני רק לא רואה טעם בוויכוחים על משמעותן, בוודאי לא על מה *ראויה* להיות משמעותן. ברגע שבו נדרש למושג "חיים" והוא לא יהיה מוגדר בצורה חדה מספיק, אז ממילא, להבנתי, נצטרך להכריע בסוגיה על פי העניין, ולא עפ"י הגדרה של "חיים" שתפרנו קודם. בוודאי שתיאור צבעים עפ"י אורכי גל הוא מדויק יותר מתיאור מילולי. אבל מה שאתה מציע לנו הוא לא תיאור עפ"י אורכי גל, אלא הצעה לחתוך "רשמית" את המילה "צהוב" עפ"י תחום מדויק של אורכי גל. איני רואה בכך טעם: אני מתקשה לראות וויכוח מדעי, או וויכוח "חשוב" אחר, שבו נדע מה אורך הגל שפולט חפץ מסוים, ועדיין נדרש להכריע האם הוא צהוב או שמא כתום. |
|
||||
|
||||
"האמירה "מערכות מורכבות דיין" היא בוודאי עדיין עמומה ודורשת עוד פירוט, הסברים וויכוחים; אבל זו הבעיה שלך, ולא שלי, מכיוון שאתה מציע זאת כהגדרה לחיים" לא, זו הבעיה שלך כי אתה הצעת שאני אומר זאת לפי הצורך המזדמן במקום לחקור (במופלא ממני?). מושג המורכבות עדיין דורש הגדרה. לא נמצא מנוס מזה: - דיוק דורש הגדרה - "הגישה שלי היא לא להשמיד מילים; אני רק לא רואה טעם בוויכוחים על משמעותן, בוודאי לא על מה *ראויה* להיות משמעותן" יופי. אז אנחנו מסכימים. אין לי תחביב להתווכח על המשמעות הראויה של מילים. אני מבין היטב כי *חיים* היא בסך הכל מצלול בן שתי הברות, פתוחה וסגורה. "ברגע שבו נדרש למושג "חיים" והוא לא יהיה מוגדר בצורה חדה מספיק, אז ממילא, להבנתי, נצטרך להכריע בסוגיה על פי העניין, ולא עפ"י הגדרה של "חיים" שתפרנו קודם" הרגע הגיע. על זה המאמר. "בוודאי שתיאור צבעים עפ"י אורכי גל הוא מדויק יותר מתיאור מילולי. אבל מה שאתה מציע לנו הוא לא תיאור עפ"י אורכי גל, אלא הצעה לחתוך "רשמית" את המילה "צהוב" עפ"י תחום מדויק של אורכי גל" אני לא יודע מה גרם לך לחשוב כך (אודה לך אם תוכל להסביר), אני *כן* מציע תיאור ע"פי אורכי גל, ולא מתעניין כלל ב"צהוב" כזה או אחר. ניכסת לי באופן שגוי את דעתו של דותן,שאינה מקובלת עליי, ע"ע תגובתו ותגובתי לו: |
|
||||
|
||||
"זו הבעיה שלך כי אתה הצעת שאני אומר זאת לפי הצורך המזדמן במקום לחקור (במופלא ממני?)" "אני *כן* מציע תיאור ע"פי אורכי גל, ולא מתעניין כלל ב"צהוב" כזה או אחר." איך, בשם וויטהד וראסל, אתה יכול לטעון שחיים משמעותם מורכבות גבוהה אם מושג המורכבות מופלא ממך? ההסבר של צבע בעזרת אורכי גל מסתמך על תאוריה מפורטת של אור ומאפייניו. לעומת זאת, הטענה "צהוב משמעו הרבה פלחתיגוצים" היא חסרת משמעות ללא תאוריה של פלחתיגוצים. אנא ראה תגובותי האחרות למאמר. |
|
||||
|
||||
קראתי את תגובותיך, ובגדול - אתה צודק. אילו היו לי התשובות לכל שאלותיך, סביר כי פרסום ב-Science היה מקום ראוי יותר מן האייל הקורא (עם כל הכבוד שאני רוחש לאתר). המושג "מורכבות" אינו לגמרי מופלא ממני, אלא שהוא גם אינו נהיר לי לחלוטין, ולכן לא אבזבז את זמנך בחצי עבודה. כמוך, אני מודע בהחלט כי זו שאלה מורכבת בפני עצמה. לפיכך, אני מציע לך את תחילתו של מסע, ולא את הפרס שבסופו - ואם תאבונך רב, הרי זה כי אין הקומץ משביעך. לשאלתך במקום אחר: "להבנתי, מציאת תאוריה של מורכבות היא אחד האתגרים הגדולים (ואולי הגדול מכולם) הניצבים בפני האנושות. לא בטוח שהחלפת "חיים" ב-"מורכבות" היא עסקה משתלמת" - העסקה משתלמת אם החלפנו דרך ללא מוצא בדרך שכולה חתחתים. |
|
||||
|
||||
הצעתי לך לא להתעסק בהגדרת החיים, ובמקום זאת, אם אתה חש צורך לדבר על רמת מורכבות, לומר "רמת מורכבות". נכון שכך אתה עדיין צריך להגדיר מורכבות. אבל חסכתי לך בעיה אחת מבין השתיים: לפחות אתה לא צריך לשכנע למה זו הגדרה נכונה או טובה לחיים. אתה אומר שהגיע הרגע שבו עלינו להגדיר חיים יותר בחדות מכפי שעשינו זאת עד כה. ואתה אומר שעל זה המאמר. לא הבנתי למה. איזו אמת מדעית חשובה קשורה להגדרת "חיים"? באנלוגיית הצהוב-אורך גל שלי, "אורך גל" מקביל ל"רמת מורכבות" אצלך, ו"צהוב" מקביל ל"חיים". אם הבנתי נכון, אתה מציע לקבוע מהם חיים על פי רמת מורכבות. או שלא הבנתי נכון? |
|
||||
|
||||
נתחיל מהאמצע, פורום "מה הטעם בהגדרת חיים" נפתח בזאת: תודה לך על שפישטת את הבעיה שלי, בכך שאתה מציע לי לקרוא ל"רמת מורכבות" "מורכבות" ולא "חיים". אלא שאין לי כל עניין במורכבות לשמה אלא דווקא בחיים. הגדרות שונות למורכבויות ישנן הרבה, הגדרה טובה לחיים - אין כלל, ולכן אני לא אמהר לזנוח את המטרה שלשמה אני חותר. באנלוגיית הצהוב-אורך גל, הבנת נכון כי מורכבות = אורך גל. לגבי ההקבלה לחיים, אני מקביל להם את "משפחת הצבעים החמים": יש שיגידו ש"הצבעים החמים" מתחילים בצהוב של 600nm ומעלה, ויש שיגידו "מה פתאום! הם מתחילים בצהוב של 650nm" ואיש מוזר אחד ירצה לכלול בצבעים החמים גם את הירוקים ויספור בכלל 555nm. איש בהגדרתו יחיה, זה שרירותי. |
|
||||
|
||||
''שפה'' ובהגדרה הזאת אני כולל כל צורה של פורמליזציה מבוססת על סימנים, כולל מחשבות פרטיות אודות ארועים מנטליים, היא ניסיון ''דיגיטציה'' שיכול אולי להתקרב אסימפטוטית למידע ''אנלוגי'' אותו היא מנסה לתאר. |
|
||||
|
||||
דומני שזה עלה בצורה מפורטת יותר בפתיל אחר, אבל מילא, החיפוש מייגע. זאת לא סתם "איזו תרבות ... שאין בשפתה את הצבע צהוב" אלא תופעה תרבותית הרבה יותר רחבה ומסקרנת: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3... (קצת ארוך, אבל מעניין) דגדגן: הצבע הכחול אינו מוזכר בתנ"ך, וגם לא באיליאדה... |
|
||||
|
||||
שכ"ג קצת קימץ בדגדגן הפעם, אז ארחיב ואספר שמדובר בראיון עם גיא דויטשר (מחבר "גלגולי לשון" הנפלא), שעוסק בקשר שבין שפה לבין תפיסת הצבע בתרבויות ובזמנים שונים. מאד מאד מעניין. התכוונתי בעצמי לקשר למאמר, אבל שכ"ג הקדים אותי. אשתמש בנושא הכללי כדי להעלות הגיג פיזיקלי-פיזיולוגי שחשבתי עליו לפני כמה ימים: למיטב הבנתי, צבע "טהור" הוא צבע בעל אורך גל יחיד (כמו צבעי הקשת), ואילו הצבעים האחרים הם ערבוב של כמה אורכי גל. את האחרונים מאפיינים ע"י הספקטרום שלהם, שמציין את העוצמה של כל אורך גל שמשתתף בצבע. היות שיש רצף של אורכי גל כאלה, "מרחב הצבעים" הוא ממימד אינסופי. העין האנושית, להבדיל, קולטת צבעים דרך שלושה סוגי תאים (המדוכים שברשתית), שכל אחד מהם רגיש לתדירות אחת, עם התפלגות מסוימת סביבה. מכאן, הצבעים שאנחנו רואים הם מעין היטל של אובייקט ממרחב בעל מימד אינסופי לתת-מרחב ממימד 3 - ייתכנו זוגות צבעים בעלי ספקטרום שונה, ואולי אפילו שונה מאד, שייקלטו בעין (ולכן גם במוח) שלנו בתור אותו הדבר בדיוק. זה נכון, מה שכתבתי כאן? אני הדיוט גמור בתחום, אבל הרעיון הזה, שכאמור עלה בדעתי לפני כמה ימים, די טילטל אותי. |
|
||||
|
||||
גיא דויטשר לא חיבר רק את ''גלגולי לשון'' (שהוא באמת נפלא) אלא גם את ''בראי השפה'' (המצויין) שעוסק בהרחבה גם בנושאי הכתבה הזו. |
|
||||
|
||||
כמובן שזה נכון. זה אפילו צריך להיות מובן מאליו, אם אתה זוכר שטלוויזיה מסוגלת ליצור (בערך) כל צבע שהעין האנושית מסוגלת לראות על ידי שלושה אורכי גל בלבד. |
|
||||
|
||||
זה נראה נכון בהחלט - למה מטלטל? זה קצת כמו לחשוב על מראה העולם עם כל אורכי-הגל שאנחנו בכלל לא רואים. מצאתי תיאור די דומה לשלך כאן: |
|
||||
|
||||
לא יודע לגבי מטלטל, אבל בהחלט היתה תקופה (מזמן מאוד) שבה ידעתי על צבעי יסוד וגם על ספקטרום, אבל לא ידעתי איך זה מסתדר ביחד. במקומות בהם קראתי על צבעי יסוד, לא היה הסבר על הבסיס הביולוגי. |
|
||||
|
||||
אכן תיאור דומה, אפילו מאד. אז ההגיג שלי היה מדויק! למה מטלטל? כנראה בגלל שלא חשבתי על הרעיון הזה עד השבוע שעבר, למרות שהוא רלוונטי למשהו מאד בסיסי שכמעט כולנו חווים אותו במשך כל שעות הערות שלנו. עכשיו כשאתה מעלה את זה, אני זוכר שכשלמדתי בתור ילד על חרקים שרואים צבעים שאנחנו לא רואים, זה טילטל אותי גם. לפחות אני עקבי. האנלוגיה בין צבעים לצלילים מתבקשת, אז יש לי שאלה: הגוון של צליל, כידוע, נקבע ע"י צורת הגל שלו (סינוס, ריבועי וכו'); האם יש דבר דומה בצבעים? האם בכלל צבע "טהור" בתדירות נתונה (שזה בעצם קרינה אלקטרומגנטית בתדירות נתונה, אם אני מבין נכון) יכול להתקיים בכמה צורות גל? אם כן, האם העין שלנו תבדיל בין הצורות? |
|
||||
|
||||
אם הוא מתקיים בכמה צורות גל, הוא לא טהור... גם בצלילים, גל ריבועי של 400 הרץ נשמע אחרת מגל סינוס טהור באותו התדר מפני שהגל הריבועי ניתן לפירוק לגלי-סינוס בכל מיני תדרים, לא רק 400 הרץ. נדמה לי שכבר דיברנו פעם על השאלה למה דווקא הבסיס הטריגונומטרי רלוונטי; אני מניח שבאוזן יש אלמנטים המגיבים באופן טבעי לתנועה מחזורית הרמונית. באופן דומה, אני מניח שגל-אור בעל מבנה ריבועי באורך-גל "אדום" ייראה לא לגמרי אדום, אם כי סביר שרוב התדרים המשניים אינם בכלל בטווח הנראה. העין מגיבה לגלים באורך 400-750 ננומטר, כלומר משהו עם תדר כפול מגל נראה הוא כבר לא נראה. ההרמוניות הראשיות הן כפולות שלמות של התדר הבסיסי, אז כנראה (נו פן אינטנדד) שהעין לא תבחין בהרמוניות-צבעיות. שים לב שהמצב בתדרי-השמע הוא אחר לגמרי (אנו שומעים בין 20 ל-20,000 הרץ, בערך). |
|
||||
|
||||
האם גל סינוסואידי הוא הגל הבסיסי? למיטב זכרוני (ואני לא מכיר היטב את התחום), כמו שאתה יכול לכנות את כל הגלים מגלים סינוסואידיים, אתה יכול לבנות אותם מסדרות אחרות של גלים. אבל לעצם העניין "בסיסי" הוא מה שעבור האוזן שלנו הוא "בסיסי". איך החיישנים באוזן מנתחים (?) צלילים? |
|
||||
|
||||
מתנד הרמוני [ויקיפדיה] נע כמו גל סינוס. הרבה דברים בטבע (במובן מעורפל מסויים: *כל* הדברים בטבע) מתנהגים (בקירוב) כמו מתנד הרמוני. אני די משוכנע שהמרכיבים השונים של האוזן הם כאלה, וכל אחד מהם יגיב (בקירוב) לתחום צר של תדרים הרמוניים (כלומר "תדרים" בפירוק לגלי-סינוס), ולעומת זאת יגיב לתחום רחב של תדרים בפירוקים אחרים - כלומר הפירוקים האחרים אינם הולמים לניתוח המצב. |
|
||||
|
||||
הבנתי. באמת פעם דיברנו בדיוק על העניין הזה (תגובה 193534) - שוב תודה. לא ידעתי (או לא זכרתי) שהעין רגישה לכזה טווח מצומצם של אורכי גל. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שמה שקובע את הצבע הוא היחס בין המדוכים השונים. בגלל שלכל צבע (פס בודד) באורכי הגל הנראים יש לפחות שני סוגי מדוכים שרגישים אליו, היחס בינהם יכול לגלות בדיוק מה הצבע. אבל כן, צירופים שונים יכולים להראות כאותו צבע. יצא לי להביט (לא ישירות) בלייזר של 750 או 780, זה נראה כמו סתם אדום. |
|
||||
|
||||
גם אני מטולטל למדי מההגיג שלך. אולי אפשר להזכיר שכל תמונה היא הטלה של שלושה ממדים על שניים, כך שגם פה המצב דומה, ויש אינסוף תצורות תלת מממדיות שיוצרות אותה תמונה, מה שלא מפריע לנו לחשב את המסתברת ביותר(?) ןלקבל מושג טוב על העצם האמיתי, מה שחוסך לנו הרבה התנגשויות בקירות ונפילות לתהום. אנחנו כל-כך עיורים (pun intended) לתופעה עד שאנחנו מתפלאים דוקא כשאנחנו נתקלים ביוצאים מהכלל המועטים בהם המוח מתקשה להחליט, למשל קוביית נקר http://cnx.org/content/m16175/latest/neckarcube.png (בעצם זה היוצא היחיד מהכלל שעולה בדעתי כרגע). |
|
||||
|
||||
תופעה קשורה היא ההתפתחות של תפישת עומק אצל תינוקות, "מבחן המצוק". זה קשור להתפתחות גופנית ולנסיון כשלומדים מה קורה כשנופלים. |
|
||||
|
||||
אתה בוודאי מכיר את "החדר של איימס" (http://en.wikipedia.org/wiki/Ames_room), שגם הוא אשליה שבנויה על היטל של מציאות תלת-מימדית על תמונה דו-מימדית - אשליה שמשחקת בדיוק על העיקרון שהאפשרות המסתברת ביותר מבחינת המוח היא האפשרות הלא נכונה. יש כמובן דמיון בין העניין שהעלית לבין ההגיג המקורי שלי, אבל יש גם הבדל חשוב: כשאנחנו רואים תמונה דו מימדית ויוצרים ממנה תמונה מנטלית תלת-מימדית (נכונה או לא), תמיד נוכל בסופו של דבר לגלות את "האמת" אם נתבונן באובייקט מכמה כיוונים או אם נמשש אותו. בהגיג הצבעים, להבדיל, לעולם לא נוכל לתפוס את ההבדל בין צבעים פיזיקליים שונים שמתורגמים ע"י העין לאותם צבעים פיזיולוגיים. |
|
||||
|
||||
נכון, גם זאת דוגמא טובה, ואתה צודק גם בנקודה השניה שהעלית. |
|
||||
|
||||
לעולם? אולי רק עד שנקנה ספקטרומטר יד שניה. |
|
||||
|
||||
לתפוס צבעים דרך קריאת ספקטרומטר זה כמו לתפוס מהי אורגזמה דרך קריאת מאמר מדעי בג'ורנל, לא? |
|
||||
|
||||
גם שימוש בפילטרים יכול לעזור, אבל כבר היום אנחנו חווים לא פעם צבעים שמחוץ לספקטרום הנראה על ידי ״צביעתם״ בצבעים נראים באמצעות מחשב. כמעט כל תמונה מרשימה שנאס״א מפרסמת היא כזאת. |
|
||||
|
||||
כדאי שתכיר כאלו שעושים את זה לפרנסתם. |
|
||||
|
||||
תודה. את ציורי הרחוב הכרתי מכל מיני אימיילים, אבל זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותם גם מזויות אחרות. איזה יופי! |
|
||||
|
||||
אני באגף שלא טולטל, אבל יש לי הגיג-שאלה מתחום התמחותך: אנחנו מרגישים תדרים דרך הגוף, דרך השלד - האם אנחנו יכולים להרגיש ב"הרמוניות" תדרים? האם שילוב של תדרים כזה או אחר הוא נעים יותר או פחות? אם לא, למה? ועוד שאלה, למה אי אפשר ללמד אדם חרש לשיר? זכור לי קטע שראיתי ב"האח הגדול", היה שם בחור ששמו ארז שהוא חרש מאד מלידה. עם מכשיר היה לו שיור של שמיעה אבל הוא בדרך כלל הלך בלי מכשיר, זאת מן גאוות חרשים שכזאת, הוא קורא מצוין תנועות שפתיים ומדבר מצוין - מלבד המבטא האופייני של חרשים - וגרם לאנשים סביבו לדבר אליו כאילו הוא שומע, במהירות, בפנים מופנות הצידה, תוך כדי אכילה. התוצאה היא שחצי מהדברים שנאמרו הוא לא הבין. זה בכלל היה ניסוי מעניין ולא מחמיא על אנושיות, אבל זה לא שייך. בחור אחר שם לימד אותו את "בוא אלי פרפר נחמד", וארז שר! בלי לשמוע את עצמו, בזיוף נוראי אבל היה אפשר להבחין בדמיון למנגינה, והוא נורא שמח ורץ בחצר ושר בקולי קולות, ואמר שזו פעם ראשונה בחיים שהוא שר. אני לא מאמינה שאמצא קליפ של זה. אז למה באמת לא מלמדים חרשים לשיר? ואם היו מלמדים אותם, האם הם היו מעריכים מלודיה יפה בלי לשמוע אותה, רק מ"לחשוב" אותה כמו בטהובן? |
|
||||
|
||||
כנראה מאותה הסיבה שלא מלמדים עוורים לצייר (או משותקים לרקוד). |
|
||||
|
||||
תשובה לשאלה למה לא מלמדים חרשים מוזיקה אפשר למצוא בחלק האחרון של תגובה 74568 של עמית מנדלסון, שהיה פעיל כאן פעם: הוא פשוט לא נהנה מזה (זה לא מובן מאליו?). |
|
||||
|
||||
לא הסברתי את עצמי, התהייה היא איפה נמצאת ה"הרמוניה" במוח. וכמו שסיפרתי, ראיתי שאפשר ללמד חרש מוחלט לשיר והרי זה לא מפתיע, כמו שמלמדים חרש להגות את העיצורים והתנועות בכל מיני שיטות, למשל על ידי הנחת היד על הגרוגרת כדי לחוש את התדר, כך אפשר ללמד אותו להפיק צלילים בגובה שונה. והחרש שראיתי מאד נהנה מזה ושר במלוא גרון. עמית, אתה עוד אתה כאן? |
|
||||
|
||||
יותר נכון איפה נמצאות המלודיה וההרמוניה. מהקצב חרשים נהנים, ואפילו יוצרים קצב בעצמם, כי את הקצב מרגישים בגוף ולא רק באוזניים. אבל גם את התדרים אפשר להרגיש דרך השלד, כל אחד יכול לנסות את זה ויש מכשירי שמיעה שמעבירים את הצלילים דרך הלסת. |
|
||||
|
||||
מצטער, אבל אין לי מושג. ענייני מוזיקה-פיזיקה-פיזיולוגיה הם לגמרי לא תחום ההתמחות שלי. |
|
||||
|
||||
מה השטות הזאת שכחול אינו מוזכר בתנ"ך? ומאיפה לקוח "כחול אשר על שפת הים"? |
|
||||
|
||||
מי היה הקרח הראשון? |
|
||||
|
||||
אלישע? ומי היתה הצנחנית הראשונה? (לא ממחלקת הבדיחידות הלשוניות אלא התנ"כיות שבילדותי, בימים ההם (ולא בזמן הזה), יכולת לשמוע אותן בקצב של שתיים לשבוע, לפחות) |
|
||||
|
||||
לא, לא הצייתנית מכניסת האורחים הצנועה והמתאהבת - אחת אחרת שיודעת מה היא רוצה בחיים. צנחנית אמיתית. |
|
||||
|
||||
לא אלישע אלא יעקב אבינו. שנאמר...? את מתכוונת לצנחנית שרצתה גולות? |
|
||||
|
||||
"הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר, וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק" (בראשית, כ"ז) ? |
|
||||
|
||||
יעקב התכוון שאין לו שערות על החזה. |
|
||||
|
||||
כן, הנ"לית שלא סתם נפלה מהגמל אלא צנחה מהחמור. מה שהמזוהה אמר? אם כן, יש לי כמה סימני שאלה, אבל אשמור לי אותם עד שתאשר. |
|
||||
|
||||
ראתה את יצחק (חתיך-לא-נורמלי, אולי?) וישר נפלה מהגמל - רבקה: "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל." (בראשית, פרק כד). תכננה לבקש מאבא מתנת חתונה יפה, שדה עם "גֻּלֹּת מָיִם" (מעיינות), ודאגה לצנוח קודם מעל החמור - עכסה בת כלב: "וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ ["הסיתה" את עתניאל, ארוסה, שהיה הדוד שלה] לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ. וַתֹּאמֶר תְּנָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם וַיִּתֶּן לָהּ אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת." (יהושע, פרק טו) |
|
||||
|
||||
לא מה שאמר המזוהה. אזהרה: זה דווקא כן ממחלקת הבדיחידות הלשוניות :-) |
|
||||
|
||||
קמ"קים, חתולים ונשמותיהם, נועות, איילות ואיילים ידענים ושקדנים ממני... הושיטו יד! או שתגלה ודי? זה ישמח אותי. בכל המצוקות, האוהלים וראשי הממשלה החמקניים, למי יש בחום הזה נשימה ארוכה מספיק לויא דולורוזה כמו תגובה 561859 :-] |
|
||||
|
||||
דרך אגב, נשאר שם קצה(?) אחד לא פתור. הפתרון: כשאחזור לארץ מהרפובליקה הסרבית. |
|
||||
|
||||
ייתכן שמי שכינה אותו ''קרח'' התכוון לאחיו דווקא. |
|
||||
|
||||
עבר זמן, אולי כבר תגלה ודי? |
|
||||
|
||||
בעע, אני מצטער שנאלצת לחכות כל כך הרבה זמן לבדיחת קרש (אבל הזהרתי בתגובה 576556). כאמור לעיל, זה יעקב (או אולי עשו), בברכה שברך יצחק: "ראה ריח, בני קרח". |
|
||||
|
||||
אלישע לא היה קרח, אלא עלה קרח. ההבדל ביניהם הוא כמו ההבדל בין גמל לבין גמל שלמה. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. בדיחה או פרשנות? |
|
||||
|
||||
השערות לגבי צבעים, שמתבססות על יצירות כתובות עשויות להיות יצירתיות: <קישור http://en.wikipedia.org/wiki/File:%C3%84gyptischer_M... םoOoOסO> <קישור http://en.wikipedia.org/wiki/File:Egyptian_Miniature... לאעובד> ואצל תות מסביב לעיניים וכתוספת יחידה לזהב, קצת בזבוז של זהב אם מדובר בגוון נידח. <קישור http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A... למהרקליתמיד?> לא זכור לי ייצוג ויזואלי של הים בכחול בצד הזה של העולם, אבל ציור נוף זה קונספט מאוחר בפני עצמו. השאלה היא אם הפיגמנט הנ"ל שמישהו טרח לבודד - לא משנה איך קראו לו, היה באורך הגל של הים, פחות או יותר, גם אז. טוב יעשו יורדי ים אם יבחינו היטב בין כחול ללא כחול, לא? |
|
||||
|
||||
שלשום גמרתי לקרוא את Through the Language Glass החדש של גיא דויטשר, שעוסק בהרחבה (בין השאר) בקשרים שבין שפה, תרבות ותפיסת הצבע. פייר, התאכזבתי. הנושא מרתק והכתיבה מצוחצחת, אבל היחס בין תוכן למספר מילים נמוך מאד. דוגמא אקראית: The controversy over grammar has thus produced a most impressive pile of paper over the last decades, and many a library shelf across the globe quietly groans under its burden. מה מוסיף החצי השני של המשפט? קרוב לאפס תוכן, אבל הוא כמעט מכפיל את מספר המילים. כאלה יש הרבה חצאי משפטים מיותרים, חצאי פיסקאות מיותרות, וחצאי עמודים מיותרים. הספר גם גולש מדי פעם לתתי-נושאים הנושקים לנושא המרכזי, אבל בעצם לא משרתים אותו בכלל (למשל - מקור המילה "קנגורו"). אם יורשה לי לחזור על עצמי: אפשר היה בקלות לצמצם משמעותית את הספר - הקצר יחסית ממילא - בלי לגרוע כמעט בכלל מהתוכן הרלוונטי.לשם השוואה, התחלתי אתמול לקרוא את הספר החדש של פינקר, The Better Angels of Our Nature (תודה לרון בן-יעקב, שבזכות תגובה 583903 שלו למדתי שהספר יצא לאור). אני ממש בעמודים הראשונים, אבל כמו תמיד כשאני קורא את פינקר, אני משתאה מול הכתיבה המושלמת - מדויקת, קולחת, עמוקה, והדוקה. את התוכן שהוא מעביר בספר של 500 עמודים אי אפשר להעביר ב-499. |
|
||||
|
||||
זו בעיה של הרבה כותבים שיצירתם הראשונה מצליחה כל כך, עכשיו הם צריכים להתעלות על עצמם. לא קראתי את הספר החדש אבל אני סולח לו מראש בציפיה לספריו העתידיים. |
|
||||
|
||||
''גלגולי לשון'' היה גם לדעתי ספר נהדר, ובאמת יכול להיות שהלחץ להוציא בהקדם עוד משהו הוביל לכיפוף מסוים של הסטנדרטים. דרך אגב, ראיתי את דויטשר מרצה לפני כמה חודשים, והוא נראה בדיוק כפי שהוא הצטייר בדמיוני - הז'אנר של האינטלקטואל האוקספורדי הגבוה והכחוש. הופתעתי שהוא הקריא את כל ההרצאה מהכתב, והופתעתי עוד יותר כשהבנתי מחבריי ממדעי הרוח שזה הסטנדרט באגף האקדמי שלהם, ושמי שמרצה ''מהראש'' עלול להיתפס כחצוף. |
|
||||
|
||||
התקשרה בחורה (ללא שמץ מבטא זר) לשאול אם אני ארצה לחדש את החוזה עם החברה שלה. אחרי שעניתי "אני שמח שהתקשרת, אכן השתמשתי בשירותים שלכם לשביעות רצוני המוחלטת", הייתי צריך לבלות כמה דקות להסביר לה מה משמעות הביטויים. משזה לא עזר ניסיתי להסביר מילה מילה ונראה שהיא הצליחה להבין את המלים הבודדות. אחרי שלבסוף תרגמתי לעברית "השרות היה אחלה, 10" היא הודתה לי על שלימדתי אותה משהו חדש. |
|
||||
|
||||
הסיפור הזה דווקא מחזק את התזה של הבלשן גלעד צוקרמן (שהוא פחות או יותר הנמסיס של דויטשר), על ''השפה הישראלית''. |
|
||||
|
||||
גם אני לא התלהבתי מהספר של דויטשר (קראתי אותו בעברית). כלומר, הוא העלה שאלות מעניינות וסיפר סיפורים מעניינים, אבל לא הצלחתי להשתכנע ולא הוקסמתי או רותקתי. |
|
||||
|
||||
אולי באמת האחוז שבו לא נבין אחד את השפה של השני בדיוק, הוא הוא האחוז המבדיל אותנו מכל דבר אחר (מחשב לדוגמא), והאחד ממשנהו, והוא המאפשר לנו מחשבה נטולת גבולות. עיין לדוגמא בספר 1984 - הנסיון בספר ליצור שפה חדשה נטולת מילים שיכולות להתפרש ביותר ממובן מדויק אחד. בספר נטען, שהמחשבה מוגבלת לשפה - אם אין לי מילה ל"חופש" לא אחשוב על "חופש". אני מבינה שיש לפעמים צרכים ספציפים להגדרת "חיים", קביעת מוות שתאפשר לקיחת איברים למשל, או לניסויים ביולוגיים שונים. לכל אחד מהצרכים יתכן ותתאפשר הגדרה שונה. אבל היומרה להגדיר ממש חיים, כהגדרה לשמה ולא לצורך, נראית לי חסרת טעם ופשטנית. |
|
||||
|
||||
קול הגיון יקרה, את מוצאת מחשבה בלי גבולות במקום בו התקשורת נגמרת, ואולי גם כך הדבר. אני בניגוד לך, מביט בהיסטוריה ורואה כי היכן שהושחזה השפה לטרמינולוגיה מדעית מדוייקת, נפרצו גבולות כבירים. הזכרתי גם אני מספר פעמים את "1984", אבל זו הפעם הראשונה שבה אני מזדהה דווקא עם ממציאי ה"שיחדש": גם אני רוצה לבטל מילים שגורמות למחשבות שגויות, לדוגמא: אם אין סנטה קלאוס, אין טעם להגות בו, או לחכות לו, אם אין חיים, כנ"ל. (ושוב, לפני שפלישתים יעלו עליי, הביטול הוא רק לצורך שיחה מדעית אולטרה-מדוייקת, לא שיחה אנושית יומיומית). "אני מבינה שיש לפעמים צרכים ספציפים להגדרת "חיים", קביעת מוות שתאפשר לקיחת איברים למשל, או לניסויים ביולוגיים שונים. לכל אחד מהצרכים יתכן ותתאפשר הגדרה שונה.אבל היומרה להגדיר ממש חיים, כהגדרה לשמה ולא לצורך, נראית לי חסרת טעם ופשטנית" כמו ירדן ניר, ודב אנשלוביץ, את רוצה לדעת בשביל מה זה טוב, "הגדרה לשמה ולא לצורך" (כדברייך) למושג חיים. הרי, אתם אומרים "לפי הצורך, נתפור הגדרה, ולכל צורך נתפור חליפה אחרת, מה הבעיה?" החיוניות בהגדרה לשמה של חיים כ"כ נהירה לי עד כי לא האמנתי בתחילה על עצם השאלה, אך משרבו השואלים, אני מבין כי זו לא סתם טרוניה אלא שאלה של ממש בעיניכם ולכן אנסה כמיטב יכולתי לענות. המדע בעיני הוא מנגנון המייצר תשובות ופוסל בדיות, זהו הגוף הלא מאורגן של אנשים שהקדישו את חייהם כדי לבחור את התשובה הסבירה ביותר מהיצע התשובות הקיים לגבי שאלות רבות מספור. גם אם מדען לא הצביע על הפתרון אלא "רק" שלל פתרון אפשרי שגוי, הרי שהוא קידם את הבאים אחריו אל המענה. הגם שאני חושב ש*יש* ישומים מעשיים חיוביים רבים להגדרה בהירה ל"חיים", ואף מניתי מספר ישומים כאלו, אני בוחר עכשו לנסות ולהסביר את חיוניות ההגדרה דווקא באמצעות הכח המפריך הגדול שיש בה לגבי אפשרויות שונות הנפוצות בינתיים. אם אמנם חיים ודומם אחד הם, ומושג החיים והמוות אינם כפי שהתרגלנו להאמין הרי שהרעיונות הבאים אינם קיימים וכל העיסוק בהם הוא מיותר: (1) "סוד החיים" - הו, כמה אגדות נכתבו וכמה אנשים חיפשו את סוד החיים, אותה תמצית בבקבוק אשר תקים לתחיה, תרפא הכל, או תצעיר בשלושים שנה. אם אין חיים, אין כל תמצית, אין מה לשים בבקבוק, והוא אינו קיים - הסוף לחיפושים. (2) הפולחן סביב המוות- מנהרות האור שאחרי המוות, מלאך המוות הלוקח אותך, הספן כארון המשיט אותך בנהר השיכחה, הנשמה שבורחת החוצה - כל אלו אינם אם אתה כופר בעצם קיומו של רגע המוות, הרגע בו אתה חוצה מצד לצד. כל המקבל את דבריי, יתקשה ליישבם עם אמונות דתיות שונות, אמונות טפלות, "סיפורי מנהרות", ומדיומים המתקשרים עם העולם הבא. (3) סיפורי הבריאה - ספגו כבר מכות קשות מן המדע במאות האחרונות. אם המעבר ממרק כימי לתא "חי" נעשה בלי התערבות על-טבעית\אלוהית , הרי שמהימנות הטקסטים הדתיים פוחתת עוד קצת, והכרחיותו של האל בתופעות המוכרות לנו פוחתת עוד יותר. אני מציע שכל פעם אני אתן מספר דוגמאות כאלה, ואחרי שנגמור להסכים או להסכים על אי-הסכמה נעבור לסט הדוגמאות הבא. |
|
||||
|
||||
ארז, אם הבנתי אותך נכון ביטול המושג "חיים" יבטל את הצורך לדון בכל המושגים הסובבים אותו שאחדים מהם ציינת. זה באמת יכול לחסוך לנו המון בעיות. לדוגמה, אם אין הבדל בין ילד פלסטיני או יהודי חי לבין ילד מת, הרי שאין צער ואין שכול, ובעצם תוצאותיה של המלחמה הזו אינם אלא שינויים כלשהם ברמת המורכבות של ה"דברים" (יהיו אשר יהיו) במזרח התיכון. והשינויים האלה מעניינים את רוב הציבור בערך כמו שמעניינים אותו השינויים בקווים הספקטרליים בגלקסיה XYZ כלשהי, וכך הוא ישוב במהרה וימלא את בתי הקפה השוממים וישכח בכלל שיש מלחמה ומתים וכו', ובא לציון גואל. אני משער שלאבסורד מעין זה לא התכוונת. אולם משעה שלשיטתך אתה יכול לסלק מן התרבות כל מיני מיתוסים, שאיפות אנושיות וכו', בעזרת ביטול המושג חיים, הרי היכן בדיוק (ואיך) אתה מציב את הגדר שמבדילה בין מושגים תרבותיים כגון "פחד מוות", "צער", "שכול" וגו' שהבאתי בדוגמה לעיל, ובין המושגים התרבותיים שכבר סילקת בדוגמאותיך? |
|
||||
|
||||
בעקבות תגובתך אני הולך לעשות מעשה חמור - אני אשאיר כאן רעיון שרציתי לפתח וכבר התחלתי איתו במקום אחר, אבל לא יהיה לי זמן להמשיך איתו. אני מקווה שמישהו ימשיך עם הרעיון הזה במקומי. כמו שכתבת, הפיכת החיים לעניין של רמת מורכבות, ע"פ הגישה המטריאליסטית (שהיא להבנתי אינהרנטית להגדרת החיים כמורכבות), מעקרת, כמו שאני רואה את זה, את כל המשמעות של המוסר, כפי שאני מבין אותו. שהרי אם הכל עניין של רמות מורכבות אזי אין לנו שום סיבה להעדיף מורכבות אחת על אחרת. כלומר, אין סיבה להעדיף את החיים על המוות, אין לנו סיבה לכלוא פושעים ולשבח מעשי גבורה, אין לנו בעצם שום סיבה לקיים חברה אנושית חוץ מה"הרגל" ובעצם אין משמעות ל"טוב" ו"רע". אם כן, האם החזקה בעמדה מטריאליסטית לא צריכה לשלול בדיעבד את כל המושג של מוסר ולהשאיר אותנו מסתובבים "חסרי מטרה" בעולם? |
|
||||
|
||||
אכן צרה אינטלקטואלית. אבוי, הדואליזם שרוי בדיוק באותו בוץ, ויחד איתנו גם האידאליזם, ונדמה לי שגם הקאנטיאניזם (גוד?). נניח שהמטריאליזם שגוי, ויש בעולם נפש לא פיזיקלית. למה *אז* עלינו להעדיף את החיים על המוות, לכלוא פושעים וגו'? האם יש לך כיוון יותר משכנע מכך שראוי להעדיף, שרירותית, את טובת הנפש הלא-פיזיקלית, מה שזה לא יהיה? האם אסור לי, כמטריאליסט, לומר שאני מעדיף שריותית, את שלמותם (הפיזית...) של אותם מקבצים של מולקולות שבמקרה מתאפיינים בחיים, או בתודעה? |
|
||||
|
||||
חשבתי שדעתי כבר ברורה בנידון, (מוסר = רצון, רצון הוא חופשי, לכן אי-תלותו במציאות, תהיה אשר תהיה, לכן פרטים טכניים כמו *איך* הוא המצוי לא משנים כלל את הרצוי) כפי שאתה רואה, דעתי דומה לרעיון המובע כאן, רק שהמילה "שרירותית" קצת מציקה לי, שהרי הרצון הוא *כוונה*, כלומר, במובן מסוים, הדבר הכי לא שרירותי בעולם ("זה בכוונה") בקיצור, ישנה דיכוטומיה מוחלטת הרצוי למצוי. אין, גם, לכן, מובן לניסיון "להסביר" את הרצון. הסבר משמעו סיבה, אולם לרצון אין סיבה, הוא חופשי (ולכן לא תלוי במציאות ולכן לא חלה עליו הבעייתיות שאתה מציין) וזו הסיבה שלא ניתן לתת סיבה אובייקטיבית בבחירה ב (נניח) "טובת הנפש הלא-פיזיקאלית" וכו'. |
|
||||
|
||||
מכיוון שאתה עושה רושם של אדם נחמד, אני מניח, מחמת הספק, כי אינך לועג לי בתגובתך זו, אלא פשוט לחלוטין לא מבין. עד מתי נחוג סחור-סחור סביב דברים החורגים ממאמר המאמר? קרא בעיון : "(ושוב, לפני שפלישתים יעלו עליי, הביטול הוא רק לצורך שיחה מדעית אולטרה-מדוייקת, לא שיחה אנושית יומיומית)" שמעון, כאשר תרצה לעסוק במלחמות, וערן, כאשר תרצה לעסוק במוסר - מצאו לכם סט אחר של מושגים להבין את העולם הסובב אתכם. מעולם לא הבטחתי מתודה שפותרת הכל, כמו שגם תורת היחסות אינה מתיימרת לגעת בעולם הקוונטי ולהפך. את התיזה הנ"ל הבאתי לאייל הקורא מתוך אמונה כי בגוב אריות אינטלקטואלי זה אמצא ביקורת חריפה שלא דופקת חשבון. בינתיים, מעטים הם אילו שדברו ללב הדברים ולא ניווטו את הדיון למישורים בהם הם מרגישים נינוחים ובקיאים. |
|
||||
|
||||
>"למחשבות שגויות, לדוגמא: אם אין סנטה קלאוס, אין טעם להגות בו" האם אתה מזדהה עם התאוריות האלימינטיביות, למשל של הפילוסופים פול ופטרישייה צ'רצ'לנד? |
|
||||
|
||||
רק רציתי להסב את תשומת ליבך לכך שכל הדוגמאות שלך הינן מעולם המיסטיקה והדת ולא מעולם המדע. מה קרה ל"מדע זה מדע ולא צריך להסיק ממנו לגבי דת ודרך חיים"? בנוסף, טענתי היא שהניסיון *להגדיר* חיים חוטא לעיקר, לא טענתי שאין כזה דבר "חיים". |
|
||||
|
||||
באשר לדוגמאות שנתת - מה שקול ההגיון אמרה. קיוויתי למצוא דוגמאות מן המדע, וקיבלתי מיסטיקה-דת-מיתולוגיה. הייתי מוכן גם לדוגאמות מתחומים אחרים של שיח רציונלי (מוסר, מטא-מדע, ושאר ירקות פילוסופיים), אבל אני לא רק מכבד את בחירתך לא לעסוק בזה כאן, אני אפילו מסכים בהתלהבות להתמקדות זו. אגב, האם באמת אתה מקווה שאנשים המאמינים בסיפורי מיסטיקה אלו ישמעו את הגדרתך לחיים, ישתכנעו, יזנחו לאלתר את הבלות העולם הבא ויירשמו לטכניון בהמוניהם? אולי עדיף להתחיל בללמד את חסידי הרפואה האלטרנטיבית על אנרגיה במובן המדעי? אבל יש לי עבורך ניסוח קצת יותר כללי של השגותי על הכיוון שלך. מדובר בניתוח שלי שמבוסס חלקית על דברים שקלטתי בלימודי פילוסופיה, אך ללא רקע מעמיק בפילוסופיה הרלוונטית. מן הסתם ניתן להתנגד לניתוח זה, ואשמח ללבן זאת. ובכן: המדע האריסטוטלי ראה כמטרתו את מציאת החלוקה הנכונה של העולם להיררכיה של סוגים ומינים. קל לראות שיש קשר הדוק, אולי שקילות, בין חלוקה נכונה למינים לבין הגדרה נכונה (הגדרה נכונה לחיים תיתן לנו חלוקה נכונה של מהם חיים ומה לא). כחלק מהמהפכה המדעית של תקופת ההשכלה (דקארט ושות') נזנח כיוון זה. המדע מחפש כל מיני דברים (נניח, בפיזיקה - יחסים כלליים בין דברים), אבל לא "חלוקות נכונות". כאן יש להתסייג: המדענים עדיין נזקקים לשפה כדי לבטא רעיונות. והם אכן נזקקים לשפה מדוייקת לצורך כך. אלא שהמכשיר העיקרי להשגת שפה מדוייקת הוא סטיפולציה. סטיפולציה היא קביעה *שרירותית* של מונח מסויים. כאשר מדען זקוק למונח חדש לצורך תיאוריה שפיתח, הוא חופשי לקבוע כרצונו את המונח, ולספק לו הגדרה במונחים מוכרים ומוסכמים. אם מדענים אחרים מוצאים זאת נוח ומועיל, המונח וההגדרה ייקלטו. אם לא, הם ישונו או יזנחו. כך יוצא העוקץ מוויכוחים על הגדרה *נכונה* של מונח. מתמטיקאים לא יתווכחו האם אפס הוא חיובי, שלילי, או לא זה ולא זה; בקונטקס מסויים הם פשוט יקבעו במפורש שלהלן אפס יחשב לחיובי (נניח). בוודאי לא *הכל* עובד בסטיפולציות. זאת מכיוון שאם מנסים להגדיר הכל במדויק מגיעים, מן הסתם, למונחים שאותם צריך לקחת כ"פרימיטיביים" (אפס? מימד? מסה?). מה שיותר נפוץ הוא מונחים שאפשר להגדיר אותם במדויק אך בקונטקסט מדעי נתון אין בכך כל צורך ועניין, ואז לא טורחים לעשות זאת. במגדיר שדה לצמחי ישראל ידברו כנראה על צבעים של פרחים מבלי לתחום זאת באורכי גל מדוייקים. איפה החיים בכל זה? אני מניח שבדיונים בביולוגיה, אם כבר יש צורך להתייחס ל"חיים", לרוב זה ייפול תחת המקרה האחרון: חוסר "עניין לציבור" בהגדרה מדוייקת. קשה לי לחשוב על דוגמה ספציפית, אולי כי אין הרבה דיונים בביולוגיה שעוסקים ב"חיים" ככאלה. לחילופין, אם יש צורך ומקום בהבהרה, הדרך הנאותה היא סטיפולציה: אמור בתחילת מאמרך - על האבולוציה, נניח - שכאשר אתה אומר "חיים" כוונתך ל..., ושלום על ישראל. אינך צריך בכלל לטרוח ולהצדיק זאת. כדי לבדוק אם אני צודק, אני נותן לך משימה יותר כללית: מצא לי דוגמא *כלשהי* בהיסטוריה שבה נקבעה הגדרה למונח מסויים, ובעקבות כך נפקחו העיניים והתחוללה התקדמות משמעותית. בלי ספק, יש מונחים מדעיים ששינו את משמעותם המקובלת במרוצת ההיסטוריה של המדע: נקודה, אקסיומה, אנרגיה קינטית. נדמה לי שבכל המקרים האלו זו היתה *תוצאה* של מהפכה מחשבתית, ולא סיבה שלה. |
|
||||
|
||||
well spoken לא יכולתי לנסח זאת יותר טוב בעצמי.
|
|
||||
|
||||
שמעתי סיפור על אדם, אשר בהיותו סקרן וחקרן, ניסה למצוא מהו משקלה של נשמה אנושית אחת. לצורך כך הוא הניח מתנדבים שהיו על ערש הדוואי על מאזניים גדולות (כאלו בהם שוקלים מכשפות במונטי-פייטון...) והשווה את משקלם לפני המוות ואחריו. הממצא: משקלה של נשמה היא 2 גרם. (מן הסתם היה זה האוויר שנפלט מן הגוויות). בעניין הדוגמאות שהבאתי: נכון, הדוגמאות מן המיסטיקה-דת-מיתולוגיה, ואולי שומה היה לי להשמר יותר בפנייה לקוראים רציניים כמותכם. ואולם, לא הייתי ממהר לפסול את הדוגמאות על הסף, אמנם הם כשלעצמם אינם מדעיים, אך בהם טמונים זרעי מחקר מדעי אפשרי. הדוגמא הנ"ל ממחישה נסיונות משכילים וכמו-מדעיים לחקור את תכונותיה של הנפש. ולמה שלא נשקול את הנפש? הרי היא שם. ויש דוגמאות רבות נוספות לכך, הפארה-פסיכולוגיה משכה אל שורותיה חוקרים רבים אשר פיתחו מכשירים שונים ומשונים למדידתם של תופעות בלתי מוסברות. (מומלץ לראות שוב את סדרת סרטי "מכסחי השדים", להווכח בעניין זה, וגם בשביל הכיף). היום ישנם בנמצא מצלמות המצלמות הילות המקיפות אנשים ומבחר גלאים לאיתור שדים ורוחות. הנקודה בדבריי היא שתחומים שאינם חוסים עדיין באוהלו של מדע, שולחים מעת לעת קנוקנות וגשרים אל הממסד המדעי, מנסים להציג אישורים, ולהצטרף כחברים מן המניין אל ממסד זה. תחומים פסאודו-מדעיים עשויים לפרוח מאמונות שונות, למשל בקיומה של נשמה או בקיומו של עולם אחר אליו אנו עוברים במותנו. "מדעים" אלו, יש בכוחה של הגדרה מדעית להותיר מחוץ לגדר המדע, להגן על כולנו מהצפה של הבלים, במידה והם אמנם כאלה. אל תטעו, אני אהיה מראש הצוהלים עם תחום דעת שנחשב "לא מדעי", יצטרף ל"שורותינו", אם ימצא האנזים המתווך טלפתיה, או אם תמצא תכונה כימית חדשה אשר תסביר את טענות ההומאופטים - זה יהיה משול להוספת כרך נוסף לספריית הידע האנושי. (בתור ללגיטימציה מחכים: רפלקסולוגיה, רייקי ,שיאצו, דיקור-סיני, הומאופטיה, וזה רק בתחום הרפואה) כל זה היה בנוגע לשתי השורות הראשונות של תגובתך, וישנן עוד שורות רבות, כך שאם לא אתייחס לכל בבת אחת, נסה להבין ותרגיש חופשי ללחוץ בשביל תשובה. אני לא באמת מצפה מחובבי המיסטיקה לשמוע את דבריי וכתוצאה מכך לבעוט בקטורת ולהצטרף לטכניון, כמו שגם לא אצפה מחסידי ברסלב לגזוז את פיאותיהם אחרי הסבר קצר אודות תורת האבולוציה, אלו ציפיות קצת קיצוניות. אבל, תיזה חדשה מעין זו שהצגתי עשויה לפרוט על מיתר באוזני אלו שאינם עדיין חסידיו של מחנה כזה או אחר, "קולות צפים" , אגנוסטיקנים , ושאר מסורבי הארה - אלו עשויים לרדת מהגדר ולהשתכנע בכיוון מסויים, או לפחות להקטין את סיכוי דיעה מסויימת להיות אמיתית. אני מדבר מתוך נסיון אישי - יש לי יחס מאד לא מתחייב בנוגע לדברים בהם איני יודע מספיק כדי להחליט, והם מתוייקים במחשבתי בתיקיית ה"לא יודע". כך הוא הדין על אלוהים, תופעות על-טבעיות חייזרים ועוד. אני לא רואה טעם, ואולי רואה אף טעם לפגם בנחרצות כערך, וללא ביסוס. אל מסקנותיי על טיבם של חיים לא הגעתי מתוך נטייה משוחדת, עם רצון לתקוף אושיות דת ונפש, או לזעזע יסודות עתיקים. כמו, לדעתי, רבים מקוראי האתר הזה, הייתי בעמדת ביניים של חוסר דעה, מצוייד אך בסקרנותי בעובדות הידועות לי, עם חוסר סיפוק מהחורים הלא מטופלים המצויים בדוגמה הקיימת וכך הקשתי את אשר הקשתי. ההשפעה עליי, כ"קול צף" היתה מורגשת, ואם פעם לא ידעתי להכריע כלל בקיומן של נשמות, היום אהיה עוד יותר ספקן, על גבול השולל, אמירות המייחסות תכונה המבדילה בין חי לדומם. על אף שעוד לא הסכמנו (או הסכמנו על אי-הסכמה) לגבי הדוגמאות הקודמות, אני נעתר לאתגר ומצרף עוד שתי דוגמאות, מאד מדעיות, שלהן עניין בסיסי ומהותי בהגדרת החיים: (1)תחום המחקר העוסק בהתהוות החיים: זהו מאמץ מדעי ענף, המתבסס על ביולוגים, כימאים ותיאורטיקנים המנסים להבין איך באמת התהוו החיים בכדור הארץ ומהן הדרישות לתהליך מעין זה. הסנונית הראשונה למחקרים אלו היה מן הסתם מחקרו המפורסם של סטנלי מילר אותו ציינתי במאמר. בהעדר הגדרה קולעת לגבי חיים, מצויים חוקרי התחום במצב המביך בו הם מתקשים להסביר את עצם הדבר אותו הם מחפשים, ולעיתים התהום המתגלעת בין חוקרים אלו היו עמוקה מאד עקב "אינטואיציות" שונות לגבי מה יש לחפש, האם תכונת הכפלה? האם תכונת חילוף-חומרים? ואולי דווקא אגירת "אינפורמציה מולקולרית"? הגדרה טובה לחיים דרושה לדעתי לקידום המחקרים הללו כמעט כאוויר לנשימה. (2)אסטרוביולוגיה: תחום מדעי חדש צומח בקרבנו, ובקרבו מאגד ביולוגיה, אסטרונומיה, קוסמולוגיה, כימיה , ובעצם - מה לא? שאלות הבסיס של אסטרוביולוגיה נוגעות לקיומם האפשרי של חיים בחלל החיצון, ההסתברות להופעתם והדרישות האסטרונומיות והגיאולוגיות להיווצרות שכזו. למעשה, האסטרוביולוגים עובדים בשיתוף הדוק עם חוקרי התהוות החיים ושואבים ממחקריהם בסיס לטיעוניהם ההיפותטיים והסטטיסטיים. גם כאן, עד שלא יוכרע מהם חיים, יתכן שלעולם לא נמצא את התשובה - מפני שהשאלה עצמה אינה ברורה לנו. |
|
||||
|
||||
(1) הגדרה כוללנית לא תפתור דבר. את מטרת החיפוש תמיד יגדיר המחפש בהתאם למטרותיו, ואלה אכן יכולות להיות תכונות הכפלה, חילוף חומרים או אינפורמציה מולוקלרית. מחקר בנושא התפתחות מערכות הנושאות תכונות אלה בהחלט עשוי להתגלות כחשוב מבחינה תאורטית. זאת לעומת מחקר בתחום "התפתחות החיים" שיתגלה, במקרה הטוב שבו ההגדרה שלך תתקבל, כמחקר בתחום "התפתחות טבעית של מערכות מורכבות". מחקר שעשוי להאיר נושאים בגאולוגיה או התהוות מערכות שמש, אבל לא בהכרח בנושא תכונות ההכפלה, חילוף החומרים או אינפורמציה מולוקלורית... (2) ושוב. מה הטעם לחפש "חיים בחלל החיצון"? שני טעמים: הראשון הוא חיפוש יצורים תבוניים (או: מערכות שניתן להחליף איתן מידע), והשני חיפוש תנאים שעלולים להוביל למערכות כאלה, מטיפוס אותו כבר פגשנו (למשל, כאן על כדור הארץ). והנה, במניעים לחיפוש טמונות ההגדרות שישמשו את החיפוש. הגדרה שמתיימרת לכלול בתוכה את המיקרים כולם לא יכולה להועיל, ואולי אף להפריע. אני חושד שיש בינך לבין שאר המגיבים איזשהו קצר בתקשורת. הטענה היא שאין טעם לנסח הגדרה ללא מניעים קונקרטיים וספציפיים. אם היעד הוא "חקר מערכות מורכבות", ההגדרה שאתה מציע תהה שימושית. אך אל תנכס ותגביל לצורך כך את המושג "חיים" שמשמעותו מתקבלת רק במסגרת שיח טבעי-אסוציאטיבי, בנגוד לשיח המדעי. |
|
||||
|
||||
1. חלילה לי מלהשליך לסל את כל המחקר שנעשה עד כה בתחום "התהוות החיים", הביקורת שלי בעינה, אבל היא לא קיצונית עד כדי שלא אבין כי יש לממצאים ערך "חשוב מבחינה תיאורטית" - הקובלנה שלי היא לעצם היומרה לחקור את עניין התהוות החיים, כאשר אפילו את המושג חיים הם מתקשים להסביר. למה שלא תשיב להם באופן בו אתה משיב לי, ותתייק את מחקרם כ"התפתחות של מערכות משתכפלות" או "התפתחותם של מערכות המניבות חילוף חומרים" ? אני מקווה כי באמצעות הפרמטר של מורכבות ניתן יהיה ליצור הגדרה מקובלת אינטואיטיבית על כלל החוקרים (תוך תשלום בלתי נמנע במסקנות בלתי אינטואיטיביות על משמעות החיים והמוות) ובכך, לרומם מחקר אודות "התפתחות טבעית של מערכות מורכבות" לתואר הנכסף (והמנוצל שלא ביושר כיום): "התהוות החיים". 2.נראה לי שאתה לא מכיר את יומרותיה של האסטרוביולוגיה לעומק ובכל מקרה, אני לא משוכנע שהבנתי למה התכוונת. 3.אם אתה טוען לחוסר הרלונטיות של מושג כ"חיים" (בהיותו מושג הלקוח מעולם הפייטנים ומחוץ לעניין המדע) איך תסביר את תחומי "התהוות החיים" וה"אסטרוביולוגיה" וחמור מכך - ביולוגיה, הלא היא "מדעי החיים" ? |
|
||||
|
||||
עלולים? |
|
||||
|
||||
1. בתחילת תגובתך לירדן ניר אתה שוב מתייחס להגדרה שהגית כמקור לתשובות בעניני מיסטיקה ודת. אם אני מגדירה שכל מה שירוק חי אז הלק שעל צפורני הינו ישות עצמאית וחיה. הגדרה נועדה אכן לאפשר לנו לתקשר. הגדרה נובעת ממציאות. מציאות לא נובעת מהגדרה. אתה מנסה לאשר\להפריך קיום לאחר המוות (לדוגמא) באמצעות הגדרה שהמצאת. 2. לעניין חיים בחלל החיצון - קודם כל, להגדרתך אין "חי" או "לא חי", יש חי יותר או פחות. ואיך זה עוזר בסוגיית מציאת חייזרים? אולי בכוכב אחר נוצרו חיים בצורה הרבה יותר פשוטה שלא תעמוד בדרישות המורכבות שלך? או בצורה הרבה יותר מורכבת שתגרום לנו להראות כמו אבנים לידם, ואז אנחנו לא נעמוד ברמת המורכבות? 3. לעניין התהוות החיים - כבר יש תיאוריות לגבי היווצרות מולק' אורגניות במרק הקדום, התהוות תא,אבולוציה וכו'. תיאוריות אלו פותחו ללא שתהיה הגדרה גלובלית ל"מה זה חיים". זאת מאחר שכפי שכבר ציינתי תיאוריות מדעיות מתבססות על עובדות, לא על הגדרות. |
|
||||
|
||||
1. חבל שלא התייחסת לתשובה המסוגננת (והארוכה) שכתבתי לירדן ניר, ואת שבה לטענות (הכמעט מוצדקות) בעניין המיסטיקה והדת. אין למדע ויכוח עם מיסטיקה, אבל יש לו ניגוח עם מיסטיקה שמנסה להיות מדע. אני מניח שסופו של דבר, כפי שציין ירדן, קבלתה או דחייתה של הגדרה פלונית תלויה במידת התועלת הנובעת מחשיבה במסגרתה וכן מידת האי-נוחות שהיא גורמת. אני מרגיש אי נוחות עם ההגדרה (?) הקיימת לחיים, אשר מותירה מקרי קצה מגומגמים לרב, ומעדיף לסגור פערים אלו במחיר האי נוחות של עדכון התפיסות האנושיות והסוביקטיביות שלי בדבר חיים ומוות. אם לך נוח יותר להכיר בציפורניים שלך ביצור חי, וזה בכלל לא מפריע לך שחים ומוות ביד האצטון - אז לכי עם זה (אבל נראה כמה ילכו אחרייך...) שוב, אני לא עושה בו איזה תרגיל לוליינות סמנטי, ממציא איזו הגדרה שגיונית כדי לשכנע אותך או מישהו אחר כי השמש היא מרובעת והירח עשוי מגבינה - אני באמת חושב שכך הם פני הדברים. ואגב מציאות, האם את יודעת מהי בודאות, והאם (לפחות מן הבחינה האנושית, בה איננו דנים כאן) ההגדרה (הפרספקטיבה) אינה קובעת מהי המציאות? 2.הגדרה משוייפת של החיים תעזור לנו להחליט סוף סוף האם שרשראות המולקולות שנמצאו על המטאוריט ממאדים הינם ראשיתם של חיים, או לא. היא בכלל תהווה אבן בוחן למיני ממצאים שיאספו על שולחננו בעתיד, כאשר נתחיל לטייל בחלל. נדמה כי שכחת, שלפי שיטתי, הגבול בין "חי" ל"דומם" הינו תלוי בעין המתבונן (ערך שרירותי), ולכן, אם משהו לא עומד בדרישות מורכבות של פלוני, אז על פי דרישות *אלו* הוא אינו חי. אם רחמנא ליצלן נפגוש משהו או מישהו שיגרום לנו להרגיש מאד נחותים על סקלת המורכבות, אז אני מניח שעל פי רב הסטנדרטים הוא יחשב לחי, אך אין בגילוי כזה כדי לשנות את עצם הקריטריון המגדיר גם אותנו כחיים - הקביעה השרירותית אינה יחסית, היא מוחלטת. 3. כן, אני מכיר חלק מן התיאוריות המסתובבות עכשו (יש אפילו קישור לתיאוריה כזו בתגובה של untitled), וקיומן אינו חדשות עבורי. אלא שפיתוחן ללא הגדרה גלובלית לחיים הינו בעיני טעם לפגם ובמידה מסויימת הטעיית הציבור, שכן הן חוסות תחת אצטלת תחום "התהוות החיים", בעוד שאין הן מוכנות להתחייב למושג "חיים" אלא למושג מבחין כזה או אחר (שכפול למשל). "כפי שכבר ציינתי תיאוריות מדעיות מתבססות על עובדות, לא על הגדרות" נחרצות לא תעזור כאן. העובדות ידועות לכל ולא מהיום, זהו מבחר הפרשנויות השונות של העובדות המניב תיאוריות ומסקנות שונות - כך נולדו תגליות מופלאות של המדע, ע"י ניתוח חדשני של מידע ותיק (פלמינג והפנצילין, ניוטון והתפוח, ארכימדס והאמבטיה) |
|
||||
|
||||
יש נטיה לראות המיסטיקה, דת ומדע שיטות שונות ומקבילות שמנסות להסביר, להבין, לחקור את העולם או לפתח נוסחאות פרקטיות, מוסריות, חברתיות וכיוב' לניהול חיינו. הטענה הזו משוללת יסוד משום שבניגוד לדת או למיסטיקה, המדע מכליל את עצמו כנשוא השיטה בעוד הדת/מיסטיקה מציבות את השיטה שלהם מחוץ למערכת אותה הם מנסים לתאר, מבלי להסביר כיצד זה יתכן. בנוסף, הדת או המיסטיקה מתעלמות מהצורך להסביר לעצמם כיצד יש דת או מיסטיקה, בעוד המדע חש חובה להסביר מהו מדע. בהסבר הזה המדע מכליל בתוכו את גם הדת והמיסטיקה משום שהוא מנסה לברר כיצד יש דת ומיסטיקה. |
|
||||
|
||||
האמנם ה*מדע* חש חובה להסביר מהו מדע? נדמה לי שמי שטורח על כך היא *הפילוסופיה* של המדע. אגב, הפילוסופיה (זרמים אחרים בה) גם שואפת אולי להסביר את הדת (קירקגור? אוגוסטינוס?) אולי תרצה לומר שהזרמים הרלוונטיים בפילוסופיה של המדע הם בעיניך חלק מן המדע. אני חושב שהמשותף היחיד ביניהם הוא שאיפתם לפעול במסגרת "שיח רציונלי", מונח שבעצמו טעון בירור צפוף, כמובן. |
|
||||
|
||||
מאחר שאני עדיין משוכנעת בצדקת דרכי (שאינה שוללת את דרכך,אגב, אלא רק ''מייתרת'' אותה), ואני רואה שאתה משוכנע בשלך, אני מכריזה בזאת על פרישתי מהויכוח המלומד. בהצלחה בהמשך דרכך. |
|
||||
|
||||
נדמה לי כעת שעיקר הצורך שאתה רואה בהגדרה שלך לחיים הוא כדי לשלול את קיומה של "נפש" מסתורית. ותיקי האתר מכירים אותי כפיזיקליסט של הנפש - אני חושב שהתבונה, התודעה, ובוודאי כל אספקט אחר של מה שאפשר לקרוא לו "חיים" ניתן עקרונית להסבר (או תיאור) פיזיקלי. אבל מה לזה ולהגדרת החיים? נדמה לי שגם רוב הדואליסטים של הנפש - אלה הסבורים שהנפש לא ניתנת לתיאור פיזיקלי בלבד - הם "פיזיקליסטים של אמבות", כלומר יסכימו שאת כל מה שקשור לאמבה ניתן לתאר פיזיקלית. מכאן, אני חושב שכדאי להפריד את שאלת הנפש משאלת החיים. ואם כבר בשאלה הפסיכופיזית עסקינן, אשמח אם תראה מה תורמת הגדרת החיים שלך לויכוח הנושן. באשר לצורך בהגדרת חיים לשם תחומי מחקר כמו "ראשית החיים" או "חיים בחלל": נראה לי טבעי לחלוטין שתחומי מחקר יהיו תחת כותרת עמומה. האם לפיזיקאי, או אפילו לפילוסוף של הפיזיקה, יש תשובה ברורה לשאלה "מהי פיזיקה"? אם כן, אשמח לשמוע. כשם שאני חושב שסוגיית הגדרת החיים היא חסרת ערך מדעי, כך אני חושב שהאסטרו-ביולוג לא צריך להעסיק עצמו בשאלה האם השרשרת המולקולרית מהמאדים היא חיים או לא. ברור שהוא ימצא עניין, וכולנו איתו, בשרשרת כזו - אם היא לא חיים, אז היא לפחות חוליה בדרך לשם. נכון שאי אפשר להוכיח לוגית טענה כזו בלי הגדרה של חיים, אז מה? הוא יוכל לטעון, ובצדק לדעתי, שב*כל* הגדרה סבירה של חיים השרשרת שהוא מצא רלוונטית לתחום המחקר שלו. ולשיטתך: נניח שחתכנו את הגדרת החיים במקום מסוים, ומתברר ששרשרת החלבונים שנמצאה על המאדים אינה חיים. מה אז, צריך לשכוח ולהתעלם מהתגלית? |
|
||||
|
||||
לא ברור לי על מה מתגובתי האחרונה לך מתבסס המשפט הראשון שענית. מכיר את השיר (החביב על נעמת): "כשאת אומרת לא - למה את מתכוונת" ? המטרה שלי היא דומה, למצוא מענה ל"כשאתה אומר חיים למה אתה מתכוון ?" אין לי ריב עם מושג הנפש או עם אלוהים או עם המוות או עם מה לא, כל מה שאני אומר עליהם הוא פועל יוצא, לא המניע. זה כמו שלא כל פילוסוף דטרמיניסט יוצא במתקפה מכוונת על המוסר בשל ביטול של כח הרצון, זו פשוט מסקנה מתקבלת. היית רוצה להכניס אותי למשבצת, האם אני דואליסט או מוניסט, פיסיקליסט או אמבאיסט - אך אני, אני. ודאי משונה בעיניך שאני מתחמק מהגדרה במהלך דיון על הגדרה, אך הנושא ככלות הכל הוא חיים ולא אני (או אתה). אתה רשאי אם זאת לנתח את תשובותיי לדווח לי איזו משבצת אני מאכלס, אם הדבר מסב לך עניין. כפי שאמרתי, חקייני מדע צורמים לי והייתי רוצה שלא יצלחו. אני לא מבין למה עצם היכולת לענות להם בשלילה אינה מספיקה בעינך כערך מדעי. כמו כן, הייתי רוצה לעניין את מי שעוד קשוב לתשובות, בתשובות חדשות תוך הפחתת סיכוי תשובות מיושנות. זה אולי לא יקרה מחר, אבל גם דורו של דרווין לא ראה את פני העולם כדורנו. מדעים כביולוגיה, אסטרוביולוגיה ובעיקר תחום "התהוות החיים" פועלים בעלטה בלא הבנת מושא עניינם, כמו כימאי אורגני שלא ידע לומר מהו בעצם עניינו והיכן נגמרת הכימיה האורגנית ומתחילה, נאמר, הכימיה האי-אורגנית. אסטרוביולוגים, אגב, מגלים עניין בשאלה מה בדיוק הגיע על המטאוריט ממאדים, אז אולי כדאי שתשכנע *אותם* שהם לא צריכים להתעסק בכך. לשאלתך האחרונה, על דרך האנלוגיה: אתה ביולוג המתעניין בחולייתנים. חולייתן מוגדר כאורגניזם המקיים ארבעה תנאים (לא אלאה אותך מהם, וגם לא ממש זוכר..). ישנם מיני חריגים שלא ממש ברור אם הם מקיימים או לא מקיימים תנאי כזה או אחר. תוכל לומר "חולייתן הוא התנאים הבאים כולל יציאות הדופן X Y ו-Z" או לומר "חולייתן הוא התנאים הבאים ללא יוצאי דופן". פגשת אורגניזם חדש ויש לו חריגה מסוג X. יופי. אם אמרת את הראשון, רוץ לחקור, אם אמרת את השני, פהק ועבור לערוץ האופנה. לפחות תהיה ברור עם עצמך ולא תפתח דיון קיקיוני עם עמיתיך כל פעם מחדש, כי הבסיס שלך לא ניצב יציב. |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שמטרתך בהגדרת החיים היא שלילת נפש "מיסטית"; אבל נראה שרוב הדוגמאות שנתת בתחילת תגובתך ובזו הקודמת לתועלת שבהגדרה, עסקו ביכולת לשלול טענות הכרוכות בנפש מיסטית. עדיין לא שכנעת אותי שהגדרת החיים שלך היא משהו שיאפשר לענות בשלילה לחקייני מדע, באופן שלא ניתן היה לעשות זאת עד כה. הייתי שמח אם היית מראה כיצד. ברור שהגדרת החיים שלך לא מתיישבת עם תיאוריות של נפש לא-חומרית שמגדריה חיים; אבל כל מה שזה אומר הוא, שמי שמחזיק בתיאוריה של נפש לא-חומרית אינו יכול לקבל את הגדרתך. זה מדגים בדיוק את הנקודה שלי: הגדרה חדשה אינה מוסיפה לנו ידע, אינה נותנת תשובה אינפורמטיבית לשום שאלה, ובמובן מסויים אינה מעניינת1. "מדעים כביולוגיה, אסטרוביולוגיה ובעיקר תחום "התהוות החיים" פועלים בעלטה בלא הבנת מושא עניינם": שוב, אני אופתע עם תמצא פיזיקאי שיש לו הגדרה מדוייקת וסבירה מהי פיזיקה. אני בספק אם תמצא משפטן שברור לו בדיוק מה זה חוק. אולי רק בתוך המתמטיקה המושגים מוגדרים באמת בחדות, אבל האם אתה יכול להגדיר מהי מתמטיקה? וכן הלאה וכן הלאה. איכשהו הפרויקט האנושי של מדע ומחקר מתקדם באופן סביר, אני חושב. "אסטרוביולוגים, אגב, מגלים עניין בשאלה מה בדיוק הגיע על המטאוריט ממאדים": נדמה לי שהסוגיה שבמוקד היא האם העקבות שיש שם הם של חד תאיים - חומר אורגני משתכפל - או שמא תרכובות "משעממות" יותר. זה ויכוח מהותי, ויכוח על מה הן העובדות, ולא ויכוח על מהי המילה הנכונה לתאר אותן. איני רואה איך הגדרת החיים שלך תעזור להם. ולדוגמה שבסיום תגובתך: האם באמת אתה גוזר מה מעניין אותך ומה לא עפ"י הגדרה שרירותית? אני חושב שזה כמעט סותר את המושג "מעניין"! 1 אני רוצה להסתייג קצת: וויכוח על הגדרות יכול להיות מעניין, ואפילו מאוד מעניין - רק בכך שהוא גורם לנו לבחון מושגים ומקרים, ובכלל מהווה סיעור מוחות נחמד. פעם באייל השוויתי זאת למדע בדיוני. וכמו מדע בדיוני, יכולה להיות לו תרומה למדע, אבל רק באופן עקיף. |
|
||||
|
||||
אני רוצה לנמק יותר טוב את טענתי בפסקה האחרונה (לפני ההערה). קצת קשה לי להתייחס לדוגמת חוקר החולייתניים, כי בעצם קשה לי לדמיין חוקרים שיגדירו את התחום שלהם "חקר חוליתניים", ולכן קשה לי לשער את התיחסותם ל"מקרי קצה של חולייתניות". אבל למה ללכת רחוק: הבה נלך לדוגמה שלך, של הגדרת חיים ושל ההתייחסות לממצא גבולי על המאדים. כפי שטענתי בתגובתי לעיל, בפועל יש אכן ויכוח בין המדענים האם הממצא מעניין, אבל הויכוח (אם איני טועה) הוא על העובדות - האם מה שנמצא הוא אכן עדות לחיידקים משתכפלים, או לתרכובות פשוטות יותר. אם לדייק, זה בוודאי לא ויכוח על עובדות (העובדות הן מה רואים בסלע, או מה ספקטרומטר המסות פולט), אלא על פרשנותן - אבל ברור שהוויכוח לא מתמצה בסוגיית ההגדרה. לכן, נעשה שוב ניסוי מחשבה: נניח שהיו מוצאים על המאדים ממצא אחר (מוצג מספר 2), והיה מוסכם על המדענים שמדובר במולקולות של פחמן בעלות ארגון מסוים, שבתנאים מסויימים עשויות להשתכפל. לפי כיוון המחשבה שלך, היה סביר תסריט שכזה: אסכולה אסטרו-ביולוגית א' תאמר: "חיים הם תרכובות פחמן משתכפלות; מדובר בחיים! הו, איזו תגלית מרגשת וחשובה!" אסכולה ב' תאמר: "חיים הם רק משהו שניתן לחלוקה לתאים; מה שמצאנו אינו חיים. לא מעניין. הבה נבדוק הר אחר במאדים". ותסריט כזה לא נראה לי סביר כלל. מידת העניין של אסטרו-ביולוגים בממצא תיגזר, נדמה לי, מגורמים כמו מידת הנדירות של הממצא (אם יתגלו מולקולות-מעבר כאלה כל שני וחמישי באיזשהו גרם שמיים, זה לא יהיה מעניין), ומידת הסבירות שהוא שלב מעבר בדרך לחיים-כפי-שאנו-מכירים-אותם (באופן מוסכם). לא מתאימותם להגדרה של חיים. |
|
||||
|
||||
שלום ירדן וסליחה על ייבוש.. לגבי הדוגמא שנתת לגבי "מוצג מספר 2", אני מסכים עם הכל, כולל התסריט (אותו אתה כבר שולל). אם תחפש תמצא המוני מחקרים מדעיים מבילורוסיה ומסין שמבטיחים גדולות ונצורות, והעולם המדעי - אדיש. יש לכך עוד המון דוגמאות, המעידות על הזרמים הכוחניים שלעיתים מושלים בכיפה המדעית: מה שמרגש אוכלוסיית מדענים מסויימת מתקבל בביטול באוכלוסיות מדענים אחרות. ברור לך שהויכוח האסטרוביולוגי מה מצוי במטאוריט ממאדים הוא על הפרשנות ולא על העובדות (כפי שתיקנת את עצמך: "אם לדייק, זה בוודאי לא ויכוח על עובדות (העובדות הן מה רואים בסלע, או מה ספקטרומטר המסות פולט), אלא על פרשנותן"), וכיצד זה תפרש נכונה בלי סט של מושגים בסיסיים נכונים ומוגדרים היטב? אתה טוען כי "שמי שמחזיק בתיאוריה של נפש לא-חומרית אינו יכול לקבל את הגדרתך" וכי "הגדרה חדשה אינה מוסיפה לנו ידע". עד כמה שידוע לי, השקפתי אינה באה בסתירה, ואף מתבססת על הידע המדעי שנצבר עד כה, בניגוד לחובבי התיאוריה על נפש לא-חומרית שאינם מגבים את דבריהם באופן מדעי (ואולי אף טוענים כי הדבר אינו אפשרי). יתכן ותיאוריית הנפש הלא-חומרית ועולם המדע יבואו לידי התנגשות תיזות יום אחד (ויש יגידו כי יום זה כבר בא), ובמה תבחר אז? יתרה מזאת, כבר טענתי ואטען שנית, האין השלילה של דבר אינפורמציה בזכות עצמה? אם ניצבת מול שלושה וילונות פרס בשעשועון טלויזיה והמנחה מבטיח לך שהפרס *לא* מאחורי השמאלי, האם הוא לא קרב אותך אלי האמת? זה מזכיר לי את ימיה הראשונים של מכניקת הקוונטים, אז התגלע ויכוח סוער בין פיסיקאים שטענו כי חייב להיות איזשהו כוח וחוקיות המסדרת את מאות החלקיקים האלמנטריים שתועדו, ומנגד, קבוצה אשר טענה כי אין להיות מונעים ע"י שיקולים אסתטיים וכי אם לא נמצא חוק, כנראה הוא אינו קיים. עצם הפסילה הדדית של שני הניצים, והמסקנות השונות שנבעו מהתיזות השונות, היא שהרתה את המחקר הענף וגילוי הקוורקים והלפטונים וכן את הכוחות הגרעיניים החזק והחלש. ועל זה אמרו חז"לינו: קנאת סופרים. טבעתי הגדרה חדשה. אולי צדקתי - אולי היא שגויה , ימים יגידו. ממנה עולות מסקנות, מבעבעים רעיונות, גם הם, אולי נכונים ואולי שגויים. אם צדקתי בדברי, הרי שרעידת אדמה עתידה לזעזע את הביולוגיה ,הפילוסופיה, עולם המחשבים, ומה לא, ואם שגיתי, לפחות שמרתי על דריכותם של המתנגדים לי וחידדתי את טיעוניהם בנסיונם להשיב לי. מצב שכולו רווח. |
|
||||
|
||||
שלום ארז, וזה בסדר: גם לי לא היה זמן לקרוא. אני מסכים שייתכנו, וישנם, חילוקי דעות בין מדענים האם דברים כאלה ואחרים הם מעניינים או לא. אני מתקשה לדמיין ויכוח כזה שיוכרע באמצעות הגדרה. אני חוזר ומאתגר אותך לתת דוגמא, אמיתית או מדומיינת, למצב כזה. המטאוריט ממאדים, אני חוזר ומתעקש, אינו דוגמה טובה בשבילך. הסכמתי שהויכוח הוא על פרשנות העובדות, אבל זו פרשנות "ברמה נמוכה": האם מה שהמכשירים שלנו פולטים הוא עדות לתרכובות פחמן משתכפלות (נדמה לי שדובר במפורש על חיידקים, אבל לא ממש משנה) או שמא למולקולות פחמן פשוטות. אילו מחנה ה"לא מעניין" היה מתשכנע באפשרות הראשונה, הוא היה נכנע ואומר "כן מעניין", ולהיפך. לא הגדרת החיים היא מה שהפריד בין שני הצדדים, ולמיטב הבנתי לא שום ויכוח מושגי אחר. גם הויכוח שאתה מזכיר בין חוקרי הקוונטים לא נסוב על הגדרה ולא הוכרע על-ידי הגדרה, עד כמה שאני מצליח לראות. נפש לא חומרית: שוב, אני מאמין אדוק בחומריות הנפש. אני רק לא רואה איך *הגדרה* כזו או אחרת לחיים יכולה להיות טיעון. והנה למה: "טבעתי הגדרה חדשה. אולי צדקתי - אולי היא שגויה, ימים יגידו." או, אולי הגענו לשורש המחלוקת: להבנתי, הגדרה לא יכולה להיות נכונה או לא נכונה. היא פשוט הגדרה: קביעה שרירותית. אפשר לאמץ או לא לאמץ אותה. היא יכולה להיות נוחה או לא נוחה, תואמת יותר או פחות את המושגים המקובלים, אבל לא נכונה/שגויה. לכן, היא אינה יכולה להיות טיעון בויכוח. |
|
||||
|
||||
חשבתי על האתגר שהצבת בפני. אני נוטה, בלא חפץ, להסכים כי אין בכוחה של עצם ההגדרה להיות בוררת הנכונות של תיאוריה כזו או אחרת. אלא, שההגדרה הבסיסית, כמו האקסיומה המתמטית, מהווה נקודת המשען לתיאוריה המתבססת עליה. הצגת אקסיומה חלופית משמעה שלושה דברים: א. הכשרת הקרקע לצמיחתה של תיאוריה חדשה, עם הסברים אחרים ונבואות חדשות. ב. "הכרזת מלחמה" בין אסכולות של מדענים אשר כקנאת סופרים, תעסיק את כולם שעות נוספות ותקדם את כולנו אליי האמת המיוחלת. (בהנחה שיש מחנה של מצדדים בכל צד במתרס) ג. במידה ותיאוריה המבוססת על הגדרה א' מכילה את כל תובנותיה של תיאוריה המבוססת על ההגדרה ב', הרי שתיאוריה א' וההגדרה שבבסיסה יזכו למשנה תוקף ואמינות וידרסו את התיאוריה האחרת, וההגדרה שבבסיסה. ראה אלו מתמטיקות לא אוקלידיות צמחו להן משינוי של אקסימה אוקלידית אחת או יותר. אין לנו סיבה להניח כי דווקא המתמטיקה האוקלידית היא הנכונה, ואם איני טועה, אינשטיין השתמש בתורתו במתמטיקה מסוג אחר (יש ביננו פיסיקאים?). כמו כן, מצאתי הרבה דוגמאות להגדרות רעות (שעכבו אותנו עד שהופרכו), כגון: הקבוע הקוסמולוגי של אינשטיין, האתר כבופר יקומי, איזורים שתועדו במפות כאיזורים מהם נופלים מקצה העולם, ועוד. מן הסתם אנו זוכרים את הקוריוז, את ההגדרות הללו שנראות לנו היום מופרכות, ולעיתים שוכחים לתת את הקרדיט למי שעלה עם ההגדרה או הגילוי המפריך. למשל המדען הרוסי פרידמן שהראה את הגורלות האפשריים של היקום בעוד זמן אינסופי, התבססה על ביטול ההגדרה של הקבוע הקוסמולוגי. הוא בסך הכל טבע הגדרה אחרת מזו של אינשטיין, או אם תרצה - אנטי-הגדרה. בימיו, לא היו את תוצאותיו של האבל לאישור שיטתו על פני שיטתו של אינשטיין (ההסטה לאדום המראה כי כל גרמי השמיים מתרחקים זה מזה וכי היקום מתרחב). ובכל זאת, תרומתו על הגדרה זו אינה מוטלת בספק. אני חושב שרב האסטרוביולוגים לא רואים בממצאי המטאוריט חיידקים (הממצאים קטנים ופשוטים מדי), אלא לכל היותר שרידים של צורות חיים מיקרוסקופיות או מבנים מוקדמים העשויים להוביל ליצירת חיים שכאלה. את נכונותה של הגדרה *ניתן* כאמור להעריך עפ"י מידת התובנות העולות ממנה (כמוסבר למעלה). אמנם לא תוכל לנצלה כ"טיעון בויכוח" (כדבריך), אך אף על פי כן, היא *כן* חשובה לציון בעת ויכוח על מנת לברר האם שני המתווכחים בכלל עומדים על קרקע משותפת ומדברים ב*שפה משותפת*, אחרת יהיה זה דו שיח של חרשים. |
|
||||
|
||||
הדוגמאות הללו, של הגדרות פיזיקליות שהשתנו (או התבטלו, או נולדו) אכן קרובות יותר לסייע לך. אבל לדעתי יש הבדל בינן לבין הגדרת החיים שלך. אני מעדיף דוגמה של הילרי פטנאם שמוכרת לי, של שינוי הגדרת האנרגיה הקינטית בתורת היחסות הפרטית. מהמעט שאני מבין על האתר ועל הקבוע הקוסמולוגי, הטענה שלי תהיה תקפה גם בהם. בתורת היחסות הפרטית הציג איינשטיין הגדרה חדשה לאנרגיה קינטית, שבה נוסף איבר ל 1/2mv^2. אלא שהיה זה חלק בלתי נפרד מתיאוריה כוללת, עם טענות אמפיריות חדשות (כלומר, שסתרו טענות אמפיריות של תורות קודמות), וכל הטראראם של תיאוריה פיזיקלית. זה לא שאיינשטיין הציע יום אחד "הבה נוסיף איבר להגדרת האנרגיה הקינטית, נראה לי שזה יהיה יותר נכון", ואז, מעשה קסם, נתגלתה תורת היחסות. הגדרה בלבד, כאמור, היא (בהגדרה...) שרירותית ולא אינפורמטיבית. התיאוריה היא מה שמעניק להגדרה תוכן. אם תרצה לעגן את הגדרת החיים שלך בתיאוריה כוללת יותר, תתקל בבעיה אחרת: אני בספק אם יש טענה מדעית משמעותית (ניתנת להפרכה, נותנת יכולת ניבוי או הסבר) שמשתמשת במושג "חיים". מה שאני רוצה כאן הוא טענה כזו שמתחילה במילים "כל מה שחי הוא...". יכולתי אולי להתחיל את כל הויכוח איתך מכאן; אם אני צודק, אולי מיד יוצא העוקץ מהפרויקט שלך. כאן אולי המקום להציג משהו קונסטרוקטיבי מצידי. אני דווקא מצאתי את המסקנות שלך מעניינות - אבל הייתי מציג אותן אחרת. לא כהגדרה, אלא כהבחנה: ה*הבחנה* שחיים מתאפיינים במורכבות גדולה יותר (או פוטנציאל מורכבות, ושאר תיקונים) ממה שאינו חיים. כמובן שטענה כזו מחייבת מושג של חיים; בעיני יש לה טעם גם עם המושג העמום שלנו של חיים. לצורך ההבחנה, חיים הם מה שאנו נוטים לראות בו חיים; מה שבויכוח, מקרי הגבול, יכולים להיות גם מקרי גבול מבחינת ההבחנה (ומכל מקום, לא יפגעו בתקפותה). |
|
||||
|
||||
הילרי פטנאם ? "בתורת היחסות הפרטית הציג איינשטיין הגדרה חדשה לאנרגיה קינטית, שבה נוסף איבר ל 1/2mv^2. אלא שהיה זה חלק בלתי נפרד מתיאוריה כוללת, עם טענות אמפיריות חדשות (כלומר, שסתרו טענות אמפיריות של תורות קודמות)" באמת? תוכל להאיר את עיניי איזה מידע הצטבר לפתחו של אינשטיין *לפני* פיתוח תורתו, ורמז לו על הדרך? "זה לא שאיינשטיין הציע יום אחד "הבה נוסיף איבר להגדרת האנרגיה הקינטית, נראה לי שזה יהיה יותר נכון", ואז, מעשה קסם, נתגלתה תורת היחסות." אבל זה *כן* היה המקרה עבור ביטול הקבוע הקוסמולוגי והנבואות שבעקבות זאת. "אני בספק אם יש טענה מדעית משמעותית (ניתנת להפרכה, נותנת יכולת ניבוי או הסבר) שמשתמשת במושג "חיים". " על ענפי "התהוות החיים" והאסטרוביולוגיה כבר דיברנו. אני עודני מחזיק בדעתי כי תחומים אלו שוב ושוב משרבבים אל מטרותיהם,חישוביהם ומסקנותיהם את המושג חיים ורואים בו מושא מחקר. כדי לרענן את שורות הטיעונים שלי, בוא נניח ענף עתידני (ואולי לא כ"כ רחוק) בביולוגיה שעוסק ביצירתם של חיים in vitro. נקרא לו ביוגוניה (כל הזכויות שמורות). מה בעצם מנסה ליצור ביוגוניסט? האם תא מתחלק הוא הישג? ותא שלם שלא מתחלק? ווירוס? וממברנה עם חילוף חומרים יציב? ומבנה אורגני בעל יכולת תנועה "מרצון" בתגובה לגירוי סביבתי (כימי למשל : כמוטאקסיס)? ומבנה אאורגני? השבח לאל. מילות חיזוק ראשונות. (-; אני די מרוצה ממה שאמרת בפסקה האחרונה. אם קצת הבהרה, אנחנו עוד עשויים (רחמנא ליצלן) להסכים. מה בעצם בין "הגדרה" ל"הבחנה"? האין משתמשים בהגדרה על מנת להבחין בין דבר לדבר? |
|
||||
|
||||
באשר לאיינשטיין, לא דיברתי - לפחות לא בכוונה - על מידע שהיה לו לפני שפיתח את תורתו. זה בכלל לא קשור לפואנטה שלי. הפואנטה שלי היתה שהגדרת האנרגיה הקינטית לא קדמה לתיאוריה, אלא היתה חלק בלתי נפרד ממנה. באשר לקבוע הקוסמולוגי, איני מכיר את הפרטים, אבל ממה שהבנתי לא ברור לי בכלל על איזו הגדרה מדובר כאן. אם הניחו קבוע מסוים בטבע, ואז ניסחו את התיאוריות מחדש בלי הקבוע, הרי יש כאן הרבה מעבר לשינויי הגדרה - יש כאן, שוב, תיאוריה חדשה. אם מישהו יוכל להזכיר כאן את הסיפור, אוכל להתייחס יותר בבטחון. הגדרה לעומת הבחנה: ניסחתי את טענתך כ"הבחנה" לא במובן של הבחנה בין דבר למשנהו, אלא במובן של תובנה, insight. בעצם, כשאני נזכר במה שכתבת במאמר ובחלק מהדיונים, נדמה לי שעיקר הפואנטה שלך לא היתה בהגדרת החיים (לעומת מה שאינו חי), אלא כמעט להיפך: בקביעה שמדובר בסקאלה רציפה של מורכבות. אמרת שאפשר לקבוע את גבול החיים באופן שרירותי, אם הבנתי נכון, על סקאלה זו. אז אם מדובר בקביעה שרירותית, מדוע אתה רוצה להכפיף לה את המדענים? מה, באמת, יחשב הישג עבור הביוגניסט? האין זה ברור ש*כל שלב חדש* יחשב הישג? אתה רוצה יותר מזה: שיהיה רגע מדויק שבו יוכל הביוגניסט לומר "הגענו: הנה חיים". למה? הרי אפילו לשטיתך כל קביעה של גבול חד תהיה שרירותית - אז מדוע שזה יעניין אותנו? |
|
||||
|
||||
"הפואנטה שלי היתה שהגדרת האנרגיה הקינטית לא קדמה לתיאוריה, אלא היתה חלק בלתי נפרד ממנה" (מבוכה..אני לא מוצא דרך צנועה להשוות ביני לבין אינשטיין..) אילו הייתי מגיש בפני חברי האייל תיאוריה מגובשת ושלמה, עם הנחות, הסברים ואמירות נבואיות - אז היתה הגדרת החיים בסדר, כי היא חלק ממכלול ? יתרה מזאת, אני חושב שבחירה בהגדרה כזו לעומת אחרת היא כשלעצמה תיאוריה, ולכן לא יכולה להיות "נפרדת ממנה". נזכרת נכון, אני באמת לא קובע מהו ההבדל בין חי לשאינו חי, וגורס כי הכל שרירותי. למה שארצה להכפיף מדענים לקביעה שרירותית? ראשית, מדענים מתייחסים לדברים רבים כשרירותיים (פיסיקאים בעיקר), כך שאינו רואה בכך פסול, אך חשוב מכך, איני רוצה להנחיל את הקביעה השרירותית (הרי היא שרירותית - בחר אותה לפי שרירות ליבך), אני רוצה להנחיל את *ההבנה* כי הקביעה היא שרירותית. אם אצלח בכך, יחדל המצוד העקר אחר זה שאינו קיים, "סוד החיים" החמקמק. חשוב על כך במושגים של פיסיקה. יש עוד הרבה מה לחדש ולהגיד בנושא גרביטציה. אינשטיין העניק לה משמעות אחרת מניטון, מכניקת הקוונטים אינה מתיישבת איתה, החלקיק שאמור לייצג אותה בתיאוריה - הגרביטון - לא נמצא עדיין. מה אם היית יודע כי טיבה של הגרביטציה הוא כזה השולל את קיומו של גרביטון, ושחיפוש זה לעולם לא יעלה דבר? האם לא היית קורא להפסקת הניסויים לאיתור הגרביטון? אתה צודק לגמרי לגבי הביוגוניסט. אני רואה שלא הייתי לגמרי ברור. מידת ההצלחה של הביוגוניסט היא שרירותית, אולם, גם רף שרירותי שומר על יחסיות. נאמר שרף הכניסה לטכניון הוא 700 בפסיכומטרי ובאוניבריסת ביר-זית הרף הוא 550. יוצא מכך שגם אלו וגם אלו סטודנטים (זה שרירותי), אך אלו איכותיים מאלו (בממוצע). ובחזרה לביוגוניסט, סקלת מורכבות תקנה כלי לאדם הניטראלי הסוקר את עבודתם של ביוגוניסטים שונים להעריך את עבודתו של ביוגוניסט אחד לעומת משנהו. |
|
||||
|
||||
"אילו הייתי מגיש בפני חברי האייל תיאוריה מגובשת ושלמה, עם הנחות, הסברים ואמירות נבואיות - אז היתה הגדרת החיים בסדר, כי היא חלק ממכלול ?" כן. והנה למה : "יתרה מזאת, אני חושב שבחירה בהגדרה כזו לעומת אחרת היא כשלעצמה תיאוריה" אני חולק עליך. כדי שזו תהיה תאוריה, צריכה להיות דרך להפריך אותה. אם לפחות היתה דרך לאשש אותה, זה היה כבר משהו שמזכיר תאוריה. אבל הגדרה העומדת כשלעצמה, איני רואה כיצד ניתן לאשש או להפריך אותה - כפי שאני חוזר וטוען, אין בה ערך אינפורמטיבי. מה שיכול לגרום לי לקבל הגדרה הוא, אם היא חלק אינטגרלי מתיאוריה, והתיאוריה מצדיקה עצמה (ע"י אישושים, ניסויים למשל, וע"י אי-הפרכה). ואגב, אני לא מתעקש על תיאוריה מגובשת ושלמה וכל זה. אפשר להתחיל מתיאוריה עמומה וחלקית. האם אתה יכול להראות דוגמה לדברים שרירותיים שפיזיקאים מתייחסים אליהם? יש, בוודאי, הגדרות שרירותיות (לקרוא למטען חיובי חיובי, ולשלילי שלילי; או לאמץ יחידות מידה מסוימות ולא אחרות) - אבל איש לא יצפה למהפכה מדעית, או אפילו להתקדמות קטנה, מאימוץ יחידות חדשות או מהיפוך הקונבנציה למטען. כמו כן, לא סביר בעיני שפיזיקאי יגדיר את תחום עיסוקו "מטענים שליליים", וירוץ לחקור במרץ את האלקטרון ואת האנטי-פרוטון, תוך התעלמות בוטה מפוזיטרונים ונויטרונים... זאת בדיוק מהסיבה הפשוטה, שאלו הגדרות שרירותיות. "אני רוצה להנחיל את *ההבנה* כי הקביעה היא שרירותית. אם אצלח בכך, יחדל המצוד העקר אחר זה שאינו קיים, "סוד החיים" החמקמק." אה, שוב: האם יש לך דוגמה למצוד *מדעי* אחר סוד החיים החמקמק, כזה שיפסק סוף סוף אם תאומץ ההגדרה שלך? "מה אם היית יודע כי טיבה של הגרביטציה הוא כזה השולל את קיומו של גרביטון, ושחיפוש זה לעולם לא יעלה דבר? האם לא היית קורא להפסקת הניסויים לאיתור הגרביטון?" כן. אבל לא הייתי מקבל ידיעה כזו רק מהחלטה שרירותית להגדיר אחרת את הגרביטציה. הייתי יכול לקבל ידיעה כזו רק *מתיאוריה*. "סקלת מורכבות תקנה כלי לאדם הניטראלי הסוקר את עבודתם של ביוגוניסטים שונים להעריך את עבודתו של ביוגוניסט אחד לעומת משנהו." טוב ויפה, אבל מה לזה ולהגדרת חיים כערך כלשהו על הסקאלה? על זה כל הוויכוח. אני מוכן לקבל, לצורך הדיון, את הטענה שסקאלת מורכבות תתאר היטב את הדברים שאנו נוהגים לקרוא להם "חיים" לעומת מה שאנו נוהגים לקרוא לו "מת" או "דומם". מה שאיני מבין הוא, מה הטעם לנסות להגדיר חיים באופן מדויק באמצעות סקאלה זו (או בכלל להגדיר חיים במדויק). |
|
||||
|
||||
טוב, אני מבין לאן אתה חותר. הלנת על "התיאוריה שלי", אתה טוען כי אינה עומדת במבחנים הנדרשים מתיאוריות. טוב ויפה. האם התיאוריה המושלת בכיפה עומדת בהן? האם יש בכלל תיאוריה שמושלת בכיפה? במצב בו התחרות כה רפה ודלה, למה שאבוש לגולל את הצעתי החלופית? אני לא מציג תיאוריה שלמה וברת הפרכה, גם לא תיאוריה עמומה וחלקית. אפילו על השאלה האם הצגתי הגדרה ניתן להתווכח, כי הרי לא הצעתי נוסחא למורכבות. ובתום כל ההלקאה העצמית הזו, בכל זאת הצגתי דבר מה. רעיון. התפיסה כי חיים אינם מה שהם נתפסים בעיני רבים. רעיון המציג את החיים כחלק מרצף ולא כדבר שישנו או חסר, רעיון המרחיב את תחומי תהליך האבולוציה אל תוככי העבר הרחוק, עוד לפני התהוותו של התא הראשון. לאחר כל ההסתייגויות אשאל : מה דעתך על הרעיון חסר העוגנים (הגיון?) ששילחתי לחלל ? אילו השלכות אתה מסיק ממנו? וכיצד היית מציע להקנות לו בסיס יציב ובר הוכחה? (בנוגע לשאלותיך: ששוב אומר "חקר התהוות החיים"? אני מעדיף לסטות מן הדיון ההוא שמתחיל לחזור על עצמו ולטפל ברעיון שבעיני הוא מרכזי) |
|
||||
|
||||
התזה הידועה של פרויד היא על שני הכוחות המתנגשים באדם, הדחפים הארוטיים להתמזגות של כמה שיותר יחידות חיים לכדי מהות חיה גדולה יותר. מצד שני, אינסטינקט המוות שמושך לפרוק כללי ושיבה למקור האנאורגאני. נראה שעל פי התאוריה הזו, החיים מתנהלים על פני הסקלה הזו וכשדחף המוות גובר עד לכדי ביטולו עצמו, נעלמים החיים. אלא שאפילו פרויד הרגיש שהוא לא הציע תאוריה מדעית. הוא ידע שהמתקיפים יאמרו שזה לא רעיון מדעי אלא פילוסופיה (שופנהאורית), לכן הוא ניסה לשכנע שהרעיון מבוסס על מחקר מפורט. |
|
||||
|
||||
"האם יש בכלל תיאוריה שמושלת בכיפה?" אני לא בטוח שאני מבין את השאלה, אבל נדמה לי שכוונתך היא ל"תיאוריה בדבר מהם חיים". ואז תשובתי היא לא. אין בכלל תיאוריה, כי זה לא עניין לתיאוריה. הגדרות נכנסות מדי פעם בתיאוריות מדעיות, אבל הן אינן יכולות להיות המטרה של תיאוריה, הפואנטה שלה, המוקד שלה. אני יודע (מהתיכון, ומעדויות אייליות על האקדמיה) שבלימודי ביולוגיה אומרים משהו על הגדרת החיים - זה נראה לי חסר טעם. נכון שבלימודי פיזיקה נותנים הגדרה של אנרגיה קינטית - יש בזה טעם, כי משתמשים בזה אחר כך ואין בזה בעייתיות מיוחדת. "הגדרת החיים" היא עניין כן בעייתי (על כך אנו בוודאי מסכימים) ונטול השלכות מדעיות (על כך אנחנו מתווכחים כבר יותר מדי תגובות). אתה שואל מה דעתי, בסופו של יום, על ההצעה שלך. אם אני מנכה מההצעה שלך את הגדרת החיים, הניסוח הטוב ביותר שלי להצעתך הוא משהו בנוסח "מה שאנו נוהגים לקרוא לו חיים מתאפיין במיקום גבוה יותר על סקאלה של מורכבות ממה שאנו לא נוהגים לקרוא לו חיים". זה מעניין, ויכול להיות שיש כאן גם תרומה להבנה שלנו את העולם - אבל התרומה וההבנה הללו הן ברמה מאוד מופשטת, ואני מתקשה לראות אותן נפרטות לפרוטות מדעיות. אין בכך, כמובן, גינוי - רוב מוחלט של האנשים לא זוכה בחייו לייסד מהפכה מדעית... דווקא אין לי בעיה עם העמימות שנשארת בגלל החוסר בהגדרת מורכבות. כי מורכבות (לענייננו) היא מושג מתמטי, ויש לפחות זרעים להבנתו (המתמטית) של המושג. ואם הצלחת לעשות למשהו רדוקציה מביולוגיה למתמטיקה, זה דבר גדול. |
|
||||
|
||||
לוקח זמן לפרוט "פרוטות מדעיות", אבל אני מאמין במעבר מהמופשט אל הפשט. אם תרמתי ולו במקצת להבנת המופשט, הרי שעשיתי את שלי. ענית לשאלתי הראשונה בתגובה הקודמת, לעניין ובלי הנחות. תודה. מה בדבר שתי השאלות העוקבות? "אין בכלל תיאוריה, כי זה לא עניין לתיאוריה. הגדרות נכנסות מדי פעם בתיאוריות מדעיות, אבל הן אינן יכולות להיות המטרה של תיאוריה, הפואנטה שלה, המוקד שלה" יכלתי להיות קטנוני ולשאול מה *כן* המטרה והפואנטה של תיאוריה, או לגרוס שתיאוריה היא בסה"כ רעיון מבוסס ובר הפרכה - אבל, אני חושש שזה נתיב אין-מוצא בשיחתנו, ולכן, אם אתה רוצה, אתה לגמרי פטור מלהתייחס לכך.. |
|
||||
|
||||
בדבר שתי השאלות שלא עניתי עליהן ישירות - אין לי באמת מה לחדש לך כאן, והתגובה הזו היא סתם כדי לא להשאיר את הדברים תלויים באוויר - "האם יש בכלל תיאוריה שמושלת בכיפה?" [בדבר "מהם חיים", אם לא איבדתי את חוט הדיון] לא יודע, ולא מאוד מעניין אותי. כאמור, במובן מספיק חמור של "תיאוריה" אני לא חושב שיש באמת תיאוריה, ושיכולה להיות תיאוריה, שתיתן הגדרה. במובן ליברלי יותר יש, מן הסתם, דברים שאומרים בתגובה לשאלה הזו - אני מניח שאתה יודע יותר טוב ממני מה אומרים (דיברת על כך בפתח מאמרך). עד כמה שאני מכיר את הדברים האלה, אני נוטה לפסול אותם באופן גורף כחסרי טעם, כפי שאני פוסל את ההיבט ההגדרתי בהצעה שלך. "במצב בו התחרות כה רפה ודלה, למה שאבוש לגולל את הצעתי החלופית?" גולל, ואל תבוש. אם מישהו, בניגוד לי, כן חושב שיש טעם וצורך בהגדרה חד-משמעית של "חיים", אני אפנה אותו אליך ללא היסוס. (-: |
|
||||
|
||||
לא אבוש, ולא אכלם. :) שתי השאלות היתומות אינן אלה שעליהן ענית זה עתה אלא שתי השאלות האחרונות בפסקה המצוטטת הבאה: "לאחר כל ההסתייגויות אשאל : מה דעתך על הרעיון חסר העוגנים (הגיון?) ששילחתי לחלל ? אילו השלכות אתה מסיק ממנו? וכיצד היית מציע להקנות לו בסיס יציב ובר הוכחה?" על הארותיך המענינות אודה. |
|
||||
|
||||
ההתייחסות שלי מתמצה בפסקה השניה ב- תגובה 70693 אין לי משהו של ממש לתרום לך או לקלקל לך מעבר לכך. צר לי אם אני מאכזב, והמשך עבודה פוריה (-: |
|
||||
|
||||
פיזיקה = תורת החומר. חוק = כלל אובייקטיבי שקבעה המדינה. |
|
||||
|
||||
פיזיקה = תורת החומר. ומה זה חומר, במטותא? (מיותר לציין, אסור לך להשתמש במונח "פיזיקה" בתשובתך). אנחנו בוודאי מסכימים שיש מושגים שהם יסודיים, ולגיטימי להגדיר באמצעותם. אבל בעוד ש"מורכבות", סביר לטעון, בסיסית יותר מ"חיים" (ובמחינה זו בלבד הכיוון של המאמר נראה לי נכון), אני לא משוכנע ש"חומר" בסיסי יותר מ"פיזיקה". (אני נוטש את דוגמת ה"חוק", מחשש שנסתבך ללא מוצא. נפתור קודם את בעיית הפיזיקה...) |
|
||||
|
||||
מה הקשר? ולמה להיכנס להגדרת החומר? פשוט הזכרתי את ההגדרה המקובלת לפיזיקה. (הגדרה לחומר אולי תכלול מאפיינים, א-לה-דקארט: היסוד המתפשט וכו'. אבל שוב, אין כאן הכרח מיידי להגדיר עכשיו את החומר. באותה מידה, כל הגדרה שאיזשהו קורא היה נותן, היית יכול לברור לך מילים ממנה, ולדרוש את הגדרתם.) |
|
||||
|
||||
עקבת אחרי הדיון לפני שכתבת את זה (כלומר, אתה זוכר למה תהיתי על הגדרה של פיזיקה)? נניח שיש ויכוח האם עניין מסוים שייך לפיזיקה או לא, ואתה אומר "תבדקו האם מדובר בחומר" - לא נראה לי שקידמת את הדיון. הפסקה השנייה בתגובתי הקודמת אומרת במפורש למה אני דורש ממך הגדרה של חומר, ולא דורש מארז הגדרה של מורכבות. אבל יכול להיות שבאמת הפיזיקה היא לא דוגמה טובה בשבילי, כי אמנם (אני עדיין חושב) קשה עד בלתי-אפשרי להגדיר אותה, אבל היא בעצם לא עמומה: קשה לי לחשוב על סוגיה או על מושג שתהיה מחלוקת אם הם שייכים לפיזיקה (וצריכים לעניין פיזיקאים) או לא. אם אני צודק, אז נראה שמתקיים מצב מוזר: יש לנו הגדרה סמויה של פיזיקה, שאנו מתקשים לנסח במילים. אבל כל זה סטייה מהנושא. ממילא ממשיך בינתיים הויכוח ביני לבין ארז במלוא עוזו... |
|
||||
|
||||
"...ואתה אומר "תבדקו האם מדובר בחומר" - לא נראה לי שקידמת את הדיון" - למה לא? הרי זה אוסף של טלאים; דבר מוגדר ע"י דבר אחר, ושוב ע"י דבר אחר. כל האריג העצום הזה מוחזק ביתדות: הם המושגים האטומיים-האפריוריים. ובתגובתך הקודמת: "אני לא משוכנע ש "חומר" בסיסי יותר מ "פיזיקה" " - ואני לא משוכנע שכדי להגדיר דבר חייבים להשתמש בדבר פחות מורכב. למה בעצם? מה מורכב יותר: "החברה" או "מדעי החברה"? האם זה משנה להגדרת מקצוע הסוציולוגיה?? כל שצריך להקפיד הוא לא להגדיר דבר ע"י עצמו. אני, בויכוח זה, משתמש בהגדרה רחבה של הפיזיקה: תורת החומר. זה כולל כמובן גם את כל הכימיה וכו'. מכאן, הדיכוטומיה בין מה לפיזיקה ומה לא, היא ברורה: כל מה ששייך לאגף הא-פריורי-אנליטי (מטא-פיזיקה, מתמטיקה וכו') וכל מה ששייך לאגף הטלאולוגי (רצון, מוסר, אידיאולוגיה. ועוד מילים שונות לאותו הדבר בדיוק... לפי הדיכוטומיה הליבוביצ'ית: רשות היחיד של ההכרה). בעולם המושלם שלי, הכול מתמיין בסדר מופתי, ללא חריגה אחת, ל "לא-פיזיקה". הבעיה היחידה שלי, היא לשכנע אותך, שכך זה באמת בעולם... |
|
||||
|
||||
אם זה מסריח זה כימיה, אם זה לא עובד זה פיזיקה, אם אתה לא מבין את זה זה מתמטיקה. |
|
||||
|
||||
יכול להיות ש"הגדרה" אינו המונח האופטימלי עבור מה שאני רוצה; "קריטריון מבחין" יהיה מוצלח יותר. כדי שיהיה טעם בקריטריון מבחין, למטרות מעשיות, הוא צריך להשתמש במונחים פשוטים יותר ממה שהוא בא להבחין. מה שכתבת בפסקה השלישית דווקא מקובל עלי, ויכול להיות שזה מוצלח בתור קריטריון לפיזיקה-במובן-הרחב 1. לצורך הדיון שלי עם ארז יכול להיות שצריך דווקא הגדרה חדה לפיזיקה במובן הצר (להבדיל מכימיה). אני לא בטוח שזה בלתי אפשרי, או אפילו שזה קשה במיוחד, אבל כפי שאמרתי בתגובה הקודמת, זה כבר נהיה מאוד לא רלוונטי לדיון שלי עם ארז. 1 בעיה קטנה, בכל זאת: אני חושב שאתה מוציא מגדר הפיזיקה ניסויי-מחשבה. אם כך, ואם נחזור שוב לדיון שלי עם ארז, יוצא שפיזיקאים לא אמורים להתעניין בכאלה. |
|
||||
|
||||
אולי כאן אני מפסיק לעקוב, או סתם לא מבין, אבל מדוע בכדי שיהיה טעם ב "קריטריון מבחין" [אגב, האין זו ה "הגדרה" של הגדרה; מה שייצור אצלנו מימוש של חוק הזהות, A = A, כך שנוכל להבחין בין 'דבר' ללא 'לא-דבר'?], למטרות מעשיות, הוא צריך להשתמש במונחים פשוטים יותר ממה שהוא בא להבחין? למה? מה הקשר בין יכולת ההבחנה לפשטות המרכיבים? "אני חושב שאתה מוציא מגדר הפיזיקה ניסויי-מחשבה" - לא הבנת אותי. הפיזיקאי יכול להשתמש במתמטיקה, כמובן. וברור שגם בלוגיקה. אלא שנשואי ההיגדים הלוגיים הם כמובן אנליטיים, בעוד שנשואי ההיגדים [המשוואות הפיזיקאליות] הם אובייקטים פיזיים (כמו למשל במשוואה הנ"ל: G=Mm/R^2). שימוש בלוגיקה יכול להוביל למסקנות בעולם האינדוקטיבי, אבל ממצאים אינדוקטיביים אינם יכולים להוכיח דברים במישור הדדוקטיבי (ראה את ניסוי הכדורים של גליליאו http://haayal.co.il/thread.php3?rep=48301) |
|
||||
|
||||
אולי גם "פשוט" לא היה מונח מוצלח מבחינתי, ועדיף "ברור" או "קל להבחנה, להכרעה". האם עכשיו ברור למה כדי שקריטריון יהיה שימושי הוא צריך לעשות שימוש במונחים קלים יותר להכרעה? כל מה שרציתי לומר הוא שכאשר השתמשת בחומר להגדיר פיזיקה, חששתי שאתה בדרך למעגליות. אכן, בהגדרה שלך לפיזיקה שיותר מצאה-חן בעיני לא השתמשת ב"חומר". מה שאתה אומר על ניסויי מחשבה הוא, אם אני מבין נכון, שהם שייכים לפיזיקה מכיוון שהם עוסקים בעולם הפיזיקלי, גם אם הם משתמשים רק בכלים לוגיים-מתמטיים. קיבלתי. |
|
||||
|
||||
ובכן, ברור שכדי שמושג יהיה ברור יותר לבני-האדם המשתמשים בו, רצוי שההסבר שלו יהיה בנוי ממשפטים רהוטים, מילים פשוטות, ובכלל - נטול שגיאות כתיב. אבל אין לכך דבר עם ההגדרה הפורמאלית הנוקשה שלו. בהגדרה הזו, כל היגד שאינו מתייחס לנשוא ההגדרה יהיה תקף. ללא קשר למידת המורכבות (איך מודדים את זה?) של מרכיבי ההיגד. השתמשתי גם השתמשתי, גם אם על דרך השלילה: אמרתי שהפיזיקה עוסקת אך-ורק שמה שאינו אנליטי או טלאולוגי. קרי: החומר. שייכים מבחינת נשואי עיסוקם בלבד. כן. |
|
||||
|
||||
אבל לא דיברנו בכלל על הגדרה פורמלית נוקשה! ולא חיפשנו איזה הגד הוא תקף. חיפשנו משהו שיעזור לנו לדעת, בהינתן עניין מסוים, אם הוא שייך לפיזיקה או לא. יעזור, כלומר משהו מעשי. ולכן, אם רצית להגדיר פיזיקה באמצעות חומר, לענייננו יש בכך טעם רק אם קל לך יותר לדעת מהו חומר ומה לא. "הפיזיקה עוסקת אך-ורק שמה שאינו אנליטי או טלאולוגי. קרי: החומר." ומאיפה כל כך ברור לנו שחומר הוא מה שאינו אנליטי או טלאולוגי? היית יכול באותה מידה לומר שהגדרת "חומר" היא "מה שעוסקת בו הפיזיקה". למעשה, מהמשפט המצוטט נראה לי שזה בדיוק מה שאתה עושה. הוא שחששתי: מעגליות. |
|
||||
|
||||
בסדר גמור. לא מעגליות! ראשית, איך מ "הפיזיקה עוסקת אך-ורק שמה שאינו אנליטי או טלאולוגי. קרי: החומר." אתה הגעת ל "חומר" היא "מה שעוסקת בו הפיזיקה"?? כל שעשיתי הוא להסתמך על ההגדרה של החומר (מה שאינו אנליטי או טלאולוגי) ולומר שהפיזיקה, מכיוון שאיננה עוסקת באנליטי או בטלאולוגי, הרי שהיא עוסקת בחומר. השאלה "מאיפה כל כך ברור לנו שחומר הוא מה שאינו אנליטי או טלאולוגי?" היא שאלה אחרת לגמרי*. זו איננה מעגליות, כי-אם "מודל הטלאים". -------------------------- * והתשובה לה שרירותית: אנו מגדירים את מה שאינו אנליטי או טלאולוגי כחומר. [את החלק השני, לא טלאולוגי, הגדיר דקארט בכינוי "מות החומר"] |
|
||||
|
||||
טוב ויפה. כעת, שים לב ש"חומר = (בהגדרה) מה שאינו אנליטי או טלאולוגי" אינו ממש הגדרה מובנת מאליה לקהל הרחב. עשית כאן עבודה לא רעה, אבל את כל זה, לטעמי, היית צריך לעשות כבר בהודעה הראשונה שלך, זו שהסתפקה בקביעה "הפיזיקה: תורת החומר". זאת, כי חפצנו (אני וארז, בהקשר הדיון ההוא) בהגדרה שתשמש לנו קריטריון שימושי, ולא סתם בהיגדים תקפים. |
|
||||
|
||||
מסכים. התירוץ היחידי (והלא תירוץ מצוין הוא זה) שלי הוא עצלות. אני מנסה לכתוב בקיצור ובסוף צריך לכתוב הרבה יותר. מסתבר שאימא שלי צדקה כל הזמן... בכל אופן, הייתה סיבה נוספת לקיצור הנ"ל, ואני מקווה שהיא תבהיר גם מדוע התפלאתי כל-כך כשהאשימו אותי בהתנשאות: אני הנחתי שקוראי האייל מכירים מספיק את קאנט ולכן, ובהסתמך על ההסברים שניסיתי להביא באייל, היה ניתן להקיש כי זו תהיה ההגדרה הטריוויאלית בה אשתמש. אינני נוטה כלל לזלזל בעמיתי לויכוח, ואולי להפך. לכן הַאָשמתי אז בהתנשאות נראתה לי כמין סיפור קפקאי מוזר, בעיקר משום שבמספר מקרים שחשבו שהתפארתי, הרי שהשתמשתי באירוניה עצמית. קפקא באייל: לא מספיק שאתה צוחק על עצמך, עוד אומרים לך שאתה מתנשא... אבל קיבלתי את כל העניין ברוח טובה, עד שהבנתי ששני קוראים מתייחסים לעניין ברצינות תהומית. מצד שני, לא נראה שאפסיק להתעצל או להשתמש בהומור שרק אני והחתול שלי מבינים (גם הוא מורם מעם) בזמן הקרוב :-> |
|
||||
|
||||
בעצם, יש לי בעיה עם הגדרתך לפיזיקה. מה עם פסיכולוגיה? היא הרי תחום מחקר אמפירי, אינדוקטיבי, אפוסטריורי, בלתי-טלאולוגי, מה שאתה רוצה. האם תרצה לומר שהיא שייכת לפיזיקה? הרי זו כבר קבלה חד משמעית של המטריאליזם של הנפש, הלא כך? |
|
||||
|
||||
כמובן, שהפסיכולוגיה, מניחה סיבתיות, דבר שלא חל על הרצון החופשי. מכאן שאין היא עוסקת בדבר שאינו חומרי. היא עוסקת בהורמונים/כימיקלים ופעולתם על התנהגויות חומריות של גוף האדם. האם קיים דבר מעבר לאותם הורמונים/כימיקלים? זו כבר חזרה לויכוח הישן... אם נדָמה את ה "התנהגות" כווקטור המורכב מרכיב פיזי-סיבתי (זוכר את ויכוח הסטירות?) ומרכיב רצוני-בלתי-סיבתי-פר-הגדרה, הרי שהפסיכולוגיה יכולה לדבּר, כאינדוקציה, רק על הרכיב הפיזי, שלפעמים יכול להיות הרוב או אפילו הכול. אם היא מכירה ברצון (טלאולוגי) של האדם השוכב על הספה, הרי שהיא נוגעת (בצורה לא אינדוקטיבית!) ברכיב הרצוני. ואז היא לא "בלתי-טלאולוגית". |
|
||||
|
||||
על איזו פסיכולוגיה אתה מדבר? עד כמה שאני מתרשם, אפילו הקצה ה"פיזי"-ביולוגי של הפסיכולוגיה עוסק בהורמונים-כימיקלים, אבל דווקא בהשפעתם על רגשות, רצונות ואמונות -לא בהשפעתם על התהנגויות חומריות! מה זה בכלל "התנהגויות חומריות"? אם כוונתך לביהביוריזם נוסח סקינר - אנו יכולים לעסוק רק בתגובות נצפות מבחוץ - נדמה לי שזה לא תפס בחוגי הפסיכולוגיה, ולא בכדי 1. אני מתרשם שהפסיכולוגים, מכל הסוגים כמעט, מעדיפים לעסוק באמונות, זכרון, רגשות, וכולי. כדי לבדוק את אלה (על בני אדם), דומני שהכלי העיקרי הוא דיווחיהם של הנבדקים. ודוק - הפסיכולוג לא מתייחס לדיווחו של הנבדק על כעס, נאמר, רק כאל תהליך פיזיקלי של תנודות גלי קול - הוא ממש מסיק מגלי הקול הללו שהנבדק אכן כועס. ומן הסתם אותו פסיכולוג, ואנו הקוראים את המאמר שלו, במובלע מקשרים את הכעס של הנבדק לכעס שאנו מכירים מתוך עצמנו, ומניחים שמדובר במשהו לפחות דומה. החלק האחרון הזה אולי אינו חלק אינטגרלי מהמחקר הפסיכולוגי, אבל הוא תנאי להיותו של המחקר הזה בעל עניין בשבילנו. החלק הראשון - ההסתמכות על דיווחי הנבדק - נדמה לי שהוא כן חלק אינטגרלי. אם אתה רוצה להתייחס לדיווחי הנבדק כאל גלי קול ותו לא, חוששני שהפסיכולוגיה לא תוכל להגיע רחוק. אפילו אם אתה פסיכולוג קוגניטיבי שרק רושם מהירות לחיצה של נבדקים על כפתור במקלדת, אתה לפחות חייב להניח שהנבדק משתף פעולה. ושוב, ההנחה הזו אינה בת-רדוקציה לפיזיקה, אלא אם אתה מניח פיזיקליזם של הנפש. מאידך, אני לא חושב שהצדדים הללו של הפסיכולוגיה הם טלאולוגיים. הם עוסקים אולי ברצונות ובמטרות, אבל במבט "מבחוץ" - הפסיכולוגים לא שואלים "מה לרצות", "מה המטרה", אלא "מה רוצים האובייקטים ומה מטרתם". למעשה, מצד הפסיכולוגים, העיסוק הוא אמפירי - לאחר שמניחים או מסיקים שקיים אצל בני אדם (ובעלי חיים) משהו שאפשר לקרוא לו "רצון" או "מטרה", אנחנו בוחנים מהו. יכול להיות שהסתבכתי קצת בפסקה הזו. אבל אם אתה חושב שהפסיכולוגיה היא טלאולוגית, זה הזמן שתסביר מה זה בעצם "טלאולוגי". 1 ואם אני טועה וזה כן תפס עד היום, צר לי עליהם. |
|
||||
|
||||
ירדן העדיף להתעלם מההגדרה השניה שנתת, אבל אני, כתלמיד מדע המדינה, די מתקומם עליה. חוקים יש גם בכדורגל (ולדרבי, כידוע, יש חוקים משלו). חוקים יש גם לבי''ס, לתנועות נוער, לשח-מט, וגם לחלק מהמשפחות יש חוקים. יש אנשים שעושים לעצמם כל מיני חוקים קטנים, ויש עוד חוקים מכל מיני סוגים. להגיד שחוק זה משהו שמוגבל רק למדינות זו מההצהרות המופרכות יותר ששמעתי. |
|
||||
|
||||
כן, צודק בהחלט. צריך להשמיט את המילה "מדינה". חוק הוא כלל אוביקטיבי. הכלל "אל תעשה מה לחברך מה ששנוא על עליך" אינו ראוי להיקרא חוק, משום ש "מה ששנוא עליך" אינו קבוע, הוא משתנה בהתאם לאדם המקשיב לכלל הזה. [כן, נו. כקאנטיאני, אני נאמן ל "אוניברסליות" של החוק. וכן, מדינה מחוקקת רק חוקים. ולכן, רק אוביקטיביים] |
|
||||
|
||||
למה זה לא חוק? ומה לגבי "אתה לא יכול לקפוץ מעל לפופיק"? זה גם לא חוק, רק בגלל שלכל אדם הפופיק בגובה שונה? זה נכון לכולם באותה מידה. חוץ מקופצים לגובה שהם אנשים שאני לא אוהב אותם ולכן לא נדבר עליהם. |
|
||||
|
||||
לא, "אתה לא יכול לקפוץ מעל לפופיק" זה לא חוק, במובן שאני מתכוון אליו. זה סתם ציון עובדה, אך לא חוק. כן, שוב, כרגיל, שפת היום-יום מכשילה אותנו, על דו-משמעותיותה... "חוק" כוונתי בציווי טלאולוגי. "חוקי" הפיזיקה אינם 'חוקים', לצורך העניין. ובכלל, האובייקטיביות של החוקים נובעת רק לנושא בו הם מתייחסים. חוק המסדיר את מס ההכנסה מדבר על מס על עבודתך. והרי לכל אחד עבודה שונה? ובכל-זאת הרי החוק אינו מדבר כלל על השונה בין העבודות (מרחק העובד מהקוּלר, מידת החזייה של המזכיר/ה וכו'). הוא מדבר ממילא על מה שאובייקטיבי (מספרים. המס עצמו...) |
|
||||
|
||||
ומה יהא על המדינה הפשיסטית שתטיל על אזרחיה חוק: "אסור לקפוץ מעל לפופיק"? מה עם חוק שכתוב על עטיפות משקאות דייט שקובע שאסור לשתות אספרטיים בכמות שעולה על אחוז מסוים ממשקל האדם? גם זה סובייקטיבי, בגלל שלכל אדם משקל שונה? |
|
||||
|
||||
חוק, להבדיל מגזירה, אינו קובע מה 'טוב' ומה 'רע', שהרי הללו טענות סובייקטיביות. חוק רק מסדיר את היחסים בין בני האדם. לדוגמא, חוק שאוסר רצח איננו קובע כי הרצח הוא לא מוסרי (ויכול לבוא אדם ולטעון שרצח - כזה או אחר - הוא דווקא כן מוסרי. ואיך נשפוט? לשפוט אפשר רק על-סמך קנה מידה אובייקטיבי). החוק קובע שרצח הוא לא חוקי, גם אם הימנעות מרצח היא לא-מוסרית לטענת אדם כזה או אחר. לכן ברור שהכלל "אסור לקפוץ מעל לפופיק" הוא בהחלט חוק ולכן אובייקטיבי. אין בזה כמובן בכדי לטעון שלדמוקרטיה מותר לחוקק חוק כזה: האקסיומה (http://haayal.co.il/thread.php3?rep=53028) תמנע ממנה. למה זה אובייקטיבי בעוד ש "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" הוא אולי כלל יפה (תלוי במתבונן, כמובן), אבל לא חוק? כי גובה הפופק... סליחה, הפופיק של כל אזרח ניתן לקביעה אובייקטיבית, ע"י המדע. זה מה שנקרא "שייך לרשות-הרבים-של-ההכרה". לעומת זאת, אין דרך אובייקטיבית לקביעת מה שנוא עליך, ואין אפילו מובן לאובייקטיביות בתחום "רשות-היחיד-של-ההכרה". המדינה אינה יכולה לעסוק בתחום הרצוני-טלאולוגי-סובייקטיבי (וכך, בדיעבד, ובצירוף האקסיומה, מגינה על חופש המצפון), אלא רק בתחום הפורמאלי-אובייקטיבי. לכן, כתשובה לשאלתך השנייה, כלל זה הוא חוק אובייקטיבי למהדרין, אולם הוא פוגע באקסיומה (זכותו של אדם לפגוע בעצמו נעלה על זכותם של אחרים למנוע זאת ממנו, אלא אם, כמובן, משתמשים בנימוק של ההוצאות למערכת הבריאות...) ט.ל.ח (כלומר, אני מגן על עצמי בראש מטענות לסתירות, שגיאים וסתם טעויות, ע"י תרוץ העייפות המונומנטאלית שלי. אני פשוט עושה ניסויים על הפגיעה בכישורים הקוגניטיביים שלי כפונקציה של העדר שינה. מרתק :-) ) |
|
||||
|
||||
רצח, להבדיל מהריגה, כולל רכיב של כוונה תחילה. בכלל, הרבה חוקים מדברים על "במזיד" - דבר שהוא מאוד קשה לקביעה, ומבחינה מדעית, בלתי ניתן להוכחה. אז מה, כל החוק הפלילי שלנו לא רלוונטי? |
|
||||
|
||||
מה הבעיה? יש עברה אחת (הריגה) שהעונש עליה הוא X שנים, ויש עברה שנייה (רצח במזיד) שהעונש עליה הוא Y שנים. אם אי-אפשר להוכיח שנעשתה העברה השנייה, ממילא אי-אפשר להאשים את העבריין לכאורה, ואין קשר לחוק אובייקטיבי או לא (כמובן, מעבר לספק סביר וכו'). לא נאמר שרצח במזיד גרוע מהריגה. נאמר שהעונש עליו גדול יותר. את שניהם צריכים להוכיח, גם אם לא בקריטריונים הנוקשים ביותר. מה חדש? |
|
||||
|
||||
''אורח לרגע'' כותב כבר כאן זמן מה תחת הניק דנידין. ולענין החוק השני, מאחר והסיבות ההסתברותיות לקיומו מוכרות לנו, אפשר להכריז שהוא יהיה תקף בכל המערכות הסגורות שבהן הכללים ההסתברותיים בבסיס החוק תקפים (השד של מקסוול, למי שמכיר אותו, שובר את החוק השני ע''י שינוי ההסתברויות). |
|
||||
|
||||
אהממ, הסיבות ההיסתברותיות לקיומו של החוק השני לא כ"כ מוכרות לי. את השדון של מקסוול אמנם פגשתי (טורדן דמיוני שכמוהו), אבל האם תוכל להרחיב? |
|
||||
|
||||
כל טכסט על תרמודינמיקה מסביר את זה. אני בטוח שתוכל למצוא גם ברשת אם רק תשאל את דוד גוגל. |
|
||||
|
||||
קודם כל נעים מאד. (אני מצפה כבר ל"אחרית הימים" בהם ישא כל אדם ואדם את שמו האמיתי, וכל אדם אחר ידע עם מי הוא מדבר, אבל שיהיה כך.) אשר לדבריך, יהיה זה מוגזם לומר שממש הבנתים. זה נשמע כמו משפט של עורך דין טוב שהצליח לנסח דברים בצורה כזו שהוא יצא בסדר ללא כל קשר למה שיקרה, או במילים אחרות: "כיסוי תחת", אבל אולי אני טועה. מכל מקום איני רואה בבשורה החדשה שלך הוכחה לכך שנגיד ממחר יחולו לא יחולו שינויים בחוק השני או שהשמש תחל לזרוח במערב דווקא, וכדומה, והדברים האלה נשארים אצלי כמו שלמדנתי מורי פרופ' שביט שכבר הזכרתיו מעין "אמונה מדעית" שאין לה הוכחה. |
|
||||
|
||||
אכן, כמו שכבר נאמר כאן כמה וכמה פעמים, אין הוכחות. ישנן הנחות יסוד, וישנו תהליך של הסקת מסקנות ושל אישוש או הפרכה, אבל אין דבר מוכח. גם הנחות היסוד וגם תקפותו של תהליך הסקת המסקנות לא ניתנים להוכחה מעצם ההגדרה. מה שניסיתי לומר הוא שהחוק השני נובע מהנחות יסוד בסיסיות בדבר האינטרקציה בין מולקולות (חוקי ניוטון, בעיקרו של דבר) וההשלכות של תורת ההסתברות על אוסף גדול מספיק של מולקולות (משואת הדיפוזיה, או הולכת החום), ולכן אני מרשה לעצמי לטעון שהוא יהיה תקף בכל מערכת סגורה באותה מידת בטחון שאני מכריז שהשמש אכן תזרח מחר במזרח, בלי שאני צריך לבדוק כל מערכת סגורה כזאת, ואפילו אם היא נמצאת אי שם בגלקסיה מרוחקת. |
|
||||
|
||||
כשאתה אומר ''גלקסיה מרוחקת'', אתה חוזר לויכוח הישן בכנוי הקודם שלך. השאלה היא עד כמה הגלקסיה שלך מרוחקת. אם היא מאד מרוחקת, האמונה שלך שיש שם או אין שם חוקים כאלה או אחרים היא חסרת משמעות. אלה בדיוק הדיבורים על ''האנטרופיה של העולם'' שמהם אני מסתייג, תוך סיוע בחכמים ממני . . . |
|
||||
|
||||
כן, לא ניכנס לזה שוב, נדמה לי ששנינו הבהרנו את עמדותינו בנושא. אבל הטענה שהחוק השני (וכל חוק אחר) נכון גם בגלקסיה מרוחקת, אינה דומה לנסיון להחיל אותו על היקום כולו. השאלה אם מותר להתייחס ליקום כולו כאל מערכת סגורה היא שאלה נפרדת, למרות שאני אישית לא מוצא אותה בעייתית במיוחד, אבל אני לא מומחה. |
|
||||
|
||||
המרצה שלי לתרמודינמיקה ומכניקה סטטיסטית ציין במפורש, שאף פיזיקאי לא הביא עד היום טיעון משכנע ממש לקשר בין החוק השני של התרמודינמיקה ובין התפשטות היקום. הוא אמר, ששני הדברים האלו הם חיצי זמן בלתי תלויים, (נכון לעכשיו) שמאפינים את העולם, וכמותם קיימים חיצי זמן נוספים כמו סיבתיות או הזדקנות (של חיים) והוא עוד לא נתקל בקשר מובהק ביניהם. |
|
||||
|
||||
לא דברתי על הקשקוש החדש ''התפשטות היקום'', (כל מה שמכיל את המילה ''יקום'' בהקשר מדעי הוא בעיני קשקוש), מה גם שאין לי כלל מושג על מה מדובר. אני דברתי על משהו שהוא כנראה משהו אחר - שאיפה לאי סדר. במערכת תרמודינמית סגורה ומבודדת מכניסת חום אכן זה כך, האנטרופיה יכולה רק לעלות, וניתן לאמת זאת ע''י ניסוי. אני דברתי על כך שמכך יש כאלה שמסיקים שגם האנטרופיה של ''היקום'' רק עולה, משום שמניחים שהיקום הוא מערכת כזאת. הביקורת והטענה שאין טעם לעסוק בשאלה הזאת, היא בעניין הזה. |
|
||||
|
||||
וגם בית משפט וגם היסטוריונים ובקיצור כל מה שלא מצומצם והנדסי |
|
||||
|
||||
אשתדל לענות, אבל הפסיקי לזרוק קבוצות מילים שאי אפשר למצוא בהם סדר מספיק כדי שאפשר יהיה לקרוא להם משפט. אם נתחרה בקנטור הדדי, אין לי ספק שלא תזכי בתחרות. |
|
||||
|
||||
התפשטות היקום זו תאוריה מקובלת עוד מתחילת המאה ה20, כך שלקרוא לה "קשקוש" זה קצת יומרני ו"חדש" מראה על בורות. כמובן שאני משתמש במובן הפיזיקלי של המילה "יקום" ויתכן שפשוט מדובר כאן בבעיה של חוסר שפה משותפת. |
|
||||
|
||||
אני לא חייב להתייחס בכבוד לכל מה שמקובל, ואין לכך כל קשר לבורות. גם התורה על שאיפת העולם לאי סדר נחשבת רלונטית ע''י הרבה ''מכובדים'' ובכל זאת ישנם ''מכובדים'' אחרים (איני מתכוון לי עצמי כמובן), שחושבים שאין טעם לעסוק בה. זה יותר עניין ''השקפות פילוסופיות'' על מדע ובשום מקרה לא מדובר בויכוח מדעי, אלא בויכוח על הטעם והתועלת המדעית בהנחת הנחות מסוימות. |
|
||||
|
||||
חוסר כבוד לתורה פיזיקלית מקובלת זה לא בורות. הבורות היא לקרוא לה ''חדשה'' למרות שגילה כפול משלך. בפרט ציינתי, שהמרצה שלי אמר, שאין שום ראייה משכנעת לקשר כלשהו בין התפשטות היקום והחוק השני של התרמודינמיקה, (או במילים אחרות, אין סיבה להניח, שהיקום שואף לאי סדר) כלומר הוא למעשה מסכים איתך. אני חושש, שלא הבנת את דברי מתוך הנחה מוקדמת ושגויה, שאני מתנגד לדעתך. |
|
||||
|
||||
הזדקנות היא מקרה פרטי של החוק השני. |
|
||||
|
||||
אני לא מספיק פיזיקאי כדי לקבוע בנושא זה. פרופסור דישטניק (שכאמור מלמד אותי תרמודינמיקה ומכניקה סטטיסטית) ציין באזני, שהוא לא מכיר קשר משכנע בין שני הדברים. אם אתה כן מכיר, אתה מוזמן לספר לו על זה. |
|
||||
|
||||
טוב, אני לא מומחה בינלאומי לתרמודינמיקה, אז אולי הייתי צריך לנסח את הדברים בצורה פחות נחרצת. אתה יכול להפנות את פרופ' דישטניק למשל הנה: אבל עד כמה זה ישכנע אותו אני לא יודע. מה שעמד מול עיני כשטענתי את הטענה שלי היו טכסטים מהסוג: Marion Lamb, an Oxford University Zoologist, has proposed the following model of aging: (1) Damage to the cells and its molecules (entropy), (2) the cell's inability to defend itself against that damage and to repair damage that occurs (homeostasis), (3) failure of your defenses as you age, (4) structural and enzymatic abnormalities, (5) cellular inefficiency, (6) progressive problems in the tissues, organs, and systems of your body, and (7) inability to cope with the environment. The unstated eighth phase of aging is, of course, death. טכסטים כאלה אפשר למצוא בהרבה ספרי ביולוגיה.We're broken down by entropy. These are the forces of disorganization, decay, and dissolution. However, entropy isn't the same as aging or death. Entropy is the force that wears you down. Aging is the process that abandons you to entropy. Entropy works at all levels, from your genes to the gross anatomic level. At the molecular level, entropy breaks down molecules by means of isomerization, free radicals, cross-linked proteins, DNA damage, protein degradation, decreased turnover, and lipofuscin deposition. (ויש לשים לב לכך ששאלת המוות המתוכנת של התאים לאחר מס' דורות מסוים ע"י מנגנון הטלומרים אינו שולל/תומך בכך. היינו יכולים למות בלי הניוון המבני שלו אנחנו קוראים "הזדקנות". למיטב ידיעתי תאים עם טלומרים קצרים אינם שונים פונקציונלית מהוריהם. אשמח לקבל עדכון מביולוגים, ובפרט האם ההזדקנות המוקדמת של דולי קשורה לזה). |
|
||||
|
||||
ואני דווקא שמעתי שזה קשור להתקצרות של הטלומרים (קצות הכרומוזומים), ולהעדר לחץ סלקציה על תכונות שמתבטאות בגיל הבלות. |
|
||||
|
||||
מאמרו המבריק של ד"ר חיים שאול ברטוב. "העובדה שההסבר הטלאולוגי מתייחס לעתיד לבוא משמשת לפילוסופים של המדע נימוק חשוב נגד זיהוי תכליות עם סיבות. שהרי אין לתאר סיבות, טוענים הם, הפועלות באופן רטרואקטיבי, לאחר שהתהליכים, שהם כביכול גרמו להם, יצאו כבר אל הפועל. צירוף המילים "סיבה עתידה" הוא דבר והיפוכו. יתר-על-כן, אם נניח כי תכלית התהליך היא גם הסיבה להתרחשותו, תתחייב מכאן מסקנה שהמטרה משמשת גורם סיבתי להגשמת עצמה - מסקנה אבסורדית, המוכיחה את חוסר ההיגיון של ההנחה, שממנה היא נובעת." חכם ומענג. |
|
||||
|
||||
א. לא בטוח שהבנתי את הקטע עם הנגזרת - האם אדם מבוגר, שפוטנציאל ההתפתחות שלו נמוך, הוא פחות חי מילד? ב. אפשר להעלות על הדעת כל מיני מכשירים מורכבים למדי - האם אפשר להגיד שהם חיים בדרגה זו או אחרת, או שהם בדיוק כמו אבן? האם כל מורכבות היא דרגה של חיים? אבן אחת היא דומם מוחלט - האם מספר אבנים שמרכיבות בית הן יותר "חיות" מאשר אבן אחת? חתיכת סיליקון היא דומם מוחלט. האם חתיכת סיליקון כשהיא חלק ממחשב היא יותר חיה מכשהיא לבד? |
|
||||
|
||||
לשיטתי (הפתוחה לשיפורים), כל מורכבות היא דרגה של חיים. ישנם מכשירים מורכבים למדי (אם כי שים לב כי טרם הגדרתי במדויק את נוסחת המורכבות), ניתן כאמור להגדירם כחיים בדרגה כזו או אחרת (כל דבר), השאלה באיזו דרגה. כדי להמלט מהגדרתם של אלפי מיקרוסקופים קונפוקליים ומעבורות חלל כאורגניזמים מן המניין, הצעתי את השימוש בנגזרת ראשונה ושנייה לגודל המורכבות. ע"י שימוש בנגזרת עפ"י זמן,קרי,"פוטנציאל החיים", תנורמל סקלת החיים עפ"י האינטואיציה שלנו, וגם גביש ומעבורת יוותרו "דוממים". בתשובה לשאלתך "האם חתיכת סיליקון כשהיא חלק ממחשב היא יותר חיה מכשהיא לבד?" אענה כיהודי טוב בשאלה: האם לבך חי יותר כשהוא במקומו או כשהוא על מגש? |
|
||||
|
||||
אני מקווה שתסלח לי על הסניליות המתמטית, אבל אני זקוק להסבר בקשר למה שעושה הנגזרת. אם זכרוני אינו מטעני, הרי שהוצאת נגזרת של קו עקום, מוציאה את השיפוע של הקו באותה נקודה. אם אני צודק, הרי שאדם בגיל 40 הוא הרבה פחות חי מאשר אדם בגיל 7, והטענה הזו נראית לי, אפעס, מוזרה. ולשאלתך האחרונה: תלוי כמה זמן הוא מונח על המגש. |
|
||||
|
||||
זכרונך אינו מטעה אותך, זוהי משמעות הנגזרת. "פוטנציאל החיים" ,כלומר מידת החיוניות, הגוברת בבן ה-40 פחותה מבן ה-7 אם המוח הסקרן שלומד מהר וצומח מיום ליום. ("בצעיר היכולת להתבגר והבוגר יכול רק להצטער" דותן המשורר). פרקטית, אם הייתי רוצה לגדל בתנאי מעבדה אורגניזם המתפתח בלי סוף, הייתי יוצא מרקמת תאים צעירה ו"פוטנציאלית" ולא רקמה זקנה שעברה דטרמינציה. זהו ברמה העקרונית, הטעם לשימוש שעושה המדע בתאי גזע עובריים. בקשר לחיוניותו של לב על מגש, דג על דרגש וכדומה, עיין בתגובתי לג. שמעון: עוד על משמעות פוטנציאל החיים בתגובתו של ewilde: |